010_heb_o_rb_bs-tes-05_2

שיעור עם הרב"ש משנת 1980

https://kabbalahmedia.info/he/lessons/series/cu/r8B6itk9?c=W9Hqem1I&mediaType=video

בעל הסולם. תלמוד עשר הספירות. כרך ב'.

חלק ה', עם אור פנימי אות מ"א

רב"ש: מה אתה שואל?

תלמיד: מה ההבדל בין גלגלתא לע"ב? יותר בקיצור.

רב"ש: אם, הוא נותן לנו חוק. אם אור החסד נמצא בכלי דבינה, נקרא דעת. השם דעת, אנחנו למדנו, נקרא חיבור. בדרך כלל דעת, לומדים, בזמן שזו"ן עולים לבינה ומבקשים מילוי חכמה, אז זה גורם שבינה תתחבר עם חכמה, אז זה נקרא דעת. אז השורש הראשון שיהיה חיסרון חכמה, ושהוא יהיה נמצא בבינה, ולתת לו חכמה, או שיש או שאין, זה היה דווקא בפרצוף ע"ב, שהיה מציאות שלא תהיה חכמה, בזמן שאני אומר, לא מטי בכתר.

מה שאין בפרצוף גלגלתא לא הייתה מציאות כזאת. חכמה הייתה תמיד. לא משייך לומר שזעיר אנפין יישאר בבינה לחכות שיהיה זיווג להמשיך חכמה, תמיד היה חכמה. לכן לומדים שאור החסד בכלי דבינה, שהוא שורש הדעת לכל פרצוף האצילות, נמשך מאיזה שורש? מפרצוף ע"ב.

דוגמה אני נותן לך, עוד דוגמה. בעולם האצילות, הוא אומר, תפארת נקרא תפארת. בזמן תפארת עולה למעלה ודורש חכמה, היות שבאצילות נוהג עניין קטנות וגדלות, שהוא רוצה גדלות, אז ספירת התפארת, שנקרא עיקרו של זעיר אנפין, היות מבחינת האורות אנחנו לומדים, חכמה, בינה, אור ה... אה, חכמה, בינה, זעיר אנפין. בסדר, נו. חכמה זה חסד, בינה זה גבורה, וזעיר אנפין זה תפארת.

שזעיר אנפין עולה והוא רוצה חכמה, ממי? מ... של בינה, אז זה גורם, היות שבעולם האצילות, למדנו ששמה הקביעות פנים ואחוריים, שבינה משמש רק מחסדים, לא עם חכמה, נמצא עכשיו שתפארת, שהוא זעיר אנפין ורוצה חכמה, גורם שבינה תתחבר עם חכמה, לקבל חכמה מסיבת הבן, אז הוא גורם הדעת חיבור, על שם הזה נקרא תפארת חיבור.

אם כן, ממי אני מדבר? תפארת עשתה פעולה זו ומקבלת עכשיו חכמה. מה שאם לפני זה, הוא לא היה צריך זה, אבל זה לא חומר אחר. אותו החומר, אותה התפארת, אותו הזעיר אנפין, אלא יש כאן קטנות וגדלות. לכן בקטנות נקרא תפארת, בגדלות נקרא דעת.

תלמיד: דעת.

רב"ש: ובכל המתבאר עד הנה תבין, שאלו ג' הספירות חג"ת דז"א, אינם נחשבים לעצם הז"א, אלא לבחינת הכלים נבחנים כח"ב, ובבחינת האורות הם מכונים חב"ד, כנ"ל, שה' קצוות: חג"ת נ"ה, הם ממש, ה' הבחינות כח"ב ז"א ומלכות, אלא כשהם בחינת אור דחסדים ואור הו"ק, משתנה שמותם לחג"ת נ"ה, ונמצא עצם בחינת ז"א, מתחיל מבחינת הכלים, מקצה הד' שבה' החסדים שנקרא נצח, שהרי הוא נגד הבחינה רביעית שנקרא ז"א. אמנם עכשיו בחינת, אמנם הת"ת, הוא נגד בחינה השלישית שנקרא בינה. זה מצד הכלים.

