שיעור בוקר 27.08.2026 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור מוקלט מתאריך 21.08.2007

https://kabbalahmedia.info/he/lessons/series/cu/L4toyuG4?activeTab=downloads&mediaType=video

תלמוד עשר הספירות – חלק א'

הסתכלות פנימית

(הקדמה)

"ולפיכך בחרו להם חכמי הקבלה שפה מיוחדת, שאפשר לכנותה "שפת הענפים", להיות שאין לנו שום מהות או הנהגה של איזו מהות בעולם הזה, שלא תהיה נמשכת משרשה שבעולם העליון, ואדרבה, התחלת כל ישות שבעולם הזה, הנה היא מתחילה מהעולם העליון, ואח"כ משתלשלת לעולם הזה. לפיכך מצאו להם החכמים שפה מוכנה בלי טורח, שיוכלו למסור ע"י איש לרעהו את השגתם, בעל פה ובכתב מדור לדור, כי לקחו להם את שמות הענפים שבעולם הזה, אשר כל שם מבאר את עצמו, כמורה באצבע על שרשו העליון, אשר במערכת העולמות העליונים."

ברור. יש לנו עולם רוחני, ויש בו מערכת שלימה של "אדם הראשון". אין חוץ ממערכת "אדם הראשון" שום דבר, הכול בפנים. אנחנו מתארים את האדם הראשון השבור, ונמצא בעולמות בי"ע דפרודא, בי"ע דטומאה, בי"ע דקדושה, אחר כך מעליו יש את עולם האצילות, עולם אדם קדמון, עולם אין סוף. אבל מאיפה המקובלים מתארים את העולמות האלה? מתוך זה שהם משיגים אותם בפנים, רק קל להם לתאר אותם כביכול שהם נמצאים מבחוץ. אבל כשהכלי מתוקן כולו, כשאדם הראשון מתוקן כולו, איך הם מציירים לנו, מתארים לנו את המצב הסופי? מלכות דאין סוף שהיא כוללת בתוכה את כל האין סוף.

זאת אומרת, כל ההרגשה הזאת, פנימית וחיצונית, עולמות למטה, עולמות למעלה, עולמות מבחוץ, הנשמה בפנים, הכול מהתפיסה הלא מושלמת של הנשמה עד שהיא גומרת את התיקון שלה. אז היא כוללת בתוכה את כל העולמות שנמצאים בתוך האדם. כמו שבעל הסולם כותב ב"הקדמה לפתיחה לחכמת הקבלה", שכל העולמות וכל המציאות קיימים רק בתוך האדם, נבראו בשביל האדם, ונמצאים בתוך האדם, כי זו המערכת הפנימית שלנו.

אבל בינתיים, כשאנחנו נמצאים במצבים לא שלמים, מקולקלים, אנחנו צריכים בכל זאת להשתמש בשפה המבולבלת שלנו, ולאט לאט להסדיר אותה ולתקן אותה לשפת השורשים והענפים, כפי שהמקובלים עושים. מה הם רוצים? הם רוצים להחזיר אותנו למה שהיה לפני בבל. בעולם שלנו אנחנו נמצאים בבלבול שפות, בשפות אגואיסטיות, כל אחד בשלו. אם אנחנו מתחילים לחשוב לאט לאט על ידי הגדרות נכונות על כל מילה ומילה, מה מהות המילה, זו המהות הרוחנית של המילה, שפה של השפעה. שפת הענפים זו שפת ההשפעה, כי לוקחים מהענפים רק שמות, ואת השמות האלה כבר מייחסים לשורשים.

יוצא שאנחנו עולים בזה מלימוד של סתם מילים, להגדרות של המילים, להגדרות רוחניות שלהן. ואז אנחנו כביכול חוזרים מ"בבל" לְמה שהיה קודם, לשפה אחת לכל האנושות. ואם כך שפת הענפים הזאת מעלה אותנו לאט לאט לקראת הכניסה לאותו העולם שבו כולם מאוחדים יחד.

