שיעור בוקר 27.06.2026 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור מוקלט מתאריך 05.02.2002

https://kabbalahmedia.info/he/lessons/cu/G06u0D6n?c=nCHk5H4T&mediaType=video

ספר "כתבי רב"ש" כרך ב',  מאמר "מהו ריח בגדיו, בעבודה"

שמענו מאמר "מהו ריח בגדיו, בעבודה", "שלבי הסולם", כרך א', דף ר"ה.

מהו התוכן העיקרי של המאמר? אין רע בא מצד ה', הכול בהנהגת הטוב ומיטיב לרעים ולטובים, וכל פעולה שעוברת על אדם מלמעלה היא רק כדי לקרבו לבורא.

אדם, שבהתחלה מרגיש את ההנהגה רק בחושים, זאת אומרת במר ומתוק, וודאי שמרגיש אותה כעליות וכירידות. וכשהוא מצרף אמת ושקר לתפיסת הנהגת ה' עליו, הוא רואה שאיפה שנראה לו שזה מר זו אמת, ועל ידי זה המר הופך להיות למתוק כולו. הוא רואה שהירידות עוזרות לו להתקדם יותר מהעליות, וככל שהעלייה יותר גדולה, היא בסך הכול תמיכת הכוחות שתאפשר לו להתמודד עם הירידה ולהפוך אותה לטוב.

כל העליות ממדרגה למדרגה הן על ידי הרע שמתגלה בזמן הירידה. מכך הוא מגיע להבנה שאין דבר רע בעולם בכלל, אלא אלה רק חסדים, והחסדים המכוסים הופכים להיות חסדים מגולים. 

תלמיד: מה עושה אדם שיש לו תחושת שובע, והוא לא מרגיש רעב לרוחניות?

אדם שמרגיש לא רעב ולא שבע, מרגיש שאין שום דבר, ככה טוב וככה טוב, מה שיהיה יהיה טוב, זה סימן שהוא צריך להכריע, להוסיף ביגיעה.

אתה צריך ללחוץ על עצמך קצת יותר להיכנס לתוך המאמר, להתרשם מהחוכמה העליונה, מהקבלה, להתרשם מהחברים. אני רואה איך ההוא מתפעל וההוא מתפעל, או איך מישהו אחר ישן, וההוא כמו פגר וכמעט נופל מהכיסא, לכן תלוי ממי להתפעל. כתוב שצריך כל פעם לבחור בחברה יותר טובה, לכן תדביק את עצמך כל פעם למישהו שנראה לך שהוא יותר מתפעל ממך ותתרשם ממנו, וכך תוכל לעלות.

אם אתה מרגיש שיש לך כוח, אז תעורר אחרים, זה גם לזכותך. במקום שאתה תרד, אם אתה רואה מישהו שיורד ותעזור לו לעלות, אז זה כאילו שאתה ירדת ועלית. מדבקות זו אותה פעולה, ממש אותה פעולה. 

לכן צריך פשוט לעבוד, זאת אומרת לראות בכל מצב שהוא מצב טוב שממנו אפשר להתחיל עבודה. אם רק באה לך מחשבה למה אני כך, למה אני לא עושה משהו ומה עליי לעשות, משהו מהסוג הזה, אז זה סימן שמעירים אותך מלמעלה ורוצים שדווקא מהמצב הזה אתה תזוז, ואז תנסה בכל האמצעים. 

תלמיד: האם יתכן מצב שאדם שוכח את כל מה שלמד עד עכשיו?

אדם שוכח מה שלמד, או על העבודה? יש מצבים שאני פשוט שוכח את סדר היום שלי, מסתובב, מתבלבל, יש לי עוד כל מיני דברים, פתאום באות צרות, או הפוך, אירועים, לכן אני צריך לקבוע מראש לפי השעון ולפי היומן מה בדיוק אני צריך לעשות.

