032_heb_o_rb_bs-tes-04_1

שיעור עם הרב"ש משנת 1980

https://kabbalahmedia.info/he/lessons/series/cu/59rdn8yM?c=rlo0tEoU&mediaType=video

הקלטות רב״ש. בעל הסולם. תלמוד עשר הספירות. כרך א'. חלק ד'. לוח התשובות לענינים, אות קי"ג

קיג) בהתפשטות א'.

מפרש, כי ההארה של העליון המגיעה לתחתון, נחשבת לו למדרגה אחת גבוהה מבחינתו עצמו. אם הוא בבחינת נפש, נחשבת לו ההארה שמקבל לבחינת רוח, ואם הוא עצמו בחינת רוח נחשבת לו ההארה לבחינת נשמה.

וההארה שמקבל מעלי עליונו, נחשבת לו, לב' מדרגות גבוהות מבחינתו עצמו. אם הוא בחינת נפש, זה שתי מדרגות גבוהים ממנו, נחשבת לו ההארה לנשמה. ואם הוא עצמו רוח, נחשבת לו ההארה, לבחינת חיה. לפיכך כאן שז"א הוא בחינת נפש, נחשבת לו ההארה שמקבל מבינה, לרוח, שהיא העליון שלו. וההארה שמקבל מעלי עליונו, דהיינו מחכמה, נחשבת לו לנשמה. וכו' עד"ז.

מה השאלה ומה התשובה?

הרב אומר, כולם יצאו בבחינת נפש. כאן המדובר בעולם העקודים, בעולם א"ק, בפרצוף גלגלתא. מפרש הרב, שכולם יצאו בחינת נפש. אם כן, אם כולם יצאו בחינת נפש, איך אני אומר שלזעיר אנפין יש חיה? אז הוא מסביר שם כך. האור הוא רק בחינת נפש. וגדלות האור תלוי בכלים. דהיינו, אור הנפש שבא, בא לכלי דכתר. ואור הנפש הזו, שמגיע לכלי דזעיר אנפין, נגיד … חכמה בינה זעיר אנפין, יש לו חיה דנפש. ואם אור הנפש ירדה לבחינת מלכות, יש לו יחידה דנפש. מדוע? לפי כמה כלים שיש במדרגה, כך ניצוצין של המדרגות.

בא עכשיו ונותן עוד ציור. בזמן שזעיר אנפין בא בהתפשטות א', גם כן בא נפש. רק מנפש לכתר, לחכמה, לבינה, עד זעיר אנפין. נמצא, כמה כלים עברו? ארבע כלים. אז נמצא, הרוח יש עכשיו חיה דרוח. איך? בזמן שאור הנפש דאור הרוח, יורד מכלי דכתר לכלי דחכמה, אז הוא אומר, הנפש שנמצא בכלי דכתר מאיר לכלי דחכמה, נחשבת הנפש שיש בכתר לבחינת רוח. כמו שאז נפש דזעיר אנפין יורדת מכלי דחכמה לבינה, אז מקבלת מכלי דכתר של שתי מדרגות גבוהה ממנה, תכונת נשמה. ומחכמה מקבלת רוח דרוח, בחינתה עצמה שנמצאת, במקום בינה יש לו נפש דרוח.

ואם יש לו עוד כלי, דהיינו זעיר אנפין יורד במקום הזעיר אנפין, אז במקום זעיר אנפין יש לו רק נפש דרוח. משמע, מקבל בחינת רוח בכלי דבינה, אז יש רוח דרוח. עכשיו אומר, כלי דחכמה, יש נשמה דרוח. נמצא, בכלי דכתר יש לו חיה דרוח. הציור הזה הוא נותן כאן, זה כלים בכל הספירות.

נמצא בשלב זה, יצאו נפש עם יחידה דנפש, וזעיר אנפין, ארבע כלים, יש לו חיה דרוח. ונשמה, יש לו רק שלושה כלים ... נשמה דנשמה. ולחכמה, שנקרא חיה, אין יותר משני כלים, יש לו נפש רוח דחיה. ויחידה יש לו רק כלי אחד, יש לו נפש דיחידה.

רק בבחינת נפש.

קיד) מפני שמקובל מפה, הוא אור הנפש. והמקובל מהחוטם, הוא אור הרוח. אמנם בכלים הוא להיפך, כי קומת כתר היא מפה, וקומת חכמה מחוטם, והיינו ערך הפוך מכלים לאורות. זה קשה מאוד מאוד. הוא אומר, מדוע כלים יוצא בחינת נפש? היות שכולם מקבלים מלכות דראש. מלכות אין, רק נפש, לכן כולם יוצא רק בחינת נפש.

מה קשה? נראה הלאה, זה קשה.

ב', הוא שואל את זה. למה אינה נשלמת הארת הרוח למלכות, בטרם שיצאו כל הו"ק דז"א.

אם כן, ל… שואל שאלה אחרת? השאלה ראשונה הייתה, מדוע כלים יוצא בחינת נפש? הוא אומר, היות שהם צריכים לקבל ממלכות דראש, מלכות נקרא נפש, לכן כל מה שגוף מקבל הוא רק בחינת נפש. והגדלות שלהם מתחלקים לפי הכלים שאור מתלבש בהם.

