031_heb_o_rb_bs-tes-04_1

שיעור עם הרב"ש משנת 1980

https://kabbalahmedia.info/lessons/series/cu/MRSjQHKX?c=rlo0tEoU&mediaType=video

בעל הסולם. "תלמוד עשר הספירות". כרך א', חלק ד'. עמ' 288, דף רפ"ח. "לוח התשובות לענינים". תשובה צ"ה

תלמיד: לא מאיר לו בכלל? או ש... לא מנסה אפילו? שרשימות מתגבר, לא מאיר לו?

רב"ש: לא לא.

תלמיד: למה הס"ג יכול למלאות כלים של גלגלתא? צריך להיות דווקא כלי שסמוך לו?

רב"ש: הכלי באמצע.

תלמיד: איך ס"ג למשל, פרצוף ס"ג ממלא את הכלים הריקנים של גלגלתא?

רב"ש: שאלה.

הוא שואל, כמו שאנו רואים, שב' ממלא את הד', היינו ס"ג, שהוא פרצוף שלישי ממלא את הכלים של בחינה ד', שהוא פרצוף גלגלתא, מדוע אני לא אומר שהזיווג שנעשה בבחינה ב', שיהיה גם כן לכלי דכתר של בחינה ד'? מה ההבדל?

שאלה צה) למה אין מי שיכה בכתר.

הוא אומר, כל הזיווגים שיצאו, הבחינה עליונה מכה בשנייה, והרי יש כולם מכלים. הכלי לא הניח, הכתר לא הניח כלי, זאת אומרת ... אבל כתר לא עושה כלי ושאין מי שיכה עליו. שמדרגה יותר קטנה, שיהיה מה התוצאה? שיהיה ניכר היכר כלי לגבי האור.

צה) תשובה. כי אין זווג דהכאה עוד במסך, אחר שנזדכך מבחינת כתר. שאפילו בבחי"א אין שם עביות מספיקה לזווג דהכאה ממש, אלא רק לירידת ניצוצין בלבד, ומכ"ש למעלה מכתר.

מה כתוב כאן?

כי אין זווג דהכאה עוד במסך, אחר שנזדכך מבחינת הכתר. בסדר. זה יכולים להבין. מה הוא אומר אחר כך? שהרי אפילו בבחי"א אין שם עביות מספיקה לזווג דהכאה ממש, אלא רק לירידת ניצוצין בלבד, מה זה אומר? ומכ"ש למעלה מכתר.

מה שמוסף, מוסיף? לא מובן.

אנחנו למדנו, בחינה א', היא נקרא הסתכלות דק. אז הוא אומר אין שם עביות מספיקה לזווג דהכאה ממש, אלא רק לירידת ניצוצין בלבד, ומכ"ש למעלה מכתר.

כתוב, אה, בחינה א' נקראת הזדככות דק, לכן, אין כל קשר מה שהוא אומר. תסתכלו.

כי אין זווג דהכאה עוד במסך, אחר שנזדכך מבחינת כתר. אפילו, זאת אומרת, אחר שאין לו עביות דשורש, כבר עולה למאציל. אם כן, מה הוא מוסיף? שהרי אפילו בבחי"א, שלפרש, שהרי אפילו בעביות בבחי"א, דהיינו מכלי דחכמה שהיה כתר היה כן מאיר, עוד לא נבחן כתר שיעשה זיווג ממש, שיאיר לתוך כלי דחכמה אלא היה מספיק לירידת ניצוצין בלבד.

אם כן, גם כתר נזדכך בוודאי שאין אחרי שום בחינה. הפירוש הפשוטים כך ... ללמוד.

וכאן מדברים, תסתכלו עוד הפעם.

כי אין עוד זווג דהכאה עוד במסך, אחר שנזדכך מבחינת כתר. אז מבינים פשוט, אז כבר נזדכך מכל העביות, אז כבר לא יכול לעשות שום מסך. איך יכול להיות זיווג דהכאה יותר קטנה? כבר נהיה הרבה מעשים.

