שיעור בוקר 31.01.2026 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור מוקלט מתאריך 27.04.2003

https://kabbalahmedia.info/he/lessons/cu/Uczh1Mhq?activeTab=transcription&mediaType=video

ספר "כתבי רב"ש", כרך א', עמ' 133, "ג' זמנים בעבודה"

"ג' זמנים לאדם בזמן העבודה, עבר, הווה ועתיד". האמת, שאין ברוחניות זמנים, עבר, הווה ועתיד, אלא יש סדר פעולות שאדם נמצא בהם. יש סדר מדרגות או מצבים שהוא מגלה איפה באמת הוא נמצא. כל מצב שהוא עובר הוא חלק מהמצב הנצחי, המושלם, שבאמת אנחנו נמצאים בו. אבל היחס כל פעם למצב שאדם נמצא חייב להיות משתי מדרגות סמוכות, מהמדרגה הקודמת ומהמדרגה הבאה, שזה נקרא מעבר ומעתיד.

תלוי באיזה קשר האדם נמצא בשתי המדרגות האלו עליונה ותחתונה כלפי המצב שלו, כך שהכול יכנס להווה. הוא לוקח את הביטחון מהעבר, בונה עליו אמונה לעתיד, בזה ששמח כבר במצב הבא שיגיע אליו, מושך מהעולם הבא אור מקיף שמאיר לו כבר בהווה מהמצב הבא, וכך הוא בונה את המצבים שעובר. כך גם אנחנו צריכים לעשות במצבים שלנו, שבהם לא רואים את העתיד ולא מבינים אפילו באיזה מצב בהווה נמצאים, וגם לא יודעים איך נכון להשתמש בעבר. אבל אם אנחנו נשתדל להתייחס בצורה מטרתית לג' המצבים הללו, היינו לג' הזמנים, אז נוכל תמיד להיות בהתרוממות, בהתפעלות, בכוחות לממש כל רגע ורגע למען המטרה וכך לכווץ את הזמן.

כל פעם כשאנחנו נמצאים באיזה מצב, אנחנו נמצאים תחת שליטת או אורות או כלים. או מתגלות לנו רשימות מהכלים, או מתגלים לנו כבר האורות שמאירים לכלים האלה. אם האורות מאירים לכלים, אז אין לנו בעיה להתמודד עם המצבים שאנחנו נמצאים בהם, כי זה כבר מצב שזוכים בו אחרי התיקונים בכל דרגה ודרגה. אבל אם אנחנו נמצאים עדיין בהארת המלכות, בהארת האורות בכל מצב ומצב, המצבים הללו הם מאירים לנו את הריקנות, חוסר שלימות שמתבטא בחוסר ביטחון, בייסורים, בפחדים, בכל מיני סוגים של חוסר מילוי.

האדם שדבוק בכלי מרגיש את המצבים האלו. אם במקום להיות דבוק בכלי האדם עובר לאותם אורות העתידים להתגלות על ידי הכלים שעכשיו הוא נמצא בהם, זאת אומרת משתדל לקשור את עצמו עם העתיד, מה שנקרא עם האורות המקיפים, אז מיד האורות האלה מאירים לו אפילו בהווה שלו, והוא נמצא אז בדביקות בבורא אפילו במצבים הגרועים ביותר. זאת אומרת, בכל מצב ומצב יש לנו אפשרות להיות בקשר עם האורות, עם המשפיע, ולא עם הכלים, עם החסרונות.

העבודה מחולקת, לעבר, הווה ועתיד, שבכל מצב ומצב מג' המצבים הללו יש לנו אפשרות להידבק בבורא, או מתוך כלים ריקניים, כי כשאנחנו נמצאים בחוסר כוח דלהשפיע, אז מאירים אותנו הכלים להידבק בבורא מטעם שהרגשת החסרונות עוזרת לנו, או אם יש לנו כוחות להידבק בבורא, אז מאירים לנו אורות. ואז למרות שמאירים אורות ואנחנו יכולים להידבק אליהם בגלל שטוב לנו בהרגשת האורות, אנחנו נדבקים, מתקשרים למילויים לא בגלל שהם מילויים, אלא בגלל שהם באים מהנותן, כלומר גם הרגשת המילוי היא על מנת להשפיע.

