004_heb_o_rb_bs-tes-05_1

שיעור עם הרב"ש משנת 1980

https://kabbalahmedia.info/he/lessons/series/cu/uGRwyokG?activeTab=downloads&mediaType=video

בעל הסולם. "תלמוד עשר הספירות". כרך ב' , חלק ה'. אות ל"ד.

רב"ש: ואע"פ שאנו עתידים לבאר לקמן.

תלמיד: ...

רב"ש: לד) ואע"פ שאנו עתידים לבאר לקמן, כי כל הט' אורות התחתונים, נכנסים יחד תוך כלי הכתר, ואח"כ נשאר בתוכו אור החכמה לבדו, ואח"כ יורדים ח' אורות אחרים, ונכנסים לתוך הכלי של הבינה.

רק מה הוא שואל? הוא אומר, היות שנתמעט האור. השורה שנייה, הספירות, אחרונה. הוא אומר, שתי סיבות הנ"ל, יש יכולת בכ… עתה בא לכלים בשביל אור שלהם, וליחסו… נתבטל כבראשונה. אז מה? אז הכלי יותר קטנה.

אז הוא שואל, ואע"פ שאנו עתידים לבאר לקמן, כי כל הט' האורות התחתונים, נכנסים יחד תוך כלי הכתר, אם כן, יש בכלי דכתר הרבה אורות. אם לא היה בכלי דכתר רק אור החכמה לבדה, היה יכולים לומר שהכלי, שהאור יותר קטן מהכלי, ולא מבטל את הכלי. אבל בא שם ט' אורות, זה שאומר, ואע"פ שאנו עתידים לבאר לקמן, ועכשיו בפרצוף ע"ב, כל הט' אורות התחתונים, נכנסים יחד תוך כלי הכתר, ואח"כ נשאר בתוכו אור החכמה לבדו. אה, זה קשה.

ואח"כ יורדים ח' אורות אחרים, ונכנסים, תוך כלי דחכמה, צריכים לומר, לא תוך כלי דבינה. נו, אם אנחנו אומרים ט' בכתר, איפה זה צריך להיות ט'? בחכמה.

מה כתוב כאן? ואח"כ נשאר בתוכו אור החכמה לבדו, ואח"כ יורדים ח' אורות אחרים, ונכנסים לתוך הכלי של הבינה, וזה הלאה, וכן עד"ז כולם. הנה אין דבר זה לא מעלה ולא מוריד.

מדוע? כי כלל גדול בידינו, כי העליון גדול מכל מה שלמטה ממנו, א"כ גם כן כשיכנסו ט' אורות יחד בכלי הכתר, כל השמנה תחתונים אינם נערכים למאומה, בערך אור החכמה, שהיא עליונה מכולם, והיא האצילה אותם.

וכבר נתבאר, כי אור החכמה יוכל לסובלו הכלי של הכתר, שלא מבטל אותו, להיותו הכלי יותר עליונה, א"כ מכ"ש הוא, שהכלי הזו שיסבול גם את שאר הח' אורות שתחתיו, ומבטלים את החיסרון של כתר. ועד"ז הוא בשאר הכלים, כי כיון, שאין אור המיוחד לכלי ההוא נכנס בו, אלא אור קטן זולתו, לכן יוכלו לסבול האורות את היכר הכלים, ולא יתבטלו היכר הכלים כבראשונה.

נתחיל ל"ה, כן? אמנם מציאות מטי ולא מטי, האור הגיע ולא הסתלק, צריך לבאר היטב מה ענינו. ונאמר כי תחלה מתחיל האור לבא בכתר, וכל הט' אורות כלולים בו. ואח"כ חזר להיות בחינת לא מטי, היינו שחזר ויצא משם האור המגיע אל הכתר, אך הט' אורות אחרים היו נשארים בכתר, מחכמה למטה. כי יש כח בכתר לסבלם, ואז, בעת אשר לא מטי בכתר האור אליו, היינו שנזדכך כלי דכתר, אז ממשיך כלי דכתר אל החכמה פנים בפנים, את הט' אורות, ונתנם בחכמה, ואז החכמה הפכה פניה, אחר שקבלה הט' אורות, ומאירה לבינה פנים בפנים, הארה לבדה, אבל אינה נותנת לה עדיין את הז' אורות.

