סעודת ט"ו באב - שיחה עם רב

מקימים בניין של אהבה - קטעים נבחרים מהמקורות

שיחה 25.07.2021 עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

קריין: שלום חברים יקרים, כמה משמח ומרגש להיות שוב ביחד באירוע הכל כך מיוחד הזה שלנו סעודה לרגל ט"ו באב, חג האהבה. יש לנו קטעי מקור ויש לנו בעיקר את ההשתוקקות שלנו של כולנו להתחבר. רב, בבקשה.

האמת שאני לא הייתי מוכן בכלל לדבר אבל ככה, נחלק קצת מההתפעלות שלי, מזה ששוב אנחנו נמצאים בקשר, ואני כבר רואה שפעם בשבוע אנחנו כנראה שניפגש בערב, וזה טוב שיש לנו משהו. אנחנו ראינו עכשיו לפי הצילומים שהראו לנו, כמה זה היה שמח וכמה זה היה מיוחד שפעם היינו יכולים לעשות סעודות גדולות לאלפי אנשים במתחם אחד. אני מאוד מקווה שאנחנו שוב נוכל איכשהו לחדש את הדברים האלה בכל המקומות בעולם כמו שעשינו.

אני זוכר שנסענו כמה וכמה פעמים לאמריקה הדרומית והצפונית, לרוסיה, לאירופה, לכל מקום בעצם, קשה להגיד איפה לא היינו, ואני מקווה מאוד שאנחנו על ידי החיבור שלנו ננצח את הקורונה וירוס ונוכל גם לנסוע חופשי ונוכל להגיע לכל המקומות ונוכל לארגן שם גם את הישיבות, הסעודות, החגיגות האלו.

ולאירוע של היום קראו המארגנים "מקימים בניין של אהבה", ואת זה אנחנו באמת עושים יום יום, יותר ויותר, יום יום אנחנו עוד ועוד מוסיפים עוד לבנה ועוד לבנה קטנה לאותו בניין עד שייבנה המקדש, זאת אומרת הצורה של הפרצוף השלם שאנחנו כולנו נהיה מחוברים שם בדבק האהבה, וזה הכל בעצם הלב שלנו המשותף הבניין ההוא, והבורא ימלא את הלב הזה שאנחנו בונים מהחתיכות השבורות ויתגלה, ודווקא אז אנחנו נרגיש עד כמה שהפער בין שבור לשלם ייתן לנו התפרצות האהבה והרגשת התיקון וגמר התיקון.

אז אני סך הכול רוצה להגיד לנו לחיים, כדי שאנחנו נגיע למצב שאנחנו נראה עד כמה שהבית שאנחנו רוצים להקים, זאת אומרת הפרצוף הזה, שאנחנו נזכה להיות החלקים שלו, הלב המשותף שלנו, שיקום ואנחנו נגלה בו את הבורא. אני חושב שאנחנו לומדים כבר עכשיו בפועל איך להתקרב לבניין שלו ונקווה שבקרוב אנחנו נראה מה יוצא לנו. בטוח שזה כבר יוצא, יש כאלה שכבר רואים את זה במקצת, יש כאלה שעוד לא מרגישים אבל זה בדרך לכולם. לחיים בני ברוך.

מה הלאה?

קריין: יש לנו קטעי מקור, אולי נפתח עם איזה קטע מקור אחד, יש לנו חברים שמוכנים לחלוק את ההתפעלות שלהם והתרשמות, אנחנו מוכנים לעשות סדנה, יש שירים. יש מכל טוב, השולחן עמוס.

יופי. קודם כל מי שהכין בעצמו משהו לאכול הוא יכול לאכול, לשתות.

קריין: אנחנו פה ביחד, כל הצוות מאחורי, אין בעיה, אנחנו פשוט התיישרנו לפי איך שהיה בסעודות הקודמות שאתה הובלת, אבל אנחנו ערוכים להוביל.

