https://kabbalahmedia.info/events/c/Hkcr2ePo?mediaType=video&shareLang=he

שגרירים של חיבור 1:

יום הכשרה להנהגה חברתית: כלים מעשיים לחיבור והשפעה

משנתו החברתית של "בעל הסולם" - אלי וינוקור

בוקר טוב לכולם, תודה שבאתם זה ממש מרגש לראות איך החברים מניעים מהלך והחברים מצטרפים, מבינים את החשיבות שלו וכולי. אני כן אצטרך מדי פעם תזכורות לדבר לאט כי המתרגמים הוציאו חוזה על הראש שלי עוד לפני שהתחלתי לדבר, והם צודקים אבל אנחנו נשתדל. במיוחד אני רואה את החברים מטורקיה שמתרגמים מאיזושהי שפה לטורקי, אנגלית כנראה.

אז ככה יש לנו מעט זמן והרבה דברים לדבר עליהם, אני אתחיל לדעתי שוב למרות שאני רואה שרוב הקהל הוא קהל עם רקע, כלומר ותיק, ויש דברים שאני אגיד שחלק מהקהל יודע, אבל כדי לעשות איזה איזון בין כולם, אני אעבור על דברים בסיסיים ואני אתקדם לקראת הגדרות טיפה יותר עמוקות.

במובן מסוים אני חושב שהמפגש הזה ייתן איזה מסגרת, אחרי זה נפתח לשאלות ואם בהתאם לשאלות ולהתייחסויות את המפגש הבא נבנה כבר בהעמקה נקודתית אם תרצו משהו ספציפי.

אז מה שאני אעשה בהתחלה אני אתן קודם כל.. עכשיו לי יצא הזדמנות לעסוק כמה שנים בבעל הסולם לעומק מבחינה מחקרית חוץ מהעשרים שנים פלוס שאני יושב כאן בשיעורי בוקר וזה בעצם נתן לי מתנה לשבת לפעמים ימים שלמים עוד יום ועוד פשוט לקרוא את הכתבים עוד פעם ועוד פעם ולהעמיק ואז להתחיל לראות קשר ביניהם, התאמות ביניהם, עומקים אינסופיים שבעל הסולם נכנס אליהם. וגם את מה שהוא עשה לבד שהוא מפעל הפצה שאלפים היו יושבים ומגיעים אולי מבחינה כמותית, אני לא מדבר מבחינה איכותית רק כמותית, מדובר על עשרות של ספרים שהוא כתב בתוך מציאות מאוד מאתגרת.

אז אני אגיד מילה על הרקע, על בעל הסולם, נולד, התפתח, מה עשה, איפה היה. אחרי זה נגדיר מה זה נקרא "משנה חברתית", כן זה נחמד מה זה "משנה חברתית", מה מקובל שיהיה ב"משנה חברתית", זה מושג שפחות משתמשים בו, לרוב משתמשים בתחומים שקשורים במדעי המדינה אני אסביר למה בחרנו במושג ומה הוא אומר, ואחרי זה נדבר על מה בעצם המושג הזה כולל, מה בעל הסולם מכניס אם מארגנים את הכתבים שלו ביחד.

נגדיר כמובן מה הם הכתבים כי אנחנו מכירים הרבה כתבים שבעל הסולם כתב, יש מתוך הכתבים שהוא כתב, מאמרים ספציפיים שהם במובהק עוסקים בהיבטים החברתיים, יש שם הרבה, מדובר על עשרות של מאמרים זה לא שניים שלושה או "הדור האחרון" בלבד שכולנו עברנו את החוויה הזאת בחודש וחצי האחרונים, אז גם נגדיר את זה, ואז נגיד בעצם מה מופיע בהם.

אז נתחיל אולי מהתחלה ואני כמובן אפתח לשאלות בשלבים שונים בעיקר כי המטרה היא בסוף לעזור לכם אין הכוונה שבסוף השיחה הזאת אתם יודעים לירות את המשנה החברתית של בעל הסולם בשתיים בלילה כשמתקילים אתכם בפינת מטלון או איפה שזה לא יהיה במוסקבה או בטורקיה, ואז אתם נותנים הרצאה של 45 דקות, אלא המטרה היא בעצם לתת איזושהי הבנה של מה.. אנחנו אומרים חיבור, אנחנו אומרים אהבת הזולת, אנחנו אומרים ערבות, בעל הסולם כתב אלפי עמודים על זה, אלפי עמודים.

גם מקובלים תמיד רב אומר עונים בקצרה, גם בעל הסולם יש מקומות שהוא מקצר אבל יש מקומות שהוא מאריך, אז אנחנו נראה עד כמה עמוק אפילו בנגיעה המושג הזה נכנס, זה כל הבריאה נמצאת שם. אנחנו נדבר עליהם מהכיוון החברתי.

אז קודם כל רקע על בעל הסולם יש דברים שאנחנו יודעים, יש דברים.. פשוט כדי ליישר לכולם קו.

הוא נולד בוורשה 1884 תרמ"ה והוא נפטר ביום כיפור בשביעי לאוקטובר 1954. התחנך בישיבת גור ולמד אצל.. היה נוסע ללמוד אצל מי שנקראים חסידים מהחסידות, צאצאים לחסידים מפורסמים מאוד, מאיר שלמה רבינוביץ' מקלושין ואחרי זה הבן שלו יהושוע אשר מפוריסוב.

הם היו תלמידים של.. חסידים מאוד גדולים, יהודי הקדוש והרוקח וכולי. רק בשביל להכיר יש בעצם שרשרת של מקובלים שהולכת אחורה, מתחילה מהבעל שם טוב מאלה שהמשיכו את האר"י בכיוון החסידות ובעל הסולם היה שייך אליה. גם בוורשה הוא כתב כתבים שאנחנו לא קוראים אותם, אבל הוא התחיל לכתוב כבר מגיל מאוד צעיר, והוא כתב גם שירה וגם חסידות וכולי.

