שיעור בוקר 21.11.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "תלמוד עשר הספירות", כרך ב', חלק ו', עמ' 399, דף שצ"ט, אותיות ז'-ט'

קריין: "תלמוד עשר הספירות", כרך ב', חלק ו', עמ' 394, דף שצ"ד, אות אות ז' *

אות ז'

"* כשעלה ברצון המאציל להאציל עולם הנקודים, וכוונתו היתה לעשות להם בחינת כלים, כדי שיהיה כח בעולמות התחתונים לקבל אור העליון, וראה המאציל א"ס כי עדיין אין כח ויכולת בתחתונים לקבל האורות האלו היוצאים דרך נקבי העינים, אשר הם מתפשטים ממקום הטבור של א"ק עד רגליו, כמו שיתבאר. לכן קודם שהאציל האורות האלו, היה עוד צמצום ב' אחר בא"ק, ע"ד הצמצום הנזכר לעיל בא"ס. והוא שכל האור שהיה מתפשט בתוך פנימיותו של א"ק הזה ממקום טבורו ולמטה העלהו למעלה ממקום הטבור, בחצי גופו העליון, ונשאר מקום הנזכר מן הטבור ולמטה בלי אורות."

* שער ההקדמות עולם הנקודים דרוש ד'.

פירוש אור פנימי לאות ז'

"אין כח בתחתונים לקבל האורות האלו היוצאים דרך נקבי העינים: כי האו"ח היוצא על בחינת העביות דבחי"א, הוא אור דק שאינו מגיע לבחינת גוף דהיינו התלבשות. כמו שנתבאר לעיל בחלקים הקודמים. גם ידעת שהעינים הם כינוי לספירת חכמה של ראש, שהיא בחי"א. וזה אמרו שעדיין לא היה כח ויכולת לקבל האורות דנקבי עינים."

שאלה: אם כבר ס"ג ירד למטה מטבור וכולו השפעה, כלומר אור, אז למה הוא כותב פה שלא היה אור ועל כן הוא צריך עכשיו להביא אור חדש כדי לעורר רצון לתיקון יותר גדול?

נלמד.

"צמצום ב' אחר בא"ק, ע"ד הצמצום הנזכר לעיל בא"ס. הנה לכאורה תמוה הלא גם בב' הפרצופים הקודמים היה אותו הסתלקות האורות, מהגוף דעליון כדי להאציל להתחתון, הנקראים לעיל בדברי הרב בשם הסתלקות א' והסתלקות ב'. עיין סוף חלק ה' אות ס'. ומה נשתנה הסתלקות הזו דנה"י דא"ק, לקרוא אותו בשם צמצום ב'. ולא עוד אלא לדמותו לצמצום ראשון שבעולמות. והענין הוא, כי באמת נעשה כאן ענין חדש לגמרי, מלבד המובן של הסתלקות האור, שהיה בע"ב וגלגלתא דא"ק. והוא כי נעשה כאן בחינת נקודת הצמצום חדשה, נוסף על נקודת הצמצום הראשונה שהיה בצמצום א"ס ב"ה. והיה זה, מטעם התערבות הרשימות דס"ג ורשימות דבחי"ד, זה בזה, כנ"ל באו"פ דף שצ"ו ד"ה מ"ה וב"ן. עש"ה. ולפיכך, נתעלה מקום הצמצום שהיה בסיום דבחי"ד שהיא הנקודה דעולם הזה, ועתה נתעלה למקום הסיום דבחי"ב, שהוא בחינת הטבור דעולם הנקודים, כמ"ש להלן. באופן שענין התעלות האורות דנה"י לחג"ת דא"ק, גרם לנקודת הצמצום חדשה וסיום חדש להעולמות, שהוא דומה לגמרי כצמצום הראשון שהיה בא"ס, כדברי הרב. גם תדע כי ממקום נקודת הצמצום החדשה שהוא טבור של הנקודים, עד מקום נקודת הצמצום הראשונה שהיא העולם הזה, הוא מקום עמידת ג' העולמות שלמטה מאצילות, הנקראים בי"ע. כמ"ש עוד במקומו."

שאלה: מה קרה לאורות שהסתלקו?

אני לא יודע, לא כתוב על זה.

שאלה: האם אפשר להגיד שצמצום א' שייך לעולם אדם קדמון וצמצום ב' לעולם הנקודים?

כן.

שאלה: בנה"י דא"ק, הוא קורא לזה התערבות רשימות דס"ג ורשימות דבחינה ד'. איך יכולים להתערבב שתי רשימות באותו מקום? מה זו התערבבות רשימות?

השפעה. השפעת רשימות דס"ג על בחינה ד'.

תלמיד: איך רשימות משפיעות זו על זו? לא נתקלנו בזה קודם אף פעם.

הרשימות משפיעות, בטח. הן משפיעות על הרצון.

