שיעור בוקר 02.07.2026 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור מוקלט מתאריך 29.05.2002

https://kabbalahmedia.info/he/lessons/cu/QzvBtDkp?activeTab=downloads&mediaType=video

ספר "כתבי רב"ש" כרך א',  

מאמר "מהו שהתורה נתנה מתוך החושך בעבודה"

קראנו מאמר "מהו שהתורה נתנה מתוך החושך בעבודה", כרך ב' "שלבי הסולם", מפרשת "ויקרא", עמוד ו'.

זאת אומרת, לְמה ניתנה התורה? התורה ניתנה כדי להגיע לידי מעשה. מה זה לידי מעשה? בנפש האדם, בנשמה, יש תרי"ג חלקים, מלכתחילה כל תרי"ג החלקים נמצאים בצורה מקולקלת בנו, צריכים לתקן כל חלק וחלק, זה נקרא שמקיימים תרי"ג עיטין, עצות, ואחרי זה, במידה שמקיימים תרי"ג עיטין, מתקנים כל חלק וחלק מתרי"ג חלקי הנשמה, אז בכל חלק בהתאם לזה מקבלים אור שמופקד כנגד כל חלק וחלק של הכלי הזה, שאז נקרא שזוכים לתרי"ג פקודין, פקודות, הפקדה, ההפקדות האלו של האור. 

זאת אומרת, מתקנים כלים וממלאים אותם באורות, את כל התר"ך, תרי"ג ועוד שבע מצוות דרבנן, את כל תר"ך חלקי הנשמה, והם נקראים מעשה. התורה, הלימוד, היגיעה צריכים להביא לידי המעשה הזה. ואז זוכים לקבלת התורה. מה זה קבלת התורה? "הקדוש ברוך הוא" נקרא האור הכללי, שממלא את הנשמה באין סוף. כי מתוך זה הכלי מרגיש מה זה בורא, מחוץ לכלי אי אפשר להרגיש. זה האור הכללי. "תורה" זה אותו אור שמתחלק בנשמה הכללית לתרי"ג חלקים או לשש מאות אלף חלקים. ו"מצוות" זה נקרא התיקון של כל חלק וחלק. יוצא שישראל אורייתא וקודשא בריך הוא חד הוא, שבסופו של דבר בגמר התיקון המצב הוא שהכלי נעשה בהתאמה לאור הפרטי שממלא אותו בכל חלק וחלק, ולאור הכללי שמגיע לתיקון הכללי. זה המצב הסופי, שמובא לנו במשפט כזה, "ישראל קודשא בריך ואורייתא חד הוא". 

תלמיד: אנחנו אומרים שהנברא לא משיג את הבורא, הוא משיג רק את פעולותיו. מה זה בורא, זה על מנת להשפיע?

כל תכונה מקולקלת באדם היא כנגד תכונה מתוקנת בבורא. אנחנו לא יכולים לדעת מי זה הבורא, רק מתוך התכונות המקולקלות שלנו, אם אנחנו נתקן אותן לעל מנת להשפיע, מתוך זה נדע מי זה בורא. אתה לא יכול להכיר שום דבר, אלא מה שמתלבש בכלים שלך. 

אתה לא יכול להיות מקולקל, ולהכיר את הבורא. במידה שאתה מתוקן, אתה מכיר את הכלים המתוקנים שלך, ואז אתה מכיר מי זה הבורא. במידת השתוות הצורה לבורא, אתה מכיר לפי הכלים שלך, מי הוא. לא אותו אתה מרגיש, אתה מרגיש את הכלים המתוקנים שלך.

זה נקרא "כל הפוסל במומו פוסל", אתה מעריך את הדבר רק לפי מידת התיקון של הכלים שלך.

תלמיד: אז למה לא לקחת זה כמטרה? למה כדי לתקן את הכלים שלי, אני צריך מטרה להגיע לבורא, להידבק בו?

זו שאלה טובה מאוד. למה המטרה שלי לא נקובה בשם תיקון הנשמה, אלא המטרה שלי נקובה בשם דבקות בבורא? מפני שהמטרה צריכה להיות רכישת המצב, להגיע לאיזה מצב. ותיקון הכלים זה לא מצב, זה אמצעי סך הכול. נכון שאתה צריך לטפל בזה, אבל בשביל מה אתה מתקן את הכלי, זה בעצם העיקר.

תלמיד: לאיזה מצב אני צריך להגיע אם אני לא יודע מה זה?

בשביל מה צריך לתקן את הכלי? אתה דומה בזה לאדם ששואלים אותו, בשביל מה אתה עושה את המצוות? כך אמרו. אמרו, בסדר גמור. אם היו אומרים לך אחרת, היית עושה אחרת. אז גם כך אמרו, אז אתה עושה ככה. סתם לעשות תיקונים, כאילו תיקונים, זה לא יהיה תיקונים. סתם לרצות להיות בחור טוב? בבקשה, אתה יכול, זה עניינך.

התורה לא דורשת את זה. התורה דורשת להגיע לדבקות, להתאמה, להיות אדם, אדמה לעליון. ואם אתה רוצה סתם להיות איש טוב, בבקשה, יש הרבה כאלה שאומרים שהם טובים. 

בשביל מה לתקן, אני לא מבין, מה הסיבה לתיקון? מה יהיה לך מזה, מין סיפוק עצמי? מה יהיה לך?

תלמיד: אני לא יודע מי זה הבורא ומה זה, אז מה ההבדל?

אתה אומר כך, אומרים לי שהמטרה שלי להגיע להיות דומה לבורא, להידבק אליו, הוא רחום, אני רחום, הוא חנון, אני חנון וכן הלאה. אני לא יודע מי הוא, אז איך אני אדע מה אני צריך להיות? אז שוב אתה חוזר לאותה שאלה. אם אתה לא יודע מי הוא, איך אתה יודע מה אתה צריך לתקן? אתה אומר שאתה מוכן להתעסק רק בתיקונים.

אמרו לך להתעסק בתיקונים, אבל איך תתקן את עצמך אם אתה לא יודע מה הסטנדרט?