יש לי לזה שעות, אצלי היום מסודר פחות או יותר, אני יודע שאת כל זה אני צריך לעבור. יש את "תלמוד עשר הספירות" חלק א' שאני עושה עכשיו למוסקבה, יש לי פורום משנה שעברה, יש לי עוד חמישה, שישה ספרים בדרך שכל אחד מתבשל, יש לי עשרים שאלות ותשובות באימיילים ובאינטרנט וכן הלאה. בקיצור, אני יודע שלכל דבר אני צריך להקדיש זמן ואין לי ברירה. חוץ מזה אני צריך לעבוד כמה שעות כדי להתפרנס. זאת אומרת יש סדר. ואם אני שוכח, אז בכל זאת אחרי שעה, שעתיים אני מגיע למצב לפי הסדר שלי שמעורר אותי ומזכיר לי את העניין. זו חובה. 

חוץ מזה בשעה 13:00 בצהריים קוראים מאמר, לפעמים מתקשר אלי מישהו מהחברים ושואל "מה נשמע, איך אתה, האם אתה חושב כך או אחרת". אני בכלל לא חושב לא כך ולא אחרת, אבל השאלה שלו מחזירה אותי כבר למצב. כשהוא מתחיל לשאול אני כועס עליו, ואחר כך אני מבין שלא, אני צריך את זה. אחרת מה? אני אישאר בהמה, ואיכשהו אני מסכים אתו ואפילו אוהב שהוא מתקשר אליי.

אנחנו עולם המעשה, זאת אומרת מה שקורה כאן זה רק ממידע שיורד מלמעלה. אם כל שנייה, כל רגע, כל מצב לא יורד לעולם הזה מלמעלה, אז בעולם הזה זה לא יתקיים. לא שיש כאן נניח איזה חפץ שבנוי, עשוי, נמצא, קיים, ולא צריך עכשיו לדאוג לגביו, אין דבר כזה, זה רק נראה לנו כי אנחנו לא רואים סיבה ומסובב. אבל כל דבר אתה צריך לקיים אותו כל הזמן, בכל שנייה ושנייה, אחרת לא יהיה לו קיום. זאת אומרת, האור צריך לפעול עליו ובהשתלשלות לבנות את הקליפה הזאת עליו, את הלבוש הזה, וכל הזמן לקיים אותה, להאכיל אותה מה שנקרא, לתת לו אנרגיה קיומית.

לכן העניין המת ביותר, שלא משתנה בו כלום, שממה כזאת, לא יכול להיות אלא רק על ידי פעולה בלתי פוסקת של האור מלמעלה. ודווקא על המצב הזה יש כוונה ובדיוק פעולה מלמעלה ולכן הוא כך קיים. אז אין מצב שהוא לא נמצא בפיקוח מלמעלה ושהוא רצוי, בכל שנייה ושנייה כשהוא עדיין לא השתנה. 

יש מצבים שאדם מרגיש שהם עוברים עליו עד כדי כך כאילו הכול מסתלק, והכל בא, או לא משתנה. כמו שהסברתי, בכל מצב אפילו שהוא לא משתנה או מסתלק או מגיע, הכול זה במכוון מלמעלה. ואנחנו צריכים להבין שבכל השינויים האלה, אם האור ייפסק, אז ה"אני" ייעלם. פשוט מאוד כמו שלומדים מד' בחינות דאור ישר. אם האור לא יעשה את הכלי, אם הוא לא יברא את הרצון, אם הוא לא יקיים את הרצון בכל שנייה ושנייה כשיירד מלמעלה מאין סוף, אז הכלי הזה לא יתקיים, הרצון הזה לא יהיה. האור קודם לכלי.

אם אור נעלם מתוך הכלי במשהו, לא מבחינת הקיום שלו, אלא מבחינת המילוי שלו, אז הכלי מרגיש את עצמו ריק. הדברים האלה קורים בתדירות די גבוהה לאדם שמתקדם. כשרוצים להחליף לאדם את מצבו, אז פשוט האור שהיה קודם כמילוי נעלם, ובמקומו מגיע אור חדש ותכונות חדשות כביכול, מילויים חדשים. ונראה לאדם שאת מה שהיה לו הוא שכח לגמרי ואין לו כלום, שהשקיע אולי כמה שבועות או חודשים או שנים וממש לא נשאר לזה זכר. 

