שיעור בוקר 25.06.2026 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור מוקלט מתאריך 21.06.2002

https://kabbalahmedia.info/he/lessons/cu/wXAp8lK0?activeTab=downloads&mediaType=video

ספר "כתבי רב"ש", כרך ב',

מאמר "מהו שכהן גדול יקח לאשה בתולה, בעבודה"

המציאות כוללת שני חלקים, בורא ונברא, אין יותר. נדמה לנו שיש עוד חלקי המציאות בגשמיות וגם ברוחניות, אבל אין להם קיום בפני עצמם. כמו שבעולם שלנו יש דומם צומח חי ומדבר, והמדבר, האדם הוא השולט על כל יתר המציאות, אולי לא שולט, אבל לפחות הוא המפותח יותר מכל המציאות, כך ברוחניות יש גם דומם צומח חי ומדבר, מדבר זה הנשמה והיא מפותחת יותר והיא השולטת על כל חלקי המציאות הרוחנית.

הבורא ברא רצון לקבל. למדנו שכדי שהרצון לקבל יהיה מנותק, עצמאי מהבורא, הוא צריך לעבור ארבע בחינות התפתחות שנקראות "ארבע בחינות דאור ישר". לכן הרצון לקבל בעצמו גם כולל בתוכו ארבעה סוגי רצון, מהרצון הקטן שנקרא דומם, אחר כך צומח שהוא יותר גדול, החי שהוא יותר גדול והמדבר עוד יותר גדול. רק המדבר הוא רצון לקבל עצמאי. במה הוא עצמאי? בזה שהוא מנותק מהבורא ומרגיש את הרצון של עצמו.

מה זאת אומרת הוא מרגיש רצון של עצמו? הוא מרגיש את עצמו כחיסרון, והבורא זה המקור והתענוג אליו. הרגשת הבורא בתוך הנברא, בתוך הרצון הזה, בתוך הנשמה, ההרגשה הזאת נקראת "אור", "האור הרוחני".

אצלנו, הבורא שמתלבש בנברא, מידת ההתלבשות שלו בנברא נקראת "הרגשת החיוִת", "חיים". זאת אומרת, הנברא הוא "המקבל" והבורא הוא "הנותן". אומנם אחר כך אנחנו לומדים שהנברא עושה תיקונים ודומה לבורא, אבל ההתאמה הזאת לבורא היא רק מפני שהנברא "רוצה" להידמות לבורא, ואת הטבע שלו שהוא המקבל הוא לא יכול לשנות אלא הוא "מקבל בכוונה על מנת להשפיע" שזה ממש כמו הנותן, אבל רק "כמו" הנותן. לכן הנברא תמיד נקרא כלפי הבורא בשם "נקבה", "נקב", "חיסרון", והבורא רוצה למלאות את הנקביות הזאת כדי שהנברא ירגיש תענוג, טוב ועונג, שלווה ושלמות.

כדי שהנברא יגיע באמת למטרת הבריאה שהיא הרגשת הטוב והעונג בצורה מוחלטת נצחית מושלמת, הנברא צריך לעבור בעצמו סדרי התפתחות מהקצה לקצה. להרגיש עד כמה הוא מנותק מהבורא והפוך ממנו, כמה הוא לא מסוגל לכלום. עד שהולך ומתקן את עצמו, מבקש תיקון מהבורא, מבקש מילוי מהבורא וכך מתקדם עד שנעשה שווה לבורא.

שלבי ההתפתחות האלו של נברא הם אותן הנשמות. על הגופים לא מדברים, גופים נולדים מתבגרים מתים נרקבים וזהו, איתם אין חשבון. מדברים על הנשמה שהיא המתפתחת מגלגול לגלגול מדור לדור. כל דור אלו אותן הנשמות שבאו שוב ושוב להשתפר ולהגיע לשיא ההתפתחות שלהן.

שלבי ההתפתחות כתובים בתורה ובעיקר בגמרא, שם מדובר על התפתחות הנשמה בשפת דינים והלכות. ב"מסכת נשים" וב"מסכת נידה" ובעוד הרבה חלקים בגמרא דנים בעניין נשים, מפני שסוגי נשים הם מצבים פנימיים של הנשמה שהיא עוברת בזמן ההתפתחות. פעם אני נקרא סתם "אישה", פעם "אשת בעל", פעם "גרושה", פעם "כלה", פעם "זונה", בכל פעם זה סוג אחר.

בחלק ט"ו ב"תלמוד עשר הספירות" אנחנו לומדים על ההתפתחות, שיש שבע דרגות בהתפתחות האישה מקטנה לבוגרת וכן הלאה. אומנם גם ב"תלמוד עשר הספירות" מדובר בשפה שלנו דעולם הזה, אבל אחר כך גם האר"י ובעל הסולם עוברים לשפת הקבלה ומראים לנו איזה סוגי נשים מדברים על איזו רמת התפתחות הנשמות. למשל אם הנשמה מתפתחת עד דרגה מסוימת היא נקראת "בוגרת", עוד יותר "נערה", עוד יותר "אישה", עוד יותר "כלה" וכן הלאה.

אנחנו רואים בעולם הזה את כל האופנים של כל סוג וסוג וצריכים לחפש מה יכול להיות כנגד זה "השורש הרוחני". כי מה שבעולם הזה הוא העתקה מהעולם הרוחני, ומה שרואים בעולם הזה, מה שקורה, מתקדם, מתחלף ונעשה, אלו תוצאות כמו צל מהעולם הרוחני. תוצאות הכרחיות כאלה כי בעולם הזה אין שום דבר חדש שבא, כל החידוש הוא בעולם הרוחני, ובעולם שלנו זו פשוט העתקה בחומר שלנו.