הוא הוסמך לרבנות בוורשה, להיות מוסמך לרבנות בוורשה זה חתיכת עניין מכיוון שזה המוקד הדתי התורני של אותן שנים של כל היהדות, לפחות של אירופה. הוא שומע באותה תקופה גם על הקומוניזם, גם על הסוציאליזם, הדברים האלה חיים קיימים אלה השנים 1917 יש מהפכה בברית המועצות. אלה בדיוק השנים שכל אירופה, במיוחד מזרח אירופה, גועשת ברעיונות האלה. וזה לא רק ברית המועצות, זה גם יהיה אחרי זה צ'כוסלובקיה ויוגוסלביה ועוד, הוא גם מתייחס לזה בכתבים, כלומר הוא מבין שזה הלך הרוח, אז הוא גם עמוק בתוך עולמות החסידות, הקבלה.

על עצמו יש לנו אגרת, שאנחנו מכירים, שהוא מספר על מורה שהוא פגש והוא לימד אותו את חכמת הקבלה, אנחנו לא יודעים מי זה, אין לזה אף התייחסות, מישהו שהגיע, לימד אותו ונעלם, אין שם שם אין שום דבר, זה הוא כותב על עצמו בעל הסולם.

אני מקצר תהליכים ב 1921 הוא עולה לארץ לאט לאט אחרי זה עלתה המשפחה בשלבים בהתחלה הסיפורים או העיתונים הדתיים באותה תקופה מספרים על הסיפור שהוא רצה לארגן עלייה המונית לישראל שהוא הרגיש שמתקרבת שואה, שהוא ניסה להזמין צריפים משבדיה, שהוא ניסה לארגן אנשים פשוט בזמנו בפולין לא התחברו לרעיון הציוני ההנהגה החרדית ולכן בעצם במובן מסוים הוא הוחרם. באותה תקופה להיות מוחרם זה דין כריתות.

אז הוא ניסה .... את הניסיון ואז הוא עלה לישראל לבד. הוא עולה לישראל, גם פה הוא מתיישב בעיר העתיקה בירושלים, יש את האיגרת המפורסמת על בית אל שהוא מגיע אליהם שומע שיש מקובלים ידועים פה, ואז מתרשם שהם בעיקר יהודים בעל פה, אבל חסר שם השגה בארץ היה אז המון שלמדו את חכמת הקבלה אבל בקבוצות קטנות.

גם בשנים האלה התחיל להיות קצת פופולרי הנושא מבחינה אקדמית ובארץ אינטלקטואלים קראו על זה, הוא עשה פה כמה שנים בירושלים, שימש אחרי זה מהעיר העתיקה לגבעת שאול היה רב השכונה ואז נסע ללונדון לשנתיים סביב השנים 26 עד 28 היה בלונדון, כתב משם. שמה כתב גם את התווים לניגוני העולם הבא מה שאנחנו מכירים. כתב משם איגרות, הרבה מהאיגרות שאנחנו מכירים וקוראים בבוקר עכשיו נכתבו בשנים האלה, תסתכלו בתאריכים תראו תרפ"ו לתרפ"ח פלוס מינוס.

חזר לארץ וגם בארץ התגלגל בין מקומות, ממה שאנחנו מכירים, שוב זה סיפורי חסידים, סיפורי תלמידים, זה סיפורי אנשים שהסתכלו עליו. בעל הסולם בימיו היה לו אנשים שיעריכו אותו אבל לא הרבה, הוא בעיקר התמודד, כי הוא הרעיונות שלו היו מהפכניים. ולא תמיד באותה תקופה, גם היום דרך אגב, מקבלים אנשים עם רעיונות מהפכניים באהבה, במיוחד במגזר שממנו הוא הגיע. היו סיפורים על זה שהיכו אותו, היו ספורים על זה שרדפו אותו, היו פשקווילים, זה שלטים כנגד שהפיצו בקרב הציבור, והוא התגלגל כאן בין בתי מדרש להפצת חכמת הקבלה שהוא הקים בירושלים, ביפו, בבני ברק ובתל אביב, אלה המקומות שהוא עבר פלוס מינוס.

תוך כדי הוא כתב, הוא כתב המון המון המון אנחנו מכירים את הפירוש לספר הזוהר, אנחנו מכירים את תלמוד עשר הספירות, אנחנו מכירים את ההקדמות, אבל יש לו כתבים שממלאים.. כל ספר הוא ממש.. כל הקדמה כל מאמר זה ממש חוברת שיצאה, והוא ניסה גם להנגיש את מה שכתב חיים ויטאל מהאר"י, את מה שנקרא כתבי האר"י לציבור, וזה חלק אחד מהותי זה קורפוס שלם מהכתבים שלו, שזה פרשנות על כתבי האר"י, פרשנות על כתבי הזוהר וכתבים חברתיים.

מה שמוכר בארץ היה שנים ארוכות ובעולם זה דווקא שני החלקים הראשונים. ספר הזוהר כי הפכו אותו למפורסם מכל מיני סיפורים על ספר הזוהר, וכל הפירושים על כתבי האר"י, הם המפורסמים, זה מה שהוא כתב לאנשים שלומדים חכמת הקבלה וניסה להנגיש אליהם.

ולצד זה הוא כתב גם הרבה מאוד כתבים חברתיים לציבורים שונים. חלק היו מיועדים מראש לציבור הדתי לאומי דווקא ולא הדתי חרדי. חלק היו מיועדים בכלל לקיבוצים, ולהנהגת המדינה שבדרך. אנחנו יודעים שהוא נפגש עם ראשי היישוב, יש עדויות על פגישות במלון הס בתל אביב, שהוא פגש ב-1940 פעם ועוד פעם אנשים שונים, אנחנו מכירים, שמענו, מי ששמע, בן גוריון. גם בן גוריון כותב אגרות גם לרב"ש וגם לתלמידים.

באחת מהם הוא כותב שהוא נפגש הרבה פעמים לא פעם אחת, הרבה פעמים עם בעל הסולם. אבל לא רק בן גוריון גם זלמן שזר, גם משה שרת, גם ארלוזורוב, גם משה ארם, גם מאיר יערי, גם חזן, גם דב סדן שהיה חתן פרס ישראל לספרות והוא היה האוריינטציה של בעל הסולם, הוא היה פוגש אותו ומקבל ממנו הכוונה עם מי כדאי להיפגש, מי משפיע על סדר היום הציבורי, עם מי כדאי למצוא זמן ולשבת ולהסביר את התפיסה. פגש את בובר, פגש גם את ביאליק, יש על זה עדויות, לא ברור איך וכמה אבל יש על זה עדויות. יש אפילו עדות שלפני שביאליק נפטר הוא הבטיח לו שיבוא ללמוד אצלו, אבל זה לא הסתייע.

