שיעור בוקר 12.08.2026 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור מוקלט מתאריך 14.08.2007

https://kabbalahmedia.info/he/lessons/series/cu/LJrS79jV?activeTab=downloads&mediaType=video

בעל הסולם, ספר "תלמוד עשר הספירות", כרך א', פרק א',

אות ג'

קריין: ממשיכים לאות ע' קטנה, "צדדי סביבות הנקודה האמצעית".

"ע) ד' הבחינות הנ"ל, מכונות גם ד' צדדים. ומשמיענו הרב, שאף על פי, שהצמצום לא היה אלא רק בנקודה האמצעית כנ"ל, שהיא בחינה ד', מ"מ נסתלק האור מכל ד' הבחינות, מטעם, שאין ענין מקצת נוהג ברוחני, וע"כ נסתלק גם מג' בחינות."

החוק הוא חוק הטבע, חוק של האור, ושל הכלי, והיחס ביניהם. ואמנם שזה מובא לנו כאן כחוק, אבל אנחנו יכולים לחקור בו ולהבין, אין דבר כזה שלא יכולים לחקור, אם זה נמצא בהשגה שלנו, בכלים שלנו. רק "במופלא ממך אל תחקור", שזה נקרא צורה נגיד מופשטת מחומר, מנותקת מחומר ומהות.

אבל אם זה חוק שקורה בטבע אז למה אי אפשר לחקור אותו? אפשר. אז מה זה נקרא ש"אין מקצת ברוחניות", "שאין מקצת נוהג ברוחני"? שמלכות היא רק כלי הרגשה, כלי קליטה, כלי הבנה. מוחא וליבא נמצאים במלכות. אי אפשר שיהיה איזשהו מין נברא, תפיסה, קיום, ייחוד, שאנחנו יכולים להצביע עליו שהוא נמצא, אם לא במלכות.

על משהו שאנחנו יכולים להגיד "זה", הכוונה היא על בחינה ד' שבכל מיני מצבים. אנחנו לא מזהים בחינות לפני בחינה ד' אלא אם כן כשמגיעים לבחינה ד'. ובבחינה ד' אנחנו מזהים שיש ג' בחינות הקודמות או ט' ראשונות, כי הם כולן אור, ורק בבחינה ד', רק בה מורגש האור, ט' ראשונות או ג' בחינות הקודמות.

לכן מכאן נובע החוק הזה "אין מקצת נוהג ברוחני". או עשר או כלום. לא תשע ולא אחת עשרה. ויוצא שאם יש צמצום בבחינה ד', אז האור יסתלק כולו. מה זאת אומרת, איך יכול להיות שהוא לא הסתלק, אז איפה הוא נמצא? בט' ראשונות אם נמצא או לא נמצא, אני לא יכול להגיד. מי יגיד אם בחינה ד' הצטמצמה מהרגשה, אז היא כבר לא מרגישה, ט' ראשונות לא מרגישות, ט' ראשונות הן מביאות את האור לכלי.

הם נקראים כלים רק אחרי שבחינה ד' עולה אליהם, מקבלת מהם, רוצה לתפוס את התכונות שלהם, לעבוד איתם. ולפני כן כשאנחנו מדברים כאן בד' בחינות דאור ישר, (ראו שרטוט מס' 1), אפילו כשאנחנו אומרים כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין ומלכות, אנחנו לא מדברים על זה כספירות, כספירות הן יבואו אחר כך. אנחנו מדברים עליהן כבחינות. בחינת שורש א' ב' ג' וד', בחינות, הבחנות בלבד. ובבחינה ד' ההבחנה היא שהיא הכלי בלבד, וכל מה שלפני זה האור.

לכן אם בחינה ד' שמה על עצמה צמצום, מצומצמת, אז היא לא מרגישה שיש אור, היא לא יכולה להגיד אם יש לפניה אור או לא. כלפיה אין, ורק בתוכה אנחנו מדברים וזה נקרא "אין מקצת ברוחניות", הספירה העשירית קיימת או לא קיימת. אם היא קיימת יש נברא, אם היא לא קיימת אל תגיד שיש תשע ספירות. מי מרגיש ומי אומר שיש תשע ספירות?

