מעשירייה לאחד
כנס "קבלה לעם" העולמי 2021
04-06.06.2021
שיעור 1
שיעור בוקר 04.06.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
הרוחניות שלי מתגלה מחוץ לי
קריין: כנס "קבלה לעם" העולמי - "מעשירייה לאחד" שיעור מספר 1 בנושא - הרוחניות שלי מתגלה מחוץ לי.
אני מאוד שמח שהגענו לכנס "מעשירייה לאחד", כי בהחלט זה מה נשאר לנו לעשות, לעלות לדרגה הזו, לדרגה הרוחנית הראשונה. כל הדרגות הרוחניות הן שמעשרה אנחנו מגיעים לאחד, ושוב מעשרה בדרגה העליונה יותר מגיעים לאחד, זו בעצם עלייה מדרגה לדרגה.
דיברנו הרבה, ומדברים על זה שהכול מושג רק בחיבור בין בני האדם, שזה בעצם התיקון, השחזור, החיבור הנכון של הכלי השבור שלנו, של אדם הראשון, הנשמה שהבורא ברא, שבר ונתן לנו להביא אותה לתיקון להיות כאחד, או מעשירייה להיות לאחד או מהרבה עשיריות להיות לעשירייה אחת, עד שאנחנו מגיעים למושג האחד השלם. ונקווה שנוכל להתקדם למצב עד כדי כך גבוה שנתחיל להרגיש בקשר בינינו איחוד כזה שנקרא "אחד" ובו בהתאם לזה נרגיש את הבורא שהוא הכוח האחד שמייצב לנו את כל היסודות מצד הכלי, ואנחנו נעשה אותן התכונות שבכלי כמו הבורא, [כמו] המילוי שלו.
אני מאוד מקווה שאנחנו נגיע לזה, לפי מה שאני שומע מהקבוצות, על ההכנות והתגובות על הלימוד שלנו, אנחנו באמת קרובים מאוד לזה, ואין לנו שום מטרה אחרת, רק לזה להגיע. כי אנחנו רואים גם עד כמה כל העולם יהיה זקוק לזה אם לא היום אז מחר ואנחנו נצטרך להראות לעולם את הדרך. לכן אנחנו החלוצים של תהליך התיקון, בואו נתקדם לזה עוד צעד אחד, ואני מקווה שהצעד הזה כבר יהיה הצעד המעשי, שהבורא יתחיל להתגלות בחיבור בינינו לפי השתוות הצורה. כמו שהוא משפיע, אנחנו ביחס הדדי זה לזה נגיע להשפעה כזאת כוללת בינינו שהבורא יוכל לפי חוק השתוות הצורה להתגלות.
קריין: שיעור מספר 1, "הרוחניות שלי מתגלה מחוץ לי". קטע מספר 1.
"האדם הרוצה לעבוד ה' באמת צריך לכלול עצמו עם כל הנבראים וכן צריך לחבר עצמו עם כל הנשמות ולכלול עצמו עמהם והם עמו, היינו שלא תשאיר לך רק מה שצריך לחיבור השכינה כביכול. ולזה צריך קירוב ורבוי אנשים, כי לפי רבוי האנשים העובדים את ה', יותר מתגלה אליהם אור השכינה, ולזה צריך לכלול עצמו עם כל האנשים ועם כל הנבראים והכל לעלות לשורשן לתיקון השכינה."
("דגל מחנה אפרים". פרשת שלח)
אין שום צעד לרוחניות, התקרבות לרוחניות או שאנחנו כבר נכנסים לרוחניות או שכבר נמצאים ברוחניות והולכים בה יותר ויותר מדרגה לדרגה, ממדרגה למדרגה, בכל זאת, כל ההתקדמות היא רק בזה שיותר ויותר אנחנו נמצאים בחיבור המתגבר בינינו. זה בעצם מה שקורה, אנחנו עושים כאלה צעדים מצד הכלים ולפי זה אנחנו משיגים את האור העליון שיכול להתגלות יותר בכלים שלנו.
האור העליון נמצא במנוחה מוחלטת, הוא נמצא בכל מקום רק לא מורגש, זה נקרא "שכינתא בגלותא", שכינה בגלות, הבורא בגלות, נסתר, ועד כמה נוכל להתחבר בינינו, אנחנו לפי זה נתחיל לגלות שהוא מסתתר ומגיע, מתחיל להתגלות לנו מתוך ההסתרה יותר ויותר בדרגות "נפש", "רוח", "נשמה", "חיה" "יחידה", לפי עוצמת החיבור שלנו על פני הרצונות לקבל שנמצאים בדחייה, אבל אנחנו לאט לאט עושים חיבור מעליהם בדרגות עביות שורש, א', ב', ג', ד', ואז הבורא מתגלה בנו כדרגות אור "נפש", "רוח", "נשמה", "חיה" "יחידה".
זה בעצם כל התהליך שאנחנו צריכים לעבור. יש בזה הרבה פרטים, כי החלקים האלה מתחברים ביניהם ומשפיעים זה על זה וכן הלאה, אבל בסך הכול היסוד שלהם הוא החיבור. בחיבור הזה אנחנו לא צריכים לדעת כל כך הרבה איך הם מתחברים ובאיזו צורה הם נכללים כי הכול נעשה בצורה טבעית, ואני לא צריך כל כך לדאוג לזה, אני צריך רק לרצות שזה יקרה בסך הכול. ואז כל החלקים האלה המנוגדים יתקרבו זה אל זה ויתחברו בצורה נכונה כך שהאור העליון שמחבר אותם ונקרא "המאור המחזיר למוטב" הוא גם אחר כך יתקן אותם וימלא אותם. כך אנחנו צריכים בעצם לראות את התהליך שלנו. רק הרצון שלנו לחיבור הוא בעצם גם מתחיל וגם גומר את הכול.
לכן הוא אומר, "האדם הרוצה לעבוד ה' באמת צריך לכלול עצמו עם כל הנבראים וכן צריך לחבר עצמו עם כל הנשמות ולכלול עצמו עמהם והם עמו, היינו שלא תשאיר לך רק מה שצריך לחיבור השכינה כביכול." רק את זה אנחנו צריכים, רק לחבר את החלקים שהם שבורים עוד מלכתחילה, משבירת הכלי דאדם הראשון. "ולזה צריך קירוב ורבוי אנשים," כמה שיותר אנשים משתתפים בתהליך הזה של החיבור, יותר טוב, כי כל אחד עושה בירורים, "כי לפי רבוי האנשים העובדים את ה'," את הבורא, "יותר מתגלה אליהם" אור הבורא, "אור השכינה, ולזה צריך לכלול עצמו עם כל האנשים ועם כל הנבראים והכל לעלות לשורשן לתיקון השכינה." זו בעצם העבודה שלנו.
