כנס "קבלה לעם" העולמי – פברואר 2023 

מתכנסים בבית אחד

מתכנסים בבית אחד

שיעור 1

שיעור 24.02.23 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

"מתכנסים בבית אחד" זו כל העבודה שלנו, זו כל המטרה שלנו, זה כל התיקון שאנחנו צריכים לעשות, לחזור למערכת אדם הראשון בזה שכל הנבראים יתחברו יחד לרצון אחד, למקור אחד, ויהיו כולם בלב אחד מה שנקרא. זה מה שחסר לנו, ולזה אנחנו צריכים להגיע. ובאמת אנחנו מרגישים שמפעם לפעם, מהתכנסות להתכנסות, אנחנו כן מגיעים יותר ויותר לחיבור ולקבוצה אחת כאיש אחד בלב אחד.

נקווה שהפעם נגיע להרגשה כזאת שבהחלט נמצאים יחד, והיחד הזה יקרא "אדם הראשון", אדם שבו יתגלה הבורא, כי אדם זה מהמילה דומה לבורא, ואנחנו נרגיש שהבורא קיים בנו, מתלבש בנו, מתפשט בנו, ממלא אותנו, ואז נדבר עימו בפנימיות שלנו, כי הבורא יתגלה בתוכנו. אז ככל שנרגיש את עצמנו קרובים יותר זה לזה, מתכנסים לכלי אחד, בבית אחד מה שנקרא, כך נזכה מהר יותר, בצורה עוצמתית יותר להגיע למטרה שלנו, לגילוי המצב האמיתי של כל המציאות.

אני זוכר איך לפני הרבה שנים, בשנת 1984, רב"ש כתב לנו את המאמר הראשון, וזה מה שהוא כתב,

"אנחנו נתאספנו כאן, לתת יסוד על בניין חברה, לכל אלה המעונינים ללכת בדרכו ובשיטתו של בעל הסולם זצ"ל, שהיא הדרך, איך לעלות במעלות האדם."

(הרב"ש. מאמר 1, חלק א', "מטרת החברה - א", 1984)

כל "מעלות האדם" הן עד כמה הוא יותר ויותר דומה לבורא, אדם מהמילה "דומה", וכך עלינו להתקדם עוד ועוד בהרגשה בינינו, בקשר בינינו. ככל שנהיה צמודים זה אל זה בלב אחד, כך נרגיש שהבורא נמצא בינינו, ממלא אותנו, ונרגיש שהוא ממש מדבר מתוך הלב שלנו, מתוך הקשר בינינו כפנימיות העולם, כפנימיות המחשבה שלנו, וזה מה שאנחנו נגלה. בהחלט יש לנו מטרה יפה, וכולנו נרגיש את עצמנו "כאיש אחד בלב אחד".

אתם יכולים לשאול שאלות ואני אשמח לענות, יש לנו זמן, יש לנו כל את האמצעים והתשתית כדי שנגלה את כל היסוד של החיבור שלנו כך שנוכל לגלות בו את הבורא השורה בכולם יחד. זו בעצם המטרה, "מתכנסים בבית אחד" כדי לגלות את הבורא השורה בתוך הבית, ממלא אותו, את הלב הכללי, וכך נגיע למטרת הבריאה.

היא לא רחוקה, זה פשוט הלב המשותף שבו כולנו יכולים להרגיש שאנחנו נמצאים כאדם אחד, כנברא אחד, ואין בינינו שום הבדל. אלא ההיפך, במידה שקודם הרגשנו מנותקים זה מזה, בעוצמה הזאת נרגיש כמה הפעם אנחנו קשורים זה לזה, ולא נרגיש מרחק בין הרצונות, הלבבות, המחשבות, אלא עוד ועוד ניכנס פנימה והבורא יעטוף אותנו, יקשר בינינו, ימלא אותנו ואנחנו נהפוך להיות למערכת אדם.

כתוב כך, פסקה 2,

"סוף כל סוף התקבצו קומץ אנשים להיות בצוותא במקום אחד תחת מנהיג אחד, וברוח גבורה למעלה מגבול האנושי הם עומדים איתן נגד כל הקמים עליהם," כל הקמים עלינו אלו הרצונות שלנו שהבורא ברא אותם ברצון הפוך כדי שדווקא בצורה הפוכה נרגיש אותו, נגלה אותו. "ובטח שהם אנשים אמיצי לב בעלי רוח תקיפה, והחלטתם עזה כנחושה לבלי לזוז אף פסיעה אחת אחורנית, והם לוחמים ממדרגה ראשונה, שהולכים במלחמת היצר עד טיפת דמם האחרונה, וכל מגמתם היא אך ורק לנצח את המלחמה למען כבוד שמו יתברך."

(הרב"ש. אגרת ח')

זאת אומרת, שהבורא ישרה בינינו, יתגלה בינינו ובזה נגרום לו נחת רוח. זו בעצם המטרה שלנו, של החיבור שלנו. אני מקווה מאוד שאנחנו כבר מבינים ומרגישים את זה, עשינו הרבה מאמצים כדי להגיע לזה, וסביבנו יש עוד אלפי אנשים בכל רחבי העולם שנמצאים יחד איתנו באותו המעמד, באותו המאמץ, ונקווה שנגיע לגילוי הבורא לנברא בצורה רגשית, שנרגיש שהוא כבר מתגלה בתוכנו, שהוא כבר ממלא אותנו, ושהוא יותר ויותר מורגש כנוכח בחיבור בינינו.

שאלה: מה זאת אומרת לב אחד?

כולנו באמת נברא אחד, רק בדמיון שלנו אנחנו מחולקים להרבה מאוד חלקים נפרדים, רחוקים, מנוגדים, והכול מפני שהאגו שלנו, הרצון לקבל שלנו, יצר הרע שלנו שולט עלינו ונותן לנו כזה דמיון, שאנחנו נבדלים, רחוקים, נפרדים, וכל אחד חי בפני עצמו. כל המטרה שלנו היא להחזיר את עצמנו בכוח נגד הרצון הזה שמפריד אותנו, להחזיר את עצמנו לגוף אחד, למחשבה אחת, לרצון אחד, ללב אחד.

אנחנו נמצאים בדרך לזה ואנחנו אפילו מרגישים עד כמה זה קורה יותר ויותר. הפעם זה באמת קורה בעוצמה הרבה יותר גדולה ממה שהייתה אי פעם. אני שמח מאוד שאני מרגיש בכם את התקרבות הלבבות, המחשבות, הרצונות, שאתם מודעים יותר, מסכימים יותר לכל התהליך הזה שהבריאה כולה עוברת, ולכך שאנחנו החלק הפנימי העיקרי של כל הנבראים שרוצים בעצמנו להתחבר בינינו יותר ויותר. זה נפלא, מה שקורה זה ממש נפלא, אני מתרגש מאוד.

