שיעור ערב 11.09.2018 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ראש השנה תשע"ט

ב' דראש השנה

ספר "תלמוד עשר הספירות", כרך ו', חלק ט"ו,

דף א'תרצא, בנין הנוקבא דז"א, עמ' 1691, או"פ, אות ו'

קריין: "תלמוד עשר הספירות", כרך ו', דף א'תרצא, עמ' 1691, אות ו', דברי האר"י.

נקרא קודם את אות ה' למעלה.

קריין: אות ה', דף א'תרפט.

אות ה'

"ונבאר עתה באורך כללותם, אע"פ שיש פרטים הרבה, הנה תכלית המיעוט אשר בה, אינה פחות מנקודה א' כלולה מיוד," בעל הסולם רוצה להסביר לנו בסך הכול את ההתכללות של זעיר אנפין ונוקבא, באיזה צורות הם יכולים להיות ביחסים ביניהם. זה נקרא ש"נבאר עתה באורך כללותם," של זעיר אנפין ונוקבא, "אע"פ שיש פרטים הרבה, הנה תכלית המיעוט אשר בה," דווקא בנוקבא, "אינה פחות מנקודה" אחת. זאת אומרת, לא יכולה להיות פחות מנקודה. על זה אנחנו אומרים "עיבור", "כלולה מיוד, שהיא נקודת מלכות האחרונה שבה,". זאת אומרת, מיעוט המלכות זאת נקודה. "כנ"ל, ותכלית גידול שלה הוא," אחד, "שיהיה בה כל הי"ס שלה," מלכות צריכה לגדול, ושניים, "ותהיה עם ז"א פב"פ שוה לגמרי, שלוש, "וישתמשו" שניהם "ב' מלכים בכתר אחד, שהוא מה שקטרגה הירח, כנודע." שלא יכולים להיות. אז שיבואו גם להשלמה כזאת.

קריין: אות ו'.

אות ו'

"והענין הוא, כי נודע, כי מת"ת של אמא נעשה כתר לז"א, וכאשר גם היא תעלה עד שם," מלכות תעלה עד שם, עד הכתר דזעיר אנפין, עד התפארת דאמא, "ויהיה כתרה בת"ת של אמא כמוהו, יהיה כתריהן שוין, ויהיו שניהם אחד, כי שניהם יהיו בחינת ת"ת דאמא שהיא ספירה אחת," כי התחתון עולה לעליון, נעשה כמוהו, "ואז לא תצטרך היא לקבל הארתה על ידי ז"א, אלא יהיו שניהם מקבלים הארתם מאמא," מתפארת דאמא, "כל אחד בפני עצמו ולא יצטרכו זה לזה, ויהיו זו"ן שוין במציאותם כמו או"א, כנזכר באדרא, או"א כחדא נפקין וכחדא שריין. וזה תכלית הגידול שלה, ואז כל העולמות בתכלית התיקון."

זהו, "כל העולמות בתכלית התיקון". סך הכול איך? שמלכות עולה לכתר דזעיר אנפין ומתקשרת לתפארת דאמא, ואז הכול נכנס לתיקון.

קריין: אות ו', אור פנימי בדף א'תרצא.

פירוש אור פנימי לאות ו'

"שניהם יהיו בחינת ת"ת דאמא שהיא ספירה אחת ואז לא תצטרך היא לקבל הארתה ע"י ז"א אלא יהיו שניהם מקבלים הארתם מאמא וכו' שוין במציאותם כמו או"א. וצריכים לזכור כאן מ"ש בחלק ה', בענין הז"ת חג"ת נהי"מ המקוריות. ונתבאר שם, שכל עיקרם הם ז"א ונוקבא, והם רק נצח והוד דז"ת, וחג"ת שבהם, הוא מהתכללות העליונים ג"ר, שהם כח"ב, אלא כיון שכח"ב ירדו לבחינת ו"ק נקראו בשם חג"ת. ונמצאו חג"ת נ"ה דז"ת, שהם כמו כח"ב זו"ן דכללות וע"כ הם מכונים ה"ח או ה"ג, כי עיקרם אינו אלא חג"ת נ"ה. ויסוד, הוא רק כללות של אלו הה', דהיינו כללות הה"ח, וכן המלכות היא רק כללות דה"ג, כמ"ש שם באורך.