עכשיו שאלה אחרת. למה אינה נשלמת הארת הרוח למלכות, בטרם שיצאו כל הו"ק דז"א. הוא אומר, הגם שזעיר אנפין הוא שש מדר… הוא בחינה אחת. וגם שאני אומר, שש מדרגות, אז הם שש חלקים מבחינה אחת. לכן הוא אומר, בטרם שיצאו כל הו"ק דזעיר אנפין, אינה נשלמת הארת הרוח למלכות.

אנחנו אומרים, מלכות במקומה, יש לה נפש דנפש. ומזעיר אנפין היא מקבלת רוח, שהיא מדרגה אחת למעלה ממנו. אז כל זמן שזעיר אנפין לא יצא עם כל הו"ק שלו, אם כן, זעיר אנפין חסר. לכן אור הרוח, מה שהיא צריכה לקבל מזעיר אנפין, גם כן לא בשלמות.

נראה התשובה. כי אור הרוח נמשך מחוטם, שהוא בחינת ז"א דראש, דהיינו בחי"ג, ונודע, שכולל ששת הספירות חג"ת נה"י, שכולן הן ו' חלקים מהרוח.

שאלה קי"ד, מה שאמרתי. השאלה הוא אחרת. הוא, הוא נותן עוד, הוא שואל, למה יצאו ע"ס דעקודים רק בבחינת נפש? לא מתרץ. על זה אין תשובה.

רק מה נותן תשובה? מפני שמקובל מפה, הוא אור הנפש. והמק[ו]בל מהחוטם, אור הרוח. אמנם בכלים הוא להיפך, בסדר. אבל, מדוע כולם יוצא בחינת נפש? הוא לא אומר.

שאלה שנייה קט"ו, הוא אומר, זה עניין אחר.

הוא אומר בקט"ו, כי הרוח כי אור הרוח נמשך מחוטם, בסדר. שהוא בחינת ז"א דראש. אם כן, מה אומר? כלים יצאו בחינת נפש, כאן בסתירה. מדוע יש רוח, אם נגיד, כן יוצא בחינת נפש? יכולים לתרץ אפילו. היות שכל עשר ספירות דראש נרנח"י, רוח נמשך מרוח. אבל היות שהוא יוצא דרך המלכות למטה, לכן אינו, אינו מאיר, רק בחינת נפש. עוד הפעם.

השאלה הייתה באות קי"ד, למה כולם יצאו בבחינת נפש.

מה הוא מתרץ? מפני שמקובל מפה, הוא אור הנפש. והמק[ו]בל מהחוטם, הוא אור הרוח. אם כן בסתירה. מה הוא אומר? כולם יצאו בחינת נפש מפני שמקובל מפה, הוא אור הנפש. והמק[ו]בל מהחוטם, הוא אור הרוח. כבר לא יוצא כלום מבחינת נפש, יוצא רוח גם כן. זה, בתירוץ הזה הוא לא מתרץ. רק לפי מה שהוא אומר, יכולים לתרץ בצורה אחרת.

היוצא מחוטם, הוא רוח. היוצא מאוזן, נשמה. היוצא מעין, היא חכמה. היוצא מכתר, יחידה. אבל יוצא, כולם צריכים לעבור דרך מלכות דראש, לכן כל הבחינות שעברו שם, אין יותר מנפש, יורדים לתחתון. איך הם מתרבים? לפי הכלים שיש בגוף.

לכן יכולים להבין עכשיו שאלה קט"ו. מדוע צריכים כל השש בחינות של זעיר אנפין בכדי שמלכות תקבל הארה מרוח? אז יהיה לו רוח דנפש. מפרש. כי הרוח נמשך מחוטם, שהוא בחינת ז"א דראש, דהיינו בחי"ג, ונודע, שכולל ששת הספירות חג"ת נה"י, שכולם הם גוף חלק … שכולן הן ו' חלקים מהרוח. לכן מטרם שיצא כל אור הרוח, אין אור הרוח יכול להאיר בשלמות הרוח לכלי דמלכות. אבל הוא בעצמו מה יש לו? רק אור הנפש במקומו. מדוע? היות שעבר מלכות דראש.

נראה קט"ז מה שמפרש. למה יסוד דז"א אינו מכלל ה' קצוות שלו.

מה התשובה? עי' אות י"ט.

בתשובה י"ט, דף רע"ז, אומר, שבדרך כלל אין לנו יותר מחמש בחינות. אם יש חמש בחינות של חכמה, נקראים, כתר חכמה בינה זעיר אנפין מלכות. אם הן של אור דחסדים בהארת חכמה, נקראים ה' חסדים. ויותר אין.

אם כן, מה זה יסוד? יסוד, נקרא כלל, שהוא גם כן כולל ה' בחינות. זאת אומרת, יש ה' בחינות באופן פרטית, שכל בחינה נבדלת לעצמה בחינת קצה מיוחד, שנקראים חג"ת נה"י. עוד יש שם כלל של כל החמש בחינות. מדוע צריך להיות עוד כלל, שיסוד שכולל החמש בחינות? הוא לא אומר.

