"עולם חדש"

כנס "קבלה לעם" העולמי הווירטואלי אוגוסט 2020

הדור האחרון - מהעולם הישן לעולם החדש

שיעור 1

שיעור 15.08.20 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

קריין: נפתח את שיעור מס' 1 בכנס "קבלה לעם".

יש לפנינו חיבור, חיבור מיוחד, גדול, החיבור הראשון שאנחנו עכשיו מקיימים אותו בתנאים של הדור האחרון. נכנסנו למצב שהכוח העליון דרך כל מיני מקרים, אולי לא כל כך נעימים, אבל מחבר אותנו יחד, מעביר אותנו ממצב למצב. כרגיל, כי אחרת אי אפשר לעשות משהו עם הרצון האגואיסטי שלנו, כשכל העולם, כל המציאות היא רק רצון אגואיסטי.

לכן להעביר ממצב למצב יותר מתקדם אפשר רק על ידי לחץ, על ידי ייסורים, וזה מה שאנחנו רואים עכשיו. כל העולם סובל, כל העולם רוצה להיפטר מזה, רק אנחנו בעצם מכבדים את השינויים האלה שעוברים עלינו ומבינים שכל השינויים האלה הם לטובה. כולנו נמצאים באגו שלנו, "בראתי יצר רע" כמו שהבורא אומר, ולכן כדי לעשות איזו פעולה רוחנית, אנחנו צריכים לקבל ממנו, מהבורא חוץ מהרצון לקבל שברא, גם כוונה על מנת להשפיע, ואז להשתמש נכון באגו שלנו שהוא ברא.

לכן כדי לקבל ממנו רצון להשפיע, שהוא נמצא סביבנו אבל אנחנו לא יכולים לקלוט אותו, אנחנו צריכים לבנות מכשיר שקולט את כוח ההשפעה, שבו אנחנו נמצאים אבל אטומים אליו. המכשיר הזה נקרא "עשירייה", המבנה המינימלי שאנחנו יכולים לבנות מתוכנו, מתוך עשרה אגואיסטים. אנחנו משתדלים לבטל את האגו שלנו בינינו ובצורה כזאת נתחיל להרגיש שעד כמה שאנחנו מבטלים את האגו שלנו בינינו, אנחנו יותר מסוגלים לקלוט את כוח ההשפעה, כוח האהבה שנמצא סביבנו.

ואז יוצא שאמנם אנחנו אגואיסטים אבל מפני שוויתרנו על משהו בינינו, בזה אנחנו מייצבים מקום בתוכנו שיכול גם להיכנס ולהתלבש בנו כוח השפעה. ואז על ידי כוח ההשפעה הזה אנחנו מתקנים את כוח הקבלה שלנו ב"לקבל בעל מנת להשפיע" מה שנקרא, וכך מתקדמים יותר ויותר להשתוות הצורה לבורא עד שמגיעים למצבים כאלו, שכל כוח ההשפעה שלו ממלא אותנו יחד עם כוח הקבלה שלנו, שלא נברח, כי אחרת אנחנו נאבד את זהותנו.

ואז שניהם, גם כוח ההשפעה וגם כוח הקבלה יהיו בנו, ישלטו בנו נכון, ובזה אנחנו נידמה לבורא. אנחנו נהיה בכוח הקבלה שבנו ונידמה לבורא, לכוח ההשפעה שניתן לו להיכנס בנו, ונהיה בדומה לבורא, גמר תיקון.

שוב, איך אנחנו נותנים לכוח ההשפעה להיכנס בנו? על ידי זה שאנחנו בעשירייה, כל אחד ואחד כלפי העשירייה שלו מבטל את עצמו ובזה הוא בונה מקום שבו כוח ההשפעה יכול להיכנס. לכן כל העבודה שלנו גם נקראת "בין אדם למקום" שאנחנו עושים כדי לתת לכוח ההשפעה למלא אותו המקום הריק, שאנחנו מזיזים את האגו שלנו ורוצים לקבל השפעה, שהבורא יבוא ויתלבש במקומות כאלה שבהם אנחנו יכולים לבטל את האגו שלנו. נשתדל לעשות את זה במשך השיעור הראשון ואחר כך נמשיך הלאה.

אם יש שאלות אני אשמח לענות עליהן, ונמשיך. עברנו חלק מיוחד בהתפתחות החדשה שלנו אחרי כנס פברואר שהיה לנו, ועכשיו אנחנו באמת מרגישים את עצמנו במציאות חדשה, ראש חדש, יחסים חדשים, קבוצות, עשיריות, הכול נראה ממש עולם חדש. נמשיך לפתח את העולם הזה עד שנרגיש בו שאנחנו לא סתם באים ורוצים להתחבר בינינו, אלא מפנים מקום לבורא שייכנס וישרה בינינו.

קריין: אנחנו בכנס "קבלה לעם" הווירטואלי – "עולם חדש". שיעור מס' 1: הדור האחרון – מהעולם הישן לעולם החדש.

קטע מס' 1, מתוך בעל הסולם, "הקדמה לספר הזוהר" אות ס"ג.

"בדורנו זה, שהגם שמהות הנשמות, היא הגרועה שבמציאות, כי על כן לא יכלו להתברר לקדושה עד היום, עם כל זה, המה המשלימים, את פרצוף העולם ופרצוף כללות הנשמות, מבחינת הכלים. ואין המלאכה נשלמת, אלא על ידיהם... ולפיכך, רק עם השתלמותן, של הנשמות, הנמוכות הללו, יכולים האורות העליונים, להתגלות, ולא מקודם לכן."

(בעל הסולם. "הקדמה לספר הזוהר", אות ס"ג)

אנחנו צריכים להבין שחייבים לכבד את כל החברים, ואפילו את עצמנו והעבודה שלנו ולהעריך את זה בצורה נכונה. כי אמנם אנחנו באמת [מגיעים] לסוף ההתפתחות במה שנקרא "הדור האחרון", אבל הוא גם דור המשיח, הוא דור שמסיים את התיקון ובעצם הדור שחותם את התיקון הכללי של כל המערכת, של כל הכלי הכללי שהבורא ברא.

אנחנו הגרועים מכל הדורות הקודמים, אבל אנחנו גם החשובים מכולם, כי בתיקון שלנו תלוי עד כמה שאנחנו נגרום לתיקון הכללי של כל הכלי ולכן צריכים להעריך כל חבר וחבר, שבו בחר הבורא כדי להביא אותו לידינו וכך [גם] אנחנו צריכים להבין, שבלי להתחבר בינינו אי אפשר לגרום לתיקון. ובהחלט עברנו הרבה שלבים, וגם בדורות הקודמים היינו נכללים בתיקונים אבל עכשיו זה במיוחד, ונקווה מאוד שאמנם הנשמות שלנו הן מאוד אגואיסטיות, הגרועות ביותר, ובכל זאת כבר כאלו שיכולות לגרום לגמר התיקון.

אתם יכולים [להגיד], אבל יבואו עוד דורות, יהיו עוד יותר גרועים, עוד יותר אגואיסטים, ואולי הם יגמרו את התיקונים? אז לא, זה לא נכון. ודאי שאם אנחנו לא נעשה זאת, אז ככה זה יקרה, אבל בעצם אנחנו כבר יכולים לגמור את כל התיקונים. לכן קובע בעל הסולם ועוד מקובלים, שאנחנו נמצאים בדור האחרון והכול תלוי בנו. ואנחנו רואים את זה גם באותן הפעולות שהבורא עושה איתנו, שהוא ממש מכניס אותנו לעולם הגלובלי, וכולנו תלויים זה בזה, כולנו קשורים זה לזה, כולנו מסוגלים להיות קשורים על ידי הטכנולוגיה של הקשר בין אדם לאדם. וזה הכול מפני שכבר אנחנו מסוגלים לסיים, לגמור את התיקונים. ואם לא, אז ודאי שיבואו עוד דורות, אבל כבר אנחנו מסוגלים לזה ומי שבא אחרינו, אנחנו נמשוך אותו לדור שלנו, לכלי שלנו וכך נסיים את התיקון.

