שיעור בוקר 01.04.21 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה
חוה"מ פסח תשפ"א
פסח - קטעים נבחרים מהמקורות
קריין: אנחנו בשיעור בנושא פסח, נקרא קטעים נבחרים מהמקורות, נמשיך מקטע מס' 162, תת הנושא "טענות העם אל משה".
אנחנו כבר מבינים שהתורה היא הוראה רוחנית לאדם שמסבירה לו באיזו צורה מתפתח הרצון שלו, הטבע שלו, גם שלו וגם של הסביבה, גם של כל האנושות וגם בכלל של כל הטבע. עד כמה החומר שהוא נקרא רצון לקבל, רצון ליהנות ניתן לשינוי, והאדם צריך בחלק ממנו ללכת בצורה טבעית שהוא לא יודע בכלל מי מפתח אותו, איך הוא מתפתח, לאן הוא מתפתח. כמו ילדים שנולדים, הם לא יודעים מה קורה להם, אלא חיים וכבר כוחות הטבע דרך הגדולים משפיעים עליהם וכך הם גדלים. כך גם אנחנו.
ואחר כך מגיעה צורת התפתחות חדשה שבה אנחנו מתחילים להרגיש שפה, בחיים שלנו הגשמיים, לא הכול בא בצורת משחק. אלא אנחנו צריכים להשקיע כוחות, אנחנו צריכים להתגבר על העצלות שלנו, האגו שלנו, אנחנו צריכים לוותר זה לזה, לא כמו בזמני הילדות, שאנחנו לא מבינים בכלל מה זה נקרא לוותר ולתת למישהו. וכך אנחנו הולכים ומקיימים את עצמנו, זו הצורה הרגילה.
ובנוסך אליה יש עוד צורה שבה מתקדמים בני אדם בודדים, שיש להם שורש נשמה גבוה מה שנקרא, ובכלל כל האנושות גם בזמנינו כבר חייבת להכיר את הטבע שלה, שהוא רצון ליהנות, וכך ללמוד מה לעשות עימו, עם הטבע הזה. וזה מה שאנחנו לומדים.
לכן מצד הרצון לקבל שזה היסוד של הטבע שלנו, אנחנו תמיד בודקים איפה אנחנו נמצאים, או בכיוון למלא את הרצון לקבל או בכיוון ההפוך שהוא נפגע ונפסד, ולפי זה אנחנו חושבים שזה החיים. וכך אנחנו בנטייה הטבעית, כל הזמן נוטים להרגיש את הרצון לקבל שלנו כמה שיותר מלא, ולפי זה גם את הרגשת התענוג שלנו, וקשה לנו לקבל צורת התפתחות חדשה.
כמו שאנחנו בעולם שלנו כשגדלים חייבים ללמוד, חייבים לעבוד, חייבים להשפיע, להשקיע כוחות. אנחנו כבר לא יכולים להרשות לעצמנו להיות ילדים קטנים כמו שהיינו פעם, אלא אנחנו צריכים כבר להיות רציניים, גדולים, שפועלים נגד הרצון, באחריות. ככה זה בחיים הגשמיים שלנו.
אבל בחיים הרוחניים אנחנו מתחילים לראות את עצמנו בצורה הרבה יותר רצינית. אנחנו מתחילים לראות את עצמנו, שאנחנו נמצאים במצבים שדורשים מאיתנו משהו שאנחנו לא מסוגלים לבצע. אנחנו מתחילים להרגיש שאנחנו נמצאים בטבע שלנו, ברצון לקבל שלנו.
ומספרים לנו המורים שלנו שזה לא מספיק שאנחנו כך נזרום בחיים כמו כל דומם, צומח, וחי, אלא אנחנו צריכים בחיים האלו כבר להתחיל להיות דומים לבורא, זו דרגת אדם, הדומה לעליון. ודומה לעליון אין בנו שום דוגמאות, אלא יש לנו רק עצות איך להגיע לזה, כדי שאנחנו נעשה מאמץ ונהיה בני אדם. לכן הבורא מסדר את זה בצורה מיוחדת מאוד, שבכל אחד מאיתנו יש עולם קטן, כך אנחנו מרגישים שאנחנו נמצאים בעולם, בעולם הזה, וכל אחד מאיתנו כולל כמה כוחות, פרעה, בורא, משה, עם ישראל, מצרָים, מִצרִים, ועוד.
ואנחנו צריכים לסדר ביניהם יחסים נכונים כדי להשתמש בכל אחד מהם, אף אחד מהם לא מיותר, כדי שאנחנו נתייצב נכון ונגיע למצב שנהיה כמו אלוהים יודעי טוב ורע. שאנחנו בהחלט נגלה עד כמה אנחנו מבינים ומכירים יותר ויותר מיום ליום איך בנויה המציאות, איך אנחנו יכולים לשנות בנו כל מיני תכונות, יוצרות כדי את המציאות הזאת להבין, להרגיש, לייצב נכון.
הכול מתחיל מזה שהנקודה שלנו שנמצאת בנו הנקראת "משה" מתחילה להתפתח, ואנחנו מתחילים דרכה להרגיש שישנה תכונה שנקראת "השפעה אמיתית". לא להשפיע על מנת לקבל, כמו ילדים שקצת גדלים ואז הם מבינים, ש"אם אני אתן לו הוא ייתן לי", גם אנחנו כך רוצים ללמד אותם, ואומרים להם לעשות את זה. אומנם בהתחלה הם לא מבינים, אבל אחר כך, כן, הם רואים שאין ברירה, "אם אני אתן לו הוא ייתן לי:, וכך אנחנו נוכל להתפתח הלאה.
אז מה שקורה כאן הוא, שמתוך זה שאנחנו מתחילים להבין שכדאי לי לתת לשני, שעל ידי זה אני אתפתח, אפתח את עצמי, אחר כך אני מגיע למצב שהכוח שבי מתחיל להרגיש שאני כבר נמצא לא סתם כלול מפעולות נתינה וקבלה ברצון רק לקבל, זאת אומרת או לקבל על מנת לקבל או להשפיע על מנת לקבל, אלא אני צריך גם להבין שיש עניין של להשפיע.
להשפיע זה שאני לא מצפה בחזרה לשום דבר, אני מצפה רק לדבר אחד, שתהיה לי אפשרות לתת. והאפשרות לתת לא מתגלה כל כך כלפי בני אדם, כי בני אדם, עשירייה, זה בשבילי רק כהזדמנות לעשות איזה תרגילים לראות את הדברים, כמו במשחק. אבל באמת הכוונה לתת והמחשבות לתת, יכולות להיות אך ורק כלפי כוח הטבע, כוח הבורא, מתוך זה שאני מרגיש שממנו אני מקבל את הכול ושאני מנוהל על ידו, ואני מתחיל להיות שמח שיש לי כזאת הרגשה, כזאת הזדמנות לחשוב עליו כדי לתת לו.
ואז אני בודק את עצמי, עד כמה אני נמצא בכל מצב ומצב שעל ידו אני יכול להשפיע לו, לתת לו, ליהנות לו, לגרום לו נחת רוח ממני, שזה לא לעצמי, אלא בשבילו, המצב הזה נקרא "לשמה". וכשהכוח העליון מתגלה בי ומסביר שאני יכול כך להתייחס לבורא, שיהיה לי פשוט נעים שאני נותן לו, שאני עושה משהו מתוך המעשים שלי, שזה משמח אותו, אז אם אני כך משתדל לעשות, אנחנו אומרים שמתגלה באדם כוח משה, שהוא מתחיל להסביר לאדם, בהתחלה רק הסברה, שהאדם יכול לצאת מהטבע שלו, לקבל לעצמו, לחשוב על עצמו, להיות בתוך עצמו, להבין, לחשוב, להרגיש שהוא נמצא בנטייה לבורא, וכך הוא מתקדם.
זה נקרא "פניית משה לעם", משה מסביר לעם מה זה נקרא "שכינה בגלות", זאת אומרת, "הבורא בגלות", למה הוא נסתר, איך אנחנו יכולים לכוון את עצמנו אליו ולגלות אותו במאמצים שלנו. זו תחילת הדרך, כוח משה שבנו מתעורר ומסביר לכל אדם מבפנים מה זה נקרא "להתייחס לבורא". אחר כך האדם מתחיל להרגיש שזה לא טוב, לא הולך, שיש לו כבר שתי צורות בפנים, כוח הקבלה וכוח ההשפעה. שליטת פרעה, כוח הקבלה ושליטת הבורא, כוח השפעה, והאדם ממש נקרע ביניהם ולא יודע מה לעשות, פעם נמצא בזה ופעם נמצא בזה. ואז הרצון לקבל הכללי של האדם שנקרא "עם", לא נותן לאדם להיות כל כך רגוע אלא כל הזמן מתעוררת בו השאלה, מה איתנו, מה איתי, מה עם הרצונות שלנו, איך אני רואה שכולם מתרוקנים ובמה אני ממלא אותם, הדרישה שלהם, בכל זאת, ליהנות ולדעת, זאת אומרת, ברגש ובשכל, מה יהיה איתנו?
כאן אנחנו צריכים להבין מה בדיוק הטענות של הרצון לקבל הכללי שלנו, שקודם נהנה מחיים גשמיים ואחר כך התרוקנו החיים הגשמיים. לא נותנים לנו כל כך מילוי, אנחנו רואים שככה זה בכול האנושות, היא גם עוברת לימוד כזה שאין לה ממה למלא את עצמה, לאט לאט אנחנו מתחילים לראות ממש, מול עינינו זה קורה, שממה שהאנושות נהנתה במשך כמה מאות השנים האחרונות, היום למרות שישנם כלי תקשורת כאלה גדולים וכל פעם רוצים למשוך אותנו לכל מיני מקורות תענוגים שונים, אנחנו רואים שהאנושות בכל רגע ורגע מגלה יותר ויותר עד כמה אין לה מקורות מילוי. כך אנחנו מתקדמים לאמת.
היום נלמד מה זה נקרא "טענות העם למשה". "העם" זה נקרא הרצונות שלנו, שקודם התמלאו מאוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות, מסך כל האפשרויות של המילויים האגואיסטים, וכמה שאנחנו היום רוצים למלא את עצמנו, אנחנו לא מסוגלים, בכל זאת, כמה שאנחנו מייצבים בכל רגע ורגע כל מיני צורות תענוגים חדשות, מכוניות, סרטים, טלפונים למיניהם, טיולים, כל מה שאתה רוצה, לא חשוב מה, אפילו שיהיו לנו טיולים למאדים ועוד כל מיני, לא חשוב מה יקרה, בשום דבר לא נרגיש מילוי, נרגיש את עצמנו יותר ויותר ריקים, מתרוקנים לאט לאט. ואז אנחנו כאן מוכנים לכל דבר רק כדי לא לאבד את המילוי, כי מילוי זו הרגשת החיים. יוצא שכך האנושות מרגישה, אלה בעצם השלבים בהם היא נמצאת, דרך הפנדמיה, דרך כל מיני תרגילים אחרים, במה שהכוח העליון משחק איתנו, נרגיש שאנחנו צריכים לחשוב לא על איזה מילוי יהיה בנו, אלא איזו צורת מילוי תהיה בנו, כי הכול תלוי בצורה, לא בתוך הדעת אלא רק בלמעלה מהדעת, רק בצורת ההשפעה נוכל למלא את עצמנו. וזה באמת קשה מאוד גם להבין, גם להשיג, גם להסכים ולקבל בפועל ובמסות כאלה של אנשים. אבל כמו שאנחנו לומדים בטבע, באין ברירה כך האבולוציה הגשמית וכך אנחנו נצטרך לעבור לאבולוציה הרוחנית. באים מצבים חדשים ואנחנו רוצים או לא רוצים, אבל הטבע מכופף אותנו ואנחנו נאלצים להפוך את עצמנו.
