שיעור ערב 09.02.26

קהילת הלומדים

מנחים: אורן וגלעד

רב"ש, סדר ישיבת החברה

גלעד: שלום לכל החברים שלנו כאן באולם, בזום ובמערכת הערבות. היום יש קצת פקקים בחוץ מכל מיני סיבות אבל עדיין הלבבות חמים ומתחממים כי אנחנו היום בשיעור האחרון שלנו לקראת הכנס הגדול, הכנס העולמי הגדול, ולכן החלטנו שהיום נקדיש את השיעור הזה להכנה לדבר מרכזי שקורה בכנס שהוא בעצם מהות כל הכנס עצמו, כנס כשמו כן הוא, התכנסות. התכנסות הלבבות והנקודות שבלב, התכנסות הרצונות שלנו למדרגה הבאה, לשאיפה אל הבורא, את כל זה אנחנו מכנסים ביחד ולכן הרב"ש כתב לנו במיוחד מאמר כדי להכין אותנו להתכנסות. ההתכנסות היא גם בכנס, גם מעכשיו עד הכנס וגם בכל ישיבת חברים ובכל מצב שאנחנו מתכנסים במתכוון במהלך הכנס עצמו. אנחנו רוצים לחוות את זה מהלב, מהשכל, גם מכל השאיפה וההכנה שלנו דרך כל מה שלמדנו כל החיים, אם זה דרך מה שלמדנו במאמר החירות או בפתיחה, הכול מתכנס לרגע הזה ונלמד היום איך לעשות את זה. כדי להכין את עצמנו נשמע את הרב לייטמן בקליפ מספר 1 שמסביר לנו איך מממשים את המצב הזה של התכנסות בינינו.

קליפ 1. הקבוצה היא מספר מוגבל של נשמות:

כדי לממש את מצב גמר התיקון עלינו לתאר את המצב כמו של גמר התיקון במצב שאנחנו נמצאים כאן, בכלים השבורים, בכוונות השבורות וכן הלאה. לשם כך קיימת הקבוצה. לא כל האנושות אלא קומץ של אנשים שמה שמאפיין אותם שיש להם סך הכול אותו רצון. הם כולם רוצים להגיע למצב המתוקן. זה נקרא קבוצה. פעם כל האנושות תהיה כקבוצה, כאדם הראשון, בינתיים זה רק מספר מוגבל של הנשמות. כדי להתחיל לעבוד ביניהם, הם מתאחדים, עושים ישיבות, ופעולות שונות, אבל כולן מכוונות לשחזר את המצב שהיה לפני השבירה.

אורן: השבירה זה מושג מפתח בחכמת הקבלה. שבירה ותיקון. אנחנו לומדים בפתיחה לחכמת הקבלה שהמציאות מתחילה להתהוות מזה שהאור העליון, הטוב המוחלט, רוצה למלא בכל טוב ולכן בורא נברא שיהיה לו רצון לקבל את הטוב שהאור רוצה לתת. הכלי האחד שנוצר הולך ומתפתח. באחד מהשלבים העיקריים בהתפתחות שלו הוא עובר שבירה, הוא נשבר מכלי אחד להרבה כלים פרטיים. השבירה הזאת היא מה שמעצב לנו את הרגשת המציאות והחיים, כמו שדיברנו בשיעורים הקודמים, אני ולא אני. אם אני רוצה להביא אור לתוך הנשמה שלי, יש לי רק פעולה אחת, תיקון השבירה. מה אני מתקן? את היחס שלי לכל מי שנתפס לי עכשיו כלא אני. תיקון פירושו לבנות יחס כמו של האור שהוא כולו אהבה אל החלקים האחרים של הכלי שמפוזרים בבריאה. כלל האנושות, מיליארדים, נמצאים סביבי. קומץ מובחר מהם מקבל כזאת קריאה, כמו שאני מקבל בתוך הלב, להתחיל לנוע באופן הכרתי, מודע, לתקן את השבירה. היא נמצאת אצלי, בתוך המוח והלב, בתוך היוצרות הפנימיים שלי, במערכת ההפעלה שמוטבעת בי. ואתם קיבלתם את אותה הקריאה, חלקים אחרים מאותו הכלי האחד שנשבר. הרב הגדיר מה זו הקבוצה שלנו. אנחנו מתקבצים עם הפרטנרים, השותפים הרוחניים שלנו, הם נמצאים בקהילת הלומדים הישראלית המתהווה, בכל הארץ, עשיריות, קבוצות קטנות של עבודה שעובדות ומתקדמות והם גם נמצאות בכל רחבי העולם. ומדי פעם עושים התכנסויות מרכזיות ובעוד שבוע תהיה פה ההתכנסות הגדולה של פעם בשנה שבאים מכל הארץ ומכל העולם, כל מי שיכול מגיע לכאן. בהתקבצות הזאת יש חוקיות שלפיה אני צריך לבנות את היחס שלי כבר מעכשיו וגם בכל רגע נתון במהלך ההתכנסות כדי שההתכנסות לא תהיה חפלה או מסיבה אלא שהיא תיתן לי תוצאה רוחנית של אור שממלא את הנשמה, מתקן את השבירה. מובנת מטרת ההתאספות? במאמר שבחרנו להיום נלמד נוסחה שמחולקת לשלושה שלבים שבה אני אורן, וכולנו כקהילת לומדים, וכל הכלי העולמי, צריכים לעסוק גם בהכנה וגם בכל רגע ורגע כדי לקבל מקסימום תנובה רוחנית מהפעולה הזאת. נקרא קודם כל את המאמר בקבוצות הקטנות שלנו, כאן ובחדרים בערבות, בזום, המאמר הוא סדר ישיבת החברה, בספר כתבי רב"ש א', עמוד 50. תפתחו לכם אותו. אם אין ספרים אז בצורה דיגיטלית לפתוח את הלינק. אנחנו קוראים כמו בשבוע שעבר וכך גם יהיה בנוי כל שיעור בכנס, הוא יתחיל בקריאת מאמר בקבוצות קטנות. כבר אמרנו שמי מכם קהילת הלומדים שמגיע לכנס ועוד לא נמצא בעשירייה קבועה, נרכיב מכל מי שמגיע עשירייה במהלך הכנס. אז אתם ביניכם בסבב כל אחד פסקה לפי חוקיות הסדנה שבה אנחנו רוצים להתחבר. כשאני קורא כולם מקשיבים לי ותומכים בי כדי לקבל את האור שהרב"ש מעביר דרכי וכשהחבר או החברה קוראים אני מתחבר אליהם ורוצה לספוג מהם את האור שרב"ש הטמין פה. ואז הקריאה עצמה היא כבר תיקון השבירה. אז תקראו ואחר כך נדבר. קריאת המאמר בקבוצות.

"סדר ישיבת החברה

תשמ"ד - מאמר י"ז, חלק ב'

1984 - מאמר 17, חלק 2

תחילה, כשמתאספים, צריך להיות סדר היום. היינו, שכל אחד ואחד, כפי יכולתו, ידבר בחשיבות החברה. היינו, איזה רווחים יביאו לו החברה. ולפי מה שהוא מקווה, שהחברה יביאו לו דברים חשובים, מה שהוא בעצמו לא מסוגל להשיג, וכפי שיעור זה, הוא מחשיב את החברה.

וזהו כמו שאמרו חז"ל (ברכות, ל"ב) וזה לשונם "דרש רבי שמלאי, לעולם יסדר אדם שבחו של הקב"ה ואח"כ יתפלל. מנא לן ממשה, דכתיב ואתחנן אל ה' בעת ההיא. וכתיב, ה' אלקים אתה החילות. וכתיב, אעברה נא ואראה את הארץ הטובה".

והטעם, שצריכים מקודם לסדר שבחו של מקום הוא, כי מדרך העולם הוא, מי שמבקש משהו ממישהו, צריך להיות ב' תנאים:

א. שיש לו מה שאני מבקש ממנו. למשל, עושר, ובעל יכולת, והוא מפורסם ברוב עושרו ותפארתו.

ב. שיהיה לו לב טוב, היינו שיש לו רצון להשפיע לאחרים.

