שיעור בוקר 14.04.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה

ספר פסח, עמ' 87, ספר כתבי רב"ש, כרך א', עמ' 121,

מאמר "מי שחיזק לבו"

מי שחיזק לבו

תשמ"ה - מאמר כ'
1984/85 - מאמר 20

"בזהר בשלח (ובהסולם דף נ"ה אות קפ"ו) כתוב שם וזה לשונו, "ואמר רבי יצחק לא מצינו מי שחזק את לבו לפני הקב"ה כפרעה. אמר רבי יוסי, הרי סיחון ועוג חזקו גם כן את לבם. אמר לו אינו כן, הם חזקו את לבם כנגד ישראל אבל כנגד הקב"ה לא חזקו את לבם, כמו שחיזק פרעה את רוחו כנגדו, שהיה רואה גבורותיו ולא היה שב", עד כאן לשונו.

ויש להבין, מהו ההבדל שהם לא חזקו את לבם לפני הקב"ה, או שחיזקו את לבם נגד ישראל, הלא כל השנאה שיש לגויים נגד עם ישראל, הוא רק מטעם שהם עם של הקב"ה, כמו שאמרו חז"ל, (שבת פ"ט) "מאי הר סיני, שירדה שנאה לעכו"ם".

ולגופו של ענין, היינו בקשר לשנאת ישראל, הנה פרעה היה שונא את עם ישראל ורצה לשעבד אותם, ומשה בא בשליחות הקב"ה, אז לא רצה לשמוע, ואמר "מי ה' אשר אשמע בקולו", וסיחון ועוג גם להם היה שינאת ישראל. ומאי ההבדל לגבי ישראל, הסיבה, משום מה שונאים את ישראל, טוב מטעם התחזקו את לבם, סיחון ועוג, שעם ישראל לא חשוב לכן שונאים אותם, או מטעם שהתחזקו את לבם נגד ה', שה' לא חשוב בעיניו לכן יש לו שנאה לעם ישראל. אם כן מה הוא ההבדל, לגבי ישראל.

ויש לפרש המאמר של הזהר הנ"ל על דרך העבודה. אנו צריכים לדעת, שיש שני מפריעים, שעומדים נגד האדם ולא נותנים לעבור את המחסום, להגיע לאהבת ה', היות שהאדם נולד עם רצון לקבל לעצמו, ואינו מסוגל לעשות שום דבר בלי כדאיות, היינו שהאדם יכול לוותר על קבלה עצמית, בכדי להשפיע משהו, למישהו, אם זה נותן לו סיפוק נפשי, אז הוא יכול לוותר על קבלה עצמית, לדוגמא, האדם מסוגל לעבוד בשביל אדם חשוב, אם נגיד כשבא אדמו"ר מליבאויץ' לשדה תעופה עם מיזוודה, ונתן לאחד מהחסידים שלו, והוא נותן לו שכר טרחה 100 דולר. בטח שהחסיד לא רוצה לקבל שכר טרחא מן הרבי והוא מחזיר לו, אז הרבי שואל אותו, מדוע אתה לא רוצה לקבל, אם זה פחות מידי שילמתי לך עבור הטרחא, הלא סבל פשוט אם הייתי נותן לו 10 דולר, בטח שהיה שבע רצון, אם כן מדוע אתה לא רוצה לקבל. אז החסיד השיב לו, זה שיש לי זכיה לשמש את הרבי, שווה יותר מכל הון דעלמא שהרבי יתן לי.

רואים אנו, שבעבור אדם חשוב, האדם מסוגל לעבוד בלי שום תמורה. ומשום זה כשבא האדם לעסוק בתורה ומצות בעמ"נ להשפיע, בטח שהאדם יכול לוותר על אהבה עצמית לטובת הבורא. מה עושה אז המפריע לעבודת ה', שהאדם לא יוכל ללכת בדרך ה', הוא עושה אז פעולה אחת, היינו שלא נותן להאדם לצייר את גדלות וחשיבות ה'. נמצא, שכל החוזק שיש לסטרא אחרא הוא נגד ה', והוא אומר לו, אני יודע שאתה בעל כח גדול, היינו שאתה יכול להתגבר על התאוות שלך לא כמו אנשים חלושי אופי רכי הלב, אלא אתה אמיץ שבגבורים, אלא כל מה שאתה לא הולך בדרך האמת הוא, משום שלא כל-כך חשוב את המטרה, שאתה צריך לבטל את עצמך בשביל זה. ואם כח זה הוא מפריע לו להגיע להמטרה.

וזהו שאומר הזהר בשם רבי יצחק, "לא מצאנו מי שחזק לבו לפני הקב"ה כפרעה". היינו שלא החשיב את ה', ואמר "מי ה' אשר אשמע בקולו", שזה הוא המפריע הראשון.