לא, אני הייתי ככה במקרה, רציתי לתת איזו תבנית חדשה לכאלה סעודות, אבל אל תחכו שאני אהיה כל הזמן, זה לגמרי לגמרי לא התפקיד ולא האופי שלי.

קריין: בואו נתחיל מהקטע הראשון במסמך המקורות שלנו "מקימים בניין של אהבה", קטעים נבחרים לסעודה, סעודת ט"ו באב. קטע מספר 1 כותב בעל הסולם.

"ענין החשוב שבחשובים, נקרא "אהבה" שהיא הקשר הרוחני בין ישראל לאביהם שבשמים, כמ"ש: "וקרבתנו מלכנו לשמך הגדול סלה באמת באהבה", וכמ"ש: "הבוחר בעמו ישראל באהבה". וזו תחילת הישועה, וגמר התיקון, אשר הבורא ית' מגלה לבריותיו אשר ברא, כל האהבה שהיתה מקודם מוסתרת בלבו."

(בעל הסולם. אגרת ב')

אנחנו יודעים שישראל במקור זה לא עַם אלא קבוצת אנשים שמחוברים ביניהם ומכוונים את עצמם לדבקות בבורא, לחיבור עם הבורא.

לכן הוא אומר ש"ענין החשוב שבחשובים, נקרא "אהבה" שהיא הקשר" בין אלו שמשתוקקים לבורא", עם הבורא עצמו, הקשר הזה נקרא "אהבה". "וזו תחילת הישועה, וגמר התיקון," זאת אומרת כל הדרך בעצם צריכה להיות בזה שאנחנו יותר ויותר ויותר מדביקים את עצמנו יותר ויותר עד שמגיעים למצב שיש חיבור שלם, וודאי שלא אנחנו עושים את זה אלא הבורא עושה את זה, כמו שכתוב "אם־ה' לא־יבנה בית שוא עמלו בוניו בו אם־ה' לא־ישמר־עיר שוא שקד שומר"¹, זאת אומרת המאמצים שלנו לא יעזרו אלא הבורא בסופו של דבר לפי הבקשה שלנו בונה את הכול. אנחנו כאן רק מתחברים כדי לבקש ממנו והוא לפי הבקשה שלנו ולא יותר, עושה את זה. לכן אנחנו מאוד מקווים שיהיה לנו כוח השתוקקות יותר ויותר גדול לחיבור והבורא ודאי שיעשה לפי מה שמבקשים.

קריין: בוא נקרא קטע מספר 2, כותב רב"ש.

"יש אהבה עצמית, ויש אהבת ה'. ויש בחינה ממוצעת, שהיא אהבת הזולת, שעל ידי אהבת הזולת באים לידי אהבת ה'. וזה שאמר ר' עקיבא "ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה". וכמו שאמר הלל הזקן להגר, שאמר לו, "למדני כל התורה על רגל אחת. אמר לו, "מה ששנוא עליך, אל תעשה לחברך, והיתר, לך ולמד". משום שעל ידי אהבת הזולת באים לידי אהבת ה'. ואז כל התורה וכל החכמה נתונים בלבו."

(הרב"ש. 410. "אהבה עצמית ואהבת ה'")

קריין: נמשיך להוציא חמימות מקירות ליבנו עם קטע מספר 3. רב"ש.

"על ידי שחיקת הלבבות, אפילו שיהיו של איתנים, כל אחד מוציא חמימות מקירות לבו, והחמימות גורמת לנצוצי אהבה, עד שמתרקם מזה לבוש של אהבה, ושניהם מתכסים בשמיכה אחת, היינו שאהבה אחת מסבבת ומקפת את שניהם, כי ידוע שדבקות מחברת שני דברים לאחד.

ובו בזמן שמתחילים להרגיש את אהבת חברו, תיכף מתעוררת בו בחינת שמחה ותענוג. כי זה שחברו אוהבו זה דבר חדש אצלו, כי תמיד הוא יודע שרק הוא לבדו דואג עבור שלומו וטובתו, אבל ברגע שמגלה שחברו דואג עבורו זה מעורר בו שמחה שאין לשערה, וכבר אינו יכול לדאוג עבור עצמו."

