שיעור בוקר 04.10.2020- הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
אושפיזין - יצחק - ספירת גבורות,
קטעים נבחרים מהמקורות
זה קשה כל יום לבנות שיעור בנושא חדש, בקליטת תכונה חדשה לתוך הקבוצה הגדולה שלנו, זה יכול להביא בלבול לחלק מהחברים לפחות. אבל אין לנו ברירה, אנחנו גם לא יכולים ללמוד בערב בלבד את עניין האושפיזין, כי רק חלק מהחברים יכולים להשתתף. לכן אנחנו נלמד גם בבוקר וגם בערב כדי שתהיה לנו איכשהו הבנה ראשונה, היכרות ראשונה עם אותן התכונות שאנחנו צריכים איתן לעבוד. הן נמצאות בנו, רק אנחנו צריכים לארגן אותן, להוציא אותן מהמסתור שבכל אחד ואחד ישנן הכנות כאלה, ולעבוד איתן.
העבודה עם המידות האלו, עם התכונות האלו שאנחנו קוראים להן "שבע ספירות" או "שבע מידות", חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות, או אברהם, יצחק, יעקב, משה, אהרון, יוסף, דוד, העבודה איתן היא בעצם כל העבודה שלנו. כשאנחנו מגיעים לרשת צמודה שמחזיקה זה את זה למרות שישנן מידות כל כך שונות, מנוגדות, אנחנו מבינים שדווקא בגלל שיש כוחות ותכונות מנוגדים, אנחנו הנבראים שנכללים מהם, אנחנו יכולים דווקא להרגיש את עצמנו כקיימים בצורה עצמאית. אנחנו יכולים לקבוע את הרגש והשכל שלנו, אנחנו יכולים לארגן קשר בינינו, ולהיות דווקא בהתקשרות של כל המידות האלו ברשת אחת, ואז ניתן לכוחות העליונים כתר, חכמה, בינה, להופיע בתוך חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות. זו בעצם העבודה שלנו.
לכן נתחיל ללמוד את התכונות הללו. בכל אחד מאיתנו זה נמצא. לכן כל התכונות האלה נקראות "אבות" כי הן היסודות של הטבע, ואנחנו רק נגלה אותן ונדע איך נכון להשתמש בהן. ודאי שככל שכל תכונה ותכונה היא שונה מתכונות אחרות, יש לה בזה גם מצבים או תכונות חיוביות ושליליות, ובכל אחת משהו חסר ויש משהו מיוחד. אנחנו רק צריכים להבין איך הן צריכות להיות מקושרות, באיזו צורה, סגנון, עוצמה, ונבנה ביניהן קשר כזה, שבכל דבר, בכל מקום נהיה קשורים בינינו בצורה אופטימלית ותמיד נוכל לתת לבורא יכולת להתגלות בנו, להתפשט בנו ובזה נשמח אותו, נעשה לו נחת רוח. זה נקרא "בעל מנת להשפיע".
כל העבודה שלנו היא ללמוד את התכונות האלו, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות, ולתת תמיד כזה חיבור אופטימלי ביניהן כדי שהבורא יוכל להתגלות, האור העליון יוכל למלאות אותן, ואנחנו נרגיש כמה עשינו את זה בעל מנת להשפיע לו. מזה יהיה לנו כל התענוג, גם דרגת הבורא וגם הרגשת הבורא. וכל העולם שלנו, כל מה שאנחנו נשיג מזה שהבורא מתלבש בנו, זה ייקרא העולם העליון, העולם הרוחני, וכך אנחנו נתקדם.
מה שאנחנו לומדים באושפיזין, בקבלת הספירות האלה בנו בצורה נכונה, בקליטת התכונות האלה בצורה נכונה, אנחנו לומדים מזה איך לבנות את הכלי הרוחני, את הנשמה שלנו, שהבורא יוכל למלאות אותה ולהיות שם בדבקות עימנו. אנחנו, מצד התכונות שאנחנו מרכיבים, והוא מצד המילוי. ההתקשרות בינינו בשבע התכונות האלו צריכה להיות מותאמת לאור העליון יותר ויותר. עד שאנחנו מגיעים לגמר התיקון ומממשים את כל שבע המידות האלו בצורה שכולן, ב-100% של כל אחת וב-100% של התקשרות ביניהן, מביאות לנו תכונת השפעה מכתר, חכמה, בינה, ואז אנחנו נמצאים בדבקות הסופית עם הבורא.
אנחנו היום עוסקים באושפיזין "יצחק", ככה זה נקרא. מאיפה השמות האלו אנחנו אחר כך נלמד. כי אלו לא שמות של בני אדם, אלו שמות של הכוחות, שמטבע הכוח, מהשילוב שיש בו, ממה שהוא מורכב כל כוח וכוח, כך הוא מבטא את עצמו בשם שלו. אנחנו אחר כך נלמד, זה כבר לימוד יותר מתקדם.
קריין: אושפיזין – יצחק, קטע מס' 1 מתוך הרב"ש, רשומה 316 "בחינת אדם הראשון – ב'".
"אברהם הלך בימין, תיקון מדת החסד, היינו שהוא רוצה בחסדים. לכן מבחינת חסדים הוא ממשיך בחינת דביקות בחיי החיים." היינו, בבורא.
"אבל יצחק הלך בקו שמאל, שנקרא גבורה, לעבוד בבחינת התגברות על כלים דקבלה, שיהיה בעל מנת להשפיע." אברהם לא עבד עם כלים דקבלה, הוא היה למעלה מזה. כמו שלמדנו, חסד לא עושה חשבון על שום דבר, רק להשפיע לכולם, כמה שאפשר להכין את הכול לכולם, לכל העולם, האדם כטוב, כרע, לא חשוב למי ולמה, לכולם מתייחס רק בחסד. מה שאין כן יצחק, הוא מתגבר על עצמו, זאת אומרת הוא כבר מכניס ליחס שלו לאחרים את הרצון שלו, התנגדות לרצון, ובונה צורת השפעה, ממשיך כמו אברהם, אבל כבר מייחס את הטבע שלו למה שהוא עושה לאחרים. "ומכיון שעוסק בשמאל, היינו לראות את מצבו בבחינת הדעת," עד כמה הוא יכול או לא יכול להתייחס לאחרים כמו אברהם, אבל בהפעלת רצון לקבל משלו, "אז הוא רואה את החסרונות, ואז המצב של פירוד,". כבר נפרד מאנשים שהוא רוצה להשפיע להם, מרגיש שהוא והם זה לא אותו דבר. הוא לא מתייחס אליהם כמו אברהם, עם לב פתוח בלי לקבל שום חשבון עם הרצון שלו, עם מה שהוא מרגיש אולי משהו מבפנים, אין לו את זה, רק נתינה בעלמא. אלא יצחק כשהוא מכניס לזה את הרצון לקבל שלו, הוא כבר מתחיל להרגיש כל מיני צורות יחסים שיש לו לאחרים, ואז הוא צריך להשתנות, להתגבר, לראות את המרחק שביניהם וכן הלאה, "כי האדם במצב השמאל במצב חסרון והבורא הוא נקרא שלם, ו"אין ארור מתדבק בברוך"." אדם שמתחיל להפעיל מעצמו את הרצון שלו, את הטבע שלו, כבר רואה בכמה הוא שונה מהבורא. אברהם לא שונה, הוא הולך פשוט רק עם תכונת ההשפעה. יצחק, שמפעיל את הטבע שלו, כבר רואה עד כמה הוא לא מתאים לבורא, שונה, רחוק, הפוך, אבל זאת תכונתו. במה זה טוב להפעיל את תכונת יצחק? כי בלי להפעיל את עצמו האדם הוא לא אדם, זה לא נקרא שהוא פועל.
"לכן יצחק היה צריך להיות נכלל מאברהם, לכן כתוב "אברהם הוליד את יצחק"." תכונה אחת מושכת אחריה את התכונה השנייה. וככה זה קורה אפילו אם אנחנו לא רוצים להפעיל את תכונת יצחק, האגו שלנו, להתחיל להתייחס כבר מתוך הטבע שלנו לאחרים אבל אין ברירה, אנחנו כך עושים ורוצים או לא רוצים.
לכן אנחנו רואים, אנשים לפעמים באים אלינו, הם רוצים להתכלל בנו, הם רוצים להיות טובים אלינו, שאנחנו נקבל אותם יפה ומהר, אז כאילו הם רק מפעילים, את בחינת אברהם. אתה זוכר כמה יפה אתה היית? ממש ככה, איזה יופי, ממש, ככה כולך לבן. ואחר כך מתחיל להתגלות כבר הטבע של האדם שיש בכל אחד. וזה טבעי, זה נכון, זה צורת ההתפתחות. לכן יצחק היה צריך להיות נכלל מאברהם, לכן כתוב "אברהם הוליד את יצחק".
"הלא כולם יודעים זה, אלא ללמדנו שבבחינת יצחק, שהוא שמאל, נכלל גם כן בחינת ימין," שדווקא הוא יוצא, הוא נולד מהימין. מזה שאדם מפתח תכונת החסד, אברהם, אז הוא מושך אחרי זה שיתגלה ממנו תכונת הגבורה, יצחק. "נכלל גם כן בחינת ימין, שהוא חסד, ומשם מקבל חיים. ויעקב הוא קו אמצע, ובודאי שהוא נכלל מחסדים."
(הרב"ש. רשומה 316 "בחינת אדם הראשון - ב'")
תקרא שוב את הכול.
קריין: שוב, אנחנו קוראים קטע מס' 1, הרב"ש, רשומה 316 "בחינת אדם הראשון – ב'".
אברהם הלך בימין, תיקון מדת החסד, היינו שהוא רוצה בחסדים. לכן מבחינת חסדים הוא ממשיך בחינת דביקות בחיי החיים.
אבל יצחק הלך בקו שמאל, שנקרא גבורה, לעבוד בבחינת התגברות על כלים דקבלה, שיהיה בעל מנת להשפיע." זאת אומרת הוא גם רוצה להמשיך אותו כיוון כמו אברהם, אבל עם הכוחות שלו הנוספים.
