כנס "קבלה לעם "העולמי - מתחברים לאין עוד מלבדו

מאי 2025

הירידות הן מקפצה לעליות

שיעור 5

שיעור 24.05.25 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

קריין: שיעור מס' 5 בכנס – מתחברים לאין עוד מלבדו, נושא השיעור "הירידות הן מקפצה לעליות".

נתחיל בקטע מס' 1, מתוך מאמרו של רב"ש "לשמה ושלא לשמה".

"מטרם שאדם גומר את העבודה, ויוצא מרשות הקליפות, אין רואה את שיעור שהוא נכנס בהקדושה, אלא הוא רואה רק כל פעם שהוא יותר רחוק, מטעם הלעומת דקדושה מגלה את הרע שיש בו. ומטרם שיש אור דקדושה, אין האדם מסוגל לראות את צורת הרע האמיתית, שיש בו. כי דוקא במקום שיש אור, אז יכולים לראות את הלכלוך, הנמצא בבית, כנ"ל.

ובהאמור יוצא, שאין אדם יכול לדעת מה נקרא אצלו מצב טוב. היינו, שיכול להיות שהאדם מרגיש, שהוא נמצא בירידה. זאת אומרת, שהוא רואה, שאין לו שום תשוקה לתורה ולמצות. ורואה, עכשיו שיש לו תשוקה לאהבה עצמית יותר, למשל יותר מאתמול. אז בטח שהאדם צריך לומר, שאתמול היה במצב, שהוא היה מסתכל על אנשים שדואגים על צרכי גשמיות, איך למלאות את הרצון לקבל שלהם, אז הוא היה מתרחק מהם, לא היה יכול לראות, איך אנשים מבוגרים בעלי שכל משפילים את עצמם, להיות מצוי במצב שפלות כזה.

ועכשיו הוא רואה, שהוא אחד מהם, ואין לו שום בושה להרגיש את שפלותו. אלא זהו אצלו דבר רגיל. היינו כאילו שאף פעם לא היה חושב על רוחניות. ואם יותר להבין, נקח לדוגמא, לפעמים לפנות בוקר, כשאדם צריך לקום, כשמעוררים אותו ע"י שעון מעורר או אדם מעורר אותו, הוא מרגיש, שהוא צריך לקום לעבודת הבורא. ומתחיל להרגיש את החשיבות שבהדבר. ומשום זה תיכף קם בזריזות, היות ההרגשת החשיבות של עבודת ה', נותנת לו כח לקום בזריזות.

ובטח אז הוא נמצא במצב העליה. היינו, שלא הגשמיות נותנת לו כח עבודה, אלא אצלו הרוחניות, בזה שהוא מרגיש, שעכשיו יהיה לו קשר עם הבורא, באיזו צורה שהיא, זה מספיק לו, בכדי שיהיה לו כח לעבוד. ואינו חושב אז על שום דבר, רק על הבורא. ומרגיש, שעכשיו נקרא שהוא חי. מה שאין כן בלי רוחניות, הוא נחשב למת. וממילא הוא מרגיש, שנמצא במצב העליה.

ולפי האמת, אין אדם יכול לקבוע המצב שלו, שהוא מרגיש, שהוא מרוחק. היינו, אם הוא אדם, שרוצה ללכת בדרכי השפעה, אז הוא צריך להבין, שמן השמים נותנים לו טיפול מיוחד, שהורידו אותו ממצב הקודם, בכדי שיתחיל לחשוב באמת על המטרה, היינו מה רוצים מהאדם, ומה האדם רוצה מהבורא, שיתן לו. מה שאין כן כשהוא נמצא במצב עליה, היינו שיש לו חשק לתורה ולמצות, אז אין לו שום צורך לדאוג על רוחניות. אלא שהוא רוצה, שישאר כך כל ימי חייו, היות שטוב לו כך.

נמצא לפי זה, הירידה, שקבל, הוא לטובתו, כנ"ל שיש לו טיפול מיוחד, שהורידו ממצבו, שהיה חושב, שיש לו קצת שלימות. וזה ניכר, מזה שהוא מסכים להשאר כך במצב הנוכחי כל ימי חייו.

מה שאין כן עתה, כשהוא רואה, שהוא מרוחק מרוחניות, כנ"ל, אז הוא מתחיל לחשוב "מה באמת רוצים ממני, ומה עלי מוטל לעשות, ולאיזה מטרה אני צריך להגיע". ורואה את עצמו, שאין בידו שום כח לעבודה. ומוציא עצמו במצב של "בין שמים וארץ". ורק האדם יכול להתחזק, שרק הקב"ה יכול לעזור, מה שאין כן הוא מצד עצמו, אבד.

ועל זה נאמר (ישעיה מ', ל"א) "וקוי ה' יחליפו כח", היינו אלה אנשים המקווים לה'". פירוש, שהם רואים, שאין אחר בעולם, שיכול לעזור להם יחליפו כח חדש בכל עת. נמצא, שהירידה זו היא דוקא עליה. היינו, שעל ידי ירידה זו, שמה שהם מרגישים, זה נותן להם לעלות בדרגה, היות ש"אין אור בלי כלי".

נמצא, כשהוא היה חושב, שנמצא במצב עליה, אם כן אין לו שום חסרון, שהקב"ה יתן שם משהו, כי הכלי שלו הוא מלא, ואין שם מקום שיכנס משהו. מה שאין כן עכשיו, שהוא מרגיש, שנמצא במצב ירידה, לכן הוא מתחיל עתה לראות את החסרונות שלו, ומה הסיבות העיקריות, המפריעות לו להגיע לדביקות ה'. ואז הוא יודע מה לבקש מה', שיעזור לו. כי הוא רואה אז האמת, המפריע האמיתי.