תלמיד: יש קבוצה, יש חוקים.

איזו קבוצה, איזה חוקים?

תלמיד: להשפיע לזולת, לאהוב את הזולת.

אני לא רוצה לשמוע. סתם אתה אומר מילים, קבוצה, חוקים. הכול אמצעי דאמצעי. "ממעשיך" רק "הכרנוך", מצד אחד. מצד אחר, איזה מעשים אני יכול לדעת? איך אני יודע מה אני צריך להיות? בשביל מה אני צריך גילוי הבורא? זה מה שאתה שואל בסופו של דבר. אני צריך גילוי שלו כדי להידמות לו, כדי לדעת מה אני צריך להיות. 

אם בשביל זה תדרוש התגלות שלו, אז הוא יתגלה לך. זה מה שנקרא "מלא לשמה יבוא לשמה". ודאי שאתה רוצה שהוא יתגלה לך, שיהיה לך טוב, אבל יחד עם זה יש איזשהו מין יחס אליו, שאתה מעריך אותו, שאתה רוצה אותו וכן הלאה. אז הבורא נפתח לך. נפתח במידה כזאת שזה יתקן אותך ולא ימלא סתם. 

מה זה יתקן? שתראה את התכונות שלו ולא את התענוג ממנו. מה זה אור התיקון? אור התיקון זה שהבורא משפיע עליך גדלות שלו, תראה עד כמה אני חנון ועד כמה זה טוב. כשאתה שומע את זה, אז אתה מתחיל לראות שהמידה הזאת היא טובה, שהיא עליונה ממך. זאת אומרת, ההתגלות שלו באה בשני אופנים, או כמתקן אותך או כממלא אותך.

ואתה בהתאם לזה צריך לדרוש ממנו. התפילה הנכונה היא שאתה דורש ממנו תיקון ואחר כך מילוי. כך אנחנו לומדים גם מתע"ס.

תלמיד: ומה קודם, מה הפעולה ראשונה שאני צריך לעשות?

הפעולה ראשונה שאתה צריך לעשות? אי אפשר לחייב את האדם לעשות איזו פעולה, כי פעולה אצלנו זה נקרא פעולה רצונית, ברצון, בפנים, במאמץ נפשי. את המאמץ הזה אדם לא יכול לעשות. המאמץ הזה או פעולה כזאת נולדת באדם כתוצאה מהטבע המקורי שלו ומידת האור שבאה אליו מלמעלה. 

אנחנו אף פעם לא אומרים על הכלי, שהכלי פתאום רוצה להשתנות. יש לו נגיד עביות ורשימות ואור בא אליו, בסך הכול כל הקומבינה הזאת עובדת, והוא רוצה להיות משהו אחר. שמעת דבר כזה? לא. אז מה אתה אומר, מה אני צריך לעשות, רוצה לעשות? אתה לא יכול לקבוע את זה, בכל רגע ורגע זה כבר חתום. אלא אם אתה רוצה לעתיד להשתנות, אז נתנו לך רק בחירה אחת, לימוד, שללימוד על ידי החברה אתה מוסיף מהחברה רצון נוסף, לא שלך.

תלמיד: רצון ללמוד.

רצון לאלוהות. זה כל העניין למה נעשתה שבירה להרבה חלקים. הנשמה הייתה יכולה כמו שהיא, כלי מלא באור, להתקלקל, האור מסתלק, הנשמה נופלת. אחד, בשביל מה צריך שש מאות אלף חלקים? כתוב שיותר קל לתקן. על ידי הרבה נשמות ועל ידי הרבה גלגולים, פעולות קטנות, יהיה קל יותר לתקן. 

אבל בהחלט, מה כאן העניין? שאם הנשמה לא הייתה מתחלקת, לא היתה לי אפשרות לקבוע שום דבר. אז כמו שהכלי למעלה מלא באור, עם הרשימות שלו, עם הרצונות שלו, עם כל מה שיש בו, עם האור שמשפיע אליו שזה דבר חתום, הכול בא מלמעלה, גם רצון, גם אורות, הכול, אותו דבר הוא היה נשאר בלי אורות ובלי רצון. אלא אחר כך האור בא, מעורר את הנשמה, זאת אומרת, מעורר את הכלי, והכלי בהתאם לזה מתחיל לזוז.

זה שהנשמה הכללית התחלקה להרבה חלקים, זה נותן במישור שלי, לא למעלה, שאני לא יכול לפנות, אלא במישור שלי איפה שאני נמצא, נותן לי אפשרות לעשות את הפעולה היחידה בבחירה חופשית, מפני שזה ברמה שלי, שאני יכול לקחת תוספת רצון מיתר החלקים, להתפעל מהם. לא לקחת רצון, לקחת אי אפשר, אלא להתפעל מהם.

אז אני, מי אני, מה אני, איך הבורא נותן לי, בזה אני לא קובע כלום. אני יכול רק להוסיף לזה, זה הכלי, תצייר לעצמך כלי, מה שיש לו בפנים יש, האור שבא אליו בא, שום דבר הוא לא יכול לשנות בזה. זה קובע את מצבו, מה הוא חושב, מה הוא רוצה, הכול. אלא חוץ מזה יש לו בחירה חופשית, להתפעל מהכלי הסמוך, וזה מפני שהם מחוברים בשורש יחד. 

אם לא היו מחוברים יחד אז לא הייתה אפשרות. אלא יש לך בשורש נגיד שני כלים יחד, יורדים לעולם הזה, נפרדים אחד מהשני, אז בזה שאתה רוצה להתחבר עם השני ולהידבק ממנו במשהו, אתה כאילו עושה פעולת התחברות כמו בשורש. במקום משולש, אתה מדביק אותם יחד. כאילו לפי זה אתה עושה את הרצון כאחד. אתה לוקח את הרצון המתוקן שלו, כאילו מתוקן. כי מה אתה לוקח מהחבר? השתוקקות לרוחניות, לבורא. לא חשוב עד כמה הוא מתוקן או לא, את זה אתה לוקח ממנו. 

