שיעור בוקר 08.06.2026 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור מוקלט מתאריך 08.3.2001

https://kabbalahmedia.info/he/lessons/cu/ACV31vf9?activeTab=downloads&mediaType=video

ספר "כתבי בעל הסולם", "פתיחה לחכמת הקבלה", 

שיעור 2

מלכות, בחינה ד' האחרונה, שבה כבר יש רצון לקבל משלה, ומרגישה שהיא מקבלת לפי הרצון העצמאי שלה, אז בה באמת יש קבלת התענוג והיא מרגישה שהיא נהנית. אבל ב"ן מתחיל לתת לה שוב את התכונות שלו כמו בבחינה א'. מלכות ובחינה א' דומות, מלכות מקבלת אותו אור כמו שקיבלה בחינה א', רק בבחינה א' הרצון היה מלמעלה, מהבורא, ובבחינה ד' הרצון הוא מהנברא, והוא בעצמו רוצה לקבל, לכן הוא מרגיש שהוא מקבל. 

עכשיו כשהאור נותן לו הרגשה שהוא המשפיע, יוצא שמלכות מרגישה הפרש בינה לבין האור. האור זה הבורא, והמלכות, הכלי, זה הנברא, ואת ההפרש הזה היא מרגישה. כתוצאה מזה נולדה לה הרגשת הבושה, שהיא הפוכה מהאור שממלא אותה. בבחינה א' היא מרגישה שהיא שונה מן האור ונעשה בה רצון להשפיע. בבחינה ד' כתוצאה מזה שהיא מקבלת מהבורא ושונה ממנו, הפוכה ממנו, נולד מעשה אחר שנקרא צמצום. 

אותה מלכות אומרת, אני לא רוצה לקבל שום דבר, אני מגרשת את האור ונשארת לבד ריקנית. מלכות הזאת שהתרוקנה מן האור נקראת "מלכות המצומצמת", מלכות דצמצום א'. למלכות המלאה באור, אנחנו יכולים לקרוא "עולם אין סוף", ומלכות שהתרוקנה מן האור אנחנו יכולים לקרוא "עולם הצמצום". 

תלמיד: מה זה ליהנות?

מובן מה שאני אומר או לא? רק השלבים, אז אני שוב חוזר עליהם. 

מה שצריכים לזכור, מהבורא יוצא אור, הוא בורא כלי. מה זה כלי? רצון ליהנות ממנו. אור זה תענוג, כלי זה חיסרון, רצון ליהנות מהאור. תענוג ממלא את הכלי, את הרצון, אור ממלא את הכלי. יש כאן שתי שפות מקבילות. או שאני מדבר בשפה האנושית, תענוג וחיסרון, רצון. או שאני מדבר בשפה של אור וכלי. אנחנו רגילים לדבר באורות ובכלים, אבל בינתיים אני מדבר בשפה המקבילה.

אז הבורא שנותן תענוג, רוצה לתת תענוג לנברא, בורא חיסרון לתענוג הזה. תענוג נקרא אור, חיסרון נקרא רצון, נקרא כלי. הכלי שמקבל את האור ונהנה ממנו, מקבל ממנו לא רק תענוג, הוא מקבל ממנו גם את הטבע של האור, והופך להיות כטבע האור. הוא משפיע, גם הכלי רוצה להשפיע.

אז הכלי שהיה קודם בבחינה א' התהפך לכלי דבחינה ב', שרוצה לתת, להשפיע. למי? לבורא. למה? כמו שהבורא רוצה לתת לו, הוא הפוך, כך קיבל מהאור את התכונה הזאת. הוא רוצה להשפיע, אבל אין לו מה להשפיע. מה הוא מחליט? הוא חושב, איך אני יכול לתת, לעשות את הפעולה כמו הבורא? האם לבורא יש חיסרון שאני יכול לתת לו? כן, יש לו חיסרון. איזה? אם אני אקבל, אז יהיה לו תענוג, יש לו חיסרון לתת לי כדי שאני איהנה. אז מה עושה בחינה ב'? היא פותחת בחלק שלה איזה רצון בחזרה מבחינה א' ואומרת, אני אקבל כמו בבחינה א', אבל מפני שאני רוצה לתת, להשפיע נחת רוח לבורא בזה. ואז יש לנו את בחינה ג', ההתפתחות הבאה, שהיא כוללת שני חלקים. חלק שמשפיע, ומפני שרוצה להשפיע, מקבל.

