שיעור בוקר 31.12.2025 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

שיעור מוקלט מתאריך 27.11.2020

https://kabbalahmedia.info/he/lessons/series/cu/aEkpi4hl?activeTab=downloads&mediaType=video

נושא: עבודה למעלה מהדעת

העבודה באמונה למעלה מהדעת - קטעים נבחרים מהמקורות

העבודה שלנו היא כולה באמונה למעלה מהדעת. מה זה "אמונה למעלה מהדעת"? לעלות כל פעם לדרגה הבאה של תפיסת המציאות, הרגשת המציאות, הרגשת המציאות הכללית, ובה בתוכה הכוח שמארגן אותה, שמחבר אותה, שזה כוח הבורא, וכך אנחנו צריכים להתקדם. זאת אומרת, ממלכות לבינה, המקום הזה שהשגנו במשהו בהשפעה, באהבה, ביציאה מעצמנו, נקרא "אמונה", אנחנו נתפסים בה, מרגישים את עצמנו בה, ועוד עולים יותר על פני הרצון לקבל החדש שכול פעם מתעורר בנו למדרגה חדשה, זאת אומרת לדרגת בינה, "אמונה למעלה מהדעת". וכך כל פעם.

כל המדרגות הרוחניות בנויות על אמונה למעלה מהדעת, וכל פעם דרגת האמונה שהשגנו הופכת להיות לדעת. לכן כל מי שהולך בדרגות האלה נעשה חכם יותר, פיכח יותר, מבין יותר, רואה ומרגיש יותר. אמנם הוא עולה למעלה מדעתו, אבל עולה לדרגת אמונה שהופכת להיות אחר כך לדעתו החדשה. לכן כל מי שהולך לפי השיטה הזו נעשה יותר חכם, יותר פיכח, מבין ומרגיש יותר, פותח לעצמו יותר ויותר אופקים.

מה שאין כן, מי שלא עולה באמונה למעלה מהדעת הוא נעשה קשור יותר לסטיגמות שלו, לדעתו הקודמת וממש נשאר לאחוז בדעתו, בדעת התחתון. זאת אומרת, ישנה דעת העליון, שאנחנו עולים אליה על ידי האמונה, וישנה דעת התחתון שאנחנו אוחזים בה אם אנחנו לא עולים באמונה למעלה מהדעת. ואז נעשים אדוקים כאלו וקשורים למה שיש ופוחדים לעזוב את זה, כמו שאנחנו רואים באנשים שהם מאוד קשורים לדעתם, אדוקים כאלה. ויש באמצע, שזה לא כך ולא כך. ישנן בסך הכול שלוש גישות.

אנחנו נמצאים בגישה שצריכים כל הזמן להתעלות למעלה מהטבע שלנו לטבע רוחני, זה נקרא "מדעת, ללמעלה מהדעת". לכן הבורא ברא רצון לקבל כדי שכל פעם תהיה לנו עבודה לפי הבחירה שלנו, לפי המאמץ שלנו, לעלות למעלה מהרצון שלנו. איך אנחנו עולים? אם אנחנו מעדיפים את הרצון של הקבוצה, של העשירייה, את הרצון הכללי, רצון הבורא בעצם, כי "בתוך עמי אנוכי יושבת", אם אנחנו מעדיפים את הרצון שלו, את הדעת שלו, במקום דעתנו, כך אנחנו כל פעם יכולים לעלות ממדרגה למדרגה. זה העניין של המדרגות הרוחניות, מתחילים לגלות אותן, מתחילים לגלות את הדעת בכל מדרגה, ועולים למעלה מהדעת ומגלים שם גם דעת במדרגה העליונה יותר. כך זו העלייה שלנו.

לכן הכול בנוי על הרצון לקבל שלנו. כשהבורא אומר "בראתי יצר הרע", הוא נתן לנו בזה הזדמנות שאנחנו יכולים לעלות למעלה מהדעת שלנו, מהרצון שלנו לרצון של העליון יותר, וכך כל פעם אנחנו משיגים דרגות עליונות יותר. מה שהיה אתמול באמונה, היום, זאת אומרת במדרגה, אתמול והיום הם לא יום ולילה הרגילים שלנו, אלא שני מצבים, דעת שהייתה לי, אני מתעלה ממנה, הולך הפוך ממנה, נדבק לקבוצה, נדבק לבורא, במקום להיות דבוק אליי, ואז נקרא שאני נמצא בדרגת האמונה, בדרגת הבינה למעלה מדרגת המלכות, למעלה מהאני שלי. וכשאני נדבק לדרגה הזו, הדרגה זו הופכת להיות בשבילי לדעת דווקא. עליתי למעלה מהדעת הקודמת על ידי אמונה שהיא למעלה מהדעת, כוח הבינה מעלה אותי ממלכות מספר 1 למלכות מספר 2, ואחר כך כוח אמונה עוד יותר גדול מעלה אותי ממלכות מספר 2 למלכות מספר 3, כך אני עולה ועולה. יש לי תמיד רצון לקבל גדול יותר שמעורב עם בינה, וכך אני רוכש דרגות של דעת.

זאת אומרת, מי שעולה בצורה כזו, באמונה למעלה מהדעת, הוא נעשה דווקא יותר פיכח, יותר חכם, מרגיש יותר, רואה יותר, ונפתח לו עולם של בינה, עולם של אמונה. "בינה" זה נקרא א‑לוהות, א-לוהים. כך אנחנו מתחילים להרגיש את המציאות שלמעלה מאיתנו, כמו שכתוב, "עולמך תראה בחייך", הכול לפנינו. רק בשיטה הזו, לעלות מדרגה לדרגה על ידי זה שהולכים למעלה מדעתנו, באמונה, נגד דעתנו, בדרגת ההשפעה, בדרגת האהבה, בדרגת החיבור. תמיד בחיבור בינינו, הדרגה הבאה שלנו. עשינו משהו, התחברנו במשהו והרגשנו, עוד נתפסים לדרגה עוד יותר עליונה על ידי החיבור וכך עולים.

יש על זה הרבה מה לדבר, כי כל חכמת הקבלה היא בעצם בפעולה הזאת, כל פעם לעלות לאמונה למעלה מהדעת.

גם כשאנחנו מציירים לעצמנו את צורת הפרצוף, אז גם זה שאנחנו בונים את הפרצוף למעלה מהרצון לקבל שלי, שבא האור העליון לרצון לקבל, בא אור ישר מלמעלה, רוצה להיכנס לרצון, אבל כאן אני מעמיד צמצום, מסך ואור חוזר, ואני רוצה לדחות אותו בחזרה. ואז על ידי זה שאני דוחה אותו בחזרה, אני מייצב כאן תנאי שאני רוצה להיות רק בדחייה. לא לקבל אותו בפנים, אלא לדחות אותו. ואז בדחייה הזאת, בתוך האור חוזר, 2, אני מתחיל להרגיש רוחניות. למעלה אני מרגיש את העולם העליון, הבורא (ראו שרטוט).

