שיעור בוקר 16.09.2026 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור מוקלט מתאריך 03.10.2019

https://kabbalahmedia.info/he/lessons/cu/ntI3IipO?activeTab=transcription&mediaType=video

קטעים נבחרים לציון יום השנה להסתלקותו של הרב"ש,

הרב ברוך שלום הלוי אשלג

קריין: בשיעור שלנו היום נלמד קטעים נבחרים מן המקורות לציון יום השנה להסתלקותו של הרב"ש, הרב ברוך שלום הלוי אשלג.

אנחנו לא שקועים בזיכרונות, אנחנו לא מציינים יום הסתלקותו, כמו שזה נהוג אצל אלו שרחוקים מהאמת. אנחנו פשוט מקבלים את היום הזה כסימן כדי להתקשר עוד יותר, להידבק או לפחות להתקרב לשורש שלנו.

כי סך הכול מיהו הרב"ש? זה גילוי הבורא כלפינו בצורה מסוימת, בעוצמה מסוימת. ואנחנו על זה בעצם רוצים להגיד תודה לבורא ששלח כזה שליח שדרכו הוא פתח לנו אפשרות להתקרב אליו, לבורא, לכוח העליון, כדי לתקן את עצמנו, לסדר את עצמנו, להתאים את עצמנו, להביא את עצמנו להשתוות הצורה עם הכוח העליון.

לכן בעצם כך אנחנו קושרים את עצמנו לרב"ש ולבורא, זו המדרגה הממוצעת בינינו לבין הבורא שבזכותה אנחנו קיימים, דרכה אנחנו מקבלים כל מה שמגיע לנו בהתעלות הרוחנית. כמו שזה נוצר, כך גם קיים. כך כל אדם דרך החברים שלו, דרך המורה שלו.

אבל הרב"ש באמת מציין לנו, הוא מתגלה כמכשיר, כמערכת שגילתה לנו את צורת ההתקשרות לבורא, שעל ידה אנחנו באמת מממשים את עצמנו ומתקרבים לאמת.

את זה קודם כל אנחנו צריכים לתאר לעצמנו, זה לא אדם, זה לא אילו הרגלים שהיו לאיש, איך שהוא היה מתנהג, זה הכול עניין של התעסקות החיצוניים. אנחנו צריכים קודם כל לראות את התגלות הבורא, ככזאת, כמסוימת כלפינו, שכך הוא גילה את עצמו בכזאת צורה. לכן עד כמה שאנחנו מכבדים אותו, אנחנו מתקרבים לבורא, אנחנו מעריכים אותה מידת הגילוי שהבורא עשה. וכך בשבילנו אותו הכוח העליון שנקרא "הרב"ש", נעשה חשוב לנו ונעשה המקשר אותנו, מקרב אותנו לבורא.

בואו נלמד קטעים בקשר לזה. נשתדל לייצב את עצמנו נכון לצורה הזאת שהיא הייתה במידת מה גלויה בחיצוניותה ואחר כך הסתתרה, היינו נכנסה להסתלקותה. ואנחנו צריכים לעבור את ההסתלקות הזאת, ההזדככות, ואנחנו צריכים להעלות את עצמנו, להזדכך בעצמנו ולהגיע לקשר עם השורש הרוחני הזה. וכך דרכו להגיע הלאה לבורא, לראות בו כעליון שלנו.

קריין: קטע ראשון. אומר בעל הסולם ב"הקדמה לספר פנים מאירות ומסבירות", אות ח':

"בואו והבינו, כמה וכמה יש לנו להחזיק טובה לרבותינו המשפיעים אלינו אורותיהם הקדושים ומוסרים נפשם להיטיב לנפשנו, שנמצאים עומדים בתווך, בין דרך הייסורים הקשים, ובין דרך תשובה, ומצילים אותנו משאול תחתית הקשה ממוות, ומרגילין אותנו להגיענו לשמי עונג, לגובה העידון והנועם, שהיא חלקנו, המוכן וממתין עלינו מכל מראש. אשר כל אחד ואחד פועל בדורו כפי עוצם אור תורתו וקדושתו. וכבר אמרו ז"ל, אין לך דור שאין בו כאברהם יצחק ויעקב."

(בעל הסולם. "הקדמה לספר פנים מאירות ומסבירות", ח')

כך זה קורה שיש נשמות מיוחדות שהבורא פועל דרכן כלפי מספר נשמות תחתונות יותר. זה כמו שהמוח נותן פקודה לאיזה איבר ראשי, והאיבר הראשי כבר נותן פקודות פרטיות לכל מיני חלקים שנמצאים תחתיו בגוף, איך הם יפעלו. וכך זה עובד בהשתלשלות מלמעלה למטה.

אז רב"ש, כמו שאנחנו רואים בדורנו, הוא הממשיך של בעל הסולם, הוא ממש נעשה בזה לצומת ולמקור של השיטה המודרנית, הנוכחית, המעשית לימינו. ולכן אנחנו צריכים באמת לראות עד כמה אנחנו זכינו להיות קשורים אליו, לשתות ממש את כל השיטה הזאת, את תורתו ממנו, ולממש אותה.

לכן כתוב, "בואו והבינו, כמה וכמה יש לנו להחזיק טובה לרבותינו" לרב"ש, שהבורא סידר אותו כך שהוא, הנשמה הזאת, החלק הזה מהמציאות, היה כל כך גדול, שגם טרח, גם עיצב, גם מסר לנו את שיטת התיקון. ובלעדיו היה לנו מאוד קשה, מי יודע אם בכלל אפשר היה להגיע למה שאנחנו הגענו ועומדים עוד לקבל.

שאלה: מה הבורא רצה למסור לנו דרך הרב"ש?

