שיעור ערב 18.09.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ערב ראש השנה תשפ"א

ראש השנה - קטעים נבחרים מהמקורות

קריין: אנחנו פותחים את השיעור שלנו בראש השנה, שיעור הראשון ברצף האירועים בכנס הנפלא שלנו של ראש השנה. נפתח עם קטעים נבחרים מהמקורות לראש השנה, קטע מס' 5.

אנחנו ממשיכים את כל המסלול שלנו ונמשיך עם כל הקטעים. אני מאוד שמח שאתם איתנו, אני מסתכל עליכם, אמנם בהרבה מדינות זה עדיין יום עבודה, שעות העבודה, אבל אנחנו מאוד שמחים שאתם איתנו למרות זאת, ונמשיך לקדש את עצמנו, להעלות את עצמנו ברוחניות בימים כאלו. יש לנו היום ומחר ומחרתיים, שלושת הימים האלו שאנחנו יכולים לעשות איזה זינוק קדימה לקראת המטרה שלנו.

קריין: קטע מס' 5 של רב"ש אגרת ל"ד.

"ענין ראש השנה הוא התחלה חדשה, היינו שהאדם מתחיל לבנות בנין מחדש. וזהו כמו שאמרו חז"ל: "לעולם יראה אדם עצמו כאילו חציו חייב וחציו זכאי. עשה מצוה אחת, אשריו שהכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות. עבר עבירה אחת, אוי לו שהכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף חובה"."

(הרב"ש. אגרת ל"ד)

העניין של ראש השנה זה לא סתם ראש השנה, התחלה חדשה, אלא שהיא קובעת לאן אתה הולך, לאיזה כיוון אתה לוקח, מה יהיה לך, עד כמה שאתה תצליח בדרך הטוב, או חס ושלום בדרך הרע. עשה דבר טוב, את כל העולם שלו מכריע לכף זכות, או חס ושלום אם עשה דבר רע, אז בחר בכיוון רע, אז ילך כבר לכיוון הלא טוב. ולכן כל כך חשוב לנו בתחילה של הפעולה חדשה לבחון את עצמנו ולברר את המצבים ולקבל את הכיוון הנכון.

את הכיוון הנכון לא צריכים לראות רחוק מאיתנו, הכיוון הנכון הוא נמצא בקשר בינינו, בנקודה המרכזית של החיבור שלנו. זה מה שאנחנו בעצם צריכים לראות, שם [נמצא] הכיוון אליו אנחנו צריכים להימשך, אליו להגיע, אשרי מישהו שעושה את עצמו, מכוון את עצמו לכיוון הזה, וכך אנחנו נתקדם. נעזור לחברים אלו לאלו, כולנו לכולנו בערבות הדדית להגיע לחיבור שבו אנחנו כולנו מתחברים "כאיש אחד בלב אחד", ושיהיה לנו בזה הרבה מזל, הרבה הצלחה ועזרה מלמעלה.

קריין: קטע מס' 6 מתוך רב"ש רשומה 882 "ראש השנה".

""ראש השנה" נקרא תחילת יצירתו של האדם, היינו כמו שאמרו חז"ל שמכריזים על הטיפה חכם, טיפש וכו'. "גשמים", היינו כוחות הגשמיים שלו, זאת אומרת אם יהיה לו מוח קטן או גדול, לב קטן או לב גדול, רצון קטן או רצון גדול, וכדומה.

ואם האדם הולך בדרך הטוב, כשנתגדל להוסיף עליו אי אפשר, היינו לעשות לו מוח ורצון יותר גדול, מטעם שכבר נקצב לו בעת יצירתו, אלא שכל שכלו וכל מרצו משתמש בהם רק במקום הקדושה והצורך. וזה כבר מספיק לו להגיע לידי מדרגה שיוכל לזכות לגילוי אור ה', ולהדבק בו באמת, ולקבל כחלקו בעולם הבא.

ואם להאדם בתחילת יצירתו הוקצבו לו מוח גדול ורצון חזק, אבל אם אינו הולך בדרך הטוב והישר, אזי הוא משמש בהם שלא לצורך, כענין שהקדוש ברוך הוא מורידן שלא בזמן על הארץ שאינה צריכה להם.

ואם כן לא מועילים לו כל הכוחות הטובים שנתנו לו בזמן יצירתו, היינו שהיה יכול להיות בקי בש"ס ופוסקים, ולא יזכה לשלימות הנרצה, הנקרא דביקות בו יתברך. היוצא מזה, שאין להאדם להתרעם אם הוא אינו בעל כשרון כמו שאר חבריו, כי לא זה הקובע, כי העיקר הוא להיות צדיק, ורק אז הוא מנצל את כל הכוחות שלו שילכו למטרה האמיתית, ולא משחית את כוחותיו לבטלה, אלא כוחות יגיעתו מתחברים ונכנסים להקדושה."

(הרב"ש. רשומה 882. "ראש השנה")

שאלה: מה זה אומר להידבק בו באמת? יש מדרגה חלקית שהוא לא ממש, כי דביקות זה מדרגה טוטאלית?

לא, יש לך הרבה סוגי דבקות, יש לך הרבה צורות שהאדם עולה ממדרגה למדרגה, עד כמה שהוא מחובר לקבוצה, עד כמה שהוא מזדהה עם הבורא. יש בזה מידות רבות, זה לא במאה אחוז וזהו. גם עד התיקון השלם, עד גמר התיקון אנחנו מתקרבים ב125 מדרגות, בכל מדרגה יש לך עיבור, יניקה, מוחין, ג' שלבים בכל מדרגה. 125 ובכל מדרגה שלושת השלבים, זה כבר 125 נגיד כפול 3. זה כבר 375. זה רק אם אתה סופר עיבור, יניקה ומוחין.

חוץ מזה לכל מדרגה יש גם עשר ספירות שצריכים להתחבר אלו עם אלו, אלו עם אלו. אם אתה תעשה חשבון מדויק אתה תראה שכל הדרך שלנו עד גמר התיקון זה ממש לפי המספרים אתה יכול לספור אותן עד אין סוף מדרגות, אז איך מגיעים לסוף? זאת אומרת, שלסוף אנחנו מגיעים רק על ידי החיבור.

אם אתה סופר את זה בצורה דיסקרטית, יחידתית, אתה לא יכול לעשות את זה. אבל כשאנחנו נכללים זה מזה וכולנו בונים את הכלי אחד ובתוך הכלי האחד אנחנו מתחילים לייצב את עצמנו בצורה אינטגראלית, אנחנו תופסים את הכול ויכולים לעשות את העלייה הזאת דווקא בצורה נוחה ומהירה.

שאלה: בקטע הוא מדבר ממש על הרצון לרוחניות, הוא מציין פה שלא משנה הכישרון והאופי, הוא חייב ללכת תמיד בדרך הישר אחרת הוא משתמש ברצון הגדול לרוחניות שלא לצורך. מה הכוונה לא לצורך?

כי רצון הבורא נתן לו, והוא במקום זה מבזבז אותו לכל מיני דברים אחרים. נגיד להיות חכם גדול, רב גדול, ידוע, להרוויח על זה כסף, כבוד, זה לא לצורך. אמנם קיבל מתנה גדולה מהבורא שיש לו שכל, יש לו רגש, אבל השתמש לא נכון בכל הדברים האלה. קורה, רואים כאלה דוגמאות.

שאלה: האם ללכת בדרך הישר או לא זה תלוי תמיד רק באדם?

אדם צריך להשתדל ולהגיד שזה תלוי בו בלבד. אמנם אתה יודע, יש ויש. ראיתי בחיים שלי הרבה אנשים כל כך חכמים, ופתאום עוזבים את הדרך והולכים להרוויח באיזו באסטה בשוק ככה, איזה מקצוע סתם. ראיתי אחרים שהם היו מאוד חכמים, טובים, אבל פתאום נכנסו לכל מיני הקפדות ונעשו הדוקים בקיום מצוות חיצוניות, ושהמנהגים בשבילם הפכו להיות משהו יותר חשוב מהשגת הרוחניות האמיתית הפנימית. יש ויש. ה' ישמור.