לכן בואו נחשוב שאנחנו באמת משתוקקים לגמר התיקון על ידי חיבור בינינו וכל אחד ואחד מוותר כלפי האחרים ובזה אנחנו מתחברים בינינו. ובמידה שאני מוותר לחברים, מבטל את האגו שלי כלפי החברים, במידה הזאת אני נותן לבורא להיכנס בינינו ואז האור העליון שיכנס בין הרצונות האגואיסטיים שלנו הוא כבר יתקן אותם, יסדר אותם נכון.

שאלה: הייתי רוצה לדעת, אם אתה מחשיב אהבה רומנטית כאהבה אגואיסטית?

ועוד איך. בוודאי, איזו שאלה. אנחנו לא מבינים מה זה נקרא אהבה אמיתית, רוחנית. זה קודם כל לא שייך לשום הבחנות גשמיות, זאת אומרת לשום צורות גופניות שלנו, לגוף הבשרי שלנו. לכן אין מדובר על האהבה הזאת. אני מצטער שאתה עדיין שואל על כך ולא מבין את תוכן האהבה הרוחנית. האהבה הרוחנית זה למעלה מהאגו שלנו, אם אנחנו מתעלים למעלה מהאגו, מכל החשבונות עם עצמנו, אז מעבר לזה מתחילה האהבה הרוחנית שהיא כולה לטובת הזולת ולא לטובת האדם עצמו.

שאלה: אמרת שהאור העליון ישרה בין הרצונות שלנו. למה הכוונה שישרה בין הרצונות?

אנחנו נתחיל ללמוד "תלמוד עשר הספירות", בניית הפרצוף, פעולות הפרצוף, שזה נשמה. ואיך האור העליון משפיע על הרצון לקבל ומסדר את הרצון לקבל לפי התכונות שלו, איך הרצון לקבל עובד עם האור העליון, כוח השפעה. איך הרצון לקבל בפעולה שלו עושה צמצום, מסך ומופיע בדחייה מלקבל, מבצע, מייצר את האור החוזר, כוונת ההשפעה, פעולת ההשפעה כלפי הבורא. וכל זה [צריך להיעשות] ביחד בין עשרה חברים שפועלים כך בצורה אחידה ביניהם כלפי הבורא את זה נלמד.

אז האור העליון נכנס בין הרצונות שלנו, כשאנחנו מפנים מקום לאור העליון. לכן הבורא נקרא "המקום", מפני שהרצון לקבל הוא בעצם המקום, אבל אם אנחנו מסתלקים מעל מנת לקבל, אז הרצון לקבל מוכן, מסוגל להרגיש את האור העליון, את הבורא, את הפעולה שלו בעל מנת להשפיע.

תלמיד: עכשיו כולנו התאספנו בכנס בעשיריות, מה זה נקרא שאנחנו יוצרים מקום בינינו?

אנחנו משתדלים להיות יחד וביחד בינינו יתגלה הבורא. זו בעצם השיטה, זו בעצם הפעולה שלנו בכנס, שבחיבור בינינו שהוא חיבור מיוחד, אנחנו מייצבים מקום לבורא כאורח.

תלמיד: התאספנו כאן כל החברים, חלקנו במרכזים הפיזיים, חלק בגלקסי, אבל מה הכוונה ביחס כלפי החברים? אני חושב עליהם, נמס בהם? מה אני צריך לדמיין לעצמי בשביל ליצור את המקום הזה?

אנחנו למדנו הרבה מאמרים כאלו שכתבו הרב"ש ובעל הסולם ועוד מקובלים, שבין חבר לחבר צריך להיות בורא. הוא הקשר בינינו, הוא מתקן את הקשר בינינו מאגואיסטי לעל מנת להשפיע, לאלטרואיסטי ובזה אנחנו מתקיימים. זאת אומרת, כל פעולה שאנחנו רוצים שהיא תהיה פעולה רוחנית, אנחנו קודם כל מצפים לקבל מהבורא כוח תיקון. ואז על ידי כוח התיקון הזה אנחנו עובדים עם הרצון לקבל שלנו, ומשניהם יחד אנחנו יכולים לפעול נכון. ככה זה עובד.

שאלה: אני רציתי לשאול על זה שאמרת, שברגע שאני מבטל את האגו שלי כלפי החברים, אני נותן לאור העליון להיכנס.

באותו מקום, באותו רצון שבו אתה מבטל כוונה על מנת לקבל, אתה נותן לבורא להשפיע באותו מקום, להיות באותו מקום, להתגלות באותו מקום.

תלמיד: אז הפעולה הזאת של הביטול, מה היא מפנה?

מפנה מקום לבורא, לכן הבורא גם נקרא "המקום", מפני שאתה מגלה אותו באותו מקום ברצון לקבל שבו אתה מפנה אותו מהכוונה על מנת לקבל.

תלמיד: הביטול הזה של על מנת לקבל, מה זה הפעולה הזאת?

זאת פעולה שאני רוצה להפסיק להשתמש עם האגו שלי באיזו צורה, באיזה גודל, ואז שם אני נותן לבורא מקום להופיע.

תלמיד: איך זה מתבטא בעשירייה? אמרת את זה כלפי חברים.

כן, זה כלפי חברים, שאני מתחיל להתייחס לחברים בצורה כזאת שאני דואג איך לא להתייחס אליהם באגו שלי, שאני אקבל מזה איזו הטבה, איזו הנאה. אני עוצר את עצמי, עוצר את האגו שלי, עושה עליו ביקורת, מה לעשות, פונה לבורא שיעזור לי בזה.

שאלה: איך אני בעצם יודע או מרגיש שאני ביטלתי את האגו, שאני מעליו?

את זה אין לי אפשרות להסביר. אדם שכל הזמן עובד על זה, הוא כן מתחיל להרגיש יותר ויותר עד כמה שהוא פחות משתמש באגו כלפי חברים. רב"ש כותב על זה במאמרים, סך הכול על זה הוא כותב. אתם זוכרים מה שהוא כותב? איך להיות אפס כלפי כולם, איך לתמוך בכולם. בשביל מה? זה הכול כדי להכין מקום לגילוי הבורא בינינו.

תלמיד: בעצם כל הזמן זה התרגול היומיומי שאנו עושים בהשתדלות, בלימוד?

כן. נכון.

שאלה: הוא כותב במאמר שהמלאכה נשלמת, כאילו שנשאר רק עוד משהו להשלים בעבודה שכבר נעשתה. מה נשאר בדיוק להשלים בעבודה הרוחנית עלינו?

הכול מוכן, כל המרכיבים מוכנים, רק אנחנו צריכים להפעיל אותם נכון. להקטין את הרצון לקבל שלנו על ידי השתתפות עם החברים, לתת מקום ברצון לקבל שלנו שהוא יהיה המקבל, אבל מקבל צורת ההשפעה, תכונת ההשפעה שמגיעה מהבורא, שאני מעלה חשיבות ההשפעה למעלה מחשיבות הקבלה, שאני רוצה שבורא ישפיע עלי ואני מצפה לזה שהוא ישפיע עלי. ועם ההשפעה שלו שאני ארגיש שהוא משפיע, עם ההשפעה הזאת אני אתחיל להתייחס לחברים. לפני זה אין לי איך להתייחס אליהם, רק בצורה הגשמית כדי לבנות את ההכנה. אבל כך אנחנו צריכים לפעול.

שאלה: בעבר שמענו אותך אומר שזה יכול לקחת 20 ו30 שנים כדי שאגואיסטים כמונו יתחילו לשמוע שהמבנה המינימאלי שאנחנו צריכים לבנות זה עשירייה.

זה היה בעבר ובעל הסולם גם כותב על זה, שברגע שאנחנו זכינו לתורתו של רבי שמעון, ולעבודה הרוחנית של הבעל שם טוב, אז כל הדברים האלה הם מתקצרים, אנחנו יכולים להגיע יותר מהר. אם משתמשים נכון במה שהם פיתחו ומה שהם העבירו לנו, אנחנו יכולים במאוד לקצר את העבודה שלנו, את התיקון שלנו.

תלמיד: אז שאלה שלנו, בעולם החדש מתי התהליך החדש הזה של בניית העשירייה מתחיל?

