שיעור צהריים 17.08.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור בנושא: "מתכוננים לכנס" - קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: קטע מספר 1.

"העיקר של אסיפה, שיהיו כולם באחדות אחד, ויהיו מבקשים הכל רק תכלית אחד - למצוא את השי"ת. שבכל עשרה השכינה שורה, ובודאי אם יש יותר מעשרה בודאי יש יותר גילוי שכינה. וכל אחד ואחד יקבץ עצמו לחבירו ויהיה נכנס אליו לשמוע ממנו איזה דבר לעבודת ה' והאיך למצוא את ה', ויהיה נתבטל אצלו וכן חבירו אליו, וכן כולם יהיו כך, וממילא כשאסיפה הוא על זה הכוונה, אזי ממילא יותר מה שהעגל רוצה לינק הפרה רוצה להניק, ממילא השי"ת מקרב עצמו אליהם ונמצא עמהם."

("מאור ושמש". פרשת ויחי)

מילים מאוד יפות. למי שיש זמן, אני בכלל ממליץ לקרוא "מאור ושמש", זה ספר ידוע.

קריין: קטע מספר 2.

"צריכים תמיד לעורר את הדבר הנשכח מהלב. והיא הדבר הנחוץ לתקן את הלב, שהיא אהבת חברים, שתכליתו הוא להגיע לידי אהבת הזולת. שדבר זה לא נעים להלב, המכונה "אהבה עצמית". לכן כשיש איזו אסיפה של חברים, צריכים לזכור להעלות על השולחן את השאלה. דהיינו, שכל אחד ישאל לעצמו, כמה כבר אנו התקדמנו באהבת הזולת. וכמה פעולות עשינו, בכדי להביא לנו התקדמות בענין זה."

(הרב"ש. מאמר 13 "לפעמים מכנים את הרוחניות בשם נשמה" 1984)

קריין: קטע מספר 3.

"לשון אסיפה הוא יותר התאחדות בלב ונפש מלשון קיבוץ, כי קיבוץ שייך גם בגופים לבד אף שהדעות בלתי מתאחדות, אבל לשון אסיפה בבני אדם הוא בלב אחד ג"כ, והוא לשון אסיפה מבחוץ לבפנים ששם מתאחדים ביותר."

("שם משמואל")

זה ההבדל בין "אסיפה" ו"קיבוץ".

שאלה: לפעמים אנחנו נמצאים יחד בשיעור ומגיעים להרגשה של לב אחד, של אהבה. ואז אנחנו מבררים מה כל אחד מרגיש, איזו תפילה מעלים לבורא, ומתברר שכל אחד מרגיש משהו אחר וזה לא היה לב אחד. אם אתה מתאחד עם העשירייה שלך, אז למה זאת התוצאה, מה קורה?

כי אנחנו כולנו שונים ולכן הלבבות שלנו מתפעלים בצורה אחרת. כדי לחבר את הלבבות בלב אחד אנחנו צריכים לעבוד הרבה, אבל לאט לאט זה מתקרב. אבל בדרך, ככל שלומדים יותר, כך אנחנו מתחילים להרגיש כמה אנחנו שונים. זה כמו בכל מקצוע, ככל שבן אדם נכנס לעומק, כך הוא מרגיש שם כל מיני פרטים, שזה לא כך וכן כך. מה שאין כן, אם הוא לא יודע, אז מבחוץ נראה לו שהכול בסדר. זה העניין של הלימוד.

תלמידה: האם יכול להיות שזה אומר שהאהבה הזאת הייתה מאוד מאוד קטנה ולכן הוא לא הצליח להתאחד עם החברים?

לא, זה דווקא הפוך. ככל שהאהבה גדלה, ככל שהקרבה ביניהם גדלה, כך הם מגלים עוד ועוד תכונות שונות.

שאלה: הוא כותב בקטע 2, "צריכים תמיד לעורר את הדבר הנשכח מהלב. והיא הדבר הנחוץ לתקן את הלב, שהיא אהבת חברים, שתכליתו הוא להגיע לידי אהבת הזולת. שדבר זה לא נעים להלב, המכונה "אהבה עצמית"". לאור השיעור שעברנו עכשיו רציתי לנסות לברר את השלבים. כי אנשים משקיעים בדרך, עושים כל מיני דברים שהם שומעים ורואים, ובעצם מה שמתגלה הרבה פעמים זה דחייה, שנאה. האם זה הגילוי הראשון, שהאדם חייב לגלות עד כמה הוא נדחה?

זה לא חייב להיות, אבל גם זה.

תלמיד: האדם בדרך שרוצה להגיע למצב שנקרא אהבת הזולת, אהבת החברים, האם הוא צריך לגלות קודם עד כמה הוא לא רוצה את זה, זה חלק מהתהליך?

כן.

תלמיד: במידה ויש לו את חשיבות הבורא, באופן טבעי עולה תפילה. הוא לא רוצה שזה מה שיתעורר והוא מתפלל שזה יתוקן.

כן.

תלמיד: האהבה שאנחנו מדברים עליה היא לא מתגלה תמיד באופן ישיר לצד התפילה, יש הרגשת דחייה, שנאה, יש תפילה, ופתאום יכולה להתגלות אהבה, נכון?

כן.

תלמיד: כלומר אם אני עכשיו מרגיש שאני נדחה מהחברים, ואני באמת מבקש מהבורא שיתקן את זה, אז לא לצפות שבעוד רגע אני פתאום ארגיש אליהם אהבה, זה לא עובד ככה, נכון?

כן. הבורא הוא שעושה מדידה ומחליט מתי לתת לך את זה. אבל בכל זאת זו מתנה מלמעלה.

(סוף השיעור)