חוה"מ סוכות תשע"ט
שיעור ערב 25.09.18 הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה
שיעור בנושא: הכניסה למדרגה הרוחנית הראשונה
(לתלמידי "הנקודה שבלב")
קריין: ערב טוב, אנחנו בשיעור מיוחד כאן בחג הסוכות שלנו. יחד איתנו נמצאים חברים וחברות מקבוצת "הנקודה שבלב" מכל רחבי הארץ, אז ערב טוב וחג שמח.
ערב טוב. אני מאוד שמח שהגעתם, יש לי הכבוד להכיר אתכם. יש כאן פנים שאני אפילו לא מכיר, לא יודע. יש כאלה והרבה. לא ציפיתי שיש לנו עוד צבא שלם. אנחנו לפי התכנית שלנו, נבלה את הערב במה שאתם תרצו בעצם. יש לנו כמה פסוקים שאנחנו נתחיל מהם, כך שיהיה לנו נושא, ונדבר על מה שאתם תרצו. ואם יש לכם שאלות אני אשמח לענות, אם אני יודע. אחר כך נעבור לעוד סעודה, זה העיקר.
נתחיל מזה שנמצאים אנחנו בחג הסוכות, חג מאוד מאוד מיוחד וחשוב שהוא מסמל לנו בניית המסך. שדווקא על ידי המסך שאנחנו בונים, אנחנו מתחילים להרגיש את העולם העליון. עולם העליון, זאת מערכת שמנהלת אותנו בכל פרט ופרט עם תאים בודדים בגוף, בכל הגופים, ובכל הגופים ביניהם, ובכל המערכת של כל העולמות, שבטח אתם כבר שמעתם עליהם. ואת כל זה יש לנו ללמוד, רק אחרי שאנחנו רוכשים מסך. "מסך" זה "סכך", שמסמל לנו סכך, שזה העיקר של חג הסוכות.
אז אנחנו לומדים הרבה מאוד בימים האלו איך לבנות מסך, ואיך אנחנו דווקא מזה שאנחנו עושים איזה הבדלה בין החול שזה אנחנו כאן, לבין הקודש שלמעלה מאתנו, אנחנו על ידי זה לומדים את היחס, האינטראקציה בין המערכות האלו. מערכת עליונה שהיא מערכת הניהול, והפעלה, והמערכת שלנו, שזה המערכת שמפעילים אותנו.
אבל אנחנו צריכים להיות מוכנים להפעלה, ומבינים את ההפעלה. ובמידה שאנחנו מכינים את עצמנו, אנחנו יכולים לזרז את פקודות ההפעלה, להבין למה, בשביל מה, איך אנחנו נפעלים, מי מפעיל אותנו, בשביל מה, למה, ואז אנחנו נכנסים לאינטראקציה עם המערכת העליונה, עם הכוח העליון שנקרא "בורא". ובכך אנחנו רוצים להכיר את זה כמה שיותר מהר, כי לזה מיועדת חכמת הקבלה, לתת לאדם ידיעה, הרגשה, הבנה ושליטה על מה שקורה לו בכל רגע.
קריין: כן, אז נושא השיעור שלנו, קטעים, נקרא קטעים מהמקורות בנושא "הכניסה למדרגה הרוחנית הראשונה". קטע מספר 1, מתוך רב"ש א', "שלבי הסולם", "מטרת החברה - א'".
"אנחנו מתאספים כאן, לייסד חברה, שכל אחד מאיתנו נלך ברוח הזה, להשפיע לה'. ובכדי להגיע להשפיע לה', מוכרחים מקודם להתחיל להשפיע להאדם, שזה נקרא "אהבת הזולת". ואהבת הזולת לא יכולה להיות, אלא בביטול עצמו. שכל אחד ואחד צריך להיות בשפלות מצד אחד. ומצד השני, אנו צריכים להתגאות, בזה שהבורא נתן לנו את ההזדמנות, שנוכל ליכנס לתוך חברה, שלכל אחד מאיתנו יש לו רק מטרה אחת, שהשכינה תשרה בינינו."
(רב"ש א', שלבי הסולם, מטרת החברה - א')
אנחנו צריכים להתחבר בינינו לחברה, למערכת מיוחדת מאוד כזאת, שנהיה מותאמים להשפעה מלמעלה שהיא תתלבש במערכת הזאת שלנו, ביחסים בינינו, ואז אנחנו נתחיל להרגיש. אנחנו גם כך נפעלים עכשיו, אבל אנחנו לא מרגישים. כשאנחנו מתחברים בהתאם למערכת עליונה, אחד מול אחד באיזו התאמה מסוימת, לא לגמרי, כי אנחנו לא יודעים. אלא מה זה נקרא "הכניסה הראשונה לעולם הרוחני"? זה נקרא, ש"אנחנו נכנסים למדרגה הראשונה של הקשר, של ההתאמה בינינו לעולם העליון", ואז מתחילים לגלות שכן, באמת יש משהו למעלה מאתנו, שאנחנו נפעלים, שאנחנו לגמרי תלויים בכוח ההפעלה, ובמצב הזה אנחנו נקראים "עובר", כי אנחנו רק מגלים שנמצאים לגמרי בשליטת העליון.
ואחר כך יש לנו עוד ועוד כל מיני מצבים שאנחנו מתקדמים בהם. וכמו שבעולם שלנו אנחנו עוברים אתכם "תשעה ירחי לידה" מה שנקרא, יום אחרי יום, יום יום, זאת אומרת, שינויים כאלה שאנחנו גדלים, ואנחנו נכנסים ליתר וליתר התאמה למערכת עליונה שמפעילה אותנו, ומתחילים להכיר אותה יותר, להבין אותה יותר, להרגיש אותה יותר. אבל כל הפעולות האלה שאנחנו עושים, אלו פעולות הביטול, כמו שעובר במעי אמו, הוא נמצא לגמרי מבוטל כלפי האימא. אבל כך זה נעשה. הטבע כך עובד עליו. אצלנו לא, אצלנו אנחנו צריכים מעצמנו לבטל את עצמנו כלפי המנגנון העליון, ואז אנחנו נתחיל במידה הזאת להרגיש שהוא מפעיל אותנו, שולט בנו, מפתח אותנו מפעם לפעם, מפעם לפעם, זאת אומרת מיום ליום, כאילו זה ימים. וכך אנחנו מתקדמים.