ונמצאו משום זה זו"ן דאצילות, המלבישים לנה"י דא"א, אשר ז"א הוא בחינת נצח דא"א, ונוקבא היא בחי' הוד דא"א. כלומר, שזה חלקם בט"ס המקורית דא"א, שז"א הוא נצח דט"ס המקורית, ונוקבא היא הוד דט"ס המקורית, כי הנו"ה הם עיקרם של הזו"ן כנ"ל. והוא הגורם, שנוקבא היא למטה מז"א, ואין קומתם שוה, כי הם ב' ספירות מיוחדות זו למטה מזו כי הוד הוא למטה מנצח, וצריך לקבל מנצח."

יש לנו עשר [ספירות], כתר, חכמה, בינה, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות.

בכל עשר הספירות הללו, נצח הוא בחינת השפעה, זעיר אנפין, והוד בחינת קבלה, מלכות. הם נמצאים זה מול זה, נצח והוד שווים. למה שווים? בלי קבלה אין השפעה, בלי השפעה אין קבלה. המשפיע והמקבל במצב המתוקן חייבים להיות שווים, ואין עדיפות למשפיע ולמקבל. מה יש למשפיע אם לא מקבלים ממנו, מה יש למקבל אם אין לו משפיע? זאת אומרת, תפקידם שווה.

אבל אם מדברים על סדר ההתפשטות וסדר התיקון, אז יש הבדל, כי נצח יותר גבוה מהוד ולכן כאילו חשוב יותר. או יותר נכון, שהוד, ומלכות היא הוד, מקבלת דרך הנצח. ולכן כשהם עולים, זעיר ואנפין ומלכות, לתפארת דאמא ומתלבשים שם, אז כאילו מגיע למלכות לקבל מהאמא, כמו לזעיר אנפין. מצד אחד. מצד שני, היא לא יכולה לקבל ישירות מאמא, אלא דרך זעיר אנפין.

יש כאן עניין, או לפי הסדר מלמעלה למטה שמלכות תחתונה אחרי התפארת, או אחרי זעיר אנפין, או שהם נמצאים כשווים. ואז אין לה לא פחיתות ולא כלום לעומת אמא, מגיע גם לה לקבל.

כשהיא מקבלת דרך זעיר אנפין, השאלה היא מה זה נקרא "דרך"? מעבר. אז מעבר, זה לא מפחית ממנה שום דבר, או שבאמת היא זקוקה למשהו מזעיר אנפין כדי לקבל מאמא. יש כאן מה לברר, את זה אנחנו הולכים ומבררים. עוד נראה את זה אחר כך בשאלות ותשובות.

קריין: טור א', שורה "ואין להקשות".

"ואין להקשות לפי זה, איך אפשר פעם שיהיו ז"א ונוקבא בקומה שוה, מאחר שהם באים מב' ספירות מיוחדות נצח והוד שהם זו למטה מזו. אכן זה הגיע לה מפאת בנינה מצלע דז"א, כמ"ש להלן בבנין הנוקבא, כי עי"ז נתכללו הנצח וההוד בבחינה אחת, ולקחה הנוקבא לחלקה גם את הנצח דז"א, ונמצאים בזה שנכללים שניהם בספירה אחת," שמלכות נכללת בזעיר אנפין. כמו שכתוב בתורה, שלקח צלע מצלעותיו ומזה ברא את המלכות, אישה, מאדם, "וע"כ יכולים להיות שניהם בקומה שוה.

ובהתכללות זו דנצח והוד, יש ב' בחינות: א', שז"א, שמקורו הוא נצח דא"א יורד ונכלל בהוד דא"א, שעי"ז נמצא נכלל עם הנוקבא בספירה אחת, ויכולים להיות בקומה שוה. ב' הוא, שהנוקבא שבחינתה היא בהוד דא"א, עולה ונכללה בנצח דא"א, שעי"ז נמצאת נכללת עם הז"א בספירה אחת ויכולה להיות עמו בקומה שוה.

וההפרש בין ב' מיני התכללות אלו הוא, כי ע"י התכללות הנצח בהוד, אע"פ שנעשים עי"ז בקומה שוה, מ"מ עדיין היא צריכה לקבל שפעה מספירת הנצח דא"א, שמשם נמשך הז"א, ונמצא שגם בשעה שהם בקומה שוה, צריכה לקבל כל שפעה ע"י ז"א בעלה. אמנם ע"י התכללות ההוד בהנצח, היא נמצאת לגמרי כמדת הז"א, כי עתה היא יונקת מת"ת דא"א כמו הז"א, ואין עוד לז"א שום יתרון עליה."