והמפריע השני הוא, כי בזמן שהוא רואה שהאדם התגבר על טענותיו, והולך למעלה מהדעת, ולא מסתכל מה שהוא אומר לו, אז בא בטענה נגד ישראל, זאת אומרת, זה שרוצה ללכת בדרך ה', הוא נקרא ישר-אל, שהוא בחינת ישר - לאל, היינו שכל המעשים שהוא עושה, הוא רוצה שזה יעלה ישר לאל, ולא רוצה שיהיה כוונה אחרת, לכן מה עושה המפריע השני, הוא משפיל את בחינת ישראל שבו, ואומר לו, הישראל שבקרבך הוא חלש מאוד, הן בכשרון והן בכח התגברויות, הלא אתה חלש אופי, הדרך הזה, שאתה רוצה ללכת בו, שהוא שכל המעשים יהיה רק לשם שמים, זה יכולים לדרוש מבחינת ישראל שיש בו כל התכונות המתאימות לזה, היינו שהיה לו חינוך טוב, ובעל כשרון, והוא אמיץ לב, שיכול להילחם עם הרע שבקרבו, הוא יכול ללכת בדרך הזה, ולא אתה. נמצא, במה הוא מפריע לו, הוא כבר לא מדבר עמו בקשר להחשיבות המטרה, כמו טענת פרעה, שהוא היה חולק על חשיבות המטרה. אלא שאומר לו, המטרה היא חשובה מאוד, אלא אתה לא חשוב שתוכל ללכת בדרך גבוה כזה, ועל כן לך בתלם של כל הכלל, ואין אתה צריך להיות יוצא מהכלל, ורק דרך זה שייך לך.

וכעין זה מצאנו בזהר (שלח ובהסולם דף כ"ב אות ס"ג) אצל המרגלים, וזה לשונו, "וישובו מתור הארץ, וישובו, היינו שחזרו לצד הרע, וחזרו מדרך האמת, שאמרו מה יצא לנו, עד היום לא ראינו טוב בעולם, עמלנו בתורה, והבית ריקם, ולעולם ההוא מי יזכה, ומי יבוא לתת לתוכו, מוטב לנו שלא היינו יגעים כל כך, הרי עמלנו ולמדנו כדי לדעת חלק עולם ההוא, כמו שיעצת לנו. וגם זבת חלב ודבש הוא, טוב הוא עולם העליון ההוא, כמו שידענו בתורה. אבל מי יכול לזכות בה. אפס כי עז העם, עז הוא העם שזכה לעולם ההוא, שלא החשיב כל העולם כלל, לעסוק בו, כדי שיהיה לו עשירות גדולה, מי הוא שיוכל לעשות כן שיזכה בה. אפס כי עז העם. ועשיר יענה עזות, וגם ילידי הענק ראינו שם, דהיינו שצריכים גוף חזק גבור כארי, משום שהתורה מתשת כוחו של אדם".

נמצא, טענת המרגלים לפי מה שהזהר מפרש הוא, של אי חשיבות של ישראל, כמו שביארנו, שהוא כמו טענת המפריע הב', זאת אומרת, שכל החיזוק הוא כנגד ישראל.

ובזה יכולים לפרש ההבדל בין טענת פרעה שחיזק לבו נגד ה', לטענת סיחון ועוג, שהחזיקו לבם נגד ישראל. פרעה שאמר "מי ה' אשר אשמע בקולו", זהו שכל כוחו היה למעט את חשיבות של ה', כנ"ל שהוא המפריע הא', וסיחון ועוג הם החזיקו לבם נגד ישראל, היינו למעט את חשיבות של ישראל כנ"ל, שהוא כנגד המפריע הב'.

ולזה, היינו לכל אלו הטענות, אין עצה אחרת אלא ללכת בדרך האמונה למעלה מהדעת, ולא להסתכל על טענות שלהם, אלא לבטוח בה' שהוא יכול לעזור לכולם ואין שום כח שיכול להתנגד לכוחו של הקב"ה, לכן לבטוח בה' שהוא יעזור.

וכעין זה מצאנו בזהר (בשלח דף נ"ה, ובהסולם אות קפ"ז) וזה לשונו, "אמר רבי יהודה, אמר רבי יצחק, פרעה היה חכם יותר מכל מכשפיו, ובכל הצד שלהם לא ראה שיהיה גאולה לישראל, ופרעה לא חשב, שיש קשר אחר של אמונה, השולט על כל הכוחות של הס"א, ועל כן היה מחזק את לבו".

נמצא לפי דברי הזהר, שענין פרעה הוא בתוך הדעת, שמצד השכל אין שום אפשרות לצאת משליטתם אלא רק בכח אמונה למעלה מהדעת, שכח זה מבטל כל הכוחות שישנם בעולם.".