קריין: קטע מס' 7 מתוך רב"ש אגרת כ"ט.

ראש השנה הוא זמן הדין שדנין העולם

"ראש השנה הוא זמן הדין שדנין העולם, בין לטוב או חס ושלום להיפוך. וראש נקרא בחינת שורש, שמשורש זה יוצאים הענפים. ותמיד הענפין נמשכים לפי מהות השורש, כי משורש של תפוחי זהב לא ימשך ענפים של תפוחי-עץ. והשורש והראש שהאדם מסדר לעצמו בתחילתו, כן הולך וממשיך את סדר החיים שלו, שהשורש הוא כל היסוד שעליו נבנה כל הבנין. וענין הדין שדנין את האדם בראש השנה, היינו האדם בעצמו הוא השופט והדיין, והוא והמוציא לפועל. כי האדם הוא הדיין, ומוכיח, ויודע ועד. וזה על דרך שאמרו חז"ל, יש דין למטה אין דין למעלה.

(הרב"ש. אגרת כ"ט)

שאלה: מה זה אומר שראש השנה זה זמן של דין, שדנים את העולם לטוב או להיפך?

מתי שמחליטים, מה שהאדם בוחר. מה שהאדם בוחר זה האדם בעצמו, אבל לפי איך שהאדם מחליט על החיים שלו, אחר כך מובילים אותו הלאה. ישנם זמנים כאלה בחיים של כל אחד ואחד, שכל האדם מחליט "אני מהמקום הזה והלאה הולך לכיוון זה". הוא בוחר, ואז מהשמיים מסכימים עמו וכבר מתחילים להוביל אותו לאותו כיוון.

אז ראש השנה זה שאנחנו צריכים לעשות קודם חשבון על מה שעברנו, כמו שדיברנו בימים האלה על הסליחות, אם עשינו בסדר, לא בסדר, מה כדאי לעשות, איך אפשר לשנות, לתקן, ואז כשאנחנו כך שוב מחליטים בראש השנה ואומרים, "לא, אנחנו בחרנו בכיוון הזה בלבד לגמר תיקון, למטרת הבריאה, למטרת החיים, דרך החיבור בעשירייה, דרך זה שאנחנו מושכים לזה גם את כל האנושות", אז אם אנחנו כך מחליטים, מהשמיים מסכימים עם זה, וכבר עוזרים לנו להגיע לזה. זה נקרא "החלטה של ראש השנה".

תלמיד: זאת אומרת, אנחנו צריכים להתחייב פה לגבי העתיד, שאנחנו בוחרים את הכיוון הזה?

כן. זו הדרך שאנחנו בוחרים.

שאלה: השורש שלנו הוא האדם הראשון, נשמה אחת, אבל עד שאנחנו לא עושים מאמצים לחיבור אנחנו לא ה"אדם הראשון", אז איפה המהות הזאת של החיבור? האם זה מגיע מהבורא?

פעם היינו נמצאים כולנו מחוברים יחד, המצב הזה נקרא ה"אדם הראשון לפני החטא", והיינו נמצאים במערכת אחת. אחרי זה למערכת הזאת הבורא צירף רצון לקבל גדול. הרצון לקבל הגדול שהבורא צרף לאדם הראשון, נקרא "נחש". והאדם הראשון לא יכול היה להתמודד עם הנחש ונעשה חיבור בין המלכות, בעשר ספירות של אדם הראשון שנקראת "חוה" לבין הרצון לקבל הגדול הזה שנקרא "הנחש". ואז על ידי זה המערכת הזאת שהייתה נקראת "אדם הראשון" לפני החטא נשברה לחתיכות קטנות, והחתיכות האלה, מאז הן כל הזמן יותר ויותר מתרבות, והאגו יותר ויותר נכלל על ידי השבירה בכל החלקים של האדם הראשון. וזה נקרא שאנחנו "מתרבים" בעולם הזה אפילו במספר בני האדם.

התיקון הוא בזה שאנחנו היום רואים עד כמה שהאגו שלנו, הנחש שאנחנו ספגנו אותו לתוך הרצון לקבל שלנו, עד כמה שהוא ממית אותנו, עד כמה שהוא מפריע לנו להתקיים, ואנחנו רוצים להוציא את הנחש הזה מעצמנו, אבל זה בלתי אפשרי. ואנחנו צריכים להזמין את הכוח העליון מהבורא, שהכוח הזה יעזור לנו כי אנחנו נמצאים יחד עם הנחש, ובכל זאת להתעלות למעלה ממנו ולעשות פעולות השפעה, אהבה וחיבור.

אפילו שהנחש נמצא בתוכנו, בכל זאת אנחנו יכולים לעשות פעולות כאלו, שאנחנו מצמצמים אותו, לא נותנים לו להוציא את הראש, מכניסים אותו פנימה ופועלים רק ברצון של בינה, בכוח השפעה. זה נקרא שאנחנו פועלים ב"כוח הבינה מעל כוח הנחש", זה נקרא שאנחנו פועלים "בכוח האמונה למעלה מהדעת".

שאלה: הרב"ש כותב "יש דין למטה אין דין למעלה." ואנחנו יודעים שאפילו על העשב שבעולם הזה יש מלאך שכל הזמן מכה אותו ואומר לו גדל. מה זה "אין דין למעלה"?

זה מפני שהאדם בעצמו צריך להיות דיין לעצמו. זה הכול.

שאלה: רציתי לחדד את הנקודה שאמרת לגבי הנחש, שלא נותנים לו להרים את הראש. מה זאת אומרת, על ידי איזה פעולות אנחנו עושים את זה?

על ידי זה שאנחנו בורחים לעשירייה ובתוך העשירייה רוצים להסתתר בין החברים, ולכן בזה אנחנו בורחים מהנחש, והנחש לא יכול להוציא את הראש מפני שאין לו למי או למה להוציא את הראש. אנחנו לא נותנים לו אפשרות.

תלמיד: כשהוא מוציא את הראש, כלפי מה הוא מוציא? מה הוא מחפש?

הוא מחפש למי להוסיף רצון לקבל על מנת לקבל, ואז האדם מתחיל להתנהג לפי האגו שלו.

קריין: קטע מס' 8, מתוך הרב"ש, אגרת מ"ט.

"האדם הוא השופט והוא צריך לדון ולהכריע עם מי הצדק. היינו, שהיצר הרע טוען כולו שלי, שכל הגוף שייך לו, שהאדם צריך לדאוג ולעשות מעשים שיהיה רק לטובת היצר הרע; וכמו כן היצר-טוב טוען כולו שלי, שכל הגוף שייך לו, שהאדם צריך לדאוג ולעשות מעשים שיהיה רק לטובת היצר-טוב. ובזמן שהאדם רוצה לעשות את הדין ולבחור בטוב - אז נשאלת השאלה למה הוא צריך לבחור בהטוב ולומר שהצדק עם היצר הטוב? ואין לומר שבשביל שיקבל שכר בעולם הבא, הלא אמרו: "אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס". אלא האדם צריך לבחור בטוב בשביל גדלותו של ה' יתברך, וכמו שכתב הזהר הק' שצריכין לעבוד את ה' "בגין דאיהו רב ושליט וממלא כל עלמין וסובב כל עלמין", היינו שעיקר יסוד עבודתו הוא מטעם רוממות ה' יתברך. היוצא מזה שבזמן שהאדם עושה את הדין הוא מוכרח לעסוק ברוממות ה', נמצא שעל ידי הדין מתגבה הקב"ה. ואז לאחר שהאדם כבר עשה את הבחירה בטוב - לא מטעם שכר, הקב"ה כבר יכול לתת לו כל מתנותיו ולא יהיה נהמא דכסופא, ואז הקב"ה משרה את קדושתו, היינו שנותן כבר להרגיש את הקדושה."