זאת אומרת, אתה כאילו מחבר שני כלים יחד למעלה. זו הפעולה שאתה מסוגל לעשות, רק את הפעולה הזאת. ומתוך זה, בבחירה חופשית שלך, נעשו לך כאילו שני כלים. בך לבד נעשו כאילו שני כלים, לקחת רצון גם ממנו. אם לקחת רצון גם ממנו, אז אתה מזמין מלמעלה אור ששייך לשתי נשמות. יש שם הרבה נשמות יחד, אבל לפחות משתיים יחד, שלך ושלו, כבר מאיר אליך. זו תוספת יפה.

תלמיד: יש לי חבר, מה אני יכול לקחת ממנו? יש לו מחשבות, רצונות, ידיעות.

אתה לא יכול לקחת מהחבר שום דבר. אתה יכול רק להתפעל מהצורה החיצונית שלו, איך הוא עובד, איך הוא חושב. אתה רואה, הוא כל הזמן כותב, למה אתה לא כותב? הוא כל הזמן רושם, אחר כך אולי עושה משהו בבית, אולי עוד משהו. תחקור מה הוא עושה, שהוא לא יידע, כדי להתפעל. תסתכל רק על דברים טובים, כלפי דברים רעים תסגור את עיניים, בשביל מה לך לקלקל? אתה הרי צריך לקחת מהחבר משהו טוב, כדי שיהיה לך טוב, כדי שיהיה לך חומר דלק, אז תסתכל רק טוב עליו.

תלמיד: אז מזה שיהיה לי חומר דלק, אני ככה אשכב.

אתה שוקל 50 קילו. אם היית שוקל כמו החבר, היית ישן כפול ממנו. אבל הוא מוצא כוחות לישון לא כל כך הרבה. תשקול אותו כך לכף זכות, תראה עד כמה הוא כבד ובכל זאת איך הוא משתדל ככה כמו דובי טוב. אני אומר ברצינות, תסתכל על כל מיני דברים קטנים כאלה, ותוציא מזה תועלת, זה נקרא לדון את החבר לכף זכות. 

התורה לא אומרת שום איסור, שום דבר מלבד עצות להתקדמותך האישית, לטובתך. אף אחד לא צריך את הדברים, מה שתעשה או לא תעשה, רק כלפייך מדובר, על התיקון האישי הפרטי שלך. כל האיסורים הם רק כדי שיהיה לך טוב, כל העצות הן שיהיה לך טוב. צריך לדון את החבר לכף זכות, ואם לא תעשה? אתה לא תקלקל לו שום דבר. אבל אתה לא תקבל ממנו עזרה, כוח נוסף, ההפסד כולו שלך. 

תלמיד: רב"ש כותב במאמר שאדם מתייגע ורואה שלא מתקדם ואפילו מרגיש שהולך אחורה. למה בדיוק הוא מתכוון?

כשאדם מתייגע ורואה שהוא הולך אחורה, סימן שעכשיו הוא נמצא בהתגלות הכלי החדש. איפה הוא רואה אחורה? שמתגלה לו כלי ללא מילוי, זה נקרא שהוא נכנס לקו שמאל, גילוי הכלי החדש, אחוריים חדשים, ומתקדם, אבל מתקדם בצורה שלילית, בריקנות יתר. אחר כך את הריקנות הזאת הוא ימלא עם תיקונים ועם אורות. זה נקרא שעדיין נמצא בשמאל. 

אחר כך ילך לימין. מהתחלפות ימין ושמאל יש לנו כמו שאנחנו אומרים ירידות ועליות. זה לא ירידות ולא עליות, אלו פשוט שני שלבים בתיקונים, שמאל ימין, שמאל ימין כך הולכים.

תלמיד: ואם אדם מרגיש שהוא נמצא בשמאל?

אדם, כשהוא נמצא בשמאל, ודאי מרגיש שהוא ריק. וודאי שכשנמצא בשמאל מרגיש שהוא ריק ונראה לו שהלך אחורה, ובאמת הוא הלך אחורה, הוא ירד יותר רחוק מהרוחניות כדי באמת לקחת כלים יותר תחתונים. הוא ירד, מורידים אותו, זה סימן שהיה ראוי בסופו של דבר גם לתקן גם את הכלים האלו. 

לכן אדם שיש לו כבר ניסיון בעבודה, שמח מזה שנכנס לייאוש, לבלבול, למצב שהוא קצת מעורפל, מפוזר, שבאים אליו כאלה מצבים שהוא לא כל כך מתמצא בהם. זה סימן שמוסיפים לו עכשיו כלים. מתוך ניסיון אחר כך רואים שזה ככה. עוד שנה, שנתיים.

תלמיד: ואם אני לא מרגיש את זה, אני נמצא בקבוצה הכי טובה, אני ראש קבוצה הכי טוב, ויש לי ספרים ויש לי רב.

אם הכול טוב לך, ואתה לומד, ונמצא הכול ככה קדוש, מלא ברוך ה' מצוות כרימון וכן הלאה, זה סימן שאתה לא מספיק נותן יגיעה. או שאתה נותן יגיעה פיזית, אבל לא פנימית. אתה לא מוסיף בחיפוש. וכנראה שאתה לא מחובר עם החברים. 

אתה יכול לעבוד איתם כל הזמן, פיזית. מחובר זה נקרא לראות בהם איזה מין דבר שחסר לך. מידת קנאה כנראה חסרה לך. אתה מסתפק במה שיש, "ברוך ה' יש לי זה וזה. יופי, תודה רבה, תודה לאל. זהו, הכול בסדר. הכול לטובה, אני נמצא בשמחה ואני צדיק".

תלמיד: רק קו ימין. 

כן, רק קו ימין זה נקרא שאדם לא יכול לגדול. אין לו כלים חדשים. מה לעשות, זאת צרה. 

תלמיד: זה לא ימין. 

נגיד שזה ימין, זה ברור.

תלמיד: צריכים להיות כל הזמן בהתרוממות הרוח?