כשאדם נכנס לעשירייה ושומע מה שצריך לעשות, עד שהוא שומע יכול להיות שיעברו כמה שנים, אנחנו יודעים את זה שאדם יכול להיות בתוך הקבוצה ולא שומע, ומתחיל לשמוע אחרי כמה שנים. כי הוא שומע, זה עדין לא נקרא שהוא עובד לפי זה, אלא הוא שומע, אבל עדיין לא עושה, ואחר כך כן הוא רואה שלא משתנה ונעשה לו מר, ואז הוא מחפש מה סיבה שאני לא משתנה. ואז בסופו של דבר הוא מבין שהוא לא משתנה בגלל שהוא לא שומע נכון. זאת אומרת, לא עושה את הפעולות הנכונות שנדרשות ממנו כדי לתת לכוח ההשפעה, לכוח הבורא להתגלות. וכשהוא שומע את זה אז מתחיל לעשות חשבון, שאין לי ברירה, אני חייב לעבוד כך שהבורא יתגלה. איך אני צריך לעבוד?

כדי שהוא יתגלה, אני צריך לזוז, לצמצם את הרצון לקבל שלי, ואת רצון לקבל שלי אני לא יכול לצמצם, הוא מתחיל לברר עכשיו, אני לא יכול לצמצם רצון לקבל, אבל כוונה על מנת להשפיע אני כן יכול לצמצם, כי אני רוצה להזיז את עצמי, ככה לתת מקום שגם הבורא ייכנס לתוך המוח שלי, לתוך הלב שלי וישלוט שם ברצון להשפיע.

איך אני אבדוק את זה, איך אני אראה את זה, איך אני אשתמש בזה? כלפי העשירייה. ואז כך הוא עושה ולאט לאט מתקדם.

תלמיד: לָמה אנחנו שואלים? כיוון שכל התלמידים החדשים שמגיעים הדבר היחיד שהם אומרים, זה שאין לי עשירייה, אנחנו צריכים עשירייה, נראה שמשהו השתנה בצורה דרסטית.

זה סימן של הדור האחרון. שאי אפשר ללמוד אפילו שיעור אחד אם אתה לא מסודר בעשירייה. חבל. כי אם אין עשירייה השיעור הוא כאילו שאתה שומע אותו כמו הרצאה באוניברסיטה. צריכים מלכתחילה כבר לארגן אותם לעשיריות. למרות שהעשיריות האלה אחר כך ישתנו עד שימצאו באמת מי שמתאים להם לחיבור, אבל בכל זאת צריכה להיות כבר איזו עשירייה מהשיעור הראשון.

קריין: רק רציתי לעדכן שיש קצת בעיות בשידור במערכת הגלקסי, חלק מהחברים מהכלי העולמי לא מקבלים את השידור, המחלקה הטכנית יודעת ומטפלת בזה. נציין רק שיש פי שניים יותר חיבורים מאשר בשיעור רגיל.

צריכים להיות מוכנים לזה, אנחנו צריכים להיות מוכנים לא לפי שניים, אלא פי, לא יודע כמה, עד שכל אחד ואחד בעולם יוכל להתחבר וירצה להתחבר ותהיה לו אפשרות להתחבר, ולא תהיה לנו השהייה ולא אילו תקלות אחרות. אנחנו צריכים לחזק את הדברים האלה, אני לא יודע איך, אבל אתם צריכים יחד איתי ללחוץ על כל הצוות הטכני שירגיש את עצמו שהוא מחויב. אני דיברתי איתם הרבה פעמים, אני רואה שאני לא מסוגל לפעול. אתם תתקשרו ותגידו להם מה אתם חושבים עליהם. אולי זה יעזור.

תלמיד: בתחילה בהכנה קראנו את התפילה של אלימלך וכתוב שם "ולא יעלה קנאת אדם על ליבנו", מה הכוונה לקנאת אדם?

שאתה מקנא בחבר במשהו. אתה צריך לקנאות, אבל בקנאה נכונה, טובה. על זה כותב רב"ש בכמה מקומות. צריכה להיות קנאה, שום דבר הבורא לא ברא שלא לצורך, אנחנו צריכים קנאה וגם שנאה, את כל הדברים, תלוי כלפי, ומתי, ואיך להשתמש בזה. אז תקרא על זה ותראה איך להשתמש.

קנאה צריכים. "קנאת סופרים תרבה חכמה"¹, קנאה צריכה להיות, אבל קנאה טובה, לא שאני על ידי קנאה רוצה להוריד את השני, אלא אני רוצה לעלות לפחות לדרגה שלו. זאת קנאה טובה.

שאלה: איך אני יכול לעזור לעשירייה?

רק על ידי דוגמה שאתה נותן בלי שום מילה, שאתה הולך ומשרת אותם ורוצה לעזור להם, והם רואים כולם איך אתה ממש משקיע כוחות בזה, בזה אתה עוזר להם.

קריין: נקרא את קטע מספר 2 מתוך מאמר "מאמר החירות", בעל הסולם.

"בעת שהאנושות תגיע למטרתה, על ידי ביאתם לדרגה השלמה באהבת זולתו, שאז יתלכדו כל בני העולם לגוף אחד, ולב אחד, אשר רק אז יתגלה כל האושר המקווה לאנושות על שיא גובהו." 

(בעל הסולם. "החרות")

זאת אומרת, המטרה שלנו צריכה להיות שכולנו כולנו מחברים את כל הרצונות וכל הכוונות שלנו יחד עד כדי כך שזה ממש נעשה כאחד. לב אחד, רצון אחד, זה נקרא גוף אחד, ואז יתגלה אור אחד, הבורא יתגלה בקשר בינינו, ובצורה כזאת ודאי שאנחנו נרגיש מה זה נקרא גמר התיקון, מה זה נקרא העולם הרוחני, וזה הכול לפנינו.

זאת אומרת, הדורות הקודמים, החלקים מהכלי הכללי דאדם הראשון הם עשו את עבודת ההכנה ואנחנו רק צריכים עכשיו לסיים את זה. לכן אנחנו נמצאים ממש לפני הפעולה הזאת, חיבור ומילוי לאור העליון.

אצלם זו הייתה עבודה קשה, ללא שום תקווה להגיע אפילו למשהו, רק קצת תיקון הכלים שירגישו שהם שייכים לרוחניות. אנחנו מסוגלים להגיע לתיקון השלם. ואמנם העבודה הזאת היא עבודה קשה, היא דורשת מאמץ, אבל אנחנו בנויים למאמץ הזה, ואם נרצה אנחנו ממש מגיעים לסיום.

תלמיד: איזה יכולות אנחנו צריכים שיהיו לנו כדי לחבר את כל הרצונות של כולם יחד?

אנחנו צריכים רק לרצות לחבר את כל הרצונות, כל המחשבות שלנו, שהם יהיו מכוונים לחיבור בינינו וחיבור מבינינו לבורא, זה הכול. אנחנו לא צריכים לראות שכל מחשבה וכל רצון של כל אחד יהיו דומים לשני, לא, כולם נשארים כמו שהם, רק הכיוון, הכוונה, לְמה אנחנו משתוקקים, את זה צריכים לבדוק שבזה אנחנו נהיה דומים. כמו שבגוף אחד, כל תא, כל איבר, עובד לפי איך שהוא צריך לעבוד, אבל מכוונים יחד לאיזו פעולה, כך גם אנחנו. בעשירייה, עשר ספירות, כמו שאנחנו לומדים, הן כולן שונות, כתר, חכמה, בינה וכולי, כולן שונות, כל אחד עובד לכיוון שונה, אבל המטרה היא אחת, שכל התוצאה מהעבודה הפרטית של כל אחד ואחד תהיה בסך הכול מכוונת לגילוי האור העליון בתוכם, על מנת להשפיע לפי השתוות הצורה, וכך גם אנחנו צריכים לחשוב.

שאלה: מה זו השלמה בין שונים?

איך אנחנו משלימים זה את זה? אנחנו לא יודעים בדיוק איך, אנחנו צריכים להשתדל לוותר זה לזה כדי להיות מחוברים לכיוון אחד, כמו בקומנדו שהולכים לכיוון אחד. כל אחד פועל בכמה שהוא רוצה, אחד בזה, אחד בזה, אחד בזה, כמה שכל אחד מסוגל, אבל רוצים לכבוש מצב מסוים. אנחנו רוצים להגיע למצב ששם אנחנו מחוברים, כל אחד בתפקיד שלו, כל אחד בתכונות שלו, אבל לְמה אנחנו רוצים להגיע, לכזה חיבור בינינו, שבינינו יהיה מקום לכוח ההשפעה ואז הבורא יתלבש שם. וכוח ההשפעה זה נקרא קודם כל שאנחנו מבטלים את האגו שלנו, מוותרים עליו, לא רוצים להשתמש אחד בשני בצורה אגואיסטית, ואז אנחנו מפנים מקום, זה נקרא "מקום ריק", שהבורא יכול שם להופיע. קודם הוא מופיע בבחינת ההשפעה, אור החסדים, ואחר כך אפילו באור החכמה.