וכאן יש לנו שתי אפשרויות. אפשרות אחת זה בעל כורחנו, מה שנקרא "בדרך ייסורים", או שאנחנו מבינים, מרגישים שזה טוב וזה לטובתנו, שאמנם הגוף שלנו לא רוצה אבל אנחנו מתעלמים ממנו, אנחנו לא רוצים להרגיש אותו, בורחים ממנו, זה נקרא "יציאת מצרים". וכשאנחנו מתעלים מעל הרצון לקבל שלנו, לא רוצים לקחת אותו כל כך בחשבון, רוצים לעלות למעלה מזה וללמוד איך להתקיים באמונה למעלה מהדעת ולא בתוך הדעת, בדרגת השפעה, דרגת בינה, דרגת החיבור ולא בדרגה של הרצון לקבל שלנו בלבד. כאן אנחנו לומדים מה שהתורה מלמדת אותנו, איך אנחנו יוצאים ממצרים ובורחים ממנו, עוברים את ים סוף, מקבלים את הכוח העליון, קשר עם הכוח העליון שנקרא "תורה" ומתקדמים יותר ויותר בלתקן שלב אחר שלב את הרצון לקבל שלנו, כך שכול מה שאנחנו קיבלנו מפרעה אנחנו יכולים לתקן.
וכשיהיה מתוקן כוח האגו, כוח הפרעה, כוח הרע שבא לנו ומתגלה יותר ויותר, מתקנים אנחנו אותו יותר ויותר, עד שמגיעים לגמר התיקון. וזה בעצם התהליך שאנחנו צריכים לעבור. ואם נתעמק במה שכתוב בתורה, אז נוכל אחר כך לקרוא את כל ספר התורה ולראות מה שכתוב שם ולהבין מה כתוב שם, שזו באמת שיטת התפתחות האדם. זה ספר הוראה איך אנחנו צריכים לחנך את עצמנו, לפתח את עצמנו להיות דומים לבורא. לחיות באמת בעולם האמיתי שרק הוא קיים, בעולם השפעה, בעולמו של העליון, וכך אנחנו נתקדם. זה מה שאנחנו לומדים. וכשאנחנו אחר כך נגיע איתכם ונקרא את התורה, אז אנחנו נראה שסך הכול זה ספר הוראה לאדם, שכך מתגלה לאט לאט לעיני כולם.
אבל בינתיים אנחנו אתמול למדנו איתכם חלק שנקרא "משה פונה אל העם", שמתגלה לרצון לקבל שנקרא "עם", מתגלה מה צריכים לעשות, איך הרצון לקבל שלנו מגיב על כל מה שקורה לו כשבא הבורא ובא משה וכבר מתגלה בצורה שמתחיל להיות יותר ברור לרצון לקבל, עם מי יש לו עסק. עכשיו אנחנו מגיעים לחלק שנקרא "טענות העם למשה".
אז כבר אמרנו כמה מילים על זה, שזו תגובה של הרצון לקבל שנקרא "העם" למשה, שזו הופעת הבורא, השפעת הבורא על הרצון לקבל ואיך הרצון לקבל בצורה טבעית מגיב. אם קודם הוא היה נמשך לכל מיני פעולות על מנת לקבל, פעולות גשמיות וגם פעולות דתיות, שהיה כדאי לו לבצע כל מיני פעולות ששייכות לדת או לאמונה או להשפעה או למשהו, אבל על מנת לקבל, שמרגיש בזה תענוג ואנחנו רואים את זה בכל האנושות, בכל מיני צורות שנקראות "דתיות". לכל אומה, לכל חלק מהאנושות יש שיטות משלהם איך אנחנו יכולים להשתמש בהשפעה זה אל זה כדי להרוויח זה מזה.
ולא סתם להרוויח, אלא להרוויח את העולם הבא כביכול. אז אנחנו צריכים לראות שהטענות האלה הן בעצם טענות של הרצונות לקבל, אל משה. הרצון לקבל נעשה מול משה, שמשה מדבר על מנת להשפיע באמת, שנקרא אצלנו "אמונה למעלה מהדעת", כוח השפעה נקי, נטו, ולא כמו שאנחנו חשבנו קודם באמונות ודתות גשמיות, שאנחנו "מחליפים פרה בחמור" מה שנקרא, שאנחנו במשהו עושים איזה פעולות שרב"ש היה קורא להן "מנהגים", ובמקום המנהגים האלו אנחנו חושבים שיהיה לנו משהו רוחני. אנחנו לא יודעים מה זה אבל חושבים שזה המשך של החיים האלו. זה לא כך. גם את זה נברר בדרך.
שאלה: האם עולם התיקונים זה עולם השפעה?
כן.
שאלה: האם כוח משה מגיע לפני או אחרי הזעקה אל הבורא לעזרה?
ודאי שקודם מגיע משה ומספר להם על צורת העבודה שצריכה להיות, בעל מנת להשפיע אמיתית, באמונה למעלה מהדעת, שצריכים להתעלות מעל האגו, למעלה מהרצון לקבל ולהשפיע לזולת ללא שום חזרה. ואז הם מבינים שזה לא שיש להם בטבע שלהם לעבוד בצורה שמחליפים זה את זה, זאת אומרת שאני נותן לך ואתה נותן לי ואז יש לשנינו טוב, אלא כאן זו צריכה להיות השפעה ללא שום קבלת תגמול.
וכשהם שמעו את זה, מרגישים את התכונות שלנו, הרצונות שלנו, אז הם מבינים שהם לא מסוגלים כך לעשות. אני לא יכול לא לקום ולא לעשות תנועה קלה, כי אני צריך קלוריות לתנועה, אני צריך חומר דלק כדי לחשוב לטובת מישהו, לטובת משהו. אם אני כולי רצון לקבל, שכך הבורא ברא אותי אז אני לא יכול לחשוב על משהו, על מישהו, בצורה שאני לא מקבל ממנו אלא נותן לו. אין לי אפשרויות כאלו. ואז כשמשה אומר שהעבודה הרוחנית האמיתית, להיות בעולם העליון, להיות בחלק של הבורא, של הבריאה, זה דווקא שאני משפיע ולא מקבל כלום לעצמי, כשמשה מסביר להם, אז הם מבינים שהם לא מסוגלים לזה.
לאט לאט מגיעה ההבנה הזאת. קודם כל יכול להיות שאדם בורח בחזרה לחיים שלו הגשמיים. זאת אומרת על מנת לקבל, גם בצורה ארצית וגם בצורה דתית, ועוד כל מיני שיטות, אבל בסופו של דבר, אם הוא מבין שזה מה שעומד לפניו, ואין לו ברירה, והוא חייב לעלות לדרגת השפעה למעלה מדרגת הקבלה, זה נקרא "אמונה למעלה מהדעת", שלא לצפות שום דבר לעצמו, וגם אם פעם הייתי יכול להשפיע ולתת מפני שהיה לפני השכר, איזה שכר? שאני מקבל יותר ממה שאני משפיע, ושאני משפיע דברים שלא כל כך חשובים לי, אבל מקבל מה שיותר חשוב לי, שהרצון לקבל שלי רואה בזה רווח, אמנם שהוא משקיע כוחות אבל בכל זאת מרגיש את הרווח מזה, אז עכשיו אני רואה שאפילו מלכתחילה, בכוונה שלי, אסור לי לחשוב על זה שיהיה לי משהו מזה, חוץ מפעולת ההשפעה עצמה. חוץ מזה שאני גורם טוב לבורא, ולא יהיה לי מזה אף פעם שום דבר בחזרה.
הגילוי הזה זה נקרא גילוי רוחני שנעשה באדם, ולזה אדם לא מסכים, ואז נקרא ש"ייאנחו בני ישראל מהעבודה", שהם לא מקבלים חומר דלק האגואיסטי, שכדאי להם את זה לעשות, שהם לא רואים שום דבר לפניהם כמטרה טובה שכדאי להתקרב אליה ולהגיע, ואז בצורה כזאת הם לא יכולים אפילו לעשות תנועה באצבע הקטנה, לא מסוגלים.
מה לעשות? אז פשוט אנחנו נראה שהעולם הזה שהתחיל לגלות את הדברים האלה, עד כמה שהעולם הזה התחיל לרדת בתחרות שלו, בתנועות שלו, בכל דבר שהוא עושה, כאילו אין טעם, אין סיבה שאנחנו נתחיל לרוץ ולעשות משהו, שזה בינתיים זה לא נראה אבל עוד מעט, עוד מעט, זה ככה לאט, לאט, יתגלה.
ואז אני לא יכול ליהנות מזה שיש לי בבנק כל יום עוד דולר, ועוד דולר, זה לא חשוב לי נעשה, אני לא רואה בזה שום דבר תענוג בעתיד, אני לא יכול למלא את עצמי בכל מיני דברים כאלה, ואז יוצא שהעולם נחשך, ומפסיק לעבוד, החומר מפסיק לנוע, עד כדי כך, אנחנו נראה את זה עוד.
אצלנו זה יכול להיקרא "אינפלציה", "פיחות", שהכול נעצר, אבל זה נעצר לא מזה, אלא נעצר מזה שאין חומר דלק אגואיסטי, ואנחנו מאין ברירה נצטרך להחליף אותו לדבר חדש, מגדלות של האגו שלנו, גדלות הפרעה בנו שבשבילו אנחנו עובדים ואותו אנחנו ממלאים כל הזמן, לזה שכוח המשה שמתגלה בנו, הוא מספר לנו על הבורא, ושאנחנו צריכים לעבוד לכבודו, מתוך זה שהוא יהיה גדול בעינינו.
וכאן אנחנו צריכים לראות איך אנחנו עושים את המעבר הזה, מעבר קשה מאוד, זה יציאה משליטת הפרעה, והיה לנו טוב שם, רק אחר כך התקלקל העניין שנעשתה אצלנו איזו דרישה לעל מנת להשפיע, לעולם העליון, שאנחנו התחלנו לגלות שצריכה להיות עבודה בעל מנת להשפיע, למעלה מהדעת, ואז נעשתה לנו עבודה קשה לעבוד בעל מנת לקבל, אנחנו ראינו שזה לא סוף הדרך שזו לא אמת.
וכך אנחנו לאט, לאט, מגלים את הדברים האלה, וכל המלחמה הזאת באדם היא בין פרעה ובורא, ובאמצע נמצאים אנחנו, עם ישראל, זאת אומרת הנברא, שיש בו כל מיני רצונות, יוצרות, ומשה שהוא מסביר לנו איך אנחנו צריכים להתקרב לעבודת ה'.
ואין לנו ברירה אנחנו נצטרך להתקרב לזה, לברוח מזה אי אפשר, לא לנו ולא לכל האנושות, אלא דווקא הפוך, כדאי לנו לקפוץ לזה, כמו שקופץ נחשון בתוך ים סוף, ולעבור את הים סוף הזה שמבדיל בין שני העולמות, עולם הקבלה ועולם ההשפעה, וכך אנחנו נמשיך להתקדם.
יהיו עוד הרבה שאלות, אנחנו נלמד אותם מהפסוקים.
