שיעור בוקר 08.04.2026 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
שיעור מוקלט מתאריך 20.03.2002
https://kabbalahmedia.info/he/lessons/cu/UOFXm7Yr?activeTab=transcription&mediaType=video
ספר "כתבי רב"ש", כרך א', עמ' 249, "בא אל פרעה - ב'"
פסח נקרא "פָּסַח". בכל העבודה הגדולה שהאדם עובר בעליות ובירידות, פעם הוא משתוקק לרוחניות, פעם הוא משתוקק לתענוגים דעולם הזה, פעם יש לו חשבונות רק לעצמו, פעם הוא מתחשב אולי במישהו, אומנם ההתחשבות במישהו ודאי שהיא אגואיסטית, זה נמצא עדיין במישור דעולם הזה. אבל כמו שכותב בעל הסולם בדף ע' ב"פרי חכם - אגרות", הבורא סופר את כל הפעמים שאדם מתרומם אליו, ומכל הפעמים האלה הוא אוסף מידה מספקת כדי לתת לאדם אור שיוציא אותו ממצרים, שיכנס לייחוד, לקשר עם הבורא, ויגלה את האלוהות, את העולם הבא.
לכן המעשה עצמו, הפעמים הרבות האלה שאדם עובר יום אחרי יום, בוקר אחרי בוקר, בזמן הלימוד, בזמן ההכנה, בזמן שמשקיע בחברה, מצטברות לאט לאט למצב שנקרא פסח. כלומר אוספים את כל הדברים החיוביים, ואת הדברים השליליים, את הנפילות לא סופרים.
נפילות הן כשאדם היה שקוע תחת שליטת מצרים, זה נקרא שבבתי המצרים הקדוש ברוך הוא עושה חשבון אחד ובבתי ישראל עושה חשבון שני. לכל נשמה ונשמה זה חשבון אחר, מידה אחרת. כשמגיעה איזו נשמה למידה מספקת של בתי ישראל כנגד בתי המצרים, ובתים נקראים כלים, אז הבורא עושה פסח, מקבץ אותם, ומתוך זה עושה יציאת מצרים. אחרי שקיבץ את הכלים הטובים הוא נותן את אור התיקון, ואדם בכלים האלה מרגיש שהוא יוצא ממצרים.
המצרים, הכלים דקבלה נשארים בינתיים במצרים, הוא לא יכול להציל אותם, הוא עדיין רק עם גלגלתא עיניים. עם ישראל יוצאים וזוכים אחר כך לקבלת התורה. לאחר מכן בגמר התיקון יתקנו גם את המצרים. את הכלים שלקחו ממצרים מתקנים לאט לאט, עושים שבירה, חורבן בית המקדש הראשון, השני, ואנחנו שנמצאים עכשיו כאן בגמר התיקון עושים את השלב האחרון. זה בעצם כל העניין.
אנחנו צריכים לקבל גם עליות וירידות יחד, גם אלו וגם אלו צריכים לעבור ולעבור כמה שיותר מהר. זה תלוי ביגיעת האדם, עד כמה הוא משקיע. יש כאן הרבה כוחות בקבוצה, ומי שמצטרף ורוצה באמת לזכות להשתמש בכוח הקבוצה, אז הוא צריך כמה שיותר להתחבר על ידי עבודה, על ידי לימוד, על ידי כוונה. ואז הכרת גדלות הבורא, גדלות יציאת מצרים, חשיבות הכניסה לרוחניות, מה שיש בקבוצה יעבור אליו, והוא יזכה לצאת עם כולם.
אנחנו רואים שמשה הוא שבא לפרעה, הוא נלחם עם פרעה, הוא מתקשר עם הבורא, רק נקודה אחת שבלב בינתיים נמצאת בקשר עם הבורא, ויתר העם בכלל לא יודעים מה ומי. בחושך, בחיפזון, משה אומר להם, "לכו, קחו את הכלים ובחצות הלילה נברח". הם פשוט שומעים לו, נשמעים, נכנעים למשה, ובזה זוכים ליציאת מצרים.