שאלה: איך אנחנו יכולים להשתמש בכנס כמדרגה שבה אנחנו נוכל ליצור מקום לבורא בינינו?

אנחנו עכשיו, במשך יום שלם, רוצים לייצב בינינו כאלו יחסים בעשירייה ובין העשיריות, שאנחנו רוצים לבטל שם את הכוונה שלנו על מנת לקבל, על מנת ליהנות, על מנת להתקדם בצורה אישית, אלא רק קבוצתית. שימו לב, להתקדם בצורה קבוצתית. אנחנו כולנו רוצים להתקדם, אם לא כולנו, אני מוותר על עצמי, אני לא רוצה, אני חייב להיות יחד עם כולם. אני מחויב להחזיק את כולם, אני מחויב לדחוף את כולם קדימה, אני אחראי עבור כולם, כך כל אחד ואחד, ואז אנחנו בזה נייצב תנאים שהבורא יכול להתגלות, לפי השתוות הצורה עם התנאים האלה שאנחנו נייצב לו.

קריין: נקרא קטע מספר 3, מתוך "בעל הסולם", "הקדמה לספר הזוהר", אות י"ט.

"בעת שכל בני העולם יסכימו פה אחד, לבטל ולבער את הרצון לקבל לעצמם שבהם, ולא יהיה להם שום רצון, אלא להשפיע לחבריהם, אז היו מתבטלים כל הדאגות וכל המזיקים מהארץ, וכל אחד היה בטוח, בחיים בריאים ושלמים, שהרי כל אחד מאיתנו, היה לו עולם גדול, שידאג בעדו וימלא את צרכיו."

(בעל הסולם. "הקדמה לספר הזוהר", אות י"ט)

אבל לפני כל העולם אנחנו צריכים לעשות את זה בעצמנו, שכל אחד ואחד מאיתנו יסכים לבטל את עצמו למען החיבור בינינו, שבזה אנחנו בטוח מגיעים להשתוות עם הבורא, לפחות בכלי שלנו, ומזה אנחנו יכולים להמשיך כבר להופיע לפני כל העולם.

בינתיים אנחנו נטפל בנו, ואחרי הכנס, נראה מתי אפשר, אז נטפל גם בעולם, נקבל סימנים מלמעלה.

קריין: קטע מספר 4 מתוך "בעל הסולם", "הקדמה לספר פנים מאירות ומסבירות", אות כ"ב.

"אין אדם חי לצורך עצמו, אלא לצורך השלשלת כולו, באופן שכל חלק וחלק מהשלשלת, אינו מקבל את אור החיים לתוך עצמו, אלא רק משפיע אור החיים, לכללות השלשלת." 

(בעל הסולם. "הקדמה לספר פנים מאירות ומסבירות", אות כ"ב)

אסור לנו לחשוב שאנחנו, כל אחד מאיתנו, מהווה איזה כלי, איזה כוח, איזה נציג של משהו, אלא אך ורק במידה שאנחנו דואגים לכולם, במידה הזאת אנחנו בעצם מראים את עצמנו כשייכים לכולם, כמסוגלים להיות המובילים וכולי. זאת אומרת, אף אחד לא יכול להגיד "אני עובד ה'". במה אתה עובד? במה אתה עושה? במה אתה פועל רוחנית? אלא אך ורק במידה שאתה דוחף את כל האנושות לגמר התיקון, רק בצורה כזאת.

לכן בעל הסולם אומר "אין אדם חי לצורך עצמו, אלא לצורך השלשלת כולו, באופן שכל חלק וחלק מהשלשלת, אינו מקבל את אור החיים לתוך עצמו, אלא רק משפיע אור החיים, לכללות השלשלת." זאת אומרת, אני מוכן להיות המעבר מהאור העליון המקיף, הגדול, בזה שאהיה כצינור למען כל הנשמות האחרות. בצורה כזאת אני כן פותח את עצמי והבורא משפיע דרכי, ואני מבטל את עצמי כלפי הבורא וכלפי כל הכלים.

שאלה: איך אדם יכול להרגיש אחריות שבחיבור בעשירייה שלו תלוי החיבור בין כל העשיריות?

זה לפי אותו חוק אינטגרלי. כמו שאני צריך להיות צינור, וכך כל אחד ואחד בעשירייה שלי צריך להיות, צינור מהבורא לעשירייה, כך העשירייה שלנו צריכה להיות צינור לכל יתר העשיריות וכן הלאה. החוק הוא חוק אינטגרלי, יש עשר ספירות ובזה הכול נגמר, כל היתר פועל לפי אותו החוק.

קריין: קטע מספר 5 מתוך "בעל הסולם", "השלום בעולם".

"בדורינו זה, כשכל יחיד מסתייע באושר החיים שלו, מכל מדינות העולם, הנה הכרח הוא, שהיחיד נעשה בשיעור הזה משועבד לכל העולם כולו, כמו הגלגל בתוך המכונה. ולפיכך אין להעלות על הדעת את האפשרות לעשות סדרים טובים ומאושרים בדרכי שלום במדינה אחת, כאשר לא יהיה כן בכל מדינות העולם, וכן להיפך. כי בתקופתנו אנו, כבר מקושרות המדינות בהספקת משאלות החיים, כמו היחידים במשפחתם בתקופות הקדמוניות, ולפיכך אין לדבר ולעסוק עוד, מסדרים צודקים המבטיחים שלום מדינה או אומה אחת. אלא רק משלום העולם כולו. כי טובתו ורעתו של כל יחיד ויחיד בעולם תלוי ומדוד במדת טובת היחידים שבכל העולם כולו." (בעל הסולם. "השלום בעולם")

תראו איך שבעל הסולם כותב לפני מאה שנה. אנחנו רק עכשיו מתחילים לראות, קצת לזהות את הדברים האלה, איך שהם קורים בעולם, במודרניות שלנו, אבל הוא כתב את זה כבר לפני מאה שנה, ש"בדורינו זה, כשכל יחיד מסתייע באושר החיים שלו, מכל מדינות העולם," את זה רק עכשיו אפשר להגיד כשכולנו נמצאים בכזאת התקשרות.

עכשיו נקווה שמצד אחד על ידי הפנדמייה הזאת של וירוס הקורונה, ומצד שני על ידי הקשר שבנינו בינינו, נראה עד כמה שאנחנו מסוגלים לעשות כאן שינויים. לדוגמה אמריקה וסין, עד כמה שארצות הברית וסין תלויות זו בזו, ואיך שהן צריכות עכשיו להסתדר לפי התנאים החדשים, אז יש שנאה ויש תלות, ומה לעשות כאן, זה מעניין מאוד איך העולם יסדר את עצמו לפי התנאים החדשים.

התנאים החדשים, אנחנו יודעים שבסופו של דבר הם צריכים להיות, כל אחד עובד לפי כמה שהוא חייב לחברה, כל אחד מקבל כמה שהוא חייב כדי לחיות בצורה נורמאלית, וכולנו מטפלים בקשר בין כולם, עד שיהיו כולם כאגודה אחת. זה כול מה שצריך להיות עכשיו. איך אנחנו עוזרים לעולם לעשות את המעבר הזה, זו עבודה שלנו, וזה באמת התקרבות לגמר התיקון.

לאט לאט להסביר, לסייע לאנושות להבין שלחיות בצורה של "לא יגונה ולא ישובח", לתת חינוך נכון וטוב לדור הצעיר, לחנך גם את עצמנו להיכנס לחיבור יפה ונכון בלבטל לאט לאט, בהדרגה את כל הנשק, ולדאוג רק ליחסים טובים בינינו, עד שהעולם הזה יתחיל לעלות לדרגת העולם הרוחני, את זה אנחנו רוצים לעזור לעולם לבצע.