נמצא לפי הנ"ל, שאין אדם יכול לומר, שה' ריחק אותו מעבודת ה'. והוכחה לזה, שהוא נמצא במצב של ירידה. היינו, שה' זרק אותו מעבודה, ואינו רוצה שהוא יעבוד אצלו. זה לא נכון. אדרבה, היות שה' רוצה לקרב אותו, ובזמן שהיה מרגיש שהוא בבחינת עליה, לא היה יכול לקרב אותו, משום שאין לו כלים.

ובכדי לתת לאדם כלים היה מוכרח הקב"ה להוציא אותו ממצבו. ולהכניסו למצב, שירגיש בעצמו בחינת חסרון. ואז הקב"ה יכול לתת לו עזרה מלמעלה, כמו שאמרו חז"ל "הבא לטהר מסייעין אותו. ושואל הזה"ק, במה. והשיב, בנשמתא קדישא". היינו, שנותנין לו להרגיש, שהנשמה היא חלק אלקי ממעל. ואז הוא נכנס להקדושה. ואז הוא יכול ללכת מדרגה לדרגה, עד שמשלים נשמתו מבחינת מה שחסר לה לתקן."

(הרב"ש. מאמר 29 "לשמה ושלא לשמה" 1986)

תלמיד: האם אפשר להבין מהמאמר שאי אפשר להגדיל כלים בזמן העלייה אלא רק בירידה?

כן.

תלמיד: רב"ש כותב בתחילת הקטע "מטרם שאדם גומר את העבודה, ויוצא מרשות הקליפות, אין רואה את שיעור שהוא נכנס בהקדושה". מהו המצב הזה של ל"צאת מרשות הקליפות", האם זה רק בגמר העבודה, בגמר התיקון?

אנחנו תמיד יכולים למדוד רק בין שני מצבים, ולכן כך הוא מסביר לנו.

תלמיד: האם אלו שני מצבים שונים של חיסרון, של כלי?

אלו שני מצבים של האדם, של הכלי. באיזה מצב הוא נמצא, באיזה מצב הוא צריך להיות, ובין שני המצבים האלו הוא מודד את עצמו, את המצב האמיתי שלו.

תלמיד: האם בין חיסרון לחיסרון אחר יש הרגשה של מילוי בין לבין, או שעל זה בכלל לא להסתכל?

כן, אבל אתה לא יכול למדוד בין חיסרון לחיסרון.

תלמיד: מה אני לא יכול למדוד?

הכלי לא יכול להיות בחיסרון אחד וללכת למדוד, להרגיש את החיסרון האחר, ולמדוד את הפער בין מצבו הנוכחי לבין מה שהיה או יהיה. לכן מה שאנחנו צריכים לעשות זה למדוד את הכלי במצב הנוכחי לעומת מצב של ירידה.

תלמיד: איך נכון להיכנס בצורה עצמאית לירידה ולא לחכות שהבורא יוריד?

זה תלוי באדם, עד כמה הוא מרגיש את עצמו או מחזיק את עצמו, עד כמה הוא מגיע לתיקון של עצמו.

תלמיד: צריך לחפש איך להיות בירידה בצורה הנכונה?

לא איך להיות בירידה, הוא צריך למדוד את המצב האמיתי שלו.

תלמיד: כלפי מה למדוד?

כלפי מה שיש לו עכשיו לעומת מה שהיה לו.

תלמיד: לא להסתכל קדימה על מה שהוא רוצה להשיג?

מה הוא יודע קדימה? אף אחד מאיתנו לא יודע מה יהיה קדימה.

תלמיד: אז מה נותן לי להסתכל על מה שיש לי עכשיו לעומת מה שהיה לפני?

כי אתה מודד את המצב הנוכחי לעומת מה שהיה קודם.

תלמיד: וקדימה זה מה שהבורא יחליט?

איך אתה יכול לשאול על מצב שלא התגלה?

תלמיד: אז מה נקרא השתוקקות? מה זו המטרה אם לא משהו שמחכה לנו מקדימה, רצון שעוד לא התגלה?

אם אני אסתכל מהמצב עכשיו על מה שהיה לפני עשר שנים, אז אני יכול גם להגיד שהמצב עכשיו הוא הרבה יותר טוב.

כן.

תלמיד: אבל זה מרגיש לי להישאר בקליפות. איך לצאת מהמצב הזה, איך לא להסתפק באיזו הסתכלות שהיא שקרית?

אנחנו רואים שהרב"ש ממליץ לנו לעשות תמיד חשבון בין המצבים, מה המצב עכשיו לעומת מה שהיה, מה אני רוצה עכשיו לעומת מה שהיה, זאת אומרת, תמיד מהו ההבדל. את הפער הזה אני צריך להרגיש כהתקדמות שלי, ואם הוא אינו, אז אני כבר צריך לעשות עבודה, לפנות לבורא ולבקש תיקון על מה שקרה לי.

תלמיד: לאדם בעלייה יש כוח להעלות אחרים, לחזק את הסביבה שלו.

כן.

תלמיד: אז למה להוריד אותו ממצב העלייה, אם במצב העלייה יש לו כוחות להועיל לכולם?

אם אדם מרגיש את עצמו בבחינת עלייה והוא רוצה לרדת מזה?

תלמיד: לא. אדם שקיבל עלייה, קיבל כוחות להשפיע לחברה, לעזור לאחרים, למה להוריד אותו בכלל מהמצב הזה?

איפה רב"ש אומר שצריכים להוריד את האדם ממצב העלייה?

תלמיד: אדם מקבל ירידה, הוא אפילו לא שם לב שמגיעה ירידה, הירידה פשוט מגיעה. הוא היה בעלייה ומגיעה ירידה.

כן.

תלמיד: אבל כשהוא בעלייה הוא לא מרגיש שהוא עושה משהו לא בסדר, יש לו כוחות השפעה, הוא עוזר לאחרים, הוא משפיע.

כן.

