שיעור הקבלה היומיMar 13, 2023(בוקר)
שיעור בוקר 13.03.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
פסח - קטעים נבחרים מן המקורות
קריין: קטעים נבחרים מן המקורות בנושא "פסח". קטע מס' 28. כותרת: גלות מצרים.
אנחנו ממשיכים באותו הנושא של גלות מצרים ומתקדמים. אני מקווה שעד החג הזה ושבוע פסח ומה שיהיה לנו אחריו, אנחנו נלך לפי השלבים של הכלי שמתפתח ומתקן את עצמו עד שמגיעים לתיקונים גדולים שנרגיש אותם בתוכנו, בקשר בינינו, כי אף אחד לא מרגיש בתוכו את השלבים של ההתקדמות, של ההתקרבות לבורא, אלא רק בין אדם לחברו. לזה לשים לב, לא לשכוח, ואת המקום הזה לפתח. המקום הזה בין אחד לאחר נקרא "שדה אשר ברכו ה'". יכול להיות שיהיו שם רק עשב, דשא וכלום חוץ מזה, ויכול להיות שיצמחו שם פירות גדולים שכולם נהנים מהם, הכול תלוי בכמה אנחנו מקיימים את היחס הנכון בינינו.
קריין: קטעים נבחרים מן המקורות בנושא פסח. כותרת "גלות מצרים". קטע מס' 28.
"אי אפשר לצאת מהגלות, מטרם שנמצאים בגלות. וזה ידוע שהתורה הקדושה היא נצחית ונוהגת בכל דור ודור. וכמו כן אנו אומרים בהגדה, בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים. לכן צריכים לדעת את ענין הגלות, אשר בו אנו נמצאים. וכל דור ודור צריך לצאת מהגלות המר הזה, מהו."
(הרב"ש. 936. "זמן הגאולה")
בכל מצב ומצב אנחנו צריכים לחשוב רק איך להתעלות ממנו, כי הוא בכל זאת נקרא גלות אם אנחנו נמצאים מחוץ לעל מנת להשפיע, לחיבור בינינו ועם הבורא, ולכן בכל רגע ורגע אנחנו צריכים לתאר את עצמנו כאילו ברגע זה אנחנו יוצאים ממצרים, מהניתוק בינינו, וכך אנחנו מתקרבים עוד קצת ועוד קצת בשלבים לגאולה השלמה.
קריין: קטע מס' 29.
"כתוב "וזכרת, כי עבד היית במצרים". ומי אומר שלהיות עבד הוא כל כך רע. הלא יש אנשים שרוצים להיות עבד, כנ"ל, שהעבד אמר "אהבתי את אדני". אלא כנ"ל, שענין גלות, הוא לפי שיעור היסורים והמכאובים, שמרגישים בהגלות. ובשיעור זה יכולים לקבל שמחה מהגאולה. וזהו כמו אור וכלי, כלומר שהיסורים שסובלים מאיזה דבר, הוא הכלי, שיכול לקבל אור, אם משחרר עצמו מהיסורים."
(הרב"ש. מאמר 15 "מהו הברכה "שעשה לי נס במקום הזה" בעבודה" 1991)
קודם כל אנחנו צריכים לצייר לעצמנו את המצב שבו נמצאים שנקרא "גלות". גלות זאת אומרת מחוץ לרצון להשפיע, מחוץ לחיבור עם האחרים, לדבקות בבורא, להרגשת המציאות האמיתית, נצחיות ושלמות. כל הדברים האלה אינם בנו, אלא רק הרגשת החיים הבהמיים היא שממלאת אותנו, היא שמרגיעה ומשתיקה אותנו, וכך אנחנו חיים, כמה שחיים, ואחרי זה אין המשך.
לכן כמו שכתוב "עולמך תראה בחייך", אם אתה הולך להשיג את העולם האמיתי, הרוחני שלך, אז תשיג אותו ותשיג אותו בחייך, ואם לא, אז אתה כבהמה. ולכן אנחנו צריכים לתת את כל הכוחות כדי לעורר את עצמנו למטרה הרוחנית שחייבים להשיג אותה, ולראות את עצמנו היום שנמצאים בגלות מהרוחניות ונמשכים לגאולה.
שאלה: אמרת שאנחנו יוצאים מתוך פירוד לחיבור. מה זה אומר שאנחנו יוצאים מתוך פירוד?
אנחנו יוצאים מהגלות לגאולה. הגלות היא שאנחנו מרוחקים זה מזה ובכלל לא קשורים זה לזה, אפשר להגיד. לפעמים אנחנו אפילו נמצאים בהתנגשות זה עם זה מתוך האגו והגאווה שלנו, ואנחנו רואים את זה בעולם, איך כל העמים והמדינות נמצאים בהתנגשות ביניהם.
לכן אנחנו צריכים להבין שיציאה מהגלות היא כנראה בזה שאנחנו מתחילים להתחבר בינינו באמת בלב ונפש כאחד, ואז במידה הזאת אנחנו יוצאים מהגלות, מתחילים להרגיש את החיבור בינינו, וההשגה הזאת נקראת "גאולה". במידת החיבור בינינו נגלה את הבורא שמסתתר בינינו ואז ככל שנקשור זה אל זה את כל באי עולם, את כל החברים, אנחנו נרגיש שהבורא מתגלה בצורות, בדרגות, בשלבים כלשהם, וכך כבר נתחיל לפסוע בדרגות לקראת התיקון.
תלמיד: האם קבוצת מקובלים מגלים שהם יוצאים מהשבירה, הם באמת מגלים שעכשיו אנחנו מפורדים ועכשיו נהיה מחוברים?
קודם הם צריכים לגלות שהם נמצאים בגלות, שהם לא מחוברים, שיש ביניהם באמת פער גדול בתפיסה, במחשבה, בקבלת המציאות, במחשבה על העתיד, ואחר כך הם מתחילים להתקרב יותר ויותר, להבין שבלתי אפשרי להתקיים כך, אלא הם מתחילים להרגיש שחובה להתקדם, פשוט חובה, ובנטייה הזאת הם מתחילים להרגיש שמושג הבורא מתעורר ביניהם.
תלמיד: האם היציאה הזאת היא בהכרח בעלייה מעל החומריות? אמרת שהיום אנחנו חיים רק חיים בהמיים, חייתים כאלה, עם דאגות ארציות. האם אנחנו מחויבים להרגיש שאנחנו מתעלים מעל הרמה הזאת?
