כנס "כולנו כאחד" באיטליה, שיעור מס' 4 בנושא "הודיה על גילוי הבורא כמקור הכל ובטחון מלא שתפילתנו לחיבור נענתה"
חלק 1|28. Juli 2018
קשור ל: כנס באיטליה 2018
מאחדים את הלבבות
כנס רומא יולי 2018
הודיה על גילוי הבורא כמקור הכל ובטחון מלא שתפילתנו לחיבור נענתה
שיעור 4
שיעור 28.07.2018 עם הרב מיכאל לייטמן – אחרי עריכה
זה שיעור ארבע של הכנס. בעצם זה שיעור חמש, אם אנחנו ניקח את שיעור אפס בחשבון. אנחנו ממשיכים אותו נושא. אחרי שלמדנו איך צריכה להיות הקבוצה, הקשר בינינו, הפנייה לבורא, סוג הפנייה לבורא, הרגשת הפנייה לבורא, איך אנחנו מכינים את הכלי שלנו לקבלת הטוב ממנו, יש לנו עוד תוספת מאוד מאוד חשובה. בעולם שלנו כשאני עומד לקבל משהו ממישהו, אז אני מכין את הכלי ואני מסתכל מה קיבלתי. מסתכל עליו, ועל מה שקיבלתי, מסתכל עליו, על מה שקיבלתי. ברוחניות זה לא כך, ברוחניות אנחנו עובדים לפי איזה כלל?
תלמיד: אמונה למעלה הדעת.
אמונה למעלה מהדעת. כולם אומרים בעברית, "אמונה למעלה מהדעת". מה זאת אומרת? זה אומר שהכלי לא יהיה מוכן, עד שאני אהיה בטוח שכבר קיבלתי מילוי. תרשמו את זה ותזכרו את זה. זה מאוד מוזר לשכל שלנו, לגישה שלנו לחיים. אם אני לא בטוח שכבר קיבלתי מילוי, אני לא אראה את המילוי. ואנחנו לפי החשבון הגשמי יושבים ובוכים למה לא קיבלנו, איפה מה שלא קיבלנו, למה אין לי את מה שאני רוצה לקבל, מתי הוא ייתן? והבעיה היא שנמצא הכול בתוך הכלי, אלא אני לא מגלה שהוא מלא. הבעיה היא בקליטה שלי, שישנו הכלי והוא מלא, ומעולם הוא לא היה ריק, אלא אנחנו צריכים כל פעם לקבל יותר ויותר אמונה, גישה לזה שכלי מלא, ויותר מלא, ועוד יותר מלא, ובורא מתגלה בו יותר, ויותר, ויותר. אנחנו צריכים להקדים את עצמנו לגילוי הבורא, זה נקרא "נצחוני בני"1.
ואז אנחנו נגלה שזה מכבר. יש כזה נהר בתוך גן עדן שנקרא "כבר" שאנחנו צריכים לעבור אותו, כדי לגלות שכלים מוכנים, ומילוי מוכן, והכול בא מלמעלה ואין בזה שום פגם, אלא רק לפי ההערכה שלנו. לכן אומרים "טעמו וראו כי טוב ה'"2. צריכים לטעום. אבל טועמים, מרגישים טעם רק במידה שבטוחים שזה טוב. לכן ההכנה הזאת לזה שכבר קיבלנו, לזה שכבר נמצאים אנחנו בדרגות אין סוף. אבל זה שאני נמצא בבורא, יש לי בזה ביטחון מלא. אני גם נמצא בקבוצה השלמה, אז אני כבר נמצא באין עוד מלבדו וטוב ומיטיב. הגישה הזאת, המגמה הזאת מקנה לאדם את התנאי הזה המאוד חשוב, לגלות ולהרגיש את הבורא שממלא אותו כטוב, מאותו נהר כבר.
אז כל ההסתרה היא כלפי האדם, כל הגילוי הוא כלפי האדם בלבד, ואנחנו נמצאים בעולם אין סוף שאף פעם אין בו שום שינוי חס ושלום, אלא רק רק בנו. תלוי כמה שמתאחדים, כמה שכל אחד נותן ביטחון לחברים שנמצאים כבר, "פנו אלי ואני פורע"3. אז חייבת להיות הודיה על גילוי הבורא, על גדלות הבורא, על בורא כטוב. הודיה עוד לפני שאנחנו מגלים ומקבלים, אחרת הכלי שלנו לא יהיה מוכן. ואז ודאי שלא נרגיש ולא נקבל. לא מתגלה.
סדנה
בניגוד לגשמיות איזה גישה לגילוי יש לנו ברוחניות?
*
איזה הבדל יש לי בכלי שאני מרגיש את מה שקיבלתי, ואז אני שוקל ואומר שקיבלתי, כמו בגשמיות, לבין זה שאני לא רואה את מה שקיבלתי, אלא מתייחס לזה ככבר כאילו קיבלתי, ולפי זה אני קובע את המילוי?
מה ההבדל בין הגשמיות שאנחנו מקבלים לפי זה שהכלי מלא או לא, לבין הרוחניות לפי כמה שאני רוצה שהוא יהיה מלא, ובמה שהוא יהיה מלא?
תנסו בלב בפנים לשנות לחטט בפנים, לחפש בפנים, כדי להרגיש את ההבדל.
אתם יכולים לדבר כולם יחד. תעזרו אחד לשני לצאת מהתפיסה הזאת הגשמית, הממש פרימיטיבית.