"ומכיון שעוסק בשמאל, היינו לראות את מצבו בבחינת הדעת, אז הוא רואה את החסרונות, ואז המצב של פירוד, כי האדם במצב השמאל במצב חסרון והבורא הוא נקרא שלם," אז לעבוד בבחינת שמאל, בבחינת יצחק, זה נקרא שאני רואה עד כמה שאני לא יכול להיות כמו אברהם, כמו הבורא, להיות בהשפעה נקייה, אלא יש לי רצון לקבל ואני צריך להפעיל אותו ועל ידי הרצון לקבל אני יכול להגביר את קו ימין, את תכונת אברהם, מצד אחד, מצד שני אני רואה עד כמה שאני הפוך. "כי האדם במצב השמאל במצב חסרון והבורא הוא נקרא שלם, "ו"אין ארור מתדבק בברוך"." אז כבר יש לנו כאן הבחנה מי זה הבורא ומי זה האדם, בגלל שאדם מתחיל להרגיש מה ההבדל בין ימין ושמאל, בין אברהם ליצחק.
"לכן יצחק היה צריך להיות נכלל מאברהם, לכן כתוב "אברהם הוליד את יצחק"." זאת אומרת אחרי שמגלים פער בין ימין ושמאל, מה לעשות? להתכלל. מה זה "להתכלל" אנחנו עוד נלמד הרבה, שהתכונה הזאת היא צריכה להיות נכללת מתכונה אחרת, ימין משמאל ושמאל מימין. עד שהם מגיעים כולם למצב אחד, שם ישנם גם תכונות הבורא וגם תכונות הנברא. "הלא כולם יודעים זה, אלא ללמדנו שבבחינת יצחק, שהוא שמאל, נכלל גם כן בחינת ימין, שהוא חסד, ומשם מקבל חיים." [ויעקב הוא קו אמצע, ובודאי שהוא נכלל מחסדים.1]
(הרב"ש. רשומה 316 "בחינת אדם הראשון - ב'")
שאלה: לא ברור איך אברהם מוליד את יצחק. לא ברור איך תכונת החסדים מולידה משהו שיש בו רצון לקבל.
אנחנו לא מדברים על הבורא, אנחנו מדברים על פעולת הבורא בתוך הרצון לקבל שהוא ברא. ואז יוצא שהכוח העליון שהוא פועל ברצון לקבל, אז בהדרגה הוא מוליד מתוך הרצון לקבל כאלו פעולות, השפעה שלו ברצון לקבל כי זה מגיע לנו לפי הסדר. יש לנו כתר, חכמה, בינה, שלושת הפעולות האלו הן נקראות ג"ר, הג"ר של המדרגה, עליהן אנחנו לא מדברים, לפחות בינתיים, הן למעלה מאיתנו. אנחנו מתחילים מחסד ולמטה.
אז אור העליון שהוא פועל בכתר, חכמה, בינה, הוא נכנס לרצון לקבל ומתחיל ברצון לקבל לעבוד. אנחנו למדנו עוד מד' בחינות דאור ישר שיש לנו בחינת שורש, א' ו-ב', עד חזה דבינה יש לנו בחינת הכוח עליון שפועל ביכול ללא שום קשר עם הנברא, ורק בדרגת הבינה יש שם תחילת הנברא, בחזה דבינה שמשם והלאה מתחיל להיות בה רצון לקבל כדי להשפיע.
בינה היא כולה להשפיע, אבל שהיא דוחה את האור העליון, בד' בחינות דאור ישר, אז היא מתחיל לחשוב שכדי להשפיע לבורא היא חייבת לקבל. מה היא יכולה לתת? אין לה מה לתת ואין למי לתת, לבורא אין כלים דקבלה. ואז בינה מתחילה לקבל, כמו אורח שיושב אצל בעל הבית והוא מבין שאין לו מה לתת לבעל הבית אלא רק על ידי זה שהוא יקבל מבעל הבית. ואז הוא מתחיל לקבל.
והעבודה הזאת היא כבר שייכת לתחתון, לנברא. מזה מתחיל להיות מבינה תכונות, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות, שזה הכול כבר שייך לנברא. אז התכונה הראשונה שהיא נולדה, שהיא מורגשת בנברא שיוצא ככה מהבורא, זה תכונת החסד. שבעצם האור העליון שפועל ברצון, הוא מפעיל את הרצון בצורה כזאת שהרצון הוא כמו אור העליון, נותן וזהו ואין לו עדיין שום צורה אחרת. זאת תכונת אברהם.
וכך אנחנו לומדים. אתמול דיברנו מה זה תכונת החסד, שהוא לא שם לב לשום דבר למה שיש בנבראים, מסביבו והכול, הוא אומר, אנחנו רק צריכים להשפיע זה לזה טוב, לרעים ולטובים ולכולם ומכל הלב, ללא שום בדיקה וביקורת והגבלות. זאת תכונת החסד.
ההתפתחות הבאה אחרי זה שהבינה מולידה את תכונת החסד, זו תכונת גבורה. שזה התגלות הרצון לקבל שנמצא בתוך הנברא, שקודם לא היה נגלה אבל עכשיו שהוא נותן ונותן, אז הוא מתחיל להרגיש מה פועל בו, שאני זה הרצון ואני כולי נפעל מלמעלה. ואז זה לא אני שעובד אלא השפעה מלמעלה.
יוצא לפעמים מאיתנו ככה, שאנחנו גם נמצאים תחת השפעת האדם הגדול, ומה שהוא אומר ומה שהוא משפיע עלינו כך אנחנו עושים. כאילו מאבדים את הראש ומבצעים מה שהוא רוצה מאיתנו. זה תכונת החסד שכך פועלים. ואחר כך באה תכונת הגבורה, שמתגלה מתוך זה לאט לאט הרצון לקבל שבנברא, ואז הוא מתחיל לבדוק את עצמו, להראות את עצמו, לראות את זה בהשוואה שלו ותכונת החסד. ואז נולדה בו תכונת הגבורה, זה נקרא ש"אברהם מוליד את יצחק". וכך הוא מתחיל להתגלות, יצחק, זאת אומרת תכונה שהיא כבר בנויה על הרצון לקבל שבנברא.
מה אנחנו כאן למדנו? אני לא רוצה מידי לצאת מכאן.
והתכונה הזאת היא נקראת שמאל כי היא כנגד הימין, שהיא אברהם, וככה הם מתקיימים אחד מול השני. ואחרי זה בא לנו קו האמצעי, שאנחנו רוצים, איכשהו להשוות, לחבר, לקרב, בין שני הקווים האלה, שאחד הוא כל כולו להשפיע למעלה מכל החשבונות, זה אברהם, ושני הוא כבר כל כולו מתחשב במשהו בעצמו, כדאי להשפיע? לא? ובשביל מה ולמה? זה שמאל. וודאי שהשמאל הזה נכלל מחסדים, מאברהם, אחרת הוא גם לא ירגיש את עצמו כשמאל, אבל בכל זאת הוא כבר מרגיש את עצמו הפוך ומנוגד לימין.
זה מה שיש לנו ועד שאנחנו באים למצב שאנחנו מבינים שזה טבע הבורא, אברהם, שבתוך האדם, שבתוך הנשמה, ויצחק זה טבע הנברא שבאדם, שבתוך הנשמה ואנחנו צריכים להגיע לשילוב ביניהם, שטבע הבורא וטבע הנברא ישלימו זה את זה וזה קורה במידה שנקראת "יעקב".
תלמיד: איזו מידה יותר גבוהה מבין אברהם ויצחק? או ששתיהן שוות?
יעקב זאת מידה יותר גבוהה מפני שהיא מתקיימת בנברא. היא לא יותר גבוהה מאברהם, אפשר להגיד כך, אבל מפני שהיא בנברא, לכן מבחינה הזאת היא יותר חשובה.
תלמיד: יצחק?
לא, יעקב. יעקב שבא משילוב של אברהם ויצחק אז הוא נקרא "הבכיר שבאבות", מיוחד, הוא כביכול יותר משניהם, יותר מאברהם ויותר מיצחק. אמנם שאברהם זה במאה אחוז השפעה ויצחק במאה אחוז קבלה כביכול, ויעקב הוא כלול משניהם והוא קו האמצעי, זאת אומרת השיתוף הנכון בין שניהם. כל הדברים האלה אנחנו בינתיים לומדים בהגדרות כאלו. אחר כך אנחנו יותר ויותר אנחנו נלמד ונרגיש מהם באמת, מהם בנו, איך אנחנו יכולים להשיג אותם, איך על ידם אנחנו פותחים את כול העולם העליון, את החיים עליונים.
תלמיד: ובין אברהם ויצחק יש איזו השוואה או מידתיות כאילו?
הכול ישנו, זה לא במקום אחד כאן אנחנו נלך לפתוח את הכול. אבל את זה אתם צריכים לזכור ולהשלים וכדאי שאתם אפילו תכתבו את זה כמו סטודנטים בהרצאה, שיהיה לכם קצת.. יש לכם את זה אחר כך, רשום הסרט הזה של השיעור, אתם תוכלו להוסיף, יש על זה עוד חומר. העיקר שלא הרבה חומר, העיקר שאתם תוכלו איכשהו לעשות הדמיה ביניכם בקבוצה, בחיבור. זה העיקר.
כי מתוך זה אתם תגיעו למצב שתרגישו עד כמה שהאור העליון, בהתאם למה שאתם ביניכם משתדלים לבנות, האור העליון בא, מתקרב, מתרחק, מסובב אתכם, ואז מתחילה להיות העבודה הרוחנית בין החברים ובורא ותרגישו איך הוא משנה לכם את התכונות בלקרב, בלהרחיק בכל אחד ואחד ואיך אתם מתחילים להסתדר ביניכם ביחסים, וכך יותר מגלים כל מיני הבחנות שבבורא ביניכם. זו כבר הליכה בדרך רוחנית.
