שיעור צהריים 17.08.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", חלק "אגרות", עמ' 749, אגרת מ"ט

קריין: "כתבי בעל הסולם", עמוד 749, אגרת מ"ט.

אגרת מ"ט

שנת תרפ"ז (1927)

"ב"ה יום ג' תצ"א פ"ז לונדון יצ"ו

לכבוד התלמידים ה' עליכם

יחד ע"ז שאתן אימון בהתחיבותכם לקיים כל הגה שאוציא מפי תומ"י במס"נ באמת וכו', הנני מצווה, שתתחילו בכל מאמצי כחכם לאהוב איש את חברו - כמו את עצמו, ולהצטער בצרת חברו, ולשמוח בשמחת חברו עד כמה שאפשר. ואקוה שתקיימו בזה דברי ותשאו הענין בשלימותו.

המכתבים ומלואם קבלתי, ואין עתה בכוחי לענות בפרטיות, ומלבד מה שכבר עניתי לכל אחד ואחד במכתבים הקודמים הנני מבטיח לדבר עוד בהרחבה אי"ה.

והציווי הנ"ל כוונתי בדיוק בין החברים כי "רעך" כתוב וד"ל. ועל אנשים מבחוץ צריכים לימוד גדול כי ההפסד קרוב יותר משכר, מסבת דביקותם בגשמיות ובעצמיות, ואכמ"ל. ובין החברים ח"ו להתקבל, הזהר והזהר, המצפה לישועה כי קרובה היא...

יהודה"

זאת האיגרת, כך בקצרה.

בעל הסולם שוב אומר שהעיקר זה אהבת חברים כי דרכה אנחנו מקבלים את כל מה שאנחנו חייבים לרכוש בדרכנו, ודרך החברים הבורא משפיע על כל אחד מאיתנו. ואם אדם אומר שאין לו כל כך קשר עם הבורא, זה לא מפני שהוא לא יכול לעלות, אלא מפני שהוא לא קשור מספיק לחברים, וכשייתן לזה תשומת לב, אז יבין שגם קודם הבורא היה פונה אליו, רק הוא לא היה מחובר דרך החברים לבורא.

שאלה: בפסקה השנייה בסוף בעל הסולם כותב "ובין החברים ח"ו להתקבל". לא הבנתי למה הוא מתכוון "ח"ו להתקבל"?

כתוב, "והציווי הנ"ל כוונתי בדיוק בין החברים כי "רעך" כתוב וד"ל." ואהבת לרעך כמוך", "רעך", "ועל אנשים מבחוץ צריכים לימוד גדול כי ההפסד קרוב יותר משכר, מסבת דביקותם בגשמיות ובעצמיות, ואכמ"ל." זאת אומרת, אנחנו צריכים להתייחס דווקא לחברים שלנו בדרך ואיתם להשתדל כל הזמן להחזיק את הקשר ולא עם אנשים זרים.

תלמיד: מה זה אומר "בין החברים ח"ו להתקבל"? בעל הסולם מזהיר "בין החברים", הכוונה היא לרעך, לחברים בקבוצה?

כן.

תלמידה: אז מה צריך להיזהר פה "ח"ו להתקבל, הזהר והזהר"?

אני לא רואה יותר ממה שאמרתי.

תלמידה: יכול להיות שזה היה כתוב באיגרת אחרת וזה כאילו ההמשך ובגלל זה הוא לא מפרט?

לא, בין החברים, מה שהוא אמר, הדברים האלה לא מתקבלים, אלא שם צריכה להיות אהבה, קשר.

שאלה: כתוב פה "שתתחילו בכל מאמצי כחכם לאהוב איש את חברו", וגם בהכנה קראנו את הקטע שצריך להרגיש את החברים כאיבר אחד. מה זה אומר להרגיש את החברים כאיבר אחד, כאיבר שלי?

שאני מרגיש את החבר כמו שאני מרגיש את עצמי, עד כדי כך.

תלמידה: בתוכי יש רק כוחות אגואיסטים, ואם החבר רוצה משהו אז האגו קופץ וכאילו חותך ממני. מה זה אומר להשתמש בכוחות שלי כדי לאהוב את החברים?

שאת רוצה להרגיש את החברים כמו שאת מרגישה את עצמך.

תלמידה: מה עוזר לי לדחוף את האגו שלא יקפוץ מולי?