שאלה: מה חשוב יותר, להרגיש רצון של כל חבר וחבר, או רצון של כל העשיריה?

גם זה וגם זה. אנחנו נמצאים עכשיו עדיין בתחילת העבודה, אבל אתה לא יכול להרגיש עשיריה, בלי שאתה מרגיש כל אחד ואחד, וההפך. להרגיש כל אחד ואחד אתה יכול בצורה נכונה, אם אתה בכל זאת מקודם מתקשר לעשיריה כולה. יש צורות עבודה לכאן ולכאן. זה ההבדל בין הכלל לפרט. הבדל בין הכיוון האינטגראלי לכיוון האישי.

שאלה: אם אני מתפלל עבור העשיריה שלי, ומה שאני מרגיש זה דווקא מישהו מעשיריה אחרת. איך להתייחס לזה?

לא יכול להיות שיש לי בלב מישהו מעשיריה אחרת, אם אני עובד בתוך העשיריה שלי. זה בלבול.

שאלה: במשך השבוע כשאנחנו לומדים, אנשים מנמנמים, בקושי מחזיקים בשעה כל כך מאוחרת והיום ישבתי עם הרגשה של שמחה, התרגשות גדולה. איך קורה שיש מצב כזה מתוך כל הכינוס, מתוך העשיריה?

מתוך זה שאנחנו מכינים את עצמנו.

שאלה: החיבור שאנחנו משיגים ברגע הזה באמצעות הקונגרס, נותן לנו כוח כדי לרדת לרמת האנושות, ולהעלות אותה, או רק להעלות את הקשר בינינו?

לא, אנחנו חושבים בינתיים על הקשר בינינו. איך אנחנו מגלים את העשיריה שיש בה מקום לכולם, שכולנו מחוברים ושביחסים בינינו אנחנו מצפים לגלות את הבורא. תשמעו את זה, בהשפעה שבינינו בעשיריה אנחנו מייצבים, אנחנו בונים מקום ששם יכול להתגלות הבורא, לפי השתוות הצורה כי הוא גם בהשפעה. וכמה שאני משפיע לחברים, במידה הזאת הבורא יכול להתגלות בהשפעה אלינו. תמחישו את זה.

שוב. בהשפעה שלי לחברים, וככה כל חבר לחברים בתוך העשירייה, אנחנו מייצבים שדה, זה נקרא "שדה אשר ברכו ה'". ששם הבורא מתגלה, לפי ההשתוות עם הנטיות שלנו זה לזה, הבורא יתגלה גם בנטיות כאלה אלינו. ואז מגלים בתוך העשירייה, את הבורא. אור, שמתגלה בתוך הכלי.

שאלה: אנחנו רואים שהעולם מתפתח מייסורים. והמפתח בידי בני ברוך. איזה התקפה אנחנו יכולים לעשות עכשיו באחישנה, גם בתקופה הזאת של הכנס?

הסברה. הסברה אנחנו צריכים. להסביר לכל העולם, וקודם כל לעם ישראל, ולכל העולם מי שמסוגל לשמוע, מי שמוכן לשמוע, במה תלויים מצבי ההבראה? [הם תלויים] רק בחיבור בינינו, רק בהבנה איפה אנחנו נמצאים. יש כאן שני דברים, מצד אחד, להסביר באיזה כיוון אנחנו מתפתחים, שזה מצד הטבע, והטבע מכוון אותנו להתפתחות הדרגתית, לחיבור, זה דבר אחד, ודבר שני, שאנחנו יכולים לסייע לזה, על ידי חיבור בינינו. ואיך עושים את זה. תסביר את כל הדברים האלה לכולם. מה שאנחנו עכשיו עושים, את זה יכולים לעשות כולם. אין בזה שום דבר סודי שאסור לגלות.

שאלה: הבורא יכול להתגלות בעשיריה, וגם להסתיר את עצמו?

לא להסתיר. אנחנו נותנים לו מקום להתגלות, על ידי זה שאנחנו מסתירים את האגו שלנו. במקום שבו אני עושה צמצום על האגו שלי, במקום הזה אני מצפה לגילוי הבורא.

שאלה: אמרת הרגע שאנחנו חייבים להרגיש. גם אמרת שבמידת ההשפעה שלי לחברים, מתחילה להתגלות הנקודה שבה הבורא מתחיל להשפיע ולמלא את החברים. אבל אני מסוגל להרגיש את זה אם אני מתבטל?

ודאי. במידה שאתה מבטל את האגו שלך. אתה לא מבטל את עצמך, אתה מבטל רק על מנת לקבל שלך. אז במקום, "מקום" נקרא רצונות, ברצונות שאתה מבטל את הכוונה האגואיסטית, אתה יכול להרגיש פעולות על מנת להשפיע. אתה יכול להרגיש את פעולות הבורא שמתלבש בך, וכך עובד. ודאי. ואתה דווקא מסוגל.

שאלה: כשמושג קשר בתוך העשיריה, חיבור בעשיריה, אז גם מרגישים את ההשגחה אחרת?

כן. אם אתה חושב על עצמך שאתה נמצא בקשר עם הבורא, אז תאמין לי שאתה טועה. אתה נמצא בקשר עם הבורא אך ורק בתנאי שאתה נמצא בקשר עם העשיריה שלך. ככה זה. אז קודם כל תתקשר לעשירייה, תבטל את עצמך כלפי העשירייה ואז אתה תראה שבמידה הזאת יהיה לך קשר עם הבורא. זה נקרא "מאהבת הבריות לאהבת ה'".

שאלה: מה זה פעולה לבטל על מנת לקבל, שאתה מצפה מאיתנו בזמן הכנס?

לבטל את האגו שלי, את הכוונה על מנת לקבל, על מנת שאני אוכל לקבל במקום הביטול הזה, השפעה מהבורא, אור עליון שיתקן אותי.

תלמיד: בזמן שאני שומע אותך ואת כל החברים, אני מתכלל איתם. בזמן הזה, מה זה לבטל את העל מנת לקבל. מה אני אמור לעשות, אנחנו עכשיו?

לבטל את הכוונה שלך, שזה לא יהיה לטובתך אישית, אלא שזה יהיה דרכך לעשיריה.

שאלה: בזמן האחרון יש לי הרגשה מאוד ברורה, שהעולם מחובר אלי, האנושות, הכול. איך להשתמש בהרגשה שכולנו מחוברים, כדי לבנות תפילה נכונה בעשיריה?

אני עוזב את העולם כדי לטפל בעשיריה, שיהיה לי גם כלי נכון לתיקון העולם. בסופו של דבר אנחנו צריכים לתקן את הכול. אבל העשירייה חייבת להיות בידיים שלי, כלי שעל ידו אני מתקן את כול העולם, כל הנשמה. העולם הוא נשמה אחת. העשירייה זה רק ההתחלה, וכשהיא תהיה בידיים שלי, אני אוכל לתקן את העולם.

קריין: אני נזכרתי שיש לנו היום חברים שהתאספו ועושים לנו מוזיקה חיה באולפן.

כל הכבוד לקבוצה המוזיקלית שלנו, הם עשו דברים גדולים. הם הכינו שירון עם כל התווים והמילים, זו ממש עבודה כל כך גדולה. אם כל הקבוצות היו מכינות כך את עצמן לכנס, היינו עוד יותר מצליחים. נקווה, אבל באמת תודה רבה להם.

קריין: נקרא את קטע מספר 6 מתוך בעל הסולם, "הקדמה לספר הזוהר", אות ס"ח.

"אל תתמה על זה, שאדם פרטי, יגרום במעשיו, מעלה או ירידה לכל העולם. כי זהו "חוק ולא יעבור", אשר הכלל והפרט שוים, כב' טפות מים. וכל שנוהג בכלל כולו, נוהג גם בפרט. ואדרבה, הפרטים עושים כל מה שבכלל כולו. כי לא יתגלה הכלל, אלא לאחר גילוי הפרטים שבו, ולפי מדתם ואיכותם של הפרטים. וודאי, שמעשה הפרט, לפי ערכו, מוריד או מעלה, את הכלל כולו."