כי אנחנו מדברים על מקובלים, שהם חוקרים את המציאות. אם הם אמרו משהו, הם אמרו מתוך מלכות מה שקיים, ולכן מתוך ההרגשה הזאת בלבד הם יכולים להגיד. האם הרגשנו מתוך הספירה העשירית שקיימות ט' ספירות או לא? חמש ספירות, עשר ספירות, אלף ספירות, לא חשוב כמה ומה, מהספירה העשירית, מהמלכות, תמיד.

לכן אם מדברים על מלכות, בטוח שתמיד יש ג' בחינות שלפניה, ואם אין מלכות, אין בחינות שלפניה. לכן בצמצום שהיה, אנחנו אומרים שהאור הסתלק מכל הבחינות הקודמות. למה? תבוא המלכות שתרגיש אחרת, אז היא תרגיש גם את ט' ראשונות, או ג' בחינות בצורה אחרת.

שרטוט מס' 1

דיברנו על בחינות, ומתי אנחנו מדברים על ספירות? על ספירות אנחנו מדברים כשמלכות אחרי הצמצום עולה לט' ראשונות, לכל ספירה וספירה, ואומרת אני אקבע כמה כל ספירה תשפיע עלי, כשאני רוצה להידמות לכל ספירה וספירה, לחסד, לגבורה, לתפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות (ראו שרטוט מס' 1). אני רוצה להידמות, אני מעלה את הרצון שלי לכל ספירה, אני רוצה לבדוק מה היא, מה זה חסד, מה זה גבורה, מה זה תפארת.

כשהרצון לקבל נכלל בכל תכונה מט' ראשונות של הבורא, הוא נכלל מתכונות הבורא, רחום וחנון, ארך אפיים וכן הלאה, זאת אומרת מכל מיני היחסים שלו למלכות. כשמלכות רוצה להידמות אליהם, היא מעלה את הרצון שלה, את העביות שלה בלהידמות, ואז העביות הזאת מתחילה להאיר, כמו שאני שם חתיכת דף בדרך של האור ואז כשהאור נתקל בדף אני רואה שהדף לבן. אני רואה את האור, אני מגלה את האור. אם אני נותן לקרן אור להיכנס לתוך החדר, ויש בחדר קצת אבק, אז אני רואה שנכנסת קרן אור, מפני שהיא נתקלת בעביות, נתקלת בכלי. אחרת אי אפשר לזהות את האור. אז מלכות שמעלה את הרצון שלה לתכונות הבורא, מזהה את התכונות האלו, ואז הן נקראות ספירות מהמילה "ספיר", מהמילה "מאיר".

מי מאיר? מלכות שעלתה, העביות שעלתה. האור לא יכול להאיר, כמו שאנחנו לא רואים את האור אם הוא לא נתקל בשום דבר. הוא לא יכול להאיר, הוא מאיר רק כשהוא נתקל. אז לפי השתוות הצורה הכלי מאיר, ועל זה אנחנו אומרים, האור מאיר. כי לא האור מאיר אלא תכונת האור מאירה בתוך הכלי. זה ההבדל בין בחינות וספירות ו"אין מקצת ברוחניות".

תלמיד: מהי בדיוק ההבחנה שגרמה למלכות להרגיש שהיא הפוכה מהאור?

את זה עוד לא למדנו. אני חושב שצמצום זה עוד קדימה. אם לא, אז נעבור על זה.

תלמיד: דיברת על שני דברים, גילוי והשגה. מה ההבדל ביניהם?

עכשיו אני לא חושב שדיברתי.

תלמיד: לא הרגע. כשדיברת אני חושב, שאולי יש קשר בין גמר תיקון פרטי לכללי.

לא. קדימה.

קריין: אות ד' דברי האר"י.