בהתרוממות רוח אתה צריך להיות, למרות שיש לך כל הזמן באלנס כנגד זה מצד שמאל, שכל פעם מוסיפים לך כלים, וכל פעם אתה מושך לצד ימין. אבל בלי שמאל מה זה שווה? אתה לא גדל. גדלים רק מהבשר. מאיפה בא הבשר? מכלים שרוצים לברר אותם.

זאת אומרת חסרה לך מידת קנאה. "קנאת סופרים תרבה חכמה." אתה לא מקנא איך הוא לומד, איך הוא רושם, איך הוא עושה, איך האלו, איך האלו. בלי קנאה אי אפשר. אבל קנאה טובה, לא להוריד את החבר שלא ילמד כמוני, שלא יעשה כמוני, אלא שאני אהיה כמוהו.

תלמיד: הוא כותב שבעצם מי שמרגיש חושך הוא לא ראוי לגילוי התורה. באילו מאמרים הוא גם כתב שמי שמרגיש את עצמו ברע, זאת אומרת שרע לו בלי הרגשת הבורא, אז הוא מתרחק מהבורא. ומי שהפוך, רוצה להיות שלם, אז הוא לא חושב על כלום, אין לו צורך, אין לו דרישה לגילוי הבורא. איך לקשור את שני דברים האלו ביחד?

כל דבר אפשר לקשור, תן לי שני משפטים אני אקשור לך, סתם. אין בעיה. אבל תכלס על מה מדובר שם, אני לא רוצה סתם לתת לך כאן נאומים.

תלמיד: כמו שדיברנו, שאם אדם מרגיש בשמאל בחושך, הוא מתרחק, הוא לא מתקדם.

אם הוא מרגיש חושך הוא לא מתקדם?

תלמיד: לא. 

חושך זה התקדמות רק בקו שמאל. זה אותה עלייה רק בשמאל.

תלמיד: הוא מרגיש את החושך, אבל איך בזמן הזה להרגיש את עצמו כשלם?

בזמן החושך הוא לא יכול להרגיש את עצמו שלם, אחרת לא ירגיש את החושך. מי אמר לך שהוא יכול? מי אמר לך שזה מצב לא טוב? חייבים להרגיש חושך, מה זאת אומרת. רק מה המגמה שהוא יורד לחושך, ומה הוא עושה בחושך? למדנו, וגם אתה היית נוכח, בחלק י"ב, מה זה נקרא "תיקוני ערב ולילה". שמתחיל להיות ערב, אז לוקחים מהיום הקודם את כל הכלים, ועושים תיקונים בערב עד שיכולים עוד לקרוא "קריאת שמע" בתפילת ערבית, ואחר כך עושים תיקונים ב"קריאת שמע על המיטה", ומחצות הלילה מתחילים להעלות את הכלים דאבא ואמא שמתחילים שם לקראת "קריאת שמע דקורבנות".

יש לך המון תיקונים והרבה דברים כדי לרדת לחושך ולעבוד בתוך החושך ולעשות תיקונים בשינה, כי לא סתם אתה נכנס למצב שאתה רוצה להיפטר כביכול מהנשמה ולקחת מדרגה חדשה, נשמה חדשה. ויום למחרת יביאו לך דרגה חדשה, ואתה צריך להיות מוכן מהלילה. למדנו את זה. אתה שואל אותי עכשיו על חושך אחרי שלמדת בפירוט דברים כאלה?

תלמיד: אני שואל איך נכון לקשור את שני הדברים שאנחנו אומרים שצריכים להיות כל הזמן בהתרוממות הרוח?

בהתרוממות הרוח אתה צריך להיות גם בלילה, נכון למה לא? 

תלמיד: איך אפשר להרגיש בהתרוממות הרוח בחושך בבת אחת?

אם את החושך אתה תרגיש כדבר המועיל, אז אתה תשמח בו ואתה תברך את הבורא ותהיה איתו בדבקות גם בחושך. אני לא מדבר על דרגות שלנו, גם בחושך, יש שם תיקונים כמו שישים נשימות סוס, כל מיני כאלה, יש כל מיני תיקונים בלילה בתרדמה, בדרומיתא, שבכוונה אדם עושה כדי לעבור מדרגה לדרגה. אלה דברים מאוד גדולים. מתוך החושך מגלים את כל ההבחנות, אחר כך רק מתקנים אותן, אחר כך רק מוסיפים כוונה. אבל הרצונות החדשים, בחושך מתגלים. 

תלמיד: אם בן אדם שמח בחושך הוא כבר לא נמצא בחושך. חושך בהגדרה זה תחושות לא טובות, אתה לא יכול להיות שמח מזה, כך ששמחה אי אפשר להוציא מזה ככה או אחרת?

אני לא יכול לדבר איתך על הרגשות. כי היום יש לך רגשות כאלה, בעוד שנה שנתיים יהיו לך רגשות בצורה אחרת.

תלמיד: אז מה זה להיות שמח בחושך? 

להיות שמח בחושך, זה שמח מהמטרה. חושך זה המצב שבו אני נמצא עכשיו. אני נמצא בחושך, במצב כזה, אבל זה לא נקרא שאני לא יכול להיות שמח ממה שזה מביא לי. אני יכול עכשיו להיות במצב לא טוב וביחד עם זה מאיר לי אור מקיף. אתה יכול להגיד, "אם מאיר לי העתיד הטוב, אז הוא כבר ממתיק לי את החושך ואני לא מרגיש חושך". לא. אני מרגיש את החושך של עכשיו ואני מרגיש איזה תוצאות טובות יהיו לי מזה בעתיד. ודאי שזה לא חושך כמו אצלך עכשיו שאתה מרגיש רק מבולבל, ריק חסר כוחות, חסר אונים וזהו. ודאי שזה לא זה. יש בזה הוספה של העתיד. רוחניות נקרא אור של אמונה. אבל זה חושך.