גם החומר בעולם הזה מחולק לדומם צומח חי מדבר אבל בהתאם לתופעות שמתרחשות בעולם העליון, כך התופעות האלה נעתקות בעולם הזה בארבע רמות של החומר דעולם הזה. אנחנו לומדים מזה איזה תהליכים האדם עובר בזה שמתקדם ברוחניות וכאן מסבירים לנו את זה בסוגי נשים.

מדובר גם על גברים. מי הגברים? העניין הוא שגם גבר וגם אישה יש באדם אחד. "אישה" זה נקרא רצון לקבל שלו ו"גבר" נקרא הרצון להשפיע שלו שמתפתח מהנקודה שבלב והלאה. בהתאם לרצון להשפיע שיש לי, יכולת להשפיע, "מסך", זה נקרא גבר, התגברות, במידה הזאת אני יכול לקחת את הרצון לקבל שלי ולעבוד איתו עם המסך הזה כדי לקבל על מנת להשפיע ולהגיע כך להתאמה לבורא.

לכן כנגד כל סוג התגברות יש נוקבא, רצון לקבל שלי. אפשר להגיד "קו ימין" ו"קו שמאל' או "מסך" ו"עביות". ואז מסביר לנו רב"ש שיש מצבים, שכל מצב ומצב קובע איזה רצון לקבל יכול להיות מתאים לו. יש הגבלות כמו למשל של "הכהן הגדול', שאסור לו לקחת אישה גרושה מפני שכהן זה נקרא מדרגה עליונה, מדרגה חדשה ולכן צריך לקחת גם רצון לקבל חדש ולעבוד אתו.

גם כל הדינים וההלכות איך להתגרש, להתחתן, ענייני חופה, ענייני נידה, כל העניינים האישיים בין גבר ואישה הם כולם נובעים מהחוקים שיש בין מסך ועביות בעולם הרוחני. בפשטות אנחנו לומדים שזה כלי שאני מצייר כמו ספל, ועליו מסך. עניין כלי ומסך זה עניין של אישה ובעלה בעולם שלנו. מה שמבדילים בעולם שלנו ביחס בין גבר ואישה זה חלק קטן מאוד ממה שמתרחש ברוחניות.

מי שנכנס לרוחניות ומתחיל להרגיש אותה, באמת רואה את ההעתקה מרוחניות לגשמיות. הוא רואה עד כמה הדברים המתרחשים ברוחניות הם גדולים על כל פרטיהם בין חלקי הבריאה שבאדם, בין הנשמה שלו ובין הרצון לקבל שלו, ואז הוא רואה את ההעתקה הזאת גם בעולם הזה, ובהתאם לזה איך הוא יכול לשנות ברוחניות את היחס בין ימין ושמאל, לשנות את הגשמיות שלו. זה כבר נקרא "קבלה מעשית".

להתחתן לפי מה שכתוב כאן זה משהו טוב, בעולם שלנו זה בספק.

תלמיד: האם בזמן ההכנה אנחנו יכולים בכלל לזהות את כל המצבים האלה?

גם בזמן ההכנה אנחנו כבר מתחילים "להריח" מה שנקרא, להריח כבר משהו מרחוק. זמן ההכנה זאת אומרת, שאני מתקדם עוד ועוד לאור מקיף גדול יותר ויותר. או ההפך, במידה שאני נותן יגיעה האור המקיף יותר מאיר עליי. אז מצד אחד אני מרגיש את המעמד שלי כנגד הרצון לקבל שלי שהוא בלתי נסבל. מצד אחר, אני מרגיש משיכה יותר גדולה לרוחניות בעליות, ויכול להיות שגרועה יותר בירידות אבל אחר כך זה לא כך, ממש לקראת המחסום זה הופך להיות רק משיכה ותשוקה.

אבל אפשר בהחלט להבדיל, בערך, כמו שבחצי חושך, אפשר להבדיל את המצבים. זאת אומרת, אדם שקורא ספרים כבר מתחיל איכשהו לתאר לעצמו מה בערך יכול להיות לגבי המצבים האלה שכתובים פה.

תלמיד: האם גם בעולם שלנו הוא יכול להבחין במצבים?

לא, בעולם שלנו לא. האמת היא, אפילו אנשים שנמצאים ברוחניות, מקובלים, אנחנו חושבים שהם יותר מפולפלים כאלה ומבינים בגשמיות, והם יכולים לעשות את זה, אבל זה לא תופס את האדם. נראה לנו כביכול שהמקובל שמגיע לעולם הרוחני ורואה את כל השורשים, הוא חייב כנגד זה לראות בעולם הזה עד פרטי פרטים של המציאות. הוא יכול לעשות את זה, אבל זה לא מה שמעסיק אותו. הוא יכול לראות עד הדיוק האחרון איך מתנהל תהליך הבריאה, ואיך באנשים ואחריהם יש כל מיני מחשבות וכל מיני חשבונות משלהם, אבל הוא לא יורד לזה. לכן הוא נראה לפעמים יותר נאיבי וילדותי אולי מאדם רגיל שכל הזמן נמצא בעסקים שבעולם הזה.

תלמיד: לא שאלתי מבחינת גשמיות, אלא מבחינת התהליכים הפנימיים, האם אפשר להרגיש שעכשיו אני נמצא במצב של אישה או במצב אחר?