אות ד'

החלל שנשאר אחר הצמצום היה עגול

"ואז נשאר: פ מקום פנוי, ואויר, וחלל ריקני, מנקודה האמצעית ממש. והנה צ הצמצום הזה, היה בהשואה א' בסביבות הנקודה האמצעית ריקנית ההיא, באופן שמקום החלל ההוא, היה ק עגול מכל סביבותיו בהשואה גמורה, ולא היה בתמונת מרובע בעל זוית נצבת, לפי, שגם א"ס צמצם עצמו בבחינת עגול, בהשואה א' מכל הצדדים."

קריין: אות פ' קטנה מבארת מקום פנוי.

פירוש אור פנימי לאות ד'

פ) כבר נתבאר לעיל באות ד' ובאות ה' ע"ש.

תלמיד: אנחנו לומדים עכשיו על שלבים שקודמים לאדם הראשון.

כן.

תלמיד: שמגיעים אליהם או אחרי התיקון של אדם הראשון או שאדם הראשון אפילו עוד לא נוצר.

אנחנו לומדים עכשיו שהאור שברא את הנברא, בחינה ד', בהשפעה שלו על נקודת יש מאין, הוא ממשיך להשפיע על אותה נקודת יש מאין, הוא הביא אותה להיות בחינה ד'. עכשיו הוא מביא אותה להרגשת הצמצום, שהיא רוצה לצמצם את עצמה. לא להרגיש את עולם אין סוף, כי זה בלתי נסבל, מפני שהיא מרגישה עד כמה היא הפוכה מהאור, מהמשפיע, מהבורא.

והוא ממשיך לעבוד עליה, ממשיך להשפיע עליה. או במילים אחרות, בחינה ד', מלכות, מגלה יותר ויותר מה היחס בינה לבין האור, וכל פעם גילוי יותר עמוק, יותר מובן בהרגשה ובהשגה, במוחא ובליבא, מביא אותה לכל מיני פעולות פנימיות. זאת אומרת, זה סך הכול עניין של הרגשה.

לא קורה כאן כלום, חוץ מהתפעלות של אותה בחינת המלכות, שהיא מסובבת את עצמה, סוגרת את עצמה, פותחת את עצמה, בהתאם להרגשות שמתעוררות בה מהאור שכל הזמן מתעורר בה יותר ויותר.

זה כמו שאנחנו מפתחים צילום, פוטו, היום כבר לא עושים את זה, באיזה נוזל כימי, או כל דבר שמתברר יותר. כך במלכות מתבררת יותר ויותר תכונת האור לעומת התכונה שלה. אין כאן יותר מהאור שפועל על יש מאין. שהוא יש מיש, הנותן, והיא יש מאין, המקבלת. אין יותר מזה. האור פועל עליה, על מה שיצר. ממש ככה.

קרן האור פועלת על הנקודה, נקודת יש מאין, לא יותר. והנקודה הזאת, מה היא מרגישה מפעולת האור (ראו שרטוט מס' 2). חוץ מיש מאין, ויש מיש, אין שום דבר. כל מה שקורה אחר כך, קורה בתוך יש מאין, בפנים.

חוץ מהפעולה הזאת אין כלום. לכן לפעולה הזאת אנחנו קוראים פעולת הבורא, שהוא עשה משהו שלא היה קודם, את הנקודה הזאת, יש מאין. רק היא פעולת הבורא. חוץ מזה, כל הדברים אחר כך, מה שלא תגיד, זה קורה בתוך הנקודה על ידי זה שהאור משפיע עליה.

תלמיד: לפעמים אנחנו אומרים שהאדם הראשון זה השורש שיותר קרוב אלינו. מה שאנחנו לומדים עכשיו אלו שלבים מתקדמים לאדם.

אלו שלבים מתקדמים. אותה נקודה שבלב מרגישה עכשיו שהיא מתפשטת בג' בחינות עד בחינה ד'. מתי היא מרגישה שהיא מתפשטת בג' בחינות? כשהיא מגיעה לבחינה ד'. ואז המקובלים אומרים, שהתיבה הזאת היא תיבה שחייבת להיות, זה נקרא "כלי" שיש בו ט' ראשונות ומלכות. ולא יכול להיות פחות או יותר אלא עשר ספירות. המבנה הזה, המודול הזה, התבנית הזאת היא חייבת להיות, אחרת אין לנו ממי לדבר (ראו שרטוט מס' 2).

