כנס "הקבלה לעם" העולמי – חיים בעשירייה

ינואר 2024

זמן חברתי - שיחה עם רב (1)

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 27.01.24 – אחרי עריכה

קריין: אנחנו רוצים לעשות לך סיכום קצר של מה שעברנו פה בהכנה. התחלנו את ההכנה בהודיה קצרה לבורא על זה שאנחנו פה, כל אחד עם עצמו הודה לבורא. אחר כך דברנו בחשיבות הביטול בינינו, קראנו את מטרת החברה ב' של רב"ש, וסיימנו את ההכנה בשבח וגדלות החברים, כמו שרב"ש כותב שאי אפשר להתבטל אחד לשני, אם לא רואים את מעלות וגדלות החברים.

אני אשתף שמתוך ההכנה וההרגשה הפרטית של העשירייה, יש התרגשות מאוד גדולה עכשיו כי התחיל כנס. אבל הלב, אי אפשר ללחוץ על כפתור ולהגיד לו "כנס" והוא נפתח, לוקח לו זמן להיפתח. יש תחושה שיש רצון מאוד גדול לחבק את החברים, להתכלל בחברים, להיכנס בתוך החברים, אבל יש גם קושי מאוד גדול לעשות את זה.

איך להשתמש בקושי הזה שמורגש כמין כאב, או הכבדה על הלב, שרוצה מאוד להיפתח, מבין שצריך להיפתח, וקשה לו?

ודאי שלא נראה לנו שהחבר הוא כל כך חשוב, יכול להיות שהוא מסתיר לי את הדרך לבורא. אבל כשהוא עוזר לי להגיע לבורא, להתקשר אליו, זה כבר יותר קשה. אם אני מקבל את החבר כמו את עצמי נניח, אומנם כתוב שהוא צריך להיות עוד יותר ממני, אז בזה אני פותח קשר עם בורא. זה לא נראה כל כך, ולהרגיש את זה, זה מאוד קשה, ואנחנו צריכים להגיע להרגשה כזאת.

אני מאוד שמח שאנחנו בכל זאת הגענו לכזה חיבור, שיש בינינו דרכים שמביאות לבורא ויש לנו אפשרות להגיע אליו. אני בטוח שאנחנו בדרך ונתקרב. עכשיו אנחנו צריכים לעשות מאמץ, יש לנו ארבעה מפגשים, היום שניים ומחר שניים, ובהם נשתדל לפתוח את הלב, כל אחד את הלב שלו, כדי שדרך לבבות החברים נוכל להגיע לבורא, לנגוע בבורא, להידבק בו.

זה אפשרי, אנחנו עשינו את כל הדרך שהיינו צריכים לעשות. להיכנס למגע ישיר עם הבורא, אנחנו כן מסוגלים. ואחר כך נלך כבר לפתוח את כל הדלתות של הלב וכך להידבק בבורא, להידבק בו.

שאלה: מה זה אומר לפתוח את הדלתות של הלב?

זה מה שאנחנו קוראים גם בתהילים, "שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד: מִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד ה' צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה". זה מה שאנחנו צריכים. זה אפשרי, אנחנו עשינו תיקונים והכנות ומגיע לנו לעשות מאמץ כדי לפתוח את השער לבורא. אבל את השער לבורא שאנחנו רוצים לפתוח, אנחנו צריכים גם להבין שהשער הזה הוא נמצא בליבנו. אם אנחנו מחברים את הלבבות שלנו ופותחים אותם כלפי הבורא, אז זה יעבוד, הוא ייפתח.

אני זוכר שהגעתי לרב"ש בסוף שנות ה-70, והמאמר הוא מ-1984, אז לא היו עדין מאמרים. וכשנסעתי עימו - אני הייתי כנהג, כמשרת, ככל דבר. חוץ מזה שעבדתי בעבודה שלי, היה לי זמן שאני הייתי יכול להשקיע בלשרת אותו - אז הוא כל הזמן דיבר על ''החברה''. ואני זוכר כמה זה היה לי מוזר. אני לא הרגשתי כל כך את החברה, לא הרגשתי כל כך את החברים, לא כל כך הבנתי מה קורה כאן. מדברים, בסדר, אין מה לעשות, אז נדבר על גדלות החברים, על גדלות החברה. אבל באמת איך אפשר לקבל את החברה שהיא הדבר הכי חשוב והכי גדול מכל החיים שלך ומכל העולם. והעשירייה, כמו שהוא אחר כך כותב על החברה כעשירייה, היא ההזדמנות היחידה שהבורא נותן לך כדי שאתה תידבק אליו, תגיע לחיבור, תשקיע בזה את הכוחות שלך. ובאמת זה היה מאוד מוזר, מאוד רחוק, לא מובן.

אבל כשמשקיעים בזה שנים, הדברים האלה מתחילים להיות יותר רגשיים, יותר מובנים. לא מובנים לשכל כל כך כמו ללב. ואז מתחילים להתקרב ולהבין דרך הקשר הזה עם העשירייה את הייחודיות שיש בזה, שזו דרך היחידה לצאת מהעולם הזה ולהיכנס לעולם העליון. הרב"ש כל הזמן היה מדבר על זה, מספר על זה ודואג לזה.

(סוף השיחה)