אבל כדי להתקדם לזה, אז כמו שכותב לנו כאן הרב"ש, "אנחנו נתאספנו כאן, לייסד חברה". למה? כי אחד לא יכול להגיע להכרת הכוח העליון, המערכת העליונה, אלא רק אם אנחנו נבנה בינינו, בקשר בינינו מין מערכת כזאת כמו מערכת עליונה. אבל אנחנו לא מכירים אותה, אז מה עושים?
לכן מקובלים כותבים. ולכן מורי רב"ש, הרב ברוך שלום הלוי אשלג כתב את המאמרים שלו על החברה, ובהם הוא תאר בצורה מדויקת מאוד, איך אנחנו צריכים להיות מחוברים בינינו כדי להתאים את עצמנו למערכת עליונה, ואז להיכנס איתה לקליק כזה, לגילוי, למגע הראשון. ואחר כך משפרים את היחסים בינינו להיות עוד יותר בהתאמה למערכת עליונה, ומתחילים להשיג קשר עמה עוד יותר פנימי, עוד יותר מורכב, וכך יוצא שהמערכת שישנה בקבוצה, בעשירייה הופכת להיות כמין הדגמה מדויקת יותר ויותר של מערכת עליונה. זה נקרא "ויהיה שם ה' עליך". כך אנחנו מקבלים על עצמנו חותמת של מערכת עליונה, עד כדי כך שכשאנחנו מתקדמים יותר, אנחנו בינינו משנים את היחסים, סוגי קשרים, ובהתאם לזה מתחילים להרגיש, איך המערכת העליונה מתחילה לפעול עלינו.
זאת אומרת, לא רק שאנחנו נפעלים, אלא אנחנו גם מפעילים את המערכת העליונה. מתי זה קורה? כשאנחנו מכירים כבר פחות או יותר את המערכות, מכירים את שלבי ההתפתחות, את היכולת להתפתח בעצמנו, אבל בהתאם למערכת עליונה. ואז זה נקרא, "שאנחנו מזרזים את הזמנים". אנחנו מזמינים ממערכת עליונה פעולות, הפעלות שלנו עוד לפני שהיא עושה את זה בעצמה.
זה ודאי המצב המתקדם, אבל הוא מאוד מאוד רצוי בעיני המערכת עליונה שהיא נקראת "הקדוש ברוך הוא", "הבורא", "כתר". אנחנו בזה, כמו ילדים שרוצים להראות להורים שהם כבר בעצמם מסוגלים להחליט נכון, ולעשות הכול נכון. צריכים לראות איך שזה קורה. אבל עד כדי כך אנחנו נוכל להגיע. לזה אנחנו צריכים לשאוף.
סדנה
אולי אתם זוכרים איזה כללים יש לנו בחיבור בינינו, כדי להתאים את עצמנו למערכת העליונה, לפחות בדרגה הכי פשוטה וקטנה, שנקראת "עובר ביום א' בעיבור"? תדברו ביניכם קצת.
למה אני מבקש? כדי ליצור קשר ואז נבין את הנושא יותר נכון בפנימיות, [נבין] איזה קשר צריך להיות בינינו, כדי שנוכל להגיד שאנחנו נמצאים כבר בעיבור?
*
כשאני צריך להתכלל בעשירייה, ההתכללות הזאת הכרחית כדי שאבטל את האגו שלי ואהיה קשור עם החברים. כשאנחנו כולנו יחד נתכלל בעשירייה, אחד כלפי האחרים זה נקרא "ערבות", כי בלי זה אף אחד מאיתנו לא מסוגל להרגיש את המערכת העליונה, את העולם העליון. אז אחרי שאנחנו נכנסים לערבות בינינו, אנחנו הופכים להיות למערכת שנקראת "נשמה", ואז אנחנו מרגישים בה את הכוח שממלא אותה שזה הבורא, הכוח העליון.
איזה חוקים יש, לא אלה שאנחנו נכללים מהאחרים במערכת, בעשירייה, כמו שרב"ש כותב, אלא איזה חוקים יש כדי להתאים את עצמנו לעשירייה כאחד כלפי הבורא? זו שאלה לא פשוטה.
*
קריין: קטע מספר 2 מתוך רב"ש א' "ענין יניקה, ועיבור".
"תחילת הכניסה לעבודת ה', הוא בחינת עיבור, היינו שמבטל את בחינת עצמותו, ונכנס בעיבור לבטן האם... היינו שמבטל את אהבה עצמית המכונה "מלכות" שבחינתה המקורי היא נקראת רצון לקבל בעמ"נ לקבל, ונכנס לבחינת כלים דהשפעה המכונה בחינת "בינה". והאדם צריך להאמין, שטרם שנולד היינו מטרם שירדה הנשמה בהגוף היתה הנשמה דבוקה בו ית', ועכשיו הוא משתוקק לחזור ולהדבק כמו שהיה לפני ירידתה, זה נקרא "עיבור" היינו שמבטל את עצמותו לגמרי."
(רב"ש - א'. מאמר 31 "ענין יניקה, ועיבור" 1986)
*
בואו נחשוב, אם ביטלתי את עצמי לגמרי ואני בעיבור, מה קורה הלאה? איך אני יכול עוד יותר לבטל את עצמי? כלפי החברים אני לגמרי אפס, כל מה שהם רוצים ממני, כל מה שהם חושבים, לתמוך בהם בכל מה שאפשר אני עושה, זה נקרא "עיבור". כמו שהעוּבר לא מפריע לגוף העליון אלא הגוף העליון יכול לשלוט עליו מכל וכל, כך כל אחד מאיתנו בעשירייה. מה קורה הלאה, איך אני מבטל את עצמי עוד יותר?
*
אם אנחנו מקבלים על עצמנו עבודה של עיבור, היינו לבטל את עצמנו, אנחנו צריכים מרגע זה והלאה לראות את כל המצבים שאנחנו מקבלים, מה שלא יקרה, שהבורא [פועל] דרך הקבוצה. ומדובר רק כלפי הקבוצה, לא בעבודה ולא בבית ולא כלום, גם האדם כלפי עצמו, רק כלפי הקבוצה, אז אני צריך לקבל מרגע זה והלאה כלפי הקבוצה כל מצב ומצב הניתן לי להתקדמות של עיבור, ואז אני אפילו יכול לספור שניות, דקות, שעות, ימים, עד שאני מגיע ללידה, ממש כך.