במשך עשרות שנים שבהן הייתי בהכנה לכל מיני התאספויות כאלה, לא הרגשתי שאני פועל עם התלמידים שלי יחד, וכאן עכשיו אני מרגיש שאנחנו באמת נמצאים בנטייה אחת, בלב אחד, שאנחנו מבינים יותר, מרגישים יותר אותה המטרה שאליה אנחנו מגיעים. אני מודה לכם על כל המאמץ הגדול הזה שכל אחד עשה, ואני בטוח שנצליח בזה, נגיע לחיבור כזה שהבורא יתגלה בנו בצורה גלויה, ככוח המקשר בינינו, שורה בינינו, שאנחנו שרויים בו, והכול הופך להיות אחד, "ה' אלהינו ה' אחד".

שאלה: כתוב "להיות במקום אחד תחת מנהיג אחד", מה זה אומר במקום אחד?

במקום אחד זה ברצון אחד, במטרה אחת, בלב אחד, שכולנו בעצם חוזרים לאותו מבנה של אדם הראשון ורוצים לעזוב את הדמיון שלנו, שאנחנו מיליארדי אנשים, חלקים שונים, זרים, רחוקים זה מזה, ולחזור למצב האמיתי. כי בסך הכול אם נפטור את עצמנו מהדמיון הזה, אז נרגיש עד כמה אנחנו בהחלט איש אחד בלב אחד.

תחת מנהיג אחד, זה הבורא, אין לנו עוד מנהיגים. הכוח העליון שבטבע, זה הטבע עצמו שמנהל אותנו, והוא רוצה שאנחנו נסכים עם הניהול שלו, עם הדרך שלו כדי להתחבר יחד להיות כאדם אחד, כדומים לבורא. לכן מטרת ההתאספות שלנו היא להרגיש את עצמנו יחד ככל האפשר, כאיש אחד בלב אחד, במחשבה אחת, ברצון אחד, תחת מנהיג אחד שזה הכוח העליון, שאוסף אותנו, מחזיק אותנו, מקרב אותנו אליו עד שכולנו יחד נכללים בו.

זאת מטרת ההתאספות, ואני מקווה מאוד שנרגיש במהלך המפגשים שלנו עד כמה אנחנו יותר ויותר נכללים בו, בבורא, וממש ממלאים אותו. שזה יהיה מורגש בנו ברגש, בשכל, שנגלה את זה בכל הרגשות והמחשבות שלנו.

שאלה: דיברת על כך שזה פלא מה שקורה כאן ואני משוכנע שזה פלא שהתאספו כל כך הרבה אנשים מכל כך הרבה ארצות. אתה הכנת את כל זה עם כל כך הרבה חברים שמזה עשרות שנים עובדים על זה, ועל כך תודה מעומק הלב לכל החברים שסללו לנו את הדרך. תודה רבה.

אני מודה לך מאוד ובשמחה אני מודה גם לכל הכלי הגרמני שהפעם הופיע אצלנו ומופיע יותר ויותר, אני שמח מאוד בזה. ובאמת לעומת מה שהיה לפני יותר מארבעים שנה, אני בהחלט שמח מאוד שכל כך הרבה אנשים מכל קצוות העולם מתקבצים יחד, מתחברים יחד, ואנחנו מרגישים שכנראה זו באמת מטרת הבריאה, והיא צריכה להתממש ומתממשת בנו. אז נצליח יחד, תודה לך.

שאלה: אין מתבטא התענוג של הבורא מההתמוססות שלנו אחד באחר? אמרת שהבורא נהנה מזה, במה זה מתבטא?

אנחנו נרגיש את זה מהמידה שבה הוא מקרב אותנו ואנחנו יותר ויותר נכללים בינינו, ובמידה הזאת נכללים בו, שזה בעצם אותו דבר. אחר כך יוצא שככל שאנחנו מתקשרים, כך אנחנו מתקשרים בו, כמו שהבורא אומר, "אתם עשיתם אותי". כי הבורא הוא מה שאנחנו בונים מתוך הניתוק, מתוך השבירה שלנו. המערכת הזו שאנחנו בונים נקראת בורא, "בוא וראה", כי אנחנו צריכים לבוא - "בוא", ולראות - "ראה", מה נקרא הכוח העליון היחיד והמיוחד לכולנו, את זה נגלה.

שאלה: במצב שהחבר אומר לי את החיסרון שלו, ואני קובע שאני לא יכול למלא אותו. גיליתי חיסרון אמיתי ואני מבקש יחד עם החבר מהבורא למלא את החיסרון שלו, האם זה הלב האחד שאתה מדבר עליו?

מהו לב אחד קשה לנו להסביר, אלא זה בא בהרגשה, שאני מרגיש שכולנו מרגישים אותו דבר. מה שאני מרגיש עכשיו בלב שלי, גם אתה מרגיש בלב שלך וכל אחד מהחברים שלנו כאן ובכל העולם מרגיש אותו דבר. לא ניתן לדבר על זה כי זה מובן לנו רק מתוך הרגשת פנימיות הלב, ולזה אנחנו צריכים להגיע.

אני חושב שאנחנו בדרך לזה, ואני מרגיש לפי האנשים שנמצאים כאן שהם בדרך ומרגישים את הדברים האלה. כאשר נגיע למצב שזה יהיה באמת לב אחד, אז נרגיש באיזו מידה הבורא מתגלה. על פני כוחות הריחוק המנוגדים שפועלים בנו, נרגיש גם את כוחות הקירוב. זה כמו שאנחנו לומדים שבעביות שורש, א', ב', ג', ד', אנחנו מגלים את האור העליון בתוך הכלי כאורות נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה, זו עוצמת גילוי הבורא לנברא. כך נגלה.

תלמיד: האם אני צריך לשאול את החבר איזו בקשה יש לו, איזה חיסרון יש לו?

אנחנו צריכים בעיקר לדבר דרך הלב. אם אני רוצה לפנות למישהו, אז אני פונה אליו קודם מהלב שלי ללב שלו בלי לדבר אפילו, ואז בצורה כזו אנחנו יותר ויותר מתקשרים, וכך נצליח.

שאלה: מה צריכה להיות הכוונה החדשה שלנו במצב החדש הזה שנכנסנו אליו, כשכל האחים והאחיות נמצאים כאן בלב אחד, תחת גג אחד במרכז בני ברוך? אני מרגיש כאילו הנשמה שלי עברה ממצב אחד למצב אחר, אני מרגיש ריק, ואני רוצה לדעת מה אני צריך לעשות עבור החברים ומהי הדרישה הנכונה.