זאת אומרת, בסך הכול מקסימום חיבור כל רגע ורגע שאני יכול לקיים בתפיסה שלי במה שאני נמצא, זו בעצם הדרך הנכונה שלי לגמר התיקון.
קריין: קטע מספר 2.
"ולא חסר לך כלום, אלא לצאת בשדה אשר ברכו ה', וללקט כל אלו האיברים המדולדלים שהתדלדלו מנשמתך, ולצרף אותם לגוף אחד. ובגוף השלם הזה ישרה ה' שכינתו בתוכו בקביעות בלי הפסק כלל. והמבוע של תבונה רבה, ונחלים עליונים של אור, יהיו כמעין שלא פסק."
(בעל הסולם. אגרת ד')
ככה בעל הסולם מתאר לנו את העבודה שלנו במשפט אחד פשוט, ש"לא חסר לך כלום", אל תתבלבל בזה שיש לך עוד חסרונות ועוד מטרות בחיים. לא חסר לך כלום חוץ מללקט את כל החלקים שהם נשרו מהנשמה שלך בשבירת האדם הראשון, ואתה צריך שוב לחבר אותם יחד. ואז בגוף השלם, בכלי השלם שאתה תחבר, אתה תרגיש גילוי הבורא, לפי עוצמת החיבור, לפי כמות החלקים, איכות החלקים. ככל שהם מתנגדים לחיבור ואתה בכל זאת מביא אותם לחיבור ומתקן ומצרף אותם יחד, לפי זה תגלה גילוי הבורא יותר ויותר.
וכך אנחנו צריכים לראות את עצמנו, שאנחנו חייבים לחבר את עצמנו, לקרב את עצמנו, ממש להדביק את עצמנו בפנימיות הרצונות שלנו, התשוקות שלנו זה אל זה עד כדי כך שאותו הכוח העליון שהיה פעם שורה בנו, שוב יתגלה. פעם היה שורה, זאת אומרת לפני השבירה, לפני חטא עץ הדעת. הבורא שבר אותו כדי לתת לנו אפשרות לאסוף את החלקים האלה ולגלות אותו לאט לאט בחלקים האלו שלב אחרי שלב וכך אנחנו בעצם מגיעים לתיקון הבריאה.
יש לנו את כל ההכנות לזה, רשימות, אורות שמעוררים אותנו, הבורא סידר לנו את המורים, את הקבוצות שלנו ונתן לנו שיטה איך אנחנו יכולים להתחבר בינינו, וכך צריכים להתחבר. אז בואו נשתדל להיות מחוברים, הכול לפנינו, רק זה נשאר. הכול תלוי רק בעוצמת החיבור בינינו עוד יותר ועוד יותר מגשמיות לרוחניות.
כאן יש איזה מכשול שאנחנו צריכים להשתדל להרגיש את עצמנו שנמצאים ברצון אחד, במחשבה אחת, וזה נובע מתוך זה שאנחנו משתוקקים לכוח אחד, למצב אחד, לבורא אחד, ואז ממנו אנחנו מתחילים לקבל מאור המחזיר למוטב, והאור הזה הוא מחבר אותנו והוא עושה מאיתנו גוף אחד. וכך אנחנו נרגיש את הרצונות, המחשבות שלנו, שהם באמת מחוברים ומגיעים לכלי אחד. הכול מגיע מתוך ההשתוקקות שלנו לבורא, והבורא שיעשה עלינו את החיבור. בעצמנו אנחנו לא יכולים לעשות אף תנועה קדימה.
קריין: קטע מס' 3.
"וזה כלל גדול שהאדם בעצמו נקרא נברא, זאת אומרת רק הוא לבדו. וחוץ ממנו הוא כבר בחינת שכינה הקדושה. נמצא בזמן שהוא מתפלל עבור בני דורו, זה נקרא שהוא מתפלל עבור השכינה הקדושה, שהיא בגלותא, ושהיא צריכה כל הישועות. וזה ענין נצחיות. ודוקא באופן כזה יכול להתגלות אור הרחמים."
(הרב"ש. 217. "ברח דודי")
חוץ מאדם אחד, יש לנו כאן בעיה עם תפיסת המציאות, שאנחנו תופסים את המציאות בצורה אגואיסטית, אינדיבידואלית, אישית, מציאות שהיא נראית לנו הפוכה מהאמת. לכן נראה לנו שיש עולם, יש הרבה אנשים, ואנחנו נמצאים איתם בקשר והם כמונו וכולי וכולי. אנחנו לא יכולים לתאר שאנחנו נמצאים רק אני נגיד ומולי רק השכינה, ואין יותר. זה נקרא "ישראל, אורייתא", שזה האור העליון שמחבר אותנו לשכינה, ו"קודשא בריך הוא", זה האור הכללי שצריכים להשיג.
ולכן יוצא שאדם בעצמו הוא הנקרא "נברא", וכל היתר לעומתו הם כבר שייכים לשכינה, שכך הבורא מתגלה לעומתו. ולכן כל אחד חייב להתייחס לחבר כמו לבורא ולהשתדל לחבר אותם יחד, כל החברים, שבעצם בזה הוא משחזר את הבורא ששבר את עצמו לחלקים כדי שהאדם ישתדל וישתדל לאסוף ולאסוף אותו, וכך יגיע למצב שמגלה את הבורא שלו ככוח אחד.
לכן רב"ש אומר, "וזה כלל גדול שהאדם בעצמו נקרא נברא, זאת אומרת רק הוא לבדו." נקרא נברא, "וחוץ ממנו הוא כבר בחינת שכינה הקדושה." כבר גילוי הבורא, נוכחות הבורא. "נמצא בזמן שהוא מתפלל עבור בני דורו, זה נקרא שהוא מתפלל עבור השכינה הקדושה," רק הוא לא יכול לראות את זה, לגלות את זה, ולכן נתנו לו במקום לראות ולגלות את הבורא לראות ולגלות את העולם, דומם, צומח, חי ובני אדם, שאם הוא מתקשר אליהם ומתכוון לטובתם, בזה הוא מתקרב לבורא. ולכן אנחנו נמצאים היום גם בכזו התנגדות, התנגשות, סתירה, הפכיות עם הטבע, האקולוגיה וכן הלאה, כי כל זה כלפינו זה נוכחות הבורא, שאנחנו דוחים אותו ולא רוצים אותו, במיוחד שאנחנו דוחים ולא רוצים את האנושות עצמה.