ואחר כך באה בחינה ד'. מה מחליטה בחינה ד'? בחינה ד' מחליטה, "אני רוצה לקבל את כל האור במלואו". למה? אני מחליטה שמשני החלקים האלה שהם בהחלט שווים לי, לקבל זה הכי קרוב אליי. למה? כך נבראתי מלכתחילה בבחינה א', ואז היא הולכת ומקבלת. את הדבר הזה עוד מעט נעבור ביחד עם המסך, יהיה לנו אולי יותר מובן אחר כך. 

מה למדנו חוץ מזה? מילים, שמות של הבחינות האלו, של ההבחנות, של המדרגות. בחינת שורש, האור שבה מהבורא. בחינה א', הכלי הראשון שנברא. בחינה ב', הכלי השני שרוצה להשפיע. בחינה ג', הכלי השלישי שהמורכב מרצון לקבל ורצון להשפיע. ובחינה רביעית, בחינה ד', זו המלכות שרוצה רק לקבל, והיא נקראת נברא, היא נקראת מלכות. מלכות מהמילה שליטת הרצון, ששם באמת הרצון לקבל שולט. 

מה המלכות הזאת? היא הנברא ועליה אנחנו אחר כך מדברים. ועל כל הבחינות הקודמות עד המלכות, אנחנו יותר לא מדברים, אלו שלבים של בניית המלכות. ומה שקורה אחר כך קורה רק עם המלכות כמה שנמשיך לדבר. מלכות שהיא מלאה באור, לגמרי לפי רצונה שהיא מחליטה והיא רוצה, לא שהרצון שלה נברא מהבורא, הרצון שלה נעשה כתוצאה מהתפתחות. 

אז המלכות הזאת היא נקראת "עולם". בכל המצבים שיהיו, כל מצב של מלכות נקרא עולם. כשהיא מלאה באור בלי שום הגבלה, המילוי בלי שום הגבלה נקרא בלי סוף. לכן מלכות נקראת עולם אין סוף. אין סוף, אין הגבלה, סך הכול זה הפירוש. זאת אומרת, אם כוס הקפה שלי היתה מלאה ב-100%, היא גם היתה נקראת אין סוף, אין גבול, כי כל מה שהכלי יכול לקלוט בפנים מלא. אז מלכות שמלאה עד הסוף נקראת "עולם אין סוף".

אחר כך היא מרגישה שהיא שוב הפוכה מהאור שנמצא בה, כי האור שנמצא כמו בבחינה א' נתן לכלי רצון להשפיע, נתן לכלי הרגשה שהוא הפוך מהכלי. גם כאן האור נותן לכלי הרגשה שהוא הפוך מהכלי. אבל הכלי כבר לא יכול להיות משפיע, כי הרצון הוא רצון שלו, הוא לא יכול להפוך את הרצון. זה כבר גְּמַר הכלי. הרצון לקבל שיש בבחינה ד' זה רצון גמור. זו הפעם הראשונה שיצא סופית, פעם ראשונה ופעם אחרונה, רצון שיצא כעצמאי. ומהו הרצון הזה? הרצון הזה הוא רצון לקבל, רצון ליהנות. 

אם כך, מה המלכות מרגישה? היא מרגישה בתכונותיה ההיפך מהאור, עד כמה היא הפוכה ממנו. ואז כתוצאה אנחנו קוראים להרגשה הזו הרגשת הבושה, מכך שהבורא הוא גדול יותר ממנה ונותן לה והיא לגמרי תלויה בו והפוכה ממנו לפי תכונותיה. ההרגשה הזאת מביאה אותה לפעולה מאוד מיוחדת שנקראת צמצום א'. מה זאת אומרת?