(בעל הסולם. "הקדמה לספר הזוהר", אות ס"ח)

אנחנו דברנו הרבה פעמים וגם קראנו פה ושם שכלל ופרט הם שווים. במה הם כל כך שווים? שוב, מפני שאנחנו נמצאים במערכת האינטגראלית, ואנחנו לא בנויים עכשיו מהעולם הזה להרגיש את המערכת האינטגראלית בצורה כזאת שכולם כולם נמצאים במידה שווה, בצורה שווה, בהתקשרות, יוצא שאנחנו לא כל כך מרגישים את זה, זה נעלם מההרגשה שלנו. אבל בהחלט הכוח של הפרט הוא כוח גדול מאוד. בתנאי שהוא פועל בצורה הנכונה, הוא יכול להביא ממש [...], בו תלוי הכלל. כלל תלוי בפרט ופרט תלוי בכלל. אנחנו עוד נלמד את זה.

זה לא כל כך מובן. אחרי שנקבל את הכניסה לרוחניות אנחנו נרגיש את זה יותר. עד כמה שהמערכת האינטגראלית תהיה יותר ברורה, היא תתחיל להתגלות בחושים שלנו, ונתחיל לגלות עד כמה ההבדל הזה בין כלל ופרט הוא שונה ממה שנראה לנו בעולם שלנו.

שאלה: מה זו בדיוק העבודה של הפרט, היא מה שאמרת לגבי הצמצום של הכוונה?

עבודה לגבי הפרט, היא לגבי כל פרט ופרט, כל חבר וחבר שיש לי בעשירייה, על זה אני מדבר. אנחנו מדברים רק מה שיש בתוך עשירייה. זו עבודה כלפי כל חבר וחבר בתוך עשירייה, ואחר כך לפי אותה המתכונת, עבודה של כל עשירייה כלפי כל יתר העשיריות. החוקים הם אותם חוקים. כשאתה מעלה את עצמך מרמה אחת לרמה שנייה, כמו שאתה משנה את הדיוק, בזה אתה מעלה, אבל בעצם העבודה עצמה, הסגנון שלה הוא לא משתנה.

שאלה: רציתי לשאול לגבי מה שהדגשת כבר כמה פעמים, העבודה על הצמצום של הכוונה על מנת לקבל. העבודה הזאת באה לידי ביטוי בכל רגע, ובכל מעשה, בכל מחשבה אפשר להכניס את העבודה הזאת ולהתאמץ בזה. יחד עם זאת נוצרת גם תלות בעשירייה, פעולה שחבר עושה בעשירייה למען אותו דבר נותנת לך הרבה כוח לעשות את העבודה הזאת, ואדישות או דברים אחרים מורידים לך כוח. השאלה היא, איך לעבוד נכון עם התלות הזאת בעשירייה?

קודם כל, אם אני רוצה להגביל את עצמי בעל מנת לקבל, אני צריך להיזהר לא לעשות את זה בצורה מכנית. אחרת זה כמו שאני נכנס לדיאטה, אז אני פחות אוכל, פחות שותה, פחות ישן, אני נזהר לא לדבר דברים גסים על השני ואז אני סותם את עצמי, יש אנשים שסוגרים עיניים, יש אנשים שסותמים אוזניים, "צדיקים" כאלה. אנחנו לא עושים את זה כך, אנחנו רוצים לחיות בחברה גלובלית, אבל שהכוח העליון ייתן לנו תיקון על הקליטה ועל ההתקשרות שלנו מאיתנו החוצה. לכן זה לא עניין של להגביל את עצמי בכוח, אלא בא האור העליון ונותן לי כוח ואז אני מוגבל. ואני מוגבל כבר לפי ההחלטה שלי ולפי השפעת הבורא, ולא שאני בעצמי לוחץ על עצמי, לא אוכל ולא שותה וכן הלאה.

אנחנו רוצים שכל התיקונים יהיו אך ורק על ידי האור העליון, רק הבורא שישפיע עלי זה ייתן לי אפשרות להתקדם. אחרת אני אוכל את עצמי, למה עשיתי כך, למה חשבתי כך ולמה התייחסתי כך. לא. לבקש מהבורא שייתן לי תיקונים, ואז אני אראה גם איך להתייחס נכון, מה לעשות ומה לא לעשות. אני רוצה לתלות את עצמי בו, ורק בצורה כזאת שהוא ילמד אותי, שהוא יכוון אותי, שהוא יחזיק אותי, את הידיים שלי, את הרגליים שלי. כמו שאנחנו מלמדים את הילד ללכת, אנחנו מחזיקים אותו ועושים איתו צעד אחד ככה, צעד אחד ככה, אפילו את הרגל שלו אני שם ואת הרגל השנייה, ועוד ועוד. כל דבר אני צריך ללמד אותו ולעשות במקומו שהוא יראה איך עושים.

כך אנחנו צריכים לצפות מהבורא שיעשה איתנו. והוא גם מחכה לזה שאנחנו נבקש, ולא שאנחנו נעשה בעצמנו. זו טעות גדולה מאוד שיש למתחילים, שהם חושבים שאני מעכשיו ממש מגביל את עצמי, לא, אני לא מגביל את עצמי. אני מצפה מהבורא שהוא יביא לי את השכל והרגש לתפקד נכון, ואז רק לו אני מצפה, רק אליו פונה.

תלמיד: האם בצמצום הזה, בכל רגע ההתייחסות שלנו צריכה להיות שונה, הפעולה צריכה להיות שונה, וכמו שאמרת לא להיות כמו מכונה?

כן. כל הזמן לדבר עם הבורא, שאתה רוצה שישפיע עליך ככה וככה, כל הזמן, שלא יהיה לך א-ל זר. כל הזמן אתה רוצה להיות בקשר עימו, לפנות אליו, לדבר אליו כמו לחבר. והוא קרוב אליך מכל החברים.

תלמיד: וכגודל המאמץ ככה גודל הקרבה שאני ארגיש?

ודאי. כשאתה כל הזמן תדבר איתו, כי אתה רוצה לעשות משהו ברוחניות, אז כל הזמן אתה קודם כל צריך לפנות אליו. ולא חשוב באיזו צורה, תדבר פשוט, בלי מילים יפות, הבורא הוא בכלל קורא מהלב, הוא קורא רצונות ולא מילים שאתה מוציא מהפה. לכן זה לא חשוב באיזו שפה ולא חשוב באיזו הברה, העיקר לפנות אליו. כמו ילד, מה שהוא אומר אימא מבינה.

תלמיד: והאם בכל מצב כזה של הצמצום, צריך להרגיש מאמץ? אם לא מרגישים מאמץ, זה אומר שאני לא עושה את העבודה?

אם אתה פונה כל הזמן לבורא, זה המאמץ. כמו שכתוב, "הלוואי שיתפלל כל היום".

שאלה: איך הקשר שאנחנו בונים במהלך הכנס משפיע על העולם?

זה משפיע. אתם תראו את ההשפעה. אני עכשיו אפילו לא יכול להגיד. אנחנו קשורים עם העולם, הקשר של כל המערכת הזאת נשאר, רק זה נעלם מאיתנו מפני שאנחנו לא נמצאים עדיין בפעולת ההשפעה הנכונה, ולכן אנחנו לא רואים את הקשרים שלנו בינינו ובינינו לעולם. אבל עוד מעט זה יתגלה ותראו שגם עכשיו אנחנו נמצאים באותו קשר, באותה מערכת דאדם הראשון. השבירה שהייתה זו שבירה בהרגשה שלנו, אבל לא במערכת עצמה ממש. אנחנו נגלה את זה.

בעוד ארבעים דקות השיעור מסתיים ויש לי חוב. אתם לא יודעים איזה? אז אני אספר לכם, חוץ מאיתנו יש גם קבוצת נשים. אני לא יודע עד כמה היא גדולה, כי עכשיו אלו עדיין שעות מוקדמות של היום, אבל בואו נבדוק עד כמה הן רוצות לשאול ואם יש להן מה לשאול, ולפי זה נחשוב כמה זמן אנחנו רוצים להקדיש להן. אבל אני זוכר זאת, אני מרגיש גם את הלחץ שלהן עלי, ואני מאוד שמח שהן נמצאות איתנו.

שאלה: האם האדם יכול לבטל את עצמו, או שהוא צריך לבקש עזרה ותפילה מהבורא להיות בביטול?