*
יוצא לנו ש.. מה נסתר מלכתחילה על ידי חטא עץ הדעת, האם כלי? אור? אמונה שלי שאני עכשיו מגלה אותה שאני מתייחס למקום הריק כאילו שהוא מלא, ואז אני מרגיש שהוא מלא. אני יכול להתייחס אליו שהוא חצי מלא, והוא יהיה רק חצי מלא. אין מידה מחוצה לי לא לכלי ולא למילוי, רק לפי היחס שלי. אז מה נסתר בשבירת הכלי?
*
הבורא, אומר בעל הסולם, שם איזו אבקה כזאת על המאכל, שאם אני יודע לדלג על האבקה הזאת, אז אני טועם טעם טוב, ואם לא, זה נראה לי כמו חול. זאת אומרת, השבירה היא לא במה שקורה, אלא זה שכלפיי המילוי והכלי נסתר. ואז במידה שאני מגלה יחס נכון, שזה נקרא "למעלה מהדעת", אז אני מגלה. הכול תלוי בדרגת אמונה למעלה מהדעת, או ההשפעה למעלה מהקבלה. ואיך אנחנו יכולים להדגים שאנחנו נמצאים בהשפעה? בזה שאנחנו מתייחסים למה שרואים כריק שזה מלא. אין לנו שום סיכוי להתייחס אחרת, זה נקרא "על כל פשעים תכסה אהבה". נראה פשעים, מכסים, מתייחסים לזה כאוהבים.
מה נסתר מאתנו, על ידי מה נסתר מאתנו, על ידי מה אנחנו מגלים, מפריחים את ההסתרה?
*
למה רוחניות מתגלה רק בצורה כזאת שאנחנו צריכים להתייחס לכלי שנמצא, לאור שנמצא בתוך הכלי, ורק על ידי היחס הזה אנחנו מגלים שזה נמצא? במידת הביטחון שלנו שזה קיים ונמצא, מגלים שזה קיים ונמצא. זה מפני שרוחניות נמצאת למעלה מכלים דקבלה שלנו. דברו על זה.
*
אם היינו מתייחסים לבורא לפי מה שהוא היה מגלה, זה נקרא שהיינו מגלים כלים דהשפעה?
תלמידים: לא.
אם הייתי עכשיו מסתכל ואומר, "נכון קיבלתי", כן, זה מה שהתכוונתי, אתה באמת טוב. בסדר", זה נקרא על מנת להשפיע? זה נקרא רוחניות?
תלמידים: לא.
אז איך אחרת אני יכול להתייחס? אי אפשר אחרת. רק תבינו שעכשיו אנחנו מדברים קצת על להמחיש מה זה רוחניות בכלים שלנו. שבכל זאת להבין, שלא חשוב מה שאני מקבל או לא, חשוב לי רק שיהיה לי מספיק, לי, מספיק יחס כאילו שקיבלתי. וזה מספיק לי. תסבירו לי רק מה ההבדל בין מה שאני מתאר לעצמי את מה שקיבלתי, ולבין מה שבאמת קיבלתי. האם יש הבדל? תסבירו לי, מי חושב שיש הבדל?
אם אני מכוון את עצמי ליחס לכלי שלי שהוא מלא, שאני קיבלתי, שאני חי במילוי שלם, באיחוד, בחיבוק עם הבורא, אם אני מפתח יחס כזה, אני לא זקוק שהוא יתגלה בצורה כזאת. כשהוא יתגלה בצורה כזאת תהיה לי בעיה. הוא מתגלה אחר כך. כשהוא כבר בצורה כזאת מתגלה, זה נקרא "לקבל על מנת להשפיע", זה דרגות מאוד גבוהות. כי אני אצטרך אז לעבוד נגד מה שהוא מתגלה, אני אצטרך להסתיר אותו ואת ומה שהוא מגלה לי שהוא באמת טוב, ונותן הכל, ומטיב, והכל, ואני רוצה להישאר באותו כלי של אמונה.
אז שוב השאלה. למה שמגלים לפי כאילו כבר קיבלתי, זה נקרא "קבלה באמונה למעלה מהדעת"?
*
למה כשאנחנו מגלים את הבורא, את המילוי, את המצב הרוחני לפי כאילו שכבר קיבלנו מהבורא, זה נקרא שקיבלנו, אבל בכלים של אמונה למעלה מהדעת?
*
תראו מה שכותב רב"ש, יש לו מאמר בכרך א' שנקרא "מהו לא תוסיף ולא תגרע בעבודה", תקראו אחר כך את כל המאמר, זה כדאי.
הוא אומר כך, "ולצייר לעצמו, כאילו" שזכה להרגשת הבורא ומרגיש שהבורא "מנהיג את כל העולם" ביחס הטוב ומיטיב, לתאר לעצמו שככה זה. "והגם כשהוא מסתכל" מסביב ורואה להיפך, שכל העולם סובל, "מכל מקום הוא צריך" לקבל את כל הראייה הזאת "למעלה מהדעת," ש"כאילו זה נמצא כבר בהרגשה" שבאמת הכול טוב ומיטיב. וכך אדם "קונה חשיבות המטרה," ומזה "מקבל חיים, ו"שמחה" ... "שיש" לו "התקרבות" לבורא ה"טוב ומטיב," שבחר בו וקירב אותו, ונותן תודה לבורא, למרות שבעיניים שלו רואה הכול להיפך.