אנחנו הולכים מעל החומריות מפני שהיא לא חשובה בשבילנו ב-100% כמו קודם כשהיינו שקועים בה, אלא אנחנו כבר מתחילים להבין שהשגת הקיום הנצחי, השלם שלנו, לא תלויה בכלל בחומר, אלא אנחנו חיים כמו בין הכוכבים, וזה המצב שאליו אנחנו נמשכים.
שאלה: לכל חבר כבר יש כאב מתוך הגלות והחיסרון, אבל כשאנחנו מתאספים לאיזשהו כנס או ישיבת חברים, השמחה מכך שאנחנו יחד היא כל כך גדולה עד שהחיסרון הזה, הכאב הזה נעלם. במקום שהוא יכפיל את עצמו על ידי החברים בהתאספות, הוא נעלם. איך להתגבר על מכשול כזה?
אנחנו לא צריכים להימשך לייסורים ולרגשות בלי נעימים, אנחנו צריכים להימשך לחיבור, ומה שיוצא לנו מהחיבור, שמחה, הרגשה יפה וכן הלאה זה בעצם מה שדורשים מאיתנו. נדרש מאיתנו להגיע לגמר התיקון ששם יש שמחה וששון וחיבור נצחי בלתי גבולי, ולכן כך אנחנו צריכים לראות את עצמנו. כל דרגה ודרגה שאנחנו משיגים ברוחניות, צריכה להיות יותר ויותר עוצמתית בשמחה, בחיבור, בהרגשה טובה.
שאלה: אמרת שאם לא נעשה יגיעה, אנחנו נישאר בחיים הבהמיים האלה. כשאנחנו עושים יגיעה במהלך המפגשים שלנו, יש לנו הרגשה שאנחנו עושים עבודה טובה, אבל מה עוד חסר לנו כדי להתחיל להאמין שמה שבאמת קורה לנו ובאופן שבו הדברים קורים לנו יביא אותנו ישר למטרה? כלומר בכל מה שקורה לנו בחיים האמיתיים הבורא הוא זה שמוביל אותנו, אבל אנחנו נשארים מוקסמים מהדבר הזה, זה מהפנט אותנו. מה חסר לנו כדי להבין שהבורא הוא זה שמוביל אותנו?
אנחנו צריכים להיות יותר קשורים זה אל זה ואז תהיה בינינו הרגשה משותפת שאנחנו הולכים לקראת גילוי הבורא. כך זה יתגלה בינינו, כמחשבה, כרצון, כתיאור שאנחנו נוכל לתת לעצמנו.
שאלה: האם אנחנו צריכים ממש להבין, להרגיש שאנחנו בגלות כדי להשתוקק לישועה?
כן. אם אנחנו רוצים לצאת מהגלות אז אנחנו נתחיל לגלות כמה כוחות ונטיות יש, כמה תכונות פנימיות נמצאות בנו, בכל אחד מאיתנו. הם לא נותנות לנו לצאת מעצמנו ולהתקרב לזולת. זה בעצם כוח הפרעה שלא נותן לנו להתחבר ואומר - לכו ותעבדו כל אחד לפי הרצון שלו, לפי מה שהוא מבין - זו עבודת מצרים. אנחנו נצטרך איכשהו לגבש את כוחות היציאה ולראות שלא מסוגלים למצוא את הכוחות האלה בשום מקום אלא כשאנחנו צועקים "ויאנחו בני ישראל מהעבודה"1, וכך אנחנו נברח ממצרים, משליטת האגו שלנו, משליטת פרעה.
שאלה: האם היציאה ממצרים זה כמו סוג של התעוררות, אם אתה מרגיש שמחה, חיבור?
כן. יציאה מהמצרים זו כבר הרגשה שיש לנו דרך, שאנחנו יודעים לקראת מה אנחנו צריכים להגיע, איזה תכונות אנחנו צריכים לרכוש, איך אנחנו צריכים להיראות בדרגה הבאה מחוץ למצרים. אין מצב יותר גרוע מאשר להישאר בעל מנת לקבל, היינו במצרים.
תלמיד: איך מחזיקים במצב הזה, בחיפוש הזה?
רק ביחד. אין תשובה אחרת. הבורא עוזר במידה שאנחנו רוצים להתחבר ולצאת.
תלמיד: האם אנחנו יכולים להתפלל עבור החברים כדי שישיגו את ההרגשה הזאת?
ודאי, חייבים. לא יכולים - חייבים.
תלמיד: איך אדם בודק בכל פעם שהוא באמת בחיבור?
משתדל להרכיב חיבור כל פעם יותר ויותר אמיתי, צמוד, ואז רואה כמה הוא עוד לא נמצא בזה ומתפלל כדי שהבורא יסדר לו את החיבור הזה.
תלמיד: מה עושים נגד האגו שלא נותן לבדוק לפעמים בצורה אמיתית אם זה חיבור אמיתי או חיבור אגואיסטי?
תפילה. אין לנו יותר מה לעשות. רק תפילה לבורא.
מתרגם: האם היציאה ממצרים נבנית מהרצון שלנו לחיבור מעל כל מצב ומצב שנחשב למצב של גלות?
כן.
תלמיד: אז את מצב הגלות אנחנו בונים מעל כל מצב שאנחנו חווים בכל רגע משום שכל המצבים הנוכחיים הם מצבים של חוסר חיבור.
נכון. כך אנחנו יוצאים ממצרים כשאנחנו רוצים לצאת ממצב הנוכחי ולהגיע למצב שבו אנחנו יותר מחוברים. אין לנו יותר ציוני דרך איך אנחנו עושים צעד קדימה ממצב הנוכחי למצב הבא, ממצב הבא למצב יותר ויותר אלא רק לפי הקשר בינינו המתגבר. זה מה שצריכים.
זאת אומרת, אם היום אני נמצא עם החברים שלי במצב מסוים בחיבור בינינו - בלב, בנפש, במחשבה, בהסכמה, בכל מיני דברים, אז אני מתכנן את הצעד הבא למחר איזה מצב צריך כבר להיות. כמה אני יכול להיות מחובר אליהם בצעד הבא ובעוד צעד ובעוד צעד, מפני שגמר התיקון זה כשאנחנו מתחברים בלב ונפש בצורה השלמה לגמרי שלא נשאר מאיתנו שום דבר שמרחיק אפילו במילימטר - אחד מהשני.
שאלה: באיזה אופן הסביבה והעשירייה שלי משפיעות על תפיסת המציאות?