העבודה להידבק כל הזמן בכלים או להידבק כל הזמן באורות זו עבודה הפוכה כלפי האגו של אדם. נראה לנו שמצבים של קטנות וחוסר שלימות ניתנים לנו בגלל שאנחנו נמצאים במצבים כאלו שלא מסוגלים לקשור את עצמנו, וזה לא נכון. את המצבים האלו נותנים לנו מפני שאנחנו לא נמצאים בכוחות להיות דבוקים על ידי השפע. אם היינו יכולים להיות דבוקים בבורא אפילו בזמן שהשפע מאיר, אז היינו מקבלים את השפע. אלא מפני שעוד לא יכולים, אז נותנים לנו הרגשת חסרונות, שמתוך הרגשת החסרונות יותר קל לנו להיות דבוקים בבורא. זאת אומרת, כל פעם אדם מקבל מקסימום מהבורא לפי כמה ובאיזה מצב הוא יכול להיות דבוק בו.

לכן האם אני אהיה במצב חוסר שלימות, חוסר מילוי, או מילוי, בעבודה בקו ימין או בקו שמאל, בכל מיני מצבים, כל מצב לא נקבע על ידי שום סיבה אחרת, אלא לפי המצב המקסימאלי הגבוה ביותר שמאפשר לי להיות דבוק בבורא. ואם למרות כל התענוגים שאני מלא בהם אני יכול גם להיות דבוק בבורא, אז אין שום סיבה שהתענוגים האלה ייעלמו. זאת אומרת, אם זה בהחלט על מנת להשפיע, אז על מנת להשפיע הוא תמידי ונצחי, דלא פסיק. ולכן אדם שדבוק או באורות הפנימיים או באורות המקיפים, הוא נמצא במצב שלימות בנצחיות. זו כל הסיבה שמלמדים אותנו להידבק בבורא בג' מצבים, עבר, הווה ועתיד.

תלמיד: למה צריך את העבר שיאיר בתוך ההווה? מה המשמעות של העבר בהווה של האדם?

משמעות העבר לעומת המצב הנוכחי יכולה להיות בשני אופנים. או שהעבר יותר טוב מהמצב הנוכחי או שהעבר יותר גרוע מהמצב הנוכחי. לא יכולים להיות יותר משני מקרים. אם העבר יותר גרוע מהמצב הנוכחי, זה מביא אותך להודיה. אם העבר יותר טוב מהמצב הנוכחי, זה מביא אותך לבכי ובקשה על מצבך, "איפה הבשרים והבצלים והשומים שאכלנו במצרים", לאן הבאת אותנו לעומת הטוב שהיה לנו והסתדרנו שם.

שני סוגי היחסים לעבר בונים לך את ההווה. וגם שני סוגי היחסים האלו לעתיד, בונים לך את ההווה. מיחס ההווה לעבר אתה בונה את הכלים, ומיחס ההווה לעתיד אתה בונה את ההשתוקקות, את הכוונות.

היחס לעתיד מההווה גם יכול להיות בשני אופנים. או שהעתיד לא מאיר כלום, היינו ברוחניות אין שום דבר, כמו שהמצב שלי לא בסדר, גם הרוחניות לא בסדר, והמצב הבא לא מביא לי שום דבר טוב. אז אתה נמצא בייאוש, אין לך לא הווה, ולא עתיד. לא מאירים המקיפים ולא מאיר הפנימי בהווה. אם להיפך, אין לך שום דבר בהווה ויש לך אורות המקיפים, ‫אז אתה נמשך, אתה בונה מזה ‫את הכוונה לאן להגיע ‫ועל מנת למי להגיע. ‫

אז ההווה בעצמו מורגש לך כמילוי או כריקנות. ‫מילוי או ריקנות בהווה נמדדים בצורה יחסית, ‫רק לגבי העבר והעתיד, ‫תלוי איך אתה בודק את זה. במה תלוי ‫איך אתה בודק את זה? ‫כלפי הכלים או כלפי האורות. ‫כלפי הכלים, יכול להיות שיש לך ‫כלים יותר גדולים, אבל הם ריקניים לעומת מה שהיה קודם. ‫אבל אתה בודק אותם ‫אולי כלפי העתיד ‫לפי האורות המקיפים שאתה עתיד לקבל, ‫ואז ההווה שלך גם מלא, ‫כמו שכבר הגעת למילוי.