בא הוא ואומר הראיה, שהרי אפילו בבחי"א, דהיינו בכלי דחכמה, שאנחנו לומדים שנפלו ניצוצין, ממי? מכתר בכלי דחכמה. לכן חכמה יש לו כלי. מאיפה? מניצוצין של …

תלמיד: כתר.

רב"ש: מה כתר תאיר? אז הוא אומר, שאפילו בבחינה א' אין שם עביות מספיקה לזווג דהכאה ממש, אלא רק לירידת ניצוצין בלבד, ממי? מכתר למלכות. המשמעות משמע אחרת.

תלמיד: מכתר לחכמה.

רב"ש: הוא צריך לומר כאן מכתר לחכמה.

תלמיד: כן.

רב"ש: אפילו חכמה בעצמה גם כן אין כלי אמיתית. וכאן משמע, מעביות דבחינה א' לבחינה ב'. זה לא ברור. אבל לפי הלימוד צריכים ללמוד, אם ... חכמה, חכמה יש לו כלי או לא? כן.

תלמיד: בגוף.

רב"ש: צריכים לומר כך, הרי אני אומר, בכתר אין מי שיכה בה. כשנזדכך אין שם אור. [ש]הרי אפילו בעביות בבחי"א, דהיינו בכלי דחכמה, שאני לומד ששם יש כלי, איך יש כלי שאור הכתר הכה בה? אז גם אור הכתר שהכה בה לא היה, הוא לא נקרא זיווג אמיתי, רק ניצוצין שנפלו לגבי זה נקרא הכה הכאה. אבל הכאה אמיתית אין בכתר. אפילו כשהיה מאיר. עכשיו שכתר לא מאיר, בודאי מי אין שיכה.

אני מתחיל עוד הפעם ונגמר עניין, אני ... אני עוד הפעם.

למה אין מי שיכה בכתר.

הרב אומר, כל הספירות עשו כלים. על ידי הכאה, בחכמה עד מלכות. רק מי לא עשה? רק כתר. בא, שואל, מדוע כתר? בכתר איך לא נעשה כלים? התשובה הוא, כל הכלים נעשה על ידי מי שהוא קיבל, אז הכלי נתמעט. מבחינתה רואים שכאן כבר יכול, לא יכול להאיר.

אז הוא אומר, כי אין זווג דהכאה עוד במסך, אחר שנזדכך מבחינת כתר. לאחר כתר גם כן נזדכך? גם כן, אין מי שמאיר. הלאה. לכן יוצא לנו שרק מחכמה למטה יש כ... יש מי שימעט אותה, משל לחכמה יש כלי, שכתר המעיט אותה. אבל כתר גם כן נזדכך, אין מדרגה יותר קטנה.

עכשיו הוא מוסיף דבר, שהרי אפילו בבחי"א, כשהיה הזיווג בבחינה א', למדנו שנקרא הסתכלות דק, הן התפשטו למטה. אין שם עביות מספיקה לזווג דהכאה ממש, בבחינה א'. לכן אפילו כשחכמה האירה, גם כן לא היה זיווג ממש, אלא מה? אלא רק לירידת ניצוצין בלבד, למי, ל…?

תלמיד: בינה.

רב"ש: לבינה.

עכשיו, ומכ"ש כתר, שהוא נקרא הסתכלות, אה, שהוא עביות יותר זכה, בטח שבזמן שכתר האיר נפלו רק ניצוצין, לאן? לחכמה. אבל כתר שנסתלק, מה נקרא, בוודאי אין שום זיווג שיהיה שיכה בה. לכן יוצא מכאן, שבחכמה יש כלי. ממה נפלו ניצוצין? מכתר. הגם שאין זה זיווג ממש, אבל כתר שנזדכך אין שום זיווג דהכאה, בחינה שיוכלו ניצוצין גם כן ליפול ממנה. כך הוא אומר.

צו) מה מקבלות הספירות בביאתן למאציל.

למדנו שהמסך כלול מכל הרשימות והם עובר למאציל.