זאת אומרת, סיכום. את כל הבעיות שלנו, אנחנו יכולים לרכז אותם, לסדר אותם, למיין אותם לשניים. הם מחלישים אותנו ואומרים שאין לנו כוחות להגיע למטרה, או שהם מדברים על המטרה שהמטרה לא חשובה. פעם אחת כלפינו ופעם אחת כלפי הבורא.

מה לעשות? אם אנחנו הולכים להתווכח ולברר מה כן ומה לא, אנחנו מפסידים. כי אנחנו בעצמנו הרי לא ניטראליים. אין לנו לא כוח ולא שכל ולא כלום. אם היה, אז בוודאי שהיינו עושים את זה. אבל אנחנו, שלא נשכח, אנחנו אפסים ממש ואין לנו כוחות רוחניים ואפילו כוחות גשמיים אין לנו. ולכן יש לנו רק דבר אחד. לא לקבל את השאלות כאילו הן הוכחות שאין בשביל מה ללכת, אין מה לעשות. תישאר בהמה כמו כל השכנים שלך, ותישאר במצב כזה עד שתמות, ומה שיהיה יהיה, כמו עם כולם. לא. אני בכל זאת ממשיך.

קודם כל אני לא מסכים להיות בהמה. אני רוצה להמשיך למעלה מהדעת. הבורא בכל זאת גדול מעל כולם. הוא בחר בי ובקבוצה שלי מכולם. ואנחנו חייבים להיות קשורים בינינו ואליו. זה הכול. לסגור עיניים כמו בספינה קטנה בים הסוער. בואו נקשור את עצמנו בצורה כזאת ואז אנחנו עוברים את הכול, ומהר עוברים. תן לבורא לנהל את הצעדים שלך. אך ורק תדאג למה שיש לפניך. זה הקשר שלך עם החברים ולבורא. זה נקרא "ישראל אורייתא קודש אבריך הוא אחד".

אני צריך להתחבר לקבוצה ועם הבורא שבתוך הקבוצה ולתאר את הדבר הזה כמה שיותר נכון, כמה שיותר חזק ואחד. וכל הטענות, מה יש לי עוד לעשות בחיים? אתם רואים עד כמה הבורא נותן לנו היום, במיוחד לראות שכל החיים שלנו לא שווים כלום. מה שתעשה, ככה, תעשה אחרת, הפוך, גדולים, קטנים, עשירים, עניים, טיפשים, חכמים, לא, אין שום דבר. כולם יושבים בבית ומחכים כמו כלב בתוך מלונה, האם אפשר יהיה לצאת או לא?

אז אנחנו כן יכולים את זה לבצע. בפרט שהעבודה שלנו הרוחנית לא קשורה למרחק. אנחנו לא צריכים להתקרב שני מטר אחד לשני או עוד משהו. אנחנו יכולים להתחבק בצורה ווירטואלית בינינו, ולהגיע להיות בלב אחד ושם לגלות את הבורא.

ולכן כל הטענות של המרגלים, של עוג ובשן, ועוד ועוד למיניהם, זה לא חשוב. אנחנו כן יכולים להתקדם, ודווקא עכשיו. יש לנו היום יום מיוחד. מחר יום אחרון של חג הפסח. מחר בלילה אנחנו יושבים באמצע הלילה כאן, לפי שעון ישראל, ונעשה אתכם יחד כולנו, לימוד לילי. ובואו אנחנו נתחזק. בכל זאת, הזמן הגשמי והזמן הרוחני נשתמש בהם. מה זה חשוב עד כמה הם משתווים בנו או לא? העיקר שיש לנו סיבה, הזדמנות עוד יותר להתחזק בינינו.

שאלה: מה ההבדל בין השאלות ששולח הבורא שיוצרים חללים ריקים, מאוד גדולים שעדיף מוות מהחיים האלה, ובין השאלות שהוא שולח, הפוך, שאנחנו רוצים לעזוב את הדרך, שאין לנו תשובה, שזה מביא אותנו לחיים בהמיים?

אני לא מסתכל על השאלות. אם הייתי מסתכל על השאלות אז הייתי מזמן בורח מכל הדברים האלה, בפרט שהבורא, חוץ מהשאלות האלה, מעמיד לפניך כל מיני פיתויים באוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות. במה לא? והעיקר בכל זאת להשתדל לזרוק את הכול כדי להישאר בחיים הגשמיים האלה ש"לא יגונה ולא ישובח." הכרחיות, פחות או יותר. ובדברים רוחניים לתפוס בכמה שאפשר את הקבוצה, אם ישנה. וודאי שאת המורה והבורא, כמה שאפשר.

אין לך שום דבר. אתה נמצא, כמו שאומר רבי עקיבא, "הייתי בים סוער ולא ידעתי איך להינצל. תפסתי קרש. התיישבתי על הקרש וככה החזקתי בו, הכנעתי את ראשי וכך הגעתי לחוף מבטחים". זה הכול.