מאיש כזה יש מקום לבקש טובה. לכן אמרו "לעולם יסדר אדם שבחו של הקב"ה ואח"כ יתפלל". זאת אומרת, שלאחר שהאדם מאמין בגדלות הקב"ה, שיש לו כל מיני תענוגים לתת להנבראים, ורצונו להטיב, אז ששייך לומר, שמתפלל להקב"ה, שבודאי יעזור לו, כי רצונו להטיב, לכן יש בידו של הקב"ה לתת לו, מה שלבו חפץ. ואז יכולה להיות התפילה בבטחון, שהקב"ה יקבל תפילתו.

וכמו כן אצל אהבת חברים, שמקודם תחילת הכל כשמתאספים, צריכים לסדר שבחו של החברים, את חשיבותו של כל אחד מהחברים. ובשיעור שמשער את גדלות של החברה, בשיעור זה הוא יכול לכבד את החברה. ואח"כ יתפלל. היינו, שכל אחד צריך לעשות בקורת על עצמו, עד כמה הוא נותן כוחות עבור החברה. ואז, כשרואים, שאין להם כח לעשות מה שהוא לטובת החברה, אז יש מקום לתפילה, שהקב"ה יעזור לו, שיתן לו כח ורצון לעסוק באהבת הזולת.

ואח"כ הוא צריך, כל אחד, להתנהג כמו בג' אחרונות של תפלת "שמונה עשרה". היינו, לאחר שסדר את כל מבוקשו לה', אמרו בזוהר הקדוש, שבג' אחרונות של תפלת "שמונה עשרה" יהא דומה אצלו, כאילו הקב"ה כבר נתן לו את מבוקשו, והוא הלך ממנו.

כן באהבת חברים צריכים להתנהג כן. שלאחר שעשה בקורת על עצמו, ועשה את העצה הידועה, שהתפלל, יחשוב עכשיו, כאילו תפלתו נתקבלה, וישבו בשמחה עם החברים, כאילו שכל החברים הם גוף אחד. וכמו שהגוף רצה, שכל האברים יהנו, כמו כן הוא רוצה, שכל החברים יהנו עכשיו.

לכן אחרי כל החשבונות, בא הזמן של שמחה של אהבת חברים. ואז כל אחד צריך להרגיש את עצמו, שהוא מאושר, כאילו עשה עכשיו עסק טוב, שעל ידי העסק הזה ירויח הרבה כסף. ומדרך העולם הוא, שנותן אז משקה להחברים.

כמו כן כאן, כל אחד צריך, שחברו ישתה משקה ויאכל עוגות, וכדומה, מטעם שעכשיו הוא מאושר, אז הוא רוצה, שגם החברים ירגישו את עצמם בטוב. לכן צריך להיות, בזמן שהאסיפה מתפזרת, צריך להיות מתוך שמחה והתרוממות.

וזהו על דרך "זמן של תורה" ו"זמן של תפלה". כי "זמן של תורה" הוא בחינת שלימות, שאין שום חסרון. וזה נקרא בחינת "ימין". כמו שכתוב "מימינו אש דת למו". מה שאין כן "זמן של תפלה" נקרא "שמאל". כי מקום החסרון הוא מקום הצריך תיקון. וזה נקרא "תיקון הכלים". מה שאין כן בחינת "תורה", שנקרא, "ימין", אין מקום לתיקונים. לכן נקראת תורה "מתנה".

והדרך הוא, שנותנים מתנות למי שאוהבים. ודרך העולם הוא, שאין אוהבים בעל חסרון. לכן ב"זמן של תורה" אין מקום לחשוב על תיקונים. ובזמן שעוזבים את האסיפה, צריך להיות כמו בג' אחרונות של שמונה עשרה כנ"ל. ומשום זה כולם ירגישו שלימות".

גלעד: אנחנו רוצים להגיד לכל הקבוצות דבר שלא אמרנו קודם אבל גם כך יהיה בכנס, יהיו כאלה שיקראו מהר יותר או לאט יותר. בדרך כלל בזמן הקריאה שנותנים, נותנים איזה טיימר של עשרים או עשר דקות לקריאת המאמר ואם יש קבוצה שסיימה קודם אז היא לא עוברת לדברי חול או למנוחה אלא ממשיכים את הסבב, מהאחרון שסיים לקרוא, זה שאחריו, דנים בעיקרי הדברים ששמענו מהמאמר כדי לא לאבד את החוט ואת הרוח שספגנו מהמאמר מהרב"ש, הדבר הכול כך גבוה הזה. זה כמו בכל מקום, לטפס קשה, מעניין ומרתק, לרדת מאוד, מאוד קל. מישהו פעם אמר, איך אתה יודע שאתה בירידה? פשוט קל לך. עד שאתה מגלה שאתה בירידה. לכן כדי לא לעזוב צריך להמשיך לדון במה ששמענו מהמאמר. עכשיו אורן ואני נקרא שוב את המאמר והפעם נפתח אותו ואחר כך יהיה זמן לשאלות, לדון בזה וכן הלאה.

קצת רקע, הרב לייטמן הביא לרב"ש, למורה שלו, קבוצה גדולה של כארבעים תלמידים חדשים לגמרי. ואז הוא שאל אותו, מה אני אעשה איתם? והרב"ש אמר תעשה ישיבת חברים והוא שאל איך ומה? אז הרב"ש כתב את זה. שמעתם את הסיפור על נייר קופסת הסיגריות, על החלק הפנימי ולאחר מכן המאמרים התרחבו, אבל בעצם הרב"ש נותן פה את השיטה איך לגשת להתכנסות, לא רק לישיבת חברים, אלא בכלל להתכנסות, מה הסדר הנכון של הדברים, לפי איזה חוקים הדברים מתנהלים ולמה? כי לפעמים אני רוצה לגשת למישהו ולהגיד לו משהו, איזו ביקורת, מישהו שאני אוהב, אולי במשפחה או חבר קרוב, אני בא להגיד לו ביקורת כי אני רוצה לעזור לו לשפר את עצמו ומה יוצא מזה? יוצאת מזה מלחמה. כי לא הכנתי אותו או לא אמרתי את זה בצורה הנכונה ולא ניגשתי בצורה שהוא מבין שאני רוצה לעזור, אלא אני בא מהעולם שלי והוא נמצא בעולם שלו ואני מטיח בפניו את הביקורת הזאת, לא משנה אם אני עושה את זה עם חיוך או בעדינות, והוא שומע שתוקפים אותו. אנחנו לא רוצים את זה בחברה שלנו ויחד עם זאת אנחנו כן רוצים להשתפר ולכן יש פה סדר מאוד מסוים. אומר לנו הרב"ש.

"תחילה, כשמתאספים, צריך להיות סדר היום. היינו, שכל אחד ואחד, כפי יכולתו, ידבר בחשיבות החברה."

גלעד: זה דבר ראשון, לא מתכנסים ומדברים על אלף נושאים כמו מזג האוויר, דברים בחוץ או מה שקרה לי היום, לא מה שאני רוצה שיקרה, לא על הפחדים שלי ולא על השמחות שלי, זה לא מעניין אף אחד. מה שמעניין זו חשיבות החברה. אנחנו התאספנו, מלמעלה אספו אותנו, יש לנו זכות להיות ביחד תלמידים שלומדים איך להגיע לאור, לנשמה ולמקור שלהם, בואו נדבר על החשיבות של החברה הזאת. לא אנחנו אספנו אלא הבורא אסף אותנו. אנחנו צריכים לדבר על חשיבות החברה ומתוך זה על החשיבות של מי שאסף אותנו.

"היינו, איזה רווחים יביאו לו החברה. ולפי מה שהוא מקווה, שהחברה יביאו לו דברים חשובים, מה שהוא בעצמו לא מסוגל להשיג, וכפי שיעור זה, הוא מחשיב את החברה."

