מגלים חיים בעשירייה

כנס "קבלה לעם" העולמי 2021

25-28.02.2021

נצחוני בניי

שיעור 9

שיעור 28.02.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

הייתה לנו עכשיו הכנה חמה מאוד לשיעור, מהכלי, במיוחד מהכלי האיטלקי, לטיני, דרום אמריקאי. ממש, זו הכנה הכי טובה. היא מרככת את הלב, מחברת יותר קרוב את כלום. כך אנחנו צריכים באמת לדרוש. וזה גם שייך לנושא של השיעור, "נצחוני בניי".

באמת בניי, לא בן אחד אלא ממש בניי. זאת אומרת, מי שמרגיש שהוא שייך לגילוי הבורא צריך להתחבר עם עוד כמוהו ורק בצורה שהם מרגישים את עצמם כמחוברים יחד, כמו בנים של הבורא, אז הם יכולים לבוא אליו, לדרוש ולנצח את מידת ההסתרה שלו, שהוא בכוונה מסתתר וכך נקרא, "אל מסתתר". למה? כדי שאנחנו נחפש אותו, אבל "לא לנצח יריב". הוא רוצה להתגלות אבל בתנאי שהגילוי שלו יהיה בהתאם לחיפוש ונחיצות שלנו לגלות אותו.

ולכן כמה שאנחנו במספר יותר גדול, כמו שכתוב "נצחוני בניי", הרבה בנים, כך גם יש לנו יותר גילוי הבורא והוא מחכה ושמח שאנחנו מנצחים אותו. כל מה שהוא ברא כהסתר זה כדי לגדל אותנו, לחמם אותנו, להביא אותנו לגילוי שלו.

ולכן כל הגילוי של הבורא קורה תמיד על פני ההסתרה שלו. ואנחנו כאן צריכים להשקיע כוחות דווקא בחיבור בינינו. במידת החיבור בינינו, שאנחנו מגרשים את כל כוחות הפרודא שיש לנו, כל כוחות הפירוד, כמה שמעוררים, כמה שהם מתעוררים, כמה שאנחנו מגלים אותם, מזהים אותם, אז במידה הזאת, מכוחות הפירוד, אנחנו הופכים אותם לכוחות הגילוי ובהם מתגלה הבורא לפי המאמץ שלנו.

לכן "נצחוני בניי" נקרא שאנחנו הולכים קדימה והופכים את ההסתר לגילוי. ודאי שאנחנו בעצמנו לא יכולים לעשות את זה, אלא אנחנו דורשים מהבורא שיעזור לנו, שיעשה את זה. ולכן העבודה שלנו בעצם מתקיימת בשני חלקים כביכול, בשני כיוונים. מצד אחד אנחנו צריכים לחבר את עצמנו לרצון אחד, לנטייה אחת, וגם בזה אנחנו זקוקים לבורא. מצד שני אנחנו צריכים לחפש ולחייב את הבורא להתגלות. ותמיד יש לנו עבודה הדדית, "אני לדודי ודודי לי".

וכמה שאנחנו כבר עומדים לנצח את ההסתרה, הבורא שוב סוגר את עצמו ושוב אנחנו צריכים לרוץ אחריו. לכן זה נקרא "אל מסתתר". וכך הוא עושה יותר ויותר ויותר, גם בגילוי וגם בהסתר, כך אנחנו מגלים אותו. כי רק בצורה כזאת שמגיע לשני הכיוונים, גילוי והסתר, הסתר וגילוי, אנחנו מגלים את כל התכונות, כל הבחינות שבו והן הופכות להיות תכונות ובחינות שלנו. גילוי הבורא אפשר להיות רק בהשתוות הצורה, בקבלת התכונות שלו בתכונות שלנו.

לכן גילוי והסתר זה תמיד שני מצבים שאנחנו עוברים במצבים שלנו הרוחניים. ואם אנחנו לא מייחסים את המצבים שלנו לא לגילוי ולא להסתר, אז אנחנו בכלל לא משייכים את עצמנו לרוחניות, אנחנו לא מכוונים לכיוון הבורא. כי כיוון אליו יכול להיות אחד משניים, או גילוי או הסתר, או הסתר או גילוי.

ולכן מי שמכוון את עצמו להגיע לגילוי של העולם העליון, שזה בעצם הבורא, אין יותר, אין עוד מלבדו, אז אנחנו צריכים לכוון את עצמנו נכון, שאנחנו תמיד נהיה בשני המצבים האלו, גילוי והסתר על פני כל מיני תכונות, פעולות שמתגלות בנו. ועד כמה שיש לנו הסתרה יותר גדולה, כך גם נגיע לגילוי יותר גדול, זה כנגד זה. כמו בטכניקה, עד כמה שיש כוח, הנגד פועל יותר. כדי לנצח אותו אנחנו צריכים כוח כנגדו יותר גדול. וכך אנחנו בהסתרה יותר גדולה יכולים להשיג גילוי יותר גדול. לכן "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו", וכך אנחנו מתקדמים.

אבל יש כאן שאלה, הייתי אומר, טכנית. כדי להגיע למימוש הפעולה לגילוי הבורא אנחנו צריכים לארגן קבוצה, כי הבורא יכול להתגלות רק כעשר ספירות. ולכן אנחנו צריכים לגלות עשרה רצונות, שהרצונות האלה יהיו מחוברים בצורה נכונה ביניהם, שתהיה להם כוונה אחת, רצון אחד והם ירגישו את עצמם מוכנים להיות מחוברים ותומכים ומחזיקים זה את זה כמו עשר ספירות בפרצוף, שכל אחד מחזיק את השני, כולם תלויים בכולם, כלולים מכולם וכך הם מוכנים לגילוי כוח עליון אחד.

אמנם הם שונים מאוד כל העשרה, אבל מפני שהם יוצאים מכוח אחד ונעשים אגואיסטים על ידי האגו שלהם שמפריד ביניהם, כשהם רוצים לבטל את האגו שלהם, הם חוזרים להיות כאילו כמו אחד. הם לא יכולים לדלג על האגו, האגו בכל זאת יהיה יותר ויותר בהתגלות ביניהם. אבל האגו שמתגלה, הוא ייתן להם אפשרות לגלות עוד צורת היחיד, ''אחד יחיד ומיוחד'', למרות שנראה להם תמיד בתחילת הבירור עד כמה אי אפשר להשוות ולחבר ולייחד את פעולות הבורא יחד. אבל משתדלים, מבינים שלא מסוגלים, מפעילים את התפילה, והבורא עוזר ונעשה כך. הכלים מתחברים ומתגלה בהם סך הכול האור הכללי, אמנם בכל כלי מתגלה אור משלו, אבל כשהם כולם יחד בסך הכול מתחברים, יוצא מזה אור אחד שזה ''הכולל'', שזה הבורא.

אנחנו צריכים גם לדעת ש"נצחוני בניי" זה משחק שלנו עם הבורא, שכביכול הוא משחק איתנו במחבואים. הוא מסתתר ואנחנו מגלים, מסתתר ושוב מגלים, וכך אנחנו כל הזמן רצים ורצים אחריו ובחיזור הזה אנחנו כך מגלים, לומדים, משיגים אותו. וכך אנחנו יותר ויותר מגלים גם רצונות יותר גדולים, במה בדיוק צריכים להגדיל את עצמנו, לחבר את עצמנו, לסדר את עצמנו, כך שכשאנחנו מגיעים בסופו של דבר לגלות אותו, אז אנחנו באמת מוכנים לגילוי שלו. הרצון שלנו הוא מפורמט ומסודר בדיוק לפי הכוח העליון. לכן העבודה שלנו, שהבורא מסתתר ואנחנו מחפשים איך לגלות אותו, זו עבודה ביציבות הכלי שלנו, בסדר הכלי שלנו, איך לסדר אותו, שהכלי יהיה מוכן לגלות את כל ההבחנות שבאור העליון שהבורא רוצה שאנחנו נשיג.

אמנם אנחנו הרבה, עשרה נניח, וכך אנחנו צריכים לשחק כל אחד משלו עבור האחרים כדי לכוון את עצמנו לבורא, אבל בסופו של דבר יש לנו גם הרבה פעולות. רק נתאר לעצמנו כמה הבחנות יש לנו להשיג בבורא. כל כך הרבה פעולות כל אחד מאיתנו עובר, בכל כך הרבה אפשרויות אנחנו מחברים ביניהן, וסך הכול בכל הקומבינטוריקה הזאת, זה מה וזה מזה, ועל פני כל המצבים וכל המדרגות, כך אנחנו מגיעים לכל מיני כאלה הבחנות, שבהן ביחד אנחנו מגלים את הכוח העליון וזה הבורא שלנו.

לכן "נצחוני בניי" מצידנו זה חייב להיות כמשחק, כי מלכתחילה זה נקרא משחק של הבורא עם לוויתן, עם הרצון לקבל שהוא ברא, ואנחנו נתקדם עד שנגלה אותו. אבל בכל המשחק הזה שאנחנו מחפשים אותו, אנחנו צריכים גם להבין עד כמה הבורא הוא מאוד רוצה שאנחנו נרוץ אחריו, נחזר אחריו, וכך בסופו של דבר מגלים אותו. יש לו תענוג גדול מאוד שאנחנו מחפשים איפה יהיה מקום כבודו.

