שיעור בוקר 01.03.2001 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור מוקלט מתאריך 01.03.2001

https://kabbalahmedia.info/he/lessons/cu/kYrH7Boo?activeTab=downloads&mediaType=video

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 161, "פתיחה לחכמת הקבלה",

שיעור 1

נעשה קורס קצר לפי המאמר "פתיחה לחכמת הקבלה" של בעל הסולם, עשר, חמש עשרה פגישות ואחר כך נמשיך, אני לא אומר שבזה אנחנו חייבים לגמור הכול ואני נעלם. אחר כך יהיה אפשר להמשיך אבל קורס הבסיסי שיהיה כמה שיותר קצר וענייני, ובקורס נוסף אחר כך נראה, וכבר נוכל לפתוח קצת כל עניין ועניין לגופו וללכת ולטייל בכל יתר ענפי חכמת הקבלה. המטרה שלי עכשיו היא לעשות כמה שפחות פגישות ולתת כמה שיותר חומר פשוט מרוכז ומובן.

"פתיחה לחכמת הקבלה" זה מאמר של בעל הסולם, אחת מההקדמות ל"פירוש הסולם לספר הזוהר". בלי המאמר הזה אי אפשר להבין מה שכתוב בזוהר, בלי המאמר הזה אי אפשר לגשת בכלל ולהבין מה שכתוב באף ספר בשפת הקבלה. יש "שפת הקבלה", "שפת התנ"ך", "שפת התלמוד" ו"שפת האגדה". שפת הקבלה זו שפה מדעית של המדע שנקרא "חכמת הקבלה", שמדברת על המציאות של כל העולמות, של כל הטבע, גם הגשמי וגם הרוחני. את השפה הזו אנחנו חייבים עכשיו לאט לאט לרכוש ובה לדבר ואותה ללמוד, ועל ידה ללמוד את המציאות שאנחנו נמצאים בה.

כל החכמה מתחילה מהמקור שלה. המקור של החכמה נקרא "רצון הבורא להיטיב לנבראיו". יש כוח אחד יחיד ומיוחד שפועל בכל העולמות ובכל המציאות, לכוח הזה אנחנו קוראים "בורא", מפני שממנו אחר כך נולדים ובאים כל יתר הכוחות וכל יתר מדרגות המציאות.

"רצונו להיטיב לנבראיו" לפי משמעות המילים זה לברוא את הנברא ולהיטיב לו. במה להיטיב? מפני שהבורא הוא יחיד, להיטיב אפשר רק בצורה פשוטה, לעשות את הנברא שיהיה בדרגה בדיוק כמו הבורא. איך לעשות את זה? על מנת לברוא את הנברא ולהביא אותו לדרגת הבורא, צריכים לתת לנברא את כל הכוחות, את כל החכמות, את כל האמצעים ואת כל הדוגמאות שכך יהיה. לבורא כביכול יש שתי בעיות, שתי מטרות. מצד אחד לברוא את הנברא, והנברא חייב להיות מחוץ לבורא, "בריאה" מהמילה "בר ממדרגה", מחוץ למדרגה, ומצד אחר שהנברא הזה יהיה בדיוק כמו הבורא, כאילו דבר והיפוכו מרגישים כאן. איך מגיעים ליישום הבעיה הזו? כאן אנחנו מיד ניגשים לשרטוטים והגדרות.

אנחנו לומדים שיש כוח אחד שנקרא "בורא" או "עצמותו" (ראו שרטוט מס' 1). היחס שלו לנבראים נקרא "בורא". הטבע של הבורא הוא רצון להשפיע, רצון להיטיב, והרצון להיטיב הזה נקרא אצלנו בחינת "שורש" או "כתר". בחינת שורש הזו, כתר או בורא, לא חשוב איך נגיד, מתוך זה שהוא רוצה להיטיב, מה חסר אם הוא רוצה להיטיב? חסר מישהו שירצה לקבל את ההטבה שלו. אז מה שחסר לו, זה רק רצון לקבל.

