שיעור בוקר 04.10.2025 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור מוקלט מתאריך 15.12.2021

https://kabbalahmedia.info/he/lessons/series/cu/pIdSBGi9?activeTab=downloads&mediaType=video

ספר "כתבי בעל הסולם", חלק מאמרי "שמעתי", עמ' 617

מאמר קט"ו "ענין דומם, צומח, חי, מדבר"

אנחנו יודעים שהבורא שהוא רצון להשפיע שרצה לברוא את הנברא ולהביא את הנברא לדרגה שדומה לו, ולכן הנברא בסופו של דבר ייקרא "אדם", הדומה לבורא, הוא ברא את הנברא ברצון לקבל, בצורה הפוכה ממנו, מהבורא, שתכונתו היא רצון להשפיע. זה מה שמאפיין את הנקודה העיקרית, היסודית - ההבדל בין הבורא לנברא.

הבורא הוא רצון להשפיע, כך אנחנו לומדים ומגלים מתוך החיפוש שלנו, המחקר שלנו, ההיכרות, ההתקרבות לכוח הזה, והנברא הוא ההיפך, הוא רצון לקבל. כדי להיות נברא הוא חייב להיות הפוך, נבדל מהבורא, ולהבין את עצמו, את הבורא ואת הפער ביניהם, ומזה הנברא מעצב את עצמו במציאות. אם לא כן, הוא לא ייקרא נברא, אלא דווקא במידה שהוא מרגיש עד כמה הוא ההיפך מהבורא, ועד כמה הוא יכול להידמות לו, בדבר והיפוכו. כלומר, הנברא חייב להיות כלול משני הכוחות האלה שישנם בטבע, ואין יותר משני הכוחות האלה, כוח השפעה וכוח קבלה. לכן במידת ההתמזגות שיש בנברא בין כוח המקבל לבין הכוח המשפיע, בזה הנברא קובע את הדרגה שלו, את המצב שלו, את המעמד שלו, ואת המרחק שלו, שזה העיקר, מהבורא.

יש לנו סך הכול ארבע דרגות שהן מבדילות אותנו מההתאמה לבורא בצורה שלמה. ארבע הדרגות האלה נובעות מזה שהאור שבונה את הרצון, כוח ההשפעה שבונה את כוח הקבלה, הוא צריך לעבור ארבע דרגות. הוא בעצמו בחינת שורש, כמו שאנחנו לומדים מארבע בחינות דאור ישר, והוא צריך לעבור את בחינות א', ב', ג', ובבחינה ד', הרביעית האחרונה, הוא קובע שהנברא יהיה ברצון לקבל אך לקבל, הפוך מבחינת שורש, ואז הוא ייקרא נברא.

הנברא הזה גם צריך להיות ברשות בפני עצמו, שיוכל לעשות צורות הפוכות מהבורא. זה מה שאנחנו רואים שקורה בטבע שלנו, שאנחנו לא מסכימים, לא רוצים, לא רוצים להיות בשליטת הבורא אלא רוצים להיות בשליטה שלנו. הנטייה הזאת נקראת "יצר הרע", האגו שלנו, וכך אנחנו מתפתחים. לכן כל העבודה שלנו בין כתר למלכות היא בעניין מי ישלוט, "מי ימלוך" כמו שכתוב, או הבורא, בחינת השפעה, או הנברא, בחינת קבלה, וכך אנחנו תמיד יכולים לשקול איפה נמצא הנברא לעומת הבורא.

בלהידמות, להתאים את הנברא לבורא, אנחנו מדברים על ארבע הדרגות האלה. את בחינת שורש אנחנו לא מביאים בחשבון, כי זו תכונת הבורא, השפעה, אבל אחר כך יוצאות בחינות א', ב', ג', ד', שכך הנברא מתפתח. ואם הוא רוצה אחר כך להגיע להשתוות לבורא אז הוא צריך לעשות את הפעולות ההפוכות מהטבע שלו.

נקרא מה שכותב לנו בעל הסולם ונראה עד כמה אנחנו יכולים להתקדם בזה, להידמות לזה.

קטו. ענין דומם, צומח, חי, מדבר

שמעתי ת"ש ירושלים

"דומם: הוא בחינת שאין לו רשות בפני עצמו. אלא רשות של בעל הבית עליו. והוא מוכרח למלאות כל חשקו ורצונו של בעל הבית. לכן, היות שהשם ית' ברא את הבריאה לכבודו, כמ"ש "כל הנקרא בשמי וכו' לכבודי בראתיו", היינו שהשם ית' ברא את הבריאה לצורכי עצמו, הטבע של בעל הבית נטבע בהנבראים. היינו, שכל אחד מהנבראים אינם יכולים לעבוד לתועלת זולתו, אלא לתועלת עצמו."

זו הדרגה הראשונה של התפתחות הרצון לקבל. הוא לגמרי לא עושה מעצמו שום דבר, לא מסוגל להשתנות כלפי עצמו, כלפי בעל הבית, כלפי הרצון לקבל וכלפי הרצון להשפיע, הוא נמצא בשליטה ישירה ומוחלטת בהשפעת הבורא עליו. זאת אומרת, אותו רצון לקבל כמו שהבורא אומר, "בראתי יצר הרע", אותו יצר הרע שולט בנברא והנברא מבצע את הפקודות של האגו שלו, של הרצון שלו, או של בעל הבית, מה שהבורא ברא, ולנברא אין שום אפשרות להבין שצריך להיות משהו נגד, שונה, אלא הכול עושה לטובת אותו רצון לקבל, אותו הכוח שפועל בו, שורה בו, ובדרגה הזאת הוא נקרא "דומם".

