שיעור בוקר 15.1.2022- הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

בעל הסולם. עמ' 405. מאמר "השלום"
(המשך מכותרת: ״שיטה ה' - עזב פעולתו״)

קריין: "כתבי בעל הסולם", עמ' 405. מאמר "השלום", טור ב'. כותרת: "שיטה ה' - עזב פעולתו".

מאמר "השלום" הוא "מחקר מדעי, על בסיס ניסיוני, בדבר החיוב של עבודת השי"ת". בעל הסולם רוצה לקרב כאן את האדם, יותר ככל האפשר, לבריאה הרוחנית, לרוחניות, להשגחת הבורא, לכל מה שאנחנו לא תופסים בחושים שלנו, אבל חייבים להגיע לכך.

שיטה ה' - עזב פעולתו

"לאחרונה, כאשר נתרבה החכמה, וראו את הקשר החזק, בין כל חלקי הויות הבריאה, הכירו את ענין ריבוי אלהית, לדבר נמנע לגמרי, ולפיכך שוב נתעוררה שאלת ההפכיות, המורגשה בהשגחה.

ומתוך זה עשו הנחה חדשה: אשר באמת הממציא והמשגיח על קיום המציאות, הוא חכם ומרגיש. אולם, מתוך רוממותו, שהוא למעלה מכל ערך, נמצא העולם שלנו, כגרגיר חרדל וכאפס בעיניו, ואינו כדאי לו לטפל עמנו, בענינינו הקטנטנים. ולפיכך, נמצא כלכלתנו כל כך מקולקלת, וכל הישר בעיניו יעשה.

והנה, יחד עם השיטות הנ"ל, בזמן אחד, שלטו גם כן שיטות דתיות מבחינת אחדות האלקיית, שאין כאן המקום לעסוק בהם. כי רק רציתי לבאר, המקוריות שממנו התלקחו, כל מיני שיטות המקולקלות והנחות המתמיהות, שהיה להם שליטה והתפשטות גדול, בזמנים ומקומות שונים, כידוע.

ונמצינו למדים, הבסיס, שעליו נבנו כל השיטות האמורים, נולד ויצא מתוך הניגוד וסתירה, מבין ב' מיני השגחות, המורגשות בעולמינו, אשר כל השיטות הללו לא באו, אלא לאחות את הקרע הגדול הזה.

אולם, עדיין "עולם כמנהגו נוהג", והקרע הגדול והנורא הזה, לא לבד שלא נתאחה, אלא להיפך, שהולך ומתרחב לעינינו, לתהום נורא מאד, מבלי לראות ולקוות עוד, על איזה מוצא ומפלט ממנו.

ובהביטי על כל אלו הנסיונות, האמורים לעיל, שהשתמשו בהם האנושיות, כמה אלפי שנה עד הנה, ולא הועילו, הריני שואל: אולי אין לבקש כל עיקר, את תיקון הקרע הזה, מצד המשגיח, אלא כל התיקון הגדול הזה, מצוי בידינו עצמנו?"

את הדברים האלה בעל הסולם רוצה בעצם להביא לנו כסימן שאלה. אנחנו רוצים שהעולם ישתנה, אנחנו חושבים שהוא יכול להשתנות לטובה על ידי כך שאנחנו נכנסים אליו ועושים בו כל מיני פעולות, שינויים, מתקנים את העולם וכן הלאה. אנחנו רוצים לעשות זאת על ידי מיני דתות, אמונות, לא חשוב באילו אמצעים, אלא ששום דבר לא יכול להשתנות, אלא רק על ידי שינוי האדם בעצמו. אפילו לא יעשה שינויים חיצוניים מחוץ לעצמו, אלא רק בתוכו, שם בעצם צריך להיות טמון מקור כל השינויים הנדרשים.

