שיעור בוקר 08.06.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

בעל הסולם. עמ' 389. מאמר "מתן תורה", אות ט"ו

אות ט"ו

"עתה נבין בפשיטות דברי הלל הנשיא להאי גיורא [לאותו הגר], אשר עיקר הקוטב שבתורה הוא "ואהבת לרעך כמוך", ויתר תרי"ב מצות הם פירוש והכשר אליה (כנ"ל אות ב'). ואפילו המצוות שבין אדם למקום, הם גם כן בכלל הכשר המצוה הזו, להיותה המטרה הסופית היוצא מכל התורה והמצוות, כמו שאמרו ז"ל: "לא נתנו תורה ומצות אלא לצרף בהם את ישראל" (כנ"ל אות י"ב), שהוא הזדככות הגוף, עד שקונה טבע שני, המוגדרת באהבת זולתו, דהיינו המצוה האחת של "ואהבת לרעך כמוך", שהיא המטרה הסופית בהתורה, אשר אחריה זוכה תיכף לדביקותו ית'.

ואין להקשות: למה לא הגדיר זה בהכתוב "ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך"? כי זהו עשה מטעם המבואר לעיל, אשר באמת כלפי האדם, הנמצא עוד בטבע הבריאה, אין הפרש לו כלל בין אהבת השי"ת לאהבת חבירו, משום שכל שמזולתו הוא אצלו בגדר בלתי מציאות.

ומתוך שאותו הגר ביקש מהלל הנשיא, שיסביר לו כללות הנרצה מהתורה, כדי שיהיה מטרתו קרובה לבוא ולא ירבה בדרך הליכה, כאמרו: "למדני כל התורה כולה על רגל אחת". על כן הגדיר לו באהבת חבירו, משום שמטרתה יותר קרובה ומהירה להגלות (כנ"ל אות י"ד), משום ששמורה מטעותים, ומשום שיש לה תובעים."

שאלה: הוא כותב, "משום שכל שמזולתו הוא אצלו בגדר בלתי מציאות". אבל בכל זאת, אני יושב ליד החבר, מדבר איתו, יש בינינו קשר, אז למה הוא אומר שלאהוב את הבורא זה כמו לאהוב את החבר.

אבל אין הבדל בין אהבה כלפי החבר לאהבה כלפי הבורא, גם את זה וגם את זה אתה לא מרגיש, אין לך רשימות מאהבת החבר וגם לא רשימות מאהבת הבורא.

תלמיד: מה זה אומר שאין לי רשימו כלפי אהבת חבר?

מלכתחילה אין לך חסרונות לאהבת החבר.

תלמיד: אבל אנחנו לומדים שמתוך המתנות שהחבר ואני נותנים זה לזה, מתרקם לבוש אהבה, זאת אומרת יש משהו מתוך האינטראקציה איתו.

כן.

תלמיד: ועם הבורא זה שונה, הוא גדול, מקיף את הכול, אבל אני לא באמת יכול להרגיש את האינטראקציה איתו.

זה נכון, אבל גם לא נכון. כי אם תיקח דוגמה מהילד הקטן תראה שהוא יכול לאהוב את מה שקרוב אליו, את מה שהוא יכול למשש בידיים, בפה אפילו, וכאן בבורא זה ודאי אחרת. אבל שוב, אם הבורא כל הזמן מושך את האדם להתקרב אליו, אז על ידי תרגילים שאנחנו לומדים כאן ב"מתן תורה" אנחנו יכולים להגיע לאותה הדדיות עם הבורא כמו שנראה לנו שיכולים להגיע להדדיות עם החבר.

שאלה: עיקר מטרת התורה היא להגיע לאהבת הבורא או לאהבת האדם?

להגיע לאהבת ה'.

תלמיד: כמו שנאמר, מאהבת הבריות לאהבת ה'.

כן.

תלמיד: כתוב פה "עתה נבין בפשיטות ... ... אשר עיקר הקוטב שבתורה הוא "ואהבת לרעך כמוך ... ... ואפילו המצוות שבין אדם למקום, הם גם כן בכלל הכשר המצוה הזו". הוא קצת הופך פה את הסדר.

כן. כך הוא כותב.

תלמיד: הוא כותב שהמטרה של כל התורה היא להגיע ל"ואהבת לרעך כמוך" ואפילו המצוות שבין אדם למקום זה בשביל להגיע ל "ואהבת לרעך כמוך".

כן.

תלמיד: אז יש פה היפוך מבלבל.

כן, כנראה שאנחנו לא כל כך מבינים, אבל אהבת הבריות כוללת את האהבה לבורא.

תלמיד: והפוך? איך מצוות שבין אדם למקום מקרבים את האדם לאהבת הבריות?

זה יותר קל כי הבורא כאילו כולל את כולם, ואם אנחנו מתקרבים לאהבת ה' אז ודאי שאנחנו מתקרבים גם לאהבת הבריות.

שאלה: כשמדובר על מצוות שבין אדם לחברו מדברים בדרך כלל בשפה שרב"ש מסביר לנו במאמרי החברה, "איש את רעהו יעזורו" ועוד כל מיני פעולות המובנות לנו, על מצוות שבין אדם למקום לעומת זאת, אנחנו מדברים בשפה שונה, בכוונות על מנת לקבל, על מנת להשפיע, אורות וכלים.

כן.