זאת אומרת ביחס שלו, הוא לא יכול להתנגד, לא יכול להרגיש שהוא שונה מהכוח שמחייב אותו, לכן נקרא דומם. הוא עושה הרבה דברים, הוא יכול להפוך את כל העולם, אבל אם הוא בזה פועל רק מתוך הטבע שלו שהטביע בו הבורא, הבורא נקרא "הטבע", אז אנחנו אומרים עליו שהוא דומם. כי מעצמו לא עושה שום תנועה כנגד אותו המצב שהטבע ממלא אותו.

"דומם: הוא בחינת שאין לו רשות בפני עצמו". זאת אומרת לא יכולים להגיד שיש לו איזו מחשבה, רצון, תנועה, פעולה שהוא מעצמו מייצב. אלא כל הפעולות, גם התגובות, כל מה שקורה לו, הוא יכול להיות מאוד אקטיבי כביכול, זאת אומרת פועל ועושה כל מיני דברים, אבל עושה אך ורק מתוך הרצון, מתוך הכוח שמקבל מהטבע. לכן כתוב "אלא רשות של בעל הבית עליו. והוא מוכרח", מוכרח "למלאות כל חשקו ורצונו של בעל הבית. לכן, היות שהשם ית' ברא את הבריאה לכבודו, כמ"ש "כל הנקרא בשמי וכו' לכבודי בראתיו", היינו שהשם ית' ברא את הבריאה לצורכי עצמו, הטבע של בעל הבית נטבע בהנבראים. היינו, שכל אחד מהנבראים אינם יכולים לעבוד לתועלת זולתו, אלא לתועלת עצמו". בלבד.

זה מה שהבורא ברא בנברא. ואם הנברא עושה את זה בצורה ישרה, מוחלטת כמו כל בני האדם בעולם, כלומר כל אחד נפעל על ידי כוח הרצון לקבל שבו וכך הם פועלים, במידה שכל אחד יכול לפעול לטובת עצמו כמו שהבורא ייסד אותם, לפי זה הם מקיימים את רצון הבורא כלפיהם בדרגת הדומם.

זו הדרגה הראשונה של התפתחות הנברא. הוא נקרא "דומם" מתוך זה שלא יכול לעשות מעצמו שום תנועה חופשית וגם לא מבין. ויש כאן ודאי גם דרגות, במידה שהוא נמצא ברצון שלו ומבין שאת הרצון הזה מקבל מלמעלה או בכלל לא מבין. זאת אומרת בדרגת הדומם יש גם דרגות דומם, צומח, חי, מדבר, זו התפתחות בתוך הדומם, באיזו מידה הוא מתקדם להבנה שהוא נמצא בשליטת בעל הבית. כמו שאנחנו נגיד לומדים על גלות מצרים. הרגשת הגלות, שאתה לא יכול לעשות משהו חוץ מהטבע שלך, זו השגת דרגת הדומם.

"צומח: הוא שכבר יש לו רשות בפני עצמו במקצת. שכבר יכול לעשות דבר, שהוא בהיפוך מדעת בעל הבית. היינו, שכבר יכול לעשות דברים, שאינם לתועלת עצמו, אלא להשפיע. וזהו כבר ההיפוך, ממה שיש ברצון בעל הבית, שהוא הטביע בהתחתונים, שיופעלו רק ברצון לקבל לעצמו. אבל עם כל זה, כמו שאנו רואים בצמחים הגשמיים, אף על פי שהמה בעלי תנועה, שמתפשטים באורך וברוחב, ומכל מקום תכונה אחת יש לכל הצמחים.

זאת אומרת, שאין אף צמח אחד יכול נגד שיטת כל הצמחים, אלא שמחויב לשמור את חוקי הצמחים, ואין לו שום כח שיוכל לעשות נגד בני גילו. זאת אומרת, שאין לו בחינת חיים בפני עצמו. אלא שהוא חלק מחיי כל הצמחים בכלל. זאת אומרת, שלכל הצמחים יש בחינת חיים אחת, שצורת החיים אחת הוא לכל הצמחים כולם, שכל הצמחים דומה לבריה אחת. והצמחים באופן פרטי דומים לאברים של הבעל חי הזה.

וכמו כן ברוחניות, אלו האנשים שכבר יש להם כח להתגבר על הרצון לקבל במקצת, אבל הם משועבדים להסביבה, אבל לעשות בהיפוך מהסביבה, שבו הוא נמצא, אין לו עוד הכח הזה, אלא על כל פנים הוא עושה להיפוך, ממה שהרצון לקבל שלו רוצה, היינו שהוא כבר עובד עם רצון להשפיע".

מה הוא אומר? אחרי שפועל בתוך הנברא רק אותו הרצון שבא מהבורא, מתפתח בנברא, ודאי שעל ידי כל מיני פעולות שהנברא מפתח בכוונה, ועושה בזה מאמצים משלו, רצון חדש. הרצון הזה הוא כביכול נגד הבורא, בנוסף לטבע שהבורא הטביע בנבראים. כך מגיע הנברא לדרגה השנייה של ההתפתחות, שנקראת "צומח".