הדרישה הנכונה היא שנרגיש מחוברים יחד ברצון אחד ובתוך הרצון הזה נגלה את הבורא והוא ימלא את כולנו יחד. ההרגשה הזו שאנחנו לב אחד היא בעצם המטרה שלנו, לגלות את הלב האחד הזה. יש אנשים שכבר מרגישים את זה בינינו, ויש אנשים בדרך ומרגישים בצורה חלקית. אני מאוד מקווה שנרגיש בזמן הקרוב שכולנו יחד פועלים כאיש אחד בלב אחד ומתמלאים במקור העליון האחד. זו המטרה שלנו, זה נקרא להיכנס לבית אחד, ללב אחד. נרכז את עצמנו לכיוון הזה ונצליח.

שאלה: בקטע כתוב על אנשים ש"החלטתם עזה כנחושה". מהי ההחלטה שעלינו לקבל בכנס הזה אחת ולתמיד? למה אנחנו צריכים להיות עזים כנחושים?

אנחנו נמצאים תחת הכוח העליון, והעבודה שלנו היא להיות קרובים אליו ככל האפשר. בהתאם לזה ככל שקיים את הרצון שלו להתחבר יחד, להיות כלי שהוא יוכל למלא אותו, בהתאם לכך נגיע ליישום המטרה שלנו שנמצאת לפנינו. כל ההצלחה שלנו תלויה במידה שאנחנו מתחברים בינינו להיות לב אחד. אין לי חוץ מזה שום דבר, רק להיות בלב אחד עם כולם. כך נגלה בחיבור הלבבות את הבורא, כוח אחד שפועל בכל המציאות, שאין עוד מלבדו בכלל, והוא שינהל אותנו.

אנחנו נמצאים עכשיו במעבר מאוד מיוחד בהיסטוריה של האנושות, במעבר מההיסטוריה הקודמת להיסטוריה הסופית, אם אפשר כך לומר, ועלינו להגיע למבנה אחד, חזרה לאדם הראשון, לחבר את כל החלקים שלו יחד. לכן מצד אחד מתגלים בנו כל החלקים, שאנחנו נפרדים, זרים, ורחוקים זה מזה, ומנגד אנחנו יכולים להתחבר, להימשך ולהתקרב זה לזה.

לכן כשמתגלה הקרע, השסע, החלוקה הזו בין חיבור וניתוק, אז אנחנו מרגישים ביניהם באמצע בצורה מאוד מוזרה וברורה, שאנחנו או במלחמה או בשלום, או בחיבור או בניתוק, וזה מה שקורה בזמננו בכל מיני רמות בבני האדם, במשפחות ובכל דבר. אני רואה שכל זה יגמר מהר מאוד ואנחנו נתחיל להבין ולהיכנס לחיבור בינינו.

שאלה: בקטע מס' 2 מדובר על מלחמה, והמלחמה נמצאת בליבו של כל אחד מאיתנו. אנחנו רוצים לנצח את המלחמה הזאת, מה העצה או התחבולה שאנחנו צריכים לעשות כדי לנצח את המלחמה הזאת?

לנצח במלחמה אנחנו יכולים רק על ידי אהבה, רק באהבה, אין יותר. אני הגעתי לטורקיה פעם אחרונה לפני חודשיים ופתאום גיליתי שיש מאות אנשים שמחוברים אלינו ולומדים איתנו ומכירים אותנו, וזה היה בשבילי פלא, גילוי שלא היה כמוהו. אף פעם לא גיליתי מדינה או אומה שפתאום כך נולדה בה קבוצה והגיעה בכזאת התעוררות. זה היה פלא גדול ושמחה גדולה מאוד. ומאז אנחנו שומעים כל הזמן על טורקיה, נקווה שנשמע רק דברים טובים ונתפלל על זה. הכול לפנינו.

שאלה: הרבה חברים נותרו בעשיריות ויש לנו דרישה עמוקה בינינו, אנחנו רוצים לפנות בפנייה משותפת לבורא. השאלה איך עושים את זה? איך דוחפים את התפילה הזאת למעלה ביחד?

אנחנו לא צריכים להעלות למעלה כלום. אם אנחנו מחברים את הלב הכללי והמשותף שלנו, אז נגלה ששם נמצא הבורא, הכוח העליון, ואין להעלות או להוריד לבבות, אלא רק להרגיש שאנחנו נמצאים בלב אחד והבורא צריך למלא את הלב שלנו, ואותו צריכים לגלות להרגיש ולכבד.

זה דבר מאוד פשוט, זה קשור לרגישות הלב. אין דבר יותר קרוב אלינו מאשר לגלות את הבורא, להרגיש אותו ולהתחבר עימו. לכן נתעמק בזה, עלינו רק לעשות תרגילים ואז ארגיש עוד יותר ויותר שהלב שלי מתמלא עם הבורא ובלב שלי אני יכול להכניס את כל החברים כי הם חלקי ליבי והבורא ממלא אותנו יחד. אנחנו נצליח בזה.

שאלה: איך אנחנו יכולים להיות שותפים של הבורא ולאפשר לו לנהל אותנו?

זה תלוי בנו בלבד. ככל שנתחבר, אז הוא יוכל להתגלות בנו. ככל שנרצה להיות מחוברים אליו, אז הוא יתגלה שמחובר אלינו. הכול תלוי רק ברצון שלנו. הבורא פועל כאור מקיף, הוא פועל כאור פנימי, הוא פועל בכל מיני צורות סביבנו, אבל מה שאנחנו צריכים זה לגלות שהוא נמצא בנו וכולנו רוצים לכלול אותו בנו, שהוא ימלא אותנו ואנחנו נקיף אותו, נחזיק אותו, נרגיש אותו, ברצון האחד שלנו, בלב שלנו. ככל שנחשוב על זה יותר, נתאמץ בזה, כך נעביר את הדברים האלה להרגשה פנימית, ובהרגשה הפנימית הזאת נתחיל להרגיש מדרגות, עולמות, סולמות, מצבים שונים, וכול זה כדי להתקרב בינינו יותר ומבינינו לבורא. זו כל חכמת הקבלה, איך לקבל את גילוי הבורא בלב אחד של הנבראים.

שאלה: התקבצנו כאן קומץ אנשים להיות בצוותא תחת מנהיג אחד. האם אנחנו צריכים לחפש חוסר חיבור כדי להגיע ללב אחד או להגיע ליתר חיבור?

רק החיבור ביניכם, ככל שתהיו צמודים זה לזה בלב אחד, זה מה שיציל את כל הנבראים, את כל העולם ואת הבורא. זה כמו שהבורא אומר, שהנבראים צריכים להציל אותו, לעלות אותו למעלה מהמקום שהוא נמצא בהשגתם. שום דבר לא יעזור אלא רק החיבור ביניכם, הכול נמצא בידיים שלכם, ולא לצפות ולא לחכות לשום כוח אחר שיוכל לעזור לכם. אלא אך ורק החיבור בינינו, וכש"איש את רעהו יעזרו", כך נוכל להגיע למקום אחד שבו יתגלה הבורא. הכול תלוי בנו בכמה כל אחד ימשוך את האחרים לחיבור.