ומה שמעניין זה שכנראה במפגשים הבינאישיים אנשים התרשמו ממנו מאוד מאוד. חלקם עד לכדי, אני מכיר לפחות שניים, אחד מהציונות הדתית ואחד מהאינטליגנציה באותן שנים שקראו לו ממש מורם ורבם עד כדי כך, זאת אומרת גם דב סדן קרא לו כך וגם יוסק'ה אחיטוב קרא לו כך, שהם מאוד שונים בדעות שלהם, הם מגיעים ממקומות מאוד שונים במתרס, וחלקם לא הבינו את בעל הסולם. לא הבינו איך יכול להיות שבן אדם דתי מגיע ומתחיל לדבר איתם על סוציאליזם או על קומוניזם, או על דת אבל לא בדיוק הדת הזאת.

וזה דווקא מעניין כי רואים לפי האנשים שהוא פגש זה אנשים שהציעו רעיונות חדשים בתוך הציבוריות הישראלית, הוא אמר אולי יש לי פה איזה בן שיח. והוא ניסה לכתוב בשפה שלהם, והוא ניסה להסביר בשפה של אנשים שחיו בימיו, ומה שהוא בעצם יצר, הוא יצר משנה חברתית.

עכשיו מה זה משנה חברתית? משנה חברתית בגדול זה שייך לתוך עולם מדע המדינה, אבל בגדול בגדול זו תיאוריה שיש בתוכה מספר עוגנים מרכזיים, מספר תובנות יסוד, איזושהי הבנה או טענה לגבי מהו טבע האדם, לגבי מהו המצב החברתי הטבעי, זה אצל כל הוגים, ההוגים הידועים במדעי החברה, במדעי המדינה אתם תראו את זה אם זה הובס אם זה לוק, לא משנה, יש הגדרה האם האדם הוא אגואיסט, האם האדם הוא טוב מיסודו, יש על זה ויכוחים אין ספור, לרוב זה מבוסס על פילוסופיה, בעל הסולם הביא את זה מתוך השגה.

יש בתוך משנה חברתית, מתוך המצב הטבעי, שהוא המצב שבו נמצאים בני האדם, מדברים על הבעיה במצב הזה ואיזה מהלך היסטורי התפתח, איך החברה האנושית התפתחה לאורך דורות ולאן היא הולכת. יש שרטוט של המצב הזה כדי לתאר את המשטר הראוי, החברה הראויה וכולי.

לפעמים בדגש עמוק איך אמור להיות השליט, ואיך אמורה להיות המדינה ובאיזו דרך היא צריכה להתנהל, לפעמים כלכלית, לפעמים פוליטית, לפעמים יש גם התייחסות לרגע הנתון, ולשחקן המרכזי בקידום השינוי, בין אם זה הפרולטריון אצל מארקס, העובדים הפשוטים שמדוכאים, בין אם זה הציבור הרחב, בין אם זה השליט לא משנה. זאת אומרת יש לנו רעיון על טבע החברה האנושית, יש לנו רעיון על ההיסטוריה, זה נקרא היסטוריוסופיה. מה המשמעות של ההיסטוריה, לאן היא הולכת מאיפה היא מתפתחת, למה היא מתקדמת כמו שהיא מתקדמת ולאן.

יש איזושהי הגדרה של מה המצב החברתי הראוי, זה מה שקיים לרוב בתפיסות מודרניסטיות ומה צריך לקרות כדי להגיע למצב הראוי הזה. יש הוגים לאורך ההיסטוריה שהתפרסמו מאוד, שכתבו את זה באופן מסודר, יש רבים שלא כתבו את זה מסודר, וחוקרים שלהם אספו אחרי זה והבנו איזה סדר, למה היא אותה תפיסה זה לא חייב להיות חיבור, עכשיו רומן מהתחלה ועד הסוף שאני מגדיר בו את המשנה החברתית שלי, לא - זה יכול להיות חיבור שבנוי בצורה שונה.

יש המון דוגמאות כאלה שונות אם זה "הלוויתן" של הובס, אם זה הפוליטיאה או המדינה של אפלטון, אם זה אוטופיה של מור, אם זה קפיטל של מארקס, אם זה אצל קאנט המטאפיזיקה של המידות או אצל מקיאבלי הנסיך, יש הרבה דוגמאות לכאלה חיבורים שמתוכם בחברה האנושית לקחו לרוב משהו. מיהו המלך או השליט? איך הוא צריך להתנהל? איך צריך להיראות המשטר? מה הדרך שבה התפתחנו ולהסביר את המצב שאנחנו נמצאים בו, ולאן הולכים?

מה שיפה אצל בעל הסולם זה שיש בו הכול, כל זה מופיע שם ובעומק, בעומק גדול. לפעמים ברמיזות וההעמקה היא במקום אחר, לפעמים במקום מסוים אבל כשלוקחים את המכלול, ולכן גם חשוב מה שאני אגיד עוד רגע, אז מבינים כמה עמוק הוא היה, כמה הוא הכיר את מה שקרה סביבו, וכמה הוא היה חדשני.

אצל בעל הסולם המשנה החברתית זה לא רק "כתבי הדור האחרון", כתבי הדור האחרון זו לבנה אחת בתוך המבנה. המשנה החברתית של בעל הסולם, יש לנו קודם כל הבסיס, זה הקונטרסים, זה החוברות, זה שלוש חוברות וחוברת רביעית שלא יצאה לאור, שלוש חוברות שיצאו לאור ב-1933 מה שהוא אומר כתבתי בתרצ"ג או צווחתי ככרוכיה בתרצ"ג.

הוא מדבר על זה שב-1933 שנת עליית היטלר לשלטון בעל הסולם כבר מוציא לאור ברחוב ומחלק שלוש חוברות ורביעית מוכנה, לא הספיקה לצאת, אומרים שהלשינו עליו לשלטון הבריטי שהוא קומוניסט, והבריטים לא חיבבו קומוניסטים, אבל שוב זה מי שהבין את הקליפה החיצונית שלו. הקונטרסים הם, אתם מכירים את השמות "מתן תורה", "הערבות" ו"השלום". זה חוברות שיצאו שהיה בהם את המאמרים האלה ועוד תוספות. והחוברת הרביעית מה נראה לכם? מה הייתה החוברת הרביעית? "החרות" 1933, האומה זה 1940.