מה הוא כותב על צומח?

"צומח: הוא שכבר יש לו רשות בפני עצמו במקצת". רק במקצת לעומת מה שעוד יתפתח, "שכבר יכול לעשות דבר, שהוא בהיפוך מדעת בעל הבית". במקצת כבר מופיע בו ולפי זה הוא נקרא צומח. "היינו, שכבר יכול לעשות דברים, שאינם לתועלת עצמו, אלא להשפיע". זאת אומרת, אם יש לו כוח לפעול מעבר לרצון שלו, בניגוד לרצון שלו, אז נקרא שהוא כבר צומח. מה שאין כן אם לא יכול לצאת מהרצון שלו, מגדרו, מהרצון לקבל שלו, אז נקרא עדיין דומם.

אם יוצא מהרצון שלו, "וזהו כבר ההיפוך, ממה שיש ברצון בעל הבית, שהוא הטביע" בנבראים, רק רצון לקבל "[בהתחתונים,] שיופעלו רק ברצון לקבל לעצמו. אבל עם כל זה, כמו שאנו רואים בצמחים הגשמיים, אף על פי שהמה בעלי תנועה, שמתפשטים באורך וברוחב, ומכל מקום תכונה אחת יש לכל הצמחים", קצת רצון להשפיע. על ידי זה הם מתפתחים ולא נשארים באותו מצב כמו שהבורא ברא אותם.

זאת אומרת, לא חשוב לנו באיזו דרגה נמצא הדומם, הוא יכול להיות גדול מאוד, זה יכול להיות בן אדם שעושה המון פעולות ומאוד בולט ומשפיע על כולם, כביכול עושה כל מיני פעולות, אם הוא לא מתעלה לרצון להשפיע מעל הטבע שהבורא ברא בו, הוא נקרא דומם, ולא פועל בכוחות עצמו אלא רק בכוחות שהבורא החדיר בו מלכתחילה.

"זאת אומרת, שאין אף צמח אחד יכול" לפעול "נגד שיטת כל הצמחים, אלא שמחויב לשמור את חוקי הצמחים, ואין לו שום כח שיוכל לעשות נגד בני גילו. זאת אומרת", הוא לא מסוגל לצאת מהטבע שבו נברא, שבו מתקיים, "שאין לו בחינת חיים בפני עצמו". זאת אומרת בכל זאת מוגבל. אומנם עושה פעולות למעלה, בניגוד לדרגת הדומם, אבל הפעולות האלו רק במקצת מתעלות מעל דרגת הדומם. כל הכוחות שלו הם רק לא להיות דומם, אלא בכוח לפתח את צורת הצומח. "אלא שהוא חלק מחיי כל הצמחים בכלל". הוא לא יכול לצאת מהחוק של כל הצמחים, נמצא באותה הביולוגיה, באותם החוקים. "זאת אומרת, שלכל הצמחים יש בחינת חיים אחת, שצורת החיים אחת הוא לכל הצמחים כולם, שכל הצמחים דומה לבריה אחת", לצמח אחד. "והצמחים באופן פרטי דומים לאברים של הבעל חי הזה".

זאת אומרת, כך אנחנו מדברים. כל הצמחים בעולם כביכול קשורים בצורה תת קרקעית, הם מדברים כביכול זה עם זה, יש להם איזו שפה, יש התקשרות ביניהם על ידי זה שמפרישים כל מיני ריחות, הורמונים לאוויר, וכך הם נמצאים בחיים משלהם.

"זאת אומרת, שאין אף צמח אחד יכול" לעשות משהו "נגד שיטת כל הצמחים, אלא שמחויב לשמור את חוקי הצמחים, ואין לו שום כח שיוכל לעשות נגד בני גילו". זאת אומרת, הוא לא יכול לפרוץ מכל החוקים של הצמחים. "זאת אומרת, שאין לו בחינת חיים בפני עצמו", לאף צמח. הוא חייב לקיים את החוקים של הבוטניקה, של עולם הצמחים. "אלא שהוא חלק מחיי כל הצמחים בכלל. זאת אומרת, שלכל הצמחים יש בחינת חיים אחת, שצורת החיים אחת הוא לכל הצמחים כולם, שכל הצמחים דומה לבריה אחת. והצמחים באופן פרטי דומים לאברים של הבעל חי הזה".

זאת אומרת שכולם קשורים יחד ועל כולם יחד פועל אותו כוח הטבע. יש שמש או יש מים או אין שמש, אין מים, אין אוויר, בהתאם לזה כל הצמחים סובלים ומרגישים את השפעת כוח הטבע העליון הכללי עליהם. זה עדיין דרגת הצומח.

ממשיך בעל הסולם, "וכמו כן ברוחניות, אלו האנשים שכבר יש להם כח להתגבר על הרצון לקבל במקצת, אבל הם משועבדים להסביבה" אפילו שיכולים קצת להתרומם מעל הרצון לקבל שלהם, הסביבה עדיין תופסת אותם, הם מרגישים שלא יכולים לעשות משהו נגד הסביבה, בהיפוך מהסביבה, "אבל לעשות בהיפוך מהסביבה, שבו הוא נמצא, אין לו עוד הכח הזה, אלא על כל פנים הוא עושה להיפוך, ממה שהרצון לקבל שלו רוצה" אבל לא מהסביבה, "היינו שהוא כבר עובד עם רצון להשפיע.