שאלה: באמצעות אילו פעולות העשירייה שלנו יכולה להפוך ללב אחד?

בכך שנרצה להתחבר יחד לרצון אחד, ללב אחד, שבו יתגלה בורא אחד, ולא נרצה שום דבר חוץ מזה. כי כל הדברים שאנחנו עושים בחיים שלנו הם כדי להגיע למצב ששום דבר לא יעזור לנו חוץ מחיבור.

אנחנו הולכים לזה בדרך הפוכה, אנחנו מתרחקים, אנחנו עושים כל מיני פעולות כדי לגלות שהן לא עוזרות, ואחר כך נצטרך לחזור לחפש מה כן יכול לעזור. לכן נלך בצורה ישירה כמו שאומרת לנו חכמת הקבלה, "תפסיקו להתעסק בכל מיני דמיונות, בכל מיני מצבים שהם הפוכים מהתכלית, ואז תראו עד כמה הכול נמצא קרוב, ובפעולה אחת תוכלו לעלות לחיבור ביניכם ועם הבורא. ואז תרגישו עולם חדש, עולם אחר". לא עולמות, לא מערכות שעכשיו בינתיים אנחנו מגלים בתוך הרגש והשכל שלנו שמנותקים מהחיבור, אלא פשוט נתחבר ובחיבור נגלה את האמת.

שאלה: איך אני מכריח את הסביבה שלי, את האנשים בעבודה, בבית, שהם יחזרו לרצון הזה? איך לעורר רצון באנשים סביבי?

אני חושב שזאת עבודה הדדית, ככל שאני מעורר רצון באחרים, כך אני מעורר את עצמי. אני לא אחכה שאחרים יתחילו לעורר אותי, כי כאן בדרך, כשאני מקבל התעוררות מהזולת, עומד האגו שלי שמעלה אותי מעל כולם ואני לא רוצה לקבל בצורה ישרה, קצרה ורגשית את מה שהם אומרים לי, אני מתנגד לזה. מה שכן, אם אנחנו עובדים יחד, ואני מקבל את העבודה שלהם כמו את העבודה שלי בחיבור, אז בצורה כזאת אנחנו כבר יכולים להתגבר על הפירוד בינינו.

כמו שאנחנו עכשיו מרגישים גלים של התקרבות והתרחקות, יותר חום יותר קור ביחסים בינינו, כך עלינו כל הזמן, כל רגע ורגע, להשקיע את עצמנו בזה שאנחנו צריכים להיות ממש בחיבוק אחד, בקירוב, בצורה כזאת שכבר אין מה לעשות אלא רק לקרב את עצמנו ללב אחד, וכך נגלה את הבורא. גילוי הבורא לנברא זה בעצם כל המטרה שלנו.

שאלה: אם כל התפיסה שלנו היא דמיונית, אז למה כשאנחנו מחברים את עצמנו ללב אחד זה לא נחשב לדמיון? האם הפעולה הזאת לחבר את עצמנו ללב אחד נקראת אמונה למעלה מהדעת?

למעלה מהדעת הכוונה למעלה מהרגש האגואיסטי שלנו. אנחנו רוצים להתחבר אף על פי שהאגו שלנו מתנגד לזה. כשאני משתדל להיות בחיבור עם החברים נגד הטבע שלי, אז יש לי שני חלקים בתפיסת המציאות - מצד אחד אני דוחה את כול המציאות, מצד אחר אני רוצה לקרב אותה. לכן יוצא שאנחנו נמצאים ביכולת להיות בדעת ובאמונה למעלה מהדעת, בחיבור ובניתוק. ככל שאנחנו עוזרים זה לזה בדברים האלה, בחיבור ובניתוק, בהתאם לזה אנחנו בונים את המציאות האמיתית שהיא נכללת משניים, אבל מה שקובע כאן הוא החיבור בינינו, שאנחנו בכוח מעלים אותו למעלה מהניתוק, ואז בצורה כזאת אנחנו מגיעים לאמונה למעלה מהדעת.

תלמידה: אם כל תפיסת המציאות שלנו היא דמיון, לחבר את עצמנו ללב אחד זה כבר לא נחשב לדמיון?

השאלה היא כזאת בעצם, איך אנחנו מגיעים למציאות רוחנית ובטוחים שזאת מציאות אמיתית ולא דמיונית? את זה כמעט ואי אפשר להסביר, רק הייתי אומר כך, אם המציאות שלנו בנויה על דבר והיפוכו, על שניהם, אז אנחנו יכולים לקבוע שזו המציאות האמיתית, אבל אם היא בנויה רק על רגש אחד אז זו מציאות דמיונית.

לכן כשאנחנו מגיעים לתפיסת מציאות רוחנית, יש לנו שני דברים יחד, גם דמיון וגם אמת, והאמת והדמיון תמיד נמצאים בקשר מיוחד ביניהם, ואז אני מגלה ביניהם דווקא את האמת. אנחנו נעבוד על זה יחד. אבל זו שאלה יפה מאוד.

שאלה: אתמול התאספנו כאן על הגג, הגיעו עוד ועוד חברים שלנו, היה חיבור מדהים והרגשתי את האהבה בינינו. הייתי חייב לחשוב על המאמר של רב"ש, שאנחנו כמו חיילים. אבל הייתה חסרה לי כוונה ברורה, איך אנחנו מגיעים לכוונה ברורה בסיטואציה כזאת?

את הכוונה אנחנו בונים לאט לאט בעזרת החברים שנמצאים סביבנו. אף אחד לא יכול לבנות שום דבר לבד, אלא אם אני נמצא בסביבה והסביבה לוחצת עלי בכל מיני צורות שליליות, חיוביות, אז על ידי זה אני נבנה, כתוצאה מההשפעה של הסביבה. כמו שרב"ש כותב על חשיבות הסביבה, על השפעת הסביבה על האדם.

ולכן אין לנו ברירה, אלא להמשיך להיות קרובים ככל האפשר לסביבה. ועל אף שהסביבה לא נראית לי אולי טובה, יפה, חכמה, מתקדמת, מודרנית וכן הלאה, אבל אם אני הולך בכל זאת ומכניע את עצמי, מרכין את הראש שלי כלפיהם, בהתאם לזה אני אתקדם. זאת אומרת, כל ההתקדמות שלי בסביבה היא במידה שאני נכלל ממנה.