ולפיכך גם האורות דחג"ת הם בחי' ג"ר, אלא שמתחילים מחכמה, אלא שמתחילים מחכמה מטעם הנ"ל, אבל הם נעשים בחינת הכלים. איזה כלים הם? כלים דג"ר. ולפיכך גם האורות דחג"ת הם בחי' ג"ר, אלא שמתחילים מחכמה, למטה מטעם הנ"ל, מטעם התחלפות אורות. לכן אור החסד, אור הנמצא בכלי דחסד, נבחן לאור החכמה של הו"ק, ואור הגבורה, אור הנמצא בכלי דגבורה, נבחן לאור הבינה של הו"ק, ואור הת"ת, אור הנמצא בכלי דתפארת, נבחן לאותו אור החסד מצד התלבשותו בכלי דבינה, דהיינו בחינת אור הדעת ובן דחו"ב. שהוא עצם בחינת אור הו"ק.

מה שאין כן האורות דחסד וגבורה, שהם נחשבים לבחינת הארות, מה שנכלל מהחכמה, והארות מה שנכלל בבינה, שהגיעו לאור החסד מטעם התכללות, אבל אינם עצמות אור החסד, מבחינת מהותו עצמו.

והטעם הוא, מצד היחס של הכלים, שבהיות החסד וגבורה ממקורם, בבחינת כלים דכתר חכמה, כנ"ל. ומתוך שאור החסד הזה, לא נתלבש בכלים האלו מעולם, ומתוך שאור החסד, לא נתלבש בכלים האלו מעולם, בכלים דכתר חכמה, לכן אינו מתלבש ג"כ בהכלים דחסד וגבורה, מדוע? שהם כלים דכתר חכמה. אמנם מתוך שהוא נתלבש בכלי דבינה, כן מתלבש, לכן נמצא מקומו בכלים דו"ק, איפה? בכלי דת"ת, שהוא במקום בינה. ולפיכך נחשב הת"ת לעיקר בחי' הפרצוף דז"א, ולגופא דאילנא, ועצמות אור החסד הנ"ל שבתוכו, נחשב לשקיו דאילנא.

עוד הפעם. ולפיכך נחשב הת"ת לעיקר בחי' הפרצוף ולגופא דאילנא, גופו של זעיר אנפין נקרא אילן. ועצמות אור החסד, איזה אור מאיר שם? נחשב לשקיו דאילנא, וכל יתר הספירות של הז"ת, נחשבים לענפיו התלוים בו בהת"ת.

הוא נתן לו הסבר קטן, מדוע עיקר התפארת הוא בכלי דבינה? אז הוא אומר, חסד אף פעם לא היה לא בכתר, לא בחכמה. רק איפה נמצא? בבינה. לכן הוא מכנה אותו בז... למטה בו"ק גם כן, שאור התפארת לא נמצא לא בחסד ולא בגבורה, רק בתפארת של כלי דבינה, כמו שהיה בכלי דבינה הכללית. לכן נקרא תפארת עיקר, ומוסיף כאן גופא דאילנא ושקיו דאילנא. גופא לתפארת שקיו דאילנא נקרא אור הזעיר אנפין, ולמטה מהם בתפארת, הם רק ענפים. זה שאומר. אז צריכים עכשיו להתחיל דף שמ"ב, אות מ"ב.

עכשיו אות מב) מתחיל. אחר כך, חכמה עוד הפעם נזדככה. בהרשימות של חכמה ג'/ב' עלו לכתר, ואז הוי לא מטי, הוי מטי בכתר, ואז היה מצב של לא הוי מטי בחכמה, מדוע? כי הב' עולים שם ביחד לכתר, חכמה בינה. ושאין בבינה חכמה, אז חסד עולה שוב לכלי דבינה, שיהיה לו על כל פנים בחינת כחפץ חסד מהכלי דבינה, עכשיו הוא לא מטי בחסד כי הוא עולה למקום בינה.