שאלה: למה יעקב בכיר האבות ולא אברהם?
באברהם אין עדיין נבראים. תכונת הנברא באברהם כביכול עדיין לא קיימת. יש באברהם רצון לקבל, אבל הרצון לקבל הזה נפעל כולו על ידי האור העליון. ולכן אין כאן עדיין נברא שעובד. יש כאן בורא שעובד ברצון לקבל, לכן הוא נקרא "חסד" במאה אחוז, השפעה טהורה. לכן באברהם יכול להתחיל הכול, אבל לא להיגמר.
אתה יכול לשאול כך, מה בעצם המטרה של כל העניין? המטרה של כל העניין היא, לגלות את הרצון לקבל הגדול, האכזרי וההפוך מהבורא בצורה גמורה ושירכיב את עצמו עם כל יתר התכונות שבדרך בין האור לבין הכלי, זאת אומרת חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, שיקבל את כל התכונות האלו וירכיב אותן בצורה כזאת, שלמרות שהוא רע מאוד, הפוך מאוד, אכזרי ונורא, הוא יתפקד כמו הבורא,
זה נקרא דבקות שלמה בבעל הבית, בבורא. את זה אנשים צריכים להבין ולבצע בעצמם, מתוך הרצון החופשי שלהם, ואז אדם מגיע לגובה של הבורא, זאת העבודה שלנו. אז ודאי שבאברהם לא יכול להיות שזה יגמר.
שאלה: אמרת, שתכונת החסד זו תכונה שיוצרת את אברהם, האם זו התכונה שתעזור לנו בדרך הרוחנית?
כל תכונה ותכונה אנחנו צריכים ללמוד ולממש על עצמנו. ואחר כך לעשות מהן מיקס כך, שכל שבע הספירות האלה, שבע תכונות - חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות שבפרצוף, יעבדו בעל מנת להשפיע. זו העבודה שלנו. תשמעו יותר טוב את מה שאני אומר.
שאלה: בטקסט נאמר שאברהם הוא חסד, האם זה אומר שהוא מבקש חסדים או מושך אליו חסדים?
זאת התכונה שלו. אברהם - חסד, כי חסדים זאת התכונה שלו, זה מה שלמדנו אתמול בערב.
שאלה: מה זה "חיי החיים"?
"חיי החיים" זה חיים על מנת להשפיע לבורא. בזה אני מתקשר עם הבורא ונכלל עימו בהשפעה הדדית זה לזה וכתוצאה מזה אנחנו מתחברים, כתוצאה מזה אנחנו עד כדי כך מתחברים, שאי אפשר להבדיל בין איפה אני ואיפה הבורא, אנחנו נעשים כאחד. זו הדבקות השלמה שאנחנו צריכים להשיג.
ודאי שזה מתממש בקשר בינינו, בקבוצה, בעשירייה ועם הבורא יחד, כך שאין שום הבדל בין כל החברים, בין כל הנבראים, בין כל הדומם, הצומח, החי והמדבר, בין כולם, הכול נכלל יחד ועם הבורא שממלא אותנו. דווקא הכוח העליון שממלא אותנו באותם המאמצים שלנו להיות מחוברים, עושה את המצב הזה כך, שאין הבדל בין אף אחד ומגיעים למצב שיהיה "הוא ושמו אחד" מה שנקרא.
שאלה: למדנו שתכונת אברהם היא השפעה לעשירייה ללא שום חשבונות, שאני רק מגדיל את החברים ומעניק להם. וכשאני עושה את זה, המאור המחזיר למוטב משפיע עלי, משנה בי משהו, ואז מופיעה תכונה של יצחק. מה בדיוק אני מוסיף לתכונה הזאת ביחס לתכונה קודמת, מה זה להוסיף ברצון?
אנחנו לא יכולים לעשות כאן כך, כמו שאתה מכין אוכל, מוסיף קצת פלפל, קצת מלח, קצת מזה וקצת מזה וכן הלאה, קצת מאברהם, קצת מיצחק, קצת מיעקב, זה לא הולך ככה. אלא אנחנו הולכים בהשפעה במידת אברהם ומתחילים לגלות שאנחנו בכל זאת אגואיסטים, אז מתגלה בנו גם מידת יצחק. אנחנו צריכים לשלב בין שתיהן ומגיעים למידת יעקב, וכך נלך הלאה. זה הכול הולך בדרך, בינתיים נשתדל להתקדם כך. אל תדאגו, אתם לא תוכלו לפספס את זה, כי אנחנו נעבוד בזה הרבה זמן.
שאלה: האם אנחנו ממלאים סאה?
אנחנו לא ממלאים סאה ואנחנו לא מדברים על דברים כאלה. אנחנו מדברים רק על מה שאנחנו עכשיו לומדים. אני לא רוצה לשמוע דברים שהם מכל מיני נושאים אחרים בחכמת הקבלה. אל תתבלבלו ואל תבלבלו אחרים.
שאלה: האם התכונות האלה בסדר העבודה הרוחנית צריכות להתגלות תמיד לפי אותו הסדר?
אנחנו נלמד איך אנחנו צריכים לעבוד איתן, איך אנחנו צריכים לנהל אותן. אבל בעצם מלכתחילה, כל התכונות האלו נמצאות בנו ואנחנו צריכים להפעיל אותן.
תלמיד: מבחינה סכמתית יוצא שספירת חסד היא הכי רחוקה ממלכות, אז למה ממנה הכול מתחיל?
היא הכי קרובה לאור. והאור פועל עלינו ולכן כך הוא מפעיל אותנו, ואחר כך עוד נראה. אבל שאלה נכונה, אדם נולד אגואיסט ולא מבין שום דבר, מה פתאום שבחסד הכול מתחיל? זה לא מתחיל בחסד שאנחנו כך נולדים, זה מתחיל באדם שנכנס לחכמת הקבלה, ואז הוא לומד שהוא חייב להידמות לתכונת חסד. זאת אומרת, זו לא תכונה טבעית שכך מתגלה, זו תכונה שהוא חייב קודם כל להשתדל לרכוש אותה.
שאלה: הספירות, התכונות האלה הם רק בעבודה של האדם כלפי האחרים או גם בתכונות של עשירייה?
כל הספירות האלו נמצאות רק בתוך העשירייה, ולכן אני בכלל לא מבין את השאלה שלך. מה אתם חושבים שיש עבודה רוחנית חוץ מעשירייה? אין, אין.
תלמיד: אני מתכוון האם זו מידת הקשר בינינו, או היחס המתוקן שלי לחברים?
לא, זו חייבת להיות מידת הקשר ביניכם, שמקבלת הבחנות כאלו. אתה לא עושה את זה בעצמך, שום דבר אתה לא יכול לעשות בעצמך, אלא לבנות את היחסים האלו יחד עם החברים.
שאלה: תכונת יצחק זה הגילוי של הרצון לקבל בתוך שבע הספירות של בינה?
תכונת יצחק זה רצון לקבל שהתגלה ביחס בינינו בעשירייה. אם היית יודע מה זה בינה, אז הייתי אומר לך "כן או לא". אבל אתה לא יודע, אז למה אתה שואל בצורה כזאת? אנחנו לומדים הכול בקשר למעשה, למה שאנחנו צריכים לעשות בינינו. אז בבקשה אני רוצה לשמוע שהשאלות שלכם נובעות מתוך רצון להיות בהתקשרות נכונה ביניכם, אחרת זו תהיה סתם תיאוריה, ואנחנו אף פעם לא נדע על מה מדובר, ונתבלבל.
זה חייב לעבור באיזו צורה דרך כל התכונות שלנו, של כל אחד וכולנו יחד. אתם מבינים? אנחנו צריכים להשתדל לראות את הדברים האלה בקשר בינינו בלבד, בתוך העשירייה. שם לממש, משם לקחת שאלות, ושזה יהיה מאוד מאוד פרקטי.
אתם נמצאים כבר בדור האחרון, אתם חייבים לממש את זה ולא לשאול אותי "זה נמצא בבינה, או בחכמה?" כאילו שיש לך הרגשה, הבנה ותפיסה בבינה או חכמה, אין. אבל עשירייה יש, אז תבדוק בעשירייה, איזה תכונות פועלות בה, מה חסר לך כדי להיות בחיבור, כמה שאפשר לעת עתה, צמוד לחברים.
אם תשיג איזו מין צמידות בין החברים, בזה אתה כבר תרגיש את הבורא, משהו ממנו, באיזה אופן הגילוי שלו. מה אתה צריך יותר? ואתה שואל אותי תיאורטית איפה זה נמצא. אני אומר את זה לכולם, לא רק לך.
שאלה: אנחנו מדברים עכשיו על התכונות. יש את הספר שלך "תמיד איתי" ומסופר שם על הילל הזקן, שלא היה לו קו שמאל, לכן המחברת עברה אליך. בעצם בן אדם שאין לו קו שמאל שהוא רק טוב, ויש כאלה הרבה אנשים, מה מהותו בעצם?
על מי אתה שואל על אברהם או על יצחק?
תלמיד: על אברהם. אם בן אדם הוא רק בטוב, ורק מכסה באהבה, ומחבר את כולם.
אז זאת תכונה שיש בכל אחד, רק אנחנו עדיין לא גילינו אותה. לכן אנחנו צריכים לגלות את התכונה הזאת ביחס לחברים בקבוצה, ומתוך הגילוי שלה לבדוק, למדוד אותה, ולראות מה אפשר לעשות עמה. כשאנחנו נתחיל לעסוק איתה נכון וטוב, אז אנחנו נרגיש שזה נובע מתוך הרצון לקבל שלנו, והרצון לקבל התחיל להתגלות, זה נקרא ש"אברהם מוליד את יצחק", ואז כבר נעבוד עם תכונת "יצחק". וכשנגלה את התכונה הזאת בקשר בינינו, אז אנחנו נראה איך אפשר לשלב אותן יחד בצורה נכונה, ואז אנחנו, אברהם ויצחק, מולידים את יעקב וכן הלאה
שאלה: בקטע דובר על ההתפשטות מלמעלה למטה, ועכשיו אנחנו בסוכות, אנחנו בונים סכך, ואיך זה מתקשר? אנחנו עכשיו מלמטה למעלה?