אם נתחיל לטפל בעצמנו, בכך העולם ישתנה, כי ניסינו את הכול, משמאל לימין, הפוך, מעלה ומטה, את הכול רצינו לעשות עם העולם הזה, והיום אנחנו מרימים ידיים, אין לנו יותר מה לעשות. אנחנו מגיעים למצב שאין לנו יותר אמצעים אפילו לחשוב שאנחנו יכולים לשנות את העולם לטובה. אנחנו פשוט מושכים בעול, "כמו שיום האתמול היה, כך יהיה המחר. אנחנו חיים, מה לעשות, לא אנחנו בחרנו להיוולד, להתפתח ולהגיע לחיים האלה כמו שהם עכשיו", וכך, בצורה כזאת האנושות חיה.

אתם רואים מה קורה היום במאה ה -21 בין המעצמות, בין בני האדם, בין כל הארגונים, ובכלל, אי הסדר בעולם לגמרי לא מתאים לאנושות שיש לה שכל, רגש, הבנה וניסיון היסטורי בהתפתחות שלה. לכן הבעיה היא שאנחנו רוצים לשנות משהו שהוא מחוץ לנו, וכאן בעל הסולם רוצה להראות לנו שכל השינויים צריכים להיות דווקא בתוכנו.

חיוב הזהירות בחוקי הטבע

"כולנו רואים, מתוך הכרה פשוטה, אשר מין האדם מוכרח לחיי החברה. כלומר, שלא יוכל להתקיים ולהתכלכל, זולת ע"י עזרת החברה.

ולפי זה, צא ודמה לך את מאורע הזה. למשל, אם יארע לפנינו איזה יחיד, הולך ופורש את עצמו מהחברה, למקום שאין שם איש, והוא חי שם חיי צער ויסורין גדולים, משום חולשתו להספיק לעצמו את צרכיו. הרי, שאין לו שום רשות להתרעם, על ההשגחה או על גורלו. ואם הוא עושה זאת, דהיינו שמתרעם ומקלל את גורלו המר, אינו יותר, רק מכריז ומפרסם על טפשותו. כי בעת, שההשגחה הכינה לו מקום נוח ורצוי, בין החברה, אין לו הצדק, להפרש ממנה למקום שמם. ולאדם כזה, אסור לרחם עליו, להיותו הולך נגד טבע הבריאה, ולהיות שיש לו עצה, לחיות, כפי אשר גזרה עליו ההשגחה. על כן, הוא נטול הרחמים.

ומשפט הזה, מוסכם מכל חברי האנושיות, לבלי חולק. ואני יכול להוסיף, ולהטעים את הדבר, על בסיס דתי, וליתן לו צורת משפט כזה: כיון שהשגחת הבריאה, נמשכת מבורא ית', שבלי ספק, יש לו איזה מטרה בפעולתו, כי אין לך פועל בלי תכלית, נמצא, שכל העובר על איזה חוק, מחוקי הטבע, אשר הטביע לנו, הריהו מקלקל את המטרה התכליתית.

כי המטרה נבנית, בלי ספק, על כל חוקי הטבע ביחד, אחד לא נעדר. כמו שנאות לפועל חכם, שלא יחסיר ולא יעדיף, כחוט השערה, על פעולותיו, המוכרחות אל המטרה.

ונמצא, אשר המקלקל חוק אחד, הרי קלקולו פוגע ומזיק במטרת התכלית, אשר הציב השי"ת. ולכן יענישהו הטבע. ולפיכך, גם אנו, ברואי השי"ת, אסור לנו לרחם עליו. כי חוקי הטבע הוא מחלל, ומטרת השי"ת הוא בוזה. וזהו צורת המשפט, לדעתי.

ואני חושב, שאינו כדאי למי שהוא, לחלוק עלי. על הצורה הזו, שנתתי להמשפט, מתוך שדבריף המשפט אחד הם. כי מהו החילוק:

אם אומרים, אשר המשגיח נקרא "טבע", דהיינו חסר דעה וחסר תכלית,

או לאומרים, אשר המשגיח הוא חכם נפלא, יודע ומרגיש, ויש לו תכלית במעשיו?

כי סוף סוף, כלנו מודים ומסכימים, שמוטל עלינו החוב הזה, לקיים את מצות ההשגחה, כלומר, חוקי הטבע. וכלנו מודים, שהעובר על מצות ההשגחה, כלומר, על חוקי הטבע, ראוי וכדאי לקבל את העונש, אשר יענישהו הטבע. ואסור למי שהוא, לרחם עליו. הרי, שאופי המשפט אחד הוא, ואין חילוק בינינו, רק בהמוטיב:

א. שלדעתם המוטיב הוא הכרחי,

ב. ולדעתי הוא מטרתי.