לכן עלינו להבין שאנחנו לא צריכים להגיע למצב ש"כל עצמותי תאמרנה", זה עוד לא גמר תיקון, זו רק התחלת הדרך. זו רק נקודה אחת שבי שתדבר בעד יציאת מצרים, ויתר הנקודות שבי שנקראות עם ישראל כלפי משה ייכנעו לזה. לכן אדם כשבא לקבוצה הוא צריך להיכנע לקבוצה כדי שהיא תמשוך אותו, תיקח אותו, תקלוט אותו, ואיתה יחד הוא ייצא מהמצב שלו למצב יותר טוב.
מי שבא מחו"ל שואל אותי איך אדם צריך לבוא לכאן, עם איזה כוונות, עם איזה רצונות, איך הוא צריך להכין את עצמו כשהוא בא ל"בני ברוך" לשבוע ימים, אז זה בעצם העניין. כל אחד שנמצא אצלנו גם צריך לעשות את זה. והאורחים, אם הם רוצים להיות איתנו, הם גם צריכים לעשות כך. גם אלו שלא באים אלא נמצאים בכל מיני מקומות אחרים, בארצות תבל או בישראל מרחוק, הם גם צריכים להתאחד עם המשימה הזאת, עם כל המסר הזה יחד, וזה ללא גבולות.
רק נקודה אחת, פרעה, היא כנגד נקודת הבורא, ומשה נמצא ביניהם. זו הנקודה שבלב שלנו שהיא המכרעת בין פרעה לבורא, ויתר הרצונות שלנו הם פשוט צריכים להיכנע. כך אדם בקבוצה. לכן כתוב ביציאת מצרים "היום נעשיתם לעם", לפני זה הם לא היו עם. היציאה הזאת, קניית המסך, היא גם בתוך האדם, הוא מקבל על ידי האור העליון שבא אליו. ג"ר דחכמה בא ביציאת מצרים, אי אפשר להכשיר את הכלים אלא על ידי ג"ר דחכמה, שזה נקרא קריעת ים סוף, ואפשר לעשות את זה רק על ידי חיבור. אם הרבה אנשים, הרבה חברים יתחברו יחד, ייעשו לעם, לכלי אחד, אז מלמעלה יבוא האור שיוכל להוציא אותנו ממצרים.
לכן חיבור, אהבה, ויתור, הם דברים הכרחיים בחג הזה. זה בעצם התנאי, שהרצון של כל אחד ואחד יתחבר עם השני, וכך יהיו באמת רצונות פסח. זאת אומרת אנחנו נכניע, נוריד את הרצונות הגשמיים שלנו, את הרצונות האגואיסטיים שלנו, את החשבונות אחד עם השני, ורק נחבר את ההשתוקקויות, את הנקודות שבלב כולן יחד, שיתחברו כל הנקודות שבלב לכלי אחד במידה מספקת כדי למשוך, לזכות לאור שיבוא מלמעלה.
ביציאת מצרים, בפסח, יש חיבור של כל המאמרים, של כל עבודת האדם, זה סיכום של כל התהליך שהוא עבר במשך שנים בזמן ההכנה. לכן הכול כאן צריך להתחבר ולבוא למידה הנכונה. אם נעשה את זה, אז אורות של פסח, גם בגשמיות וגם ברוחניות, ישפיעו עלינו כך שנזכה באמת לקרבה הרוחנית.
תלמיד: האם מה שהופך גוף מסוים לעם זו ההתבטלות שלו כנגד הכוח שנקרא משה?
עַם לא נעשה בזה שיענקל מתחבר עם שלוימה, עַם נעשה מזה שהם כולם מתחברים למשה. משה הוא הרועה הנאמן מה שנקרא, הוא נציג הבורא בתוך העם, והכוונה היא שעם ישראל מתחברים למשה. משה הוא בחינת ישראל, ישר א-ל, הוא הכיוון, מי שנותן כיוון, והיתר הם כמו צאן, הם מתחברים אליו והוא מביא אותם.