לכן הבחינה הראשונה, בעצם הנברא הראשון שנברא, שנקרא "חכמה", זה כבר הנברא הראשון, הטבע שלו הוא רצון לקבל. מה הוא רוצה לקבל? מה שהבורא, בחינת שורש רוצה לתת. נעשה את זה בצורה ציורית, "חץ" זה רצון להשפיע, ו"ספל", "כלי", זה רצון לקבל. הרצון להשפיע נקרא אצלנו "אור" והרצון לקבל נקרא אצלנו "כלי". אז בחינה א' היא רצון לקבל, בחינת שורש היא רצון להשפיע, ואור או רצון להשפיע ממלא את הכלי או את הרצון לקבל.

מה קורה הלאה? האור שממלא את הכלי, הרצון להשפיע, חוץ מהתענוג, הוא נותן לכלי גם את הטבע שלו רצון להשפיע, וזה בונה בכלי רצון כמו שבכתר, להשפיע, זו כבר בחינה ב'. זאת אומרת האור בעצמו נקרא שפע, תענוג, והרצון שלו הוא רצון להשפיע. יש בו שתי תכונות, רצון להשפיע זה הטבע שלו, ומה שהוא נותן לרצון לקבל זה התענוג. בבחינה א' הוא נותן לכלי, לנברא, להרגיש את התענוג, ובבחינה ב' הוא מוסר לנברא את הטבע שלו להשפיע. ואז הנברא הזה גם רוצה להשפיע, רצון להשפיע, בחינה ב' או בינה, והנברא ממשיך להיות נברא.

זאת אומרת, מבחינת שורש נולד נברא, הוא קיבל מבחינת שורש תענוג שנקרא "אור חכמה", ונהנה לפי הרצון לקבל שלו, ובבחינה ב' הוא קיבל מבחינת שורש רצון להשפיע, ואז יש לו תענוג אחר שנקרא "אור חסדים". אור חסדים זה תענוג מהשפעה. יוצא לנו שמכתר, מבחינת שורש, יש לנו תוצאה אחת שנקראת "חכמה" ותוצאה שנייה שנקראת "בינה", שתי תוצאות.

התוצאה הראשונה היא שיש נברא והוא מקבל תענוג, התוצאה השנייה היא שיש נברא אבל הוא רוצה לתת את התענוג, והכול בא מהכתר. שלוש הבחינות האלו הן תוצאות, והשורש שלהן נקרא ג' ראשונות, ג"ר.

"אור דחכמה" נקרא אור של מטרת הבריאה, הבורא רוצה שהנברא ייהנה מאור דחכמה, "אור דחסדים" נקרא אור של תיקון הבריאה. הבורא רוצה שנברא גם יהיה כמוהו, המשפיע. שתי תכונות האלו, הרצון לקבל שבנברא והרצון להשפיע שבנברא באות מהבורא. הנברא יכול ליהנות מקבלה ויכול ליהנות מהשפעה. הנתונים האלו באים מלמעלה וכאן הנברא עדיין לא קובע כלום, בצורה החלטית מהשורש נולד רצון לקבל עם אור חכמה, ואחר כך אור החכמה בעצמו שינה את הכלי כך שהוא רוצה להשפיע ומזה נעשה כלי דבינה, רצון להשפיע עם אור דחסדים.

מה קורה הלאה, איזו התפתחות יכולה להיות? התפתחות פשוטה. בינה רוצה להשפיע, יש לה רק רצון להשפיע, אבל מה היא יכולה באמת להשפיע ולהחזיר לבורא? הבורא יכול לתת לנברא תענוג, אבל מה הנברא יכול לתת לבורא? זה מה שבינה בעצם צריכה לעשות, מה היא נותנת לבורא? היא נותנת לבורא תענוג בזה שהיא קצת מקבלת (ראו שרטוט מס' 1). מה זה קצת? את אותו רצון ואותו תענוג שקיבלה בבחינה א', שהוא נקרא חכמה, היא מקבלת מפני שהיא רוצה לתת אותו. יוצא לנו כלי שקשור משני חלקים, החלק הראשון דומה לחכמה והחלק השני דומה לבינה.

