שיעור- 23.10.16- הרב ד"ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה
קטעים נבחרים בנושא "שמחת תורה"
"שמחת תורה" זה יום שמאיר. יום אחד. כתוב על זה "אלף שנה כיום אחד"1 וכן הלאה. "שמחת תורה" זה סוף של כל התיקונים, כי תורה זה סך כל המאור המחזיר למוטב, וכשמשתמשים בו בצורה כזאת, כשמתקנים את כל היצר הרע שהבורא ברא, אז התורה מופיעה כבר בצורה אחרת, לא כמאור המחזיר למוטב, אלא אור שממלא את הכלים המתוקנים. כשמגיע מצב הדבקות של הנברא בבורא, אז יש לנו "שמחת תורה" בכול סולם המדרגות, בכל המצבים כי אנחנו משתמשים באור אין סוף, פעם בתיקון הכלים, פעם בבירור הכלים, פעם במילוי הכלים, בכל דבר זה יש לנו בעצם חלק מ"שמחת תורה".
נראה כעת מה אומרים על זה גדולי האומה, מהי באמת "שמחת תורה", ונשתדל שיהיה לנו איזה חלק בזה גם עכשיו, אפילו במצבנו.
קריין: קטע מספר 1 מתוך "כתבי רב"ש.
שמחת תורה
"מובא בשער הכוונות, שתורה נקרא זעיר אנפין, שבאם הוא משפיע למלכות, כלומר שמלכות כבר מוכשרת לקבל את השפע, לכן זעיר אנפין, שנקרא תורה, הוא שמח.
וזה נקרא שמחת תורה. וזה אפשר לפרש על פי מה שאמר אאמו"ר זצ"ל, שהאדם צריך לשמוח בזה, שיש שמחה לבורא מזה, שיכול להשפיע לתחתונים."
(כתבי רב"ש", כרך ג', מאמר "שמחת תורה")
זאת אומרת הבורא נקרא זעיר אנפין, הקדוש ברוך הוא, זה הפרצוף שמעלינו. לכן אם אנחנו מתקנים את הכלים שלנו על ידי המאור המחזיר למוטב, כי אנחנו המלכות, ומצטיידים בכוונה על מנת להשפיע כדי שנוכל לקבל על מנת להשפיע מזעיר אנפין, כדי להשפיע נחת רוח לו, אז אנחנו מזמינים בו הרגשה שנקראת שמחה. שמחת הנותן. כי אין לו שמחה יותר מזה, אלא כשנותן לנו, כשממלא אותנו באור שלו עד דרגת אין סוף.
כל התיקונים שאנחנו צריכים לעשות על עצמנו, מכוונה על מנת לקבל, כשאנחנו לאט לאט רוכשים את זה בקו שמאל של כל מדרגה ומדרגה, שזה נקרא "בראתי יצר הרע", ועל זה את התיקונים כדי שאנחנו נהפוך את הכוונה הזאת לעל מנת להשפיע, כל התיקונים האלה גם מתממשים על ידי מאור המחזיר למוטב, שגם הוא נקרא תורה. ואז בכלים המתוקנים, היינו באותם רצונות, אבל בכוונה על מנת להשפיע, אנחנו נוכל כבר לקבל מילוי, גילוי הא-לוהות בנו. בזה אנחנו נגלה את שמחתו, את שמחת הבורא שיוכל להתלבש בנבראיו.
זאת התוצאה מהתיקון שלנו, מהמילוי שאנחנו מקבלים ממנו. כשאנחנו מרגישים אותו במיוחד שהוא שמח בזה שהתחתונים, שהבנים שלו מסוגלים כבר לקבל בעל מנת להשפיע, זאת אומרת להיות איתו בהשתוות הצורה.
תלמיד: "נתתי לכם תורה תבלין" וגם את יצר הרע, הוא ברא בנו גם את יצר הרע שאנחנו משתמשים בו מיד כשנולדים.
כשנולדים בגשמיות זה לא יצר הרע.
תלמיד: הבנתי שהוא קיים בנו.
הוא קיים, זאת אומרת אנחנו לא צריכים להמציא אותו. אם אנחנו נתחיל להתקדם זה לזה בקבוצה, אנחנו נתחיל להרגיש את יצר הרע. לפני זה, זה לא יצר הרע, לפני זה, זה בהמה.
תלמיד: איך אנחנו משתמשים בשני הכלים שהוא כבר נתן לנו, הוא נתן לנו כבר את התורה, והוא נתן לנו את יצר הרע?
רק בתוך הקבוצה, כשאנחנו רוצים להתקרב זה לזה. כול כוחות ההתנגדות לחיבור נקראים יצר הרע, וכל הכוחות שעומדים כדי לתקן לנו את ההתנגדות הזאת ולהפוך אותה להתקשרות, זה התורה.
תלמיד: אנחנו נמצאים עכשיו ב"שמחת תורה", וכמו שאמרת, האורות מיוחדים עובדים עכשיו.
גם כשאנחנו מושכים את המאור המחזיר למוטב כדי שיתקן את הקשר בינינו, גם זה נקרא "שמחת תורה". אבל זה לא ממש שמחת תורה, כשהתורה כבר מתלבשת בתוך הכלים, כשהאור מתלבש בתוך הכלים, אלא זה בינתיים מתקן, אבל זה בדרך, זה בכל זאת משהו.
תלמיד: בימים האחרונים אתה אומר זה קל, רק קחו את זה, זה זמין, זה קל, זה כבר ניתן לנו.
נכון.
שאלה: איך אנחנו חוטפים את זה עכשיו, זה כאן, האורות קיימים, הכול קיים, מה עלינו לעשות כדי לחטוף את זה עכשיו?
אתה צריך לגנוב מהאגו שלך פעולות כאלה שאתה תעשה אותם בעל מנת להשפיע לחברים, ואז בפעולות האלה אתה תתחיל להרגיש שיש לך קשר, דימוי לא-לוהות.
תלמיד: כשאתה אומר דימוי לא-לוהות זה נשמע גבוה, רחוק.
לא, זה לא רחוק. אם אני מתחיל להרגיש משהו, להבין משהו שלא שייך לעולם הזה, זה מתוך זה שהתייצבו אצלי פתאום כמה מחשבות ורצונות שדומות לא-לוהות, להשפעה. ולכן אני מרגיש בהם משהו שקודם לא הרגשתי, וכל אלה שנמצאים בעולם הזה לא מרגישים ולא מבינים. זה דימוי לא-לוהות.