לדחוף אפשר רק על ידי מאמצים. עוד קצת ועוד קצת, לא לעזוב את המאמצים.

שאלה: מה הסכנה הכול כך גדולה שבא אדם זר ושומע ורואה שיש אהבה בין החברים? אז בא אדם זר, מסתכל, ואומר, איזה יופי, אני לא מבין מה הם עושים אבל הם כנראה אוהבים אחד את האחר.

אני לא חושב שזה יכול לפגום במשהו, על אף שיש עין רעה. כלומר, אם אתה נמצא בקבוצה שלך, ויש מישהו זר, אז אלו שבקבוצה לא רוצים לפרוץ החוצה ולדבר כך שכולם ידעו. זה עניין של נקיות, כי אנחנו רוצים להתקרב אחד לאחר כגוף אחד "כאיש אחד בלב אחד", וזה קשר יותר עמוק מאשר במשפחה, לילדים. הקשר צריך להיות כמו שאני מרגיש בגוף שלי, שהוא לא נותן לי לסבול משהו זר. זה כאן העניין.

תלמיד: בעל הסולם אומר פה ש"ההפסד קרוב יותר משכר", כי הם דבוקים בגשמיות, ואנחנו רוצים להידבק ברוחניות.

כן.

שאלה: פעם כדי להיות תלמיד של מקובל, אדם היה צריך ללמוד שבע חוכמות, ופה כל אחד מהתלמידים כביכול כבר עבר תהליך תיקון מסוים והם כבר נמצאים עם המקובל בקשר, ומה שנותר זה עוד מדרגה שהיא תיקון של בין אדם לחברו, זה מה שהוא אומר. אנחנו התלמידים שנמצאים מולך, כביכול דילגנו על כל השלבים האלה. אנחנו ממש בשלב האחרון, האם זה עניין של הזמן גרמן?

אני הולך לפי מה שמכתיב רב"ש וזה מה שהוא עשה וכך לימד אותנו וכך אני ממשיך.

תלמיד: זו גם הכנה. כל תלמיד ותלמיד שבא נבחר בקפידה וכבר היה אמור להיות מוכן למעמד הזה להיות תלמיד של מקובל. ופה כשאנחנו נכנסים, כל אחד בא מרובד אחר של האוכלוסייה עם בלבולים משלו.

אני לא חושב שזה היה מנקה אותנו מהפסולת הזו שעליה אתה מדבר, אלא אם אנחנו רוצים להתחבר בינינו ולומדים יחד, זה צריך לנקות אותנו מכל הפסולת.

תלמיד: אני עדיין בהתרשמות משיעור הבוקר של היום, שנשאלו שאלות ובעיניך אנחנו כתלמידים שלך לא היינו ראויים. אני הרגשתי שיכול להיות שאנחנו נמצאים במעמד שאנחנו קרובים לתיקון, ופתאום יש כל מיני שאלות שהן ממש לא לעניין, וצריך ללמוד איך לשאול נכון.

כן, זה לא פשוט.

שאלה: בעל הסולם מצווה עלינו לשמוח בשמחת החברים ולהצטער בצער החברים, אבל עם אנשים מבחוץ אסור לעשות את זה.

כן.

תלמיד: אני לא מבין למה, כי אני מתפלל כל הזמן עבור האנשים בחוץ, עבור עם ישראל, בכלל על המצב שאנחנו נמצאים, אז למה אסור לעשות את זה?

אין איסור עד כדי כך כמו שאתה חושב, אלא אנחנו צריכים להיות כלולים יחד כאיש אחד בלב אחד, שמרגיש גם שמחה וגם צער, בלב הכללי המשותף שלנו.

תלמיד: אבל הוא אומר שיש הפסד אם אני מצטער בצער ובשמחתם של אנשים ?

אם אתה מתפלל עבור אנשים, עבור כלל ישראל, אז אתה גם יכול לחשוב שאתה מוסר להם משהו ממה שאתה משיג באהבת החברה ובאהבת הבורא.

תלמיד: ולקיים את התפילה הזאת בלי צער?

אם אני אגיד לך לקיים אותה בצער, אתה תלחץ על כפתור וכך תעשה?

תלמיד: לא, כי אוטומטית יש צער ממה שקורה, כואב בלב, אלה המשפחות שלנו, אלה האחים שלנו.

אם יש צער, תשאיר אותו.