סדנה
אז כשאני מסתכל על כל העולם, ורואה את הזוועות האלה שישנן, איך אני מתאר במקום זה עולם שמלא בגילוי הבורא, ושהבורא שורה וממלא את כל העולם, כולם מתוקנים, אין שום סבל אלא הכול גן עדן? איך אני מצייר לעצמי את העולם בצורה כזאת, למרות שאני רואה בעיניים שלי ההיפך? שוב חזרתי לאותה שאלה, רק שעכשיו זה כלפי העולם, לא כלפי אדם.
אתם יודעים, יש לנו 32 שיניים וכדי ללעוס משהו שיהיה בריא ולבלוע, צריך ללעוס 72 לעיסות. 32 שיניים, 72 לעיסות עד שבולעים.
*
מה נותן לנו הפער, שאנחנו מרגישים את החושך, ושיחד עם זה מקבלים את עולמנו כמלא אור וגילוי הבורא? מה נותן לנו שמרגישים בתוך הדעת חושך ולמעלה מהדעת אור, גילוי?
*
קבלתי את המצב הנוכחי כמתוקן ושלם, הבורא מגולה במציאות, וכל המציאות נקראת "השכינה הקדושה", גילוי הבורא, איך אני עולה מהדרגה הזאת לדרגה עוד יותר גדולה? כאילו הגעתי להכול, אני לא מוגבל, אני מתאר לי בכל היכולת שלי שהבורא ממלא את כל המציאות על פני כל הרע שאני רואה, שתי קומות, דעת ולמעלה מהדעת. איך אני מעלה את למעלה מהדעת יותר, על ידי איזה אמצעי?
דברו כולם, ופתאום תרגישו שבין המילים שהחברים פולטים ישנה תשובה.
*
נניח שאני זוכר שפעם אימא הרביצה לי, הגיע לי. אם הייתי מסכים עימה והייתי מקבל את היחס הזה כגילוי הטוב, הייתי דבוק אליה, על ידי איזה אמצעי הייתי מעלה עוד יותר, לעוד דבקות? זה דבר מאוד מציאותי, מהחיים.
אז אני קיבלתי את המכות, והבנתי שזה מהלב הטוב שלה, לטובתי, הסכמתי. על ידי מה אני יכול לעלות למעלה מזה? על ידי זה שאני מזדהה עמה, שאני מברך אותה, שאני רואה בזה את האהבה שלה, אז המכה הופכת להיות למתנה, לאהבה. נכון? גם את זה אתם לא מבינים? לא קבלתם מספיק מכות.
דברו על זה. זאת אומרת הסכמה, זה כשבאותה דרגה אני מתחבר ונדבק בבורא, ואם אני מברך על זה, זה מקנה לי אפשרות לעלות יותר למעלה. אלה דברים מאוד חשובים, כך אנחנו עולים.
*
איזה הבדל יש בין לראות רע ולהתייחס לזה כמו לשלמות, וגילוי הבורא הטוב ומיטיב, ואז מגלים כלים שבהם באמת מגלים את הטוב ומטיב, לבין להסכים עם זה שקבלנו מכות ורע ולהתייחס גם לזה כלטוב ומטיב, ועל ידי זה נוכל לעלות לדרגה עוד יותר עליונה?
מה ההבדל שאני מתייחס לרע שאני רואה שזה הכול "עיניים להם ולא יראו", והכול זה טוב מוחלט וקבלתי, לבין זה שאני מברך על היחס הזה, על הדרך ועל המכות, שזה מקנה לי אפשרות לעלות עוד דרגה? אז פעמיים אני מתייחס בטוב, לרע שמגולה, ולבורא שעשה לי את כל הדברים האלה בערמומיות כזאת. מה היחס שלי לזה ולזה?
תנסו קצת לשנות בפנים משהו. יש לכם הרבה "פרקים" שהם אף פעם לא היו בשימוש.
*
כתוב בספר הזוהר, "כל הסתירות נגד ייחודו, שאנו טועמים בעוה"ז, אע"פ שמתחילה הן מפרידות אותנו מהבורא, בהיותנו מתאמצים להתקרב אליו באהבה, על מנת להשפיע לו נ"ר, אז כל כוחות הפירוד נעשים שער להשגת חכמתו. כי בכל סתירה יש סגולה, לגלות מדרגה בהשגתו. ומי שזוכה, הוא הופך חושך לאור ומר למתוק. ובשיעור שהיתה קודם ההנהגה לפי כוחות הפירוד, התהפכה להנהגה לפי כוחות הייחוד. ומתייחדים הבורא והנהגתו עם כולם."
(על פי זוהר לעם. הקדמת ספר הזוהר. "שתי נקודות", 121)
אז שוב הוא אומר, שכל הסתירות הן נשארות, והתיקון שלנו הוא להתייחס אליהן למעלה מהן. מה הוא אומר? שהן לא יפרידו אותנו מהבורא, אלא ההיפך, על פניהן אני עוד יותר מתקרב אליו, ואני עושה את זה כדי להשפיע נחת רוח לו.
אם הבורא היה מתייחס אלי טוב, אז אני מתוך רצון לקבל הייתי נמשך אליו. מי היה אז רשע? כולם היו צדיקים גמורים. כולם היו אהובים ואוהבים את הבורא. הוא משפיע טוב, איך אפשר לא לאהוב? הרצון לקבל היה אוהב וזהו.