תלמיד: אבל יש פה עניין של התערבבות שני סוגי רשימות, רשימות של בינה דס"ג ורשימות דמלכות שיש בבחינה ד', במקום אחד שהוא נה"י דא"ק.

כן, ברצון מסוים שם מתערבבות שתי צורות הרשימות.

תלמיד: למה?

כי זה מקום ששייך לשניהם.

"האור שהיה מתפשט בתוך פנימיותו של הא"ק הזה ממקום טבורו ולמטה העלהו למעלה ממקום הטבור. כבר נתבאר, שהרב מדבר כאן מב' פרצופים, שהם: פרצוף הראשון דא"ק המכונה א"ק הפנימי שהעביות דבחי"ד משמשת בו. ומפרצוף השלישי דא"ק המכונה ס"ג, שהעביות דבחי"ב משמשת בו. כמ"ש באו"פ לעיל דף ש"צ ד"ה וס"ג עש"ה כי אי אפשר להכפיל שוב את האריכות ההיא. וטבור, פירושו, מקום הסיום רגלין דהתפ"ב דא"ק, המכונה ע"ב. והוא מטעם שנתבאר שם, שאין בע"ב הזה אלא מסך דבחי"ג, וע"כ אינו יכול להאיר למטה מטבור דא"ק הפנימי ששם מקום כלים דבחי"ד, שאין בע"ב בחינת המסך דבחי"ד, וע"כ נבחן שהוא מסתיים על הטבור, ונשארו הכלים דא"ק הפנימי ריקנים בלי אור מטבורו ולמטה, כמו שהיו בעת הסתלקות הא' מטרם שנתפשט הע"ב. אמנם אחר שנתפשט פרצוף השלישי, הנק' ס"ג, הנה אז נתפשטו בחינות הנקודות שלו, שהם הט"ס תחתונות שלו, שאין בהם אלא אור הבינה, כנ"ל, והם נתלבשו ומלאו את הכלים הריקנים שמטבור ולמטה דא"ק הפנימי. כמ"ש שם. הרי שהאורות הללו שמטבור ולמטה דא"ק הם בחינות ב' פרצופין: א"ק הפנימי, והס"ג דא"ק. כי הט"ת דס"ג מלובשים בחצי ת"ת ונה"י דא"ק הפנימי, דהיינו המקום שמטבור ולמטה שלו.

וזה אמרו ''שכל האור שהיה מתפשט בתוך פנימיותו של הא"ק הזה מטבורו ולמטה" דהיינו ב' מיני אורות הנ"ל שהם ט"ת דס"ג, וזו"ן דבחי"ד דא"ק הפנימי עצמו. "העלהו למעלה ממקום הטבור בחצי גופו העליון" דהיינו שאלו ב' מיני אורות נסתלקו מהמקום הזה שממטה לטבור, הנקראים תנה"י ועלו למעלה מנקודת הטבור, שהוא אל הטעמים דס"ג. כנ"ל באו"פ (דף שצ"ז ד"ה המ"ן וד"ה מזדווגים. עש"ה)."

אני חושב שהכול ברור, כי אין כאן שום דבר חדש.

שאלה: אני רוצה להבין את התהליך. כתוב שב' מיני אורות עלו למעלה, גם של זו"ן וגם של בינה.

כן, של ס"ג.

תלמיד: בדברי האר"י כתוב שהוא רוצה לבנות כלים במקום הזה. האם בתחילת התהליך האור שהיה שם עכשיו עוד יותר מסתלק? רואים כאילו פעולה הפוכה.

למה הפוכה?

תלמיד: כי היה שם אור.

כן. וכשהאור מסתלק, אז האם זה לא גורם למציאות הכלים?

תלמיד: עכשיו אין כלים שיכולים לקבל את האור.

אבל כשאין כלים שיכולים לקבל את האור, זה גם תהליך ליצירת הכלים.