אני רוצה להגיד, שרצוי שהשאלות יהיו מעשיריות ולא מאדם בודד. רצוי שגם מה שאני מדבר זה ייקלט בעשירייה ואתם מדברים על זה ביניכם וזה לא נשאר באדם הבודד. כי מה שנכלל בעשירייה זה כבר הרווח הרוחני שלכם וזה נשאר, זה נשאר לנצח בכלים. ומה שאין כן אחד, הוא לא מהווה שום מקום לאחסון הרגש והשכל הרוחניים.

שאלה: אנחנו אומרים שאנחנו צריכים לנצח את הבורא בינינו ולגלות אותו. איך אפשר לעשות את זה בלי הבורא עצמו? הרי אנחנו גם ככה תלויים בו.

נכון, אתה צודק. אני שמח לשמוע שאלה נכונה. אז אנחנו פונים בחזרה אליו ומבקשים, תעזור. זה כבר משהו אחר. זה שאני מחפש אותו ואני לא מוצא אותו, ואני מגלה שבלי עזרה שלו אני לא יכול שום דבר לעשות, זה כבר לא סתם שאני לא מבין ולא יודע ולא עשיתי כלום, אלא אני בדקתי וגיליתי שיש לי חוסר יכולת לגלות את הבורא בלי שהוא עוזר לי. אז אני כבר פונה אליו ומבקש עזרה, זאת אומרת כבר עשיתי פעולה. וזה לא נקרא שאני נכשלתי, זה ההיפך, אני הרווחתי עוד חיסרון שהבורא יתגלה כדי שאני אוכל לאתר אותו.

שאלה: כל דבר שאנחנו עושים אנחנו מרגישים שאנחנו בלתי שלמים, שהפעולה עצמה היא בלתי שלמה. מהו המאמץ הנכון שצריך לעשות כדי שהבורא יתגלה?

אנחנו הבלתי שלמים מבקשים מהבורא יחד שיעזור לנו להתחבר כדי להיות בחיסרון אחד המכוון לבורא אחד, ואז הבורא בתוך החיסרון שלנו יתגלה.

שאלה: האם אתה יכול לייעץ לנו דרך פרקטית כדי לעלות ממלכות לכתר והאם זה קשור באיזו צורה לספירה של דעת?

אנחנו לומדים איך לעלות ממלכות לבינה, זה קודם כל. אם לא יהיה לנו כוח השפעה, אנחנו לא יכולים בכלל לעלות. לכן העלייה שאנחנו צריכים לבצע, היא לעלות ממלכות לדרגת בינה. כשתהיה לנו דרגת בינה, דרגת השפעה, נוכל עם הכוח הזה של השפעה ועם הכוח שלנו, קבלה, לעשות את כל יתר הפעולות. לכן מה שאנחנו עכשיו רוצים זה לעלות בכוח ההשפעה למעלה מכוח הקבלה, זה נקרא להגיע לאמונה למעלה מהדעת.

שאלה: אנחנו מגלים את הבורא בזה שאנחנו כל הזמן רודפים אחריו, ואז הוא מסתיר את עצמו. מהי ההסתרה הזאת? מה זה הכוח הזה של ההסתרה? זה מגיע מאיתנו, או מגיע ממנו?

כוח הסתרה זה האגו שלנו. זה לא כוח נוסף שהבורא מסתיר את עצמו, שהוא מתחבא במשהו, אלא אנחנו באגו שלנו, ברצון לקבל שלנו, שאנחנו רוצים לעצמנו, מסתירים אותו. כי הרצון לקבל שלנו שאנחנו רוצים לעצמנו הוא הפוך מכוח הבורא להשפיע. אז אם אני נמצא ברצון לקבל והוא ברצון להשפיע, אני ברצון לקבל לא מרגיש אותו, אני כביכול אטום. וזה הכול תלוי עד כמה אני יכול לסדר את הרצון לקבל שלי שהוא יהיה בעל מנת להשפיע, ואז במידה הזאת הבורא יתגלה.

שאלה: איך אנחנו יכולים להיות כמו הזקן שמחפש לפני שהוא מאבד?

אם אנחנו רוצים לסדר את הדברים שלנו בכיוון הקבוע לבורא, אנחנו כל הזמן צריכים לחפש, כולנו בעשירייה, איפה עוד אנחנו יכולים במשהו להוסיף בהתקשרות בינינו זה עם זה כך וכך יותר ויותר, כדי להתאים את הקשרים בינינו לקשר השפעה אחד שמתאים לבורא. זה נקרא שאנחנו מדמים את עצמנו לזקן שפשוט מחפש את מה שאבד לו כביכול. לחפש ולחפש מה עוד אפשר להוסיף כדי להיות בהשפעה כלפי החברים, ומתוך ההשפעה בין החברים אנחנו נוכל לכוון את ההשפעה המשותפת שלנו לבורא.

שאלה: מה זה אומר שהבורא מקבל נחת רוח, מה זה הדבר הזה שהוא מקבל נחת רוח?

אנחנו לא יודעים מה זה, אבל כך אנחנו אומרים בשפה שלנו, שבזה נעים לו כביכול. כי אין לכוח העליון הזה שנמצא למעלה מכל ההבחנות, מכל הליקויים, מהכול, רע וטוב, אבל כך אנחנו מדברים בלשון שלנו. וכדי להשוות את עצמנו לבורא אנחנו צריכים כביכול לדבר על דברים יפים ודברים לא טובים, לכן כך אנחנו אומרים.

כי אם אני אגיד לך שלבורא אף פעם לא רע ולא טוב ולא כלום, הוא נמצא למעלה מזה, זו בעיה. כי אז איך אנחנו עובדים? כנגד מה אנחנו עובדים? לכן אנחנו מדברים לא על הכוח העליון ממש, אלא על כוח שפחות ממנו שנמצא בקשר איתנו, לו אנחנו קוראים בורא, "בוא וראה". שיש איזה מנגנון שאני יכול להתקשר אליו ולקבל ממנו תגובה טובה, רעה, אחרת, ויש את הכוח העליון המנותק אפילו מלהתקשר אליי, כי הוא נמצא למעלה מכל ההבחנות שלנו. אז אנחנו נמצאים בקשר עם הכוח המתאם בינינו לכוח "העליון". הכוח המתאם הזה הוא נקרא "בורא", "בוא וראה". אותו אנחנו יכולים להרגיש, להשיג, להיכנס עימו בדו שיח וכן הלאה.

אנחנו לומדים את זה ב"תלמוד עשר הספירות", שיש כאלו כוחות בפרצוף, שאנחנו יכולים לחלק אותם להתקשרות עם פרצוף תחתון ולמעלה ממנו.

שאלה: לפני כמה דקות אמרת משפט יפיפה שממש ריתק אותי ואני עדיין חושב עליו. אמרת שעם כל מה שאתם נכללים במרכז העשירייה יישאר בכם לנצח. תוכל לפרש את זה יותר?

אני לא יכול, אין לי מספיק מילים. גם לך אין מספיק הבנות שאני אגיד לך.

שאלה: אמרת שכל מחשבה או רגש שיש לאדם בתוך עצמו הוא קשר ישיר עם הבורא ושאנחנו בעצם צריכים להגיב לזה שזו כמו הזדמנות. אמרת גם לעשות את זה דרך העשירייה. נשמח אם תוכל לדייק איך לעשות את זה דרך העשירייה?

על זה אנחנו נצטרך ללמוד. לא עכשיו.

שאלה: איך לארגן כך את העשירייה שכל השאלות יבואו רק משם?

לזה צריכה להיות הכנה, שאתם מדברים ביניכם ודנים מה באמת אותה בעיה שאנחנו צריכים לפנות איתה לבורא, ואז אתם פונים. אפילו כותבים את מה אנחנו רוצים להגיד, מה אנחנו צריכים לטעון, מה השאלה שצריכה להיות, לאיזו תגובה, תשובה אנחנו מקווים שתבוא. בבקשה, תעשו את זה, זה מאוד כדאי. אתם צריכים לדון על זה.

שאלה: איך לשמור על הבורא במחשבות שלנו כשאנחנו עסוקים בפעילויות חיצוניות?

על זה צריכים לחשוב. אני תמיד נותן דוגמה כמו אימא שהיא נמצאת בעבודה, אבל היא השאירה בבית תינוק, אמנם היא חייבת עכשיו לעבוד, אבל התינוק שלה בבית והיא כל הזמן חושבת עליו, והיא מאוד דואגת וכל המחשבות וכל הלב שלה בבית עם התינוק, למרות שהיא עכשיו פיזית נמצאת כאן. כך אנחנו צריכים בעצם לראות את עצמנו, שהלב שלנו יהיה כל הזמן במרכז העשירייה ובבורא, והגוף שלנו עסוק בכל מיני פעולות שבעולם הזה.

שאלה: איך בעשירייה שלכל אחת יש את האור שלה, ואנחנו לא עשר, איך כל אחת תוכל להביא את האור שלה?

זה לא חשוב, אפילו שאתן רק שתיים או שלוש, אם אתן מחוברות נכון ומכוונות את עצמכן לבורא, אתן תקבלו גילוי הבורא והוא ידבר אתכן, יתקשר אליכן, ואתן תראו עד כמה אתן יכולות להיות איתו בקשר. ואם צריכים עוד, לא שלוש אלא יותר, אז הבורא יסדר לכן שיבואו עוד, אל תדאגו. אתן צריכות לדאוג באשר אתן כאן נמצאות ככה שמחוברות, ולסדר קודם כל מה שיש לכן, על היתר תבקשו מהבורא והוא יסדר.