אבל כשאנחנו למרות זאת שמקבלים מכות, למעלה מזה אוהבים אותו, אז ברור שהוא נעשה בעינינו יותר חשוב מהרצון לקבל שלנו. זאת אמונה למעלה מהדעת, זה שאני מעדיף אותו על פני האגו שלי, על פני "החמור" שלי. ובזה אני מדלג על החושך ומקבל את האור. ובמקום מר וחושך, מגלה אור ומתוק. ובמקום פרוד משיג איחוד.
איך אנחנו עושים זאת?
*
מאמר "מהו למעלה מהדעת" של רב"ש, "לאחר שמקבלים שליטת הבורא, משיגים, שרק הבורא גואל משליטת הרע, ולא שהיה להם כח לזה." אלא שהכול נעשה על ידי הבורא.
"ומי שנלחם עם יצה"ר, כבש אותו, וזכה לגאולה, שהיא היציאה משליטת הרע, סדר עבודתו היה בעליות וירידות. פעם יצא משליטת הרצון לקבל ושוב בא תחת שליטתו, בעליות וירידות. אבל בעבודה הרוחנית שלו, היה חושב שעושה בעצמו גם כן את העליות וירידות. ואח"כ בגאולה, משיג שגם הירידות באו לו מהבורא." "
(על פי רב"ש-ב. מהו למעלה מהדעת, בעבודה)
בכלל לא היה שום דבר שהוא עשה בעצמו, חוץ ממה? אם זה הכול הבורא, המשחק מכור ואני בכלל לא נמצא אז אני כאילו לא קיים. מה בכל זאת נשאר לי מכל התהליך הזה? הירידות מהבורא, העליות מהבורא, הכלי מהבורא, "בראתי יצר רע", התיקונים מהבורא, מילוי האור גם מהבורא. אז [יש] משהו, מה יש לי? בואו נמצא.
*
הרווח מכל הדרך הוא שהשתדלנו על ידי הערבות בקבוצה, החיזוק בינינו, שסדרנו את הקשרים, התמיכה, שנתנו בטחון, וחזקנו את כל החברים, כך שכולנו נתייחס למציאות כטוב ומטיב, למרות שרואים אותו כרע ומזיק. זאת אומרת, כל הרווח שלנו נובע אך ורק מהערבות ההדדית. אנחנו מזמינים מאור מחזיר למוטב על ידי הערבות, ואז יכולים לקבוע על כל דבר שהו טוב ומטיב.
שאלה: למה כל כך קשה להתבטל לחבר?
קשה? אני לא חושב שזה קשה. אני חושב שזה בלתי אפשרי, באמת. בכל מדרגה, בכל מצב חדש, זה לא סתם מצב, זו קצת עליית הרצון לקבל. ושוב אני לא יכול להתבטל כלפי החבר, וקצת מצב חדש, זו שוב עלייה ברצון לקבל, רק בעליות. וכל פעם אני לא יכול, לא יכול להתבטל. ודאי, זה לא אותו דבר.
אנחנו אף פעם לא דורכים במקום. ומכל שכן לא חוזרים אחורה. תמיד הרצון לקבל גדל עוד ועוד, ולכן אני מגלה שאני כאילו לא משתנה. יש לי אותה ביקורת על כולם, יש לי אי הסכמה איתם, אני דוחה אותם, אבל זה טבעי. זה כמו בפעם הראשונה אבל כל פעם במדרגות יותר גבוהות. צריכים להבין את זה וגם על זה ללכת באמונה למעלה מהדעת. תמיכה, תמיכה מהחברים, ערבות.
שאלה: אני רוצה לראות את העולם מושלם ומתוקן אבל יש לי ספקות בקשר לזה. אתמול דיברת על החשיבות של חוק האיזון בין הטבע ובני האדם. ושאם אנחנו נהרוס את העולם האקולוגי יהיה קשה מאוד למצוא הרמוניה. במדינה שלי מתחולל קונפליקט עולמי. יש מאבק בין המעצמות הגדולות בעולם כדי להקים שם אסדת גז, וזה כרוך בהרס של ים נפלא, ושל שלושים אלף עצי זית. אני שואלת את עצמי אם אני אתחבר, אם אני ארצה לראות ואני אשתוקק לראות את העולם המתוקן ואני אעשה את כל הפעולות האפשריות בחיבור, האם זה יהיה מספיק? האם יהיה די בזה או שנכון גם לפעול ולעשות משהו מעשי כדי למנוע את זה?
זאת אומרת, את שואלת האם התיקון שאנחנו צריכים לעשות חייב להיות גם בגשמיות או שמספיק לעשות אותו רק ברוחניות? אם נתקן את היחסים בינינו, נניח בעשירייה או בכל בני ברוך בעולם, סך הכול כמה אלפים, לא הרבה. אני מדבר על אלו שלא סתם מכירים אותנו מבחוץ, אלא על אלו שלומדים ומשדלים להיות בפעולות המשותפות שלנו. אם נתחבר בינינו נכון, האם בזה נגרום לשמירת הים והעצים שאת כל כך דואגת להם? התשובה, כן, ללא ספק, ואנחנו נרגיש את זה מייד, כי זו דרגת דומם וצומח.