אלה המאמרים השלמים שהוא כתב כדי לגשת איתם לאנשים אלה ו"האומה". הדור האחרון מה שפעם הכרנו כ"פרי חכם" מאמרים, "השלום בעולם", "גלות וגאולה", אלה חיבורים לא שלמים. אלה חיבורים שהוציאו מתוך פח זבל, אלה חיבורים שהוציאו מתוך גינזך, אלה חיבורים שהוציאו מתוך דברים שבעל הסולם לא פרסם והוציאו אחרי זה לאור תלמידים שלו.

אז מתוך מה שיש לנו כמשנה חברתית, אני אתן כמה שמות של מאמרים שתדעו לאן זה שייך, לאיזה עולם, אז אמרנו "מתן תורה", "הערבות", "מהות הדת ומטרתה", זה מאוד חשוב כי המאמר הזה בעצם מתאר אם אתם זוכרים, התפתחות הפרי הבשל, לאן מתפתחת ההיסטוריה, "מהות חכמת הקבלה" אמרנו, "מהות הדת ומטרתה". עוד פעם שהוא אומר שמטרת הדת היא לפתח את חוש הכרת הרע, "השלום", "החרות", אלה המהותיים ובהקדמות חשוב לתת את ה"מאמר לסיום הזוהר" ו"הקדמה לפנים מאירות ומסבירות".

שב"הקדמה לפנים מאירות ומסבירות" זה הבסיס להסבר על התפתחות הרצונות. ו"מאמר לסיום הזוהר" זה תפקיד עם ישראל. ובתוך מאמרים חברתיים שלא התפרסמו יש מאמר "השלום בעולם", עם בסוף דמו לכם את החברה שהוא אומר לתאר לעצמנו כזאת חברה אם היינו יכולים לחיות בכאלה תנאים איפה שהוא מדבר שהשינוי הוא פסיכולוגי, ומסביר שכבר עכשיו בהשפעה ולא מבינים את זה.

"אהבת ה' ואהבת הבריות" שהוא מעמיק ב"ואהבת לרעך כמוך", במושג הזה. ו"הגלות והגאולה", שהוא מתאר את ההיסטוריה של עם ישראל מהמצב הנתון. יש עוד הרבה מאמרים פה, אבל אלה המרכזיים יחד עם כמובן כמובן עיתון "האומה" ו"הדור האחרון". אבל שוב גם הדור האחרון זה רשימות של רשימות שהוא רשם לעצמו וישב אורן לוי במסירות אין קץ ופענח את הדברים שכתובים והעלה אותם על דפים וזה מה שאנחנו מוציאים היום. שוב, זה לא איך שבעל הסולם רצה לראות לפרסם אותם, לכתוב אותם לציבור הרחב, הוא כתב לעצמו.

אפשר לראות מזה מה הוא הכיר, מה הוא ידע, מה הוא קרא, מה הוא תכנן אפילו עד כמה שהשכל האנושי האגואיסטי שלי יכול להבין. אז כמובן זה גם כן דבר שכדאי לשים על השולחן, זה בסך הכול מה שאני מבין מזה, זה בטח מאוד מוגבל.

אז זה בגדול זו הקדמה, יש לנו בעל הסולם איפה חי, באיזה שנים פלוס מינוס, מזה אפשר להבין גם מה קרה מסביב, שוב זה מאוד חשוב. הוא לא כתב לעצמו בבית מוגף חלונות ושקט, חיבור מנותק מהמציאות, הוא השאיר מורשת למי שירצה ללמוד את חכמת הקבלה בעתיד, מה הם חייבים לדעת. אני די בטוח שהסיבה שהוא ניגש לזוהר זה גם בגלל העומק שלו וגם בגלל שהתחיל להיות בו עניין. אז הוא התיישב והיה בו עניין אז הוא כתב 24 כרכים, כי היה עניין בנושא והוא תרגם אותו מארמית לעברית והוא נתן לו פירוש דרך ג' קווים.

זאת אומרת זה לא נתפס עד כמה הבין שהדבר הזה הוא קיים, הבין שמעוותים את זה מאוד בימים שלו, סתם שתבינו האוניברסיטה העברית בשני נאומי הפתיחה שלה, אחד נאם איינשטיין השני נאם גרשון שולם חוקר קבלה, כן שדרך אגב שנא את בעל הסולם ולכן לא הזכיר אותו בכתביו אלא פעמיים בהערות אגב.

אבל זה ממש דוגמה עד כמה גם.. התחילו להתעניין ומי שקראו זה את שולם, ובעל הסולם הסתכל על זה ואמר תראו.. דרך אגב יש שיר שרב מאוד אהב שהבאתי לו אותו, לפני ששולם נפטר הוא כתב שיר שהכותרת שלו מספרת את הסיפור הכותרת נקראת "מוות בפרופסורה", על איך הוא חלם לעלות על ההר ולהשיג משהו והוא מת בלי כלום. אבל בדרך כתב הכול חוץ מלהתייחס לבעל הסולם.

אז זו התקופה, התקופה היא שיש שיח חברתי עמוק על איך ראוי שייבנה משטר, יש התרחשות עמוקה בברית המועצות יש תהליכים, יש מלחמה ראשונה, שנייה, יש מהפכה, יש המון המון התעוררות גם של חבר'ה צעירים גם יש הזדמנות מדהימה שלא הייתה בהיסטוריה של.. הייתה פעם אחת לפני שנים ארוכות, של הקמת מדינה ריבונית יהודית.

יש שיח רציני לפחות כלפי חוץ, מה שבעל הסולם גילה שזה היה הרבה כלפי חוץ, פחות בפועל, אבל כן דובר על להקים פה משהו סוציאליסטי. שוב בפועל זה לא קרה, היה מיעוט סוציאליסטי אבל עד היסטורית, אבל השגרור, השיווק, הדיבור היה מאוד כזה של בונים חברה, בפועל בנו מדינה לא חברה, זו בחירה שנעשתה, אבל השיח היה על בונים חברה, בעל הסולם אמר יש פה הזדמנות, יש פה אפשרות לדבר על רעיונות שאני יכול לתת להם כיוון ודרך ואולי יש פה הזדמנות, הנה בבקשה גאולה, הנה אפשרות לבנות חברה מתוקנת, הנה מהצריפים שרציתי להקים נבנית כאן מדינה שאם נבנה אותה נכון זה כמו שהוא אומר הזדמנות לגאולה.

