שיעור בוקר 24.06.2026 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור מוקלט מתאריך 19.04.2001

https://kabbalahmedia.info/he/lessons/cu/6DE3DZv9?activeTab=downloads&mediaType=video

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 161, "פתיחה לחכמת הקבלה",

שיעור 6

השלב הראשון הוא שלומדים ולא מבינים בכלל איפה נמצאים. השלב השני הוא שלומדים, אולי מבינים קצת איפה נמצאים, אבל לא מבינים מה לומדים. אחר כך לא מבינים בשביל מה לומדים. אני אומר ברצינות, האדם מבולבל מפני שהוא נמצא בעולם הזה, וכל החושים, כל הרצונות, כל המחשבות וכל מה שיש בנו, הכול מהעולם הזה. גם תורשה, מורשת, גם מה שיש לנו מתוך הניסיון שלנו, כל החושים וכל הגוף, הכול מהעולם הזה, ובמה שאנו לומדים מדובר על משהו שלא קיים כלפינו כביכול.

אומנם המקובלים כותבים, אבל מה הם רוצים אנחנו לא מסוגלים לדמיין, אין שום דוגמה. וכך זה יהיה כל עוד האדם לא ייכנס בפועל לרוחניות, לעולם העליון. זאת אומרת, כל עוד הוא לא יתחיל להרגיש מציאות על, לא יעזור כלום. אתה יכול לקרוא את החומר הזה אלף פעם, לדעת בעל פה מה שכתוב, להתפלפל בכל מיני הדברים האלה, אבל זה יהיה לגמרי מנותק ממך, זאת אומרת מהמציאות.

אתה שואל בעצם, איך אני יכול לאמץ את כל הדברים האלו ולהתחיל לעבוד במה שאני קורא. זאת אומרת, אני קורא שכך עושים וכך מסתכלים וכך מרגישים, איפה זה "ככה"? זה השלב הבא. על ידי זה שלומדים, כמו שבעל הסולם כותב באות קנ"ה בסוף ה"הקדמה לתלמוד עשר הספירות" מתוך זה שלומדים ולא מבינים כלום אבל משתוקקים להבין, זאת אומרת להשיג מה שלומדים, בזה אנחנו מעוררים עלינו אור מקיף. אור מקיף זה אותו אור, זה אותו שפע רוחני, שאם אנחנו נרכוש מסך, הוא ייכנס בתוכנו. זאת אומרת, אם אנחנו נגיע לרוחניות זה ייכנס בנו.

בינתיים יש מקור עליון, שלשם אנחנו כביכול שואפים להגיע, נתנו לנו רצון לזה, ומהמקור הזה, לפני שאנחנו מגיעים לשם, מגיע אלינו, למצבנו עכשיו, זאת אומרת למקומנו, אור מרחוק, אור רוחני שנקרא "אור מקיף". מקיף מפני שהוא עוד לא יכול להיכנס פנימה לתוכנו, לכן נקרא מקיף ולא פנימי. הוא כאילו מקיף אותנו, וכל הזמן משחק איתנו, בלהכין אותנו באמת להרגיש אותו בצורה פנימית.

בהכנה הזאת יש כמה שלבים עד שאדם עובר את ה"מחסום" מה שנקרא. מחסום זה נקרא שהוא כבר עובר למצב שמתחיל להרגיש רוחניות בפועל, בצורה אקטיבית, בצורה ממשית, בחושים שלו. לפני זה יש תקופת הכנה, זמן ההכנה. וזמן ההכנה, אומר בעל הסולם, זה כמו שנותנים לילד לכתוב עם גיר על הלוח. פעם נייר היה עולה הרבה כסף, אז נתנו לכתוב עם גיר על הלוח עד שהילד ידע לכתוב. כשהוא כבר כתב יפה, אז נתנו לו קצת נייר, וככל שהוא כתב יותר יפה כך נתנו לו נייר, חומר יותר משובח. ככה זה בעצם, אומר בעל הסולם, בקבלה.

זמן ההכנה שלנו הוא זמן שבו אנחנו לומדים את עצמנו, וקצת לומדים מהאור המקיף מה זה רוחניות וכמה אנחנו מנוגדים לרוחניות. בשביל מה אנחנו צריכים את זה? אנחנו צריכים את זה פשוט כדי להגיע למצב שאנחנו נדע בצורה הבטוחה והברורה ביותר, שאנחנו נמצאים רק בחומר הרצון לקבל על מנת לקבל, חומר שלא יכול להיות אף פעם קשור לרוחניות, אנחנו בתכונות הפוכות מרוחניות, ולא יכולים להתעלות מעל החומר שלנו ולהיות שייכים לנצח ולשלמות.

