למסור את עצמו לבורא

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 28.05.26 – אחרי עריכה

דודי: אנחנו מתפעלים, אנחנו אומרים שזה רגע מושלם, לא חסר כלום ברגע הזה. יושבים החברים יחד בסעודה, משתדלים להתחבר בינינו, קוראים מקורות, מה חסר לנו? הכול מושלם.

אין לי מה להגיד. לחיים לבורא שלנו. יחד, אחת, שתיים, שלוש, תודה רבה.

דודי: לחיים, תודה רבה.

איך אפשר להתחבר לכל מי שנמצא איתנו עכשיו? בדרך כלל אנחנו מתכנסים במרכז שלנו, נמצאים יחד כל האלפים, ועכשיו כמו שאנחנו בבית הזה, יש עוד הרבה הרבה בתים בכל העולם, שמונה מאות בתים כאלה עם הרבה הרבה עשיריות שמתאספות. איך אפשר להרגיש את עצמנו כרשת אחת כזאת, כמשהו אחד מחובר כמו כוורת?

איך אפשר? רק במחשבה.

רואי: איך אפשר להעריך את הרגע?

חשיבות.

רואי: חשיבות של הרגע?

כן.

רואי: במה הרגע חשוב?

אתה צריך להגיד.

רואי: כל אחד צריך לבנות לעצמו חשיבות של הרגע הזה?

כן.

רואי: ומה זה נותן לו?

חשיבות.

רואי: מה נותן לך שאתה מעריך את הרגע?

שהוא הופך להיות חשוב לי, ואני כבר את הנושא הזה שם במרכז.

רואי: מקודם אמרנו תודה לבורא.

דודי: לבורא שלנו.

רואי: כן, אמרנו כולנו לבורא שלנו. אמרת, אחת, שתיים, שלוש, ואמרנו תודה. כשאומרים תודה לבורא מה..?

ככל שכל אחד מסוגל להכניס בזה את ליבו.

רואי: איך הבורא מגיב כשהוא מקבל תודה מאיתנו?

אתה תראה לפי כמה שאתם אתם משקיעים בלתת לו תודה.

דודי: מה ההבדל בין הרגשת הבורא לבין הרגשת הבורא שלנו?

אין הבדל.

דודי: זה אותו דבר. כשאני מרגיש את הבורא, זו לא הרגשה פרטית שלי, זו הרגשה שהבורא הוא שלנו, כן? או שיש הבחנה?

לא אין הבחנות.

דודי: ומה חסר בכל רגע? אם מתעמקים ברגע, בהווה, בנקודה ספציפית, יש ברגע הזה הכול, מה חסר בנקודה הזאת, ברגע הנוכחי הזה, בכל רגע נוכחי לא משנה איזה רגע?

חשוב איך אתה פונה, למי אתה פונה, מה אתה רוצה עבור הפנייה שלך, ועוד, יש הרבה דברים בזה.

דודי: אבל כשכולם מרגישים שלמים, מסופקים, מלאים, יש משהו מיוחד ברגע.

שמרגישים מלאים זה לא נכון.

דודי: לא נכון. אבל האם הודיה היא לא מתוך הרגשת מלאות?

כן, יכול להיות.

דודי: כשאדם מרגיש מלא, מה יש לו לתת לבורא? מה יש לו לבקש בכלל מהבורא? האם יש מה לבקש או רק למסור לו תודה?

גם וגם.

דודי: תודה אני מבין, זה כבר טבעי אפילו, אבל מה הבקשה?

בקשה, את זה אתה צריך לייצר.

דודי: אבל הוא מרגיש מלא, הוא מרגיש בשלמות ברגע מסוים, הוא מרגיש הודיה לבורא, אז מה יש לו לבקש ממנו? האם יש בכלל מה לבקש או רק להודות?

להודות ולבקש.

דודי: להודות אני מבין, מה לבקש?

מה שאתה מרגיש שחסר לך.

דודי: האם בכל רגע צריך להיות חסר לאדם משהו?

לא, לא בכל רגע. מתי שאתה פונה אתה צריך להיות מוכן לזה.

רואי: האם בכל רגע יש לאדם את כל התנאים בשביל שהמצב יהיה שלם והבורא יתגלה, או שיש רגעים שהבורא לא יכול להתגלות?

יש ויש.

רואי: איך אדם הופך את הרגע הזה לרגע המושלם לגילוי הבורא?

זה להיות מוכן לזה. לצרף לרגע זה את החיסרון שלו.

רואי: איך אתה הופך את כל הרגעים לרגעים שהבורא יתגלה בחברים שלך?

זו כבר תפילה. זו כבר תפילה.

ולאד: מה אנחנו יכולים למסור לכל העשיריות שבעולם? במה אנחנו יכולים לעזור להן? האם כל העשיריות בישראל יכולות לעזור במשהו?

אני לא יודע את זה, זה משהו באוויר שאי אפשר להגדיר.

דודי: אדם צריך לחיות בתוך העשירייה שלו וזהו?

לא, אבל זה העיקר.

דודי: מה החשבון שלו עם שאר העשיריות, עם שאר החברים שלו, לא חברים, אלא מעגלים שונים סביבו שגם שם יש קבוצות שמתחברות ביניהן, עשיריות? איזה חשבון יש לי איתן?

אתה צריך להיות קשור לעשיריות, קשור למרכז שלהן.

שמעון: ומה זה המרכז שלהן?

עשירייה, שהיא יכולה לפנות אליך מכל העשיריות, וגם כשאתה פונה, אתה פונה אליהן דרך אותה עשירייה.

דודי: אבל מתוך מה אתה פונה לעשיריות אחרות? אם אנחנו מתחברים בינינו בעשירייה, אז איפה מרגישים חוסר או צורך לפנות לעוד עשיריות? מה זה הדבר הזה שפתאום יש צורך בעשירייה שלנו להתקשר לעוד עשיריות?

שתהיה לך פנייה לבורא מושלמת.

דודי: האם בעשירייה הפרטית שלנו אי אפשר להגיע לפנייה מושלמת לבורא?

תנסו.

דודי: ואיך מתקשרים לעוד עשיריות?

איך מתקשרים לכל העשיריות? על ידי תפילה.

ולאד: שנשאר גם בשינה שלנו בלילה כאיש אחד בלב אחד, שנלך לישון כאיש אחד בלב אחד.

כך לישון?

ולאד: כן. ממש.

אני לא למדתי את זה.

דודי: מה כן למדת?

בלילה אדם הולך לישון, ולפני שסוגר עיניים מעלה את עצמו לבורא וכך נרדם.

ולאד: וכשהוא מתעורר בבוקר, מה הוא עושה?

בודק עד כמה השיג בזמן השינה.

ולאד: בזמן השינה זו ממש השגה, אתה מוסר את עצמך לבורא ואתה מגיע להשיג את הבורא.

דודי: בזמן השינה אין חברים, הוא מוסר את עצמו לבורא כמו שהוא.

כן.

(סוף השיחה)