031_heb_o_rb_bs-tes-04_2

שיעור עם הרב"ש משנת 1980

https://kabbalahmedia.info/lessons/series/cu/MRSjQHKX?c=rlo0tEoU&mediaType=video

בעל הסולם. "תלמוד עשר הספירות" כרך א', חלק ד'. עמ' 289, דף רפ"ט. "לוח התשובות לענינים". אות ק"ו

קו) למה אין שום הגבלה נבחנת בעה"ס של ראש. שם הם אומרים, אין שום הגבלה.

קו) הגבלה, פירושה, התלבשות בכלים, המשוערת לפי מדת גדלה של העביות, לא פחות ולא יותר. וע"כ בראש, שאפילו הדחיה דמסך לא היתה אלא ב"כח", מכ"ש התלבשות. ואינו נוהג שם אלא בבחינת "כח", ואין כאן איזה גילוי להגבלה כל עיקר.

השאלה הייתה בקו) למה אין שום הגבלה נבחנת בעה"ס של ראש.

אז קודם צריכים לדעת, מה זה הגבלה? הגבלה נקבע, הוא מוגבל כמה שיכול לקבל. הוא לא יכול לקבל בלי גבול, רק בגבול. איזה גבול? מה שיכול לכוון מעביות על מנת להשפיע, את זה הוא מקבל. והשאר לא.

נמצא לפי זה, אם אנחנו אומרים הגבלה ... בגללו הגבלה, מה שאם כן, מקבל על חיוב, עד כאן מותר לו לקבל, לא יותר. נמצא, לא יותר הכללי. הדחייה הכללית הוא רק בכוח, וממילא הקבלה גם כן רק בכוח. או יכולים לומר להפך. היות מה שהוא רוצה לקבל רק בכוח?

צריכים ללמוד כך, מה זה ראש המדרגה, למדנו? מלכות דראש עושה חשבון, כמה שיכ… כמה שרוצה לקבל. מה שיכולה לקבל, ועדיין לא קיבלה שום דבר. אם כן, עשתה חשבון מה שמותר לה לקבל, ועדיין לא קיבלה שום דבר. אם עדיין לא קיבלה שום דבר, מדוע לא קיבל שום דבר? שעכשיו עוסק בחשבון כמה מותר לו לקבל.

אם כן, צריכים לחשוב. דחייה בפועל, מה מתחיל מקודם? מה שכתוב כאן, מה קשה לי?

כאן תסתכלו עוד הפעם מה שכתוב. הוא שואל, למה אין הגבלה? קו) למה אין שום הגבלה נבחנת בעה"ס של ראש.

בא ואומר כך, הגבלה, פירושה, התלבשות בכלים, אני מקבל עם גבול. אז הוא אומר, אני מקבל זה רק בכוח. מדוע? וע"כ בראש, שאפילו הדחיה דמסך לא היתה [אלא] ב"כח", מה שדחיתי היה בכוח, לכן מכ"ש התלבשות.

זה קצת קשה. הייתי צריך לומר להפך. מדוע דוחה רק בכוח? משום שלא קיבל עוד בכוח. אי אפשר לברר מה, מה קודם, מה אחר כך. המשיך את האור ולא רוצה לקבל אותו. מדוע לא רוצה לקבל אותו? משום שרוצה מקודם לעשות חשבון.

נמצא, בזמן שעשית, עושה את החשבון, בטח שעוד לא קיבל. לכן אנחנו אומרים, לאחר שגמר את החשבון, עוד לא קיבל שום דבר. נמצא שהדחייה היה בכוח, לא קיבל שום דבר, מכוח שמה שקיבל גם כן היה בכוח. עוד לא קיבל שום דבר. לאחר החלטה כמה שיודע כמה מותר לו לקבל, אז הוא הולך לקבל בפועל. נמצא, בראש אין מה לדבר. לא מבחינת, לא, לא הדחייה הייתה דחייה ממשית, ולא הקבלה, הקבלה ממשית.

אתה יודע מה שהוא שואל? הוא דחה אותו בכוח או בפועל? בפועל ככה דוחה אותו, בפועל לא רוצה לקבל. מדוע אנו אומרים ב...

תלמיד: דחייה בכוח.

רב"ש: דחייה בכוח.

יכולים לומר כך. שאנו מדברים לאחר הצמצום, הוא מתחיל לדבר במסך. מה זה מסך? שני דברים בבת אחת. מצד אחד אני מקבל, מצד אחד אני לא מקבל. צמצום בכוח, צמצום בפועל, עוד יכולים לומר שאני שומע שהוא מקבל ראש, נמצא צמצום בכוח? יכולים לומר, נקרא צמצום בפועל.

אבל אנחנו מדברים מחיוב, מה שמקבל, מחיוב. אומרים, מחיוב שנקרא מסך, מה שמקבל ראש המדרגה, משמע שמקבל. אם כן, נשאלת השאלה, קיבל או לא קיבל? מופשט, צמצום בכוח. דהיינו אין מה לדבר.