את כל הדברים האלה אנחנו משיגים מתוך ניגודיות שאנחנו מרגישים בין האור המקיף לעצמנו, לכלים שלנו, לרצונות שלנו. מתוך זה, אם אדם נותן יגיעה בכמות ובאיכות מספקת, אז הוא מגיע למצב שהוא נשבר. לפני זה יש כל מיני שבירות, ייאושים, נפילות, אנשים עוזבים, חוזרים, זו דרך שנמשכת לפעמים שנים, לפעמים גם עשר שנים.

תלמיד: שנים עד המחסום?

שנים עד המחסום. אם אתה חושב שמהיום למחר אתה תיכנס לרוחניות, אז אני אומר לך שלא. אלא יש לך חיים, ובתוך החיים האלה אתה צריך להסתדר ולהגיע באמת למצב הטוב ביותר. אתה יכול, אבל בתנאי שאתה משקיע. בתחילת ה"הקדמה לתלמוד עשר הספירות" בעל הסולם כותב שאדם שמשקיע מאמץ אדיר, יכול להגיע לרוחניות בתקופה שאורכת בין שלוש לחמש שנים, אם הוא באמת נותן כמות ואיכות יגיעה בצורה מספקת. אבל אני אומר מראש שהדבר הזה כמעט בלתי אפשרי, אלא זה לוקח עוד כמה שנים נוספות. ואז אדם באמת נכנס, כמו שאתה שואל אותי, מתי אנחנו נרגיש מה שאנחנו לומדים בפועל, אז אדם מגיע לזה. אבל תיאורטית, בוא נגיד כך, במקרה הטוב, שלוש שנים כבר מספיק.

בשביל מה אנחנו צריכים את השלוש שנים האלו? כדי לבדוק את עצמנו בכל העבודה שלנו, בכל הפעילות שלנו כלפי רוחניות, לגלות אורות מקיפים בעוצמה כזאת, כנגד כל הרצונות וכל התכונות שלנו, שאנחנו נדע בטוח שאנחנו לגמרי הפוכים בכל הרצונות שלנו, כנגד כל התכונות של האור המקיף. זה כנגד זה בהתאמה, רק בהפכיות הצורה.

למה אנחנו צריכים יגיעה מספקת בכמות ובאיכות? לגלות את כל הרצונות שלנו כלפי כל התכונות של האור מקיף, זה בכמות. ובאיכות, שכל התכונות של האור מקיף, בצורה הברורה ביותר, הנעלה ביותר, יתגלו לנו כנגד כל התכונות הזיפתיות, הגרועות ביותר שבתוכנו, שתהיה הקוטביות המקסימלית, ובכל הרצונות והתכונות שלנו כלפי האורות המקיפים.

אם זה מתגלה, אדם מגיע למצב שנקרא "אנחה", "וייאנחו בני ישראל מהעבודה", כמו שכתוב במצרים. אז הוא צועק שהוא לא מסוגל לכלום, ואז הוא זקוק לקשר עם הבורא. זה בעצם מה שצריך להיות, כי כניסה לרוחניות הכוונה התקשרות עם האלוהות. אתה לא יכול סתם להיכנס לאיזשהו אתר ולרחף שם בין המלאכים ולהסתובב חופשי או משהו. העולם הרוחני, פירושו שאתה מתקשר עם הבורא. אתה נמצא איתו בהתקרבות, בקשר, בדו-שיח, וזה בעצם קורה רק אחרי שאדם ממש מיואש מכוחות עצמו ורואה שהוא לא מסוגל להיכנס לרוחניות.

ואחר כך, על ידי תפילה, על ידי צעקה לבורא שהוא לא מסוגל, הוא שובר את המחסום ונכנס לרוחניות, ואז כבר מתחיל להיות מצב אחר. מרגע זה והלאה הוא כבר נמצא ב"היכל המלך", ושם כבר יש דרגות התקרבות לגמר תיקון מה שנקרא, לפסגה, למטרת הבריאה. הדרגות שם מתחלקות לששת אלפים שנים, מה שנקרא ששת אלפים דרגות, ואדם כל הזמן מתקרב ומתקרב, את הכול אנחנו לומדים ב"תלמוד עשר הספירות".

אדם צריך בעצם לעבור את כל השלבים האלו, גם את זמן ההכנה, וגם את זמן ההליכה הזאת בעולם הרוחני עד הפסגה במשך החיים שלו. במאמר "מהות חכמת הקבלה", בספר "מתן תורה", בעל הסולם נותן הגדרה שחכמת הקבלה היא "התגלות הבורא לנבראיו בעולם הזה". לא אחרי 120 שנה שאתה נמצא באיזה מקום ובאיזה מצב או משהו, אלא בעולם הזה. זאת אומרת, מה שאנחנו לומדים, אנחנו לומדים את שיטת גילוי האלוהות בשבילנו כאן, פשוטו כמשמעו.

