שיעור ערב 11.09.2018- הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ב' דראש השנה תשע"ט

שיעור בנושא: הכניסה למדרגה הרוחנית הראשונה

קריין: אנחנו קוראים קטע מספר 12 מתוך רב"ש ב', "מהו כי אתם המעט מכל העמים, בעבודה".

"עיקר עבודה היא במקום זה, היינו כאן מתחיל הענין של לשמה, היינו שהוא רוצה לעבוד בע"מ שה' יהנה מעבודתו, ולעצמו אינו חשוב איזה טעם הוא מרגיש. כלומר, שעבודתו, שהוא עובד, היא בצורה אצלו, כאילו הוא היה מרגיש שהמלך גדול, ולמעשה ההרגשה שלו היא בבחינת "שכינתא בעפרא", שאינו מרגיש שום חשיבות, אלא הוא טועם טעם עפר. ומכל מקום הוא מתגבר ואומר, שזה חשוב אצלי כאילו הייתי מרגיש שאני עומד ומשמש מלך גדול, שאז בטח גם הרצון לקבל נהנה, היות שהוא לא צריך להאמין על גדלות וחשיבות המלך."

(רב"ש - ב'. מאמר 40 "מהו כי אתם המעט מכל העמים, בעבודה" 1990)

איך אנחנו משתדלים להיות כך, שלמרות ששכינתא בעפרא, אנחנו כולנו בהתלהבות מגדלות המלך, איך מגיעים לדבר כזה? למה נותנים לנו דווקא מצב כל כך גרוע? כי אם לא היה מצב גרוע כזה, לא הייתה לנו הכרחיות להתעלות מעליו, אלא היינו משתמשים בקצת דעת שהייתה לנו ולא היינו יכולים לצאת למעלה מהדעת. כך שאין לנו דעת, והמצב כולו חושך ולא אור, אז אנחנו כן מאין ברירה פשוט נדחפים ליציאה מהמצב הזה. זה כמו שמסופר ביציאת מצרים, שדווקא מתוך המכות, מתוך הייסורים הגדולים, יכולים לעלות למעלה מהדעת ולזכות ליציאה.

נקרא שוב.

"עיקר עבודה היא במקום זה, היינו כאן מתחיל הענין של לשמה, היינו שהוא רוצה לעבוד בע"מ שה' יהנה מעבודתו, ולעצמו אינו חשוב איזה טעם הוא מרגיש.", דווקא, כלומר לא שמרגיש טעם או לא מרגיש טעם, אלא לא מרגיש טעם ומרוצה מזה שלא מרגיש. "כלומר, שעבודתו, שהוא עובד, היא בצורה אצלו, כאילו הוא היה מרגיש שהמלך גדול, ולמעשה ההרגשה שלו היא בבחינת "שכינתא בעפרא", שאינו מרגיש שום חשיבות, אלא הוא טועם טעם עפר. ומכל מקום הוא מתגבר ואומר, שזה חשוב אצלי כאילו הייתי מרגיש שאני עומד ומשמש מלך גדול, שאז בטח גם הרצון לקבל נהנה, היות שהוא לא צריך להאמין על גדלות וחשיבות המלך."

(רב"ש - ב'. מאמר 40 "מהו כי אתם המעט מכל העמים, בעבודה" 1990)

מה אתה צוחק?

תלמיד: זה מצחיק איך זה נראה הדבר הכי מטופש, חסר שכל לעשות זאת, ואחר כך מתגלה עד כמה צריך כל כך הרבה שכל כדי להיות מסוגל לעשות את זה. זה כאילו "הפוך על הפוך".

כן, ולהעריך חוסר טעם, חוסר תקווה, חוסר אונים, כל מיני חסרונות שמרגישים בתוך הרצון לקבל, ומתחילים להעריך את המצב הזה, שדווקא זה עזר כנגדו, שבלי זה אי אפשר לברוח, לעלות לדרגה הרוחנית הראשונה. עכשיו כבר מתחילים קצת להמחיש את זה.

שאלה: הוא כותב שלמרות המצב הקיים הוא מתגבר ואומר משהו אחר. אז בעצם ההתגברות היא להגיד משפט, אין שום הרגשה במשפט הזה.

אני לא מבין מאיפה הביטחון שלך שאתה כך אומר, כאילו אתה נמצא בזה.

תלמיד: זה מתפרש ממה שהוא אומר.

מה?

תלמיד: הוא כותב שהוא מרגיש כך באיזה מצב מסוים.

הוא מרגיש לא טוב, בכלים דקבלה שלו. יחד עם זה, מה קורה?

תלמיד: הוא מתגבר.

זה כבר בכלים אחרים, באמונה למעלה מהדעת. מה הרב"ש אומר? המצב הזה בדיוק "תפור" עלי, דווקא בזכותו אני יכול לעלות מאין ברירה, כי זה הטבע שלי, ואז אני יכול לעלות למעלה ממנו.

תלמיד: המשפט הזה ממש כמו שאמרת עכשיו, עצם זה שהוא אומר את זה אפילו שאין הרגשה והוא גם לא מאמין כשהוא אומר את זה, זו כבר ההתגברות? שאני אומר את זה, זו בעצם רק איזו אמירה, שאני רוצה להיות כזה, אבל לא יכול.