שאלה: אתמול אמרת שאנחנו מתבגרים בחיים דרך ירידות ועליות, האם זה אותו הדבר גם עם גילוי והסתרה כאמצעי להתפתחות?

זה לא בדיוק זה, אבל נגיד שכך. יש ויש.

קריין: נקרא את קטע מספר 1 מתוך רב"ש, איגרת ח'.

"סוף כל סוף התקבצו קומץ אנשים להיות בצוותא במקום אחד, תחת מנהיג אחד, וברוח גבורה, למעלה מגבול האנושי, הם עומדים איתן נגד כל הקמים עליהם. ובטח שהם אנשים אמיצי לב, בעלי רוח תקיפה, והחלטתם עזה כנחושה, לבלי לזוז אף פסיעה אחת אחורנית, והם לוחמים ממדרגה ראשונה, שהולכים במלחמת היצר עד טיפת דמם האחרונה, וכל מגמתם היא אך ורק לנצח את המלחמה - למען כבוד שמו יתברך."

(הרב"ש. אגרת ח')

אם אנחנו משתדלים במשהו, לפחות במשהו, להיות דומים למה שכותב כאן רב"ש, אז בטוח שאנחנו מתקדמים מצד לצד. אנחנו לא צריכים להיות מה שאנחנו לא מסוגלים, אלא כמו שכתוב, "הבורא דן את האדם באשר הוא שם". זאת אומרת במצב, בכל התכונות, בכל הנתונים במה שהבורא סידר את האדם, כמה שנתן לו תכונות פנימיות, כמה שסידר לפניו, מסביבו כל מיני תנאים חיצוניים, בהתאם לזה הוא כך מקדם אותו.

לכן אנחנו לא צריכים לקפוץ למעלה מהראש ולצעוק "למה אני לא רבי שמעון, ולמה אני לא בעל הסולם, למה ולמה". לא, לא צריכים, זה נדמה לנו. האדם, אם הוא מממש מה שמוטל עליו, הוא מגיע לאותה דרגת השלמות כמו כולם, כמו כל המיוחדים האלו שהיו לפניו. זה לא חשוב. אם נתנו לו גרם אחד עבודה, והוא סידר את הגרם הזה לעבוד, הוא יכול להיות כמו מישהו אחר שעשה עבודה במיליון טון. ממש אין הבדל. כי את הכול הוא מקבל מהבורא, והבורא נותן לכל אחד ואחד עד כמה ובמה שהוא צריך. לכן אנחנו בעיניים שלנו לא יכולים לראות מי יותר ומי פחות. ובאמת בגמר התיקון אין הבדל בין הנשמות, כולם נמצאים באותו מצב, באותו גובה ובאותו המילוי, ואור אין סוף ממלא את כל הכלים.

שאלה: איזו מחשבה או תפילה קולקטיבית עלינו לחולל בעשירייה כדי לעזור לחברים להשתוקק ולהתקדם לחיבור?

אני לא יודע מה אתה צריך לעורר בעשירייה לחיבור כדי למשוך את החברים לעשירייה. אבל נראה לי שאתם פשוט צריכים לדבר ביניכם, ויותר ויותר להבין לקראת מה אתם נמצאים, מי עוזר לכם, למי אתם צריכים להגיע. אלו דברים מיוחדים מאוד וההזדמנות הזאת היא יכולה לא לחזור. זה הבדל גדול מאוד בין שאתה קיבלת הזדמנות ומימשת אותה, ובין שאתה קיבלת הזדמנות ולא מימשת אותה, זה הרבה יותר גרוע לעומת מישהו שלא מקבל הזדמנות. יש הבדל.

לכן אני מאוד מקווה שאתם מבינים שיש לכם הזדמנויות. הבורא מפרגן לכם, הוא רוצה שתצליחו, הוא מושך אתכם, הוא לא עוזב אתכם. אבל אם אנחנו נזלזל, הזלזול הזה יעלה לנו ביוקר. ודאי שבסופו של דבר "לא ידח ממנו נידח"¹ והכול נמשך לשורשו וכולנו נשיג את האין סוף, ברור. אבל יש הבדל בין זה שאדם מגלה את זה בצורה יפה וקצרה או בצורה ארוכה ומכאיבה. תחשבו על זה.

שאלה: אנחנו רוצות לדעת אם השלבים שאנחנו עוברות בעשירייה, החיבור, ההשפעה, האמונה, הם לא אחד אחרי השני, אלא הם בעצם תנאים שמגיבים ומשפיעים אחד על השני?

ודאי שכל התנאים שאנחנו עוברים, כל המצבים שאנחנו עוברים הם כולם באים אחד אחרי השני, בעובר ונמשך, וכך אנחנו מתקדמים. וכל מצב שאנחנו עוברים הוא מושך אחריו את המצב הבא וכך אנחנו מתקדמים, כשאחד קובע את השני.

שאלה: בהמשך לקטע. כל הכנס אנחנו נמצאים במתקפה, במלחמה הזאת נגד היצר למען שמו ית'. איך אנחנו עכשיו באמת מוסיפים אותו, מביאים את הבורא שיסיים את המלחמה הזאת?

אני חושב שאנחנו כבר צריכים להבין מהניסיון שלנו שאנחנו לא מצליחים, שאנחנו חייבים להיות מחוברים עם הבורא כדי להצליח בתיקון שלנו, בדרכנו. כדי להיות מחוברים עם הבורא אנחנו צריכים לארגן את עצמנו בעשירייה. כדי לארגן את עצמנו בעשירייה אנחנו צריכים ללמוד מה הם חוקי העשירייה, מי יכול להתקבל שם ובאיזה תנאים. ואז אני מרכיב עשירייה, ועל ידי העשירייה אני מתקרב לתנאים שבתוך העשירייה שהם יכולים להיות איכשהו מותאמים למושג הבורא, שהם השפעה הדדית, ערבות הדדית, ובזה אנחנו מתחילים לגלות יחס לבורא כמו שהבורא לנו, עד שמתחילים לגלות אותו וממשיכים. כך זה עובד.

שאלה: אם התפילה שחיברנו כוללת את החיסרון של כל אחד אבל היא יוצאת ארוכה מדי, האם צריכים לקצר אותה כדי שנזכור אותה ונחזור עליה במשך היום?

כן, אפשר לעשות הכול, העיקר לא לצאת מהקשר ביניכם ועם הבורא. זה נקרא "ישראל, אורייתא, קוב"ה חד הוא". אני, קבוצה ובורא, כל הזמן אני צריך להרגיש שאני נמצא בהם, איפה הם, מה איתי וכן הלאה. כל הזמן אני קבוצה בורא, אני קבוצה בורא. ככה זה.

שאלה: איך להגביר את האמונה שהדור שלנו יגלה את הבורא אם מקובלים הרבה הרבה יותר גדולים מאיתנו לא הצליחו? ואם עשירייה אחת תצליח, איזו השפעה תהיה על הכלי העולמי, על האנושות וכל המציאות?

אנחנו תלויים בזמן, אנחנו נמצאים בזמן שנקרא "דור האחרון". מזמננו והלאה כל באי עולם, כל מי שנמצא בעולם הזה ונקרא "בן אדם", לא חשוב איזה בן אדם, הוא ראוי לעלות לרוחניות ולהתקשר לכוח העליון, וממש בזה אולי לסיים את כל הגלגולים שלו. אנחנו נמצאים בדור כזה, בתקופה כזאת. לכן אנחנו מקבלים את כולם למסגרת בני ברוך כמו שבעל הסולם ורב"ש דיברו, ואנחנו מאוד מקווים שנוכל להרחיב את הגבולות של הארגון שלנו עד שכל העולם, כל השמונה מיליארד יכנסו לתוך הארגון. וזה יהיה ארגון שלא יקרא בני ברוך, זה לא חשוב, אבל זה יהיה אותו הכלי הגדול שהבורא יוכל להתגלות בו במלואו בצורה אמיתית לפי התכנית שלו. זהו, זה מה שאנחנו רוצים.

שאלה: אנחנו לומדים שהדבר הכי חשוב בינינו הוא החיבור.

נכון.

תלמידה: ואנחנו גם לומדים שהחיבור הוא הבינה. אז מה הוא סדר העבודה שעלינו לעבור עד שנגיע לדרגת בינה?

מעכשיו לקפוץ לדרגת ההשפעה שזה נקרא "דרגת הבינה".

תלמידה: איזו מדרגה זו? והאם זה גם במדרגה הראשונה?

גם במדרגה ראשונה.

שאלה: גילינו שבאמת מאוד קשה לסכם, להסכים על משהו, ומצאנו נקודה משותפת, והיא שחסרה לנו אמונה בחיבור בין נשים, והאם זה בכלל אפשרי? האם אפשר לפנות עם זה לבורא שיחבר בינינו? אנחנו רוצים לקבל את האמונה הזאת, כמו ילדים, להאמין שזה יצליח לנו.