תלמיד: איך עושים את זה יותר מהר, האם אני יכול לעשות משהו ולהאיץ את זה?

הכי מעט והכי לאט מתקרבים לבורא אם לא עושים כלום.

תלמיד: זה ברור.

זה ברור. זה נקרא "דרך ייסורים". מה נקרא דרך ייסורים? אדם שלא פועל בכלום לקרב את עצמו לרוחניות, כדי לתת לו כיוון לרוחניות, כדי לקרב אותו לרוחניות, הבורא שולח לו ייסורים. מה זאת אומרת? כדי לקרב אותו לרוחניות הבורא שולח לו ייסורים, זאת אומרת נותן לו מכות,

אבל איך שלא יהיה, כאן בעצם הבחירה שלנו בין דרך תורה לדרך ייסורים. זאת אומרת, אני יכול להאיץ את עצמי עד כדי כך שתוך שלוש שנים אני אגיע לרוחניות, ושם כל המושגים הם כבר מעבר לזמן, ואז אי אפשר להגיד תוך כמה זמן, זאת אומרת, הכול תלוי בנו.

מה זאת אומרת בנו? השאלה היא על ידי מה האדם יכול להגביר את האור המקיף הזה. ככל שיהיה אור מקיף יותר גדול, כך האדם יימשך יותר למטרה, זה ברור, כי משם האור המקיף יורד אליו. על ידי מה אני יכול יותר להשתוקק לאור מקיף? על ידי חיסרון אליו. איך אני ארצה יותר את מטרת הבריאה? בדיוק את מטרת הבריאה, ולא מה שנראה לי כמטרה?

לזה, אומר בעל הסולם, יש שלוש סיבות. הסיבה הראשונה היא ספרים נכונים, זאת אומרת, רק ספרים שמדברים בצורה נכונה ומדויקת ומתאימה לנשמות שלנו, ויש בזה הרבה הרבה הבחנות. ספרים נכונים לדורנו הם הזוהר הקדוש וכתבי האר"י, וזוהר וכתבי האר"י עם פירושים של בעל הסולם. כי הוא כתב את פירוש "הסולם" על ספר הזוהר, ועל כתבי האר"י הוא כתב את הפירוש "תלמוד עשר הספירות". אז בעצם יוצא בסופו של דבר שאנחנו לומדים את כתבי בעל הסולם. אלו הספרים.

ויש קבוצה ורב, עוד שתי סיבות להגדלת הרצון לאור מקיף ומטרה הבריאה. רב הכוונה, מי שיכול להוביל בדרך לזה. וקבוצה, שיהיו אנשים סביבך שבדיוק ישתוקקו לאותה מטרה ויהיו בכפיפה אחת איתך, ובהחלט יהיו עד כדי כך מקושרים יחד בהתכללות הרצונות. נגיד, יושבים כאן עכשיו 50 איש, אם היית נכלל איתם אז היית מקבל מהם, נגיד לפי החשבון הרגיל, עוד 49 רצונות חוץ מהרצון שלך.

אז היית כבר משתוקק פי 50 לאור מקיף יותר ממה שאתה משתוקק עכשיו, אם נניח לכולם יש אותו רצון. לפי החשבון הרוחני זה הרבה יותר מזה, כי כדי לבטל את עצמך ולהיות קשור למישהו אחר, אתה עושה מאמץ יותר מהרצון שלך, הרבה יותר. אז על ידי זה, על ידי היגיעה שלך להתקשר למישהו, אתה יוצר בסופו של דבר כלי, רצון בעוצמה הרבה יותר גדולה ממה שיש לך.

יוצא שאתה לא מוסיף לרצון שלך את הרצון שלו, אתה מוסיף חוץ מהרצון שלך וחוץ מהרצון שלו יגיעה שנתת כדי להתחבר. היגיעה הזאת יכולה להיות פי 1000 מהרצון שלך והרצון שלו. אם כך להתקשר עם 50 איש, שיהיה כוח להתקשר, ושבאמת תוכל להתקשר, אתה בונה בזה כלי שהוא פי מיליארדים יותר גדול מהכלי שלך, ואז אתה יכול פשוט להגיע להישגים מהירים ואדירים. זאת אומרת, קבוצה, רב וספרים זה בעצם כל מה שצריך כדי להגיע לרוחניות, וזה מה שאנחנו עושים כאן.