(הרב"ש. אגרת מ')

אלה פסוקים שאנחנו מכירים אותם היטב אבל כל פעם מכניסים איזו אש חדשה בתוך ליבנו. אין כאן מה להוסיף.

תלמיד: באמת יש הודיה גדולה ושמחה שהאחים יושבים ביחד וממש עושים לו נחת רוח בסעודה הזאת. אני מקווה שאני מדבר מהלב של העשירייה. באמת יש הודיה גדולה לבורא שנתן לנו הזדמנות להתחבר מעל כל המצבים ומרגישים אותו. תודה לעשירייה, תודה לכל הקבוצה, תודה לרב ותודה לכל בני ברוך שממש מאפשרים כל פעם לפתוח את הלב מימין ומשמאל ביחד להרגיש רק את גדלות הבורא. לחיים.

לחיים. אני גם שמח ורציתי להגיד תודה. דבר גדול לכולנו שאנחנו גמרנו איתכם פחות או יותר את ההכנות איך להיכנס לדרך, ועכשיו כמו שאתם כבר רואים מהשיעור הלפני האחרון, זה המגע הראשון שאנחנו צריכים עכשיו ללמוד איך נכנסים לקשר עם הבורא. מהקשר בינינו לבורא, איך אנחנו נכנסים לאותו שביל שצריך להוביל אותנו ישירות לגמר התיקון. אז אנחנו עשינו תוך השנתיים האחרונות הכנה לזה, ועכשיו אנחנו כבר נכנסים ישר לתיקון בינינו עד גמר התיקון. אז לחיים, לכולם.

קריין: קטע מספר 4, כותב רב"ש.

"יש תפילה, היינו שה' יתברך יעזור לו בזה שירגיש את אהבת חברו ושחברו יהיה קרוב ללבו."

(הרב"ש. אגרת מ')

קריין: קטע מספר 5 כותב רב"ש באיגרת מ'.

"כל מתנה שנותן לחברו [...] הוא כמו כדור שעושה חלל באבן. הגם שהכדור הראשון אינו עושה באבן אלא שריטה בעלמא, אבל הכדור השני, כשפוגע באותו מקום, כבר עושה חריץ, והשלישי עושה נקב.

ועל ידי הכדורים שהוא מרבה לקלוע, אזי הנקב מתפתח ונעשה מקום חלל בלב האבן של חברו, שבו מתקבצים כל המתנות, ומכל מתנה ומתנה נעשה ניצוצי אהבה, עד שמתקבצים כל ניצוצי האהבה בחלל לב האבן, ונעשה מזה שלהבת. כי ההבדל בין ניצוץ לשלהבת הוא בזה, כי במקום שיש אהבה, יש שם גילוי לחוץ, היינו גילוי לכל העמים שאש האהבה בוערת בו. ואש האהבה שורפת את כל הפשעים שפוגשים על אם הדרך."

(הרב"ש. אגרת מ')

זאת אומרת, אין לנו שום דבר חוץ מלהתקרב זה אל זה עד כדי כך שנרגיש שבין הלבבות שלנו אין מה שמפריד ביניהם וזה בדיוק המקום שאנחנו כל כך רוצים לסגור בין הלבבות, שם אנחנו נגלה את הבורא. נקווה שכך זה יקרה.

תלמיד: אני רוצה להודות ממש מעומק הלב לכל החברים ולתת את כל הכוח מעומק הלב כדי לגלות את הבורא בינינו. כל פעם שאנחנו יחד אנחנו נכנסים לדרגה חדשה של קשר, של גילוי. זמן כל כך מיוחד, אי אפשר לבטא את זה אפילו במילים. רב, כלי עולמי, תודה, תודה רבה. אנשים מאוד מיוחדים.

כן.

סדנה

נמשיך את התנופה של החום שאנחנו מרגישים שיוצא מ=מקירות לבנו ולהיכנס לחדרים, לעשיריות לטורנדו של אהבה. ההנחיה פשוטה. כל חבר משתף מקירות ליבו, ממש מתוך הלב שלו מוציא חום ואהבה בשביל להדליק את השלהבת בתוך העשיריות. כל אחד פשוט שופך אהבה לחברים.