ולכן כל העבודה שלנו היא, כמה שאנחנו נפתח את כלי האמונה למעלה מהדעת, בהתאם לזה אני יכול להרגיש את העולם הרוחני, את הבורא, את עצמי בצורה הנצחית, ומעלה את עצמי מדרגת חי. בדרגות למטה, דומם, צומח וחי, ובדרגה הזאת, מעל המחסום, זה אדם, דרגת המדבר. זה ההבדל בין עולם הזה (2) לבין העולם שלנו, העולם התחתון.

שרטוט

שאלה: כשאני דוחה מעצמי ורוצה לבנות אור חוזר, זה אומר שאני בוחר את המחשבות והרצונות של החבר?

אין לך חוץ מזה שום דבר. או אתה או החברה. אם זה אתה ונשאר אתה, והעיקר זה אתה, אתה נשאר בעולם הזה. אם אתה בונה את צורת הקבלה, קבלת המציאות בתוך הקבוצה, בתוך העשירייה, מחוצה לך, איפה שנמצא הבורא, והבורא נמצא בעשירייה, העשירייה זה הכלי ששם הוא נמצא, אז אתה בזה בונה מצב שבו אתה מגלה את העולם שנמצא מחוצה לך.

תלמיד: אמרת שאחרי זה אנחנו מגיעים למלכות השלישית, השנייה. לְמה הכוונה?

מה שאתה משיג עכשיו באמונה, בכוח השפעה, אתה משיג את הקבוצה והבורא, ומה שבכוח השפעה אתה מתחיל להרגיש את המציאות, אחר כך הופך להיות בשבילך העולם שלך. זאת אומרת, אותה דרגת הבינה שהשגת עכשיו, עלית ממלכות לבינה, עכשיו אתה נמצא כבר שם, ואז אתה מעלה את עצמך לדרגה יותר עליונה, וכך מאה עשרים וחמש מדרגות, עד גמר התיקון. ובדרך אתה מגלה חמישה פרצופים. כל חמישה פרצופים מתחברים לעולם, אז יש לך חמישה עולמות. חמישה פרצופים בעולם, חמישה עולמות, וזה כל סולם המדרגות מכאן ועד גמר התיקון. אבל חוץ מזה בכל מדרגה יש לך עיבור, יניקה, מוחין. שלוש מדרגות שבהן אתה צריך לעלות. זאת אומרת, שאתה לא בבת אחת רוכש את המדרגה. אתה נכלל בה, אחר כך אתה מצטרף אליה כקטן, ואחר כך אתה רוכש אותה כגדול, ובזה אתה מסיים את המדרגה ועולה למדרגה אחרת. זאת אומרת יש כאן סולם, אבל כל מדרגה שהשגת עוזרת לך לעלות למדרגה הבאה.

שאלה: המהלך הזה קורה כל פעם שאנחנו מגיעים לחיבור מסוים בעשירייה, ממצב של הרגשה חיובית, אושר, שמחה, אנחנו מגיעים למצב של שליליות, חוסר חיבור, ואז שוב פעם צריך לעשות קפיצה מעל הדעת. האם זה נכון?

כן, זה נכון. וכל פעם אם תעשו כך אז תראו כמה אתם מרוויחים. וכמה שיותר להיות למעלה מההרגשה השלילית, לא לבטל אותה, אלא למעלה ממנה להיות. ואז אתם תראו עד כמה אתם פוסעים שמאל, ימין, שמאל ימין, וככה הולכים.

שאלה: לגבי הציור (ראו שרטוט), האור הישר שמגיע מהבורא, החלק שהופך לאור חוזר, האם זה חלק מהאור שמצליח לחדור מבעד למסך, כיוון שהנברא הגיע לאיזו מידה של השתוות הצורה עם הבורא, ולכן יש את האור הפנימי שמצליח להיכנס?

האור הפנימי, אנחנו מחליטים מה אנחנו מקבלים על מנת להשפיע. אור מספר 2 זה שאנחנו דוחים לגמרי את כל האור הראשון שבא, אנחנו לגמרי דוחים אותו. אחר כך בודקים כמה אנחנו יכולים לקבל בעל מנת להשפיע ואז אותו חלק מכניסים פנימה. וזה נקרא "אור פנימי".

אז יש לנו אור ישר, אור חוזר ואור פנימי. אנחנו נלמד את זה. העיקר בשבילנו רק לתפוס את העניין של הטכניקה הזאת, אמונה מעל הדעת. הציורים האלה, אני חושב שכולם מבינים, כי כולם עברו פתיחה ולמדו את זה. אבל אנחנו צריכים עכשיו לממש את זה בפנים, בתוכנו. אז סך הכול אותו האור שאני מחליט כמה אני יכול לקבל פנימה כדי להיות בהשתוות עם בעל הבית, כמו שהוא רוצה לתת לי, כמה אני יכול לתת לו בזה שאני מקבל, אחרי הדחייה, אז לפי זה אני בונה את היחס שלי. סך הכול מה שאני מגלה, אני מגלה עד כמה אני הולך בכוח הדחייה למעלה מכוח המשיכה, אני בונה בזה את העולם העליון שלי.

שאלה: דרגת הבינה שאנחנו משיגים זה מורגש בכלי הקבוצתי או בכלי הפרטי שלי?

זה מורגש בכלי השפעה ויש בזה גם אני וגם קבוצה. לא יכול להיות שאני אגיע לדחייה נכונה, ואחר כך אקבל בעל מנת להשפיע משהו, אם אני לא קשור לעשירייה. אני לא אוכל לסדר את הצורה הזאת לבד. אני חייב להיות בקבוצה.

תלמיד: דרגת הבינה, שתיארת עכשיו, האם כל העשירייה תהיה שותפה להשגה של הדרגה הזאת?

לא. אתה שואל כבר אחרת. האם אנחנו כולנו בעשירייה עושים את העבודה הזאת, יחד? לאו דווקא, לא. עוד לא. עכשיו אנחנו בינתיים מדברים שכל אחד ואחד עד כמה שהוא נכלל בעשירייה, עד כמה שהוא מקבל מהעשירייה כוח משותף, כוח הדחייה של האור ישר וכוח החיבור ביניהם, אז כל אחד לפי היגיעה שלו, מסדר לעצמו את הצורה שלו הפרטית.