כן, מי שנמצא ברוחניות מכיר את המצב שלו ואת כל המצבים שעבר. אומנם המצב הבא בשבילו הוא למעלה מהדעת, אבל הוא יודע את הדרגה שלו, ואת כל הסיבות ואת כל מה שמתרחש בו ובקשר שלו עם הבורא, זה נמצא ממש בכלים שלו.

תלמיד: כשרב"ש אומר פה, שאסור לאדם לקחת אישה כזאת או אישה כזאת, זה נשמע כביכול שהוא אומר שאסור לך ללכת אחורה?

לא, אדם שנמצא במדרגה מסוימת אז הוא יודע לפי מצבו מה מותר ומה אסור ומה צריכים לעשות, ולפי זה הרב"ש כותב. איך כתבו בגמרא, בתלמוד הבבלי, הירושלמי? הם כתבו מתוך ההשגה שלהם, רק שכתבו את זה בשפה של העולם הזה. אחר כך באו המקובלים, או לפני זה וכתבו אותו דבר בשפת הקבלה. באו הנביאים וכל הקדמונים וכתבו את זה בשפת האגדה או הנבואה. ומשה כתב את זה בשפת התורה, בשפה המדוברת. אבל כל אחד כתב מהמקום שבו הוא מרגיש את הרוחניות, את העולם העליון, את החוקים שמתרחשים שם ואיך שזה פועל עליו.

יש גם כל מיני סוגי נשמות, יש לנו עשרה סוגים עיקרים, זאת אומרת עשר ספירות שהם בוא נגיד תשע אבל שיהיה יותר נוח, הן עשר תכונות יסודיות במציאות. זאת אומרת, כעיקרון יש לנו עשרה סוגי נשמות שיכולות להיות, כמו שאנחנו מבדילים אצלנו בעולם הזה ארבע סוגי אופי, כי זה גם כנגד ארבע בחינות, ואחר כך הם עוד מתחלקים לארבע כפול ארבע, שש עשרה. אומרים שיש ארבעה טמפרמנטים, סנגוויני, מלנכולי, מלנכולי, פלגמאטי, יש כאלה סוגים.

גם מי שנמצא ברוחניות רואה את הרוחניות מהטבע האישי שלו, מהנשמה שלו, אז בגלל זה יש אצלם אופני השגה. נניח אני ואתה נמצאים באותו מקום, ואתה ואני מרגישים בצורה קצת שונה. לא שהמציאות לא מובנת לנו, אבל בכל זאת אצלך ואצלי מבנה הנשמה הוא שונה, לכן אנחנו מבינים ומרגישים את זה בצורה קצת שונה. אבל בגמרא נניח כולם מביעים את זה, ואז מתוך זה יש לנו כביכול ויכוחים והתנגשויות, דעות, וכל מיני דברים.

וזה לא שהם באמת מתנגשים ואומרים, אתה לא בסדר, אני לא בסדר, או משהו. אלא בסך הכול בגמר התיקון כל זה מתקבץ יחד, אלא לפני גמר התיקון הם רוצים להראות לנו עד כמה הדברים האלה מנוגדים, וכל אחד לפי האופי שלו הוא מפותח ועשיר.

תלמיד: אבל למה הם מדגישים פה את כל הנושא הזה של אסור או מותר לקחת?

אסור או מותר הכוונה כאן וגם בכל מקום היא שלפני גמר תיקון יש לך עדיין רצונות שאתה לא יכול לעבוד איתם בכלל, אתה עושה עליהם צמצום, יש רצונות שאתה יכול לעבוד איתם במאה אחוז כי הם כבר מתוקנים, ויש גם באמצע, רצונות שאתה יכול לעבוד איתם בצורה חלקית. אז בהתאם לזה הם אומרים, זה אסור וזה מותר ובצורה כזאת זה מתחלק. זאת אומרת, אסור או מותר זה כלפי המסך והרצון לקבל, אין פה חוץ מזה.

אם יש משהו לא ברור, אז אתה חייב לעבור מכל שפה אחרת לשפת הקבלה, כי זו שפת טכנית ובה אתה לא יכול לטעות. ואחר כך משפה טכנית אם אתה יכול, מסוגל לחזור לכל שפה אחרת, בבקשה. כך למדתי פעם גמרא. כשהתבלבלתי ולא ידעתי, איבדתי כביכול קשר עם רוחניות ועל מה מדברים, אז הייתי חוזר כביכול לרוחניות כדי לראות על אילו בחינות מדובר שם, הבחנות, ספירות, מסך, קצת תופס את עצמי בזה, ושוב חוזר לשפת הגמרא.

תלמיד: האם אפשר להגיע למדרגות רוחניות לפני המחסום?

המחסום הוא המדרגה הרוחנית הראשונה, לכן זה נקרא מחסום. ואדם שעולה לדרגה הזאת, למדרגה הזאת, הוא כבר לא יורד לעולם הזה. הגבול העליון שלו בהשגה, הוא כבר ברוחניות. מחסום זה נקרא המסך המינימאלי הראשון שאדם מקבל.

תלמיד: האם לאדם שהוא לא נשוי ברוחניות, אין רצון לקבל?