אחרי שאנחנו רוצים לבנות עשירייה, נשמה, אז אנחנו רוצים לגלות את התכונות של הנשמה. אנחנו בנינו פחות או יותר את הקשר בינינו, עשינו הסתרה מהבורא עלינו, ואנחנו לא רוצים לקבל את הגילוי שלו אלא רק לפי השתוות, היינו שאנחנו נמצאים תחת הסכך. ואז כשאנחנו נמצאים תחת המסך הזה, תחת הסכך, אז אנחנו מצפים לתחילת הקשר שלנו עם הבורא לפי השתוות הצורה. ומפני שאנחנו נמצאים בכלי השלם, הטוב, הנכון, אז אנחנו נמצאים תחת הסכך בצמצום ולאט לאט מתחילים לעבוד עם הרצון לקבל שלנו, כדי שהוא לא יהיה אגואיסטי אלא כמה שאפשר בהשפעה.
לכן מה שאנחנו מגלים בקשר בינינו בסוכה, תחת הסכך, אנחנו מגלים את תכונת אברהם, השפעה הדדית. שאנחנו מתייחסים יפה, בעדינות זה לזה, בהשפעה זה לזה, רוצים רק לנגוע בצורה יפה זה בזה. כי החברים האלו הם תכונות הנשמה שלי כולם. אני רק צריך לגלות. ואני לא מסתכל על הפרצופים שלהם, אלא שכל אחד ואחד בורא אסף אותנו לקבוצה אז הוא ידע מה הוא עושה. הוא אסף אותנו לפי התכונות הפנימיות שלנו, שאנחנו עדיין לא מגלים.
עכשיו אנחנו צריכים לעבוד בינינו כך שהאור העליון יגלה לאט לאט את הקשרים בינינו. אז אתמול ניסינו לגלות את הקשר בינינו שנקרא "חסד", שאנחנו רק בטוב, ורק יפה מתחברים בינינו, ללא שום ביקורת, ללא שום כלום.
הבורא סידר לנו להימצא כאן, כמו שכתוב, ש"הבורא שם ידו של אדם על גורל הטוב ואומר "קח לך"." אז אני מקבל את החברים האלה, שמקרה נפלתי ביניהם, ואני מקבל אותם בלב שלם. ואני רוצה לתת להם את כל מה שיש לי, כמו שצריך להיות בעשירייה רוחנית. זה נקרא "מידת אברהם".
היום אנחנו צריכים להבין שהמידה הזאת, כשכך אני מתייחס לחברים, זה לא מספיק. אני צריך להוסיף לזה גם כוחות משלי. יש לנו לפעמים כאלו מצבים שאנחנו נמצאים בהשראה מלמעלה. אז אנחנו מוכנים לתת, ואנחנו כאלה יפים וטובים, זה תחת שליטת האור העליון, אבל זה לא אנחנו.
עכשיו אנחנו כבר צריכים להביא להתקשרות בינינו בעשירייה את ההשתתפות שלנו. ההשתתפות שלנו נקראת "יצחק". שאני, עם הרצון לקבל, צריך להיכנס ולחזק את הקשר בינינו. כי הקשר בינינו על ידי אברהם הוא קשר פסיבי, שבא מלמעלה ומקשר אותנו יחד. כמו שלפעמים יש כזאת הרגשה בתוך הקבוצה, שכולנו נמצאים כמו באיזה ענן.
ועכשיו, כן, אנחנו רוצים על ידי הכוחות שלנו לחזק את הקשר בינינו. אבל כשאנחנו מגלים קצת מהרצון לקבל שלנו כדי לקשור בינינו, כבר יש בינינו מרחקים. את המרחקים האלה אנחנו רוצים לסדר בינינו, זה נקרא ש"יצחק" פועל. זה כוח מיוחד בכל אחד ואחד.
קריין: קטע מספר 1, מתוך הרב"ש, רשומה 613, "בחינת אדם הראשון–ב".
"אברהם הלך בימין, תיקון מדת החסד, היינו שהוא רוצה בחסדים." אברהם זה אדם, כל אחד ואחד, יצחק הוא אדם. זאת אומרת, אנחנו, האדם שבנו, פעם בצורה כזאת, פעם בצורה כזאת הוא מופיע כלפי הקשר עם החברים ומתוכם יחד איתם לבורא.
"אברהם הלך בימין, תיקון מדת החסד, היינו שהוא רוצה בחסדים. לכן מבחינת" חסדים הוא ממשיך בחינת דביקות בחיי החיים.". "בחיי החיים" זה נקרא בורא.
"אבל יצחק הלך בקו שמאל, שנקרא גבורה, לעבוד בבחינת התגברות על כלים דקבלה, שיהיה בעל מנת להשפיע.
ומכיון שעוסק בשמאל, היינו לראות את מצבו בבחינת הדעת, אז הוא רואה את החסרונות, ואז המצב של פירוד, כי האדם במצב השמאל במצב חסרון והבורא הוא נקרא שלם, ו"אין ארור מתדבק בברוך".
לכן יצחק היה צריך להיות נכלל מאברהם, לכן כתוב "אברהם הוליד את יצחק". הלא כולם יודעים זה, אלא ללמדנו שבבחינת יצחק, שהוא שמאל, נכלל גם כן בחינת ימין, שהוא חסד, ומשם מקבל חיים.". הוא ממשיך את הקו של אברהם רק כבר בשילוב עם הרצון לקבל שלו, מעצמו. "ויעקב הוא קו אמצע, ובודאי שהוא נכלל מחסדים.".
(הרב"ש. רשומה 316 "בחינת אדם הראשון - ב'")
על זה עוד נלמד. אם זה לא ברור אני מוכן לעמוד ולענות. אבל לא לשום דבר אחר, רק איך בקבוצה אנחנו עובדים עם שני הכוחות הללו, כי אין לנו [אפשרות] אחרת.
שאלה: מה צריכים לעשות בעשירייה כדי לפתח את תכונת יצחק, גבורה בתוך העשירייה כך שהתכונה הזו תוכל לגדול בכל אחד ואחד?
אנחנו צריכים לפתח את תכונת אברהם עד שממנה תתגלה תכונת יצחק. זה נקרא "אברהם מוליד את יצחק".
שאלה: איך אנחנו מממשים פרקטית את התכונות האלה בעשירייה, האם צריך לחשוב על זה?
לא. אתם יכולים לדבר, יכולים לא חשוב מה לעשות, העיקר שביניכם תתחילו להפעיל את כוחות ההשפעה, כוחות האהבה, הכוחות שאתם רוצים שיהיו כמה שיותר קרובים לכוח הבורא שמתגלה בכאלו צורות של אברהם, יצחק, יעקב וכן הלאה. פרקטית כך לעשות, רק לנסות, כך אתם משתדלים.
אני מבין שזה קשה, בכלל לא מובן, ולא רוצים, אבל אין ברירה, אם אתם רוצים להיכנס להרגשה של העולם העליון אתם צריכים להצטייד בתכונות הללו, אחרת אתם לא יכולים להרגיש. כי אתם כבר עכשיו נמצאים בעולם העליון, אבל הוא נסתר, כי אין לכם את התכונות לגלות אותו.
כמו תינוק נניח, הוא נמצא אתנו יחד באותו עולם, אבל לפעמים הגדולים מדברים על משהו והילד הזה מסתכל עליהם ולא מבין על מה הם מדברים. כך אנחנו, נמצאים בעולם העליון אבל לא מרגישים אותו, כי הרגשת העולם העליון היא במידת השתוות הצורה.
שאלה: אם יצחק, השמאל מעצב את העשירייה, זה אומר שהוא יכול גם לכלול כפייה במידה מסוימת?
יצחק זה כוח שיכול להצטרף להשפעה, לא יכול להיות שיצחק יגרום נזק. הוא מביא לעשירייה את הרצון לקבל שלו כשהוא מסודר בלנהל אותו כדי להשפיע, לא שיש שם משהו שיכול להתפרץ ולגרום נזק, לא. זה בא מהרצון לקבל, אבל אחרי עבודה כך שהרצון לקבל גורם רק קרבה וחיבור.
שאלה: איך תכונת יצחק יכולה להתגלות מעל הצמצום?
תכונת יצחק מתגלה כבר מעל הצמצום מפני שהרצון לקבל לא סתם בא ומתערב, אלא הוא בא אחרי שמעבדים אותו לעל מנת להשפיע.
שאלה: יצחק עבד בהתגברות מעל לרצון לקבל, מעל כלים דקבלה. איך לבצע את העבודה הזו בעשירייה?
אפילו עם האגו שלך אתה עובד כדי להיות מחובר ומחבר את כולם בעשירייה בצורה נכונה. אפילו הרצון לקבל שלך, האגו שלך פועל לאותו הכיוון.
שאלה: התכונה הזאת מתגלה בי או בחברים?
התכונות האלו, אברהם, יצחק, יעקב, משה, אהרון, יוסף ודוד, אלה תכונות בנשמה שלנו, תכונות שהרצון לקבל שלנו רוצה להשפיע, וכשהוא רוצה להשפיע הוא מקבל כאלו צורות, אופנים שנקראים בשמות כאלה, "אברהם", "יצחק", "יעקב" וכולי.
זה לא בני אדם, חס ושלום, אלה תכונות שמתגלות בצורה פרסונלית בכל אחד ואחד, וגם בשילוב מיוחד בקבוצה. את זה אנחנו צריכים לגלות וללמוד.
שאלה: לגבי גילוי תכונת הגבורה, בעשירייה יש חברים שאני מתחבר אליהם, אני יכול לעבוד אתם ולהרגיש רק חסד, הכול מעל לדעת. ברגע שאני מגלה שאני לא מצליח להתחבר לאיזה חבר ואני מגלה כלפיו דחייה, האם זה בדיוק הגילוי של אותה התכונה שמתגלה בינינו?