מצד שני יש גם כתיבה והתעניינות בחכמת הקבלה, שוב מסוימת, שוב אינטלקטואלית, שוב בעולם החרדי באזורים מסוימים בלבד, לא כמו היום. ועדיין הוא אומר, אוקי איפה יש לי אזור שבו יש משהו שאני יכול להגיד, אני אכתוב על זה עשרה עשרים כרכים.

וזה מה שהוא עושה, הוא כותב, שום דבר הוא לא על הדרך, הוא כותב ברצינות הסברים לכל כתבי האר"י וכל כתבי הזוהר. הוא כותב ברצינות פרשנויות ואפילו ניסה, "זאת ליהודה", זה פירוש על אגדת פסח. כן, אמר אוקי, אנחנו מתעניינים אולי בפנימיות שלה, בוא נכתוב על זה משהו. כתב מאמר. הוא כותב עכשיו משנה חברתית, אז הוא כותב ואני תמיד ממליץ לקרוא את עיתון האומה כבסיס, במיוחד את.. דווקא פחות את המאמר היחיד והאומה שהוא גם חשוב ומרתק, אבל דווקא את הביקורת למרקסיזם. יש מאמר כזה ביקורת למרקסיזם לאור המציאות החדשה, שהוא זיפ של הדור האחרון. שאם קוראים אותו מבינים מה הוא כותב בדור האחרון בגדול.

אז יש כאן משנה חברתית שיש לה, שיש לה גם התכתבות עמוקה עם הדור. כלומר, בואו נסביר על זה, אז קודם כל כך, מבחינת הפרקים של המשנה, אני אתן בקצרה את הפרקים ואז נפתח לשאלות מה שתרצו, כמה שתרצו. הפרק הראשון במשנה, בגדול אם מחלקים אותה לפי סדר הוא בעצם למה היום? כן. אז הלמה היום של בעל הסולם מופיע ב"עת לעשות" שלו, מדבר על זה שקיבל הזדמנות לפרש אותה, כמו שאף אחד לא פירש בימיו. הוא גם מופיע בכתבים החברתיים פרופר, כשהוא מדבר, תראו מה קורה בחברה האנושית. תראו לאן אנחנו נזרקים, לשמאל ולימין. חייבים להציע פה איזשהו פתרון לחברה אנושית מתייסרת. המאה הקודמת היא הייתה מאה עקובה מדם. יש מלחמות, לא רק אצלנו, גם בעוד מקומות. יש לנו רודנים גם בסין וכו'.. העולם, האנושות סובלת.

הפרק השני הוא תפיסה היסטוריוסופית, מה הסיפור של ההיסטוריה. אצל בעל הסולם יש סיפור להיסטוריה. הוא קורא לזה, הוא כותב מי שזוכר בכתבי הדור האחרון, הוא אומר יש לי הסבר תיליאולוגי, תכליתי. יש מטרה. יש מטרת בריאה. אליה מתקדמים. החברה האנושית מתקדמת לתכלית מסוימת, כמו הפרי שצריך לעבור מצבי התפתחות ולהבשיל בסוף שהוא כותב במאמר מוקדם יותר, כן, בשלום אז גם הוא כותב על זה בהרחבה. בשפה של בני ימיו. שאם בימיו דיברו על התפתחות היסטורית בשפה של הגל ומרקס, הגל דיבר על התפתחות של חומר, התפתחות דיאלקטית. מרקס דיבר על התפתחות של היחסים הכלכליים כמשקפים היסטוריה. בעל הסולם אמר אוקי, זה כן מטריאליזם, התפתחות של היחסים, כאילו כסף, אבל הכוונה, המטריאליזם שאליו אני מתכוון זה חומר, חומר הבריאה.

ואז יש תהליך היסטוריוסופי שהוא אומר, מהלך ההיסטוריה מפתח את חומר הבריאה. מרקס אמר המשטרים מתפתחים לאורך ההיסטוריה ובכל פעם משתנים במהפכה נקודתית ומי ששולט הוא מי שמחזיק בשליטה בכסף, באמצעים לייצר את הכסף. בעל הסולם אמר לא, יש משהו יותר פנימי, ההיסטוריה מתפתחת במהלך התפתחותי, יש לה תכלית ומטרה אבל לא בצורה שאתה ראית כלפי חוץ, אתה ראית ביטוי חיצוני, אני אסביר מה השורשים הפנימיים לזה שאנשים מתנהגים ככה ואנחנו רואים כאלה מהפכות. אז הוא אומר, חומר הבריאה מתפתח בדרך דיאלקטית, של תזיס, זוכרים הוא אומר תזיס, אנטיתזיס סיסתזיס, זה שפה של הגל. הוא אומר תזיס זה הרגשה נוחה במצב ובמשטר הקיים לאנטיתזיס, ייסורים שמכריחים את האנושות לעבור למצב מתקדם יותר, כמו האדם זה שסובל שואל שאלות, אחרת אין שאלות, גם בחברה האנושית וגם באדם, ובסוף זה מגיע לסינתזיס, מצב מתקדם יותר, כן, עוד צעד לעבר תכונת ההשפעה גם אם זה בכאב.

אז אצל מרקס זה מתבטא בשם של משטר מיוון ורומא עד ימינו, אצל בעל הסולם זה מתואר בהתפתחות כוחות הבריאה. אבל להיסטוריה יש הסבר. ההסבר הוא ההתגוששות בין שני הכוחות שמפתחים את ההיסטוריה. חומר הבריאה, הרצון לקבל והרצון להשפיע ועכשיו השפעה של הכוח העליון על הדבר הזה. והוא מסביר את זה גם בהתפתחות רצונות, כלומר הוא מסביר שב"הקדמה לפנים מאירות ומסבירות" שעל דרך הקנאה, התאווה והכבוד בני האדם מתפתחים עד לכדי אדם שלם, הוא מתכוון אדם הראשון, מצב חברתי מתוקן. גם פה הוא אומר הקנאה, תאווה וכבוד בכמו שאנחנו מכירים ב"פתיחה", התפשטות האור והסתלקותו, נכנס תענוג, יוצא, אני מתהווה לתענוג גדול יותר. כך גם מתפתחת ההיסטוריה, מרצונות פשוטים לרצונות חברתיים, לרצון לנקודה שבלב, לרוחניות.