אדם לא נשוי ברוחניות, לא יכול להיות, כי הרצון לקבל המתוקן נקרא "אישה". אדם שלוקח את הרצון לקבל ומתקן אותו לעצמו כדי שיוכל לקבל את האור עליון, צריך לעבור את שלבי התיקון של הרצון לקבל. אז הרצון לקבל שבו נולד עם מסך מינימאלי, אחר כך הוא גדל יותר, ואז האישה הזאת נקראת תינוקת, קטנה, בוגרת, נערה, עד למצב שהוא יכול להתחתן איתה כביכול, קו ימין עם קו שמאל, המסך עם הרצון לקבל יכולים כבר להיות בחיבור אחד.

אז הוא מתקן אותה והיא שייכת לו. את החלק שלו מסך כל הרצון לקבל הוא מתקן כך שיוכל לצרף אותו למסך. ואחר כך עושה חופה, חופה היא המסך הכללי הכולל את שניהם. ואז עושה זיווג עם האור העליון, שזה נקרא שמזדווג איתה, וממלא אותה באור העליון. זאת אומרת, זה מסך וכלי קבלה. ברוחניות לא יכולה להיות צורה אחרת. אנחנו לומדים את כל הדברים האלה ב"תלמוד עשר הספירות", רק ב"פתיחה" לא כל כך עוברים על זה.

כי כנגד זה בגשמיות אנחנו גם נוהגים לעשות את אותם הדברים. זאת אומרת, האדם שעושה פעולות ברוחניות, ברגע שעושה באמת פעולה רוחנית, הוא מרגיש שהוא גם יכול לצרף לזה פעולה גשמית ונמשך לזה, כי בזה הוא באמת קושר את שני העולמות יחד. ואילו אדם שרק לומד ועוד לא נכנס לרוחניות, ועוד לא עושה שום פעולה רוחנית, אז אין לו עדיין דחף לעשות פעולות גשמיות כלשהן, אלא או שעושה אותן מטעם חינוך, הרגל, או שאיכשהו עושה אותן או לא עושה.

זאת אומרת, הקיום ברוחניות דוחף את האדם לעשות את זה גם בגשמיות, מפני שרואה את הפעולה הזאת מושלמת, שמקיים אותה גם פה וגם שם. אבל זה לא חובה. רבי שמעון היה במערה 13 שנה, ולא היו לו שם אפשרויות לעשות מצוות מעשיות, הוא ישב בחול ולמד. זאת אומרת, אנחנו לא נמצאים בהתאמה בין הגשמיות והרוחניות. למשל, לא נולדת כהן, אז אתה לא יכול אם פתאום הגעת לדרגת כהן ברוחניות, להתחיל להתנהג בעולם הזה כמו כהן. אין דבר כזה. או אם אתה נניח מתגרש מאיזו אישה רוחנית, אתה לא צריך גם כאן בעולם הזה להתגרש, וכן הלאה. אבל להתחתן נניח, אתה כן צריך. אני מספר תמיד על הרב שלי, שהרגיש שהוא מוכרח להתחתן מיד. אנשים כביכול לא הבינו אותו, הוא היה בן 85 בערך, אז הוא היה אומר, "אתם לא מבינים, אז למה אתם נכנסים לרוחניות שלי?".

תלמיד: האם יש איזה הרגל שיוכל לעזור לנו להגיע לרוחניות?

ברוחניות אין הרגל כמו בגשמיות. ברוחניות כל פעם יש התחדשות, כל פעם הרצון לקבל מתחדש וצריכים לעבוד על רצון לקבל חדש, לתקן אותו, ולמלא אותו, ושוב הרצון מתחדש. זאת אומרת, האדם כל הזמן עולה, כל הזמן הוא חדש. ובגשמיות, מפני שהגשמיות היא דומם, לא משתנה, לכן יש עניין של הרגל.

נניח התרגלתי לשתות את התה הזה שאני שותה עכשיו, אז כל יום כביכול זה נרשם אצלי כרשימו, ולפי הרשימו הזה, אני כל הזמן חוזר על אותם הדברים. אפילו שאני כבר לא מרגיש בזה טעם, אז אני ארגיש טעם בזה שאני חוזר על אותם דברים, שאני מקיים אותם. אבל ברוחניות הרשימות מתחדשות, ולכן כל פעם זאת עבודה חדשה, דבר חדש, השגה חדשה, טעם חדש, וזה ממש נקרא אדם חדש.

תלמיד: אני מבין שכל העניין של נישואין, זכר ונקבה בעולם הרוחני, הם תהליכים סגורים שקורים בתוכי.

כן.

תלמיד: האם יש איזה שלב מסוים, ברגע שאתה משיג את כל העניין הזה, שהצד של הנישואין במובן הגשמי, החיים שלי עם האישה במובן הגשמי, משפיעים גם על איך שאשיג את זה בעולם הרוחני?

אדם נשוי או שעומד להתחתן, וביחד עם זה לומד קבלה, התחיל ללמוד, אז ודאי שכמו שהוא משתנה, גם החיים שלו עם האישה משתנים. לכן אנחנו משתדלים בגלל זה שגם הנשים שלנו יהיו בעניינים וילמדו, היום נניח בעשר בבוקר יש לי שיעור עם הנשים, וכך כל יום שישי. יש ביניהן קשר, ויש להן קבוצה ממש פעילה, היום למשל הן יוצאות לאיזה טיול, ויש ביניהן גם עזרה הדדית והכול, מפני שאנחנו מעוניינים לעשות כך שגם הנשים יהיו בהתאמה אלינו. כעיקרון האישה לא חייבת, אבל זה עוזר וזה מועיל.

תלמיד: האם יש איזו נקודה בעולם הרוחני שמשפיעה עליי גם בהתפתחות הגשמית שלי?