לא. ועל זה אנחנו עוד נדבר.
שאלה: קודם הסברת את ההבדל בין אברהם ליצחק כשנתת דוגמה על חבר ואמרת שבהתחלה הוא הגיע כזה יפה ולבן ואחר כך התגלה כמשהו אחר. זו דוגמה מאוד מוחשית, אפשר קצת לפרט עליה, להסביר?
אין מה לפרט, כל אחד רואה את זה, כשהוא בא לאיזו קבוצה חדשה הוא מתנהג כמו חסד, כי אז בטוח לא ידחו אותו, על בטוח הוא יכול להיכנס, הוא לא מפריע לאף אחד וכן הלאה. אחר כך, כשהוא מתחיל להכיר את המצב אז מתחיל להתגלות בו האגו שלו, זה טבעי שקורה כך, ואז מתחילה להתגלות בו בחינת הגבורה.
תלמיד: כשמתגלה בחינת הגבורה איך לא מתפרצים, איך מחזיקים את הדברים האלה בלי לעשות נזק?
אנחנו צריכים להגיע כל הזמן למצב שהעיקר, החיבור בינינו שמכוון לגילוי הבורא, להידמות לבורא, זה מה שמוביל אותנו קדימה. לכן לא יכול להיות שתתגלה איזו תכונה, רצון, מעשה ומצב [שלא] יהיה קדימה לקראת גילוי לבורא, להידמות לבורא. ואם זה הפוך, סימן שאנחנו נמצאים בפעולות לא נכונות, או שמלמעלה מגלים לנו את זה כדי שאנחנו מיד נתקן.
שאלה: מה נדרש בעשירייה כדי שנהיה ראויים להוליד את יצחק?
רק חיבור. בעשירייה אנחנו בעצם צריכים כל הזמן להתייחס זה לזה כמו אברהם, ואז בדרך יצאו לנו כל הבחינות, אבחנות חדשות נמוכות יותר מאברהם, שבהן, בכל מיני צורות, מעורב כבר הרצון לקבל שלנו. אבל באמת, תפעילו רק את צורת אברהם, אל תתחילו בצורה מלאכותית לעורר את האגו שלכם בבחינת יצחק, יעקב, משה, אהרון, יוסף, דוד. אלה כלים מאוד כבדים. דוד זה מלכות, זה מלך ישראל. זה משהו, רצון לקבל גדול מאוד, הוא כל הזמן כמו דוד שהיה 40 שנה במלחמות, כל הזמן היה בצרות, בבעיות, הגובה שלו הגיע עד לכתר, אבל במצבים מאוד קשים.
אנחנו נלמד את הדברים האלה, אבל רק לצורך לימוד בעלמא, כי להיות במצב של דוד אנחנו לא מסוגלים, זה משהו שלגמרי לגמרי רחוק והפוך מאיתנו. עד כמה שהתגלה בו רצון לקבל גדול מאוד יחד עם זה הוא היה בדבקות שלמה עם הבורא, זה המצב של דוד, זה משהו מיוחד. לכן תראו מה הוא כתב, את תהילים, שם זה אור שלם, לא כלים, לא מצבים כביכול, זה גילוי של האור בעצמו.
למה אני מדבר על זה? בואו לא נקפוץ, עכשיו אצלנו זה יצחק. קצת התגלות הרצון לקבל אחרי שאנחנו משתדלים להיות כמו אברהם. בוא נלמד את הדברים האלה בצורה כזאת, קצת מכאן וקצת לכאן.
תלמיד: האם זו זכות או שנדרש מאיתנו משהו כדי שהתכונה הבאה תתגלה בנו?
אנחנו נעבוד בעל מנת להשפיע בין כל החברים ומהחברים לבורא, והדברים האלה יתגלו בנו בעצמם אם נעשה נכון.
שאלה: האם הלימוד של התכונות שאנחנו מדברים עליהן והבנה עמוקה יותר שלהן תעזור לנו להרגיש יותר, יהיה לנו יותר רגש לעבוד נכון יותר על החיבור, להבין מה זה חיבור ולמצוא דרכים חדשות ומדויקות יותר לעבוד בחיבור?
כן, נכון. כי אם אתה מדבר רק על תכונת אברהם, חסד, חסד זה נקרא "יד רחבה", אתה פשוט נותן לכולם ללא שום הבדל, ללא שום אבחנות, לכולם, זה נקרא "חסד". גבורה כבר לא, בהתאם לכמה שיותר קרוב, יותר רחוק, באיזה הגבלות, למי כן, למי לא, יותר או פחות. זה כבר "גבורה", שם מעורב הרצון לקבל שלנו.
תפארת מאזנת את תכונת הבורא שזה אברהם עם תכונות הנברא, יצחק, זה כבר נקרא "יעקב", וכך אנחנו עובדים. העבודה שלנו ומטרתה, בסופו של דבר, להגיע למצב שכל התכונות שיש ברצון לקבל שלנו, בנברא, יתגלו ויתמכו בכל הרצון להשפיע של הבורא, ואז נגלה את הבורא, כך שבמידה שהוא מתגלה כלפינו, אנחנו מגבירים את זה פי תר"ך פעמים, פי 620 פעמים על ידי הרצון לקבל שלנו.
זאת אומרת, דווקא הרצון לקבל שלנו עוזר לנו להגדיל, לפתוח את הבורא לכל הבריאה פי תר"ך פעמים. לכן אנחנו צריכים לראות ברצון לקבל שלנו עזר כנגדו. הוא כאילו נגד הבורא ורוצה רק לקבל וליהנות ממנו, אבל בזה שאנחנו הופכים אותו לעל מנת להשפיע אז הוא משתתף בהשפעה, ודווקא מתוך זה ההשפעה של הבורא מתגלה בצורה כל כך גדולה.
שאלה: בעבודה הפנימית, תכונת החסד מורגשת כאילו אני יותר אתמקד בצמצום של האגו שלי ואז אני אהיה יותר רחב. והרצון לקבל כל הזמן גדל ואני יותר מתמקד על התפילה לבורא שייתן לי את כוח ההתגברות מעל הרצון לקבל שגדל.
למעשה אתה משתדל כל הזמן להיות המשפיע ומגיע שלב שאתה רואה שאתה אפילו גם עם הרצון לקבל שלך יכול להיות בפעולות השפעה. ככה זה קורה.
תלמיד: כלומר האגו מסכים להשפעה.
כן.
שאלה: אנו מתחילים לעבוד מתכונת החסד, אהבה בינינו שבאופן תמידי נהיה בכיוון הזה. מה זה אומר שהבורא נותן גם את תכונת הגבורה, תכונת יצחק, איך היא יורדת אלינו?
זה מתעורר מבפנים. זה לא מגיע מלמעלה, מאיזה מקום. זה מתעורר מבפנים. גם כשאנחנו אומרים שהבורא מביא לנו את זה מלמעלה או הרצון לקבל מתעורר מלמטה, אנחנו מרגישים שזה מבפנים כך קורה. אז כמה שאנחנו תמיד מכוונים ליתר חיבור, אנחנו מתחילים לגלות שבחיבור בינינו מתחיל להתגלות ומתחיל להתחבר, להשתתף גם הרצון לקבל שלנו.
תלמיד: איך ניתן להשתמש ברצון לקבל בצורה קונסטרוקטיבית לפי אותה מגמה של אברהם, איך להבין שהרצון לקבל יכול לשמש יחד עם אברהם?
זה פשוט. אם אני נמצא בקשר עם החברים שלי אז אני מתחיל להבין שכדי להשפיע להם אני צריך גם לקבל מהם, כי הם גם רוצים להשפיע. איך אנחנו ניכנס ליתר חיבור בינינו אם לא על ידי זה שכל אחד גם נותן לאחרים וגם מקבל מהאחרים? אז אנחנו מתחילים כבר כאן להפעיל את הכלים דקבלה שלנו שזה עוד יותר קושר אותנו בינינו.
תלמיד: כלומר בברירת מחדל כשאני נמצא בתכונת האהבה כלפי החברים אני מתחיל להכניס גם בירור. מה אני יכול להוסיף מעצמי כדי לחזק את האהבה הזאת?
חוץ מזה אתה לבד מרגיש שאם אתה לא מקבל מאחרים אז אתה לא עושה להם טובה. אתה חייב גם לקבל מהם. רק להשפיע אז אתה לא נכנס לקשר. הקשר צריך להיות בצורה הדדית, "אני לדודי ודודי לי" מה שנקרא.
תלמיד: אמרת שזה מתממש ביננו בעשירייה על ידי כולנו או שכל אחד רואה בפורמט שונה? אני עכשיו כדי לקבל מהם, צריך להיות בתכונות שונות.
כל אחד נמצא בתכונות משלו אבל כולם מכוונים להתקשרות יתר ביניהם.
שאלה: "יצחק", אמרת שזו תכונה לקבל, אז אני צריך לקבל מהחברים. זה לא אותו דבר כמו שמתגלה ביקורת אחרי שאנחנו נמצאים בהשפעה?
לא, לא, שום ביקורת. אלא אני רוצה להתקשר עם החברים בכל מיני צורות. אני נותן להם ואני מקבל מהם ואז על ידי זה כך אנחנו מפתחים קשר בינינו יותר הדוק. אז "יצחק" זה נקרא שמתגלה רצון לקבל הראוי לחיבור. "יעקב" זה כבר מימוש של שניהם יחד. של "אברהם" ו"יצחק".
תלמיד: אז מה שאנחנו קוראים לו רצון לקבל שמתגלה בצורת ביקורת זה אפילו לפני הכניסה לתוך המערכת הזו?
נגיד.
קריין: קטע מספר 2, מתוך בעל הסולם, שמעתי צ"ז, "ענין פסולת גורן ויקב".