מי אמר לך שחושך צריך להיות כזה? רבי שמעון כשיורד לדרגת שמעון מן השוק, קובע בדרגה הזאת שעכשיו הוא נמצא כשמעון מן השוק, וכנראה שדרגה כנגד זו תהיה דרגת גמר התיקון. מתי הוא קובע את זה? כשנמצא בדרגת שמעון מן השוק. הוא לא קובע את זה ממצב אחר. אז ירד לדרגת שמעון מן השוק או לא? ירד, אבל מי ירד? רבי שמעון ירד. הוא לא נהפך להיות שמעון מן השוק ממש, הוא הפך לרבי שמעון שהתלבש בשמעון מן השוק. 

גם זה וגם זה באותה קומה הנמוכה, אבל הוא קובע מהמצב הכללי שלו, מה הדרגה הזאת צריכה להביא לו. אתם עוד לפני המחסום תרגישו גם מצבים כאלו בצורה אחרת, שאתה לא תיבהל כל כך מהנפילות. ואת כל המצבים שיש לנו לאחר המחסום, אנחנו איכשהו גם מרגישים לפני. לא בחומר רוחני, בחומר שלנו, אבל איכשהו מרגישים. אז תרגישו.  

תלמיד: כתוב, "מי שלומד תורה ולא רוצה לקיים את התרי"ג מצות במעשה, אז הוא לומד חכמה, כמו שלומדים חכמות חיצוניות". האם זה נכון גם אצלנו, שכל מי שעדיין לא מקיים תורה ומצוות במעשה, הוא רק לומד חכמה ולא באמת תורה? 

אני יכול להגיד לך מה שרב"ש כנראה מתכוון ככל שאני מבין. זה אולי לא מה שאחרים מפרשים, אלא מה שהוא מפרש. "מי שלומד תורה", הכוונה מי שלומד להיות כנותן התורה. אם מהתורה הוא לא מוציא עצות איך להיות כנותן התורה, אז התורה שלו היא סתם חכמה, הוא לא לומד אותה למעשה. כתוב, "טוב תלמוד שמביא לידי מעשה", הוא לא מגיע למעשה, לתיקונים.

אם התורה לא מביאה לידי מעשה, אז התורה הופכת להיות חכמה. כתוב, "חכמה בגויים תאמין". מי שרוצה להישאר גוי, אז מה שהוא לומד מהתורה נקרא "חכמה". מי שרוצה להיות יהודי, אומנם הוא עכשיו "גוי", ברצון לקבל, אז הוא לומד ממש תורה ולא חכמה. תורה, זה אומר שרוצה להגיע על ידי ההוראה לאורות. 

"מעשה" נקרא תיקון המסך על הרצון לקבל, זה נקרא "מעשה". קיום מצווה, מה זה מצווה? אתה לוקח רצון רע והופך אותו לרצון טוב, זה נקרא  "קיום מצווה". כי במצוות התורה, הוא אומר לך, יש בהן תרי"ג עיטין, עצות איך לתקן את הנשמה, ואחר כך תרי"ג פקודין, איך למלאות את המצוות האלה, את החלקים המתוקנים באורות.

ובסך הכול כשתיקנת את כל החלקים, עשית את כל המצוות, ומילאת אותם באור שנקרא "תורה", אז אתה זוכה לתורה כללית. וכשאתה מגיע כבר לתיקון של כל הכלי, האור הכללי ממש שמתגלה לך נקרא "הקדוש ברוך הוא". 

תלמיד: למה הוא משתמש במילים האלה שכולם מכירים?

הוא לא יכול להשתמש במילים אחרות שלא מכירים. הוא לא אשם שאתה מתבלבל.

"כל התורה היא שמותיו של הקדוש ברוך הוא". מה זה "שמותיו של קדוש מרוך הוא"? זה איך האור מתלבש בכלי והכלי מרגיש התפעלות מהאור - מה הוא עושה, איזה תכונות יש לו. "הוא רחום, אף אתה רחום", מה זאת אומרת? אם אני אתקן את עצמי במידת רחום, במידה הזאת אני מרגיש שגם הוא רחום. זה נקרא שאני הגעתי עכשיו לדעת, לגלות את השם הקדוש, רחום.

כל התורה היא השמות של הקדוש ברוך הוא. אותם אורות שמתלבשים בי ונותנים לי הרגשה מי הוא הבורא, כי הבורא הוא כללות האור, ואני מקבל את כללות האור הזה במנות לפי מידת התיקון שלי, אז כשאני מקבל את כל התורה, כך אני מרגיש את הבורא. בכל האורות האלו אני מרגיש אותו כולו. זה עניין של מצוות, זה עניין של תורה וזה עניין של בורא, ומי שמגלה אותם נקרא "ישראל".

"כל התורה שמותיו של קדוש ברוך הוא", רק על זה כתוב בכל הספרים הקדושים. מה זה קדושים? שכתבו אותם מעבר למחסום, זה נקרא "קדוש", נבדל מהעולם הזה. אם אתה קורא תורה כמו רומן, מה שהיה שם בין גברים ונשים, בין הילדים, מי הלך, מי הרג, מי גנב, ומה עשו לו על זה, זו בעיה שלך. אנחנו צריכים לקרוא תורה כמו שמות של הקדוש ברוך הוא.

שאלו אותי שאלה. כתוב שכל שבוע צריכים לקרוא "פרשת השבוע" מהחומש ועם רש"י, "שניים מקרא אחד תרגום", כך כתוב שצריך לקרוא. פעמיים לקרוא "פרשת השבוע" מהחומש ופעם אחת עם פירוש רש"י. יש עוד הרבה פירושים, יש ע"ב פירושים. ואפשר להוסיף, כי באמת מי שכתבו את הפירושים האלה, כל אחד היה מקובל גדול, רק תראה איך הוא כתב. רש"י היה מקובל, אבן עזרא, יש פירוש "באר מים חיים", יש המון פירושים באמת עמוקים. אז מה לעשות, לקרוא או לא לקרוא?

אני עניתי שיש איסור שהוא הכי חמור בתורה, "אל תעשה לך פסל ודמות". מה זה "פסל ודמות"? שאתה מדמיין במקום רוחניות גשמיות. אם אתה קורא "פרשת השבוע" ואתה מדמיין במקום זה סיפור היסטורי, אז אל תקרא סיפור היסטורי. 