ודאי שיש קשר בין ההתפתחות הרוחנית לבין ההתפתחות הגשמית, כי זה מתלבש בתוך זה, ובינתיים מהגשמיות אנחנו באים לרוחניות, וודאי שהגשמיות פועלת. האמת היא שהחלק הגברי במציאות שייך לבורא, והוא יורד לנברא רק כדי לתקן את הרצון לקבל. המסך הוא תוצאה מהאור, הרצון להשפיע הוא תוצאה מזה שבשבירת הכלים תכונות הבורא נפלו לתוך הרצון לקבל. זאת אומרת, אם נרד לעומק הדברים, אומנם אנחנו מרגישים בעולם שלנו שאנחנו עצמאים, אבל האישה היא שמסובבת את הגבר בסופו של דבר לעשות את כל הדברים בעולם.

ובזה שהגבר הולך ורוצה להשיג ולהתקדם, אפילו שהוא לא נשוי, לא חשוב איזה בחור, זה בכל זאת מפני שבתוכו יש את החיסרון הזה של אישה, חיסרון נשי, שמחייב אותו להיות גבר. אם הוא רוצה או לא, ככה זה. ואם זה לא היה כך, הגברים היו בכלל מרחפים. זה דבר ידוע לפסיכולוגים, וזה מפני שביסוד המציאות, זה כנגד זה, צריכים לשרת אחד את האחר כביכול. אנחנו עוד נדבר על זה, כשתתחתן אז נדבר. או שלא נצטרך לדבר, אלא תראה את זה, איזה "עזר כנגדו" תקבל.

תלמיד: מה זה המושג הזה שנקרא, "מלכות שמים"?

אדם שמגיע להכרה שבכל הרצונות שלו, במודעות שלו, במחשבות, בכל מה שיש בו במאה אחוז שולט הבורא, זה נקרא שהוא הגיע להכרת מלכות שמיים. באיזו מחשבה, באיזו הכרה הוא הגיע לזה? ב"האני" שלו, שבצורה ממש פלאית לא נמצא בשליטת מלכות שמיים כביכול, שהבורא נתן לו כזאת אפשרות להכיר בזה.

מה זאת אומרת? נניח כשאתה מסתכל על חתול, החתול נמצא במלכות שמיים במאה אחוז, כי הטבע פועל עליו מלמעלה ולא משאיר לו שום חופש בחירה. לך נתנו נקודה שהיא מחוץ לשליטת הבורא, הנקודה הזאת נקראת "יש מאין", ומתוך הנקודה הזאת אתה לאט לאט מתחיל להכיר את יתר הטבע שלך. ואז אם אתה מגיע להכרה, שזאת השגה גדולה מאוד, שבכל "האני" שלך הוא השולט, זה נקרא "מלכות שמיים".

היחס לזה יכול להיות או שלילי או חיובי, מקצה לקצה. פרעה אומר "מי ה' אשר אשמע בקולו?", הפרעה זה כל הרצון לקבל שלנו שלא מתוקן, אז הוא כנגד מלכות שמיים במאה אחוז, "מי ה', מה פתאום אני צריך להיות תחת שליטתו?". ויש ההיפך, כשמתקנים את פרעה לגמרי, שזה בגמר התיקון, אז הוא נכלל במלכות שמיים מתוך רצונו, ורוצה כמו שכתוב ב"אחור וקדם צרתני", שהסוס והרוכב ילכו יחד, ממש בכל התנועות.

תלמיד: מתי מגיעים למלכות שמים מושלמת?

למלכות שמיים ממש מושלמת מגיעים רק בגמר התיקון, לכן זה נקרא גמר התיקון, ולפני זה יש עדיין הבחנות ורצונות שלא נכללים עדין יחד עם הבורא ממש באותה פעולה, במחשבה.

תלמיד: מה יהיה שונה בגמר התיקון מהמציאות של היום?

עד גמר התיקון אנחנו יכולים איכשהו לדבר על מה שקורה עם האדם שעולה במדרגות רוחניות. הוא יהיה כמוך, כלומר האדם בחיצוניות לא צריך להשתנות. ודאי שאם מתקדמים כולם לגמר התיקון, אז העולם נעשה יותר מתוקן, יותר בריא, למרות שאנחנו יודעים עד כמה המקובלים סבלו עד היום האחרון שלהם ועד כמה שלא טוב להם בעולם הזה, אבל זה בא מפני שהם כלולים עם כל יתר הנשמות, ואז הם כאילו תופסים "וירוסים" מהם.

זאת אומרת את הרצונות לקבל מתקנים יחד, ומכינים תיקון לכל יתר הנשמות, בגלל זה הם תופסים מחלות ותופסים כל מיני צרות, ובגלל זה הם עוברים שלבים שכאילו זה נראה ככה. האדם שמתקדם לרוחניות מרגיש יותר אור עליון, אז הוא צריך להיות יותר בריא, יותר שמח, יותר נאור. הוא באמת נעשה כך מצד אחד, אבל מצד שני הוא גם מרגיש צער של כל העולם, כי העולם עדיין לא מתוקן ואז כנגד זה הוא גם נכלל מצרות לא אישיות, עולמיות.