תלמיד: אבל אי אפשר להגיע לאהבת חבר אם לא לומדים גם את הכוונות, כי אני לא יכול לאהוב חבר, זו לא אהבה אמיתית אם אני בעל מנת לקבל, זה מוסתר. לכן אנחנו חייבים לשלב את שתי השפות האלה יחד, אחרת זה שקר. אני יכול לומר שאני אוהב את החבר, לבוא אליו עם פרחים אבל בפנים הכול בעל מנת לקבל.

כן. יש בעיות גם בזה וגם בזה.

שאלה: הוא פתח את המאמר בכך שיש מצוות בין אדם למקום ויש מצוות בין אדם לחברו. לבסוף הוא נותן תשובה שהמצוות בין אדם לחברו עדיפות, צריך להתחיל מהן מפני שהן שמורות מטעויות, ועל מצוות בין אדם למקום אין תובעים.

כן.

שאלה: אז למה המצוות לא ניתנו בצורה הדרגתית, באופן בו תקיימו קודם מצוות בין אדם לחברו, ואל תתבלבלו כאילו יש לכם מצוות בין אדם למקום. אחרי שתסיימו ותראו כמה אתם נמצאים או לא במצוות בין אדם לחברו, תגיעו בצורה אמיתית למצוות בין אדם למקום ולא כמו שנדמה לכם עכשיו. כל הבלבול הוא שכולם מציינים את המצוות שבין אדם למקום, וזו גם המחלוקת.

כן.

תלמיד: אז מה התועלת?

אני לא יודע מה התועלת, בינתיים אני רואה ש"ואהבת לרעך כמוך" זה הכלל של התורה ממנו מגיעים ל"ואהבת את ה' אלוהיך".

תלמיד: נכון, אבל בפועל מקיימים את המצוות שבין אדם למקום, ומצוות "ואהבת לרעך כמוך" נדחקת לאיזו פינה.

תלוי על מי מדובר. תלוי כמה אדם יכול להבין שזה מה שמביא אותו למטרה.

תלמיד: בשביל מה בחברה שלנו, אנחנו צריכים מצוות שבין אדם למקום?

מפני שהמצווה הזאת כוללת את הכול.

תלמיד: אבל כל עוד אין מצוות בין אדם לחברו, לא נגיע לאהבת ה'.

נכון, מצוות בין אדם לחברו הן הדרך.

תלמיד: אז אם אני רוצה לקיים מצווה שבין אדם למקום, אין לי שום יכולת בדיקה.

אתה לא יכול להיות קשור לבורא אם אתה לא קשור לבריות.

תלמיד: אם כך, למה אנחנו צריכים מצוות בין אדם למקום בצורה ישירה?

לא, קודם כל "ואהבת לרעך כמוך" ואחר כך "ואהבת את ה' אלוהיך".

תלמיד: נכון, אז למה בחברה שלנו יש לנו גם מצוות בין אדם למקום? בשביל מה אנחנו צריכים להחזיק בהן? בואו נעשה מצוות בין אדם לחברו, נתקן את עצמנו, נגיע מתוך זה למצוות בין אדם למקום.

לא. זה כנראה בלתי אפשרי.

תלמיד: זאת השאלה שלי, למה?

אנחנו חייבים להגיע לשתי המצוות, "ואהבת לרעך כמוך" ו"אהבת לה' אלוהיך".

תלמיד: נכון. אז בואו נעבוד באהבת חברים, את המצוות בין אדם למקום נשאיר לשלב מאוחר יותר כשנגיע באמת לאהבת חברים בינינו. אם עכשיו אנחנו קופצים למצוות בין אדם למקום אז אנחנו כאילו מדלגים, מנסים לעלות למדרגה השנייה לפני שעלינו למדרגה הראשונה.

מסבירים לנו המקובלים, שאם אתה לא מתכוון להגיע ל"ואהבת את ה' אלוהיך" אז גם קיום "ואהבת לרעך כמוך" הוא לא נכון.

תלמיד: אז איך לכוון ל"ואהבת את ה' אלוהיך" בזמן שאנחנו עובדים ב"ואהבת לרעך כמוך"?

מתכוונים לגשת אחר כך, כי אלה שתי מדרגות שבמצוות אחת זולתו.

תלמיד: אז נניח אנחנו עושים איזו עבודה בעשירייה, ישיבת חברים, סעודה, רוצים להתקרב, לאהוב יותר האחד את חברו, אנחנו לא שוכחים שכל זה בשביל שאנחנו נגיע ל"ואהבת את ה' אלוהיך".

כן.

תלמיד: וכשאנחנו עושים מצוות שהן ישירות בין אדם למקום? על מה אנחנו צריכים לחשוב?

אין מה לחשוב, זה בטוח כולל את הכול.

תלמיד: איך, הוא אומר שאין עליה תובעים.

כן, אבל אתה מקיים קודם את "ואהבת את רעך כמוך".

תלמיד: כשאני עושה מצווה בין אדם למקום.

מלכתחילה אתה לא יכול.

תלמיד: אם אני לא יכול, אז בשביל מה אני עושה אותה?

אתה עושה אותה מפני שהיא שלב ב' באהבת הזולת.

תלמיד: אבל זה שלב ב'.

בסדר, אבל אליה אתה חייב להגיע.