זה שהעשירייה שלי נמצאת בהתקרבות פנימית זה אל זה, אנחנו בזה משפיעים גם על כל יתר העשיריות כי אנחנו נמצאים במערכת אחת, במנוע אחד שעובד בכל החלקים שלו, ואז בטוח שאפילו עשירייה אחת שמתגבשת, העשירייה הזאת פועלת על כל יתר העשיריות, על כל המבנה של הכלי דאדם הראשון השבור אפילו, יותר ויותר לגיבוש.
שאלה: מה זה אומר שהתורה הקדושה היא נצחית ונוהגת בכל דור ודור?
"תורה" היא החוק הכללי של העולם והחוק הזה פועל על כל המציאות, "חוק נתן ולא יעבור"2, ואנחנו צריכים להגיע להכרת החוק הזה מהמצב שכנגדו, וכך להצטרף אליו ולהתכלל בו, ובזה אנחנו לומדים דבר והיפוכו, זאת אומרת אנחנו באמת יכולים להגיד שאנחנו האלמנטים המיוחדים, הנבראים המיוחדים שיודעים את הבריאה מסוף לסוף, מקצה לקצה.
תלמיד: האם היום אנחנו מרגישים את הגלות יותר מאשר בדורות קודמים?
כן, ודאי. ככל שמתקדמים יותר כך ההשגה שלנו גדולה יותר.
שאלה: איך החברים יכולים לעורר אותי כדי שאוכל להשפיע עליהם וכולנו יחד נוכל לצאת ממצרים?
על ידי דוגמה שהם נותנים לך.
שאלה: בקטע מס' 29 אומר העבד "ואהבתי את אדוני". האם כשאנחנו מבצעים איזשהו חטא הכוונה בחטא היא "ואהבתי את אדוני"?
בכל דבר ודבר שאנחנו מבצעים, כל עוד אנחנו לא עוזבים את מצרים, לא עוזבים את האגו שלנו, אנחנו אוהבים את האגו שלנו ועושים את כל הפקודות שלו. זה נקרא שהעבד אומר, אני אוהב את האדון שלי ומוכן לעשות הכול.
שאלה: תיארת איך לתכנן את המצב הבא בחיבור עם העשירייה. איך לעשות את זה נכון? אמרת שאפשר לתכנן את המדרגה הבאה.
אני כבר לא זוכר על מה דיברתי, למה זה היה קשור, אבל כשאני מתכנן את הצעד הבא שלי זה מבוסס על המצב שבו אני נמצא עכשיו, לקראת יתר חיבור, לקראת יתר התכללות. כך אני מתכנן את מצבי העתידי.
תלמיד: העבודה שלנו בעשירייה היא לפי שגרה, לפי איזשהו לוח זמנים, יש לנו כמות מסוימת של פגישות, זומים, אנחנו לא חושבים על זה שמחר נגיע למדרגה מסוימת ונהייה יותר מחוברים, אנחנו פשוט מתקדמים לפי שגרה ולפי תהליכים מתוזמנים. האם אפשר איכשהו לתכנן את ההתפתחות הבאה שלנו?
כשילד נולד דואגים רק לתת לו לאכול, לשתות, לרחוץ אותו ולהשכיב אותו לישון, הכול לפי השעון כמה שיותר, ואז הוא גדל. וככל שהוא גדל כך ממלאים את החיים שלו בכל מיני דברים אחרים שלא שייכים כל כך לזמן אלא למילוי פנימי יותר ויותר. כך אנחנו. אז בינתיים אתם נמצאים במצבים כאלו ראשוניים.
שאלה: האם אני מבינה נכון שעכשיו אנחנו לומדים איך לקבל כל דבר שמגיע אלינו כצד שמאל וימין של הבורא ולהתעלות מעל הכול ולהיות בשמחה?
לא, לא הכול כל כך חלק ולא הכול ימין ושמאל. צריך עוד ללמוד את הדברים האלה.
שאלה: לפעמים הבורא נותן הרגשה של התקרבות לחבר, אתה ממש מרגיש את החבר בלב, עד כדי שאתה אומר "איך זה יכול להיות", ואחר כך הבורא לוקח את ההרגשה הזאת, אתה מנסה ולא מצליח. ההרגשה הזאת והכאב הזה שאתה לא נמצא שם, זו הגלות?
אני לא יכול להגיד לך אם זו הגלות או לא, כי בסך הכול הגלות היא ניתוק מהבורא, והאמצעי לזה התקרבות בין החברים, לכן לפי זה אתה תחליט איפה אתה נמצא.
תלמיד: אבל אדם עובר במהלך היום הרבה ניתוקים, מה מבדיל בין כל מיני ניתוקים לבין הרגשת הגלות?
ההרגשה של האדם, האם הוא מרגיש שהוא באמת נמצא בגלות, שזרקו אותו מרוחניות, שאין לו משהו ששייך לחיבור, לאהבה, בקיצור לרוחניות.
תלמיד: אבל האדם לא הרגיש שהוא היה ברוחניות, שיש לו את התכונה הזאת של השפעה, אז איך הוא יכול להבדיל?
שיתאר לעצמו מה נקרא להיות עם החברים יחד, קרובים, מחוברים, כאיש אחד בלב אחד, שיתאר לעצמו.
קריין: כותרת "קליפת מצרים", קטע מס' 30.
"קליפת מצרים, היא קליפה כללית, ששם נפלו ניצוצין דקדושה, שעם ישראל, שהיה במצרים, היו צריכים לתקן אותם. ואז צריך להיות מקודם כאב ומכאוב, בזה שהם לא יכולים לצאת משליטתם, כמו שכתוב "ויאנחו בני ישראל מן העבודה, ויזעקו, ותעל שועתם אל אלקים מן העבודה, וישמע אלקים את נאקתם"".
(הרב"ש. מאמר 16 "וכאשר יענו אותו" 1985)
שאלה: איך נגיע למצב של ישועה או יציאה מהגלות מתוך המצב של הגלות שבו אנחנו נמצאים יחד? איך עושים את זה?
עכשיו אנחנו מחפשים איפה אנחנו נמצאים. ברור שאנחנו לא בגאולה, אז האם אנחנו נמצאים בגלות? בואו נמדוד באיזה מצב אנחנו נמצאים. גאולה או גלות זה ההבדל בין ניתוק בינינו לבין חיבור בינינו. בניתוק בינינו אנחנו לא מרגישים את העולם הרוחני ואת הבורא, כי הוא נעלם, ובחיבור בינינו אנחנו מרגישים את עצמנו כמחוברים יחד כאיש אחד בלב אחד, ברצון אחד, ואז הבורא מתגלה בתוך הרצון שלנו וזה נקרא גאולה. אז הבורא מאיר בתוך הכלי שלנו, בתוך הלב הכללי שלנו, וזה נקרא שאור אינסוף מתגלה בכלי של כל הנשמות. לזה אנחנו צריכים להגיע.