ובזה הוא נעשה לדרגת הצומח. הוא לא ממש מתנגד לסביבה, הוא לא יוצא דופן, לא בולט מהם, אלא במקצת, בתנועות שלא נראה בהן יגיעה, עבודה וסיכון פרטי.

דרגת ההתפתחות הבאה היא "חי: בעלי החי, אנו רואים שלכל אחד מהם יש להם תכונה בפני עצמו. ואינם משועבדים להסביבה." זאת אומרת, אם כל הצמחים כאילו קשורים זה לזה, דומים זה לזה, יש להם אותו טבע, ואותה התקשרות ביניהם לסביבה, גשם, שמש, אוויר וכן הלאה, משתמשים בכמה שהם צריכים, ואיך שהם מגיבים, אז לדרגת החי, לא. שם כל אחד נפרד, לא קשור לכולם, והם לא יכולים להשפיע אחד על האחר. נניח יש חיות בדרום אמריקה, והן לא שייכות לאותם סוגי חיות או אפילו לא אותם הסוגים שחיים באפריקה או באירופה. "אלא לכל אחד יש הרגשה ותכונה בפני עצמו. ובטח שהוא יכול לפעול מה שהוא נגד רצון בעל הבית. היינו, שיכול לעבוד בבחינת השפעה. וגם אינו משועבד להסביבה. אלא שיש לו חיים בפני עצמו, מבלי שחיותו יהיה תלוי בחיים של חבירו. אבל יותר מישותו עצמו אינו יכול להרגיש. היינו, שאין לו הרגש הזולת, וממילא שאינו יכול לדאוג עבור הזולת."

זאת אומרת, ההבדל בין דרגת החי לדרגת הצומח, הוא בזה שבדרגת החי הוא קונה עצמאות מהסביבה, עצמאות יחסית, ויש לו הרגש הזולת, שמישהו שונה ממנו, והוא שונה מהזולת, הוא מתחיל להשיג את זה. וגם בזה יש ארבע דרגות, זאת אומרת בדומם, צומח, חי, ומדבר, בכל דרגה יש גם ארבע דרגות.

זה כמו שאנחנו מדברים על צורות האופי באדם, סנגוויני, כולרי, פלגמטי ומלנכולי¹, ויש ביניהם עוד התכללות כך שבמקום ארבעה סוגים, יש ששה עשר. זה ידוע.

אז מה היא דרגת החי באדם? "חי: בעלי החי, אנו רואים, שלכל אחד מהם יש להם תכונה בפני עצמו." זאת אומרת לא כמו הצמחים, שכל הצמחים הם אותו הדבר, "ואינם משועבדים להסביבה. אלא לכל אחד יש הרגשה ותכונה בפני עצמו. ובטח שהוא יכול לפעול מה שהוא נגד רצון בעל הבית." זאת אומרת, הוא כבר יכול לפעול כנגד הרצון לקבל שבעל הבית, הבורא מחזיק, ברא וההחדיר בתוך הנבראים. אז הוא כבר נמצא במצב שיש לו דבר והיפוכו. יש בו רצון להשפיע, יש בו רצון לקבל, והוא ממש נמצא במעמד שיש בו או יותר ברצון לקבל, ופחות ברצון להשפיע, או ההיפך, או ביניהם, אבל כבר יש לו הרגשה מי הוא בעל הבית, מה זה אני, ואיפה אני נמצא לעומת בעל הבית. "היינו, שיכול לעבוד בבחינת השפעה. וגם אינו משועבד להסביבה." זאת אומרת הוא יכול להתרומם מהסביבה, מה שאינו כן בצומח, הוא לא מסוגל. "אלא שיש לו חיים בפני עצמו, מבלי שחיותו יהיה תלוי בחיים של חבירו. אבל יותר מישותו עצמו", מזה שמרגיש את עצמו "אינו יכול להרגיש." הוא עוד לא יכול לצאת מעצמו ולהיכנס לסביבה, לחברים, למישהו ולהרגיש מה הם מרגישים, אלא בכל זאת הוא מרגיש, ובתוכו זה מתרחש. "היינו, שאין לו הרגש הזולת, וממילא" מתוך זה "שאינו יכול לדאוג עבור הזולת."

זו דרגת החי. כמו שאנו רואים זו דרגה מאוד חשובה. כי הוא כבר יכול להתכלל במשהו עם הזולת, הוא מבין מה חסר לו, והוא לא יכול להתחבר עם הזולת בצורה שהיא למעלה מהטבע שלו, אבל לכל אחד יש תכונה בפני עצמו, והם לא משעובדים לסביבה כמו הדומם והצומח, יש להם חיים בפני עצמם. לעומת הצמחים שבסך הכול החיים שלהם לפי אותן העונות, אותם הדברים. מה שאינו כן כאן, אנחנו רואים שבדרגת החי, לכל אחד יש חיים משלו, ודאי שגם הם לפי העונות ולפי כל מיני פעולות שהטבע מחייב אותם, אבל כבר יש להם חיים בפני עצמם. זו דרגת החי.

ועל דרגת המדבר אומר בעל הסולם,

"מדבר: יש בו מעלות:

א. שהוא עושה נגד רצון בעל הבית," נגד הרצון לקבל שבעל הבית מטביע בנבראים, כלומר יש לו כוח נגד הבורא.