שאלה: אז למה לכל מקובל בכל זאת יש ביטוי משלו? למשל לרב קוק, או לבעל הסולם, יש כביכול שפה שהיא די שונה.

ודאי שזה נובע משורש נשמה ויש הבדל גדול מאוד ביניהם, ויותר מכך רבי שמעון לדוגמה לא יכול היה לכתוב את "הזוהר", וביקש מרבי אבא שיכול לגלות ב'רזא'. האר"י לא יכול היה לכתוב בעצמו את הספרים שלו, אלא רק באמצעות חיים ויטאל. יש בזה עוד הרבה הבחנות, ואתה לא יכול להגיד או לדעת על הנשמות שנמצאות בגמר התיקון, כי אין גמר תיקון פרטי, סופי, ממש, כל עוד אין גמר תיקון כללי, כי כולם תלויים בכולם. וגם כלפי מה הם כותבים, כלפי מי הם כותבים, אף אחד לא כותב לעצמו, כי אם אני משיג, בשביל מה לי לכתוב? אני כותב לאחרים, להתקשר אליהם, לאלה שיותר קטנים כדי לעזור להם לעלות.

ובצורה כזאת השפה עוברת הרבה שינויים. אני מתקשה למצוא לזה מילים, היא חייבת להיות קשורה דרך הענפים בעולם הזה, אבל לוקחים מהענפים רק את השמות. ובכל הגובה של השם הזה, נניח "עט" מהעולם הזה, אז יש גם מושג "עט" ברוחניות, ול"עט" שכך אני יכול לקרוא לו בעולם שלנו, יש את המושג הזה, "עט", בכל מאה עשרים וחמש המדרגות עד עולם אין סוף, בכל דרגה ודרגה. ובכל דרגה ודרגה, יש למושג הזה צורה אחרת, זאת אומרת, כלי אחר, עם אור אחר. בקיצור, מושג אחר.

מקובלים 'לוקחים' מהעולם שלנו רק את השמות, ולגבי כל יתר התכונות של העט, זה מובן למי שהוא כותב בדרגה שלו, וממי שקורא בדרגה שלו. מי שכותב, נניח, מֵרמת דרגה תשעים, ואני נמצא בדרגת עשרים, אני לא אדע מה הוא התכוון ל"עט", אני לא יכול לדעת, אני יודע רק את מה שאני מתכוון ל"עט". יוצא שהשפה הרוחנית הזאת, כשלוקחים מהעולם שלנו רק את השמות, היא שפה אוניברסאלית לכל אחד שנמצא גם בגשמיות וגם ברוחניות. לכן, אם היינו עוברים היום לשפה הזאת ומשתמשים בה אפילו בגשמיות, ללא ההשגה הרוחנית, זה כבר היה מאחד בינינו.

חוץ מזה, אומר בעל הסולם שכאשר מתחילים לקרוא את המילים ולא מבינים מה כתוב, אתה אומר את המילים מאותו ספר שמדבר על המילים האלה בדרגות רוחניות, ומשם אתה כבר מקבל איזו הארה קטנה. זאת אומרת, השפה הזאת קושרת אותך לשורשים. והעיקר זה שלאורך כל גובה המדרגות, המושגים לא משתנים. וזה לא חשוב איזו נשמה, או איזו צורה, כי השפעה היא תמיד השפעה, מפני שעובדים לאותו כיוון, כלפי הבורא. מהמֵדרגה הראשונה של הרוחניות עד הדרגה אחרונה, כולם עובדים כלפי הבורא. בזה כולם מתאחדים. מה שאין כן אם עובדים עבור עצמם, אז השפה שונה לכל אחד. מה זאת אומרת? שכל אחד לוקח לעצמו, ואז לא מתאחדים על ידי שפה, אלא מתרחקים.