"העלהו למעלה ממקום הטבור. ענין העלאה זו של האורות מלמטה מטבור דא"ק, אל המקום שלמעלה מטבור הוא ענין הכי יסודי בזאת החכמה, וע"כ צריכים להבינו היטב. והוא באמת ענין ארוך מאד שאינו מתבאר אלא בהבנת כל דרושי הרב שבאצילות הנקודים. אמנם עיקר הקוטב שבו, הוא דבר השיתוף דמדת הרחמים בדין, שהם ענין התחברות הבחי"ב שה"ס בינה, עם הבחי"ד שה"ס המלכות. שה"ס המובא בזוהר רות, על הפסוק ותלכנה שתיהן, אשר ב' הההין שבשם הוי"ה, דהיינו הה"ר שהיא בינה, והה"ת שהיא מלכות, נתחברו והיו כאחת. ע"ש וענין הזה, הושרש כאן, בעליות האורות נה"י דא"ק שלמטה מטבור אל החג"ת שלמעלה מטבור. כי מתחלה נתפשט האור דט"ת דס"ג שהם בחי"ב למטה מטבור דא"ק, ונתלבשו ונתחברו עם הזו"ן דבחי"ד אשר שם, ובזה קבלה הבחי"ד כח, שתוכל אח"כ לעלות עם הט"ת דס"ג, למעלה מטבור, ששם בחי' הטעמים דס"ג, דהיינו אור ישר רחמים של התפשטות הס"ג, ומשם להחכמה של ראש הס"ג, המכונה נקבי עינים. באופן, שבחי"ד שה"ס ה"ת נתלבשה ובאה בהמסך שבנקבי עינים ונכללה שם בהזווג העליון שעל המסך הזה, המעלה או"ח מחכמה לכתר, וממשיך קומה של בחי"א, שהיא קומת ז"א, כנודע. אלא מתוך שיש שם גם בחינת התלבשות של בחי"ב, כמ"ש להלן. ע"כ נבחן לקומת ישראל סבא ותבונה. ונמצא שבישסו"ת הזה היוצא מזווג דעינים, כלול בו הבחי"ד, שהיא ה"ת דהוי"ה, באופן, שב' הבחינות: מדה"ר שהיא בחינת הישסו"ת, ומדת הדין שהיא בחינת ה"ת, נתחברו כאן בפרצוף אחד ממש.

והנך מוצא שכל החיבור והשיתוף הזה, של הבחי"ב והבחי"ד, נעשה ע"י עליות האורות נה"י דא"ק לחג"ת שלו למעלה מטבור. כי משם עלו הבחי"ב והבחי"ד כלולות זו בזו עד שבאו יחד למקום הזווג עם אור העליון המכונה נקבי עינים, ונעשה משניהם פרצוף אחד ממש. והוא הפרצוף המכונה עולם הנקודים. וזכור ההבנה הזו כי היא היסוד של כל הדרושים הבאים להלן. ופרטיות הענין הנ"ל וסבת הסתלקות האורות דנה"י, כבר נתבאר לעיל דף שצ"ה ד"ה עלו כל בחי'. ע"ש."

שאלה: האם לפני הסתלקות האורות אי אפשר שיהיה חיבור בין שתי הבחינות?

איך יכול להיות חיבור אם יש הסתלקות אורות?

תלמיד: הוא כותב, הנך מוצא שכל החיבור והשיתוף הזה נעשה על ידי עלית האורות למעלה מטבור. אין אורות שם בחלק התחתון. האם לפני כן לא הייתה אפשרות?

לא. למטה מטבור בכלל לא היו פעולות.

תלמיד: בחינה ד' ובחינה ב' מתחברות מתחת לטבור בזמן שהאורות עולים למעלה.

כן.

תלמיד: למה דווקא אחרי שהאורות מסתלקים למעלה הן יכולות להתחבר?

האורות האלה נכנסים לפעולה אחת, הסתלקות מהכלים, ולכן הרשימות התחברו כאן.

תלמיד: למה דווקא בזמן הסתלקות האורות יש תנאים שמאפשרים את החיבור בין בחינה ד' לבחינה ב'?

אנחנו למדנו בחלקים הקודמים, כשהאור שעולה ממטה למעלה כאור הנקודות, מסך שעולה ממטה למעלה, מטבור, מסיום לפה, אז יש שם התחברות בין כלים בכלים.

תלמיד: למה דווקא כשהכלים ריקניים אפשר לבצע את פעולת החיבור?

כי הם ריקניים.

תלמיד: למה דווקא אז?

כי הם רוצים מילוי. ואז על ידי זה שהאורות, נגיד אורות מטבור, עולים לפה דראש, אז הם נתקלים בכל הכלים שנמצאים בדרך, ד', ג', ב', א', שורש.

תלמיד: מה מאפשר חיבור כשהכלי ריק?

כשהכלי ריק הוא חלש, האור לא שולט בו. לכן מספיק אפילו רשימו כדי לשנות את כיוון התפתחות הכלי.

תלמיד: למה דווקא כשהכלי ריק הוא יכול להתחבר? מה יש בריקנות הזאת שמאפשרת את החיבור?

בריקנות של הכלי אין כוח בכלי, אין אור ששורה בו, ששולט בו, ולכן אפשר לשלוט בו על ידי הרשימות או על ידי אורות שעולים ממטה למעלה.

שאלה: אמרת שהייתה התחברות בין הכלים, והוא גם כותב ש"ענין התחברות הבחי"ב שה"ס בינה, עם הבחי"ד שה"ס המלכות". האם התחברות בין הכלים זו תוצאה מהתערבבות הרשימות שהייתה לפני?

אפשר כך להגיד.

תלמיד: האם זה לא סיבה ומסובב?

לא, לא ראיתי שכתוב ממש.