זאת אומרת הכול נמצא בנו והכל תלוי במידת החיבור בינינו, נקווה שנגיע לזה. אנחנו לומדים על ידי איזה אמצעים אנחנו יכולים לקרב את הרגשות שלנו, את הלבבות שלנו, כך שנרגיש את כל הרגשות שלנו ברגש אחד, בלב אחד. ואז במקום שלכל אחד תהיה הרגשת הבורא בצורה פרטית, נגיע להרגשת הבורא בצורה כללית. וזה ייקרא גאולה שלמה, שכולנו מתחברים גם בינינו וגם עם הבורא.
שאלה: באיזה מצב אנחנו נמצאים עכשיו, האם אנחנו תחת שליטת מצרים או האם אנחנו נמצאים בגלות?
בגלות יש לנו הרבה מדרגות, מהמדרגה הקטנה ביותר, שאנחנו אפילו לא מכירים שאנחנו נמצאים בגלות, אלא אנחנו פשוט כמו ילדים קטנים בעולם שלנו שלא יודעים איפה הם נמצאים אלא עוסקים בעצמם, ועד למצב שהם מתחילים לגדול ולהכיר איפה הם נמצאים, על ידי מה הם יכולים להיטיב למצבם, להתקרב ביניהם ולבנות משהו, וכך הם נכנסים לעולם ורוצים לשפר אותו, לשנות אותו.
אותו דבר יש לנו בהשגה הרוחנית. לפי המלצת מקובלים אנחנו מתחילים להתקרב בינינו ולגלות בינינו מצבים חדשים, מדרגות חדשות, ובהתאם לזה מרגישים שיש שם כוח מיוחד שמייחד אותנו ואנחנו צריכים לגלות אותו, למצוא אותו, וכך להתקדם עד שכולנו מגיעים לחיבור והכוח הנסתר הזה מתגלה במלואו בנו וזה נקרא "גאולה" במקום "גלות", כי גילינו את הבורא בקשר בינינו.
שאלה: האם אנחנו מביאים את הרצון שלנו לחיבור על אף שאנחנו לא יודעים מה זה חיבור, אבל אנחנו רוצים להתחבר ומבקשים מהבורא שיחבר אותנו?
כן, לאט לאט אנחנו מביאים את החיסרון שלנו, את הרצון שלנו לחיבור. אנחנו מגלים בו, באותו רצון, שדרך אחרת היא דרך ללא מוצא, ואנחנו חייבים להתחבר בינינו כדי למצוא את הכוח העליון המנהל שלנו.
תלמיד: השאלה נובעת מכך שלפעמים אנחנו כאילו בונים חיבור בינינו ואת זה מגישים לו, אבל נשמע שצריך לבנות את החיסרון, את הרצון לחיבור בינינו ולהגיש את החיסרון. זה נכון?
כן, צריך להרגיש את החיסרון. אנחנו הולכים בדרך כלל בצורה של שמאל ימין, שמאל ימין. בשמאל אנחנו מפתחים חיסרון, רצון, ובימין קצת השגה לעומת הרצון הזה וכך אנחנו מתקדמים בשתי רגליים.
שאלה: לכל אחד יש את הדרך הייחודית שלו להרגיש את החיבור, שמרגיש את זה באופן פיזי, באופן וירטואלי, מה נדרש כדי שאני אוכל להגיד "היום דחפתי את החברים מכל הלב".
נדמה לכל אחד שיש לו דרך אחרת, אבל היא לכולם דרך אחת. אנחנו צריכים להגיע למצב שנוכיח לעצמנו שרק בחיבור בינינו מגלים, מרגישים, מגדילים, מקבלים את העולם הרוחני, את החיים שלנו הנצחיים. עולים מדרגת בהמה שחיה כך וכך שנים, ומתה ונרקבת לדרגת אדם. שאנחנו מגלים את הנשמה שלנו שהיא נצחית ובה אנחנו מתחילים להרגיש את כול המציאות.
תלמיד: איפה מורגש בנו הכאב מהגלות?
הכאב מהגלות מורגש ברצון לקבל שלנו, כי אנחנו נולדנו עם נקודה שבלב שהיא תחילת הכלי הרוחני שלנו ובה אנחנו מרגישים שאנחנו נמצאים בגלות, שהכלי ריק. ומה שמגיע שימלא אותו, נמצא מחוצה לו. זה נקרא "גלות".
שאלה: מהו הבכי הזה שהם בוכים? כי חסר להם תענוג בחיבור או בגלל שהם מרגישים שהם לא מסוגלים להתחבר?
אנחנו קודם כל בוכים על כך שלא משיגים משהו וזה רחוק מעל מנת להשפיע. ואז מתחילים יותר ויותר לאתר את עצמנו עד כמה אנחנו דורשים בצורה גשמית, אגואיסטית ומחליפים לאט לאט את הרצון שלנו האגואיסטי לעל מנת להשפיע.
וזה שוב מגיע אלינו מתוך כך שאנחנו עובדים בקרב החברים. ולכן משפיעים אחד על השני. אם לא היינו מלכתחילה בנויים כך שאנחנו מחוברים, לא היינו מרגישים אף פעם שאנחנו זקוקים זה לזה, וחייבים להתחבר זה לזה. ובכלל, כל המטרה היא מצד לצד אנחנו יכולים להרגיש רק בקשר בינינו המתגלה יותר ויותר. לכן הבורא סידר לנו את זה מלכתחילה בצורה שאנחנו היינו שלמים בחיבור ואחר כך שבר את החיבור הזה. ואז אנחנו משיגים את החיסרון בקשר בינינו ונמשכים לתיקון שלו. הבורא ממש סוחב אותנו לגמר התיקון לאט לאט דרך כל ששת אלפים המדרגות, אחרת לא היינו מתקרבים לזה, כי אנחנו לא מרגישים בזה שום הצלחה, שום רווח בכלים שלנו האגואיסטיים.
תלמיד: אז הם מגיעים להרגשה שגם אם לא רוצים את החיבור עדיין זה ממש נחוץ להם?