לא עכשיו, אנחנו עדיין לא נמצאים אפילו בעיבור. אבל אחר כך אנחנו נתחיל לבדוק בינינו, נתחיל להרגיש בינינו איך אנחנו בונים רצון משותף. ואז, מתוך החיבור בינינו, אנחנו נתחיל לגלות כמה שנוצר בינינו כוח משותף, רצון משותף, שיש חיבור בינינו על ידי ההשתתפות. ומתוך זה, מעשרת החלקים האלו, אנחנו נתחיל לבנות פרצוף. ומזה יהיה לנו עיבור, ואחר כך יניקה, ואחר כך מוחין. אבל בינתיים אנחנו לא מרגישים את זה. צריכים להשתוקק לבנות בינינו את המצב הזה.

שאלה: איך אני בונה צמצום בעשירייה?

צמצום בעשירייה, אני בונה כשאני לא רוצה לקבל שום דבר לעצמי, אלא רק להשפיע לכל העשירייה, לחיבור בינינו. רק על זה אני חושב כל היום ורק בזה אני מתאר את הרוחניות שלי.

קריין: קטע מספר 41 , מתוך המאמר "עניין למעלה מהדעת" של רב"ש.

"מוטל על האדם לומר, שעכשיו אני רואה, שהדרך האמיתית היא דוקא ללכת למעלה מהדעת. והראיה לזה היא, כי זה שזכיתי עכשיו לאיזו הארה מלמעלה, הוא רק בגלל שקיבלתי עלי ללכת למעלה מהדעת. לכן זכיתי שה' קירב אותי קצת אליו, ונתן לי איזה התעוררות מלמעלה. וההארה זו, שקיבל עתה מלמעלה, נותנת לו תירוץ על כל הקושיות." עכשיו הוא רואה שזה שהלך לא לפי השכל שלו, אלא לפי מה שאומרים מקובלים להתחבר עם החברים, להתעלות למעלה מהאגו שלו, לחשוב על כללות כל העולם, כל הקבוצה, להשפעה, לחיבור, זה דווקא עזר לו עכשיו להיות במצב שהוא מבין יותר, מרגיש יותר, רואה שהתקדם לכיוון הרוחניות, קצת מבין יותר איך הבורא מתנהג עימו.

"נמצא, שזה מעיד על הלמעלה מהדעת." זאת אומרת שהדרך הזאת הייתה הנכונה, ללכת בדרגת הבינה עם עיניים עצומות, זאת אומרת, ללא השכל שלו. "אם כן, ומה עלי לעשות עתה, שאני אמשיך בלמעלה מהדעת. רק להתגבר ולהתחיל לחפש דרכים, איך שיוכל להלביש את העבודה שלו בלמעלה מהדעת." עכשיו הוא יודע שיש לו רק דבר אחד, ללכת כל הזמן כדי לגלות דעת וללכת למעלה ממנה, לגלות דעת וללכת למעלה ממנה. זאת אומרת, כל פעם הרצון האגואיסטי מתגלה והוא צריך ללכת למעלה ממנו לכיוון החיבור.

"ונמצא, בזה שלא פגם כלל את האמונה שלו, שהלך בה לפני שזכה לאיזו הארה מלמעלה. כי גם עכשיו אינו מקבל את ההארה ליסוד, לבנות עליו את בנין עבודתו. אלא הוא לוקח את ההארה זו לבחינת עדות, שהוא הולך בדרך הנכונה, שהוא בחינת אמונה למעלה מהדעת." זה לא שנותן לו עכשיו ביטחון שעשה נכון, אלא הוא פשוט רואה שזו הדרך, וודאי שבצעד הבא הוא שוב צריך ללכת בעיניים עצומות, לא להסתמך על מה שהוא יודע ומבין, ועל מה שהיה לו קודם, אלא שוב להידבק לדרגת אמונה יותר גדולה, זאת אומרת, לדרגת ההשפעה, לחיבור עוד יותר גדול, עוד יותר רחוק מהאגו שלו.

"שרק בעבודה בבחינת זו, הקב"ה מקרב את האדם אליו, ונותן לו מקום להתקרב אליו, משום שההתקרבות הזו לא תיתן לו ליפול לתוך כלי קבלה, הנקראים "בתוך הדעת". היות שהבורא רואה, שהוא משתדל ללכת רק למעלה מהדעת."

(הרב"ש. מאמר 21 "ענין למעלה מהדעת" 1986)

תקרא שוב.

קריין: קטע מספר 41.

"מוטל על האדם לומר, שעכשיו אני רואה, שהדרך האמיתית היא דוקא ללכת למעלה מהדעת. והראיה לזה היא, כי זה שזכיתי עכשיו לאיזו הארה מלמעלה, הוא רק בגלל שקיבלתי עלי ללכת למעלה מהדעת. לכן זכיתי שה' קירב אותי קצת אליו, ונתן לי איזה התעוררות מלמעלה. וההארה זו, שקיבל עתה מלמעלה, נותנת לו תירוץ על כל הקושיות. נמצא, שזה מעיד על הלמעלה מהדעת. אם כן, ומה עלי לעשות עתה, שאני אמשיך בלמעלה מהדעת. רק להתגבר ולהתחיל לחפש דרכים, איך שיוכל להלביש את העבודה שלו בלמעלה מהדעת." זאת אומרת, כאן הוא מחפש בעצם, מצפה שהבורא יגלה לו דעת, משהו כנגד האמונה, שתהיה לו אפשרות ללכת דווקא למעלה מהדעת לאמונה יותר גדולה, כל פעם כך.

"ונמצא, בזה שלא פגם כלל את האמונה שלו, שהלך בה לפני שזכה לאיזו הארה מלמעלה. כי גם עכשיו אינו מקבל את ההארה ליסוד, לבנות עליו את בנין עבודתו. אלא הוא לוקח את ההארה זו לבחינת עדות, שהוא הולך בדרך הנכונה, שהוא בחינת אמונה למעלה מהדעת. שרק בעבודה בבחינת זו, הקב"ה מקרב את האדם אליו, ונותן לו מקום להתקרב אליו, משום שההתקרבות הזו לא תיתן לו ליפול לתוך כלי קבלה, הנקראים "בתוך הדעת". היות שהבורא רואה, שהוא משתדל ללכת רק למעלה מהדעת."