אם נתייחס נכון בינינו, בין בני ברוך, בתוך הקבוצה העולמית שלנו, או מספיק אפילו באירופה, זה יהיה מספיק כדי שיישארו איתך העצים, הים, השמש, הציפורים, והכול יהיה גן עדן. אני אומר בשיא הרצינות. אנחנו יכולים לעשות. את זה כמו שכותב בעל הסולם בסוף הקדמת ספר הזוהר. אם אנחנו עושים תיקון בינינו, כל אלו שעוסקים בחכמת הקבלה, מתחברים וכמו שלמדנו עכשיו, מקבלים את יחס הבורא כטוב ומיטיב למעלה מהדעת ולא מה שמתגלה בתוך הדעת, אם אנחנו כך נשתדל לעשות, כל העולם, כל האנושות ואחר כך החי, אחריו הצומח ואחר כך הדומם יתוקנו.
הכול תלוי בך. יש לנו כוח אדיר, אם נרצה נשנה את העולם ואת אירופה במיוחד. דברתם היום, וגם אתמול, איך לבנות בורד, איך לחבר את כל אירופה, איך לגרום לזה שיהיה חיבור, ותהיה תמיכה הדדית. אתם יכולים לשנות את העולם, והבורא הולך לקראתנו. תראו מה שהוא עושה, זו הכול עבודה שלו, בלי לפגוע במארגני הכנס.
שאלה: איך אני יכול לדעת את הרצון של החברים שלי כך שאוכל להעלות את התפילה הנכונה לבורא עבורם?
אני לא יודע מה הם חושבים? אם הם חברים שלי, כולם חושבים שהם עבריינים גדולים כי הם עדיין לא יכולים להגיע לערבות. ולמה הם לא יכולים להגיע לערבות? כי אני לא משתתף איתם מספיק. אז אני צריך לתמוך בהם, ואז בטוח שהם יהיו בערבות. זאת התפילה שלי, שהבורא יעזור לי, שייתן לי שכל וכוח להשתתף עם החברים כך שאני אספק להם את כל הכוחות הרוחניים שהם צריכים כדי לעשות נחת רוח לבורא. כי הבורא רוצה אותם יותר ממני, שהם יהיו יותר קרובים אליו. ואני מוכן לתמוך בהם שהם לפני, יותר קרובים לבורא. זה הכול.
שאלה: זו הייתה סדנה מאוד טובה. אבל הרגשתי בלבול, בין שיעור מספר 2 שבו למדנו את מה שאומר בעל הסולם, שגם למצב הגרוע ביותר יש זכות קיום ואנחנו רק צריכים לכסות אותו באהבה. וזה אומר שאתה מגיע למצב טוב או מצב רע ואתה מכסה אותו באהבה ובטוב ומיטיב. ועכשיו בסדנה למדנו מה המשמעות של האמונה שגם זו נתינה ואהבה. מה ההבדל בין מה שניסית לתת לנו בסדנה הזו עם מה שלמדנו בשיעור מספר 2, מה זה הוסיף, כי זה יוצר בלבול. האם אתה יכול להסביר בבקשה?
קודם כל אני שמח שיש בלבול, כי רק מתוך הבלבולים אנחנו מתקדמים בהבנה ובהרגשה, ולכן רציתי לגרום בתחילת השיעור לבלבול והיה להם קונפיוז כזה, זה טוב. כי מה זה בלבול? בלבול זה חוסר התמצאות, ואתם צריכים למצוא כיוון חדש, מטרה חדשה, לוגיקה בלפתוח את הדברים. פתאום הכלים הישנים נעלמים ואנחנו לא מרגישים. אז איך אנחנו מסתדרים, איזה קשר יש בין הדברים, הכול כאילו נעלם, מתפורר. זה מצב מאוד טוב, כי ממנו בא מצב חדש.
אני מרוצה. ההבדל הוא ששם דברנו על אמונה למעלה מהדעת בכללות, וכאן דברנו על איך לקבל את המצבים כשלמים. לא לרצות לשנות שום דבר, אלא את היחס שלנו בלבד וזה מה שמעלה אותנו כל פעם לדרגה יותר גבוהה. תצטרכו לעבור עוד פעם על השיעורים האלו, אפילו כמה פעמים, עד שזה ייקלט.
שאלה: האם זו נקודת מבט נכונה שאני לא רוצה שכולם יתחברו אלי, אלא אני רוצה שכולם יהיו מחוברים ביניהם, וכל מה שאני רוצה לראות את האחרים מחוברים ביניהם?
מאוד אגואיסטי. את לא רוצה להיות מחוברת, לא רוצה להיות מחויבת ולהתחייב, אחראית, לא רוצה להשקיע שום דבר, נוח ככה מהצד להסתכל על מה שיקרה. בצורה כזאת אי אפשר להשתתף. או שאת אחראית על כולם או שאין לך מקום כאן. כך זה ברוחניות. אין באמצע, או אפס או אחד. אפס שאת מחוצה לזה, אחד שאת כולך בפנים אחראית על כולם, את לבד קובעת מה העתיד של כולם, ככה זה.
שאלה: זה עבורי הכנס הראשון. חיכיתי כל כך הרבה לכנס הזה, וכל הזמן חיכיתי להיפגש עם החברים. אני מרגיש שהמפגשים עם החברים קורים בצורה מאוד נעימה, אבל היום כל החברים התחילו לעצבן אותי. הם לא עובדים מספיק, ואני כבר לא רוצה להיות כאן. אז מה קורה איתי, מה זה המצב הזה?
זה נקרא שאתה גדלת למצב הבא, האגו גדל מתוך זה שעבדת טוב בשיעור הקודם. ולכן כל פעם שאתה מתחיל שיעור, אתה צריך להרגיש רע, ובסוף השיעור להרגיש טוב, ולקראת השיעור הבא שוב רע, ובסוף שלו שוב טוב, זה נקרא שאתה עולה כל פעם. כי כל פעם הרצון האגואיסטי מתרחב וגובר, וזה שאתה רוצה לברוח ונמאס לך הכול זה מובן. כתוב "אין לדיין אלא מה שעיניו רואות".