שאלה: כשאנחנו עושים עבודה בינינו אנחנו רוצים להגיע להיות שווים - לאהוב את רעך כמוך, אף אחד לא למעלה ואף אחד לא למטה. וכשאני קוראת את הכתוב, "ועל אנשים מבחוץ צריכים לימוד גדול" הוא לא אומר להתעלם מאנשים שבחוץ, אולי רק צריך שנהיה מספיק בלימוד ובעבודה ובחיבור בינינו כדי שנוכל להיות בקשר איתם, אבל לא כמו שאנחנו אחד עם השני שווים, אלא אולי כמשפיעים, כעליון שבא לטפל בתחתון או משהו כזה.

זה לא כמו שאת אומרת, אבל במשהו כן - שככל שאנחנו לאט לאט מתקדמים לרוחניות אנחנו יכולים לדבר גם על הקשר שלנו עם החיצוניים.

תלמידה: הצורה של הקשר היא לא כמו שהיא בינינו, אבל צריכה להיות איזו צורה של קשר שצריך ללמוד אותה טוב כדי לא ליפול שם.

כן.

שאלה: בעל הסולם כותב בהתחלה "אני מצווה אתכם בכל חוכמתי לאהוב אחד את השני" הוא נותן להם פקודה.

כן, כמו שזה כתוב בתורה "ואהבת לרעך כמוך".

תלמיד: ממי עוד אני צריך לקבל פקודות כדי שאני אתחיל לעשות את זה?

זה לא מספיק?

תלמיד: זה מה שאני שואל.

אני שואל בחזרה, האם לא מספיק מה שכתוב, "ואהבת לרעך כמוך"?

תלמיד: לצערי אני רואה שלא.

מה שאתה רואה לא חשוב, השאלה, איך אתה מקבל את זה?

תלמיד: עכשיו אני התרשמתי מזה שבעל הסולם כותב זאת במילים שלו, הוא נותן פקודה לתלמידים, אנחנו שומעים ממך, אנחנו שומעים מרב"ש, אנחנו שומעים מבעל הסולם, יש שלושה מקובלים שאומרים את זה כל יום, מה עוד צריך כדי שאנחנו ניקח את זה גם כפקודה?

להתפלל.

תלמיד: מה זאת אומרת?

שזה תלוי בתפילה שלך. אתה לא יכול לחייב את עצמך לאהוב, זאת רק הבורא יודע.

תלמיד: אז איך "איש את רעהו יעזורו" אומרים שיש פה גם איזו סגולה?

לתת דוגמא לחברים, לעורר אותם, לנענע את כול הקבוצה, שכולם ידאגו לזה.

תלמיד: זה צריך להיות לנו כמטרה, כמדד?

כן.

תלמיד: אם עד עכשיו עוד לא התפרצה בי אהבה לחברים, זה אומר שעוד לא הגעתי ואני יכול לבדוק האם יש בי אהבה או אין בי אהבה, זה מדד?

בעצם כן.

תלמיד: זה צריך להיות ערך מרכזי אצלנו בחברה?

זו בעיה מרכזית. אם היינו כולנו מחוברים, כמו שהוא כותב, ממש בנקודה אחת, בלב אחד, אז היינו כבר מגיעים כמעט לרום המעלות.

תלמיד: מה ההבדל בין אהבה לבין חיבור?

חיבור לא שייך לאהבה. חיבור זה חיבור, זה דברים שיכולים לקרות בכל מקום, אבל אהבה היא כזו שאתה לא יכול להבדיל בינך לבין החבר.

תלמיד: איך לקחת את העניין הזה של החיוב? כי בלי שיהיה כוח מחייב, אנחנו רואים שאי אפשר לעשות מעשה.

אז תעשו כזה כוח ביניכם.

תלמיד: אפשר לייצר כזה כוח שיחייב אותנו?

כן, כוח חיבור - שתהיה הסכמה ביניכם, שהכו הזה יחייב אתכם.

שאלה: הנקודה שאני צריכה לשמור עליה והיא מטפלת בכל התיקונים היא נקודת אהבת העשירייה שלי?

כן.

שאלה: כוח החיבור מגיע לפני האהבה?

כן.

תלמידה: אנחנו בעשירייה מטבע הדברים שונות אחת מהשנייה, אבל כולנו עם אותה מטרה להגיע לכוח החיבור, אחת צריכה יותר דיונים, השנייה צריכה יותר חיבוקים, השלישית צריכה יותר מאמרים וכך הלאה. איך אנחנו אוספות את כל הדברים האלו כדי להגיע לתפילה שתחבר אותנו, כי זה באמת הרצון של כל אחת אבל אנחנו שונות.