יש הסבר היסטורי עמוק ורחב, יש היסטוריוסופיה. יש דיון שלם במצב החברתי הטבעי, אצל הובס זה כל החידוש בלוויתן, זה והאמנה החברתית. החידוש הוא, זה חידוש, אדם לאדם זאב. בעל הסולם יונק את זה ממקורות עליונים, זה גם היופי פה. הוא לא סתם מתאר מצב חברתי, הוא נותן לזה גם הפנייה לשורש עליון, הוא מדבר על מצב המקולקל, הוא מדבר על אדם הראשון, הוא מדבר על שבירה. הוא מסביר את המהויות הפנימיות בתוך ההתרחשות החומרית. כאילו משנה חברתית בעולם הזה היא חד-ממדית.

משנה חברתית של בעל הסולם היא תלת-ממדית. יש לה היסטוריה, יש לה עוד שני כוחות שפועלים במערכת הזאת. יש לה שורש, ויש לה ענפים. לכן זה הרבה יותר עמוק, זה כמו לראות תמונה חד ופתאום לראות בה עומק ורוחב. זה מה שאתה רואה כשאתה מעיין בתפיסה הזאתי, אתה פתאום רואה איזה עושר יש שם וגם אני סוף סוף מבין למה, לא רק אומרים לי, זה היה חידוש אמיתי, שהאדם אגואיסט, באמת ככה, גם דרך אגב, מודרניסטית זה לא תפס. תפס יותר שהאדם הוא טוב מיסודו, עד היום זה חזק באמריקה. כן? התפיסה ההומניסטית, המודרניסטית שהאדם הוא טוב, הקנטיאנית, שהנאורות בנויה עליה, שהאדם הוא טוב מיסודו ואם רק תביא לו להתפתח באופן טבעי הוא יקים משטר חברתי מתוקן. על זה בנוי כל הרעיון של ההשכלה והנאורות, לכן מחנכים את בני האדם בחינוך הומניסטי, שיהיו משכילים וחכמים וכו'..

ואז בא ניטשה ואומר לא זה טבע, מה פתאום זה הרצון לעוצמה. בעל הסולם בא ואומר אה רצון לעוצמה זה זיפ דזיפ, בוא נפתח, נגיד מה זה הרצון הזה. כלומר כל החכמים הידועים של העולם הם חושפים איזה פרומיל פה, פרומיל שם, פרומיל פה, ובעל הסולם לכל אחד מאלה, מוסיף נופך ועומק ורוחב והתחלה ואמצע וסוף ושורש עליון.

בתוך זה עם המצב החברתי הטבעי, יש לנו את הרצון לקבל והתפתחותו, בהתפתחות הרצונות לאורך ההיסטוריה כבונה את התפתחות האדם ואת התפתחות המשטרים. לאורך ההיסטוריה. יש כאן פרק שלם, על איך בהתפתחות של התפשטות האור והסתלקותו, קנאה, תאווה, כבוד, התפתחות הרצונות יש לנו בעצם ניסיון למלא חלל פנימי שמתגלה בי רשימו יותר עמוק והופ יוצא רצון ל.. רצון ל.. רצון ל.. וככה החברה האנושית מתפתחת עד שבסוף מתגלה רשימו לחברה מתוקנת.

הלאה, פרק רביעי זה הביקורות שלו, על המשטרים בימיו. הוא מסתכל מסביב ונותן שלוש ביקורות, אחת מרכזית ועוד שתיים תוספתיות. המרכזית, מה הביקורת המרכזית על המשטרים בימיו, מה אתם אומרים? למה זה לא יעבוד הדבר השיתופי החמוד הזה? זה פרק ב', זה סעיף ב' בזה. עוד לפני בורא, אין חומר דלק. כן, כל מי שחווה את חווית החברה השיתופית למיניה מכיר, כן ולא סתם בעל הסולם כותב, עוד לפני שהמשטרים מתפרקים הוא כותב. כן, עוד ב-33 הוא כותב. הוא לא מחכה שעכשיו יהיה 50, 60, 70 ,80 תיפול ברית המועצות. הוא כבר אז אומר חברים יש לי בעיה, יש בעיית חומר הדלק, זה לא יעבוד. ואתה תבנה אוליגרכיה יותר גדולה מהקפיטליזם שהיה. כי תצטרך לשלם לכל שומר, על השומר, על השומר, על השומר שיחזיק בכוח את הפועל שיעבוד. אז אחד, חומר דלק. יש לנו בעיה, האדם מונע מרצון לקבל, לא יעזור לך כלום, אידיאלים לא עוברים בירושה ובכוח אי אפשר לטפח אהבה.

ביקורת שנייה, היא ביקורת שדיברתם אין בורא. זה לא מותאם למטרת הטבע. אני מדבר בשפתו, בסדר? הטבע לא מפתח את החברה האנושית שיהיה לנו קובץ אגואיסטים שיחיה בכיף. כאן גרים בכיף אני והאגו שלי, זה לא יקרה, לא לשם מתפתחים לכן ויש לנו נגיד ב"לשלום הנצחי" של קנט הוא מתאר חברה מתוקנת שחיה בחיבור, אבל הוא אומר זה כמו פרי שמתפתח עד למצב בשלות, ככה הוא כותב ומגיע לכזה זה, רק מה חסר שם? איך? או על ידי מה? ועל ידי.. הוא גם זורק שם איזה כוח עליון, אבל יש הבדל בין חינוך שקיבל לבין השגה. אז גם פה אין התאמה לתהליך ההתפתחות לכן כותב בעל הסולם, כבר ב-33, זו קליפה שבסוף תביא לזה שלא יוכלו לגעת במשטר הזה גם שנים קדימה.