גלעד: כאן כבר יש אתגר כי כשאדם בא ואומר אני לא מסוגל להשיג משהו, תעזרו לי, או אני רואה שלבד אני לא יכול, זה נחשב בחברה רגילה כחולשה. אנחנו לא ממהרים לבוא ולבקש עזרה או לדבר על משהו שהוא יותר חשוב ממני. מה חינכו אותנו כל החיים? תהיה עצמאי, תעמוד בפני עצמך, אל תראה דברים מחוצה לך יותר חשובים, תחשיב את עצמך, אתה חשוב ולא אחרים, אל תהיה מושפע מאחרים, אתה תקבע מה יקרה ולא יקבעו לך, זה סל מסרים גדול שחינכו אותנו כדי להיות עצמאיים. נדרש ממני להיכנס לחברה ולהגיד איזה חברים גדולים איזו חברה גדולה ואיזו מטרה גדולה, כמה זה חשוב, זה בניגוד לחלוטין לטבע שלי. הטבע שלי הוא תסתכלו כמה אני גדול וחזק, תעריצו אותי, תאהבו אותי, לא. אני בא לפה ואני אומר כמה החברים גדולים, איזה יופי ואיזה זכות להיות בחברתם. השלב הראשון הוא כבר מאתגר אבל אם לא נעשה אותו נשאר בתוך אותו מקום שלא הוביל אותנו לכלום, בטח לא לרוחניות, אלא משאיר אותנו כמו שהיינו, בלי שינוי. לכן, השלב הראשון בשינוי הוא לבחור עכשיו ברגע זה בחברה גדולה, טובה ויפה. החברה כבר כזאת אבל הבחירה היא שאני רוצה לראות אותה כזאת ואני רוצה להשפיע על אחרים שיראו אותה כזאת. אני לא מרכל על זה שהוא אכל לי והוא שתה לי, כמו שאנחנו רגילים בחברות אחרות, לא, אני בא ומספר כמה החברה גדולה. אפילו אם שני חברים התחילו מפגש, אני בא לאורן ואומר לו איזה חבר גדול יש לנו, מה ראיתי שהוא עושה היום, כמה הוא הוסיף לי בשיעור הקודם שהייתי, ראה אותי. גם כשאנחנו מגיעים לשיעור, זאת התכנסות. גם כשאנחנו נפגשים בשיעור שאלות ותשובות ביום רביעי או בפגישה בינינו בזום. כל התכנסות שלנו אם היא מתחילה עם גדלות החברה, המעמד וההזדמנות להתחבר ביחד למטרה רוחנית, אנחנו כבר על הסוס הנכון. אם זה כל דבר אחר אנחנו כבר לא בהתחלה נכונה. יש תמיד מה לשפר, תמיד אפשר להיזכר ולהתחיל מהתחלה אבל צריך להכניס את זה להרגל, כוח שאנחנו עוזרים אחד לשני להיזכר שלא סתם באנו לפה כדי לבזבז את הזמן שלנו או את הכוחות שנתנו לנו מלמעלה ולא לפספס את ההזדמנות שניתנה לנו. כדי לנצל את כל זה אנחנו קודם כל מדברים על גדלות המעמד והחברה. זה מה שהוא אומר לנו בפסקה הראשונה.

אורן: אני רוצה להוסיף איזה רווחים יביאו לו החברה. איך אני הגעתי לפה לבני ברוך? אני, הכוונה כל אחד מאיתנו. הבורא עשה לנו נס. לקח פינצטה ושלף אותנו ממיליארדים. יכולנו להמשיך להיות במירוץ החיים כמו כולם, להגיע להישגים, להצליח, להיות מסופקים, ופתאום הביא את הפינצטה שלו וצ'אק, שלף. קראנו בהקדמה לתע"ס אות ד' שמה הבורא עושה אם הוא רוצה לקרב את האדם? הוא מאיר לו מבין החרכים איזו קרן אור קטנה שנוגעת לו בלב ומראה לו שבתוך כל העולם, הריצה, טרפת ושגעת, יש איזה מקום של שלווה. נקודה של נשמה שפתאום מאירה לך והופה, הגעת לבני ברוך, חכמת הקבלה, הרב לייטמן, מה זה? זו דלת. הזמנה. כמו שאמרנו, קופון לאין סוף. איך אני מממש את הקופון? זה שהבורא מאיר לאדם ומזמין אותו להתקרב אליו זה פעולה מלמעלה, מתנה. המימוש מזמין אותי לעבודה. העבודה כמו שלמדנו במאמר החירות עוברת דרך שיבוח הסביבה. כמו זרע בתוך האדמה. הסביבה, לימד אותנו בעל הסולם, כוללת שלושה מרכיבים בסיסיים שהם מורים, ספרים וחברים. ואיך הוא לימד אותנו? יש לנו תמיד אפשרות להוסיף בחשיבותם כלפינו. איזה רווחים יביאו לו החברה? לפני שאני בא לפגוש אתכם, אם אני רוצה דרככם להרוויח רוחניות אני חייב לסדר לעצמי את התמונה הזאת, איזה רווחים אני יכול להשיג בחיבור שלי אליכם? למה לבוא לקהילת הלומדים, ולמה לבוא לכנס שבוע הבא? אם יש רווחים שאני יכול לקבל ולא יכול להשיג לבד אז שווה. זה שולח אותי לבדוק את עצמי, את החיים שלי, את המטרות שלי. אם הייתי יכול לבלוע את כל האור העליון אל תוך הנשמה שלי, אני לא צריך אף אחד. אבל אם אני מרגיש שיש לי לזה רצון אבל יש מרחק, פער, ממלאים לי את הלב כל מיני מחשבות ורצונות אחרים, ומושכים אותי להרבה כיוונים אחרים, וכל העולמות העליונים שהרב משרטט, איפה הם? מתי אני אהיה בהם ומתי זה יהיה הבית שלי, מה שהוא משרטט? זה לא למישהו אחר ולא שפעם אחרי שמתים באים לשמיים וזה מה שרואים. לא רואים כלום ואין כלום, מה שיש זה מה יש. רוצים יותר? עכשיו צריך לשדרג את הסנסור כי אנחנו כלי בים של אור, רק לא מסודר נכון כדי לקלוט איפה הוא, עולם אין סוף. הוא פה. אבל יש פער אינסופי בין הכלי הפנימי שלי עכשיו לכלי שיכול לקלוט את האור האינסופי, הוא במנוחה מוחלטת ולא משתנה, אני בתוכו מתפתח. איזה רווחים יביאו לו החברה? אתם יכולים לתת לי העצמה. כולם בעניין של העצמה, תהיה אתה המשופר והמשודרג, אתה תותח, אבל כאן זה לא משחקים פסיכולוגים אלא אתם אברי הנשמה שלי, ואם אצליח לרכוש קשר נכון אליכם אני פתאום מגלה איפה אני נמצא, בתוך השדה של האור העליון שאין עוד מלבדו ואנחנו בתוכו. אז הרווחים שאתם יכולים לתת לי הם לא פחות מהאור העליון בעצמו כי אתם יכולים לחבר אותי אליו, להרגשתו, פתאום אתם החברים שלא הכרתי אתכם עד לפני שעתיים, ואולי עכשיו אני לא יודע את השמות של חלקכם, ובטח שאני לא מכיר את כל מי שיגיע לכנס מכל קצוות תבל, זה לא משנה בכלל. איזה רווחים הם יכולים לתת לי? אור אינסוף. הנשמה שלי נמצאת בחיבור שלי לזרים, ממני אליהם, חוטים של אהבה יוצאים ובזה אני בונה כלים בהם אני מרגיש את האור כשאני בתוכו. זה נקרא התפתחות רוחנית אבל אני קטן וחלש, חושב על זה רגע ואחר כך שוכח. העולם שוטף ומוחק אותי, עושה אותי שק של חול. מי יכול לעזור? רק אתם. הספרים, המורים, החברים, אתם החבל שהבורא שלשל לי מאין סוף עד אלי ואומר לי אורן, תתפוס ותיקח. אז זה לא סתם שאני מרים לכם, אני עושה זאת כי אתם יכולים לתת לי רווחים שלבד אין לי גישה אליהם ולכן אתם יקרים לי, כמו שהחיים שלי יקרים לי, כמו שהמטרה של החיים שלי יקרה לי, כי בלעדיכם אין לי שום סיכוי להגיע אליה, היא תהיה כמו ענן שעף בשמיים ועבר, הבורא נתן התעוררות ואולי ייקחו עוד עשרים שנה שאני אקבל עוד מחשבה על התפתחות פנימית של הנשמה, איפה אני ואיפה האור. העולם ידפדף אותי, ואתם יכולים להרים אותי עד אליו. אני חייב כל הזמן להרכיב כאלה משקפיים על הלב, אתם לא אנשים, אתם לא מעניינים או מרגשים, אלא אתם זה אברי הנשמה שלי. עמכם אני בונה כלי להרגיש אותו ובלעדיכם אין לי סנסור. אתם הרווחים הנצחיים מהקיום שלי, אנחנו לא מדברים פה על מה שבן אדם עשה חמש עשר שנים, הרים סטארטאפ, עשה קופה יפה, לקבר לא לוקחים כלום וכאן אנחנו מדברים על נצח. מה שאדם מתקדם בגרם אחד במעלות האהבה זה מה שנשאר ממנו. כל היגיעה שאתה נותן לפתח את תכונת ההשפעה והאהבה ממך כלפי חוץ, זה מה שנשאר ממך. זה לא נעלם וזה הדבר היחיד שהוא נצחי. אתם המכשיר שלי לזה ולכן אתם יקרים לי. נמשיך.

