שיעור בוקר 15.05.2026 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור מוקלט מתאריך 15.03.2001

https://kabbalahmedia.info/he/lessons/cu/qaR6CtXB?activeTab=downloads&mediaType=video

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 161, "פתיחה לחכמת הקבלה", שיעור 3

אם אנחנו מדברים על שמות, אני רוצה להוסיף עוד משהו. תמיד אם יש לכם איזו בעיה, אתם צריכים לחזור להתחלה. התבלבלתם? יש בורא, ממנו יוצא אור, ויש בחינות שורש, א', ב', ג', ד', וכל השרשרת עד המקום שבו התבלבלתם. אז אנחנו מדברים סך הכול על המלכות, שממלאת את עצמה על ידי מסך. היא מילאה את עצמה קצת, עוד קצת, ועוד קצת, ועוד קצת, נניח עד הטבור, זה נקרא גלגלתא, ע"ב, ס"ג, מ"ה, ב"ן, ולמטה נשאר מקום ריק. זה בעצם מה שלמדנו עכשיו, וכל המילוי הזה נקרא "עולם אדם קדמון".

המלכות הזאת בנויה מחמישה חלקים, שורש, א', ב', ג', ד' בחינות, או כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין, מלכות, לא חשוב איך מציירים אותם, ואיך מכנים אותם. זאת אומרת יש לנו כלי, מלכות שמקבלת אור על ידי מסך, ויש בה חמישה חלקים, חמשת החלקים האלה נקראים שורש, א', ב', ג', ד', או שאנחנו יכולים לקרוא להם, ואחר כך תבינו למה, אבל בינתיים נקבל זאת כעובדה, קוצו של י', ה' ראשונה, ו', ה' תחתונה. שם ה' שכולם מכירים, יהו"ה.

יש לנו סימנים. אנחנו יודעים שיש שני סוגי אורות, שני סוגי תענוגים. תענוג שבא מהבורא שנקרא אור חכמה, לכן בחינה א', הראשונה, נקראת חכמה. והתענוג שיש לנו בבחינה ב', בבינה, שנקרא אור חסדים, זה תענוג מזה שנותנים. וכדי לסמן את שני האורות האלו, אנחנו נותנים סימן לאור חכמה - י', וסימן לאור חסדים - ה'.

יוצא שבכל פרצוף יש לנו שורש, א', ב', ג', ד', או קוצו של י', יהו"ה. אז אם יש פרצוף שיש בו רק אור חכמה בפנים, אני רושם אותו כך, י', ה' ראשונה, ו', ה' תתאה. זאת אומרת, יוד, הי, ויו, הי. ואם נעשה חשבון, אז י' זה 10, ו' זה 6, ד' זה 4, ה' זה 5, י' זה 10, ו' זה 6, י' זה 10, ו' זה 6, ה' זה 5, ו' זה 10, ויחד מתקבל המספר 72 שבגימטרייה זה ע"ב. ולכן פרצוף חכמה נקרא אצלנו ע"ב. ואם ניקח את אותו יהו"ה ונמלא אותו באור דחסדים, אז יהיה לנו יוד, הי, ואו, הי, ואם נעשה חשבון זה יוצא 63, שבגימטרייה זה ס"ג וכן הלאה, יש בספרים את הסימנים האלה.

מכאן באה בעצם הגימטרייה. זה נקרא גימטרייה, מה זה גימטרייה? יהו"ה עם אינפורמציה על המסך, זאת אומרת על האור שממלא אותם, זה נקרא גימטרייה. זאת אומרת גימטרייה זו בסך הכול אינפורמציה על המצב הפנימי של הפרצוף, של הנשמה, ואיזה אורות ממלאים אותה. כי כל פרצוף, כל נשמה שלא תהיה, השלד שלו, המבנה שלו הוא מ-יהו"ה. וההבדל בין כל אחד ואחד אלה רק האורות שנמצאים בפנים, או שזה ע"ב, או שזה ס"ג, או שזה מ"ה, או שזה ב"ן, זה יכול להיות אחד מארבעתם, לא יכול להיות יותר, סך הכול אחד מארבעת המצבים.