לא. אבל אנחנו מגיעים כל פעם בכל מצב להחלטה, שלעצרי כדי להתקדם, אני חייב רק על ידי החיבור. אני לא רוצה אותו, אבל אני מגלה שאין לי ברירה. וכך אני חוזר למסלול הנכון. אני מתחיל מצד שמאל, ואחר כך אני מגיע לימין ומשם לקו האמצעי.
שאלה: אנחנו צועדים על הסולם בדרך לגאולה. צועדים על קו ימין, קו שמאל, ימין שמאל. אנחנו מטפסים במעלה הסולם. תיארת שיש כל מיני דרגות. האם משהו מהדרגות האלה קשורות לארבעת השלבים, איך בנוי הסולם הזה? האם יש פה שלבים שאנחנו חוזרים עליהם? האם יש פה חזרה על חלק מהדברים?
אנחנו נלמד את זה בדרך על עצמנו, אנחנו צריכים לעבוד על תר"ך, תרי"ג פעולות, מדרגות, לעלות על כל חמשת החלקים, דומם, צומח, חי, מדבר ועד שאנחנו מגיעים לדבקות בבורא השלם. כך זה עוד מעט יהיה.
תלמיד: אתמול בשיעור דיברת על ארבעה שלבים, על ארבע גלויות. מהם ארבעת השלבים האלה? האם אתה תוכל להסביר ומה הקשר שלהם לסולם שדיברנו עליו עכשיו?
בטח כשאנחנו עולים בסולם. אנחנו כל פעם עולים ממדרגה למדרגה, ברגל שמאל וימין, שמאל ימין. וכשמגלים חיסרון, עושים פעולות להתגבר על החיסרון, ואז עולים מעל לחיסרון וכך בונים פרצוף. יש לנו עביות, צמצום, מסך אור חוזר. וכך אנחנו עולים למדרגה הבאה. אלה העליות שלנו. אנחנו בפועל עוד מעט נתחיל את זה.
שאלה: בשיחות בינינו מאז פסח חברים מתארים את הגלות שמרגישים, והקושי וחוסר יכולת לצאת ממנה וזה נוגע ללב.
קודם כל, אנחנו צריכים ללמוד מה זה נקרא "גלות". שאנחנו לא נחשוב שמה שאין לי עכשיו זו הגלות, אלא מה באמת נמצא, נקרא "גלות" אצל הבורא. ואצל האנשים שבאמת מטפסים על הסולם. זה דבר אחד. ודבר שני, שאנחנו נדע להרגיש את הגלות אנחנו צריכים הרבה זמן בדרך. וכל פעם שאנחנו על ידי הרגשת הגלות דווקא יכולים להתקדם. וזו העבודה שלנו. אנחנו בתחילת הדרך ממש, אנחנו עוד לא נכנסנו, אנחנו עוד לא לומדים על מצרים. וכל התיקונים שלנו הם "זכר ליציאת מצרים". לכן הכול עוד לפנינו.
תלמיד: עניין התפילה מתוך החיבור על חבר. שאנחנו שומעים חבר שהוא מבטא משהו וזה נוגע ללב, אז מה התפילה על חבר יכולה לעשות?
אנחנו צריכים לחזק את החבר גם בשיחה וגם בתפילה פנימית כל אחד וכולנו יחד.
תלמיד: איך נראית תפילה אמיתית שמשפיעה על הבורא לעזור לחבר?
פשוט, להתחבר בלב אחד ולפנות ממנו לבורא. תנסו לעשות את זה, זה מאוד מועיל. אפילו כאילו שזה כמו משחק בינתיים, אחר כך יותר יותר מורגש ורציני. עד שתרגישו שיש לכם כלי אחד, לב אחד. ואז תפנו לבורא אחד.
שאלה: באיזה בקשה אנחנו כעשירייה צריכים להתמקד עכשיו כדי שהבורא יעזור לנו לצאת מהגלות יחד עם כל החברים?
שאנחנו קודם כל חייבים להיות יחד. "מאהבת הבריות לאהבת ה'". קודם כל החיבור בינינו, והחיבור בינינו כולל גם בירור, מי אנחנו, מה אנחנו, באיזה מצב נמצאים, לאיזה מצב צריכים להגיע, למי אנחנו פונים? מה זה נקרא "איש את רעהו יעזורו"? וכך לאט לאט אנחנו מגיעים בעצם למצב שאנחנו מהמערכת השבורה שלנו שבה אנחנו מתארים את עצמנו כנמצאים, אננחו מגיעים למערכת מתוקנת יותר ויותר בינינו, שבה אנחנו קשורים והבורא נמצא במרכז שלנו. זה בעצם התיקון.
שאלה: מה הבדל בין המלך לבין העבד במצרים במונחים או במושגים של הרצון שלהם לבורא? במה שונה הרצון לבורא של העבד מהרצון לבורא של המלך?
המלך זה ברור הוא יכול לנהל את העניין. עבד לא יכול לנהל את העניין בכלל, אלא הוא נמצא תחת פקודת הטבע שלו ומה שהטבע אומר לו זה מה שהוא מבצע. זה נקרא "כעבדים הייתם בארץ מצרים". שהייתם תחת שליטת הרצון לקבל שלכם האגואיסטי בלבד.
שאלה: האם זוהי תפילה נכונה להתפלל על כך שנרגיש בגלות?
למה לא? אנחנו רוצים להרגיש את המצב הנכון שלנו, האמיתי. באיזה מצב אנחנו באמת נמצאים. ולכן אנחנו מבקשים מהבורא שהוא יאיר לנו באור שלו ואנחנו נראה מי אנחנו, מה אנחנו, איפה אנחנו נמצאים. זה נכון, על זה אפשר לבקש.
שאלה: האם אפשר להגיד שהמשיכה לרוחניות היא כמו זיכרון שקיים בנו במצב של חיבור, משהו שאנחנו לא זוכרים בכלים האגואיסטיים, אבל הזיכרון קיים?
נגיד שזה נכון. תמשיכי את זה בעצמך. כי אני לא רוצה להגיד על כך לכולם, את תמשיכי ותבדקי.
שאלה: נתת עצה, להעלות תפילה שהבורא יראה לנו את מצבנו האמיתי, וגם לדון בעשירייה האם אנחנו נמצאים בגלות. איך נכון לעשות הדיון הזה, את הבירור הזה, צריך לברר אם אנחנו כבר בתוך הגלות או לא?