כי בעצם מה שאני מקבל זו השפעה של עשר ספירות, ואם אני לומד מעצמי או מאדם אחד בלבד זה לא מספיק. רצוי שהסביבה תהיה של עשרה אנשים, כמו שרב"ש כותב, ואני אקבל דרך כולם. ולא חשוב באילו דרגות הם נמצאים, כמו שלמדנו מרבי יוסי בן קיסמא, העיקר שזאת תהיה סביבה, וכשהסביבה הזאת משפיעה עלי, בסופו של דבר היא משפיעה דבר שלם.

שאלה: אתמול דיברת על רגישות, וגם היום השתמשת במילה הזו. אנחנו נמצאים במרכז ואנחנו מכוונים למרכז עם כל הלב, כי אנחנו יודעים שכשאנחנו מאוחדים יש לנו כוח גדול, והכוח הגדול הזה מורכב מתקווה ומאומץ. האם לזה אתה מכוון במילה רגישות, מה היא הרגישות שעליה אתה מדבר?

ברגישות אני מתכוון לאותה נטייה בלב להיפתח ולקבל את כל מה שיוצא מליבו של החבר, זה נקרא "רגישות". זאת אומרת, שאני פותח את ליבי ורוצה שכל מה שיוצא מהלב של החבר, בלי שום קלקולים בדרך, שינויים בדרך, שהכול יכנס לתוך ליבי. ואז בחיבור בין הלבבות בצורה כזאת, אנחנו נגיע לכלי אחד. ובקשר בינינו שכך נקבל אחד את האחר, בתפר בינינו, נרגיש את הבורא.

שאלה: בנושא נשמת אדם הראשון, האם ההאנשה של הנשמה עם הגוף הגשמי שלנו, זה הרצון לקבל, האם הגוף שלנו זה הרצון לקבל של הנשמה?

אני לא יודע למה אתה מתכוון ב"הגוף שלנו". הרצון של האדם נקרא הגוף שלו, לא הגוף הגשמי, בשר ודם. ואנחנו צריכים להתחבר ברצונות שלנו כך שלא נרגיש שוני בין אחד לאחר, אלא אנחנו נמצאים כמו שמקובלים אומרים, "מתכסים בשמיכה אחת", ואז אנחנו נרגיש את הבורא שמכסה אותנו.

שאלה: קודם כל תודה ענקית לכל מי שהגיע לכאן. האהבה הבלתי רגילה הזאת מורגשת באוויר, ובכלל כשמגיעים לכאן שוכחים מי אתה, רוסי, אוקראיני, טורקי, זה לא משנה, הלב פתוח והוא אוהב. רואים את זה בכל הרמות, החל מהשולחנות והכיסאות, ישיבות חברים, אותו המזון שאנחנו אוכלים. והכי חשוב אלו השאלות שאנו שואלים, שואלים את עצמנו, שואלים את רב, שואלים את הבורא. טיילנו אתמול ביפו וראינו איך אנשים מגיבים כשהם רואים אותנו, עשינו סדנאות תוך כדי הטיול, ואנשים שמו לב והתחילו להשתתף איתנו ולדבר איתנו.

והשאלה, אנחנו רוצים עכשיו שכולנו נחשוב לא רק על עצמנו, אלא גם על זה שכל העולם יזכה לזה. איך נוכל להיות צינור לאור שלו, אנחנו רוצים ומבקשים. האם אנחנו יכולים לרצות את זה עכשיו?

אני חושב שאנחנו כן יכולים לבקש מהבורא חיבור בינינו עד כדי כך שהוא ישפיע על כל האנושות, וכולם יתחילו להתקרב ואפילו להתחבק יחד. העולם באמת זקוק לזה מאוד. תראו עד כמה כוחות הטבע מביאים אותנו להחלטות כאלה, לנחיצות כזאת. תראו מה שקורה באירופה, ששוב ושוב אנחנו לא יכולים לצאת מהשנאה ההדדית הזאת שמתגלה.

צריכים לבקש מהבורא שיעזור לנו להיות בכזה חיבור כך שאנחנו נשפיע, נכריע את כל הכוחות הרעים גם להתחבר ולהשתתף בצורה חיובית בכל הכלי העולמי. אנחנו כן מסוגלים לזה, יש לנו כוח קטן אבל מאוד מאוד איכותי. אז בואו נבקש, ששום כוחות רעים שמתגלים במציאות, לא ישפיעו או לא יפריעו לתיקון המציאות. אנחנו נצליח.

קריין: קטע מספר 6.

"ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" מקדש הוא אותו מקום שבו יש חיבור בין כל החלקים הנפרדים שמתחברים יחד. אם למרות ההתנגדות הם מתחברים, אז דווקא מתוך ההתנגדות, בעזרת ההתנגדות, יוצא לנו בית שנקרא "בית המקדש". קדושה זאת השפעה, שאז הם יכולים להגיע להשפעה הדדית זה אל זה, וזה מה שנקרא "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". איפה? בתוכם, בתוך הלב שלכם שכנתי. "הכוונה על הנקודה שבלב, שצריך להיות מקום מקדש, שהאור העליון ישכון בתוכה, כמו שכתוב "ושכנתי בתוכם". לכן על האדם להשתדל לבנות בנין הקדושה שלו. והבניין צריך להיות מוכשר, בכדי שיכנס בו השפע עליון, שנקרא שפע המושפע מהמשפיע להמקבל,".

(הרב"ש. 940. "נקודה שבלב")

ככל שנרצה להתחבר בינינו, לבנות בינינו כלי משותף שבו יוכל לשכון האור העליון שהוא אחד לכולם, ככל שהכלי שלנו יהיה אחד לכולם, כך המקדש הזה יבנה בנו והבורא יתגלה.

שאלה: יש הרבה חברים מאוקראינה שהגיעו לכאן, הם התגברו על הפרעות ענקיות כדי להגיע, יש עוד חברים וחברות שנמצאים באוקראינה, הם מאוד משתדלים כרגע. על ידי יש חברה ממוסקבה, מרוסיה, אני מאוד אוהבת אותה ואנחנו דוגמה חיה לכך שעל הכול מכסה אהבה. היום בדיוק שנה מאז שהתחילה המלחמה באוקראינה, 24 לפברואר, כולנו הגענו לכאן עם תקווה גדולה לשלום בכל העולם, ואני לא יודעת אם זו שאלה או בקשה שנהיה בהרגשה הזו שהאהבה מכסה על כל הפשעים, ושבעולם הזה יהיה שלום. האם תוכל לכוון אותנו איכשהו?

אני בטוח שזה ייגמר מהר יחסית, ושזה ייגמר בצורה נכונה לכולם, לכל הצדדים. נכון שכתוצאה מהמלחמה כולם יקבלו כיוון נכון, חדש להתפתחות, ואני בטוח שזאת תהיה המלחמה האחרונה הגדולה באירופה והכול יסתדר.