לכן להגיע לכל הדברים הגבוהים, החזקים, החכמים, המיוחדים, זה פשוט. תרכין את הראש שלך ואחרי שאתה מרכין את הראש, אז תראה מה יש לך. רק העשירייה שלך וזהו. מה הבעיה?

שאלה: אמרת שהבורא מנהל את הרצונות שלי. כמה זה אפשרי שהבורא ינהל את הרצונות שלי, ואם כן, איפה אני שגם צריך לנהל אותם?

אתה, אתה? אם אתה קיים, זה סימן שאתה עדיין לא ביטלת את עצמך. אז מה אתה שואל "איפה אני"? אתה שואל "איפה אני", זאת אומרת, אתה מחפש עם הנר, כמו שאנחנו מחפשים בפסח איפה יש עוד חמץ, אז איפה עוד ישנו אני? אני, זה מה שצריכים לבטל. ולכן אתה מחפש איפה יש בי עוד תכונה כזאת שאני צריך לבטל, לזה התכוונת?

תלמיד: כן.

יופי, אז אנחנו מבינים זה את זה.

שאלה: לגבי שני הקטעים אני בטוח שלהרבה חברים יש שאלות כאלה עכשיו, יש חבר שבגלל השאלות האלה, מפחד לאבד את העבודה שלו ואז הוא מתרחק מהלימוד ולא משתתף בהפצה. מה אנחנו יכולים לעשות כחברים שלו בעשירייה?

זו בעיה למתחילים שלא יכולים שלא יכולים לסדר עדיין את היחס הנכון לעולם הגשמי ולעולם הרוחני, ובאמת אין בזה שום בעיה. במה הוא עוסק? שאלה יש רק אחת, אתה יכול לעסוק בגשמיות בכל דבר רק שאתה בזה לא מזיק לבני אדם. אם אתה לא מזיק לבני אדם, אתה יכול להמשיך לעסוק בכל דבר שאתה עושה. אם הוא לא סוחר סמים, אם הוא לא נמצא שם באיזה מאפיה, כנופיה, ועוד משהו, אז הוא יכול להמשיך לעבוד. מה הבעיה, אני לא מבין. שם הוא עובד כדי להתפרנס בעולם הזה, להאכיל את עצמו את המשפחה שלו. אז מה הבעיה, למה זה מפריע לו יחד עם זה להתקדם ברוחניות.

תלמיד: הוא מפחד לאבד את העבודה שלו, שלא תהיה לו פרנסה ולכן הוא עוזב את הלימוד. הוא אומר שהוא חייב להשקיע זמן בעבודה ולא יכול לבוא ללמוד. זה לא אדם שהוא מתחיל הוא הרבה זמן בדרך.

זה לא נכון. לא יכול להיות שום ג'וב שמפריע לו לעבודה רוחנית, לא מאמין. זה רק בתנאי שהוא לא הורג בלילה אנשים, לא שודד בנקים ועוד משהו כזה. אם הוא אדם נורמאלי שמתעסק במקצוע שמקובל, אז אין שום בעיה. אין שום בעיה. זאת אומרת אם הוא עובד עם האגו שהאנושות אומרת שזה בסדר גמור, שהוא באגו הזה מרוויח את כספו אז אין בעיה.

אלא נראה לו שזה מפריע אחד לשני. מה הוא מרוויח מזה? מה הוא מרוויח מזה שיעזוב אותנו? את העולם העליון, העולם הבא, זה בטוח שהוא עוזב, בעולם הזה, אפילו אם מצליח, תגיד לי משהו בעולם הזה, דווקא היום בזמננו עכשיו, יש משהו בעולם הזה שכדאי ממש לשים לזה את כל החיים כדי להצליח, להרוויח, לקנות לקבל, תגיד מה יש? מה יש בעולם הזה?

אנחנו רואים עכשיו הגדולים, קטנים, עשירים, עניים, חכמים, טיפשים, כולם יושבים כל אחד במלונה שלו, כמו כלב קטן, וזהו ומפחד לצאת החוצה. כי יש איזה וירוס, יש איזה מזיק, והוא נתפס לכל אחד. שמעתי שבוריס ג'ונסון כבר יצא מבית החולים, כל מיני כאלה. אבל אתה רואה נתפס לכל אחד ואחד אף אחד לא יכול לברוח, אז לאן הוא יברח. זה לא מובן לי, לי לא מובן איך אדם יכול לעזוב את הדרך הרוחנית, אם זה לא חולשה כזאת, נותנים לנו כאלה, לכל אחד נותנים כאלה רגשות, אבל באמת ברצינות, לא יכול להיות שעשה חשבון והחליט. אלא אם כן יכול להיות שהוא פתאום רוצה להתחרט, זאת אומרת להיות איש דתי מיוחד שם במשהו, שפתאום זה קליפה נתפסת וכבר הולך למות מה שנקרא, בצורה רוחנית, אבל חוץ מזה לא.