תלמיד: אם זה המכנה המשותף, החיבור כנגד מידת משה, אז למה צריך להכניס אהבה לסיפור הזה?
אתה שואל כך, אם כל אחד משלושה מיליון שהיו במצרים היה מתחבר למשה, אז היה הכול בסדר. למה הם צריכים להתחבר ביניהם כדי להתחבר למשה ולהתחבר לבורא? שיתחברו למשה ולבורא. למה התנאי הזה שיתחברו ביניהם חייב להיות התנאי ההכרחי?
התנאי ההכרחי להתחבר למשה הוא כדי לסלק אהבה עצמית. וסילוק אהבה עצמית, התוצאה ממנו היא אהבת הזולת. לכן קודם כל מתחברים ביניהם, זה נקרא שמבטלים את האהבה העצמית, ואז יכולים לקבל את המסר של משה, את אהבת ה', ודרך משה מתחברים לה'.
תלמיד: כלומר לא צריך להסכים עם משה, צריך ממש להגיע לדרגה שלו.
לא צריכים להגיע לדרגת משה, אלא צריכים לקבל את עבודת אהבת הזולת בדרגה שבה נמצא עם ישראל, לא איפה שנמצא משה, משה נמצא בדרגה רוחנית.
מה זה שהוא יכול למשוך אותם, להביא אותם? הוא נמצא בדרגה רוחנית, העם נמצא בדרגה גשמית. התנאי ללכת אחרי משה, הוא שאתה קודם כל עושה צמצום על כלים דקבלה שלך, כתוצאה מזה אתה מתחבר עם כולם ברמה שלך, עם שלושה מיליון כמוך, ואחרי שעשית את הוויתור על האגו שלך, אתה יכול להתחבר למשה. לפני זה אתה לא יכול.
יציאת מצרים עצמה היא שאתה מתחבר עם משה לא בדרגת משה, אתה יוצא ממצרים כשאתה מתחבר עם משה בדרגת הביטול שלך, זה נקרא לידה. יציאת מצרים נקראת לידה. מספיק לך ללכת אחריו עם עיניים סגורות. משה הולך עם עיניים פקוחות, הולך קדימה עם המטה שלו והוא יודע איך להביא את העם. וכשהוא הולך בדרך, יש עוד כל מיני מובילים חוץ ממנו, יש את נחשון, עוד נדבר על הדברים האלה בפסח. הביטול שלך כלפי משה צריך להיות כמו תינוק כלפי גדול וזה מספיק. התינוק לא יודע לאן האבא לוקח אותו, הוא מחזיק אותו ביד וזה מספיק לו, הוא יודע שהוא בטוח והולך כל פעם למקום טוב.
לדרגת משה מגיעים רק אחרי שעוברים את המחסום ונכנסים לארץ ישראל. דרגת משה זו דרגה גדולה מאוד, משה הוא הגדול שבנביאים. גם כשהוא היה איתם במצרים הדרגה שלו כבר לא הייתה מצרים, הדרגה שלו הייתה ישראל, ארץ ישראל. לכן הוא לא נכנס לארץ ישראל, הוא מעֵבר לזה.
תלמיד: אם בני ישראל כבר עברו את יציאת מצרים, אז למה אנחנו בזמן הזה צריכים לעבור אותה עוד פעם, האם זה לא הספיק אז?
בני ישראל עברו את יציאת מצרים בתקופה היסטורית לפני 4000 שנה. אנחנו לא צריכים לעבור את יציאת מצרים בגשמיות. אני לא צריך עכשיו ללכת כמו אברהם לאור כשדים, לסדאם, לעבור אחר כך לארץ ישראל, מארץ ישראל לרדת למצרים, וממצרים לחזור שוב לארץ ישראל, לבנות את בית המקדש הראשון והשני, ולעבור את כל התהליך הזה. מה שעשו הגופים שלנו בגלגולים הקודמים אנחנו כבר לא צריכים לעבור.