אנחנו עוד לא מסוגלים לזה, עוד לא מלומדים בזה, אבל זה באמת כך. זאת אומרת ברגע שאדם מחליט, "זהו אני הולך להתבטל כלפי הקבוצה, אני רוצה להיות עובר", קודם כל הוא צריך להגיד, "הקבוצה נמצאת כבר בעיבור, היא כבר מוכנה כלפי, ואני לא הולך לעשות ביקורת עליהם", כי "כל הפוסל במומו פוסל", וכל מה שאנחנו רואים, איזה פגמים בחברים, אלה פגמים שאנחנו רואים בעצמנו מתוך הפגמים שלנו. ואז מרגע זה והלאה, אם כל הזמן אדם מקפיד ללכת לבטל את עצמו, כל הזמן כלפי העשירייה, הוא כבר צובר את נקודות העיבור, ומתחיל להרגיש איך הוא מתקדם. פעם זה בימין ופעם זה בשמאל ופעם קדימה, ויש נסיגה לפעמים כדי להתקדם עוד יותר, כדי לקפוץ למצב הבא וכן הלאה.
אז יש לנו כל הזמן עבודה, שהיא כל הזמן לבטל. להיות זהיר מאוד וכל הזמן לבטל את עצמו כלפי העשירייה, ואז הוא יראה שהבורא נותן לו כל הזמן הזדמנות והחברים שלו בעשירייה יכול להיות שלא מודעים לזה או כן מודעים במשהו, זה לא חשוב, הוא עובד כלפיהם כל הזמן. וכך כל אחד.
ואז מתחיל להיות מצב שהם מתחילים להרגיש איך הם עובדים, כל אחד כלפי האחרים בביטול, ואיך הם מתחברים בלבטל את עצמם, ואז הופך להיות שם כבר מנגנון, מערכת, שהעשירייה הופכת להיות כבר לגוף חי, שההדדיות הזאת, הערבות הזאת מתחילה להיות מורגשת כמו גוף חי שהתפתח מתוך טיפת זרע, ובזה אנחנו מגיעים כבר לנשמה.
שאלה: מה שמטריד אותי זה כשהגוף שלי מת, מה הקבלה אומרת לגבי זה?
לגבי הגוף?
תלמיד: כן. לגבי התהליך הזה שהולכים לבית הקברות, ומתחילים להשתפך על הקבר בצורה לא יפה. אני רוצה לדעת בדיוק מה אומרת הקבלה לגבי היחס לגופה הזאת, בסך הכול זאת מעטפה?
הקבלה לא אומרת על הגופה הזאת כלום.
תלמיד: תודה, ענית על השאלה שלי.
יופי. אז תירגע אתה לא שייך למעטפה הזאת, לעטיפה הזאת .
שאלה: אם אני מבינה נכון בעשירייה שלנו אומרים שהכוח של הקבוצה ניכר לפי החוליה החלשה שלה. האם בהתכוונות או בקצב הזה עד הלידה שלנו אנחנו צריכים להתייחס לחוליה הכי חלשה בקבוצה? זאת אומרת, לתת תמיכה לחוליה ולהתאים את הקצב של העשירייה לחוליה החלשה הזאת?
שאלה קשה.
תלמידה: אני מצטערת.
לא צריך להצטער. זה טוב, אני שמח. שאלה קשה. אנחנו צריכים לחשוב על הבריאות הכללית של העשירייה שבסך הכול גם החוליה הקטנה, הקשה, החלשה, ואפילו הפגומה לאט לאט מיתקנת.
ולא שאנחנו שמים לב וכל הזמן לוחצים על החוליה החלשה הזאת, על איזה חבר שלנו שצריך עזרה ותמיכה כל הזמן, לא. אנחנו לא צריכים ללחוץ מדי, אלא צריכים לדאוג לכל אחד יחסית בשווה ואז לכל אחד יש גם זמן להתקדמות ולהתפתחות משלו. יותר בהתחלה ופחות בסוף או באמצע וכן הלאה. לכן אנחנו נשתדל להיות סבלניים, והעיקר שכל אחד יראה לאחרים עד כמה הוא משתדל.
שאלה: כבר שנים הידע ישנו, הכוונה ישנה, והיגיעה נעשית. האם בעשיריות יש כבר התגלות הבורא, ואם לא, מדוע? מה עוד חסר?
אנחנו התחלנו בעשיריות רק לפני כמה שנים בצורה שהתחלנו לדבר, ללמוד, לארגן אותם, לעשות עבודה ואפילו סדנאות בשיעורי בוקר. זה לא מספיק זמן. ישנם כאלה שמאוד מתקדמים. אפשר להגיד שכמעט ומתחילים לגלות את הקשר עם הכוח העליון שאוטוטו יישרה בהם. הוא גם שורה ככה. "אני ה' הנמצא בים בתוך טומאתם". 1 אלא הענין הוא שאנחנו לא מרגישים את זה, כי אנחנו בעצמנו עדיין לא מוכנים, לא נמצאים באותן התכונות.
הרוחניות היא נמצאת, אנחנו נמצאים בתוכה, רק אין לנו עם הרוחניות השתוות הצורה. השתוות התכונות. לא נמצאים באותו גל. רוחניות היא בגל של השפעה ואנחנו בגל של קבלה. ולכן, אנחנו לא יכולים להרגיש אותה, ואפילו לאתר אותה.
אבל מתקדמים לזה ובהתאם לכך שאנחנו יכולים לבדוק את זה בעשירייה, כך יש לנו יכולת לבדיקה מדויקת עד כמה שאנחנו רחוקים או קרובים לגילוי הבורא בנו. תבדוק את זה לפי החברים. עד כמה שאתה מסור להם, נמצא בהם. היחס שלך איתם קובע את היחס שלך עם הבורא אחד לאחד.
שאלה: אני עוקבת אחרי העבודה הזאת כבר מספר שנים. לגבי תפיסת הזמן בקבלה, אבל במיוחד לגבי סוכות, כי התפיסה הזאת שונה לחלוטין, כמעט לגמרי מהתפיסה הנפרדת שקיימת לנו בעולם הזה?
העולם שלנו הוא עולם מדומה. מה זאת אומרת? שכך אנחנו מרגישים אותו בכלים דקבלה שלנו, ובאמת אין כזה דבר, כלים דקבלה. זה לא קיים. זה קיים רק אצלנו כמו בחלום. כך כתוב, "היינו כחולמים". עד עכשיו אנחנו כך נמצאים באיזה דמיון שאנחנו קיימים. כמה זמן? כמה שנחוץ לנו כדי לצאת מהדמיון, להתעורר מהחלום.