גם בנו יש מידי פעם קצת מזה. אנחנו אפילו לא מרגישים עד כמה אנחנו מתקרבים לזה ואפילו יכולים להמחיש כמה דברים שהם שייכים לרוחניות, לא-לוהות. כי אם תדבר עם אדם ברחוב הוא יגיד לך "אין דבר כזה, על מה אתה מדבר", אבל אצלך זה נמצא כבר בחושים.
תלמיד: מה נמצא אצלי כבר בחושים?
התקרבות לזולת, כי מתוך ההתקרבות אפשר למצוא שם איזו התפעלות מיוחדת שנקראת תכונת ההשפעה או בורא. איכשהו, קצת יש בזה לפעמים.
תלמיד: האם אני יכול לכוון כך שלפעמים זה יקרה ברגע הזה, עכשיו, כי אני לא רוצה להישאר שאנן. השיעור הזה הוא שיעור מיוחד, שמחת תורה, אני לא רוצה להירדם. אני רוצה לנצל את הלפעמים הזה להווה, לרגע הזה, לא לעבר.
ודאי שאתה יכול אם אתה תרצה, הכול תלוי בהתמדה ובתמיכת החברה.
תלמיד: רציתי לשאול ופתאום שכחתי הכול.
לא להצטער, אסור לחזור למה שהיה, נעלם, נעלם, זאת השגחה.
תלמיד: שמעתי שהאור מגיע לכלים מתוקנים.
איזה אור מגיע לכלים מתוקנים? אור שעומד למלא את הכלים. אם הכלים מתוקנים, איזה אור מגיע אליהם כבר? אור המילוי, אם הם מושכים את האור הזה כבר במסך ורוצים לקבל אותו בעל מנת להשפיע.
שאלה: מה יש בדיוק באותה נקודה של כלי מתוקן שאליו מגיע אור?
בכלי המתוקן? כוונה על מנת להשפיע.
תלמיד: אבל אור זה הרגשה של הכלי.
צריכים להיות בהתאמה בין כוח ההשפעה העליון לכוח ההשפעה של התחתון, שהם ישפיעו זה לזה, ולכן הם צריכים להתקשר ביניהם ולעשות חשבון כמה כל אחד יכול להשפיע לשני, כדי שיהיה ביניהם ייחוד, זיווג, השתוות הצורה.
לא יכול להיות שבעל הבית רוצה לתת לי כוס תה ואני רוצה כוס קפה, חייבת להיות התאמה בהרבה מאוד נתונים, בהרבה מאוד פריטים בקשר שיש בינינו.
זה שאני מתוקן באופן כללי, זה לא אומר כלום, חוץ מזה אני גם צריך להתקשר נכון לעליון ולהראות לעליון במה אני רוצה להשפיע לו. לעליון יש צורת השפעה הכללית כלפי התחתונים, אין לו שום בעיה, הוא רוצה להשפיע. אבל במידה שאני מסוגל להשפיע לו בחזרה, הוא מתקן, הוא פותח את עצמו ואנחנו נכנסים לחשבון שנקרא זיווג דהכאה שבראש. ואז אחרי החשבון הזה יש כבר זיווג דהכאה בעצמו והתפשטות האורות בכלים מפֶּה ולמטה. ברצון של העליון וברצון של התחתון, בהתקשרות ביניהם, בתוך הגוף של הפרצוף, היינו בתוך הנשמה, שם הם כבר נפגשים יחד, ושם כבר נעשה ביניהם חיבור שנקרא דבקות והשפעה הדדית זה לזה.
תלמיד: האם האור נקרא, כשיש השפעה הדדית זה לזה?
זה לא שהאור נקרא. כשישנה השפעה הדדית זה לזה, אז מתרחשות שם כל מיני פעולות שנקראות טנת"א. ומהטנת"א, כתוצאה מזיווג וחיבור ביניהם, נולד פרצוף חדש. התוצאה מההתחברות ביניהם, בין העליון לבין התחתון. לא אותו פרצוף איפה שהם עושים זיווג, אלא כתוצאה ממנו. מולידים, כמו בעולם שלנו, מולידים את הבן.
תלמיד: איך נקרא הבן שהם מולידים?
הולדת הפרצוף. אחרי הטנת"א, אחרי שהפרצוף נמצא, אם אנחנו מדברים כבר מלמטה למעלה, אז יש כבר לידת פרצוף על הרשימו החדש.
שאלה: מהי שמחת תורה, זה תהליך או כבר תוצאה?
שמחת תורה ממש זאת תוצאה מזה שהכלים מתוקנים והאור נכנס לתוך הכלים על ידי זיווג דהכאה, החיבור ביניהם, בין האור לכלי, בין הבורא לנברא, וכשהבורא מתלבש בתוך הנברא, ההתקשרות הזאת, שהתורה מתגלה כלפי הנבראים, אחרי שהיא תקנה אותם ואחרי שהיא מילאה אותם, זה נקרא "שמחת תורה". זאת אומרת, מימוש מלא של האור העליון שמיועד לברוא, לתקן ולמלא את הנברא, זה נקרא "שמחת תורה", גמר העבודה.
תלמיד: ומה זה להזמין בעליון את ההרגשה, ושההרגשה הזאת תתייצב בנו כשמחה שלו?
זאת הכוונה שלנו. לקבל על מנת להשפיע זאת הכוונה שלנו, ואז היא מזמינה בעליון את היכולת לעשות זאת. ההשפעה בעליון היא תמידית, כללית, אבל היא פועלת אך ורק לפי ההסכמה שלנו, עד כמה אנחנו רוצים להשפיע לעליון, במידה הזאת הוא נפתח להשפיע לנו.
שאלה: כול מה שאתה אומר בהסתרה, מה הדבר הכי חשוב בשבילי לעשות?
עלינו, מה שחשוב לעשות, זה להכין מצבים כאלה בינינו שהאור יתקן ובזה אנחנו נוכל לעשות נחת רוח לבורא. נניח, אתה ואני נמצאים ביחסים, סתם, אז אנחנו צריכים לחפש איך אנחנו יכולים להתקשר בינינו שייווצר בינינו חיבור כזה שהבורא יכול להתגלות. איך יכול להיות? אם אני משפיע לך ואתה משפיע לי, יש בינינו השפעה הדדית אז אנחנו בונים בינינו כלי להשפעה. אחד לא יכול לבנות, כלפי מה הוא יעשה? אם יש שניים נניח אתה ואני, אז כל אחד יכול להשפיע לשני.