רק שאני מדבר, שיש לו אור חוזר ממטה למעלה, שהוא דוחה אותו, ועושה חשבון מה כן, מה לא. נמצא, ממה זה ממטה למעלה? את זה שכן יקבל. ואומרים שעולה ממטה, ממלכות עד הכתר. דוגמה. ואחר כך אומרים, המסך מתפשט ממלכות דראש למטה, מעלה למטה.

יש כאן ללמוד שני דברים. הוא אומר, חלק יקבל וחלק לא יקבל. אז נמצא, הן מה שקיבל ומה שלא קיבל, רק בכוח. לכן רציתי לומר, היות שהתלבשות הוא בכוח, לכן הדחייה בכוח. כאן כתוב להפך. מה? שלב שבכוח או כמו שכתוב ברע"ח, שכ"א, שם כתוב ככה. היות מה שמלביש בכוח, לכן נקרא דחייה גם כן בכוח. אני לא מדבר מצמצום, מדבר ממסך.

תלמיד: צמצום זה כן היה בכוח. זה לא משנה.

רב"ש: צמצום אתה יכול לומר, הוא לא מדבר, אני גם כן לא רוצה לדבר. צמצום, אז יכול לומר מה היה בפועל. אבל מסך, זה תלוי רק על מה שכן מקבל. לכן ההתלבשות היה בכוח, אז ההגבלה גם כן נקרא בכוח.

תלמיד: ק"ז.

רב"ש: שאלה קז) מאימתי מתחיל הכר [ה]הגבלה.

תשובה. משעת יציאת האורות מפה ממעלה למטה עד הטבור. ועוד אינו ניכר, עד שעת חזרת האורות אל המאציל, כי עתה התחילו הויות [ה]הלבשה של העביות, והיתה העביות והאוה"י שבתוכה במעלה אחת, עד שלא היה הכר מהמתלבש להמלבוש, בטרם, שה[אור] הישר חזר למאציל, כי אז נשארה העביות למטה בלי אור, וניכרת בחינת ההגבלה שבעביות, ובחינת הדין שבה.

מה הייתה השאלה? קז) מאימתי מתחיל הכר [ה]הגבלה. יש הגבלה בכוח, ויש הגבלה בפועל, ויש היכר הגבלה, שעביות מגביל, שאי אפשר לקבל אותו מטעם שהוא ערך ההופכי מהאור. ההיכר הזה, מתי ניכר? אז הוא אומר, מבחינת הטעמים שאור היה מאיר בכלים, מטעם השתוות הצורה, אז לא ניכר היכר כלי. מטעם ששתיהם בהשתוות הצורה, לכן אין היכר בין המלביש ללובש.

אבל שהתחיל להזדכך המסך, אז אור היה מסתלק, מכלי דבחינה ד', נגיד על דרך משל. מדוע? שאין לי, שעביות לא יכול לכוון בעל מנת להשפיע, איגלאי מילתא למפרע שעביות נקראת כלי קבלה. נסתלק בחינה ג', אז ניכר כלי דג' שהיא בחינת עביות. היינו, שנשארה בחושך. מחמת מה? מחמת העביות. זה נקרא ההגבלה, כבר יש היכר הגבלה.

מה היכר הגבלה? שהעביות לא נותן להאיר השפע, מטעם ההופכיות שיש ביניהם. היכר הזה, נקרא מתי? דווקא בזמן חזרת האורות למאצילם. אם כן, יש שלב ג' בחינות. הגבלה בכוח, זה מלכות דראש. הגבלה בפועל, זה מלכות דגוף. היכר הגבלה, דווקא בעת חזרת האורות למאצילם.

עכשיו, תסתכלו עוד הפעם ק"ז. השאלה הייתה, מאימתי מתחיל הכר ההגבלה.

תשובה. משעת יציאת האורות מפה ממעלה למטה עד הטבור. הגם שאנחנו אומרים שגם יש שם הגבלה, אבל מה? [ו]עוד אינו ניכר הגבלה. מתי ניכר? עד שעת חזרת האורות אל המאציל, דווקא בזמן הסתלקות.

כי עד עתה, מלפני הסתלקות, אלא שהוא היה מאיר מבחינת הטעמים, התחילו הויות ההלבשה של העביות, אז עביות היה מלביש את האור. והיתה העביות הרצון לקבל והאוה"י שבתוכה במעלה אחת, על העביות הייתה אור חוזר בעל מנת להשפיע, אז כמו שאור ישר, רצונו להשפיע, כך העביות עם אור חוזר שרוכב עליו, רצונו להשפיע. עד שלא היה הכר מהמתלבש להמלבוש.

מבחינת השתוות הצורה, זה היה בטרם, שהאור הישר חזר למאציל, כי אז, לאחר שאור ישר חזר למאציל, אז נשארה העביות למטה בלי אור, מדוע? שזה עביות, לכן אור נסתלק. וניכרת בחינת הגבלה שבעביות, ובחינת הדין שבה. שעביות הוא מגביל. ויש דין שאסור לקבל בעל מנת לקבל, שאור מסתלק ממנו.