תלמיד: הם עברו את זה גם מבחינה רוחנית.
הגלגולים האלה היו, ומה ששורש רוחני צריך לעשות, הגופים האלה עשו את זה בגשמיות. ברוחניות הם לא עשו בזה כלום, ברוחניות הנשמה לא הגיעה לדברים האלה. ברוחניות הם היו בדרגה כמו שהיו, עמך. הם יצאו ממצרים לארץ ישראל, וכל הדברים האלה קרו רק בגשמיות. מה שהיה להם מזה ברוחניות, הייתה להם הארת הנפש בלבד.
הייתה להם הרגשה שהם קרובים לאלוהות, שהם עושים דברים, אבל זה כמו אדם שיש לו איזו התפעלות מאלוהות. אבל מה שכתוב בתורה, הדרגות הרוחניות האלה, אנחנו צריכים לעבור עכשיו בזמן שלנו ברוחניות, בפנימיות. אז הנשמות שלנו לא עברו את זה, הייתה אצלם התאמה בין גשמיות לרוחניות רק בדרגת נפש.
ואם יש איזה שורש רוחני, הוא חייב להגיע לענף הגשמי ולהתבצע בו. לכן עשינו את כל הדרך הזאת בגשמיות, חוץ מגמר התיקון. היינו במצרים, יצאנו ממצרים, כבשנו את ארץ ישראל, בנינו את בית המקדש הראשון, והוא נחרב, זה מוחין דחיה. ואז בנינו את בית המקדש השני והוא נחרב, מוחין דנשמה, ויצאנו לגלות האחרונה. עברנו ארבע גלויות, ועכשיו יצאנו מהגלות האחרונה, ועלינו לבנות את בית המקדש השלישי ששם מוחין דחיה, ומוחין דנשמה יהיו יחד כמוחין דיחידה, כי בית המקדש השלישי יהיה כמו השניים הקודמים.
זה בהתאם לעולם הנקודים, ששם הייתה התפשטות אבא ואמא, ארבעת המלכים הראשונים, הם כנגד בית המקדש הראשון, על האור דחכמה, ואחר כך התפשטות ישסו"ת, וארבעת המלכים השניים כנגד ישסו"ת. ההתפשטות הראשונה נקראת בית המקדש הראשון, וההתפשטות השנייה בית המקדש השני.
זאת אומרת, בגשמיות עשינו את כל הדרך עד גמר התיקון. אבל ברוחניות עדיין לא עשינו כלום, הגענו עכשיו רק למצבנו , לזמן ההכנה. ועכשיו אנחנו צריכים לעשות את יציאת מצרים, את הכניסה לרוחניות, ואת כל הדרך הזאת ברוחניות. זאת אומרת, הזמן שלנו הוא זמן ההכנה שצריך להיגמר בקרוב לכל הנשמות, ואז הן יצאו לרוחניות, יעלו ברוחניות את סולם המדרגות, את 125 המדרגות, ויגיעו לגמר התיקון.
תכלס בגשמיות לפני בית המקדש השלישי כמעט ולא צריך להתבצע שום דבר, חוץ מהדברים שתלויים בנו, במעשה שלנו, כמה ייסורים או כמה דברים טובים יתגלו, כדי ללוות את התיקון האחרון שלנו.
תלמיד: מה העניין של פסח, כל העניין של עשר המכות, ושהוא פּסח על בתי היהודים?
לגבי שהוא פָּסַח על בתי יהודים, על זה כבר קראנו ודיברנו. שאדם נמצא במצבים רעים ובמצבים טובים, יותר קרובים או יותר רחוקים מהבורא. וכמו שאמרתי באגרות של בעל הסולם בדף ע', שם יש אגרת שבה הוא מסביר שבקשר של האדם עם הבורא, האדם מתרומם בקשר באהבה לבורא, ואחר כך לא, וכן ולא, אבל הבורא סופר רק את הדברים הטובים, מקבץ אותם לסאה, למידה, ואז הוא יכול באמת לקשור את האדם אליו.