ורק אם אנחנו משנים את היחס שלנו לדומם, צומח, חי, מדבר, ומתחילים להרגיש שחוץ מ"אני" הכול מתוקן ואני צריך רק לעורר את האהבה שלי לכל חלקי הבריאה, בצורה כזאת אני מתחבר עם כל הבריות, הנבראים, ואני באמת זוכה לראות שחוץ ממני הכול זה רק השכינה הקדושה.
ואז כמו שכתוב כאן, "נמצא בזמן שהוא מתפלל עבור בני דורו, זה נקרא שהוא מתפלל עבור השכינה הקדושה", זאת אומרת נוכחות הבורא, "שהיא בגלותא", שככה היא נראית לו בגלל שהוא שבור, "ושהיא צריכה כל הישועות. וזה ענין נצחיות. ודוקא באופן כזה יכול להתגלות אור הרחמים."
הבורא יכול להתגלות מתוך האדם לפי הנטייה שלו, לפי הרצון שלו להתכלל עם כל הבריאה כדי להשפיע, כדי שדרכו יזרמו כל המילויים הטובים לכל דרגות הבריאה, דומם, צומח, חי, מדבר, והאדם הזה ירגיש את עצמו שהוא רק מיועד כדי להיות הצינור לכל הנבראים.
קריין: קטע מס' 4.
"האדם צריך לחשוב, רק עבור הגוף הפנימי, היות שהוא לבוש לנפש דקדושה. כלומר, שיחשוב מחשבות מה שהם אחר עורו, כלומר אחרי עור של הגוף, נקרא חוץ מגופו, שפירושו חוץ מתועלת עצמו. אלא רק מחשבות שהם תועלת הזולת. וזה נקרא "חוץ מעורו"."
(בעל הסולם. "שמעתי". ל"ו. "מהו, ג' בחינות גופים באדם")
הבורא בכוונה ברא אותנו בצורה כזאת ושבר את הכלי שהוא ברא כדי שתהיה לנו אפשרות במאמצים האלה, בתרגולים האלה, שאנחנו באים להתחבר עם מי שאנחנו דוחים, שונאים, שאנחנו מרגישים שהוא לא שייך לנו. דווקא על ידי זה שאנחנו נרכוש יחסים מעל האגו שלנו, מעל הרצונות שלנו מהצד השני, שכל מה שאנחנו דוחים עכשיו ברצון לקבל שלנו, אנחנו דווקא נמשוך ונרצה להתחבר ברצון להשפיע שלנו.
בצורה כזאת אנחנו נבנה כלים הפוכים ממה שיש לנו עכשיו. ובכלים ההפוכים האלה נרגיש עולם הפוך, את העולם הרוחני שאין לי שום אפשרות להגיע להרגשה שלו, להבנה שלו, אלא מתוך זה שאני מגיע לחיבור עם הזולת ששנוא עלי, שאני דוחה אותו, שאני לא רוצה אותו.
ואם אני בכל זאת הולך ומשתדל להתקרב אליו, כשהבורא מסדר לי את הכלי הזה ואומר "קח לך", שם ידי על גורל הטוב ומלמד אותי מה זה נקרא "להיות בערבות", יוצא שעל ידי הלימוד הזה, אני מתקרב לאנשים שהם נראים לי זרים, שונים. וכמה שאנחנו מתקרבים לרוחניות אנחנו גם נרגיש את עצמנו עוד יותר רחוקים זה מזה, שכל אחד מתנפח כאילו באגו שלו ומפריע לי להתקרב אליו, כך נראה לי.
יוצא שמתוך ההרגשות האלה אנחנו דווקא מתגברים עליהן ומגיעים לחיבור, וכך אנחנו לומדים איך אנחנו מגיעים לתיקונים. כל התיקונים מתקיימים מתוך זה שאנחנו מרגישים דחייה, שנאה, ריחוק זה מזה ולמרות זאת אנחנו מחפשים איך אנחנו יכולים להתגבר על הריחוק הזה ולהתחבר. כך אנחנו לומדים מה זה נקרא "מערכת הקליפה" ומה זה נקרא "מערכת הקדושה" ואיך אנחנו מגיעים לזה.
שאלה: אמרת שהבורא נמצא בתוכנו ושאנחנו מרגישים אותו בתחושות שלנו, ושהשכינה נמצאת מחוצה לנו. אם כן, מה מייצגת השכינה?
השכינה מייצגת לנו את הכלי שלנו, שהרצונות המתוקנים שלנו מתקשרים זה אל זה ומייצבים שדה, זה נקרא "שדה אשר ברכו ה'", ובשדה הזה מתחיל להתגלות הבורא, כוח השדה. זה מה שאנחנו צריכים לעשות מהעשירייה ואחר כך מכל הנשמות השבורות, להביא אותן למערכת אדם הראשון המתוקנת.
שאלה: באיזו מידה, באיזה אופן במהלך הכנס לחשוב מחוצה לעורו גם על הכלי העולמי, על העשירייה הכללית ולא רק על העשירייה הפרטית?
כל הזמן. כל הזמן אנחנו צריכים לחשוב על הכלי הכללי של "בני ברוך", שאת כולו אנחנו צריכים להזיז לתיקונים והוא כולו נמשך לתיקונים והבורא מטפל בו, בכלי הכללי, ובצורה כזאת הוא רוצה שהתיקון הזה יקרה. לכן מתגלים חברים בכל חלקי כדור הארץ ואנחנו קשורים זה לזה ובהחלט יש לנו הצלחה גדולה בהתארגנות. אני מאוד מקווה שאנחנו ממש עומדים בפתח הניצחון.
שאלה: מה ההבדל בין חיבור עם החברים לבין לאהוב את החברים?
בחיבור יש לנו הרבה דרגות. כל מה שיש לנו מכאן ועד גמר התיקון אלה דרגות חיבור. וכל דרגות החיבור מתקיימות על פני דרגות הדחייה, הרצון לקבל שמתגלה יותר ויותר, ואנחנו צריכים להתגבר עליו ולעשות ממנו, כשהוא נפרד, דווקא את צורת החיבור הנכונה.
ולכן כל הדרגות האלה, אם אנחנו קוראים אותן בשם "אורות" זה נרנח"י, ובשם "כלים" זה כח"ב זו"ן, לא חשוב איך, אבל יש חמש דרגות בכל כלי ועוד חמש ועוד חמש. סך הכול 5 כפול 5 כפול 5, 125 דרגות יש לנו מכאן ועד גמר התיקון. נקווה שנצליח לעבור אותן ממש במהרה בימינו אמן.
שאלה: אתה אומר שעלינו להימצא במאמץ כל הזמן וכך לקדם את כל הקבוצה העולמית שלנו לבורא. איך העשירייה צריכה לייצב לעצמה את המאמץ הפנימי עכשיו, בכנס הזה? איך אנחנו מתוך האיחוד שלנו יכולים לקדם את כל הכלי העולמי לבורא?