הוא שומע מילים, אבל הוא לא מבין מה המילים האלה, מרגיש שהוא לא קרא ולא שמע אותן אף פעם. הדברים ידועים. מה סיבה לזה? רוצים להחליף לו מצב, אבל ביני לביני קורה כך שהוא מרגיש את עצמו שהוא נמצא לגמרי בין שמים וארץ. וכתוב כך על הבעל שם טוב שהיו לו כאלה ירידות שהוא היה שוכח איך קוראים לאותיות, מילים, אז השמש שלו היה עוזר לו ומזכיר לו "זה א', ב', ג'", וכך הוא היה חוזר לזכור את האותיות ואת חיבור המילים ואחר כך משפטים וכן הלאה. 

הבעל שם טוב, אתם מבינים, אחד המקובלים הגדולים, עד כדי כך יש הסתלקות האורות. מצד האור זו פעולה פשוטה, ומה שקורה לנו זה שהזעזוע הקטן באור עושה בנו ממש שינויים מקצה לקצה. אנחנו חיים מנר דקיק שמשתלשל מלמעלה ויורד ומתלבש בנו בכמה מנות. המנה התחתונה ביותר שלו זה שהוא בונה סביבו כלי חומרי, את גוף האדם, שבו יש גם דומם, צומח חי ומדבר. ולכל אחד האור המיוחד לו, למין שלו, שבונה סביבו קליפה בהתאם לו. יש לנו בגוף דברים דוממים, יש את הצומח והחי שמתפתחים בגוף, הדומם לא מתפתח, אבל הצומח שבנו הוא נולד וצומח ואחר כך מת, השערות, הציפורניים, כל מיני חלקי הצומח. אחר כך החי שזה כל הגוף שלנו, זה העוּבר שמתפתח מזרע עד שנולד, גדל, מזדקן ומת, יש לו סדר התפתחות משלו, וזה על ידי מנת האור ששייכת לדרגת החי. 

ובדרגת החי, יש את הדרגה האנושית, שאז הוא מתפתח מתאוות בהמיות לכסף, לכבוד, למושכלות. ובזה אחר כך מתלבשת עוד מנת אור יותר גבוהה שזה נקרא כבר "נקודה שבלב", וגם בה התחלת ההתפתחות נקראת "זמן ההכנה" ואחר כך כבר התפתחות ה"נפש דקדושה". אז אפשר לראות שמגיע האור, בסך הכול נר דקיק, אבל תראה לכמה חלקים הוא מתפרס וכל חלק בונה סביבו לבוש שונה.

לכל חלק יש תוכנית משלו, בהתאם לתוכניות מהחלקים השונים מהאור הזה והם משפיעים אחד לשני. יש לזה תוכנית כללית, לכל היחס הזה שנקרא האדם בעולם הזה, וכל אחד מהחלקים האלה שבנו מתקיים רק על ידי האור. ואם חלק מהאור ייפסק לאותו חלק שבאדם, באותה מידה האדם מת. יש חלקים שנפסקים לגמרי, יש חלקים שלא נפסקים אלא עוברים מגלגול לגלגול מה שנקרא. וכן הלאה. 

אז אנחנו צריכים להבין ששינויי האור שבונים בנו עליות וירידות והסתלקות המוחין, ושוב איזו מין התעוררות, חזרה לחיים, תחייה כאילו, אלה דברים שנמצאים בכל הטבע, יש כזאת מחזוריות והתחדשות. אבל בחלק הרוחני שבנו ודאי שהוא יותר מהיר ויותר מורגש מכל יתר החלקים של הנר דקיק שנמצא בנו. זה כדי שנתפתח על ידו יותר מהר, תפקידו להביא אותנו מהר יותר לדרגת אדם.

אז אין מה להתפעל מזה שפתאום אני לא יודע כלום, לא זוכר כלום, לא מרגיש שום דבר, שהעתיד שלי הוא נעלם. ודאי שאדם לא יכול שלא להתפעל מזה, כי אנחנו כל כך תלויים בהרגשה קטנה של המנה הזאת כל עוד לא נוכל לשלוט עליה על ידי המסך, ולא נהיה תלויים בכל הדברים האלה. המסך מאפשר לנו פשוט לעשות תיקון כזה, לרכוש כוח כזה שאפילו כשהאור לא נמצא, כשהוא מסתלק, יש לי במה למלא את עצמי במקום ההרגשה הזאת של ידיעת העתיד, של הביטחון, של הידע, של המציאות, של האישיות שלי, התמצאות שלי איפה אני, מה אני, יש לי במה למלא, זה נקרא אור חסדים. ואז אני לא תלוי בזה בכלל, נעשה חופשי. וכשאני נעשה חופשי אז אני מתחיל לחשוב מה עליי לעשות, אז מרגע זה והלאה אני יכול לקבוע האם באמת אני רוצה להיות מנותק מהדאגה למילוי עצמי ולחשוב על רוחניות, על האלוהות. זה כל העניין של מסך. 