ואז אם אנחנו באמת מגיעים למצב של השפעה הדדית על ידי המאור המחזיר למוטב, הוא משפיע, מתקן את האגו שלך, האגו שלי, עושה איזה מצב שבו אנחנו, במקצת, יכולים להיות בהשפעה הדדית. בהשפעה ההדדית הזאת אנחנו מתחילים להרגיש שהבורא נמצא בינינו.
גילוי הבורא בינינו נעשה על ידי האור שבירר את הכלים, אור שתיקן את הכלים, אור שמילא את הכלים, כל זה נקרה "תורה". והמהות של האור הזה שבתוכו אנחנו מרגישים את השורש שלו הרוחני נקרא "בורא". אז יש "ישראל אורייתא וקודשא בריך הוא חד הוא". "ישראל" זה מי שרוצה להיות בצורת ההשפעה,"אורייתא" אלה האורות שתיקנו אותו "בראתי יצר רע בראתי תורת תבלין" שתיקנו את היצר הרע, ושמילאו את הכלים המתוקנים בהאור, והשורש של כול זה שמתגלה ככתר, כמקור, זה הבורא.
כך יוצא שישראל ותורה ובורא, זאת אומרת, אדם שנקרא ישר-אל, והתורה אותו כוח שעל ידו הוא תיקן את הטבע שלו וגילה את הכוח הזה שנקרא תורה ובתורה גילה את הבורא, השורש של כל המציאות, של כול מי שעשה הכול, ברא ותכנן, כל זה יחד זה המצב שאנחנו צריכים אליו להגיע ולהרגיש עד כמה אנחנו מימשנו את הכוחות האלו, נקרא "שמחת תורה".
תלמיד: בלי כלים מוכנים איך אני יכול לקחת משהו ממה שאתה אמרת עכשיו?
לא יכול, צריכים להיות כלים מתוקנים.
תלמיד: עכשיו אין לי.
אין, כשיהיו. תתחיל להתייחס לחברים איכשהו, ותתחילו לגלות כל מיני חיכוכים ביניכם ממש, כאלו שאתה לא כל כך מפרגן להם והם לך, ואז יהיה לכם מקום איפה שאתם תרצו שיבוא האור ויתקן.
תלמיד: אז אפשר להגיד במילים פשוטות, מה העבודה עכשיו בלי הכלים הרוחניים?
בלי כלים רוחניים, יש לך קשר עם האחרים או לא? אתה מרגיש שאתה נמצא בקשר איתם, או לא כל כך.
תלמיד: אני לא יודע מה זה קשר.
תתחיל לברר, להיות "כאיש אחד בלב אחד" זה נקרא קשר.
תלמיד: בטח שאני לא בזה.
אז תברר, שיכאב לך. שיכאב לך, אז זה נקרא שאין לך. סתם להגיד אין לי. אין לי ולא צריך. זה כל העניין, שאין לי אבל באמת אין לי, עם כאב. ואז במידת הכאב אתה יכול לדרוש את ה"מאור המחזיר למוטב". המ"ן שאתה מעלה חייב להיות מלובש בכאב שלך. הכאב הזה צריך להיות עטוף כבר בכוונה על מנת להשפיע. זה לא שכואב לי מפני שאני לא מחובר איתם, אלא כואב לי שאני לא מחובר איתם ולכן אני לא יכול להשפיע מהקשר בינינו, שלא קיים, אני לא יכול להשפיע נחת רוח לבורא. ואז אני יכול לפנות אליו ולבקש עזרה. כי מצידי לא יכולה להיות עזרה, אלא אך ורק כדי להשפיע לו. אז אני קולע לאותו השורש שכולו מכוון להשפיע לי.
תלמיד: אני רק יכול לקבל מכול זה שאני יכול לשבת ולחכות להרגיש משהו.
מלחכות לא יצא כלום.
תלמיד: אני לא מבין את הפעולה.
אתה שמעת מה שאני אמרתי לך?
תלמיד: כן. לא הכול הבנתי.
לא חשוב. אחרי השיעור, קח את השיעור הזה ותשמע עשרים פעם מה שעכשיו אמרתי לך. תשמע. תשתדל לקיים אפילו שאתה לא מבין שום דבר. ואתה תרגיש כמה זה מוסיף לך כל פעם יותר ויותר רגש ושכל, והעיקר זה רגש.
שאלה: איזו כוונה עכשיו צריכה להיות?
כוונה רק אחת, אנחנו צריכים לגלות את חוסר הקשר בינינו שנוכל לבקש שהקשר יהיה, למה? שמתוך הקשר הזה נוכל להשפיע נחת רוח לבורא. בזה שבקשר אנחנו נוכל לגלות אותו. ולא לטובתנו שזה יהיה גילוי בהסתרה, אלא כדי לגלות אותו באור חוזר. יש פה הרבה דברים יחד, אבל צריכים ללעוס אותם, יותר ויותר לברר. להבין שרק בקשר בינינו שם זה המקום להתייחס לרוחניות, להתייחס לבורא.
אם יש חוסר קשר או קשר, אז יש מקום שממנו אפשר להתייחס, אם אין, אז אין. לכן בזה שאנחנו אטומים זה לזה ובכלל לא מתקשרים, אז אנחנו לא נמצאים ברוחניות, הרוחניות היא מה, מו, מי. כמה שיותר מתחילים להיות קשורים, מיוחסים זה לזה איכשהו, מתחיל להתברר שהרוחניות היא פשוט נעלמת בינינו, היא כאילו שם, נסתרת, אבל המרחק בינינו לא מורגש, לא כשלילה ולא כחיוב.
שאלה: איך אנחנו יכולים להגיע בסדנה יותר לתיקון מאשר לדבר בינינו ולהראות כל אחד את האגו שלו.
לא, אתם מגיעים, לא צריכים עד כדי כך לזלזל. אתם בכול זאת מתקדמים. לפי הרעיונות שאני יכול להביא לכם, ואתם איכשהו נוגעים בהם, בולעים, לפעמים אפילו לועסים, זאת אומרת, מבררים. זה לא שאתם סתם באגו דוחים זה את זה, אתם משתדלים, אתם משקיעים. זה שאתה דוחה את החבר, זה טבעי, זה הבורא נותן כאלה כוחות. השאלה היא, לא בכוחות האלה שקיימים, יהיו עוד יותר. השאלה היא, עד כמה שאנחנו בכול זאת משתדלים קצת ועוד קצת ועוד קצת איכשהו לבנות על פני הדחייה קשר.