כאשר בתחלה מפני ב' מרחקים שביניהם, שאין לו חכמה, אז הוא עולה ומקבל על כל פנים בחינת כחפץ חסד מכלי דבינה, ואז הוי מטי בגבורה, מדוע? חכמה נתנה השארית שלה בגבורה, חסד נותן השארית של הגבורה חסדים, ואז לא הוי מטי בת"ת, שאין לו שם חכמה, אז אור הת"ת עולה בגבורה מחמת החשק, מה פתאום מחמת החשק? ואז כלי הת"ת הופך פניו ונותן הד' אורות בנצח, זה נקרא מטי בנצח.

יש עכשיו הכלל, מטי בכתר ולא מטי בחכמה בבינה ובחסד, מטי בגבורה ולא מטי בתפארת ומטי בנצח. עכשיו נראה מה שהוא מפרש.

חזר להיות מטי בכתר, לא הוי מטי בחכמה ובינה וכו': כבר ידעת, שביאת החסד להכלי שלו, גורם להיות מטי בכתר.

לפי הכלל, כי אין נתינת אורות אלא פב"פ, כדברי הרב, העליון צריך להיות בהשתוות לתחתון. וא"כ צריכה הבינה, שהיא בחינה ב', שהוא רוצה לתת לכלי דחסד האור שלו, להזדכך מבחי"ב לבחינת, שהיא מזדככת לבחי"א, ואז מסתלקים האורות דחו"ב אל הכתר וגורמים שם, וגורמים שם זווג עליון, על עביות דבחי"ג, תכף נגיד מה שחסר כאן. ושוב מטי האור אל הכתר בקומת חכמה על בחינה ג' כבתחלה.

ואז לא מטי בחו"ב, מדוע? כי האחורים דכלי דכתר, המה מפסיקים ומעכבים להארת ג"ר, להארת חכמה. ומשום זה, שאין חכמה בכתר, מטעם הוא מאיר אחוריים דכתר, לא מטי גם בחסד חכמה. כי יש ב' מרחקים פנוים בלי אור, שהם חו"ב, וכיון שלא מטי האור בהחכמה, נמצא, גם הארת חכמה שיש בחסד, נפסקת ממנו וחזר החסד אל קטנותו, ושוב נצרך לאמו הבינה, לינק ממנה הארת ג"ר, מבחינה כחפץ חסד, וע"כ, החסד עולה אל הבינה, והכלי שלו הופך פניו למטה, ושוב יורד האור דגבורה, אל הכלי דגבורה, ומאיר שם חסדים, ונמצא מטי בגבורה.

ואז לא מטי בת"ת, מדוע? כי האחורים דגבורה, שהיא עוסקת עכשיו בחסדים, מפסיקים ומעכבים על הארת ג"ר, של אור הת"ת, וע"כ אור הת"ת עולה, אל הכלי דגבורה, כי לא ירד מהגבורה, אלא מכח הארת ג"ר של שליטת החסד, אור החכמה שהיה מאיר לכלי דחסד, על הגבורה, ועתה ששוב הגיע שליטת הגבורה, הרי הגבורה מעלה אורו אליה כבתחילה.

ואז כלי דתפארת, הופך פניו למטה, כי מוכרח לבטל את השפעת הג"ר שלו, שהיה הפנים שלו מקודם לכן, חכמה, ולעשות את האחור שלו, בחינת חסדים, להפנים, מה זה הפירוש הפנים? של השפעה, ואז מוריד שארית האור שבו אל הנצח. וזה נקרא מטי בנצח.

תלמיד: ואיך האור?

רב"ש: תכף, חסדים.

תלמיד: חסדים.

רב"ש: עכשיו, מה כתוב כאן למטה עכשיו? הוא אמר כלל, שמתי שאני אומר מטי בחסד, אז מוכרח להיות מטי בכתר. מדוע? איך יכול להיות מטי בחסד? שבינה, שהוא בחינה ב', צריך להיות בחינה א' בהשתוות אל כלי דחסד. לכן הבינה עולה. מה עם החכמה? מתי החכמה עולה? משמע מכאן, מתי החכמה עולה, ביחד עם בינה או לפני הבינה?

תלמיד: ביחד.