לבקש מהבורא שיראה לנו את מצבנו הנוכחי האמיתי זה דבר נכון. לבקש שיוציא אותנו מהמצב הזה אחרי שנרגיש אותו, נבין מה הוא המצב הזה, גם זה דבר טוב. כלומר צריך לעבוד עם כל זה, ואל תדאגו אם תבקשו נכון או לא נכון זה לגמרי לא משנה, הוא יתקן את זה, יראה וייתן מצבים נוספים, על מה לבקש, איך לבקש. אז העיקר הוא לבקש, אבל יחד, מילת המפתח צריכה להיות יחד.
תלמיד: כן, באמת כדאי להגיע לזה ביחד.
תבררו את זה, אפשר לברר.
שאלה: עכשיו אנחנו מתכוננים לפסח, ושמענו שבזמנים כאלה יש אורות מיוחדים. האם זה מועיל פעם או פעמיים בשבוע בתוך העשירייה לעשות סדנה, ולברר האם אנחנו נמצאים בגלות או לא?
תעשו את זה אפילו כל יום, מי מפריע לכם, אני הרי לא יכול להכתיב לכם מה לעשות. אני מסביר לכם את הזרימה הכללית של תיקון האדם עד גמר התיקון, עד שנגיע לזה, ואתם צריכים להשתדל איכשהו להביא את זה לידי מימוש.
קריין: קטע 31.
"קליפת מצרים היתה, שכל אחד יכול לעשות מעשים רק בכדי לקבל תמורתו. אבל בלי תמורה, היינו רק להשפיע, הוא אינו נותן רשות לעשות שום פעולה. זה נקרא, שמצרים היא בבחינת מיצר לבחינת ישראל".
(הרב"ש. מאמר 15 "מהו, שמטרם שנפל השר המצרי, לא נענו בצעקתם, בעבודה" 1990)
כלומר, זאת קליפה שאוחזת, תופסת את האדם ונותנת לו לחשוב ולעשות פעולות רק לתועלת עצמו בלבד, ואפס ממש לטובת מישהו או משהו מחוץ לאדם עצמו. זה נקרא "קליפת מצרים".
קריין: קטע 32.
"אמרו חז"ל: "כל המצר לישראל נעשה ראש". פירוש, מי יכול לשלוט על בחינת "ישראל". רק מי שהוא בבחינת "ראש", והוא שולט, אז הוא מיצר לבחינת ישראל, שלא נותן לעבוד עבור ה', שנקרא "לעסוק בחסד", אלא רק בתועלת עצמו, שזה נקרא "קליפת מצרים"".
(הרב"ש. מאמר 15 "מהו, שמטרם שנפל השר המצרי, לא נענו בצעקתם, בעבודה" 1990)
כל המחשבות, כוונות, רצונות, פעולות שהם עבור עצמו זה נקרא "מצרים". כל מה שמחוץ לזה עבור הזולת, עבור הבורא, מחוץ לאדם זה כבר מחוץ למצרים, זה נקרא "ישראל".
שאלה: האם הסבל והייסורים שמדובר עליהם כאן בגלות מצרים מתחלקים בינינו בצורה שווה, נראה שחלק סובלים יותר, חלק סובלים פחות, זה נראה לכאורה לא מוצדק, האם זה צדק או חוסר שוויון?
אף אחד מאיתנו לא שווה לאחר, אנחנו מאוד שונים זה מזה, אפילו שאנחנו דומים זה לזה במבנה שלנו, אבל בתוך המבנה כל אחד מאיתנו מאוד שונה מהאחר. לכן אי אפשר להשוות בינינו. אנחנו גם לא צריכים להשוות בינינו, אנחנו צריכים להתחבר ולהגיע להשתוות הכללית בינינו לבורא, זה דבר אחד.
דבר אחר, אנחנו צריכים להגיע לחיבור כזה שנעשה "כאיש אחד בלב אחד". שהפעולות שלנו יהיו לגמרי דומות לפעולות הבורא, "ממעשיך הכרנוך", שאנחנו בזה נשיג אותו, נרגיש אותו, נגלה אותו, וכך נמשיך עד שנהיה ממש שווים לו, כמו שכתוב "שובו עד ה' אלהיך"3.
ולכן אף אחד לא דומה לשני ולא שווה לשני במחשבות, ברצונות, בפעולות, בתיקונים, אבל אנחנו משלימים זה את זה, וכך משיגים את השלמות הסופית הכוללת שלנו.
שאלה: אמרת שקודם כל צריכים ללמוד מה זה נקרא גלות, שלא נחשוב שמה שאין לי עכשיו זאת הגלות. מה זה נקרא "גלות" לפי הבורא ואנשים שבאמת מטפסים בסולם?
גלות על פי הבורא זה נקרא שאנחנו מנותקים ממנו ולפי מצבנו לא מתקרבים אליו, זה נקרא גלות. או שאנחנו אומרים שהבורא בעצמו יוצא לגלות יחד עם עַם ישראל, שאנחנו נמצאים בכלים דקבלה, ובכלים האלה אנחנו לא יכולים להרגיש את החיבור בינינו ואת הכוח המיוחד המשותף שמחבר אותנו יחד שזה הבורא, אז גם הבורא נמצא בגלות בתוך עַם ישראל, מתוך זה שלא מחוברים.
שאלה: להרגיש בושה במצב זה, זאת התחלה טובה?
אם את מרגישה אז מרגישה, לפחות במשהו את מרגישה בושה.
שאלה: בקטע מספר 30 מדובר על כאב שבני ישראל הרגישו תחת שליטת מצרים, ואנחנו גם יודעים שאדם לא יכול להתקרב לבורא ממצב של חוסר שמחה, אז איך אפשר להתקרב לבורא בשמחה אף על פי שמרגישים כאב וייסורים?
כשנמצאים בגלות מרגישים את הגלות וגם מרגישים עד כמה מציאת הגלות היא הכרחית, שהיא בעצמה דוחפת אותנו לגאולה. ולכן יש כאן אומנם סבל מעבודת פרך, שאנחנו מחויבים להיות תחת מכבש ההתפתחות, תחת שליטת הרצון לקבל מצד אחד, ומצד אחר אנחנו גם מבינים שאי אפשר בלי זה.
כמו שעכשיו אנחנו נמצאים במצב שאף אחד לא כל כך שמח, אין לו משהו ביד שהוא כבר השיג, אין לו הבנה, הרגשה וראיה בעולם העליון, אבל עם זה אנחנו בכל זאת במשהו שמחים שאנחנו נמצאים בדרך, שמיום ליום יש לנו התקדמות, אנחנו מרגישים את זה גם לפי החומר, לפי הנושאים שאנחנו עוברים.