זאת מערכת אדם הראשון, שהכוח העליון מתפשט כך ומתגלה מלמעלה למטה בהפעלת חלקים פרטיים יותר ויותר במערכת. וכשהוא יורד למערכת, צריך לרדת למערכת יותר תחתונה, להתפשט יותר, כתגובת שרשרת, יותר ויותר להחיות את הגוף דאדם הראשון. לכן גם יש צורך בחלקים יותר עליונים, מיוחדים, ספציפיים שהם יתחילו בזה להתכלל בעבודה הזאת. וכך זה קורה.

זה כמו שאנחנו רואים בהתפתחות כל דור ודור, בהתפתחות התעשיה, בכל דבר. כשאנחנו עוסקים במשהו ורוצים לפתח בדרך כי יש הכרחיות, אז אנחנו צריכים בשביל זה לחזור למקורות ולפתח. נגיד אנחנו צריכים איזו מכונה חדשה, למשל חללית, כדי לבנות אותה אנחנו צריכים לפתח את תורת המתכות, תורת החומרים האחרים, עוד כל מיני דברים כדי להפעיל את זה. זאת אומרת הדור שצריך להתגלות דורש את כל המערכות העליונות ממנו, כי הכול מתפתח מלמעלה, מאדם הראשון, אברהם, רשב"י וכן הלאה.

 לכן כשמתפתחת איזו מערכת מדרגה תחתונה היא מזמינה שינויים בכל המערכות העליונות, כמו שאנחנו רואים בהשתלשלות מלמעלה למטה דרך גלגלתא, ע"ב, ס"ג וכן הלאה. ככל שמתפתח איזשהו פרצוף שם בדרך הוא מזמין שינויים ואורות ופעולות בכל הפרצופים הקודמים עד המקור, עד אין סוף וכך זה עובד בתיקון האדם הראשון, כשכל התיקון הוא רק כדי שכלים יותר ויותר ויותר תחתונים שנקראים סוף הדורות או הדור האחרון יתעוררו ויתחילו גם להיכנס להשתוות הצורה.

לכן הרב"ש מסמל לנו כוח מאוד גדול כללי על כל הדור שלנו. אפשר להגיד כמו שלי נראה, שאחרי מה שהוא עשה יש רק לממש, אין יותר חידושים, גם אצלו אי אפשר להגיד שהיו כל כך חידושים אלא בירורים. במה שבעל הסולם עשה כן יש חידושים גדולים, רב"ש יותר מברר, הוא דבוק בבעל הסולם ואז מברר.

לכן כל העבודה שלנו היא לממש אותו ככל האפשר, אז מרגע שאנחנו מתעוררים בבוקר ועד שהולכים לישון אנחנו צריכים להיות שקועים בכל מה שהוא תיאר במאמרים שלו. כשאנחנו מתארים לעצמנו נכון להיום כבר את המערכת הכללית כמו שמתאים לדור אחרון, כמו שמתאים למה שאנחנו עכשיו עוסקים, איך אנחנו מתקדמים ליישום שלנו, אנחנו צריכים להשתדל לא להזניח את הכיוון שלנו, לא לעצור כי הקצב מתגלה יותר ויותר ואסור לנו לעזוב את זה ליום אחד, אפילו לרגע. 

עוד מעט נראה עד כמה זה כל הזמן מחייב אותנו יותר ויותר להעמיד לפנינו נכון את המערכת ולממש אותה. זה העיקר מה שעשה רב"ש, הוא בצורה פרקטית מביא אותנו למימוש המערכת, לייצב אותה נכון ולקדם אותה.

שאלה: בעל הסולם מזמין אותנו להכיר תודה על מסירות הנפש של המקובלים, זה מה שבעל הסולם כותב כאן. מהי אותה מסירות נפש של מקובל, מה הוא מוסר, מה הוא מקריב בעצם?

דברנו בימים האלו שאנחנו מוכנים למות, כאילו לא להתקיים, כי בזה אנחנו רוצים לפנות מקום לבורא. מה זה למות? להמית את עצמו, כמו שכתוב, "הרוצה לחיות שימית את עצמו", את הרצון לקבל שלו. זה בשבילנו חיים ומוות, אין עוד במציאות חיים ומוות אלא מדובר על הרצון לקבל. אז אם אנחנו ממיתים, ממעטים את העל מנת לקבל עד שהוא מת, אז בזה אנחנו מפנים אותו מקום לבורא. אז מצד אחד "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו", נגיד קיבלתי כזה רצון, מצד אחר ככל שאני מקטין את הרצון הזה, זאת אומרת מרוקן אותו מהאני בזה אני נותן מקום לבורא, לאור העליון להתלבש בו, זה נקרא "להמית את עצמו" את עצמיותו.

שאלה: מה הייחודיות של רב"ש על פני כל שאר המקובלים?

לי קשה להגיד כי יש לי נגיעה לעניין עצמו בכל זאת, אני מרגיש אותו כקרוב, אבל אנחנו אנחנו רואים שבלי ההסברים שלו הקרובים לנו, שאנחנו לא מודעים עד כמה הם עוזרים לנו, אנחנו לא היינו גם מתקרבים לבעל הסולם, לא היינו מתקרבים, במיוחד כשהולכים לממש את זה. לא מצד החכמה שמתחילים ללמוד, אז רב"ש כאילו מספר לנו סיפורים, מסביר לנו כל מיני דברים כמו איזה סבא שמסביר לנכד. אלא כשאנחנו עוברים לעבודה פנימית, ואנחנו רוצים בעצמנו להיכנס לאותן הפעולות, לאותם המצבים שאנחנו לומדים בבעל הסולם אז רב"ש נותן לנו את סדרי העבודה, איך לממש את זה על עצמנו. שאני לא אגיד מה זה פרצוף ומה זה רצון ומסך, וזה וזה, סתם כך לעשות איזה אקוליבריסטיקה, איזה קפיצות כאלה במוח, כך או כך, אלא שאני אעשה את זה ברצון שלי ולא במחשבה שלי. לעשות את זה במחשבה זה נקרא "חכם בלילה", שהוא חכם אבל עדיין לילה, אין בו אור שמתפשט ברצונות שלו.