שאלה: עברתי אתמול את כל היום במחשבה על מה שלמדנו אתמול, שהרצון לתת לא לוקח מאיתנו שום מאמץ. אז כל המאמץ שאנחנו עשינו, שאנחנו עושים עכשיו בתכונה האגואיסטית שלנו, איך הוא יוכל לתת לנו משהו שאנחנו לא צריכים לעשות בשבילו יותר מאמץ, המאמצים האלה שאנחנו עושים מהי השרשרת שמחברת בין שני הקטבים האלה?
זה מה שאנחנו צרכים לברר, זה לא כל כך ברור לנו כי אנחנו לא מבינים את החומר שלנו, הרצון לקבל, וגם לא מרגישים ולא מבינים את החומר העליון שזה רצון להשפיע, ומה מקשר בין שניהם, ואיך אנחנו עושים את היציאה ממצרים והכניסה לארץ ישראל מה שנקרא, מדרגת המלכות לדרגת הבינה, איך אנחנו בונים את המדרגות שביניהם, שהן קיימות אבל אנחנו צריכים לבנות אותם בתוכנו, עם הרצון לקבל שלנו, אז נכון, את זה אנחנו צריכים עוד לבצע, זו עוד העבודה שהיא נמצאת לפנינו.
צריכים להגיע למצב שאתה לוקח ספר תורה וקורא אותו ואתה מבין על מה מדובר, מדובר באמת על התפתחות הרצון לקבל בצורה שהוא מורגש בנו כחומר עד שאנחנו מרגישים אותו כרוח, ועד שאנחנו מרגישים אותו ככוח הבורא, כל הסיפור של התורה אנחנו צריכים לקרוא ולהבין אחר כך, זה לא עכשיו אבל במשך הזמן אנחנו יותר ויותר נוכל לפרט אותה, לפרש אותה, להבין אותה, ולהרגיש אותה, לקבל, לגלות אותה בנו, שזה נקרא שאנחנו צריכים לכתוב ספר תורה על הלב שלנו.
שאלה: אמרת שבתגובה להתנגדות הזו בעת הבקשה, הכוח העליון מתגלה ומראה לנו מהי לשמה, אם הבנתי אותך נכון. מה זה אומר שהכוח הזה מתגלה ומראה לנו מהו לשמה?
אנחנו מתחילים להרגיש שכוח ההשפעה זה משהו שלמעלה מאיתנו, שאנחנו צריכים לעשות פעולות שהן מחוצה לנו. שאני צריך לחתוך את הפעולה שלי לשניים, חלק שאני מבצע וחלק שבא כתוצאה מהביצוע. אז חלק שאני מבצע, אני מבצע, אני דורש כוחות מלמעלה כי אני רוצה לעשות פעולת השפעה בצורה שהיא לא קיימת בי, בצורה נקייה שבאמת אני משתדל לבצע אותה בעל מנת להשפיע.
והתוצאה מזה שאני עושה, אני רוצה רק דבר אחד, אני רוצה לגרום לזה נחת רוח לבורא. זה מה שאנחנו דברנו הרבה פעמים. אבל כאן, עכשיו אנחנו מתקרבים לביצוע, לעשות עלינו ולדאוג שהתוצאה היפה, המילוי מהפעולה שלנו הוא יהיה בבורא ולא בנו, זאת אומרת, בעל מנת להשפיע.
לבורא אין לו כלים שאנחנו יכולים למלאות. כל הכלים שלו זה כול הכלי האנושי, הרצון לקבל שנמצא מחוצה לי, שאני מרגיש אותו שאני שונא אותו, שאני דוחה אותו, שלא אכפת לי ממנו. אני אפילו נהנה שאין בהם שום דבר, אלא כמה שיש בי. וכך אנחנו, נצטרך להפוך את היחס שלנו לכולם, ובמידה שאני מגיע לאהבת הבריות אני מזה גם מגלה שזה נקרא "אהבת הבורא".
תלמיד: תכונת משה הרי לא הגיעה לכל הרצונות לקבל. היא לא הגיעה לרצון לנוח במצרים, לראות סרטי ווידיאו, אלא לרצונות לקבל שהיה בטוח לחלוטין שהם עובדים נכון ולמען הבורא. והרצון לקבל הזה הגיב למשה גם כן בצורה שונה. חלק נותר כמצרים וחלק, כמו שדיברנו, התייאש מן העבודה. מהו הרצון לקבל? איך הוא צריך להיות? לאיזו דרגה הוא צריך להתפתח כדי להגיב לדרישות של משה בייאוש כזה מתאים?
אתה לא תצליח לעבוד על הדברים האלה עם השכל שלך. למיין, לסדר את הדברים ולקשור אותם כך וכך ולהמשיך. זה לא הולך לפי השכל שלך כי אין לך שכל ששייך לפעולות ההשפעה. זה לא שאתה לא חכם. אתה חכם, אבל לא בשכל שצריך להיות כאן. כאן צריכה להיות פעולת השפעה לפי מה שהמקובלים ממליצים לנו לעשות, וכתוצאה מזה שאנחנו עושים מה שהם אומרים, אז בכל פעם נקבל הבנה והרגשה שנקראות "גילוי הבורא לנברא בעולם הזה", רק על ידי הגילוי הזה אנחנו מתקדמים. ואתה רוצה שהשכל שלך ילך קדימה ואחרי השכל אתה תלך, וברוחניות זה אף פעם לא ילך ככה, אלא תלך באמונה, תשפיע ללא שכל [ושיקולים] שכך או אחרת כדאי לי יותר לעשות. ואז, כשאתה מבצע את המלצות המקובלים בהשפעה, תקבל שכל ורגש רוחניים. כאן זה עובד בצורה הפוכה.
ולכן כל השיטות שאתה רוצה למשוך לכאן מהפילוסופיה, מהמדע, מכל דבר, ואתה צודק, אני מבין אותך, אבל כולן לפי השכל הגשמי וברוחניות זה לא יעבוד. ברוחניות עובד רק דבר אחד, אני שומע מה הם אומרים וכמה שאני מסוגל לבצע, לפי זה אני מתחיל להבין ולהרגיש, זה פשוט נפתח לפניי. ולא שהשכל והרגש שלי הולכים לפני הפעולה שלי ולפני הידיעה, ההשגה שלי. תחשוב, עוד נדבר על זה. אתה צודק, אתה שואל נכון וזה נותן לי אפשרות גם להסביר. זה לא הולך בצורה גשמית.
בצורה גשמית למדנו הרבה במשך ההיסטוריה, ההתפתחות שלנו, אם לא ההורים, אם לא המורים שלנו, איך היינו מתפתחים? האנושות צוברת וצוברת מתוך הניסיון שלה, לא בשכל, אלא מתוך הניסיון. לכן כתוב בתורה "אין חכם כבעל ניסיון". רק מתוך הניסיון. אתה יכול להביא לי כאן, לא חשוב איזה חכמים, אם הם לא התנסו, אם הם לא עברו את מה שהם רוצים ללמד אותי אני לא שומע אותם, כמה חכמים כאלה יש לנו שמדברים על העולם הרוחני? אם הם לא נמצאים בזה, אם הם לא עברו את השלבים האלה, אז אין לי מה לשמוע אותם. כי על מה הם מדברים? על שיטות פילוסופיות, על התיאוריות שלהם? אנחנו רואים בעיניים שלנו, בעולם הזה, עד כמה יום יום השיטות והתיאוריות האלה נופלות בעינינו. רק מה שאנחנו מגלים, כמו שכתוב "אין לדיין אלא מה שעיניו רואות". רואות ממש, זאת אומרת בכלים דקבלה שאנחנו בודקים, או בכלים לקבל על מנת לקבל, או שאלו כלים לקבל בעל מנת להשפיע, אבל בכלים שלנו. אז אנחנו יכולים להגיד. ולכן כשאנחנו הולכים ברוחניות, עוד לפני שאנחנו עושים איזה צעד, אין לנו שום אפשרות ללכת קדימה אלא רק באמונה למעלה מהדעת. זה העיקרון.
קריין: אנחנו בנושא של "טענות העם למשה", 162.
"בזמן שמשה בא לעם ישראל, ודיבר לבחינת פרעה של כל אחד ואחד, היינו להרצון לקבל שיש בלבם. ואמר להם, שהוא רוצה, שבחינת פרעה שלהם לא תשלוט על בחינת ישראל שלהם, אלא שיתן לעבוד לשם שמים ולא תועלת הגוף. כששמע הפרעה של העם, מה שמשה אומר להם, שיעבדו רק לשם שמים, אז הבינו מה זה להשפיע ולא לקבל, תיכף נחלשו מהעבודה. כי הגוף היה מתנגד עם כל כוחו, שלא יעשו שום פעולה של קדושה.
היינו אפילו שלא לשמה נעשה עכשיו קשה להם לעשות. כי מטרם שבא משה, היה להם כח לעבודה, מטעם שעוד לא ידעו מה זה לשם שמים. אבל בזמן שבא משה, והסביר להם, מה זה להשפיע ולא לקבל כלום, אז התחיל הפרעה של כל אחד ואחד לשאול שאלות:
א. כמו שכתוב, שפרעה שאל "מי ה', אשר אשמע בקולו",
ב. ואח"כ באה שאלת הרשע, ששאל "מה העבודה הזאת לכם"."
(הרב"ש. מאמר 15 "מהו, שמטרם שנפל השר המצרי, לא נענו בצעקתם, בעבודה" 1990)
את שתי השאלות האלה אנחנו בדרך כלל מרגישים בנו בזמן הירידה, הנפילה, כשאנחנו לא נמצאים בהתפעלות רוחנית. אבל העיקר, ממה הם קיבלו חולשה בעבודה שלהם? מזה שמשה בא והסביר להם מה זה נקרא "אמונה למעלה מהדעת". מה זה נקרא באמת "פעולה רוחנית". איך אנחנו יכולים להתקדם ברוחניות. רק על ידי הכוח העליון, שאנחנו מבקשים, דורשים, מתפללים שתהיה לנו אפשרות לעשות פעולה למעלה מהאגו שלנו, ואז אנחנו רואים עד כמה אנחנו נמצאים אך ורק בתוך האגו שלנו, ואנחנו גם מרגישים את הגבול, עד כאן האגו שלנו ובמה שמחוצה לו, אין לנו שום אחיזה. אנחנו לא מבינים, לא מרגישים. זה איזה תהום. מקום ריק, חשוך, ואנחנו לא מסוגלים. שם מתחילה הרוחניות, העולם העליון, אבל אין לנו שום אפשרות לאחוז בו, במשהו לתפוס אותו. ואז "וייאנחו בני ישראל מהעבודה.".
שאלה: אתה יכול להסביר בבקשה, איך אפשר לקשר לשמה ולא לשמה עם ערבות?
לא. זה עדיין קשה. אני אגיד לך רק ש"לשמה" זה נקרא אך ורק לשם הזולת, שאנחנו לא מסוגלים לעשות, אלא אם כן פועל עלינו האור העליון, תכונת הבורא, כוח ההשפעה מלמעלה. ואז אני יכול לבצע, או במחשבה, או בפעולה, או בשניהם את פעולת הנתינה, שזה נקרא "לשמה". רק במידה שפועל עליי כוח השפעה מלמעלה.