"ב. שאינו משותף לכל בני גילו, כמו הצומח." שהוא כמו כל הצמחים ואין לו שום אפשרות, אפילו אין לו רצון לצאת מאותה הסביבה, אותה הגדר כמו הצמחים "היינו," דרגת המדבר "שאינו תלוי בהסביבה,

ג. שגם מרגיש את הזולת. לכן יכול לדאוג עבורם ולהשלימם." זאת אומרת, להרגיש מה חסר להם, ומה טוב אם הוא יכול להשלים. זאת אומרת, יש לו ממש אפשרות לצאת מעצמו, ולהרגיש בצורה בלתי תלותית בעצמו, באותו הרצון לקבל, באותו האגו שבעל הבית, הבורא החדיר בו. ואז הוא נמצא למעלה מהאגו שלו, יכול להרגיש את הזולת, ויכול כמו שהוא אומר "על ידי זה שמרגיש ומצטער עם הצבור, ויכול לשמוח בנחמת הצבור. וכן הוא יכול לקבל מהעבר והעתיד. מה שאין כן הבעל חי, שאינו מרגיש רק את ההוה, וגם רק פרטיות עצמו."

אז ודאי שלא הדומם, לא הצומח ולא החי, יכולים אפילו במקצת להיות דומים לדרגת המדבר, לדרגת האדם. כי שלושת המרכיבים האלו שבהם מדובר על בעל הבית לא קיימים בהם.

1.הוא יכול לפעול נגד הרצון של בעל הבית, זאת אומרת לעשות צמצום על הרצון לקבל שלו, להתעלות ולהשפיע.

2. הוא יכול להתקשר לסביבה או להתנתק מהסביבה, לא כמו הצומח ואפילו לא כמו החי.

3. יש לו גם הרגשת הזולת, אם הוא רוצה לפתח אותה, הוא יכול לפתח אותה, ויכול לפתח את עצמו להרגשת הזולת בזה שהוא דואג להם, מרגיש כמה הוא תלוי בהם בדרגת המדבר, וכמה הם תלויים בו, וכך בעצם הוא מתקדם.

שאלה: לאיזו פעולה פרקטית צריך להביא אותנו המידע שקיבלנו עכשיו מהמאמר?

רב"ש מעביר לנו מה שהוא שמע, כך נקראת המחברת הזאת, "שמעתי", שהוא כתב מדברי בעל הסולם. הוא מעביר לנו בה דברים שבעצם פותחים לנו את הכניסה הנכונה להתקשרות בינינו, ולהתקשרות בצורה נכונה עם הבורא. זאת אומרת, את הכניסה לעבודה רוחנית, זה מה שהוא עושה. ואנחנו בהתאם לכל מאמר ומאמר, צריכים להשתדל להבין אותו, להרגיש אותו, ולממש אותו, זה מה שחשוב.

שאלה: נראה שתמיד אנו עוברים את התהליך הזה של דומם, צומח, חי. כיצד לזרז את הזמן כך שאת כל התהליך נעבור במדבר?

אתה רואה כאן, כל העניין הוא בנברא, אם הוא מרגיש שיש לו נטייה לגדול, להשתמש נכון בטבע שלו, אז השימוש הנכון בטבע שלו, הוא להתעלות למעלה מהטבע בניגוד לבעל הבית, זה מה שהוא אומר לנו כאן. זאת אומרת, אם הבורא ברא רצון לקבל, אז סך הכול מה שאני צריך זה להתעלות מהרצון לקבל. כלפי מה בפועל אני עושה את זה? רק כלפי הזולת, כלפי החברים.

זאת אומרת, אם אנחנו מתקשרים בינינו בצורה טובה, בזה אנחנו כבר יוצאים מדרגת הדומם לדרגת הצומח. כמו שהוא מסביר לנו, שלכל הצמחים יש את אותו הטבע, אבל כבר יש להם תנועה מעצמם, הם עשו משהו כדי לגדול. כדי לספוג כוחות, ולהוציא כוחות ותכונות שהם צריכים כדי לגדול. זה עניין הבירור של כל רצון לקבל בדרגה שלו.

זאת אומרת, אנחנו צריכים לברר במצב שלנו מה טוב לנו, ומה לא טוב לנו כדי לגדול בצורה עצמאית. עצמאית ממה? מהרצון לקבל שהבורא ברא בנו. זאת אומרת, כך כביכול אנחנו מתנגדים לאותם כוחות הטבע שהבורא הטביע בנו, ורוצים כוחות אחרים.

וכוחות אחרים אנחנו יכולים לקבל במידה שאנחנו קשורים זה לזה, כי זה עיקר ההבדל שיש בין הדומם לצומח, לכל הצמחים יש את אותו הטבע של ספיגה מהסביבה, והתפתחות על ידי השימוש בסביבה.

שאלה: מצד אחד אנחנו רואים שהבחירה היחידה היא סביבה, אבל מצד אחר, ככל שהאדם מתקדם בעבודה, הוא הולך נגד הסביבה שבחר בה ונראה שכך הוא מתקדם. איך זה מסתדר?

הוא לא מזלזל בסביבה, הוא משתמש בסביבה וככל שהוא מתפתח יותר, כך הוא משתמש בסביבה בצורה יותר ויותר מסוימת ומיוחדת. זאת אומרת הוא פועל בצורה כזאת שבכל מצב שבו הוא נמצא, הוא רוצה להועיל למטרה הסופית של ההתפתחות החברתית.