 מה שאין כן רב"ש נותן לנו מפתח ומלווה אותנו למצב שאנחנו בעצמנו הופכים להיות לאותם הכלים שעליהם קודם דברנו ככה בחכמה שלנו, והוא עוזר לנו בזה, הוא אומר איך אנחנו צריכים להסתדר בעשירייה, בחיבור, בלגלות מי אנחנו, עד כמה, איזה כללים יש לנו כדי להתבטל זה לזה, להתחבר זה עם זה ולהתחבר לעליון, ועוד הרבה דברים למיניהם אנחנו צריכים עוד לגלות במה שהוא כותב.

המאמרים שלו הם גם לא פשוטים אבל הוא מסובב אותם כך שהוא גם מסתיר מאיתנו, כדי שנגלה את זה בהדרגה שזה לא יפריע לנו להתקדמות, שאנחנו בכל צעד נגלה חיסרון ואחר כך נבין את זה, ואחר כך נשיג את המילוי והתיקון וכן הלאה. שכל הדברים האלה יתפתחו בנו בהדרגה, זה מומחיות, זה אומנות, ואת זה באמת יש לו. הייתי אומר שבעל הסולם לא מתגלה לנו כמורה דרך אלא הוא מתגלה לנו כמדען, כפילוסוף, פילוסוף מבחינה זו שיודע את היקף הבריאה, בכל הדברים הוא מעל הבריאה. והרב"ש לוקח אותך ביד כמו שהגדול לוקח את הקטן ומתחיל ללוות אותך בכל השביל, עד גמר התיקון ממש הוא פותח לך את הדרך והוא איתך.

שאלה: האם בימינו יש יכולת להגיע להשגה כלשהי אם לא לומדים דרך הרב"ש?

לי נראה שלא. שוב, אולי זה נראה לי, תלוי במי מדובר, אם תלך להודו תראה אנשים שגם רוצים לגלות את הבורא באיזו צורה, אבל אצלם זו שיטה שבה הם מבטלים את עצמם, בצורה שהנשמה שלהם דורשת מהם ומאפשרת להם, ככה בקלות, אתה מסתכל עליהם אתה לא מבין מאיפה, איפה האגו, איפה הרצון לקבל הזה הגדול, איפה המאבק הפנימי, איפה הדברים האלה. לא, הכול רגוע וטוב. אתה הולך לכל מיני דתות ואמונות, וגם רואה, מה אני רוצה להגיד לך, להגיע לבורא, זה הכול הולך לפי דרישת האדם, מה אדם מתאר לעצמו, מי זה הבורא, עד כמה ומה הוא. ישנם אנשים שיכולים כאילו להתעלות מעל האגו שלהם, הם מקבלים איזו הארה, יש כאלה גם ברחוב, אתה אפילו יכול לראות אותם, ישנם בזמננו. אבל ההארה הזאת לא נותנת להם להיכנס פנימה כי אין להם קו שמאל, שהוא העיקר. לכן אני חושב שבלי השיטה שרב"ש במיוחד פתח לכל הנשמות, לנשמות המתגלות במיוחד ככבדות, אי אפשר לזכות לדבקות. לנשמות המתגלות בזמננו, כי הן מתגלות שכבה אחר שכבה מהקל לכבד.

תלמיד: במה בדיוק אפשר להגיד שהוא המשיך את בעל הסולם במסירת השיטה?

הוא הסביר איך משיגים את מה שבעל הסולם כותב, פשוט מאוד. בעל הסולם מסביר לך על המדרגות העליונות, על מצבים עליונים, רב"ש לא כל כך מדבר על המדרגות האלה עצמן אלא אומר לך מפנימיות האדם מה הוא צריך לעשות כדי להשיג את זה. בעל הסולם לא מדבר מצד האדם, מה האדם מרגיש, מה הוא צריך לבצע, הוא אומר כמדרגה כאיזה מדען יחסית קר, ורב"ש אומר מה אתה צריך לעשות כדי להגיע לזה.

אתה צריך חברה, אתה צריך חיבור, אתה צריך ביטול, אתה צריך להמית את עצמך באיזו צורה. גם בעל הסולם אומר את זה פה ושם אבל הוא לא מורה דרך, הוא מביע את המערכת, ודאי שגם שם יש הכול, אבל בוא נגיד, בצורה כזאת שזה לא ספר עזר או איזה חיבור שלו שעוזר לך לעלות. [אצלו זה כמו] שיש לך סימפוניה כתובה, או משהו דומה, אבל אתה צריך ללמוד תווים, מגמות, מכל מיני טכניקות עד שתגיע לקרוא את התווים, לבצע אותה, [שם] אין דבר כזה, לזה צריכים אנשים אחרים. רב"ש ממש מלווה אותך בכל הדרך, זה חשוב מאוד, את מה שכתב בעל הסולם אפשר גם לפרש בכל מיני צורות, אפשר גם להשאיר את זה כאיזו גישה, כפילוסופיה, כדעתו. אבל אם בא רב"ש ואומר איך אתה משיג את זה, אז כבר לא נשאר לך מקום להתפלסף במה שבעל הסולם כותב. אתה רוצה לדבר לעניין? תשיג דרך רב"ש את מה שכותב בעל הסולם, אז אתה יכול להבין על מה בעל הסולם כותב.

שאלה: למה הרב"ש לא כתב על הדור האחרון, על עתיד האנושות?