נקווה שמהחלום הזה אנחנו באמת נתעורר עוד מעט ואז אנחנו נתחיל להרגיש את העולם הרוחני שבו קיימים חוקים אחרים, מאוד שונים. עכשיו אנחנו אפילו לא יכולים לתאר אותם לעצמנו. אז כל החגים שאנחנו בעולם הזה חוגגים, מקיימים, כל מיני דברים, הכול כדי שמתוך ההרגלים האלה שיש לנו בעולם הזה, שאנחנו נלמד מה זה יכול להיות ברוחניות.
בעולם שלנו מה שאנחנו עושים זה נקרא "מנהגים". "מנהגים" שהעם קבע לעצמו כך להתנהג. ובאמת, המצוות זה התיקון של הרצון לקבל שיהיה בהתאם לרצון של הבורא, הרצון להשפיע. ולכן, כשאנחנו מגיעים לאיזה מנהג, חג, יום טוב, אז אנחנו לומדים מה זה יכול להיות ברוחניות.
ולכן אנחנו לומדים על סוכות, אז אנחנו, על כל חג וחג, אנחנו לומדים בעצם אותו דבר. כי אין לנו חוץ מהרצון לקבל שהבורא ברא, ועליו צמצום, ומסך, ואור חוזר, ובו מתלבש אור ישר, זה בראש הפרצוף. ואחר כך מהראש זה מתפשט בתוך הפרצוף. וזה סך הכול הפעולה שאנחנו צריכים לעשות. תוך הפרצוף נקרא כבר "גוף של נשמה". אותה אנחנו צריכים למלאות בנוכחות הבורא באור העליון. זאת העבודה שלנו.
אז חג הסוכות מסביר לנו איך אנחנו בונים סוכה. מה זה סוכה? סכך. מה זה סכך? מסך. איך אנחנו עושים צל על עצמנו, הסתרה. אנחנו מסתירים את הרצון לקבל שלנו שלא יהיה תחת השפעת השפע העליון, אלא אך ורק במידה שאנחנו מסוגלים לקבל אותו בעל מנת להשפיע. זה ענין של סוכה. זאת אומרת, זו בעצם הפעולה העיקרית בתיקון הנשמה. לכן זה כל כך מכובד.
שאלה: למה צריך בסוכה יותר צל מאור ומה המשמעות הרוחנית של אושפיזין?
צל צריך להיות יותר מהאור כי כך זה כוח הכלים שלנו, שאנחנו לא מסוגלים לקבל אור החכמה בעל מנת להשפיע, אלא העיקר זה באור החסדים. אני אומר בקיצור כי לפתוח זו כבר בעיה. זה ש"צילתה צריכה להיות מרובה מחמתה" 2 בסוכה.
והאושפיזין ענין שכל יום משבעה ימי, "בסוכות תשבו שבעה ימים", וכל יום משבעה ימים אנחנו מקבלים הארה מיוחדת בכלים שלנו שאנחנו מתקנים אותם מיום ליום. זה נקרא "לקבל אורח", אושפיזין. וכך אנחנו גדלים. עד שמגיעים אחרי כל הימים האלו למצב שבבת אחת מקבלים את כל האור שקבלנו אותה תוך שבעה ימים, זה כסיכום מהסוכות ושמחת תורה.
תלמידה: שמעתי באחד מהשיעורים שלך שכשאתה עובד מעל הדעת אז גם הדעת מתרחב.
נכון.
תלמידה: אז הכוונה היא לדעת של העולם הזה או של העולם הבא.
גם לעולם הזה וגם לעולם העליון.
תלמידה: אתה יכול לפרט קצת.
כי אני פותח את עצמי לאור העליון. אם אני עובד למלעלה מהדעת, מה זאת אומרת למעלה מהדעת? למעלה מן האגו שלי, אני לא סוגר את הדעת שלי. דעת ,זאת אומרת, שכל, רגש, אני רק רוצה לעבוד ללא ההגבלות שלהם, עוד יותר למעלה מהם. ואז אני פותח את עצמי לקליטה יותר עליונה. ואז אדם שהולך למעלה מהדעת, דעתו תמיד מתרחב. תמיד. נעשה יותר חכם. גם בעולם הזה. מאיפה היהודים חכמים כאלו? מתוך זה שעסקו בזה מאז.
וודאי שכלפי העולם הזה וכלפי העולם העליון. אנחנו לומדים על השורשים לכל מה שנעשה בעולם הזה. לכן זה יותר קל. לכן זה "שורש לכל המדעים", יש כזה מאמר גם אצל בעל הסולם, שחכמת הקבלה היא "שורש לכל המדעים".
אני מאוד מאוד ממליץ לקרוא את המאמרים שלו ותראו מזה עד כמה שחכמת הקבלה היא מדברת על הכול. על הכול. ובהחלט אנחנו יכולים על ידי זה לראות עבר, הווה, עתיד. לשלוט על הגורל שלנו. חכמת הקבלה מאפשרת הכול. רק במידה שרוכשים מסך, ודאי. זאת אומרת, שזה הכול על מנת להשפיע לכלל הנשמות.
שאלה: לגבי הביטול, העובר שאנחנו בשלב הזה. האם זה רק כלפי הקבוצה או גם בעולם הגשמי שלי?
רק כלפי העשירייה בלבד.
תלמידה: לא כלפי העולם הגשמי?
רק כלפי העשירייה בלבד.
תלמידה: בשיחת הנשים האחרונה, בפגישה האחרונה, היה לנו את נושא העיבור. האם אנחנו בכלל בתהליך הזה או שבכלל לא הגענו לשלב של עיבור?
תלוי מי.
תלמידה: אז אם אני לא יודעת, סימן שאני לא?
לאו דווקא.
תלמידה: לאו דווקא?
כל פעם שאדם נמצא לפני מדרגה הרוחנית נדמה לו שהוא אפילו יורד, לא עולה.
שאלה: יש לי שאלה לא קשורה בדיוק לסוכות. בינה זה א-לוהים וכתר זה הבורא. מה זה אומר ההבדל הזה?
ההבדל הזה שבינה מסמלת לנו את כוח ההשפעה שהכתר דרכו משפיע לנבראים. כתר זה גם אור החסדים, אבל מלא אור החכמה. בינה זה אור החסדים, שאם צריכה אז היא מתמלאה מהחכמה באור החכמה. זו שאלה יפה. ההבדל בין בינה לכתר שבכתר זה חכמה וחסדים ובבינה זה רק חסדים.