אתה רואה ככה, שכולם כאן לא מובן מה הם עושים כאן, ובכלל אתה מסתכל עליהם, כולם מכוערים, כולם מטומטמים, כולם דוחים אותך, וזה נכון, אני מסכים איתך. אבל אם תשאל את כולם, כל אחד יגיד לך שלפעמים גם הוא רואה ככה וזה לפני העלייה.
אם אתה עכשיו תעשה אותו תרגיל כמו שאנחנו דברנו עכשיו, למדנו שבמצב שכל העולם נראה לי חשוך, אני צריך להתייחס אליו כאילו שהוא מלא אור. כשאני רואה את הפרצופים האלה, אני צריך להתייחס אליהם כמו למלאכים. למה? למעלה מהדעת. אני לא מוחק מה שאני רואה, רק אני בונה עוד מדרגה למעלה מזה, ואז בין שתי המדרגות יתגלה הבורא. אז יש לך עוד צעד אחד לעשות לבנות את המדרגה השנייה ויכול להיות שכבר הבורא יתגלה, ואם לא אז עוד כמה כאלה מצבים והוא יתגלה.
שאלה: אתה דיברת על הערבות, והייתי רוצה לדעת עוד על הערבות, מה המשמעות של ערבות?
המשמעות של הערבות היא כמו למשל שאני מלך, ואני מזמין אותך ומזמין עוד מישהי, ואומר למישהי הזאת שהיא אחראית על התפקוד שלך. אם את עושה טעות אני מסתכל עליה שהיא עשתה טעות, אם את עושה דברים טובים אני מסתכל עליה שהיא עשתה דברים טובים ואלייך אני לא מתייחס בכלל, חוץ מזה שאת עושה טוב או רע שעל ידי זה מענישים, או ההיפך, מתייחסים לשנייה. זה נקרא שהיא נמצאת בדרגת ערבות עבורך. מה זה ערבות? אני בא לבנק איתך יחד ואני חותם שם שאם את לא משלמת הלוואה, שהבנק נותן לך, הבנק יכול לקחת מהחשבון שלי. יש לי שם מיליון דולר, את לוקחת הלוואה חצי מיליון דולר, אני חותם והבנק לוקח ממני חצי מיליון דולר ושם את זה כפיקדון, כמו משכון, זה נקרא ערבות.
שהשני אחראי עבור מישהו, אז מפני שאנחנו חלקים מכלי אחד, שהוא כולו אינטגרלי שלם, למרות שאנחנו כאילו מתנתקים זה מזה, כל אחד אחראי על כולם. הבורא מתייחס לכל האנושות כמו לכלי שהוא שלם ולכן כל אחד הוא אחראי על כל האנושות. את זה לא כל כך רואים אבל עד כמה שאנחנו, במיוחד מעכשיו והלאה, מתקדמים לגמר התיקון, בהתאם לזה הבורא ידרוש מאיתנו להיות ערבים ואז לא חשוב. איפה בעולם קורה משהו, כולנו נצטרך להיות האחראים על זה.
ואנחנו לא יכולים להסתכל ככה על העולם, כי נראה לי שמה פתאום שאני אשם בזה ששם משהו קורה באפריקה או באסיה, או שהאמריקאים עושים משהו, או בכלל ששם הורגים משהו, למה אני בזה אשם? אז יש חוק שכמה שאנחנו יותר ויותר מתקדמים לגמר התיקון, שהכלי צריך להתקן, להתאחד, אנחנו יותר ויותר נעשים ערבים זה לזה. אנחנו חתמנו אחד על השני, הבורא כך עשה מלכתחילה ולכן אין לנו שום ברירה. אם אדם רוצה שיהיה לו טוב הוא צריך לדאוג לכל העולם, הוא לא צריך פיזית לרוץ לכל העולם אלא שאנחנו דרך עשירייה מושכים את האור העליון והוא מתקן את כולם, את כל האנושות, ככה זה צריך להיות. זה מה שבעל הסולם מסביר לנו במאמר "הערבות".
שאלה: אם הכול תלוי בבורא אז מה תלוי בנו? ולמה שנרצה שמשהו יהיה תלוי בנו?
אני הייתי אומר אחרת, שהכול תלוי בנו כי הבורא הוא אבסולוט, טוב ומיטיב, כל הפעולות שלו הן פעולות במאה אחוז נכונות ואנחנו על ידי היחס שלנו קובעים איזה פעולות יהיו. הבורא הוא חוק, אנחנו יכולים לסובב אותו כך או כך ולכן הכול תלוי בנו. המערכת שאנחנו נמצאים בה היא מערכת חוקית. שאלו אותי בשיעור הקודם על הדת, האם אני דתי או לא דתי? אמרתי שחכמת הקבלה היא לא דת היא מדע, שאנחנו לומדים את המערכת, איך אנחנו יכולים להשפיע על המערכת וללמוד את התגובה, עוד משפיעים, עוד לומדים תגובה ומתוך זה יש לנו מדע.
