שיעור בוקר 22.03.2026 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור מוקלט מתאריך 07.04.2016

https://kabbalahmedia.info/he/lessons/series/cu/J6iJ35qN?activeTab=downloads&mediaType=video

ספר "תלמוד עשר הספירות", כרך ו', חלק ט"ו,

דף א' תרפ"ז, "בנין הנוקבא דז"א", אות ב', פירוש אור פנימי

פירוש אור פנימי לאות ב'

"גידול המלכות אינה אלא ע"י אמצעית ז"א עצמו, כי אמא עלאה כאשר גדלה אותו נתנה בו עוד כח גידול להמלכות. צריכים לזכור כאן, כל המתבאר לעיל בחלק ט', בענין של הגדלת הנוקבא, ומ"ן ראשונים ושניים, וענין בן בכור שנוטל פי שנים. כי כל החלק הנ"ל היה נחוץ לחזור ולהעתיקו בכל שורה ושורה שבכאן אם היה אפשר והנה נתבאר שם (דף תשע"ב אות ס') בדברי הרב, שתחילת בנין הנוקבא מתחלת אחר שנעשה הז"א גדול לגמרי, ע"ש. וכמ"ש שם באו"פ, שבעת שז"א מעלה את אח"פ שלו ע"י התכללותו בזווג דאו"א, הנקרא עיבור ב', הנה אז עולה גם גו"ע דנוקבא הדבוקה באח"פ אלו דז"א, הנקרא מ"ן של הנוקבא, ומקבלים שם זווג יחד עם המ"ן של הז"א, ויוצאים עליהם בהיכל או"א ב' קומות של ע"ס: א' קומת הע"ס שעל המ"ן דז"א וב' קומת הע"ס שעל המ"ן דנוקבא. אמנם הנוקבא אינה ראויה לקבל משם הקומה שלה, והיא מחויבת לקבל מז"א אחר שנולד ובא למקומו, וע"כ המ"ן דנוקבא אינם מצטיירים שם בבחינת עיבור לצורך הנוקבא, ונקראים ע"כ מ"ן ראשונים. והוא מטעם, כי אותו הזוג היה בשביל ז"א בלבד, כמ"ש שם.

ולפיכך נבחן, שקומת הנוקבא אשר יצאה בהיכל או"א בעת עיבור ב' של ז"א, שהיא באה בפקדון לז"א, כי אחר כך בירידתו למקומו, הוא משפיע לה בדרך המדרגה, כל אותה הקומה שיצאה על המ"ן שלה בעודם באו"א. וז"ס הבכור נוטל פי שנים, כי ז"א ונוקבא בהיותם שם בהתכללות הזווג דאו"א, נבחנים לאחים, להיותם יונקים משורש אחד, אלא כיון שאין הנוקבא ראויה לקבל קומתה, כנ"ל, נוטל ז"א פי שנים, דהיינו קומתו עצמו וקומת הנוקבא."

זה כמו ילד שרוצה לקנות ארטיק, הוא הולך לאמא ומבקש שמונה שקלים נניח. לאמא אין שמונה שקלים, אין. אבל מה היא אומרת? אני אלך לאבא, אני אבקש ממנו. אבא נותן לאמא כסף, אמא קונה ארטיק, מביאה לילד. זה מובן השרשרת הזאת? זה מה שעכשיו קראנו.

מה חוץ מזה? אמא הלכה לאבא לבקש משהו לעצמה? לא. היא קיבלה משהו מאבא מיד? לא. היא עלתה לאבא, ביקשה מאבא, קיבלה מאבא, ואז היא קנתה לילד ארטיק והביאה לו. זאת אומרת, אלה שני דברים שונים, מה שהיא קיבלה מאבא, ומה שהילד קיבל מאמא.

זעיר אנפין, כשנוקבא מבקשת ממנו, הוא עולה לאמא, כי אין לו, הוא בחפץ חסד, לא צריך לעצמו כלום. אמא נותנת לו משהו, כדי שירד למקומו ויעשה זיווג על מה שנוקבא רוצה ממנו, ואז הוא נותן לה.