תלמיד: אבל אני אגיע אליה מתוך "ואהבת לרעך כמוך", לא ישירות, ואהבת את ה' אלוקיך. אם אני עכשיו עושה איזו תפילה לבורא, איזו פניה, איזה מעשה, שהוא ידוע שהוא בין אדם למקום. לפי מה שאני מבין פה במאמר, הוא אומר ש"אין עליה תובעין", אז אני חושב שאני מול הקדוש ברוך הוא בצורה ישירה. ובשביל מה אני צריך אהבת חברים?

אתה לא יכול לקיים את זה. כי אין לך הרגשת הזולת. אתה לא יכול להגיע לאהבת הבורא בלי אהבת הבריות.

תלמיד: אז למה בצורה חיצונית להחזיק בפעולות האלו. למה לעשות עכשיו איזו פניה ישירה לבורא, כביכול, שאנחנו עכשיו עושים איזה מעשים שהם ישירים לבורא. אם אני לא יכול לעשות את זה בלי שיש לי אהבת הזולת. אני יכול רק לבלבל את עצמי, לפי מה שהוא כותב פה. כאילו אני עכשיו כבר בקשר ישיר עם הבורא?

אתה לא יכול להיות בקשר ישיר עם הבורא, כי אין לך קשר עם הבריות. אתה תגמור את הקשר שלך עם הבריות, ותמשיך באותו כיוון לקשר שלך עם הבורא.

שאלה: מה הזהות של חבר ברוחניות. כי בגשמיות אנחנו מזהים אופי של חבר, תכונות, יחס שלו לרוחניות, וגם פעולות של "ואהבת לרעך כמוך" הן מוחשיות. תן לחבר את הכרית, אפילו שלך לא תהיה. מה קורה כשאנחנו באמת מתחברים, מה זה החבר, מה הזהות שלו כשאנחנו מתחברים, כי יש הרגשה שהכול הופך למרק, שכבר לא מזהים?

כן. אז נמצאים באותו מרק.

תלמיד: אז מה זה "ואהבת לרעך כמוך" כשאנחנו כבר באמת מתחברים, איך לאפיין את זה? כשהחבר נמצא בצורה גשמית, אני יודע מה לעשות, אני צריך למסור לו את הכול, לתת לו קודם לפני הכול.

"ואהבת לרעך כמוך", זה גם שתיתן לו קודם, קודם, קודם, קודם

.

תלמיד: אבל כשאנחנו מתחברים, הוא כבר מאבד זהות, הוא כבר נהיה, אתה לא יודע איפה החבר, מי זה החבר?

כמוך.

שאלה: אני רואה את זה בתור שתי פעולות. הן הולכות יחד. הפועלות שיש בתוך העשיריה, הן פעולות חיצוניות, להגיע לאהבת הזולת. אבל יש פעולות פנימיות, שנקראות מצוות בין אדם למקום, שבהן אנחנו מתפללים להגיע לכוונה הנכונה, שהיא על מנת להשפיע. אז זו פעולה פנימית, בין אדם למקום, בין אדם לבורא. ויש פעולה חיצונית, בין אדם לזולת, לעשירייה. זה נכון ככה להסתכל על דברים, ככה לחשוב, כי אני רואה את הבלבול הזה?

אפשר.

שאלה: רב"ש כותב על זה יפה, הוא כותב ששת מאות ושתים עשרה מצוות, כולן מכוונות ל"ואהבת לרעך כמוך". והמצווה האחרונה, שש מאות ושלוש עשר, יוצאת מהקיום של שש מאות ושתים עשרה מצוות. אם אני הגעתי לשלב שמצוות בין אדם לחברו, זה עדיין לא חיבור, זה עדיין לא אהבה, זה מצב להשפיע על מנת להשפיע. כלומר אני לפחות לא עושה נזק לחבר, "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך", אבל זאת לא מטרת הבריאה. רק אחר כך הוא צריך ליצור קשר עם הבורא, בשביל לקבל ממנו. אבל התנאי שלו שהוא שם. לבורא אין תנאים, הוא משדר, תקבל. אבל הנברא צריך לשים תנאי לבורא, שאני מקבל לזולת מ"ואהבת לרעך כמוך", אז זה נראה לי ברור מה שכותב בעל הסולם פה?

בסדר.

שאלה: הוא כותב שעיקר התורה ומצוות, ""לא נתנו תורה ומצות אלא לצרף בהם את ישראל" (כנ"ל אות י"ב), שהוא הזדככות הגוף". אולי אנחנו צריכים להבין יותר מה אנחנו צריכים להשיג מהתורה. מה הקשר בין צרוף של ישראל לבין זיכוך הגוף? איך אנחנו יכולים להבין יותר את הקשר בין זה לזה?

לנקות את עצמנו מהרצון לקבל.

תלמיד: כי בזה אנחנו נוכל להיות מחוברים יותר.

כן.

תלמיד: האם זה מה שאנחנו צריכים לחפש בתורה ובמצוות?

כן.

תלמיד: המאמץ הוא בתורה ומצוות.

כן.

תלמיד: והתוצאות צריכות להיות בקשר בינינו.

כן.

שאלה: שמעתי ממך פעם, שאם אדם מגלה שהחבר שעומד מולו אוהב אותו יותר ממה שהוא אוהב את החבר, אז האדם שונא אותו. ושמעתי גם שאם אני אוהב את החבר שלי, אז אני כופה עליו את רצוני בזה שאני אוהב אותו. איך בזה שאני מנסה לאהוב את החבר שלי, אני מגביר חיבור ומגביר את המאור בתוך העשירייה?