תלמיד: בסוף הוא כותב "וזכור ההבנה הזו כי היא היסוד".

בחינה ב' ובחינה ד' מתערבות ומתחברות, וזה כל היסוד להתפתחות הכלי הלאה, מלכות ובינה.

תלמיד: איך אנחנו מתייחסים לעצה שלו "זכור ההבנה הזו". מה זה "זכור"? איך לעבוד עם דברים כאלה?

שיש קשר בין ב' וד'. כי ב' זה תחילת הנוקבא וד' זה סוף הנוקבא.

תלמיד: הוא כותב ש"כי הט"ת דס"ג מלובשים בחצי ת"ת ונה"י דא"ק הפנימי". מלובשים "ב", או מלובשים "על", האם זה תלוי מי עושה?

מי מתלבש על מי?

תלמיד: כן.

לא.

תלמיד: האם זה לא תלוי אם זה עליון ותחתון?

לא.

תלמיד: במה זה תלוי?

התלבשות כלים בכלים, בזה כבר צריכים בירור.

תלמיד: הוא כותב "הסתלקות האורות, מהגוף דעליון כדי להאציל להתחתון". מה זה התנאי שכדי להאציל תחתון צריך לפני זה הסתלקות האורות? צריך אולי זיווג, התחברות.

זיווג אחר כך. אבל קודם שתהיה הסתלקות האורות.

תלמיד: למה זה תנאי להאציל משהו חדש?

אחרת איך תעשה זיווג חדש אם יש לך אורות בפנים, בתוך הכלים?

תלמיד: יש התכללות רשימות בזיווג, זה גם יכול להיות.

לא, ככה זה לא עובד. הכלי צריך להרגיש את עצמו ריק, ואז הוא בוחר את הרשימו ועושה עליו זיווג.

תלמיד: הוא כותב "כשעלה ברצון המאציל להאציל וראה המאציל", על איזה מאציל הוא כותב, על איזו דרגה?

עליונה.

תלמיד: האם המאציל הוא פרצוף ס"ג או פרצוף ע"ב?

כלפי מה שקורה למטה מטבור ס"ג הוא המאציל.

שאלה: בהמשך לזה שס"ג הוא המאציל. למה נה"י דא"ק לא נמצא תחת שליטת גלגלתא אלא הוא דווקא נמצא תחת שליטת ס"ג?

הם נמצאים תחת שליטת גלגלתא רק זה עובר דרך ס"ג, כי נה"י דא"ק זה נה"י דגלגלתא.

תלמיד: נכון. אז דווקא לגלגלתא יש ידיעה מוחלטת על סוף הפרצוף שלו, הוא עשה זיווג דהכאה, ודווקא כאן ס"ג לוקח את השליטה על הפרצוף ולא גלגלתא.

לגלגלתא אין אפשרות להתקשר לנה"י דא"ק. הכלים ריקים, הם רוצים מילוי, הם מגלים חיסרון, מעלים רשימות, אבל גלגלתא לא יכולה בעצמה לעשות את זה כי צמצום א' עדיין נקי.

תלמיד: וכשעולים הרשימות לס"ג, אז ראש דגלגלתא לא יכול להתערב במה שקורה בס"ג למרות שהוא עליון.

לא. מה שקורה למטה מטבור שם גלגלתא לא שולטת.

שאלה: האם אנחנו מדברים עכשיו על ההזדככות של נקודות דס"ג?

כן.

תלמיד: כשאומרים שהסתלקו כל האורות גם דבחינה ד' וגם דבחינה ב', אלו האורות שהיו בנקודות דס"ג, שום דבר לא קרה בזו"ן דגלגלתא, שם הכול נשאר כרגיל.

כן.

תלמיד: אפשר לתאר את מה שקרה פה כך, שס"ג על ידי הנקודות שלו נכנס כאילו לטריטוריה שהיא לא שלו, לקח משם כל מיני תכונות והעלה אותן בחזרה. ופה כאילו הייתה פריצת גבולות בין בינה לזו"ן דכתר. בינה לקחה דברים של כתר ומעלה אותן למעלה ומזה ממשיך כל התהליך, כאילו צירפה לעצמה תכונות של זו"ן דא"ק.

כן.

שאלה: איזו השתוות הצורה יש בין בחינה ד' לבחינה ב' בתהליך הזה, שמאפשרת את העלייה של בחינה ד' למעלה, לזיווג בנקבי עיניים?

למה בחינה ד' ו-ב' התחברו יחד?

תלמיד: כן.

זה כל העניין שקורה כאן בנה"י דגלגלתא, ואחר כך בנקודות דס"ג, בעולם הנקודים, שיוצאים עולמות בי"ע.

תלמיד: העיקרון של חיבור הוא לפי השתוות הצורה.

של ב' ו-ד'.