וכדי שלא אצטרך, מכאן ואילך, להביא את ב' הלשונות הללו, דהיינו:

א. טבע,

ב. ומשגיח.

אשר אין שום חילוק, בקיום החוקים, כמו שהוכחתי, על כן מוטב לנו, לבוא לעמק השוה, ולקבל את דברי המקובלים, אשר "הטבע" עולה בחשבון "אלהים", דהיינו, במספר פ"ו. ואז, אוכל לקרות את "חוקי אלקים" בשם "מצות הטבע", או להיפך ("מצות אלקים" בשם "חוקי הטבע"). כי היינו הך, ולא נאריך במלות על לא דבר.

ומעתה, חשוב לנו מאד, להסתכל במצות הטבע, לידע מה הוא דורשת מאתנו, פן תענישנו בלי חמלה, כנודע. והנה אמרנו, אשר הטבע מחייב למין האדם, לחיות חיי חברה. וזהו פשוט. אולם, יש לנו להסתכל בהמצות, אשר הטבע מחייב אותנו, לעשות מתוך הבחינה ההוא, דהיינו, מבחינת חיי החברה.

וכשנסתכל בדרך כללית, יש לנו לעסוק, בתוך החברה, רק בשני מצות, שאפשר להגדיר אותם, בשם:

א. "קבלה"

ב. ו"השפעה".

דהיינו, שכל חבר, מחוייב, מצד הטבע, לקבל צרכיו מהחברה. וכן מחוייב, להשפיע, ע"י עבודתו, לטובת החברה. ואם יעבור, על אחת מב' המצות הללו, יענש, לבלי רחמים, כאמור.

והנה, במצות "הקבלה", אין אנו צריכין להסתכלות מרובה, משום שהעונש נגבה תיכף על יד. ומשום זה, לא יארע לנו שום הזנחה.

אולם, במצוה השניה, שהיא "השפעה לחברה", אשר העונש לא יגיענו תיכף, ולא עוד, אלא שגם העונש, מגיע אלינו ביחס בלתי ישר, לפיכך, אין המצוה הזאת משומרה כהלכתה. ולפיכך, מטוגנת האנושיות על האש, במרחשת איומה. והחרב והרעב ותולדותיהם, לא פסקו ממנו עד הנה.

והפלא שבדבר, אשר הטבע, כמו שופט בעל מקצוע, מענישנו על פי התחשבות עם התפתחותינו. כי עינינו הרואות, שבאותו שיעור, שהאנושיות הולכת ומתפתחת, כן יתרבו עלינו העינויים והמכאובים, בהשגת כלכלתינו וקיומינו.

הרי לעיניך, בסיס מדעי נסיוני, שנצטוינו מצד השגחתו ית', לקיים בכל מאודינו, את המצוה של "השפעה לזולתו", בתכלית הדיוק. באופן, ששום חבר מאתנו, לא ימעיט, מלעבוד בכל השיעור, המובטח להצלחת החברה ולאושרם. וכל עוד, שאנו מתעצלים לקיים את זה, בכל השיעור, לא תפסיק הטבע מלהענישנו, וליטול נקמתה ממנו. וכפי המכות, שאנו מוכים בזמננו זה, גם לקחת בחשבון, את החרב, השלופה לעינינו על להבא. יש להסיק מהם, מסקנא נכונה, אשר סוף סוף תנצחינו הטבע, וכלנו יחד, נהיה מוכרחים, לעשות יד אחת, לקיים מצותיה, בכל השיעור, הנדרש מאתנו."