(הרב"ש. מאמר 21 "ענין למעלה מהדעת" 1986)

כך אנחנו צריכים להשתדל ללכת ולא לפחד שזה לא רציונאלי, לא הגיוני, איך יכול להיות, "מה פתאום שאני אעשה פעולה כזאת שהיא למעלה מהשכל שלנו", אלא דווקא מי שרוצה להרחיב את השכל שלו, להגדיל אותו, הוא צריך בצורה כזאת ללכת, לאמונה למעלה מהדעת, משהו הפוך מהשכל, יותר למעלה מהשכל. ואז, השכל שלי גדל לדרגת בינה, ככל שאני עולה לדרגת בינה, כך אני מושך כביכול את השכל גם לדרגת הבינה. ואז אני נעשה יותר חכם.

מה שאין כן, מי שלא הולך למעלה מהדעת אלא בתוך הדעת ואפילו למטה מהדעת, הוא נעשה יותר פנאטי, יותר מוגבל. זה מה שאנחנו רואים בהרבה אנשים. אבל יש כאלו וכאלו, אנחנו גם רואים שבאים אנשים לחוכמת הקבלה ואם הם לא מתמידים ללכת יחד עם כולם, לבטל את עצמם כלפי השפעה וחיבור, אז הם נופלים למטה מהדעת והופכים להיות דתיים מכל מיני סוגים.

שאלה: כשאנחנו מגיעים למצב הזה של נפילה למטה מהדעת כדי לחפש איך לעלות מעל הדעת, האם זה המקום שבו מתרחשת ההתפתחות?

ההתפתחות מתרחשת בלמעלה מהדעת שאני רוכש את זה ועומד על זה ואז במקום הזה אני מתחיל להרגיש מה השגתי בקשר בין מלכות לבינה, שני הדברים האלה הם שנותנים לי הרגשת הבנה הרגשה של החיבור עם הרוחניות עם הכוח העליון. אבל במצבים האלו יש הרבה דרגות ולא מהמדרגה הראשונה אנחנו כבר מתחילים להרגיש שאנחנו קשורים לכוח עליון.

זה כמו שתינוק נולד, מה הוא מבין, מה הוא מרגיש, הוא לא יודע אפילו להשתמש בידיים והרגליים שלו, בשום דבר, הוא אפילו לא רואה, לא שומע. לאט לאט מתפתחים בו כלים ואז הוא נכנס לעולם ומתחיל להיות בהתקשרות הדדית איתנו. ככה גם אנחנו בעולם העליון ועכשיו אנחנו נמצאים לפני הפתיחה שלנו אל העולם העליון, אז עד שנגיע למצב שנתחיל להרגיש שאנחנו נמצאים בעולם העליון זה ייקח כמה פעמים, כמה פעולות שלנו ואז נתחיל לאט לאט לגלות את זה ולהרגיש.

והדרגות האלה הראשונות נקראות "דרגות העיבור" וזה לא העיבור שאנחנו חושבים, כמו עובר בתוך אימו שהוא לא מרגיש ולא מבין כלום, חתיכת בשר. אנחנו לא, אנחנו גם בדרגת העיבור יודעים ומבינים ומרגישים משהו, איך אנחנו מתקיימים בתוך העליון איך העליון שולט כמו שהוא כתוב "עובר במעי אימו רואה מסוף עולם ועד סופו" ומגלה הרבה, זאת אומרת, עיבור ברוחניות זה גם גילוי של הכוח העליון כלפי אותו העובר. נקווה שנגיע לזה מהר.

שאלה: איך להרגיל את עצמי לזה שהאמונה תהפוך ליסוד קבוע בעבודה, כי האגו כל הזמן מבקש הוכחות?

אל תחכה לזה שהאמונה תהיה תמיד אצלך מוזמנת כמו האגו שלך כמו הדעת, לא. זה לא יהיה אף פעם. תמיד אתה תצטרך להילחם כדי להעלות את עצמך למעלה מהדעת. המאבק הזה תמיד יהיה ותמיד האמונה תהיה יותר למעלה ואתה תצטרך לעשות פעולות, אמצעים כדי להגיע אליה ועיקר הפעולה היא בקבוצה. כי אם אתה מתאר את הקבוצה שהיא נמצאת למעלה מימך אז כשאתה תצא מעצמך ותיכנס לחיבור עם הקבוצה, כבר אתה עושה פעולה כדי להיכנס לתוך האמונה במקום לדעת שלך.

בוא נגיד ככה, דעת הקבוצה, אם ישנה קבוצה והיא מחוברת, אז דעת הקבוצה זה דרגת האמונה שלך והדרגה שלך זה דעתך ודעת הקבוצה, זה אמונה. לכן כל פעם להתכלל בקבוצה, ולהתכלל בקבוצה, כך אתה כל פעם יכול בלי הפסקה ממש לעלות לדרגות האמונה עד שתתחיל לגלות את זה בחוש ולהרגיש את זה ולשלוט בזה.

שאלה: כל פעם אנחנו עולים מעל הדעת ועוד פעם צריכים את התהליך הזה כל פעם ועוד פעם. זה נכון?

נכון.

תלמיד: ואחר כך בסוף נשאר משהו מהדעת והרגש הרגילים או שאנחנו בכלל בספרא אחרת?

מגלים לחבר מלכות כולה ובינה כולה.

שאלה: איך עוזרים לחבר חדש יחסית שקשה לו עם המהלך הזה, הוא מרגיש שהוא מדחיק פה את הרצון, הוא מרגיש שהולך על עיוור?

הסגנון הזה של עלייה ברוחניות באמונה למעלה מהדעת, הוא סגנון מאוד מאוד זר, מוזר לאדם. כי סך הכול אין לנו דבר כזה בעולם שלנו. אפילו אנשים שמאמינים, שאומרים "אנחנו הולכים באמונה עיוורת", זה הכול לא מה שיש לנו ברוחניות. אצלם האמונה היא למטה מהדעת, ואצלנו האמונה למעלה מהדעת.

ולכן אין לנו מה להגיד, רק שוב ושוב להסביר לו מה זה אמונה למעלה מהדעת ואיך אנחנו צריכים להגיע אליה, לעלות אליה, ושאין ברירה, אלא בסופו של דבר כל האנושות תצטרך להגיע לזה, אחרת אנחנו נישאר בעולם הזה. ולפי תכנית הבריאה זה לא יקרה, אלא יבואו הייסורים, יבואו המכות, שהם יחייבו אותנו להתחבר לדרגת הבינה.

שאלה: בקשר למצב החדש שמתגלה כלפי האנושות. היום נדמה שכולם צריכים להגיע למהפך בתפיסת המציאות, להגיע לקבלת המצב של אמונה למעלה מהדעת, כל העולם, כל האנושות. מה התפקיד שלנו, איך אנחנו יכולים להעביר להם?