על ידי החיבור.

תלמיד: אבל כאן הוא כותב שהמטרה היא להגיע לאהבה. כשאני מנסה לאהוב ומגיע למטרה, אני מייצר שנאה. אם אני מגלה שזה שעומד מולי, אוהב אותי יותר ממה שאני אוהב אותו, אני שונא אותו. ואם אני אוהב אותו יותר ממה שהוא אוהב אותי, אז אני כופה עליו אהבה, כשמדובר באהבה.

איך אני הופך לחבר שמתחבר לחברים, ובזה שאני אוהב אני לא מייצר כפייה ושנאה, אלא בזה שאני אוהב אני מייצר חיבור ויתר משיכת מאור בעשירייה?

על כל פשעים תכסה אהבה. אם אתה באמת אוהב, אז אתה לא יכול להזיק בשום צורה.

תלמיד: מה הסוד בזה שאני אוהב בכל היכולות שלי, והחבר מוציא את התועלת הכי גדולה לחיבור מזה? מה אני עושה על עצמי שכולי עובד באהבה, אבל אני מסנן את זה כך שהחבר יוציא מזה את התועלת הכי גדולה לחיבור?

אתה אוהב אותו?

תלמיד: כן.

האם יש לך עוד כוחות חוץ מאהבה?

תלמיד: לא לאהוב, אני יכול גם לסגור אותו.

אז עוד לא הגעת לאהבה חלוטה. מה היית רוצה?

תלמיד: אני יודע שלא הגעתי, אני רוצה למשוך את המאור ביתר כוח.

אתה רצית רק לאהוב יותר, כן?

תלמיד: להתחבר יותר אתה אומר.

לאהוב יותר.

תלמיד: אני לא מבין את המילה הזאת בכלל. כי בשביל למשוך יותר מאור שיתקן אותי, אני צריך להתחבר יותר לחבר. והמילה אהבה, ממה שאני שומע, היא לא גורמת לזה, היא גורמת לזה אולי כשאני מתוקן. אבל מה קורה במהלך לימוד התורה עד לזה שאני מתוקן? כמו שהוא כתב בתחילת המאמר, ש"צדיקים חיים בעולם שכולו טוב כבר עכשיו. ואלה שהולכים בדרכי התורה, הם הולכים בדרכי צער". אז כשאני הולך בדרכי צער, מה זו המילה לאהוב כשאני עדיין לא מתוקן שגורמת לחיבור יתר?

אתה לא יכול לאהוב, אין לך כלים לאהבה.

תלמיד: נכון, זה מה שבדיוק מה שאני אומר, אין לי כלים לאהבה.

כן.

תלמיד: הוא כל הזמן משתמש במילה הזאת וחוזר עליה, וזו המילה שמפרשת את כל התורה לגר.

כן.

תלמיד: הוא כותב שאנחנו צריכים להגיע לאהבה, ובעצם אני מגלה שאני לא יכול להגיע לאהבה, ואם אני מייצר אהבה ואוהב, אז אני בעצם גורם לשנאה ופירוד. לכן אני לא מבין מה אני צריך לעשות.

אבל הבורא יכול לתת לך אהבה, במקום שאתה חושב שלא יכולה להיות.

תלמיד: כלומר אני צריך להגיע למצב שאני רואה שאני נמצא במקום שאני לא מסוגל, לא יכול ולא יודע לאהוב אף אחד. ואם אני מנסה לעשות את זה, אז אני גורם לשנאת יתר, ואני צריך לצאת משם.

שנאת יתר היא רק כדי שתרצה באמת לאהוב.

שאלה: במאמר הוא כותב על "ואהבת לרעך כמוך", שעם זה אפשר להגיע לאהבת הבורא. אנחנו יכולים לדבר הרבה על אהבה, אבל כשאנחנו עושים פעולות יחד, אז יש מקום לבוא ולבדוק אם אתה באמת אוהב את החבר. אם לא עושים פעולות, אז קצת קשה, אין מקום עבודה.

פעם היינו עושים הרבה פעולות הפצה משותפות, היינו עושים הרבה דברים חיצוניים, שנתנו את האפשרות לעשות את העבודה בין אדם לחברו, ולבדוק באמת עד כמה אתה אוהב את החברים. האם אתה ממליץ כעשיריה, כחברה, לייצר פעולות משותפות, גשמיות, פיזיות, כדי לעשות את העבודה הזאת? כי אחרת אין לנו מקום לעשות את זה כל כך.

אם אתם מרגישים בזה צורך, אז כדאי, בצורה מוגבלת.

תלמיד: צורך כמקום לעבודה. אם עכשיו אנחנו מחליטים לעשות יחד פעולת הפצה משותפת, אז אחד יגיד, "זה לא נחוץ", האחר יגיד "זה כן נחוץ", אבל בשם הפעולה, כדי לעבוד על החיבור בינינו. כי ברגע שאנחנו מחליטים על איזו פעולה, רוצים לעשות משהו ביחד, פתאום מתחילות התנגדויות, וזה מתחיל לייצר קרקע לעבודה. אם לא מייצרים פעולות, אז אין לך קרקע לעבוד. אתה בא לשיעור, עושה שני זומים ביום, אין מספיק אינטראקציה שאתה יכול לייצר עבודה. האם כדאי לדבר על העניין הזה של לייצר פעולות משותפות?