לא לשמה זה הפוך, זה מטעם האגו שלי, אני רואה כמו תינוק שרוצה הכול לתפוס ולמשוך לעצמו, או כבר כמו ילד יותר גדול שמבין שאם הוא נותן לשני אז גם הוא יכול לקחת מהשני. ואז בצורה כזאת, זה נקרא "מקח וממכר", "קח ותן", הוא מרוויח יותר, כי יש לו גם את המשחקים של השני. כך גם אנחנו עובדים. אבל לא לחשוב שזו צורת ההשפעה שאנחנו כאלה אדיבים זה לזה, אלא זו צורת קבלה בצורה נסתרת כזאת. אנחנו אדיבים, כאילו אוהבים, כאילו נהנים מהשני, רוצים לעזור לשני, אבל זה נקרא "כל חסד דעבדין לגרמייהו עבדין", זאת אומרת, כל פעולת השפעה שעושים הם עושים בעצם לטובת עצמם. זה בינתיים הטבע שלנו. על כל היתר עוד נדבר.
שאלה: משה בתוכנו מכוון לעבודה למען הבורא. זה מובן בתוך העבודה בעשירייה. אבל איך לכוון אותם הרצונות הבסיסיים, כמו אוכל, מין, משפחה לאותו כיוון? האם יש מצב לכוון את הרצונות הארציים שלנו לעל מנת להשפיע גם כן או שזה לא קשור?
את כל הפעולות הרוחניות אנחנו צריכים לבצע בקשר בינינו בעשירייה. כי כל הפעולות הרוחניות, זה נקרא מחוצה לאדם ולכן הן בתוך עשירייה. זה מה שאני יכול להגיד. כל הרצונות שלנו, חוץ מהחיבור שלנו בקבוצה, בוא נגיד חוץ מרצונות סוציאליים, אם אפשר כך להגיד, כל היתר, שייכים לדרגת בהמה, ואנחנו צריכים לבצע אותם כך שהם לא יפריעו לנו בחיבור בינינו. אבל כל הכיוון הוא אך ורק לפי החיבור בינינו, על זה מדברת כל התורה.
שאלה: איך אנחנו יכולים להפוך את חוסר הכרת התודה הזאת שבנו, להשפעה?
רק על ידי העבודה שלנו בקבוצה, זה נקרא "איש את רעהו יעזורו". שאנחנו נזכיר זה לזה מה צריך לעשות ונתייחס בצורה רצינית למה שכל אחד אומר. אני יודע שיש הרבה מקרים, שאם אני לא מכין את עצמי נכון ולא לוחץ על עצמי, אני מתייחס למה שאומרים בקבוצה כדברים שטחיים. ואם אני מתייחס נכון בהכנה, למה שאומרים החברים בעשירייה, אז אני מתייחס למה שהם אומרים כאילו שמשה מדבר מהבורא ומספר לי מה צריך לעשות.
הכול תלוי עד כמה אני מכין את עצמי בצורה רצינית להתייחס למה שקורה בתוך העשירייה שלי. כך צריך להיות. וזה לא עניין שאנחנו מדברים יותר או פחות, בינינו בעשירייה, אלא חשוב אך ורק כמה אני מכין את עצמי מראש, לפגישה שלנו בעשירייה, לשמוע, להקשיב, לדברי חברים.
שאלה: אנחנו כל הזמן אומרים שאין עוד מלבדו, במצב הזה שאין עוד מלבדו מי הוא המקבל ומי הוא הנותן?
"אין עוד מלבדו" זה שהכול בא מהבורא, שהוא מנהל את כל מה שקורה בי, עם התכונות שלנו, רצונות שלנו, כל מה שקורה בנו. את כל ההכנות מתוך הגוף שלי הגשמי ומתוך הגוף שלי הרוחני הוא מסדר, ואחר כך הוא משפיע על זה בכל מיני צורות נוספות, זה יכול להיות דרך הקבוצה, דרך הלימוד, דרך העולם. ואני צריך לראות את כל הדברים האלה שהם באים אך ורק מאין עוד מלבדו.
עכשיו השאלה היא, איך אני מקבל את הדברים האלה? יוצא שקודם כל אני צריך לקבל אותו שאין עוד מלבדו ורק הוא משפיע עליי. ואני משייך את כל הפעולות, כל המחשבות, כל הרצונות וכל מה שקורה לי, אני משייך את זה אליו.
כמו שנגיד שאני איזה מין מכשיר, שאת המכשיר הזה הוא עכשיו עיצב, אסף, ומפעיל את המכשיר הזה. והמכשיר הזה מתחיל להרגיש מה שהבורא שלו עיצב, במה הוא מייצב אותו, במה שהוא נותן לו הרגשה והבנה. אז קודם כל כך כך אני צריך לראות את עצמי, לכייל את עצמי, בצורה נכונה כלפי הבורא שלי.
שאלה: בתורה כתוב שפרעה אחד מחליף פרעה אחר "ויקום מלך חדש במצרים", מה ההבדל בינהם?
זה הכול תלוי ברצון של האדם. אם קודם היה האדם רואה את פרעה שזה פרעה טוב, נותן לו הכול, מה קורה עכשיו? השתנה הרצון שבאדם והוא רואה עכשיו שמה שהוא מקבל מפרעה זה לא טוב, והכול משתנה.
עכשיו השאלה היא, השתנה האדם או השתנה פרעה? אז נראה לנו שהשתנה פרעה, ובאמת פרעה זה אותו פרעה, אותו כוח עליון, אבל האדם השתנה ועכשיו הוא מגלה בהתנהגות פרעה דרגה אחרת.
נגיד כמו ההורים שלנו כלפינו. אני זוכר שאני הרגשתי מההורים שלי אהבה, יחס יפה וטוב בלבד. ואחר כך פתאום זה התחיל להשתנות, הם התחילו לדרוש ממני יותר ויותר דברים. ואני לא יודע מה [קרה], אני רוצה להיות קטן, להמשיך להיות קטן, מפונק, לא, הם דורשים תעשה ככה ואתה צריך לעשות ככה, אתה צריך ללכת לבית ספר ואתה צריך ללמוד. אני לא רוצה, אני רוצה להישאר קטן, לא, אתה כבר לא קטן, אתה חייב להתנהג בצורה חדשה.
זה נקרא שקם מלך חדש על האנשים, על אלו שמרגישים שהם רוצים לצאת מהשליטה שלו. שעם המלך החדש אני לא מסכים, הוא דורש ממני שאני אהיה בהשפעה ואני לא רוצה. מה לעשות? ומה קורה אז? אז פרעה החדש הזה הוא יותר קרוב לבורא, והוא יותר מגלה לי מה אני צריך להיות. זה נקרא "שקם מלך חדש במצרים". ואז מאין ברירה, הוא בהתנהגות שלו איתי מגרש אותי ממצרים, מעל מנת לקבל, הוא עושה את העבודה של הבורא. פרעה הוא דווקא קרב, כמו שכתוב, את בני ישראל לאבינו שבשמיים, וכך אנחנו מתקדמים. לאט לאט אנחנו נבין את העקרונות האלה, הם יעברו עלינו וכך אנחנו נתקדם.
אבל מה שקורה כשמתגלה הטבע החדש הזה, אז אפילו שהיינו יכולים קודם לעשות חיבור בינינו, השפעה בינינו, גם את זה קשה לנו לבצע. כי פעם עבור פעולות החיבור, עבור פעולות השפעה, הגוף שלנו בתת הכרה היה מרגיש מילוי, שכדאי לו, הוא מתקדם, הוא בונה לעצמו סביבה חדשה, אווירה חדשה.
ועכשיו אנחנו לא מרגישים שזה טוב, והעבודה נעשתה לנו קשה. אפילו אותן הפעולות שקודם היינו יכולים לבצע בקלות, עכשיו אנחנו לא יכולים לבצע. זה מה שהוא כותב באמצע פסקה 162, "היינו אפילו שלא לשמה נעשה עכשיו קשה להם לעשות". מה לעשות? אבל ככה נעבור את זה ונלמד על עצמינו.
שאלה: איך לא להתבלבל, איך לא ליפול לאשליות של השפעה, כאילו אני משפיע, איך בפועל באמת, בעשירייה, בחיבור, להבין איפה פרעה, איפה הבורא, איפה ההשפעה, איפה הקבלה?
אתה שואל נכון, אבל זה הכול מגיע מתוך הניסיון. מתוך הניסיון אתה תתחיל לגלות איפה כל ההבחנות האלה, איך הן דומות או מנוגדות זו לזו, אתה תקבל את זה מתוך הניסיון.
שאלה: כל העולם נמצא אמנם בקבלה ובעצם כל הטכנולוגיה והכול מחבר בינינו, איך זה יכול להיות שעד עכשיו כולם עדיין נלחמים על שליטה?
כן זה נכון, הכול נמצא בשליטת הרצון לקבל.
שאלה: לפי הטקסט, גם בתוך עם ישראל יש את פרעה וגם את תכונת ישראל. האם יש הבדל בין עם ישראל לבין תכונת ישראל, איך לברר?
"עם ישראל" זה נקרא אלו האנשים שיש להם רצון לקבל, ויחד עם זה יש להם בתוך הרצון לקבל נטייה לגילוי הבורא, והנטייה הזאת היא נקראת "ישראל". חוץ מהנטייה הזאת אין שום הבדל בין עם ישראל ויתר העמים, אלא רק לפי הנקודה שבלב שהיא מושכת אותם לגילוי הבורא, וזהו, זה ההבדל.
ויש חוץ מזה, חוץ מעם ישראל, יש את יתר העמים זה כל האנושות נגיד, לא חשוב כמה. שכל אחד שאין לו שום נטייה לגילוי הבורא הוא נקרא "עם" סתם, ואלו שיש להם נטייה לבורא נקראים "עם ישר-אל", ישראל. כך אנחנו מחלקים לפי הצורה הרוחנית את כל בני העולם, כל האנושות.
שאלה: בשכל כבר מבינים מה זאת השאלה הזאת ומה העבודה הזאת, אבל בהרגשה אין הנאה.
בהרגשה אתה תתחיל לעבוד על זה ואז אתה תשיג. אין לי שום אפשרות להסביר לך בהרגשה. הרגשה, זה הכול תלוי באדם עצמו עד כמה שהוא נותן מאמץ.
תלמיד: למאמץ הזה צריך כוח, הנאה. למה לא נותנים הנאה בתוך ההשפעה, בפעולת השפעה במקצת כדי לתפוס את האדם?
כדי שאתה לא תרוץ אחרי ההנאה. זה נקרא שהגנב רץ לפני כולם וצועק "תתפסו את הגנב". תחשוב, אתה צריך לקרוא הרבה, אתה נמצא אצלינו כבר זמן מה אבל לא מרגישים שאתה מתמלא עם מה שאנחנו לומדים, יש לך טענות כמו בכיתה א'.
שאלה: במערכת הזו שתיארת שכל התכונות האלה נמצאות בתוכי, מה אני עושה? ההתרשמות היא שכאילו אני איזה מסך כזה כמו במחשב, שאני עכשיו מסתכל עליו ומתחלפות עליו כל הזמן תמונות, ואני כל הזמן מברר מה התמונות האלה. אני מסביר שזה הכול הבורא, ואת הכול דרך העשירייה אני צריך לקשור לבורא. זאת ההתרשמות שלי מהקטעים האלה. האם זה מה שמנסים להסביר לנו, או בכלל מה אנחנו צריכים לעשות?
אתה תמשיך ותראה מה מנסים להסביר לך.
שאלה: האדם צריך תענוג בשביל לחיות. מאיפה הוא ייקח תענוג אם ההגעה של משה מוציאה מאיתנו קבלה של תענוגים?