(הרב"ש. אגרת מ"ט)

שאלה: מאיפה מקבלים את הכוח הזה לעשות את ההבחנה ש"עיקר היסוד של העבודה הוא מטעם רוממנו ה'"?

מהקבוצה. הרב"ש כותב על זה.

תלמיד: מה הקבוצה עושה?

עד כמה שאתה מבטל את עצמך אתה מקבל את ההבחנה הזאת מהקבוצה. לא כמה שקבוצה עושה, אלא כמה שאתה עושה.

תלמיד: מה בביטול שלי מאפשר לי לראות שזה העיקר של העבודה?

לפי הביטול שלך אתה מתחיל לראות אותם בצורה אמתית, שהם נמצאים במצב מתוקן. כי הכול זה כלפי האדם המשיג. שאני נמצא במצב נורמאלי סתם, אז אני רואה את כל הקבוצה ככולם, חברים, זהו. כשאני מתחיל לעבוד על עצמי ולהוריד את עצמי מהמצב הרגיל, לפי זה אני רואה אותם יותר גבוהים. זה לא תלוי בהם, זה תלוי בי. ואז לפי זה אני מתחיל דרכם לראות את המציאות העליונה, את הבורא, את גדלות הבורא.

תלמיד: אני מקבל מהעשירייה כוח דווקא לעבוד ולבחור בטוב, את זה אני מבין, אבל אני לא מבין איפה היכולת הזאת לראות שזה מטעם גדלות הבורא. מה אני עוד צריך לעשות?

רק להקטין את עצמך כלפי החברים. רק דרך זה. אתה לפי זה בונה את זכוכית המגדלת, או איך תגיד, את העדשה, לא חשוב איך, דרך זה אתה מתחיל לראות את העולם בצורה אחרת. כי אתה עושה מהם את המכשיר שאיתו אתה רואה את הרוחניות. בינך לבין הרוחניות נמצאת הקבוצה. אם אתה מחבק אותם, מחבר אותם, מגדיל אותם בעיניך, מקטין את עצמך שאתה כאפס לעומתם, אתה מתחיל דרכם לראות, כמו בטלסקופ, אתה מתחיל לראות את הדברים הרוחניים.

וזה תלוי רק בך, זה לא תלוי בכמה שהם גדולים או לא.

תלמיד: אבל עדיין לא ברור לי, אני מבין שאם אני מבטל את עצמי אני מקבל מהחברים כוח לרצות להיות בחיבור איתם, להשפיע להם הכול.

לא.

תלמיד: אז מה?

שאתה מבטל את עצמך כלפי החברים, אתה מקבל כוח מהבורא דרך החברים. החברים בעצמם, בזה אפילו לא נכללים, לא משתתפים.

שאלה: אז עומק הביטול הוא ביכולת שלי להבחין שזה הבורא שנותן לי כוח, ואז אני מתחיל לעבוד כאילו אתו?

ודאי שיש לך עסק עם הבורא. והקבוצה שעומדת באמצע זה רק כדי שאתה תעשה פוקוס. איך תעשה רצונך כרצונו? תעשה רצונך כרצונו, כדי שיעשה רצונו כרצונך, איך אתה עושה את זה? רק על ידי הקבוצה שאתה רוצה לקרב אותם ביניהם, ובינך, שהם יהיו יותר ויותר צמודים זה לזה, שהם ממש יהיו "כאיש אחד בלב אחד" וכולי. הכול אתה עושה. הקבוצה יכולה להיות של מתחילים כמו קבוצת רבי יוסי בן קיסמא.

שאלה: הייתה לנו הכנה מאוד עוצמתית לשיעור, וזה מרגיש כמו כנס. השאלה, האם הכלים שלנו טובים מספיק, או איך אנחנו צריכים למקד את הרצונות שלנו למטרת החג?

זה מה שאנחנו עושים. חג נותן לנו הזדמנות להיות מחוברים עוד יותר בינינו, בצורה עוד יותר צמודה.

שאלה: עכשיו הסברת שיש שני סוגים של עבודה. סוג אחד זה הגדלת החברים וסוג שני זה הקטנת עצמי. מתי אני משתמש באיזו שיטה בעבודה?

זה אתה צריך למצוא, מתי צריכים את זה ומתי צריכים את זה. צריכים תמיד שניים, אלא לסירוגין כמה לזה וכמה לזה תברר אתה בינתיים. בעוד כמה זמן אתה יכול לשאול, אבל שיהיה לך כבר קצת ניסיון בזה.

שאלה: כשהנחש מתגלה ברצון של האדם הוא נמצא במצב של לקבל על מנת לקבל, איך העשירייה יכולה לעזור לו במצב הזה?

לפי ביטול האדם כלפי העשירייה.

שאלה: "עשה רצונך כרצוני", איך זה מתחבר עם ביטול ו"עשה בי כרצונך"?

אתה צרך לעשות פעולת ביטול כלפי הקבוצה כי אחרת אתה לא מתקשר דרכה לבורא. זה קודם כל. אם אתה רוצה שיהיה לך קשר עם הבורא, אין לך שום אפשרות לעשות את זה אלא רק לבטל את עצמך בתוך הקבוצה.

תלמיד: ואיך זה "עשה בי כרצונך"?

במידה שאתה עושה את זה כך, אתה מגלה שאתה בזה יכול להבין איך להתנהג עם הבורא. אחרי שביטלת את עצמך בצורה הגשמית, הבהמית, האגואיסטית כלפי הקבוצה, אתה יכול להתחיל להבין איך אתה יכול להתקשר עם הבורא.

איך זה קורה? פשוט מאוד, שאתה עכשיו מחפש איך אתה יכול להיות בתוך העשירייה החלק העשירי המועיל. בזה שאתה עכשיו אומר לעצמך, שאני חייב לעשות עכשיו כל מה שצריך כדי להעלות את הקבוצה שלי, העשירייה הזאת שלי לבורא. אז אני גדול בזה שאני דוחף אותם לבורא. עשיתי מעצמי הקטן ביותר, ועכשיו אני עושה מעצמי הגדול ביותר. שתי הבחנות כאלו צריכות להיות בעבודת ה' בעשירייה.

שאלה: כתוב בקטע שהאדם תמיד צריך לבחור בטוב מטעם גדלות הבורא, שזה כבר בעצם כמו סוג של שכר. אבל בסוף המאמר כתוב "לאחר שבחר בטוב לא מטעם שכר". מטעם מה הבחירה בטוב? איך בוחרים בטוב נכון?

בוחרים בטוב נכון כדי לשמור שזה לא יהיה לטובת עצמך, אלא לטובת הבורא. כשאתה עובד עם האורות הגדולים בלקבל על מנת להשפיע, יוצא שאתה לא רוצה שום דבר שיהיה לך, רק לטובת הבורא.

שאלה: לגבי העדשה שאנחנו בונים. אני מסתכל על החברים כגדולים למרות שאני לא רואה את זה בעיניים שלי, ולאט לאט אני מכוון את הפוקוס ורואה אותם כגדולים. איך זה עכשיו משפיע על איך אני רואה את כל העולם, את כל הכלי העולמי?

אתה לא רואה את העולם, הבורא מראה לך את העולם. אם אתה עושה פעולות כאלה כלפי העשירייה בלכוון אליו, אתה תראה גם את כל העולם בהתאם לזה. אין עולם, העולם זה אתה שרואה את עצמך רק בהיפוך, שזה כביכול נמצא לפניך.

תלמיד: זאת אומרת, אני כאילו בונה מכשיר שיעזור לי בכל המציאות, ואני בונה אותו רק בעשירייה?