עיקר המלחמה היא בלב ובמוח של בני האדם כי הם צריכים להבין עד כמה המצב שקורה, קורה אך ורק כדי ללמד את בני האדם להיות בני אדם, שהם יעלו לדרגה שיבינו שחייבים לגלות את מהות הבריאה, מטרת הבריאה, מטרת התפתחות האדם, באיזו צורה הוא צריך להתפתח ואיך לצאת מדרגת חי לדרגת אדם.

זה העיקר, שאנחנו נתעלה מעל כל ההרגלים האלה של החיות ונבין שלא בכוח הזרוע אנחנו יכולים לשלוט זה על זה אלא שליטה יכולה להיות רק על הלב של האדם עצמו כדי שיהיה פתוח לאחר. אני מאוד מקווה שאנשים שנמצאים במלחמה, יבינו שהמלחמה צריכה להיות אחרת, אדם כנגד עצמו, נגד האגו שלו ולא לשלוט על הזולת. נראה לי שזה מתקרב מהר מאוד הפתרון הזה, אני חושב שאנשים מתחילים להבין.

ודאי שיש עוד כל מיני קצוות אבל בעצם, בעיקר אנשים מתחילים להבין שהכוחות, אפילו פצצות האטום שהכינו, כל דבר שכל כך רצו להשתמש בו כדי להוכיח כל אחד את צדקתו על ידי כוח, פצצות, רואים שאי אפשר, שאפילו ההשגחה העליונה פועלת נגדם והבורא לא נותן להחריב את העולם ולעשות שהכוח הגס הזה, כוח הזרוע ישלוט על העולם.

אני מקווה מאוד שאנחנו נמצאם כבר בשלבים האחרונים של המלחמה ואנחנו נראה את השלב האחרון, ואחרי זה יהיה סדר חדש, ואנשים כבר יבינו מתוך זה שאין יותר מקום להילחם. פשוט שכל כלי הנשק לא מועילים, אני מאוד מקווה שאנחנו נגלה את זה בזמננו וכך זה ייגמר ויהיו שינויים לטובה, גם באוקראינה, גם ברוסיה, גם בכל אירופה, בכל העולם. אז כשאנחנו מתכנסים עכשיו בתאריך כזה מיוחד של תחילת המלחמה, בזה אנחנו רוצים לקבוע שיהיה גם הסוף למלחמה.

שאלה: המלחמה היא נגד יצר הרע, אז כדי להעביר את המלחמה האם אנחנו צריכים להגיע לאותה אהבה? ניסיתי להבין על איזו אהבה מדובר כשנלחמים ביצר הרע? מה הקשר בין המלחמה ביצר הרע לבין אהבה, ויש גם את המילה שבאנגלית משתמשים בה, אומץ, לכאורה הלב הוא אמיץ, אתה צריך אומץ כדי להילחם ביצר הרע אבל אתה צריך גם אומץ כדי להיכנס למצב של אהבה עם החברים. יש פה גם מחסום כלשהו להתעלות מעל האגו. האם תוכל להסביר איך להשתמש נכון באומץ, מה זה האומץ הזה ואיך להשתמש בו כדי להגיע לאהבה ולהשתמש באומץ כדי להילחם ביצר הרע?

אנחנו צריכים לאזן את ההסתכלות שלנו על המציאות, להגיע למצב שכוח הרע וכוח הטוב יגיעו ממקום אחד, ממקור אחד. הבורא אומר "בראתי יצר הרע" אז מה עוד להגיד אחרי זה, שהבורא אמר בראתי יצר הרע? "חברה, אני הכנתי לכם את היצר הרע, יופי, יש לכם עכשיו מציאות יפה, חדשה שאתם צריכים לחיות בה"? אנחנו לא צריכים את היצר הרע הזה כביכול, אבל זה לא נכון, אנחנו צריכים להיות מאוזנים בין יצר הרע ויצר הטוב, אנחנו צריכים להשתמש בשניהם וזה בעצם מה שחכמת הקבלה מלמדת אותנו, שצריכים להיות גם עביות, וצמצום, ומסך, ואור חוזר, וחשבון איך נכון להשתמש בכל הכוחות הרעים כדי להעלות על פניהם דווקא את הכוחות הטובים, ואין רע וטוב אלא הכול פועל לאיחוד אחד. את זה אנחנו צריכים עוד לגלות וללמוד איך לעשות, אבל באמת אין רע בעולם.

תלמיד: אני רוצה לשתף במה שחוויתי אתמול, התאספנו חברים, הייתה פה התאספות של חברים בערב ולא הייתה שום התנגדות, אז איך זה, מה קרה שם, היצר הרע כאילו לא הפריע בשום דבר, היה כל כך נפלא, הייתה תחושה נפלאה של חברים שדואגים זה לזה, אז איפה במקום כזה צריך את האומץ, איפה המלחמה עם היצר הרע, כי כשאני מרגיש את החיבור הזה אני לא מרגיש שום התנגדות, יש רק חיבור, יש חברים, יש אהבה?

כי אחד משלים את חברו, יצר הרע ויצר הטוב שניהם הולכים יחד ולא יכול להיות אחד ללא חברו, וזה מה שאנחנו משתדלים לגלות כאן בכנס שלנו וביחסים בינינו, ונקווה שאנחנו נגלה את זה כך בכל מפת המצב שלנו באירופה. שכך יקרה.

שאלה: איך לעורר את הרצון של האנשים שעוד לא לומדים את החכמה שלנו?

להשתדל על ידי הפצה בכל האפשרויות, ולהראות להם דוגמה עד כמה אנחנו שעוסקים בחכמה הזאת שמחים ומאושרים, ובזה אנחנו נוכל למשוך אותם גם לחכמה הזאת. בסופו של דבר זה יתגלה כי האנושות תראה שהיא לא יכולה לגלות איך להתקיים בעולם הזה, איך אנחנו יכולים לצאת מהמצב הזה, מה נעשה? ורק חכמת הקבלה מלמדת אותנו בסופו של דבר מה עלינו לעשות כדי להגיע למצב שהכול יהיה מאוזן. זה יקרה, אבל על ידי הפצה כמו שאנחנו עשינו פעם, ונמצאים בזה כבר 40 שנה.

שאלה: אני רוצה לברך את כולם עם הכנס שלנו, אני מקווה שהאיחוד שלנו יצליח, אם אני שמעתי נכון יש לנו נשמה אחת, רצון אחד, ובגלל חטא של אדם הראשון הגענו לשבירה, לששים ריבוא נשמות. האדם צריך להצטער על זה או להודות על החטא של אדם הראשון?

כן, זה נכון, אתה צודק.

שאלה: האם מותר לנו לצאת מתוך הנחה שיצר הרע לא נמצא כאן?