אם הדומם לא יכול לעשות שום דבר, אין לו שום אפשרות לעשות עם עצמו משהו, אז הצומח כבר משתתף קצת בסביבה, סופג ממנה ונותן לה, מתפתח בעצמו, מתרבה וכן הלאה.

שאלה: למה מתכוון בעל הסולם, שדרגת מדבר יכולה לקבל מהעבר ומהעתיד? מהעבר אני יכול להבין, אבל מהעתיד?

כן אתה מרגיש את העתיד היותר רחוק, לא כמו החי. החי לא מרגיש יותר ממה שמקיף אותו קרוב, הסביבה הקטנה. בוודאי יש להם הרגשת העתיד ויש להם גם איזשהו זיכרון מהעבר, אבל בצורה מאוד מאוד מוגבלת. מה שאין כך האדם, הוא חי אין סוף שנים קדימה, אחורה, ויכול להביא בחשבון מצבים שבכלל לא שייכים לזמנו, לתקופתו. לאדם יש אפשרות לבנות לעצמו תמונת העולם, תמונת המציאות, שדרכה הוא מתקרב להרגשת הבורא.

שאלה: מהי הפעולה המשותפת בעשירייה, בקבוצה, שאנחנו יכולים לעשות יחד בינינו בדרגת הצומח?

כשאנחנו מקיימים בעשירייה את מה שאומרים לנו המקובלים, אנחנו בינתיים כך מתקדמים. הכוחות שלנו מצטברים, אנחנו משתפים פעולה בינינו בקבוצה ובכל מיני שיחות ודיונים עוזרים אחד לאחר להבין כל דבר שאפשר.

אבל אחר כך ככל שאנחנו מתפתחים יותר, אומנם אנחנו יותר מתקשרים זה לזה, אבל עם זאת, הכוח של כל אחד נעשה הרבה יותר אישי, אינדיבידואלי לעומת האחרים. זה לא מפריע לנו להיות למעלה מכל ההבדלים עוד יותר מקושרים זה עם זה, אבל כך היא ההתפתחות, שכל אחד נעשה גם יותר [ייחודי] בפני עצמו, ועם זאת כולנו יחד מחוברים עוד יותר בינינו.

תלמיד: מהו הכוח הזה שיכול לעשות מהפך דרמטי כזה, מהדומם לדרגה אחרת של הקיום, נגיד צומח?

אלה הפעולות שבהן האדם משתדל לצאת מהטבע האגואיסטי שלו ולהתעלות מעליו. ההבדל בין כל הדרגות, מדומם לצומם, מצומח לחי, מחי למדבר, הוא תוספת כוח השפעה, שהיצור הזה, נגיד הדומם, קונה ועל ידי כוח ההשפעה שהוא קנה מהבורא, הוא כבר יכול להיות קיים לא רק בכוח הקבלה אלא גם במשהו בכוח ההשפעה. זאת אומרת, יש לו כבר התקשרות אחרת לסביבה.

אתה רואה מה הוא כותב על הצומח, "שכבר יש לו רשות בפני עצמו במקצת", זה נקרא שהוא מתעלה מעל האגו שלו לעל מנת להשפיע. על ידי זה יש לו כבר איזו הרגשת הסביבה, ולכן הוא יכול כבר לספוג מהסביבה כל מיני דברים שהצומח מקבל, ויחד עם זה לפלוט החוצה את הדברים שהוא מרגיש שהם לא לטובתו. ואז יש לו ספיגה והוצאה ובפעולות כאלו הוא מתקדם, יש לו כבר חיים.

שאלה: האם קיימות דרגות ביניים של מעבר בין השלבים? נגיד מצב מעבר בין הדומם, או בין החי למדבר?

אנחנו כל הזמן צריכים לראות את עצמנו בעבודה שלנו שאנחנו רוצים להיות במעבר. אני לא רוצה להישאר בדרגה כמו שאני אלא בדרגה יותר גדולה, יותר גבוהה.

נגיד אני נמצא בדרגת הדומם או החי ואני רוצה להיות בדרגה הבאה. אז כשאני מתאמץ להגיע אליה, יכול להיות שבדרגה שלי אני עדיין מתפתח, אבל כבר מתפתח, וזה מה שקורה לנו. אנחנו רוצים להיות בדרגת המדבר, בדרגה שאנחנו מרגישים את האלוקות, נמצאים איתה, במה שאנחנו יכולים לתאר לעצמנו ואנחנו משתוקקים לזה ורוצים את זה בכל מיני צורות.

אבל אנחנו לא מבינים שההשתוקקות הזאת אומנם היא נכונה, אבל היא עדיין לא נותנת לנו אפשרות לצאת מהדרגה שלנו, אלא בתוך הדרגה שלנו היא נותנת לנו אפשרות להתפתח. זה כמו ילד קטן שעוסק במשחקים כי רוצה להיות גדול, אבל הוא לא נעשה גדול, הוא נעשה ילד יותר מפותח וזה הכול מפני שהוא רוצה להיות בדרגה יותר גבוהה.