אתה בונה את עצמך בתוך העשירייה, אבל יוצא שכלפי העשירייה כשאתה בונה את עצמך, אתה בונה את עצמך גם כלפי כל העולם, גם כלפי כל המציאות וגם כלפי הבורא.

העשירייה כוללת הכול, כי יש שם מלכות, יש שם כתר ויש את כל שמונה הספירות בין מלכות לכתר מלמעלה למטה וממטה למעלה, ואז אתה מכסה בזה את הכול. עשר ולא תשע ולא אחת עשרה.

שאלה: בשלושה ימים כאלה, אמרת בתחילת השיעור שאלה שלושה ימים שיש הזדמנות לעשות זינוק קדימה, האם יש איזה שימוש לכנס הזה, התכללות עם הכלי העולמי, או שעדיין אני צריך לפקס את העדשה שלי דרך העשירייה שלי?

לא, גם כלי עולמי. אבל כלי עולמי, לא כל כך כל האנושות. אנחנו בשלושת הימים האלה צריכים כמה שיותר להתרכז בקשר בינינו, כל אחד בעשירייה שלו, ובקשר בין העשיריות כדי לחזק את "בני ברוך". העשירייה שלי לא יכולה להיות חזקה אם אני לא מקבל הארה, השפעה, חיזוק, לחץ מסביב מכל העשיריות האחרות.

תלמיד: איך שאני רואה את העשירייה כגדולים, צריך להשתמש באותה טכניקה גם כשחבר שואל והוא לא מהעשירייה שלי?

אם אני שומע שאלות של החברים שלי מכל הכלי העולמי, בשבילי זה נכס עצום, אני בזה יכול לקצר את דרכי. כי כל מה שהם שואלים, הם שואלים בעצם מתוך הנשמה שלי, מתוך הכלי שלי. כי בסופו של דבר כולנו נמצאים בעשר ספירות שהן אחד, בעשירייה אחת. לכן מאוד חשוב לי לשמוע את השאלות שלהם ולפי זה ללמוד. "מכל תלמידיי השכלתי", אפילו אם אני מרגיש את עצמי שאני יותר גבוה מהם, עליי עוד יותר להרגיש את עצמי נמוך וללמוד ממה שהם שואלים.

תלמיד: אז אותה טכניקה שאני מיישם כלפי העשירייה שלי, אני צריך ליישם כלפי כל הכלי העולמי בזמן שלושת הימים האלה.

כן. אין שום הבדל.

שאלה: בזה שאני משחק כלפי החברים, כי הם לא באמת גדולים בעיני, אבל אני רוצה לראות אותם כגדולים, איך הדבר הזה עוזר לי לבנות תפיסת מציאות נכונה או אמיתית?

בזה אתה בונה מציאות אמיתית, כי באמת אתה הכי קטן מכולם.

תלמיד: אבל מה אמיתי פה? בכלים שלי אני מרגיש את כל הסיפור הזה לגמרי הפוך.

זה נותן לך אפשרות לאט לאט לרדת למצב הנכון.

תלמיד: מתוך זה שאני משחק כלפיהם משחק אני לומד מה הם באמת?

ודאי. אנחנו מתחילים מזה שהאגו שלנו מחזיק אותנו בהר גבוה. לאט לאט, על ידי העבודה שלנו כלפי החברים וכלפי העולם כולו בכלל, מורידים אותנו לאט לאט לאט לכיוון שאנחנו הכי נמוכים, וזו הצורה האמיתית. כך אני מקבל מהאחרים את כל ההבחנות שלהם, נכלל מהם ומגיע לגמר תיקון.

כל המלחמות של המשיח, כל הבעיות, הם אך ורק בצורה כזאת שאנחנו לא מתחברים נכון, כן מתחברים נכון, מבטלים את עצמנו, כן, לא.

תלמיד: אם יש חברים שאני רואה אותם כגדולים וחברים שאני רואה אותם כקטנים, איך אני יודע שמי שאני רואה אותו כגדול זו תמונה אמיתית, ומי שאני רואה אותו כקטן זו תמונה שקרית?

אני לא עושה כאלה חשבונות. אני יודע שאני צריך להיות הכי נמוך, האחרון שבעולם. זה ללא גוזמה. זו לא הגזמה. אני ממש כך צריך לתאר את עצמי, וזו לא בעיה, הבורא מסדר את זה.

שאלה: הדרך הזאת, הכנס החדש הזה, לאיזו נקודה הוא ייקח אותנו? האם הוא יעלה אותנו במדרגה?

ודאי. כן. ולא רק במדרגה אחת. אני רוצה גמר תיקון, אני לא רוצה לעצור באמצע.

שאלה: כשאני מתבטל בפני העשירייה, מה קורה עם האני בהרגשה?

אני לא יכול להגיד, אתה צריך להרגיש את זה.

תלמיד: האם הוא נעלם? אני מרגיש שהוא נעלם.

לא חשוב, אבל צריכים לעשות את התרגילים האלו.

שאלה: אמרת שאני אמור להרגיש את עצמי הכי קטן לא רק בעשירייה, אלא בכל העולם בכלל. כשאני מתאר את זה אני מקבל תחושה שלקטן מותר הכול, זאת אומרת הוא מקבל חוצפה והפחד נעלם. האם זה נכון?

זה בדיוק הפוך ממה שצריך להיות. תחשוב.

שאלה: רב"ש כותב "היוצא מזה שבזמן שאדם עושה את הדין הוא מוכרח לעסוק ברוממות ה', נמצא שעל ידי הדין מתגבה הקב"ה". מה הוא אומר פה בעצם, שרק על ידי הדין מתגבה הקב"ה?

כן.

תלמיד: זאת אומרת שכל הצרות שיש לנו היום, הקורונה והכול, הוא עושה את זה בשביל שנתקדם?

כן.

תלמיד: מה הולך פה?

אני לא מבין מה אתה שואל.

תלמיד: אני שואל, הוא כותב ככה "היוצא מזה שבזמן שאדם עושה את הדין הוא מוכרח לעסוק ברוממות ה', נמצא שעל ידי הדין מתגבה הקב"ה". מה הוא אומר?

שהבורא גדֵל.

תלמיד: על ידי הצרות?

על ידי הצרות.

שאלה: אם אני רואה את עצמי הכי נמוך וקטן אז כאילו אין תועלת לתפילה שלי?

למה אין תועלת? למה אין תועלת אם אתה מבקש? אנחנו רואים שהתינוק דווקא כשהוא בוכה כולם רוצים להרגיע אותו. סתם אתה אומר, תחשוב לפני שאתה שואל.

שאלה: נאמר על ידך שבעצם אנחנו צריכים לפתח את המכשיר שרואה דרך העיניים של החברים. אתה יכול לתת לנו את האמצעים כדי לפתח את המכשיר הזה?

אני יכול לתת לך אמצעי פשוט מאוד, תנטרל את עצמך, תקטין את עצמך עד כמה שאפשר כלפי החברים ואתה תתחיל לראות דרכם. הקטן מקבל דווקא דרך כולם.

שאלה: האם הנחש הזה מתעורר דווקא כשהאדם מגיע לנקודת הבחירה שלו והוא קרוב אליה?

כן.

שאלה: המכשיר הזה של להפוך את העשירייה למכשיר שבו אתה רואה רוחניות, מה זה נקרא שאני רואה בהם רוחניות? במה זה שונה ממה שאני עכשיו רואה?

אני מקטין את עצמי עד כדי כך שאני חייב להרגיש אותם כגדולי הדור, שאין יותר חכמים, הם המקובלים הגדולים ביותר, כך אני צריך לראות. אם אני לא רואה את זה, סימן שאני לא מקטין את עצמי, סימן שאני לא משתמש בעשירייה בצורה נכונה.

תלמיד: כשאני רואה אותם שהם המקובלים הגדולים של הדור, האם זה נקרא שאתה רואה רוחניות?