למה "אל תעשה לך פסל ודמות" זה האיסור החמור ביותר שיש בתורה? אסור כי בגלל זה אי אפשר להגיע לרוחניות, זה כל האיסור. אתה לא עושה בזה שום דבר, אתה לא פוגע בקדוש ברוך הוא, אל תדאג, וגם בכל העולם שום דבר אתה לא עושה. אבל אתה נשאר בהמה כמו שהיום, כי אז אתה פשוט קורא רומן. לכן יש איסור. לכן צריכים להתייחס לתורה כמו שהיא באמת, השמות של הקדוש ברוך הוא, ואז זה יביא אותך למטרה.

זה שמשה כתב בצורה כזאת, כי הוא לא יכול היה למצוא שפה אחרת. האם בשפת האגדה, בשפת המדרש, בשפת ההלכה, בשפת הקבלה? כל השפות האחרות הן שפות שהרבה יותר קשה להביע בהן את כל הפרטים והפריטים שהוא רצה להביע, בשפות אחרות כמעט ואי אפשר. לכן הוא לקח את השפה הזאת, שפה שבה כותבים את כל הסיפורים. 

תלמיד: יש פה סתירה.

איזו סתירה? 

תלמיד: מצד אחד, אנחנו כן כל הזמן מקיימים מצוות, עושים כל מה שצריך.

המצוות שאתה מקיים, שאתה מניח תפילין, טלית, מברך, עושה, אוכל כשר וכל מיני דברים שאתה עושה, אתה עושה את המצוות האלה על פני כדור הארץ מפני שאתה נמצא בגוף, ואם לא תהיה בגוף לא תהיה לך הזדמנות לעשות אותן פעולות. זה לא אותן מצוות שכתוב בתורה. זה לא שהן לא אותן מצוות, כשאתה נמצא בגוף, אתה צריך גם אותן לעשות, אבל הן לא אותן פעולות שעל ידן אתה מגיע לשמות הקדושים. לשמות הקדושים אתה מגיע על ידי כך שאתה מתקן את הרצון, מתקין עליו מסך, מקבל בו אור. האור שמתגלה בתוך הרצון המתוקן נקרא השם הקדוש. 

תלמיד: אבל זה לא מה שהוא אומר, שאני צריך להניח תפילין ולעשות הכול כמו שצריך? 

איפה הוא כותב? אני לא מבין. 

תלמיד: הוא מדבר פה על מצוות במעשה. 

מה זה במעשה? מעשה נקרא שאתה עושה פעולה במעשה. אתה מתקין מסך על הרצון שלך. זה נקרא "מצוות מעשיות". 

תלמיד: מה זה נקרא שאני מניח תפילין? 

על מצוות של להניח תפילין על היד שלך, כמו שאתה עושה כל בוקר, הוא לא מדבר כאן. הוא מדבר על תיקון הרצון. למה אתה קורא מצוות מעשיות למצוות שאתה עושה עם התפילין בבוקר? למה אתה לא קורא מצווה מעשית למה שאתה עושה במעשה הפנימי, כשאתה מתקן את הרצון שלך? יש לך בפנים תרי"ג רצונות, אותם אתה צריך לתקן, לשם כך התגלגלת. אתה רוצה עוד פעם להתגלגל? בבקשה, עוד פעם. אבל תצטרך לתקן את תרי"ג הרצונות בנשמתך. אותם אתה צריך לתקן, על זה מדברת התורה. זה שבהתאמה לזה אתה צריך גם לעשות פעולות בעולם הזה, אלה מצוות בעולם הזה, אבל אתה רוצה הרי לתקן את עצמך כלפי העולם הרוחני. 

תלמיד: אני מבין, אבל יש פה איזו הפרדה.

יש כאן הפרדה, ההפרדה הזאת לא צריכה להכשיל אותך. מה ההפרדה? מה אני אשם בכך שאני לא כהן ולא לוי? אז אני לא יכול לעשות את מצוות של כהן ולוי בעולם הזה, וברוחניות אני כן צריך לעשות אותן. מה אני אשם שאני לא בכור ולא אישה, גם לה יש לה מצוות שאין לי, ואני, ברוך השם, עוד לא אלמן ולא מתגרש, יש גם מצוות של אלה. יש כל מיני מצוות, ברוחניות אתה חייב לעשות את כל המצוות האלה. הכול, מא' עד ת', מה שנקרא. את כל תר"ך הרצונות האלה יש בך, אתה חייב לעבור את כל המצבים. בגשמיות לא.

יש לנו בית מקדש? לא. אני לא חקלאי. אתה יודע מה זה להיות חקלאי לפי התורה, בזמן שבית המקדש היה קיים, איזה דינים, אילו הלכות. ואני לא עובד בבית המקדש, לא מביא קורבנות, ביכורים, שום דבר. ואני לא הכהן הגדול וכל הדברים האלה. אני לא. 

אז מה שנותנים לנו כאן בעולם הזה, אלה סימנים. כמה יש אותם? ומי שמשלב באיזו צורה, שיעשה או לא יעשה. זה לא שייך לדרך רוחנית, מפני שברוחניות אתה חייב לתקן כל תר"ך חלקי הנשמה, שזה נקרא תרי"ג מצוות וז' מצוות דרבנן. 

אני לא מבין, מה כאן קשה? 

תלמיד: קשה שיש כמה פעולות שאני עושה ביום.

מה שאתה עושה ביום, בגוף שלך, או ברצון הבהמי, האנושי שלך, כלפי כל הסובבים אותך, סתם כך, כמו אדם שחי בעולם הזה, זה לא שייך בכלל לתורה, זה לא שייך להתקדמות, זה לא שייך לבורא. 

לפני עשרת אלפים שנה, בעולם שלנו היו גם אנשים, והם לא ידעו על תורה ומצוות. הם חיו, הייתה להם אישה, ילדים, מקום שבו היו גרים, מה שהיו אוכלים, כל מיני דברים. זה היה שייך לרוחניות או לא? 