תסתכלו על המשפחה, יש דברים שהאישה יותר גבוהה, ויש דברים שהגבר יותר גבוה ממנה.

בעל הסולם מסביר אותו דבר כאן, מה יש לזעיר אנפין אם הנוקבא לא תהיה זוגתו? איך הוא מעביר את האורות, למי הוא יעביר את האורות? הוא לא יגדל אפילו, הוא יהיה קטן. רק לפי החיסרון של הנוקבא הוא גודל. הוא הראשון, הוא המשפיע, הוא מעביר והכול, אבל תלוי בחיסרון שלה.

שאלה: מה המטרה של כל התהליך הזה?

חכה, אנחנו רק מדברים על כל מיני מצבים.

תלמיד: כי יוצא שהמצב המתוקן מפריד בין זעיר אנפין למלכות.

לא יודע. אני עוד לא יודע מה זה מתוקן. [במצב] המתוקן, אומרים ששניהם יתכללו בתפארת דאמא ויקבלו ממנה. ודאי שהיא תקבל דרך זעיר אנפין כי זה דרך מדרגה, מצד אחד, אבל מצד שני שהיא מקבלת כאילו דרך זעיר אנפין זה לא מפחית ממנה כלום.

תלמיד: זה העניין, זאת אומרת שבכל מקרה היא מקבלת דרך זעיר אנפין רק פעם אחת.

סולם המדרגות לא משתנה, אבל זה לא מוריד ממנה כלום מחשיבותה.

תלמיד: אז כשהוא נכלל בה זה כן מוריד מחשיבותה?

נראה עוד מעט. קטרוגים, יש כאן דברים. זה תלוי גם באריך אנפין. שנצח והוד דאריך אנפין זה זעיר אנפין ונוקבא שלו. ונצח דאריך אנפין שייך לזעיר אנפין עצמו והוד אריך אנפין שייך לנוקבא, למלכות הכללית. יש כאן עוד כל מיני גורמים. נראה. נקרא קודם, אנחנו עכשיו לומדים את הדבר החשוב ביותר. סביבו כל הבריאה בעצם מסתובבת.

קריין: טוב ב', שורה "וכל המתבאר".

"וכל המתבאר באחיזת הזו"ן בתנה"י דא"א, כן הוא ממש גם באחיזתם בתנה"י דאמא. כי כל מה שמקבלים מא"א, אינו אלא ע"י התלבשות באו"א, כנודע. ונמצאים ב' החלוקות הנ"ל שבהתכללות הנו"ה דא"א, נוהגים כן גם בתנה"י דאמא." בנצח והוד דאמא. וגם תנה"י, גם תפארת. "שבהתכללות הנצח בהוד, נמצאים הזו"ן קומתם שוה, והנוקבא מוכרחת לקבל מהנצח דאמא, שמשום זה צריכה לקבל בהכרח גם מז"א בעלה, ששורשו בנצח דאמא. אמנם בהתכללות ההוד בנצח, כבר נמצאת הנוקבא בבחינת הנצח דאמא," התכללות, "והיא מקבלת מת"ת דאמא כמו הז"א," כי נצח מקבל מהתפארת, ואז נוקבא מקבלת מתפארת כמו זעיר אנפין, "ואז אין עוד שום יתרון לז"א עליה, ואינה צריכה אליו יותר."

כן. כביכול. אנחנו עוד נלמד על זה. אבל זה כאילו לפי סדר המדרגה. לא שבכוונה בורא סידר לה את הדברים מלמעלה, סיבב משהו, זה פשוט לפי התכונות של עשר הספירות. אנחנו עוד נבין איך זה מושרש מלכתחילה.