תלמיד: אבל אין בינינו דחייה.
נגלה, רבי שמעון והתלמידים שלו גם לא גילו לפני העלייה האחרונה שהם רוצים לשרוף זה את זה. קודם הם רצו לחנוק זה את זה, לשחוט זה את זה, לתת סטירה, אולי מכה, לעשות משהו, כל מיני כאלה דברים.
אבל שרוצים לשרוף? שאני בא אליך ממש עם מיכל דלק וגפרור ורוצה לקשור אותך ולשרוף זה עוד לא. והנה עכשיו זה התגלה. אז לאט לאט, לכן צריכים לכבד רצונות כאלה, שדוחים זה את זה.
ואתם דרך אגב רק צריכים להבין עד כמה שלכם הרבה יותר קל מאשר לנשים. כי אצל הנשים כל אחת היא פשוט בפני עצמה, האחרות לא קיימות. שם האגו עובד ממש בצורה כזו שאי אפשר לעזור. לכן המאמצים שהן דווקא עושות, הם מאמצים אדירים. הן בכול זאת יושבות יחד, מסתכלות יחד, שרות יחד. לנשים זו התגברות גדולה. אצל הגברים זה טבעי, לכן אין לכם מה לבכות.
שאלה: אם אני מרגיש בעשירייה שאנחנו קצת אטומים אחד לשני. מה אפשר לעשות?
יש ויש. זה הכבדת הלב, צריכים להתגבר.
תלמיד: מה זה אומר? כי ממה שאתה אמרת נשמע שהאטימות זה המצב הכי גרוע.
כן.
תלמיד: אז מה עושים?
בטח, מה זאת אומרת, אז אתה רואה עד כמה תלמידי רבי שמעון מתוך המאמצים שלהם מגיעים למצב שהם רוצים לשרוף זה את זה. זאת אומרת, גילוי הרע. זה כבר גילוי. מה שאין כן אם אתה נמצא בנתק, איזה גילוי יש?
תלמיד: אז צריך לחכות שהאטימות תהפוך לשנאה?
מה פתאום שהיא תעבור.
תלמיד: לא, התכונתי שהיא תביא לשנאה.
אבל אתה לא צריך לחכות.
תלמיד: אלא?
לעלות קדימה, לנסות לעשות פעולות השפעה כמה שאפשר, ואז יכול להיות שאתה תגיע באמת לאיזו פעולת השפעה, או ההיפך, יורידו אותך עוד יותר. הכול תלוי באיזה מצבים נמצא האדם.
תלמיד: בדרך כלל מה שקורה זה, שאם זו תקופה ולוקח זמן רב שאדם נמצא באטימות, אז כתוצאה מכך מתפתח ריחוק ואולי אפילו שנאה.
יש ויש.
תלמיד: אם כך, השאיפה היא רק להוסיף בחיבור?
זה בטוח ותמיד, ואף פעם ההיפך.
תלמיד: למעלה מהאטימות?
ודאי, ואף פעם אנחנו לא הולכים לגרד את הפצע. אנחנו תמיד רוצים למרוח עליו תיקון. ולא למרוח כדי לסתום אלא כדי לרפאות. לרפאות זאת אומרת, להעביר מעליו קשר.
שאלה: מה ההבדל בין זיווג דהכאה בשמחת תורה לבין מגע בין אורות וכלים בפורים?
מה ההבדל בין שמחת תורה לפורים, בקיצור.
תלמיד: זיווג דהכאה בשמחת תורה ומגע בין אורות וכלים בפורים, שזה היינו הך למעשה.
שמחת תורה זה כגמר התיקון בכוח, ופורים זה גמר התיקון בפועל.
תלמיד: אם בן אדם עובר מחסום, האם גילוי הרע הופך להיות לחומר דלק לעלייה במדרגות?
ודאי, אלא על פני מה עוד אני אעלה, אם לא קו שמאל?
תלמיד: האם רשימו במדרגה נמוכה עוזר לנו במדרגה יותר גבוהה?
אנחנו מממשים אותו. אז על מה אתה עולה? מה אתה מקבל? איזה נתונים יש לך כדי לתקן, אם לא רשימו?
תלמיד: למה חשיבות המטרה נותנת תענוג גדול במאמץ, והמאמץ הופך להיות חומר דלק להמשיך הלאה?
כי חשיבות המטרה זה כבר אור שמגיע מלמעלה. זו לא סתם חשיבות המטרה, אם יש לי חשבות המטרה זאת תוצאה מההארה.
סדנה
מאיזו פעולה או מצב אנחנו יכולים להגיד שמתחילה שמחת התורה? מאיזו פעולה או מצב אנחנו כבר יכולים להגיד שמופיעה שמחת התורה?
*
שמחת תורה זה כלפי הבורא או כלפי הנבראים? כתוב, "לא הייתה שמחה לפניו כיום שנברא שמיים וארץ", שזו כבר שמחה הכי גדולה שהייתה לו, כי בשמיים וארץ שנברא כבר יש לו מיד סוף התיקונים, המילויים והמצבים. אז מה זה כלפי הבורא שמחת תורה? כנראה שזה כלפי הנבראים? או שזה בורא ונברא יחד? מה המצב הזה בצורה מדויקת שאנחנו יכולים להגיד שבאת שמחת תורה, כלפי מי?
*
קריין: נקרא קטע מספר 2 מתוך ספר מאור ושמש, "רמזי שמיני עצרת".
"כל מגמת עבודתינו בימים האלו להעלות המלכות שמים כידוע, והיחוד נשלם בשמיני עצרת כי בהושענא רבה אנו עושים ז' הקפות, ובהקפות שאנו עושין בהושענא רבה אנו עושין חומות ומגינים אל המלכות שלא יוכלו לקרב אליה הסטרא אחרא להניק מן המלכות. וזהו החותם של הושענא רבה, שתיבת חות"ם הוא אותיות חומ"ת, ועל ידי שאנו עושים בהושענא רבה הקפות, שהם מגינים על המלכות, מתעלה המלכות ביום שמיני עצרת ומתיחד באין סוף ב"ה ונשפע חסדים גדולים על כנסת ישראל [...] ועל ידי זה נבנה קומת האדם העליון ונשלם היחוד בשמיני עצרת, שהמלכות מתעלה להמוחין." ("מאור ושמש" - רמזי שמיני עצרת)
מלכות צריכה להתחבר לזעיר אנפין, לכל חג"ת נה"ים שלו. ולכן יש כאן פחד שהתקשרותה לזעיר אנפין לא תביא לנפילתה לקליפות, ולכן צריכים לספק למלכות חומות, זה נקרא שבע הקפות כלפי חג"ת נהי"ם דזעיר אנפין, וזה מה שאנחנו מספקים לה בסוף התיקונים שנקרא ביום שמחת תורה. ואז מלכות יכולה להתאחד עם זעיר אנפין, להגיע עימו לזיווג, לחיבור, ומזה מולידים מדרגה חדשה, או בכלל גמר התיקון.