*

תלמיד: כשאני חושב על החיים ועל אהבה, בשבילי אהבה זה לא האהבה הראשונה שאני זוכר, זו לא אהבה לילדים שלי שאני אוהב, זה כנס. כשאתה בא לכנס אתה פשוט צולל לתוך אוקיינוס של אהבה. ותמיד היינו מדברים על סעודות, מטבח, חג, פרטופקה כמובן, אבל אז פתאום נגיף וירוס הקורונה הגיע והכול השתנה מתוך ההתאספויות הגדולות האלה לתוך העשירייה. אז אנחנו צריכים להתחיל להיות מאוד מדויקים ולהבין ולהרגיש מה זה אהבה בתוך העשירייה מיום ליום, שם נמצאת האהבה האמיתית.

וכל השפה שלנו השתנתה, אוצר המילים שלנו השתנה לביטול, הסכמה, דוגמה, התמדה, להעלות את מצב הרוח של החברים, לבנות את המקום בשביל הבורא. אנחנו מאוד מתקרבים להבין שהאהבה שלנו זה לא כשאנחנו מקבלים אהבה מאחרים, אלא כשאנחנו משקיעים בקשר שלנו בעשירייה שלנו.

אני רוצה להגיד תודה מיוחדת לרב שמלמד אותנו מהי אהבה אמיתית שאנחנו נוכל להגיע לאומות העולם ולהפוך את כדור הארץ הזה למקום יותר טוב. תודה ולחיים.

לחיים, לחיים.

קריין: מתוך "זוהר לעם".

"כמה מדורים על מדורים יש לצדיקים בעולם ההוא, והמדור העליון מכולם הוא לאותם שאהבת אדונם נקשרת בהם, כי המדור שלהם נקשר בהיכל העולה על הכול, משום שהקב"ה מתעטר בזה באהבה.

היכל זה, העליון על הכול, נקרא אהבה, ועל אהבה עומד הכול. כמ"ש, מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה. והכול עומד באהבה."

("זוהר לעם". "ואתחנן". מאמר "ואהבת את ה' אלקיך", סעיפים 146-145)

גם השם של הבורא נקרא אהבה, והמטרה שלנו נקראת "אהבה". זאת אומרת השפעה אמיתית נקייה, עליונה, נקראת אהבה. אין שום דבר לאדם כלפי עצמו אלא רק כדי להשפיע לזולת. נקווה מאוד שאנחנו בדרך לזה, לפי מה שאנחנו מגלים הבורא כן מפרגן לנו, הוא עוזר לנו, רוצה לעזור בכל הצורות שאפשר. ודאי שרק בתנאי שאנחנו נשאר חופשיים, שכל חשבון ההצלחה שאנחנו נזכה שיהיה רשום על שמנו, שלא תהיה שם איזו הרגשת בושה, "לחם ביזיון" וכן הלאה. נקווה מאוד שזה מה שבקרוב אנחנו נתחיל כולנו להרגיש.

אני מאוד מרוצה מסעודות כאלה פעם בשבוע. זה עובר מהר, שלושת רבעי שעה ואנחנו כבר מתקרבים לסיום. זה טוב, זה מאוד מוסיף לחיבור בינינו, נותן איזו כניסה חדשה, צבע חדש לחיבור, ונקווה שאנחנו נמשיך בזה. ובאמת פעם בשבוע, שעה, אם אנחנו נעשה כך אחרי סופי השבוע האלו, אני חושב שזה מאוד יעזור לנו.

אני מודה לכולם שאתם מתאספים, ושאני יכול להיות איתכם ולהיות יחד איתכם להרגיש את הלבבות. נעשה לחיים אחרון ונשיר ונקום מחר בבוקר. לחיים לכולם עבור המטרה המתקרבת. לחיים.

(סוף הסעודה)