הוא לא אהב לדבר על זה. עד כמה ששאלתי, לא שאלתי הרבה, כי לא היה כל כך אכפת לי אז, אלה היו זמנים אחרים לגמרי מהיום, אלה שנות אור מהיכן שאנחנו היום לעומת מה שהיה. לכן הוא לא דיבר, כי הוא היה מאוד מעשי, מאוד לעניין, זאת אומרת, אני לא חושב שהיה כותב את המאמרים האלו שכתב אם לא הייתה קבוצה ולא היה מישהו כמוני שדרש את זה ממנו, דחף עוד ועוד. הבאתי מכונת כתיבה ומכונת שכפול, שהייתה בגודל שולחן, עם חומצות, זה היה אז בצורה לא פשוטה.

כשהוא ראה שרוצים ומוכנים לעשות, משכפלים ולומדים את זה בקבוצה ושואלים, התחלנו לקרוא בשיעורי בוקר מאמרים יחד עימו, הוא שמע בעיניים עצומות שעה וחצי. אומנם קראנו, כמה אתה יכול לקרוא בשעה וחצי, אם יש ישיבת חברים פעם בשבוע? כל אחד קרא בבית פה ושם, כמה זמן יש לכול אחד לקרוא? היו שיעורי בוקר, שיעורי ערב, יום עבודה באמצע. השעות האלה שבהן קראנו מאמר היו שעות חשובות. וגם בכל זאת, הייתה התייחסות יחסית למאמרים האלה, היינו צעירים, לא היינו מסוגלים להבין את החשיבות הממשית, המהותית, שאלה ממש מאמרי עבודה. עוד לא היה קשר בין המילים לבין ההבחנות הפנימיות, שלפי המילים אני יודע מה נפעל בי, מה אני צריך להפעיל, עוד לא היה.

תלמיד: אבל למה רב"ש לא התייחס למבנה החברה העתידי?

כי זה עוד לא היה לפנינו, איפה מבנה חברה עתידית? לא הייתה חברה, צריכים קודם לבנות חברה, שישנה חברה באיזו צורה, שספגו איזה חומר, שמבינים אם זה הולך או לא הולך, שאיכשהו יכולים לתאר מה זו החברה העתידית, שאלה לא גופים ולא איזה קיבוץ, אלא זו התכללות בנשמות, ברצונות, למעלה מהרצון של כל אחד לרצון הכללי, לעשות ממנו רשת שבה מתגלה הבורא. עד שמתעצב דבר כזה.

גם היו הרבה זרמים, אלה מצבים של גדילה, כרגיל כמו שאצלנו. שם היה פחות ממה שכאן, כי בכל זאת הייתה דמות גדולה מאוד שלוחצת על כולם, שולטת וכולם הרגישו כלפיה כמבוטלים, בכמה שיכלו התקדמו. אני לוחץ יותר בצורה אדמיניסטרטיבית, לבוא, להתייעץ, להתיישב, אצלו זה היה בצורה פנימיות יותר.

תלמיד: למה העולם לא מגדיל את הרב"ש?

העולם? איך הם יכולים?

תלמיד: לבעל הסולם יש חוגים שעוד לומדים ומחשיבים, למה את הרב"ש לא?

אני אומר לך, זה בגלל שהוא אמר בדיוק מה לעשות, ומי רוצה לעשות, מי רוצה לבצע על עצמו? בעל הסולם זו פילוסופיה, זו הסתכלות, זו תפיסת המציאות, אתה יכול לעשות מזה דוקטורטים, מה שאתה רוצה, להתפלסף שם איך שבא לך, שפה יפה, גבוהה כזאת והכול, כאילו מובנת, חשובה, מרוממת את האדם שמדבר עליה. מה רב"ש אומר, "ואהבת לרעך כמוך", בצורה מאוד קונקרטית, למעשה, מי רוצה לדבר על זה, מי צריך את זה בכלל? זה מחייב. לכן לא תראה שמכבדים אותו, עוד הרבה זמן. מי הוא בכלל, מה הוא כתב? את "כתבי רב"ש", מה זה? גם "שמעתי" לא מיוחס לו, אלא לבעל הסולם, שהוא שמע וכתב מפי אביו.

לכן הוא אהב להחזיק את עצמו יותר בצל של בעל הסולם, כאילו הוא אין, גם לא רצה להראות את עצמו כאדמו"ר, כמשהו, הוא היה גדול גם כרב, אמנם שאף פעם לא עסק בזה. הוא קיבל סמיכה לרבנות מהרב זוננפלד ומהרב קוק, שני הגדולים של אותם הדורות הקודמים, לא היו יותר גדולים מהם. הרב זוננפלד מקובל ממש על כל העדה החרדית, והרב קוק על כל אלו שקצת יותר "מודרניים" מה שנקרא. לכן בעל הסולם חייב את רב"ש לקבל את הסמיכה הזאת משניהם. כי חשב שבעיני קהל לומדי התורה זה יהיה בכל זאת כרטיס כניסה לחוגים האלו. הוא היה, איך להגיד? רומנטי, הוא חשב שאפשר בכל זאת, לשבור את ההתנגדות הזאת. אנחנו כבר רואים שזה בלתי אפשרי, שהבורא עטף אותם בצורה כזאת שאי אפשר לחדור, כנראה שזה ילך בדרך אחרת. יבואו לשם גם בעל הסולם וגם רב"ש, אבל באיזו צורה, זה עוד לפנינו.

תלמיד: אתה חושב שבעתיד ישראל ילמדו מהכתבים של רב"ש?

אין לי ספק, גם מבעל הסולם וגם מרב"ש, בצורה אמיתית, לא פילוסופית, ולא סתם ילמדו כתוספת למה שהם חושבים שזה תורה ומצוות, אלא בצורה מעשית. בטוח שילמדו כולם,

שאלה: האם הדור הזה ראוי לקבל את כתבי רב"ש?