מקור ההרגשה הלא נעימה שלה הוא האור שממלא אותה, אז היא מגרשת את האור ואומרת, אני לא רוצה להרגיש את האור. למה? הוא נותן לי סבל, הוא נותן לי להרגיש שאני הפוכה ממנו. אין ברירה, היא מגרשת את האור, והפעולה הזאת נקראת צמצום א', ומלכות שנשארת ריקנית נקראת "עולם הצמצום". למה עולם? כל מצב של מלכות נקרא "עולם", עולם מהמילה העלם, הסתרה. 

תלמיד: העלמה.

העלמה. אני שוב אומר, בקורס שלנו, בכמה שיעורים האלה אנחנו לא נכנסים יותר מדי ל-למה אלא ככה. אבל אחרי זה כשאנחנו נלמד, במהלך הלימודים, אתם תראו עד כמה כל דבר ודבר נפתר מתוך עצמו.

ועכשיו אנחנו עוברים לנושא של היום. הנושא של היום נקרא "מסך". ויחד עם הקלטת הזאת, של השיעור הקודם שלנו, יש את כל השרטוטים שציירתי בפעם הקודמת. אתם תקבלו אותם ביחד עם הקלטת.

אחרי שלמדנו שיצאה לנו מלכות (ראו שרטוט מס' 1), שמלכות הזאת זה כל הנברא, שאין חוץ ממנה ובין הבורא שום דבר, זה בורא וזה נברא, אז הנברא הזה נקרא מלכות, וזה בעצם רצון לקבל. מה זה רצון לקבל? בקבלה אנחנו לא מדברים הרבה, אנחנו אומרים "רצון לקבל", אבל בעצם אנחנו צריכים להוסיף, מה זה רצון לקבל? מה הוא רוצה לקבל? הוא רוצה לקבל הנאה ותענוג. זאת אומרת, רצון לקבל, הכוונה היא רצון ליהנות, רצון לקבל הנאה ותענוג. 

זו בעצם כל המהות של הנברא, רצון לקבל, וזה נקרא אצלנו בחינה ד'. אז בחינה ד' כמו שדיברנו זה רצון לקבל והיא צמצמה את עצמה, וגירשה מעצמה את כל האור, היא נשארת עכשיו ריקנית. במצב כזה היא נקראת "מלכות המצומצמת", צמצמה את עצמה. מה היא אמרה? היא אמרה, אם יבוא אליי תענוג, אני מגרשת אותו, אני לא רוצה להרגיש אותו.

למה? אני סובלת, במקום ליהנות אני סובלת מזה שאני מתמלאת בו. התגובה הזאת, שבא אליה תענוג אחרי שהיא גירשה אותו, והיא מגרשת אותו בחזרה ואומרת, אני לא מקבלת אותו, התגובה הזאת נקראה "זיווג דהכאה" או "הכאה" בינתיים, והיא נעשית על ידי מסך. מה זאת אומרת?

בצמצום א', היה קודם כך. היתה מלכות דאין סוף (1). אחר כך היתה מלכות דצמצום א', שהיא גירשה את הכול (2). אחר כך, פעולה שלישית (3), מלכות אמרה, אני לא מקבלת שום דבר, אפילו שבא אליי תענוג. זאת אומרת, יש לנו החלטת המלכות שיהיה לה מסך, מלכות עם המסך. מה זה מסך? מסך זה כוח ההתנגדות שלי, שאני לא רוצה לקבל את האור. בא אליי אור מהבורא, האור שבא מהבורא נקרא "אור ישר", והמסך דוחף אותו בחזרה ואומר, אני לא רוצה לקבל כלום. ואז, מה שחוזר מהמסך כאילו בחזרה לבורא זה נקרא "אור חוזר". אור חוזר, אור ישר, מסך זה כוח התנגדות. 

אחרי שמלכות על ידי המסך מגרשת בחזרה את האור הישר, את האור שבא אליה, היא מתחילה לחשוב, מה היא עשתה? היא בעצם אמרה בזה שהיא לא מקבלת עכשיו לעצמה כמו פעולת בינה, כמו פעולת בחינת ב' שהייתה אצלנו, שגם אמרה, "אני לא רוצה לקבל כלום".

תלמיד: היא רוצה להשפיע, מתוכה.