"וזה אמרו "מת"ת של אמא נעשה כתר לז"א וכאשר גם היא תעלה עד שם ויהיה כתרה בת"ת דאמא כמוהו, יהיו כתריהם שוין ויהיה שניהם בכתר אחד, כי שניהם יהיו בחינת ת"ת דאמא שהיא ספירה אחת וכו' ולא יצטרכו זה לזה ויהיו זו"ן שוין במציאותם כמו או"א דכחדא נפקין וכחדא שריין" דהיינו כמבואר, שבעת שההוד עולה ונכלל בנצח, נמצאת הנוקבא בספירה אחת עם הז"א, ושניהם יש להם שורש אחד שנקרא כתר, דהיינו ת"ת דאמא, כי ספירת הנצח יונקת מהעליון שלה שהוא ת"ת. כנ"ל. וזה נבחן שמשתמשים שניהם בכתר אחד כמו או"א עלאין. כי כל הטעם שאו"א נחשבים כחדא, הוא משום שבאים שניהם מספירה אחת, שהיא בינה דא"א, וע"כ בעלותם לג"ר דא"א ומזדווגים על המזלין, נמצאים גם אז שמשתמשים בכתר אחד דא"א. וכל זה הוא משום שאו"א הם תמיד ספירה אחת דבינה דא"א. ועתה שהנצח דא"א העלה אליו את ההוד ונכללה הנוקבא בנצח שלו, הרי הזו"ן ג"כ נכללים שניהם בספירה אחת דא"א, שהיא הנצח, וע"כ משתמשים שניהם בכתר אחד כמו או"א." זאת אומרת, בתפארת דאריך אנפין. כך כשהם עולים אז כך מתקשרים.

"ואין להקשות ע"ז ממ"ש הרב, אשר הכתר דאבא הוא גבוה משל אמא, כי אבא לקח כתר וחכמה דבינה ואמא לקחה בינה דבינה, וע"כ היא חסרה מכתר דאבא, בסוד ג"ם וא"ם." אם אתם זוכרים, אנחנו למדנו את זה מעולם הנקודים. מה לוקחות כל הספירות מכתר, אבא ואמא וזו"ן. יש לנו טבלה כזאת. "כי שם הוא המדובר באו"א דקומת ס"ג, דהיינו בעת שבינה דא"א שבה נאחזים או"א, יצאה לבר מראש דא"א. וכאן מדבר הרב מבחינת מוחין דז"א, שאו"א הם עתה בקומת ע"ב, דהיינו בעת שבינה דא"א עלתה ונעשה בחינת ראש וג"ר, שאז או"א משתמשים בכתר אחד לשניהם. והטעם הוא פשוט, כי בעת שבינה דא"א יוצאת לחוץ מראש, הנה כל מעלת ג"ר שיש לה, היא מפאת שג"ר דבינה הם בסוד כי חפץ חסד הוא," שלא משפיעה עליה היציאה מהראש, "ואין שום מסך יכול למעט אותה, כמ"ש בחלק הקודם. אמנם בערך אבא שהוא בחינת חכמה עדיין נבחנת שהיא חסרה ראש, כי סוף סוף אינה יכולה לקבל חכמה מחמת המסך שתחת מו"ס. אמנם אבא שהוא חכמה אינו נגבל כל כך במסך דמו"ס, כי אין מסך נשרש כלל למעלה מחכמה, ובחינת חכמה מיחס א"א לא יצא מראש, כנודע. וע"כ אין הבינה יכולה להיות עמו בכתר אחד בעת שהיא לבר מראש דא"א. אמנם אחר חזרת הבינה דא"א לראש, שוב אין שום יתרון לאבא על אמא, ושניהם משתמשים בכתר אחד. להיותם נכללים שניהם בספירה אחת דא"א. כנ"ל."

עכשיו אנחנו לא מבינים בשביל מה בעל הסולם סיפר לנו את זה. שבראש דאריך אנפין יש לנו כתר, אבא ואמא. כתר זה נקרא "קיטרא", ואבא זה נקרא "מוחא סתימאה", ואמא שיוצאת מראש דאריך אנפין כדי לטפל בזו"ן. בראש דאריך אנפין יש לנו חכמה, אבל למטה מראש דאריך אנפין אין חכמה, שם מדובר רק על תיקונים, תיקוני דיקנא, שיש קצת הארה מסוימת מראש לגוף.

מה הוא מספר לנו על זה? כדי להראות לנו איזה קשרים יכולים להיות בין זעיר אנפין ומלכות בהתאם למצבים, שמאירה בינה, לא מאירה בינה, עולים זו"ן לתפארת דאמא, באיזה צורה הם נכללים או לא.