שלוש, יש גם לקומוניזם איזה רעיון בינלאומי גדול כזה, כן? פועלי כל העולם התאחדו וזהו, בעל הסולם אומר אחלה, נחמד אבל בזירה הבינלאומית מי אמר שיהיה שונה מהזירה הפרטית, יהיה לך קופי פייסט, הנה תראו מה קורה בימינו בגאופוליטיקה, אם במדינות אנחנו רואים התפשטות של רעיונות כמו דמוקרטיה, שגם עליו אפשר לדבר הרבה, ברמה הבין-מדינית כל דאלים גבר כן? מה קורה, רוסיה אוקראינה, קורה בכל מקום, כן? זה באפריקה, איפה שלא, יש כל הזמן, יש בעיה איך פותרים אותה? בכוח. מי יותר חזק ינצח.

זה מה שבעל הסולם אמר, הוא אמר המצב ילך ואתה.. הוא לא ייפתר ברמת הפועל, ברמה הבינלאומית יהיה יותר נורא, אותו דבר. החזק ינצל את החלש וישתלט עליו וידלה ממנו את כל מה שהוא יכול, כל עוד הוא יכול. זה שלוש הביקורות על למה המשטר הקיים, המוצע לא עובד.

הפרק החמישי בגדול מתוך המשנה הזאת הוא איך כן, או מה כן לעשות. אז זה הכי מפותח בעיתון האומה ובדור האחרון, שהוא מדבר בקצרה שמה שמרקס הציע, הוא אמר איך יקרה שינוי בימיו הוא אמר, השינוי יבוא מזה שהפרולטריון לא יוכלו לסבול יותר את פערי המעמדות ואני מנסה לתרום לזה באופן מודע הוא חשב, הוא פרסם על זה כתבים ואז נתאחד סביב השנאה כלפי הרכושנים ונעשה מהפכה.

בעל הסולם לוקח לו פה את הרעיונות, הוא אומר אחלה, אחלה מרקס רק מה? אתה סיימת ומתת ולא השלמת את הגישה שלך. אתה רע כמו כל ממציא פטנט לא השלים, מה ההמשך, מה היה חסר? הוא אומר מרקס הציע סוציאליזם ארגוני, אני מציע, בעל הסולם, סוציאליזם מעשי.

שלב הבא, זוכרים את הדוגמה עם המדגרה? כן. שאתה מנסה לפתח את החברה האנושית בלי להבין מה הכוח שמפתח אותה ואז הוא מציע שוב את שני הכוחות, עם כדור הארץ איך הוא נוצר, התגוששות בין החם והקר, החיובי והשלילי, כוח השפעה וזה, הוא אומר אי אפשר לבנות מהפכה על בסיס שנאה, אי אפשר חברה לא נבנית על בסיס שנאה. השלב הבא חייב להיות לאחד אותם על בסיס אהבה אינסטינקטיבית.

בכל חלק בעל הסולם נותן עוד חתיכת פאזל וישלים אותה במקומות אחרים. אל תצפו שבמקום אחד הוא ייתן הכול וזהו. וזה, מי שמכיר את התפיסות, זו הברקה, כי מה אומר בעל הסולם? הוא אומר מה הבעיה? מי שלקחו את מארקס המשיכו ועם החצי רעיון האפוי שהיה, הפכו אותו לרעיון שלם, וזה התגלגל ויצר תיאוריות שלמות, פוסט-מודרניזם וכולי, עד להיום שגם היום רוב המחאות בעולם בנויות על הרעיון המהפכני שיש את האחוז האחד ששולט בנו, לא משנה אם זה עדתי, מגדרי, כלכלי, פוליטי, יש כל מיני תיאוריות שיצאו מזה, אבל מה הבעיה המרכזית? חסר אהבה.

יש את מי שונאים ולמה צריך לפרק או להרוס או לקחת לו או להוריד אותו - אין אלטרנטיבה מה בונים. לכן שימו לב גם תמיד בדוגמאות, חולצות זה תמיד שחור, זה זה חזק, זה אגרוף, זה.. אתה נכנס אל תוך הקהל אתה מרגיש כוח גדול עוצמתי אבל הוא כוח הורס הוא לא כוח בונה. ברור מה רוצים להרוס, מה לבנות ואיך? בעל הסולם אמר אם לא תהיה פה תוספת זה יביא להתפתחות יותר נוראה, יותר נוראית וזה מה שראינו גם בהתפתחות לצד השמאל או הימין, לא משנה אם זה פשיזם או נאציזם או היום ימין או שמאל רדיקלי.

רואים את זה עדיין בכל הקצוות האלה אין גורם, אלמנט מאזן אין.. ההחלטה המחאה היא לא מתוך אהבה. וזה העיקרון המרכזי שבעל הסולם הכניס שחייב פה חינוך לדבר הזה. שחייב בסיס מוסרי מקדים הוא קרא לזה, או בסיס רוחני של אדם מתוקן או לקראת תיקון. ורק בשאיפה כזאת אפשר להתחיל בהדרגתיות להתחיל ליישם איזה משהו, כשזה לא קיים אז לא יקרה כלום.

אז הדרך אצל בעל הסולם היא הפיתוח הזה של אהבה, כי רק אהבה נותנת פיצוי כי חומר דלק יש לי בעיה מרכזית, אין לי פיצוי. מה יפצה אותי על זה שאני עובד יותר מקבל פחות? מה? אז אולי אידיאליזם איזה חלום נחמד, אבל הילדים כבר פחות אידיאליסטים, וכשאני רואה שהחבר מקבל יותר ויותר עוד פעם ועוד פעם וגם במסדרונות מדברים ומרכלים אחד על השני, פתאום האהבה קטנה, הטבעית, הלא מפותחת, האגואיסטית, ואין על מה לסמוך.

אז בעל הסולם דיבר על מהלך שיטתי, חינוכי, לאומי, שצריך לקחת לידיים ולקדם. על זה הוא דיבר עם בן גוריון. בן גוריון עוד אומר אני רציתי לדבר על קבלה והוא איתי על סוציאליזם וקומוניזם, ואני כל פעם ניסיתי לחזור ושיסביר לי את זה והוא כל פעם ניסה להחזיר אותי ולדבר איתי על זה.