לא, זה נקרא שאתה כך מתקן, מכייל את כלי הקליטה שלך.

תלמיד: אבל אמרת שכאילו אתה הופך אותם למכשיר שבהם אתה מתחיל לראות את הרוחניות שלך.

נגיד שאתה בזה מתקשר אליהם בצורה נכונה, שאתה מלכות כלפיהם, הכי קטן, ומוכן לשרת אותם ומוכן לעשות איתם מה שהם צריכים כמו מלכות כלפי ט' ראשונות.

תלמיד: ומה זה נותן שהם הגדולים, האם זה הופך להיות לך לכלי, איך אתה עובד עם זה?

הם הופכים להיות לט' ראשונות.

שאלה: כשהבורא נותן לחבר תמונה כזאת שהוא רואה את כולם כגדולים, איזו פעולה הכי טובה לעשות, האם לעשות משהו עבור העשירייה, לחזק, להפיץ את זה איכשהו?

לשרת את החברים.

שאלה: בדוגמה הזאת שהחברים הופכים להיות עבורי ט' ראשונות כמו עבור המלכות, מה זה אומר שאני מחבר אותם ומעביר את הבקשה שלהם לבורא?

אתה מתפלל עבורם. אתה מבקש מהבורא "תן להם מה שהם מבקשים. אני מבקש ממך, תעשה את זה".

תלמיד: האם הוא חיבר את כל הבקשות שלהם לבקשה אחת?

תעזוב את החכמות האלה. מאיפה אתם לוקחים שטויות כאלה, כאילו שאתם כבר מבינים? פעולה אחת מה שאנחנו מדברים את זה אתה הולך לבצע, זה הכול.

אני בכלל שם לב שאתם שואלים משהו אחד, מתכוונים למשהו אחר, ואחר כך יוצא לכם לדבר על עוד משהו שלישי, ואז יש בלבול טוטאלי. אתה שאלת איזו שאלה, בדיוק אותה שאלה, לא הצידה, לא שמאלה, לא ימינה ולא תוצאה מזה, כלום, רק את זה, כך צריכים ללמוד.

שאלה: איך אני הופך את החברים שלי להיות ט' ראשונות שלי?

בזה שאתה מקטין את עצמך כלפיהם כמו ממש כמו עפר, בזה אתה הופך אותם להיות ט' ראשונות, כי אין יותר נמוך ממלכות.

קריין: קטע מספר 9 מהרב"ש, מאמר 45, "מהו "הנסתרות לה' א-להינו" בעבודה".

"ראש השנה, הנקרא "ימים נוראים", כמו שאומר האר"י הקדוש, שראש השנה הוא ענין בנין המלכות, הנקראת "מידת הדין". ו"מלכות" נקראת, שכל העולם הולכים לפי בחינתה, היות שמלכות נקראת "כנסת ישראל", שבה כלולים כל השישים רבוא נשמות ישראל. שכל עבודת של ראש השנה היא לקבלת עול מלכות. לכן אנו מתפללים "מלוך על כל העולם כולו בכבודך". כלומר, שהמלכות שצריכים לקבל ולהמליך עלינו את מלכותו ית', שלא תהיה לה צורה של שכינתא בעפרא, אלא צורה של כבוד. לכן אנו מתפללים בראש השנה "וכן תן כבוד לעמך". היינו, שאנו מבקשים, שה' יתן לנו, שנרגיש בחינת כבוד שמים. היות שראש השנה היא בחינת מלכות שמים, שהיא בבחינת שכינתא בעפרא. לכן ראש השנה הוא הזמן, שאנו צריכים לבקש מה', שנרגיש את הכבוד שמים, כלומר שמלכות שמים תהיה בכבוד אצלנו. והיות בזמן שאנו רוצים לבקש את המלכות שמים, שתהיה מגולה על כל העולם, היינו שתהיה "מלוא כל הארץ כבודו", מורגש בכל העולם, כמו שכתוב "ויאתיו כל לעבדיך". ותפלה זו נוהגת הן בכלל והן בפרט. זאת אומרת, היות ש"האדם הוא עולם קטן", אם כן הוא נכלל מכל העולם. שאז אנו מבקשים, שלא תישאר בתוך הגוף שלנו שום בחינת רצון לעבוד בשביל תועלת עצמו. והן בכלל העולם, היינו שיהיה "מלוא הארץ דעה את ה'". ועל דרך זו נוהג כל התפלות של ראש השנה, הן תפלות כלליות."

(הרב"ש. מאמר 45 "מהו "הנסתרות לה' א-להינו" בעבודה" 1990)

הקטע קצת מסובך.

שאלה: למה כותבים שבראש השנה, אלה ימים נוראים, אם אלה ימים מאוד מיוחדים?

לכן הם ימים נוראים. כן, כי זה משפט, זה קושי, אלה בירורים קשים. כמו בבית משפט ככה, דינים, שדנים את האדם, מה הוא עשה, מה לא עשה, לאן הוא רוצה להגיע, באיזו צורה רוצה להגיע, זה הכול נקרא ימים נוראים, שהאדם עומד למשפט. אבל בעצם מי שופט את האדם? הוא בעצמו.

תלמיד: אז מה החג עצמו?

חג זה נקרא שהימים האלה, הם נמצאים בדרגה יותר עליונה מהימים הרגילים, האור מאיר יותר, ולכן הוא יכול לברר את הדברים שקודם לא יכלו לברר. וחוץ מזה, "חג" זה מהמילה מחוגה, שחוזר על עצמו. יש בכלל ארבעה ראשי השנה בסיבוב סביב השמש, ארבעה ימות השנה, יש ראש השנה לאילנות, יש ראש השנה שזה פסח, ויש ראש השנה של ראש השנה הזה, בקיצור יש ארבעה ראשי שנה בשנה .

תלמיד: הקטע הזה באמת במבט ראשון הוא לא קל, האם אפשר לברר את כל המושגים שהוא כותב פה, ובסופו של דבר מה צריכה להיות התפילה במהלך ראש השנה?

בסדר, בואו נקרא לאט לאט ואני אשתדל להסביר.

"ראש השנה, הנקרא "ימים נוראים", כמו שאומר האר"י הקדוש, שראש השנה הוא ענין בנין המלכות, הנקראת "מידת הדין"." ולכן זה ימים הנוראים, כי מלכות זה דין, נורא. "ו"מלכות" נקראת," מה זה מושג המלכות? "שכל העולם הולכים לפי בחינתה," כי מלכות זה רצון של כל העולם. "היות שמלכות נקראת "כנסת ישראל", שבה כלולים" היא כונסת, "כל השישים רבוא נשמות ישראל."

"שכל עבודת של ראש השנה" שאנחנו צריכים לעשות, "היא לקבלת עול מלכות." עול המלכות, שאנחנו צריכים לעשות הכול כדי לתקן את המלכות, זו העבודה שלנו. "לכן אנו מתפללים "מלוך על כל העולם כולו בכבודך"." זה מה שאנחנו רוצים, שהבורא הוא יתקן את המלכות ויביא למלכות, הרצון לקבל הזה, שליטה שלו בצורה המלאה. "כלומר, שהמלכות שצריכים לקבל ולהמליך עלינו את" המלכות שמיים, "מלכותו ית'," שליטת הבורא, "שלא תהיה לה צורה של שכינתא בעפרא," שהבורא כאילו לא חשוב לנו, "אלא צורה של כבוד." שדווקא בבורא אנחנו רוצים להיות קשורים וכלולים. "לכן אנו מתפללים בראש השנה "וכן תן כבוד לעמך"." שאנחנו רוצים להיות כלולים במלכות כזאת שהבורא שולט עליה. "היינו, שאנו מבקשים, שה' יתן לנו, שנרגיש בחינת כבוד שמים." שהבורא ממלא את כול הכלים. "היות שראש השנה היא בחינת מלכות שמים," מלכות שמגיעה לשמיים. "שמיים" זה בינה, "מלכות" זה מלכות, הרצון לקבל, אז אנחנו רוצים שהרצון לקבל הוא יקבל את התיקון שלו בעל מנת להשפיע, תכונת השמיים, ומה שאנחנו מגלים, אנחנו מגלים הפוך, שמלכות "שהיא בבחינת שכינתא בעפרא." שהיא בעפר, ברצון לקבל לעצמו.