תלמיד: כן. מה יש לבחינה ד' בהשתוות עם בחינה ב' שמאפשר לה להתחבר, לקבל ממנה כוח ולעלות לזיווג?

שתיהן מרגישות חיסרון, בחינה ד' ובחינה ב', ושתיהן מתרוקנות מהמילוי שהיה להן קודם.

תלמיד: הן מרגישות חיסרון, אבל הפוך.

לא חשוב, מרגישות חיסרון.

תלמיד: אבל זה חוסר השתוות הצורה, בחינה ד' רוצה לקבל ובחינה ב' רוצה להשפיע, איך יכול להיות חיבור ביניהן?

זה לא כל כך חשוב.

קריין: אות ח' דברי האר"י.

אות ח'

"והמשכיל יבין וידמה מלתא למלתא, איך בכל העולמות הנאצלים, המאירים בעולם שלמטה מהם, תמיד הם בחינת חצי תחתון דת"ת ונה"י. כי הרי מצינו, איך חצי ת"ת ונה"י דז"א מאירים בנוקביה. ונה"י דא"א ואו"א מאירים לז"א. ונה"י דע"י לא"א. וכן התפארת ונה"י הזה דא"ק, מאירים לע"י ולכל עולם האצילות, כמו שיתבאר. עוד מזה יתבאר לך, כי בכל זמן הוצאת אורות להאצילם, צריך ענין הצמצום, ויתבאר למטה במקומם, איך גם א"א צמצם אורות נה"י שלו כדי להאציל את ז"א ונוקביה, ודי למבין."

קריין: אות ט', כוכבית.

אות ט'

* "והנה אחר שצמצם עצמו, הניח חד פרסא באמצע גופו במקום טבורו מבפנים כדי שיפסיק בינתיים. וז"ס יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים. כנזכר בזוהר בראשית דף ל"ב, אית קרומא חדא באמצעית מעוי דבר נש דאיהו פסיק מעילא לתתא, ושאיב מעילא ויהיב לתתא. ואז נשאר כל האור לעילא מהאי פרסא, והיה שם דוחק" דוחַק. "ומהודק. ואז בוקע בהאי פרסא ויורד והאיר בשאר הגוף מהטבור ולמטה."

* עץ חיים שער ח' פרק ב'.

הוא כבר מספר לנו על המשך צמצום ב'.

קריין: אות ט' למטה בעמוד ת"א, אות ט'.

פירוש אור פנימי לאות ט'

"פרסא באמצע גופו וכו' ושאיב מעילא ויהיכ לתתא: פרסא, פירושו מסך המסיים של הפרצוף בדומה לאצבעות רגלים שהם סיומו של הפרצוף, אלא ההפרש הוא, בערכי פנימיות וחיצונית, כי הפרסא, היא בחינת הסיום של פרצופים הפנימים, ואצבעות רגלין הוא בחינת הסיום גם לחיצוניות הפרצוף. ופרסא זו נעשתה, אחר זווג עליון שנעשה בנקבי העינים, שפירושו הוא, שנתעלה מקום הזווג ממקום הפה, שהיא המלכות של הראש, אל מקום נקבי העינים, שהיא החכמה של הראש. כנ"ל באורך. (בדף שצ"א ד"ה שערות). ע"ש ואז נחלקו הע"ס של הראש, לב' מדרגות ראש וגוף, שהמרחק רב ביניהם כי בראש עדיין אין שם כלים ובחינת התלבשות בפועל, כי האו"ח משמש שם מבחינה ממטה למעלה, ולא בבחינת ממעלה למטה שפירושו התלבשות. אלא שהמלכות של ראש בכח הזווג אשר נעשה בהמסך שבה, היא מתרחבת לע"ס מינה ובה ואז האור מתלבש בה ממעלה למטה, כלומר בהתלבשות גמור. ועתה שמקום המסך והזווג נתעלה לנקבי העינים, שהוא חכמה דראש, והאו"ח עולה ומלביש האו"י מחכמה ולמעלה עד הכתר, נמצא אשר המלכות שבחכמה ההיא מתרחבת אח"ז ומתפרשת עם האור ישר שבה ממעלה למטה שהוא לג' הספירות בינה וזו"ן דראש, ונעשה הבינה וז"א ומלכות האלו, המכונים אח"פ, לבחי' ספירות דגוף, שפירושו, כלי קבלה על אותו האור היוצא מהזווג שבנקבי העינים, באופן שנעשה כאן מע"ס של ראש אחד, פרצוף שלם ראש וגוף, אשר הגלגלתא ועינים ממנו לבדם, נשארו בו לבחינת ראש, ואזן חוטם ופה שהיו בו, נעשו לבחינת גוף אל הראש ההוא.