אנחנו צריכים כמה שיותר מהר לרכוש את המדרגה הזאת, להבין איך פועלת הטכנולוגיה הזאת, איך אנחנו עולים אליה כל פעם מהמצב שלנו למעלה מהדעת שהופכת להיות לדעת, ושוב למעלה מהדעת יותר גדול וכן הלאה. וכשאנחנו כך נרכוש ניסיון אז נוכל גם להסביר לכולם מה זה נקרא אמונה למעלה מהדעת ואיך עושים את זה.

בסופו של דבר הטכנולוגיה הזאת היא לא לכולם, היא רק לאלו שמשתוקקים לגילוי הבורא. אבל אחרים הם רק מצטרפים לזה בלבד ולא רוכשים בעצמם בצורה אישית או קבוצתית את המדרגה, הם רק צריכים לתמוך בזה. כמו בעולם שלנו, יש לך קהל גדול, אנושות ויש לך חוץ מזה אנשים שהם צריכים לפעול לפי החומר שלהם, לפי המצב שיש בהם.

לכן אנחנו לא יכולים לדרוש מכולם ללכת באמונה למעלה מהדעת, ואפילו להסביר להם את זה לא צריך, אלא רק לאלו שבאמת מגלים השתוקקות אישית לגילוי הבורא. ואנחנו רואים עד כמה שאנחנו רוצים לפרסם את ההפצה שלנו לכל העולם, עד כמה שאנשים לא כל כך רצים אחרי זה. אז רק אלו שבאמת מגיעים אלינו ורוצים את זה מאוד, אז להם אנחנו מסבירים מה זה אמונה למעלה מהדעת ואיך להגיע לזה. ולאחרים לא, האחרים מתוך חוסר ברירה, שהם חייבים להשיג בכל זאת קשר למקור החיים, הם דרכנו יהיו מחוברים כמו אח"פ לגלגלתא ועיניים.

שאלה: צריכה להיות כבר איזו צורת קשר?

אל תמהר, אתה רץ יותר מידי. לא.

שאלה: מה היסוד והעיקר בתוך הדעת שמקשר אותנו עם למעלה מהדעת?

היסוד שבתוך הדעת שקושר אותנו עם למעלה מהדעת הוא שמשבירת אדם הראשון יש ניצוצי בינה גם במלכות. ולכן אמנם שאנחנו נמצאים כולנו בקליפות, יש גם במלכות לכן למה זה נקרא "קליפה"? קליפה זה נקרא שיש בתוך הרצון לקבל נטייה להשתמש בבורא, להשתמש בעל מנת להשפיע אבל בעל מנת לקבל, למשוך את האורות העליונים. ולכן יש קשר דרך הקליפה. זה נקרא "הקליפה שומרת על הפרי". ועד שהפרי גדל, הקליפה עוטפת אותו, כמו תפוח נגיד בתוך הקליפה, ורק אחרי שהתפוח בשל אז אפשר להשתמש בו, להוריד ממנו את הקליפה.

שאלה: במה אנחנו יכולים לזרז את עליית המדרגה לדרגה?

רק על ידי חיבור בינינו אנחנו יכולים לזרז את העליות שלנו.

שאלה: מכוח מה זוכים ללכת למעלה מהדעת?

מזה שמתבטלים כלפי החברים, מתוך זה מתבטלים כלפי הבורא ומתחילים להרגיש מה זה נקרא ביטול ואיך אנחנו יכולים עם כל הרצון שלנו להתבטל. בפועל זה ככה קורה. יש לנו בעולם הזה אפילו כל המערכות שאתה יכול להשתמש בהם ולהגיע לאמונה למעלה מהדעת בפעולות של העולם הזה.

שאלה: בפרקטי, אם בתוך העשירייה מפרגנים לי, אני צריך לעשות על זה צמצום, מסך ואור חוזר לדוגמה?

לא, אתה צריך להידבק בהם בלב ונפש.

שאלה: נותנים לנו מדרגה חדשה דרך בירור ההתנגדות או אפילו שנאה, זה מורגש בעשירייה. איך לעבוד נכון עם העביות הזו ולא להיכנס לעלבונות אישיים?

צריכים לעזור אחד לשני, "איש את רעהו יעזורו", כדי לתת דוגמה עד כמה שיש בי דחייה מהקבוצה ואני בכל זאת מתעלה מעל זה ומתחבר אליהם. זאת אומרת, שדווקא שני הכוחות האלה, כוח הדחייה וכוח המשיכה שאני מפתח למעלה מהדחייה, את שני הכוחות האלה אני צריך לברר, להבליט אותם, גם להראות אותם לכולם כדוגמה, שיראו את זה. וגם בצורה כזאת שאני יכול ללמוד את זה מהקבוצה.

שאלה: אם אני הבנתי נכון, הרצון שלי הוא פונה כלפי האור ואני צריך להעביר את הראייה שלי לא כלפי האור, אלא כלפי אותו כלי שצריך להתמלא באור. אם כולנו עושים את זה בקבוצה זה מעורר עלייה רוחנית. אז איך לשלוט במנוף הזה, בשיטה הטכנולוגית הזאת כמו שאמרת?

אתם צריכים לתת דוגמה אחד לשני עד כמה שכל אחד רוצה לעזור לשני. אפילו שלא רוצים ואין הזדמנות, בכל זאת אתם צריכים לשחק בזה. רק בצורה כזאת תתקדמו מהר. לא לחכות עד שהבורא מוריד אליכם כל מיני כאלה מצבים, שאתם דוחים זה את זה, מתרחקים. לא לחכות לזה, לא. דווקא ההיפך, עוד לפני שמגלים כאלו מצבים, זה נקרא "אני מעורר את השחר", שכאילו חושך, כאילו מצבים לא טובים, אני כבר מתחיל לגלות את עצמי שאני משתוקק להיות מחובר למעלה מהם.

שאלה: איך אדם יכול להראות לבורא שהוא רוצה ללכת באמונה למעלה מהדעת?

שהוא לא מסתמך על דעתו אלא על מה שכותבים מקובלים ומשתדל לבצע מה שהם כותבים.

שאלה: אני שם לב שבעשירייה בעבודה התחושה היא לא שאני בדעת ועכשיו תעזרו לי לצאת ממנה, כמו שהוא כותב במאמרים. אלא תמיד אתה מרגיש שאתה נמצא בצדקת הדרך שיש לך את המאמרים מאחוריך, את הרב מאחוריך, טיעונים הכול, איך אנחנו יכולים לעזור אחד לשני באמת למצוא את המקום הזה של הלמעלה מהדעת. רק בדוגמא מרחוק מה שנקרא?

