שיעור בוקר 25.06.2026 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור מוקלט מתאריך 19.04.2001

https://kabbalahmedia.info/he/lessons/cu/wXAp8lK0?activeTab=downloads&mediaType=video

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 161, "פתיחה לחכמת הקבלה",

שיעור 6

היום הנושא הוא גדלות עולם הנקודים. אחרי שלמדנו מה זה קטנות, נצייר שוב את השרטוט שלנו.

יש לנו פרצוף גלגלתא, רשימות ד'/ד', ראש, פה, תוך הגלגלתא, טבור, סוף הגלגלתא וסיום הגלגלתא. אחרי גלגלתא יוצא לנו פרצוף ע"ב, הפה שלו הוא במקום חזה דגלגלתא. ע"ב יוצא לנו על רשימות ד'/ג'. אחרי ע"ב יוצא לנו פרצוף ס"ג על רשימות ג'/ב', והפה של ס"ג הוא בחזה של ע"ב. שניהם, גם ע"ב וגם ס"ג, מסתיימים בטבור. יש לנו טעמים דס"ג, ומה שמעניין אותנו אלו נקודות דס"ג (ראו שרטוט מס' 1).

כשס"ג מתחיל להזדכך יוצאות נקודות דס"ג, ויוצא שהאורות האלו נכנסים למטה מטבור של נקודות דס"ג, כי הם אורות של ב' דהתלבשות וב' דעביות. הם יכולים להיכנס למטה מטבור ולהתפשט עד סיום גלגלתא, ויש כאן כתר, חכמה, בינה, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות. האורות מתפשטים מלמעלה למטה וממלאים את גלגלתא באור חסדים. וכשממלאים את גלגלתא באור דחסדים, הם מקבלים מגלגלתא רשימות ד'/ג', אלו רשימות של אור חכמה. ומתוך זה נקודות דס"ג מתחילות להרגיש למטה מתפארת, ששם מתחילים להיות כלים דקבלה, הן מתחילות להרגיש רצון לקבל ללא מסך. מהכלים האלה שנעשה רצון לקבל, מלכות עולה למעלה, והעלייה הזו שמלכות למעלה נקראת צמצום ב'. המקום החדש שלשם מלכות עלתה נקרא פרסא.

כל זה קרה בזמן שנקודות דס"ג התפשטו למטה, פעלו על סוף דגלגלתא, קיבלו מהם רשימו ד'/ג', הצטמצמו, ובחזרה הם עולים ועולים לראש דס"ג. הכול קרה בדרך שלהם לראש דס"ג. הם מגיעים לראש דס"ג עם הרשימות של עצמם, רשימות ב'/א' מצומצמות בצמצום ב', זה רשימו אחד, ורשימו שני ד'/ג', מה שתפסו למטה מנה"י דגלגלתא.

מה קורה הלאה? לפי רשימות ב'/א' מצומצמות, כדי להוליד את הפרצוף הבא המסך צריך לעמוד בנקבי עיניים. מה זה נקבי עיניים? יש בראש כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין ומלכות. חצי הבינה, המקום שבו נגמר ג"ר דבינה שנקרא גלגלתא ועיניים, ונשאר ז"ת דבינה שנקרא אח"פ, המקום הזה נקרא נקבי עיניים. ואז נעשה זיווג בנקבי עיניים אבל לא בכל הראש כמו בראש הס"ג, אלא רק על חלק. למה רק על חלק? כי אם אסור לי לקבל בפנים אלא רק בקטע של הגוף מטבור עד הפרסא, אז כנגד זה אני צריך לעשות חשבון בראש כמה מותר לי לקבל. נגיד שבתוך הקיבה אסור לי למלאות 40%, אז אני כבר מראש עושה חשבון כמה מותר לי לקבל כדי שהקיבה תתמלא רק ב-60% וב-40% לא. זה מה שקורה כאן.

אחרי שנעשה הזיווג בנקבי עיניים, יורד אור למטה ובונה פרצוף בדיוק במקום שממנו עלו הרשימות, הבקשות, והוא מתמלא עד הפרסא ולא יותר. הפרצוף הזה נקרא קטנות דעולם הנקודים.

תלמיד: מהטבור למטה?

מהטבור עד הפרסא. יש בפרצוף הזה, כתר, אבא ואימא וזו"ן, שלושה חלקים. שלושת החלקים האלו כולם נמצאים במצב המצומצם, כל חלק וחלק הוא מצומצם, למה? כי לפי צמצום ב' אפשר להשתמש רק בחצי מהכלים. אז יש פה ראש אחד שהוא כתר, ראש שני שהוא אבא ואימא, וגוף.

כמו בכל פרצוף, יש לנו כתר, אבא ואימא שנקראים חכמה ובינה, וזו"ן שנקרא זעיר אנפין ומלכות. זה המבנה של הפרצוף. בכתר יש אור, אור מהכתר בא לחכמה, וגם בחכמה יש אור. אבל בינה לא רוצה לקבל את האור, יש לה תכונה כמו לכתר רק לתת ולא לקבל.

יוצא שכתר רוצה לתת, חכמה רוצה לתת, בינה מסתובבת, היא לא רוצה לקבל, וזעיר אנפין ומלכות אפילו שהם רוצים, אין להם כלום. המצב הזה נקרא שחכמה ובינה או אבא ואימא נמצאים במצב פנים באחור, פנים באחוריים. אבא נמצא כלפי אימא במצב פנים, אימא כלפי אבא נמצאת במצב אחוריים, היא לא רוצה לקבל ממנו חכמה, מפני שתכונת האימא היא בינה, ואז במקרה כזה אין אור למטה לזו"ן. אור מגיע רק עד אבא מלמעלה, ואימא לא רוצה לקבל אותו, לכן למטה זה חושך.