שלושת המצבים, ‫שלושת הזמנים הללו, ‫בונים בך את כל האפשרויות לבנות את עצמך ‫כלפי מצב ההווה, העבר והעתיד ‫בקשר לבורא שמביא לך את ג' המצבים. ‫ברגע שהסתדרת עם ‫ג' המצבים הללו, ‫נקרא שמימשת את המצב הזה, ‫ואז אתה מחליף אותו. ‫אז מתעוררות בך רשימות חדשות.

‫איך אנחנו מרגישים ‫את הזמנים הללו? ‫הרי מדרגה היא מדרגה, ‫ואין בה שום דבר מהעתיד ‫או מהעבר כביכול. ‫אבל מזה שבכל מדרגה ‫יש לנו חלק מהפרצוף העליון, ‫האח"פ שלו נמצא בגלגלתא עיניים דמצב הנוכחי, ‫ומהאח"פ דמצב הנוכחי יש לנו כניסה ‫למצב הקודם, היותר תחתון, ‫אז כל מדרגה בעצמה, לא מהווה שום מצב. ‫אלא ככל שיש לי פרצוף, ‫גלגלתא ועיניים אח"פ, ‫בתוך הגלגלתא ועיניים שלי ‫יש אח"פ דעליון, ‫ועל האח"פ שלי מתלבשים ‫גלגלתא עיניים דתחתון.

‫יוצא, שאין לי שום חלק בפרצוף שלי, ‫בקומה שלי, ‫שלא יהיה קשור עם העבר ‫או עם העתיד. ‫ויוצא שלהווה אין ממשיות בעצמו, אלא ‫רק בקשר לעבר ולעתיד ‫יש לי הווה. ‫‫אז ההווה הופך להיות איזה מין ‫"רגע קט" כמו שאנחנו שרים, "‫יש רגע קט בין עבר לעתיד, ‫וזה נקרא החיים, וזה נקרא ההווה". ‫

תלמיד: לא ברורה התפיסה שלנו של המצב הקודם. איך אפשר להרגיש את האח"פ של המצב הקודם?

אם אדם באמת עושה פעולות ‫ורוצה בכך לגלות את העתיד, ‫אז העתיד מתגלה בו כאח"פ ‫דעליון שמתלבש בגלגלתא ועיניים שלו. בהתאם לכמה שהאדם מוכן ללכת ‫בכלים דהשפעה, בגלגלתא ועיניים, ‫מתגלה לו אח"פ דעליון. ‫בלי שיהיו לי הכנות לכלים דהשפעה, ‫לא יכול להיות שיש לי מקום ‫לגלות את האח"פ דעליון, ‫כי הוא מתלבש בתוך הגלגלתא ועיניים שלי.

‫אני לא יכול לגלות מצב יותר פנימי ‫אם אני לא משתוקק אליו. ‫העבודה שלנו בכל מיני אמצעים, ‫מה שבכוחך ובידך לעשות תעשה, ‫בקבוצה, בהפצה, בלימוד, ‫עבודה זו בעצם מכינה אותנו לכך שנרגיש את האח"פ דעליון. אם אדם סתם נמצא ‫בלימוד, ללא השתוקקות קדימה, ‫לא עושה סגולות ‫כדי שיהיה לו כלי קליטה לאח"פ דעליון, ‫אז הוא לא יוכל להרגיש את זה.