אנחנו נמצאים כחלק מהכלי הכללי שלנו. ולכן אפילו שאני חושב רק איך אנחנו נתחבר יותר ויותר בעשירייה ואת יתר העשיריות קשה לי אולי לתאר, ואין לי כל כך קשר איתן, אומנם שאנחנו נמצאים כל הזמן בלימודים, בישיבות חברים, וגם היום תהיה כל פעם לפני השיעור ואחרי השיעור התחברות כזאת, אבל אנחנו בכל זאת צריכים לחשוב על כולם יחד, כי יש לנו כזאת עוצמה גדולה.
וודאי שהחיבור העיקרי זה בעשירייה, זה ללא ספק, אבל גם העשירייה לא יכולה להתקיים אם סביב העשירייה לא יהיו הרבה עשיריות אחרות שיתנו דוגמה וילחצו עליה. אם "איש את רעהו יעזורו", כך עשירייה לעשירייה תעזור, יש בזה אור מקיף מאוד גדול שעוטף את כל העשיריות שלנו, את כל הכלי של "בני ברוך" יחד. ויש לנו עוד את חלק הנשים וחלק אוהדים שלא מחוברים ולא מסודרים, אנחנו מאוד מקווים שגם הם יתחברו יחד לעשיריות ויצטרפו אלינו בצורה יומיומית ללימוד ולסידור שלנו.
אין לנו מטרה אחרת חוץ מלחבר עשיריות כך, שבכל עשירייה יהיה רצון חזק לחיבור שבו יתחיל להתגלות הבורא, שאנחנו בנטייה לחיבור נעורר את הבורא לעזור לנו. זו בעצם העבודה שלנו, לעורר את הבורא לעזור לנו בכל עשירייה ועשירייה וגם בין העשיריות.
וכמו שאנחנו לומדים, "המתפלל עבור החבר זוכה תחילה", שאם אני מבקש מהבורא לעזור לחבר, יוצא שקודם אני מקבל עזרה מהבורא ודרכי העזרה הזאת עוברת לחבר. כי אני הופך להיות העליון כלפי החבר, המעביר, כשאני מעלה מ"ן לבורא עבור החבר דרכי מ"ד יורד מהבורא דרכי לחבר.
אותו דבר כלפי הקבוצות, עד כמה שאנחנו דואגים לכל הקבוצות, במידה הזאת אנחנו דווקא מקבלים קודם את העזרה ומעבירים אותה לאחרים וכך כולם מתקדמים. רק שכאן חייבת להיות בכל זאת מחשבה שאני לא עושה את זה כדי להתקדם ממש, אלא מפני שאני באמת רוצה לראות את האחרים מצליחים. "איש את רעהו יעזרו", כך זה עובד.
קריין: קטע מספר 5.
"כשיתמיד לחשוב מחשבות שהם לאחר עורו, אז הוא זוכה למה שכתוב "ואחר עורי נקפו זאת, ומבשרי אחזה אלוק" (איוב י"ט כ"ו). "זאת" היא בחינת שכינה הקדושה. והיא עומדת אחרי עורו. "נקפו" היינו שנתקנה, להיות לעמוד אחרי עורי. ואז האדם זוכה לבחינת "מבשרי אחזה אלוק". היינו שהקדושה באה בהתלבשות בגוף בפנימיות. וזהו דוקא בזמן, כשהוא מסכים לעבוד מחוץ לעורו, היינו בלי כל התלבשות."
(בעל הסולם. "שמעתי". ל"ו. "מהו, ג' בחינות גופים באדם")
זה מה שאנחנו צריכים להבין, שהרוחניות נמצאת מחוצה לרצון לקבל, וכמה שאני לכן עובד עם הזולת, עם החברים, אפילו עם עשיריות אחרות, דרך העשירייה שלי, זה רק צריך להיות בהדרגה, שם אני בעצם נפגש עם הכוח העליון, שם אני מתחיל לראות את הנשמה שלי, השכינה הקדושה. כמו שהוא כותב שהשכינה הקדושה עומדת אחרי עורו של אדם. זאת אומרת, מחוצה לכל הרצונות שלו שמכוונים כאילו לטובת האדם, כלפי האדם. אז אם אדם מעביר את כל הרצונות שלו, משתדל לכוון את כל הרצונות שלו, כמה שאפשר מחוצה לעצמו האגואיסטי, אז בהתאם לזה הוא מקים את השכינה, מקום לגילוי הבורא.
שאלה: איך באופן מעשי אני יכול לעזור לחברים שלי מחוצה לי עוד יותר ממה שאני עושה עכשיו?
תשתדל לעורר אותם. אתה רואה, הם כולם ישנים. כשאני מסתכל עליכם אני רואה כולם נמצאים בחצי תרדמה. מצד אחד זה טוב, כך אנחנו צריכים להתגבר, יש על מה. אבל מצד שני אסור לנו להסכים עם זה ואנחנו צריכים באמת להשתדל להיות בהתפעלות, בהתכללות של התרוממות רוח, בהשפעה הדדית זה אל זה, ממש במשהו יפה שקורה ומצפה לנו, זו בעיה.
סדנה
מה זה נקרא שהשכינה עומדת מאחורי עורו של אדם? כתוב בקטע 5, השכינה הקדושה עומדת אחרי עורו. מה זה נקרא שהשכינה עומדת אחרי עורו של אדם?
*
השכינה שנמצאת מאחורי עורו של אדם, זאת אומרת, מאחורי הרצון לקבל שלו. איפה שנגמר הרצון לקבל שלנו ואנחנו יכולים להתחבר בינינו ברצון להשפיע, אז הרצונות להשפיע שאנחנו יכולים לבנות מעל הרצון לקבל שלנו, אחר הגוף שלנו, אחר הרצון לקבל, שם נמצא העולם העליון, העולם הרוחני, שם נמצא הבורא, שם נמצאים החיים הרוחניים, הנצחיים שלנו. לזה אנחנו צריכים להגיע, לצאת מהרצון לקבל ולבנות, לקיים, את הרצון להשפיע.
קריין: קטע מספר 6.
"כמו שהשי"ת אינו חושב בעצמו, אם הוא נמצא, או אם הוא משגיח על בריותיו, וכדומה מהספיקות, אף הרוצה לזכות להשואת הצורה, אסור לו לחשוב בדברים האלו, שברור לו, שהשי"ת אינו חושב בהם, כי אין לך שינוי צורה גדול מזה.