תלמיד: אין שום בעיה עם המצב שבו הוא נמצא, ואז הוא לא מבין למה הורידו אותו בכלל ממצב העלייה, מה הסיבה.

אם אדם לא מרגיש שהוא יורד, לא יהיה לו אף פעם כוח לעלות. ולכן ההתקדמות שלנו היא רק בזה שנרגיש כל מצב כירידה יותר גדולה ממה שהיה קודם. ועל הפער בין הירידות, אנחנו נבקש כוחות, נעבוד על זה כדי להתקדם לעלייה יותר גדולה, אמיתית. לכן אנחנו צריכים לראות רק את המצב הנוכחי לעומת המצב שהיינו בו קודם, ולהביא בחשבון את ההבדל בין המצבים, ומאותה הירידה כבר לחשב את העלייה.

תלמיד: לפעמים כשיש מצב של ירידה, יש גם הרגשה שהבורא העניש אותך על משהו, כאילו עשית משהו לא בסדר בזמן העלייה. לפי מה שאתה אומר, זה לא נכון.

זה לא נכון. אני לא מרגיש בעבודה רוחנית שהבורא מעניש אותי או זורק אותי מהדרך, אלא אני משתדל יותר ויותר לקבל את המצבים שלי כך שהם באים כדי לקדם אותי.

תלמיד: רב"ש כותב כשאדם "רואה את עצמו, שאין בידו שום כח לעבודה. ומוציא עצמו במצב של "בין שמים וארץ". ורק האדם יכול להתחזק, שרק הקב"ה יכול לעזור, מה שאין כן הוא מצד עצמו, אבד."

כן.

תלמיד: איך אדם מתחזק כשהוא מרגיש אבוד?

שיש לו קשר עם הבורא, שהבורא זרק אותו מלמעלה ואדם נמצא במצב שהוא יכול לבקש עלייה.

תלמיד: זה כך אם הוא מרגיש שהבורא זרק אותו מלמעלה.

כן.

תלמיד: ואם הוא לא מרגיש שהבורא זרק אותו מלמעלה?

אז הוא צריך להמשיך לעבוד.

תלמיד: רב"ש כותב בהמשך, "וקוי ה' יחליפו כח", היינו אלה אנשים המקווים לה'". פירוש, שהם רואים, שאין אחר בעולם, שיכול לעזור להם יחליפו כח חדש בכל עת". איך מחליפים כוחות זה עם זה?

אני הרגשתי שאני נמצא בצורה שאני מנותק, מנותק מהבורא. אני לא יכול להודות לו, לא יכול להתקרב לחבריי, אז מה לעשות? נשאר לי רק דבר אחד, להשתדל להתקרב לבורא בצורה שהוא יעזור לי.

תלמיד: אז כל הפנייה שלי לבורא היא שיעזור לי.

כן.

תלמיד: בשביל מה אני צריך את כל החברים?

אתה לא יכול להתקשר לבורא אם לא תהיה קשור עם החברים שלך.

תלמיד: אז כשאדם אבוד, את מי הוא צריך, את הבורא או את החברים?

תלוי באיזה מצב, אבל באמת כשהוא אבוד הוא לא צריך שום דבר, הוא רוצה רק להתנתק מהמצב.

תלמיד: מה יחזיר אותו בחזרה למסלול?

הבורא מחליף לו מצבים.

תלמיד: מה יבטיח שהבורא יחזיר אותו בכלל למסלול?

מה שהיה קודם, שהוא היה קשור לעלייה, להתקדמות ושהיה לו קשר עם חבריו.

תלמיד: מה אני צריך לעשות עכשיו כדי להבטיח שבירידה שבטוח תגיע, אני לא אתנתק, אני אחזור מהר ככל האפשר למסלול?

הייתי ממליץ לא לחשוב על ירידה, כי עליות וירידות אדם יכול לשנות במהירות, במהירות רבה, ואז הוא לא זקוק ליתר ירידה.

תלמיד: האדם לא צריך לעשות ביטוח כלפי העתיד שלו, כלפי המצבים שעלולים לבוא? פשוט לא לחשוב על ירידה?

לא. הוא היה עכשיו בירידה, התחיל לעלות נאמר, אז הוא צריך לצפות רק למצבים הבאים שהבורא מסדר לו.

תלמיד: יש אלפי אנשים בכנס, איך לא לפספס את הרגע הזה, את ההזדמנות הזאת? איך לנצל אותה, לסחוט אותה עד הסוף כדי להפיק מקסימום תועלת רוחנית?

אני חושב שאדם צריך לפעול כך שכל רגע יהיה בעיניו כחדש. בגישה כזאת הוא יכול להתקדם. מה שהיה מת. מה שיש לפני, זה מה שאני אדרוש מהיום והלאה.

תלמיד: וכשאדם רואה את הרגע הבא שלו כרגע חדש, מה הגישה בכל רגע חדש כזה?

להתחבר עם המצב שהבורא מציע לו. ואז הוא נכנס למצב הזה ויכול ממנו ללכת עוד קדימה.

תלמיד: רב"ש כותב, "לפנות בוקר, כשאדם צריך לקום, כשמעוררים אותו ע"י שעון מעורר או אדם מעורר אותו, הוא מרגיש, שהוא צריך לקום לעבודת הבורא. ומתחיל להרגיש את החשיבות שבהדבר. ומשום זה תיכף קם בזריזות, היות ההרגשת החשיבות של עבודת ה', נותנת לו כח לקום בזריזות. ובטח אז הוא נמצא במצב העליה."

אם יש מצב כזה ואדם רץ לשיעור וממש מתכונן למפגש עם הבורא, האם הוא צריך להיות רק בזה בכיוון לדבקות או שהוא צריך גם לבדוק את עצמו כלפי החברים, להזמין את המצב הבא?