כאן, בצורה קצרה יחסית, בעל הסולם נתן את ההסתכלות שלו על החברה, שאין לנו ברירה, אלא יש לנו רק חובה אחת מצד הטבע והיא שאנחנו מחויבים להתקשר ולהתאחד, להתחבר ולהיות בקשרים של קבלה והשפעה הדדית של כל אחד ואחד כלפי האחרים, בצורה כזאת כמו שאנחנו נמצאים בגוף אחד. ואם אנחנו מקיימים את מצוות ההשגחה, למרות שאנחנו יכולים לברוח מכל ההתחייבויות, אנחנו מבינים את חוק הטבע, ואנחנו חייבים להגיע לקיומו כלפי החברה בכל צורה אפשרית, גם לתת וגם לקבל.

שאלה: מה מוסיפה לנו הידיעה של התכליתיות, כשהוא מבדיל בין "אלוהים" לבין הטבע?

בעל הסולם אומר שאין הבדל. אם אתה רוצה לקרוא לו "אלוהים", בבקשה, ואם אתה רוצה לקרוא לזה "טבע", בבקשה. בכל זאת הוא עליון ממך, שולט עליך, מוליד אותך ומפתח אותך, גם אם אתה רוצה או לא רוצה, אתה התוצאה ממנו, לכן קבל את זה, ולא חשוב אם הוא "אלוהים" או הטבע.

שאלה: כן, אבל בעל הסולם מבדיל שם, הוא אומר "שלדעתם המוטיב הוא הכרחי, ולדעתי הוא מטרתי".

כך בינתיים חושבים האנשים, אתה יכול לדבר איתם, והם יספרו לך על עוד אלף ואחת גישות, סיבות ופילוסופיות. אבל בסך הכול אם אנחנו רואים, אז אנחנו נמצאים בתוך מערכת הטבע, שהוא עליון מאיתנו, מוליד אותנו ומנהל אותנו או בדרך טובה או בדרך רעה, כביכול כלפינו, כמו הורים כלפי ילד קטן, כשהוא לא רוצה לשמוע, יחייבו אותו, וכשהוא רוצה לשמוע, דווקא ההיפך, יפנקו אותו, רק כדי שיתפתח נכון. אותו דבר אנחנו, שנמצאים במערכת הטבע, אין כאן שום דבר שאנחנו יכולים להוסיף עוד במשהו.

שאלה: אני רואה שבהסברה שאתה עושה אתה מקפיד להכניס את הגורם של המטרתיות, של התכלית, שיש תכלית לטבע, שיש לכך סיבה.

כי אנחנו רוצים להתקדם לאותה התכלית, אנחנו רוצים להתקדם בכוחותינו עצמנו, אנחנו רוצים להוסיף להתפתחות הטבע גם רצון משלנו, זה כל העניין. לכן אנחנו לומדים ולא סתם נמשכים כמו דומם, צומח, חי, כמו כל האנושות שנמצאת בדרגת החי. אנחנו רוצים להיות ה"מדבר". המדבר הוא שממהר את התיקון, הוא ממהר את תיקון הבריאה, זאת מה שאנחנו רוצים, ולכן אנחנו לומדים ומשתדלים לעשות בינינו כל מיני תיקונים.

אם לא נעשה, גם כך נגיע לתיקונים, אבל כבר על ידי יחס מהטבע שנקרא "בעיתו", בזמנו, זאת אומרת מתי שהטבע יתגלגל לפי המנוע שלו ויביא לנו כל מיני כוחות מפתחים, שהם כבר לא כל כך נעימים, כמו שאנחנו רואים בכל המציאות. הם לא נעימים כי אז מתעוררים כוחות הדין, הרצון לקבל הכללי, הגדול, שנמצא בטבע ומתחיל ללחוץ עלינו ולעשות כל מיני פעולות שהן לא רצויות כל כך בעינינו, לא נעימות.

האנושות נמצאת ממש עכשיו לפני הבחירה באיזו צורה להתפתח הלאה, או על ידי דרך התורה, הטובה, הנכונה, דרך האור, או על ידי דרך הייסורים. אנחנו נמצאים ממש בתפר ביניהם, מבררים מה לעשות עם עצמנו, לכן אנחנו צריכים לפרסם את חכמת הקבלה, ולהסביר לכולם עד כמה אנחנו יכולים בתוך החיים שלנו, בתוך האבולוציה שלנו, בכל זאת לשתף את השכל ואת כוח הטוב, וכך נתקדם על ידי מה שנקרא "דרך האור" דרך התורה, ולא על ידי הייסורים.