"וזהו כמו שאמרו חז"ל (ברכות, ל"ב) וזה לשונם"

גלעד: חז"ל הם מקובלים, חכמינו זכרונם לברכה, בעלי השגה רוחנית שכתבו לנו את מה שהם משיגים ואיך להגיע לזה, מה השיטה. זו לא שיטה שהמצאנו עכשיו או שהרב"ש פדה ממוחו, אלא שיטה שהמקובלים מאז ומתמיד עסקו בה.

"דרש רבי שמלאי, לעולם יסדר אדם שבחו של הקב"ה ואח"כ יתפלל."

גלעד: למה הבורא צריך שישבחו אותו? מה, חסר לו? בעל הסולם נותן דוגמה על אדם שנכנס ללול תרנגולים, האם הוא צריך שהם יכבדו אותו? למה צריך לסדר את שבחו של הקב"ה ואחר כך להתפלל?

"מנא לן ממשה, דכתיב ואתחנן אל ה' בעת ההיא. וכתיב, ה' אלקים אתה החילות. וכתיב, אעברה נא ואראה את הארץ הטובה".

גלעד: ארץ זה רצון, הרצון הטוב, המתוקן. אז מה צריך לעשות כדי שזה יקרה?

"והטעם, שצריכים מקודם לסדר שבחו של מקום"

גלעד: של הבורא.

"הוא, כי מדרך העולם הוא, מי שמבקש משהו ממישהו, צריך להיות ב' תנאים:"

גלעד: אם אני מבקש משהו ממישהו, שני תנאים אני צריך וזה קורה באופן טבעי.

"א. שיש לו מה שאני מבקש ממנו. למשל, עושר, ובעל יכולת, והוא מפורסם ברוב עושרו ותפארתו."

גלעד: אני לא אבוא לאדם שאין לו ואבקש ממנו, כי ברור לי שגם אם הוא רוצה לתת הוא לא יכול לתת לי. אז כשאני פונה לבקש משהו ממישהו אני צריך להיות בטוח שיש לו את זה. אבל זה לא מספיק, יש עוד תנאי.

"ב. שיהיה לו לב טוב, היינו שיש לו רצון להשפיע לאחרים."

גלעד: אם אני יודע שהאדם שאני בא לבקש ממנו, יש לו אבל הוא קמצן, הוא לא רוצה לתת ושומר את זה לעצמו, אני גם לא אבקש כי לא ארצה להשפיל את עצמי סתם, לבקש משהו ממישהו שהוא בטוח לא ייתן לי. אנחנו צריכים להצטייד בשני אמצעים, כלים, כדי לבוא לבקש משהו ממישהו. אחד, להיות איכשהו בטוחים שיש לו את זה או שראינו את זה או באיזושהי צורה אנחנו בטוחים שיש לו את מה שהוא יכול לתת לי, וב', שהוא רוצה לתת לי. אלו שני תנאים, ואז הוא אומר.

"מאיש כזה יש מקום לבקש טובה. לכן אמרו "לעולם יסדר אדם שבחו של הקב"ה ואח"כ יתפלל"

גלעד: אז מה זה השבחו הזה? זה להיות בטוח שיש לו את מה שאני רוצה ושהוא רוצה לתת לי את מה שהוא רוצה, זה נקרא משובח בעיניי, כי אם יש לו תכונת השפעה, מטבעה שהיא רוצה להתפשט, כמו אש. המדליק אש מאש והראשון אינו חסר. אז אם אני רוצה לפנות לבורא עבור כל דבר אחר כמו בריאות, כבוד או כסף, זה כי אני רוצה לעצמי. וגם אם יש לו, בזה הוא יעשה לי טוב? בטוח הוא יעשה לי טוב. אבל אם אני מבקש ממנו את תכונת ההשפעה ואני בטוח שיש לו את זה אז הוא גם בטוח ייתן לי כי טבעה של התכונה הזאת להתפשט.

"זאת אומרת, שלאחר שהאדם מאמין בגדלות הקב"ה,"

גלעד: בנקודה אחת, מאמין זה לא כמו שבעולם שלנו שאני אומר אורן תאמין לי, תסמוך עלי, יש לי משהו שאתה לא רואה ויודע, לא. אמונה זה ביטחון מלא ביכולת הבורא לתת לנו את מה שאנחנו באמת רוצים שזו תכונת ההשפעה.

"שיש לו כל מיני תענוגים לתת להנבראים, ורצונו להטיב, אז ששייך לומר, שמתפלל להקב"ה, שבודאי יעזור לו, כי רצונו להטיב,"

גלעד: לכן הוא נקרא טוב ומיטיב, טוב כי זו תכונת ההשפעה שלו, ומיטיב כי הוא רוצה לתת לנו גם את אותה התכונה. מעבר לזה שהוא נותן לנו הכול, אבל דווקא את התכונה הזאת הוא רוצה לתת לנו, שנהיה כמוהו, זה נקרא טוב ומיטיב.

"לכן יש בידו של הקב"ה לתת לו, מה שלבו חפץ."

גלעד: כשאומרים שצריך להגדיל את שבחו של הקב"ה, זאת אומרת להגיע למצב שאתה בטוח שיש לו את התכונה הזאת ושהוא רוצה לתת לך את התכונה הזאת.

"ואז יכולה להיות התפילה בבטחון,"

גלעד: תפילה זו בקשה בביטחון שאני הולך לקבל אותה. אני זקוק לזה, החיים שלי זו התכונה הזאת, כמו החיים, ואני בטוח שאתה רוצה לתת לי אותם. ואז התפילה בביטחון.

"שהקב"ה יקבל תפילתו."

גלעד: עד כאן הוא מדבר על יחסים בין אדם לבורא. כל אחד פה הוא לבד, אני מול הבורא, אז רגע אני זוכר אותו או רגע אולי שכחתי, אחר כך משהו אחר מטריד אותי ואין לי אחיזה בתכונה שנקראת בורא. ודבר שני, תמיד יש ספק, אולי אני מדמיין וזה לא באמת הבורא, אולי אני מדבר עם עצמי ונדמה לי שזה הבורא, מה זה הדבר הזה? אם היינו יכולים לחיות את החיים רק במציאות הזאת אז לא צריך אנשים ולא צריך תיקונים כי אנחנו כבר מתוקנים, קשר בין אדם לבורא, אותה תכונה, גמרנו. אבל כנראה שאנחנו לא כאלה כמו שהרב שרטט בשרטוט, אז מכיוון שאנחנו לא כאלה הוא עובר לחלק הבא שהוא מדבר על אהבת חברים כדי שנגיע להבנה ולהכרה הזאת של הקשר בינינו לבין הבורא. אז הוא ממשיך.

"וכמו כן אצל אהבת חברים, שמקודם תחילת הכל כשמתאספים,"

גלעד: מתאספים זה יכול להיות פה בשיעור או ביום הראשון של הכנס או מישיבת החברים בכנס לשיעור, כל רגע מתאספים מחדש. זה מאוד תלוי באדם עצמו ובאווירה, ברוח שיש ובכנס יש רוח כזאת שאפשר להתאסף כל רגע מחדש. זה לא פעם אחת התאספנו וממשיכים. כל רגע אנחנו נכנסים למצב הזה של לאסוף את חלקינו פנימה ולהתאסף יחד עם עוד חברים כמוני שרוצים גם כן לאסוף את הכול ביחד, לגלות את הבורא בינינו.