כולן שונות.

תלמידה: אז מה עושים?

חיבור נעשה מעל השוני.

תלמידה: מה מבקשים כשכל אחת צריכה משהו אחר?

חיבור, חיבור לא שייך למה שאתן רוצות.

תלמידה: כלומר אנחנו מבקשות את כוח החיבור בלי לפרט איך זה נראה בעיני כל אחת.

בטח.

תלמידה: למה לא לבקש אהבה והחיבור יהיה כבר בפנים?

אהבה זה יותר מדי.

תלמידה: כלומר אנחנו צריכות ללכת צעד אחר צעד, אי אפשר לבקש גבוה יותר.

כן, קודם חיבור.

שאלה: קודם הזכרת את העניין של עין הרע, שיכול להיות שיש אנשים שמסתכלים עלינו בחוץ ושמים עלינו עין הרע. אנחנו עלולים לעשות עין הרע לחברות שלנו, זאת אומרת יש בתוך האדם מקום של עין טובה ועין רעה.

כן.

תלמידה: אז איך להישמר מזה?

להשתדל לאהוב את החבר, בלי בדיקה חכמה, אלא להשתדל לאהוב את החבר מפני שהוא חבר והוא חלק מהנשמה שלי.

תלמידה: ואם אדם מרגיש שמתחילה להתגנב לו המחשבה של עין הרע, מה הפעולה שעליו לעשות?

זה טבעי, בטוח שיגלה את זה. אבל הוא צריך בכל זאת להילחם ולהגיע לחיבור.

שאלה: על ידי מה אנחנו יכולים להגיע להסכם לעבוד ב"ואהבת לרעך כמוך"? מה אנחנו צריכים לעשות בכדי שאלו לא יהיו מילים, אלא שזה באמת יחייב אותנו להתעסק בזה?

על ידי זה שתבינו שאי אפשר להגיע למטרה בלי להגיע לאהבת חברים.

תלמידה: נגיד שזה ברור, אבל אנחנו מרגישות שאנחנו רחוקות מזה. אם אנחנו עושות הסכם, אז הבורא ייתן לנו כוח לפעול, להתעסק ב"ואהבת לרעך כמוך"?

אתן רוצות לחתום על נייר?

תלמידה: אם זה יעזור, אז אפשר.

לא.

תלמידה: אז איך?

לשכנע כל אחת שהאהבה פוטרת אותנו מכל הצורות הגשמיות שבינינו ומביאה אותנו לדבקות בבורא.

שאלה: האם אתה יכול להסביר, איך יש עין הרע אם אין עוד מלבדו, ואין שום כוח אחר בעולם שיכול לעשות משהו נגד?

זה הבורא, ואין עוד מלבדו, הוא שפותח את הרצון לקבל שלנו יותר ויותר, כדי שלמרות הרצון נגיע לאהבה.

שאלה: כשחברה מרגישה צער, אני גם מרגישה איך אני בצער איתה, אם חברה בשמחה, אז שמחה זה מדבק, גם אני בשמחה איתה. אבל הרבה פעמים, אם אני מרגישה אפילו קמצוץ של זלזול, זלזול בכללים של העשירייה, או חוסר הסכמה למה שהרב אומר, אז ישר אני בכעס חזק, זה תולש אותי מההרגשה של החיבור, של האהבה, זה ממש מסלק אותי. מה היחס כלפי הכעס הזה? האם זה משהו שצריך לטפל בגשמיות, או כעס זה גם משהו שהבורא נותן לנו להרגיש שיש פה תיקון?

בכל זאת תבדקי את הכעס הזה, על מה הוא בדיוק בא ומתי. ואם את מגדילה את האהבה, את הקשר עם החברות, אז האם הכעס הזה משתנה במשהו.

שאלה: האהבה הזאת, זה נראה כאילו אי אפשר להגיע אליה. אנחנו אוהבים, אנחנו נמצאים עם החברים.

המקובלים שכתבו את זה, כתבו מתוך ההשגה שלהם, מכך שהם הגיעו לאהבה וחיו את זה. לכן הם אומרים לנו שאין ברירה, אם אנחנו רוצים להגיע לגילוי הבורא, אז אנחנו צריכים להיכנס לאהבה.