כמו החיים הרגילים שלך, ללא הקבלה, זה לא שייך לרוחניות. זה הקיום הבהמי בעולם הזה. אנחנו לא יכולים להגיד שזה מנותק לגמרי מהעולם הרוחני, זה לא מנותק, הכול כאן ענפים, אבל זה רצון לקבל שנמצא בדומם, צומח, חי, מדבר שבעולם הזה, ושבהדרגה לפי השעון הכללי של המציאות, הולך ומתקדם לגמר התיקון בהילוך שלו. 

אחר כך הגיע מצב שהרצון לקבל הכללי הזה, שבכל בני האדם, הגיע למצב כזה שהתחילו לרדת מלמעלה חלקי נשמה. מה זאת אומרת? שעל הרצון לקבל שמלובש בכל הבריות, אני חושב על בני אדם, התחיל גם להאיר אור מלמעלה וכבר לברר את הרצון לקבל. כשהאור מאיר מלמעלה, זה נקרא שהנקודה שבלב כבר נכנסת.

אז היא נכנסה במישהו שנקרא אברהם. אנחנו יודעים אחר כך שקראו לו אברם, אברהם, וממנו התחיל עניין הקבוצה. אז לקחו אותו, זאת אומרת הוא הראשון שגילה את הבורא, ואחריו הוא התחיל את כל השלשלת הזאת עם התלמידים. אם לא היה דבר כזה, אז כל האנושות הייתה ממשיכה בלי בירור רוחני, אלא לפי השעון הכללי של כל היקום, של כל המציאות. מאברהם והלאה מתחילה להיות באדם בחירה חופשית. במידה שמאיר אור, כבר יש לאדם אפשרות לעשות פעולות נוספות, מתוך עצמו. 

איזו פעולה אני יכול לעשות מתוך עצמי? רק בחיבור בין הנשמות. אז אני צריך עוד מישהו לידי ועוד מישהו. אני לא יכול שיהיה מישהו באמריקה או אוסטרליה. גם היו אינדיאנים באותו זמן כמו שהיה כאן אברהם. אבל מה, אין לי איתם קשר, אני צריך שמישהו יהיה לידי, חבר שלי, להתפעל ממנו, לקחת ממנו משהו. הבחירה החופשית היחידה, היא רק לקבל חיסרון נוסף משווה לי.

כמו שהיה בזמנו של אברהם, גם בזמננו. מה הבורא אמר לו? הרבה ארבה את זרעך ככוכבים, כה יהיה זרעך וכן הלאה. זאת אומרת, נתן תנאים לבחירה חופשית. לכן הייתה צריכה להיות איזו קבוצה עם קירבה אחד לשני, שאחד יתפעל מהשני, ייקח מהשני את הרצון. לכן אין לך מקובל אחד פה ושם, אלא צריכה להיות קבוצה שקראו לה "יהודים". סתם עיראקים, פרסים, התחילו לקרוא להם יהודים, עברים, בגלל שהעם עבר מעֶבֶר לישראל, מארץ ישראל.

אז תבדיל בין הנשמה הזאת שמתלבשת באדם שאותה צריך לתקן, לבין הגוף.

תלמיד: אני מבדיל, כל הלימוד שאנחנו עושים, אנחנו עושים בשביל הנשמה הזאת, אברהם הזה, ועכשיו דורות שלמים עושים את הפעולה המאוד מאוד כואבת הזאת. וכשיגיע לי ילד, אני גם אעשה לו את זה. זה דבר מטורף, למה אני עושה כזה דבר, מה זה כל כך חושב?

העניין הוא, יש אנשים אתה רואה בעולם שלנו, שהם עושים רק פעולות חיצוניות, ולא מגיעה להם הארה מלמעלה ולא עושים פעולות פנימיות .אתה רוצה לשאול כך, מה ההבדל בין שני סוגי האנשים האלו, שעושים בחיצוניות מה שעושים בפנימיות. ההבדל פשוט מאוד, ההתאמה לאברהם.

תלמיד: אני שואל איפה יש חיבור בין הדבר הזה שאנחנו עושים רק בפנימיות, איפה בכל זאת יש איזו נקודת חיבור שאפשר למצוא בה היגיון?

אם אתה עושה פעולות בגוף שלך, זה נקרא שאתה עושה בלי לדעת שעל ידי זה אתה עושה תיקונים רוחניים, שום דבר. פשוט כמו בן אדם שלמד בחדר, בישיבה, בכולל, יהודי טוב, עושה מה שלומד. אז אתה עושה התאמה בדרגה שלך במקום שבו אתה נמצא, זה נקרא "דומם דקדושה". אתה עושה תיקונים, אבל התיקונים האלה הם דומם דקדושה, זה לא נותן לך אפשרות לצמוח. אבל אלה תיקונים.

כמו שמלמעלה הגיע אור והתלבש בחומר, ובחומר הזה עשה העתקה לרוחניות, ויש לנו בעולם הזה דומם, צומח, חי, מדבר, ובמדבר יש כאלו שהם תוצאה מאברהם או מהגרים, לא חשוב, אחר כך נדבר על גרים, אז בדומם הזה יש ניצוצי אברהם, רק הם לא מפתחים אותם. עדיין לא הגיעה להם הארה מלמעלה, שתעורר אותם לרוחניות.

אז הם עושים את התיקון הזה בדרגת דומם דקדושה. זה תיקון. אתה לא יכול למחוק את זה. מזה אתה לא יכול לחיות. לחיות זאת אומרת להוסיף, לכן זה נקרא דומם. דומם זה חוסר חיים רוחניים. אם אתה רוצה להיות מעבר לזה, כבר אתה צריך להוסיף את העבודה העצמית, אבל עבודה עצמית היא על ידי זה שאתה לוקח חסרונות מבחוץ כביכול, מוסיף מעצמך, מהבחירה החופשית היחידה שיש לך, ועל ידי זה מזמין הארת יתר מלמעלה, או קולט יותר ממה שמגיע מלמעלה.