ולפיכך, כל מי שחושב דברים אלו, נמצא בודאי בפירוד ממנו יתברך. ולא יבוא לידי השואת הצורה לעולם. וזה מה שאמרו ז"ל: כל מעשיך יהיו לשם שמים, כלומר דביקות בשמים, לא תעשה שום דבר, שאינו מביא מטרה זו של הדביקות. דהיינו, שכל מעשיך יהיו להשפיע ולהועיל לזולתך. שאז תבוא להשואת הצורה עם השמים: מה הוא יתברך, כל מעשיו להשפיע ולהועיל לזולתו, אף אתה, כל מעשיך יהיו רק להשפיע ולהועיל לזולתך, שזו היא הדביקות השלימה."
(בעל הסולם. "מאמר לסיום הזוהר")
שאלה: השתוות הצורה במערכת ההשפעה יכולה להגיע לאותה דרגה של האינסוף כמו בתחילת הבריאה?
פי תר"ך פעמים יותר. זה בהרבה, הרבה, הרבה יותר גדול ממה שהבורא היה מתגלה למערכת אדם הראשון נרנח"י דנרנח"י של נרנח"י, של נרנח"י, אני לא יודע איך להגיד לך. משהו כמו מגרגר אחד בתחילת הבריאה ועד יקום שלם מלא בכל הדומם, צומח, חי, מדבר, בסוף הבריאה. אי אפשר לתאר עד כמה הבורא מתגלה ונעשה גדול ומתמלא מתוך הבריות וממלא אותן כתוצאה מהתיקון.
אנחנו לא יכולים לתאר לעצמנו. סך הכול ודאי שמצד אחד אנחנו אומרים שלבורא אין שום חיסרון. מצד שני רצונו להטיב לנבראיו, להתגלות בנבראיו, שיכירו בו, כך מדובר. אנחנו לא יכולים כל כך להבין את זה מתוך החושים והמחשבות והרצונות שלנו האגואיסטים, בינתיים.
שאלה: מאיפה אנחנו יודעים מה הבורא חושב או לא חושב או שזה פשוט כתוב כמו משל? אנחנו קוראים שהבורא לא חושב על עצמו. מאיפה ידוע לנו, אם אנחנו לא מכירים בו?
אנחנו בינתיים לא יכולים לדבר על הבורא כי באמת לא מרגישים ולא משיגים אותו. אבל המקובלים שמשיגים אותו, הם כותבים לנו והם מכוונים אותנו. כמו שאתה, נגיד את הילד שלך הקטן, מכוון איך ללכת ואיך לעשות משהו. מראה לו, מלמד אותו, מסדר לו את העולם שלו הקטן שילמד, שיתפתח. ככה הבורא עושה איתנו. מביא אותנו לקבוצה בעשירייה, אומר קח לך, תסדרו, תנסו, אתם יכולים מתוך זה שמתחילים לעסוק ביניכם לאט, לאט, משך הרבה זמן.
אבל אתם מגיעים למצב בסופו של דבר, מתוך אכזבות ומתוך הניסיונות שלכם, אתם תתחילו להרגיש שבתוך המשחקים האלה יש משהו חדש, עולם. כמו שילדים מגלים עולם חדש כשנולדים, עוד יותר, ועוד יותר, ועוד יותר הם משיגים דברים חדשים סביבם, כך אנחנו דרך העשירייה. אם נשחק עם העשירייה כל הזמן, אנחנו נשיג דרכה את העולם הרוחני. ככה זה עובד.
הכול אך ורק על ידי "ממעשיך היכרנוך" מה שנקרא, על ידי משחק. משחק נקרא לא שזה משהו זול וקל, אלא שדרך ההתעסקות במשהו אני מתחיל להבין את הכוח הפנימי שנמצא בזה, ובסופו של דבר זה הבורא שנמצא בכל פריט ופריט של הבריאה.
שאלה: בהמשך לקטע, אם אנחנו עובדים בלי ספקות, כי בקטע כתוב שהספקות גורמות לפירוד, וללא ספיקות אני בדבקות. אז ללא ספקות, אבל לא תהיה ביקורת?
הוא מתכוון לשלב שבו אנחנו מגיעים למצב שכבר אין לנו ספקות, כשמגיעים למצב המתוקן.
שאלה: אם הבורא לא עושה חשבון נפש בעצם, אם הוא משפיע לנבראים או לא, לנו בעצם אין אפשרות, אם אני מבין נכון, להתקדם בעבודה בלי אותו חשבון נפש, בלי לשאול את עצמי האם אני דבוק מספיק? אני עושה לחברים מספיק? כי בלי זה אין לי אפשרות להתקדם. זה נכון? או שאני צריך לבטל את השאלות הפנימיות האלה?
ודאי שבלי ספקות אנחנו לא יכולים להתקדם, כל ההתקדמות שלנו היא בשמאל, ימין, שמאל, ימין. כשאנחנו מתקדמים מהספקות לבירורים, דרך הספקות לבירורים. לכן הבורא בתחילת הבריאה שבר את הכלי השלם, ונתן לנו לעסוק בו, לבנות אותו כמו פאזל, כמו לגו. כדי שאנחנו נבנה את הבריאה שהוא עשה מיד, בצורה שלמה ואחר כך שבר. כדי שאנחנו נתעסק בזה ונבנה את הבריאה מאפס. ובגלל שאנו לא יודעים איך לסדר את הדברים, כן, לא, איכשהו, לכן אנחנו מתעסקים בזה המון שנים.
ומה קורה כאן? אנחנו בעצם רוצים לחבר קוביות. נניח אנחנו בונים בניין מקוביות כמו ילד קטן, אז אנחנו רוצים לבנות אותו ככה וככה, ולא הולך לנו, זה כל העיסוק שלנו. לכן, זה לוקח כל כך הרבה שנים, לחבר, ועוד לחבר, זה נופל, זה לא ככה, ולא ככה. אבל לאט לאט בכל זאת, אין חכם כבעל ניסיון. ומתוך הניסיונות האלו, כשאנחנו כל הזמן נכשלים בהם, אנחנו רוכשים שכל. מתוך הכישלונות, וכך אנחנו מגיעים למצבים שאנחנו כבר רואים, את זה כבר עשיתי, וראיתי שזה נופל, וגם ככה, וגם ככה, וכך.
אפילו בצורה מכאנית, בתת הכרה, אני כבר מרגיש שהגוף שלי לא רוצה לעשות דברים חלק מהדברים, כי הוא זוכר שהוא עשה את זה ונכשל. וכך אנחנו בקשרים בינינו, עם כל המציאות מדור לדור, אלפי שנים אנחנו עושים את זה, וכך גם ברוחניות. לכן, יש לנו כאן עבודה מאוד ברורה, רק להשתדל לבנות בינינו כמה שיותר קשרים למיניהם, ולא להתייאש. כי פרוטה ופרוטה מצטרפות לחשבון גדול.