כמו שאנחנו חוקרים את המציאות בחוקי הפיזיקה, הכימיה, הביולוגיה, הזואולוגיה וכן הלאה. על ידי השפעה ותגובה, השפעה ותגובה. לכן הבורא הוא הכוח הכללי שסוגר את כל המציאות יחד, הכוח האינטגראלי. שכל הכוחות, של פיזיקה, כימיה, ביולוגיה, זואולוגיה, לא חשוב איזה ומה עוד שאנחנו לא יודעים, הכול זה הוא. זאת אומרת החוק הכללי של כל המציאות, אבל חוק. אין שם כמו שאצלנו, שעכשיו אני רוצה ככה ואחר כך אני רוצה אחרת, אולי לעשות כך, אולי לא לעשות כך, אין לבורא דבר כזה.
לכן יוצא שאם אני מחליט, אפילו ההחלטה שלי בלבד, כבר משפיעה על המציאות ואם אני עושה, גם זה משפיע על המציאות ולא שתלוי בבורא משהו אלא בי, יותר נכון בעשירייה. עשירייה זה הכוח היחידי שמנהל את המציאות. אמנם שהבורא הוא הכוח הכללי, אבל באיך שאנחנו משפיעים מתוך העשירייה עליו כך מפעילים אותו. על זה כתוב, "נצחוני בני".
שאלה: אמרת שאנחנו מסוגלים לשנות את העולם, ואת זה אני הרגשתי הבוקר, כשעשינו את התרגיל של לחבר תפילה מתוך העשירייה. ולראות מה שכולנו יצרנו, גם לראות משהו שאין לי מילים לתאר אותו. אמרת גם שהמשימה של הנשים היא להפיץ. כשאני אחזור לעיר שלי, למעגל החברים שלי, המעגל שמשפיע עלי, מה אני אוכל לעשות כדי שהכוח הזה שהרגשתי לא יעלם? לא יתפוגג? וכל מה שקיבלתי מכאן יעבור דרכי כמו איזשהו צינור, שדרכו אני אוכל לשנות את כל העולם?
שאלה מאוד טובה. אני שמח שאת שואלת. זה טוב שאת מפחדת שמה שאת מרגישה, מה ששמעת, הבנת, שהכול יסתלק ממך. אני מבטיח לך שיסתלק. הכול יסתלק. כדי שיכנסו דברים חדשים, טובים, יותר גדולים. לא לפחד להתרוקן. לקבל ריקנות או מילוי, רע וטוב, כי זה מה שהבורא נותן לי כל רגע ורגע, אני דבוק בו ומה שאני מקבל, מה שאני מרגיש, מה שאני חושב זה הוא ממלא אותי. גם במוח גם בלב. זה ממנו.
ואם אני לא נפרד מהידיעה הזאת, מהעובדה הזאת שזה ממנו, שהוא שולט על המוח ועל הלב שלי, מה אכפת לי מה קורה שם בפנים? זה הוא בחר ככה שאני אהיה, ולא כדאי לי לעשות על זה ביקורת, ואם כבר כן אני מרגיש אז אני צריך להצדיק את המצב ובכול מצב להשתדל להיות דבוק בבורא שממלא אותי. ממלא אותי בשטויות? אני דבוק בו, ממלא אותי בדברים חכמים? אני דבוק בו, אפילו שממלא אותי בכזאת ריקנות שאני שוכח עליו ואחר כך נזכר, אני שמח שהחזיר אותי להרגשה הזאת.
זאת אומרת, את מפחדת שיעלם ממך משהו שאת רכשת. זה לא אגואיסטי? אז נעזוב את האגו שלנו, לא נבדוק מתוכו, מתוך האגו מה יש בנו. תעזבי את זה. תני לכול הדברים האלה לזרום. תחזרי לקבוצה, ותהיי קשורה אלינו, אני מקווה שאתם תתארגנו עוד יותר טוב עם הועד המנהל ((Board שלכם באירופה, עם הפצה, עם כל מה שצריכים ויהיה לך עתיד יפה. לא לפחד. אם את מחזיקה עם כולם יחד אין בעיה. כמו תינוק, הוא תופס את אמא, כל היתר הדברים לא חשובים, העיקר שהוא נמצא בה. ככה את צריכה להיות עם הקבוצה.
שאלה: למה אני מרגיש את עצמי שונה? למשל אני לא הכרתי את הסדנה, ומצאתי סדנה מאוד מעניינת. וגם למרבה הפלא, הבנתי שלבד אני לא אצליח להשיג שום דבר, אלא רק דרך הקבוצה, ודרך הקבוצה אני לא מרגיש פחד משום דבר. אתה יכול להסביר לי למה אני מרגיש כך?
זה מפני שברוחניות אין אחד, רק עשירייה. בינתיים עכשיו אנחנו מתאספים שניים, שלושה, חמישה או יותר. אבל בטח למדת קצת ומי שלא עוד ילמד, שהמבנה הרוחני הוא חייב להיות מעשרה יחידים, וכשהם מתחברים ביניהם נכון, החיבור שלהם יוצר איכות חדשה שנקראת פרצוף, או נשמה, כלי. עשירייה כזאת כבר קשורה למבנה הרוחני של העולם. היא לא שייכת לעולם שלנו, אלא שייכת כבר לעולם החיצון (ראו שרטוט). למטה נמצאים היחידים, ולמעלה העשיריות.
שרטוט
עשיריות, זאת אומרת שזה סך הכול של היחידים. זה לא מספר עשר, אלא הם מתחברים בצורה מיוחדת כדי לעשות מעצמם, מעשר, להיות כאחד. ואז האחד הזה קיים ברוחניות. עשר זה עדיין מהעולם שלנו. (ראו שרטוט).