בכל אחד יש יצר הרע, רק השאלה איך אנחנו מאזנים אותו עם יצר הטוב ושהם יעבדו יחד למטרה אחת, לגלות את הבורא. כי אנחנו לא יכולים לגלות משהו על ידי תכונה אחת, אנחנו צריכים תכונה והיפוכה, מנגד, בקונטרסט בין זה לזה. ולכן אי אפשר לעבוד בלי יצר הרע. דווקא כדי לגלות את היצר הטוב אנחנו צריכים את היצר הרע.

שאלה: הגענו למסקנה שאנחנו צריכים תפילה לפני תפילה, תפילת רבים. וכתוב שבעצם יצר הרע צריך להיות מוזז הצידה, ואז התפללנו לבורא שיכבה את יצר הרע ומאז אנחנו יודעים שאנחנו לא יכולים לעלות תפילה עד שהבורא לא יסלק את יצר הרע בעצם, האם זה נכון?

לא. אני לא רוצה להיכנס לכל עומק הדברים, אבל אפילו בעבודות בבית המקדש, בכל מיני דברים כאלה, היינו צריכים לעלות קורבן ליצר הרע, זאת אומרת שאנחנו לא יכולים בלעדיו, אנחנו צריכים איזון. ולכן בעל הסולם כותב בהרבה מקומות, ששום דבר בעולם לא מתקיים אלא רק באיזון הנכון בין שני הכוחות האלה. לכן להתייחס יפה לצד אחד, ולהתייחס יפה לצד האחר, ולמצוא חיבור ביניהם, שכל אחד קיים כדי לתמוך באחר וכך להביא אותנו למטרת הבריאה, שהיא בדיוק באמצע.

שאלה: באגרת ח' יש דוגמה על החלטה מאוד חזקה, ביטחון חזק, ואנחנו שואפים לזה בכנס. נאמר בקטע שהולכים במלחמת היצר עד טיפת דמם האחרונה. מה הכוונה עד טיפת דמם האחרונה, ומה זה דם בעבודה שלנו?

דם זה מהמילה דומם, דום, שזו הדרגה האחרונה, הנמוכה ביותר. לכן אנחנו צריכים להילחם עד שאנחנו גומרים את כל ההבחנות שביצר הרע ומאזנים אותו עם היצר הטוב. זה נקרא עד טיפת דמם האחרונה.

תלמידה: איך נוכל להשיג קרבה כזאת שהיא מעבר לקרבת דם?

אני חושב שאם הייתם מודדים את ההרגשה המשותפת בקשר ביניכם אתמול לעומת היום, אז הייתם מרגישים עד כמה אתם נמצאים כבר באיזו הרגשה משותפת, יותר ויותר בהרגשת אחד. יש פחות ופחות הבדלים בין אחד לאחר, אתם נמצאים במצב שאתם מבינים זה את זה, ויש כאן איזה ענן שעוטף ומכסה את כולנו יחד. זה מה שקורה לנו וזה נקרא כנס, כינוס, חיבור, וזה מה שהבורא עושה לנו.

החיבור הזה לאט לאט פועל על הלבבות, ועוד מעט נרגיש איך הלבבות האלה הופכים להיות ללב אחד שהכוח העליון ממלא אותו, ובזה נרגיש חזרה לכלי של אדם הראשון ושאין יותר חוץ מזה. וכל המציאות הזאת היא כאילו תיכנס לענן, היא תתפוגג, היא פשוט תיעלם בתוך הענן הזה ונרגיש את עצמנו בתוך עולם הרגשות שלנו. העולם הפיזי הזה שנקרא בחוכמת הקבלה העולם המדומה הוא פשוט ייעלם מהמציאות, מתוך ההרגשה שלנו, הוא לא יהיה. כך נגיע לעולם האמיתי, לעולם האמת, ונגלה שאנחנו קיימים במציאות אחרת. האנושות מתקרבת לזה מכל מיני בחינות, מבחינת החומר, מבחינת הכוח, בהרגשה. אנחנו נגלה את זה מהר.

שאלה: ההרגשה שלי היא שכולנו יצאנו מהמסכים, עשינו צעד קדימה ונהיינו ממש אנשים חיים שקשורים כל הזמן באהבה. היינו בקומה וחזרנו לחיים, ואנחנו פשוט נזכרים בקשר שיש בינינו. עם זאת יש כאב גדול שלא נאבד מישהו, הכאב שלי הוא שלא נפרד, כי כשאוהבים מישהו מאוד מאוד קשה להיפרד.

מה שאת שואלת זה דבר קל. אם אנחנו מדברים על כלי אחד שבו כולנו מתקבצים יחד בחיבוק אחד בינינו, אז מה יכול לקרות כאן? וודאי שאנחנו לא מתרחקים זה מזה, ואפילו כשאנחנו נמצאים בעולם הגשמי והוא מטשטש לנו את המציאות הרוחנית, זה רק נראה לנו כך בינתיים. בעצם כולנו נכללים בכלי אחד ואין לנו מה לפחד מהריחוק. אפילו שאנחנו נעלמים מהראייה הפיזית, מחושים גופניים, זה לא אומר שום דבר, אנחנו בכל זאת נמצאים קשורים יחד, זה עניין של הנשמות. לכן לא לפחד מהמצב שבו אנחנו נפרדים, נעלמים ומנותקים, אין דבר כזה בעולם הרוחני, אלא במצב הרוחני שלנו אנחנו כל הזמן מחוברים יחד בכלי אחד של אדם הראשון.

שאלה: התאספנו כאן מכל קצוות תבל, ובמקורות כתוב שיש שבעים אומות עולם שהתפזרו בכל העולם, וכל אחד מאיתנו בכל זאת מרגיש איזו קרבה לאיזו אומה, לאיזו לשון. האם בהתפתחות הרוחנית של האדם הוא יתחיל לגלות תכונה ייחודית, איזה עולם שיתגלה בתוכו, כלומר יחס כלפי אומה מסוימת, או שהוא יגלה בתוכו את כל שבעים אומות העולם באיזון ביניהם?

ללא שום ספק נגלה שאנחנו שייכים לאנושות אחת, ואין לנו שום שייכות לאף אומה, אלא אנחנו פשוט בני אדם ששייכים לאותו אדם שאנחנו חלקים ממנו. במידה שאנחנו מתחברים לאותה מערכת שנקראת אדם, הדומה לבורא, במידה הזאת אנחנו הופכים להיות יותר ויותר קשורים זה אל זה כחלקים בגוף אחד, והחלקים האלה לא מרגישים שהם נפרדים, אלא כל אחד מקיים תפקיד מסוים ובזה מתקיים כל הגוף של אדם הראשון. לזה אנחנו צריכים להגיע.