אז הוא אומר, תשובה צו) כל הספירות, כלולות במסך שעלה למאציל, איך? כי רשימותיהן נכללות בו, במסך, מידי עברו בהן בדרך עליתו, חוץ מבחי"ד שאיננה בו, מדוע? משום שלא הניחה ממנה רשימה.

ולפיכך, לא קיבל מהמאציל רק עביות דבחי"ג. מה, מה האציל קיבל ממאציל? רק עביות דבחינה ג'. רק על עביות דבחינה ג' שיהיה בידו יכולת להשתמש, שכוונתו שהוא נתן לו מסך על בחינה ג'. שקומתה רק עד חכמה. שבערך הכלים נמצא חסר בחינת מלכות, ובערך האורות נמצא חסר אור הכתר.

מה השאלה, מה התשובה? אז הוא שואל, מה מקבלות הספירות בביאתן למאציל?

אומרים כך, היות שהמסך שעולה נכלל מכל הרשימות, ותמיד אנחנו אומרים, בחינה אחרונה נאבדת, אז מרשימה בחינה אחרונה אין, הוא נאבד ממנו, הוא אין לו כוח לבקש עוד למעלה מסך. לכן מה נותן לו העליון? עביות? לא כך. כאן זה עביות, נותן שיוכל לשמש עם עביות. היינו, שנותן לו כוח המסך.

היות בראש אין הסתלקות של המסך, ועולה למעלה בראש ומבק… אה, מה הוא רוצה מראש? לקבל עוד הפעם מסך? זה נותן לו מסך על כמה שהוא, התחתון, רוצה. אומרים, בחינה אחרונה נאבדת, לכן הוא אומר שעולה למעלה, מקבל עוד עביות, אם זה ד', מקבל ג'. אם זה ג', מקבל ב'. אם זה ב', מקבל א'. אם זה א', מקבל עביות דשורש.

בסדר זה למדנו, ע"ב יוצא על ג'. מדוע? שהוא בחינה אחרונה נאבדת. ס"ג על בחינה ב', ועולם הנקודים על בחינה א', ועולם אצילות עביות דשורש. ואנחנו רואים, בעולם הנקודים היה זיווג בגוף על עביות דבחינה א'. גם כן היה התפשטות, רק שהיה הארה מועטת. בצורה שכזו צריכים ללמוד שגם בעולם האצילות היה, גם כן התפשט עביות דשורש. גם כן היה הארה מועטת. בעיקר מוחין שיצא, הן בעולם הנקודים, הן באצילות. בא מעביות ד' ג' שנכללו, אבל הארה יש. שאם נקרא זיווג דהכאה ממש על מוחין, משמע שאין.

לכן יכולים לומר שם, אם ניצוצין נפלו, הם לא כל כך, אה, עליון נקרא זיווג דהכאה אמיתית. עביות דהכאה אמיתית מתחיל דווקא מב' ג' ד', שנקרא אין הבל רק באח"פ, אם אתם זוכרים, היינו נקרא הסתכלות דק, מכל שכן כתר. ... לא יותר.

שאלה צ"ז. אתה תחזיק זה.

צז) מהו ההפרש בה' מיני זווגי הכאות שיש[נם] בעקודים.

א' היא הסת"א, שממנה רק שורשים לאורות וכלים.

מה אתה, מה הוא אומר? נראה הלאה.

ב' היא הסת"ב, שממנה גמר כלים.

ג' היא הכאת או"פ באו"מ, וממנה עליות האורות למאציל.

ד' היא הכאת הרשימה עם האוה"ח היורד, וממנה הכלים להתפ"ב.

ה' היא הכאת אור המלכות עם הרשימה, שבשביל, שאין רשימה אל מלכות, נעשתה ההכאה עם האור שלה, שהיא בחינת אור העב.

תלמיד: הזך.

תלמיד: הזך.

רב"ש: הזך מהרשימות.

אז מה כתוב כאן?

הסת"א, שממנה רק שורשים לאורות וכלים. אין ביאור.

זאת אומרת, תסגור.