למה אתם חושבות שאתן לא יכולות? אתן תבקשו מהבורא, ודאי שלבד אתן לא יכולות. בעולם שלנו האדם לבדו, האגואיסט, הרגיל הנורמלי, לא חשוב איזה תכונות יהיו לו, אפילו איינשטיין, לא חשוב, זה לגמרי לא חשוב באדם, אף אחד בעולם שלנו לא מסוגל להגיע לכוח החיבור. אלא רק אחרי שהוא מבקש מהבורא את כוח החיבור והבורא מסדר לו את זה, אז הוא יכול להתחבר עם הזולת, עם השני. ואם הקבוצה פונה כך לבורא ומבקשת כוח חיבור מהבורא שיבוא אליהם, אז זה כך יקרה ואז תתחברו ביניכם. וזו תהיה קבוצה יפה, חזקה, טובה, ועוד תראו דוגמה לכל הגברים.

שאלה: מהי הצורה הכי יעילה כדי לנצח את הכוחות שמפרידים בעשירייה ולהפוך אותם לכוחות חיבור?

פעולה אחת. פעולה אחת, לפנות לבורא שיעשה. אבל צריכים לרצות את זה, ולרצות את זה כולנו יחד, ואז להתפלל שהבורא יעשה. תנסו. אם לא ילך, תכתבו לי או תגידו לי באחד מהשיעורים שזה לא הולך ,ואז נראה מה הבעיה.

שאלה: אם אני מגלה את הבורא בעשירייה, מה עליי לעשות, איך להעביר את זה לכל העשירייה?

אתה תגיע לזה ואחר כך אנחנו נדבר. אני לא אוהב לדבר על דברים לא מציאותיים, אם אתה תתחיל לגלות את הבורא בתוך עשירייה, אתה לפי זה גם תבין באיזו צורה, ואיך אתה יכול לגלות, לעזור גם להם לגלות את זה, ולא יהיו לך כאלה שאלות.

שאלה: בשיעור היום אמרת שבקשר עם הכוח העליון אנחנו יכולים לקבל תגובה שלילית או חיובית, האם אנחנו יכולות להשפיע על התגובה הזאת של הבורא, כלומר כשאנחנו בונות תפילה נכונה, או שבכלל לא צריך?

אתם, גברים, נשים, יכולים לבקש מהבורא, העיקר שזה ייצא מהעשירייה, אתם יכולים לבקש הכל, מה שתרצו. ודאי שלפי השאלות הנכונות, אז הבורא יענה על השאלות שהן טובות לתיקון ולהתקרבות למטרת הבריאה, ולא יענה, או יענה פחות, על שאלות שהן לא כל כך מועילות להתקרבות למטרת הבריאה. אבל הכול זה אך ורק מתוך שאתן מתאספות יחד, או מתאספים יחד, ופונים לבורא. זה הכול.

שאלה: איך לפתוח את המתנה הזאת שקבלנו בצורה נכונה?

צריכים לדבר על זה, לשבת יחד, לדון על מה שאנחנו קבלנו, אולי עוד פעם לראות לפחות כמה שיעורים אחרונים. עכשיו זה השיעור התשיעי, אז מהשיעור החמישי עד השמיני, אני חושב שהשיעורים האלה יצאו לנו טובים במיוחד, ולפנות לבורא. מה שאנחנו סך הכול למדנו בכנס הזה שעשירייה זה חובה. אם אין קבוצה, אין אדם, שזה יהיה ברור. אם אין קבוצה אין אדם, זה דבר ראשון, דבר שני, שאנחנו צריכים לדעת איך אנחנו פונים לבורא מתוך הקבוצה. אז אנחנו יכולים לפנות לבורא רק עם דבר התיקון, בקשה לתיקון.

תיקון זה חיבור בינינו, לא מה שחסר לנו כך או כך בחיבור, אנחנו לא יודעים מה חסר ומה לא חסר, העיקר "אנחנו רוצים להתקדם, אנחנו רוצים להיות מחוברים יחד כדי להיות יותר מתאימים אליך, יותר קרובים אליך. מה אנחנו צריכים לשנות כדי להיות קרובים אליך? תן לנו שכל, תן לנו רגש, תן לנו התקרבות, התקדמות, הבנה, מה אנחנו צריכים לעשות, תן לנו מקום עבודה, איפה אנחנו יכולים לעשות משהו ברוחניות" ואז אנחנו נדע, זה ייפתח לנו במוח, בשכל, ברגש, ההזדמנויות האלה של מה חסר לנו פתאום יתגלו, וכך נתקדם. תנסו לפנות לבורא מתוך הקשר בתוך העשירייה, גם גברים, גם נשים.

אתם לא צריכים לזה אף אחד, גם אותי אתם לא צריכים, אם אתם מתאספים ורוצים להתקדם לבורא, הכול פתוח לפניכם. אתם יכולים לפתוח גם מאמרים של בעל הסולם ורב"ש, כדי לחדד את הרגש שלכם, שיהיה יותר מכוון לבורא, אבל בעצם אם קבוצה קיימת ורוצה להגיע לקשר עם הבורא, רק צריכה להתפלל, לבקש התקרבות, ולדעת על ידי מה אפשר לבצע את ההתקרבות. זה כתוב בכל המאמרים.

שאלה: דברנו על זה היום בעשירייה, ונפתח לנו מקום פירוד מזערי, קטן. אנחנו מאד שמחים עם זה ואנחנו מאד מודים על כך.

אני ממש שמח, תמשיכו לעוף קדימה כי לפניכם ממש נמצא פלא.

שאלה: אתמול הייתה לנו בעיה כי ארבע חברות החליטו פתאום לעזוב את הקבוצה בעקבות סכסוך ביניהן, ולא הייתה לנו, לכולנו יחד, הזדמנות לדבר על הבעיה. מהי הגישה הנכונה לחברות האלה במצב כזה ומה צריכה להיות הפנייה לבורא במקרה הזה?

קודם כל אנחנו צריכים להבין שכל אדם רשאי לעזוב את הקבוצה, אבל החברים צריכים לסכם ביניהם שלפני שמשהו מחליט לעזוב את הקבוצה, הוא צריך להגיד לקבוצה שהוא מחליט לעזוב והקבוצה מסדרת לו את הזמן לישיבת הקבוצה, ואז הוא מדבר לפני כולם ומסביר למה הוא רוצה לעזוב, ובצורה רצינית. זה כמו שהוא הולך להתגרש. בכל זאת הוא השקיע בזה הרבה וחייב לתת דין וחשבון. ואחרי זה כשהקבוצה רואה שאין מה לעשות, אז שייצא.

הבחורות האלו, החברות האלו, הארבע שרצו לעזוב את הקבוצה, הן עזבו או לא?

שאלה: כן, הן עזבו בפתאומיות, בגלל הסכסוך.

טוב, בסדר. קודם כל אתן קבוצה חדשה, עוד חלשה, עוד לא מבינים, עוד לא מרגישים מה שנמצא שם, ולפני מי, ומה עושים. זה מקרה. גם במקרה שהגיעו לכנס וגם במקרה ככה זה קרה. בסדר, לא להצטער, יש הרבה אנשים שעוד יבואו ועוד יפלו בדרך, וסך הכול כולם יגיעו, רק השאלה היא מתי נכנסים לתיקונים. אני ראיתי כאלה שחוזרים אחרי עשרים שנה ושום דבר לא קורה להם. גם אצל רב"ש ראיתי, גם אצלנו, מזה אנחנו לא מתרגשים. הרכבת נוסעת והיא מגיעה בסופו של דבר לתחנה האחרונה של גמר התיקון, ואלה שיורדים כאן, אז אחר כך הם נכנסים שוב. כי אי אפשר לתקן את הנשמה, אלא רק בצורה כזאת, שהם יקבלו השתוות הצורה עם הבורא.

שאלה: האם תהליך התפילה זה תהליך שהוא מסונכרן בתוך העשירייה, או שהוא עובר מאחד לאחד?

כל הזמן להתפתח, תפילה צריכה כל הזמן להתפתח, כתוב "ולוואי שיתפלל אדם כל היום" זה נקרא שכל הזמן אדם צריך להיות בתפילה, בבקשה כלפי הבורא, לא לעזוב אותו. כל הזמן, תפוס אותו כמו שילד קטן תופס את האימא, וכל הזמן לבקש לבקש, כל הזמן לדרוש לדרוש, ואז אתה מהר מאוד, בהתאם לזה, תראה איך אתה מתפתח, משתנה.

שאלה: האם את התוצאה אנחנו משיגים כשמגיעים להצטברות של מסה קריטית מסוימת, או שכולם צריכים?

אתם צריכים כולכם לעבור בכל האבחנות הללו מצד אחד, אבל מצד שני בכל זאת אפילו אלה שלא עברו אותו בפועל, מתוך זה שהם נמצאים אתכם יחד בקבוצה, גם הם יעברו את זה. מתוך התקשרות אליכם, מתוך התקשרות. זה קורה בכל מיני צורות.

שאלה: אמרת ש"ניצחוני בניי" זה סוג של משחק שהבורא משחק איתנו, משחק עם לוויתן. גם מובן שהמשחק הזה הוא מורכב, גיבורים שמנצחים את מלחמת היצר וכו'. השאלה שלנו, איך אפשר ליהנות מכל המשחק הזה?

אתה תתחיל לשחק במשחק הזה ואתה תראה איך תיהנה. אין לכם משחק יותר גבוה, יותר מיוחד, יותר מושך מהמשחק הזה של הבורא עם הנברא. אין. אתה תרגיש את זה ממש בכל הנשמה שלך. בינתיים אתה לא מבין ולא מרגיש ולא נמצא בזה בכלל, אז תאמין שכדאי לך לשחק בזה.