‫אח"פ דעליון זה מה שמתגלה ‫במאמצים שלנו. ‫וההרגשה היא לא טובה, ‫כי האח"פ דעליון מתגלה קודם ‫בצורה הריקנית שלו, ‫על מנת שנדבק אליו ‫בעל מנת להשפיע. ‫אם אנחנו משתדלים לקבל את הרוחניות ‫שמתגלה לנו בצורה לא טובה, ‫לא מושכת, לא נעימה, ‫ובכל זאת אנחנו מסכימים ‫לקבל אותה מפני שזו אמת, ‫שהנקודה שבלב שלי בכל זאת ‫בוחרת בזה, ‫אז אני נדבק לאח"פ דעליון ‫ומתחיל לעלות אתו ‫למדרגה יותר עליונה, ‫למצב הבא שלי, לעתיד. ‫

זה רק בתנאי שאדם יכול לוותר ‫על הריקנות שמרגיש ברוחניות, ‫לעומת האמת שיש שם. כלומר, הוא ‫לא הולך לפי המילוי, אלא לפי זה שאין ברירה, ככה. ‫למה ככה? אין הצדקה, ‫אבל אלה החיים שלי.

‫תלמיד: כתוב "אין אדם יכול לקבוע אצלו באיזו דרך ללכת, אם בדרך שפלות או גדלות. והכל הוא לפי הענין." מה זה אומר?

‫ ‫בואו נקרא עד סוף המאמר. "ואח"כ הוא בא וטוען "אתה צדיק, שכל כוונתך הוא לשם שמים, ואין אתה דומה לשאר אנשים". אז האדם צריך לומר לו" זאת אומרת, ‫למה עכשיו מפתים אותו בצורה כזאת? ""להיפך, אני כל עסקי הוא שלא לשם שמים. ואני יודע, שכל מה שאתה טוען, זהו לא לטובתי"." זאת אומרת, הגאווה של האדם, ‫האגו שלו כך אומר לו ‫שהוא גדול.

"והוא מטעם, שהוא רוצה להכשילו" האגו של האדם "בעבירה של גאוה, שהוא דבר רע יותר מכל דבר, כמו שאמרו חז"ל "כל המתגאה, אומר הקב"ה, אין אני והוא יכולים לדור במדור אחד"." הוא כבר לא יכול ‫להיות דבוק למדרגה יותר עליונה, ‫הוא כבר לא יכול להיות בכלל ‫בקשר עם הבורא. "אי לזאת, אין אדם יכול לקבוע אצלו באיזו דרך ללכת, אם בדרך שפלות או גדלות. והכל הוא לפי הענין." ‫‫‫זאת אומרת, לפי הרגשת העניות שלו, ‫עד כמה הוא יכול להתקדם ‫לפי הכלים הנוכחים. ‫

‫תלמיד: איך בזמן ההכנה ‫אני יכול להחזיק ב"אין עוד מלבדו" בלי להסתפק בתחושה ‫שאני לא יודע מהי העבודה?

‫זו השאלה הכללית שלנו, ‫מהי בעצם העבודה? ‫העבודה היא כל הזמן ‫להיות בדביקות. ‫אם נתנו לנו נקודה שבלב, ‫וזה לא היה תלוי בנו, כך, עכשיו נותנים. ‫מתוך הנקודה שבלב ‫אנחנו עכשיו מתחילים לעבוד. ה‫נקודה שבלב היא מציאותנו ‫במצב האינסופי, המושלם, הנצחי. ‫אבל אנחנו מהמצב האינסופי הזה ‫מרגישים רק נקודה. שמשתוקקים למשהו, ‫רוצים משהו, חסר לנו משהו. ‫גם חסר כנקודה בלבד, ‫זה לא רצון ממש, ‫וגם ההרגשה מהאינסוף, היא ‫רק נקודה, ‫שמרגישים שיש "משהו כזה".

‫מתוך המצב הזה אדם עכשיו ‫צריך להגיע לחלל בכלים ‫ושיהיה מלא בכל הנרנח"י דאורות ‫של שלימות, של גמר התיקון. ‫אז כל העבודה היא במאמץ ‫להישאר וכל הזמן להיות מכוון ‫לגילוי האין סוף, ‫זאת אומרת דביקות מושלמת בבורא, במידה ‫אינסופית, נצחית, מושלמת. ‫זה מובא לנו במילים ‫"אין עוד מלבדו", ‫שלזה אנחנו כל הזמן ‫צריכים לכוון. ‫וכל העבודה בעצם צריכה לכוון אותנו רק לזה. ‫וכל ההפרעות הן רק כדי להזיז אותנו ‫בכל מיני כיוונים של האופי הרוחני שלנו, גאווה ופחד ו‫כל מיני הרגשות ומחשבות ‫שהקליפות כביכול מביאות לנו.