זאת אומרת, מצד אחד למדנו שורשי כלים נקרא דווקא ראש. וכאן לומדים, שורשים נותנים כלי, הכוונה יכולים לדבר מגוף. אפילו שיש בגוף, שהיה אור מאיר בתוך הכלים, אז אין היכר בין אור לכלי. מדוע? שיהיה יחס של השתוות בין אור לכלי.

רק מתי התחיל להיות היכר כלי? לאחר הסתלקות האור. דהיינו שנסתלק האור מכלי דד', אז כלי דד' אין לו האור. מדוע אין לו האור? שהיא מבחינת קבלה ואור מבחינת השפעה, אז יש היכר כלי שהוא בחינת קבלה כבר.

ועל ידי זה שהיה הסתכלות ב', דהיינו זיווג על נקודות, דהסתכלות א' אני רוצה לכנות פרצוף הטעמים. והסתכלות ב' זה פרצוף הנקודות. אלה הזיווגים שיצאו בזה אחר זה, ועל ידי זה כל פעם נעשה כלי ריקנית מאור, על זה נעשה כל פעם גילוי כלי.

דהיינו, הוא אומר כך, בזמן שהכלי נסתלקה מבחינה ד', מקומת כתר, אז הכלי ריקנית. ואחר כך הוא היה מאיר אור בכלי דזעיר אנפין. בכלי דזעיר אנפין היה בחינה ג'. מתי היה אור בבחינה ג'? שהיה זיווג דהכאה על נקודות. ושנסתלק זה נעשה כלי בחינה ג' גם כן ריקן מאור.

ואחר כך היה עוד הסתכ… עוד זיווג על הנקודות. עד שנסתלקו כל העשר ספירות, נעשה כלי ממטה למעלה. מקודם מלכות נעשה ריקה, ואחר כך זעיר אנפין, עד שכתר הסתלקה, אין שום אור. נמצא, מתי נעשה שורש הכלים לכל העולמות? רק לאחר הסתלקות של עולם של פרצוף גלגלתא. וזה דווקא על ידי ב' הסתכלויות.

משל, אם היה רק הסתכלות א', היה כלי המלכות אחת. ואני אומר, רוצה לעכשיו להכין כל החמישה כלים עבור, ממנו למטה לכל העולמות. אנחנו מדברים משמש שהכלים, נמשכים מפרצוף גלגלתא, עוד שם היה תחילת הגילוי.

אבל מתי הייתה גילוי? לא בזמן שהיה מאיר הס… פרצוף הטעמים. אלא הסתלקות הטעמים, איך הסתלק? אז הבינה, אור פנימי ואור מקיף. ואחר כך באות תוספות. מה הוספות? הכאה זה כבר כלים בשביל הכנה לפרצוף ב', היינו, על ידי הכאה נמצא, המלכות נתמעטה בכתר, אה, מלכות שהייתה כלי דקומת כתר נפלו ניצוצין זה קומת חכמה. יש סברה חדה, בחכמה, בכלי דכתר וכולי.

לכן נעבור עוד הפעם. א'.

צז) א' היא הסת"א, שממנה, שממנה היה רק שורשים לאורות וכלים. בזמן שהוא היה מאיר עד פרצוף הטעמים.

ב' היא הסת"ב, שממנה גמר כלים. משם יוצא כל הכלים בלי אור. מדוע? היה מאיר כלי ונסתלק.

ג' הכאת או"פ באו"מ, מה זה גורם? הזיווג דהכאה הזה, לא שזה גורם שיצא אור, זה גורם שמסך יסתלק.

ומה השאלה? השאלה הוא, מהו ההפרש בה' מיני זווגי הכאות?

נמצא, זיווג דהכאה בראש זה דבר אחר. זיווג דהכאה דהסתכלות ב' זה דבר אחר, זיווג דהכאה בין אור פנימי לאור מקיף זה עניין אחר. דהיינו, עניין אחר, שזה גורם הסתלקות האורות למאציל. איך? שנאבד לו המסך.