אני לא יכול לומר, מדובר במצב פרטי של אדם מסוים. אבל בכל זאת, כשהוא מתעורר ומתחיל לחזור למציאות מהשינה, הוא צריך לראות איך הוא ינהל את עצמו ואיך הוא ישתמש בכוחות העליונים שיקימו אותו בצורה חדשה.

תלמיד: אמרת שזה מצב פרטי של אדם, שהוא צריך לעבוד כך. צריכה להיות בזה גם עבודה משותפת?

בינתיים לא.

תלמיד: בעלייה יש לאדם כוח ללמוד, לאהוב את החברים. מה היגיעה שלו בעלייה?

היגיעה שלו בעלייה היא להשתדל להתקשר לכל הכוחות שבונים את העלייה.

תלמיד: להתקשר במה? בתפילה, בבקשה?

אתה רוצה לתפוס את הכוחות הללו שמשפיעים עליך ודוחפים אותך למעלה.

תלמיד: כאילו יש לי מעלית ואני רוצה לתפוס אותה כדי לעלות אתה עוד ועוד?

כן.

תלמיד: מה זה אומר שדוחפים אותך למעלה? לאן הכוחות האלה דוחפים? מה זה למעלה?

למעלה, לדרגה יותר עליונה.

תלמיד: מה יש בה?

יש בה יותר היכרות עם המצבים שאתה מרגיש מהקשר עם הבורא.

תלמיד: המאמר מסביר שמטרת הירידות היא שלאדם יהיו כלים לחדש את הקשר עם הבורא. האם בעלייה אין לאדם אפשרות להיות בקשר עם הבורא?

להיות בקשר עם הבורא בעלייה זה אפשרי במצב שאדם מרגיש שהוא נמצא בכוח עלייה. אנחנו מבינים כל דבר כשמרגישים אותו מדבר שכנגדו.

תלמיד: אז העלייה נעלמת כשאדם מאבד את הקשר עם הבורא? בתוך העלייה הוא צריך שיהיה לו גם יותר חיסרון לבורא?

לא, לאו דווקא.

תלמיד: כל המטרה של הלימוד, של העבודה, של הכול, היא להיות ככל האפשר בקשר עם הבורא.

כן.

תלמיד: האם המטרה היא להגיע למצב שגם בשיא העלייה, גם בשיא המילוי, אפילו פה בכנס כשמגיעים למצב של התעלות, של שמחה גדולה, נוכל לשמור על קשר עם הבורא, על החיסרון הזה כמו שיש בירידה?

כן.

תלמיד: שמעתי שאנחנו צריכים למדוד את הכלי במצב הנוכחי, ביחס למה שהיה במצב הקודם. מה זה אומר, איך למדוד את הכלי?

הייתי במצב הקודם ועברתי מצבים והגעתי למצב חדש, ואז אני בודק את המצב החדש לעומת המצב הקודם.

תלמיד: האם יש יכולת למדוד, לעשות מדידה במצבנו?

יש יכולת למדוד, כן.

תלמיד: אז מה הוא כלי המדידה? איך האדם בעצם מודד, מה זאת אומרת?

הרצון שלי, הרצון לקבל של האדם, הופך להיות לכלי כדי למדוד בו כל מצב ומצב.

תלמידה: אנחנו מבינים שהבורא נותן לנו את כל המצבים, העליות והירידות, אבל מה תלוי בנו? איך אנחנו יכולים לעזור זה לזה כדי שהירידות יהיו קצרות ויהפכו מהר לעליות?

כשאנחנו מתחברים, כל מה שיש באדם יוצא ממנו ונמצא כלפי החברים, הוא כביכול מגיש להם את הקשר שלו עם העליות והירידות. ואז ההתקשרות הזאת בעליות עם העליות של החברים, ובירידות עם הירידות של החברים, היא בעצם נותנת לנו כלי חדש שנוכל בו להשתמש.

תלמיד: מה אנחנו יכולים לעשות כאשר כל העשירייה נמצאת בירידה?

כאשר כל העשירייה נמצאת בירידה, זה מצוין. אתם צריכים עכשיו להחזיק חזק זה בזה, כך שכל החברים בעשירייה, כולם יתלכדו יחד. יוצא, שמעשרה נעשה אדם אחד חזק פי עשרה, ואז תפנו לבורא ותנסו לפרוץ, כך שאתם בטוחים שהוא חייב לעזור לכם, ואתם תראו עד כמה הוא עוזר.

תלמידה: מה הם התנאים שעלינו ליישם כדי להתפעל מהכוח העליון ולהתקדם?

אני חושב שמה שאנחנו צריכים, זה שבכל מצב שיהיה להתחבר לכוח העליון, לפנות אליו, וכל הזמן להיות צמודים אליו בלי לעזוב אותו. ואז תראו שתוך כמה פניות כאלו תתחילו להרגיש עד כמה הוא רוצה את ההתקדמות שלכם, ותמשיכו יחד עימו, עם הכוח העליון.

תלמיד: כתוב במאמר "הבא לטהר מסייעין אותו", ושואל הזה"ק, במה. והשיב, בנשמתא קדישא". מה היא אותה נשמתא קדישא?

"נשמתא קדישא" זה בארמית והפירוש הוא נשמה קדושה, קטנה, המורגשת באדם פעם ראשונה, כמנה ראשונה. וכך אדם מתחיל להיכנס להיכרות עם העולם העליון, עם הבורא, ובזה הוא מבצע את [רצון] הכוח העליון שמתגלה אליו.

תלמיד: ממה בנויה הנשמה הקדושה הזאת? ממה היא מורכבת?

הנשמה מורכבת מרצון, ואת הרצון הזה אנחנו צריכים לכוון ולקרב לבורא.