אז צריכים להבין כאן, מה ט', מה ח', מה זה מטי, מהו לא מטי, מה זה הסתרת פנים, מה זה פנים בפנים, מה זה הארה לבדה? נראה מה שהוא מפרש לנו באור פנימי.

נתחיל בל"ה, אור פנימי.

מה כתוב? מתחיל האור לבא בכתר וכל הט' אורות כלולים בו: כדי להבין דברי הרב שבכאן, מחויבים לזכור היטב עם הבנה בהירה, כל דבריו שבתחלת החלק מאות א' עד ט"ו, וגם מה שביארנו שם, כי אי אפשר להכפיל כאן את כל האריכות משם. ונזכיר כאן בקיצור את ראשי הענינים.

כאן צריכים לכתוב כך, והיינו בחלק ד', פרק י"ד, אות ו', שכתב שם. יכולים כך, ועי' מתחלה בסדר עליות הספירות למאציל אחר הסתלקותן מהתפשטות הא' שנתבאר (בחלק ד'). ותמצית כל הנ"ל הוא, כי זווג דהכאה שנעשה בפרצוף הא' דא"ק, היה על המסך המתוקן בכלי מלכות שהיתה בגדלות העביות, דהיינו עביות של בחינה הד'.

וע"כ העלתה המלכות ההיא את האו"ח היותר גדול, דהיינו, עד קומת כתר, שהאו"ח הזה, עלה והלביש להאור העליון ממטה למעלה, והע"ס אלו נקראים ע"ס של ראש. כך למדנו שם.

עוד למדנו, ומחוקם של המלכות והאו"ח, שבראש, שכשם שמלביש ממטה למעלה בראש, הנה באותו השיעור חוזר ומתהפך ומרחיב את כלי מלכות ממעלה למטה, מינה ובה, עד למלכות דמלכות ההיא, שנקראת טבור, ויורד ומתלבש שם עם כל שיעור קומת האו"י שמלביש בהראש. והתלבשות הזאת מכונה בשם התפשטות הא' דא"ק. ומכונה ג"כ הע"ס דגוף.

עכשיו מסכם. [ו]המלכות של ראש מכונה פה, הנקרא מלכות המזדווגת, שעושה זיווג דהכאה. והמלכות דמלכות שהיא המלכות דגוף, שנקרא מלכות המסיימת המדרגה, לא רוצה לקבל יותר, מכונה טבור.

ומתוך שבהמלכות של ראש, למדנו, עדיין אין שום הגבלה ניכרת בפועל. וע"כ, האו"מ והאו"פ מאירים שם שווה בשוה. פירוש הדבר, לא שאני יכול לומר שהוא מקבל חלק, ולהגיד השאר לא מקבל? לכן, אין שם להגיד שום הבדל בין אור פנימי לאור מקיף, אלא הכול מקבל בש… מקבל בשווה מבחינת בכוח. בא"ק הוא לא מקבל, שניהם אותו דבר.

מצד אחד, הוא אומר לך, אין לך אור שלא יהיה בו פנימי ומקיף. מדוע? יש כלל ברוחניות, הוא לא המשיך יותר מכפי שיש לו המסך. אם המשיך, אם יש לו מסך דבחינה ד', הוא המשיך קומת כתר, ועל קומת כתר, המלכות דראש עשה חשבון, כמה שיכולה לקבל בעל מנת להשפיע, את זה היא תקבל. והשאר שלא יכולה לכוון, את זה לא תקבל. יש פנים ומקיף או לא? אחר כך.