תלמיד: אז במה לא להתעסק? בעצם, מה אנחנו בסופו של דבר צריכים לבטל?
אנחנו צריכים לבטל את האגו שלנו, שלא נותן לנו להיות יותר מחוברים, כמה שיותר לדחוף את עצמנו לחיבורים, וללמוד מהחיבורים, למרות שרובם לא כל כך מוצלחים, אבל בסופו של דבר כל המאמץ שלנו משאיר בנו איזה רווח חיובי. כך עשינו, כך הצלחנו, כך לא הצלחנו וכן הלאה, וכך אנחנו מתקדמים. לכן, סיכומים מתוך המאמץ בישיבות חברים, בחיבור בינינו בקבוצות זה מאוד חשוב, מאוד חשוב.
סוף סוף התחלתם להתעורר, עד כה ישנתם.
שאלה: מה משמח אותנו, בכך שהמחשבות שלנו מחוץ לעורנו?
למה זה משמח, אני לא יודע, אותי זה משמח מפני שאם באמת זה נמצא מחוצה לאגו שלי, אז כנראה שזה באמת העולם הרוחני. כנראה שזו באמת רוחניות. האמת, והבורא, הכול נמצא מחוצה לי, מחוצה לאגו שלי, מחוץ למחשבות המלוכלכות שלי.
שאלה: הבורא נותן מבלי לחשוב על עצמו. איך אנחנו יכולים לחקות אותו וגם לתת בלי לחשוב על עצמנו?
לא לחשוב על עצמו, זה לא נקרא שלא חושבים, כי אנחנו לא יכולים. אנחנו יכולים רק לתת חשיבות למחשבות שלנו. אם המחשבות שלי על החברה יהיו יותר חשובות לי מהמחשבות על עצמי, יותר מזה אני לא צריך, אני כבר נמצא בחברה. אחר כך, אני מהחברה אני מגיע לחשיבות הבורא, זה נקרא ישראל, אורייתא, קודשא בריך הוא חד הוא, יש כאן שלוש מדרגות.
וזה מה שצריך להיות כא אני כל פעם צריך להעלות חשיבות בשלושת הדרגות האלה. זה כמו בפרצוף, אחר כך בפרצוף יהיה לנו עיבור, יניקה, מוחין. רצון לקבל, רצון להשפיע על מנת להשפיע, ורצון לקבל על מנת להשפיע, זה תמיד כך, הכול תלוי בחשיבות.
שאלה: לפעמים אנחנו אומרים שהחברים הם כמו האברים המדולדלים של הנשמה שלי, אבל עכשיו אנחנו רואים שהם גם השכינה. האם הנשמה שלי והשכינה הן אותו דבר?
כן.
שאלה: אמרת שהשכינה נמצאת מחוץ לרצון לקבל. האם כאשר אנחנו, בעשירייה, מבטלים את האגו שלנו בכוונה לעבוד למען החברים, אנחנו בעצם בונים את השכינה?
נכון, כך אנחנו בונים את השכינה.
שאלה: איך אנחנו יכולים לדעת שהפעולות שלנו באמת מועילות לזולת ולא מזיקות לו?
אנחנו יכולים למדוד את זה ולבדוק את זה בתוך הקבוצה. בתוך הקבוצה.
שאלה: אמרת שאנחנו צריכים לעורר את עצמנו, אז אני צריך כל הזמן לרצות. אבל מה אני רוצה ומה אני צריך לרצות נכון כדי לקדם את החברים ולא את עצמי, אם זה בכלל אפשרי?
אתה שואל איך אתה יכול לרצות לקדם את החברים ולא את עצמך? על זה צריכים לעבוד, אל תשאל אותי, תבקש מהבורא שיהיה לך כזה רצון. ככה זה. זאת לא שאלה, לא שאלה אלינו, זאת תפילה.
שאלה: מהם הספקות שעליהם אנחנו לא צריכים לחשוב?
כל דבר שהוא לא מכוון אותנו לחיבור בינינו לבורא. בכל היתר, בהם אנחנו לא צריכים בינתיים להתחשב אלא לראות שההפרעות האלה הם גם כדי שאנחנו נייצב יותר נכון את הכלי הפנימי שלנו. כמה שנחשוב יותר רק על מה שצריכים לחשוב, וכמה שלא נחשוב על מה שלא צריכים לחשוב, זה ייתן לנו יציבות ועיצוב נכון של הנשמה שלנו שאנחנו בונים. ככה זה עובד.
שאלה: האם דרך אהבת האדם לחברים הוא משיג את אהבת הבורא לחברים, ואז באפשרות הזאת להיות בהשתוות, בהידמות לבורא, האדם משיג גם שהבורא אוהב אותו?
הבורא לא אוהב את האדם, הוא אוהב את האדם המתוקן. ואת האדם הלא מתוקן, לא. אין את מי לאהוב, הבורא שונא את הגופים, הרצונות לקבל, הוא נמצא איתם בהתנגשות. אסור לנו לצפות מהבורא שיאהב אותנו, אלא כל העבודה שלו אלינו זה להביא אותנו למצב שנוכל לאהוב אלה את אלה, בני אדם את הבורא והבורא את בני אדם, אבל בינתיים לא.
קריין: קטע 7.
"אם יש כמה אנשים בהכלל, שהם יכולים להגיע להמטרה, שהיא דביקות בה', ושיהיה מזה יותר נחת רוח לה', מכפי שהוא בעצמו זכה להתקרבות ה', הוא מוותר על עצמו, אלא הוא רוצה, שה' יעזור להם, משום שמזה תצמח נחת רוח למעלה יותר מכפי שיהיה מעבודתו. ומשום זה הוא מתפלל עבור הכלל, היינו שה' יעזור להכלל כולו, ויתן לו הרגשה זו, היינו, שיהיה לו סיפוק מזה שהוא יכול להשפיע לה', שתהיה לו נחת רוח.
והיות שבכל דבר צריך להיות אתערותא דלתתא, לכן הוא נותן את האתערותא דלתתא. והאתערותא דלעילא יקבלו אחרים, היינו למי שהקב"ה יודע, שיהיה מזה יותר תועלת לה'."
(הרב"ש. מאמר 15 "תפלת רבים" 1986)
שאלה: אמרת עכשיו שהבורא שונא את הגופים, איך אנחנו יכולים להגיע לאהבה אם אנחנו כביכול שנואים על ידי הבורא.