תלמידה: קודם אמרת שאנחנו צריכים לראות את ההבדל בין המצב הקודם לבין המצב הנוכחי. נראה לי שאני רואה את ההבדל הזה. איך אני יכולה להיות בטוחה שזה לא הדמיון שלי ושההתקדמות שלי אמיתית?

תמשיכי לדרוש בעקשנות קשר עם פרצוף עליון יותר שמתלבש בך ומניע אותך.

תלמידה: כשאנחנו נמצאים בריחוק מהדרך, איך לא להפריע זו לזו בעבודה עם הבורא?

איך אנחנו לא מפריעים זה לזה וזו לזו? בתהליך ההתפתחות שלנו, אנחנו יכולים רק לעזור איש לרעהו, אם נחשוב שרוצים לעזור ונבקש מהבורא שיהיה יחד איתנו. זה כל מה שיש לפנינו, להפריע אנחנו לא יכולים.

תלמיד: איך אפשר לפרש שאדם שנמצא בירידה מקבל יחס מיוחד?

לא צריכים לפרש את זה, אנחנו צריכים לחכות לזה בכל רגע. ככל שנתרכז בכך ונרצה אותו דבר, כך אנחנו מקרבים אלינו את הכוח הזה שצריך לפתוח את עצמו לפנינו ולמשוך אותנו קדימה.

תלמידה: האם קריאת המקורות יכולה לעזור לנו להחזיק כל הזמן במצב עלייה ולצאת מירידות?

כן.

תלמיד: איך להבין שהחבר נמצא בירידה? כי לא תמיד ניתן לזהות את זה לפי סימנים חיצוניים.

איך לזהות שהחבר בירידה? אני אפילו לא יודע איך לענות. הדבר החשוב ביותר הוא כל הזמן לחשוב על כך שאתה רוצה שהכוח העליון יחבר את כל החברים, יקרב, ילכד וימשוך אותם למעלה. זה מה שאנחנו צריכים לעשות, צריך לחשוב על מעשים טובים.

תלמיד: אתמול היה יום מלא חוויות והרגשתי שאני במצב עלייה ואין מה להוסיף. חיפשתי מה עוד ניתן להוסיף והרגשתי שיש בתוכי עוד הרבה מקומות אפלים של שנאה. ניסיתי לגעת בהם והרגשתי שמגיע לשם אור גדול ואז אני יכול להשתמש בזה כחומר דלק. אבל כשאני נוגע בכך, החלק הזה הופך אותי לרשע. איך להשתמש במלכות החשוכה הזאת כדי לא ליפול לתוכה אלא להתעלות מעליה?

אתם צריכים כל הזמן לחשוב על כך שאתם רוצים למשוך אותה אליכם, להיאחז בה ולהתרומם יחד איתה. תפעלו בזה.

תלמיד: הרצון לרוחניות לא תמיד מקביל לתחושת הייסורים. לפעמים מרגישים ייסורים דווקא מזה שחסר רצון לרוחניות ולפעמים אדם לא מרגיש ייסורים בכלל. לפי מה מגיעה תחושת ייסורים רוחניים ואיך אפשר להגביר דווקא אותה?

ייסורים רוחניים אני מרגיש כחוסר דבקות באותם המצבים, באותן הנקודות שעליי לעבור, שנמצאות על הציר ממני ועד גמר התיקון. נשתדל, נתאר את זה לפנינו ובצורה כזאת נשתדל להגיע מהר.

תלמידה: הקדושה גורמת לנו לראות את המצב המתמיד של החיסרון שלנו. איך אנחנו יכולים לראות תמיד את הקדושה שפועלת עלינו כדי להיות דבוקים בה ולראות שהבורא רוצה תמיד להעלות אותנו?

רק אם נעשה את מה שהבורא דורש מאתנו, אנחנו נתקרב אליו ונגיע לאותן נקודות בדרך שדרכן הוא רוצה להוליך אותנו. זה מה שעלינו לעשות, וזה לא כל כך קשה. צריך רק לתאר נכון את הדרך שצריכים לעבור ולדרוש מהבורא שידחוף אותנו לצורה הזאת, לתהליך הזה.

תלמיד: כשאדם משתוקק לשורש שלו, איזה סוג של רצון ואיזה חיבור גורם לכוח ההשפעה לפעול על החברים ועוזר לאדם להישאר באופן קבוע באין עוד מלבדו ולהחליף כל ירידה בעלייה?

אני לא רואה יותר מכוח החיבור בין החברים שנמצאים זה ליד זה בקבוצה וכך מגיעים לגילוי הכוחות שפועלים עליהם ואיך הם יכולים בעצמם לנהל אותם.

מתרגם: מדוע לא ניתן לגלות את הרע שבנו לפני שנזכה לאור הקדושה?

אנחנו מגלים את הרע רק במידה, במינון שהבורא נותן לנו. מפני שאז אנחנו יכולים לעבור בנקודות האלה שהוא מגלה ולהצטער על כל פעם שנמצאים ברצון לקבל כזה ובכל זאת להמשיך להתקדם.

קריין: נעבור לקטע מספר 3, כותב רב"ש,

"אין לנו השכל איך להעריך את חשיבות של עליה. כלומר שאין לנו שכל להבין, כמה שוה רגע אחד שיש לנו הכח להאמין בה', ושיש לנו קצת הרגשה מגדלות ה', שבמצב העליה יש לנו השתוקקות להיבטל אליו בלי שום שכל וסברה, אלא כנר בפי אבוקה. וממילא אין אנו יכולים להנות מזה שהבורא קירב אותנו, ונתן לנו קצת התקרבות. ומזה אנו צריכים להרגיש את השמחה וההתרוממות הרוח, מה שזה צריך להביא לנו, אולם היות שאין בנו החשיבות להחשיב זה, לכן אין אנו יכולים להנות מזה אלא לפי החשיבות [...] לכן ניתן לנו ירידות, בכדי שיהיה לנו מקום ללמוד את החשיבות של העליות, כמו שכתוב, "כיתרון האור מתוך החושך", שדוקא ע"י הירידות האדם יכול להגיע לדעת ולהחשיב את העליות."