את כתבי הרב"ש ודאי ראוי, את כתבי בעל הסולם אני לא יודע עד כמה, עד כמה שאנחנו מממשים את כתבי רב"ש, בעל הסולם יהיה לנו קצת יותר מובן, כי חסרים לנו תכונות, חושים, הבחנות פנימיות, כשאנחנו קוראים את בעל הסולם אנחנו לומדים אותו בשכל ולא בפנימיות, ברגש.

מה שכותב בעל הסולם לא מתעצב אצלנו בצורה פנימית, בהתאם למה שאני קורא אותו, הרצונות שלי עם המחשבות שלי לא מעצבים לי תמונה רגשית, פנימית, וזו הבעיה. לכן אני רואה איך שלומדים את בעל הסולם, פלפולים לא יותר, אי אפשר באמת להבין את בעל הסולם בלי רב"ש. כל עוד אנחנו לא מייצבים בפנים, בתוכנו, את המודל, את התבנית הנכונה של היחסים, של כל הבחינות האלו, לא יעזור לנו. אנחנו נקרא, כמו שכתוב שם, סופר אותיות ולא מבין התוכן.

שאלה: בקטע כתוב שהמקובלים מצילים אותנו משאול תחתית הקשה ממוות, למה יש כאלה שמגיעים לדרך וסובלים קשה ויש כאלה שמקבלים את מה שהם צריכים להכרחיות ויכולים למסור את עצמם לדרך בנחת?

זה לא נכון. מי שמגיע לדבקות בבורא לא סובל. נראה לנו שהוא סובל, יכול להיות שהחיים החיצוניים שלו מאוד קשים, מחלות, רעב, כל מיני בעיות, של משפחה, אנושיות, והוא מקבל את הכול שכך זה מגיע מהבורא, בצורה הפנימית הבורא מסדר לו כאלה יוצרות, אופי, פקודות למיניהן, מצבים למיניהם מבפנים מתוך האדם, הבורא מעצב לו עולם חיצון שכך מתייחס אליו מכל מיני דברים, ממשפחה, מחברים, מתלמידים, מכל דבר, מכל העולם. והאדם צריך להמית את עצמו, זאת אומרת, צריך להיות בדבקות בכל רגע ורגע, במה שהבורא מפיל עליו. וזה בעצם התפקיד שלו, להיות אדם, הצל של הבורא.

לכן, מקובלים שעושים את זה, אתה לא יכול להרגיש את מצבם. אתה רואה אולי את מצבם החיצון, מה יש לו, מי יש לו, או איך הם מדברים בצורה כזאת, כי הם מדברים גם דרך הרבה פילטרים כאלה, מסננים, מדרגות, עד שהם מדברים למישהו משהו. לכן אנחנו לא יכולים לראות את מצבם הפנימי האמיתי. אבל מי שנמצא בדרך, במדרגות, בסולם, בצורה מסוימת בדבקות בבורא, אין לו סבל, הסבל שלו הוא רק איך עוד יותר להתבטל.

שאלה: כל מה שאמרת גורם לנו להודות לבורא שהבאת לנו את המורה רב"ש כמתנה לזמננו. ההתפתחות של המעשים של המקובלים בהיסטוריה קשורה להתקדמות החברה ותיקון הנשמות. האם זה אומר שהרגע שבו אנחנו חיים, התיקון שלנו מכוון למה שרב"ש מלמד אותנו ובזה העבודה מסתיימת או תהיה עוד התקדמות בעתיד?

אני חושב שלא תהיה התקדמות בעתיד יותר ממה שאנחנו ממשיכים במעשה, אם אנחנו נממש מה שכותב רב"ש אנחנו בזה מגיעים לכל הדרגות העליונות עד גמר התיקון. אנחנו נראה כמה הוא כתב על דרגות יותר עליונות ממה שנראה לנו עכשיו. לא חסר לנו כלום חוץ מלממש את הרב"ש בעבודה הפנימית שלנו ועל ידי העבודה הפנימית שלנו עם כתבי רב"ש, להבין מה כותב בעל הסולם. רב"ש זו עבודה בלב, בעל הסולם זו עבודה במוח.

שאלה: כשאנחנו לומדים את מאמרי רב"ש, זו חכמה יפיפייה שלוקחת אותנו ביד לאהוב את הזולת. איך אפשר לקצר בזמן את יישום השיטה, כדי להגיש את כתבי רב"ש בצורה פרקטית, שאפשר יהיה בפחות זמן להשיג ולהרגיש את אהבת הזולת?

עד כמה שאתם תתפתחו על ידי מאמרי רב"ש בחברה, אתם תבינו שאפשר לקצר, ואפשר להקל בכתיבה ובמעשה לדור שבא אחריכם, לתלמידים שלכם. בבקשה, צריכים ליישם מה שרב"ש כותב ותבינו איך לעשות זאת. אי אפשר להסביר בצורה יותר קצרה, רק לממש ומתוך השימוש הפרקטי להבין איך אפשר עוד להוריד את זה לדרגה הבאה.

הדרגה הזאת זה אתם, שמממשים, ולדרגה הבאה יוצא לכם אחרי השימוש שלכם, שימוש פרקטי.

שאלה: לפני כמה חודשים אני עבדתי על התרגום של כתבי רב"ש. ולפי מה שאני מבין, זאת עבודה ענקית שעושה רב"ש, שמסביר לנו בכל פרט מהי העבודה של האדם, איך לעבוד עם הרצון לקבל כדי להתעלות מעליו ולהגיע להשפעה.

איך דרך עבודת התרגום של המאמרים לספרדית, לא לפגום בכול הידע, בכל החכמה שרב"ש רוצה למסור?