לכן כל המגמה שלנו היא, איך להגן על המלכות, לספק לה את כל ההקפות, את כל החומות, את כל המֶגנים, מסכים, שעל ידם היא יכולה להיות בהתקשרות שלמה עם זעיר אנפין.
שאלה: שמחת תורה זה כל הזמן הקפות עם התורה.
אבל צריכים להבין מה זה הקפות.
שאלה: הוא כותב, "ובהקפות שאנו עושין בהושענא רבה אנו עושין חומות ומגינים אל המלכות שלא יוכלו לקרב אליה הסטרא אחרא" מה זה אומר ההקפות האלה, מה זה עושה?
את ההקפות קבעו אותם אנשי הכנסת הגדולה לפי ענף ושורש של אותם המילים שהם יוכלו לכתוב לנו שהן כנגד התיקונים שאנחנו צריכים לעשות. אנחנו לא מבינים מה שאנחנו קוראים בהקפות, אלה משפטים קצרים שתיים, שלוש מילים כל פעם. ההקפה הכי חשובה היא האחרונה, זה ברור. ההקפות הם תיקונים.
אני לא יודע למה הם מתכוונים, גם אני אני עשיתי בחיים שלי הקפות לפני שהגעתי לרב"ש, זה מנהג. כל אחד לוקח לפי התור ספר תורה ועושה איתו סיבוב ומשאיר אותה לשני ולשלישי, וכך הלאה. מה יש בזה? מנהג. ככה עושים.
מה יש במנהג? על ידי זה שאתה לוקח ספר תורה ואתה עושה איתו הקפה, אתה מקיף את המלכות עם המאור המחזיר למוטב שהיא תהיה ביכולת לקבל בעל מנת להשפיע אורות, ז' אורות מזעיר אנפין, ולהגיע אם כך לדבקות עימו.
תלמיד: זאת אומרת, שהסטרא אחרא לא יכולה לקבל צרות כתוצאה מזה.
כן. שסטרא אחרא לא תוכל להתקשר למלכות, שהיא חלק מהמלכות בעצם. מלכות כוללת בתוכה את הכול, גם את החלק סטרא אחרא. זה שאנחנו עושים הקפות אנחנו כאילו בונים חומה בתוך המלכות שחלק מהסטרא אחרא נשאר בחוץ.
תלמיד: ואז הוא אומר "וזהו החותם של הושענא רבה", מה זה החותם הזה של הושענא רבה כתוצאה מההקפות?
שאנחנו בזה בונים כלי שלם ל"לקבל על מנת להשפיע". אין יותר. בסך הכול מה אתה לומד מתע"ס? אתה לומד איך בכל מיני אופנים התחתונים משפיעים מ"ן, מלכות לזעיר אנפין והם יחד לאבא ואמא, ועל ידי זה מתקנים את המלכות. אין יותר מה לעשות. זו כל החכמה, וזו כל הבריאה. רק הבעיה היא שיש הרבה פרטים ואנחנו לא כל כך מבינים, מתבלבלים בהם, מפני שלא נמצאים בהם רגשית. אנחנו מדברים על משהו שכאילו לא נמצא בעולמנו, משהו מופשט, לכן זה חומר קשה.
אבל אם מרגישים את זה, אז זה כמו מים ולחם. כמו שבעל הסולם אומר, שזה כמו לחם, סוכר, שזה מאוד פשוט אם זה בא להרגשה. כי אין כאן שום דבר, או לקבל או להשפיע, באיזה תנאים אני יכול לקבל, באיזה תנאים אני יכול להשפיע, מה אפשר, מה אסור וכן הלאה וכלום חוץ מזה. דברים מאוד מאוד טבעיים, לפי הטבע שלי שהוא רצון לקבל. רק הבעיה היא שכאן אני צריך להפעיל כוונות, ולכן אני לא מבין מה רוצים ממני.
אבל ברגע שאני כבר מבין שכך מפעילים כוונות על מנת להשפיע, ועל ידי זה מתקשרים לבעל הבית, שיש שם איזה מלך שלא רצה בכלל להיות בקשר איתי, ועכשיו כשיש לי כוונה להשפיע לו, אז לפי זה הוא מתגלה. זה כבר משהו חדש, זה כבר משהו אחר, המלך מתגלה מפני שיש לי כוונה על מנת להשפיע לו, שאני מוכן להתייחס אליו, אז הוא מתגלה.
תבינו את העניין וזהו, ואין יותר. ומאז יש לי עניין רק עימו. וכל היתר? כול היתר נכללים באותה עבודה שלי כלפי המלך, איך שאני מגלה אותו יותר ויותר, במידה שאני מוכן לעשות לו נחת רוח, ואז בזה הוא מוכן להתגלות. בצורה אחרת לא. הוא כך, בגאווה, בניתוק.
תלמיד: מה עניין של שמיני עצרת פה בכל הסיפור הזה?
שאחרי ז' ימים של סוכות, אתה מגיע ליום השמיני שאתה עוצר. תקרא שולחן ערוך, יש כזה ספר שנקרא "קיצור שולחן ערוך". כבר לפני 200, 300 שנה נכתב הקיצור הזה.
שאלה: מה ההבדל ברוחניות בין שמיני עצרת לשמחת תורה?
יש הבדל. גם על זה כתוב, אנחנו צריכים לפני כל חג לקרוא קיצור שולחן ערוך ששייך לאותו חג. ברוך ה' עכשיו עברנו אותם בלי קריאה, אבל באמת צריכים להכין. עוד מעט יהיה לנו חנוכה, צריכים לקרוא. שם כתובים דווקא הרבה דברים ששייכים לנו לעבודה פנימית.
אז מה ההבדל בין שמיני עצרת לשמחת תורה? מצד אחד יש עצירה של כל האורות שקיבלנו כאורות המקיפים בסוכות, ויוצאים מהסוכה מתחתם. מצד שני, כתוצאה מזה שקיבלנו את האורות האלה דרך המסך, דרך הסכך, אז יש לנו תיקונים, שבתיקונים האלה אנחנו יכולים עכשיו לקבל תורה. זה שמחת תורה. אז גם שמיני עצרת, גם שמחת תורה. זה מצד התיקון, וזה מצד המצב המתוקן, המילוי.