תלמידה: מה זו האהבה הזאת? זה משהו אחר ממה שאנחנו מרגישים בגשמיות.

כתוב "כמוך", "ואהבת לרעך כמוך". כמו שאת אוהבת את עצמך, זה לא מיד, אבל בסוף האהבה אנחנו מגיעים למצב שאין שום הבדל בין ה"אני" כלפי הרגשת האדם, לחבריו.

תלמידה: מה שאתה אומר לי, שאני צריכה למצות את מקסימום האגואיסטיות שבי כדי להגיע לאהבה הכללית הזאת, כדי להעניק אותה למישהו אחר.

אני לא מבין את התהליך הזה. את צריכה להגיע לקשר עם החברות שלך, בעיקר בעשירייה, כך שאת רוצה להשפיע להן את כל האהבה שיש לך בליבך.

תלמידה: אז אני צריכה לאהוב את עצמי מאוד.

לא. כמו שאת אוהבת היום, זה מספיק לך.

שאלה: האם יכול להיות שאני מחוברת לחברה ולא אוהבת אותה?

בעולם שלנו ודאי שכן.

תלמיה: אם אמרנו שאהבה היא השלב הבא אחרי החיבור, יכול להיות שיש לי חיבור עם חברה אבל אני מרגישה אליה כעס, דחייה, או שזה לא יכול להיות?

לא, זה לא נקרא חיבור.

תלמידה: אז איך אלו שני שלבים? אם אמרנו שחיבור הוא שלב לפני האהבה, אז יכול להיות מצב ביניים שאני לא אוהבת אותה ומחוברת אליה.

לא, אין דבר כזה שאני לא אוהב מישהו ומחובר אליו.

תלמידה: אז חיבור זה אהבה.

כן.

תלמידה: האם אהבה באה עם חיבור יחד?

בדרך כלל כן.

תלמידה: האם תנאי לחיבור הוא אהבה, או תנאי לאהבה הוא חיבור?

זה לא חשוב, אל תהיי חכמה, פשוט תפתחי את הלב ותתקרבי לחברה.

שאלה: האם יש תנאים שהעשירייה צריכה לקיים כדי שהאהבה תוכל להתגלות בין החברות?

בטח. הן צריכות להיות מחוברות ולעלות למעלה מכול מיני גילויי האגו שלהן, להתחבר ביניהן, ולהמשיך יחד כמה צעדים. ואז הן יתחיל להרגיש שביניהן כבר מתחילה להתגלות אהבה.

תלמידה: אבל גם כדי להגיע למה שעכשיו תיארת צריכים תנאים מקדימים, תנאים בסיסיים, שכל חברה תהיה בטוחה שהחברות באות לחיבור.

אנחנו מתחילים מהנחה שכל אחד שמגיע אלינו, אחרי זמן מסוים הוא כבר שומע על התנאים ולאן אנחנו הולכים, ואם הוא נשאר, אז כנראה הוא כן רוצה להגיע לאהבה.

תלמידה: אבל מה קורה אם התנאים האלה כל הזמן מתפוגגים?

אז יש חברות, יש מורה, יש מאיפה שוב לשתות את כל התורה הזאת.

תלמידה: השבוע הקראתם תקנונים של תלמידי רמח"ל. זה משהו מטורף, זאת התמסרות טוטלית.

לא קראנו את זה בשבילך.

תלמידה: בסדר, לא בשבילי. אבל עדיין זה נראה שכדי להיות מקובלים, כדי להגיע להשגה, אנשים מתחייבים ממש על תנאים פנימיים, זה בכלל לא על להגיע, זה משהו פנימי, חותמים בין הנשמות.

אהבה היא בלב. אם אני מתחייב לאהוב את החבר, אז נקרא שאני מתחייב שהלב שלי יהיה פתוח אליו.

תלמידה: נכון, בדיוק זאת השאלה. איזה תנאים כל חברה בעשירייה צריכה כדי שתחתום עם הלב שלה על אהבה? כי יש תנאים בסיסיים, כמו גבר ואישה, אם הגבר לא מגיע הביתה, אז איך אני אוהב אותו? צריך משהו בסיסי בין אנשים כדי שהרגש יתפתח.

כאן נותנים לך את כל התנאים, את כל הנתונים, שאיתם את יכולה להגיע לאהבה.

תלמידה: מי נותן לי?

הבורא.