יש לו כבר כוחות. יש לו כוחות לברוח ממצרים, יש לו כוחות להתמודד. למרות שבכל החושים שלו ובכל השכל שלו הוא לא מסכים עם המצב הזה, הגוף מתנגד בתוקף, "גוף" זה נקרא מוחא וליבא יחד, מתנגד בתוקף, לא יכול לסבול את המצב הזה, מצד שני, הוא אומר, "לא, אני אשתמש במצב הזה, אני לא בורח ממנו". כי הוא יכול בקלות להיכנע לפרעה ולהישאר, יש לו בשר, דגים, מה שהוא רוצה, כמו שהם בכו על מצרים אחר כך. אבל הוא אומר, "לא, אני חייב להישאר במצב הרע הזה, כי דווקא בזכות המצב הרע הזה אני יכול להתעלות מעליו, אחרת לא יהיה לי כוח להתעלות מעליו".

זאת אומרת, הבורא שולח לי עכשיו את המצב הרע הזה כעזרה, כי כך היא דוחפת אותי ליציאה, ואני לא חוזר למצרים, אני רוצה להתעלות מעל זה. וכאן יציאת מצרים נקראת "לידה", כאן הוא עובר את התהליך, את הלידה הרוחנית.

שאלה: לא ברור מה הוא אומר בסוף הקטע, "שאז בטח גם הרצון לקבל נהנה, היות שהוא לא צריך להאמין על גדלות וחשיבות המלך".

אחרי שהוא עובר את המצבים האלו הוא נולד ברוחניות, ואז הוא מתחיל להשתמש עם הרצון לקבל שלו בעל מנת להשפיע. אין לו כבר אמונה עיוורת כמו שהייתה קודם, מאפס, אלא הוא כבר משתמש בעל מנת להשפיע, אחרי שנולד.

תלמיד: ואחרי שהוא נולד, הוא לא צריך להאמין בגדלות וחשיבות המלך?

זו לא אותה אמונה בעיניים עצומות, הוא כבר בונה לעצמו מידת השפעה, אז האמונה הופכת להיות להשפעה. אתה לא מתבסס על מה שרע לך, אתה מתבסס על הגדלות, שאתה רוכש את גדלות העליון.

שאלה: מידת ההתגברות למעלה מהדעת היא אותה מידת ההשקעה שהכין את עצמו קודם בעשירייה?

אני לא יודע איך אנחנו יכולים למדוד את ההשקעות כנגד ההתנגדות, אתה לא יכול למדוד את זה. אתה צודק בעצם, אבל זה בהרגשה שלך, זו לא מדידה ממש. עד כמה שקשה לי, עד כמה שזה נורא, אני צריך להביא למעלה מזה את גדלות ההשפעה, גדלות הנתינה, וכך אני מתעלה מעל הרע. אני צריך להעריך את הבורא יותר ממה שאני מעריך את הרע, את החושך. הבורא צריך להיות יותר גדול מפרעה.

תלמיד: מאיפה אני מביא את הכוחות האלה עכשיו להתגבר יותר ויותר?

רק דרך חיבור. "וייאנחו בני ישראל מהעבודה", הייתה להם עבודה בחיבור, הם כבר היו במשהו מחוברים, אחרת לא יכלו לברוח.

תלמיד: מעט כוחות בהתגברות או הרבה יותר כוחות בהתגברות, במה זה תלוי?

אפילו מעט כוחות בהתגברות, אלו כבר כוחות כאלה שמקבלים הארה מלמעלה ויכולים לברוח ממצרים. הם לא צריכים לעשות מאמץ כנגד כל היצר הרע, לא, הם צריכים להתעלות מעליו, וההתעלות היא באיכות אחרת, זו איכות של השפעה. ולכן קצת השפעה, טיפה של השפעה, גרם של השפעה, זה כבר יותר גדול מכל הטונות של האגו שלהם במצרים. הם מתנתקים, הם בורחים, מתעלים. מספיק לעשות מאמץ של גרם אחד ואת כל היתר עושה הבורא, הוא מוציא ממצרים. זה לא עלינו, עלינו לעשות רק מאמץ בחיבור המינימאלי. וזה נקרא שאנחנו רוצים לצאת.

תלמיד: מה זה "טיפת השפעה"?

"טיפת השפעה" זה שאני מגלה בתוך הקבוצה שאני מסוגל להתחבר איתם יחד, עם כולם, עם כל העשירייה לחיבור, ממש לחיבור. קודם לא ידענו מה זה ועכשיו יש איזה חיבור. זאת אומרת, יש נגיעה אחד בשני בתוך הבשר, ללא עור שמבדיל בינינו, ממש בשר בבשר. יכולים להרגיש כך זה את זה, ולעבוד כך יחד. אנחנו מתחילים להרגיש שהרצון של כל אחד מאיתנו הופך להיות רצון אחד, כאילו שאתה מוריד את הקליפה וכולנו נוגעים זה בזה בבשר החי, נעשה כאחד.

לכן מספיק לנו להגיע בצורה כזאת לחיבור ההתחלתי, המינימאלי, בנקודה, ועל כל היתר הבורא מפעיל את הכוח שלו, האור העליון כבר מתחיל להאיר בתוך החיבור הזה.

(סוף השיעור)

mlt_o_rav_2018-09-11_lesson_madrega-rishona_n2_p3_ftCaNA4m