לא, אבל אתם מתארים לעצמכם מצב שאתם כולכם מחוברים?

תלמיד: כן.

יש כזה מושג של מרכז הקבוצה שאתם מרגישים שאתם צריכים להיות שם בלב ונפש אז תעזרו לכולם ממש להיות שם, להרגיש שאתם נמצאים ממש שם ברצון אחד, במחשבה אחת, בהרגשה אחת תנסו זה העיקר.

שאלה: לפי ההרגשה שלי בהליכה מעל הדעת יש איזה תחושה שאתה נכנס לאיזה תהליך שאתה לא יודע מתי הוא ייגמר, לפעמים אתה מצליח בו יותר לפעמים אתה מצליח בו פחות וכתוצאה מזה יש הרבה פעמים מתחים פנימיים, איך להתמודד איתם בצורה נכונה?

אני לא מחפש איזו מטרה יותר גדולה ממה שעכשיו להיות בלמעלה מהדעת זה נקרא שעכשיו אני דבוק בבורא, נקודה. אני לא מתכנן לעצמי לפני עוד אלף מצבים רק המצב הזה שאני רוצה להיות בו וזהו, וכשאני נמצא בו אני לא צריך שום דבר חוץ מזה. ואתה כאילו שם לפניך עוד סולם, עוד מדרגות, עוד משהו, ולכן איפה שאתה נמצא זה לא רוחני, "רוחני" זה נקרא שאני מרגיש את עצמי בשלמות שאני עכשיו השגתי.

שאלה: איך אני יכול לתת דוגמא טובה לחברים, מה זה דוגמא טובה?

דוגמא טובה זה כמו שרב"ש כותב, שאני מכניע את עצמי כלפי החברים כאפס כלפי אחד, שאני דואג לכולם שכולם יהיו מחוברים, שאני מוכן לשרת אותם כמה שיותר שיהיו יחד, וכן הלאה וכן הלאה זה נקרא דוגמא טובה, תראה מה שרב"ש כותב על הקבוצה. אתם צריכים לחזור על מה שהוא כותב, על המאמרים האלה כל הזמן.

שאלה: בקטע כתוב שהאדם לוקח את הארה זו לבחינת עדות שהוא הולך בדרך הנכונה, האם זה סוג של אור פנימי שאני מקבל, ההארה?

אני לא יודע מה זה אור פנימי עוד לא למדנו, אני עוד לא מרגיש שום אורות פנימי, חיצון, אני לא מקבל כאלה שאלות כי זה עדיין לא ברור על מה מדובר.

שאלה: האם אני צריך לדרוש מהחברים שישחקו בלמעלה מהדעת, שידברו, יחייכו ויתנהגו כאילו הם אוהבים, או שהדרישה צריכה להיות רק מעצמי גם אם נראים לעיניי הפוכים?

כמו שרב"ש כותב במאמרים שלו, אני לא מסביר יותר כלום ממה שהוא כותב, אלא כל הזמן תחזרו על מה שהוא כותב. נקודה.

שאלה: ואיך להתייחס לחבר שכל הזמן דורש מהחברים שלו לשחק באהבת חברים ומביע אי שביעות רצון מהמשחק שלהם?

אתם תדונו על זה יחד, אם באמת זה כך תדונו יחד, יכול להיות שהוא צודק, יכול להיות שאתם לא מבינים אותו, על זה צריכים לדון כי התביעה שלו יכולה להיות תביעה נכונה, יכול להיות.

קריין: קטע מס' 42 מתוך מאמרי "שמעתי" של בעל הסולם.

"מטעם, שהיה לו הכנה מקודם, על ידי זה שקבל עליו את הלמעלה מהדעת. זאת אומרת, שע"י שעסק בדביקות והדביק את עצמו מהשורש, על ידי זה זכה לבחינת דעת. זאת אומרת, שהדעת שהשיג בבחינת אמונה, היתה נגלה אמיתית. נמצא מזה, שמחשיב בעיקר את הלמעלה מהדעת, וכמו כן מחשיב את הדעת, שזכה עכשיו לגלוי שמותיו להמשכת שפע. לכן צריך עכשיו להתחזק יותר על ידי הדעת. ולקבל עליו בחינת למעלה מהדעת היותר גדולה. והיינו, משום שעיקר דביקות בשורש הוא רק ע"י האמונה. וזה כל עיקר מטרתו. וזה נקרא קבלה, היינו הדעת שהמשיך על מנת להשפיע. שעל ידי זה יוכל לקבל עליו בחינת אמונה למעלה מהדעת, בשיעור היותר גדול בכמות ובאיכות."

(בעל הסולם. שמעתי, מאמר ר"ז, "ענין קבלה להשפיע")

כל פעם העלייה בדרגות הסולם מכאן ועד גמר התיקון מה שאנחנו צריכים לעשות, גם יציאה מהעולם הזה שזה מִדרגה אפס לדרגה הראשונה הרוחנית והלאה, הכול זה שאנחנו מתקשרים, מדביקים את עצמנו לבינה, ממלכות לבינה, ממלכות לבינה וככה זה יותר ויותר. וכשאנחנו עולים אנחנו עולים לדרגת הבנה בדרגת דעת יותר גדולה כי בינה זה מהמילה "הבנה".

ולכן זה שאנחנו כאילו לא רוצים להישאר בדעת הקודמת אלא רוצים דעת חדשה זה מה שמעלה אותנו יותר ויותר. הדעת החדשה זו אמונה, והדעת הקודמת הופכת להיות כבר משהו שהוא עובדה, ואז תמיד אנחנו מעלים את עצמנו על ידי האמונה מדעת לדעת מדעת לדעת. "דע את ה' א-לוהיך ועבדהו" כל הזמן, בצורה כזאת.

האמונה, כוח הבינה שאנחנו מוסיפים לרצון לקבל שלנו, זה עוזר לנו כדי שנוכל להבין יותר ולהרגיש יותר את הבורא. כי הוא בעצם כוח ההשפעה, אז כמה שמוסיפים למלכות את כוח הבינה, כוח ההשפעה, אנחנו יכולים יותר ויותר להידמות לבורא, להבין אותו, להרגיש אותו, להיות דבוקים בו. זה נקרא ש"עולים בסולם המדרגות".

שאלה: לא ברור מה קורה עם כוח האמונה שאנחנו רוכשים ומעבירים ממלכות לבינה?

אנחנו לא מתנתקים מהמלכות. מתוך המלכות הזאת אני לא יכול בעצמי להתנתק אלא מתוך עצמי אני מעלה את עצמי לדרגת ההשפעה.

תלמיד: ואז מה קורה שזה הופך עוד פעם לבחינת קבלה, לאן נעלם כוח האמונה הזה?