"לכן ראש השנה הוא הזמן, שאנו צריכים לבקש מה', שנרגיש את הכבוד שמים," מה זה כבוד שמיים? שלמלכות יכול להיות מצב של כבוד, שהיא צריכה דווקא להיות גבוהה, גדולה, מתוקנת. "כלומר שמלכות שמים תהיה בכבוד אצלנו. והיות בזמן שאנו רוצים לבקש את המלכות שמים, שתהיה מגולה על כל העולם," ששליטת הבורא, גדלות הבורא, יתגלה לכל הנבראים, כי כל הנבראים זה חלקי המלכות. "היינו שתהיה "מלוא כל הארץ כבודו"," אז "מורגש בכל העולם," שתהיה, זאת אומרת, לכל הנבראים, לכל הבחינות המלכות. "כמו שכתוב "ויאתיו כל לעבדיך". ותפלה זו נוהגת הן בכלל והן בפרט." זאת אומרת, גם באדם אחד וגם בכולם יחד.

"זאת אומרת, היות ש"האדם הוא עולם קטן", אם כן הוא נכלל מכל העולם." שיש בכל אחד מאיתנו צורה של כל העולם, תבנית כזאת. "שאז אנו מבקשים, שלא תישאר בתוך הגוף שלנו שום בחינת רצון לעבוד בשביל תועלת עצמו. והן בכלל העולם, היינו שיהיה "מלוא הארץ דעה את ה'"." זאת אומרת, שכולם, בכל העולם יהיה דעה כזאת, הרגשה כזאת, שהבורא הוא הוא סובב את הכול והוא מנהל את הכול. "ועל דרך זו נוהג כל התפלות של ראש השנה, הן תפלות כלליות." זאת אומרת, שלא רק האדם הפרטי מגיע לזה, אלא שכל המציאות, כל העולם, כל האנושות, גם תגיע למצב שהיא מגלה את הבורא ככוח הכללי השולט, השורה בכל המציאות. זה הכול.

שאלה: זאת אומרת, אנחנו צריכים לבקש עבור כל העולם שיגלה את הבורא, שכל העולם יתוקן?

נכון.

שאלה: מה ההבדל בין ראש השנה לפורים? נשמע שראש השנה הרבה יותר חשוב מפורים, למרות שפורים הוא גמר התיקון.

אבל ראש השנה יותר חשוב, כי בראש השנה אנחנו מחליטים, שצריכים להגיע לאותה המטרה שפורים מסמל.

קריין: קטע מספר 10 מתוך הרב"ש, מאמר 1, "עשה לך רב וקנה לך חבר".

"אנו אומרים בתפילת ראש השנה "ובכן תן כבוד ה' לעמיך". ולכאורה זה קשה מאוד להבין, איך מותר להתפלל על כבוד. הלא חז"ל אמרו "מאוד מאוד הוי שפל רוח". ואיך אנו מתפללים, שה' יתן לנו כבוד. ויש לפרש, שאנו מתפללים, שה' יתן כבוד ה' לעמיך. היות שאין לנו כבוד ה', אלא "עיר אלקים מושפלת עד שאול תחתיה", שזה נקרא "שכינתא בעפרא", ואין לנו את החשיבות האמיתית בענין "עשה לך רב", לכן ב"ראש השנה", שאז הזמן לקבל על מלכות שמים, אז אנו מבקשים מה', שיתן לנו "כבוד ה' לעמיך", ש"עם ישראל" ירגישו את כבוד ה'. ואז נוכל לקיים את התורה ומצות בשלימות. לכן יש לומר "ובכן תן כבוד ה' לעמיך". זאת אומרת, שהוא יתן כבוד ה' לעם ישראל. ואין הפירוש, שיתן כבוד ישראל לעם ישראל. אלא שה' יתן כבוד ה' לעם ישראל. כי רק זה חסר לנו, שנרגיש את חשיבותו וגדלותו, את ענין הדביקות בה'."

(הרב"ש. מאמר 1 "עשה לך רב וקנה לך חבר – א" 1985)

כאן העיקר סביב, "תן כבוד ה' לעמיך", שתיתן לנו להרגיש את הכבוד שלך, כי לפי הרגשת הכבוד אנחנו נוכל לקיים כל מיני פעולות בעל מנת להשפיע לך. זה בעצם התיקון שלנו. לכן כל פעם ופעם להרגיש איך אנחנו מתקדמים בהרגשת גדלות הבורא, כבוד הבורא ובעצם לא צריכים כלום, כי הכול זו תוצאה. כל התיקונים הם תוצאה מזה. עד כמה שהבורא יהיה גדול בעינייך, בצורה כזאת אתה תוכל לבצע פעולות השפעה אליו.

שאלה: אבל תמיד לפני זה צריך להיות שכינתא בעפרא, תמיד זה המצב שמוקדם לכבוד ה'?

כן, ודאי. שכינתא בעפרא זה הרצון שלי, שאני לא יכול להתחשב עימו, יותר ממה שהוא כולו בעפר. ואז אחרי זה, אני עובד על זה שהבורא הוא הגדול.

תלמיד: ואיך מתבצע המעבר הזה מזה לזה?

זה שני מצבים שהם לגמרי לא קשורים אחד לשני כביכול. באחד אני מרגיש את עצמי שאני האפס הגדול ואין כלום חוץ מזה. בשני אני רוצה להרגיש את עצמי שאני הכי גדול, כדי שאני אוכל לתת דוגמה ולעזור לאחרים. וכך אני כלפי החברים, פעם כגדול, פעם כקטן.

שאלה: גדלות הבורא זה דבר שהוא כל הזמן משתנה, אז מה הבורא מראה לנו שהוא כל הזמן מסתיר או מגלה? מה זה דורש מבן האדם עצמו? לשים לב לזה בכלל, או שלעבוד בכלל מעל זה?

לא, גדלות הבורא הכוונה עד כמה שאני מעריך את הבורא, שזה מחייב אותי לעשות פעולות בהתאם לזה. גדלות הבורא זה נקרא, שכל דבר שאני עושה, אני עושה את זה מטעם שהבורא הוא הכי גדול במציאות והוא מחייב אותי לעשות מה שאני עכשיו מבצע.

תלמיד: זה אני קובע ככה, או שאני מרגיש ככה?

לא, אתה לא יכול להרגיש, לפני שאתה קובע ומעמיד אותו כהגדול.

תלמיד: הקביעה שלי, במה היא, במחשבה?

במחשבה, בדיוק. כי אם אתה לא תעשה כך, אז הבורא כל הזמן יהיה נסתר ממך. אם אתה תעשה כלפיו פעולות כאלה כאילו שהוא מגולה וכאילו שהוא קובע לך את כל הדברים האלה, זה נקרא שאתה עושה אותן באמונה למעלה מהדעת. ואז לאט, לאט, אתה בזה תגלה את הכלים וזה ייכנס בתוך הדעת. ואתה תעלה לדרגת אמונה למעלה מהדעת יותר גדולה, וכך כל פעם.

תלמיד: אבל כתוב בטקסט שאנחנו מבקשים מהבורא שהוא ייתן את גדלות הבורא.

שיראה לנו את הכבוד שלו, אבל לא שאנחנו מבקשים שיתגלה ממש, אלא רק שתהיה לנו הרגשת הכבוד שלו.

תלמיד: מה זה הרגשת הכבוד, מה זה הדבר הזה?

זאת אומרת שאני אקבל התרשמות מזה שהבורא גדול, אבל בלי שהוא מראה לי שהוא גדול.