אחר כך נלמד שיש עוד הרבה מדרגות, ובכל מדרגה ומדרגה יש ע"ב, ס"ג, מ"ה, ב"ן, ארבעה מצבים, לכן יש כל כך הרבה נשמות, כל כך הרבה פרצופים, וכל כך הרבה שמות וכן הלאה. אבל בסך הכול המקור הוא מכאן, כי לכולם יש שם, לכולם יש את אותו הדבר, יהו"ה, ורק האורות בכל אחד הם שונים. אז האורות שממלאים את הפרצוף נקראים גימטרייה. סך הכול, אין פה שום עניין גדול, שחושבים גימטריות, ומתעסקים בגימטריות, אין פה במה להתעסק, אלא בסך הכול מחשבים באיזה מצב נמצא פרצוף זה או אחר.

זאת אומרת, נגיד היו לי היום 100 שקל ונכנסתי למסעדה וקניתי שם עוף עם אורז, ובקבוק בירה, בסוף תה עם נענע. התענוגים שקיבלתי עם 100 השקל ששילמתי, כל זה ביחד בתוך הגוף שלי, שברור שאני אדם ולא איזו פרה או משהו, אז תהיה גימטרייה אחרת. ביחד כל הדברים האלה שהיו לתת סך 100 שקל, ולקבל תענוגים מסוימים בפנים, המצב הזה של מילוי על ידי כוחות והתגברות נקרא גימטרייה, לא יותר.

אנשים שלא מבינים חושבים שזה מיסטיקות. אין מיסטיקות. הכול מאוד ריאלי, מדעי, ממש קרוב.

כן.

תלמיד: האם זה י', ה' י', ו' י',?

ה' י'.

תלמיד: זאת אומרת זה לא ו' י' ו' שם.

כן. ו' י' ו'. אחר כך בס"ג זה ו' עם א'. א' באמצע. גימטרייה בס"ג, למה יש כאן במקום י' ובמקום ה', מה פתאום יש לנו אות א'? זה סימן לצמצום ב'. זה סימן מיוחד של שילוב האורות המיוחדים בס"ג.

אנחנו היום למדנו על חמישה פרצופים. מלכות דאין סוף אחרי צמצום א' על ידי המסך, מקבלת חמש מנות של האור העליון. כל מנה ומנה שמקבלת נקראת פרצוף. חמישה פרצופים יחד נקראים עולם אדם קדמון. חמישה פרצופים האלה נקראים גלגלתא, ע"ב, ס"ג, מ"ה, ב"ן. או כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין, מלכות.

בכל פרצוף יש התפשטות האור או הסתלקות האור, שנקרא - טעמים זה התפשטות, והסתלקות זה נקודות. אחרי שהאורות נעלמים, רשימות מהתפשטות האור נקראים תגין, ורשימות מהסתלקות האורות נקראים נקודות. סך הכול תגין, טעמים, נקודות ואותיות זו האינפורמציה על כל האורות שנמצאים והיו. כל האינפורמציה הזאת אחר כך מתבטאת בגימטרייה. אנחנו לוקחים את האורות איך הם ממלאים את הכלי, הכלי אצלנו תמיד יהו"ה, לא יכול להיות שלד אחר.

כל הנשמות, כל הנבראים, מה שלא יהיו, איפה שלא יהיו, הם תמיד השלד שלהם, הגוף שלהם בלי מילוי, זה יהו"ה. והמילוי ככל שהם מתמלאים עם האורות, נקרא גימטרייה, מידת האור שממלא את הכלי, או גוף ביחד עם האור שממלא אותו נקרא "שם".

זאת אומרת השם שאנחנו נותנים לפרצוף הרוחני, במידה שהבורא נמצא בתוך הכלי. לכן מכאן מובן לנו שאם אדם משיג מדרגות רוחניות שונות, הוא כל פעם מחליף את השמות. קוראים לו כל פעם בצורה אחרת. היום זה משה, אחר כך אברהם, אחר כך יעקב, לא חשוב איך. למה? כי בכל רמה, בכל מדרגה אותו כלי מקבל מסך אחר ומילוי אחר, אז יש לו שם חדש.