לא יודע. אתה צריך אולי להתייעץ עם עוד מתרגמים לספרדית ומספרדית שיש לנו. וסך הכול תבנו איזו מערכת, בורד של מתרגמים, שתלמדו זה מזה מה איך נכון לתרגם, להסביר כל מילה או כל משפט. כך אני מייעץ לעשות. כי כל אחד יכול להיות מומחה, אבל אם אתם רוצים למסור יותר נכון את פנימיות התרגום, אתם צריכים להתחבר ביניכם ולחפש משהו משותף. גם בחיבור בכלל ביניכם וגם בתרגום של האנשים המחוברים.

שאלה: רב"ש התאים את השיטה של בעל הסולם אלינו כדי שזה יתאים לנשמות שלנו. האם אנחנו יכולים ללמוד מהרב"ש משהו לגבי איך להתאים את השיטה לדורות העתידיים? האם הוא סיפר לך על הדרך שבה הוא לקח את שיטת בעל הסולם והציג אותה בצורה שאנחנו נוכל להשיג כדי שגם אנחנו נוכל באותו אופן לעבד את השיטה שלו ולהציג אותה לדורות הבאים?

רק על ידי זה שאנחנו מממשים. רק על ידי מימוש. ולא שאני לוקח איזו שיטה ועושה ממנה, כמו בפיזיקה או במשהו, שאני ממשיך עוד קדימה בשכל שלי. כל השיטות האלה מתממשות רק ברגש, ברצון. ולכן אין לנו שום סיכוי לעשות איזה שדרוג במימוש השיטה. כי השיטה היא שיטה שימושית, איך אנחנו מממשים אותה. אז אין לנו שום סיכוי לעשות איזה שדרוג בשיטה אם אנחנו לא מעבירים אותה דרכנו.

ולכן גם השאלה לא כל כך נכונה, איך אנחנו לוקחים את בעל הסולם? אנחנו מבעל הסולם לא יכולים לקחת כלום. אנחנו יכולים רק לממש את דברי רב"ש, ואז לפי זה יותר להבין את בעל הסולם. כתבי בעל הסולם זה כמו קנה מידה מה אנחנו מבינים אחרי שמממשים את הרב"ש בפועל.

שאלה: רב"ש היה דמות שלחצה על התלמידים בצורה פנימית שיתבטלו בצורה אוטומטית כלפיו. אתה אמרת שאתה לוחץ יותר בצורה אדמיניסטרטיבית.

רב"ש לא לחץ. הוא היה בכל זאת אוטוריטה, ברור היה לכולנו שאין כמוהו. אז באותם הזמנים, מעניין שהיה יחסית איזה ווקום, מקום ריק. אנשים שרצו התפתחות רוחנית לא היה לאן לברוח כל כך. היו חוגים, אבל ככה לא היה כל כך נשמע וידוע.

תלמיד: אם אנחנו מלמדים בקמפוסים את האנשים, אנחנו צריכים להתייחס אליהם בצורה יותר פנימית או יותר אדמיניסטרטיבית, כמו שאתה היום עושה אתנו?

אני לא יודע למה אתה מתכוון. אני נותן כל מה שאני יכול. מי שלא מרוצה יכול ללכת ולחפש. ברוך ה' יש מקומות הרבה. יש הרבה דרכים למקום, מצד אחד. מצד שני, בצורה אדמיניסטרטיבית אני אומר לכם כל הזמן מה לעשות. רב"ש הרבה מאוד מדגיש איך אנחנו צריכים להיות מסודרים מהבוקר עד הלילה. בישיבת חברים, ביחסים בינינו, אדם בעצמו וכן הלאה. זה נקרא אצלי "אדמיניסטרטיבי". חיבור בקבוצות, כל זה.

בתוך החיבורים האלה איך אדם צריך לממש את עצמו בצורה יותר פנימית. עד כמה צריך להיות מסור לזה. והעיקר, מה שנקרא אצל החכמים "חוץ מצא". למרות שבא לי לעזוב, לברוח, אני לא יכול יותר לסבול את הדברים האלה. לא נראה לי שאני אצליח, או בכלל מישהו יכול להצליח וכולי, אני לא עוזב. למה? ככה. אין לי לאן. ואפילו שעכשיו יראו לי איזה דברים, אני לא מאמין שיש לי משהו חוץ מהעבודה הרוחנית הזאת. אני נמצא בה במה שהבורא נותן. מה שהוא עושה איתי אני מסכים מראש וככה זה.

שאלה: איך להתייחס ליום הסתלקותו של מקובל, של הרב"ש? צער שהמורה הלך, שמחה שהנשמה מימשה את תפקידה, או בשום דרך, כיוון שזה אירוע גשמי?

היה לנו מורה. ודאי שאם יום לפני שהוא נפטר, בבוקר הייתי איתו, מדבר איתו, כל הזמן הייתי לידו ואחרי שנפטר למחרת בבוקר כבר לא היה לידי, אז יש הבדל גדול, מצד אחד. מצד שני, לפי מה שלימד אותי, זה בעצם נותן לאדם אפשרות להיות יותר מקושר לבורא בצורה פנימית. ודאי, חס ושלום, לא נעלם הקשר הזה עם הבורא דרך המורה, אלא המורה נעשה יותר זך. הסתלקות, הזדככות. ככה זה כלפי התחתון, כלפי האדם.

ולכן, זה מה שאנחנו צריכים לקבל. דמותו נעשתה יותר זכה או יותר נעשתה לכוח. הכול כלפי החושים שלי, מצורה מדומה הפכה להיות לצורה יותר אמיתית. ואז אני מתקשר לבורא דרכו. היום ברור לי יותר ויותר ויותר איך אני מתקשר לבורא דרך הרב"ש, ושהוא נמצא כאיזו תבנית שאם אני מתלבש נכון אליו, זאת אומרת מקבל הכול ממנו כמה שאפשר בהפרעות פחותות יותר ויותר מהאגו שלי, אני יותר דרכו מגיע לבורא.