רב"ש: אנחנו בדף ש"ח, שכ"ח, טור א', דבר המתחיל ונמצא. ונמצא, שכ"ח, דבר המתחיל, ונמצא, שבשעה שהבינה השפיע אור החסד להכלי דחסד, הנה נזדככה הבינה לבחי"א. זה פשוט. מכאן הלאה. והיה כאן, סדר שלם של הזדככות ע"פ המדרגות. איך זה התחיל. כי מתחלה נזדכך הכתר מעביות דבחי"ג לעביות דבחי"ב, שאז נקרא מטי בחכמה ולא מטי בכתר, שנעלם אור הכתר לשורש, לשורשו, ונתנה הבחי"ב דעביות לכלי דחכמה, ואז בזמן שיש חכמה בכלי דחכמה, אז מתיחד הכלי דבינה עמו לאחד, רק בשביל הבנים, או הוא אומר, כי רק מתחבר מג"ר, זה נראה אחר כך.

ואח"כ הזדכך ג"כ הבחי"ב לבחי"א. אם כן, איך הוא חושב עכשיו? הבחינה ב' שבכלי דחכמה ובכלי דבינה הזדכך לבחינה א', ואז נעלמו האורות דכלים של חכמה ובינה אל הכתר.

משמע מכאן, מתי עלו כלי דחכמה וכלי דבינה לכתר? מתי שנזדכך בחינה ב' בכלי דבינה, נזדכך גם כן בכלי ד... בינה, באיזה כלי? דחכמה. מה מתבלבלים כאן? הם ח... יש לנו מה שנשאר מקודם, מה שבא במדרגה החדשה. בזה מתבלבלים.

שאנו מתחילים לדבר מלכתחילה, אני מתחיל מהתחלה. מה היה מלכתחילה? שהיה מטי בכתר, זה פשוט, האור היה מאיר בטעמים דע"ב, שנקרא כלי דכתר, באור של ד' ג'. וגם אומרים, היות שאין כאן ד' דהתל... ד' דעביות, רק ד' דהתלבשות, לכן אור הכתר, שהוא בחינה ד', שהיה מאיר על ד' דעביות, כל זמן שאין ד' דהתל... שאין ד' דעביות, הוא לא נותן להאיר חכמה במדרגה שלו, שיכול להיות שיכול להמשיך ממטה למ... ממעלה למטה, לכן מאיר שם חסדים. אז אני יודע, בזמן שאני אומר מטי בכתר, כוונתו לטעמים דע"ב, שהיה שם ד' ג' מאיר שם חסדים, לא יותר.

ואחר כך למדנו, ביטוש פנים ומקיף, ושנזדכך ד' ג' של כלי דכתר. מה נשאר? ג' ב'. אז הוא אומר, ג' ב' זה הכלי ששייך למי? לכלי דחכמה. מדוע? אז אנו צריכים לזכור מה שלמדנו, שכל הכלים שהיו בפרצוף ע"ב עברו, אה לא, להפך שהיו בכלים דגלגלתא לאחר הסתלקות האור, שנשארו כלים ריקניים, עברו לפרצוף ע"ב.

עוד דבר למדנו, שבחינה אחרונה נאבדת בפרצוף גלגלתא. מה הפירוש, בחינה אחרונה נאבדת? משמע מכך שהיה מאיר בפרצוף גלגלתא פרצוף הטעמים.

היה שם כתר. ומה היה? אור הכתר בכלי דכתר, אור החכמה בכלי דחכמה, מבחינת הטעמים, אם אני אפרט אותו לעשר ספירות. נמצא שבחינה אחרונה נאבדת. אז אני יכול לומר, בפרצוף הטעמים שהוא ספירה אחת, שיש שם עשר ספירות. אז אני אגיד, בטעמים היה כתר דכתר, וחכמה, חכמה דכתר, בינה, בינה דכתר, אחד.

נמצא, ממה אני מדבר? מבחינה אחרונה נאבדת, שכל מה שהיה בהתפשטות א', עשר ספירות, אז אני יכול לומר שנשאר בכל אחד ואחד ד' דהתלבשות. או לא. הוא לא מברר, הוא לא מפרט. מה שאומר, כתר, כוונתו לכלי דכתר, בחכמה כלי דחכמה, היינו נקודות. אז מה היה שם בחכמה?