סוף כל סוף, במציאות הגשמי יש לנו ו' קצוות. במציאות הגשמי. היינו, דרום צפון, מזרח מערב, מעלה מטה, יש שש קצוות. אז הוא אמר, הכול כולל. לא יותר.

עיקר, עיקר השמות, כמו שאומרים, נלקחים בעולם אצילות שבאו עוד, עוד הבחנות. משל, ב"פנים מסבירות" הוא מסביר כך. זעיר אנפין נקרא חג"ת. לא יותר. מדוע? אז הוא מסביר, אז מסביר כך, כל צורה חדשה שיש שם, מבחינים לבחינה חדשה.

אז הוא אומר שם, מה זה זעיר אנפין? אז הוא מסביר, אור דחסדים שבינה קיבלה על ידי זה שהיא רצתה בהשתוות הצורה, שחכמה בסופה הרגישה שהיא המקבלת, רצתה להיות בהשתוות הצורה להיות מקבל. לכן דחתה את החכמה, רוצה בדבקות, שעל ידי זה נמשך מאליו אור דחסדים.

אז הוא אומר שם, אור דחסדים שהמשיכה, מתבטלת בפניה כנר בפני אבוקה, כי סוף כל סוף, בינה הוא עצם חכמה, חכמה בסופה המשיכה את הבינה. בכדי שיהיה לה אור הזה, הוא אומר, כי בפני עצמו יצא לבר מבינה. בינה הוציאה אותו לחוץ. וזה נקרא חסד, האור.

היות שאור החסד בא על ידי שבינה התגברה ולא רצתה בחכמה, לכן נקרא שם גם כן גבורה, גם כן. אגב, עם מה שהמשיך אותו. ותפארת, הוא השם שמתפאר בעצמו. דהיינו, חכמה שהיא בחינה א', עוד לא יכולה לעשות כלי על ידי התגברותו של בינה, להפך, נעשה בחינה ב' דעביות. אבל לא כלי שאנחנו צריכים שיהיה ניכר הרצון לקבל בעל מנת לקבל, שנקרא נברא, שהוא בערך ההופכי מהמשפיע.

מה שאם כן, זעיר אנפין בסופו, שהתגבר להמשיך יותר מזעיר אנפין, רוצה להמשיך את אור החכמה כמו שמאיר בחכמה, בזמן שאין אור החכמה במדרגה. נמצא שיש עכשיו השתוקקות למלאות חסרונו, אז נעשה כלי. מביא ראיה זה פירוש הפסוק, כי תפארת אדם לשבת בית. זעיר אנפין, נקרא תפארת, על שם שהוא עשה בית, זה מלכות, שהיא המשיכה את החכמה.

בחכמה ייבנה בית, ששם הייתה רצון לקבל הכלי. ואחר כך הוא אומר, האור שבא, אחר כך, הוא מפרש לאחר כך, דהיינו, אור בא מזעיר אנפין למלכות, שיהיה זיווג דהכאה בין אור בין המלכות. אז האור שבא מחסד, הוא מכנה נצח. אור שבא מגבורה, הוא מכנה הוד. אור שבא מתפארת, הוא יסוד. נמצא, מה זה נה"י? רק התפשטות חג"ת. וזה לומדים במסך. ואותו דבר צריכים ללמוד בלפני הצמצום גם כן.

שהוא אומר, שזעיר אנפין בסופו רצתה, רוצה להמשיך אור יותר מכפי התפשטותו, יותר מזעיר אנפין, רק בהרחבה, וזה אין לו, אז האור הגיע למלכות. וכל תחתון מקבל על ידי העליון, אז מה שמקבל על ידי החג"ת, נקרא נה"י. ושם הוא לא מפרש שיסוד נקרא כולל. ומה שם יסוד כולל? יש הרבה עניינים שנתוספו אחר כך. לכן, מה שהוא שאל מקודם, במציאות אנחנו רואים ו' קצוות. ויסוד בעצם נקרא מערב, נקרא מערב, נקרא מלכות.

יש מעשייה, כמדומני מרי… דמעשייה, למלך שהיה לו פלטין, מה זה? ארמון. ובא אנשים, ובא כל הציו… בא כל פעם ציורים, ציירים יציירו כל הקירות. בסוף הקיר המערבי, לא היה לו כבר מה לצייר. חיכה חיכה חיכה, אין מה לצייר, כל מה שיש שם בעולם מציורים כבר ציירו. בא אחד ואומר שהוא כן יכול לצייר שם. מה עשה? עשה ראי על הקיר מערבי. מה יש שם? כל החמש קירות, הכול נמצא, באיפה? בקיר המערבי, בצד המערבי, הגם שם אין שום ציור.

מלכות מקבלת מכולם. כאן יסוד מקבל מכולם. לכן יסוד נקרא מערב. ויסוד נקרא מלכות. אבל מדברים מלכות חוץ, יסוד לחוד, גם כן קשה. לכן זה שאומרים, יסוד הוא לא מערב, הכוונה על מלכות. גם בזה.