עד גמר התיקון אנחנו יכולים לדבר ואיכשהו להבין את השלבים האלו, אפילו ממצב ההכנה איך שזה מתרחש בעולם העליון. ולא שאנחנו מסוגלים להבין את זה ממש, כתוב "עולם הפוך ראיתי" וכשאדם עובר את המחסום הוא רואה שזה ממש לגמרי הפוך מקודם, כי כל הרצונות שלו מקבלים כלי חדש והוא רואה בראייה אחרת, כי זה על מנת להשפיע ולא על מנת לקבל. עתה הוא רואה מחוצה לעצמו, וקודם ראה רק בתוך עצמו.

אבל מה שקורה בגמר התיקון אנחנו לא יכולים לתאר. יש מאמר, שנקרא "הסתר וגילוי פנים"¹, ואז אתה רואה, שבזמן ההסתר הוא רואה שכולם כך וכך, ובזמן הגילוי הוא רואה אחרת לגמרי.

קודם ראה את החבר שלו כטוב, אחר כך כרע. טוב ורע זה לא נורא כל כך, אנחנו מבינים שזו הראייה שלו שכאילו השתנתה. אבל קודם ראה אותו כעני לגמרי, ועכשיו הוא רואה אותו כעשיר ומאושר, איך זה יכול להיות? זה כאילו המצב האובייקטיבי, זה מישהו שנמצא מחוצה לו.

אנחנו לא מבינים עד כמה הראייה הרוחנית בהחלט משנה את המציאות ואני לא יכול להסביר את זה, יש כאן משהו שלא ניתן להעביר במילים. ועוד יותר מה שקורה אחרי גמר התיקון. אחרי גמר התיקון זה נקרא "סתרי תורה", שעל זה לא מדברים ולא כותבים, ו"אסור" בקבלה הכוונה תמיד שאי אפשר.

אין דבר כזה אסור, זה לא אפשרי להעביר בצורה נכונה שכולם יבינו, ולכן אמרו, אל תעשה את זה. כי בזה אתה תבלבל אנשים, הם יתבלבלו בדרך ואין מצווה בזה, כי אינך גורם בזה למשהו טוב. לכן גם המקובלים שכותבים ספרים, גם הם מסתירים הרבה דברים בפנים שלא לבלבל את האדם, מפני שאנחנו נמצאים עדיין בצד הזה של המחסום ולא מסוגלים להבין אותם ואיך שהם יכולים להסביר לנו קצת משהו אז מסבירים.

על גמר התיקון, אנחנו לומדים קצת מהמאמר של בעל הסולם, "הדור האחרון"², שם הוא מסביר כל מיני דברים, אבל גם זה עדיין לא ממש גמר התיקון - הדור האחרון זה עוד לא גמר התיקון ממש. הוא מתאר שם את הדברים שיהיו בעולם שלנו, אבל לא יכול להגיע לסיכום, להביע מה יקרה בדרגה ממש רוחנית.

כדאי לקרוא את המאמר הזה, הוא אומר שלפי הפנימיות שהאנשים מקבלים, זה תיקון פנימי שעל מנת להשפיע, ואז החוק "ואהבת לרעך כמוך" הוא יתפשט בכל העולם, וזה יהיה הכרחיות פנימית של כל אדם. כמו שעכשיו הכרחיות שלך זה מקסימום למלאות את עצמך ומינימום לתת יגיעה לזה, כך יהיה המנהג של כל אחד ואחד.

הדחף שמחייב אדם יהיה הפוך, וכל אחד ירצה לתת מקסימום יגיעה לטובת כל העולם, ולקבל לעצמו לא יותר ממה שמקבל הקטן ביותר. זאת אומרת, הכול לגמרי יתהפך לפי המסך ולא לפי הרצון לקבל. אנחנו רואים את הדברים האלה כמין פנטזיות, כדמיון פרוע, אבל האור העליון משנה את הדברים האלה מקצה לקצה מאוד פשוט.

זאת אומרת, בהחלט להגיע מהקצה שלנו לקצה השני אין בזה שום בעיה. רק אנחנו צריכים להיות באיזושהי צורה מוכנים לשינוי הזה ואז השינוי בא. אנחנו לא מרגישים איך אנחנו משתנים, גם לא אלה שיושבים כאן.

תלמיד: הבנו שהבחירה היחידה של האדם היא בסביבה, בחברה. האם בנקודה הזאת אין התערבות של הבורא? מדוע זו בעצם הבחירה היחידה? במה זה שונה מהדברים האחרים?

במערכת הרוחנית כאשר אנחנו לומדים את עולם האצילות, עולם האצילות הוא בעצם העולם שפועל עלינו והוא מנהיג אותנו ומביא אותנו לגמר התיקון.

יש את עולם אין סוף, ממנו יורד אור אין סוף, והוא נכנס לאדם קדמון. בעולם אדם קדמון יש מערכת שיש בה חמישה פרצופים, גלגלתא, ע"ב, ס"ג, מ"ה וב"ן, סך הכול זה עולם אדם קדמון. האור העליון שמגיע, דרך חמישה הפרצופים האלה הוא מתחלק לחמישה אורות, נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה. הסוף של עולם אדם קדמון זה טבור דגלגלתא, וההתחלה היא מפה דגלגלתא. מתחת לטבור זה כבר עולם האצילות (ראו שרטוט).