תלמידה: האם אתה יכול להגיד שיש לי את כל התנאים להגיע לאהבה?

ודאי.

תלמידה: אז מה מונע?

את מונעת. כמה שנים את כבר נמצאת איתי, ואני לא רואה שיש התקדמות.

תלמידה: אז מה אני עושה פה?

אני לא יודע מה את עושה פה.

תלמידה: אני באמת שואלת אותך, כי בתפיסה הצרה שלי אני רואה שאני עושה מאמצים. אני עושה כל מאמץ לקיים את התנאים.

אלה מאמצים חיצוניים. את צריכה לעשות מאמצים שיפתחו לך את הלב.

תלמידה: זאת השאלה, איך?

להתפלל.

שאלה: מהי הדרך הנכונה ללמוד את האגרת הזאת יחד? האם לקרוא, לשאול שאלות?

אתם יכולות לעשות את זה, בבקשה, כן.

תלמידה: אני רוצה לדעת מה הדרך הכי נכונה לעשות זאת?

זה הדרך הנכונה.

תלמידה: לעשות סבב ולשאול שאלות על האיגרת?

אתן יכולות לשאול שאלות זו את זו.

תלמידה: ולענות עליהן גם?

כן.

שאלה: אני יכולה להיות באהבה לחברה אם אני לא בהשפעה?

את צריכה להתכוון לזה. את רוצה להתקדם, להתקרב לזה. את זה את יכולה לעשות.

תלמידה: המטרה הסופית היא להגיע לאהבה לחברה בשביל לעשות לו נחת רוח, נכון?

נחת רוח לחברה או לבורא?

תלמידה: לבורא.

כן.

תלמידה: אז כשאני רוצה לאהוב חברה אני לא צריכה להסתכל עליה בכלל, מי היא, איך היא מתנהגת, על מה היא חושבת, נכון?

יכול להיות.

תלמידה: אני רוצה להגיע לאהבה אליה בשביל לעשות לו נחת רוח, לא בשביל לאהוב אותה.

כן.

שאלה: אנחנו מבינים שצריך להגיע לאהבה, אבל זה בלב ואנחנו עושים בכל פעם מאמצים מלאכותיים כל יום מחדש כדי להגיע לאהבה הזאת. תפילה, מאמץ כלשהו, שכנוע עצמי.

תדברי במילים שלך.

תלמידה: נכון, אבל בכל פעם זה מאמץ מחדש שהוא מלאכותי. אני לא מתעוררת בלילה עם הרגשה שאני אוהבת את החברות. בעל הסולם מדבר על אהבה, דבקות כל הזמן, האם יש מצב בו אדם מתעורר עם האהבה הזאת בדרגה כלשהי לפחות או שבכל פעם הוא מתחיל מאפס?

לא, אין איפה לקנות.

תלמידה: לפעמים כשחוזרים על השיעור בבית לבד, אני מוצאת שאני שבכלל לא חושבת על החברות. אני שומעת שיעור, מתפעלת וכן הלאה. האם זה שיעור שעבר סתם?

כמעט. כל שיעור, אפילו שאין שם מילה על החברים, אנחנו חייבים לשייך אותו לקשר בינינו, אחרת אנחנו לא מדביקים אותו למקום הנכון.

שאלה: אני חושבת שיש קצת הבדל בין עבודת נשים לגברים בעניין הזה, כי הם נפגשים פיזית לשיעור בוקר או בכלל אפילו וירטואלית בשיעורי בוקר ונשים מקבלות תוכן מוכן למפגשים שלהן. לי זה קצת מזכיר בעולם הזה לידת ילד, מניקים אותו, מחתלים אותו, הבורא סידר המון פעולות כדי לפתח את אותה אהבה, אפילו שהיא אמורה להיות טבעית. האם יצירת תוכן לעשירייה שלי, השקעה בכל מיני תפקידים בהם אני משרתת אותם, מגדלת בי את האהבה?

כן. לכן זה דבר חשוב, כמה אנחנו עוסקים בפועל באהבה, בלפתח אהבה.

שאלה: איך תפילה פותחת את הלב?

את זה הבורא עושה.

תלמידה: אנחנו צריכים להוסיף רגש לתפילה?

אנחנו צריכים להגיע לתפילה המצטיירת בלב כל אחד והאדם מעלה את התפילה הזאת למעלה.