בחינה ד' הזאת, ההרגשה הראשונה הזאת של הנברא, לפניה אין הרגשה. מאיפה הם יודעים? המקובלים לא יודעים. הם הגיעו ממטה למצב הזה, ואז ממנו הם למדו. ממנו הם למדו שיש מלכות ויש ט' ראשונות, יש תיבה כזאת שנקראת שם ה-ו-י-ה, "י-ה-ו-ה", מינימום עשר ספירות או ד' בחינות, ככה הם למדו, ממטה למעלה. אין לנו ממה ללמוד חוץ מהאדם שמשיג. אדם שמגלה את הרוחניות, זה נקרא שהבורא מתגלה אליו, זה אותו דבר.

מלכות מגיעה למקום שבו היא מרגישה את יחס האור אליה שהוא אין סוף. אחר כך היא מחויבת מזה לעשות פעולה שנקראת "צמצום א'". אחר כך היא בונה לעצמה עולמות, אדם קדמון, צמצום ב', שבירה, עולמות אבי"ע, ואחרי עולמות אבי"ע היא בונה את אדם הראשון. אותה בחינת ד' עושה את הכול. אחרי האדם הראשון יש שוב שבירה, וכבר מגיעה לעולם הזה ומתחילה להיות כאן האנושות, זאת אומרת כלים שממש מנותקים מהרוחניות. עד השתלשלות כל ההיסטוריה, קבלת התורה, שהכלים האלה בצורה גשמית מקבלים את האמצעי לחזור לאותו מצב ותיקון אחרי אלפי אלפי שנים. את כל זה מלכות דאין סוף עוברת בפנים, ואנחנו חלקים שלה, חלקי אדם הראשון.

הכול בתוכה. כל הסיבוב הזה שהיא עושה הוא בהרגשה הפנימית שלה. האור פועל עליה כרגיל, נמצא במנוחה מוחלטת, וכל השינויים הם בתוך ההרגשה שלה - התנגשויות, התפרצויות, כול מיני מצבים. גם אתה נמצא בכאלו מצבים בחיים, שמבחוץ שום דבר לא משתנה, ובפנים אתה בוער, אתה חושב, אתה מרגיש, זה מה שקורה בתוך המלכות. כי אין מה לעשות יותר, הכול קורה בבחינה ד' - איך היא מתייחסת לט' ראשונות, לא מתייחסת, רוצה לקבל מהם, רוצה להשפיע, להתקרב אליהם, הכול בתוכה. כל הסערה הזאת בתוכה קורית. לכן אנחנו אומרים שכל הסיבוב הזה מבחינה א' דרך בחינה ב' לבחינה ג', זה בעצם תיקון ההרגשה של הנברא (ראו שרטוט מס' 2).

למה אני מדייק על זה כל כך? זה כאילו דבר תיאורטי, ומה אכפת לנו ממנו כשאנחנו נמצאים כאן בעולם הזה. זה מאוד חשוב, כי זה מעמיד אותנו בעבודה שלנו בכיוון הנכון, שיש לנו מטרה. המטרה הזאת היא אין סוף שקיים בצורה האמיתית כל הזמן, ואנחנו נקראים "ישראל", שמשתוקקים ישר א-ל, משתוקקים לאותו אין סוף. זו הרגשת המלכות שכל הזמן רוצה להגיע לזה. ועל ידי מה היא חושבת? מה היא רוצה? לקנות אותן התכונות כמו האור. זה נקרא שהיא כל הזמן נמשכת על ידי התורה, האור המחזיר למוטב. אותו אור שממלא אותה, אם היא מבקשת ממנו, אז היא מקבלת ממנו את התכונות שלו. כדי להעמיד את עצמנו במצב הנכון, כדאי לנו לדבר על זה.

שרטוט מס' 2

(סוף השיעור)