יש פה הרבה דברים, כי בכלל מהי שפה, לשון, הלשון המדוברת, לשון הכתיבה, לָמה קיים הביטוי הזה, ולמה הוא קיים בדרגת האדם ואין לו קיום בדרגות נמוכות יותר, רק הסימנים קיימים ביניהם, בין הצומח והחי, על ידי ריחות, על ידי צלילים, אבל הם מוגדרים מהטבע. יש בזה הרבה דברים, אבל זה נושא אחר לגמרי.

במידת האגו, ההתקשרות, ובמידת הנחיצות שיש לכל מין ומין, הוא מפתח את השפה שלו. גם דומם. אנחנו אמנם לא יכולים למדוד אבל יש לו השפעה על הסביבה ולכל אחד בצורה מסוימת, כי כך היא בעצם השפה שלו. וודאי שאין מה לדבר לגבי הצומח עם הריחות, וההילה ושאר החומרים שהוא פולט. והחי זה עולם בפני עצמו.

שאלה: האם שפת הענפים מתפתחת עם הזמן?

שפת הענפים מתפתחת עם הזמן מפני שקיימת נחיצות לגלות לכל דור לפי מידת ההתפתחות שלו, ולפי הנטייה שלו לקיים את הרוחניות. ולכן המקובלים צריכים לפתח עוד ועוד את השפה, אבל כלפי התחתונים. האדם שנמצא בדרגה רוחנית, קורא בספר ה"זוהר", ולא חשוב אם זה עם או בלי פירוש הסולם, אם הוא נמצא בדרגה שהיא קרובה, נגיד, לבעלי ה"זוהר" אז הוא לא זקוק לפירושים, מספיק לו הכתוב הזה בלבד שנמצא במאה עשרים וחמש מדרגות.

אבל מי שנמצא בדרגה פחותה מזה, אז הוא חייב כבר פירושים והסבָּרים, ולכן במקום רבי שמעון, מגיע בעל הסולם ומפרש ומוסיף בשפת ענפים עשירה יותר את מה שכתב רבי אבא ממה ששמע מרבי שמעון. וכך אנחנו מקבלים את המסר.

"ובזה תנוח דעתך, במה שתמצא לרוב בספרי הקבלה ביטויים מתמיהים, וגם זרים לפעמים לרוח האנושי. והוא, כי אחר שכבר בחרו להם שפה זו להתבטא על ידיה, דהיינו "שפת הענפים" כאמור, א"כ איך אפשר להם להשמיט על דרכם איזה ענף בלי להשתמש עמו מחמת נחיתות הדרגא שלו, שלא לבטא על ידיו את המושכל הרצוי, בה בעת, שלא נמצא בעולמנו איזה ענף אחר שיקחו אותו בתמורתו. כי כמו ששתי שערות אינן יונקות מנקב אחד, כן אין לנו ב' ענפים שיתיחסו אל שורש אחד. ואף גם זאת לא יתכן, להאביד את דבר החכמה המחויב אל הביטוי נחות הדרגא ההוא, ולא עוד, כי האבידה ההיא תגרום פגם ובלבול גדול בכל מרחבי החכמה, להיות שאין לנו עוד חכמה בכל חכמות העולם, שיהיו הענינים כל כך משולבים זה בזה, בדרך סיבה ומסובב גורם ונמשך, כמו חכמת הקבלה, שהענינים מלוכדים וקשורים זה בזה מראשה עד סופה, ממש כמו שרשרת אחת ארוכה. ולפיכך אין כאן חירות הרצון להחליף ולהמיר בין הכינויים הללו רע בטוב. אלא, מוכרחים להביא תמיד בדיוק אותו הענף המורה באצבע על שורשו העליון, וגם להרחיב בו הדיבור, עד להמציא ההגדרה המדויקת לעיני המשכילים המעיינים."