תלמיד: מה זה לקבל התרשמות?

אני רוצה שתהיה לי התרשמות.

תלמיד: באיזה כלים?

בכלים שלי. כמו שילד חושב על האבא שלו, עד כמה שאבא הוא גדול. אז הוא [באמת] מבין מה זה אבא גדול ובמה בדיוק האבא גדול? לא. אלא יש לו התרשמות כזאת מאבא.

תלמיד: התרשמות, ממה היא מורכבת?

זה לא יעזור לך, זה יכול להיות אך ורק אם תרצה מאוד שזה יקרה, אז אתה תתחיל להבין את זה בכלים חדשים.

תלמיד: מה זה שאני ירצה שזה יקרה?

אתה רוצה שהבורא, שאמנם הוא נסתר, אתה לא רוצה שהוא יתגלה, אתה רק רוצה שתתגלה הגדלות שלו. זאת אומרת, שאתה תרגיש שהוא עד כדי כך גדול שאתה מוכן לעשות הכול. זהו.

תלמיד: בשביל מה אני צריך את זה?

מפני שזה הבורא שאומר לך את זה לעשות. ואז אתה מקבל את ההתרשמות הזאת למעלה מהדעת. אתה רוצה שיהיה לך כוח אמונה כזה, אפילו למעלה מהדעת שלך. שבשכל אתה מבין שאין כלום, אבל יחד עם זה, למעלה מהשכל אתה אומר, לא, אני עושה את זה בגלל שהבורא בעיניי, איך שאני מתאר אותו, הוא גדול.

אני לא יכול להסביר את זה בצורה אחרת. כי אתם רוצים לשמוע את זה כמו פיסיקה וזה לא ילך. ואחרים רוצים לשמוע את זה כמו דת וזה גם כן לא הולך. אלא אתם רוצים לשמוע את זה בתוך הדעת, והאנשים הדתיים רוצים לשמוע את זה למטה מהדעת. ואני אומר לכם שאתם צריכים לקבל את זה למעלה מהדעת. ישנן שלוש נקודות ואנחנו הולכים על הנקודה למעלה מהדעת.

תלמיד: איך לשאול אותך שאלה בצורה נכונה שתתקבל בכלים נכונים?

אם יש כלים אז אתה תשמע. אם אין כלים אז לא.

תלמיד: כלים היום זה חיבור בעשירייה, משם שואלים?

כן. זה קשה.

שאלה: בכל מקרה נשאלת שאלה. איך אנחנו מתקנים את החטא? איך להיות כל הזמן בדבקות עם הבורא?

אתה תעשה מה שמוטל עליך לעשות ותראה איך שזה מקרב אותך לתכלית. אתה חייב לתמוך בעשירייה כמה שאפשר בכל רגע ורגע. אתה צריך לפרסם את שיטת התיקון בכל המקומות ולכל מי שרק אפשר. ובמידה שאתה עושה את ההפצה הזאת בתוך העשירייה ומחוצה לעשירייה, במידה הזאת הכלים האלה שהם מתרשמים ממה שאתה עושה, הם מצטרפים אליך ובהם בעתיד הלא רחוק אתה יכול לקבל כבר הרגשת גילוי הבורא.

שאלה: להיות גדול כלפי החברים זה איכשהו מובן. אתה דוחף אותם, אתה אקטיבי. מה זה להיות קטן? מה הפעילויות, מה אני צריך לעשות?

ראית פעם ילדים קטנים איך שהם מתנהגים כלפי הגדולים? אז תעשה ככה, בדיוק כמו שהם אומרים. הקטן מבצע בדיוק מה שהגדול אומר לו, ומשתדל להסתכל על הגדול ולבצע כול מה שהגדול עושה, מתוך רצון להידמות לו.

שאלה: האם כל התהליך של חודש אלול, הסליחות וראש השנה, זה מסמל תהליך של מעבר למדרגה חדשה, ממדרגה נוכחית למדרגה חדשה?

כן.

שאלה: וראש השנה זה כבר גילוי של האורות.

בוא נגיד, זה תיקון של מדרגה חדשה. אבל זה עדיין לא מימוש. אתה רואה לפי הפסוקים שאנחנו לומדים. אין כאן מימוש עדיין רוחני, אלא רק איך אנחנו נכנסים למדרגה, איך אנחנו מתייחסים אליה וכן הלאה.

תלמיד: אז זה כבר גילוי של מדרגה חדשה?

זה עוד לא כל כך גילוי.

תלמיד: כל החגים זה רצף של תהליך שקורה. זאת אומרת, יום כיפור, אחרי כן זה כבר צמצום על מה שמתגלה. חג הסוכות זה המסך?

כן ולא. כי יש כאן רצף של פעולות. כמו שהיום כבר אמרו לנו, איך אתם מדברים שראש השנה זה הגילוי של המלך או משהו, אז מה זה פורים? אנחנו אומרים שפורים זה כנגד גמר התיקון. מה זה חנוכה? שם אנחנו מגיעים לדרגת הבינה. אז מהי ראש השנה?

ראש השנה זה מלכות. שאנחנו מתחילים לעלות ממלכות לבינה, ואז מגיעים לתיקונים במלכות ובינה שזה בחנוכה, ואחר כך מגיעים על ידי זה לתיקון שלם, שזה פורים.

תלמיד: ומה קורה אחרי פורים עם הרצון לקבל, מה קורה בין פורים לפסח?

אחרי פורים יש לך שנה חדשה שמתחילה מפסח. מבחינת הכלים אנחנו אומרים שראש השנה זה פסח. אנחנו יוצאים מעל מנת לקבל, בורחים מפרעה. לאט לאט, צריכים להתחיל להרגיש את ההבחנות הללו.

שאלה: לבקש "תן כבוד ה' לעמך", איך לבקש את זה עבור העשירייה בצורה נכונה?

הבורא יגלה לנו בתוך העשירייה שלנו, עד כמה הוא גדול, נצחי, שלם, ו"אין עוד מלבדו", חוץ ממנו לא פועל שום דבר. זה מה שאנחנו מבקשים ממנו.

שאלה: התיקון של מלכות קשור איכשהו לבושה?

ודאי, זה מלכתחילה. מלכות מיתקנת רק מהרגשת הבושה. אבל הבושה כל פעם מקבלת שדרוג. כי בסופו של דבר, מה מלכות מרגישה? בושה, שהיא לא מסוגלת לעשות פעולות בעל מנת להשפיע נחת רוח לבורא. כמו שהבורא ברא אותה וסידר לה את כל המערכות שהיא תוכל לקבל וליהנות, היא לא יכולה לעשות אותו דבר לבורא. אז היחס בין בעל הבית לבין האורח מביא בושה לאורח ואז מתחיל להיות כל הסיבוב שאנחנו לומדים.

תלמיד: איך אנחנו יכולים להוריד את זה לעשירייה?

בתוך העשירייה אתם צריכים לדבר על זה ולהשתדל להבין איך אנחנו מתגברים על הבושה. נגיד שאנחנו מתביישים מהבורא, מה אנחנו עושים? דברו ביניכם ותראו שזה אפשרי יותר קרוב להבין.

שאלה: למה חוגגים את ראש השנה פעמיים, ראש השנה א' וראש השנה ב'?

זה לא לעכשיו, זה כבר דברים שנדבר עליהם אחר כך.

שאלה: עניין תחילת התיקון, האם זה בראש השנה או בפסח?

בכל חג יש לנו גם תחילת התיקון ואמצע וסוף. אתם צריכים להסתכל על הדברים האלה קצת יותר בצורה כללית, רצינית. אתם רוצים להדביק כאלה דברים קטנים, מתי מתחילים תיקון, מתי סוף תיקון, מתי זה? זה הכול מכלול אחד של הבירורים, רצונות, מחשבות, כוונות בתוך הכלי הכללי. הבורא בכוונה מילא אותו באור ואחר כך שבר, זאת אומרת חייב את הכלי לקבל את האור בעל מנת לקבל ואחר כך הולך ומתקן את הכלי לאט לאט שיהיה בעל מנת להשפיע וכן הלאה. ככה זה קורה.