לכן כל החלוקה לשבעים אומות עולם נובעת מזה שהמבנה של הנשמה נכלל משבעים חלקים - שבע ספירות, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות, שכל אחת מהן היא עשר, וסך הכול שבעים. אבל כשעובדים יחד אנחנו הופכים להיות לאחד. אנחנו מעלים את עצמנו למצב של הגוף, למצב של הראש, ואז הופכים להיות לג"ר, לג' ראשונות, כתר, חכמה, בינה, ושם אנחנו חוזרים לאותו מבנה של אדם הראשון לפני השבירה. לכן כל החלוקה הזאת שעכשיו מדברים עליה, היא נובעת אך ורק מתוך השבירה, וברגע שאנחנו מתקנים את השבירה אנחנו חוזרים למבנה אחד.

לכן אין מה לפחד או לחשוב שהמבנה של אדם הראשון יישאר כמו שהוא נראה לנו עכשיו בצורה שבורה, מנותקת, מחולקת, אלא הוא יהיה כרצון אחד, "כאיש אחד בלב אחד".

תלמיד: אז אני צריך להיכנס להשפעה כל פעם שאני בפגישה בלי להקשיב לעצמי. מי עוזר לי להיכנס תמיד למאמץ הזה, להיכנס להשפעה בלי לשכוח שאסור לי לקבל?

אתה כותב לעצמך כל מיני פתקים ומדביק אותם בכל מיני מקומות שאתה נמצא שיזכירו לך מה אתה צריך לעשות.

שאלה: אני רואה שברגע הזה אנחנו ממש במצב של תפילה לשלום. איך להמשיך את עמוד השלום הזה שיעמוד לנצח באנושות, האם זה אפשרי?

אני חושב שאנחנו צריכים לראות נכון את המצב. אנחנו נמצאים עכשיו במעבר ממלחמות לשלום, ומאוד מקווה שכך יקרה בזמן הקרוב ונפסיק עם המלחמות, עם כל הבלגאן הזה, עם כל אי הסדר שיש עכשיו בעולם. נקווה שעם המלחמה הזאת שעכשיו מתרחשת באירופה, אנחנו נשים קץ לכל המלחמות בעולם, ונסדר את העולם לטובה. הזמן מתאים לזה. לכן נחיה ונראה איך זה יקרה. זה צריך לקרות.

שאלה: כשאני מרגיש את החיסרון של חלק מהחברים שלי, אני מרגיש שאני לא יכול לעשות שום דבר עבורם כי אין לי באמת בקשה אמיתית עבורם. האם זה מסר מהבורא שאני צריך להוסיף יגיעה כדי להרגיש את החיסרון של החבר ולהיות מסוגל להתפלל עבורו?

כן. אם אני רואה שאני יכול לעזור לחבר ובמקום לפנות לכל מיני דברים אני מתפלל עבורו לבורא שהבורא יעזור לו. זה הדבר הכי טוב שאני יכול לעשות גם לאנושות, גם לכל המציאות, גם לבורא וגם לחבר וגם בשבילי.

שאלה: מה לעשות אם אני מרגיש אהבה עצומה מהחבר כלפיי ומתעוררת אצלי שנאה כלפי עצמי בגלל שאני לא מצליח להגיב כלפיו באותה צורה?

כל הרגשות שאנחנו מקבלים, אנחנו מקבלים מהבורא. אם הבורא נותן לי כאלו רגשות סימן שאני צריך לפנות אליו ולבקש לתקן. אם אני לא יכול לענות להם אז הבורא יעזור. אנחנו צריכים יותר ויותר לתלות את עצמנו בבורא. זה בעצם המכשול הכי גדול שלנו שאנחנו לא פונים לבורא עם הבעיות, עם השאלות, עם הבקשות, עם התפילות. תפנו תמיד אליו, כל הזמן להיות בתפילה אליו, ואז אתם תראו איך הוא מסדר לנו את הכול. כל הכוחות של התיקון נמצאים בו. לכן אנחנו רק צריכים לפנות לבורא שיעזור לנו, שיעשה את זה, שיסביר לנו כל דבר ודבר, כמו תינוק קטן שכל הזמן מנדנד להורים שבלעדיהם הוא יודע שהוא לא מסוגל לכלום.

אנחנו רוצים בעצמנו לתקן את העולם, זה בלתי אפשרי, לא ניתן. אנחנו חייבים רק לפנות לבורא ושהבורא יסדר הכול. הוא מוכן לזה, הוא מיועד לזה, יש לו את כל הכלים והכוח העליון בטוח עושה דברים נכונים. אם אתם פונים אליו, אין דבר שאתם טועים, אתם לא טועים, אתם פונים לכוח העליון שהוא הסיבה לכול, הוא מתקן את הכול והוא מטרת הכול.

שאלה: בגוף יש מערכות שהתפקיד שלהם להיפטר מהרעלים. האם לגלות את הרע ולכסות באהבה זה כמו להוציא את הרעל מהגוף, אם זאת מהות של העבודה של הכלי שלנו בדרך לתיקון?

כן.

שאלה: מה המאמץ שלנו שיגרום לנו לגלות את הבורא?

כל מאמץ שלנו הוא כדי לא לשכוח את הבורא שהוא הסיבה לכל מה שקורה ולפנות רק אליו. הוא הכוח המיוחד היחיד שיכול לתקן כל מצב ומצב בצורה נכונה לתיקון הנכון.

שאלה: הבורא שמח במאמצים שלנו. אבל אנחנו כמו ילדים קטנים שמחכים לאישור שהמורים אוהבים אותנו. איך להיות בטוחים באהבה של הבורא אלינו, איך להפסיק לצפות ולחכות לאישור, איך להתבגר?

רק על ידי הסביבה. אנחנו יכולים ללמוד אחד מהשני בקבוצה איך נכון להתנהג, ואז מהר נלמד ונהיה חכמים. אנחנו רוצים להכניס את הילדים שלנו לגני ילדים, אחר כך לבתי ספר, אחר כך לחברה מתקדמת יותר ויותר, מפני שבצורה כזאת אנחנו לומדים יותר מהר. אז בואו נעשה את זה כך איתנו. במידה שהקבוצות שלנו יהיו יותר מורכבות, יותר מאוחדות. ככל שאנחנו נתחלק בכל הניסיונות שלנו מה קורה בכל קבוצה, אז אנחנו נתקדם יותר. בואו אנחנו נעשה עבודה כזאת בינינו, ויהיה לנו טוב.

שאלה: מורגש מה שקורה בכנס היום לא היה אף פעם.

נכון.

תלמיד: איך אתה מרגיש את היום שעברנו, והכי חשוב, עם איזו כוונה אנחנו צריכים להמשיך עד השיעור מחר?

אני חושב שעברנו יום מאוד מיוחד, במצב המיוחד שלנו, גם העולם סביבנו נמצא במצב מיוחד. אנחנו היינו עלולים חס ושלום לעבור בימים האלה כמה מצבים טרגיים ולא עברנו אותם בכל העולם. ואני חושב שזה גם בזכות הכנס שלנו.

(סוף השיעור)