אומרים שע"ב, שאינו רק ג' דעביות וד' דהתלבשות, לא המשיך יותר אור רק מד' ג'. לכן עם מה שיכולה לקבל, קיבלה פנימי, וחלק שלא יכול לקבל, קיבלה, נשאר במקיף. אם כן, לפי זה יוצא, מצד התחתון יש לכל אחד ואחד פנים ומקיף משלו, כפי דרגתו.

יחד עם זה לומדים, מצד העליון אין שום שינוי, מצד העליון אור בשלמות, ולוקח חלק. לכן מצד אחד יכולים לומר, הכול בא, היינו מצד העליון אין שום שינוי. מצד השני יכול לומר, מצד התחתון, כל אחד יש לו מקיף משלו.

תלמיד: מה ההבדל בין פנימי למקיף, בראש?

רב"ש: אין שום, לא מקבל שום דבר. מה זה פנימי? כלומר טבור כולל פנימי. פנימי נקרא יש הבדל. שאני אומר, בראש אין פנים ומקיף, מה הפירוש? פנימי נקרא, חלק אני מקבל, חלק אני לא מקבל. בא ואומר, שמע, בראש, הבחנה זו, חלק מקבל, חלק שלא מקבל, אין. מדוע? הוא מקבל שום דבר.

צריכים לדעת, מה הפירוש פנים ומקיף? מכיוון זו, אז אני אומר שאין. אני יכול לומר בראש, חלק אני מקבל, חלק קיבל, וחלק לא קיבל? שום דבר. זה נבחן שעדיין אין הפרש בין פנימי למקיף. מדוע? שהוא לא קיבל עוד שום דבר. גם אצלנו אין הבדל בין פנימי למקיף. תראה, בן אדם נותן תשובה, אין הבדל פנימי למקיף.

מורי אבי זכרונו לברכה, נכנס שם בירושלים בבתי ורשה, לא, בבתי רחמים, שם היה גם ספרדים, שהיו מתפללים בהשכמה, לא כמו אשכנזים מדברים ש...

תלמיד: מאוחר.

רב"ש: מאוחר. כביכול זה היה לפני התפילה שלנו, כבר ברחוב היו רוקדים, סברס עם תורה, היו רוקדים באמצע הרחוב, היה כל הקהל. אני זוכר הוא קרא דוד מינצברג, שם, בוא תראה איך שהם מתענגים מהתורה, הכול לשמו. זה סתם מעשה. המשל הזה, אתה יכול להבין? מטרם שעושה תשובה, לא מקבל שום אור, איך יכול לומר הבדל בין פנימי למקיף? עוד לא קיבל שום דבר.

לכן אומרים כאן, ראש המדרגה נקרא, אין הבדל בין פנימי למקיף. אין, אני, אני לא יכול לומר, שיהיה הבדל בראש, חלק מקבל חלק שלא מקבל, ראש לומדים ממטה למעלה, שלא מקבל כלום. מה שאנחנו אומרים כל ראש הוא אין סוף, מה זה אין סוף? אור בלי כלי, נקרא זה אור בלי כלי.

נתחיל עוד הפעם, טור ב' מתוך. ומתוך שבהמלכות של ראש, עדיין אין שום הגבלה ניכרת בפועל. וע"כ, האו"מ והאו"פ מאירים שווה בשוה. אלא בעת שנתפשט ... כללי, היינו לאחר הצמצום, שאור נסתלק, האור מאיר מרחוק, זה מקיף כללי. ויש אור מקיף שבא מהתחלקות פנים ומקיף. זה כבר מקיף אחר.

האור מקיף מאיר לתוך מקום הצמצום, זה נקרא מקיף כללי. וזה כאן, פנים ומקיף שמאיר במסך. אור מקיף הזה, אנחנו אומרים, אור פנימי ואור מקיף בראש, הכוונה מה שמאיר אור פנימי על ידי המסך. והתועלת של אור מקיף הזה, שהוא מעורר להמשיך בפנימיות.

נו, נלך הלאה.