זה דבר אחד ודבר שני אני חושב ככה, מה אכפת לכם, שילך. רק אתם תתקשרו אליו ככה מידי פעם לראות האם מצא את החיים שלו, מצא את המטרה, מרגיש טוב, "העיקר תרגיש טוב", תגידו לו. "אם אתה מרוצה, אם אתה שמח, אפילו מזה שאתה מרוויח מגניבה, אפילו מזה שאתה שם לא חשוב מה שעושה, אתה שמח? אתה מצדיק את החיים שלך? ממש מצדיק או מאין ברירה? אם מצדיק, תצליח.", תנו לו את זה, תנו. תראו מה שקורה.

היום אנחנו נמצאים בכאלו תהליכים כבר במין האנושי ומה שמחכה לנו, חכה מה שיחכה לנו בעוד כמה ימים, שבועות אולי, אתה תראה, אין לאדם לאן לברוח. אין מה לעשות. לכן אני לא מבין בכלל את כל הנטיות הללו, שיש לו קצת אחיזה ברוחניות, שהוא מקבל הסבר על מה שקורה, למה שאפשר לעלות, לאיזה דרגות, איך להתקשר לכוח עליון, איך לנהל את הגורל שלו בעצמו. אני לא יודע, תעזבו אותו, תעזבו.

לי לא נראה שהיום, אני מבין לפני ארבעים שנה, שלושים שנה, אפילו עשרים שנה, האנשים היו מצליחים, הולכים, מרוויחים, עושים כל מיני, עושים חיים מה שנקרא, אבל היום אין לך איפה לעשות חיים. אין איפה לעשות חיים. זה פלא, תראה איך הבורא סגר אותנו, זה משהו. אנחנו עוד לא יודעים את כל גודל הנזק, כביכול נזק, שעושה הווירוס הזה באנושות. אתה עוד תגלה שטחים שלמים מתים ולא יודעים מה לעשות ומה לא.

תראה עד כמה שעכשיו אנחנו נצטרך לחזור להחיות את עצמנו, כי בכל זאת, אין לנו מספיק מזון, כל מיני דברים ההכרחיים. אנחנו נצטרך עכשיו לפתוח שוב איזה עסקים, ואתה תראה עד כמה שכל הדברים האלה, הם נמצאים ככה שלא נוכל לסדר את הכול. זה לא פשוט. מאוד קשה לחזור לחיים גשמיים, לא כמו שמתארים כאן כל מיני האגואיסטיים הטיפשים שחושבים שזה אפשר, קשה כי אנחנו לא חוזרים למה שהיה. אפילו לחצי ממה שהיה או לרבע ממה שהיה, אנחנו נצטרך לחזור לסגנון אחר, זה שאתה יוצא מהתוכנה הקודמת ונכנס לתוכנה חדשה בתוך מחשב נגיד, ואתה צריך להיכנס משם לכאן, אתה יודע עד כמה שזה מבלבל אותנו. אנחנו לא יודעים מה לעשות. זה לא סתם שאני רוצה עכשיו להחזיר פועלים לשדות לחקלאות, אני רוצה להחזיר פועלים לבניין ולאספקה שם משאיות וכל מיני דברים כאלה. זה לא פשוט שאני מחזיר עשרים שלושים אחוז ממה שהיה, לא. הם יצטרכו להיות קשורים ביניהם ולכולם בסגנון הקשר החדש, הרשת החדשה. ולזה אנחנו לא יודעים איך להגיע. אולי אני לא מברר את זה מספיק ברור אבל אתם תראו. אתם תראו, יהיו בלבולים גדולים.

מה שהם כן יעשו, הם יעשו את זה על ידי צבא. בכל מקום הצבא כביכול ינהל את הדברים ויסדר את הדברים ובאמת זה טוב. זה מה שהבורא גם כן מכוון, מה יש לצבא לעשות, להילחם? שילחמו נגד הבלגאן הזה שלנו, נגד היצר הרע, נגד הווירוס. לכן אין לאן לברוח, זה כבר מאוחר מידי.

שאלה: לראות את החברים בעשירייה מתוקנים זה נקרא יציאת מצרים?

ודאי. אם אני רואה אותם מתוקנים, במידה הזאת אני כבר יכול לגלות את הבורא שנמצא בתוכם. יש הבדל עד כמה החברים מתוקנים בעיני, עד כמה החברים מחוברים בעיני, עד כמה החברים האלה הופכים להיות כגוף אחד, עד כמה הגוף האחד מקבל כזאת צורה שהיא נקראת "בורא", שזה נקרא "ויהי שם ה' עליך". אז הגעתי למצב הטוב.

אם אני רואה את הקבוצה כולה מחוברת וכולה מביאה לי הרגשת "זה הבורא בכבודו ובעצמו", אז את התכונה שלו אני רואה שהחברים מציגים לי בקשר ביניהם.