למה זה חשוב לנו? כי בכך תלוי כל התיקון שלנו. עד כמה שזעיר אנפין ונוקבא יכולים להתחבר ביניהם ולעליון שלהם. לנוקבא זה העלי עליון. כל הדאגה שלהם היא לקבל את אור התיקון ואור המילוי מהאימא.

משהו קראנו. הדבר הזה לא פשוט, אבל הוא מכניס קצת לרוח של החלק הזה.

קריין: שאלה קמ בדף אתת"נ.

"קמ) למה הכתר דז"א, מת"ת דאמא."

קריין: תשובה בדף א'תתנט.

"קמ) כל תחתון נבחן לבחינת ממעלה למטה אל העליון שלו, והוא מלביש על הגוף דעליון. ויש הפרש מפרצופי א"ק ופרצופי ג"ר דאצילות, לפרצופי זו"ן דאצילות. כי בא"ק ובג"ר כל אחד נאחז בכל הע"ס דראש דעליון, וע"כ הוא מלביש לכל הגוף דעליון, מפה ולמטה. אבל זו"ן אינם נאחזים בכל הע"ס דראש דאו"א, אלא רק בתנה"י דראש דאו"א לבד, כי בחב"ד חג"ת דאו"א אין להם חלק, ששם בחי' חסדים מכוסים, כמ"ש באורך לעיל דף א' תרס"ז תשובה קע"ו, ולפיכך בחינת ממעלה למטה דאו"א שהזו"ן מלביש אותם, אינו מלביש לכל הגוף דאו"א, אלא רק מחזה ולמטה בלבד, דהיינו באותו השיעור שהוא נאחז בראשייהו דאו"א, כן הוא מלביש בגוף שלהם, וע"כ השליש תחתון דת"ת דאמא הוא בחינת הכתר דז"א. עש"ה בתשובה הנ"ל, שנתבאר זה באורך. (אות ו')."

קריין: שאלה קלא.

"קלא) למה אין גידול למלכות אלא באמצעית ז"א.

קריין: תשובה בדף אתתנ"ז.

"קלא) כל מדרגה אינה מקבלת רק מהעליון הסמוך לו, וז"א הוא העליון של המלכות, ע"כ אינה יכולה לקבל דבר אלא מז"א. (אות ב')."

זעיר אנפין כלפינו נקרא "הקדוש ברוך הוא". ודאי שמדרגות יותר עליונות אנחנו לא משיגים, לכן אליו כך מתייחסים.

קריין: שאלה קלב.

"קלב) למה מטרם גידול המלכות נמצאים ט"ר כלולים בז"א.

קריין: תשובה קלב.

"קלב) בעיבור דגדלות הז"א, שמעלה אח"פ שלו עמו לאו"א, גם בחינת גו"ע דמלכות דבוקה באח"פ דז"א, שהיא נבחנת למ"ן ראשונים שלה, וע"כ יוצאים אז בעיבור הזה ב' קומות של ע"ס: א' על המ"ן שלו וב' על המ"ן דנוקבא. וכיון שאין הנוקבא ראויה שם לקבל קומת ע"ס שלה להיותם בעלי עליון, ע"כ מקבל הז"א קומתה בפקדון, בסוד הבכור נוטל פי שנים. ואח"ז כשז"א יורד משם ובא למקומו, הוא מחזיר לה קומת הע"ס שקבל בעדה, לאט לאט על דרך המדרגה כנודע.

ונמצא כל עוד שלא קבלה המלכות מז"א הפקדון שלה, הרי קומת הע"ס שלה עדיין כלולים בז"א. הרי שמטרם גידול המלכות נמצאים הט"ס שלה כלולים בז"א. (אות ג)."

קריין: שאלה קלג.

"קלג) למה תכלית המיעוט של המלכות, אינו פחות מנקודה תחת יסוד הז"א.

קריין: תשובה קלג.

קלג) בשבירת הכלים דנקודים, נבחנים שם כלים דפנים וכלים דאחור, כי ז' המלכים שיצאו בקטנות נקודים ע"י הסתכלות עינים באח"פ, שהם הכלים חב"ד חג"ת עד החזה, שמיחס האורות הם נבחנים לחג"ת נה"י, הם נבחנים לכלים דפנים, ונבחנים לעיקר עצמותם שם, כי הם כולם יצאו למעלה מפרסא, והם אצילות משורשם. ובחינת הכלים שמחזה ולמטה שבעת קטנות לא קבלו שום אור כי מסבת ה"ת בעינים יצאו לבר מאצילות ונתמעטו לבי"ע שמתחת הפרסא, אלא רק בעת גדלות דנקודים, ע"י המ"ן דו' ונקודה דיסוד א"ק באו"א דנקודים," זה רשימות ד'/ג' "חזרו ונתחברו לז' המלכים, וע"כ נתפשטו ז' המלכים שם גם בבי"ע עד נקודה דעוה"ז," ונשברו. "כמ"ש בחלק ז'. הם נקראים כלים דאחורים דנקודים."