שאלה: אני שומע אותך טוב מאוד, מחובר אליך ולחברים, אבל אני לא מצליח להגיע לחיבור שאתה דורש מאיתנו. אולי אתה יכול לגלות לנו איזה תרגילים עשית עם החברים שלך בעשירייה שזיכה אותך בגילוי והשפעה?

אין כאן שום סוד. אלא צריכים לעשות תרגילים עם העשירייה ויחד עם זה לבקש מהבורא שיעזור לבצע אותם נכון, זהו, אין כלום חוץ מזה, אני קבוצה ובורא. הבורא בצד. אנחנו מבקשים כל פעם ממנו שייתן לנו אפשרות להיות מחוברים כך שאנחנו נתבטל בתוך העשירייה. ואז ברגע שאנחנו מתבטלים כלפי העשירייה אנחנו מתחילים להרגיש את השורה בתוך העשירייה, מתחילים להרגיש את הבורא. זה מה שהוא כותב לנו כאן, בקטע מספר 10, "ובכן תן כבוד ה' לעמיך", איפה זה? אנחנו מכינים לו מקום ושם הוא מתגלה.

שאלה: התפילות של ראש השנה "תן כבוד ה' לעמיך", "מלוך על כל העולם כולו בכבודך", זו עבודה, תפילה שיוצאת מעבר לגבולות של העשירייה?

לא, הכול מתחיל ונגמר בתוך העשירייה. ואמנם שאנחנו עכשיו מדברים "אנחנו בעשירייה, אני בעשירייה, אני צריך לצאת מהעשירייה שלי לעשיריות אחרות, לכל האנושות". אבל באמת זה לא כך עובד. זה עובד כך שבתוך העשירייה שלי אני מתחיל לראות איך כולם כולם מתקבצים בתוך העשירייה שלי. ואין חוץ מעשירייה שלי שום דבר, כל המציאות נכללת בסופו של דבר בה, בתוך העשירייה שלי בלבד.

שאלה: איך אפשר להגביר רצון ולהתגבר על חוסר הרצון והאדישות?

רק על ידי "איש את רעהו יעזורו", שאנחנו מבררים את היחסים בינינו כך שכל אחד יקנא בשני. קנאה. אנחנו כולנו צריכים להראות זה לזה עד כמה אנחנו גדולים, ואז על ידי זה החברים יקנאו וירצו להיות גם גדולים וכך כולנו נתקדם. זו בעיקר המהות של "איש את רעהו יעזורו".

שאלה: כשרואים נחש אז הרצון הראשון הוא לברוח, איך לתפוס אותו בזנב?

זה נכון שאנחנו מפחדים מהנחשים, אבל ברוחניות הנחש הוא חכם, הוא קרוב לאדם, הוא נמצא בתוך האדם כרצון לקבל שלו. ואנחנו לא מפחדים מנחש אלא ההיפך, הנחש הרוחני הוא מאוד מאוד אהוב ויקר לנו, ולוקח המון זמן עד שאנחנו מתחילים להבין שהנחש הזה שאנחנו רואים בתוכנו, הוא לא נחש אצלנו, אנחנו אוהבים אותו.

האם אני לא אוהב את הרצון לקבל שלי? הוא נותן לי את כל הטעמים בחיים, הוא נותן לי כל מיני מילויים בתוך הרצון לקבל שלי, אוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד מושכלות, הכול מגיע אלי מהרצון לקבל, והוא כולו על מנת לקבל ולכן הוא נחש. ואני לא קובע שהוא נחש, אני דווקא מרגיש שהוא עוזר לי לחיות, הוא ממלא אותי, נותן לי כל מיני פיתויים ועל ידו אני נהנה מהחיים.

אם הנחש הזה עכשיו היה מסתלק ממני, הייתי מת, כי אני לא יכול לחיות בלי תענוג. אני לא יכול לחיות בלי תענוג, כל אחד. ולכן אני מאוד מכבד את הנחש ואני מאוד רוצה שיישאר, רק אני רוצה אחר כך לשנות את היחס שלי אליו, ובצורה כזאת אני מגיע לתיקון.

שאלה: האם כשמרגישים שהבורא עד כדי כך גדול, זה מנטרל את האגו ההרסני?

לא. רק אחר כך כשאנחנו מבקשים תיקונים אז מגיעה אלינו כזאת הרגשה שהבורא הוא גדול ושולט וזה עוזר לי להתעלות למעלה מהאגו, אבל לא מנטרל את האגו. האגו נשאר, הרצון לקבל נשאר, הוא עובד כבר כקו שמאל.

שאלה: האם ברגע החיבור הראשון האמיתי עם החברים נהייה כבר במדרגה חדשה, או שאנחנו בכל פעם עד גמר התיקון נתחבר נתנתק, נתחבר נתנתק?

כן, וודאי. בדיוק, נתחבר ונתנתק. אבל בכל פעם כשמתחברים, מתחברים בקשר יותר הדוק, ובכל פעם כשמתנתקים, מתנתקים לשנאה יותר גדולה. כמו שתלמידי רבי שמעון שרצו להרוג זה את זה בזמן ההתנתקות, ומצד שני כשהיו מתחברים, היו מתחברים בצורה יותר הדוקה.

שאלה: מה המטרה שהגשמיות תופסת את רוב הזמן של העשייה שלנו ולא העבודה הרוחנית?

אתם קובעים כמה היא תופסת. לא שהיא תופסת, אלא אתה מכתיר אותה, אתה מגדיל אותה כך שהיא תופסת.

תלמיד: איך לשנות את התפיסה?

על ידי חשיבות העבודה הרוחנית שאתה מקבל את זה מחברים.

שאלה: בסוף קטע 10 כתוב, כל מה שחסר לנו זה שנרגיש את חשיבותו וגדלותו. עכשיו אמרת לחבר שאת הידיעה לזה ואת החשיבות אנחנו מקבלים מהחברים. איך את הידיעה הזאת ואת החשיבות הזאת להכניס לרגש?

על ידי קנאה. כשאני רואה עד כמה החבר שלי שקוע בלהבין, בלהרגיש, בלפרסם, בכל הדברים שאנחנו משייכים לעבודה רוחנית, אז באה לי מתוך זה קנאה. וקנאה היא מאוד פועלת נכון כדי להעלות את האדם ברוחניות.

תלמיד: בדרך כלל כשמתעוררת הקנאה אני רוצה להרוג את החבר, אני לא רוצה להרגיש פתאום את החשיבות ואת הגדלות של הבורא.

כי אתה טיפש ולא מבין שעל ידי זה אתה יכול להרוויח. אם אתה תקנא בו וזה יקדם אותך לרוחניות, זה יותר כדאי ממה שאתה תישאר באגו שלך ולא תתקדם. כדאי לך לשלם לחבר שישחק לפניך משהו גדול, שאז אתה תקנא בו ותגדל גם. או כדאי לך להרוג אותו שלא יהיה לך דוגמה כזאת והוא מת ואתה תמות. מה יותר כדאי?

לכן אני רוצה להיות בין חברים גדולים שגם משחקים שהם גדולים ואני על ידם יכול לגדול. ולא שאני אכניס את עצמי לגן ילדים ואני אהיה רגוע שהם כולם קטנים ואני ביניהם גם לא אגדל, אין ממי לקחת דוגמה, אין במי לקנא.

תלמיד: האם מהקנאה בעצם, עד שלא מגיעים לאהבה לחבר, אתה כל הזמן צריך להישאר בעבודה למעלה מהדעת, בתפילה?

כן. בדיוק,

(סוף השיעור)