תלמיד: אין חיסרון שלם עד שלא יתגלה הרע בשלמותו. מי נותן לי לגלות רע בשלמות?

אמרתי שהכול מתגלה והכול נעשה על ידי האור יותר או פחות, אבל הכול על ידי האור.

תלמיד: מה זה "עבר ושנה, נעשה לו כהיתר"?

"עבר ושנה, נעשה לו כהיתר", בפשטות זה נקרא שאם אדם נמצא באיזו רמה רוחנית, נגיד בדרגה חמש עשרה, ובדרגה הזאת הוא מקיים כל מיני חוקים רוחניים, ואם נתנו לו קושי, תוספת רצון לקבל, ועל ידי תוספת רצון לקבל ודאי שהוא יורד מהמדרגה מיד, אז הוא מתחיל להיות עבריין, ואם מתחיל לעבוד עם תוספת הרצון לקבל כדי לעלות לתקן את הירידה הזאת אז הוא לא עולה למדרגה חמש עשרה, אלא כבר למדרגה שש עשרה. 

אבל אם הוא לא עובד על הרצון לקבל הזה ועבר עליו, זאת אומרת עשה עבירה בגלל שמלמעלה נתנו לו רצון לקבל, ואחר כך במקום לתקן אותו ולעלות ולעשות מעבירה הזאת "מצווה" מה שנקרא, הוא ממשיך לא לתקן, לעבוד בתוך הרצון לקבל, אז זה נקרא שנה נעשה פעם שנייה, פעם שלישית. אז כל הרצון לקבל הגרוע הזה שרכש עכשיו, שהוריד אותו ממדרגה חמש עשרה למטה, נעשה לו כהיתר, הוא נשאר למטה, וזהו. זה נקרא "עבר ושנה", עבר על המצווה, על הרמה שלו, בגלל שנתנו לו מלמעלה, כי הוא לא בעל הבית, על זה לא מענישים אותו. מענישים אותו על שעשה פעם שנייה. פעם ראשונה הוא לא בעל הבית, הוא לא אשם.

תלמיד: פעם שנייה הוא עשה כבר מתוך רצון עצמו?

לכן זה נקרא "עבר ושנה" שנעשה עוד פעם, נעשה לו כהיתר. כהיתר, אתה כבר בזה. אז אין עליך לא עבירה ולא מצווה, כבר אתה בעצמך קבעת שאתה לא בדרגה חמש עשרה, אלא נגיד, בדרגה שלוש עשרה.

תלמיד: ואיך בכל זאת עולים משם מעלה?

אחר כך מרחמים עליו מהשמיים, מתחילים להזכיר לו שיש מטרה, מרחמים על ידי מכה טובה, שגם זה נקרא רחמנות. כל פעם שמזכירים לך על מטרת הבריאה זה נקרא רחמנות. זה לא חשוב על ידי מה, כי אולי זה על ידי איזו התעוררות יותר יפה, בצורה יותר יפה. זה כבר תלוי באדם, תלוי במחשבת הבריאה. 

ושוב הוא מתחיל להתעלות ולחפש למה ואיך. זה כמו שהרב'ה כותב שאדם חי באיזשהו מקום נידח, ופתאום הוא מצא את ספר הזוהר ולפי הספר הוא התחיל להיזכר איפה הוא היה פעם ושבכלל עכשיו הוא נמצא באיזשהו מקום שזרקו אותו אליו. אבל נזכר שהוא חי בעולם הרוחני ושם הבית שלו, ושם זה משפחה שלו ובאמת הוא כולו שייך לשם. וכאן זרקו אותו בכלל לאיזשהו מקום נידח. אומנם שגם יש לו משפחה וגם אישה וילדים ואפילו חברים וכן הלאה, אבל הכול זה בהמיות והוא הרי שייך לדרגה רוחנית, ושם המשפחה האמיתית שלו, הבית שלו והחברים האמיתיים וכל נשמות הצדיקים שהם החברים שלו וכן הלאה, ואז מתחיל לחשוב.