והנה באותה המדה שנתעלה המלכות השורשית של הראש, מן הפה לנקבי העינים, כן נתחלקו הע"ס דסיום של פרצוף הס"ג ההוא, כי הע"ס המסיימים להפרצוף, מתחילים בהס"ג, ממקום החזה עד סיום רגלין, אשר בחינת הכתר וחכמה שבו, מתפשטים ממקום החזה עד הטבור, וג' הספירות: בינה ז"א ומלכות שבו, מתפשטים מטבור עד סיום רגלין. ונמצא עתה כמו שהבינה ז"א ומלכות דראש, יצאו לחוץ מבחי' ראש ונעשו לבחינת גוף, כן הבינה ז"א ומלכות דספירות הסיום, יצאו לגמרי מבחינת אצילות הפרצוף, באופן שאותו מסך המסיים להפרצוף, שעמד בהמלכות דע"ס הסיום, שהוא מקום של אצבעות רגלין, עלה עתה להחכמה של הע"ס האלו, שהוא מקום הטבור. וג' הספירות: בינה וז"א ומלכות שלמטה מהטבור, יצאו לגמרי לחוץ מהפרצוף ונתבטל מהם בחינת האצילות של אותו הפרצוף. ובזה תבין היטב, שאותם ט"ס התחתונות דס"ג, שהיו מתפשטים מלפנים, מהטבור עד סיום רגלים של הא"ק הפנימי, ועלו לבחי' מ"ן אל הטעמים דס"ג ולבחינת נקבי עינים, לא חזרו וירדו אח"ז למקומם הראשון דהיינו עד סיום רגלין דא"ק, שהרי כבר נשתנה מקום נקודת הסיום פרצוף הס"ג, דהיינו במקום הטבור, וכבר הופרס שם מסך המסיים את הס"ג, כנ"ל אלא שנשארו למעלה מהטבור והפרסא, ורק הזו"ן דא"ק הפנימי שהיה כלול עמהם, הם לבדם ירדו למטה מהטבור. וענין ושאיב מלעילא ויהיב לתתא גם ענין הבקיעה שהאור בקע את הפרסא יתבאר להלן."

לא כל כך מובן אולי, אבל שמענו.

שאלה: מהו הזיווג של מלכות בחכמה דראש שגורם להתפשטות או התרחבות של הכלים?

מלכות נמצאת במקום שנעשה הזיווג.

תלמיד: האם היא עולה לחכמה ושם נעשה זיווג?

היא עולה לכל בחינה שיש לפניה, אם צריך, ועושה שם זיווג.

שאלה: בעמוד הקודם כתוב, "ואז נחלקו הע"ס של הראש, לב' מדרגות ראש וגוף, שהמרחק רב ביניהם כי בראש עדיין אין שם כלים ובחינת התלבשות בפועל". זאת אומרת, הראש תמיד מלמטה למעלה. האם זה עובד כך לכל הראשים, לכל הפרצופים תמיד?

ממטה למעלה, כן.

תלמיד: נגיד יוצא פרצוף מחכמה. איך הוא יוצא אם אין שם התלבשות של אורות?

נניח יש זיווג, על כל פרצוף שהוא, לא משנה, אפילו בא"ק, ולפרצוף הזה יש חמש בחינות.

כן.

תלמיד: הבחינה הראשונה היא כתר, עביות שורש, ויוצאת קומת מלכות. אז בקומת מלכות אין בעצם כלום.

אבל זה מתחיל מבחינה ד' בכלל.

תלמיד: אבל יש גם זיווג על בחינה א'.

כן.

תלמיד: בחינה א' זה עביות דראש, זאת אומרת היא על העביות שיש בראש – כתר וחכמה. בעל הסולם אומר שכתר וחכמה זה רק אור חוזר, אין שם קבלת אורות. איך הזיווג על הבחינה הזאת מוציא ספירות, מוציא פרצוף?

האם אתה מדבר על העביות שבמסך או בכלל על הפרצוף?

תלמיד: על העביות במסך. העביות במסך היא תוצאה של העביות של הכלי.

אם יש לנו רצון לקבל ועליו יש מסך, ועל המסך הזה יש עביות א', אז הוא מגיע מהמצב שלו ספירת זעיר אנפין.

תלמיד: בעל הסולם אומר שבספירות כתר וחכמה יש רק אור מלמטה למעלה, אין קבלה מלמעלה למטה.

אין מספיק עביות.

תלמיד: אין מספיק עביות. אז איך הוא מוליד פרצוף?

הוא עושה אור חוזר ובמידה שיש אור חוזר, מתלבש בו אור ישר, וזה מה שהוא מקבל. אבל איזה כלים יש לו דקבלה? עביות א', שורש וא'.

תלמיד: אצילות יצא על שורש א'.

מה אתה רוצה להגיד בזה?

תלמיד: שזה לא כלי זניח חסר עביות.

זה עוד יעלה ויתבאר.