זה נקרא פָּסַח, זאת אומרת שהבורא בחשבון שלו כלפי האדם, פוסח ולוקח בחשבון רק את הדברים הטובים, ואת הדברים הרעים לא. למה הוא לא לוקח את הדברים הרעים? הרי האדם אשם בהם כביכול. אז זה לא שהאדם אשם, הוא לא אשם, אלא הבורא בכוונה נותן לו הכבדת הלב, וכל מיני מעשים שאדם נכשל בהם, כדי שמתוך החושך האדם יגלה את האור. לכן אין כאן חשבון עם האדם כמה הוא יהיה חזק, או כמה הוא יהיה מוצלח או לא מוצלח. אלא החשבון הוא האם האדם עבר מספיק כדי להרגיש עכשיו את אהבת ה', דבקות ה', ואם הוא מרגיש את הקשר עם הבורא או לא.
אם הוא עבר מספיק, והתדירות הזאת תלויה באדם, בכמה יגיעה הוא נותן, אז הבורא עושה לו. אנחנו רק מקצרים את הזמן. אם הכנסתי הרבה מתח, יגיעה, כוחות, הגעתי כל בוקר, עשיתי את כל מה שאפשר, והרבה עבודה בחברה, במיוחד עכשיו דווקא בזמן הפסח אז אני מקצר את הזמנים, וזה יקרה אצלי יותר מהר, העליות והירידות יעברו בפנים בתדירות ייתר, ואז מהר מאוד נעשה החשבון שנקרא פסח.
אתה רואה, מתי נעשה החשבון? אחרי שבע שנות שובע, ושבע שנות רעב, ואחרי עשר המכות, אחרי הרבה דברים, אז נעשה חשבון פתאומי. למה פתאומי? כי הוא מגיע למידה הנכונה באמצע הלילה, האדם לא יודע מתי, פתאום זה קורה, ואז הוא פורץ.
תלמיד: באיזה מקום כתוב שמשה ביקש מבני ישראל, ודרש מהם אהבת חברים? הוא רק ביקש שהם ילכו אחריו, אז מאיפה העניין של אהבת החברים?
בקשר לאהבת החברים, כתוב שהוא הרג את המצרי, כשראה שאחד מתקוטט עם השני, יש שם את הדברים האלה. אנחנו אולי לא רואים את זה בצורה כזאת בולטת. ככל שהדברים שייכים לדרגה רוחנית יותר גדולה, הם יותר נעלמים גם בתורה.
מה פתאום הם בחרו במשה, מי זה משה? סתם איזה תינוק שזרקו אותו לאיזה נהר, ובתיה בת פרעה לקחה אותו לבית פרעה, והוא גדל בבית פרעה כנסיך, זה לא סתם מישהו. פתאום אנחנו רואים שהוא בורח מבית פרעה, מה קרה שם? לא יודע, הוא נעשה כאילו מישהו רגיל. ואז פתאום הוא בא לפרעה ואומר, "שלח את עמי", מה זה עמי, מי אתה? אתה מהבית שלי, על מה מדובר?
אנחנו לא רואים, בסיפור חסרים הרבה יחסים, איזה קשר היה, פתאום הוא ככה, פתאום הוא ככה, כמעט לא מספרים עליו כלום. זאת אומרת, הנקודה שבלב הזאת בעצמה היא באמת נסתרת באדם. וכמה שמגלים לנו עליה, מגלים במקצת מאוד על פעולות שלה כלפי בורא, כלפי פרעה, כלפי העם. כי האדם לא מרגיש את הנקודה הזאת. אז מה הם כותבים? הם כותבים כמה שהאדם מרגיש.