נמצא, לפני חזרת האורות למאצילם, הגבלה זו, שהעביות רוצה, עוד לא היה ניכר. בר... בבחינת זה, היכר כלים, שלא הייתה לפני הסתלקות האורות. לכן אנו לומדים, השורשי כל הכלים נמשכים מפרצוף גלגלתא.

מה כתוב בקח) למה נבחנת הבחינה שנעשה בה הזווג, לבחינה תחתונה.

אנחנו אומרים תמיד, בחינה אחרונה נאבדת. מה זה בחינה אחרונה, בחינה תחתונה? אז הוא אומר, המקום שנעשה הזיווג, נבחנת לבחינה תחתונה.

תשובה, נראה.

כי הזווג נעשה שם, הזיווג דהכאה, ע"י המסך המחזיר האור לאחוריו, שאינו מניחו להתפשט ממנו ולמטה, הרי שהאור מסתיים על הבחינה הוא, אז נקראת, בחינה אחרונה, או בחינה תחתונה.

מה השאלה, מה התשובה? השאלה הוא, מדוע הוא אמר תמיד בחינה אחרונה או בחינה תחתונה למקום הזיווג? הוא אומר, בחינה אחרונה נאבדת, לא יכול לעשות זיווג על בחינה אחרונה. אז הוא שואל, מדוע נקרא זה בחינה אחרונה, תחתונה?

אז הוא שואל, מה זה זיווג? זיווג דהכאה. והוא אומר, ממנו למעלה, ממלכות ולמעלה, שעדיין יש בחירה לקבל בעל מנת להשפיע, את זה הוא יקבל. ממנו למטה שליטת המלכות, מה שיקבל יהיה בעל מנת לקבל, לא רוצה לקבל.

נמצא, עד כאן. איפה נמצא עד כאן? בזיווג דהכאה על המסך. נמצא, תמיד הבחינה אחרונה, שאומרת עד כאן, יש בכל מדרגה בחינה אחרונה אחרת. דהיינו, בחינה אחרונה דפרצוף גלגלתא, היה אצלו על בחינה ד'. על פרצוף ע"ב, היא אומרת, היא לא יכולה לקבל, רק על ג' בחינות. לכן, אז יהיה זיווג רק על ג' בחינות? נצ… מה אצלו בחינה אחרונה? עד ג', בחינת עביות. ופרצוף ס"ג יהיה בחינה אחרונה, רק עד ב' יכולה לקבל, לא יותר.

נמצא לפי זה, המי, מדוע נקרא בחינה אחרונה? שואל שאלה, למה נבחנת בחינה אחרונה על מקום שנעשה זיווג? שם יש המסך.

עכשיו נעבור בפנים, יותר קל להבין.

מדוע אני אומר, בחינה אחרונה דווקא מקום הזיווג? כי הזווג נעשה שם, ע"י המסך המחזיר האור לאחוריו, שאינו מניחו להתפשט ממנו ולמטה, הרי שהאור מסתיים על הבחינה ההיא, על המסך, וע"כ נקרא[ת] מקום הזיווג, בחינה אחרונה, או בחינה תחתונה.

קט) למה נכללות עה"ס בה' הבחינות.

עי' או"פ פ"ו סעיף מ' ד"ה וזה.

שם כתוב, היות שאין רק ה' בחינות.

שם, בדף רנ"ד, אות מ', מסביר לנו שאין לנו יותר מה' בחינות. מה שהם עשר ספירות, היות זעיר אנפין כלול משש ספירות, ביחד הם עשר ספירות. ביחד הם עשר ספירות.

קי) מה הן ע"ס שממטה לטבור.

הן, רק או"ח בלי או"י, ורק הארה מועטת מקבלים מאו"י, בבחינת אור נקבה, מה נקרא, אור נקבה? שמקבלת ואינה משפעת. וע"ס הללו נבחנות, שהן עשר בחינות סיום, שכל אחת מהן מסיימת הספירה שכנגדה, שבע"ס דכללות הפרצוף.

מה כתוב, מה כתוב כאן? הוא שואל, איזה אור מאיר מלמטה מטבור? קודם כול, צריכים לדעת מה זה למטה מטבור. צריכים לדעת, היות שבראש המדרגה, מלכות שבראש היה שתי בחינות. בחינה אחת נקרא, מה שיכולה לקבל בעל מנת להשפיע, את זה היא תקבל. מה שלא יכולה לכוון בעל מנת להשפיע, את זה לא תקבל. ומה שהיה בראש בכוח, נתגלה אחר כך בגוף בפועל.

אומרים, מה שיכולה לקבל בעל מנת להשפיע, נקרא מפה עד הטבור. שבא לחלק, מה שלא יכול לכוון בעל מנת להשפיע, שנקרא מקבל על מנת לקבל, אז היא אומרת, אני לא רוצה לקבל. נמצא, מלכות…