מכלום. לכן כתוב "ויאנחו בני ישראל מהעבודה". לכן אין ממה לחיות ולכן הם בוכים וצועקים, ממה אנחנו נחיה? זה יותר גרוע ממוות, חיים כאלו שלא יהיה לנו בשביל מה לחיות, שאנחנו לא יכולים למלא את עצמנו. אנחנו נעשים ממש עצבניים, ריקים ללא תקווה, ללא כלום. קודם היה לנו העולם הזה ועוד תקווה לעולם הבא ואנחנו הלכנו לקראת זה מיום ליום, עכשיו שהסברת לנו שהעולם הבא זה הכול רק על מנת להשפיע למעלה מהדעת אז הוצאת מאיתנו את כל הכוח הזה, כל הדרייב (drive) הזה, כל ההשתוקקות להשיג את העולם הרוחני.
מה זה העולם הרוחני? שהכול נצטרך לתת, לתת, לתת? מיהו המשוגע שישתוקק לזה? ואיך דורשים מאיתנו להגיע מצורת הקבלה לצורת ההשפעה? איך יכול להיות? לכן כאן אנחנו צריכים להבין את העיקרון הפנימי הזה, מאוד מאוד עדין ודק, שאנחנו ממשיכים כדי להבין מה שם כאן הבורא כאיזה מעבר על פני התהום הזה בין שני העולמות.
קריין: 163
"מדוע כשמשה בא בשליחות ה', נעשה המצב אצלם יותר גרוע. והטעם, שזה לא נקרא, שהם נעשו יותר גרועים. אלא ע"י זה שמשה נתן להבין, מהו שצריכים לעבוד לשם שמים, כמו שכתוב "מאז באתי לפרעה לדבר בשמך", היינו שצריכים לעבוד לשם שמים, ובחינת פרעה צריכה לרדת משליטתה, אז היה מקום לגילוי הרע.
נמצא, שעל ידי מה שמשה הסביר להם את ענין לשם שמים, הם התקדמו בעבודה והגיעו לדרגת האמת, לדעת, איך הרע שולט עליהם. מה שאין כן לפני ביאת משה אליהם בשליחות ה', הם עוד לא ראו את האמת, איך שהם רחוקים מה'. נמצא, הגם במעשה הם נעשו יותר גרועים, אולם בבחינת האמת הם התקדמו, שרק עתה יש להם כלים, שה' ימלא אותם עם העזרה שלו, כמו שאמרו חז"ל "הבא לטהר מסייעין אותו"."
(הרב"ש. מאמר 15 "מהו, שמטרם שנפל השר המצרי, לא נענו בצעקתם, בעבודה" 1990)
זאת אומרת, למרות שאנחנו פחות מבינים, פחות מרגישים, יותר מבולבלים, אבל אנחנו מתקרבים. זה מה שהוא אומר, אנחנו מתקרבים. נעשה יותר ויותר גילוי הרע ואנחנו בזה יותר ויותר מתקרבים לבורא, ולכן ההתקדמות היא נכונה. לא לפי ההרגשה שלנו שאנחנו מלאים, בהרגשה שלנו שאנחנו ריקים ומבולבלים, זה נכון, אבל יחד עם זה כך אנחנו מתקדמים. זו בכל זאת התקדמות.
התקדמות בזה שריקניים, התקדמות בזה שלא מבינים, לא מרגישים, התקדמות שאנחנו רחוקים מהבורא, אבל ההרגשה הזאת שרחוקים היא דווקא הרגשה טובה כי היא נותנת לנו יסוד להתקדמות. זה מה שרב"ש אומר, "נמצא, שהגם במעשה נעשים יותר גרועים," מרגישים שהם עצמם רחוקים ולא יכולים להיות קרובים לבורא לפי המעשה "אלא בבחינת האמת הם התקדמו, שרק עתה יש להם כלים, שה' ימלא אותם עם העזרה שלו, כמו שכתוב "הבא לטהר מסייעין אותו".""1.
שאלה: כשאנחנו מתחילים לקרוא ספרים, מגיעים לשיעורים, אז מתברר כמה אנחנו רחוקים מהרגשת הבורא. ומקובלים כותבים ש"הבא לטהר מסייעין אותו". אבל הם לא כותבים למי שבא עוזרים לו, אלא מי שבא לטהר דווקא. אז השאלה היא מה צריך לשנות בעצמך כדי להגיע להיטהר ולא סתם לבוא?
צריכים להעמיד את עצמו במצב שהבורא יעבוד עליך. זאת אומרת, להכניס את עצמו לעשירייה ולהתבטל כלפי העשירייה בכמה שאפשר לפי מה שהמקובלים מייעצים לנו. לא שנדמה לנו לפי השכל שלנו מה שלימדו אותנו בית ספר או משהו, אלא לפי מה שהמקובלים אומרים לנו איך אנחנו צריכים להתכלל בעשירייה. אם אנחנו עושים את זה, כבר בזה אנחנו מקיימים את רוב העבודה הרוחנית שלנו, וכל היתר, אנחנו שמים את עצמנו במצב שהבורא ישפיע עלינו.
שאלה: על כל אחד מחברי העשירייה יש את התפקיד להתקדם עם העשירייה. כיצד נוכל לנטרל את המכשולים שאנחנו עוברים בגשמיות? האם זה פרעה או דרך המדבר? האם זה מצב כללי של העשירייה או תפיסה חלקית של איך אנחנו מתקדמים ברוחניות?
אני אפילו לא יכול להגיד לך בדיוק. יש כל מיני אפשרויות שאנחנו צריכים לעבור אותן. בעיקר אנחנו בודקים אותן, שיהיו תמיד בהתחזקות הקשר שלנו עם החברים. שם זו הבדיקה, האם אנחנו מתקרבים יותר, מתייצבים יותר לתוך העשירייה, ואם כן, אז אנחנו מתקדמים נכון.
שאלה: נאמר שהרוחניות היא גילוי הבורא לנבראים בעולם הזה. שאלתי היא, למה אנחנו רוצים לשמר את העולם הזה כשאנחנו משיגים את הרוחניות? מה המטרה של העולם הזה אם כבר נשיג את הרוחניות?
כל העולמות שאנחנו מרגישים הם נמצאים בנו ולכן אנחנו צריכים לשמור על כל הצורה הזאת, על כל הכלי הזה הכללי שמחולק לכל העולמות, כולל העולם הזה הגשמי. ואנחנו רוצים בכל העולמות האלה שישרה רק כוח עליון שאין עוד מלבדו. ולכן עלינו להתכלל עם כל העולמות ולא לזלזל בשום דבר, אלא יש ודאי גרדציה, חלוקה מה יותר חשוב ופחות חשוב, אבל בכל זאת אנחנו צריכים להתקיים בכל העולמות.
וגם העולם הזה הוא עולם חשוב מפני שדווקא מתוכו אנחנו משיגים את פסגת ההתפתחות שלנו, עוד נדבר על זה, אתם תראו. מקובלים לא רוצים להתפטר מהעולם הזה ולצאת ממנו, הם חושבים כמה שיותר ויותר לחיות בעולם הזה גם, כי יש יכולת לתקן את העולם התחתון ודווקא על ידו לתקן את הדברים בעולם העליון.
שאלה: לפני שמשה הגיע אל העם ואמר להם שהם לא עובדים כמו שצריך, הם היו בלא לשמה, האם הם חשבו אז שהם עושים נחת רוח לבורא?
ודאי שכן, אדם חושב על זה, מהרגע הראשון שהוא שומע שצריכים לעשות, הוא חושב שעל ידי זה הוא עושה. ובאמת הוא עושה, כמו ילד קטן.
תלמיד: אז נשארה להם אותה המטרה שמשה הביא להם רק התפיסה שלהם השתנתה לגביה?
כן.
שאלה: איך אתה ממליץ לעבוד עם הפסוקים האלה? יש חברים שאומרים שאין מה לדבר על הפסוקים, רק לקרוא אותם וזהו.
אולי הם יותר חכמים, אני לא יודע. אם רק לקרוא, אז תקראו אותם וזהו, גם אני לא צריך לעבור עליהם לפניכם. אני לא יודע מיהו החכם כך לדבר. אנחנו צריכים לקרוא אותם ולהשתדל להסביר כל אחד לשני, כך אנחנו יותר נבין זה את זה ובזה אנחנו נמלא את הזמנים שלנו כמה שיותר. לפעמים ישנם מצבים כאלו שלא צריכים לדבר בינינו, ככה לתת לכל אחד ואחד יותר ויותר להרגיש מי הוא ומה הוא, אבל בעצם העבודה שלנו היא דווקא על ידי דברי תורה להתחבר בינינו.
שאלה: נראה שלפי טבע האדם, הוא רוצה תמיד להשאיר פתח מילוט וכל עוד יש פתח כזה לא ניתן להשיג את תכונת משה. האם המוכנות הרגשית לוותר על פתחי המילוט מגיעה או שההרגשה הזאת של חוסר מוכנות תמיד תהיה?
לא. אדם צריך לוותר על הכול. זה מה שאנחנו לומדים.
שאלה: אתה אומר שאנשים לא ירגישו עוד תענוג בעולם הזה, ושבשביל הצעירים הסמארטפון הוא כל עולמם. למה המדינות ממשיכות לרדוף אחרי כוח כבוד ושליטה?
הרצון לקבל שלהם מחייב אותם. ולכן כל הבעיות של הממשלות, איך הם יספקו לרצון לקבל של האנשים כל אחד במדינה שלו או איכשהו, כדי שאנשים יתעסקו לפי הרצון לקבל שלהם בלבד, שם בפנים ישקיעו את עצמם וזהו.
שאלה: שאלה מחבר, באופן קבוע בעבודה שלנו אנחנו מגיעים להתרוקנות והיעדר כוחות. בדרך כלל אנחנו מתייחסים לזה כאל גילוי של דרגת עביות חדשה וגדילה של הרצון לקבל, ואילו עכשיו אנחנו לומדים שהעדר הכוחות קשור לכך שמגיע משה. האם המצבים האלה שונים זה מזה או שזה אותו המצב?
אני לא יכול להסביר. הוא צריך להתחיל לעבור על זה ואז יבין.
שאלה: כתוב בקטע 163 "הגם במעשה הם נעשו יותר גרועים, אולם בבחינת האמת הם התקדמו". למה הכוונה שבמעשה הם נעשו יותר גרועים?
הם מרגישים שהם כולם פועלים מתוך הרצון לקבל שלהם האגואיסטי. אבל לפי זה שהם מבינים את זה ורוצים להתעלות למעלה מזה, אז טיב הפעולה שלהם הוא יותר גבוה.
שאלה: מה משתנה ברצון לקבל שמתייחס לחיסרון שבו כהכרת הרע?
זה שהוא מתחיל להרגיש כמה הרצון שלו הוא הפוך מרצון הבורא, אז הוא מתחיל לדאוג לטיב הרצון שבו. לא לגודל הרצון אלא לטיב הרצון. כי סך הכול מה שאנחנו צריכים להיות בעל מנת להשפיע, זה יכול להיות קצת, אבל בזה אנחנו משנים את כל העולמות.
קריין: 164.
"יש לפרש את הטענות שהיה להם אל משה, אשר אמרו, ירא וישפוט, פירושו, שהיה מריבים משה, היות שמשה אמר להם שיאמינו בה', אז הם יצאו משליטת הגוף, אשר בהגוף שולט פרעה מלך מצרים, שהוא מיצר להקדושה, והם התחילו בעבודת מוחא וליבא, וראו שהגוף שהוא בחינת פרעה, התחיל לשלוט עליהם, היינו שכל מה שהם רוצים לעשות בעבודת ה', הגוף מתנגד ביותר. אשר מטרם שהתחילו ללכת בדרך של משה, היה להם כוחות בעבודה, ועכשיו כל מה שהם עושים, הגוף ממאס בזה, וזה שכתוב אל משה, "אשר הבאשתם את ריחנו בעיני פרעה", כלומר הגוף שלנו ממאס את הרוח שלנו בעבודת ה', מזמן שהתחלנו בדרך דלהשפיע."