הוא מרחיב לי את המלכות וכך אני עולה מדרגה לדרגה, ומלכות בדרגה יותר עליונה היא כבר יותר גבוהה, יותר חזקה מדרגת הבינה שהשגתי.

תלמיד: ועכשיו במלכות החדשה יש מה להשתמש עם הכוח הקודם?

אני רק עומד על זה כדי להתנתק ממנה ולעלות להתכלל בבינה. יוצא ככה, אני נכלל במלכות, בדעת, אני עולה ונכלל באמונה למעלה מהדעת, בכוח הבינה, אבל אני נמצא עם המלכות, אני לא יכול להפטר ממנה, אבל מלכות הזאת אצלי בצמצום, אני לא משתמש בה עכשיו, אני עכשיו רוצה להשתמש רק בכוח ההשפעה, רק בכוח הבינה, אבל מלכות שנמצאת בי קובעת באיזו דרגת אמונה אני נמצא ואז אני נכלל בכוח הבינה.

כשרכשתי את כוח הבינה אני יכול על ידי זה כבר לצרף את בינה ומלכות ואני מעלה את עצמי לדרגה עוד יותר גבוהה. וכך בכל פעם אני עושה פליפ פלופ בצורה כזאת. קשה לבטא את זה, האמת היא שאותם תהליכים קורים אפילו בעולם שלנו, רק לא נדרש מאיתנו להשתתף בהם בצורה הכרתית, אבל כל צורת החיים, כל צורת הקיום אפילו בדומם, וכל שכן בצומח ובחי, במוח, בכל הרקמות, לא חשוב איפה, זה תמיד ככה בין חילוף הדברים בין בינה למלכות, מלכות לבינה, פלוס ומינוס כל הזמן ביניהם וכך הכול מתקדם.

רק כאן דורשים מאיתנו שנעשה את זה בצורה פנימית שלנו, בכוחות שפועלים עלינו שנרכוש אותם ונעלה לדרגת הכוחות שפועלים עלינו ועל כל המציאות, דומם, צומח וחי, ושאנחנו נפעל, "והייתם כא-לוהים יודע טוב ורע".

תלמיד: המעבר בין מדרגה למדרגה הוא רציף או שיש ניתוק ונפילה למלכות הבאה?

תמיד יש לך הפסק אבל זה הפסק רציף, זה חייב להיות, תמיד בין מדרגה למדרגה יש נפילה לאינסוף. כשהרשימות מתחלפות כאילו הכול חוזר למלכות דאינסוף ובחזרה, למלכות דאינסוף ובחזרה. אנחנו לא מרגישים את זה, אבל כך עובדת המערכת. זה עוד יבוא.

שאלה: במהלך היום אני נמצא בהרבה מחשבות. איפה אני צריך לרכז את המחשבות שלי?

אני חושב שאם אתה מחזיר את עצמך לקבוצה, ובזה אתה רוצה למצוא כוח חיבור בפועל, בצורה פרקטית, ורוצה שבזה יתגלה גם הכוח העליון, הבורא, שמסדר לכם את כל העשירייה והמערכת, שהוא יתגלה ככוח המחבר בין כולם, אתם לא צריכים יותר, כי שם באמת אתה מגלה אחר כך את הכול עד גמר התיקון.

שאלה: קשה לתאר את זה כלפי העשירייה. תוכל להסביר מה זה הרגשת המלכות ומה זה הרגשת הבינה?

מלכות זה הידע שלי, ידיעה, הרגשה, המציאות שבה אני נמצא, זה נקרא "מלכות", זאת אומרת האני, שאני קיים ומרגיש ומבין וכל מה שיש לי. בקיצור, העולם הזה שלי, הנוכחי נקרא "מלכות". כשאני רוצה לעלות לדרגת בינה, ואני מתאר לעצמי את כל המציאות שלי, שאני הרי מתאר אותה בפנים, זה לא שיש לנו איזו מציאות מחוצה לנו, אין שום דבר מחוצה לנו, זה הכול בתוכנו, בכלים שלנו כמו שאנחנו למדנו בתפיסת המציאות, אז אני צריך לתאר את המציאות האמיתית יותר. זאת אומרת שאני אתפוס את כל המציאות הזאת שהיא כולה קשורה בצורה הדוקה מאוד, אחידה, קשורה בכוח אחד, בכוח השפעה ששורה בה ואני נמצא בזה, אני תופס את זה, ככה זה מתרחש בי, זה מה שאני רוצה לתאר.

או שאפשר להגיד אחרת, מזה שהעולם שבור, נמצא בפנדמיה, בכל מיני שטויות, הרוס ממש ואני מתאר אותו שלא. הוא צריך להיות מחובר, שכוח הבינה, כוח הבורא שורה בו, רק אני לא רואה את זה כמו שכתוב "עיניים להם ולא יראו", אבל אני נמצא בעולם השלם, בעולם המחובר, בגמר התיקון. ומה שנראה לי שלא, זה הפער בין אני בטעות שלי, ברצון שלי האגואיסטי, לבין המצב האמיתי שאני צריך להשיג, שהוא קיים אבל אני לא משיג. זה הפער בין מלכות לבינה. תתארו את זה בצורה כזאת.

עוד מעט הכול יתחבר יחד, אתם תראו, עוד קצת ועוד קצת. זה כמו תינוק שמתחיל לפתוח את החושים שלו, הוא מתחיל לקבל את העולם ואז לאט לאט הכול מצטבר אצלו לתמונה אחת שלמה.

שאלה: איך מפרידים בין הניצוצות שבמלכות מהגוף?

מה זה גוף?

תלמיד: אמרת היום בשיעור שבשבירת אדם הראשון ניצוצות הבינה נפלו אל תוך המלכות, אז בקשר להסבר שאנחנו כבר למעלה מהדעת, איך מפרידים את הניצוצות של הבינה שנמצאים במלכות מהגוף?

לא צריך להפריד שום דבר, זה הכול עבודה של האור העליון. אתה לא מבין בזה ואתה לא יכול לעשות את זה. אתה שואל דברים שאין לך אותם ביד. אם תרגיש את כל הדברים האלה בכל הפרטים שלהם, בכל הכוחות שלהם בפנים ויהיו לך כאלו שאלות מהחיים שלך, שאתה יודע איך שאתה עושה את זה ובשביל מה אתה צריך וזה נחוץ לך לחיים, אז תעשה. אל תשאל דברים שלא שייכים לך בינתיים, תשאל על מה שאנחנו צריכים לעשות, אחרת אתה לא תגיע אף פעם לרוחניות.