תלמידה: בשתי השורות הראשונות באגרת מ"ט נאמר, "יחד ע"ז שאתן אימון בהתחייבותכם לקיים כל הגה שאוציא מפי תומ"י במס"נ באמת וכו', הנני מצווה, שתתחילו בכל מאמצי כחכם לאהוב איש את חברו - כמו את עצמו". מתי מורה נותן אמון בתלמידים שלו?

זה לא שייך לזה.

תלמידה: כי הוא רושם פה "שאתן אימון בהתחיבותכם".

זה שייך איש לרעהו. זה מה שהוא כותב.

שאלה: אני צריכה לתת אמון מלא בחברות שלי, שהן מקיימות את ההתחייבות שלהן כלפי העשירייה?

זאת ההנחה שלך, כן.

תלמידה: זאת אומרת, גם אם אני נכנסת לזו"ם ואני לבד שם, אני סומכת על החברות שלי שהן ממלאות את החלק שלהן וזו רק עבודה שלי פנימית?

כן.

שאלה: אבא במשפחה צריך לאהוב את כל הילדים שלו שווה בשווה. יש תחושה שאנחנו הילד המועדף, יש תחושה של שפע, הוא באמת יוצר לנו תנאים, ואנחנו מדברים פה הרבה על אהבה וחיבור. אבל יש גם תחושה שהילדים האחרים לא מקבלים כלום, ואפילו הרבה פחות. מתי נוכל אנחנו, כילד המועדף, לעשות את העבודה ולהעביר הלאה את השפע?

זה מפריע לך?

תלמידה: מאוד.

בזה שהבורא מתייחס אליך כל כך טוב, האם זה סותם את הצינור ממך אליו?

תלמידה: כן, זה מפריע לי שאני מרגישה שאני מקבלת כל כך הרבה שפע, אני רוצה להעביר את זה הלאה, אני רואה מה קורה בחוץ.

תנסי לבקש ממנו שייתן לך משהו אחר. במקום שפע שאת מקבלת שייתן לך תורה, הבנה. אדרבה, בבקשה.

תלמידה: את מה שהוא נותן לי אני רוצה שהוא ייתן להם.

את מקבלת את זה?

תלמידה: אני כרגע מרגישה שהוא שומר עלינו, מרגישה ביטחון.

זה משהו אחר. אני שואל כך, האם את מרגישה שהוא מביא לך שפע?

תלמידה: כן.

יופי. אין לי מה להגיד.

שאלה: אם אדם מרגיש כלפיו שנאת חינם, עין הרע, מחשבות רעות, לא משנה כמה הוא משתדל ועושה מאמצים, אז המגן שיגן עליו תמיד זה שהוא יקרין עוד יותר אהבה, כלומר תהיה תמים עם ה' אלוהיך בכל פעם, ואז האהבה הזאת שוטפת את כל השנאה. התוצאה הסופית מזה צריכה להיות שאנחנו מגלים את הבורא מאחורי המצב, ובסופו של דבר זה הופך להיות השכר שלנו, כי בעצם עלינו בדרגות אהבה.

כן.

שאלה: אתמול בשיעור שמעתי שהבורא בתוך כל אחד מאיתנו, שמעתי נכון?

כן.

תלמידה: כשאני מתפללת, למה אני מתפללת, לאלוהים חיצוני או לאלוהים שנמצא בתוכי?

לאלוהים שנמצא בך.

תלמידה: והוא בעצם מכוון אותי כל הדרך?

כן.

שאלה: כשאני נפגעת מחברה, הרגש עובר שינויים מפגיעה קשה שמורגשת כשנאה עד להצדיק חברה. האם נכון שאת הפגיעה אפשר לנתח, למה נפגעתי, מה אני לומדת על תגובת האגו שלי, מה אני רוצה להשיג מהפגיעה הזאת, איך להשלים עם המצב, ואחרי כל התהליכים שניסיתי לעשות ולא הצלחתי, להעלות תפילה?

את צריכה להתפלל שהבורא יעזור לך. אין כאן מה לעשות, אפילו שאת לא מבינה בדיוק מה קורה לך, את מבקשת מהבורא לטפל בכל מה שעובר עליך.

שאלה: מה זה מעגל של חיבור החברים, דבקות החברים?

כשכולם יחד מבטיחים זה לזה לדאוג לקשר ביניהם ועם הבורא.