שאלה: איך אנחנו מוסיפים הסבר רציונלי לכך שיש תכלית לטבע?

אם אנחנו שמים את עצמנו למעלה מהטבע, אז ודאי שאנחנו חושבים שלטבע אין תכלית אלא אנחנו היודעים את התכלית. ואם אנחנו מסתכלים רק על ההיסטוריה שלנו, בלי כל התיאוריות ובלי כול החכמות כולל הקבלה, אז אנחנו יכולים לראות שאנחנו מתקיימים ומתקדמים לפי תוכנה שמפתחת אותנו, רק שהיא מפתחת אותנו על ידי זה שהיא בכל פעם מכניסה אותנו למצב רע, שבו אנחנו סובלים מאוד, ואז עוזרת לנו לצאת מהרע הזה ולהתקדם צעד קדימה. בצעד קדימה נותנים לנו כביכול הזדמנות ללכת בדרך נכונה, טובה, אבל אנחנו לא רוצים, כי האגו שלנו לא נותן לנו לעשות את זה ואז שוב אנחנו נכנסים למצב רע, סובלים בו וחוזר חלילה.

עכשיו השאלה מה לעשות? אז לכן נתנו לבני האדם שיטה, שעל ידה האדם יידע מראש, איפה הוא קיים, ולמה הוא קיים בצורה כזאת, והעיקר מה הבחירה שיש לו, מה הוא יכול לעשות עם החיים שלו, עם ההתפתחות שלו. זו בעצם התוצאה היפה מחכמת הקבלה, שאנחנו מתחילים לפתוח עיניים על המערכת שאנחנו נמצאים בה ומה לעשות עם עצמנו.

תלמיד: למה בכך שאנחנו שמים את עצמנו מעל הטבע, זה מסתיר לנו את התכלית?

כי אתה כבר לא צריך את הטבע, אתה גם לא צריך את התכלית שלו, אתה הולך למעלה מזה לפי השכל שלך. אז בשביל מה האדם מתפתח, בשביל מה הוא עושה את הכול? תשאל את האמריקאים, הרוסים, כל אחד וכל הפילוסופיות יגידו לך כל אחת משהו אחר.

תלמיד: אז איך אפשר להתגבר על ההסתרה הזאת, שיושבת על הבן אדם עם האגו שלו, שמסתיר לו שיש תכלית?

כדי להתגבר על ההסתרה, חכמת הקבלה מסבירה לך מהי המטרה ומה התכלית, ועל ידי מה אתה יכול להתקדם לתכלית הזאת בכל צעד ושעל. היא נותנת לך אפשרות לנהל את כוחות הטבע שפועלים עליך, ולנהל אותם לפי הקבוצה, לפי המערכת הקטנה שאתה בונה, ועל ידי המערכת הקטנה הזו אתה מפעיל מערכת גדולה.

במקום לקחת את הטבע, שכולו כדור אחד גדול שנקרא "נשמת האדם הראשון", אתה יכול לקבל קבוצה קטנה ועל ידי הכוחות שאתה פועל בהם בקבוצה, אתה יכול להפעיל את כול המציאות.

רק תראה שזה נמצא בידיים שלך ואתה רוצה להשתמש בזה בצורה נכונה. אם אתה יכול להשתמש בצורה נכונה באותה מערכת עשירייה שיש לך, אדרבא, אתה פועל ומשפיע על כל המערכת. ועד כמה שיתאספו כוחות, זאת אומרת בני אדם למערכת של העשירייה, תוכלו יותר ויותר להשפיע על כל המציאות ולנהל את הגורל, ולא תהיו תחת הגורל.

תלמיד מאיזה שלב ניתן לתת הרגשה לאדם שיש תכלית?

אין דבר כזה, תן לו מיד הרגשה שיש תכלית.

תלמיד: איך?