(הרב"ש. מאמר 22 "מהו שדוקא בליל פסח, שואלים ד' קשיות" 1989)

תלמיד: אנחנו צריכים להיות מסוגלים להרגיש גם את הירידה וגם את העלייה, אחרת אנחנו לא יכולים לעבוד במצבים שאנחנו עוברים. מה תפקיד התחושות, הרגשות בדרך הרוחנית?

אנחנו צריכים למיין אותם נכון, לסדר אותם נכון, ועל פניהם לפנות לבורא ולדרוש ממנו את ההתקדמות שלנו.

תלמיד: אנחנו לא יכולים לקבוע שאנחנו בדרך על פי הרגשה טובה, כי זה יכול להיות להיפך. איך מבררים נכון?

אנחנו בונים את קו ההתקדמות שלנו שמקבלים מהבורא ולפי זה נתקדם, לפי מה שהבורא דורש. כך הייתי אומר.

תלמיד: קודם נתת עצה פרקטית, לחשב את העלייה. מה זה לחשב את העלייה? כי רב"ש אומר גם בקטע הזה וגם בקטע הקודם, שאנחנו לא יכולים להעריך מה זה עלייה. אז איך אני מחשב ביום יום מה זה לבוא לעלייה, ואיך להגיע לשם?

זה נכון, אבל מדובר כלפי ההרגשה שלנו. אז פשוט צריכים אנחנו להתקדם לפי הרגשתנו, ממצב, למצב יותר גבוה, יותר קרוב לבורא, ליותר נתינה וכן הלאה. וכך לאט לאט נבנה סביבנו איזה אזור, הייתי אומר איזו ספירה, כדור שבו אנחנו נמצאים, וכך נתקדם יותר נכון.

תלמיד: אמרת את זה לא פעם אחת, שאנחנו צריכים כל הזמן לחשוב, ולקחת את החוק של השתוות הצורה עם הבורא.

כן.

תלמיד: זה כלי המדידה שנכון לעבוד איתו כל הזמן, לחשוב כל הזמן איך אנחנו מתקדמים למקום הזה של השתוות הצורה עם הבורא?

כן.

תלמיד: את הבחינות והחישובים האלה אנחנו עושים במצב של חנייה?

כן.

תלמיד: חניות שאנחנו יוזמים, חניות שמועברות עלינו מלמעלה, חניות ארוכות, חניות קצרות, מה זה בדיוק חנייה, ואיך זה עובד?

זה עובד, לא מדובר שאנחנו מתקדמים בחניות האלה, זה ניתן לנו רק כדי להתקשר נכון עם הכוחות שמייצבים את החנייה.

תלמיד: את החניות האלה אנחנו יכולים ליזום, יוזמים בעצמנו, או שזה בא מלמעלה, או שפעם כך ופעם כך?

כן.

תלמידה: האם אפשר להגדיר שמצב עליות וירידות הוא בעצם מצב קבוע של קשר עם הבורא, כמו שמוניטור מראה, או שבסוף אנחנו מגיעים לסוג של קשר אחד, כאילו מעל זה?

אני לא יכול לתאר לעצמי את הצורה הזאת.

תלמידה: כלומר האם הקשר של הנברא עם הבורא בעליות וירידות הוא כמו פעימות לב, כמו נשימה ונשיפה, או שאנחנו מתקדמים לקראת מצב שבו אנחנו מגיעים למשהו מעל המנגנון הזה?

אני חושב שמתקדמים הרבה מעל זה, הרבה מעל זה.

תלמידה: כלומר כשאנחנו נכנסים לרוחניות, האם המצבים האלה משרתים אותנו, ואיך אנחנו יכולים לתאר את המצב הזה שנמצא מעל זה?

לא צריכים. לא צריכים, ולא יכולים.

תלמיד: לפי מה שרב"ש כותב כאן העליות הן כשיש לאדם חשיבות, כשהאדם מצליח באמת להתפלל, גם אם זה מופעל על ידי העשירייה, או על ידי השיעור עם הרב, כל מה שגורם לאדם להגיע לזה. אם אני מסתכל, ועושה חשבון נפש אני רואה שאצלי רגעי העליות מאוד מועטים. ועוד דבר שהוא כותב על הירידות, שאיתן אנחנו יכולים להשתמש בשביל לעבור לעליות, בשביל לשנות.

כן.

תלמיד: תשעים וחמשה אחוז מהחיים שלי אני בירידה כביכול לפי ההגדרה, אם לא יותר. איך אני משתמש בחושך כדי להגיע לעלייה, איך אני מפסיק את הניתוק?

הכול תלוי בך, פשוט אתה צריך לשנות את עצמך בקו ההתפתחות שאתה מצייר, מייצב, לי נראה שזה הפתרון.

תלמיד: אתה יכול לתאר מהו קו ההתפתחות שהאדם צריך לשים כנגד עיניו?

לא, לפי מה שאנחנו עכשיו קוראים, לפי זה צריכים לראות איפה אנחנו נמצאים, ועל ידי איזה כוחות אנחנו נתקדם באמת.

קריין: קטע מספר 5, כותב רב"ש,

"בשעת עבודה, שהאדם צריך לומר, "אם אין אני לי מי לי", חושבים אז במצב העבודה, שהם עושים בעצמם את העליות וירידות. כלומר, שהם אנשי מלחמה, הנקרא "צבא", "גיבורי חיל". מה שאין כן אח"כ, בזמן שנגאלו, אז הם השיגו, שה' צבאות. כלומר, כל העליות וירידות, שהיו להם, ה' עשה זה.