הבורא שונא את הגופים, הכוונה לרצון לקבל שנמצא עימו בהפכיות הצורה, זה נקרא ששונא, אבל כשרצון לקבל מצטייד בכוונה על מנת להשפיע, אז לפי זה מתפתחת אהבה של הבורא לרצון לקבל על מנת להשפיע המתוקן, זה הכול. לכן נקרא שהבורא שונא את הגופים, את הרצונות לקבל, והגופים המתוקנים זה נקרא כבר נשמה, זה ההבדל בין גוף לנשמה.
הגופים מתוקנים כשהם הופכים להיות עצמם לנשמה, זאת אומרת שיכול להתגלות בהם אור העליון, הבורא, ובורא שמתגלה זה אור הבינה, ואור הבינה זה אור הנשמה שמתגלה, אז הבורא אוהב אותם. זאת אומרת שיש ביניהם התקרבות, התאמה, הזדהות, זה נקרא אהבה. הכול זה לפי השתוות הצורה בין נברא לבורא.
שאלה: ברגע זה אנחנו אלפי חברים ששומעים את השיעור, אנחנו באותה מחשבה ובאותה כוונה, האם זה אומר שאנחנו באיזו דרגה כגוף אחד כמו אדם הראשון? האם אנחנו באיזו השתוות הצורה עם הבורא עכשיו?
נכון. באיזו מידה קטנה מאוד, אבל בכל זאת אנחנו כבר נמצאים דומים במשהו, קרובים לבורא. לא הפוכים לגמרי, כי אנחנו רוצים להיות ממש קרובים אליו.
שאלה: האם השנאה בין אנשים היא אותה השנאה שיש לבורא כלפי הגופים?
נגיד שככה. כן.
קריין: קטע 8.
"בהשתלם האדם באהבת זולתו ובהשפעה לזולתו בנקודה הסופית, ישתלם יחד עם זה באהבת השי"ת ובהשפעת נחת רוח להשי"ת. ואין הפרש בשניהם, כי כל הנמצא מחוץ לגופו, שהוא מחוץ לעניין תועלת עצמו - דין אחד לו, אם זה להשפיע לחברו, או להשפיע נחת רוח ליוצרו."
(בעל הסולם. "אהבת ה' ואהבת הבריות")
אנחנו צריכים להבין, שאם באמת אנחנו רוצים לעבוד עם הרצון לקבל שלנו ולהביא אותו להזדהות עם הבורא, אז לא חשוב לנו איך אנחנו מתארים את הדברים, אלה הדברים השנואים שהם על מנת לקבל ואלה הדברים האהובים שהם על מנת להשפיע, רק כך אנחנו צריכים לראות את כול המציאות,
זאת אומרת, לא לראות את זה בכל מיני צבעים, קולות, נעימים או לא נעימים, לפי כל מיני הבחנות, לא חשוב לנו. חשוב לנו רק דבר אחד, זה השפעה וזו קבלה. ההשפעה אהובה עליי, מושכת אותי, והקבלה דוחה אותי, שנואה עליי.
רק בצורה כזאת אני עובר ממסך של העולם הזה למסך של העולם העליון ומתחיל לראות את הדברים בצורה אמיתית, נכונה.
שאלה: בקטע הקודם כתוב, על כמה אנשים בכלל שה' יודע שזה ייתן להם יותר תועלת לה', מה זה אומר שהבורא יודע שזה ייתן תועלת לה'?
עד כמה שזה יותר רחוק מהרצון לקבל של האדם. זאת אומרת יותר קרוב לרצון להשפיע, מזה יהיה נחת רוח יותר גדול לבורא. ככה זה.
קריין: קטע 9.
"והסימן אם נתתקן הגוף בשלמות, בשעה שמרגיש שנשמתו נמצאת בכל כלל ישראל, בכל אחד ואחד מהם, ולכן אינו מרגיש ג"כ את עצמו לבחינת פרט, כי זה תלוי בזה, ואז הוא תמים בלי מום, ושופע עליו באמת הנשמה בכל כחה, כמו שהופיעה באדה"ר."
(בעל הסולם. "ששים רבוא נשמות")
שאלה: במצב שאני מחוץ לעורי, האם אני באמת מתחיל להשיג את חוקיות המנגנון של המערכת וממש מתחיל לעבוד עם זה ולשלוט בגורל שלי? ומה גורלי ומה גורל העולם?
אם אתה נמצא מחוץ לעור שלך, זאת אומרת מחוצה לרצון לקבל שלך, אתה מתחיל להרגיש את העולם בצורה הפוכה, זה נקרא עולם הפוך ראיתי, בצורת ההשפעה. כי עכשיו אתה רואה את כל העולם באור הקבלה, בחוש שלך של לקבל.
ואם אתה יוצא מהעור שלך, מהגוף שלך, זה נקרא שאתה מתחיל לראות את המציאות ברצון להשפיע, ואז אתה רואה אותו אחרת. אתה כביכול שינית בך את תפיסת המציאות שהייתה מתקבלת ברצון לקבל ועכשיו היא מתקבלת ברצון להשפיע, ואז יש לך תפיסה חדשה וממש תמונה חדשה של העולם, של כל המציאות.
תלמיד: האם התפיסה החדשה הזאת גם מביאה שליטה בגורל עבורי או עבור החברים, עבור העשירייה?
לא, זה רק בשבילך. אבל עכשיו עם התפיסה החדשה הזאת, אתה יכול לעבוד בעשירייה ככוח המשפיע ובצורה כזאת אתה יכול לעזור להם מאוד להתקדם.
שאלה: ההרגשה של הבורא ושל החברים שאנחנו מחפשים, באיזו רמה אנחנו מחפשים אותו? יש לי לפעמים תחושה כזאת אבל אני לא יודע איפה לחפש את ההרגשה של הבורא?
הבורא זה נקרא כוח השפעה, אני משתדל לאתר אותו בין החברים. כוח השפעה הדדי שלפעמים אני מרגיש שהוא קיים בינינו, כך בעצם הבורא מתבהר, מתגלה לנו, כדי שאנחנו נתחיל להכיר אותו. ובמיוחד אם אנחנו משתדלים לגלות בינינו כוח השפעה הדדי, יוצא שבכוחות ההשפעה ההדדיים שאנחנו משתדלים לגלות, אנחנו מגלים אותו. כך אנחנו בונים את הבורא, כמו שכתוב, "אתם עשיתם אותי".
שאלה: מה זה המצב של מום בעבודה רוחנית?
על מנת לקבל. שיש לי איזה רצונות על מנת לקבל, זה נקרא שיש לי "מומים". לעומתם שיש לי רצונות מתוקנים, זה נקרא על מנת להשפיע.
שאלה: בעל הסולם אומר, שאנחנו צריכים לצרף את חלקי נשמה שהידלדלו מאתנו. האם זה אומר שאני מגדיל את הרצון לקבל שלי ולאו דווקא אומר שכבר תיקנתי את הרצון לקבל בלהשפיע? האם אלה שתי פעולות שונות שצריך לעשות?