שאלה: בקשר ליחסים בין גבר לאישה וההתקדמות שלהם ברוחניות. בהמשך לשיעורים שהעברת בנושא הזה, המצב האידאלי הוא שגבר ואישה לומדים קבלה ביחד.
לא אמרתי כך, שיחד, אלא שהיא לומדת והוא לומד, אבל לא יחד.
תלמידה: כשהם לומדים, אם גבר לומד קבלה והאישה לא, אז לגבר זה מספיק להתקדמות?
גם בזה הוא מקדם את האישה.
שאלה: השאלה העיקרית היא, אם אישה לומדת קבלה והגבר לא, איך היא צריכה להתנהג אז?
אני באמת לא מבין למה יש שאלה כזאת. כשהיא לומדת, היא לומדת, ואם הוא לא רוצה ללמוד, אז זה בסדר.
תלמידה: כמו שהבנתי מהשיעורים שלך, אישה לא יכולה להתקדם באופן עצמאי ללא גבר.
לא. בזמננו, וודאי שלא.
שאלה: איפה עובר הגבול בשיתוף הרגשות שלי עם העשירייה שלי, עם מה שאני יכולה או לא יכולה לחלוק איתם?
את צריכה לעשות חשבון שבזה שאת מספרת להם מה יש לך, את לא מורידה אותם מהדרגה הרוחנית, לא מכניסה להם ספקות ולא מכבידה עליהם על ההתקדמות הרוחנית שלהם. מצד שני אם את מסבירה להם שיש לך איזו בעיה, ואת מקווה שהם יעזרו לך אז מותר לך, אבל בכל זאת להתחשב שזה יהיה לטובת כולם.
שאלה: הבנתי שההתפתחות הרוחנית שלנו נעשית אך ורק בתוך עשירייה. מה קורה אם יש איזה שלב שאנחנו מתאחדים כמה עשיריות יחד כדי לגדול כביכול מבחינת התפתחות רוחנית?
לא, אין צורך. יהיה בלגן, תתבלבלו, זה יהיה יותר מדי, עשירייה זה אופטימאלי, על זה כותב הרב"ש.
שאלה: ואיך יודעים שעשירייה הגיעה לאיזה מקום?
מזה שמגלים, כך יודעים.
תלמידה: הבנתי שחגי ישראל בראי הקבלה זו התפתחות של האדם מבחינה רוחנית.
התפתחות הנשמה.
תלמידה: אז אפשר להגיד שאחד יכול להיות בסוכות, אחד יכול להיות בחנוכה ואחד יכול להיות בפורים מבחינת ההשגה הרוחנית?
איפה בעשירייה?
תלמידה: כן, בתוך העשירייה.
בתוך עשירייה זה לא יכול להיות. בתוך עשירייה, כלפי האור העליון, הם כיחידה אחת.
תלמידה: זאת אומרת שכולם נמצאים כביכול באותו מצב.
כן. אבל נגיד שיש כאן שתי עשיריות, אחת נמצאת בפסח ואחת בסוכות.
שאלה: אני מהקבוצה של הנקודה שבלב וכאשר אני נמצאת בקבוצה שלנו אני תוהה אם השעתיים שאנחנו לומדים אחת לשבוע, מספיקות. כלומר, הלימודים מאוד חסרים וכל הזמן אני בהרגשה שעדיין לא הספקתי להגיע מבחינת ההספק. איך אפשר לעשות שזה יהיה יותר קרוב?
להוסיף שעות, זה ברור.
תלמידה: אבל המרצים שלנו לא יכולים להוסיף שעות. הם יכולים רק פעם בשבוע.
את יודעת כמה אני השקעתי בארכיון שלנו, כמה עשרות אלפי שעות? יש שם שיעורים, הרצאות ומה לא. ואחרי שאני עשיתי את זה בשבילך, את אומרת "המרצה מגיע אלי פעם בשבוע".
תלמידה: כן. דרך הצפייה בטלוויזיה אני מבינה שאתה עושה את זה.
לא רק טלוויזיה, את פותחת מחשב, יש לך שם הכול. אין ארכיון כל כך רחב של חכמת הקבלה בחינם כמו מה שיש לנו. הכל.
תלמידה: כן, אבל אני רוצה ללמוד ביחד עם הקבוצה שלי.
אז מה, את לא יכולה לאסוף את הקבוצה?
תלמידה: זה בעייתי.
אז מה את רוצה ממני, זו לא בעיה של המורים, זה בעיה של החברים שלך, זה כבר משהו אחר.
שאלה: ובכל המקומות זה רק פעם בשבוע?
אני לא יודע. אני לא שייך לסדר הלימוד. אני רק אומר לך שאת יכולה בכל רגע לפתוח את הארכיון שלנו, את האתר שלנו, להיכנס לשם ולראות.
תלמיד: יש לנו בארכיון יותר מארבע מאות טרה של קבצים, של שיעורים. 150,000 שיעורים עם הרב לייטמן בכל נושא, בכל מה שאתם רוצים. אפשר לראות שיעורים מ-2000, 2002, בכל נושא, כל התכניות שאי פעם צילמנו לטלוויזיה, הכול שם.
תלמידה: לגבי החזון של קבוצת הנקודה שבלב. אני שמעתי את רב והמדריכים מדברים לפני למעלה משנה על ענין של קהילה, של מעגל רחב יותר, איך ההתקדמות של נשים בתוך המעגל הזה, מתוך רצון מאוד עז להישאר בתוך הקבוצה הזו ולפעול בקבלת האנשים שמגיעים לקמפוסים.
אנחנו חייבים לפתוח מעגל יותר רחב, זו פשוט קריאת הזמן, כי ברגע שאנחנו רוצים בעצמנו להשיג משהו, זאת אומרת לעלות במילימטר אחד, אנחנו חייבים להתרחב במילימטר. לעלות עוד מילימטר, להתרחב עוד במילימטר. ככה זה עובד, זה עובד בצורת פירמידה. כמה שהבסיס שלה יותר רחב כך יש לה אפשרות לעלות בגובה. כלומר שאנחנו חייבים לצאת להפצה רחבה, לבנות קהלים, עיגולים יותר רחבים סביבנו, ואז זה יעזור לנו לפעול. הבנייה כך היא עובדת.