מה שקורה, לפני שבא עולם האצילות, יש את מלכות שצריכים לתקן אותה. וס"ג שהוא תכונת הבינה מתקשר עם המלכות כדי לתקן אותה. ביחד הם עוברים שבירה, ומהשבירה נברא עולם האצילות. אומנם עולם האצילות הוא בדיוק כמו עולם אדם קדמון, יש בו גם את החלקים האלו, רק שהם נקראים עתיק, אריך אנפין, אבא ואמא, זעיר אנפין ונוקבא. נכון שהוא כמו עולם אדם קדמון, אבל יש לו כבר חלקי שבירה. זאת אומרת, הוא כבר מבין את החסרונות של הנברא. ואז עולם האצילות משפיע לעולמות בריאה, יצירה, עשיה דטומאה, ובריאה, יצירה, עשיה דקדושה. והנשמות שנמצאות ביניהם הן לא מתוקנות, נשמות שבורות. ולמטה מכל זה עוד נמצא העולם הזה.

אחרי שנעשה עולם האצילות, נוקבא עלתה לאבא ואמא דאצילות וצירפה לעצמה גם את המלכות, ונעשה מזה פרצוף שנקרא אדם הראשון, או נברא, או נשמה. אחר כך הייתה שבירה, ואחרי השבירה הנשמה ירדה למקום הנשמות השבורות.

עולם האצילות מנהל את כל העסק הזה. בעולם אדם קדמון אנחנו רק רואים שהוא פשוט מתחלק בהשפעה שלו, הוא צריך להביא את כול המציאות לאורות יותר גדולים, נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה. כשהוא מביא את כל הנשמות לאור היחידה, גם בתיקון וגם במילוי שלהם, בזה נגמר הכול. כלומר תכלית הבריאה וכל התוכנית שלה בכללות נמצאים בעולם אדם קדמון, אבל בצורה מאוד כוללת. מה שאם כן, בעולם האצילות הדברים האלה מתחלקים ומפורטים.

עולם האצילות נברא ממש בצורה שיש לו חלק עליון שהוא אלוהות, זה נקרא עתיק, אריך אנפין ואבא ואמא. ויש לו חלק שנקרא זו"ן, שזה כבר הנברא, חסרונות. ואז עולם האצילות מפני שהוא כולל, כלול מתוך השבירה, כלול מחסרונות הנברא, הוא מבין אותו. זה כמו שאמא מבינה מה התינוק רוצה, מפני שכל הדברים שיש בתינוק כאילו נמצאים בה והיא בעצמה עושה בפנים מודל של התינוק, מה יכול להיות שהוא רוצה, מה יכול להיות שאני יכולה לתת לו. לא בא לה לראש לתת לו פרח, הוא צריך אוכל, הוא צריך חום, הוא צריך משהו.

כאן המערכת כלולה מחסרונות של הנשמות, ובגלל זה היא מבינה אותם, ובגלל זה משפיעה עליהם בצורה מאוד עקבית, מאוד מסודרת, את כל התיקונים והמילויים.

שרטוט

תלמיד: האם בפרצוף הראשון, בגלגלתא יש חופש בחירה?

אחר כך, לא ניכנס לפירוט. אני ציירתי את זה כדי להסביר שהעליון כלול מהחסרונות של התחתון. שעולם האצילות כלול מנשמות, מחסרונות שיש בנשמות, לכן יכול להבין אותן ולהנהיג אותן בנאמנות עד גמר התיקון. את הסכמה הזאת אפשר לעשות מאוד גדולה ומפורטת, על כל האפשרויות שיש שם, הרי עולם האצילות פועל על הנשמות דרך עולמות בי"ע ומכניס לנשמות כל מיני רצונות והנשמות מתקשרות לעולמות בי"ע. זו מערכת שלימה בפני עצמה וכל החלקים שלה פועלים בהתאם.

אבל העיקר מה שיש בזה, מה התלמיד שאל, האם יש בזה איזה חופש בחירה? עולם האצילות מוכרח להביא את כל הדברים האלה לתיקון, אבל הוא מוכרח לעשות אותם בדרך טבעית. מה זה טבעית? מכניס מכה, הרצון לקבל רוצה להיפרד מהמכה, זאת אומרת צועק, והצעקה הזאת היא כבר בקשה לתיקון, וככה אדם מיתקן. אז בצורה כזאת אנחנו צריכים לעבור על כל המכות ובכל זאת התיקון שלנו לא יהיה תיקון הכרתי, אנחנו לא נרצה להיות המשפיע, אנחנו נרצה להיפטר מהמכות.

המכות צריכות להיות גם מכוונות למצב כדי שהאדם ירצה להבין לא את המכה עצמה, אלא הוא מתעמק במכה והוא מגיע למצב שהוא מכיר את הסיבה. וכשהוא מכיר את הסיבה שבגללה נותנים לו מכות, אז הוא לאט לאט מתחיל להתקשר עם הסיבה, ואז במידה הזאת הוא מקבל חופש בחירה. זאת אומרת, ההתפתחות היא ודאי דרך ייסורים אבל בעמקות הייסורים. זאת אומרת, ככל שאנחנו אחרי המכה חושבים בפנים למה קיבלנו, בשביל מה וכן הלאה, כך ברוחניות אתה רואה עד כמה אנחנו מתחשבים בזה, בורחים מהמכות עצמן.

אדם יכול לקבל מכה אחת קטנה מאוד, אנחנו עכשיו ממש נמצאים במצב שהיינו יכולים להפסיק את כל המהומות והמכות האלה, ובמקום זה היינו קצת חושבים, למה זה יורד עלינו? אנחנו לא רוצים להתקשר לסיבה, אז מחייבים אותנו שוב ושוב לחזור לזה.

תלמיד: מבחינת התרשים, השבירה ממוקמת לפני עולם האצילות או בתוכו?