אם כן, מה למדנו כאן? שבראש עדיין אין שום הגבלה ניכרת בפועל, וע"כ, האו"מ והאו"פ מאירים שם בשוה. אלא בעת שנתפשט האור משם, להע"ס דגוף עד הטבור, שהוא המלכות דגוף, הנה המסך דטבור הפסיק על האו"י, ולא נתנו להתפשט למטה מהטבור.

כלומר, אותו האו"י, המיוחס לט"ס ראשונות, שהוא על מנת להשפיע, שנקרא או"פ נתלבש בט"ס דגוף עד הטבור, ואותו האו"י המיוחס להמלכות, היינו אם תקבל, יהיה בעל מנת לקבל, לא היה יכול לכנוס ולהתלבש במקומו שהוא למטה מהטבור, מחמת המסך אשר שם, שהוא לא רוצה לקבל על מנת לקבל. ממילא [ו]הוא נשאר, אור הזה, מבחוץ להפרצוף בסוד אור מקיף.

אז למדנו כאן, שבמסך דטבור ניכר חלק של המקבל וחלק שלא רוצה לקבל, עומד כאילו כאן על הטבור.

ולפיכך, לפי הנחה זו, יוצא, נעשה הכאה ובטישא, בין אור פ… האו"מ והאו"פ על הגבול הזה, שנקרא מסך דטבור. מה זה בטישא? הוא מפרש, כי האו"מ, היה רוצה גם הוא לירד ולהתלבש במקומו כמו או"פ שהרי בהראש היו מאירים שניהם בשוה.

פירוש הדבר, כשהאור בא לראש, מטעם מה? מטעם רצונו להיטיב לנבראיו, אז העליון רוצה שהתחתון יקבל כל האור, ולכן הוא אומר, בראש עדיין אין הגבלות. ובטבור, שמקבל חלק, והשאר אומר, לא רוצה לקבל. כלומר, לרצונו להיטיב לנבראיו הייתה, שכל ה… נגיד, שכל האור שהיה מאיר לפני הצמצום, יאיר עכשיו, אחר הצמצום גם כן, אחרת לא תגיע ה… אה, אחרת לא תתקיים רצון העליון.

זה הפירוש, כי האו"מ, היה רוצה גם הוא לירד ולהתלבש במקומו כמו או"פ שהרי בהראש היו מאירים שניהם בשוה, רצונו להיטיב לנבראיו לא היה בחלקים.

והוא אומר, למ… כאילו, אם אתה תישאר בזה, מה שאתה מקבל, מי יקבל השאר? אז אני מוכרח לומר, שהדרך שלך לא בסדר. מה לעשות? אני לא אומר. אבל אם הוא אומר לו, זה לא בסדר, הוא צודק.

וע"כ, האו"מ מתגבר ומזכך את המסך מעביותו, היינו המסך כבר לא דוחה את עביות שלו, כדי שיתעלם ממנו כח העיכוב שבו, ויוכל האו"מ להתלבש גם הוא. והבן זה היטב, מהו, וזה היטב? כי זה סוד כל ענין הזדככות המסך, שבכל פרצוף ופרצוף.

כי מחמת שבכל ראש אין דבר הגבלה על האו"מ ניכרת, ע"כ, הוא רוצה להתלבש גם בגוף וע"כ מזכך את העביות שבהמסך דהיינו בחי' עיכוב שבו, כי שיעור העביות שבהמסך הוא מדת עיכובו, והם ענין אחד בו.

מה הוא כתוב כאן? כאן נשאלת השאלה, מה אור מקיף זיכך? מה היה? היה, מסך היה משמש עם ד' בחינות שקק… לד' בחינות עביות, מד' בחינות של רצון לקבל. הוא גם, וקיבל קומה גבוהה המכונה כתר.

יש שם לדבר, במה שמקבל המסך שני דברים. אחד, הוא משמש עם הרצון לקבל שלו, לא לשכוח.