וההבחן ביניהם עצום מאד, כי הכלים דפנים הם משורשם בחינת אצילות גמור. כנ"ל, וע"כ לא היו צריכים להשבר כלל וכל שבירתם היתה מחמת שנתחברו בעת הגדלות עם הכלים דאחורים לפרצוף אחד. שהכלים האלו כבר נתמעטו לבחינת בי"ע. ע"כ נשברו גם הכלים דפנים, כמ"ש שם. ולפיכך לעת תיקון בעולם אצילות, אחר שהכלים דפנים חזרו ונתבררו פעם מעירובם עם הכלים דאחורים, ועלו ונתקנו באצילות כמקודם לכן, בעת קטנות נקודים, הרי לא יארע בהם שום מיעוט עוד, כי ענין זה שהיה בנקודים, דהיינו מה שנתבטל הפרסא שתחת האצילות, וז' המלכים נתפשטו לבי"ע, לא יארע עוד באצילות, כי כאן נתקן הפרסא באופן קבוע שלא תתבטל אפילו בעת ביאת המוחין דגדלות. כנודע. וע"כ הם נשארים באצילות בקביעות. והם קומת חג"ת נה"י דז"א, שאין בהם מיעוט לעולם. ובחינת הנקודה שתחת היסוד דז"א שהיא בחינת הנוקבא דז"א, שגם בה לא יארע מיעוט לעולם, כי גם היא בחינת נקודה דפנים, כלומר המלכות של הכלים דפנים. וע"כ נשמר שורשה זה בז"א לעולם. ונודע, שמיחס הכלים, נבחנת נקודה זו, שהיא תחת החזה דז"א, משום שמיחס הכלים נבחן הו"ק שהם חב"ד חג"ת עד החזה, ונקודת החזה היא שורש הנוקבא. אלא מיחס האורות שהו"ק נבחנים לחג"ת נה"י, נבחנת הנקודה, שהיא תחת היסוד (אות ה')."

מזה קצת יכול להיות מובן למה מלכות נשארת כנקודה ולא נעלמת, כי בכל זאת שורשה הוא בכלים דהשפעה, היא באה מהבורא.

שאלה: מדובר על המ"ן שעולה מהמלכות והמ"ן שעולה מהזעיר אנפין, ואז הם מגיעים לאותה נקודה. מה ההבדלים בין שני סוגי המ"נים האלה?

מ"ן שמגיע לזעיר אנפין, זעיר אנפין מבקש רק כוחות השפעה. הוא לא צריך לתקן את עצמו, כל הכלים שלו מתוקנים, הוא לא נשבר. המלכות נשברה, היא צריכה להעלות את הכלים שלה למטה מפרסא. וזעיר אנפין הוא כולו מוכן להשפיע, רק שיקבל חיסרון ממלכות. שניהם מאוד שונים.

זעיר אנפין הוא המשפיע, הוא השלם. אין לו שום בעיה. הוא רק נמצא בקטנות או בגדלות בכל מיני צורות בהתאם למלכות. מלכות היא כולה בעייתית, כי כל הכלים שלה הם שבורים, נמצאים למטה, והיא צריכה להעלות אותם אחד אחד, לברר אותם ולהעלות אותם, למיין אותם ולחבר אותם, לבקש עליהם תיקונים וכך היא מתחילה להשתוות לזעיר אנפין.

אנחנו צריכים להבין, איך יכול להיות שמלכות מעזה להיות בקטרוג, שהיא רוצה כאילו להיות באותו כתר כמו זעיר אנפין, אמנם היא כולה קמה לתחיה. נברר את כל הדברים האלה. העניין הוא תמיד כך בתיקונים, ככל שאתה מעלה כלים יותר מקולקלים, החשיבות שלך היא יותר גדולה.