אם אנחנו מארגנים עשירייה, אז כל עוד אנחנו מארגנים ועושים כל מיני תרגילים אנחנו נמצאים עדיין בעולם הזה, ברגע שהעשירייה הזאת מקבלת איחוד כאחד, תכונה חדשה, אנחנו מיד מרגישים עלייה בהשגת העולם העליון. בעולם הזה אנחנו משיגים את עצמנו, ובאיחוד העשירייה לאחד אנחנו משיגים את הבורא.
שאלה: בהתחשב שבעולם ובמיוחד באירופה יש מצב מאוד קשה, ואתה אמרת שהצלת העולם תלויה הרבה בנשים. מהכנס נשארה לנו הסעודה בערב ומחר. כמה זמן נותר לנו למעשה כדי לבצע את התיקון, האם נותרה לנו יום, חודש, שנה?
זאת לא שאלה. אני אגיד למה. אם אנחנו מתחילים תיקון, אנחנו כבר נכנסים לתקופה אחרת לגמרי ונותנים לנו ארכת זמן מיוחדת לתיקונים. ולא כמו שיש לנו נניח חמש שנים, ואם נספיק תוך חמש שנים, כן. לא נספיק, לא. אם אנחנו נכנסים לתיקון, הזמן כבר משתנה, התהליך כבר משתנה.
אנחנו דיברנו על הזמן הקשה הזה כבר לפני עשרים שנה. אני דיברתי על זה בתחילת שנות התשעים. פעם ראשונה הרגשתי את זה כשהייתי בצרפת, שם ראיתי פרסומת על השוק המשותף, על עתיד אירופה היפה וכן הלאה, ומאז כבר התחלתי לכתוב. זה כמעט שלושים שנה שהעסק מאוד לא טוב, מסוכן וייגמר בפיצוץ גדול מאוד. עכשיו אנחנו קרובים לזה, כי כולם כבר מדברים על זה ולכולם זה ברור, הם רק מפחדים שחס ושלום זה ייגמר במלחמת עולם. וזה יכול להיות.
לכן השאלה "כמה זמן יש לנו?", אנחנו כל הזמן מתקנים את הזמן, זה תלוי בנו. לי נראה, אני לא יכול להגיד שאני יודע במאה אחוז, אבל לפי מה שאני מבין, אם לא היינו פועלים אפילו בצורה כזאת כמו שאנחנו פועלים עכשיו, המצב כבר היה הרבה יותר גרוע.
אנחנו לא צריכים מלחמות. אנחנו נראה איך שהאינטרנט פתאום מתנתק. אנחנו פתאום יכולים לראות שלא רק יוון עולה באש, אלא כל אירופה, לא חסרים עצים, ועוד ועוד מכות מהטבע. אנחנו צריכים להזדרז. אבל זמן זו שאלה מאוד אגואיסטית בעצם, "האם אני יכולה עוד לחכות, לנוח, מה שיקרה ולהשאיר את זה לדור הבא?", אני אומר שזמן אין. מתקרבת המכה, נראה לי שזה תוך כמה שנים ספורות, שנתיים, שלוש, ואנחנו נראה מכה גדולה בכלכלה וזה מאוד ישפיע.
לפני חמישים, שישים, שבעים שנה, דברים כאלה כמו מזון, מים, ביגוד, לא היו לכל אחד וכמה שהאדם רוצה. אנחנו הגענו פתאום לכזה שפע בכל דבר ולא מעריכים את זה. אבל עד לפני נניח חמישים שנה, אי אפשר להגיד שהיה אדם שבע. הייתה בעיה להשיג אוכל, בגדים, לא כמו היום שלכל אחד יש ארון מקיר לקיר. כל הדברים האלה יכולים להיעלם בחזרה. לבורא, לחוק הכללי של המציאות, ישנה בעיה אחת, להביא אותנו לאיזון. דיברנו על הבאלאנס הזה ואנחנו חייבים להשיג אותו. אם לא, הטבע עושה את זה דרכו באכזריות. נקווה שאנחנו נעשה.
תתארגנו באירופה, עם בורד, בקשר איתנו, עם תכניות ברורות איך אתם משפיעים עד כמה שאפשר באותם קווי התקשורת שאנחנו מסוגלים לעשות. לא לעשות שום דבר לבד, הכול יחד. מי שעושה לבד, רק מקלקל לעצמו ולאחרים, אפילו שיעשה את הדברים הטובים ביותר. העיקר זה יחד.
לכן חייבים לחשוב איך לעשות, ולפי הפקודה כולם עושים, ואז העתיד מובטח.
שאלה: אתה מספר לנו על הרוחניות בצורה כל כך פשוטה וכל כך עמוקה, והעיניים והאוזניים שלנו סתומות. אני מרגיש שאנחנו לא עושים את מה שאנחנו צריכים לעשות ועושים מעט מהעבודה שלנו. איך אנחנו צריכים לעבוד עם ההרגשה הזאת ולהתקדם הלאה?
אנחנו צריכים לבדוק את טיב העבודה שלנו. אם זו לא עבודה על ידי החיבור, היא בכלל לא נחשבת לפעולה. אני יכול לעשות המון דברים שנראים לי מאוד חשובים, אבל אם זה לא על ידי החיבור בינינו, אין בזה שום תועלת. לכן קודם חיבור, ומתוך החיבור הפצה, לימוד וכן הלאה. העיקר זה חיבור.
(סוף השיעור)