(הרב"ש. מאמר 14 "הקשר בין פסח, מצה ומרור" 1987)
זה איזה מין הכרת הרע, שעכשיו הם מבינים עד כמה הם לא יכולים לסבול את העבודה הזאת, בגלל שהיא שייכת דווקא לבורא בעל מנת להשפיע בדרך ה'.
קריין: שוב
"יש לפרש את הטענות שהיה להם אל משה, אשר אמרו, ירא וישפוט, פירושו, שהיה מריבים משה, היות שמשה אמר להם שיאמינו בה', אז הם יצאו משליטת הגוף, אשר בהגוף שולט פרעה מלך מצרים, שהוא מיצר להקדושה, והם התחילו בעבודת מוחא וליבא, וראו שהגוף שהוא בחינת פרעה, התחיל לשלוט עליהם, היינו שכל מה שהם רוצים לעשות בעבודת ה', הגוף מתנגד ביותר. אשר מטרם שהתחילו ללכת בדרך של משה, היה להם כוחות בעבודה, ועכשיו כל מה שהם עושים, הגוף ממאס בזה, וזה שכתוב אל משה, "אשר הבאשתם את ריחנו בעיני פרעה", כלומר הגוף שלנו ממאס את הרוח שלנו בעבודת ה', מזמן שהתחלנו בדרך דלהשפיע."
(הרב"ש. מאמר 14 "הקשר בין פסח, מצה ומרור" 1987)
אנחנו צריכים לעשות בזה משהו, כי אם אנחנו מתקרבים באמת להכרעה הזאת, מה זה באמת עבודה רוחנית ועד כמה היא על מנת להשפיע, אנחנו לפי זה נרגיש עד כמה אנחנו לא רוצים להיות בזה. ואז מה יהיה לנו? או שאנחנו נברח מעבודה הזאת לכל מיני שבילים אחרים ששם הכול פחות או יותר בעל מנת לקבל, שאנחנו נוכל לספק לעצמנו איזה מילויים, ואז העבודה שלנו לא תהיה אמיתית, אבל היא לא תהיה קשה, במידה הזאת היא לא תהיה קשה. או שאנחנו נצטרך לעשות משהו, שאנחנו אפילו שנמאס לנו להיות בעבודת ה', אבל אנחנו על ידי חיבור בינינו יכולים להזמין מאור המחזיר למוטב, ואז להיות כך בהתנגדות לחיבור ובהתחברות למעלה מזה, ודרישה לבורא שיחזק אותנו ויקיים חיבור בינינו. וכך אנחנו נבנה את הכלי הרוחני בדרגה יותר למעלה מהכלי של העולם הזה, ונגיע לגילוי הבורא בזמן הזה שאנחנו נמצאים עדיין כאן בחיים, בעולם הזה.
שאלה: רב"ש כותב על כל צעד שאנחנו צריכים לעבור, זאת אומרת שאין הפתעות. היא האם כל העבודה שלנו היא להגיע להרגשה, להרגיש כל צעד וצעד?
כן, כך אנחנו צריכים להתקדם. אנחנו צריכים להבין שמה שכותב רב"ש, בזמנים הקודמים לרב"ש המקובלים לא היו צריכים לקבל הסברים כל כך גדולים, כי הרצון לקבל לא היה עד כדי כך עמוק ומפורד. מה שאין כן, עכשיו זה אחרת, אנחנו מאוד חלשים, אנחנו מאוד אגואיסטיים, אנחנו מאוד מוגבלים, הייתי אומר.
ואז יוצא שמה לעשות, אנחנו צריכים הרבה תומכים, הרבה דיבורים. קודם היה מספיק להגיד לאדם כמה מילים והוא היה כבר תופס איפה נמצאת אותה דלת כניסה לעולם הרוחני, ובאיזה תנאים הוא פותח אותה ואיך הוא עובר, וכן הלאה. היום אתה צריך ללעוס, אתה צריך לקחת אדם ביד ולעבור איתו את כל הדרך. ככה העבודה.
אין מה לעשות, מצד אחד אותם דורות אחרונים היו מאוד מגושמים, מאוד כבדים, אגואיסטיים, ולכן העבודה איתם היתה כך. אבל מצד שני אנחנו דווקא עושים בזה עבודה גדולה, ועל ידי העבודה שלנו כל הדורות הקודמים לנו, כולם עולים מעלה מעלה.
שאלה: איך לחבר נכון בין רצון גשמי לבין רצון רוחני?
ששניהם יעבדו בעל מנת להשפיע, החיבור זה רק בכוונה. לא חשוב באיזה רצון אתה משתמש, העיקר בכוונה על מנת להשפיע.
שאלה: איזה פעולות עלינו לעשות כדי לחזק את תכונת ההשפעה כשהגוף מתנגד לה?
פעולות חיבור בינינו ותפילה לבורא מתוך החיבור שלנו. כי צריך להיות לנו ברור, ואם לא מראש ברור לנו, אנחנו נראה את זה לפי הניסיון שלנו, שאנחנו לא מסוגלים לכלום. שכל ההצלחה שלנו תלויה רק בבורא וכל ההצלחה שלנו תלויה רק בפניה לבורא, שאנחנו פונים אליו ודורשים ממנו. זו הפעולה היחידה שמביאה אותנו להצלחה.
שאלה: כתוב, "אשר הבאשתם את ריחנו בעיני פרעה", כלומר הגוף שלנו ממאס את הרוח שלנו בעבודת ה', מזמן שהתחלנו בדרך דלהשפיע." ואז, תעבוד ב"ליבא ומוחא". אתה יכול קצת לפתוח מה זה אומר?
בכל הכוחות שיש לך זה נקרא ב"ליבא ומוחא", אין לנו יותר משני כוחות, כוח המוח וכוח הלב, רצון ומחשבה.
תלמיד: למה הגוף ממאס את הרוח שלנו בעבודת ה'? למה אנחנו לא רוצים להשפיע, ומה אנחנו עושים פה אם אנחנו לא רוצים?
אנחנו לא רוצים כי זה הטבע שלנו. הטבע שלנו זה רק לרצות למלאות את עצמנו, לקבל. ואתה אומר לי, שאני צריך למלאות את האחרים שמצידנו זה נקרא להשפיע. מה אני משוגע? אני לא מסוגל לזה. אפילו אם הייתי שומע בקולך, אני לא מסוגל. ראית פעם שאומרים לילד אחד, תן את הצעצוע שלך לילד השני? האם הוא נותן או לא? בחיים שלו הוא לא ייתן, כלום. איך יכול להיות שהוא ייתן? אתה יכול לראות מה זה צורת הרצון לקבל שיש באדם.
תלמיד: זאת אומרת, יש אצלנו שני כוחות אצלנו שנלחמים אחד בשני. צד אחד בא אומר "נלך לשיעור בוקר, נהיה עם הרב לייטמן", והצד שני מרחיק אותנו מכל הסיפור הזה.
ודאי, וזה נעשה ככה בכוונה כדי שאתה תתחזק. שאתה עד כדי כך תתחזק, שאם לא תתפלל לבורא לא תוכל לקום.
תלמיד: עד כדי כך שהוא מייאש אותנו מזה?
כן, "ויאנחו בני ישראל מהעבודה ותעל שועתם אל האלוקים".
תלמיד: אם כך, מה בעצם העבודה שלנו פה?
העבודה שלנו רק לבקש מהבורא, להיות תלויים בו.
תלמיד: מה עם החברים?
דרך החברים, אבל ודאי שלהיות תלויים בו.
תלמיד: הביטול שלנו משחק בקבוצה?
בטח, במידה הזאת, כמו שאתה מתייחס לקבוצה כך אתה מתייחס לבורא.
תלמיד: אני מתבטל גם מול הבורא?
זה אותו דבר, בינתיים זה נראה לך שונה.
יופי. אבל אתה בסדר, אתה מתקדם, אני דווקא רואה שככה מפעם לפעם אתה מתקדם, בלי עין הרע.
שאלה: איך אנחנו יכולים להסכים שהגוף יקבל את העבודה בהשפעה ביותר קלות בלי שנאבד את הדרך?
רק בקבוצה. אם אתה רוצה לעשות עבודה מהר ונכון וקל, זה רק בקבוצה וכמה שהקבוצה תעבוד איתך יחד. אין ברירה, לכן רב"ש מיד כתב את המאמרים שלו על החיבור בקבוצה, ואנחנו צריכים להכניע את הראש ולעשות כך. בדרך כלל אנשים שיש להם נשמה כבדה, גבוהה, רצון לקבל גדול, גבוה, הם לא כל כך מבינים, מרגישים את זה, קשה להם. ככה זה.
שאלה: כל הקטעים שקראנו הם בעצם מתארים איזה מצב נתון, הם לא נותנים לנו עצות או הסברים מה צריך לעשות ואיך לעבוד. איך אנחנו עובדים עם קטעים כאלה שהם רק מתארים מצב כלשהו ולא נותנים עצות?
הם לא נותנים עצות? אני לא מבין.
תלמיד: כן, מספרים על מצב כלשהו, נתון, שמשה מגיע ואז איך הרצון לקבל מגיב. אבל הוא לא אומר לנו, שאם קורה א' תעשו ב', אלא פשוט מתאר לנו מצב כלשהו שאנחנו עוברים.
אבל אם משה מגיע, זה נקרא מצב א', ואם תעשו על פני זה משהו, זה נקרא ב'.
תלמיד: אני מצטער, אני לא רואה איזו תגובה שלנו מגיעה, אני רק רואה תגובה טבעית של הרצון לקבל שהוא מתאר שם.
על מה אתה שואל, על קטע 164?
תלמיד: גם על קטע 164 ועל כל הקטעים שקראנו היום.
אני לא יודע. למה בחרנו בקטעים האלו? כי הם ממש קטעים של הדרכה מעשית שאנחנו צריכים לממש אותם בעשירייה.
תלמיד: איך אני מממש את הקטעים האלה? נראה שהדברים קורים מעצמם.
לא, שום דבר לא יקרה מעצמו, שום דבר לא קורה מעצמו. דבר עם החברים, איך אתם מממשים את הקטעים האלו. אתם מדברים עליהם אחר כך או לא?
תלמיד: כן, מדברים.
אתם מדברים איך לממש את הקטעים, על מה כל קטע וקטע מדבר?
תלמיד: אנחנו מדברים על הקטעים ולפעמיים גם איך לממש, משתדלים.
אז מה השאלה, אם אתם מדברים על זה ולומדים איך לממש את זה? בקיצור, תבררו טוב, טוב את מה שאתם עושים, כנראה שאתם בכלל לא עובדים נכון עם הקטעים האלו. כל העבודה שלנו זה לעבוד עם הקטעים.
נגיד קטע 164, "טענות שהיה להם אל משה", זה רצון לקבל שמתעורר ואומר "שהיה מריבים משה, היות שמשה אמר להם שיאמינו בה'," זאת אומרת, שכוח ההשפעה הוא השולט, השורה, ואנחנו צריכים להצטרף אליו בכל כוחנו "אז הם יצאו משליטת הגוף," אם הם יעשו כך. "אשר בהגוף שולט פרעה" מלך מצרים, שהוא מיצר להקדושה," נמצא נגד על מנת להשפיע, אהבת הזולת.