הרבה חסר על משה, אנחנו כמעט לא יודעים עליו כלום. זאת אומרת על הנקודה הזו עצמה. ובנקודה הזאת שהוא נמצא, איפה הוא דורש מבני ישראל שיתחברו יחד שיהיו באהבת חברים? גם בזה יש רק רמזים קטנים. כשהוא בעצמו הרג את המצרי, ובני ישראל אמרו לו מה אתה עושה, אנחנו נלשין עליך, והוא בורח למדיין, ושם פוגש את יתרו וציפורה, ועוד כל מיני דברים. גם על זה אנחנו לא יודעים כלום, לכן מה אני רוצה להגיד בזה? שהפעולות האלה הן די סתומות מהאדם.
תלמיד: והנקודה שבלב?
הנקודה שבלב, אהבת החברים. אני אומר לך בפשטות והמקובלים כבר אומרים לנו שאם אנחנו רוצים ללכת אחרי משה להתחבר אליו, אנחנו צריכים להיפטר מהאגו שלנו. ולהפטר מהאגו שלנו אנחנו יכולים רק על ידי זה שמתחברים אחד לשני. בעבודה הזו אתה רואה תכלס במעשה איפה אתה נמצא, כי כל אחד יכול להגיד שהוא מסור לכל העולם ולמדינה ובכלל, אתה מבין.
תלמיד: כשהוא פוסח על בתי המצרים מה העניין של הריגת בכורות?
נדבר על עשר המכות לחוד. אתה שואל על בכורות, בכורות זו הבעיה הקטנה ביותר. תסביר לי מה זה צפרדע, מה זה כינים, מה זה פתאום קווה קווה קווה, עכברים, מה זה דם במקום מים ולא יודע איזה עוד מכות. בקיצור זה עוד חסר לנו ואנחנו נדבר במשך החג ונעשה גם בפיקניק שיחות.
תלמיד: למה כל הדברים שקודם התגשמו בגשמיות, אומרים ברוחניות זה צריך קודם להתגשם ברוחניות?
כל הדברים ששייכים לזמן ההכנה עד הכניסה לרוחניות, הם מתגשמים קודם ואחר כך מגיעים לביצוע הפנימי. זאת אומרת, האדם עובר שני שלבים, מזה שהוא נולד כבהמה ונכנסת לו הנקודה שבלב. ומאז שנכנסת בו הנקודה שבלב אנחנו מתחילים לספור את התחלת האדם. האדם זה אדמה לעליון מהנקודה שבלב. אם בכל הגלגולים שלפני זה, הוא סתם הסתובב בעולם הזה בלי נקודה שבלב, ורכש רצונות לכסף, לכבוד, למושכלות, זה בסדר, בזה לא מתחשבים. יש חשבון, אבל זה חשבון שלא שייך להתקדמות האישית.
ההתקדמות אישית מתחילה מזה שהאדם מתחיל להרגיש את הנקודה שבלב, אז העבודה שלו נקראת "זמן ההכנה לרוחניות", לכניסה לרוחניות. זמן ההכנה הזה יכול להיות עשר שנים, חמש עשרה או עשרים שנה, וגם חמש שנים, ואפילו שלוש שנים כותב בעל הסולם ב"הקדמה לתלמוד עשר הספירות" זה תלוי ביגיעת האדם. יכול להיות שבכלל הוא יתקדם קצת וימות עד הגלגול הבא, ועוד גלגול ומי יודע כמה, זה תלוי ביגיעה שלו. אם ילך לו הוא יכנס לקבוצה ויגביר את הקצב ואם לא, אז לא.
כתוב שהכול תלוי במזל, מה זה מזל? מזל זה נוזל שנוזל טיפין טיפין. ככל שהטיפות האלה יורדות בקצב יותר מהיר, אז הן ממלאות את הכלי יותר מהר. אם פחות, אז עד שזה יטפטף ויתמלא חכה כמה גלגולים.
שלב א' אנחנו סופרים מהתחלת הנקודה שבלב עד כניסה לרוחניות, ושלב ב' כבר עבודה ברוחניות. כנגד התהליך הזה, יש לנו בגשמיות ביצוע בעולם הזה, בחומר. כל הביצוע כנגד השורשים הרוחניים של זמן ההכנה כבר בוצע ולא צריכים שום דבר לעשות. הביצוע הגשמי קודם לביצוע הרוחני.