מהו השם, למה נקרא לגלות שמות הקדושים? לגלות שם של הבורא. שאדם עושה זיווג דהכאה ועל ידו מכניס לתוכו אור, בתוכו הוא מגלה את הבורא, את האור הזה, הוא מרגיש אותו, זה נקרא שמגלה את השם הקדוש. האדם הופך להיות השם הקדוש.

הכול נמצא ומתגלה בתוך האדם, לזה אנחנו צריכים להגיע. הוא כותב במתן תורה במאמר מהות חכמת הקבלה. במתן תורה, בדף ס"א, הוא כותב שהחכמה הזאת היא "סדר של שורשים", כמו שאנחנו לומדים. השורשים כלפינו, אנחנו נמצאים למטה. "שורשים המשתלשלים" מלמעלה, מאין סוף עד העולם הזה, "על דרך קודם ונמשך", זאת אומרת סיבה ומסובב, "בחוקים קבועים ומוחלטים", כמו שאנחנו לומדים, לאט לאט נכיר אותם, "המתחברים יחד וקולעים למטרה אחת מאוד נעלה."

הכול משתלשל עד האדם ובאדם יש כבר מטרה. איזו מטרה? "גילוי אלוהותו יתברך לנבראיו בעולם הזה". זאת אומרת אנחנו נמצאים כאן בעולם הזה, כמו עכשיו, בשר ודם, ובתוכנו אנחנו צריכים לברוא את הכלים שנקראים רצון לקבל עם המסך. מה נגלה בתוכו? גילוי אלוהותו. בפנים, בתוך הכלי כשהאור ייכנס, גילוי אלוהותו לנבראיו בעולם הזה. כול עוד אנחנו חיים בעולם הזה, אנחנו חייבים לזה להגיע.

מי שחושב שיש משהו מחוץ למצב הזה, הוא פשוט עדיין לא מבין ונראה לו שיש עוד מצבים אחרים. אין חוץ מהעולם הזה וגילוי הבורא לנבראיו בעולם הזה, כלום. אנחנו עוד נדבר מה הם יתר המצבים. המטרה שלנו היא בעצם המטרה היחידה שיכולה להיות במגע האדם עם הרוחניות, עם האלוהות.

לא להיבהל שיש הרבה חומר. בקיצור מה שלא יהיה, לחזור על החומר כמה פעמים במשך שבוע ימים. אני ממליץ לשמוע קלטת או לראות סרט, כל יום פעם אחת לפחות, אני אומר ברצינות. יש פה פשוט עניין של יגיעה מטומטמת כמו חמור. אתם לא יודעים עד כמה מתוך הדברים הפשוטים האלה חודר החומר בפנים, וכנגד זה באים אורות מקיפים.

אתם זוכרים מה אנחנו למדנו? שבזמן הלימוד, בזמן שאנחנו מנסים, כתוב ב"הקדמה לתלמוד עשר הספירות" אות קנ"ה. שוב אני חוזר, הוא אומר "ולפיכך יש לשאול, על כן למה זה חייבו המקובלים, לכל איש, ללמוד חכמת הקבלה?" מאיפה השאלה? הוא אומר שאת מה שאנחנו לומדים, אנחנו לא מרגישים, אנחנו לא רואים את זה, סתם אנחנו לומדים מה שהוא כתב, אז בשביל מה ללמוד פה? זה לא חומר בעולם הזה שאני הולך אחר כך ויכול למשש אותו, אין לי מה לעשות עם הידיעות האלה, זו סתם תיאוריה.

אז הוא אומר לא, "על כן למה חייבו מקובלים ללמוד לכל איש חכמת הקבלה", בלי הגבלה, "אומנם יש בזה דבר גדול, וראוי לפרסמו כי יש סגולה" אתם מבינים? זה לא לפי השכל, אני יושב כאן, שומע, אני לא מבין כלום, אז לא כדאי לי ללמוד. זה לא הולך ונכנס לתוך הנשמה לפי השכל, אלא "יש סגולה נפלאה לאין ערוך לעוסקים בחכמת הקבלה, אף על פי שאינם מבינים מה שלומדים" הוא יודע מראש, והוא אומר לך, ודאי שאתה לא יודע, ועוד יותר, אתה מטומטם אם אתה חושב שאתה יודע, כי את זה באמת אי אפשר לדעת. אין פה מה בכלל לדעת.