שאלה: האם יש הבדל כשעשירייה מבקשת מהבורא עבור החיבור של כל העשירייה או עבור חבר נפרד בעשירייה?

יש הבדל ודאי, יש ויש. לפעמים אנחנו צריכים לבקש על החבר שנמצא באיזה מצב כדי לעזור לו, אבל בדרך כלל אנחנו מבקשים עבור כל העשירייה, שהיא תהיה מחוברת, מקובצת, שהבורא יטפל בה, שהבורא ימלא אותה, יסדר אותה. שהיא תהיה כזאת שהיא תיתן בקשר בין כל החברים, את צורת הבורא, תמונת ה', "תמונת השם יביט".

מאיפה אני מכיר את הבורא, מאיפה אני רואה אותו, מבין אותו, מרגיש אותו, איך אני מבין את התכונות שלו, מי הוא, מה הוא? מהתקשרות בין החברים, מסוג ההתקשרות, מהיחס ביניהם אני מתחיל לראות "אהה, זה הבורא", כשאני מסתכל עליהם ממש כך אני רואה.

תנסו, זה שווה, שווה כל מאמץ.

שאלה: כשאני נמצא רחוק מהקבוצה, כשאני מרגיש שאני נדחה מהקבוצה, ואני לא רואה את הדוגמה שאני צריך לקבל מהם, איך אני צריך להתנהג ואיך הקבוצה צריכה להתנהג עבור פרט כזה שנמצא בה?

איך אתה צריך להתנהג כלפי הקבוצה ואיך הקבוצה צריכה להתנהג כלפיך? כך שהבורא נמצא באמצע ורוצה שאתם תתקשרו נכון, זה הכול.

שאלה: רציתי לחדד לגבי מה שעכשיו אמרת, לראות את הבורא בקבוצה, לגלות את הבורא ואת החברים מתוקנים. יש עבודה פרטית של האדם ביחס לעשירייה, נגיד החבר עובד כלפי העשירייה ויכול לגלות בה את הבורא, ויש עבודה משותפת שלנו בעשירייה, שכולנו מגיעים לאיזו הרגשה אחת. מה ההבדל ביניהם, האם זה צריך להיות בו זמנית שכולנו מגיעים לאותה הרגשה, או כל אחד במידת המאמץ שהוא משקיע מגיע לגילוי של הבורא, להרגשת גדלות החברים והמצב המתוקן שלהם?

כל אחד וכולנו יחד, עד שנגיע למצב שתהיה לנו ממש הרגשה משותפת, לפי התלבשות הבורא בנו. הבורא לא קיים, תבינו, זו לא מציאות שקיימת מחוצה לנו, אלא אנחנו שמתחילים בינינו להתקשר, ההתקשרות הזאת בינינו היא מולידה את המהות הזאת שנקראת "בוא וראה", "בורא".

שאלה: אנחנו לומדים שמלכות באין סוף באיזשהו שלב מרגישה בושה ואז מרוקנת את עצמה מכל מה שקבלה ויש צמצום א' ואז הסיפור ארוך. האם כל העניין של פרעה זה לפני צמצום א'?

זה תלוי באדם. מתי שהבורא מחליט שהאדם צריך לקבל כבר את כוחות הדחייה כדי להתקדם נכון, כדי לכוון אותו נכון, אז הבורא מפעיל את כוחות הדחייה והם מכוונים את האדם לכאן או לשם.

פרעה זה כוח שלילי שיחד עם הבורא ככוח חיובי שניהם מפתחים את האדם, פלוס ומינוס, כוח המשיכה וכוח הדחייה, זה בסך הכול, לא צריכים לראות בפרעה איזה משהו. בגלל שזה פועל על הרגש שלנו ועל השכל שלנו אנחנו אומרים שהוא ערמומי שיש לו אישיות או משהו. איזו אישיות? זה בתוכנו, כל המציאות נמצאת רק בתוכנו. מחוצה לנו אין שום מציאות, מחוצה לנו יש רק את השורש הקדום לזה, שלו אנחנו אפילו לא קוראים "בורא", כי "בוא וראה" זה בורא, אלא השורש הקדום הזה הוא פשוט מחוץ לתפיסה שלנו, מחוץ להכרה שלנו.

שאלה: האם אנחנו צריכים לדעת על החיים הגשמיים של החברים, מה קורה עם כל אחד ואחד בעשירייה, או שלא חובה לדעת על זה?