זה מצב שדומה לטרנזיסטור. בחיים האלו בטכניקה יש לנו הרבה מאוד דוגמאות, שמצד אחד יש זרימה ושפע, ויש מישהו באמצע שעוצר אותה ולא נותן לזה להמשיך. כמו בטרנזיסטור, בא זרם, הוא נעצר, ואם ניתן במקום הזה גל, אז לפי הגל הזה באותה צורה אנחנו נפתח את השער הזה, ואז הזרם יעבור למטה. משהו כזה. יש לנו ברז, כשאנחנו פותחים, זה זורם, אם סוגרים, זה לא זורם. כך זה אצלנו כאן, זו תוצאה.

שרטוט מס' 1

אימא לא רוצה לקבל אור בגלל שהיא בינה, היא לא רוצה לקבל אור מאבא, ולכן למטה מבינה הכול חושך. זה נקרא קטנות דעולם הנקודים. מאיפה באה קטנות דעולם הנקודים? מזה שעשינו זיווג על רשימות ב'/א' מצומצמות.

כשעשינו את זה, ויש לנו פרצוף שנקרא קטנות דעולם הנקודים, מגיע עכשיו התור של הזוג השני של הרשימות. לפי הזוג השני של הרשימות יוצא שהזיווג כבר נעשה במקום אחר. איפה? הזיווג נעשה בפה (ראו שרטוט מס' 1). למה? כי רשימו ד'/ג' דורש ממש זיווג באור מלא. אז קורה שהמסך מנקבי עיניים יורד בחזרה לפה, ובפה נעשה זיווג על אור מלא, זיווג על ד'/ג'. כשנעשה זיווג על ד'/ג', מגיע אור גדול מאוד לאותו פרצוף, ומה הוא עושה עם אותו פרצוף? האור הגדול הזה נכנס לכתר דנקודים, לאבא ואימא ולזו"ן, והוא מחייב את אבא ואימא שכתר ייתן אור, שאבא ייתן אור, ושאימא תזדווג עם אבא ותיתן אור, ושהם ייתנו אור לזו"ן, ושזו"ן יעברו למטה מפרסא וימלאו את החלל הזה עד הסוף.

כשהאורות עוברים את הפרסא, ואסור למטה מפרסא לרדת, אבל את האיסור הזה רשימות ד'/ג' שוברות, אז נעשית כאן שבירת הכלים. כל הכלים מפה דאבא ואימא והלאה נשברים. המצב שבו נעשה זיווג על ד'/ג' נקרא גדלות דעולם הנקודים. ומה שקורה למטה מאבא ואימא עם האור הגדול נקרא "שבירת הכלים".

למה זה דומה? היה לי כלי קטן וחשבתי שאני יכול להשתמש בו. השתמשתי בחלק ממנו. במקום להשתמש בעשר ספירות, כתר, חכמה, בינה, חסד, גבורה, תפארת, יסוד, נצח, הוד, מלכות, השתמשתי רק בחלק. היה לי ברור פחות או יותר שבחלק הזה אני יכול להשתמש. אבל לא לקחתי בחשבון שיש בי גם רצון ד'/ג' שכביכול תפסתי למטה מסוף דגלגלתא. הרצון הזה של ד'/ג' כשהוא התגלה, גרם לזה שעשיתי חשבון שכביכול אני יכול לקבל על מנת להשפיע בכל הכלים, לא רק בחלק. בחלק מהכלים למדתי שזה מותר ועבדתי בזה, וכשהתחלתי לקבל בכל הכלים שלי, אז נשברתי.

מה זה שבירת הכלים? יש הרבה דוגמאות. כולנו יודעים שאם יש משהו שאסור, יותר טוב להתרחק מדבר שאסור, מה שאם כן להתחיל לקבל קצת ובאמצע לעצור. זה מה שקרה כאן. אם אני לגמרי לא משתמש בכלים דקבלה שלי שהצטמצמו, אז בסדר, אני נמצא בקטנות. אבל אם אני מתחיל לקבל, אז אני כבר לא יכול לעצור את עצמי, ואפילו שאסור לי והתחלתי להמשיך את אור דגדלות, אני כבר חייב להמשיך אותו עד הסוף, אפילו שאני נשבר. מה נשאר? נשאר לנו כתר, אבא ואימא, ולמטה מהם כלים שבורים. מה זה כלים שבורים? כלים שאין להם מסך. הרצונות נשארו אותם רצונות, המסך נשבר. אין לנו עכשיו מסך, אין לנו עכשיו כוונה שאפשר לקבל על מנת להשפיע.

בינתיים תרשמו. זה ייקח עוד כמה חודשים עד שתבינו על מה אני מדבר. תרשמו את הכול ואחר כך לאט לאט זה יתברר. אין דרך אחרת בקבלה, רק בצורה כזאת. רושמים כמו תוכי, שום דבר לא מובן, אף מילה, ואחר כך עוד שבוע ועוד שבוע עד שזה מתברר, עד שהחומר הזה נקלט, מתחילים לעבוד איתו בצורה מעשית, זה ייקח זמן.