ואז היא אומרת, אבל אם עכשיו אני אקבל אחרי שדחיתי, זה כמו שבחינה ב' דחתה אחרי בחינה א', ועכשיו אם היא מקבלת, היא מקבלת מפני שהיא דוחה ומקבלת רק בשביל הבורא. כלומר, במלכות שדוחה, הפעולה הזאת שמגיע אור ישר דומה לחכמה, והפעולה שהיא דוחפת את האור בחזרה דומה לבינה. ועכשיו, אם היא תקבל, היא תקבל בדיוק כמו בחינה ג'. מהי בחינה ג'? היא באמת קיבלה רק כדי לתת לבורא תענוג. אבל בבחינה ג' כשהיא קיבלה כדי לתת לבורא תענוג, הכול היה מטעם הבורא שהוא ברא אותה בצורה כזאת. הוא ברא בחינה א', ברא בחינה ב' ובחינה ג' כך היא הגיבה.

אבל עכשיו, שהרצון לקבל שיש כאן זה הרצון לקבל של הנברא עצמו, והוא עושה את הדבר הזה, אז אם הוא יקבל עכשיו בפנים זו תהיה באמת השפעה גמורה. ומלכות מחליטה, אני דחיתי את כל האור, ברור שאני לא מקבלת כדי ליהנות בעצמי, אני עכשיו אקבל אותו כדי להשפיע לו. הוא הרי נהנה מזה שאני מקבלת, אז אני אקבל, רק בשביל זה.

והיא עושה חישוב, ומקבלת קצת בתוכה. המקום שהיא עושה דחייה וחישוב, זה נקרא "ראש", והמקום שהיא מקבלת בפנים את האור ונהנית, זה נקרא "תוך". "תוך" זאת אומרת, בתוך הכלי, שם היא מקבלת את האור. אבל היא לא יכולה לקבל את כל האור ולמלא את עצמה. למה? שם, במלכות דאין סוף, היא כן יכולה לקבל, למלא את עצמה בכל האור, למה כאן לא? מפני שהרצון שלה לקבל הוא שלה, ולעמוד נגד הרצון שלה, היא לא מסוגלת.

שם, בד' בחינות דור ישר, בכל הבחינות אלה, היא עמדה נגד התכונות שקיבלה מלמעלה. זה עוד לא היה ממש שלה, זה עוד לא היה כל כך עסיסי. כאן היא מרגישה שזה הרצון שלה, ובגלל זה היא יכולה לקבל רק במקצת וביתר להישאר ריקנית. כי אם היא תמלא גם את החלק הריק, זו לגמרי תהיה קבלה לעצמה, היא תתחיל ליהנות בעצמה, בלי לחשוב שהיא עושה את זה בשביל הבורא. לכן החלק הזה שנשאר ריק נקרא "סוף". וכל המבנה הזה, כולל האור שבא מהבורא, ישר וחוזר וכל מה שבא מהבורא נקרא "פרצוף". 

אז אנחנו נוסיף בשרטוט מלכות עם המסך (3), אחר כך מלכות דוחה (4), נקרא לזה "אור חוזר". אחר כך מלכות מקבלת קצת, שזה נקרא "אור פנימי" (5). החלק הזה שהיא מקבלת בפנים, נקרא "אור פנימי". ברור לנו מה זה פנימי, כי היא מקבלת אותו בפנים, בתוך הרצון. ואם כך מלכות, מסך כל האור הישר שהגיע אליה, דחתה את כולו וקיבלה חלק ממנו, ב"תוך", זה נקרא "אור פנימי". אור ישר שבא למלכות, צריך למלא את כל המלכות, אבל אם יש לנו רק חלק ממנו, זאת אומרת, אור ישר נעשה במקצת אור פנימי, אז חלק ממנו נשאר מבחוץ, והוא נקרא "אור מקיף". מהו האור המקיף הזה? אם אור ישר בא מהבורא, אור פנימי נמצא בתוך הפרצוף, אז האור המקיף הוא כנגד סוף הפרצוף. אחר כך אנחנו נראה שהוא לאט לאט ממלא את המלכות עד הסוף הסוף, עד שכל האור נכנס בפנים. 