שאלה: מהם התנאים שצריכים להתגלות, כדי שנתייחד לאותה המלחמה ביצר, מה החלק של הבורא במלחמה הזאת ומה החלק של העשירייה בתהליך?

החלק של הבורא במלחמה הזאת, זה לעורר אותנו הנבראים, ולסדר לנו כל מיני תנאים חיצוניים ופנימיים בכל אחד ובכולנו יחד. שאנחנו נרצה לנענע קצת את עצמנו לכיוון שלו, שזה החלק של הבורא, והחלק שלנו, הוא להשתדל להגיב על זה בצורה כמה שיותר מטרתית וכללית. כללית הכוונה, כוללת קבוצתית.

אתן קבוצה מאוד חזקה ואתם יכולים להצליח. אני אומר במיוחד לקבוצת חדרה עשר.

שאלה: כל חבר מוסיף לתפילה המשותפת שאנחנו בונים ביחד. והשאלה, אם כל חבר צריך להוסיף, מדוע הוא מוסיף את מה שהוא מוסיף?

הוא חייב להוסיף. איך יכול להיות שלא יוסיף. איך יכול להיות [הרי] בזה הוא מתקן את הנשמה שלו. הנשמה הפרטית של כל אחד לא יכולה להיתקן אלא כשהיא נכנסת לתוך עשירייה כחלק בלתי נפרד מהעשירייה. אז איך יכול להיות שהוא לא משתתף בכל העשירייה, עם מה שהעשירייה מתקדמת רגשית ומטרתית.

רגשית הוא חייב להתחבר איתם, הרצון צריך להיות משותף. ומטרתית לאותה המטרה שהוא לומד והוא צריך להגיע. ואז משני הנתונים הללו, הם מתקשרים לבורא, והבורא מתחיל להתגלות, למשוך אותם, לעורר אותם בצורה מסוימת.

רק השנה, אנחנו נכנסים ממש להיכרות ממשית של הנבראים עם הבורא, כמו שכתוב בכל כתבי הקבלה. אנחנו רק עכשיו מגיעים לזה. הגיע הזמן.

תלמיד: הוא צריך לפרט מדוע הוא מוסיף את הנושא הזה לתפילה המשותפת ומדוע הוא מוסיף?

שיסביר לעצמו בשביל מה הוא קיים. אם אתה לא פונה לבורא, זאת אומרת לא מתפלל, אז אתה לא קיים ברוחניות, זאת אומרת אתה נמצא רק בחלק הבהמה שלך שהיא קיימת ולא יותר. אם אתה רוצה להתקיים ולהתפתח בצורה נפשית רוחנית שלך, אז אתה חייב להתפתח בבקשה, בשאלה, ככה זה. אין לנו ברירה.

יש לנו ספרים קלאסיים בחכמת הקבלה שם כך כתוב. אתה רוצה בבקשה, לא רוצה, לא רוצה. אבל להיות כאן ולהגיד אני לא רוצה, אז בשביל מה אתה נמצא כאן?

שאלה: נגיד אנחנו כותבים תפילה משותפת ואני אומר, "בורא תחבר אותנו". אז אני צריך להסביר לחברים מתוך מה אני מבקש את זה?

אתה יכול להוסיף, למה לא? למה אתם כל כך סגורים אני לא מבין? מי אתם, מאיפה יש לכם כל התסכולים האלה, כל הדברים האלה, לא מהבורא שנותן לכם? יש לך משהו מעצמך בכלל? גם נפשית, גם גופנית כלום אין לך. מה יש לכם כל כך להסתיר אחד מהשני? מי אתם? חתיכת בשר עם קצת רגש והכול זה לא מכם.

רק עכשיו אתם תתחילו לפתח חלק שיהיה שייך לכם, זה נקרא חלק אלוק ממעל, אבל הוא מגיע אליכם לפי ההזמנה שלכם והוא נקרא "אדם", חלק הבורא שיכנס ברצון לקבל שלכם. וזה יקרא על שם של האדם. למה? כי האדם הזמין את זה. אבל גם בזה אין שום דבר מהאדם. מי אנחנו? כמו שהתחלנו מאפס אנחנו נמשכים עם אותו אפס. לכן אין לנו מה להתבייש, אין לנו מה לעשות כל מיני חשבונות כאלה, לכאן או לשם.

תשתחררו קצת מכל השטויות האלה מהעולם הזה, מבושות, מחשבונות מה יגידו, מה יהיה. מה שיהיה יהיה, ומה שיגידו יגידו, הכול הבורא מסדר כמו שצריך. אתם לא יכולים לעשות שום דבר נגד התכנית שלו, מה שמתוכנן זה בכל זאת יקרה. לכן תשחררו את עצמכם מכל הפחדים והחרדות רק להיות לכיוון חיבור עימו וזה הכי בטוח.

תלמיד: האם ההסבר שלי מוסיף לעשירייה, זה עוזר לעשירייה לבנות את התפילה ביחד?

אם אתה מדבר מתוך היחס שלך לתפילה ודאי שזה מוסיף.

שאלה: אנחנו עשירייה צעירה רק חמישה ימים, אם הבנו נכון, אנחנו צריכות להיות גם לוחמות ממדרגה ראשונה כדי לנצח את האגו שלנו וגם להיות משרתות זו לזו?

לשרת זו לזו אני לא יודע אם זה נכון להגיד, לא יודע מה את מתכוונת בזה. אבל בואי נגיד כך, אנחנו רוצים או לא רוצים, נהיה חלקים צמודים בכלי אחד. וכל הרצונות, כל המחשבות כול מה שיש עכשיו בכל אחד ואחד, זה יתערבב וזה יהיה ראש אחד, גוף אחד, נשמה אחת, לב אחד, הכול אחד.

אין לנו בסופו של דבר מה להסתיר מאיתנו ואין לעשות בינינו כל מיני חשבונות חוץ מחשבון אחד, כמה יותר אני עוזר לחבר, ובמידה הזאת אני עוזר לעצמי. המקובלים מסבירים שאנחנו לא יכולים כל אחד לבקש עבור עצמו, והאדם לא יכול לעזור לעצמו. אבל כשהוא מבקש עבור החבר, ועוזר לחבר, אז בצורה כזאת זה חוזר אליו. זה החוק. וזה גם פטנט כזה, שאנחנו יכולים בצורה כזאת כל אחד לעזור לעצמו דרך חברים. אז בואו נבין את זה ולא נשכח.

שאלה: אמרת מצד אחד שיש לפנינו עתיד גדול וממש ניסים ומצד שני אמרת, שאנחנו צריכים להיזהר לא לפספס את ההזדמנות. איך בכל רגע ורגע בהתקדמות כעשירייה וכקבוצה עולמית, לא לפספס את ההזדמנות?

לזה אנחנו צריכים לדאוג, זה נקרא "דאגה בלב איש ישיחנה לאחרים". זאת אומרת שאם אתה דואג עבור כולם, אז כבר אתה שומר על זה שהם לא יעשו שטויות. ככה לדאוג עבור כולם, כמו אמא שדואגת לילדים. כך כל אחד ואחד צריך להיות ערב עבור האחרים. סך הכול אנחנו לא לומדים שום דבר חוץ מחוקים של כלי אחד.

שאלה: מה זה אומר לדאוג עבור העשירייה שלא יעשו שטויות?

שיבואו ללימודים, שישתתפו בדיונים, שיהיו חברים בקבוצה. לא יותר מהרגיל.

שאלה: יש לנו עשירייה מאוד חזקה, כל החברים תמיד משתתפים בהכול, איך במסגרת הרגילה לא לפספס?

כל היתר תלוי אך ורק עד כמה שאתם חוץ מהפעולות הפיזיות, אתם תלחצו על עצמכם להשתתף בחיבור הפנימי. שום דבר חוץ מזה. ואחר כך מהחיבור הפנימי יותר ויותר תדברו ביניכם איך אנחנו יכולים לפנות לבורא, כדי לזרז את ההתפתחות שלנו ואף אחד לא פונה לבורא לבד אלא יחד.

שאלה: אמרת קודם שהבורא מסתתר. האם אתה מתכוון לירידות שלנו, לחסרונות שלנו?

גם עכשיו הוא מסתתר מאיתנו, אנחנו מרגישים שכבודו מלא עולם, שהוא נמצא בכל מקום בכל דבר, בכל דומם, צומח, חי ומדבר, בכל המציאות בכל מה שהוא עושה? [האם] אני מגלה שהוא עושה את כול הדברים? אני לא מגלה את זה, זה נקרא שהוא מסתתר. אבל לא על זה אנחנו מדברים. אנחנו מדברים על זה שהוא מסתתר בכוונה, כדי שאנחנו נרוץ לגלות אותו. זה כמו פלירט, שבכוונה מעורר בנו חיסרון, כדי שאנחנו נרצה יותר ויותר לגלות אותו.

שאלה: רצינו לשאול למה אתה מתכוון, לא לפספס הזדמנויות?

לא לפספס הזדמנויות, זה להיות כל היום וכל הלילה קשורים ביניכם ומבקשים מהבורא התקדמות רוחנית, זה כמו שזה. ולפחות להיות ביניכם בקשר כמה פעמים ביום ולחשוב על איך אנחנו מסדרים בקשתנו לבורא. תפתחו דף משותף במחשב, לכל אחד בטוח יש מחשב ושם בתוך הדף תתחילו לסדר פניה לבורא מאותו היום.