הפרק השישי במשנה הוא מי הכוכב המרכזי, מי הכוכב המרכזי? אצל מארקס היה מעמד הפועלים, כן נגיד דוגמה אפשר לתת דוגמאות כאלה מכל משנה חברתית, אצל בעל הסולם מיהו הפרולטריון? עם ישראל, הוא כותב את זה גם, הוא אומר בהסתכלות על הכוחות הפנימיים בטבע, אני רואה שמה שמתפתח לאורך הדורות בסופו של דבר זה כמה עם ישראל סובל בתוך המערכת, ומתוך הסבל הוא כנראה סבל מספיק כדי להתחיל להנהיג, הוא חווה הכי הרבה את השנאה ולכן הוא יכול להיות הראשון שינהיג משטר של אהבה. דווקא מתוך שחווה את האנטיתזיס.

שוב, זה הסבר שהוא מסביר לאנשים, לעם. ברמה הפנימית אנחנו מכירים שורשים עליונים נשמת אדם הראשון וכולי, אבל ברמת ההסבר הוא הולך פה על אותו עיקרון כמו שמארקס אומר, הפועלים סבלו לאורך ההיסטוריה מהרכושנים, בעל הסולם אומר לא, יש פה כוחות יותר פנימיים וכשאני מסתכל על המאבק שצריך עכשיו לצאת לא מאבק כנגד רכושן, או פוליטיקאי, או כלכלן, אלא כנגד הכוח האגואיסטי שגורם לי להיות רכושן שמנצל, או פוליטיקאי שדואג לעצמו, או.. כן, אז המאבק צריך להיות נגד האגואיזם ובעד האלטרואיזם, בעד אהבה, אז אני מסתכל מי סבל הכי הרבה מהאגואיזם לאורך ההיסטוריה, הוא אומר אני רואה עם ישראל, היחידים שגם שרדו לספר.

זה ברמה ההיסטורית, ברמה הפנימית אנחנו יודעים למה, וגם בדוגמאות הוא אומר את זה מאוד יפה, אפשר לראות בכתבי הדור האחרון, הוא ממש מדבר על זה, הוא אומר כמו שבמאמר לסיום הזוהר בעל הסולם כותב על הפנימיות כן, שיש פנימיות וחיצוניות וגם בתוך עם ישראל יש פנימיות וחיצוניות, אז הוא כותב בדור האחרון שהתפיסה שלו שהוא רוצה לקדם, תתפתח קודם בקרב הפועלים שבעם ישראל, אתם יכולים להניח מי אלה, תלמידי הקבלה, משם לעם ישראל כולו, משם לאינטרנציונל הבינלאומי ומשם לכל המעמדות, זה אותו דבר בשפה אחרת, פשוט בשפה שמתאימה למי שמדבר בכזו שפה.

ובפרק השביעי והאחרון בעצם אצל בעל הסולם, זה איזה תמונת עתיד, לאן הולכים? מהי אותה חברה מתוקנת? ואת זה הוא משרטט בכתבי הדור האחרון בנגיעות שהם כתבי יד, ושם יש המון דברים מעניינים. אם תרצו אפשר לדבר על זה בפעם הבאה, אבל יש הרבה מאוד ממש נגיעות שהוא נוגע בכל אחד מהרבדים המעשיים של איך תיבנה חברה חלק יותר לעומק חלק פחות לעומק. אבל זה בעצם הרעיון המארגן שיש לנו מצב טבעי יש לנו התפתחות היסטוריה עם תכלית, יש לנו הסבר של לאן הולכת החברה, ואיך לשנות את המהלך הזה ממהלך בדרך ייסורים למהלך בדרך תורה.

יש את אופי המשטר הרצוי שהונהג מתוך אהבה והשפעה וגם הפירמידה שהיא עיגול זאת אומרת מצד אחד יש מעמדות מצד שני כולם פועלים מתוך אהבה אז זה מאזן את כל הבדלי מעמדות כביכול, כי הם הבדלים בתפקוד, הם לא הבדלים בחשיבות. ההזדמנות לגאולה, הגיבור המרכזי שהוא עם ישראל והדרך לתיקון שזה בדור האחרון הוא כותב על זה הרבה זה הדת או חכמת הקבלה.

הוא כותב שם יש שם סקשן שלם בחלק הרביעי שהוא מדבר על מהפכה בסדרי הדת וממש מגדיר מחדש את חרדות כחרדות לאהבת הזולת ועד כמה צריך לעשות עכשיו הגדרה מחודשת וזה כן ייתן מענה גם להמון וגם לאנשים שינהיגו את הציבור.

בעצם כל נושא מהותי שעלה בימיו והתייחסו אליו ברמה חברתית בעל הסולם ניסה לגעת, בחלק יותק לעומק וזה הכול לצד עשרות הספרים שכתב על חכמת הקבלה כפי שהיא והשאיר לנו ועוד לדורות קדימה לעבוד.

אז זה בעצם מה שרציתי לעשות לדעתי לשרטט איזה משהו כללי ולהגיד תראו יש כאן מהלך של משנה חברתית, יש כאן תיאוריה חברתית, פוליטית, איך שתקראו לה, שיש לה התחלה אמצע וסוף ויש לה שורש ועומק והיא לא נופלת וגם בהמון מובנים עולה על חלקים או דברים שעלו לאורך ההיסטוריה של מדעי המדינה.

ופה בעל הסולם נותן איזה מהלך רחב שמקיף, מחבק את הכול ומוסיף להכול עוד שורש עליון ועומק. נקודתית אפשר להיכנס לנושאים ספציפיים, אבל זה בגדול. כן נגיד אחרון, אפשר לראות איך הוא ממש כותב בשפה שונה לאנשים שונים את אותם רעיונות ועקרונות לאורך הכתבים שלו פעם לתלמידי קבלה פרופר, פעם לציבור החרדי, פעם לליטאי, פעם לחסידי, פעם לדתי לאומי, פעם לחילוני הזה החילוני האחר, לכולם ניסה להגיע בכל צורה ובכל וזו ממש דוגמה יפה לכולנו אני חושב, של איזה מאמץ עשה מקובל ואיזו התקפלות וממש השתטחות כדי שיהיה מישהו שיקשיב, ובכמה רצינות ומקצועיות הוא עשה את זה, לא על הדרך לא באיזה חצי מילה, לא באיזה ציטוט קטן שזרק ומזה .. ממש בעומק, אין לי ספק שגם ברמת השיח הוא היה כשדיבר עם האנשים האלה העמיק עוד יותר אבל זה לדעתי משלים את מה שרציתי להגיד.