תלמיד: מעבר למכניקה שהסברת, מ"ן זה בקשה, בקשה לתיקון. ניקח משהו נקודתי. האם זעיר אנפין מפרש את זה בצורה אחרת, הוא מעלה בצורה אחרת את אותה בקשה שהוא קיבל מהנוקבא? זה מתפרש בצורה אחרת?

אתה מדבר על מ"ן דזעיר אנפין ומ"ן דנוקבא?

תלמיד: כן.

מ"ן דזעיר אנפין זה מ"ן שהוא צריך כדי להיות כ"בכור מקבל פי שניים", ואז נותן לנוקבא, מפריש לנוקבא. זאת אומרת, יש לו חיסרון שהוא מרגיש רק אם מלכות מעלה אליו את המ"ן שלה. הוא לא מעלה מ"ן לאימא בעצמו.

תלמיד: הנוקבא העלתה מ"ן, בקשה, איקס. האם הזעיר אנפין מעלה את אותו איקס או שהוא מעלה משהו אחר?

לא. איך יכול להיות? הוא מעלה את המ"ן שלה שנמצא בתוך המ"ן שלו. כך הוא העליון תמיד. אימא הולכת לחנות לקנות אוכל לתינוק. היא לא צריכה את האוכל, אבל הוא דורש זאת, היא הולכת עם החיסרון שלה לחנות, מקבלת שם ומעבירה לו.

זאת אומרת, מ"ן דמלכות הוא מתלבש בתוך זעיר אנפין, זעיר אנפין מקבל את זה ועל זה הוא בונה את המ"ן שלו.

תלמיד: למה בכלל צריך את הזעיר אנפין, למה היא לא הולכת יש לאימא?

אין לה קשר. מלכות היא כולה בנויה מתוך זעיר אנפין, צלע ממנו, מתפארת דזעיר אנפין. שם הקשר שלה, שם הכתר שלה. היא לא משיגה יותר מתפארת דזעיר אנפין. ושם היא יכולה להתקשר לאימא.

אנחנו עוד נלמד את הדברים האלה, הם מסובכים, הם לא פשוטים. זה כמו במשפחה, מלא מלא פרטים.

שאלה: דיברנו שהקטרוג היה בגלל שהיה לה סיתום חסדים, ואז היא הלכה ומיעטה את עצמה כדי לקנות חסדים, כדי שתוכל להגיע לכתר אחד עם זעיר אנפין. הוא כותב גם בסוף אות ו' וגם בשאלה קלד, מתי הם יהיו בכתר אחד? רק כשתתגלה המלכות דרדל"א, רק כשבינה תחזור לראש דאריך אנפין. זה כביכול על חכמה, לא על חסדים, וצריך כלים עוד יותר גדולים.

כן. צריכים כלים עוד יותר גדולים, כי מלכות מקטרגת לא על סתם קשר עם הכלים דעליון, אלא על התיקון שלה. יש בה את כל החסרונות אז למה היא לא יכולה להעלות אותם לעליון ולהיות גם היא בתפקיד של זעיר אנפין. זה בעצם מה שהיא רוצה, מה שהיא מגלה.

ולמה זה טוב? כי אז היא חייבת להרגיש את התפקיד של זעיר אנפין, היא חייבת לרצות להיות במקומו, היא חייבת להתקשר בעצמה לאימא, שיהיו לה כל התיקונים של אימא, וזעיר אנפין יהיה כמעבר בלבד. וכך זה בסופו של דבר קורה, זה יהיה בגמר בתיקון, ששני מלכים, שניהם ישתמשו בכתר אחד. אבל אפילו שבכתר אחד, ודאי שכל קבלת התיקונים זה דרך זעיר אנפין וכל קבלת האור היא כאילו מקבלת ישירות מאימא. זה שני המאורות הגדולים, צריכים עוד הרבה לדבר עליהם.

שאלה: זה לא מה שהבורא בעצם רוצה שאנחנו נרצה להיות כמוהו? הבקשה הזאת של מלכות, שכאילו בסוף הוא אומר לה "לכי תמעטי את עצמך", למה התשובה הזאת?

יש בזה משהו. אפשר להגיד שכן. יש עוד פרטים, אבל גם זה נכון.

(סוף השיעור)

mlt_o_rav_2018-09-11_lesson_bs-tes-15_n2_p2_mVsINsCw