על ידי הסברה. האם אתה יכול להביא לו תכלית להרגשה, להבנה, להשגה במוח או בלב? אתה לא יכול לעשות את זה. אתה יכול רק להסביר לו, לתאר לו איכשהו, שלכל הדברים האלו ישנה תכנית. אנחנו רואים את התהליך הזה כבר לפני אלפי שנים, ומבינים שאנחנו מתקדמים לפי תכנית הטבע, אז בואו נכיר את תכנית הטבע.

שאלה: הוא אומר פה, "כי המטרה נבנית, בלי ספק, על כל חוקי הטבע ביחד, אחד לא נעדר. כמו שנאות לפועל חכם, שלא יחסיר ולא יעדיף, כחוט השערה, על פעולותיו, המוכרחות אל המטרה". אז רוצים להגיד כאן, שאני צריך להצדיק את כל מה שקורה בעולם?

וודאי.

תלמיד: למה אני צריך להצדיק עם כל הצרות שבעולם?

כי אתה מפעיל את הכוחות האלו.

תלמיד: אני מפעיל את הכוחות האלו?

בוודאי. נותנים לך שתי אפשרויות, לעשות רע או טוב, ורוצים שעל ידי שתי הצורות האלו של התנהגות הטבע איתך, תלמד איך יותר כדאי לך לנהוג. בהתחלה נותנים לך חצי מהדרך, ונותנים לך להבין שכדאי לך להתייחס לכול בטוב, כדי שיהיה לך טוב. אחר כך אומרים לך, שיש טוב עוד יותר גדול, כשאתה עושה לטובת הזולת. ואחר כך יש טוב גם למעלה ממך, כשאתה כבר מתנתק מהרצון שלך ואתה עושה את זה ממש לטובת הזולת במנותק ממך.

תלמיד: באמת יש אופציה שאנחנו יכולים לשנות את המציאות ולראות אותה יותר טובה מאשר אנחנו רואים במו עינינו?

ודאי שאתה זה שמשנה את המציאות, כי את המציאות אתה מרגיש בתוך הרצון שלך. כל מה שאתה מרגיש גם עכשיו, נמצא בתוך הרצון שלך, אחרת לא היית לא רואה ולא היית שומע שום דבר. אתה תופס את המציאות בכל חמשת החושים שלך, אז תנהל את חמשת החושים האלו, ובזה אתה בונה את המציאות החדשה, בונה את העולמות.

תלמיד: אני יכול לעשות את המציאות שתהיה טובה יותר כלפינו, על ידי לימוד חכמת הקבלה?

ודאי, קיבלת את הדברים האלו כדי להיות שותף עם הבורא.

תלמיד: מה זה אומר לעשות את המציאות יותר טובה?

מציאות יותר טובה היא, כשאתה מתפתח ומגיע עד למצב שאתה מרגיש שלהשפיע לכולם זה דבר הכי טוב, הכי גבוה ואתה מגיע לזה ועושה את זה. ובכך אתה נעשה בהשתוות עם הבורא, מגלה אותו וגם משפיע לכולם ובזה אתה מגלה את הדבקות שלך בבורא.

תלמיד: מה הדרך הכי קצרה לעשות את מה שעכשיו אתה אומר?

בתוך עשירייה.

תלמיד: זאת אומרת להתבטל, וכל מה שלומדים?

כן. ככה זה, הכול זה באמונה למעלה מהדעת.

שאלה: מה כל חבר מחויב לקבל מהחברה, ולמה בעל הסולם כותב שקבלה והשפעה שווים בחשיבותם?

כי אם אנחנו רוצים לחשוב, או חושבים על השפעה למשהו, אז בשבילנו גם כוח הקבלה וגם כוח ההשפעה הם שני כוחות שווים, המקבילים זה לזה ואנחנו יכולים על ידי שניהם להשפיע.

שאלה: האם לקיים את חוקי הטבע בקבלה, מדובר על הכרחיות גשמית, או על דברים נוספים?

לקיים את חוקי הטבע בקבלה זה לא מציאות גשמית, או רוחנית, זה לא חשוב ואין שום הבדל. אני רק מתחשב במה שיהיה טוב לזולת, ולקבל או להשפיע אין לי לזה שום חשיבות. מה שמנהל אותי, שיהיה טוב לזולת.