שאלה: מצד אחד אנחנו לומדים את החלק של עולם הנקודים, מצד אחר מיד הוא מתחיל להסביר לגבי פרצופי עולם האצילות והקשר פה לא כל כך מובן, איך שהוא קופץ זה מזה.

המקובלים לא כל כך מתחשבים בזה שהכול יהיה חלק כמו אצל הילדים הקטנים בבית ספר. הם קופצים ומסבירים ואתה צריך לקפוץ איתם יחד ולהשתדל להיות במצב שהאור נכנס בך ועושה את הכלים, ולפעמים באמת לא מובן מה שקורה. גם רב"ש אמר כך, "איזה דבר קשה, איפה זה, למה ככה", אבל אחר כך לאט לאט זה מתברר. כך זה כתוב.

הם לא מתחשבים כל כך בתלמידים החדשים שמתחילים מאפס, אלא עם אלו שכבר נמצאים באיזו השגה ורוצים להתקדם בזה. אני מבין אתכם, ואני גם לא רחוק מכם, נשתדל ככל האפשר. האמת זה לא כל כך חשוב. לא החכם לומד, אלא מי שמשקיע את הכוחות שלו, הוא מקבל מילוי.

שאלה: כתוב שאין כוח או יכולת בתחתונים לקבל את האור שיוצא מנקבי עיניים.

זה נקרא שאין להם מסך. זאת אומרת, אין להם אור חוזר, אין להם כוח להשפיע בחזרה לבורא, אין להם אפשרות לקבל ממנו כדי שזה יהיה כהשפעה אליו.

תלמידה: מה לעשות כדי לקבל את האור?

להתפלל שיהיה להם מסך ואז יוכלו לקבל את האור העליון בתוך המסך, זאת אומרת, בכוונה על מנת להשפיע. לאט לאט הכול יכנס למקום. אל תדאגו.

שאלה: אנחנו לומדים שבראש אין כלים, יש רק שורשי כלים והוא לא מקבל אור, הוא רק מברר והגוף מקבל את האור. מה התופעה שמתוארת פה שהראש נחלק עכשיו לגוף ולראש, איך יכול להיות גוף בתוך הראש?

כלים דקבלה יצטרפו עכשיו לחלק מהראש. אנחנו עוד נדבר על זה.

תרשמו שאלות ובמשך כמה שבועות אתם תראו שאתם כבר עונים עליהן.

שאלה: בעל הסולם הזכיר את א"ק הפנימי, אם הבנתי נכון זה פרצוף גלגלתא. ואתמול הוא הזכיר את מ"ה וב"ן הפנימים וכולם מתחת לטבור. מה זה העניין הזה? כל הפרצופים החיצונים הם מעל הטבור?

לא, מ"ה וב"ן זה זעיר אנפין ומלכות. זעיר אנפין מתפשט מטבור עד שליש דתפארת ולמטה ממנה עד הסיום מתפשט ב"ן. אלה עוד פרצופים שאחר כך אנחנו נלמד אותם.

תלמיד: וא"ק הפנימי גם מתחת לטבור?

א"ק הפנימי זה גלגלתא.

תלמיד: יש קשר לכך שאומרים שזה מתחת לטבור?

גלגלתא היא גם למטה מטבור. גלגלתא נמשכת מאין סוף עד סיום רגלין.

תלמיד: כשאומרים פנימי, זה תמיד מתחת לטבור, מ"ה הפנימי, ב"ן הפנימי, א"ק הפנימי, כולם הם מתחת לטבור?

א"ק הפנימי לא. א"ק הפנימי מתפשט בתוך כל העולמות.

שאלה: בדרך כלל כשיש זיווג במלכות דפה, אז האור מתפשט מתחת למלכות עד לסיום של אותו הפרצוף. זה נכון?

של אותו הפרצוף, הזיווג תמיד במלכות, אפילו אם אנחנו אומרים, עיניים, אף, לא חשוב איפה, זה תמיד בפה, כי שם עומדת המלכות.

תלמיד: והמלכות מתפשטת אחר כך מהראש למטה?

ממנה ומטה, בגוף.

תלמיד: ופה בעל הסולם אומר, כשיש את הזיווג בנקבי עיניים, היא מתפשטת רק בתוך הראש לראש וגוף, היא לא יורדת מתחת למקום הזיווג עד לשאר הפרצוף.

לא. זה כך, היה זיווג במלכות, אחר כך עלה לעיניים, לנקבי עיניים. מה זה אומר? זה אומר שהפרצוף עכשיו לא יכול להשתמש בכל הכלים שלו, אלא רק בחלק מהכלים. אז חלק מהכלים של הפרצוף נמצאים עכשיו למטה מן הראש, הופכים להיות לגוף.

תלמיד: אז פה הוא אומר שהראש מתחלק לראש וגוף.

זה כאילו, בינתיים.