מה שאתם צריכים עכשיו זה רק להגיע לחיבור ביניכם שתרגישו את הכוח שמחבר אתכם שנמצא ביניכם. כוח הבורא שנמצא בתוך הקבוצה, את זה קודם כל אנחנו צריכים להשיג.

שאלה: איך אני יכול להרגיש שאני עולה במעלות הסולם?

לפי התקרבות לבבית בינך לבין החברים. זה הדבר היחיד שאתה יכול לקבוע, להשפיע עליו, להשיג, להבין ואפילו עוד מעט למדוד.

שאלה: איך לעשות עבודה בשמחה למעלה מהדעת?

אין לנו שמחה? אני לא מבין אותך. אני לא מבין איך אתם לא יכולים להיות שמחים. אתם נמצאים בחכמת הקבלה וזה מצער אתכם? אם אתם רוצים לשכוח מזה, אין שום בעיה, אנחנו יכולים עכשיו בבת אחת לבטל את הכול ולהיות כמו אנשים רגילים מהרחוב. כך אתה תהיה יותר שמח? בבקשה.

תלמד: איך להעביר את השמחה לאנשים ברחוב מהלבבות שלנו?

זו שאלה אחרת. אתה לא שואל על זה שאתה עצוב, אתה אומר, "לא, לי יש שמחה, רק הם עצובים", זה משהו אחר.

תלמיד: כן, על זה אני מדבר.

אם כך, אתה צריך לתת להם את צורת החיים שלך, את תמונת החיים שלך, שהכול מתקדם לגמר התיקון ואת כל הדברים אנחנו יכולים להשיג על ידי חיבור בינינו. ולחיבור בינינו אין שום הפרעות מלבד עצמנו. ואם אנחנו נשתדל להתחבר בינינו, נשיג כזאת שמחה בחיבור בינינו שהיא תכסה, "על כל הפשעים תכסה אהבה". תסביר להם את זה.

שאלה: במהלך היום אנחנו הולכים להיפגש עם עשיריות נוספות מהכלי העולמי, איך הפגישה הזאת תעזור לנו בעבודה למעלה מהדעת?

תדברו על זה, תקראו יחד את הקטעים בנושא ותדברו על זה, זה הכי טוב. ואז תראו עד כמה תרגישו בזה עוד ועוד הבחנות חדשות.

שאלה: למה כשאני מתכלל במרכז עשירייה אני מקבל כוח אמונה בגדלות הבורא, למה דווקא בצורה הזו?

אין לך אפשרות להתקשר עם כוח עליון, אלא דרך מרכז עשירייה.

שאלה: איך אני יכול ללמוד לקנא כשאני רואה בחברים כוונה להתחבר?

אתה צריך לראות שכל החברים שלך מחוברים ביניהם הרבה יותר ממה שאתה מחובר אליהם, ולדאוג, למה אין לך קנאה מזה. כי בזה שהם מתחברים והולכים לחיבור, הם בונים כלי לגילוי הבורא. ויכול להיות שהם עוד מעט ירגישו או כבר במשהו מרגישים את הבורא שנמצא ביניהם, אולי בצורה מעורפלת, אבל אתה בכלל לא משתתף בזה. תדאג שיהיה לך.

שאלה: במהלך ההתפתחות הדעת גדלה, איך לוותר כל פעם על הדעת המתגברת, האם זה הופך להיות לקשה או לקל יותר?

אנחנו לא צריכים לבטל את הדעת, אנחנו צריכים לעלות לבינה על פני הדעת. אני לא מוחק את הדעת שלי, אני לא עושה מעצמי מטומטם, לא מבין, לא יודע, לא מרגיש. אלא ההיפך, אני יותר ויותר מפתח את עצמי והבינה שאני רוכש מרחיבה לי את הדעת. לכן בינה נקראת "הבנה", בינה זו דרגת א-לוהות, לכן אני לא מבטל את הדעת אף פעם.

מי שמבטל את הדעת נעשה יותר מטומטם, טיפש. בדרך כלל הדתות עושות את זה, אבל אנחנו לא, אנחנו עולים לאמונה למעלה מהדעת. זאת אומרת, שכוח ההשפעה יהיה יותר למעלה מכוח הקבלה.

שאלה: אמרת שלהגיע לחיבור זה הדבר החשוב ביותר. אני נמצא עם העשירייה ומנסה להתחבר אתם, אבל יחד עם זאת אני שותה כוס קפה. האם זו טעות, האם זה רצון גשמי שעלי לצמצם, או להתייחס אליו כמו לבהמה שלי, אם צריך שותים קפה ואין פה שום חשבון? כי אני מרגיש שהרצון הזה מוציא אותי מהחיבור.

אני לא מרגיש שהרצון שלי לקפה מוציא אותי מהחיבור, ההפך, הוא מעורר אותי ונותן לי יותר כוח ריכוז להתחבר עם כולם. אנחנו לא צריכים בכלל לשים לב לפעולות גשמיות שהטבע מחייב אותנו לעשות. אלא אני אתן לבהמה שלי מה שמגיע לה, העיקר שהבהמה שלי תעזור לי גם להשתתף בעלייה הרוחנית של הנשמה.

שאלה: אנחנו לומדים את נושא ה"אמונה למעלה מהדעת" ותיכף נעבור לתע"ס ואני רואה לפי העשירייה שכולם כבר סחוטים כמו לימון ותע"ס בטוח יגמור אותם טוטאלית וכולם יירדמו. מה אני יכול לעשות?

עכשיו אנחנו נפעיל שיר טוב, קצבי וכולנו נתעורר וכן נעשה משהו.

שאלה: מה ההבדל בין לבטל את הדעת לבין להסתיר את השכל ואת המחשבות מהחברים?

אני לא צריך להסתיר שום דבר, אלא אני צריך לגלות אהבה, אני צריך לגלות חיבור, אני צריך לגלות את הנכונות שלי להיות בקבוצה, בצורה כזו, שלא לקפוץ להם על הראש ולא ללחוץ עליהם יותר מידי. יש כאלה שכל הזמן צריכים להראות את עצמם שהם כאלו, אז לא, אלא בצורה נורמלית, העיקר שכל הזמן בצורה עקבית אנחנו פועלים בעד החיבור המתגבר שלנו.

תלמיד: אני שואל כי רב"ש במאמר "נעשה ונשמע" אומר שצריך להסתיר את המחשבות ואת השכל מהחברים.

אנחנו נלמד את זה, זה לא פשוט, אל תתעסק בזה בינתיים, העיקר לחשוב רק איך להיות מחובר עם החברים ורק להיות יחד.

(סוף השיעור)