שאלה: כשאני משנה את עצמי זה משפיע על שינוי העולם? במה זה מתבטא?

כי אני אחד המרכיבים של הרצונות שבמערכת האדם הראשון, ואם אני משנה את עצמי מקבלה להשפעה, אז אני נעשה בזה המקשר של כל מערכת האדם הראשון לבורא. כי אני נעשה דומה לבורא במשהו, ואז דרכי האור העליון, הכוח של הבורא מתלבש בכל הנשמה הזאת, באדם הראשון, ואני הופך להיות כאן ממש "אדם", הדומה לבורא. עוזר שלו, עובד יחד עימו, שותף שלו.

שאלה: איך לדעת בדיוק מה זה לטובת הזולת?

לטובת הזולת זה כשאני מביא לו כוח השפעה והוא יודע איך להשתמש בו, כי אני מכליל אותו בתוך העשירייה.

שאלה: אם האנושות לא מודעת לחוק ההשפעה, אז איך אפשר מצד הבורא להעניש אותה על חוסר המימוש?

זה לא עונש. זה נעשה במטרה ללמד לאט, לאט שהפעולות שהם עושים זה פעולות לא נכונות, והאנושות לא מבינה את זה ובורחת. אנחנו צריכים להסביר, שכל מה שאנחנו מקבלים, הבעיות, האכזבות, ועוד דברים שלא לפי הרצון, זה תגובה כדי ללמד אותנו איך להתקדם נכון, לפי דין תורה, לפי החוקים.

אם אני רוצה להוציא מהכיס דולר אחד, ואני מכניס את היד לכיס ומוציא משם שני דולר, אלה כבר ייסורים. זאת אומרת ייסורים זה לא לטובה, או משהו אחר, אלא ייסורים זה מה שלא הולך לפי הרצון שלי, אפילו לכיוון טוב כביכול, זה בכל זאת נחשב ייסורים. אז אם האנושות תבין שהיא נמצאת כל הזמן בייסורים, יהיה לה קל יותר להתקדם לתיקון.

שאלה: איך אנחנו יכולים לעזור לאנושות לשמוע שמטרת הבריאה זה השפעה לזולת? איך החיבור בעשירייה משפיע על קצב התיקון?

ההתקרבות בינינו זו הפעולה היחידה הנכונה לקרב את עצמנו לבורא, למלא את עצמנו באור העליון, לקרב את כל האנושות, ולמשוך כל האנושות אחרינו לגמר התיקון.

סדנה

איך אנחנו מארגנים את החברה שלנו בצורה כזאת, שנממש את כוחות הקבלה, כוחות ההשפעה, האור העליון, השפעה לחברה, קבלה מהחברה, כל הדברים האלו כך - שנוכל בקלות ובמהירות להגיע למימוש הנכון שלנו, מה עוד חסר לנו לעשות?

אחרי שכל עשירייה מבינה מה היא רוצה, מה היא חושבת, על ידי מה אנחנו יכולים לעשות קפיצה קדימה - תכתבו את זה ונקרא אחר כך.

*

איך אנחנו יכולים לזרז את ההתפתחות שלנו? כביכול העולם דורש שנהיה קבוצה שיכולה להסביר לכל העולם מה תפקידו, מה מטרתו, ואיך יכולים להתקדם לזה.

מה אנחנו יכולים לעשות ב"בני ברוך" כדי להשתפר ולהיות הקבוצה שמובילה את העולם לתיקון? אחרת כמו שאומר בעל הסולם, אנחנו יכולים להידרדר למלחמת עולם ואנחנו רואים שיש כבר סימנים לזה.

אני חושב שמצבנו מובן. הכדור נמצא בידינו ואנחנו צריכים לברר כל פעולה ופעולה שנעשה שתהיה כמה שיותר מכוונת למטרה. והמטרה היא חיבור כללי בינינו וסביבנו של כל האנושות, כי אין ברירה אחרת. העולם מידרדר למצב שיחייב אותנו לזה. בואו נגיע בעצמנו להכרחיות בחיבור לפני שהטבע יחייב אותנו בדרך ייסורים, בואו נגיע לזה בדרך האור.

(סוף השיעור)