כדאי.

שאלה: מה שהבנתי, שיש כוח תורה ומצוות שמצרף את הגוף, ואז מגיעים להזדככות הגוף, מצרפים את ישראל, ומגיעים לטבע השני שהוא אהבת זולתו. האם כולם שווים באיך להגיע לזה? כי לאחד יש נטייה ללמוד תע"ס בשביל למשוך את המאור המחזיר למוטב, והוא לא מרגיש צורך להתעסק באהבת זולתו.

כל אחד לפי התכונות הפנימיות שלו שעימן הוא נולד והבורא כך עשה אותו.

תלמיד: אם אני עושה פעולות כלפי החברים על אף שאני יודע שאני לא אוהב אותם והכול זה משחק, זה לא אמתי, מה התועלת מזה? אני צריך להרגיש חיסרון כדי לבוא לשיעור ולמשוך את מאור התורה?

אתה צריך לבצע את הפעולות האלו מפני שלפי הבנתך, ואיך שאתם מסבירים כולם לכולם, זו בעצם העבודה שלך.

תלמיד: הפעולות שאני מתאמץ לעשות כלפי החברים, מושכות את המאור המחזיר למוטב?

בוודאי שכן, הן מעוררות אותו.

תלמיד: אז אם אני מתעסק רק בזה, לא מגיע לשיעורים, לא לומד דברים של חכמת הקבלה, זה מספיק? או שאצל כל אחד זה בצורה אחרת?

יש כמוך, או שחושבים שהם לא חייבים לבוא, מספיק להם לעשות איזו פעולת הפצה או משהו.

תלמיד: אבל המטרה היא להגיע לאהבת הזולת בכל מקרה, גם אדם שבא רק ללמוד תע"ס צריך לכוון להגיע לאהבת הזולת.

כן.

שאלה: האם אנחנו צריכים לאהוב את אלה שגם רוצים להגיע לאהבה או שבסוף צריך לאהוב את כולם?

את כולם.

תלמיד: אני מסתכל מסביב וכשאתה מדבר עם רוב האנשים על אהבה, אף אחד לא מתנגד.

כן.

תלמיד: אבל בעולם יש הרבה אנשים שמאוד מתנגדים לאהבה הזו. אתה מרגיש שזה כוח הפוך.

אין יותר שנוא מאהבה.

תלמיד: אז מה עושים? אנחנו צריכים להגיד, בוא נמצא את מי שרוצה לאהוב, נהיה איתם בקשר?

אתה רוצה לתת פתרון?

תלמיד: לא, אני רוצה לשאול איך מתקדמים בתוך הדבר הזה? כי יש אנשים שהם ממש נגד, כל ההוויה שלהם, כל התורה שלהם היא נגד. אז איך זה עובד?

זה בכל זאת עובד, רק לא בצורה כמו שאתה רוצה לראות את הפתרון.

תלמיד: אתה מוצא את עצמך מסתכל על המציאות בחוץ ואומר, איפה אני אעשה פעולה של אהבה?

אל תסתכל על המציאות שבחוץ, תסתכל על החברים שלך שיכולים להיות אתך בדעה אחת, במידת האפשר, ותמשיכו יחד בעבודה הזאת וזהו.

תלמיד: העבודה שלנו, גם ביחס לסטודנטים שלנו, היא ככל האפשר להתמקד בקשר של אהבה עם מי שכרגע רוצה להגיע לאהבה?

כן.

תלמיד: ואת כל השאר אני שם בצד?

כן.

תלמיד: וזה יכול להביא לשינוי?

לאט לאט זה יביא לשינוי גם אצלם. אתה לא יכול להתחיל ממאה אחוז.

תלמיד: זה בטוח, אבל אני שואל את עצמי איך אדם שכל ההוויה שלו הפוכה מאהבה, פתאום יקום בבוקר ויגיד אני רוצה לאהוב.

לאט לאט הוא ישתנה.

תלמיד: גם הקיצוניות השנייה?

כן.

תלמיד: קשה מאוד לראות את זה.

ואיך אתה רואה שאתה יכול לסובב אותם?

תלמיד: עד לפני כמה שנים, יכולת למצוא בעולם הרבה מקומות עם מטרה כללית משותפת. אבל ככל שמתקדם הזמן, אתה מרגיש שיש במציאות כוחות שהולכים ממש אחד נגד האחר, כוח אחד לאהבה וכוח אחר להרג.

אז מה? זה גילוי האמת.

תלמיד: לאן זה מכוון בסוף?

לעקבתא דמשיחא שכולם ישנאו את כולם, וכולם יהיו בדעה אחת בשנאה אחת.

תלמיד: זה נשמע משיחי.

אמרתי לך כך, ואז מבינים שצריכים כאן משיח ולא פחות.

תלמיד: אחרי שנים פה, אתה מרגיש שזה נכון, שזו אמת, שאתה מתקרב לנקודה שלבד אתה לא יכול וגם לא עם החברים, אלא מגיעים לתלות מוחלטת בכוח העליון שחייב לעשות סדר.

כן.