תלמיד: זו רק דוגמה לאיך האור צריך אחר כך להתפשט באמת בתוך הגוף?

האור מתפשט לפי איך שהראש עכשיו מתחלק. נגיד למעלה מנקבי עיניים ולמטה מנקבי עיניים, או נקבי אוזניים, או אף, חוטם.

תלמיד: יש פה דוגמה איך הגוף החדש הזה גם צריך להתחלק לראש וגוף?

גוף זה מלכות, ואז המלכות, עד כמה שהיא יכולה, מתחלקת לחלק שהיא יכולה לקבל על מנת להשפיע, ולחלק שהיא לא יכולה לקבל על מנת להשפיע.

תלמיד: וזה המאפיין של מה שקורה פה בזיווג?

כן. אנחנו מבולבלים אבל בסך הכול אין כאן שום דבר חדש.

שאלה: התפקיד של המסך הוא לסנן?

התפקיד של המסך הוא לעמוד בדרך ולא לתת לאור להתפשט למטה למקום שהכלים לא ראויים לקבלת האורות על מנת להשפיע.

תלמיד: אבל אז הוא נפרץ, והתהליך בפנים הוא הפוך.

מי נפרץ?

תלמיד: המסך, כי האור בסופו של דבר חודר.

איך הוא חודר? בלי זיווג? בלי השתוות הצורה? אז תהיה שבירה.

שאלה: פרצוף גלגלתא גם עבר צמצום בדומה לנקודות דס"ג?

את הצמצום עברה מלכות דאין סוף לפני שהיא מייצבת את גלגלתא.

תלמיד: אבל גלגלתא התפשטה עד הסיום?

כן.

תלמיד: ואז גלגלתא כאילו הצטמצם עד הטבור, כי אין אור מתחת לטבור דגלגלתא.

זה לפי ההחלטה של גלגלתא, כמה היא יכולה לקבל בעל מנת להשפיע, לפי זה היא עושה חשבון ומקבלת את האור בעל מנת להשפיע עד הטבור.

תלמיד: אבל לפני כן היא קיבלה עד הסיום?

לא. הצמצום היה עוד לפני זה במלכות דאין סוף.

שאלה: לפני שלושה ימים שאלת האם אנחנו לא לומדים עד שש, ויש הרגשה כבר שלושה ימים שהשיעור מתמלא עד הסוף.

אתם רוצים להמשיך עד שש?

תלמיד: אני לא רוצה להכעיס את החברים אבל אני מרגיש שיש לך עוד מה לתת. זו הרגשה שהגענו למצב שאפשר לפתוח עוד.

ככל שאנחנו נכנסים לעולם הנקודים, אני מוכן להמשיך. יש כאן המון דברים, אני לא חושב שכל אחד צריך את זה, כי לתיקון הכלים שלנו אנחנו לא צריכים, אבל בכל זאת כדי להמשיך אורות, אולי קצת, אבל זה במידה שאתם יכולים.

תלמיד: אני שואל מהכיוון של ההרגשה שבאים עם קושי לשיעור ולאט לאט מתחברים ואז יש אפשרות ללמוד בצורה יותר פנימית. אני מרגיש כבר כמה ימים שהשיעור מסתיים ויש עוד כוח.

אני מוכן, אבל אני לא רוצה שזה יהיה בכוח, כשחלק נרדמים וחלק משתוקקים לסיום ולא רוצים להמשיך.

שאלה: ידוע שבאור ישר הכול מתחיל בנקבי עיניים, ובאור חוזר הכול מתחיל מטבור לפרסה ולחזה דיצירה. האם החוק הזה הוא קבוע?

אני לא מכיר את החוק הזה, אבל אם תמצא אז תראה לי.

שאלה: אולי אפשר בינתיים להוסיף חמש עשרה דקות לשיעור בשביל אלו שרוצים להמשיך וכולם יהיו שמחים.

עכשיו מישהו יקום וירצה עשר דקות, ומישהו אחר חמש דקות, זו לא שאלה. נראה.

אני מחכה שזה יתפוס אתכם. חלק ו' הוא חלק שצריכים להיכנס בו ולהתחיל איכשהו להרגיש מה קורה כאן, הפרסה עולה, יורדת, פרצופים, הסתלקות האורות, מה קורה? איזו דייסה אנחנו מבשלים כאן. ברגע שחלק מאיתנו יתפסו את העניין, יהיה לנו יותר מעניין ואז נוכל להרחיב, אבל קצת.

תלמיד: יש הרגשה שזה בכלל סיפור אהבה, שהבורא מלמד איך לצמצם, איך להגביל, דווקא כדי לתת מקום לנברא.

כן.

תלמיד: כל הצמצומים הם איך לתת מקום חופש לנברא כדי להכיר את הבורא. כל הפרטים הם מאוד חשובים אבל בסוף זה סיפור אהבה.

כן.

(סוף השיעור)