השבירה לפני עולם האצילות. עולם האצילות ממוקם משרידי השבירה, אחרת איך הוא ידע מה קורה עם הנשמות.

תלמיד: פרצוף אדם ראשון הוא פרצוף שנשבר?

אחרי שיצא עולם האצילות ויצאו עולמות בי"ע, אז נולד פרצוף אדם הראשון. נלמד את זה, יבוא הזמן.

תלמיד: במלכות אנחנו אומרים שאנחנו מתקנים ט' ראשונות, אז איפה זה מלכות שאנחנו לא מתקנים בתרשים הזה?

באדם הראשון יש נקודה שהיא באה ממלכות דמלכות דאין סוף כיש מאין שהיא לא נכללת מט' ראשונות ואותה אי אפשר לתקן, והיא נקראת "ל"ב האבן", ובה אנחנו לא נוגעים בזמן התיקון.

זאת אומרת, אני מכיר בתיקונים שלי שאני עושה, ויש בי רצונות כאלה שאסור לי לגעת בהם. אני לא מסוגל לתקן אותם, לחבר אותם לבורא, אז פשוט לא לעסוק בהם, וזה התיקון - שאני לא עוסק בהם.

תלמיד: שאנחנו פה אנחנו מתקנים את כל הסוף של גלגלתא, והמלכות שמדברים עליה, היא לא נמצאת בסוף של גלגלתא?

אף פעם בגמר התיקון אנחנו לא עוסקים במלכות דמלכות. במהותו של הנברא אנחנו לא עוסקים, כי אנחנו בעצמנו נבראים אנחנו לא יכולים לתקן את הטבע שלנו. אנחנו יכולים עד כמה שאפשר להתכלל עם הטבע של הבורא. אני רוצה ללכת לפי מה שיש בו, אני רוצה לקלוט תכונות שלו, זאת אומרת להעתיק תכונות שלו עליי, אבל אני לא מסוגל את הטבע שלי המקורי להפוך, אלא מה? אני חותך את הקטע הזה ממני ואומר, בזה אני לא עוסק.

תלמיד: כתוב שבכל יום אדם צריך לקבל על עצמו קבלה חדשה, מה זה כל יום?

כל יום לקבל לעצמו קבלה חדשה, זאת אומרת כל פעם שמתחדש לך רשימו, רצון חדש, אז אתה שוב צריך לתקן את הדברים החדשים.

תלמיד: האם הכוונה שהוא עובר בכל אותו יום אותן הכוונות שדיברנו על נערה, כלה, אישה?

המדרגות הרוחניות הן ממש דומות אחת לשנייה. יש עשר ספירות מקוריות והן מתחלקות לעוד ועוד, לאלפי אלפי הבחנות, ובכל הבחנה זה עשר ספירות.

למדת פעם מתמטיקה, אז שתיים ושתיים שווה ארבע. שתיים זה יכול להיות אנשים, זה יכול להיות מכוניות, זה יכול להיות מטוסים, לא חשוב מה, תלוי מה אתה מכניס.

אז כשאנחנו לומדים חכמת הקבלה, אנחנו לומדים כאילו נוסחאות, אבל בכל מדרגה ומדרגה בנוסחאות האלה יש הבחנות אחרות לגמרי, אז אתה חי כל הזמן מציאות חדשה, ונפתח לך עולם חדש כל רגע ורגע, וההרפתקאות הן ממש הרפתקאות. אבל לפי הנוסחאות כאילו אתה עובר בפנים שלבים, עשר ספירות, מסך, עביות, זכות וכן הלאה. זאת אומרת, אם אנחנו לא מדברים על השינוי באורות שממלאים את הכלים החדשים, האורות החדשים, אז תהליך הוא אותו תהליך.

כשאתה נושם זה לא אותו תהליך? אתה עושה את זה נגיד חמש עשרה פעמים בדקה, אבל תפסיק אותו או מה, זאת אומרת יש דברים הכרחיים שאתה חייב לעבור ויש דברים, אפילו סתם, כמו תענוגים אתה חייב לחזור, אבל כל פעם זה משהו אחר. רוחניות זה לא נמאס.

תלמיד: איך אני יכול להבדיל בין רצון לקבל לעצמי לבין הטבע השני?

הכול ניתן לתקן. איך להבדיל כשיש משהו שאתה לא מסוגל? בכל מדרגה ומדרגה יש לנו כאלה רצונות שאנחנו יכולים רק לסגור אותם ולהגיד "אני בזה לא נוגע".

תלמד: מה לסגור?

מה לסגור? מה שאתה באמת לא מסוגל. אתה תראה את זה, אין כאן הסבר בינתיים, כי אין לנו עדיין הבחנות. אני לא יכול להגיד לך, "אם קיבלת מסך דעביות דשורש אז יש לך עוד כל מיני רצונות כאלה שלא שייכים למסך הזה, אותם צריכים רק להקפיא", אני לא יכול להגיד כי אתה לא יכול להבדיל, עדיין אין עליך מספיק אור כדי שאתה תראה את הרצונות שלך בצורה כזאת שהם פרוסים ולפניך ואתה תדע מהו כל רצון ורצון ומה אפשר לעשות איתו, אין לך עדיין ראש של פרצוף כדי שאתה תוכל לקבוע איך אתה תתייחס לכל הפנימיות שלך.

(סוף השיעור)

---

1. ספר כתבי בעל הסולם, מאמר "הסתר וגילוי פנים של השי"ת – ב'"↩

2. ספר "כתבי בעל הסולם", "כתבי הדור האחרון.↩