שאלה: הוא כותב, "וז"ס הבכור נוטל פי שנים, כי ז"א ונוקבא בהיותם שם בהתכללות הזווג דאו"א, נבחנים לאחים,".

כן, כי הם שניהם נבחנים. כלפי בינה, גם זעיר אנפין וגם מלכות נקראים זו"ן, כי הם שווים כביכול כלפי אמא, אחים. אבל מי מקבל ראשון? זעיר אנפין, כי הוא האח הגדול והוא לוקח פי שניים. מה זה פי שניים? הוא צריך לקבל גם לעצמו כדי לעשות גדלות ולתת לנוקבא. כי הוא בעצמו חפץ חסד, הוא לא יכול לקבל כלום, אין לו כלים. הוא לא יכול לבקש מאמא. הוא עולה לאמא ומבקש ממנה רק בזכות זה שהמלכות דורשת ממנו.

ולכן הוא חייב לקבל מאמא תוספת לעצמו, כדי להיות כבר בכלים דקבלה, כי רק בכלים דקבלה אפשר לעשות פעולת ההשפעה. אז הוא מקבל מאמא על מנת להשפיע לנוקבא, ועושה את הפעולה הזאת, ונוקבא מקבלת ממנו. אז הם נקראים שני בנים בכורים, הוא בכור כלפי אמא, ונוקבא האח הקטן. אמנם הם לא אחים, אבל כלפי הנוקבא, הכול תלוי במצב. פעם זה בעל ואישה, פעם זה שני בנים, שני אחים. הכול משתנה בהתאם למצב.

תלמיד: אז איך מצד אחד הם אחים, כביכול שווים, "יונקים משורש אחד,"?

כשהם עולים לבינה, לאמא, אז הם נקראים שני אחים ויונקים ממנה, משורש אחד. כי גם המ"ן של מלכות משתתף שם באמא. היא, מ"ן דמלכות, מעוררת את הזעיר אנפין, זעיר אנפין עם המ"ן דמלכות שלו פונה לבינה. כי הוא בעצמו חפץ חסד, אין לו שום כוח לפנות, אין לְמה. נוקבא בפנייה אליו היא שוברת את החפץ חסד שלו, מחייבת אותו לרצות, זה לא פשוט, ואז הוא לוקח את המ"ן שלה ועולה.

תלמיד: זאת אומרת, שהם לא שווים. כל אחד מהם מביא משהו אחר לאמא, כשהם עולים אליה.

אמא מרגישה מ"ן של זעיר אנפין שבתוכו נמצא מ"ן דנוקבא.

תלמיד: אז בכל זאת זה עובר רק דרך חיסרון אחד, רק דרך זעיר אנפין.

נכון, כן. אבל זעיר אנפין בעצמו, זה לא חיסרון שלו, זה חיסרון של המלכות. מלכות מוסיפה לזעיר אנפין רק חיסרון לרצות לתת לה. ולכן כשהוא עולה לאמא, הוא אומר כך, "אמא, תני לי בבקשה כוח להיות גדול, לרצות לתת למלכות. כי אני חפץ חסד, אז אני צריך להיות גדול, להשפיע". להשפיע אפשר רק בגדלות, אז הוא מבקש מאמא על הגדלות של עצמו כדי להשפיע למלכות, לנוקבא.

אז יש לו שתי צורות מ"ן, ובזה הוא פונה לאמא. ואמא נותנת לו כוח הגדלות, שהוא יורד אז למקומו ונעשה גדול, ומזה הוא עושה זיווג, מהגדלות שלו, ונותן למלכות.

תלמיד: אז למה הוא בכל זאת מציין פה שהם "יונקים משורש אחד,"? כלומר, הם עדיין שניים שם ובכל זאת רק דרכו הם מקבלים.