‫ הקליפות כביכול רוצות ‫לסתור אותנו מהנקודה הזאת, ו‫אנחנו למרות הסתירה שהן ‫מושכות אותנו לאיזה כיוון, ‫נגיד, הקליפה משכה אותי ‫לצד ימין ב-10 ס"מ, אז 10 ס"מ זאת אומרת ‫נתנה לי מחשבה זרה בחוסר ביטחון. ‫אז עכשיו ‫למרות ההרגשה הזרה הזאת ‫של 10 ס"מ של חוסר ביטחון, אני צריך למרות זאת לחזור ‫ולהיות באותה הנקודה המרכזית, ‫ששם הדביקות שלי בבורא אפילו באותה נקודה. ‫אם אני עושה את זה, ‫אני כבר הרחבתי את המצב שלי ב-‫10 ס"מ ימינה.

‫עכשיו יש לי הפרעה של ‫10 ס"מ שמאלה, ‫או למטה או למעלה, ‫לא חשוב איך. ‫בכל מיני כיוונים מהמרכז הזה ו‫כך אני בונה את הספירה. ‫אז הקליפות בעצם ‫דווקא נותנות לי בשר ‫שעליו אני בונה מנקודה – חלל. ‫ובחלל הזה, ‫יחד עם זה שאני מקבל הפרעה, ‫אני ממלא אותו במקום בהפרעה - ‫בדביקות.

יוצא שמנקודת ספירה קטנה, אני ‫מתחיל להרחיב‫ כדור גדול, ו‫יותר גדול, ועוד יותר גדול, ‫עד שקיבלתי את כל ההפרעות ‫ועל כולן התגברתי ונדבקתי‫ למרותן, או איתן יחד, ‫לאותו זיווג בבורא דלא פסיק, ‫ואז נקרא שגמרתי את העבודה שלי, ‫הגעתי לגמר תיקון.

‫יוצא לנו שהקליפה ‫דווקא עוזרת לי לגדול, ‫ובעבודה שלה היא נותנת לי אפשרות לגדול ‫וגם שומרת אותי ‫בזמן שאני גדל. בקיצור, ‫אנחנו לא צריכים לפחד ממחשבות ‫זרות ומכל מיני הפרעות, ה‫ן מתעוררות בנו בדיוק ‫בהתאם למצב שאני נמצא, ‫ועל ידן אנחנו מתקדמים, ‫ומהן אנחנו בונים ‫את המצבים הבאים שלנו, ‫את העתיד שלנו. לא שאלו הפרעות שמושכות אותנו אחורה, ‫אלא ההיפך, ‫בזה שהן כביכול מושכות אחורה, הן ‫נותנות לי אפשרות באותה מידה ‫ההפך, להתקדם קדימה. ‫זה כל ההבדל בין עבודת ה' ‫ללא עבודת ה', ‫לסתם להיות באיזה ‫לימוד או מצבים. ‫

כל החוכמה הזאת היא ‫איך להשתמש ברצון לקבל. ‫הקבלה, חכמת הקבלה, החכמה היא חכמה איך להשתמש ברצון לקבל, איך להשתמש בקליפות, ‫ איך להשתמש בהפרעות. ‫

מה שאין כן, ‫בשיטות אחרות בדרך כלל מפחדים כביכול מהפרעות, ‫מלמדים את האדם ‫איך למנוע את ההפרעות, ‫איך לברוח מהן, ‫איך לא להשתמש בהן. ‫"תיכנס לצדקות, ‫תהיה רק בכלים זכים, ‫כביכול תרכב קצת מעל העולם הזה", ‫ואז אדם לא מקבל חומר ‫שעליו הוא יכול לבנות את המדרגות.

(סוף השיעור)