לא, לא חובה, לא צריך. יש כאלה שגם לא רוצים שידעו עליהם. למשל, אני נמצא בבית סוהר כי הרגתי לפני חמש עשרה שנה מישהו, חבר אחר נמצא בגלל שהוא גנב משהו, השלישי נמצא בעסקים גדולים, מיליארדר, וגם לא רוצה שידעו עליו משהו וכך כל אחד ואחד. אז מה? אנחנו לא צריכים לדעת. כל הדברים הגשמיים האלה, תעזוב אותם, זה זבל, עכשיו אנחנו אנשים אחרים. זה היה, ואפילו שלא היה, אפילו שזה עכשיו ישנו אבל אני רוצה לצאת מזה, אני עכשיו מדבר על האדם שבי, אותו אני רוצה להוציא ולהתחיל לפתח, לגדל, את האדם שבי. ולכן לא צריכים לדעת, ולא צריכים לחטט, ולא לחפש, אחרי כל חבר וחבר מיהו ומהו. מספיק לי שהוא משתתף בקבוצה, חשובה לי ההשתתפות שלו בקבוצה, בכל יתר הדברים אני לא מתחשב בכלל. העיקר שהוא מגיע לקבוצה, רוצה להתחבר איתנו יחד, רוצה להגיע להיות כאיש אחד בלב אחד, לגלות את הכוח העליון, זהו.

שאלה: היום בערב אנחנו חוגגים את פסח שני, מה כל כך מיוחד בחג הזה, ומה המשמעות שלו עבורנו על פי חכמת הקבלה?

למדנו את זה, יש לנו אפילו מאמר על פסח שני, אז כדאי לך לקרוא. אם לא, אז כנראה שיכינו לנו לשיעור ערב, יכינו לנו מאמרים. אני אף פעם לא נכנס למחלקה הזאת שמכינה לנו כל מיני חומרים, תתקשרו אליהם ותדרשו מהם מאמרים מיוחדים לזה, בבקשה.

שאלה: אם הגענו לקשר קבוע עם הבורא, זה נקרא שהגענו לחוף מבטחים?

כן, ודאי, עוד יותר מזה.

שאלה: איך לעבוד נכון עם שאלות, לפעמים השאלות יכולות להטריף, איך לבנות יחס נכון כלפי העניין של שאלות שמטרידות?

תשאיר אותן בצד, ולאט לאט אפילו שאתה חושב שאתה שוכח אותן אתה לא תשכח, אל תדאג. שאלות שאותן אתה תצטרך בדרך יתעוררו ולא ייתנו לך מנוחה, ואתה תגלה אותן, תפתור אותן, תמלא אותן, אל תדאג. אבל זאת לא הדאגה דווקא להתרוצץ ולחפש [פתרון] על כל השאלות, אלא העיקר שדרך חיבור הן נפתרות.

שאלה: אם הכול בתוכנו וגם הבורא בתוכנו ובחוץ נמצא רק השורש המקורי, זה עצמותו מה שבחוץ?

נגיד שעצמותו, מה זה חשוב לך? כן, כל מה שאנחנו מרגישים אנחנו מגלים בכלי שלנו, מחוצה לכלי שלנו לא יכולים לגלות כלום.

שאלה: אתה אומר שהבורא לא קיים ואנחנו מגלים אותו בינינו בעשירייה בלבד, אבל כשנולד בי הרצון לרוחניות, מאיפה הגיעה אותה הנקודה אם לא מהבורא?

בוודאי שבכוח עליון. אבל בורא אנחנו אומרים זה בוא וראה, זה משהו אחר לגמרי, זה מה שאתה בונה בעצמך לפי הכלים שלך. כמו שעכשיו כשאנחנו מדברים על משהו, אז אתה מתאר לעצמך משהו שאתה מתאר.

שאלה: בקשר למה שהסברת לגבי הקורונה בעולם, שאחרי הקורונה אנשים לא יוכלו לנהל עסקים או בכלל שום דבר, אלא אם כן הם יהיו מקושרים כבר מלב ללב. מה יהיה הקשר הזה, איך אתה רואה את הקשר הזה?

אני לא יודע, נחייה ונראה. זה הכול תלוי בנו.

שאלה: השאלה הראשונה של פרעה, מי ה' אשר אשמע בקולו, היא מכוונת כנגד ראש הפרצוף?

אני לא יודע, נגיד שכן, אז מה, מה אתה שואל?

תלמיד: אני שואל האם זה כך, והאם השאלה כנגד ישראל היא כנגד גוף הפרצוף?

נגיד שככה, ומה?

תלמיד: רציתי לדעת שזה כך.

בסדר, אני שמח שאתה יודע.

שאלה: איך דווקא לחזק איחוד בתוך העשירייה, אם אחרי פעולה משותפת לטובת הפצה יש עכשיו ים סוער, יש חילוקי דעות, איך דווקא לנצל את המצב כדי עוד יותר לחזק את האיחוד ולא להיחלש?