"והם התחילו בעבודת מוחא וליבא, וראו שהגוף שהוא בחינת פרעה, התחיל לשלוט עליהם," זאת אומרת, שפרעה הגביר את עצמו, הוא יגדל, כמו שהבורא אומר למשה "בא לפרעה כי אני הכבדתי את ליבו". זאת אומרת, מראש ידוע שכל פעם הרצון לקבל שלנו יהיה יותר ויותר גרוע, למה? כי הבורא עושה את זה. למה? כדי שאנחנו נתקרב ליציאה ממצרים, שלא נוכל לסבול את שליטת האגו שלנו עלינו ורק לברוח יישאר לנו.
"היינו שכל מה שהם רוצים לעשות בעבודת ה', הגוף מתנגד ביותר." כמה שהם רוצים יותר להיות קרובים להשפעה, לאהבת הזולת, לבורא, האגו גדל יותר ולא נותן להם את זה. "אשר מטרם שהתחילו ללכת בדרך של משה, היה להם כוחות בעבודה," אתם ראיתם את זה בעצמכם, הולכים, מתקדמים, הכול בסדר גמור, עכשיו נעשה יותר קשה, יותר גרוע.
"ועכשיו כל מה שהם עושים, הגוף ממאס בזה," זאת אומרת, לא רוצה להיות בהשפעה, לא רוצה לוותר למען הזולת, אלא רוצה להרגיש תגמול, סיכום של העבודה בכלים דקבלה שלו, אחרת הוא לא רואה איפה זה. אומרים לי, "אבל כל העולם הזה שלך, הכול כלי שלך, תשפיע להם וזה שלך". "אבל אני לא רואה שזה שלי. זה שאני משחרר את הכול לאוויר ומוכן לתת הכול, אבל אני צריך לראות שזה שלי, אני לא רואה", לכן העבודה נעשית יותר ויותר קשה.
"אשר מטרם שהתחילו ללכת בדרך של משה, היה להם כוחות בעבודה," כי הם הבינו שזה הכול, העולם הבא, העולם הזה, אני מרוויח שני עולמות, לא כמו כל האנשים, אני מגלה לעצמי את העולם הרוחני. "ועכשיו כל מה שהם עושים, הגוף ממאס בזה". מה זה הגוף ממאס בזה? ש"הגוף שלנו ממאס את הרוח שלנו בעבודת ה', מזמן שהתחלנו בדרך דלהשפיע."
(הרב"ש. מאמר 14 "הקשר בין פסח, מצה ומרור" 1987)
איך יכול להיות שזו הדרך הנכונה אם אנחנו לא מרגישים אותה, לא מבינים אותה, לא יודעים איך לעבוד, לא מקבלים תגובה על שום פעולה שלנו? אבל צריכים להתחיל בזה, ואם עושים, וזה הכול בהפעלה בקבוצה, זה לא שתלך ותחלק לכל האנושות כל מיני דברים, כמו תנועות של ירוקים או כל מיני אוהבים, לא, אלא הכול נגמר בעשירייה.
בואו אנחנו בעשיריות שלנו נתחיל להתייחס כל אחד לעשירייה שלו שזה הכלי של העולם הרוחני, שאת הכול אני נותן אליה, לכלי הזה, גם במחשבה, גם בכוונה, גם במעשה, כל מה שאני יכול. ובואו נראה עד כמה אני מתקדם בזה, יהיה לי קשה, אני אצטרך לעבור איזה מחסום, ואחר כך יהיה לי קל. זה שינוי בתפיסה של העולם.
שאלה: מה זה אומר שפרעה מצר את הקדושה?
שהוא מכביד מאוד את העבודה בעל מנת להשפיע, וכל פעם הוא מראה לי עד כמה זה בלתי אפשרי לעשות פעולות כאלה. כל כך רציתי לעשות פעולה על מנת להשפיע, לוותר על הכול, ופתאום בא כוח האגו שלי, עולה עלי, ואני רואה שאני לא יכול, לא רוצה, לא מוכן, וכלום.
וכך זה כל הזמן, עד מתי? עד שאני מחליט שרק לברוח משם אני יכול, להתנתק ממנו סופית, רק זאת ההצלה, ואחרת לא. זאת אומרת, החלטה הזאת, היא החלטה שלא מגיעה סתם מהלימוד למשהו, זו צריכה להיות החלטה רגשית. אני צריך לקרוע את הקשר שלי עם על מנת לקבל, וחייב לברוח משם.
לצאת מהמצרים זה לא שאני נשאר באותו גוף, אני מחליף את כל צורת החיים שלי, את כל העתיד שלי, הכול, כי אין לי שום עתיד בכלים דקבלה שלי. אני יוצא לגמרי לאוויר העולם, ומה יהיה? זה לא חשוב לי, אבל אני חייב לחיות רק בכוח הנתינה, ואז אני עושה את פעולת נחשון, אז אני עושה את הכול.
שאלה: כמה חשוב הסימן הזה שאנחנו מאבדים את הכוח לעבוד כשהולכים בעצת משה, ואיך אפשר לעבוד כך שלא נאבד את הכוח להשפיע. האם זה אפשרי בכלל?
אנחנו לא צריכים לדאוג שנאבד משהו, שלא נרכוש משהו, כן נרכוש משהו, העיקר שאנחנו שומרים על כמה עקרונות שלנו בעשירייה, והבורא כבר מוסיף כוחות, מוריד כוחות, ועושה בנו את כל השינויים. אנחנו מרגע לרגע לא יכולים לדעת מה קורה, ויותר טוב בכלל לא לחשוב על זה, אלא רק לחשוב שאנחנו נמצאים בחברה לחיבור ולחיזוק ההדדי, וזה מספיק לנו כדי להגיע לאמת. כן, ככה זה.
שאלה: בסביבה הווירטואלית הזאת איך אני יכול למדוד את העבודה שלי על הכלים הגשמיים?
בכלים הגשמיים? אני לא מבין. בעבודה הרוחנית שלנו יש לנו כלים רוחניים כמה שאנחנו יכולים להשפיע זה אל זה, לדאוג לחיבור שלנו בעשירייה, במידת הוויתור שלי כלפי עשירייה זה מה שקורה, יותר מזה אני לא יודע מה אתה שואל. בכלים הגשמיים? באיזה כלי אתה רוצה להגיע, באיזה מכשיר אלקטרוני, חשמלי אתה יכול להגיע ולמדוד משהו? אין דבר כזה.
שאלה: מהו החידוש שמביא משה אם ישראל היא כבר הנטייה כלפי השפעה? אם ישראל זו תכונת ההשפעה, ואנחנו רואים שכאילו משה מביא את הבשורה של ההשפעה? כי עד עכשיו הם עבדו לקבלה, אבל כבר קודם הם נקראו "ישראל", אז איך כבר קודם הם נקראו ישראל?
קודם הם נקראו ישראל לפי זה שיש להם נקודה שבלב, למרות שהם בעצמם לא מרגישים לאן זה מושך אותם. ועכשיו הם מגלים יותר, כשבא משה ומספר להם לאן צריכים להתקדם, לאן ללכת, שזה על מנת להשפיע למעלה מהטבע האגואיסטי שלהם. "אהה, זה נקרא ישראל, זה נקרא ישירות לבורא? אנחנו צריכים לחשוב על זה, כדאי לנו, לא כדאי לנו, כן או לא" וזה נקרא "וייאנחו בני ישראל מהעבודה".
לכן כשמשה בא להודיע לעם מה העבודה הנכונה, האמיתית העם לא מרוצה. אף אחד מהעם, או אף אחד מהרצונות שבתוך בגוף לא מרוצה שהוא צריך להיות בהשפעה. הוא לא מבין איך אפשר לעשות משהו. איך אני יכול לעשות משהו בלי שיהיה לי רווח, כי אותו רווח שאני מחשב הוא חומר דלק שאני יכול להשפיע. זה כמו שאתה קונה ומוכר כמנהג הסוחרים, וכאן אומרים לי תיתן ואל תחשוב על הקבלה, מה יהיה לי מזה? שום דבר, אז איך אני יכול לתת, איך אני יכול לתת אם אני לא מקבל שום דבר? אין מה לעשות.
ולכן הם צועקים לשמיים, "אנחנו לא יודעים מה לעשות עם הדרישות שלך אלינו", כך הם אומרים לבורא, "אתה חייב להביא לנו שיטת התקדמות אחרת, כוח התקדמות אחר, אבל בלי רווח, בלי שאנחנו ממלאים את עצמנו במשהו, אנחנו לא מסוגלים".
מה לעשות? יש לכם רווח, הרווח הוא בזה שאתם מרגישים את גדלות הבורא ואת הקשר עימו. אבל זה רווח אחר, לא רווח בצורה גשמית אלא רווח בצורה רוחנית, וזה כבר קורה לנו אך ורק על ידי שהמאור מאיר, ומחזיר למוטב, אז הוא נותן לנו הרגשה שהשפעה היא הרווח, זה התשלום ולא הקבלה.
עוד יש מה לדבר על זה, נדבר על זה אחר כך. יש לנו עוד כמה פסוקים שאנחנו צריכים לעבור לפני, על טענת משה לבורא, ואיך העם מסתדר עם זה. עד שמגיעים לשם, אלו שלבים שלבים. אחר כך ניקח את השלבים האלו, נרשום אותם אחד אחרי השני, ונבין למה בהדרגה כזאת מגיע לאדם שכל ורגש בכל זאת להיות מוכן שהבורא יבצע עליו את פעולת היציאה ממצרים, זה עוד לפנינו.
שאלה: מה זה אומר ששליטת פרעה צריכה להעלם בשביל שיתגלה הרע? לפי הטקסט תכונת פרעה אמורה להעלם כדי שיהיה גילוי הרע. אם הבורא הוא במרכז העשירייה, איפה המקום של גילוי הרע?
איפה המקום של גילוי הרע? במרכז העשירייה, כנראה אני לא בדיוק מבין מה אתה שואל. זה יתברר.
תלמיד: אם בחינת פרעה צריכה לרדת מהשליטה ואז יהיה מקום לגילוי הרע, והבורא אמור להיות מרכז העשירייה, אז איפה זה מתגלה?
אתה צודק, ושואל יפה, ודאי שבלי פרעה הבורא לא יכול להתגלות כי הוא צריך להתגלות על פני כוח הרע. אבל אנחנו רק צריכים לברוח ממצריים ואחר כך אנחנו מקבלים, וכל הכוחות הרעים מתגלים בנו, ואנחנו מעליהם עולים להר ה', לקבל את התורה. כי בלי גילוי הרע אנחנו לא צריכים את התורה. חכו, זה לא פשוט, זה לא פשוט לבנות בנו את המערכות האלו, לכן אני לא ממהר. עד שנרגיש שאנחנו איכשהו קולטים אותם, שולטים בהם, חיים איתם. כן, אתה צודק.
תלמיד: אם אנחנו מגלים את הרע ,פרעה הרי גדל?
נכון, זה מה שהעם טען למשה, ברגע שבאת אלינו לספר על הבורא, נעשה לנו רע כי פרעה גדל. אתה באת לספר על הבורא, אבל בינתיים גרמת שפרעה יגדל.
נכון, את זה כבר למדנו, נצטרך לעבור על כל הפסוקים האלה עוד כמה פעמים. אני סומך עליכם שתעשו את זה במשך היום.