גלעד: צריכים לסדר שבחו של החברים

"וכמו כן אצל אהבת חברים, שמקודם תחילת הכל כשמתאספים, צריכים לסדר שבחו של החברים,"

גלעד: לא של הבורא, של החברים.

"את חשיבותו של כל אחד מהחברים. ובשיעור שמשער את גדלות של החברה, בשיעור זה הוא יכול לכבד את החברה."

גלעד: כשמשהו גדול בעיניי אז אני מכבד אותו. מה עושים בדרך כלל כשרוצים למכור לנו משהו? לוקחים לפעמים סלב שיש לנו איזו הערכה אליו, חושבים שהוא בדרן, מצחיק, רציני, חכם או גאון, לא משנה מה, ואז הוא אומר לי בוא תקנה את משחת השיניים או את הממתק הזה. בגלל שהוא גדול בעיניי אני אקנה, אחרת לא היו משקיעים כל כך הרבה כסף כדי לשלם לסלבים האלה, מעצבי דעת קהל, יוטיוברים, טוויטרים, טיקטוקרים, או משפיענים. תראו איזה מצחיק, אנחנו מדברים על השפעה והם משפיענים כי הם צברו איזה כוח, הצליחו ליצור נקודת משיכה אליהם ואז הם מוכרים לנו כל דבר כי אנחנו סומכים עליהם. פה באופן טבעי אני מסתכל על החברים ואומר מה יש בהם, הם כמוני. אבל אני חייב להתחיל להגדיל אותם ואם אני מצליח אני פתאום רואה איך הם משפיעים עלי את גדלות הבורא והדרך כמו שאורן אמר קודם, הרב, הספרים והחברים, הם משפיעים עלי את הכול בחזרה. זה מעין פינג פונג שבו אני יוצר את המציאות כי אני נותן להם כוח להיות גדולים והם מגדילים אותי בחזרה.

אורן: נגיד אני יושב ביניכם, במערכת, בזום, או בכנס בשבוע הבא. חלק מהאנשים סביבי, אני מכיר קצת לפחות ויכול להסביר לעצמי מה מעלתם הרוחנית. אנחנו חברה רוחנית ולכן את מעלות האחר אנחנו מודדים בסרגל רוחני, עד כמה חשובה לו התפתחות הנשמה ועד כמה הוא משקיע בלימוד, בהתאספות שלנו. אז אם אני מכיר מישהו מסוים לכאורה קל לי לעשות, לכאורה כי גם בתוך זה אקבל הרבה הפרעות, אבל את זה אני שם רגע בצד. איך אני צריך לסדר לעצמי מבט ולהרים את החשיבות של האנשים סביבי שאני לא מכיר? איך אהפוך אותם לגדולים בעיניי? כאן כתוב שככל שאעשה אותם לגדולים בעיניי, כך אוכל לקבל דרכם התפתחות רוחנית. אז איך אני עושה אותם גדולים? כאן לא צריך להיות מסובכים. אני לא צריך לשבת עם כל אחד לראיון אישי כדי להכיר את חייו ולהתפעל. אם במקרה זה יוצא לי כשאני שומע בישיבת חברים ומספר כמה מאמצים עשה להגיע לכאן, אז קל לי כי הוא משתף אותי. אבל אני מתכוון לכאלה שאני לא מכיר, אני רק רואה אותם סביבי ואין לי איתם מילה, איך אני מסדר את היחס אליהם כדי לקבל מהם אור אינסוף? עצה פשוטה, אני משתף אתכם מה אני עושה. אומר לעצמי ככה, אתה אורן מכיר את עצמך טוב, אתה יודע שלפעמים קשה לך. הגשמיות, הארציות והחומריות מושכים אותך, מטביעים אותך. אתה צריך לעשות מאמץ כדי להתקרב עוד פעם לחברים, לחברה, לספרים, להתאספות. אנשים פה סביבי כנראה שגם הם עשויים מאותו חומר וגם להם יש כנראה כאלה קשיים פנימיים שהם צריכים להתגבר מעליהם ובכל זאת הם באו. ועוד אני אומר לעצמי, תראה אותו, אדם מבוגר ממך, אולי גם הבריאות שלו לא מאה, קל לו עכשיו להיות פה? בכלל לא בטוח, אז הוא התאמץ להיות פה. תעריך אותו הרבה, כי הוא מכבד את חיי הנשמה הרבה יותר ממך. אחר כך אני מסתכל לצד אחר ורואה בחור צעיר ואומר לעצמי, בגילו? אתה קרעת את הרחבות בשעה כזאת, לא פתחת ספר ללמוד איך מתקרבים לאור העליון, והוא כאן, אין לו מה לעשות? בטח שיש, אבל הוא מתגבר ומשתוקק לאלוקות, זה אדם גדול מבחינה רוחנית, תתקרב אליו, פנימית. אתה יכול לקבל ממנו אינסוף כוח, אור לנשמה, וכך על כל אחד סביבי אני מספר לעצמי סיפור. הסיפור הוא אחד, כמה הם משתוקקים לאור העליון הרבה יותר ממך וכמה הם גדולים וכדאי לך להתקרב אליהם. אנחנו בעניין רווחים, ככה באים רווחים. כשאתה קטן והם גדולים. הכול בסרגל רוחני, גדולים רק בפרמטר אחד. לא יפים, חכמים, אינטליגנטים או יצורים רגשיים במיוחד, כל אחד חצי פסיכולוג, לא. את כל זה מודדים בעולם הזה, זה לא עוזר לי בכלום לפתח את הנשמה. כמה תשוקה יש להם לאלוקות וכמה מאמצים הם מוכנים להשקיע כדי לרכוש את תכונת האור העליון שהיא אהבה והשפעה? ואז אני עובר ליד המטבח בכנס, המטבח הזה מוציא אלפי מנות, כפול עשרות פעמים. יש בפנים אנשים שבאים לפנות בוקר לשטוף כלים, להכין, לחתוך ולבשל. אומרים שהמקובלים נסתרים. שם הם נסתרים, במקומות שאף אחד לא רואה, הם משפיעים. ואני צריך לעבור וללקט, אלו יהלומים שהבורא מפזר לי בשדה החיים, חברים וחברות גדולים. אני מסדר את זה גם בלי להכיר אף אחד, זה המכנה המשותף היחיד בינינו.

גלעד: ואז קורה נס. אחרי שאפילו רק מתחילים לעשות את מה שאורן ייעץ לעשות עכשיו, המציאות משתנה. הם באמת נעשים גדולים. אתה פתאום מוצא את עצמך בעולם אחר של חברים גדולים, ואז הוא אומר לנו, ואח"כ, אחרי שהוא עושה את זה:

"ואח"כ יתפלל."

גלעד: מה זה להתפלל? יש לנו שיעורים שלמים על זה, זה אומר שאני רואה את עצמי פלילי, ביחס אליהם. משורש פ.ל.ל, להתפלל, אני רואה את עצמי כקטן, והוא אומר:

"היינו, שכל אחד צריך לעשות בקורת על עצמו, עד כמה הוא נותן כוחות עבור החברה."

גלעד: על עצמו כי על האחרים אין לי מה למתוח ביקורת, הם כבר גדולים. אם בדרך כלל אני מסתכל שכולם קטנים ושאני גדול, אז פה זה מתהפך, הם גדולים ואני קטן.

אז, אני עושה ביקורת על עצמי, מה עוד אני יכול לעשות כדי להיות דומה להם, כדי להיות ראוי להיות חבר שלהם, של החברים הגדולים האלה.

"עד כמה הוא נותן כוחות עבור החברה. ואז, כשרואים, שאין להם כח לעשות מה שהוא לטובת החברה, אז יש מקום לתפילה, שהקב"ה יעזור לו, שיתן לו כח ורצון לעסוק באהבת הזולת".

גלעד: אני מסתכל על החברים, הם כל כך גדולים, הם כל הזמן עוסקים באהבת הזולת, ואני מה? אז נתת להם, תן גם לי, בבקשה. אני רוצה להיות ראוי לחברים האלה.