תלמיד: אור בינה.

זה לא בינה, זה לא אור בינה. אני אמרתי שהפעולה הזאת שהוא דוחה, דומה לפעולת בינה כמו שהיתה לנו בבחינה ב' בד' בחינות דאור ישר.

עכשיו למדנו כמה מושגים, שוב אני חוזר עליהם, ואחר כך נלך לשאלות.

מהבורא  בא האור שנקרא "אור ישר". מלכות נמצאת אחרי הצמצום, ריקנית. היא לא רוצה לקבל את האור. הרצון לדחות אותו ולא לקבל נקרא "מסך", כוח התנגדות. המסך הזה, הרצון לדחוף, לעמוד בעצם נגד הרצון הטבעי שלה דוחה את האור, וחזרת האור למאציל, לבורא, נקראת "אור חוזר".

מפני שמלכות דחתה וברור לה שהיא מוכנה לעמוד נגד כל הפיתויים ולא לקבל את האור כדי ליהנות, היא עכשיו עושה חשבון, כמה אני בכל זאת יכולה לקבל שזה יהיה בשביל הבורא, כי אם אני אקבל עכשיו זה יהיה בדיוק בשבילו, והיא מחליטה שהיא מקבלת. כמה היא מקבלת? היא עושה חשבון שהיא יכולה לקבל רק חלק מהאור שלא יהיה כדי ליהנות אלא כדי לֵהָנוֹת את הבורא. ואז היא מחליטה ומקבלת חלק מהאור שבא, בפנים. 

נגיד 20% מאור ישר היא מקבלת בפנים, והחלק שמקבלת בפנים נקרא "אור פנימי". חלק המלכות שמקבל אור בפנים נקרא "תוך", החלק שנשאר ריק נקרא "סוף". למה סוף? שם היא עושה סוף ואומרת, "אני לא מקבלת". למה תוך? "כי אני רוצה למלאות את זה עם האור". השמות הם מאוד מאוד פשוטים, לפי המעשה. 

אור ישר שמגיע למלכות אם כך מתחלק ל"אור פנימי", ולחלק שנשאר מחוצה לה, ונקרא "אור מקיף". יוצא לנו שאור ישר שווה אור פנימי + אור מקיף. האור הפנימי נכנס ל"תוך", והאור המקיף מיועד לסוף הפרצוף, למלא את סוף הפרצוף, אבל בינתיים הוא עומד מבחוץ. מתי הוא ימלא את סוף הפרצוף? כשיהיה מסך כל כך גדול שיקבל את כל האור כדי להשפיע לבורא.

אז המבנה הזה של מלכות אחרי צמצום א', כשהיא חושבת כמה אור היא יכולה לקבל בתוכה, כמה היא מקבלת בפועל, וכמה היא לא מקבלת, כל המערכת הזו ביחד נקראת "פרצוף". אובייקט רוחני.

עברנו כאן על כמה דברים, אז אני שוב חוזר. (ראו שרטוט מס' 1)

הייתה לנו מלכות דאין סוף שקיבלה את כל האור, הרגישה בושה, עשתה צמצום א', ואמרה שהיא לא מקבלת את האור שיבוא אליה אחרי צמצום, זה נקרא "מלכות עם המסך". ובא אור, והיא דחתה אותו, והאור שהיא דחתה נקרא "אור חוזר", ואחר כך היא החליטה שהיא כן מקבלת חלק ממנו, וזה נקרא "אור פנימי". זה מה שלמדנו אתכם. 

יש עוד כמה שמות. "ראש" נקרא איפה שעושים חשבון, "תוך" נקרא איפה שמקבלים את האור, ו"סוף" נקרא איפה שלא יכולים לקבל את האור.

איפה שעומד המסך, המקום הזה נקרא "פה". איפה שיש הבדל בין החלק שמקבל את האור במלכות, והחלק שאינו מקבל, זה נקרא "טבור". וגמר הפרצוף, הסיום של כל הרצונות, נקרא "סיום". וזה בעצם המבנה של הפרצוף. 

שרטוט מס' 1