אז אתה כבר נכנס לקיום מצוות רוחניות, ותבדיל בין שני הדברים האלה, לכן זה נקרא עבודת ה'. קבלה זה בעצם עבודת ה'. אז אתה נכנס לעבודת ה'. וככה אתה נמצא ב"קיום מצוות אנשים מלומדה" מה שנקרא.

 וזה לא סותר את זה, בעצם צריך להיות גם זה וגם זה. אבל זה שנמצא רק בדומם דקדושה נדמה לו שאתה מבטל אותו, כי בשבילו רק זה חשוב. אם יש עוד משהו חשוב, זה כבר הופך להיות לא כל כך חשוב. ואנחנו רואים, אלה שבאמת מתחילים ללמוד פנימיות, מתחילים לזלזל בחיצוניות. עד כדי כך, שאדם שכל הזמן עשה מצוות וכל מיני דברים, כשמגיע ובאמת מתחיל ללמוד קבלה, פתאום הוא שוכח שבכלל הוא צריך משהו. מתוך הרגל הוא עושה עוד כל מיני דברים, אבל אם זה לא מתוך הרגל, הראש שלו כבר "בעננים" מה שנקרא, באמת בעננים, למעלה. 

ואנחנו רואים עד כמה המעשה הגשמי נחלש. גם בעבודה, גם במשפחה, בכל הדברים. כל כולו, אם קשור לרוחניות, מזלזל בגשמיות נורא. אז כביכול צודקים אלה שאומרים שמי שלומד קבלה הוא ממש לא מקיים בצורה כמו שצריך מצוות במעשה, כאן בעולם הזה. הם צודקים בזה, ואנחנו רואים שזה כך, בואו לא נסתיר את הדברים האלה, סך הכול זה מה שקורה. אז צריכים לחקור למה התופעה הזאת בכל זאת נמצאת. או שאנחנו לומדים דבר לא טוב חס שלום, או שאנחנו טועים, לומדים אותו בצורה לא נכונה, או שזה דבר טבעי שכך יקרה, ואחר כך אולי זה יחזור בצורה אחרת, במדרגה אחרת, בקיום אחר, הדדי, גם רוחני, גם גשמי. אבל בדברים האלה אתה לא יכול לסגור עיניים, זה מה שיש. 

תלמיד: למה אנחנו מסכימים לתופעה הזאת? לא למה היא קיימת.

למה אנחנו מסכימים או לא מסכימים, ברוחניות אין דבר כזה להסכים או לא להסכים. ברוחניות יש קביעת המצב שאני בו נמצא.

כמו שלמדנו אתמול. בא אליי אור מיוחד שמחזיק אותי באיזו דרגה, אז אני גנב. בא אליי אור שהוא פחות מזה, אז אני הופך להיות גזלן. בא אליי אור שהוא יותר מזה, אז אני הופך להיות צדיק. הכול תלוי במידת האור שמאיר עליי. אתה יכול להגיד, "אוי ואבוי, אני גזלן", אבל לא יעזור לך כלום, כי המצב הוא מצב בפני עצמו ואתה נותן לו שם. נתת לו שם, זהו, אתה לא יכול לשנות. אתה רוצה לשקר, אז תדביק על המצב הזה שם שאתה צדיק, אומנם זה לא יעזור, אבל לך זה יהיה קצת אחרת. 

זה מה שאתה אומר, למה אנחנו לא מתנגדים לזה, למה אנחנו מסכימים עם זה. אני מדבר על המצב בפני עצמו, אני לא מדבר איך אני צריך להגיב עליו. אני אומר שאני רוצה או לא רוצה, מסכים או לא מסכים, זה המצב, ככה זה קורה, שאדם שמתחיל לעסוק בפנימיות מזלזל בגשמיות כמעט עד הסוף.

תלמיד: ואין מה לעשות עם זה.

זה אני לא אמרתי, אני עכשיו לא רוצה לדבר על מה לעשות. אבל בזה הם צודקים, איך זה קורה בצורה חיצונית, ואני גם רואה שזה כך, אני מסכים איתם שזה מה שקורה. וההפך, אנשים שלמדו את הקבלה בצורה נכונה ועקב זה זלזלו במצוות מעשיות, ואחר כך שכחו מה זה הלימוד הנכון וחזרו להיות כמו שהיו, מתחילים לקיים ומתחילים להיות חרדים טובים. אני רואה את כל השינויים האלה, את כל הספקטרום של האפשרויות. 

אני מדבר על תופעה, אני לא אומר שהיא טובה, לא טובה, אני לא קובע. זה כמו שאריה טורף משהו ואוכל, אז הוא לא בסדר. זה טבע, הוא עשה כי הטבע מחייב אותו. גם אצלנו, הטבע שאיתו אנחנו הולכים עכשיו כל רגע ורגע מחייב אותנו כך להתנהג. זה ידוע מדורי דורות שככה זה, יש על זה הרבה סיפורים, כמו שפתאום גילו וראו דרך החלון שאחד מדליק נר בשבת. מדובר על כאלה סיפורים מלפני 300-400 שנה, ואני לא חושב שהסיפורים האלה הם שקר, שסתם המציאו אותם מתנגדי קבלה, לא, אני מדבר ברצינות, התופעות האלה הן תופעות ידועות, ראיתי אותן והרגשתי אותן על עצמי. 

מה הם הדברים האלה, למה הם כך, על זה נדבר. יש לזה סיבה וכוונה מלמעלה. כל מה שנעשה, נעשה מלמעלה, זה קודם כל. איך אנחנו צריכים להתייחס, האם להתנהג בהתאם לזה, להתגבר, לא להסכים, אלו דברים שנדבר עליהם, אבל התופעה קיימת. זה לא צבא שאתה יכול להגיד, "לא, זה לא יכול להיות", זה כן קיים. לכן קודם כל קביעת המצב, זה אמת.

אני, כדי ללמוד את עצמי, צריך לראות את עצמי בעיניים אחרות, ואני רואה שהם צודקים בזה, אני יודע על עצמי. נברר את כל הדברים האלה. 

(סוף השיעור)