זה לא כל כך שתי פעולות שונות כי אתה לא יכול לצרף לעצמך רצונות חדשים מהחברים אם אתה לא מתקרב אליהם על ידי חיבור. איך תעשה את זה? סתם רצון לקבל שיגדל? הוא גדל לנו מלמעלה על ידי זה שהבורא מגלה לנו את הרצון לקבל, וזה רצון לקבל אגואיסטי.
תלמיד: כדי שאני אוכל לצרף את החלקים האלה, מה הפעולה המקדימה, איזה תיקון אני צריך שיקרה בי לפני זה?
אני לא מבין מאיפה אתה שואל.
תלמיד: בעל הסולם אומר שכל מה שנשאר לנו זה לצאת לשדה וללקט את החלקים האלה.
לחבר רצונות של החברים אלי. זה בעצם מה שהוא אומר. תצא ותתחיל לחבר רצונות של החברים אליך ואז אתה תראה איך שבתוך הרצונות האלה שאתה מחבר אליך, איך אני אליך מתגלה.
תלמיד: וכדי לחבר את הרצונות האלה אני צריך שתהיה לי נטייה של השפעה כלפי החברים. האם זה נכון?
ודאי. איך אחרת אתה יכול להתחבר איתם?
שאלה: אז התיקון כדי שאני אוכל להפוך את הרצון לקבל שיהיה בעל מנת להשפיע, זה החיבור עם הרצונות של החברים או שזו פעולה של תיקון על הרצון הזה?
לא. זה בפועל שאתה כך עושה. אתה לא יכול תיאורטית להתחיל לתקן את הרצונות שלך. אתה מתקן אותם בפועל רק שאתה מתחבר עם הזולת. שאתה מרגיש את הזולת, שאתה דוחה אותו, שונא אותו, מגלה את הרצון לקבל הטבעי שלך, מבקש עליו תיקונים, עושה כל מיני פעולות חיצוניות גשמיות עד שאתה מתחבר עימו ברצון שלו, ואז בצורה כזאת יש לך רצון שלך ורצון של חבר. ברצון של החבר שחיברת לעצמך אתה מתחיל לגלות את הכוח העליון.
זה נקרא ש"השכינה נמצאת מחוץ לעור שלך". שהרצון לקבל שלך, אפילו שביטלת אותו והתחברת לזולת, הוא בכל זאת נשאר שלך, אבל חלק שחיברת אותו אליך מהחבר, באותו חלק אתה מגלה את הבורא.
קריין: קטע 10.
"ואחר שכבר השגתי את הלבוש הנ"ל, תיכף מתחילים לזרוח בי נצוצי אהבה, והלב מתחיל להתגעגע ולהתאחד בחברי, ונדמה לי שעיני רואות את חברי וכמו כן אזני שומעות את קולם פי מדבר אתם, הידים מחבקות והרגלים רוקדות באהבה ובשמחה יחד עמם במעגל, ואני יוצא מגבולי הגשמיים ואני שוכח שיש מרחק רב ביני לבין חברי והקרקע השטוחה של כמה פרסאות לא תבדיל בינינו, וכאילו חברי עומדים בתוך לבי ורואים את כל מה שמתרחש שמה, ואני מתחיל להתבייש ממעשי הפעוטים נגד חברי, ואני פשוט יוצא מכלים הגשמיים, שמתדמה לעיני שאין שום מציאות בעולם רק אני וחברי. ואח"כ גם "האני" מתבטל ונבלע ונכלל בחברי, עד שאני עומד ומכריז שאין שום מציאות בעולם - רק החברים."
(הרב"ש. אגרת ח')
שאלה: לגבי הקטע הקודם. כתוב שאנחנו נהיה "כאיש אחד בלב אחד". האם זה אותו דבר כמו המצב שהאדם מרגיש שיש נשמה אחת בכל ישראל? האם "איש אחד בלב אחד" זה כמו ש"נשמתו נמצאת בכל כלל ישראל"?
נכון. אין לי יותר מה להגיד. נכון. שמגיעים אנחנו למצב שכל הכלי האינטגראלי וכל [הכלי] הפרטי נעשים כאחד "כלל ופרט שווים". לזה מגיעים.
שאלה: האם זה ריאלי שנוכל להקדיש את כל המעשים שלנו לשם שמים ולמען הזולת כשיש לנו כזה אגו שיושב בפנים שחושב רק על עצמו?
דווקא כדי להתעלות למעלה מהאגו אנחנו חייבים לחשוב על מה שנמצא מחוצה לאגו, אחרת אנחנו כל הזמן נישאר בתוך האגו שלנו והעולם שלנו יראה לנו כמו שעכשיו נראה שזה רק סבל, ייסורים ומוות.
לכן כמה שאנחנו נדאג לעולם הפוך, חיבור, אהבה, אור שממלא את הכול, הבורא שמתגלה לנו, בצורה כזאת אנחנו נתקרב אל זה. ואנחנו מתקרבים.
שאלה: אם אנחנו צריכים לעשות את הרצון שלנו כמו רצון הבורא, מהו רצון הבורא?
רצון הבורא שאנחנו נרכוש את התכונה שלו בלהשפיע ונתנהג כמו שהוא נמצא בינינו שאנחנו רוצים להיות בתכונתו לקבל את הטבע שלו להשפיע. וכך אנחנו והוא מתחברים יחד ולא נבדלים עד כדי כך שאנחנו לא מרגישים זה את זה.
עוד חמש שניות נגמר לנו השיעור. אני מאוד מדייק בכל הדברים האלה. הכנס שלנו הוא נקרא "מתחברים לעשירייה", אז בואו לא נשכח את הנושא הזה, "מתחברים לעשירייה" ונחשוב על זה כל הזמן.
תלמיד: למעשה, חשבנו שלפני סוף השיעור יהיה כדאי לעשות תפילה משותפת במשך כמה דקות. תפילה משותפת של כל הקבוצה העולמית שלנו, ורק אחרי זה לסכם את השיעור.
התאספנו היום 4500 חברים כאן בשיעור, כוח ענק וזו הזדמנות גדולה מאוד שיש עכשיו לפנות עם בקשה לבורא. בואו נרגיש שכל עשירייה היא כאיש אחד ואת כל הקבוצה העולמית שלנו כעשירייה אחת, ומתוך המצב הזה נבקש מהבורא שיקרב אותנו אליו. אנחנו ניקח שתי דקות לזה ונעלה את התפילה הזאת יחד.
סדנה
תלמיד: בואו נבקש מהבורא שיקרב אותנו אליו.
*
(סוף השיעור)