ודאי שהוא צריך לבקש מהבורא כוח להיות בביטול, ואחרי שהוא נמצא בביטול, במידה הזאת הוא יכול לשמוע מה שהבורא רוצה להגיד לו. אם הוא לא מבטל את עצמו מקודם, הוא שומע דרך האגו שלו, ואז הוא לא שומע את הבורא אלא שומע את האגו. לכן השאלה הראשונה, הבקשה הראשונה לבורא היא, שיבטל את האגו, במקצת, לפחות במשהו, ואז דרך הפס הזה אני אוכל לשמוע אותו ולא את עצמי, לא את האגו שלי.

שאלה: האם אני יכולה במחשבה שלי להשפיע על כולם?

כן, אני יכולה על ידי הכוונה שלי להשפיע על כולם. במידה שהכוונה שלי מכוונת למטרת הבריאה, אני הולכת יחד עם הבורא, והבורא מתלבש בכוונה שלי ופועל על כל הכלי. בלעדיי הכלי נמצא בניתוק מהכוח העליון ונמצא במצב של השהייה, סטנד ביי, מחכה עד שיהיה לו קשר עם הבורא. במידה שאני מחברת דרכי את הבורא עם הכלי הכללי, הכלי מתחיל להיות נפעל על ידי כוח הבורא, וכך אנחנו נתקדם כולם לגמר התיקון.

שאלה: מה תלמידת קבלה יכולה לעשות בתוך העשירייה שלה, כדי להלהיב את עצמה מחדש כשהלימוד כבר הופך להיות לשגרה?

שאלה טובה, אני מבין אותך ומרגיש אותך. אני צריכה להבין, כמו שאנחנו היום מדברים, שאם אני רוצה לפעול בצורה רוחנית, זה אך ורק במידה שהבורא מתלבש בי, ואז יחד עם האגו שלי יהיה לי קצת כוח ממנו ואני מצפה לזה. אך ורק כשכוח הבורא יתלבש בי, אני יכולה להתקדם בצורה רוחנית למטרה. לכן אני צריכה קודם כל, כל הזמן להיות בציפייה שהבורא יתלבש בי, שאני ממש רוצה להרגיש איך הוא מתלבש בי, איך הוא נותן לי אפשרות לחשוב אחרת, לדבר אחרת, אבל הוא, לא אני.

שאלה: שמעתי שהכוונה שלי להשפיע בעשירייה פוגשת את הכוונה של הבורא, שהוא כבר כוונה להשפיע, וכך אנחנו בונים את השדה הזה. אתה יכול בבקשה להסביר?

עד כמה שאני מבטל את האגו שלי, אני מצפה שבאותו מקום שבו אני מבטל את האגו שלי ייכנס הבורא. ואז יהיה לי באותו מקום כוח עליון, כוח השפעה, כוח אהבה, כוח הבורא, ואז גם הבורא וגם אני נעבוד מאותו מקום יחד. אני צריך להרגיש שבמקום הזה שבו אני רוצה לבטל את עצמי, שם הבורא נכנס, ככה זה.

שאלה: מה זה נקרא לדבר לבורא כמו אל החבר? האם זה רק דרך העשירייה?

פשוט מאוד. לדבר דרך העשירייה ואפילו לדבר לבד. העיקר כל הזמן להיות מקושר אליו ולדבר אליו ולצפות ממנו לכוח ההשפעה שיתלבש בי, כי בטוח שרק זה יכול להציל אותי ולעזור לי.

קריין: יש הודעה מהמארגנים. חברות וחברים יקרים, אירוע בסדר גודל כזה אף פעם לא היה לנו, אנחנו מברכים את החברים החדשים שנמצאים כאן איתנו לראשונה. יש איתנו חברות וחברים מאמריקה, מרוסיה, מכל יבשת אירופה, מאסיה, אפריקה, וכמובן גם מישראל. כרגע קרוב ל- 5,000 איש מחוברים יחד, אני מניח שזה אפילו יותר כי בחלק מהמקומות מחוברים כמה וכמה אנשים. בגלקסי יש מעל 2,800 חיבורים, באתר סביבה טובה יש 2,000 חיבורים.

טוב, יופי.

שאלה: איך לגשר בין שתי דעות בעשירייה כשלא מצליחות להגיע לתשובה אחת?

לא צריכות להגיע לתשובה אחת, אלא לוותר כל אחת על עצמה, ולקבל גם את הדעה השנייה שיכולה להיות יחד ליד הדעה שלה. אז מה? כמה שישנם אנשים כך יש דעות, וזה לא מפריע לנו להיות קרובות זו לזו.

תלמידה: איך להתנהל בכנס, חלקן חושבות שבווירטואלי, חלקן חושבות במפגש פיזי, איך תכוון אותנו לזה?

אני לא יודע מה להגיד, כי יש כאן הגבלות של משרד הבריאות וכן הלאה, אני לא יכול להיכנס לזה. אם לא היו הגבלות, אם לא הייתה קורונה, ודאי שהייתי אומר שמפגש פיזי עדיף.

שאלה: מה אנחנו יכולות לעשות כדי להתגבר על האגו של העשירייה?

רק להתפלל לבורא שיבטל לנו את האגו במקצת, שנוכל גם להראות לחברות שלנו בעשירייה שאנחנו מתפללות כדי לבטל את האגו, שאנחנו רוצות לבטל את האגו, שאני נותנת להן דוגמה איך אני מסתדרת, משתדלת לבטל את האגו. "איש את רעהו יעזורו", תנסו את זה לעשות כך, ולא דווקא שהיא כך ואני כך, לא. דווקא כמה שהיא לא בסדר אני צריכה להראות לה שאני כן בסדר. לא לעשות לה "דווקא", אלא כדוגמה שאני אוהבת אותה. ממש תשברו את הכול באהבה.

שאלה: מדוע המעשים שלנו יכולים לעשות עליה או נפילה בעולם?

כי המעשים שלנו רוחניים. אם אנחנו רוצים במעשים שלנו לתת מקום לבורא להתגלות, זה נקרא "מעשה רוחני". רק מעשה רוחני אחד קיים בעולם, לתת לבורא מקום להתגלות בין האגואיסטים. ובמידה שהוא מתגלה בין האגואיסטים הוא מתחיל לתקן את האגו, ובמידה הזאת העולם משתנה, משתפר, כך אנחנו צריכים לעבוד.

שאלה: איך ניתן להשתמש בהפרעות שאנחנו נתקלים בהן, כדי שזה יניע אותנו לעבר התיקון?

קודם כל, לקבל את ההפרעות האלה שגם הן מגיעות מהבורא. והפרעות שמגיעות מהבורא הן יותר חשובות מכל דבר אחר. ודווקא על פני ההפרעות אנחנו צריכים להמשיך לדבר עימו, עד שהוא מסדר לנו את הכול. אנחנו צריכים להבין שעלינו לא לתקן שום דבר, רק לתת מקום לבורא שיתגלה ויעשה. לכן העבודה שלנו נקראת "עבודת השם", "עבודת הבורא".

שאלה: אתה אומר שאנחנו עומדים ממש בכניסה, בשער, איזה מאמץ אנחנו צריכים לעשות כדי שנצליח באמת להיכנס?

אך ורק לתת מקום לבורא להופיע בינינו.

שאלה: האם בשלום עם האמירויות אפשר לראות השפעת הבורא על העולם, כפרי לעבודתנו להפצת הנחיצות לחיבור העולמי?

זה טוב להתקדמות ודאי, אבל זו תוצאה משנית מאוד מהפעולות שלנו.

שאלה: כשאנחנו עושים סדנאות נוצר בינינו חיבור מאוד חזק, האם אפשר לעשות סדנאות בכנס? דבר שני, כשיש את כל השאלות והתשובות כשאין סדנאות, איך אנחנו מייצרים את אותה תחושה של חיבור? מה אני צריכה לחשוב כל הזמן כדי שעדיין יהיה לנו ערך חזק לכנס?

אם היה לנו זמן כמו בכנס רגיל, יומיים או אפילו שלושה ימים, הייתי מרשה לעצמי לעשות כל מיני דברים. אבל כאן במשך יום אחד, והשיעור הוא סך הכול שעתיים, ומתוך השעתיים אני צריך להקדיש לנשים ארבעים דקות, את מבינה עד כמה שאין לי זמן לשום דבר. לכן, נעים לי לשמוע עוד טענות ממך, אבל לצערי אני מבקש עצה, בבקשה תגידי לי מתי לעשות סדנה.