אבל "שנה" זה נקרא שפעם שנייה שהוא עושה, הוא עושה את זה מטעם עצמו, ולא על ידי שנותנים לו מלמעלה, מוסיפים לו רצון לקבל.

תלמיד: האם יש איזו מנת אור שפועלת על הכלי שנקרא קבוצה, או שאנשים פשוט מתאספים פה ומזרזים את פעולת האור?

התפקוד שלנו הוא מלמעלה. אמרתי שלמטה אצלנו זה רק עולם המעשה, ואם אתה רוצה לשנות משהו בעולם הזה, יש לך רק פתרון אחד, תעלה למעלה, תתכלל במערכת ההנהגה וההשגחה, מערכת הפיקוח, ועד כמה שאתה יכול להיכנס לשם לפי השתוות הצורה, לפי כוח ההבנה שלך והרצון הטוב, יתנו לך בזה להוסיף טוב. אתה יכול לגרום בזה גם תוספת טובה למטה, ורק בצורה כזאת תוכל לשנות משהו. 

כמו שאנחנו לומדים שיש בחירה חופשית רק בדבר אחד, לעשות או לא לעשות, קצת יותר זינוק למעלה, רק לכיוון אחד. רק בצד אחד מאוד צר, לכיוון. רק בזה יש בחירה, רוצה או לא רוצה, בבקשה, אבל רק זה ניתן לתנועה החופשית שלך. ככה, אחרי שאתה עולה למעלה, ניתן לבחירתך רק דבר אחד, להיטיב במשהו מלמטה. אבל רק אחרי שתעלה. חוץ מזה בעולם שלנו אין שום דבר חדש אלא רק מה שיורד מלמעלה. אתה רוצה לשנות? בבקשה, תשתנה. 

לכן אם אתה רואה בעולם שלנו אנשים, כל מיני גופים, נגיד גם קבוצות של מקובלים, שרוצים להיות מקובלים, אז ודאי שכל הדברים האלו מתארגנים ויורדים מלמעלה. ואפילו אם מגיע לאדם איזשהו רצון שהוא גם ב"אין עוד מלבדו" אז הוא חייב לחשוב, גם אם אפילו הוא לא יודע ועדיין ולא מרגיש שאין עוד מלבדו והוא בעצמו סתם בובה.

אז מה אתה שואל עכשיו על הקבוצה? ודאי שהקבוצה מתוכננת מלמעלה. במידה שהיא מתאימה לצורתה למעלה, אז היא באמת קבוצה, ובמידה שלא מתאימה, זה סתם ישיבת לצים. והחוק הראשון בקבוצה הוא שכל אחד יתייחס לכולם בשווה. שלא יהיה מצב שחבר אחד יותר קרוב אלי ואחר יותר מרוחק, שאותו אני קצת אוהב ואת האחר אני קצת דוחה, זו כבר לא קבוצה ולא איחוד. קבוצה זה איחוד. איחוד. לא יכול להיות שיש איזה שינוי ביחסים בין כל אחד לאחרים. ועל זה אתם בכלל לא עובדים, אלא אם איכשהו מצב הרוח באופן כללי בסדר, אז יופי. ומה הלאה? "אין לנו על מה לעבוד" אני מקבל כאלה טלפונים "אולי הרב יגיד לי על מה יש לנו עוד לעבוד", לא נשאר כלום לעבוד, אתם כבר ממש צדיקים, זהו, זה גמר תיקון. 

תלמיד: ומה אם חבר אחד מהקבוצה מתייחס לכולם אותו דבר, ומישהו אחר מהקבוצה מתייחס לחבר אחד יותר ולאחר פחות?

אז חייבים לשבת יחד ולדבר על זה. חייבים ממש לברר את זה ולתקן. ואני יודע שזה קיים בכל הקבוצות, מהראשונה ועד האחרונה. וזה קודם כל התנאי הראשון. ואני לא מבין למה זה לא מדאיג אותם, את האנשים. 

(סוף השיעור)