היינו, אפילו הירידות גם כן בא מה'. שסתם אין האדם מקבל עליות וירידות כל כך הרבה פעמים. אלא שה' סיבב אותם את כל אלו יציאות. שאפשר לפרש "יציאה" היינו "יציאה מקדושה". ו"בא" "ביאתם להקדושה". הכל עשה ה'."

(הרב"ש. מאמר 6 "מהו למעלה מהדעת, בעבודה" 1989)

זהו, כך כותב רב"ש.

תלמידה: ממש מורגש שהקטעים בונים את הנבנה, הם ממש קשורים אחד בשני. גם בקטע הקודם, גם בקטע עכשיו מדובר על החשיבות, על העלייה. בעלייה אני מרגישה שאין השתוקקות, כי בירידה נבנית איזו השתוקקות, איזה געגוע, ובעלייה לא מרגישים את זה. כך גם הקרבה לחברים, כשקרובים אליהם מרגישים פחות את הרצון להיות קרובים. האם מה שחסרה לנו זו יראה?

זה ודאי.

תלמידה: האם השימוש הנכון בעלייה בצורה נכונה דורש יראה, וזה מה שיעזור לנו להשתמש נכון בעלייה?

כן.

תלמידה: אז מה בונה את היראה הזאת? יש את המכות שהבורא נותן שמעוררות בנו את היראה, אבל מה מהעבודה שלנו יכול לבנות יראה, שגם נהיה קרובים מאוד אחד לשני, ואז כשנזכה לקרבה לבורא, לא נזלזל בזה, ועדיין נרגיש את ההשתוקקות והגעגועים?

תתייצבו, נגיד הנשים, החברות שלך, ותנסו לייצב מהפסוקים מה אנחנו צריכים לקרוא, ומה המקובלים ממליצים לנו לעשות כדי שנזכה לעלייה נכונה.

תלמידה: קטעים מסוימים שקשורים ביראה, בבניית היראה, זה מה שצריך לקרוא?

כן.

תלמידה: בסדר, נעשה את זה, תודה רבה.

תלמיד: בעבודה העליות וירידות תמיד מתחלפות זו את זו, התהליך הזה נמשך כל חיי, אז במה ההשפעה?

אתה אומר שכל החיים שלך אתה נמצא בעליות, בירידות, אבל בעצם זה בסופו של דבר בלי סוף, אין לזה שום סיום וצורת ההתקדמות לא ברורה. מה אנחנו צריכים לעשות כדי לזרז את ההתפתחות ובכל זאת להיות ראויים מזה שאנחנו מתקרבים, אבל שיהיה לנו חיסרון לסיום ההתקדמות, לדבקות בבורא יותר ויותר, זאת השאלה.

קריין: קטע 5

"בשעת עבודה, שהאדם צריך לומר, "אם אין אני לי מי לי", חושבים אז במצב העבודה, שהם עושים בעצמם את העליות וירידות. כלומר, שהם אנשי מלחמה, הנקרא "צבא", "גיבורי" כוח "חיל". מה שאין כן אח"כ, בזמן שנגאלו, אז הם השיגו, שה' צבאות. כלומר, כל העליות וירידות, שהיו להם, ה' עשה זה." זאת באמת בושה גדולה שאנחנו חושבים שתלוי בנו משהו אלא ההפך, על פני כל המקורות האלו, אנחנו צריכים להגיד ש"לא אני ועוצם ידי עשיתי את החיל הזה" ושבי לא תלוי כלום, אני רוצה רק לבקש מהבורא שזה יקרה, שום דבר חוץ מזה. שזה יקרה. 

"היינו, אפילו הירידות גם כן בא מה'. שסתם אין האדם מקבל עליות וירידות כל כך הרבה פעמים. אלא שה' סיבב אותם את כל אלו יציאות" מהקדושה "שאפשר לפרש "יציאה" היינו "יציאה מקדושה". ו"בא" "ביאתם להקדושה". הכל עשה ה'." 

(הרב"ש. מאמר 6 "מהו למעלה מהדעת, בעבודה" 1989)

הבורא עושה איתנו תרגילים, מתרחק ומקרב, מקרב ומרחיק וכך אנחנו כל הזמן נמצאים בתנועה, אפילו אם לא מזהים את התופעות האלו בנו, זה מה שקורה. והכול בא מהבורא, שהוא אמת, ועושה את העבודה הזאת, ואליו אנחנו צריכים כל הזמן לשייך את עצמנו, ואז נגיע למצב שהכול עושה ה' ואנחנו רק צריכים לעצום את העיניים ולהתקדם אחריו.

קריין: 6, קטע מספר 6. מתוך "שמעתי", "עניין המניעות והעיכובים" אומר בעל הסולם.

"כל המניעות והעיכובים, המתראים ומתגלים לעינינו, אינו אלא בחינת התקרבות, שהבורא ית' רוצה לקרב אותנו. וכל אלו המניעות מביאים לנו רק התקרבות. כי לולי זה לא היה שום מציאות להתקרבות אליו. כי מצד הטבע אין התרחקות יותר גדולה, מזו שאנחנו מחומר קרוץ, לבין הבורא ית', שהוא גבוה מעל גבוה. ורק כשהאדם מתחיל להתקרב, אזי הוא מתחיל להרגיש את המרחק שבינינו. וכל מניעה, שהוא מתגבר עליה, מקרב לו את הדרך."

(בעל הסולם. שמעתי. מאמר קע"ב. "עניין המניעות והעיכובים")

תלמיד: הוא כותב, שבשעת עבודה אנחנו צריכים לעשות את העבודה הזאת, שכביכול אנחנו צבא, אנחנו אחראים על היציאות והכניסות?

בלי השתתפות שלנו, בלי עבודה שלנו ודאי שלא יקרה שום דבר.

תלמיד: אז מתי בעבודה מגיע הרגע הזה שאנחנו צריכים להגיד הכול הבורא עשה? לאן זה מתאסף?