שאלה: כשכותבים את הטקסט במאמרים של הרב"ש ושל בעל הסולם, ואתה מתעמק פנימה, מאיפה המהות של הטקסט שמחייבת אותך להתעמק בו ולהרגיש דרכו את המחבר?

לי קשה להגיד לכם. תתאמצו. אצלי זה כך שאני הייתי נוכח בכתיבת המאמרים האלה, פיזית. אני הייתי משכפל אותם. אני היית מחלק אותם. אני הייתי נוכח בכל הדברים האלה. אני הרגשתי בצורה כזאת את המחבר. אתם צריכים דרך הסביבה לראות איך הדמות הזאת העליונה, מדרגה עליונה, איך היא מסדרת אתכם בעשירייה, ורוצה לראות אתכם מחוברים כדי להתגלות בכם.

שאלה: קודם כל רציתי להגיד שבאמת הקבוצה, קבוצת "בני ברוך" גדלו מאוד, ויש לנו מזל מאוד שאנחנו לומדים את הכול. אתה אמרת שבעל הסולם כותב מהשכל ורב"ש לפי הלב. אנחנו מרגישים שאנחנו מקבלים את שניהם ממך. אפשר להסביר את זה?

כן. אבל, גם אי אפשר להגיד כך שזה שכל וזה לב. שניהם מדברים מתוך ההשגה. זה מין ביטוי שלהם לפי האופי של הנשמה, בעל הסולם הוא יותר אקדמאי ורב"ש הוא יותר מעשי, יותר רגשי, חם, אז ככה זה יוצא.

אנחנו מקבלים גם מזה וגם מזה. העיקר בשבילנו לא איך שאנחנו מקבלים את זה, דרך בעל הסולם או רב"ש, העיקר שאנחנו מקבלים את זה דרך החיבור בינינו. דרך החיבור בינינו כשאנחנו מקבלים, אז החיבור הזה מביא לנו כבר את הרגשת העליון מלובש בכלי שלנו. לכן, אין כאן בעל הסולם, ואין כאן רב"ש. הם נמצאים ודאי פנימה, אבל העיקר זו מידת החיבור, אופן החיבור בינינו, בתוך העשירייה. זה מה שנותן לנו צבע, הרגשה, מידת השגת הבורא. כי הבורא זה בוא וראה. איפה אני בו.

אני מגיע לחברה, באיזה מידה, באיזה אופן, באיזו צורה שהחברה מחוברת, זה מה שמייצב לי את הבורא. אז זה בורא או זו החברה? זו החברה. זה מה שאני מרגיש כדמות הבורא, צורת הבורא שמתגלה בי. אז אני מגלה את הבורא או את החברה? אני מגלה את החברה המתוקנת. אני הנברא, אחרת לא יכולתי אף פעם להרגיש את הבורא, אף פעם.

זה תמיד יהיה אצלי כצורת החברה המתוקנת. לכן אנחנו מדברים על הבורא בוא וראה. לאן אני בא? אני מגיע לחברה, אני מגיע לקשר ביניהם, ליישום שלהם על מנת להשפיע הדדי, ואותה צורה אני מרגיש וזה נקרא בורא. מיהו הבורא? הכוח הפנימי שמתגלה בהם בחיבור ביניהם, הוא בעצם הבורא. אבל הכוח הפנימי הזה גם כן, אני לא יכול לתפוס כוח, אני יכול לתפוס כשהוא מלובש בחברה. זאת אומרת, בצורה מסוימת של החברה שעיצבה את עצמה כך, אני מקבל את הבורא. זה הבורא בשבילי.

לכן אחרי כל חבר עומד בורא ו"מאהבת הבריות לאהבת ה'" וכל הדברים, כי אי אפשר להבדיל ביניהם כי כלי זה החברה והמהות הפנימית שמחזיקה אותה זה הבורא. זה קשה למסור. הם באים מקושרים יחד, נכללים יחד הכלי והאור, זאת אומרת החברה והבורא. והבורא זה בוא וראה, זאת אומרת הבורא זו כבר התפעלות מורכבת מתכונות הכלים האלה המשולבים ביניהם, מחוברים, והאיכות שמתגלה דווקא בהם זה הבורא.

לכן על הבורא אנחנו תמיד יכולים לדבר, רק בתכונות של הנברא, לכן אנחנו מציינים באותיות כל מיני תכונות הבורא וכותבים עליו באותיות, שאלו כלים אבל אין לנו ברירה. אנחנו לא יכולים לבטא את זה בצורה אחרת.

שאלה: מה חסר לנו כדי להשיג את השלמות שרב"ש ראה בדור האחרון?

לממש אותו. כמה שאנחנו נממש אותו אנחנו נרגיש עוד יותר נטייה להבין אותו יותר, לממש אותו יותר מדויק, אנחנו נתעמק במילים שלו, אנחנו נרצה להבין מה הוא מתכוון, כדי לממש את זה בקשר בינינו. רב"ש כולו נמצא בקשר בינינו בלבד. אין שום דבר חוץ מזה. זה מה שחסר לממש בדור האחרון, וזה מה שהוא כתב ובהחלט אנחנו כמה שנתקדם, הדור שלנו, הדור שמגיע עכשיו ויגדל עוד על ידנו, כל הדורות האלו הם יממשו את הרב"ש ויתעסקו בו כמה שיותר ויותר.