אני לא יודע, איחוד חייב להיות למעלה מהכול. וכל ההפצה וכל העסקים שלנו הקטנטנים בינינו שם וכן הלאה זה לא שייך, זה לא חייב להיות גורם מזיק במשהו לחיבור בינינו. חיבור בינינו הוא מעל הכול. אני יכול להתווכח אתך, לצעוק, ואתה עלי, אנחנו אפילו עכשיו הולכים מכות בגלל שאנחנו מתווכחים איך להוציא נגיד איזה פרסום על הפצה, ואני מקלל אותך ואתה אותי וכן הלאה, משהו נורא, זה הכול כלפי אותה פעולה של הפצה. מה שאין כן במקרה שאנחנו נמצאים בקבוצה, שמדברים על החיבור שלנו בקבוצה, שם אנחנו שייכים לנשמה אחת, לנשמה אחת, אנחנו נמצאים בבורא אחד, ככה זה ואין יותר מזה.

שאלה: אנשים כבר חמישה שבועות בבידוד, בהתחלה הרגשתי אופוריה, חזרה האהבה, נזכרתי במלא חברים שלא דברתי אתם, התקשרנו, הרגשתי חום, הבנתי כמה דברים טובים הווירוס הזה מביא לעולם. ואז בבום הכול ירד, אין חשק להפצה, אין כוח לקום, ונראה כאילו לעולם אי אפשר יהיה לנצח את היצר הזה של הריכוז העצמי, הבדידות והאגו. יש כאן במשבר הזה מדרגה חדשה, משהו חדש שיכול לזרז את הזמנים? ואם כן אז איך נגשים לשלב החדש הזה?

שאלה יפה. אני מדבר רק עלינו, העולם הוא גולם. אנחנו צריכים להתחיל להרגיש איך אנחנו בונים את החברה החדשה לאט לאט על ידי החיבורים האלו. איך אנחנו בונים חברה חדשה סביב כדור הארץ על המסך הזה שלנו. אני רואה עכשיו נגיד שלושים קבוצות, אני רוצה לראות שלוש מאות, שלושת אלפים, ממש כל הקירות שיהיו מלאים בקבוצות, קבוצות, קבוצות, כך אני רוצה לראות את זה.

ושאנחנו בזה חיים, בקשר בינינו, לא קשר פיסי אפילו שאני רואה את הפרצופים, אלא שאני אראה את החיבור. שאני אוכל לצייר לעצמי גרף של חיבור שכל הזמן עולה עולה עולה החיבור בינינו, ועד שהוא מגיע למצב שכבר אנחנו מתקרבים להר סיני, ולגילוי הבורא. שאנחנו נראה את זה בגרף, ככה, זה מה שאני רוצה.

והעולם הוא מבולבל, מאוד מאוד לא פשוט, אף אחד לא יודע מה לעשות, ממשלות לא יודעות מה לעשות ואנשים. ואתם רואים, אפילו למי שהיה קודם כוח לקלל, לצעוק, לריב והכול, אין לו עכשיו את הכוחות האלה, איפה כל אלו, אינם. ואתם תראו איזה עוד מכות יקבלו אותם הסינים, שרוצים להרוויח ולהצליח מכל מה שקורה עכשיו. הוירוס יסדר את הכול, יסדר את הכול.

ולכן אנחנו צריכים לדאוג רק לחיבור, ולייצב את הארגון העולמי שלנו. אין פתח תקווה, יש ארגון עולמי שהוא ככה בנוי סביב העולם. ואנחנו כולנו רוצים לייצב אותו נכון, ובצורה כזאת נתקדם. וזה חייב כבר להתחיל, עכשיו אנחנו כבר עברנו כמה שבועות עם כל הבלבולים עם כל ההתארגנויות, אנחנו עכשיו צריכים להתחיל לבנות, להיבנות.

בצורה כזאת שיש לנו הכול, אנחנו לא מחכים לא לקורונה שתיגמר, ולא לזה ולא לזה. אנחנו לא מכתיבים לבורא מה הוא צריך לעשות, אנחנו משתמשים במה שהוא עושה עלינו, כדי לבנות את עצמנו כמערכת, כקבוצה אחת שבה הבורא מתגלה, זאת תהיה המציאות. זאת המציאות שאנחנו צריכים. ולכן לא חשוב לנו, לא מחכים לכלום, תהיה קורונה לא כן, סגר כן לא, שני מטר או עשרה מטר אחד מהשני, זה לא מפריע לנו.

שאלה: מה זה במצב שלנו לברוח ממצרים? מה זה לצאת בחיפזון?

שדווקא בחיפזון, ממצרים אי אפשר לברוח אלא רק בחיפזון. שאני בחיפזון בורח מעצמי לקבוצה העולמית. רוצה להתכלל שם בלי שכל, בלי רגש, העיקר להיות ביניהם וזהו, רק את זה אני רוצה, להיות ביניהם. השכל שלהם, הרגש שלהם, זה מה שאני רוצה. הנקודה שלי בלבד שהיא נכללת בהם.

(סוף השיעור)