שאלה: האם אפשר להקטין את הכוח של פרעה, ואיזה פעולות אנחנו יכולים לעשות בעשירייה כדי לעשות את זה?
אנחנו לא צריכים להקטין את הכוח של פרעה, אנחנו צריכים להגדיל הכוח של הבורא, זו העבודה שלנו, בלבד. וככול שנגדל, פרעה כנגד זה גם יגדל, זה נקרא "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו". הכול יסתדר, אל תדאגו, הרע יגדל, לעומת הטוב שיגדל, ובמידה שאנחנו נרצה לגדל את הטוב, הבורא ידאג לגדל בנו את הרע. הם יהיו תמיד כשני קווים שמאזנים זה את זה, "זה לעומת זה ברא אלוהים".
שאלה: דיברנו עכשיו על עניין הבריחה, שצריך לברוח מפרעה, וקצת חסר לי בסיפור של יציאת מצרים ההסבר מה זה אומר שמשה בורח ממצרים בהתחלה למדיין. איך זה מורגש באדם, האם זה גם סוג של בריחה?
זה סוג של בריחה, כי הוא לא יכול להתמודד עם פרעה בצורה פרונטאלית בוא נגיד, לא יכול, הוא חייב לברוח. אבל הוא גם אשם בזה, כי הוא התחיל בזה, הוא הרג את המצרי שבו ולכן היה חייב לברוח. עוד נלמד את זה.
תלמיד: מה ההתנהלות הזאת, איך מורגשת באדם הבריחה הזו, הצורה הזו, ואיך זה שונה מהיציאה הכללית שכולנו צריכים לצאת ממצרים. מה ההבדל בין שתי הבריחות האלה?
לצאת כולנו ממצרים, קודם כל אנחנו צריכים ללמוד עד כמה זה כולנו, יש כאלה שיוצאים, יש כאלה שנשארים, יש כאלה שבדרך. זה לא כמו לפי הסיפור, שאתה לוקח את כל החמולה הזאת ומושך אותם ממצרים החוצה בצורה מכאנית. כל היציאה הזאת היא יציאה רצונית, ברצון, בהשגה, בהרגשה, בהתקשרות ביניהם ודרכם עם הבורא. זה לא בבת אחת, בפשטות ותוך כמה ימים שהם כבר בורחים. עוד נלמד את הדברים האלה, כן, זו דרך לא פשוטה. וכשאנחנו קוראים בתורה, עוד נראה עד כמה כל צעד וצעד שלהם מלא משמעות. כך התורה כתובה.
שאלה: אנחנו מדברים על זה שכשבעשירייה אנחנו רוצים לטהר עצמנו לעבוד מעל עבודת פרעה שהוא הרצון לקבל לעצמנו בשביל לעבוד עבור הבורא שהוא השפעה. איך אתה יכול לעזור לנו בגלל שכתוב "הבא לטהר מסייעין אותו"?
הטענה שלך צודקת, איפה העזרה, איפה הסיוע שהובטח לנו ש"הבא לטהר מסייעין אותו". אם אנחנו באים לטהר את עצמנו, ואנחנו רוצים כוח השפעה, שזה נקרא טהרה, כוח נתינה, כוח חיבור הדדי בינינו, אז בצורה כזאת שאנחנו נמשכים למרכז העשירייה אנחנו מגלים שמאותו מרכז עשירייה פועל עלינו הכוח העליון ועוזר לנו, "אני לדודי ודודי לי", אבל לזה אנחנו צריכים לפעול.
קריין: 165
"היתה להם תרעומת על ה', מדוע הם נעשו עכשיו יותר גרועים, משהיה טרם ביאת משה אליהם בתור שליח ה'," משה שליח הבורא, מגיע לאדם או לעם ומה שהוא עושה לא חשוב אבל כתוצאה מזה נעשה מצב יותר גרוע, איך יכול להיות? [הרי] אתה באת מתוך כוח עליון בשליחות? "שהוא רוצה להוציא אותם מהגלות, ומדוע הם רואים עכשיו שהם נכנסים יותר בגלות, שפרעה שולט על הגופים ביתר כח, וביותר מחשבות שכליות, נותן לנו להבין בכל פעם עם טענה אחרת. אם כן לפי זה, היה יותר טוב את המצב של בני ישראל בעבודה מטרם ביאת משה אליהם בתור שליח מאת ה'. אולם עכשיו הם רואים, שהגופים שלהם, שהם בחינת פרעה, שולט בשליטה גמורה על בני ישראל, כלומר במקום שהיה צריך להיות מצב רוח מרומם בעת שהם יודעים שהולכים בדרך האמת, ומה היה, להיפך, שבעיני הגוף הנקרא, פרעה, איזה רוח היה להם, כמו שכתוב, "אשר הבאשתם את רוחנו בעיני פרעה", שהגוף היה אומר להם, איזה מצב רוח יש בעבודה דלהשפיע.
והבאיש, פירושו, ריח רע, שלא יכולים לסבול את הריח. זאת אומרת, שלא יכולים לסבול את המצב רוח הזה, והיו רוצים לברוח כמו שבורחים מסרחון."
(הרב"ש. מאמר 14 "הקשר בין פסח, מצה ומרור" 1987)
שוב.
"היתה להם תרעומת על ה', מדוע הם נעשו עכשיו יותר גרועים, משהיה טרם ביאת משה אליהם בתור שליח ה', שהוא רוצה להוציא אותם מהגלות, ומדוע הם רואים עכשיו שהם נכנסים יותר בגלות, שפרעה שולט על הגופים ביתר כח, וביותר מחשבות שכליות, נותן לנו להבין בכל פעם עם טענה אחרת. אם כן לפי זה, היה יותר טוב את המצב של בני ישראל בעבודה מטרם ביאת משה אליהם בתור שליח מאת ה'. אולם עכשיו הם רואים, שהגופים שלהם, שהם בחינת פרעה, שולט בשליטה גמורה על בני ישראל, כלומר במקום שהיה צריך להיות מצב רוח מרומם בעת שהם יודעים שהולכים בדרך האמת, ומה היה, להיפך, שבעיני הגוף הנקרא, פרעה, איזה רוח היה להם, כמו שכתוב, "אשר הבאשתם את רוחנו בעיני פרעה", שהגוף היה אומר להם, איזה מצב רוח יש בעבודה דלהשפיע.
והבאיש, פירושו, ריח רע, שלא יכולים לסבול את הריח. זאת אומרת, שלא יכולים לסבול את המצב רוח הזה, והיו רוצים לברוח כמו שבורחים מסרחון."
(הרב"ש. מאמר 14 "הקשר בין פסח, מצה ומרור" 1987)
שאלה: כל פעם שאנחנו נכנסים לעשירייה זה סוג של בריחה מפרעה ואתה אמרת שהבריחה הזאת צריכה להיות כל פעם החלטה סופית, מהי אותה החלטה שאני עכשיו בורח?
אני רוצה לברוח מהאגו שלי, מהרצון לקבל שלי, למסור את עצמי לעשירייה, לכוחות שלהם, לחיבור שלהם, כך שלא יישאר ממני מעצמי כלום חוץ מזה שאני נכלל בהם. ובמה שלא נכלל בהם, שלא יישאר. ממש כמו שעושים בפסח נגיד, שמה שלא כשר לפסח זה נקרא "לא על מנת להשפיע", אנחנו שורפים אותו, זהו שורפים, ורק נשאר מה ש"כשר לפסח". זאת הצורה שבה אני צריך להתכלל בעשירייה.
תלמיד: אנחנו משתדלים כל פעם להתכלל בצורה כזאת, אתה נכלל כאילו עד הסוף, מה זה אומר שאני שורף את כל השאר?
שאתה לא רוצה להיות עם כוחות ורצונות של הקבלה שלך, שהם שייכים לעל מנת לקבל, של הקבלה זה בעצם יכול להיות נכון אבל של על מנת לקבל. אלו שמכוונים לקבלה אתה לא רוצה להיות בקשר איתם, אתה לא רוצה לעבוד איתם אלא רק בעל מנת להשפיע. זה הכול.
תלמיד: איך לעשות כך כמו שאמרת שזאת תהיה החלטה סופית שלא לחזור?
כל פעם אתה צריך לדרוש שזה יהיה סופי, גם מעצמך, גם מהבורא. וודאי שזה לא יהיה סופי כי כל פעם הרצון לקבל יגדל יותר ועוד יתגלה יותר ויותר, זה עד גמר התיקון ככה במנות הוא יתגלה, אבל אתה בכל זאת רוצה כל פעם לתקן אותו סופית. כי "עשר ולא תשע ולא אחת עשרה", זה חייב להיות מנה שלמה תמיד.
שאלה: בקטעים קודמים שמענו שהעם לא האמינו למשה, לא שמעו לו, ופה זה נשמע כאילו שהם כן שמעו לו ובגלל זה הם הרגישו פחות טוב. זה שני דברים שהם מתקיימים בו זמנית?
זמנית או לא, אני לא יודע, אבל בוא נשמע, נראה מה שכתוב, אחר כך אנחנו נסדר את הכול. הקשר והמעבר בין המצבים עוד לפנינו.
תלמיד: מה זה להאמין למשה, מה זה נקרא שמאמינים למשה?
מקבלים את תכונת האמונה שלו. "משה" נקרא אב האמונה.
שאלה: אמרת שהשינויים קורים באדם בצורה הדרגתית, שמתחיל לרצות לשרת את הבורא, אבל אתמול אמרת גם שהדברים ברוחניות קורים בצורה פתאומית. איך יכול להיות גם וגם, מתי זה בצורה פתאומית, מתי זה בצורה הדרגתית?
זה לא שייך אחד לשני. כל פעם כמו בפולסים כאלה, באימפולסים כאלה, טיק, טיק, טיק, אדם חי, חי, חי, פתאום עולה לו משהו בלב ובמוח, מצב חדש, הוא לא יודע מאיפה זה בא, אבל פתאום זה מגיע במצבים שבכלל לא חשב שזה צריך להיות. ככה זה קורה. למה? זה עניין של הרשימות, והרשימות שלנו לא תלויות באדם בלבד, אלא בהרבה אנשים יחד כשקורים כל מיני מצבים. ולכן ככה זה קורה, אין מה לעשות. וזה מה שטוב דווקא, זה היופי שבהתקדמות הרוחנית, שאתה לא יודע מה יביא היום, מה יקרה היום, כלום, אלא צריכים כל פעם להיות מוכנים לקראת הקפיצה לטוב.
שאלה: בהרגשת הסירחון היו רוצים לברוח מפרעה או שהיו רוצים לברוח ממשה?
שאלה ערמומית. הייתי אומר כך, תלוי באיזה מצב, בהרגשה הסופית אין הבדל בין פרעה לבורא ומשה, זה הכול הבחנות ממצב אחד רק תלוי כלפי איזה מצב האדם נמצא. ולכן מה ההבדל בין פרעה לבורא? אלה שתי הבחנות רק הפוכות שככה הן מתראות לנו. כשאתה נמצא בעל מנת להשפיע, אין לך פרעה, אתה משתמש בו בכולו כדי להגיע להזדהות עם הבורא, אז מי יכול להיות לנו יותר חשוב מפרעה? אין, רק בזכותו אנחנו מגיעים לדבקות בבורא.
(סוף השיעור)
-
"נמצא, הגם במעשה הם נעשו יותר גרועים, אולם בבחינת האמת הם התקדמו, שרק עתה יש להם כלים, שה' ימלא אותם עם העזרה שלו, כמו שאמרו חז"ל "הבא לטהר מסייעין אותו"."↩