אני לא יודע באיזו עוד צורה, ומה אפשר להוסיף כאן למילים האלה. אבל תארו לעצמכם, שכל העולמות זה סך הכל רשתות של כוחות שמנהלים את המציאות. והרבה מאד "ספֵרות" כאלה, נגיד כך, שמתנהלות אחת בתוך השנייה, וכך עוד ועוד ואפשר להגיד שמיליוני ומיליארדי ספֵרות כאלה קשורות זו עם זו בצורה המדויקת, ועובדות יחד בסך הכל כדי להפעיל את הנשמה, את "האדם הראשון". והוא עצמו, שנמצא בתוך כל העולמות האלה, גם הוא בתוכו בנוי מכל מיני ספֵרות של רשת כוחות, שפועלת על כל פרט ופרט שבו.

וכל הרשת החיצונית הזאת של העולמות, והרשת הפנימית של האדם הראשון קשורות זו לזו, ולכל פרט ופרט ובעצם באופן תיאורטי, אנחנו יכולים לתת הגדרה, למיקום, למצב, לכוחות המשפיעים, לכוחות המושפעים ממנו, וכן הלאה. תארו לעצמכם איזו שפה צריכה להיות לנו אם אנחנו רוצים לתאר כך את המצב האמיתי של הבריאה. זה לא יאומן איזה דיוק אנחנו צריכים, איזו עמקות בהבחנות.

ודאי שזה לא לנו ולא לענייננו, אלא מתוך זה אנחנו רק צריכים להבין, שאין לנו כל אפשרות להחליף מילה במילה בחוכמת הקבלה. זה איסור גמור. כי כל מילה וכל הגדרה, מבררות בדיוק איזה הבחן קטן במיקום, ביחס כוחות אליו, ביחס כל המציאות ממנו. כמו נניח, פסיפס עצום, בצורה אינסופית שכל ה"אין סוף" תלוי בו והוא תלוי בכל ה"אין סוף". אז ודאי שאנחנו עם מספר ממדים שאין לו סוף, ואנחנו לא יכולים להחליף כאן שום דבר.

ולכן ההגדרות שנותן לנו בעל הסולם ב"פירוש המילות", הן מאוד מאוד מדויקות, ואנחנו צריכים לשמור אותן. ומה שהוא בעצם רוצה להגיד זה שהמערכת אדירה, ולא לנסות לשנות בה את ההגדרות, כי זה מיד יבלבל ויביא אותנו לכל מושג אחר. זאת אומרת שאם אתה משנה קצת מושג מסוים אחד, אז גם יתר המושגים כבר לא יהיו מובנים לך. וגם שים לב, שהכל תלוי במידת עמקות הפירוש שאתה תופס. כי אם אתה לא תופס את העמקות במילה "אור", למשל, אז כבר ביתר המושגים היוצאים מהמושג הזה יהיה לך ליקוי בתפיסה, בהבנה, בהגדרה.

זאת אומרת שכל ההגדרות הן כלולות ותלויות זו בזו. כי השפה היא בעצם רשת של איזו תבנית מיוחדת, ואני כביכול שׂם את הרשת הזו על המציאות, ואז המציאות מתחילה להיות מובנת לי. התבנית הזאת היא כדי להבין, להגדיר, באופן כלשהו לקשר בין הנשמות האחרות, בין בני אדם בצורה אמיתית, כי בלי התבנית הזאת שנקראת "שפת הענפים" אני לא יכול לגשת לשום דבר. אלא אם מישהו מיוחד מקבל התגלות בצורה ישירה מלמעלה, ואת זה אני לא יודע, אלה דברים שאנחנו לא לומדים במסגרת הלימוד שלנו. הלימוד שלנו הוא ללא יוצא מן הכלל.

שאלה: לפני שאני שם את התבנית הזאת על המציאות, איך אני יכול לחקור את המציאות אם אין לי אותה?

התבנית הזאת אלו תכונות ההשפעה, שאתה מגיע אליהן על ידי פירוש המילות הנכון, והרצון שלך לפירוש המילות.

שאלה: האם יהיה בכלל אפשר לתרגם את זה, למשל לאנגלית?