זאת אומרת, ההשתוקקות לדרגה יותר גבוהה היא השתוקקות נכונה ואנחנו צריכים תמיד להגיע למצב הגבוה ביותר, אבל עם זאת, להבין שאנחנו מתקדמים לפי הנוסחה שנמצאת בטבע ואם אנחנו רוצים משהו גבוה מאוד זה לא יעזור לנו, אנחנו בכל זאת מתקדמים עדיין במישור שלנו, בתוך המסגרת שלנו, או דומם, או צומח או חי או אפילו מדבר.

שאלה: האם המעבר מדרגה לדרגה זה משהו שקורה פעם אחת, בבת אחת, או שזה קורה בהדרגה?

לא. ודאי שמתוך מה שאנחנו רואים בעולם שלנו, מההיסטוריה שלנו, מהאבולוציה של דומם, צומח, חי, מדבר בעולמנו, מתוך זה אנחנו יכולים להבין עד כמה הצורות האלה צריכות לעבור עלינו ולקבוע בנו את הדרגות האלה דומם, צומח, חי, מדבר. אנחנו חייבים לגדל את הרצון לקבל שלנו ולתקן אותו, כי אנחנו רוצים להיות בזה, אנחנו פועלים ונמצאים בזה בניגוד לבורא. את הרצון לקבל הבורא ברא בנו ואנחנו כן רוצים להיות הפוכים ממנו. זאת אומרת, יש לנו כאן עבודה כביכול נגד בעל הבית.

שאלה: בנוגע למה שאמרת עכשיו לעבוד נגד רצון בעל הבית, מהו בדיוק רצון בעל הבית? כיוון שאנחנו לומדים שאנחנו צריכים להגיע להשתוות הצורה עם בעל הבית, האם זה רצונו?

רצון בעל הבית זה הטבע שלו, הרצון לקבל שמתוכו אנחנו פועלים. חוץ מזה יש עוד רצון לבעל הבית, שאנחנו, מתוך הטבע שהוא ברא בנו, הרצון לקבל, כל פעם נתעלה מעליו ונהפוך את הרצון לקבל בכוונה על מנת להשפיע. וככל שאנחנו מתקדמים, מצליחים בכוונה על מנת להשפיע על פני הרצון לקבל, כך הרצון לקבל שלנו גדל, בעל הבית נותן לנו הזדמנות יותר ויותר לעבוד בעל מנת להשפיע כי בזה דווקא אנחנו דומים לו, מקבלים את הטבע שלו וכך גדלים בדרגות דומם, צומח, חי, מדבר הרוחניות, זאת אומרת, הדומות לבעל הבית.

יש לנו כאן שני דברים. מצד אחד, אנחנו כל פעם מקבלים תוספת רצון לקבל, גילוי הרצון לקבל, ועל פני גילוי הרצון לקבל הזה אנחנו כל פעם יכולים להתאים את עצמנו עוד ועוד לבורא בזה שבונים מעליו כוונה על מנת להשפיע. ואז יוצא שיש לנו דבר והיפוכו, הרצון לקבל כל הזמן גדל ומזה אנחנו רואים את עצמנו כל יום ויום חוזרים כביכול לטבע שלנו, הרצון לקבל, כי כל יום יש לנו רצון חדש. מצד אחר, אנחנו רוכשים עליו כוונה על מנת להשפיע, ובמידת הכוונה על מנת להשפיע אנחנו כן יכולים להרגיש את הבורא, להבין אותו, להתקדם ולהתקרב אליו, להזדהות עימו עד שמגיעים לדבקות.

תלמיד: האם הבורא באמת רוצה שאנחנו ננצח אותו, כמו שכתוב "ניצחוני בניי"?

כן, זה באמת רצון הבורא. הבורא רוצה שאנחנו ננצח אותו.

שאלה: איך ומי בוחר עבורנו את הסביבה הגשמית והרוחנית שלנו?

זה לפי המדרגות ולפי שורש הנשמה של כל אחד ואחד. מצד אחד, מאיזה מקום של אדם הראשון אתה יצאת, לאן אתה שייך, ומצד אחר, לפי היגיעה שלך איך אתה מתקדם, לאיפה אתה מתקדם? זאת אומרת, הנתונים האלה קובעים בעצם את הגורל שלך.

תלמיד: יש דרך לדעת את הגורל בעתיד?

זה לא ענייננו, אנחנו צריכים לעשות מה שמוטל עלינו. מה זה ייתן לי שאדע את הגורל? נגיד שאני יודע, מה אני יודע? מה יהיה מחר, מחרתיים? איך אני יכול לדעת? אני עוד לא נמצא בזה, אני לא יודע מה הן התכונות.

רוחניות זה לא כמו גשמיות. בגשמיות העולם סביבך לא משתנה, אתה יכול להגיד זה יהיה כך, וזה יהיה כך, ואנחנו יכולים לתאר את הדברים. ברוחניות לא. כל עוד אתה לא מגיע למקומו של העניין אתה לא יכול לדעת מהו. כי אתה נכנס למקום חדש, זה נקרא שאתה קנית תכונות חדשות, שכל חדש. אתה יכול להסביר לילד משהו מעולמו של הגדול? הוא לא יכול להבין את זה, יש לו דברים משלו. אותו דבר כאן. לכן, אין לנו יכולת לקפוץ לדרגה יותר גבוהה, אלא אם כן נעבוד על הדרגה הנוכחית שהיא תהפוך לדרגה יותר גבוהה.

שאלה: איך אנחנו יכולים לקשור את עצמנו, לשייך את עצמנו למאמר הזה, איך אנחנו יכולים לממש אותו בעשירייה והאם זהו תהליך שאנחנו נחייה אותו בתוך העשירייה?