כן, דרכו היא מקבלת. אבל היא נמצאת שם והיא מעוררת את הזיווג, מלכות היא קובעת את הפעולה.

תלמיד: השתוות הצורה עם אמא, על חשבון מי היא נעשית?

כשהם עולים לאמא, זעיר אנפין מעלה את המ"ן לאמא. מפני שנוקבא מוציאה אותו מהאיזון. הוא נמצא בחפץ חסד, כאילו בתרדמה, הכול בסדר גמור, כלום לא מפריע למצב הזה. נוקבא נכנסת בו, מעוררת אותו עם החיסרון שלה. והוא כבר מתחיל לקבל את החיסרון ממנו, מעצמו להרגיש חיסרון להשפיע לה, ואז הוא עולה לאמא.

תלמיד: אז מפני שהוא רוצה להשפיע הוא יכול לעלות לאמא?

ודאי, אלא איזה מ"ן אחר יש לו? כדי להשפיע למלכות, הוא חייב לעלות לאמא.

תלמיד: ומה מלכות רוצה?

מלכות רוצה להיבנות, כי יש לה את כל הנשמות השבורות שנמצאות למטה מפרסא, בעולמות בי"ע. היא צריכה להעלות אותן ולצרף אותן לעצמה, לנקודה שלה, נקודת הכתר שנמצאת למעלה מפרסא.

תלמיד: אז היא גם רוצה להשפיע?

כן, אפשר להגיד שמלכות רוצה להשפיע לנשמות. אמנם הנשמות האלה הן חלק מגופה השבור, כי זה ט' תחתונות שלה שנמצאות בבי"ע, אבל כן אפשר להגיד וכך אומרים, שמלכות משפיעה לנשמות. השכינה נכללת מהנשמות.

תלמיד: אז למה רק זעיר אנפין יכול לעלות בהשתוות הצורה לאמא, והחיסרון של מלכות לא מספיק טוב כדי לעלות לאמא, אלא רק דרך זעיר אנפין?

כדי לעלות לאמא צריך להיות בהשתוות הצורה עם אמא. מה חסר למלכות כדי להיות בהשתוות הצורה עם אמא? להיות חפץ חסד כמו בינה. כשהיא מבקשת מזעיר אנפין, זה בדיוק מה שנעשה.

תלמיד: זעיר אנפין הוא חפץ חסד כמו אמא?

שונה. הוא קטן, אין לו ראש, אין לו קשר עם החכמה. הוא זעיר אנפין, חכמה קטנה. ואמא קשורה עם החכמה הגדולה, עם אבא. אבל בעצם גם זעיר אנפין וגם אמא, שניהם נמצאים בחזקת חפץ חסד. אז מלכות, כשהיא פונה לזעיר אנפין ונכללת, נדבקת לזעיר אנפין, מבטלת את עצמה כלפי זעיר אנפין, היא בעצם הופכת להיות חפץ חסד, מקבלת מזעיר אנפין את הכוח הזה. ואז זעיר אנפין מקבל ממנה את החיסרון שלה.

תלמיד: זעיר אנפין שעולה לאימא, זה מובן. הוא חפץ חסד, היא חפץ חסד, יש פה איזו השתוות הצורה.

איך הוא עולה לאימא, אם הוא חפץ חסד?

תלמיד: אם יש בו חיסרון ממלכות.

יופי, כן.

תלמיד: איך מלכות נכנסת בזעיר אנפין, איך היא מכניסה את החיסרון שלה בו?

כי הוא העליון שלה, הוא הוליד אותה, היא כבר נמצאת, יש לה מקום בזעיר אנפין, שמשם היא נולדה, מהתפארת שלו. ולכן היא יכולה לפנות לזעיר אנפין, למקום הלידה שלה. איך הילד הקטן בא לאימא ודורש? הוא לא מבקש, הוא לא פונה, הוא דורש. למה? כי היא הולידה אותו, היא חייבת לו.