אל תשתוקק לדעת, דרך ידיעה לא מגיעים לרוחניות, אלא תראו, "מתוך החשק והרצון החזק, להבין מה שלומדים," לא מבינים אבל רוצים להתחבר עם זה "מעוררים עליהם את האורות המקיפים את נשמתם." ואז האורות האלו לאט לאט נכנסים לתוך האדם, לא לפי כמה אדם מבין, אלא כמה הוא משתוקק. ככה הרוחניות נכנסת.

לכן מי שמבין יותר ומי שמבין פחות, בעיניי זה אותו דבר. אלא מי שיוצא עם רצון גדול לדעת או פחות, זה ההבדל. ישב כאן בחור, הוא לא ידע כלום, ויצא מכאן בייאוש טוטאלי שהוא לא יודע שום דבר. אם הוא ימשיך עכשיו כל יום לשמוע או לראות, יש לו סיכוי פי כמה יותר גדול ממי שעכשיו יוצא והבין מה שאני אמרתי באמת, ונקלט לו בתוך השכל. שום דבר לא יישאר לו חוץ מהידיעה הזאת. האור לא ייכנס פנימה, ואנחנו צריכים את כניסת האורות.

אור שנכנס פנימה, מוסר את התכונות. הוא בונה את המסך, ובלי מסך אנחנו לא נראה ולא נרגיש אף פעם רוחניות. אז אפשר להישאר עם כל הידיעה הזאת, ע"ב, ס"ג, כל השטויות האלה שכל אחד יפלוט מהפה, ושום דבר לא יראה, לא יהיה לו חוץ מהמילים.

תלמיד: אז עדיף לא להבין?

לא שעדיף להבין או לא להבין, זה לא עליך, "לא עליך המלאכה לגמור", עליך להשתוקק, וההשתוקקות באה, ואתה תבין מה שהוא אומר, כש"לומדים אף על פי שלא מבינים, אלא מתוך החשק והרצון להבין". בזמן הלימוד אם אתה לומד ואתה לא מבין, ואתה בכל זאת רוצה, בזה אתה מעורר את האור שייכנס פנימה, ולא לפי ההבנה בכלל.

תלמיד: באיזה מצב אנחנו נמצאים כרגע?

אנחנו נמצאים במצב זיפת, במצב שאין יותר גרוע ממנו, העולם הזה הוא הכי גרוע והמצב בארץ, אתה יודע כמה כולם בוכים.

תלמיד: אנחנו נמצאים גם מחוץ לסוף, לפני צמצום, איפה אנחנו?

אנחנו נמצאים אחרי חמישה עולמות, (ראו שרטוט מס' 3) יש לנו "בורא", "מלכות דאין סוף", "עולם אדם קדמון", "אצילות", "בריאה", "יצירה", "עשייה", "מחסום", "העולם הזה" ואנחנו.

"העולם זה", זה מושג רוחני, ואנחנו יותר למטה ממנו, אנחנו עוד צריכים להגיע בתוכנו לעולם הזה. העולם הזה - זה כשאני מרגיש איפה אני נמצא, אני עדיין לא מרגיש את זה. אנחנו נמצאים אחרי חמישה עולמות, זה נקרא "העלמה". והבעיה העיקרית שלנו זה לעלות דרך המחסום, לפרוץ את המחסום וזה נקרא "יציאת מצרים", ואז לעלות עד "עולם האצילות".

זאת העבודה שלנו. לעבור מהמחסום עד עולם האצילות, זה נקרא לעבור 6000 שנה, זאת העבודה. ואחרי כן, למעלה מזה כבר לא חשוב, זה נקרא כבר "גמר התיקון". נלמד הכול, זה פשוט.

שרטוט מס' 3

תלמיד: אז יש לנו עוד זמן? 6000 שנה.

לא, 6000 שנה זה 6000 מדרגות שעוברים בעשייה, יצירה ובריאה, כל עולם זה 2000 דרגות. אפשר לעשות את זה תוך כמה חודשים.

אני ממליץ לחזור על החומר.

(סוף השיעור)