[לדוגמא] היום 28.2.21, אז היום אנחנו כותבים לבורא, "לכבוד בורא יקר, אנחנו מקבוצת נשים עשר בחיפה, מבקשות ממך". או הפוך, לא רק מבקשים, אלא גם "מודות לך" וכן הלאה וכן הלאה. תתחילו כל יום דף כזה, יכול להיות שיהיו שם חמישה משפטים, אבל זה מספיק. תנסו לשפוך שם את הלב של כל אחת, מה שבאותו יום היא מרגישה. וזה לא חשוב שאתן לא יכולות לבטא מה בדיוק בתוך הלב, [כי] הבורא כבר יודע. ואת הקשר בין המילים האלו ללב, הבורא יודע ויידע לקשור את כל הלבבות ולתת לכן מענה.

שאלה: איך אפשר להתפלל בצורה נכונה בכל מצב ומצב ולעלות מעל האגו שלנו?

כמו שכתוב, "ניצחוני בני", הבנים האלו חברי הקבוצה, הם צריכים להתחבר ולהתקיף את הבורא שיעזור להם להגיע לרוחניות, שיעשה מהם מה שהוא רוצה. [רוצה] למעלה מהדעת, [יהיה] למעלה מהדעת. תכונות הבינה במקום תכונות המלכות, שיהיו תכונות הבינה. תעשה הכול מה שאתה צריך לעשות עלינו, רק תעלה אותנו ממדרגה גשמית לדרגה רוחנית, זה מה שאנחנו מבקשים.

תכתבו את זה ותראו. תעמדו על זה, תדברו על זה, תבררו יותר ויותר מה זה נקרא, מה המהות של המילים האלו, ואתם תראו שהבורא לאט לאט מתחיל לסדר לכם את כול התנאים האלה בפנים. שפתאום אתם מתחילים כך להשתנות, שאתם מבקשים והוא עונה. במה הוא עונה? בזה שאתם מבינים יותר, אתם מרגישים יותר, ויותר ויותר. וככה זה נקרא שאתם מבקשים והוא עונה, "טרם יקראו ואני אענה", ככה זה.

קריין: בקטע מספר 2.

קריין: אז מתוך "בעל הסולם", "שמעתי" י"ט, "מהו, שהקב"ה שונא את הגופים, בעבודה".

"האדם צריך להאמין, שזה שהרצון לקבל מפריע לו מהעבודה, זה באה לו מלמעלה. כי מן השמים נותנים לו כח הגלוי של הרצון לקבל, מטעם שדוקא בזמן שהרצון לקבל מתעורר, יש מקום עבודה, שיהיה להאדם מגע הדוק עם הבורא, שיעזור לו להפוך את הרצון לקבל בעמ"נ להשפיע. 

והאדם צריך להאמין, כי מזה נמשך נחת רוח להבורא, מזה שהאדם מתפלל אליו, שיקרבהו בבחינת הדביקות, הנקראת "השתוות הצורה", שהיא בחינת ביטול הרצון לקבל, שיהיה בעמ"נ להשפיע. ועל זה אומר הבורא: "נצחוני בני". היינו, אני נתתי לכם רצון לקבל, ואתם מבקשים ממני, שאני אתן לכם במקומו רצון להשפיע." 

(בעל הסולם. "שמעתי". י"ט, "מהו, שהקב"ה שונא את הגופים, בעבודה")

שאלה: איך לרצות עלייה רוחנית באמת?

אם אתם כולכם בעשירייה רוצים לעלות רוחנית, אתם צריכים לדבר על זה ביניכם ולבקש מהבורא שיעשה לכם עלייה רוחנית, פשוט מאוד. רק יחד, אחד לא יעזור, אלא יחד, ואם אתם תבקשו אתם תראו עד כמה שזה יקרה. [תבקשו] עוד פעם ועוד פעם, יכול להיות שלא בבת אחת, כי אולי זה עדיין לא מגיע, [כי] אתם לא נמצאים בקשר מספיק עם הבורא, אבל במידה שאתם תגיעו להתקשרות עם הבורא אין שום בעיה, אתם מבקשים ובורא עונה. ואנחנו לומדים עכשיו איך אנחנו נעשה את זה.

חוץ מזה, תבינו שאין לנו שום אפשרות לעשות משהו ברוחניות, להשפיע על המצב הרוחני שלנו, אלא רק בזה שאנחנו מבקשים את העלייה. הבורא הוא הקובע מה קורה בכל העולמות, ורק פנייה לבורא בצורה נכונה יכולה לשנות את המצב שלנו.

שאלה: יש לי תכונות רעות, קנאה, גאווה, כבוד וכן הלאה, ואני עובדת על זה, אני פשוט מודה שזה כך ואני מכירה בכך.

זה טיפשי מה שאת עושה, תעצרי ותחשבי על זה. זה שיש לך קנאה, תאווה, כל מיני חוסר סבלנות, ואם את מצטערת על זה, את כביכול אומרת לבורא שעשה לך את זה, "מה שעשית בי אני לא מרוצה, אני לא רוצה, אני מקללת את כול העבודה שלך". את צריכה להגיד הפוך, "אני רוצה שאתה תתקן בי את התכונות האלו האגואיסטיות ואני אשתמש בהן בצורה נכונה".

הבורא לא ברא שום דבר סתם, אין משהו בעולם שלנו שנמצא בכל אדם ואדם, שאין בו צורך, [אלא] יש בו צורך לבריאה ולתיקון הבריאה, והאדם צריך לשמור על כל התכונות שלו, רק צריך לפנות לבורא שהוא יתקן. זה מה שצריך להיות.

תלמידה: איך אני יכולה לתקן את התכונה הזאת, להפוך אותה לבקשה רוחנית?

לבקש מהבורא שיתקן אותה בצורה כזאת, כשאת מתפללת יחד עם הקבוצה שהבורא יתקן אתכן. התכונות האלה מפריעות לך להתקשר עם החברות, אז את מבקשת מהבורא שיתקן את התכונות הללו, שתוכלי להתקשר עם החברות, ואז זו תהיה קבוצה, ותוכלי בתוך הקבוצה לקבל את הבורא, גילוי הבורא, כדי לתת לו נחת רוח, זה הכול.

אבל לא לקלל את מה שיש בך, אפילו דברים הכי גרועים, זה הכול בא ממנו כדי לתקן. ולכן כל היצר הרע שהבורא ברא, אנחנו צריכים להשתדל לתקן ולעשות אותו כיצר טוב. זה הכול, ולא שאנחנו אוכלים את עצמנו, מי אני, מה אני, למה אני כזה, ושוב זה קורה לי.

שום דבר, זה הבורא שמעורר בכן את התכונות הללו כדי שימאס לכן מהן ותרצו לתקן, רק לצורך זה. ואת חוזרת ונופלת עוד פעם לכל התכונות הרעות האלה ותגידי, "זהו, אני לא מסוגלת יותר לסבול את זה, תתקן".

תרשמי את כל הדברים האלה, אם לא, תשכחי את זה.

שאלה: יש משפט שאומר, שכל אחד יכול להתגבר מעל הכוח האנושי. מה אנחנו צריכים לעשות כדי לבנות תפילה?

אין לנו רצונות ומחשבות וכוחות בכלל, מכל שכן למעלה מהכוח האנושי. אין דבר כזה, אלא אנחנו מבקשים מהבורא שיהיו כוחות ההשפעה למעלה מכוחות הקבלה, כוחות האמונה למעלה מהדעת, זה הכול, זה סך הכול מה שאנחנו צריכים.

תלמיד: יש הרגשה אצל הרבה מהחברים שמדובר באיזו נקודת מפנה מאוד מאוד חשובה, אפילו כינית את התרגיל כתרגיל הראשון הרוחני שלנו. מה כל כך מיוחד במפנה הזה? אנחנו מרגישים שמשהו קרה, מהרגע שהתרגיל הזה ירד אלינו, אנחנו בשלב חדש. מה הוא אותו השלב?

תגידו לי מה אתם הרגשתם.

תלמיד: אז השתדלתי לשקף שיש הרגשה של נקודת מפנה בכנס.

נקודת המפנה בכנס היא נקודה פשוטה מאוד וכבר אנחנו נמצאים בה. אנחנו רוצים לחבר את עצמנו לעשיריות, לקבוצות קטנות, רצוי לא יותר מעשרה וגברים לחוד, נשים לחוד. ושכל עשירייה ועשירייה לומדת ומתקדמת וכולנו כך בכל הכלי שלנו, וזה אלפי אנשים, אנחנו כך מחולקים לעשיריות, מצד אחד. מצד שני, כל עשירייה ועשירייה עובדת על עצמה כדי ללכד את עצמה יותר ויותר. על זה אנחנו דיברנו בחמישה, ששה שיעורים הראשונים של הכנס, איך אנחנו מגבשים את העשירייה.