תלמיד: אז לא מטעם השתוות הצורה היא יכולה להיכנס בו, אלא מפני שהוא העליון שלה? זה משהו אחר, זה יחסים אחרים?

לא, הוא יכול לפנות אליה, בגלל שהיא הולידה אותו. נניח זעיר אנפין הוליד את הנוקבא, אז נוקבא יכולה לפנות לזעיר אנפין. אבל כדי לפנות לזעיר אנפין, היא כבר צריכה להיות גם בהשתוות הצורה עימו.

תלמיד: מה זו השתוות הצורה הזו?

לבקש להיות בהשתוות הצורה. אם מדובר על הקשר ביניהם, אז אנחנו כבר צריכים ללמוד מה שכתב רב"ש בעניין עליון ותחתון, "עניין שיתוף מידת הדין ברחמים". אבל השילוב הזה הוא מאוד חשוב, כי זה בעצם התיקון של כל הבריאה.

שאלה: אם מלכות היא נקודה בלבד ויש לה רק כתר, איך זה יכול להיות שיש לה גלגלתא עיניים? לנוקבא אני מדבר.

בינתיים אין לה, יש לה מ"ן להיות בגלגלתא עיניים, להיות בקטנות. מלכות היא נקודה, אנחנו קראנו את זה באות א'. כך כתוב שם, "דע כי בעת עיבור זו"ן באמא עילאה, אז היה ז"א בבחי' ו"ק לבד, והנוקבא בבחי' נקודה א' כלולה מיוד, שהוא בחינת מלכות שבה לבד, ואז ע"י העיבור יניקה ומוחין, נתגדל בחינת ז"א עד שנשלם לי"ס כנודע." דיברנו על מלכות דאורות וכתר דכלים.

תלמיד: זה בדיוק מה שאני שואל. הוא כותב ב"אור פנימי", "שבעת שז"א מעלה את אח"פ שלו ע"י התכללותו בזווג דאו"א, הנקרא עיבור ב', הנה אז עולה גם גו"ע דנוקבא הדבוקה באח"פ אלו דז"א,".

חיסרון לזה. תיכף נראה. אתה צודק, לפי מה שכתוב אתה צודק, אבל צריך להבין אותו.

תלמיד: ואיך יכול להיות שיש אח"פ לזעיר אנפין, אם הוא חפץ חסד?

תמיד יש עשר ספירות, אלא האם הוא משתמש בהן או לא. כשמלכות מתחילה לעורר אותו, אז ודאי שהיא מעוררת את ה-ט' ספירות שלו כולן ובמיוחד את האח"פ, כי היא דורשת מהאח"פ. מקטן אין מה לדרוש, אלא מגדול, היא מחייבת אותו להיות גדול.

תשאלו, צריכים לשאול הרבה שאלות ולא פעם אחת. מה שלא נמצא בנו, הדברים הפשוטים ביותר, הם באים בצורה שזה ממש כנסתר, כמשהו שאנחנו לא תופסים, שאין לנו לזה שכל, רגש, לא יכולים לעכל את זה. כך זה הולך. ישנם דברים כל כך פשוטים, שאחר כך כשאנחנו משתפרים בפנים, אנחנו פתאום רואים, "זה וזה, שני הדברים האלה נמצאים ממש יחד, והקשר ביניהם הוא כל ישר, ללא שום בלגאן, בלבול, קושי." ולא יכולים לתפוס. כי צריכים כלים פנימיים, בשכל זה לא עובד. לכן תשאלו כמה שאפשר, נבנה כלים.

שאלה: אפשר להגיד שזעיר אנפין, זה היחס של בינה כלפי מלכות?

גם נכון.

תלמיד: כי לא מובן בעצם למה צריך את המתווך הזה.