תלמיד: זו הרגשה שהתפתחה אחרי שנים של השקעה ופעולות עם ספרים, מורים ואמונת חכמים. כשאתה מסתכל על המציאות בחוץ, אתה מרגיש שאין זמן להגיע לזה, הכול נסגר במין טבעת.

יהיה בסדר.

תלמיד: אני חושב על אנשים שאנחנו רוצים למשוך אלינו ולהפיץ את המסר הזה, ובאמת שהאהבה תפרח.

יבוא הזמן.

תלמיד: אז פשוט להמשיך.

כן .

שאלה: האם בשביל לאהוב, צריך לבטל את האהבה עצמית?

לא. אבל לאט לאט היא תשתנה, תקבל צביון אחר.

שאלה: איך להפוך כל רגע, כל חיסרון, לחיסרון לאהוב את החבר כך שיכאב לנו בלב שאין לנו את זה?

על ידי תרגילים בכל רגע ורגע.

שאלה: האם גם את מצוות "ואהבת לרעך כמוך" צריך לעשות בכוונה על מנת לעשות נחת רוח לבורא?

ודאי.

שאלה: מה צריך לראות בחברים בשביל לאהוב אותם? האם לראות בהם אנשים טובים, בעלי נתינה, במה צריך להתמקד על מנת להגיע לאהבת החבר?

להתמקד בזה שהם רוצים יחד איתך בעזרה הדדית ובהבאת כל אחד מהחבורה למטרה הסופית, למטרת הבריאה.

שאלה: האם יש גם את המצווה ואהבת את רבך, את הרב?

כן, אבל זה מובן מהתורה.

שאלה: האם מגיעים לאהבת החברים באופן שבכל פעם מצליחים לאהוב חבר ועוד חבר, או שזה קורה באופן הכולל את כולם?

אין כאן חוק. יש חברים הקרובים אליי יותר ויש הרחוקים יותר, כאלה שאני אוהב וכאלה שלא כל כך, יש פה עדיין ערבוביה של תכונות.

שאלה: מה הוא בעצם הכלי שאנחנו צריכים ליצור, שיהיה הכלי לאהבה?

זה כלי שמרגיש חיסרון לחיבור עם הזולת.

שאלה: איך בונים את הכלי הזה?

על ידי כך שנמצאים יחד וכל הזמן מדברים על ההכרחיות להיות בחיבור כללי, קבוע, אפילו נצחי, רק חיבור כזה יביא אותנו למרכז הבריאה, לנקודה המרכזית. כי אז כל כוחות הבריאה יהיו מכוונים אלינו, וכך אנחנו נזכה.

שאלה: כשהתחלנו לדבר על נושא המצוות המעשיות אמרנו, שתמיד צריך להכניס פנימה מחשבה על העשירייה. אז כשאנחנו אומרים פעמיים ביום "שמע ישראל" ויש שם את הפסוק "ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך" וכן הלאה, ברור שאצל כל אחד לפי מצבו זה מתגלה אחרת בכל פעם, איך לשמור על מגמה בה כל הזמן נחשוב על העשירייה בכל פסוק, שזה לא יהיה מנותק מהמציאות האמיתית בה אנחנו חיים?

אני חושב שזה פשוט. אתה צריך לתאר לעצמך איך אתה קשור לעשירייה ואיך אתה משתנה על ידי כך שאתה מממש את המשפט "ואהבת".

תלמיד: כן, אבל איך לא לשכוח ולהכין את עצמנו שבכל פעם זאת תהיה המגמה, שלא נסטה מהנקודה המדויקת הזאת?

זה רק על ידי הקשר שלך עם העשירייה. אם אתה מקושר לעשירייה, לא יכול להיות שתתנתק מזה.

תלמיד: האם כדאי לדבר בעשירייה על איך לעשות זאת בצורה נכונה?

כן.

תלמיד: אני רוצה לשאול גם על המצב היום בעם ישראל בארץ ישראל. יותר ויותר מתגלה שפתרונות שפעם חשבו שיפתרו משהו הם בלתי אפשריים. האלטרנטיבה עכשיו היא רק איפה פחות לסבול וזה מתגלה עכשיו כמעט בכל תחום, הביטחוני, הכלכלי, אפילו בביטחון האישי של כל אחד, כל מה שסמכו עליו אי פעם מתפרק מול העיניים. איך המצב הזה יביא את העם שלנו לפנייה נכונה לבורא, לבקשה אמיתית באמת?

יתגלה כנראה חיסרון שאפשר למלא אותו רק על ידי חיבור באמת הדדי בין כולם. כולם יהיו בחוסר אונים באופן שלא יהיה ניתן לפתור, ממש לא ניתן, חד וחלק. אז יבואו לפתרון הזה, אבל איך? ואז יתגלה המשיח.

תלמיד: מה זה אומר שהמשיח יתגלה?

הפתרון הסופי שיעורר את כולם, יגלה את כולם, יקשר את כולם, יתקן את כולם, וימלא את כולם.

תלמיד: בינתיים מתגלה רק יותר פילוג. אפילו בזמן מצוקה, שלא כבעבר, הפילוג גדל ולא קטן. בעבר כשהיינו במצוקה כולם התאחדו, היום אחרי האיחוד בא עוד יותר פילוג ועוד יותר תסכול, אנשים מרגישים שאפילו כשחרב מונחת על צווארנו אנחנו עדיין שונאים זה את זה. אז מה הוא אותו משיח שיבוא עכשיו ופתאום יביא את השינוי?