"סוכות הוא בחינת שמחה, שהוא בחינת גבורות המשמחות, שהוא סוד תשובה מאהבה, שזדונות נעשו לו כזכיות. ואז אפילו גורן ויקב נכנסים לקדושה. וזה סוד שעיקר בחינת סוכות הוא יצחק."
(בעל הסולם. שמעתי. צ"ז. "ענין פסולת גורן ויקב")
כי כל הכוחות האגואיסטיים שמתגלים ועוד צריכים להתגלות בעתיד, כולם על ידי הפעולה שנקראת "סכך" שאנחנו משתדלים לעשות מפסולת, מכל הדברים שלא נראים לנו טובים, יפים כי זה פעולות השפעה, פעולות חיבור, זה ה"סכך". אנחנו רוצים להתחבר בינינו בעשירייה ולקשור בינינו קשר בצורה כזאת שיכסה אותנו, שישמור עלינו, שיעטוף אותנו מכל הצדדים ואנחנו נהיה בתוך ההרגשה שהעיקר בשבילנו זה חיבור. ואמנם שזה לא כל כך חשוב לנו אישית, לכל אחד ואחד, אבל אנחנו מרכיבים את הסוכה הזאת, את הכלי.
ואז כשאנחנו מתחילים לגלות בתוך החיבור בינינו את כל ההבחנות, אברהם, יצחק, יעקב, משה, אהרון, יוסף, דוד, אנחנו בונים בתוך החיבור שנקרא "סוכת שלום", שמתרחבת לכל המציאות שהבורא ברא וכולם נכנסים לתוך הסוכה שלנו, לתוך הרצון שלנו, להתחבר. וכל עשירייה ועשירייה מרגישה שהיא מתחברת מכל העשיריות, לעשירייה אחת. וכל העשירייה המיוחדת הזאת מרגישה שכל המציאות, כל העולמות, הכול נכנס בהם, והכול בזכות זה שמהפסולת, מהרצון להשפיע, מהרצון לאהוב, מכל הדברים שאנחנו לא רצינו אותם, אנחנו דווקא בנינו משהו מעל הראש שלנו, וכך אנחנו חוגגים את סוכות.
לכן בסוף האלף השישי, כשאנחנו מגיעים לגמר התיקון, סך הכול אנחנו רואים שבנינו את "סוכת דוד", מה שנקרא, מלכות. והיא כבר לא נופלת, הבורא מחזיק אותה יחד איתנו.
קריין: קטע מספר 3 מתוך ה"רב"ש", מאמר 16, "מהו היסוד שהקדושה נבנית עליו".
"שרוצים לעבוד ה' במסירות נפש כמו יצחק. אבל הגוף לא מסכים לזה, ומכל מקום זה שיודעים, שצריכים לעבוד כמו יצחק, הם שמחים בזה, ומבורכים לה' על זה."
(הרב"ש. מאמר 16 "מהו היסוד שהקדושה נבנית עליו" 1988)
זאת אומרת, אנחנו מבינים שהגבורות, הרצון לקבל הגדול שעכשיו מתעורר בינינו, ואפילו מסכסך ואפילו מרחיק בינינו, כל הדברים האלו באים לפי התכנית העליונה. אנחנו צריכים את הדברים האלה, כי אי אפשר לבנות על תכונת החסד בלבד, שום דבר. אנחנו, הנבראים, חייבים לשתף בקשר בינינו ועם הבורא גם את הטבע שלנו, ולכן בהבנה הזאת אנחנו מתגברים על הרצון לקבל ומשתפים אותו לעל מנת להשפיע.
קריין: שוב, קטע מספר 3, מתוך ה"רב"ש", מאמר 16, "מהו היסוד שהקדושה נבנית עליו".
"שרוצים לעבוד ה' במסירות נפש כמו יצחק." זאת אומרת, בכל הרצון לקבל משלנו, אם אנחנו רוצים לעבוד זה נקרא "מסירות נפש", שאני נותן כול מה שיש לי. "אבל הגוף לא מסכים לזה," ודאי שיש בו קליפות. "ומכל מקום זה שיודעים, שצריכים לעבוד כמו יצחק, הם שמחים בזה, ומבורכים לה' על זה."
(הרב"ש. מאמר 16 "מהו היסוד שהקדושה נבנית עליו" 1988)
קריין: קטע מספר 4 מתוך ה"רב"ש", אגרת י"ד.
"הכל זוכין רק על ידי התגברות הנקרא כוחות, וכל כח וכח שהאדם מוציא מצטרפין לחשבון גדול. היינו אפילו שהאדם מתגבר באיזה פעם ובא לו מחשבה זרה, וטוען הלא אני כבר בדוק ומנוסה שעוד מעט לא יהיה לי את החשק הזה לעבודה, ומה אני ארויח אם אתן עכשיו מעט התגברות. ואז הוא צריך לענות, שפרוטה ופרוטה מצטרפות לחשבון גדול, היינו לחשבון הכללי, בין לשורש נשמתו, ובין לכלל כולו."
(הרב"ש. אגרת י"ד)
כל הכוחות שמתגלים בנו אנחנו צריכים לסדר אותם לחיבור בתוך העשירייה ובחיבור של כל האנושות. אנחנו נמצאים איתכם בשלב האחרון של התיקון, שנקרא "הדור האחרון", אז אנחנו מתחילים מהתיקון של העשירייה וגומרים בתיקון של עשירייה שכוללת בתוכה את כל הנבראים, כל העולמות, הכול.
שאלה: גם בתכונת החסד אנחנו כל הזמן מתגברים על הרצון לקבל כדי להיות בחסדים, אז מה התוספת של הגבורות?
לא, בתכונת החסד אנחנו לא עובדים עם הרצון לקבל, אנחנו רק רוצים להבליט את תכונת החסד בלבד.
שאלה: אז בסדר העבודה אנחנו משפיעים לעשירייה ועובדים בבחינת חסד כמה שיותר, עד שנולדת תכונת יצחק, בחינת יצחק, שם יש התגברות. מה האמצעי של ההתגברות על מנת להשפיע שוב?
כשאני מתחיל לראות שאני יכול לגרום לחיבור בינינו על ידי שימוש באגו שלי גם כן, זה נקרא שאני עובד בבחינת יצחק.
תלמיד: הכוח כבר נמצא ביצחק, בבחינת יצחק, הוא מוכן?
כן, בזה שאתה מתחיל להיות קשור עם האחרים מבחינת אברהם, בהשפעה הדדית, אתה מתחיל לראות שזה לא מספיק, שצריך גם לקבל, לא רק לתת. מה תיתן, מי יקבל? אז אף אחד לא צריך. אז אתם צריכים כבר לפי הצורך, להמשיך את הקשר, להתחיל להשתמש ברצון לקבל של כל אחד. אחרת לא הייתי משתמש ברצון לקבל שלי, רק אני רואה שעכשיו על ידי הרצון לקבל שלי, שאני אקבל מאחרים, אני אתקרב יותר אליהם. אני אקבל ממנו, הוא מקבל ממני וכן הלאה, בצורה כזאת תן וקח, אז יהיה קשר בינינו, בלי זה לא יכול להיות.
תלמיד: אז כשמישהו מאיתנו בעשירייה נמצא בבחינת יצחק, העשירייה צריכה לתת לו על מנת לתת לו אפשרות לתת.
לא, זה מתגלה בעצמו. אנחנו לא רואים את הדברים האלה. כל אחד ואחד עובד על התכונות שמתגלות בו, העיקר למען הקשר, העיקר למען ההתקשרות. ולפעמים כל אחד עובר כל מיני מצבים, פעם אברהם, פעם יצחק, פעם יעקב, פעם משה, יוסף, אהרון, דוד, וכן הלאה. וכל אחד ואחד, ברגע אחד כולנו עוברים כל מיני מצבים, וככה אנחנו מייצבים את החיבור השלם בינינו.
שאלה: מה זה בעשירייה שאברהם מוליד את יצחק?
מתוך שאנחנו פועלים בהשפעה הדדית זה לזה, מה שנקרא "תכונת אברהם", אנחנו מתחילים להבין שצריכים בזה גם לצרף את הרצון לקבל שלנו, חוץ מלתת גם לקבל. זה נקרא שמתגלה בנו "תכונת יצחק".
שאלה: מה העניין של השמחה ביצחק דווקא?
שאני מתחיל בעצמי להשתתף בלהשתמש בתכונות שלי כדי לחזק קשר בינינו. הרי הכול הולך לקראת הקשר.
שאלה: איך בעשירייה בעבודת ההפצה שלנו מתבטאת תכונת יצחק הן כלפינו והן כלפי החיצוניים?
אתה מדבר על הפצה?
תלמיד: כן, בתוך העשירייה, כשהעשירייה עוסקת בהפצה.
על זה אנחנו עוד לא מדברים, אנחנו מדברים על קשר בתוך העשירייה.
שאלה: כשהגענו לישראל לכנסים הורגשה תכונת אברהם גדולה מאוד, חסד מהחברים בישראל. האם אפשר להיזכר בדוגמאות כאלה, לספר עליהן, להשתדל להחדיר אותן לעשירייה?
אם זה יעזור לכם לחיבור בעשירייה של היום, בבקשה. כל דבר שיכול לגרום לחיבור, מבורך.
שאלה: התוספת שקיבל יצחק זה אור חוכמה?
כן, זו הארת חוכמה שמתגלה בכלים דקבלה.
תלמיד: וכדי לתת לעשירייה תמיד צריך להפעיל את האגו?
אלא איך אתה תיתן אם אתה נותן מעצמך? אין לך כלים דהשפעה.
קריין: קטע מספר 5 מתוך הרב"ש רשומה 354 "ויתן אברהם את כל אשר לו".
""ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק", רבי יהודה אומר, זו גבורה. רבי נחמיה אומר, זו ברכה.
ויש להבין:
א. איך אפשר לומר שאחד מוסר להשני בחינת גבורה, הלא אין זה דבר הניתן מיד ליד.
ב. מהי המחלוקת, שזה אומר דווקא גבורה וזה אומר ברכה, במאי נחלקו.