שאלה: איך אפשר להרגיש את השמחה של הבורא אם הבורא זה תכונת ההשפעה, כוח ההשפעה?
אנחנו לא מרגישים איך להמחיש את הבורא, להרגיש את הבורא, אנחנו מרגישים את עצמנו. בנו ישנה כזאת הרגשה שאנחנו אומרים "זה הבורא", "בוא וראה". אנחנו לא מרגישים שום דבר מבחוץ, הכול בפנים. גם כל העולם הזה, הכול בפנים. גם הבורא, הכול בפנים. מה שלא יהיה, הכול בפנים, הכול בתוך הרצון לקבל. לכן מצטיירת בנו כזאת הרגשה שהיא נקראת הבורא ששמח במצב שנקרא "שמחת תורה."
שאלה: שמחת תורה זו הרגשת שמחה של הבורא בכל המדרגות, ואם אנחנו עכשיו נמצאים במדרגה הראשונה?
גם מזה יש לנו משהו. שבכל זאת אנחנו צריכים לשמוח בזה שיש לנו מאור המחזיר למוטב שיכול לתקן אותנו. ואחרי זה יש לנו האור שממלא אותנו, מברר וממלא, ובתוך זה אנחנו יכולים להרגיש את השורש שלהם שזה הבורא עצמו. עד שמרגישים שיש עוד לפניו משהו שנקרא "עצמותו", אבל אותו לא משיגים.
קריין: קטע מס' 3 מתוך ליקוטי הלכות, הלכות הושענא רבה, הלכות ב'.
"בִּשְׁמִינִי עֲצֶרֶת נִתְגַּלִּין בְּחִינַת הַמַּיִם טְהוֹרִים, כִּי אָז מַתְחִילִין לְהִתְפַּלֵּל עַל הַמַּיִם, וְאָז נִשְׁלָם בְּחִינַת תִּקּוּן הַמַּלְכוּת וְזוֹכִין לֶאֱמוּנַת חֲכָמִים בִּשְׁלֵמוּת, וְאָז נִשְׁלָם הַתּוֹרָה. כִּי עִקַּר שְׁלֵמוּת הַתּוֹרָה הוּא עַל יְדֵי אֱמוּנַת חֲכָמִים, וְעַל כֵּן מַשְׁלִימִין וּמְסַיְּמִין הַתּוֹרָה אָז, וְכָל אֶחָד לוֹקֵחַ אֶת הַתּוֹרָה וּמַקִּיפִין אֶת הַשֻּׁלְחָן וְעוֹשִׂין שִׂמְחַת תּוֹרָה, כִּי כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל יֵשׁ לוֹ חֵלֶק בְּהַתּוֹרָה," 5355כי השיג על ידי מאמצים את המאור המחזיר למוטב ואחר כך את המילוי. והשיג את זה באמונת חכמים. אמונה זה כוח השפעה, בינה. וחכמים זה כוח החכמה. אז יש לו אור חכמה מלובש באור החסדים וזה מביא לו שמחה. "וְאָז נִכְלָלִין כֻּלָּם יַחַד וְנִכְלָלִין כָּל חֶלְקֵי הַתּוֹרָה בְּיַחַד... כִּי הַחֵלֶק שֶׁיֵּשׁ לְכָל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַתּוֹרָה זֶה בְּחִינַת סֵפֶר תּוֹרָה שֶׁלּוֹ, וְכָל אֶחָד וְאֶחָד עִם חֶלְקוֹ וְסִפְרוֹ שֶׁיֵּשׁ לוֹ בְּהַתּוֹרָה נִכְלָלִין יַחַד, וְאָז יֵשׁ לְהַתּוֹרָה שְׁלֵמוּת... וְאָז נִמְתָּקִין כָּל הַצִּמְצוּמִים וְכָל הַדִּינִים שֶׁבָּעוֹלָם, וְעַל כֵּן כָּל אֶחָד וְאֶחָד עוֹלֶה לַתּוֹרָה אָז, כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה הַתּוֹרָה כְּלוּלָה מִכָּל נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל יַחַד, שֶׁהֵם כְּלָלִיּוּת כָּל חֶלְקֵי הַתּוֹרָה, וְאָז נִכְלֶלֶת הַתּוֹרָה בְּשָׁרְשָׁהּ שֶׁהוּא חָכְמָה עִלָּאָה, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת בְּרֵאשִׁית. וְאָז כְּשֶׁנִּכְלָלִין כֻּלָּם יַחַד נַעֲשֶׂה שִׂמְחָה, בְּחִינַת אוֹר צַדִּיקִים יִשְׂמַח, עַל כֵּן זוֹכִין אָז לְשִׂמְחָה, בְּחִינַת שִׂמְחַת תּוֹרָה." ("ליקוטי הלכות" - הלכות הושענא רבה, הלכה ב)
מתי? מתי שיכולים כל אחד ואחד להתחבר לאחרים ולצרף יחד כולם, לייחד את שמחת התורה הפרטית של כל אחד ואחד.
שאלה: אני לא רואה אנשים שמחים היום, זה כמו תשעה באב.
זה המצב, מאיפה אני יודע, תשאל אותם למה הם כאלו. כנראה שהם חלמו על משהו עצוב, אני גם רואה אותם קצת כך. אני אגיד לך מה הבעיה, אתמול סיימנו את הסעודה בארבע. מארבע אתמול עד ארבע של היום, 12 שעות, נגיד שהם גם נפגשו ביניהם, חלק כן, חלק לא, זאת אומרת הם היו 12 שעות בבהמיות שלהם, זה מורגש. אז נבכה לפחות, גם זה טוב. אין יותר גרוע מאדישות.
תלמיד: בגלל שכל ישראל שמחים בחוץ.
בחוץ, כן.
תלמיד: לָמה?
הם כמו ילדים קטנים, הם לא צריכים כל כך הרבה כדי לשמוח, לא צריכים. מספיק קצת, כבר יש שמחה. ממה אדם מרוצה בחיים שלו? אישה, ילדים, בית, אוטו, חופש, טס לאיזה מקום, חוזר, כבר טוב. היום העולם בצורה גשמית פחות או יותר יכול לספק מילוי לכל אחד. לָמה? כי ההתקדמות היא צריכה להיות כבר ברוחניות, והיא לא יכולה להיות ברוחניות, אם אדם מרגיש שחסרה לו גשמיות. אלא אם יש לו הכול בגשמיות והוא מרגיש שבכל זאת אין לו סיפוק, אז הוא מתחיל לברר לָמה.