מאיפה בא הכלי הזה? מתוך זה שהנברא רוצה לתת לבורא. אם הוא רוצה לתת, הסימן שהוא רוצה לתת זה חלק הבינה שבו. אבל מה הוא יכול לתת? הוא יכול לתת אם הוא מקבל משהו, אחרת אין לו מה לתת. אז הוא מקבל, וזה נקרא חכמה, חלק החכמה שבו. כלי משובח כזה נקרא בחינה ג' או זעיר אנפין, ודאי שזה גם נברא, ויש בו שני חלקים, יש בו רצון לקבל וגם רצון להשפיע יחד.

גם הכלי הזה הוא בעצם עוד לא נברא. למה? כי את כל הכוחות האלו הנברא קיבל מהבורא. הנברא קיבל מהבורא בחכמה רצון לקבל עם תענוג של אור חכמה, כך הבורא ברא אותו. אחר כך הרצון שבתוך האור להשפיע, ברא בתוך הנברא רצון להשפיע, זה נקרא בחינה ב' עם תענוג של אור דחסדים, שגם בא מלמעלה. ועכשיו הנברא בבחינה ג' גם בונה את עצמו משני החלקים האלו, מחלק החכמה שבו ומחלק הבינה שבו.

בסך הכול הנברא עדיין פועל רק מתוך הכוחות והתכונות שקיבל מהבורא. אבל מתוך זה שעכשיו בתוך הנברא יש שתי תכונות שקיבל מהבורא, גם רצון לקבל עם תענוג דחכמה, גם רצון להשפיע עם תענוג של בינה, עכשיו הוא יכול לבחור מה באמת הטוב ביותר והקרוב ביותר בשבילו. והוא בוחר לפי מה? לפי זה שהרצון הראשון שנברא בו, הקרוב ביותר שבו, הוא הרצון לקבל. ואז הנברא בעצמו, מתוך שתי הבחינות האלו שיש בו, בוחר מי הוא רוצה להיות. הוא רוצה להיות רצון לקבל בלבד, ולמלא את עצמו עם אור החכמה. אור חכמה זה תענוג מקבלה, כך נקרא האור, והרצון רוצה לגמרי לגמרי למלא את עצמו. כשהוא מחליט בעצמו שהוא רוצה את זה, אז הנברא הזה נקרא "נברא", באמת נברא, בחינה ד' או מלכות (ראו שרטוט מס' 1).

"מלכות" מפני ששם באמת שולט הרצון לקבל והרצון לקבל הזה, הנברא בחר בו. אז אם מדברים על הנברא, הנברא זה מלכות ממש. כל יתר החלקים שיש לנו לפני המלכות, זה לא נקרא נברא, אלו פשוט תכונות ותופעות שבאות מהבורא. ההחלטה הראשונה והעקרונית שנעשתה כאן, שזה נקרא נברא, שאני משתי הבחינות האלו שיש בי, מחכמה וחסדים, מחכמה ובינה, מאור חכמה ואור דחסדים, אני בוחר להיות המקבל, וההחלטה הזאת היא נקראת בעצם "נברא".

יוצא שהנברא נולד לנו מהבורא, בהשתלשלות של כמה מדרגות, כמה שלבים. לשלבים האלו אנחנו קוראים "ארבע בחינות דאור ישר". שהאור, כדי לברוא את הנברא, יוצא בצורה ישירה מהבורא, ודרך ארבע בחינות הוא בורא את הנברא וממלא אותו באור, בתענוג.

זאת אומרת בבחינה ד', במלכות, יש לנו כלי שנקרא רצון לקבל, והכלי הזה מלא באור חכמה לפי הרצון שלו. המצב של בחינה ד' נקרא הנברא האמיתי או מלכות, ומלכות שמלאה בכל האור לפי הרצון שלה עד הסוף, בלי שום הגבלות, נקראת "מלכות דאין סוף". מה זה דאין סוף? שאין לה סוף, אין לה שום הגבלה מלקבל וליהנות, וזה נקרא המצב הראשון של הנברא. הנברא שיצא לאוויר העולם מה שנקרא, נקרא מלכות דאין סוף, שמלאה בכל האור אין סוף.