שאלה טובה, מעשית. אנחנו צריכים בהתקשרות בינינו, כמו שהרב"ש כותב לנו, להשתדל לזהות איך אנחנו עוברים, או בכמה אנחנו עוברים, דרגות של דומם, צומח, חי, מדבר. כי בכל דרגה יש גם אותם השלבים של דומם, צומח, חי, מדבר, וכך כל הדרגות האלה מתחלקות לחמש, ושוב לחמש, ושוב לחמש, בסך הכול 125 מדרגות, כשכל מדרגה גם נכללת מדומם, צומח, חי, מדבר ושורשם וכן הלאה. לכן אנחנו צריכים להשתדל כל הזמן להיות בהתגברות לחיבור, ובזה אנחנו עוברים ממצב למצב, מדרגה לדרגה.

שאלה: התהליך הזה שעובר על הרצון לקבל הוא תהליך הכרחי שהרצון לקבל עובר כדי להתפתח בדרגה. מה זה נקרא להסכים לתהליך?

להסכים לתהליך, זאת אומרת שהרצון לקבל שגדל בי, גדל לפי איזו תוכנה מלמעלה שאני לא מכיר. למה אני לא יכול להכיר אותה בינתיים? כי התוכנה הזאת פועלת לפי הכלי הכללי של כל אדם הראשון, של כל הרצונות, של כל הנברא הגדול יחד. ולכן, אני לא יודע למה פתאום אני חושב כך, ולמה אחר כך קורה לי משהו, כי המערכת היא גדולה, קשורה מתחילתה ועד סופה והפוך, ואין לי שום אפשרות לראות אותה, להבין ולנהל אותה. רק בגמר התיקון כשאהיה כלול מכולם, אז אוכל להבין מה קורה בכל המערכת ואז אני אשיג את הבורא במלואו.

ובינתיים לא, בינתיים אני רק צריך לקיים ככל האפשר אותם התנאים, אותן העצות שאומרים לי מקובלים ולבצע אותם בסביבה שהם אומרים לי איך לבנות.

תלמיד: לא ברור מתי צריך להסכים עם ההתפתחות של הרצון לקבל ומתי צריך להתנגד.

הרצון לקבל שפועל לחיבור, שזו בעצם הנטייה שלנו והדרך הכללית שלנו בתיקון הכלי דאדם הראשון, אותו רצון לקבל אנחנו צריכים לתקן ולייחד, ואת כל יתר הדברים אנחנו גם צריכים לעשות אך ורק במידה שהם קשורים לחיבור. אין לנו עוד מה לעשות, במה לעסוק בחיים שלנו. בכל יתר הדברים שאנחנו עוסקים חוץ מחיבור בינינו זה נקרא שאנחנו רק עוסקים בצורה אגואיסטית ההפוכה מתכלית הבריאה.

תלמיד: מאיפה מגיע כוח ההתנגדות לרצון לקבל?

כוח ההתנגדות לרצון לקבל מגיע מתוך זה שהרצון לקבל הוא כמו כוח שמושך את כל הדברים על פני כדור הארץ, כמו כוח משיכה שמתנגד לכל שינוי, הוא רוצה להישאר בדרגת הדומם, כי זה בעצם הטבע שלו, להשאיר הכול בדרגת הדומם, לא לתת לדרגת הדומם לצאת כצומח, כל שכן כחי והוא עוד יותר נגד וודאי דרגת המדבר. לכן הדרגות האלה התפתחו מהרצון לקבל הכללי אבל במשך הרבה זמן ועל ידי הרבה מקרים קשים וצרות. כל ההתפתחות תלויה בצרות, בבעיות, נניח בלידה של חי מחי, עד כמה יש שם סכנה וכוח וקושי וכן הלאה.

שאלה: למה כתוב שהמדבר לא תלוי בסביבה? הרי אנחנו תמיד אומרים ההיפך, שהוא לגמרי תלוי בסביבה.

הוא יכול להתרומם. בדרגת הצומח או בדרגת חי הוא לא יכול להתרומם מעל הסביבה. הוא יכול להיות בסביבה מיוחדת, אבל בכל זאת החי פועל לפי הסביבה שנמצא בה. מה שאין כן בדרגת המדבר הוא נגד בעל הבית, נגד הבורא, ולא תלוי בסביבה, שני דברים. הוא נגד הרצון לקבל, אבל כלפי הסביבה הוא לא נגד, אלא לא תלוי בהם, יש לו התפתחות משלו. תראו איך אתם יצאתם מהסביבה הכללית, יש מיליארדי אנשים סביבכם והם לא חושבים כמוכם, ואתם ממש לקחתם איזו שיטה, איזו פילוסופיה נניח, הסתכלות על החיים בצורה מאוד מיוחדת והולכים ומפתחים את עצמכם, ואפילו רוצים להתאים את עצמכם לאותה השיטה שבחרתם. ואיך בחרתם? לפי הרצון לקבל שהתפתח בכם ודרש התפתחות מסוימת. כי כבר יש ברצון שלכם צורה עתידה, רשימות כמו שאנחנו אומרים, ואת זה אין בדרגות אחרות, רק בדרגת המדבר.

---

1. sanguine, choleric, and phlegmatic, melancholic – טיפוסי אישיות↩