אני זוכר שכתבתי ביומן שלי, מה אנחנו עוברים, מה למדנו, מה בדיוק שאלנו. אז לא היו מחשבים כמו היום, כתבתי כל הזמן וזה מאוד מילא אותי. ראיתי איך אנחנו יום יום הולכים לפי תוכנית מסוימת. וגם אחר כך דיברתי עם רב"ש ביחידות כשהייתי עימו על התכנית הזאת, אז הוא קצת הוסיף, לא הרבה, אבל בכל זאת הוא הוסיף לי כמה נקודות. זה היה ממש אור לרגלי, איך מתקדמים, איך מבררים את הדברים, איזה דברים מפתחים בתוך האדם, איך פותחים את הלב, את הנשמה יותר ויותר, בשני הכיוונים גם ברצון לקבל וגם ברצון להשפיע. ולאט לאט השיטה הזאת הייתה נפתחת ונסגרת, נפתחת ונסגרת בדבר והיפוכו, כמו שכותב בעל הסולם שכך אנחנו משיגים כל דבר.
תלמיד: האם אפשר להיות שמחים כשאנחנו מרגישים שהייסורים הם מטרתיים, שהם מיועדים לקרב אותנו למטרה?
בטח שכן, אם הייסורים מטרתיים אז כדאי לי, ואני שמח בהם.
שאלה: נתת עכשיו עצה לעשות תרגיל פנימי, לאחד את החברים בתוך הלב שלי. האם זו פעולה פנימית שאני מעוררת את החברות בתוך הלב שלי לתפילה משותפת?
ברור שכן.
תלמידה: האם בהרגשות האלה יש איזה שינוי איכותי וזה תלוי בכוח המסך שלנו למשל, או שזאת פעולה כמותית?
לא, אין כזה דבר פעולה כמותית, כל הפעולות שלנו הן תמיד איכותיות.
תלמידה: כשאני מצליחה להתחבר עם חברה אחת, שתיים או שלוש, אלה רגשות שונים לגמרי.
אלה בינתיים פעולות אגואיסטיות. אם זה לא יחד עם העשירייה אז אלה עדיין פעולות אגואיסטיות.
תלמידה: כלומר זה תמיד צריך להיות חיבור עם העשירייה, עם כללות העשירייה?
כן.
שאלה: מתי מתחילה הבחירה החופשית, שאנחנו יכולים לעשות פעולות כדי לעשות נחת רוח לבורא?
לא עכשיו, עוד נגיע לזה. לבחירה חופשית צריכה להיות מערכת שבה יש הרבה כוחות מאוזנים, שבמרכז בין כל הכוחות מגיע מצב שנמצאים בבחירה חופשית. נלמד את זה.
שאלה: בקטע שקראנו לא כל כך מובן הביטוי שכל מי שרודף את ישראל הופך לראש, האם זה אומר שגלות מצרים הופכת להיות ראש לישראל?
אנחנו עוד נלמד את זה, אבל הכיוון נכון.
שאלה: מהי פעולה בתוך העשירייה?
פעולה בתוך העשירייה היא המצב הרוחני המינימאלי האפשרי של הרצונות האגואיסטיים, כשהם יכולים לבטל את עצמם במידה המינימאלית כדי להתקיים יחד ולהיות מכוונים לבורא.
שאלה: אני מתאר לעצמי שאני רוצה להרגיש את רצון החבר להיות באותו גל עם המחשבות שלו, ומתוך אהבה אני מעלה בשבילו מ"ן לבורא, כשלגמרי הגעתי לסנכרון ביני לבין החבר, ומבקש תיקון ודאגה מהבורא עבורו. האם זה נכון?
כנראה שזה נכון, אבל תמיד צריך לשאול את השאלה מי שבאמת שואל אותה.
שאלה: אנחנו כל פעם קוראים את הביטוי "ויאנחו בני ישראל" והבורא ישמע אותם". לא כתוב שישראל פנו לבורא, אלא "ויזעקו" מזה שלא יכלו לעבוד בעל מנת לקבל. מה הביטוי של אותה צעקה, ואיך היא צריכה להראות כדי שהבורא באמת ישמע?
"ויאנחו בני ישראל מן העבודה, ויזעקו, ותעל שועתם אל אלקים מן העבודה, וישמע אלקים את נאקתם". הם צעקו לבורא, הקול שלהם הגיע עד לבורא, הבורא שמע אותם, ופנה לכיוונם.
תלמיד: כלומר בזעקה הזאת הייתה פנייה לבורא?
למי עוד יש לצעוק?
שאלה: כתוב שהם לא רצו לעבוד בתוך קבלה עצמית.
נכון, בגלל זה הם צעקו. היה להם רצון כל כך גדול להתנתק מהאגו ולא לעבוד בו, אבל הם לא יכלו לעשות זאת בעצמם, ולכן התחילו לצעוק לבורא, ודרשו שהבורא יפתור אותם מהאגו שלהם.
תלמיד: כמה פעמים דיברנו על כך שכל חבר מוצא את עצמו בחוסר רצון שלו. כלומר כל אדם מגלה את עצמו בתוך האגו שלו, ורוצה לוותר עליו, אבל כאן כתוב שהזעקה צריכה להיות משותפת. האם זה אומר שעלינו לברר בינינו מה זה אותו חוסר רצון לעבוד בתוך קבלה עצמית?
אני לא מבין, הרי אנחנו מבררים את זה, ובכל מדרגה מתברר חוסר רצון לעבוד בקבלה ובמקום זה רצון לעבוד בהשפעה, זו המהות של העלייה במדרגות.
תלמיד: פשוט נניח אצלי, אני מגלה את עצמי בחוסר רצון שלי, וחבר שלי מוצא את עצמו בחוסר רצון שלו, האם עלינו להסכים בין החוסר רצון שלנו לעבוד בקבלה עצמית?
לא חייבים, אחר כך לאט לאט נגיע לחיבור של הדברים האלה, ונבין זה את זה.
שאלה: רצינו ללמוד מהניסיון שלך, אמרת שהיית מנהל יומן, שהיית כותב בו את השאלות שלך במשך היום, ואיתן היית בא לשיעור.
כן, כך עשיתי, אבל יותר מזה שאלתי את רב"ש ביחידות, כי הייתי עימו הרבה שעות כל יום, והיה לי מספיק זמן לשאול אותו. אז שאלתי, והוא היה עונה. לפעמים הייתי רושם את הדברים האלה במחברת, ולפעמים לא רשמתי, כי זה היה בזמן טיול או בזמן נסיעה כשנהגתי והוא ישב לידי. לכן לא חסרו לי אפשריות לשאול אותו.