ויש לפרש ששניהם לדבר אחד נתכוונו, ואלו ואלו דברי אלקים חיים. היינו שמסר לו שילך בדרך הגבורה, כמו שכתוב, "וישבע בפחד יצחק אביו". היינו על ידי מדת הגבורה, שזו הכוונה את כל אשר לו, שאברהם מסר לו הדרך ללכת בה. ואשר היה מוטל עליו להשלימה, על ידי זה זכה לבחינת ברכה, היינו "ויברכהו ה'".
היינו על ידי התגברות בתורה ועבודה זכה לתשובה מאהבה, שזדונות נעשו כזכיות. נמצא שעבודתו עשתה פרי מלא.
(הרב"ש. רשומה 354 "ויתן אברהם את כל אשר לו")
מה קורה כאן? דיברנו על זה, על ידי זה שהוא עובד עם הרצון לקבל שלו אבל רוצה לעבוד כמו אברהם, הוא מעלה עוד יותר את העבודה דלהשפיע, כי הוא עושה את זה, מבצע את זה מתוך הרצון לקבל שלו, ואז בצורה כזאת נעשה יותר ויותר ויותר מסור, גדול לכוח השפעה. בזה יוצא שכל מי שמתרחק ממידת אברהם, זאת אומרת יש לו רצון לקבל יותר גדול ומשתמש בו כדי להשפיע, הוא מגיע לתוצאות יותר גבוהות.
שאלה: התכונה הזאת של הגבורה, ההתגברות, האם בזה שאני נמצא תחילה בתכונת אברהם, מתחיל לחבר את הרצון לקבל שאני מקבל מהחברים, האם בזה אני מתגבר על עצמי, בזה ההתגברות?
אתה מתגבר על הרצון לקבל שלך כדי להשתמש בו בעל מנת להשפיע. כל מה שהיית רוצה לקבל אתה בונה בזה כאילו סכך, ומייחס את זה לחיבור, לחברים, לקבוצה. אז מה השאלה?
תלמיד: חשבתי שכשאתה נמצא בתכונת אברהם, בתכונת ההשפעה, אחרי זה אתה צריך להכריח את עצמך לקבל מהחברים. כי יוצא שאתה כביכול מציב אותם מעליך, זה הרבה יותר קשה לקבל מהחברים מאשר להשפיע להם, נראה שאתה צריך להתגבר על עצמך כדי לחייב את עצמך לקבל מהחברים.
כן, אז מה?
תלמיד: זו השאלה.
מה יותר קשה, לתת או לקבל? ודאי שלקבל יותר קשה, בטח, לכן כל החוכמה היא נקראת "חכמת הקבלה" כי זאת הפעולה הכי קשה. אנחנו כולנו מרצון לקבל וצריכים לסדר אותו בצורה כזאת שהוא יוכל לקבל בעל מנת להשפיע. זו עבודה באמת קשה, כי כולה בעצם נגד הטבע שלנו. למה נגד הטבע אם אני מקבל? מטרת הבריאה שאני אתמלא בכל התענוגים. אבל בכוונה על מנת להשפיע כבר טיב הפעולה הוא לגמרי הפוך.
תלמיד: כשאתה משפיע כמו אברהם אתה גדול. ואילו כאן אתה צריך להנמיך את עצמך מאוד כדי לקבל מהם, כי אתה קטן ביחס לגדולים האלה, האם בזה ההתגברות?
אלה חשבונות, זה פעם כך, פעם אחרת.
שאלה: האם אנחנו הולכים להרגיש את תכונת יעקב יחד, קולקטיבית, או שכל חבר מגלה אותה בעצמו?
כל חבר מגלה בעצמו ויכול להיות שאנחנו מגיעים לזה בצורה שמחוברים יחד. במיוחד כשאנחנו מתחילים לעבוד עשירייה עם עשירייה, בין עשיריות, שם יש כבר חוקים אחרים.
שאלה: יש לי הרבה בלבול ושמעתי גם מהחברים, כי אנחנו רגילים לעבודה בעשירייה של התגברות, אנחנו בונים את הקשר בינינו מהחסד, ואחרי זה האור מאיר על האגו שלנו ואנחנו מרגישים את ההתנגדות. אבל אנחנו מדברים עכשיו על תכונות. כשהסכך או כשהמסך כבר ממוקם במקום, האם זאת סיבת הבלבול, האם אנחנו מתחברים על שתי מערכות שונות, אחת לפני המסך ואחת אחרי שכבר יש מסך, אלה שני שלבים שונים של ההתפתחות שלנו?
אנחנו לומדים מה קורה לנו בתוך הסוכה, בתוך מקום שאנחנו רוצים לקדש אותו לבורא. כל התכונות שאנחנו עכשיו רוצים לקבל תחת הסכך, תחת המסך, מהמאור המחזיר למוטב, כל התכונות האלו הן באות אלינו בתוך הסוכה ואנחנו מתחילים להתאים את עצמנו לבורא. אז כל אברהם, יצחק, יעקב, כל התכונות האלה הן מתגלות בתוך הסוכה כשאנחנו מעדיפים לעבוד עם פסולת, גורן ויקב, זאת אומרת עם דברים שהם לא חשובים לנו כי הם תכונת ההשפעה, ואנחנו רוצים להתחבר בינינו ולהשפיע זה לזה. ואז כשאנחנו רוצים בתוך הסוכה להשפיע זה לזה, השאלה היא מה קורה לנו, איך אנחנו מגיעים להתקדמות. אז אומרים שמתגלה אז תכונת ההשפעה שזה אברהם, אחר כך יצחק.
אני לא כל כך מבין את צורת הבלבול שלכם. תתרגלו לכל המצבים הללו.
שאלה: בקטע שקראנו עכשיו כתוב, שכתוצאה מההתגברות בתורה ועבודה הוא זוכה לתשובה מאהבה, כשהזדונות נעשים לו כזכויות. מה הם אותם זדונות שהופכים לזכויות ומה היא אותה תשובה מאהבה?
שמה שקודם הרגשת שעשית דברים רעים, עכשיו אתה רואה שדווקא על ידי גילוי הרע הזה, זה לא היה רע שתלוי בך אלא רע שהיה לך עוד מחטא עץ הדעת, לכן אנחנו עכשיו מגלים עד כמה כל גילוי הרע הזה הוא מיועד לגילוי האור. שכל הרצונות לקבל הם בסופו של דבר מגלים את האור העליון, ולכן אנחנו שמחים בזה שהיו לנו כאלה מצבים.
קריין: קטע מס' 6 מתוך הרב"ש, רשומה 356, "ברא מזכה אבא".
"הבנים באים לתקן מה שההורים לא הספיקו להשלים לכן כשאברהם השלים רק מדת חסד, נולד אחר כך יצחק להשלים חסרונו. ואחר כן, כשיצחק לא השלים רק מדת הגבורה, נולד אחר כך יעקב, שהוא מדת התפארת, שהשלים את קו האמצעי."
(הרב"ש. רשומה 356 "ברא מזכה אבא")
סדנה
למדנו עד כה, אברהם, יצחק, ועכשיו אנחנו לאט לאט מגיעים ליעקב, כי אי אפשר, קשה מאוד ללמוד על משהו אחד בלי לנגוע בשני. איך אנחנו מסדרים את שלושת התכונות הללו? "תכונה" זה במה שהרצון לקבל שלי משתנה על ידי החיבור עם החברים והמאור המחזיר למוטב שמגיע אלי דרך החיבור עם החברים. אז איך על ידי התכונות האלו, שהרצון לקבל מקבל צורות חדשות, תכונות חדשות, איך על ידי אני כבר רואה את עצמי ואת העולם אחרי אברהם, יצחק ואפילו אחרי יעקב? למה אנחנו מגיעים אחרי ג' השלבים הללו בתיקון?
*
אם אברהם הוא כולו חסד ויצחק כולו גבורה, שבאברהם לא מרגישים את הרצון שמצד הנברא וביצחק מרגישים רק את הרצון שמצד הנברא, איך הוא יעקב שכלול משניהם? איך אנחנו מממשים אותו בקשר בינינו? זה כאילו החיבור הנכון בין תכונות הבורא ותכונות הנברא בתוך האדם, למה אם כן יעקב לא נקרא גמר תיקון? למה אנחנו רואים שצריכים עוד להתפתח? מה המיוחד בתכונת יעקב?
*
קריין: קטע מס' 7, מתוך רב"ש רשומה 355, "מי שאין לו בנים".
"מי שאין לו בנים נקרא בחינת מת, זאת אומרת שכבר אין לו מקום חסרון על מה שיצטרך להמשיך חיים חדשים. לכן מסר לו בחינת הגבורה, אשר על ידי התגברות תמיד בתורה ומצוות הוא ימשיך את השלימות הגמורה, כי דרכי בן אדם שמתקן את מעשיו על ידי תשובה.
ויש תשובה מאהבה, ויש תשובה מיראה. ויש צדיקים כוללים, אפילו מצד פרטיותו כבר זכה לתשובה מאהבה, אבל לטובת הכלל לא תיקן את התשובה מאהבה. וזו היתה מדתו של יצחק, כמו שכתוב "ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא בשנה ההיא מאה שערים", היינו בשיעור מלא ומושלם."
(הרב"ש. רשומה 355 "מי שאין לו בנים")"
עכשיו השאלה היא פשוטה. למה לאברהם לא היו בנים, עד שבסופו של דבר, בגיל מאה, נולד לו בן. למה לאברהם לא היו בנים?
תלמיד: אולי בגלל שהוא עוד לא היה נימול, לא מצומצם.
זאת השאלה הבאה, אבל בלי זה.
תלמיד: הוא לא הרגיש את החשיבות של הרצון לקבל.
נכון, בסדר גמור. מפני שלא היה נגלה הרצון לקבל לאברהם, כולו להשפיע, לכן זה נקרא שלא היו לו בנים בהתחלה, אחר כך נולד לו. אחר כך ניכנס למה קודם נולד לו ישמעאל ואחר כך יצחק, מה קרה כאן, איזה כוחות פועלים בכלי, שאחד לא יכול להיות ללא השני, זה אחר כך.