מדובר באור החכמה שיאיר בקשר בינינו ויראה לנו איך עלינו להסתדר זה עם זה.

תלמיד: זה נשמע כתופעה על טבעית, כי לפי הטבע רואים רק אבדון?

כן, ולכן זה נקרא "משיח".

תלמיד: האם להערכתך מבחינת הבשלות של העם, הזמן הזה קרוב?

כן. קרוב מאוד.

שאלה: אנחנו מגיעים לשיעורים ולומדים יום יום, עושים כל מאמץ, איך נוכל לשדרג את התפילה שלנו, על מה לשים דגש ביחס לכל מה שקורה במציאות סביבנו?

שכל אחד ידבר אל עצמו. כששאלתי את רב"ש הוא אמר כך, תגיד לעצמך, "שמע מיכאל" וכן הלאה.

תלמיד: מה להגיד לעצמי?

מה שאתה חושב שכדאי לך להגיד.

תלמיד: אני רואה את מצב המדינה שלנו, את החברים שלנו.

אני לא בא איתך עכשיו לבדוק את המצב.

תלמיד: אז אני מרגיש את המציאות בצורה מסוימת.

מה שתגיד - תגיד.

תלמיד: האם העיקר לדבר עם הבורא, לפנות אליו?

גם את זה אני לא אומר, אתה בוחר.

תלמיד: אז לא הבנתי מה ענית.

זה מה יש.

שאלה: בשתיים, שלוש אותיות האחרונות וגם באות הזאת שקראנו הוא מדבר על מצוות בין אדם לחברו לבין מצוות בין אדם למקום. מה זה מצוות בין אדם למקום?

מה שאנחנו צריכים לתקן ביחס שלנו לבורא.

תלמיד: מה אנחנו צריכים לתקן?

"ואהבת את ה' אלקיך".

תלמיד: מה זה "ואהבת את ה' אלוקיך?

"לא יהיה לך אלוקים אחרים על פני" וכן על הלאה.

תלמיד: הבורא זה תכונת ההשפעה, תכונת הנתינה, אהבה אינסופית.

כן.

תלמיד: אז מה זה "ואהבת את ה' אלוקיך", אנחנו צריכים לאהוב את תכונת ההשפעה?

כן.

תלמיד: אז מצוות בין אדם למקום זה היחס שלנו לתכונת ההשפעה.

כן.

תלמיד: ואת זה אנחנו יכולים לממש רק ביחסים עם החברים, כי אין לנו יחס מופשט לתכונות ההשפעה.

נגיד, אני לא יודע. אולי יפתח.

תלמיד: האם אלה שני נתיבים מקבילים?

אני לא יודע, אתה לא שומע את המשפט הזה ממני, "אני לא יודע". אבל בטוח שאנחנו נגיע לזה.

תלמיד: השאלה אם מדובר על שלב א' ושלב ב' או מדובר על משהו שצריך לקרות במקביל. העבודה של האדם עם החברים היא יחסית ברורה לפי מה שרב"ש מסביר לנו. אבל היחסים בין אדם למקום, ברור שהוא נעלם. אנחנו אומרים שאפשר למצוא אותו רק ביחסים בין החברים. אבל בעל הסולם במאמר הספציפי הזה, ממש מתמקד בזה, הוא כל הזמן מדבר על ההבדל בין השניים.

כן.

תלמיד: האם יש ניסיון לעבוד גם בין אדם למקום בלי קשר לחברים, או במקביל לחברים?

נראה לי שלא.

תלמיד: האם זו עוד הבחנה שמתפתחת ביחסים עם החברים?

כן.

תלמיד: אז זה כן בשלבים. זאת אומרת זה שלב ב' לכאורה.

יכול להיות. אני לא אענה לכם על מה שאתם רוצים לשאול, כי זה יוצא מגדר הלימוד שלנו.

שאלה: ממה שקראנו מרב"ש ובעל הסולם וממה שאני שמעתי מהחברים וממך היום, כתבתי תפילה, אני רוצה אפשרות שהחבר הגדול יקרא את זה, אולי נתכלל מתוך את זה?

תתכלל.

תלמיד: בורא יקר, אנו רוצים להודות לך על כל מתנה של צער שאתה נותן, שכן זהו מקור ההשתוקקות שלנו, והצורך המשותף הוא הדבק של החיבור בינינו, יחד נזדקק לרחמיך. יחד אנו אסירי תודה על השיפוט המושלם שלך. אנו מבקשים ממך את הכוח לחיות באמונה, שכל קושי שאתה נותן הוא שער לגילוי הרחמים והטוב האינסופיים שלך. יחד אנו מבקשים ממך לברך את התכנסותנו בכל יום, שתהיה פתח לקבל את אור גאולתך. ועל ידי ההתעוררות בינינו אנו מבקשים שיתעורר עם ישראל כולו לתכלית הבריאה ולדרך, להגשים את יעודו. אנא שמור עלינו מכל אויב שמופיע כנגד הרצון שלנו להגיע אליך באיחוד. יהיה רצון מלכנו הגדול שנזכה להיות כאיש אחד בלב אחד, ככהן קדוש אחד כדי להביא את חסדך הקדוש לכל אומה, כדי שיחד עם הבריאה שלך נרקוד ונשיר בחגיגה ובשבח על שמך הגדול, הנורא והקדוש. תודה שאתה שומע את כל תחינותינו, עונה לנו תמיד באהבה וחסד. אמן.