לכן בחוץ יש להם, מה שאם כן אצלנו לא. אצלנו אלה אנשים שחסר להם סיפוק, הם לא מרגישים שיש להם שמחת תורה. אם תיכנס עכשיו לבני ברק, או קצת יותר מאוחר, אז איזו שמחה יש שם, צעקות, זורקים סוכריות באוויר. אתה נכנס לכאן זה כאילו תשעה באב. לָמה? כי אלו בוכים למה אין להם תורה, ושם בבני ברק הם בטוחים שיש להם תורה, אז הכול בסדר גמור.
תלמיד: האם מקובלים בשמחת תורה הם שמחים?
זה לאו דווקא ביום שיש שמחת תורה. זה לא קשור ליום. כי יכול להיות שאצלי הייתה שמחת תורה לפני חודשיים. שמחת תורה זו תוצאה מפעולה וגם בכל מדרגה ומדרגה. כי בכל המדרגות יש בהן עשר ספירות, ובכל עשר ספירות במדרגה פרטית יש לך בקטן, אבל את כל אותן התופעות שיש בסך הכול בכל הפרצוף דמלכות דאין סוף.
תלמיד: מה אנחנו צריכים לעשות עכשיו?
אתם צריכים להגיע למצב שאתם מרגישים עם מה יש לכם קשר. שהקשר הזה הוא באמת עם הדבר הכי גדול שיכול להיות במציאות, עם האור. והאור הזה יכול להיות גם המאור המחזיר למוטב, גם אור המברר, גם אור המתקן, גם אור הממלא. זה אור השכל, זה אור הרגש, זה אור שבורא את הכול מאפס, שהוא למעלה מהמציאות שלנו.
ואז יוצא שאנחנו שייכים לזה. האור הזה, דווקא האור הזה, ולא אור של בהמה שמנהל את כל המציאות הכללית, דומם צומח חי, וגם בני אדם "כולם כבהמות נדמו" נכללים שם, אלא אנחנו מנוהלים על ידי האור העליון הזה שנקרא תורה. לכן מרגישים חסרונות ונמשכים למשהו, שעוד לא ידוע בדיוק למה, עוד לא גילינו את זה בצורה ברורה. ולכן אין שמחה כל כך.
זה היה הרבה פעמים, כשהיינו מגיעים אפילו לאיזו חתונה. היינו התלמידים מגיעים עם הרב"ש, והיינו יושבים. קודם כל כולם עייפים כי תמיד חסרה שינה. וגם מה יש לנו לשמוח, שירקדו שם. אז הרב"ש תמיד היה שולח לנו מישהו שאומר, "חבר'ה עוד מעט הרב'ה יביא לכם ספרי תהילים שתתחילו לקרוא. יש לכם כזה פרצוף, שרק זה חסר לכם". אז היינו קמים ומתחילים לרקוד. ככה זה.
אנחנו נגיע, עוד מעט. חכה.
אני אגיד לך מה הבעיה. את אור התורה אפשר להרגיש בנו, לא שם בחוץ, בנו, רק בתנאי שאנחנו נעשה מאמץ לחיבור. עוד לא עשינו היום מאמץ לחיבור, אנחנו יושבים כאן כבר שעה וחצי, ועוד לא, כל אחד שואל שאלות מתוך חכמה, ולכן לא מעוררים את רגש הקשר בינינו, כנגד זה אין הארה מלמעלה, לכן אין שמחה.
קריין: קטע מס' 4, מתוך ספר "מאור ושמש", רמזי שמיני עצרת.
"כל מגמתינו ביום השמיני עצרת, שיתייחד הקב"ה עם הכנסת ישראל" עם כל אלו שנמשכים לבורא, שאם מתאחדים יחד, זה נקרא "כנסת ישראל". כל הכינוס של האלו שנמשכים לבורא, ישר א-ל, אז הבורא מתייחד איתם. זה נקרא "שמיני עצרת". "ולהמשיך כל אורות העליונים אל המלכות שמים," מלכות שמכוונת ל"שמים", שמכוונת לזעיר אנפין, היא נקראת "מלכות שמים", "ועיקר היחוד הוא על ידי התורה ואורייתא וקב"ה וישראל חד. ועל ידי עסק התורה והבל פיו של האדם, הוא מייחד את הקב"ה עם הכנסת ישראל, שנשמותיהם של ישראל הם קשורים באותיות התורה... שעל ידי ההבל ועסק התורה נמשכין אורות העליונים אל המלכות..." "הבל" זה נקרא אור חוזר, עסק התורה שאני הולך לקבל את האורות האלה בעל מנת להשפיע. אז מה נמשך? "נמשכין אורות העליונים אל המלכות..." מהפה ובתוך הגוף, "ונמתקין כל הגבורות... שאז הוא גמר היחוד והזיווג, שאז מתייחד קב"ה עם הכנסת ישראל והם מתדבקין אז בשורש שורשם... וזהו "ביום השמיני עצרת תהיה לכם", שאז תדבקו בעצרת שהוא אור אין סוף ב"ה."
תלמיד: אני מרגיש דווקא הרגשת הודיה, כלפיך קודם כל, ההנהגה הברורה שלך. והאמת, שמורגשים שינויים גדולים. אולי זה עובר דרך השמחה, אבל הם דרך הבירורים והחיסרון.
תשמעו איך שמדבר אדם בצורה בוגרת. ממה השמחה? אפילו מהדברים הרעים או הטובים, לא חשוב מה. אבל ישנה התקדמות, התגלות. כמו שכותב שם בעל הסולם, לזה גרם קדושת היום, שזה האורות הגדולים שמופיעים, אז האדם מגלה אפילו מצבים לא כל כך טובים. אבל זו שמחה, בכל זאת שמחה, "קדושת היום".
תלמיד: אני אפילו רואה את הנכונות של החברים להיות יותר בהשפעה, ממש לקחת מעצמם, להוציא מעצמם. ברור שלאגו זה לא כל כך משמח, אבל בשביל העשיריה ובשביל הקבוצה זה פעולה מאוד חזקה, שינוי חזק.
אז השאלה שלי היא, מה התפקיד של החגים האלה כדי לקרב את האורות לאנשים, בשביל הבירורים? אני לא זוכר שהיה דבר כזה כמו שקרה בסוכות הזה, אפילו קשה לתאר את זה במילים. כנראה שזה השפעת המאור, ככה עוזרים לנו מלמעלה.