תלמידה: העצה שלי היא, יש לנו פה הצבעה, תשאל.

אז אני מצביע פשוט, בשיעור הבא לא יהיו שאלות של נשים, נעשה במקום זה סדנה.

תלמידה: אני אישית אשמח, אני לא מחליטה על כולם.

בסדר.

שאלה: כנס זו הזדמנות אדירה לתיקונים, האם מספיק לבקש שהוא יחבר אותנו ברצון אחד ויהיה יחד איתנו, או שאפשר עוד משהו לעשות?

זה לא עוזר לבקש. האם את מפנה מקום לבורא שהוא יופיע, שבמקום האגו שלך, יופיע כוח השפעה, כוח האהבה שזה הבורא? אם את נותנת לו מקום להופיע, ושיעבוד, ישנה את המציאות, ישנה את היחסים בינינו, אז יש לך פעולה. אבל אם את לא עושה את זה, אם את לא מזיזה את האגו שלך ונותנת לבורא מקום להופיע במקום האגו שלך, אז את לא עושה שום פעולה, ושינויים לא יהיו.

שאלה: איך אני שומרת על התלבשות הבורא בי?

לפי אותה הכוונה שהוא יפעל דרכי. אני רוצה להרגיש שהבורא מתלבש בי ופועל בי ומחייב אותי לעשות פעולות השפעה, הפצה, חיבור, אהבה, זה מה שאני רוצה.

קריין: קטע מס' 7, מתוך בעל הסולם אגרת ד'.

"ולא חסר לך כלום, אלא לצאת בשדה אשר ברכו ה', וללקט כל אלו האיברים המדולדלים שהתדלדלו מנשמתך, ולצרף אותם לגוף אחד. ובגוף השלם הזה ישרה ה' שכינתו בתוכו בקביעות בלי הפסק כלל. והמבוע של תבונה רבה, ונחלים עליונים של אור, יהיו כמעין שלא פסק."

(בעל הסולם. אגרת ד')

סדנה

מה זה נקרא "לצאת לשדה אשר ברכו ה'"? מה זה נקרא שדה של הבורא, ושאנחנו צריכים להשתדל להיות באותו השדה של הבורא, ורק מתוך השדה הזה לצפות שתגיע תבואה והכול יתפתח?

איך אנחנו בונים שדה אשר ברכו ה'? איך אנחנו יוצאים לשדה שהבורא מברך? מה זה השדה של הבורא?

*

קריין: נעבור לקטע מספר 8 מתוך מאור עינים, פרשת "יתרו".

"נודע כי כל העולם עם כל הנבראים צריכים לקבל החיות מהבורא, בכל עת ובכל רגע, שאם יצוייר ח"ו העדר חיותו מן העולם אפילו רגע אחד, היה העולם ומלואו בטל ממציאות. ולכך נאות ויפה לו לצדיק, שיהיה ממוצע בין הבורא ובין העולם ומלואו, לקשר הכל בו ית', שעושה שביל ומסילה, מעבר השפע, והחיות וצינור להריק לכל הנבראים, שהוא המייחד שמים וארץ, שמקשר כל העולם ומלואו להבורא, שלא יהיו מופסקין ממנו ית'."

(מאור עינים. פרשת יתרו)

כאן השאלה, איך כל אחד ואחד מאיתנו מתאר שהוא צריך להיות המקשר של כל העולם לבורא, כי זה באמת התפקיד של כל אחד ואחד. איך אנחנו עושים את זה? איך אני מכין את עצמי לתפקיד הזה להיות המקשר בין הבורא לעולם? למי שיש אפשרות באמת להגיד משהו מיוחד, אנחנו ניתן לו אפשרות. מי מבין איך להיות המקשר בין הבורא לכל העולם?

תלמיד: החדשות הטובות הן, שהבורא עשה את כל זה, הוא עשה את זה והוא עשה אותנו.

זו לא חכמה כך להגיד. אנחנו שואלים מי מוכן להיות המקשר, או יודע ומוכן ורוצה ובטוח שהוא יכול להיות הצינור מהבורא לכל העולם?

תלמיד: דנו על זה בעשירייה, שמתוך החיבור המשותף שלנו יצרנו כלי שנכנס אליו אור, שכנראה דרך הכלי העולמי אנחנו צריכים להעביר את זה הלאה לעולם.

אצלם כבר יש אור בתוך הצינור הזה, בתוך הכלי שלהם, אז הם מוכנים לתת. אין מה להגיד, אם כבר נמצא.

תלמיד: אנחנו רוצים להגיד, שבכוונה אחת משותפת אנחנו משתדלים להיות אותו הצינור, ובשבילנו השדה אשר ברכו ה' זה שאנחנו נמצאים בכוונה הנכונה ואנחנו רוצים להעביר את זה לכל העולם.

תודה.

תלמיד: העשירייה שלנו מוכנה, זה בטוח, אנחנו כבר אתמול סיכמנו שכולנו מגיעים לשיעור, והגענו, ואנחנו אפילו סיכמנו עם אותם החברים שלא היו בשיעור שאנחנו נהיה ערבים להם, כך שאנחנו מוכנים כאן ועכשיו.

בשבילנו זה כוח גדול.

תלמיד: כמובן שאנחנו עצמנו לא יודעים כלום, רק דרך החיבור שלנו בעשירייה, ודרך החיבור שלנו בעשירייה, דרך מרכז העשירייה אנחנו מתחברים עם העשיריות של בני ברוך, ודרך מרכז החיבור הזה אנחנו יכולים להתפלל לבורא עבור העולם כולו. רק דרך הנקודה הזאת של החיבור שאנחנו יכולים להתפלל עבור העולם כולו ולהיות צינור.

תודה רבה.

תלמיד: אני חושב שכולנו מוכנים, יש לנו דוגמה נהדרת, הרב שלנו, שהוא הצינור של אור הבורא, נותן השיטה, ואנחנו פשוט צריכים להתבטל ולשדר את זה הלאה. לכן כל הכלי העולמי כבר מוכן לזה. תודה לך.

תודה לכם. תסמכו יותר על עצמכם לא עליי, אני חלש. אתמול צעקתי על אחד החברים שלכם שהוא שאל איזושהי שאלה ואני מרגיש אשם כלפיו. אני אפילו לא יודע מי זה שאל, לא ראיתי מי שאל. תבררו מי זה היה, דברו איתו ותבקשו סליחה ממני.

שאלה: אנחנו, מארגני הכנס, רוצים לשאול. השיעור מסתיים עכשיו, תהיה לנו הפסקה ורצינו לבקש ממך לתת לנו איזו משימה להפסקה הזאת. מה עלינו לעשות בשביל לממש את העצות האלה שנתת לנו בזמן השיעור, מהי הכוונה שבה עלינו לבצע?

אני חושב שבהפסקה כל אחד חייב לקום קודם כל מהמקום ולקפוץ כמה פעמים על המקום, כאילו שהוא רוצה להגיע לשמיים. אחר כך, לא להתחבק, לא להתקרב לחברים אם יש לידו, להיזהר, ולהתרענן, אולי לצאת לאוויר, לעשות משהו. ובעוד חצי שעה סך הכול, אנחנו כבר צריכים להיות במקום ולהתחיל שיעור.

תלמיד: במהלך ההפסקה יהיו לנו גם קליפים מכנסים קודמים, כדי שנוכל לשמור על האווירה של החיבור ולא להתנתק ממנה. יחד כמובן עם המשימה שהחבר ביקש שתכוון אותנו.

המשימה היא פשוטה, להישאר באותו הדבר, לתת לבורא מקום להופיע בינינו. שלא יהיה שום דבר ביני לבין החבר חוץ מהבורא, לזה אני צריך לדאוג. אני מסתכל על החבר ומסתכל על עצמי, ובינינו רק הבורא. כל הזמן רק בורא, בורא, הוא ממלא את כל המקום בינינו, וזה נקרא "שדה אשר ברכו ה'". בהצלחה. נתראה בעוד חצי שעה.

(סוף השיעור)

---

1. מסכת בבא בתרא דף כ"א, א'↩