מחכמת הקבלה אנחנו לומדים שכל ההתקדמות יש רק אם יש לך תחתון. אח"פ דעליון נמצאים בו גלגלתא ועיניים דתחתון, שזה הקשר בין המדרגות. שאחד נכנס לתוך השני, אם התחתון מתחבר לעליון, העליון יכול בשבילו לקבל מה שתחתון צריך ועל ידי זה שניהם עולים. לכן אנחנו צריכים להתחיל לחבר לעצמנו תחתונים שזה יעזור לנו לעלות, אחרת לא יכולה להיות עלייה, כי כל העלייה ברוחניות זה על מנת להשפיע. למי אתה משפיע? אם יש לך למי להשפיע אז אתה מקבל מלמעלה. משפיע לו, זה מעלה אותך. וכך זה הולך. זה נקרא לקבל על מנת להשפיע, לקבל אתה מקבל, על מנת להשפיע לתחתון, ואז כך מתבצעת עלייה.
אין לנו ברירה, אנחנו חייבים להתרחב וכך להתקדם. לכן אחרי החגים יש לנו כנס ווירטואלי עולמי ואחריו אנחנו מתחילים הפצה רחבה בכל השפות בכל העולם, ואני מאוד מאוד ממליץ לכל אחד שיצטרף לזה ממש בכל הלב וכוח מפני שזה מה שיעלה אותו. ואם אדם יושב ופעם בשבועיים מחכה עד שהמורה יבוא אליו, יחכה כך עד סוף ימיו.
תלמידה: אז האם נכון לומר, להבנתי נכון לי כאישה, אני לא יודעת, אולי גם לגברים, אבל זה כבר לא מקומי אולי, להישאר לפעול בתוך הקבוצה הזו של הנקודה שבלב ולהמשיך להתרחב בה, שזה אומר שמצטרפים עוד ועוד חברים וללמוד לקבל אותם?
אני לא יודע, מה שאת אומרת מקובל עליי. יכול להיות שיש עוד הזדמנויות יותר טובות, אני לא יודע. אבל "להתקדם" זה נקרא להיות בעשירייה איזושהי ולהתקדם.
שאלה: שמעתי היום בשיעור שצריך לשאוף לבטל את עצמך מול הקבוצה. האם צריך לעשות את זה גם בחיי יום יום מול אנשים שסביבך?
לא, וגם כן כלפי הקבוצה צריכים ללמוד איך לעשות את זה, לא מיד. קודם כול ללמוד, לקרוא על זה, לשאול, לאט לאט בקפדנות לאסוף כל מיני פרטים, ואז יהיה לך מובן מה אנחנו צריכים, בשביל מה אנחנו צריכים את זה, מה הביטול הזה עוזר לנו. זה בעצם לפתוח כלים להשגת הבורא.
שאלה: דיברתי עם הילד שלי ודיברנו על זה שאני רואה את נפילה של בן אדם, ובטח שאני אתן לו יד, אני אעזור לו. הבן שלי אומר שהוא לא מוכן לעזור והוא לא יעזור, אמרתי, אז אם אני רואה את זה, אז בודאי שמראים לי ונותנים לי או צ'אנס או זכות לעזור לבן אדם שהוא לא יפול. אז הוא אומר, הנה, מזה שכל החיים עזרת לנו אז אנחנו רוצים לברוח ממך כדי להתחזק. שאלה, אם אני באמת רואה את זה, למה מראים לי את זה? ואני צריכה לעזור או שאני צריכה רק לדעת לראות את זה ולא להתערב? מה אני עושה בזה?
קודם כול לא להסתבך. פשוט, "אין לדיין אלא מה שעיניו רואות"3, תפסיקי עם כל הפילוסופיות שלך. "זה מה שרוצים להראות לי ומראים לי ולכן אני צריך לקבל את זה כך, וצריכה לא, הפוך.." לא, יש לך מה שאת רואה, תתייחסי לזה כמו שאת רואה. נקודה. אחרת יהיה לך סיבוך.
תלמיד: השאלה שלי, אם אני באמת פועלת במצב שאני רואה, או למה אני רואה את זה?
למה את רואה? את לא יכולה להבין, את לא יכולה עכשיו להבין, את צריכה להיות בקשר עם מערכת עליונה שמנהלת אותך. את לא יכולה. על כל הדברים שבחיים שלנו את יכולה לשאול כך בינתיים, "עיניים להם, ולא יראו"4, אבל לעשות על זה כל מיני חשבונות, "למה אני רואה, למה הבורא רוצה להראות לי, מה הוא רוצה ממני, איך אני צריכה להגיב", זה ממש לא הדרך.
תלמידה: מבקשת יותר בהירות לגבי הנושא של עיבור. כי ככל שממשיכים פה בדרך, אז נוצר אצלי איזשהו פרדוקס, כי מה שאני מבינה זה שהדרך הזאת מבקשת הרבה מאוד וויתור, הקשבה, ואיזושהי גם תפילה, תפילה לעליון, תפילה אישית לעליון כדי שאני אוכל להתאים את עצמי לעשירייה, ואז תפילה של העשירייה כלפי העליון בכלל להתכללות. זאת אומרת שיש פה איזושהי אחריות מאוד מאוד גדולה שהיא קצת שונה מהמקום של העובר.
זה נקרא "עובר" שמה שאת עכשיו אמרת. תפילות, התכללות, זה הכול עובר.
תלמידה: אבל העובר הזה הוא עובר עם הרבה מאוד הכרה.
רוחני, ודאי. אני צריך לבטל את עצמי כלפי העשירייה, כלפי תשעה חברים, אני צריך להתכלל בהם, להיות הכי קטן מהם, לחבר אותם, להיות הכי גדול מהם כדי לחבר אותם, אני צריך להראות להם את גדלות הבורא כמה שיש לי ואין לי, העיקר להדליק אותם בזה. אני אחראי על הרבה דברים, והעיקר להתכלל בהם ולארגן בהם את התפילה, תפילת רבים, זאת אומרת עשירייה שהיא כמניין, שאנחנו מבקשים מהבורא לחבר אותנו למצב, לדרגה, שאנחנו נהיה כנקודה אחת. העשרה שמתחברים כאחד זה נקרא התא הראשון של העובר הרוחני.
תלמידה: כל העניין הזה של "תלמוד עשר הספירות", אני מקשיבה, אבל הרבה דברים אני לא מבינה בכלל.
לא רק את.