כל ההשגחה, כל ההנהגה, כל מה שיש אלינו, כל מה שאנחנו מרגישים, כל מה שאנחנו יכולים לתאר ככוח עליון מאיתנו זה הזעיר אנפין, הקב"ה. הפרצוף הזה נקרא הקב"ה. אני לא רואה כל מה שיש לפניו. גם מה שיש לפניו, מעליו, זה הכול בשבילי המערכות שלו. הזעיר אנפין הוא כלפיי מתגלה כקטן בעל מיני אופנים, זה בהתאם כדי להחזיק אותי ולגדל אותי. הוא בעצמו, אני לא אומר עליו כלום, אני רק אומר על מה שהוא כלפי המלכות. את זה לא לשכוח.

תלמיד: מה יש בו שאין בבינה?

יש בו התאמה שלמה למלכות, לטפל בה.

תלמיד: למה בבינה אין את זה?

הוא כותב על זה בדיוק שהיא הולידה אותו, באות ב' "גידול המלכות אינה אלא ע"י אמצעית ז"א עצמו, כי אמא עילאה כאשר גדלה אותו," את זעיר אנפין "נתנה בו עוד כח גידול להמלכות. ואח"כ יצאה בחי' גידול זה של המלכות לחוץ באמצעית ת"ת," גם זעיר אנפין, אבל כאן הוא מדגיש שזה מקטנות שלו. "ואז נגדלת המלכות ג"כ עד תכלית הגידול שבה, שהוא עד שתשלם גם היא לי"ס שלימות שבה."

אז ודאי שזעיר אנפין הוא המתווך כאילו. אבל כלפינו, מה אכפת לי מה שיש לפניו, אכפת לי עם מי אני נמצא בעסק, עם מי אני עושה השתוות הצורה, ממי אני מקבל, הוא בשבילי הקדוש ברוך הוא.

שאלה: במה מלכות מצליחה לחייב את זעיר אנפין לשנות את סדר העדיפות שלו לצאת מהחפץ חסד, מה כל כך חזק במ"ן של הנוקבא?

נוקבא חייבת להיות בכוח כדי לשנות את הזעיר אנפין שיעבור מחפץ חסד לחיסרון. זאת עבודה קשה לנוקבא ושאלה לא פשוטה. איך היא מסוגלת לנענע את הזעיר אנפין, כדי שהוא יעזוב את החפץ חסד שלו ויהפוך להיות לבעל החיסרון. היא מכניסה בו חיסרון, והוא לוקח את החיסרון שלה כיותר למעלה מעצמו, ומתחיל לעבוד כדי לספק מה שחסר לה. נכון. שאלה יפה.

זאת אומרת, באיזה פעולות ובאיזה חיסרון בדיוק, איך אנחנו נייצב את החיסרון הזה, מה בדיוק הוא צריך להיות, כדי שזעיר אנפין מחליט, "טוב, אני הולך לתת לה מה שהיא רוצה".

שאלה: פתאום העניין הזה של חפץ חסד לא ברור לי.

יפה מאוד.

תלמיד: מה זה המצב הזה?

אני לא יודע איך אתה מפרש שזעיר אנפין הוא חפץ חסד. האם שנמצא בסיפוק, או שאין למי להשפיע ולא מרגיש את החסרונות האלו, או שרק כלפיה כך הוא נמצא, אני לא יודע. תתאר לעצמך מצב כזה, נגיד אשתך באה אליך ואומרת שהיא ראתה טבעת עם יהלום והיא רוצה, אתה נדלק ממש ורץ כדי להשיג אותה, נכון?

תלמיד: כן.

אז איך היא צריכה לפנות אליך, איך אתה צריך להיות נכון לקבל את החיסרון הזה, כדי לעבוד עליו קשה, להגיע לגדלות זאת אומרת, לכלים דקבלה המלאים במה שצריך לתת, ולתת לה מה שהיא מבקשת. איזו מידת קשר צריכה להיות ביניכם. בקיצור, כאן זה ים של דברים. בעצם ביחסים ביניהם, זו כל ההיסטוריה של התיקון. לא של העולם שלנו, אלא בכלל של כל הבריאה. אז תחשוב.