לפני כמעט ששת אלפים שנה, אדם גילה את המערכת עליונה, ומאז אנחנו יודעים מה קורה בעולם, איך אנחנו מנוהלים. ואחריו עוד הרבה בני אדם, זאת אומרת התלמידים שלו, אלו שהולכים בעקבותיו. גם אנחנו נקראים לכן "בני אדם", ואנחנו מגלים ומגלים יותר ויותר את המערכת העליונה הזאת.
המקובלים גילו שהמערכת הזאת היא מנהלת אותנו, והיא מנהלת את כל היקום שלנו. שכל היקום הוא לא נברא מן הסתם בצורה איכשהו מקרית, אלא לפי השורשים העליונים. זאת אומרת, שכל מה שיש בעולם שלנו, זאת העתקה מהכוחות שפועלים בעולם הרוחני. ולכן לכל התופעות שבעולם הזה הם נתנו כינוי מסוים לפי הרוחניות. והפוך, את הכוחות הרוחניים היו מכנים באותם השמות שאנחנו כבר מכירים אותם מהעולם הזה.
מזה יש לנו גם חלוקה של ימים, חודשים, שנים, דקות וכולי וכולי, מפני שהרוחניות כך היא מתחלקת. לשישים נגיד, כי זה שש כפול עשר ספירות בזעיר אנפין, ושתים עשרה זה כלפי שנה, ועשרה זה כלפי פרצוף וכן הלאה.
עכשיו השאלה היא כך, האם האורות פועלים לפי לוח הזמנים הזה בעולם שלנו? ודאי שכן. אנחנו, שנמצאים בעבודה פנימית, יכולים להזמין את האורות האלה ופי כמה וכמה יותר גדולים בזמנים אחרים גם כן. זה נקרא ש"ישראל למעלה מכוכבים ומזלות", למעלה מהזמן. אבל אנחנו עוד לא כל כך בזה, אנחנו עדיין נמצאים במצב שעלינו זה משפיע ויכולים לקבל סיוע על ידי הזמנים האלה.
יש זמנים לטובה וזמנים לרעה. ברוחניות זה לפי המאמצים, המצבים של האדם, אבל בגשמיות זה גם לפי זמנים. כל אסטרולוגיה, הקלפים וכל מיני הדברים שעושים, יש בזה משהו, כי האנשים הסתכלו על מה שקורה משך אלפי שנים, ומתוך הניסיון ראו שזה כך. לכן יש בזה גם כן הארה מלמעלה, גם עלינו. אמנם, נקווה שאנחנו נגיע למצב שאנחנו כבר נהיה מעל זה. שנוכל להזמין אורות של שמחת תורה אמיתית, בימים שהם בכלל לא שייכים לשמחת תורה לפי לוח הזמנים.
תלמיד: לכן גם להפיץ בימי החג זה יותר מועיל.
כן, זה יותר קל, יותר פשוט מפני שהאנשים נמצאים באיזו הארה אחרת. הם גם נמצאים בהתפעלות כללית, אז לכן הם גם משפיעים זה על זה. יש גם קשר ביניהם. אם האור העליון פועל על איזה קבוצה גדולה של אנשים, נגיד על העם, אז בכל זאת כבר בזמנים האלו, בכולם יש איזה מין מצב מסוים. את זה מרגישים. מקום קטן, עם קטן, לכן זה מורגש יותר.
סדנה
מה חסר לנו בחיבור, עד כדי להרגיש בתוכו "שמחת תורה"?
*
אנחנו לא מפחדים שמה שהשגנו אפילו במקצת זה ייעלם? אומרים שהחגים נתנו לנו הרבה. נתנו אולי ואחרי זה לקחו. נגיד ממחר, מה עושים? לא לענות לי אלא לחברים.
נגיד ממחר אנחנו חוזרים למה שהיה לפני חודשיים או מתישהו. ככה, שגרה. עוד יותר גרוע אפילו. אין לנו פחד לאבד את זה? קדימה. מה עושים?
*
מה זה נקרא "אני מעורר השחר ולא השחר מעוררני"? שאנחנו צריכים למהר את הזמנים, ולא לחכות עד שבאים המצבים החדשים.
אז מה אנחנו נעשה?
*
ישנן עשיריות שהתחילו להרגיש קצת יותר חיבור ביניהם ואז השתנה מצב רוח, וישנן כאלה שלא. איזו עשיריה עוד לא הרגישה שהיא ממש מגיעה לחיבור שלה, כזה המקובל בדרך כלל?
תלמיד: לא מספיק.
זאת אומרת כמו שזה היה אתמול, שלשום, היום כבר לא נמצא.
יש עוד עשיריות? אני רואה שיש.
אנחנו בדרך כלל מרגישים התפעלות בצורה מסוימת, אז היום אנחנו לא מרגישים אותה. קשה לנו. יש לנו איזה הכבדת הלב, משהו מעורפל.
אבל יש עשיריות אחרות שכבר השיגו התרוממות כמו זו שהיתה במשך השבוע האחרון?
תלמידים: כן.
אז מה עושים? איך מעוררים באמת את עצמנו, כי הכול תלוי בנו, זה לא שמשהו קרה באוויר. אפילו שיש מלחמת עולם, מה זה חשוב, אנחנו יכולים להיות בכל מצב שאנחנו בוחרים. הכול תלוי בקשר בינינו. האור מאיר בהתאם לקשר הזה.
אז איך אנחנו צריכים על ידי ההתקשרות שלנו, יותר, פחות, פחות, יותר, להרגיש איך שהאור בהתאם לזה משפיע. הוא נמצא בצורה קבועה, רק אנחנו בהתקשרות שלנו, בהתרחקות מעוררים אותו ואז הוא משפיע בכל מיני [אופנים], גם התדירות שלו איך שהוא משפיע. הספק הזה נמצא בידיים שלי, כך כל אחד צריך להרגיש. לכן בואו אנחנו עכשיו נעשה מאמץ כדי למשוך את האור שיתגלה בנו ביתר כוח.
קדימה, שתי דקות, תדברו ביניכם ותעשו כך שתוך שתי דקות אתם תרגישו שהאור פועל עליכם ומנענע אתכם.
(סוף השיעור)
-
"כי אלף שנים, בעיניך-- כיום אתמול, כי יעבר; ואשמורה בלילה." (תהילים, פרק צ', ד')↩