משיעור שש, שבע נדמה לי והלאה, אנחנו התחלנו לדבר על העשירייה שמתקשרת לבורא. ויכול להיות שאנחנו עוד נוכל לדבר על עשירייה שהיא קשורה גם לאנושות. נקודת המפנה של הכנס, שוב אני חוזר אליה, זה שכולנו נמצאים בעשיריות, שברור לכולם שאם הוא לא נמצא בעשירייה, הוא בכלל לא נמצא. ועד כמה שהוא מחזק את הקשר שלו עם העשירייה, דרך זה הוא מגיע לקשר שלו עם הבורא. ולאט לאט, אפילו שהוא שונא ולא אוהב את זה ולא מרגיש בזה חשיבות, אבל לאט לאט זה יבוא וירגיש וכך זה יקרה.

שאלה: אולי אתה יכול שוב להגדיר, מהו אותו התרגיל שעכשיו כולנו מתרכזים בו? אנחנו יודעים שזו פנייה לבורא. אבל אם אתה יכול לתאר אותו שוב כדי שכולנו נהיה סביב אותה המחשבה בעניין הזה?

אנחנו צריכים בעשירייה לעורר את כל החברים כדי שכל אחד ירגיש שבעשירייה נמצאים אלו האנשים שרוצים תיקון רוחני, התעלות רוחנית. כמו שכותב רב"ש, "אנחנו נתאספנו כאן כדי לא להישאר בדרגת בהמה אלא לעלות בדרגות האדם". ולכן אנחנו נמצאים כאן. ולכן כל החיבור שלנו זה חיבור בעשירייה. ואחר כך אנחנו צריכים ללמוד למה עשירייה דווקא, מאיפה זה, לשם מה, איך אנחנו מגיעים לגילוי הבורא, למה זה חשוב לנו וכולי. אנחנו צריכים לברר את כל הדברים האלה, ולהתפלל. העיקר שום שינוי רוחני ואפילו גשמי, לא מגיע אלא מהכוח העליון בלבד.

ואז אנחנו צריכים להבין איך אנחנו מעוררים את הכוח העליון לכיוון שאנחנו מחליטים. זה נקרא "נצחוני בניי", כמו השיעור של היום. מה זה "נצחוני בניי", במה אנחנו מנצחים את הבורא? בזה שהוא התחיל את הבריאה ואנחנו מסיימים את הבריאה. אנחנו מושכים אותו לתיקונים ודורשים ממנו "תתקן, תעשה", כמו ילד שמושך את אמא או אבא, כשהוא רוצה משהו להשיג אבל זה גבוה, הוא לא מגיע לשם, הוא דורש מהם "את זה אני רוצה" ואז הם נותנים לו. כך אנחנו צריכים להתנהג.

אז אנחנו צריכים עכשיו ללמוד איך אנחנו מתחברים בינינו, בעשיריות, גברים, נשים, איך אנחנו מחברים תפילה, דרישה, פנייה, לא חשוב איך לקרוא לזה, לבורא, בבקשה שהוא יקדם אותנו רוחנית. שיפתח לנו את העיניים, שאנחנו רוצים להרגיש אותו בינינו, בינינו, רק אף אחד לא פונה לבד. מי שפונה לבד, הוא רק מקלקל את עצמו, זה נקרא מוציא את עצמו מהכלל, "גורם חורבן לנפשו", כתוב על זה. תראו מה כתוב, מי שמוציא את עצמו מהכלל גורם חורבן לנפשו. לכן מאוד חשוב, אני נמצא בעשירייה, אני פונה דרך עשירייה, רק עם כל העשירייה לבורא.

שאלה: גם קודם לכאורה עשינו תרגילים של פנייה, ביקשנו תיקונים, אז מה החידוש כאן?

אין כאן שום דבר חידוש. יכול להיות שאתה שמעת את זה לפני עשר שנים. כאן החידוש בזה שאנחנו מדייקים שצריכה להיות פנייה דרך העשירייה ולבורא, נקודה.

שאלה: אם בסוף תהיה תפילה לחיבור וזו כל פעם אותה תפילה, מה יהיו הגוונים בה, מה ישתנה? אומרים שתוך יומיים, שלושה הבקשות יחזרו על עצמן, מה נעשה אז?

אני לא יודע. אני יודע שכל יום ויום אני צריך להתרחץ וצריך לאכול כמה פעמים ביום ולישון ולעבוד וכל דבר ודבר חוזר על עצמו.

תלמיד: כשניסינו אתמול לממש את התרגיל, פתאום מצאנו את עצמנו מתווכחים בצורה גסה ולא מצליחים להגיע לכלום. כולם צועקים. משהו לא טוב קורה כאן לדעתי.

אז כשאתם הולכים להתחבר, אתם צריכים קודם כל לקבוע שיש ביניכם מישהו שהוא כמו דיין או כמו עורך דיין או כמו שומר, גבאי, לא חשוב איך להגיד, שעומד בצד ולא אכפת לו איך אתם מתווכחים אבל הוא יכול לעצור בכל רגע ולהגיד שאתם כבר לא מתווכחים בצורה רוחנית ועניינית.

שאלה: אצלי בעשירייה כמעט ולא נהגו לכתוב תפילה גם כשרב נתן בעבר תרגיל מפורש לעשות זאת. האם הכתיבה בתרגיל נחוצה?

כן. רב אמר, אז צריכים לעשות.

שאלה: ביצענו את התרגיל ומה שיצא לנו זה שני דברים. לכל אחד הייתה תפילה בנוסח שונה ולא איחדנו לנוסח אחד. והדבר השני, שהתפילה יצאה מאוד כללית, כלומר על החיבור באופן כללי ולא על בעיות ממשיות בעשירייה. כמו לדוגמה, מצב שבכנס כל שיעור רק חצי מהעשירייה באה בזמן להכנה לשיעור. השאלות שעלו לנו, אחת, האם אנחנו צריכים לאחד הכול לנוסח אחד או שזה בסדר שיש הרבה נוסחים של החברים?

אם אתם יכולים לאחד הכול לנוסח אחד זה יותר טוב, כי אז אתם יותר ויותר תדברו בלשון אחת ותבינו זה את זה.

תלמיד: שתיים, האם אפשר שהבקשה תהייה ספציפית וקונקרטית? כמו לדוגמה, על איחורים בעשירייה.

כן, יכול להיות. ודאי שכן.

תלמיד: שלוש, האם זה בסדר שהמיקוד של העשירייה בתרגיל יהיה על הבריאות הפיזית של חבר שחולה בעשירייה?

גם זה יכול להיות.

שאלה: חלק מהחברים בעשירייה אומרים שכל עוד לא ניסינו להתחבר בכל כוחנו, אין לנו עם מה לפנות לבורא. וחלק אומרים שצריך לפנות לבורא אפילו עם תפילות שקריות שיחבר בינינו. כיצד לפעול?

לפנות לבורא שיחבר בינינו.

שאלה: כיצד בזמן שאנחנו לא נמצאים בעולם הרוחני, אנחנו יכולים לאתר את נקודת הניתוק בינינו, לבקש תיקון ולבנות תפילה נכונה? הרי כל אחד מאיתנו תופס מציאות אחרת.

אם אתם לא נמצאים בעולם הרוחני, אז מה אתם יכולים לעשות? כלום חוץ מלבקש לעלות ולראות את האמת. ואז, מתוך נקודת האמת, אתם תראו מי אתם, מה אתם ומה חסר לכם.

שאלה: אם נרשום את כל מה שצריך לתקן בצורה ספציפית זה יכול להביא את העשירייה לביקורת ושליליות בדיון. אם נרשום הכול בצורה כללית זה יהיה כמו שכתוב בספר ועלול לגרום תחושה שאנחנו לא עובדים עם הרצונות שלנו, אלא ממציאים תפילה רשמית. מה הכיוון הנכון שצריך לקחת בעשירייה?

להתפלל שהבורא ילמד אותנו איך לבנות תפילה. זה נקרא "תפילה לפני תפילה".

שאלה: בתרגיל נאמר, איזה רצונות אגואיסטיים אני רוצה לסלק? הבנתי שאנחנו לא רוצים למחוק את האגו אלא לכסות אותו באהבה. מה זה אומר לסלק רצונות?

אנחנו לא מוחקים את האגו, אנחנו מנשקים את האגו. רק שיהפוך להיות לצורה הנכונה. שיעבוד בצורה כנגד האמת. אבל אנחנו צריכים אותו, כי אחרת אם הוא יעלם גם האמת תיעלם. מי זה נקרא "הבורא"? בוא וראה.

אם יש משהו אנטי כוח העליון, אז אנחנו יכולים לאתר את הכוח העליון. ואם לא יהיה הפוך מהבורא אנחנו לא נוכל לגלות את הבורא. לכן עלינו לא למחוק את הרע, אלא עלינו אך ורק לסדר נכון את הרע שיישאר לנו. כמו שכותב בעל הסולם שנמצא באחוריים של פרצוף דקדושה.

שאלה: האם בבירור לפני תפילה אנחנו צריכות ממש לפתוח אחת בפני השנייה את הדחייה שיש לנו כלפי חברות? יש פחד. מצד אחד לא להוריד את העשירייה, ומצד שני לא לאפשר לחברה להתקרב אלינו בדרך שהיא מרגישה שהיא יכולה.

אני לא חייב לגלות לפני החברים שאני לא רוצה אותם, דוחה אותם, שונא אותם וכן הלאה, ועבור מה זה ואת זה אני לא אוהב, וזה אני לא אוהב אותו. אני לא צריך לדבר בצורה כזאת. כי זה רק יותר ויותר מגדיל את הפער בינינו, המרחק בינינו. בשביל מה לי את זה?