"ואח"כ הוא צריך, כל אחד,להתנהג כמו בג' אחרונות של תפלת "שמונה עשרה".

גלעד: זה כבר שלב שלישי. נעשה סדר: שלב ראשון, גדלות החברים והחברה. שלב שני, אדם מסתכל על עצמו ורוצה גם להיות כמוהם, ועל זה הוא מבקש, והשלב השלישי, זה כבר שהוא צריך להתנהג כמו בג' אחרונות של תפילת שמונה עשרה. זו צורת העבודה.

"היינו, לאחר שסדר את כל מבוקשו לה', אמרו בזוהר הקדוש, שבג' אחרונות של תפלת "שמונה עשרה,"

גלעד: תפילת שמונה עשרה, זה שמונה עשרה בקשות שאומרים בבוקר. ג' אחרונות זאת הודיה.

"יהא דומה אצלו, כאילו הקב"ה כבר נתן לו את מבוקשו, והוא הלך ממנו".

גלעד: כאילו שכבר קיבלתי את מה שביקשתי. לא משנה מה שנדמה לי שאני. שלב ראשון, זה גדלות החברים ושלב שני, זה ביקורת על עצמי, שאני גם רוצה להיות כמוהם, ושלב שלישי, בלי קשר למה שקיבלתי, אני עושה עכשיו כאילו שקיבלתי את הגדלות ואני כבר כמוהם, קיבלתי מהבורא את מה שביקשתי. כל אחד מה שהוא מבקש, את תכונת ההשפעה, את הגדלות, לראות אותם עוד יותר גדולים, יש כבר הרבה הבחנות בפנים. אלה שלושת השלבים, שלב ראשון: גדלות החברים, שלב שני: ביקורת, מה עוד אני יכול לעשות כדי להיות כמוהם ובקשת עזרה, ושלב שלישי: כאילו כבר קיבלתי, קיבלתי מענה מהבורא. ואז הוא אומר:

"כן באהבת חברים צריכים להתנהג כן. שלאחר שעשה בקורת על עצמו, ועשה את העצה הידועה, שהתפלל, יחשוב עכשיו, כאילו תפלתו נתקבלה, וישבו בשמחה עם החברים, כאילו שכל החברים הם גוף אחד. וכמו שהגוף רצה, שכל האברים יהנו, כמו כן הוא רוצה, שכל החברים יהנו עכשיו".

גלעד: הוא כבר עבר מחשבון של אני הפרטי לחשבון של כל החברים, ביחד, גוף אחד, כאיש אחד בלב אחד. שימו לב איך הבן אדם עלה מדרגה, הגעתי אפס, כלום, מנותק, עולם של בילבולים, נכנסתי לחברה ומה רב"ש אמר? צריך להגדיל את החברים. מתחיל להגדיל אחד אחד, את כולם, לראות עד כמה הם גדולים מטרתית. רק בזה. גמרתי את זה, והשלב הטבעי הוא שאני רוצה להיות גדול כמוהם, אז אני מבקש עזרה, תעזור לי להיות גדול כמוהם, ובשלב השלישי, אני כבר לא חושב על עצמי, אלא אני חושב על כולם ביחד, כמה זכינו להיות באמת, במדרגה שקיבלנו מענה מהבורא, וכולנו כבר בגדלות כמוהו. שעברתי מאני לאנחנו בשלושה צעדים. גדלות החברים, בקשת עזרה להיות כמוהם, מצב שבו כבר כולנו ביחד. אלו שלושת השלבים, זו הטכניקה, מדע מדויק, איך להתאסף, איך לעשות את זה בצורה הנכונה.

"לכן אחרי כל החשבונות, בא הזמן של שמחה של אהבת חברים. ואז כל אחד צריך להרגיש את עצמו, שהוא מאושר, כאילו עשה עכשיו עסק טוב, שעל ידי העסק הזה ירויח הרבה כסף.

אורן: כאן אנחנו מרוויחים כיסופין, תשוקה לאלוקות.

"ומדרך העולם הוא, שנותן אז משקה להחברים. כמו כן כאן, כל אחד צריך, שחברו ישתה משקה ויאכל עוגות, וכדומה, מטעם שעכשיו הוא מאושר, אז הוא רוצה, שגם החברים ירגישו את עצמם בטוב. לכן צריך להיות, בזמן שהאסיפה מתפזרת, צריך להיות מתוך שמחה והתרוממות.

וזהו על דרך "זמן של תורה" ו"זמן של תפלה". כי "זמן של תורה" הוא בחינת שלימות, שאין שום חסרון. וזה נקרא בחינת "ימין". כמו שכתוב "מימינו אש דת למו". מה שאין כן "זמן של תפלה" נקרא "שמאל". כי מקום החסרון הוא מקום הצריך תיקון. וזה נקרא "תיקון הכלים". מה שאין כן בחינת "תורה", שנקרא, "ימין", אין מקום לתיקונים. לכן נקראת תורה "מתנה".

והדרך הוא, שנותנים מתנות למי שאוהבים. ודרך העולם הוא, שאין אוהבים בעל חסרון. לכן ב"זמן של תורה" אין מקום לחשוב על תיקונים. ובזמן שעוזבים את האסיפה, צריך להיות כמו בג' אחרונות של שמונה עשרה כנ"ל. ומשום זה כולם ירגישו שלימות".

אורן: השלישיה הזאת של השלבים, זו נוסחה שאותה אנחנו יכולים להפעיל תמיד, כשאנחנו מתכוננים להתאספות עם החברים, כשאנחנו מגיעים להתאספות עצמה. בתוך כל רגע מחדש, כשהלכתי לאיבוד ואני רוצה נקודת התחלה, תמיד שלושת השלבים האלה נמצאים לפני.

נראה את קליפ 3 של הרב ולאחר מכן נשמע שאלות.

קליפ רב: ישיבה נכונה של הקבוצה

ישיבה נכונה של הקבוצה תביא לתוצאות. תחילה יבינו כולם את המצב השלילי בו הם נמצאים, ואת המטרה הנמצאת לפניהם. הם יבינו כי עליהם להרים את המטרה הזו כחיובית, ויאמינו שיש להם כוחות להתחבר יחד כדי להגיע לאותו חיבור, שנקרא "המטרה". עליהם להיות בטוחים שהם מגיעים לערבות, כתנאי לקבלת האור העליון, לקבלת התורה. ואז כתוצאה מכך, הם ייצאו מישיבה כזו ב"שמחה". כי "שמחה" היא רק הסימן עבור האדם, שאמנם אין לו את מה שהוא רוצה, אולם הוא בטוח שיהיה לו, ואז כביכול יש לו, זו "ישיבת החברים".

יש לבדוק האם אכן כך קורה. כלומר, איננו מסתירים את המצב הנוכחי, שהוא הגרוע ביותר שיכול להיות. אולם אם ממנו נשיג את המטרה, אז נגיע להשגה פי תר"כ פעמים, להשגת מצב האין סוף המלא, הנצחי. כי במצב ההתחלתי בו היינו כאדם הראשון, (חזרה לשרטוט) בשורשו, היינו כ"עובר", שמרגיש רק את "אור הנפש", וכשחוזרים חזרה אז מגיעים לנרנח"י

גלעד: אומר לנו כאן הרב, יש לבדוק האם אכן כך זה קורה, כלומר, אנחנו לא מסתירים את המצב הנוכחי, אולם, אם נשיג ממנו את המטרה, נגיע לפי תר"ח פעמים. אנחנו עוד נלמד את זה מכמה היבטים, אנחנו לא רוצים היום להישאר בשכל, אלא, להכין את עצמנו להתאספות הגדולה. ההתאספות הגדולה ב-19-21 בפברואר, אבל היא כבר עכשיו, כי אם אנחנו מכינים את עצמנו נכון ומתרגלים את הדרך, איך מתאספים כל רגע מחדש, אז אנחנו כבר נמצאים בהתאספות. זאת ההתאספות. ללא ספק, באותו מקום ומעמד תהיה עוצמה הרבה יותר גדולה, בין היתר, בזכות כמות החברים, וההכנה שלנו. כבר קרוב ל-800 חברים נרשמו מכל העולם, לא מישראל, אלא מכל קצוות העולם.