שאלה: איך הלימוד הזה איך קשור לקשר ולהתכללות של העשירייה?
אור מקיף. על ידי זה שאנחנו קוראים "תלמוד עשר הספירות", במיוחד על ידי זה שאנחנו קוראים ספר הזוהר, וכתוב שאפילו שלא מבינים מה שלומדים אנחנו מזמינים בזה את האור המקיף.
תלמיד: ב"הקדמה לתלמוד עשר הספירות", באות קנ"ה, בעל הסולם כותב, "למה זה חייבו המקובלים, לכל איש, ללמוד את חכמת הקבלה?
אמנם יש בזה דבר גדול, וראוי לפרסמו: כי יש סגולה נפלאה לאין ערוך, לעוסקים בחכמת הקבלה, ואע"פ שאינם מבינים מה שלומדים, אלא מתוך החשק והרצון החזק, להבין מה שלומדים, מעוררים עליהם את האורות המקיפים את נשמתם."
תמשיכי לקרוא אפילו בלי הבנה של אף מילה, זה עוזר.
שאלה: ישנם אנשים בסביבתי שאני מרגיש בהם משיכה מסוימת או דרישה לחכמת הקבלה, אבל הדרישה הזאת מתבטאת בעיקר בדחייה ובהכחשה של כל דבר. אני רוצה לדעת איך להתייחס אליהם?
אף פעם בחיים, אמנם היו לי רגעים כאלה בהתחלה, אף פעם לאחר מכן בחיים, לא נכנסתי לוויכוח עם אף אחד, אני ממליץ. בשביל מה, מה הם מבינים? כלום. על מה אני אתווכח איתם, כל רגע יהיו להם טענות חדשות ואחרות. והם צודקים, כי באמת לא יודעים, "זה וזה, אבל ככה, אבל שם כתוב ", זה "חכם בלילה". תן להם ספר או כתובת של אתר ושיכנסו לשם אם הם רוצים. אם לא, שלום על ישראל. זה הכל.
תלמיד: זה קורה, הם נכנסים ורואים וזה מעורר עוד יותר.
והלאה זו כבר לא עבודה שלך, לא בעיה שלך. נתת, גמרנו. את כל היתר אתה לא יודע, שישברו שם את הראש. לא להיכנס לשום וויכוח ולשום הסברים, כלום. כשאני עובר ברחוב לפעמים, ואז תופס אותי מישהו, באמצע הרחוב, באמת "אבל אתה כתבת שם כך וכך וכך," "אני לא יודע."
פעם אחרונה זה קרה כשהלכתי לעיתון "הארץ" ועצר אותי באמצע הדרך איזה בחור דתי, בן 35 אולי, והתחיל להגיד "למה אתה כתבת שקראת ככה ככה, זה לא נכון, וככה וככה" עניתי "אתה צודק." נו, באמצע הרחוב. לכן תעזבו, לא כדאי, אין מה להתווכח. כולם חושבים שהם מבינים מה שקורה, כולם חושבים שאת חכמת הקבלה אפשר להבין עם השכל שלנו. אי אפשר, אי אפשר. לכן כתוב "כל הפוסל במומו פוסל", והוא צודק, כי יש לו שכל ובשכל הזה הוא פוסל. לא יותר.
תלמידה: קודם כל, תודה על העונג להקשיב לך. יש סוגיה שמלווה אותי כמעט מתחילת הלימודים, לפני שנה, וזה נוגע לנושא חופש הבחירה. למדנו שחופש הבחירה שיש לנו הוא בעצם רק בבחירת הסביבה ללימוד. והבחירה שיש לי בעצם, מאחר וההתפתחות הרוחנית מותנית בסביבה או בקבוצה, האחריות שלי היא בעצם להשקיע בקבוצה, להשקיע בהתפתחות שלה. זה מובן לי.
השאלה היא מה קורה מחוץ לקבוצה, או מחוץ לסוגיה הרוחנית הזאת, הבחירה הרוחנית הזאת, בעולם הגשמי? האם יש לי פה בחירה חופשית, או הכל בבחינת אין עוד מלבדו? ואם הכול בבחינת אין עוד מלבדו, אז מה מידת האחראיות האישית שלי למה שקורה לי?
בכל מה שאנחנו עוסקים בחכמת הקבלה אני ממליץ לכם לקיים רק בתוך עשירייה, בקשר להתפתחות הרוחנית בלבד. לא לעשות שום עסקים אחרים בתוך העשירייה, רק כלפי ההתפתחות הרוחנית. ומחוץ לעשירייה להתנהג כמו כל אדם. להראות ההיפך, שאנחנו רגילים, שאני לא קדוש, אני לא רשע ולא צדיק ולא כלום, אני אדם מהרחוב, ככה. זה הכי בטוח. זה נקרא להישמר מעין רעה. שמעת על זה, שיש דבר כזה?
תלמידה: זו העצה השנייה שרציתי לקבל.
אז כך להתנהג. בתוך הקבוצה להשקיע את הנשמה. מחוץ לקבוצה אני כמו כל אחד. ממש ככה אפור כזה, שלא רואים אותי, לא בולט.
שאלה: שאלה שמטרידה אותי קצת היא לגבי השאלות והספק. הרבה פעמים אני שואלת את עצמי אם אני יכולה לשאול את עצמי שאלה, כי אני לא יודעת אם זה מקדם את הקבוצה או לא. ואם אני עוברת בירור עם עצמי, אני לא יודעת אם לשאול את השאלה או לא. זה קורה לי הרבה פעמים. איך אפשר לדעת אם השאלה היא מקדמת או לא?
אני לא יכול להגיד לך, כי יש כאן כל כך הרבה שאלות. אבל אם זו שאלה שמטרידה אותך בקשר להתפתחות, אז בטוח גם כן היא תעזור לאחרים. אפשר לשאול.
שאלה: אם כל דבר שנמצא פה הוא סוג של ענף של שורש גבוה יותר, זאת אומרת שיש משמעות לעולם הגשמי ויש משמעות למנהגים ויש משמעות לקליפה, מה שלא ברור לי מדוע הנתק הזה?
זה לא נתק. זה מפני שהעולם הזה לא קיים.
תלמידה: האם הענף הוא לא של השורש? האם כל מה שקורה פה הוא לא סוג של צמצום? אשמח לבירור.