כשמדברים עכשיו על שלבים רוחניים שזה תיקונים של הכלי ובניית בית המקדש, זאת אומרת שלב ב' מעבר למחסום והלאה. שם קודם כל צריכה להיות עבודה וביצוע רוחני, וכתוצאה מזה האדם בונה כאן את החיים שלו ובהתאם לזה החיים הגשמיים כולל ארץ ישראל שהוא בונה אותה בהתאם לכמה שהוא נמצא בפנים בארץ ישראל והעם שלו הופך להיות עם בהתאם לרוחניות שהעם משיג ובית המקדש השלישי סוף סוף נבנה אחרי שהאדם מגיע למצב הזה שנקרא בית המקדש.
כנגד זמן ההכנה מהנקודה שבלב, לעבור את המחסום, הדברים מתבצעים קודם בגשמיות ואחר כך בתוך פנימיות האדם. בשלב ב', מהמחסום ועד גמר התיקון קודם מתבצעים השלבים הרוחניים שבאדם ובאומה, ואחר כך בגשמיות.
תלמיד: לא ברור למה התגשמו הפעולות של חנוכה בפורים.
אתה יכול להגיד שאת כל החגים אנחנו חוגגים, לא רק את חנוכה ופורים, כנגד השורשים העליונים, אבל הם לא מתבצעים כאן. כשאני נגיד מציין את יום הכיפורים, אז אני לא הכהן הגדול, אני לא נכנס לדרגה כזאת ברוחניות, אני לא נמצא בזה, וגם בחנוכה אני לא נמצא בזה וגם בפורים. אני חוגג בעולם הזה במעשה פשוט, אבל זה לא מעשה, זה סימן בלבד.
תלמיד: בגשמיות מגשימים קודם בפועל ואחרי המחסום, ברוחניות זה הפוך.
לא. אבל גם ההתגשמות שלהם, אלו היו סימנים. מה זאת אומרת שהיה בהתגשמות? נגיד היה חג חנוכה או פורים, אז בפורים היינו אצל אחשוורוש והיו כל הבעיות ואחר כך יצאנו משם, ובקיצור הכול היה בסדר. העם ידע מה הוא עשה? הוא היה בדרגה רוחנית? מרדכי היה בדרגה הרוחנית ממש כמו מרדכי בגמר התיקון? האם כל פורים זה כנגד גמר התיקון? לא. בכלל לא.
כל התהליך שהם עברו, זה היה כמו סימן אצלנו בעולם הזה, עדיין כנגד הדברים שיצטרכו להיות בגמר התיקון. עכשיו אתה שואל, אז בגמר התיקון יהיה ככה? אנחנו שוב צריכים לרדת לאחשוורוש וכל הדברים האלה? לא. אני שוב אומר לך, אנחנו לא צריכים ביצוע. הביצוע הגשמי שנשאר לנו זה רק בית המקדש וכלום לא שייך יותר לתיקונים בעולם הזה.
עם ישראל שיצא ממצרים בנה את בית המקדש הראשון והשני, אז הם עשו את הדרך והם הגיעו בגשמיות לגמר התיקון. עכשיו צריכים לבנות את בית המקדש השלישי בארץ ישראל, וזה נקרא גמר התיקון בגשמיות.
תלמיד: אפשר לעשות את זה לפני גמר התיקון?
לא אי אפשר, כי אתה נמצא עכשיו אחרי שבירת הכלים, אתה נמצא סך הכול אחרי עולם הנקודים. התחלנו כבר לדבר על זה ובעוד כמה ימים זה יהיה יותר ברור ואני אמצא מילים. המילים יבואו אלי בגלל שאתם תחשבו על זה קצת - זה תלוי בכם. אני מרגיש שעכשיו חסר לי לתת תמונה היקפית.
(סוף השיעור)