מכאן יש לנו כמה תוצאות. מה הן? קודם כל, שהנברא נקרא רצון לקבל, או רצון ליהנות. זה כל הטבע שלו, זה כל החומר שלו, וחוץ מזה אין לו כלום. זאת אומרת, הוא לא יכול לחשוב על שום דבר אחר חוץ מלהנות, זו התוכנה הפנימית שלו וזה כל החומר שלו. הוא יכול להרגיש רק דבר אחד, תענוג אם ממלא אותו אור חכמה, או ייסורים אם חסר בו אור חכמה.

הנברא יוצא מהבורא, כמו שכבר אמרתי, אחרי ארבעה שלבים. ארבעת השלבים האלה הם שלבים הכרחיים כדי שייווצר איזה רצון. זאת אומרת, אם באיזשהו מקום במציאות, לא חשוב איפה, יוצא לנו לעבוד עם איזה רצון, בוא נגיד בכל אחד מכם נולד פתאום איזה רצון, איזה דחף, איזו מחשבה, סימן שלפני המחשבה הזאת או לפני הרצון הזה יש התפתחות בארבעה שלבים מהסיבה שנולד בי איזה רצון או איזו מחשבה.

כל דבר בא מלמעלה, ועד שמתבצע, עד שמתבשל, הוא חייב לעבור לפחות את ארבעת השלבים האלו, בחינות א', ב', ג', ואז הבחינה האחרונה שלו, זה הדבר בעצמו, ד'. בחינת שורש היא המקור שלו, ובחינה ד' היא התוצאה שלו, ובאמצע חייבות להיות ג' בחינות של התפתחות מהרצון של הבורא לרצון של הנברא. זאת אומרת, תמיד בסופו של דבר ברצון של הנברא נמצא בפנים, בתוכו, הרצון של הבורא שהוא הקובע, והוא בעצם מסובב את כל מה שיש בנברא.

שרטוט מס' 1

מהבורא יש לנו ארבע בחינות, ויוצא שכל המציאות מתחלקת לארבע הבחינות האלו, ואנחנו צריכים רק לתת להן שמות (ראו שרטוט מס' 2). אחר כך כל המציאות מקבלת שמות של עולמות, אדם קדמון, אצילות, בריאה, יצירה, עשיה. כל המציאות שהיא ד' בחינות האלו, מתחלקת לארבעה עולמות. היא מתחלקת לאותיות שנקראות הוי"ה - קוצו של יוד, י', ה' ראשונה, ו', ה' אחרונה שנקרא לה ה' תתאה. זה נקרא שם הוי"ה.

או כמו שדיברנו, כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין, מלכות, שזה נקרא ספירות או בחינות משורש עד בחינה ד', בורא עד הנברא, והלאה עוד יהיו לנו הרבה הרבה הבחנות. אבל כל ההבחנות, כל השמות של כל העולמות, ומה שנמצא בכל העולמות, ומה שנמצא בעולם הזה, שמש וירח, פלנטות וגלקסיות, מה שיש על פני כדור הארץ, ארצות וגבהים, לא חשוב מה, כל ההבחנות שיש לנו, גם בעולם הזה הגשמי, גם בעולמות עליונים רוחניים, כל ההבחנות נמצאות כאן בתוך ארבע בחינות דאור ישר, או בתוך י-ה-ו-ה, או בתוך העולמות, או בתוך הספירות, לא חשוב איך אומרים. זאת אומרת, כל השמות הם בסך הכול שמות פרטיים שנמצאים בכל ארבע הבחינות האלה. הכול כאן, כולל בורא וכולל נברא, ואין יותר. זאת אומרת, כל המציאות היא סך הכול קשר בין הבורא והנברא, הקשר שמתבצע דרך העולמות.

זה מה שאנחנו לומדים בחכמת הקבלה, מה הטבע של הבורא, מה הטבע של הנברא, מה הקשר ביניהם, הסיבה למצב שיש ביניהם, ומה היא המטרה שצריכה להיות, שאליה הקשר הזה צריך להגיע.