הם יראו עד כמה שהוא מדויק, עד כמה שכל מה שהוא כותב יש שם מלא פרטים, נגלה אותם לפי התפתחות הכלים שלנו שישנם עוד ועוד פרטים שאנחנו צריכים לממש.

שאלה: למה אחרי הסתלקות הרב"ש, קבוצת הרב"ש לא נשמרה?

כבר לפני שרב"ש נפטר, הקבוצה הייתה מחולקת לכמה חלקים, ולכן כשהוא נפטר זה נעשה בפועל. הקבוצה הייתה מחולקת לחסידים, שהם היו ליד הרב"ש כמו ליד האדמו"ר, אתם לא יודעים מה הקשר הזה, זה ככה קשר מסוים, מהקרובים, הייתה לו משפחה מאוד גדולה. היו לו אולי מאה נינים או אפילו יותר. בטוח שהוא לא ידע את השמות שלהם. זה המון, והתלמידים גם כן היו מחולקים.

אני לא הייתי שייך לתלמידים. כך בעצם סידר הכול ולכן כך זה התחלק. לכן כשהוא נפטר אני ישבתי בבית, לא ניסיתי, לא רציתי להתחבר עם אף אחד. גם כשדפקו לי בדלת אני לא פתחתי. חשבתי שאני אכתוב מה שהיה לי שם, מלא דפים שכתבתי ממנו שאני אסדר את זה, אני אכין את זה לדפוס וזהו. שיהיה כך.

היו לי כמה מחברות שלו, של בעל הסולם גם כן, שנתתי לאברהם ברנדוויין שהוא הוציא את הספר "אור הבהיר". המחברת נמצאת אצלי בארכיון. סידר את זה אומנם לא כמו שסיכמנו מראש אבל איך שסידר סידר. זכרונו לברכה. ככה חשב. גם כן הדוגמה שלו הייתה מאוד עצובה. הוא הגיע אלי לבניין הישן שלנו ברחוב ז'בוטינסקי, וסיפר לי על הצער שלו שהוא נשאר לבד, אשתו נפטרה, את הילדים הוא חינך בעיר העתיקה בירושלים, שם הוא גר כל הזמן והם לא היו בקשר עמו אפילו, בגלל שהוא התעסק בחכמת הקבלה לא התקרבו אליו, ממש כך. סיפר את זה ממש עם דמעות בעיניים, שהוא נשאר לבד בסוף החיים ללא תלמידים, ללא ילדים, נכדים, ללא משפחה וללא כלום וכך זה נעשה. סיפור מאוד עצוב. מי שעוסק בחכמת הקבלה תהיה לו בעיה עם הקרובים שלו הדתיים. החרדים עוד יותר.

לכן כל החברה מלכתחילה מחולקת לכל מיני סוגים. אנחנו רואים גם אצלנו, יש כאלה שהם חוזרים לחילוניות הריקנית לגמרי, יש כאלה שהולכים לדת שזה מושך אותם, כי שם הכול ברור, כל יום יש לך הצדקה למה אתה חי את היום, עוד מצווה ועוד מצווה.

אצלנו זו דרך הפוכה. עוד יותר ויותר ריקנות, ולכן אתה יכול להחזיק את זה רק על ידי מאמץ פנימי שלך וחיבור שלך עם הסביבה. לכן זה לא פשוט. לכן כל החברה, לפי כל הנטיות הללו, יש עוד כאלה נטיות בתוך החברה, התחלקה לכל מיני זרמים. אבל אני מלכתחילה אחרי שרב"ש נפטר מיד התנתקתי מכולם.

גם קודם הייתי מנותק. לא היה לי שום קשר כמעט עם האחרים. הייתי כל הזמן דבוק ברב"ש. בזמן השיעור כל הזמן הייתי לידו ושרתתי אותו, קפה, סיגריה, להחליף קלטות, לרשום כל מיני דברים, ומחוצה לשיעור כל הזמן איתו גם כן. בשיעור ערב שם היו רק שניים שלושה אנשים, גם אני הייתי כל הזמן. יוצא שככה זה קרה.

שאלה: איך ומה הקבוצה שלנו חייבת לעשות כדי לא לחזור בעתיד על הטעויות של קבוצת רב"ש, הפירוד הזה שסיפרת עליו וכולי.

אנחנו צריכים לראות שזה לא תלוי בי, אלא הקבוצה צריכה לממש את דרכה גם עכשיו גם אחרי שאני כבר לא אהיה נוכח איתכם. כי אתם צריכים לממש את החיבור ביניכם בצורה שהוא יגיע כבר לצורתו הסופית, שתתחילו לראות בחיבור את הכוח העליון שנמצא ביניכם שמופיע ומלווה אתכם והולך לפניכם. אני רב"ש, בעל סולם ועוד ועוד, כל המקובלים מכל הדורות הם המלווים, אבל בעצם אתם כבר יודעים איך להתחבר כדי שהבורא ילך לפניכם בתוך החיבור.

קריין: קטע שני, כותב הרב"ש:

"אם הרב לומד לתלמידים את העבודה שצריכה להיות בעמ"נ להשפיע, זאת אומרת, לשם מה האדם בא לעולם הזה, לעשות את שליחות ה', שיעבוד עבור תועלת ה', נמצא, שהאדם הוא שליח ה'," הרב הזה שליח ה' "ולא שהוא בעל בית בעולם הזה," שבונה בעצמו איזו אישיות "אלא שהוא עבד ה', שפירוש שליח ה', שפירושו מלאך ה'. וזהו הפירוש "אם הרב דומה למלאך ה', יבקשו תורה מפיו"."

(רב"ש - ב'. מאמר 10 "מהו, שהסולם הוא באלכסון, בעבודה" 1989)

כי סך הכול מה שהוא מוסר לכם זה איך לגלות את הבורא בכלי הנכון. זו בדיוק הייתה העבודה שלו.