אני פשוט רוצה את הרע שיש בינינו, לכסות בטוב. "על כל פשעים תכסה אהבה". אם הבורא ירצה לגלות לי פשעים יותר גדולים הוא יעשה את זה. אבל לא שאני מבקש ולא שאני בעצמי מגדיל את הפשעים. אפילו לדבר עליהם, אני לא רוצה. אני לא רוצה, בשביל מה? זה רק עוד יותר ועוד יותר מכניס את האדם לפשע.

תלמיד: זו הנקודה של אי ההבנה. החלק הראשון בתרגיל, להבנתנו, שצריך בעצם לדבר על מה מפריע לנו להגיע לחיבור בינינו?

האגו שלנו. אבל לא שאני אמרתי עליך שאתה שקרן, ואתה פזרן, ואתה שתלטן וכולי. ואז אני עוד מתחיל עכשיו לפרש ולפרט למה אני עשיתי ככה לפני כולם. זה לא מגדיל אהבה.

תלמיד: ומה כנגד הדעה, להגיד "האגו שלנו" זה ברור וזה כללי מדי, ואנחנו צריכים לפרט מה באמת מפריע לנו?

לא. תפרט במקום זה דברים טובים. אל תדבר על האגו, אבל על אנטי אגו. "אני רוצה כך וכך וכך וכך לאהוב אותו".

תלמיד: ברור.

אם כבר, אתם צריכים ללמוד איך לעשות את זה.

שאלה: יש לנו תשעה חברים ותשע דעות שונות. מה אנחנו צריכים לבקש מהבורא, כיצד נגיע לבקשה משותפת?

שייתן לנו באמת הבנה משותפת ופתרון משותף להכול.

שאלה: איך ממשים את התפילה במשך היום?

כל הזמן חושבים עליה ומבקשים מהבורא שיטפל. אבל חושבים על כל הקבוצה, שינוי שיהיה בכל הקבוצה, בין כולם. זה מה שאנחנו רוצים. אנחנו סך הכול רוצים להיות מחוברים. במידת החיבור שלנו, בכמה שאנחנו מייצבים את עצמנו יותר ויותר, אנחנו נותנים לבורא מקום להתגלות. וכמה שיהיו צמודים זה לזה, הבורא יתגלה בעוצמה יותר. זה הכול. אז בשביל מה לי לצאת מזה, למה אני יוצא?

שאלה: המלצת להקים צוות שמטפל בקיום התרגיל הזה, שיצטרך לבדוק ולשמור על קיום התרגיל בין כל העשיריות בעולם. איך השמירה על קיום התרגיל צריכה להתבטא, מה התפקיד של הצוות המטפל?

הצוות המטפל צריך לדעת איך לענות על כל השאלות מסוג זה, ולהיות כמין שופט, עורך דין. בקיצור, שכל העשיריות יוכלו לפנות לצוות כזה ולדרוש הסבר, ולתת עצה איך לסדר את העשיריות בצורה יותר רוחנית. אז תסדרו צוות כזה. זה צוות להנחיית העשיריות. ככה זה. שבכל מקום בעולם שמרכיבים את העשיריות ויש להם בעיה, במה שקורה בתוך העשירייה בחיבור ובפנייה לבורא, הצוות הזה, אולי יש כבר משהו, אני לא יודע, אבל שיהיה לאן לפנות. אבל רק צוות אחד שהוא המומחה בזה ויש לו זכות לדבר ולהעלות את הדברים. אני מוכן גם להשתתף איתם כדי לתת מענה על כל בעיה ובעיה שהיא באמת בעיה.

תלמיד: אנחנו נקים כזה צוות, ואם יהיו לנו שאלות אנחנו נבוא אליך.

בסדר גמור.

שאלה: אני רק רוצה לחדד נקודה אחת שעולה מהרבה מאוד חברים בעשיריות. למה אתמול הרגישו נקודת מפנה בשיעור? כי אתמול הרגישו נחיצות מאוד מאוד גדולה ופער מאוד מאוד עצום בין המילים שאנחנו תמיד שומעים, לבין איזו הרגשה שנבעה ממך, גם ביטאת את זה באחד המשפטים, כשאמרת ש"לצערך, אנחנו לא מבינים את עומק הדברים".

כשחברים באים להתחבר בתוך עשירייה מתגלים הרבה פעמים חילוקי דעות, חוסר הסכמה. אחד חושב ככה, אחד רואה ככה. איך אפשר להגיע לחיבור אחד, לבקשה אחת, לתפילה אחת שיוצאת מתוך עשירייה?

אני הבנתי פעם, לפני כמה שנים שדברים כאלה אפשר לפתוח, לפתור אותם רק בפנייה לבורא. אתה רוצה שאני אחזור על זה כמה פעמים ואגיד לך? רק בפנייה לבורא אתה פותר כל דבר ודבר בצורה אמיתית רוחנית. זהו. אין שום עצה אחרת.

תלמיד: אנחנו פונים לבורא שיעזור לנו לפנות אליו? אנחנו פונים לבורא כי אנחנו לא מצליחים לפנות לבורא "כאיש אחד בלב אחד"?

כן. ודאי.

תלמיד: צוות התוכן של הכנס, ממליץ עוד פעם לכל העשיריות להתחבר, לעבור על התפילה שהם כתבו בבוקר. כפי שהמלצת, המלצת לכתוב תפילה בבוקר ולראות, לבדוק אותה לאורך כל היום.

מה הדגש שאתה יכול לתת לכל עשירייה כשהיא עכשיו מתייחסת לתפילה שהם כתבו בבוקר, שהם עכשיו בודקים אם אכן הם בכיוון נכון כלפי הבורא?

שיטפלו בזה. אני עכשיו לא רוצה [לדבר]. אתם לא מבינים את העבודה שלי. אני רוצה שאתם תכירו את עצמכם, ולא אתם יכולים להחליט, ולא שאתם יכולים לעשות שום דבר. אלא לדעת איך לפנות לבורא. זה מה שאני מלמד בסופו של דבר.

אין לכם לא שכל ולא רגש, ושלא יהיה לכם גם ביטחון שאתם יכולים לפתור את הדברים, אלא לפנות לבורא וכל הזמן להיות תלויים בו. איך יכול להיות דבר כזה? אם אנחנו הקטנים מתחברים יחד כולנו, אנחנו יכולים לתלות את עצמנו בבורא. זהו.

ברור יותר? נקווה. טוב. אנחנו, יש לנו עוד שיעור. אנחנו נמשיך עם מה שיש לנו שם, עוד נושא. ותאספו עוד שאלות שאנחנו נסיים בכנס כמה שאפשר שאלות כלליות. אבל בעוד שלושה חודשים אנחנו נעשה שוב כזה כנס, בעזרת ה', ואז תראו עד כמה שאנחנו כבר נהיה בהתקדמות. אם נעבוד בעשירייה ובורא, עשירייה ובורא. אני, קבוצה, בורא. רק בצורה כזאת.

ואני פונה לכל הנשים, נעים לי מאוד, ממש שמחה גדולה שאני רואה שכל כך הרבה נשים משתתפות אתנו יחד, אבל אני במיוחד אומר לנשים, לא לעשות שום פעולה לבד, אלא רק להתחבר לקבוצה ודרך הקבוצה אתן תוכלו להצליח.

אחרת, תראו כמו שכל האנושות. במה הם מצליחים? מה הם עושים? שום דבר. מפני שלא יודעים איך לפנות. אם אנחנו פונים לאותו כוח וזה דרך העשירייה, ויכול להיות לא עשר, חמש שש יחד, אז אתן תצליחו להתקדם ותתחילו לגלות שהבורא כן מתגלה ביניכן. אני מצטער שיש לכן כל כך הרבה שאלות שאני לא יכול לענות עליהן. אני שמח על זה שיש לכן כל כך הרבה שאלות.

תלמיד: אנחנו שמחים לעדכן שהחל מעכשיו, בימי שבת אנחנו נקיים שיעור מיוחד משלוש עד חמש אחרי הצהריים שעון ישראל, ומטרת השיעור היא סיכום העבודה שלנו מכל השבוע. זה יהיה מורכב גם משאלות של נשים וגברים מכל הכלי העולמי. אז מוזמנים להתחבר עכשיו בימי שבת.

האם יש לך מה להוסיף?

כן. לפי שעון ישראל משלוש עד חמש בשבת אחר הצהריים, אני מזמין אתכם להיות אתי. זה יהיה שיעור של שעתיים. והשיעור הזה הוא יהיה כולו כללי לכולם, יהיה מוקדש לכל החברים שלנו בכל העולם. זה הזמן שנוח יחסית לכולם אני חושב, [ותעלו] את כל השאלות שתרצו. כך אנחנו כל שבת ושבת נהיה בקשר עד הכנס הבא שנעשה אותו בעוד שלושה חודשים, ואנחנו צריכים לתכנן אותו כבר על כל הגישה שלו.

זה יהיה אחרת מעכשיו. הכנס הזה הוא רק ככניסה, ובכניסה בדרך כלל יש לנו כל מיני דברים לא סגורים. אבל בכנס הבא נשתדל להכניס את עצמנו יותר ישר אחרי הכניסה למסלול הרוחני.

(סוף השיעור)

---

1. "לבלתי ידח ממנו נדח" (שמואל ב', י"ד, י"ד)↩