השפה היא שפה. זו לא השפה העברית, זה יכול להיות בארמית, זה יכול להיות בכל השפות. זה מה ששמעתי מרב"ש, וזה מה שאני גם אומר, אומנם אחרי רב"ש אין לי מה להגיד - זה לא חשוב. המקובלים נתנו לנו הגדרות מדויקות בעברית שהיא השפה המקורית, או בארמית, שזה אותו דבר, זו שפה אחת, רק פנים ואחורַיים. אבל יתר השפות, הם לא נתנו לנו קשר אליהן.

היום זו באמת בעיה לעשות, כי אין אף שפה נקייה. כי במשך הזמן ברוב המילים החליפו את הפנימיות, את מושג המילה, ולכן השפות השתנו. אם היית לוקח צרפתי מלפני אלף שנה והיום, אז הם כמעט ולא היו מבינים זה את זה, וכך בכל שפה ושפה. מה שאין כן בעברית, אין שם דבר כזה – זו שפה שמתקתקת כּמו שעון בצורה מדויקת מאז ומתמיד. היום, בזמן האחרון, בגלל שהשפה הזאת יצאה מכלל השימוש הרוחני שלה לרחוב, אז ודאי שהיום איך שאנחנו מדברים זו כבר לא עברית. אבל במקורה, חוץ מאשר התחילו להשתמש בשפה הזאת במאה העשרים, היא מאוד נשמרה. אין לך את זה בשפות אחרות ולכן זו בעיה לבנות מהן שפת ענפים. אבל תיאורטית כן ניתן.

מקובלים גם לא נתנו לנו סימנים. אנחנו יכולים לעשות את זה, אבל לא נתנו לנו סימנים בצורת האותיות. אתה לוקח את צורת האותיות הלטיניות – אנגלית היא מלטינית - איפה יש כאן התפשטות החסדים, התפשטות החוכמה, היחס ביניהם וכן הלאה? ישנו היחס, רק הם לא מסרו לנו את המפתח לזה.

אני לא רוצה כל כך להיכנס לזה, כי זה יבלבל אתכם, אבל השפה היא שפה. בכל שפה, בסינית, בהודית, בגרוזינית, בערבית, יש ביטוי של נשמה בצורה גשמית על המצבים הרוחניים. אחרת, לא היו ממציאים את השפות. לכן לכל אומה, לכל חלק מאומה, יש שפה משלה, ואסור להשמיד את זה, כמו שאסור להשמיד כל רצון שבתוך האדם.

לגבי שמות שהאדם נותן - בעל הסולם כתב ב"אור הבהיר", "מי נתן להר הזיתים את השם "הר הזיתים"?". הוא כתב שסתם איזה איש שראה שההר הזה יפה לזיתים, לכן הוא קרא לו "הר הזיתים". אבל האם זה לא מלמעלה, לא כתוב בתורה שההר הזה ייקרא "הר הזיתים"? כן. אז איך יכול להיות שמישהו, סתם ככה, שאין לו שום קשר לכלום, קרא לזה גם כך? כי זה הטבע של הדברים. האדם פועל מתוך זה, וכך הוא מכנה את הדברים. רוחניות וגשמיות, אומנם לא לעומתנו, אבל הן אותו דבר, עד אין סוף זה אותו עולם אחד.

אז שפות זרות, ואנשים רגילים שיכולים לתת שמות, זה בתוך הטבע, ואנחנו צריכים להבין שזה פועל לפי אותם החוקים. האנשים האלו לא בורחים מחוקים רוחניים, זה רק לא בהסכמתם, לא בהבנתם, לא בהשגתם, אבל הם נמצאים באותו הטבע. לא יכול להיות אחרת, איפה עוד הם נמצאים אם לא בעולם אין סוף, אבל בצורה בלתי ניכרת להם.

יש פה הרבה דברים שעוד נשתדל להתעמק בהם. החיים הם לא פשוטים.

(סוף השיעור)