שאלה: "ואהבת לרעך כמוך", זה מצב שאנחנו צריכים להגיע אליו, שבו אין שום חשבונות. זאת אהבה שניתנת לנו על ידי הבורא. אם הבורא נותן לנו את האהבה הזאת, אז מה מגיע מאיתנו?

מאיתנו מגיע חיסרון. והבורא מסדר לנו את כל מה שאנחנו צריכים לאהבה.

שאלה: דיברנו קודם על אהבה לחברים. בעשירייה יש חברים שמשתתפים בכל השיעורים ויש חברים שלא. האם אני צריך לאהוב באותה צורה את החברים האלה ואת החברים האלה?

ודאי שלא. בכל זאת יש לך כמה חברים שיותר קרובים אליך וכמה שהם יותר רחוקים. אבל תשתדל לבחון ביניכם עשירייה שתהייה קשורה אליך ואתה אליה.

שאלה: אנחנו לא יכולים לכפות זה על זה לאהוב. מי מתקן את כוונת האדם, האם זה הבורא או גם לנו יש השתתפות בתיקון הכוונה?

הבורא מתקן את הכוונות. אנחנו רק צריכים לעזור זה לזה, לפנות לבורא ושהוא יקבל את הפניות שלנו.

שאלה: תיארת מצב שבו עשירייה הופכת להיות עבור האדם כגוף שלא נותן למשהו מיותר להיכנס, וכך אתה מרגיש את החברים. איך להגיע למצב כזה? זו כנראה העבודה העיקרית שחומקת מאיתנו.

אם אנחנו מחברים את עצמנו נכון בינינו, אז בסופו של דבר כולנו מבקשים כאלה מצבים שיאפשרו להכניס רק את מה שיעזור לנו לעלייה שלנו.

תלמיד: מה צריכה להיות כאן הבקשה, כדי לא לאפשר לכל דבר מיותר להיכנס?

תבררו ביניכם את העיקר, ותחשבו רק על זה.

שאלה: לפי האיגרת יש להיזהר מאנשים מבחוץ. יש איזו קדושה בין החברים שלנו ב"בני ברוך", אבל קורה שחבר פותח את הלב שלו גם למעגל יותר חיצוני. מה שומר אותי מבריחת הקדושה?

לפי מידת ההתקדמות אתם תבינו את זה. לא ניתן לבטא את זה במילים במדויק.

שאלה: יש לנו מצב לפני הכנס שבו יש אצלנו חברים גדולים שחולים, אבל אנחנו כל כך מתעמקים בחיבור בינינו, כל כך מתפללים, ולא קרה מעולם כזאת מידה. האם אפשר להיות ערבים כדי שהבורא ייתן בריאות לחברים שלנו?

תהיו ערבים. אנחנו גם כך מגיעים למצב שנהיה חייבים להיות ערבים אחד עבור חברו.

תלמיד: ושני החברים האלו שלא מפספסים אף שיעור?

הנה, אתה רואה.

שאלה: האם הליכה משותפת בדרך משותפת היא מספקת כדי ליצור אהבה? כדוגמה, מחלקת חיילים שבאים מכל מיני מקומות, אף אחד לא מכיר את האחר, הם הולכים למשימה משותפת ונשארים אחרי זה חברים לחיים.

כן, זה צריך להיות.

שאלה: מה צריך להיות המאמץ שלנו כדי שנחזיק את קשר האהבה מעל כל מה שקורה בינינו?

מידה מקסימלית, מאמץ מקסימלי. אין מה למדוד את זה. אני רוצה לאהוב ללא גבולות.

שאלה: מה הם הסימנים לאהבה רוחנית?

את זה צריך כל אחד להרגיש בליבו.

שאלה: אם כולנו יחד, החברות נמצאות איתי ונמצאות עם הבורא ואנחנו עוזרות זו לזו, האם זאת דרגת האהבה?

אתן משתוקקות לזה.

שאלה: אני רוצה לחזור על המכתב שכתוב שם שעל אנשים מבחוץ צריכים לימוד גדול, כי ההפסד קרוב יותר מהשכר מסיבת דבקותם בגשמיות ובעצמיות. אני מבינה את זה כך שאנשים מבחוץ עסוקים רק בגשמיות ומתנהגים על פי המשפט "כוחי ועוצם ידי", ובין החברים המקובלים אין דבר כזה ומזה צריך להיזהר.

מה שאנחנו צריכים זה כל הזמן לבדוק את עצמנו האם אנחנו מחוברים בצורה נכונה.

(סוף השיעור)