תלמיד: כיף לי לשמוע שאני בין ה-800 אנשים שמגיעים. השאלה שלי היא איך להפוך כל בקשה שלנו לגשר שמקרב אותנו באמת לאחרים? איך לפתוח את הלב?

אורן: איך להפוך כל בקשה שלנו לגשר שמקרב אותנו לאחרים, איך לפתוח את הלב. ממי אני מבקש? כתוב במאמר שלפני שאני מבקש, אני צריך לסדר את שבחו של הבורא. אם אני מבקש מהבורא, אני צריך להגדיר לעצמי, מי זה הבורא. הבורא, אלה שגילו אותו, אומרים שיש לו תכונה אחת, אהבה, השפעה. מה יש לו לתת? מטבע הטוב להיטיב, והטבה היא רק מושלמת. אז לתת הכי טוב שהוא יכול לתת והכי שלם זה את תכונתו. אם את זה אתה מבקש, כלפי מי אתה תביע את תכונתו? כלפי נבראיו. בתוך הנבראים שלו אתה פוגש אותו. אם הוא אהבה ואתה מבקש ממנו אהבה, ואתה תתחיל להשתדל להתייחס באהבה לחברים שהוא נתן סביבך, בתוך היחס הזה, הוא מחכה לך. וכך הבקשה שלך הפכה לגשר שקושר אותך לאיברים של נשמתך.

תלמיד: אני מבין בשכל את הנוסחה שתיארתם לאסיפת חברים. אני גם יכול להעריך את המאמץ הנדרש לעשות, כדי לעשות את העבודה הזאת, ואני גם מבין שיש לי מה להרוויח מזה, שזאת המטרה שלי, כמו שתיארתם, לקבל את האור. אז נכנסה לי שאלה לגבי הרצון לקבל, כי אני מבין שהרצון לקבל שלי, רוצה את התענוגים, אבל אני גם מבין שזו דרך להשפעה, אולי. אז השאלה היא האם עצם המאמץ בעבודה הזאת, אני עדיין ברצון לקבל, על מנת לקבל, או שכבר נכנס מקום של השפעה, ומה הדיוק שאני צריך לשים לב אליו?

גלעד: זאת שאלה שבאמת מראה על עבודה, שאתה עושה עם עצמך, ולכן עולה השאלה הזאת. מתוך העבודה. זה לא אסור לקבל, אין לנו איסור ליהנות מהחיים. החכמה שלנו נקראת חכמת הקבלה. זאת אומרת, שכנראה שבאנו לפה לקבל, לא סתם לקבל, ולא רק אוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד שליטה, וידע, זה לא נקרא באמת לקבל, אלא באנו לפה לקבל את הדבר הגבוה ביותר שאדם יכול לחשוב על לקבל אותו בכלל, את תכונת הבורא, תכונת ההשפעה, ובאנו לפה ליהנות מהתכונה הזאת, כי אם לא נהנה ממנה, לא נעשה לו נחת רוח. טוב מאוד שאתה רוצה לקבל, אתה מגלה שרק דבר אחד אתה רוצה לקבל, את התכונה שלו. תשמור שאת זה אתה רוצה לקבל, ולא דברים אחרים, ואז מתוך זה, כמו שלמדנו כאן במאמר, אתה תרצה לראות את גדלות החברים, ואחר כך תרצה להיות כמוהם, ואחר כך, אתה תרצה כבר להרגיש את כולם יחד איתך, כאיש אחד בלב אחד. ושם אתה כבר תהיה בהשפעה, דווקא מתוך הרצון לקבל. החכמה הזאת היא מאוד טבעית, אי אפשר להגיד לך לא לקבל, יש כל מיני נזירות, להימנע מכל מיני דברים, כמו דיאטות למיניהן, זה לא עוזר. גם אם לשעתו אתה יכול לרגע לא לקבל ולא להנות, אחר כך תצא משם ותרצה פי כמה. באת לכאן כדי ליהנות, תברר ממה אתה רוצה להנות.

בואו ננסה רגע ליישם את מה שדיברנו עליו במהלך השיעור, שמסבירים הרב"ש והרב שלנו, ונעבור לשלוש שאלות לפי סדר המאמר. לכל שאלה נקדיש כחמש דקות ונדון בנושא. השאלה הראשונה, בואו נעזור אחד לשני להבין, עד כמה חשוב בעיני הכנס המתקרב? ננסה להגדיל, לתת גדלות אחד לשני. חמש דקות.

סדנה פעילה: בואו נעזור אחד לשני להבין עד כמה חשוב בעיני הכנס המתקרב? נתן גדלות אחד לשני.

גלעד: יש לנו עוד עשרה ימים עד הכנס עצמו, בשבוע הבא תהיה פה ישיבת חברים, תהיה ממש ישיבת חברים אמיתית, לגברים ולנשים במקביל, ואנחנו רוצים להכין את עצמנו כבר לשבוע הבא ובכלל, לכנס, והשאלה היא מה עוד אני רוצה שיעלה בחשיבות בעיני עד הכנס? מעכשיו, מהרגע הזה. אני כבר רוצה להיכנס לתהליך של עליה בחשיבות, שהלב שלי יתרכך, ישתנה. מה עוד אני רוצה שיעלה בחשיבות בעיני עד הכנס? 4 דקות.

שאלת סדנה: מה עוד אני רוצה שיעלה בחשיבות בעיני עד הכנס?

גלעד: אחרי שני השלבים הראשונים, שבשלב הראשון, אמרנו כמה הכנס חשוב בעיני ואחר כך מה אני עוד רוצה שיעלה בחשיבות, בואו נראה את עצמנו במדרגה שאחרי הכנס. איך אנחנו מרגישים ועל מה אנחנו חושבים, מה המצב בינינו ומה היחס שלנו למציאות שאחרי הכנס. אני רק רוצה לציין שמישהו אנוס פטור, לא יכול להגיע לכנס, או מישהו שיהיה כל השלושה ימים או רק יום אחד, כשכולנו ברוח הזאת של הכנס, אנחנו בפנים. אז לא להיות עצובים אם לא הצלחתי להגיע לכל הכנס. אנחנו מתקדמים ביחיד ולומדים ביחד, ואנחנו גם מתקדמים. בואו נראה את עצמנו במדרגה שאחרי הכנס, איך אנחנו מרגישים, על מה אנחנו חושבים ומה היחס שלנו למציאות אחרי הכנס.

שאלת סדנה: בואו נראה את עצמנו במדרגה שאחרי הכנס, איך אנחנו מרגישים, על מה אנחנו חושבים, מה המצב בינינו, מה היחס שלנו למציאות אחרי הכנס?

גלעד: עברנו את שלושת השלבים האלה כדוגמא, מעלים חשיבות. מה עוד רוצים שיקרה, ואנחנו כבר מוצאים את עצמנו במצב שאליו רצינו להגיע. ועכשיו נדבר על מה יהיה פה בכנס. מה יהיה התוכן שנלמד בכל אחד מהשיעורים.

יהיו לנו שישה שיעורים בכנס:

השיעור הראשון: מדבר על עשירייה כתנאי לדבקות. גם מי שעוד לא בעשירייה ילמד את הערך של מהי עשירייה.

בשיעור השני: נדבר על אתם עשיתם אותי, איך אנחנו כנבראים בונים את נוכחות הבורא בינינו.

בשיעור השלישי: מדברים על מה מפריע לנו להתחבר באמת, אנחנו רוצים עוד, רוצים להתחבר יותר באמת.

בשיעור רביעי: ערבות בעשירייה. איך אנחנו מגיעים למושג של ערבות הדדית מלאה בינינו וכמובן בינינו עם הבורא.

בשיעור החמישי: מגיעים לתפילה.

בשיעור השישי: כריתת ברית, זהו ערך שמקובלים מדברים עליו, איך אנחנו יוצרים מצב שאנחנו שומרים על המצב ולא מאבדים אותו גם אחרי הכנס, אלא מתחזקים עוד יותר.

נראה שוב איך יום בכנס בנוי:

משבע עד שמונה בבוקר אולפן פתוח, יהיו שידורים ברדיו של הקבלה. אני מאוד ממליץ להתחבר לזה דרך לינק כבר מהדרך.