מה שאנחנו מרגישים, אני מוצק בתוך עולם ברור, קירות, אנשים, עץ, וכן הלאה, הכול קיים בתוך הרצון שלי. ברצון שלי ישנן כל מיני צורות, והצורות האלה בלבד מביאות לי את הרגשת מציאות שבה אני נמצא. ואני חייב לקבל את זה ולהתנהג כך מאין ברירה, כי אני לא יכול לראות מהמציאות הזאת שום דבר נכון או לא נכון. ממש לא. אלא לעשות את הכל המאמצים כדי להזמין מאור המחזיר למוטב ואז כמו שכתוב, "באורך נראה אור", אז אני אראה מה זה.
אני מבין שמההסבר הזה אי אפשר להוציא הרבה, אבל לא להוציא שום מסקנות ממה שאנחנו מרגישים עכשיו ולא להיכנס לשום פילוסופיות, פלפולים, למשהו בקשר עם העולם הזה לעולם הרוחני. זה לא ילך.
תלמידה: אם כך מה המשמעות של הענף? איפה עובר הגבול של הענף מהשורש?
הענף הזה, העולם הזה, קיים בדמיון שלנו בלבד, בתוך הרצון שלנו. כי הרצון הזה שלנו, הרצון לקבל, הוא דמיוני, הוא קיים בנו. הזוהר אומר שכל באי העולם הזה הם כמו ישנים והעיניים שבהם רואות את מה שקורה בתוכם. בקיצור, מנסים לתאר את זה בכל מיני צורות, אבל אין, זה לא קיים.
תלמידה: אם כך הענף לא קיים?
הענף לא קיים, אנחנו לא קיימים, העולם הזה לא קיים, הוא נקרא "עולם מדומה".
תלמיד: אז לא לדבר על שורש וענף.
זה לא שורש וענף, לפעמים אנחנו מסבירים זאת בצורה כזאת כדי שנוכל איכשהו לאחוז בשפה, נניח בשפת הענפים, אבל לא יותר מזה. כשאני לוקח כוס ואומר, כמו כוס הזו יש כוס למעלה, ויש למעלה גם יד שמחזיקה אותה, וגם יושב שם מישהו עם היד שמונחת כך וכך עם הכוס? לא. כל הבעיה עם חכמת הקבלה היא, שמי שנכנס לתוכה משיג, אבל הוא כבר משיג את העולם העליון ואז הוא רואה שהעולם הזה ממש מדומה, ומי שלא משיג, אז נראה לו שזה מה שיש.
תלמידה: לסיכום, אתה מציע לעזוב את המושגים האלה?
לעזוב בינתיים, זה יתבהר. זו חכמת הנסתר, מה לעשות, אבל אתם בדרך לגילוי. אתם רק אחרי שני קמפוסים ואתם ממש מתקדמים יפה מאד לפי השאלות, לפי איך שאני מרגיש אתכם.
שאלה: כשאתה מדבר על בעיות אקולוגיות ובעיות בחינוך, זה נשמע מאד רציני, אבל לפי מה שאתה אומר הכול מדומה, ואני לא מצליחה להבין, תוכל להסביר.
זה משפיע עלינו או לא?
תלמידה: ברור שזה משפיע.
אז זה לא מדומה.
תלמידה: אז יש פה סתירה כל הזמן.
נכון.
תלמידה: תפתור לי אותה.
אי אפשר. רק אם נגלה נוכל, לפני זה אי אפשר. לכן, מצד אחד, חכמת הקבלה חותכת את כל היחס לבריאה בצורה מאד פשוטה, "אין לדיין אלא מה שעיניו רואות", להתייחס לעולם הזה בצורה פשוטה, רצינית, ריאלית, לחיות כמו כולם, אני מדען ואני מבין את העולם הזה וכך אני מתייחס אליו. מצד שני, אני לא מבין בו כלום, איך הוא מתנהג ומה קורה.
אלא מה שכן, אנחנו צריכים לחכות עד שנגיע לגילוי. האור העליון שמאיר פותח לנו, זה נעשה פשוט שקוף, כל המערכת נעשת שקופה, עולם נצחי, עולם אינסופי, הכול ברור, הכול נפתח ואז, אנחנו רואים, אין חיים, אין מוות, אין כל מה שאנחנו יכולים להגיד שיש כאן, אין, הכול משתנה. ולכן כל השאלות שאתם שואלים, אין להם תוקף, כי לא קיים. נגלה ונראה, הכול לפנינו בקרוב.
שאלה: אם העולם הזה שאנחנו חיים בו הוא מדומה, אז איך בכל זאת אנחנו חווים סבל וכאב פיסי ביומיום: תאונות, מלחמות, התעללויות בילדים.
את שוב נותנת דוגמה שעליה אני צריך להגיד, סובלים? סובלים. מפחדים? מפחדים. מצטערים, בוכים, הכול בסדר גמור. האם זה קיים ברוחניות או לא? לא.
תלמידה: אז מה בכל זאת אנחנו חווים?
את חווה את פעולות האור שמעורר אותך לגילוי. אני שוב אומר, לא כדאי לנו להמשיך בזה. שאלות יפות מאד, יש לכם רצון. זה מצביע על רצון טוב, אבל לא תבינו עד שזה יתגלה. יש על כך המון פסוקים, הרבה מקומות איפה שמסבירים שאנחנו לא נוכל להבין את ההנהגה, את ההשגחה, כל עוד זה לא יתגלה. איך את יכולה להסביר לתינוק, לילד קטן, משהו שאפשר להבין בגיל עשרים או שלושים? אי אפשר, צריך לחכות עד שיגדל. אז תהיי ילדה טובה, חכי, תגדלי והכול יסתדר.
(סוף השיעור)
mlt_o_rav_2018-09-25_lesson_madrega-rishona_n2_p1_onhQSsEZ.mp4
ויקרא טז טז "וְכִפֶּ֣ר עַל־הַקֹּ֗דֶשׁ מִטֻּמְאֹת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וּמִפִּשְׁעֵיהֶ֖ם לְכׇל־חַטֹּאתָ֑ם וְכֵ֤ן יַעֲשֶׂה֙ לְאֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד הַשֹּׁכֵ֣ן אִתָּ֔ם בְּת֖וֹךְ טֻמְאֹתָֽם׃"↩
משנה סוכה א' א' "וְשֶׁחַמָּתָהּ מְרֻבָּה מִצִּלָּתָהּ, פְּסוּלָה."↩
"אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות" (סנהדרין ו', ע"ב)↩
תהילים קט"ו, ה'↩