אמן.

שאלה: בהמשך לנושא המצוות, קיבלנו כמה שאלות מהחברים. אתמול אמרת שזה בעיקר למי שכאן. שאלנו, אם זה משהו אוניברסאלי, אם זה משהו שעוזר לקדם את הנשמה, אז האם זה משהו שנכון לכל החברים בעולם או רק למי שכאן, ואמרת, "אני לא יודע, אני לא אחראי על כל אלו שנמצאים ממש בעולם, אבל אני אשמח שיתקשרו אלינו ויהיו כמונו". מה זאת אומרת שאתה לא אחראי על אלה שבעולם? הם לומדים איתך.

אני לא נמצא איתם בקשר הדדי קבוע, צמוד, לכן אני לא יכול להיות אחראי עליהם.

תלמיד: אם בן אדם מקדיש את החיים ללמוד איתך, מבחינתו הוא איתך בלימודים, אתה המורה שלו.

אם זה כמו שאתה מדבר, שהוא מקדיש את החיים שלו לקשר איתנו, אז אני עימו.

תלמיד: האם תהיה דרך שהם יוכלו גם להתפלל איתנו? כי אנחנו לא משדרים את זה.

אנחנו לא משדרים?

תלמיד: בשלב הראשון לא משדרים.

מה זה בשלב הראשון?

תלמיד: אנחנו נפתח זום בשפה העברית בשלב הראשון ובהמשך נראה מה הלאה.

כל החברים שרוצים לברר את הדברים שיפנו לאחראי.

שאלה: עבור חברים שלא יתפללו כאן פיזית בתפילה בציבור, חברים מהכלי העולמי, מה אתה ממליץ להם לעשות בזמן הזה בינם לבין עצמם בעשיריות, בקבוצות?

אני לא יודע באיזו צורה הם קשורים לשפה, כי בכל זאת קודם כל זו השפה. צריכים לברר איתם, למיין אותם, ולראות איך אנחנו יכולים לעזור להם להתקרב להבנת התפילה.

תלמיד: אני יכול להגיד שהטורקים עושים זום לגברים וזום לנשים והם עושים תפילה מעצמם, כל אחד נותן את התפילה שלו, הם מתחברים יחד, לא עשיריות, אלא כל הגברים וכל הנשים בזום אחר.

לא לזה התכוונתי. התכוונתי שמה שאנחנו נקרא יהיה לפניהם ובשפה המובנת לכולם, רצוי שזו תהיה עברית.

תלמיד: רצינו לעדכן שהחל ממחר בשעה חמש בבוקר נתחיל בתפילה משותפת, תפילה בציבור. כל חבר יתארגן בזריזות ויביא את הטלית ואת התפילין שלו חזרה למקום שהוא יושב, הוא חוזר לאותו מקום שבה ישב בשיעור, לא נתאסף במקום אחר, אלא כל אחד במקומו. למי שיש בבית טלית, תפילין, סידור שיביא קודם ישים על השולחנות שיהיו בצדדים, למי שאין הוא יוכל להשאיל מכאן.

אנחנו מתפללים מסידור שנקרא "תפילת כל פה", שלחנו לכל החברים בהודעה את הטקסט של תפילת שחרית ליום חול. כמובן שיהיה ש"ץ, שליח ציבור שיוביל את התפילה בשביל כולנו, והתפילה תיערך עד 15 דקות.

בסיום, עשיריות שרוצות להמשיך את סדר היום שלהן, לעשות סיכום שיעור, מה שיש להן בתוכנית, מוזמנות כל אחת כהרגלה. ולגבי השידור, בשלב הראשון נשדר בזום בשפה העברית בלבד לטובת חברים שצריכים לצאת לעבודה, או חברים מהכלי הישראלי.

יש לנו רק להודות לרב ולבורא על ההזדמנות החדשה שנפתחה בפנינו להתקדמות רוחנית.

זה יהיה מחמש ורבע עד חמש וחצי?

תלמיד: כן, בערך בשעות האלה. אנחנו כמובן גמישים, אם נרצה נוכל להמשיך את השיעור או לקצר, נעשה את זה כפעולה משותפת.

בסדר, נחשוב על זה עד מחר, נשתדל לענות על כל השאלות, הספיקות וכן הלאה.

שאלה: לגבי החומרים, האם עדיף שיהיה לבן אדם טרנסליטרציה של החומר, כך שהוא יוכל לקרוא בעברית בשפה שלו, שיהיה הכי קרוב לעברית, או תרגום?

תנסו גם ככה וגם ככה, אני לא יודע. מי שנמצא כאן, ודאי שקרובה לו העברית, אפילו שהוא לא יודע לקרוא בינתיים, וכך נתקדם.

שאלה: עוד רבע שעה יש לנו סעודה. אנחנו כתלמידי בני ברוך, איזה חיסרון עלינו לבנות כדי שהרב יהיה נוכח בסעודה?

תתפללו.

תלמיד: האם זה תלוי בחיסרון של התלמידים או במצב הבריאותי שלך?

זה לא שייך לתלמידים כמו לחיסרון הבריאות.

תלמיד: נתפלל עבורך.

(סוף השיעור)