התכנסות ובופה, הכנה בעשירייה, ישיבת חברים, אחר כך, השיעור הראשון מתשע עד אחת עשרה. אחר כך הפסקה פעילה עם אולפן פתוח, עם הרבה מאוד פעילויות. סעודה שהיא גם חוויה בפני עצמה והזדמנות להתחבר,לא סתם אוכל טעים. לאחר מכן שוב הפסקה פעילה וסעודה עם ערב תרבות.

אחר כך, השיעור השני, בונים חברה רוחנית בהנחיית ההנהלה. לאחר מכן הפסקה פעילה, סעודת ערב וערב תרבות. וכך יהיה כל יום בנוי בצורה דומה לימים האלה. נעבור להודעות ואחר כך נטעם טעימה משיר של כנס. בשבוע שעבר למדנו שיר וגם היום נלמד שיר ביחד.

רוני: אנחנו מתכוננים ביחד לכנס והבנו שיש תלמידים שאין להם את טלפון ההודעות של קהילת הלומדים. זה חשוב לנו לקראת הכנס כי חברים רבים הביעו רצון להשתתף בתורנות בכנס, מי שרוצה לעשות כן שירשום לנו הודעה לטלפון של הודעות קהילת הלומדים. המספר הוא 055-9477565. תרשמו לעצמכם ותשמרו את הטלפון תחת הכותרת "הודעות קהילת לומדים", ותרשמו לנו הודעה: שם, שם משפחה ועיר. אנחנו נשמור את זה ואתם תוכלו לקבל את כל ההודעות.

אורן: אתם צריכים את הטלפון הזה שיהיה אצלכם.

רוני: גם מי שצריך עזרה להירשם לכנס, ונתקל בבעיה תפנו אלינו ונעזור. זה השימושים של הטלפון לקראת הכנס, ועל שאר השימושים נדבר בשבוע הבא.

מה לוח הזמנים שלנו לתקופה הקרובה? כהכנה לכנס, ביום רביעי, יהיה לנו שיעור שאלות ותשובות עם סער צוקר ושרון יעקובוב. תבואו ביום רביעי בשמונה בערב ותשאלו את כל השאלות. במוצאי שבת, ב 14.2 בשעה 19:30 עד 21:00 יהיה לנו שיעור חובה של הכנה לכנס, זה שיעור חובה למי שלא היה בכנס אף פעם וזו ההשתתפות הראשונה שלו. תרשמו ביומן ותפנו את עצמכם מהכל כדי שתוכלו להשתתף בשיעור הזה. תהיה שם התמצאות מה עושים בכנס, מה הם התכנים, מה הולכים ללמוד, איפה יהיו עמדות קהילת הלומדים, איפה אפשר לפגוש את כל החברים, זה יהיה מוקלט וגם תוכלו לשאול שאלות, כדאי מאוד להגיע ולא לחכות להקלטה.

ביום שני הבא במקום השיעור שלנו, תהיה לנו התכנסות מיוחדת של נשות כל העולם שמגיעות לכנס, ישיבת החברות העולמית לנשים, ביום שני בשעה 18:30, 16.2.26. למחרת, תהיה לנו ישיבת החברים העולמית של הגברים. מומלץ לא לפספס ולהגיע. זה יהיה ביום שלישי, 17.2.26 בשעה 18:30.

איתי: אני רוצה לספר סוד קטן לגברים, שמי שרגיל ביום שני להגיע, נכון שתהיה ישיבת חברים לנשים ולגברים תהיה ישיבת חברים מאוד פנימית ומיוחדת עם כל האורחים שהגיעו מחוץ לארץ. אם אפשר לעשות מאמץ ולהגיע, יותר ממומלץ לבוא ולהתכלל בחוויה הזאת. כולנו נהיה פה, כל הצוות, לא תהיו לבד, תראו אנשים שתוכלו לזהות ואנחנו נעזור לכם בכל מה שצריך. ביום שני תהיה גם ישיבת חברים מקבילה וסודית של הגברים וכולכם מוזמנים אליה.

אורן: ביום שני אני רגיל לבוא לפה לקהילת הלומדים, וביום שני הבא אני בא לפה במקום שיעור, יש משהו הרבה יותר חזק, ישיבת חברים וישיבת חברות. מדובר בהתאספות שבה אנחנו פועלים לפי מה שכתוב במאמר של סדר ישיבת החברה. תחילה שמתאספים צריך להיות סדר היום, שכל אחד מדבר בחשיבות החברה. בישיבת חברים מתאספים כדי לדבר בחשיבות החברה, חשיבות החברים, חשיבות הבורא, חשיבות המטרה. כתוצאה מזה אנחנו מתמלאים בחשיבות, שלי לבד אין בכלל. אבל כשאני נכלל בכל החברים או בכל החברות, פתאום הם ממלאים לי את הבטריה, פתאום יש לי תשוקה לרוחניות, וזה מה שעושים בישיבת החברים. לכן למדנו את המאמר הזה היום, כדי להכין את עצמנו. בכנס, חוץ מפעולה של לימוד, יש הרבה פעולות של ישיבת חברים. אז ביום שני הבא בכנס, בגלל שכבר יגיעו לפה הרבה חברים מחוץ לארץ, אנחנו עושים אירוע חגיגי גדול שאתם כחברי קהילת הלומדים מוזמנים אליו באהבה. כאן. באולם האירועים למטה, תהיה ישיבת החברות, ובמקביל תהיה גם ישיבת חברים. האירוע של הנשים יהיה משודר, והאירוע של הגברים יהיה פה לוקאלי ללא שידור. אז ביום שני הבא ב-18:30 כרגיל כולם מוזמנים לכא. תפגשו את כולנו ונעשה מדורה גדולה של אהבה וחשיבות המטרה. זה מה שעושים בישיבת חברים.

איתי: ביום שלישי נוכל להתחבר דרך מערכת הערבות, להיכנס לחדרים שלכם ולצפות ביחד בישיבת החברים, גם כן.

תלמיד: אני עובד ליד שדה התעופה אז כשאני יוצא לכאן אני לוקח חבר מטורקיה. יום למחרת אני לוקח איתי דווקא נשים. אז מותר לי להתחבר לישיבת חברים?

איתי: כשתגיע לפה תחפש אותי, אני אהיה פה ונהיה ביחד.

דבר אחרון קטן, ב-23.2.26 ביום שני שאחרי הכנס ממליץ לכולם להגיע לשיעור, כי יהיה לנו שיעור מאוד מיוחד עם הרבה חברים מהכלי העולמי, שנוכל להרגיש אותם ולהתקרב אליהם. אנחנו עובדים על השיעור שאחרי הכנס, יש אדווה של גדלות מטרה שאי אפשר לתאר אותה, אז ההמלצה שלנו שכולם יגיעו לשיעור ביום שני שאחרי הכנס. נתראה בקרוב.

גלעד: המאמר הראשון של שמעתי מתחיל במילים הנה כתוב אין עוד מלבדו, אין שום כח אחר בעולם.

[קליפ "אין עוד מלבדו" מכנס מאי 2025]

גבוה מעל הדרכים השבורות

מעל ים של יאוש ודמעות

הבאת אותנו לכן על כנפי נשרים

מעבר לכל דמיונות השב

אל שביל האמת הנסתר

כל הסודות הכמוסים נפתחים

הנה כתוב אין עוד מלבדו

אין שום כוח אחר

רק אתה לעולם ועד

הנה כתוב אין עוד מלבדו

אין שום כוח אחר

רק הלב הבוער

נפלתי וקמתי חיפשתי מוצא

אבל אתה לא ויתרת עלי

כמו צמח צמא במדבר למים חיים

אבוד בלי כוחות לא מצאתי סימן

אך היית תמיד לצידי

הבאת אותי אל אורך אל מקור החיים

הנה כתוב אין עוד מלבדו

אין שום כוח אחר

רק אתה לעולם ועד

הנה כתוב אין עוד מלבדו

אין שום כוח אחר

רק הלב הבוער

מעל ההרים אל היום שעולה

מאלף לילות חשוכים

הבאת אותנו על כנפי נשרים

הנה כתוב אין עוד מלבדו

אין שום כוח אחר

רק אתה לעולם ועד

הנה כתוב אין עוד מלבדו

אין שום כוח אחר

רק הלב הבוער

(סוף השיעור)