תלמיד: האם אתה ממליץ לנו לנהל יומן?
אני ממליץ. היום יש לך אפשרות ללחוץ על כפתור, כל השיעורים יוצאים לפניך, ואתה בוחר לך שיעור וחוזר עליו. אצלי זה לא היה כך, לכן אני לא יכול להמליץ מה לעשות.
אבל מה שכן עזר לי זה שהייתי מסדר את כל השיעורים כך שיום יום הייתי יודע איך אנחנו מתקדמים, והייתה לי תמונה איזו דרך לפנינו, לפניי. כך שזה לא היה סתם עוד שיעור, ועוד שיעור, אלא כל שיעור היה איזה צעד קדימה. אפילו שלא ידעתי מה יהיה השיעור הבא, אבל אחרי שעברנו אותו, כשסיימנו את השיעור הייתי רוצה לדעת במה הלכנו קדימה לעומת השיעור הקודם.
ממש הייתי דורש מעצמי, ולפעמים שאלתי את רב"ש מה קורה כאן. למה הנושא זה, ולמה הנושא זה? איך זה קשור למה שלמדנו קודם? וכן הלאה. זאת אומרת היה לי איזה רצף של שיעורים, רצף של נושא, וכך הייתי מבין את הגישה שלו, את הנטייה שלו, כי מעכשיו ועד גמר התיקון אני לא תופס את הדרך, אז לפחות עוד קצת, ועוד קצת, בחלקים קטנים.
זה כמו שאתה נוסע בדרך ארוכה מאוד עם הרבה פיתולים, הרבה סטיות, עם הרבה עליות, וירידות. איך אתה יודע שאתה נמצא בדרך, ומה כל סיבוב צריך להוסיף לך? אני מאוד רציתי לדעת מה התכנית הכללית. איך מביאים את האדם מאפס כמו שהבורא ברא אותו, עד לגמר התיקון, בכל שלב ושלב, מה סדר השלבים, מה ההכרחיות של כל שלב ושלב. זה היה מאוד חשוב לי.
תלמיד: באמת זה מה שחבר בעשירייה הציע שנעשה, שכעשירייה כל יום נברר מה עברנו, ונמדוד אותו לקראת המטרה, האם אנו מתקרבים או לא.
זה חשוב מאוד, תעשו, כדאי להקדיש לזה זמן ומאמץ.
אני בנוי בצורה כזאת שאם אני לא יודע מה התכנית הכללית, בשביל מה כל דבר קיים, אני לא יכול לתפוס, וסתם ללמוד חתיכה פה וחתיכה שם, אם אין ביניהן שום קשר. כך הייתי גם בבית ספר, ובאוניברסיטה. בשביל מה ללמוד תיאוריה או נוסחה, אם אני לא יודע למה זה שייך, מאיפה זה נובע, מה הנחיצות בזה, וכן הלאה. זה היה מאוד קשה.
זאת אומרת, לא הנושא עצמו היה הבעיה, אלא מאיפה נולד העניין, למה צריכים אותו, למה הוא חשוב? ואם אני יודע את זה, כבר יש לי לזה גישה, נטייה, וכך אני לומד.
לכן כשאנחנו לומדים כאן את תכנית הבריאה, מטרת הבריאה, מאוד מאוד חשוב לנו לדעת את התמונה הכללית, ואת המקום של כל דבר ודבר, ואיך אנחנו ניגשים למפה הכללית, כי בסופו של דבר זו ידיעת הבורא.
שאלה: תודה רבה על התיאור הנפלא איך לחבר את כל הלימוד שלנו יחד.
בני ישראל נאנחים מהעבודה, האם זה ביטוי של אמונה? האם הם הגיעו למצב שהתייאשו מהכוח שלהם עצמם, והבינו שאין כוח אחר שיכול להוציא אותם חוץ מהבורא. האם זאת אמונה למעלה מהדעת?
כן, זה חוסר לאמונה למעלה מהדעת, וודאי שלזה אנחנו צריכים להגיע. אם לא נגיע לחיסרון כזה, לא יהיה לנו חיסרון ממשי בבורא.
תלמידה: האם אנחנו צריכים להיות כל הזמן בתפילה לאמונה בעשיריה, שגם אם חבר כלשהו נופל, אנחנו מתפללים לאמונה, וכך נוכל להוציא גם את החבר הזה מהגלות?
ודאי, אנחנו צריכים לשמור על שלמות העשירייה כל הזמן, ככל שאנחנו מסוגלים לפי הדרגה שלנו.
תלמידה: כשאנחנו מגיעים לפסח, אם אנחנו באים כולם יחד עם כוונה אחת להגיע למקום שבו האמונה שלנו כל כך חזקה, ואנחנו רוצים לצאת מהגלות, לצאת ככוח אחד מאוחד, להיות כנציגות כזאת גלובלית של הבורא. האם נוכל לעשות את זה אם נגיע כיחידה אחת?
ודאי, אתם צריכים להשתדל להתעלות מעל האגו שכובש כל אחד ואחד בתוך המסגרת שלו, להתעלות מעל ההרגשה הזאת, ולהתחבר יחד למעלה מזמן, תנועה, ומקום, ממש בצורה רוחנית. בשביל זה לא צריך לנסוע לשום מקום, או לעשות כל מיני פעולות פיזיות, אלא רק פעולות ברצון. תעשו זאת ותצליחו.
שאלה: האם יש לפניי משימה להרגיש את החסרונות של העשירייה שלי עד כדי כך שאני ארגיש מאחורי כל הרצונות שלהם את ההשתוקקות לבורא, או שזו צעקה כללית? האם מדובר על צעקה כללית, או שבכל זאת אנחנו צריכים ליצור את הצעקה הזאת בינינו?
גם ככה, וגם ככה, תנסו בכל מיני דרכים.
שאלה: מה קורה לשאלה שלי לרוחניות שלי במהלך תהליך הפסח אם אני לא משקיע בעשירייה שלי?
פשוט מאוד, השאלה שלך לא נכללת במערכת הכללית של אדם, ולא פועלת בו.
תלמיד: רציתי לבקש עצה, אני מרגיש עכשיו אחרי שעברה השעה הראשונה של השיעור, שיש לי ירידה בריכוז, וכל מיני הסחות דעת. האם תוכל לתת עצה איך להישאר מרוכז, ולא ליפול להסחות דעת?
כנראה שאנחנו צריכים לעבור לנושא חדש.
(סוף השיעור)