אחרי העבודה, אחרי המאמצים שאתה עושה כדי להשיג את המטרה, שאתה מברר אותה ומתקדם אליה ובאמת זה מה שיש לפניך, אחרי כל זה אתה צריך להגיד ש"אם אין אני לי מי לי" וכשמגיע לסיום ואתה רואה שהכול בעצם כבר נמצא בכלים שלך, אתה צריך להגיד "אין עוד מלבדו".

תלמיד: אבל בעבודה בעשירייה יש כל הזמן חידושים.

נכון.

תלמיד: מתי מגיע הרגע הזה שאפשר רגע לעשות את ה"קאט" ולהגיד עד כה הבורא עשה, לא אנחנו?

אין דבר כזה.

תלמיד: אז מה, כל הזמן בשני קווים, גם אנחנו וגם הבורא?

כן.

תלמידה: מה גורם שהבורא יוביל אותנו למצב הבא?

הבורא דוחף אותנו קדימה אל מטרת הבריאה, ואנחנו חייבים להתקדם לעברה ונקווה שנגיע מהר.

תלמיד: אם קיבלתי ירידה בגלל סיבה גשמית, אבל השתמשתי בירידה בשביל התעלות רוחנית, אבל הבעיה הגשמית לא נפתרה. איך עלי להתייחס לבעיה הגשמית?

אם היא נעלמה, אז זהו, נעלמה. לא צריכים לדאוג לזה אלא לדאוג איך להתקדם קדימה בדרך הרוחנית שלכם.

תלמיד: דבקות בבורא זה כשאני מרגיש את הרצון שלו כרצון שלי?

כן.

תלמידה: נניח יש ירידה, אתה בכלל בספק שהבורא קיים וכולי, ואז אתה קורא, פונה לקבוצה הוא מראה לך, הינה הוא קיים ואתה כולך בהתפעלות, ואז יש איזשהו זמן שבו אתה הופך לתינוק קטן, לוקח את היד של הבורא, ואומר "תעשה איתי מה שאתה רוצה, , אני הולך אחריך מה שלא יהיה", מה זה? ד"ש מגמר התיקון?

אתם לא מקבלים שום ד"שים מגמר התיקון, אז תירגעו. כשנקבל איחולים כאלה אני מבטיח להקריא לכם אותם, לספר עליהם, אבל בינתיים לא.

תלמיד: כשרואים שחבר נמצא בירידה, ובשבילו הגשמיות יותר חשובה מהרוחניות, איך לעזור לו?

אנחנו כל הזמן לומדים על דברים כאלה. אתם יכולים בכלל לא לקרוא כלום חוץ מחומרי הכנס שלנו. כעיקרון כל השיעורים מדברים על איך להתחבר בינינו ובזה להוציא אחד את האחר מחושך לאור.

תלמידה: שמעתי שכדי שהאדם יוכל לחזור לבורא הוא מחויב להיות מחובר לחברים, אבל אם האדם נמצא בירידה ומרגיש שהוא מנותק מהחברים, איך הוא יכול לחזור לבורא?

הוא לא יכול. סביב הנקודה הזאת הוא יצטרך להסתובב עד שיקבל שכל, ומזה יקבע את הדרך שלו.

תלמיד: למה בעבודה הרוחנית חשובה האמונה אם האדם רוצה לדעת את האמת?

האמונה במובן רוחני זאת האמת. אין שום חשיבות למי מבקש או איך מבקש, העיקר שיבקש את מה שבאמת הכרחי להתקרבות הבאה שלו למטרה, ואז לא יהיו שום בעיות.

קריין: קטע מספר 7.

"האדם צריך לשים תשומת לב על זה ולהאמין שה' מטפל עמו ומדריכו ללכת במסלול שמוליך להיכל המלך, נמצא שהוא צריך לסמוך בזה שה׳ משגיח עליו ונותן לו גם ירידות כלומר שהאדם צריך להאמין כמו שאדם יכול להבין שה׳ נותן לו את העליות שזה בוודאי אין אדם יכול לומר שהוא בעצמו מקבל את העליות, אלא שה׳ רוצה לקרב אותו, לכן הוא נותן לו עליות."

בקיצור, להאמין בלי שכל, שכל העליות וכל הירידות באות מהבורא בלבד. ככל שנקבל את זה יותר מהר, כך נצליח יותר מהר.

תלמידה: אני לא מבינה מה אני רוצה שהבורא ייתן לי במצב הירידה, על מה לבקש. איך לשנות את המחשבות נכון לכיוון הבורא?

איך לשנות נכון את המחשבות, את הפניה לבורא. אני לא יודע מה לענות לך. אני חושב שלא צריך לחשוב על זה יותר מידי, צריך פשוט להבין איך אני יכול להידבק בבורא. אם אני יכול להידבק בו, אז אני לא צריך יותר כלום.

קריין: אומר בעל הסולם מתוך "שמעתי",

"התקוה של אדם צריך להיות, היות שהאדם לא יכול להשתחרר משליטת הרצון לקבל, והוא נמצא תמיד בגלל זה בעליות וירידות, לכן הוא מצפה לה', שיזכה שה' יאיר עיניו, ושיהיה לו כח להתגבר ולעבוד רק לתועלת ה'. וזה כמ"ש: "אחת שאלתי מאת ה', אותה אבקש". "אותה", היינו השכינה הקדושה. ומבקש, שיהא "שבתי בבית ה' כל ימי חיי"."

(בעל הסולם. "שמעתי". י"ט. "מהו, שהקב"ה שונא את הגופים, בעבודה")

זאת אומרת, אנחנו צריכים רק דבר אחד, כל הזמן שתהיה בליבנו תשוקה להיכנס להיכל הבורא. בזה אנחנו מבינים את הכול, הכול מסודר, ולא צריכים שום דבר.

(סוף השיעור)