קריין: קטע מס' 8, מתוך זוהר לעם, פרשת צו, מאמר "ד' מינים והושענה רבה".
"ביום הראשון של החודש, ברה"ש, הייתה התחלת הדין בכל העולם, ויצחק, קו שמאל, קם לכיסא הדין לדון העולם. ובהושענא רבה ישב יצחק לעורר דינים ולסיים הדינים. ויחפור את בארות המים, כלומר, להשפיע גבורות לכנסת ישראל, המלכות, הבאר, לעורר את המים, הארת החכמה, כי המים בגבורות יורדים לעולם, שאין הארת חכמה נמשכת אלא עם דינים ביחד."
("זוהר לעם". פרשת צו, מאמר "ד' מינים והושענא רבה", סעיף 116)
זאת אומרת אנחנו צריכים גבורות, רצונות עם התגברות כדי לעשות מהם בארות, זה נקרא "בארות יצחק", ואז דרך בארות יצחק האלו אנחנו מקבלים מים, זאת אומרת חסדים, וכך, על ידי זה, אנחנו יכולים להגיע להגברת תכונת אברהם על ידי יצחק. אברהם זה פשוט מים, פשוט חסד, ויצחק כבר יכול להוציא את המים האלה גם על ידי הגבורות, על ידי התגברות, על ידי בארות, על ידי כך שהוא חופר את הבארות ומוציא מים מתוך הקרקע אפילו כשהמים לא יכולים לבוא בצורה טבעית, פשוטה. זה נקרא "עבודה בגבורות".
שאלה: מה זה נקרא שאני חופר את הבארות האלה כדי לגלות את המים האלו בינינו?
קרקע זה מלכות ואתה צריך בגבורות להיכנס לזה ולהוציא, על זה אנחנו נדבר אחר כך. עוד מעט יהיה לך ברור מה בכלל כתוב בתורה על כל הסיפור הזה, אתה תראה שם את כל העבודה הרוחנית. אין כאן שום דבר ששייך לחומרים של העולם הזה, לכלום, הכול זה רק איזון בין חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות ואיך הם ביחד פועלים כדי לגלות כתר, חוכמה, בינה.
שאלה: אני רוצה להודות כי התהליך הוא כזה מרתק, אתה מעביר אותנו דרך כזו הרפתקה. זה הסוכות הראשון שאני מרגיש תחושות כאלה, תודה רבה לך. במהלך היום אם אנחנו רוצים לעבור כעשירייה את כל המצבים האלה שדיברנו עליהם היום, אברהם, יצחק, יעקב, איך נכון לעשות את זה כדי לשחק, לעבור את התהליכים האלה נכון בינינו במהלך היום?
אני הייתי ממליץ לעבור שוב על הקטעים האלו. וחוץ מהקטעים האלו, בסוף כל קטע כתוב, נגיד רב"ש, רשומה כזאת וכן הלאה, אז אפשר לקרוא גם אותה או איגרת רב"ש או עוד משהו. בעיקר זה מהרב"ש. אתם יכולים לקרוא את זה, ללמוד את זה, או לפי הקטעים האלו, הנבחרים מהמקורות, שאנחנו עכשיו קראנו, בעצם גמרנו אותם.
וצריכים לראות איך אנחנו יכולים בשני הכוחות האלה, העיקר זה שני הכוחות האלה, אברהם שזו מידת החסד וכנגדו מידת היצחק, מידת הגבורה שהם הפוכים זה מזה. איך אנחנו על ידי שני הכוחות האלו מתחילים לפנות לבריאה ולהשלים אותה יותר ויותר ואז מתעוררים מאיתנו עוד תפארת, נצח, הוד, יסוד. תפארת היא המקשרת, המסדרת קשר בין אברהם ויצחק. ואחר כך אברהם, יצחק ויעקב בדרגה יותר נמוכה, זאת אומרת יותר חומרית, יותר מוחשית זה נצח, הוד, יסוד שאנחנו נלמד איך זה מתממש, ואחר כך הכול מגיע למלכות.
כל הדברים האלה עוד לפנינו, אבל טוב שאנחנו מתחילים לראות איך שזה כתוב ואיך משפת הכתיבה אנחנו מעבירים את זה לשפת העבודה הפנימית ולקבוצה. העיקר שהכול חייב להיגמר בקבוצה. רק תבינו שאם זה לא נגמר בקבוצה פשוט הכול נשאר באוויר ואנחנו לא נגיע לכלום. אנחנו ממש חייבים לממש את זה בקבוצה ובצורה כזאת כל הזמן לדרוש התקדמות. כל דבר שאנחנו קוראים, הסוף של הקריאה, של ההבנה, של המימוש, הוא רק בקבוצה.
שאלה: במשך היום, כשזה יסתכם בקבוצה, למה זה צריך להגיע? למשל בעבודה המעשית, שכולם ימצאו במצב דומה או שכולם יבינו אותה צורה?
לממש את אברהם ואת יצחק בתוך הקשר בעשירייה בינינו, ולא חשוב אם אנחנו צודקים, מבינים, מרגישים נכון, לא נכון, העיקר שאנחנו כל הזמן, כל הזמן נתעסק בזה. העיקר זה לעסוק, שאנחנו רוצים כמו ילד קטן שבלי הפסקה רוצה לעשות משהו, הוא מזיע, ולא יוצא לו אבל לא אכפת לו. תראה איזה כוח עליון דוחף אותו לזה ומלווה אותו שכל הזמן הוא יתעסק בזה. כך אנחנו צריכים לעשות בינינו. ומה שיקרה זה לא חשוב, ומה שיצא לנו, לא חשוב, העיקר שאנחנו כל הזמן ממש משתדלים להתקשר בינינו בתכונות אברהם ויצחק, ואז מחר בבוקר נלמד את יעקב.
וכך לאט לאט, זה לא לאט, זה תוך שבוע ימים אנחנו נעבור על כל המבנה של הנשמה ועוד ועוד נתחיל לעלות איתה אחר כך לכל התכונות. אנחנו בסך הכול לומדים עכשיו את המרכיבים, את הנושא של הנשמה, ואחר כך נתחיל לראות איך אנחנו יכולים, בהתקשרות בינינו, מיוחדת, מסוימת, להתחיל להעביר מסר לבורא.
מתקשרים כך או מתקשרים כך, זו שפה. ואיך אנחנו בזה מתחילים להשפיע על הכוח העליון ואיך הוא משפיע עלינו ואז נכנסים עימו בצורה הדדית כך בהתקשרות. בזה כבר נתחיל ללמוד איך מתפקד הפרצוף. צמצום, מסך אור חוזר, אור ישר, כל הפעולות שאנחנו ביחד נעשה. כבר נתחיל לממש את זה, איפה הקליפות, איפה הקדושה, איך אנחנו יכולים להתחבר יותר או פחות וכך זה יקרה.
בכל הדבר הזה אנחנו נגלה עולם חדש, תכונות חדשות, כבר לא נתייחס אחד לשני כמו לבני אדם אלא כמו לכוחות מיוחדים שבטבע. כל אחד ואחד יהווה כל פעם כלפי החברים גילוי מיוחד של הבורא. כך יהיה.
שאלה: עניין עקדת יצחק, האם אפשר לפתוח אותו?
לא. אבל באמת כדאי ללמוד את זה בפני עצמו. על זה יש לנו מאמר גם אצל רב"ש. אני מבקש שנלמד את זה בערב. איך אנחנו צריכים לקשור אותו ולהגביל אותו, מה זה כל הסיפור הזה, מה שאברהם עשה עם יצחק, כי בלי התיקון הזה לא יכולים להתקדם. נכון. בלי עקדת יצחק אנחנו לא נוכל להבין מהם הכוחות שנשארים לנו לתיקון הכלי הכללי.
שאלה: מה משמעות הפסולת?
את הפסולת אנחנו צריכים לאתר ולהעלות למעלה מהראש שלנו.
שאלה: כדי שתכונת יצחק תתגלה, או תכונת אברהם, צריך להתחיל מגילוי פסולת גורן ויקב וצריך להעלות אותן מעל לראש?
הפסולת שאנחנו צריכים לאתר ולהעלות מעל הראש שלנו, זו מידת ההשפעה, האהבה, החיבור וכולי שאנחנו לא רוצים אותם ולכן בשבילנו זה פסולת. ואנחנו צריכים דווקא את התכונות האלה, את ההבחנות הללו להעלות בחשיבותן למעלה, מעל הראש שלנו.
זה נקרא "הכנה לתיקון הנשמה". והצורה הכללית זה נקרא שאנחנו "בונים את הסוכה". העיקר בסוכה זה הסכך. שהוא נבנה מתוך פסולת. מתוך דברים שאנחנו מזלזלים בהם. וזה האפשרויות להתחבר.
אם אנחנו דווקא מעלים מעלינו אפשרויות להתחבר שהן הנכונות ביותר, הטובות, הנחוצות לנו ביותר, זה נקרא שאנחנו בנינו סוכה, "סכך". ואז אחרי זה, תחת הסכך, אנחנו מתחילים לגלות את התכונות של אברהם, יצחק, יעקב וכן הלאה.
שאלה: האם כשיתגלו או יופיעו תכונות יצחק, אברהם, צריכים להתחיל בגילוי הפסולת בזה שמעלים אותה מעל לראש?
שאנחנו מתחילים לעבוד לפי זה, אז אנחנו מתחילים לראות עד כמה שכל אחד מושך את השני. זה נקרא ש"אברהם מוליד את יצחק".
שאלה: איך אפשר לראות את התכונות האלה בעשירייה, ואיך אנחנו עוברים מתכונה לתכונה בעשירייה? אברהם, יצחק וכולי?
אם נעסוק באברהם בצורה נכונה נראה שזה מעורר התגלות הרצון לקבל, שזה נקרא "לידת יצחק".
שאלה: איזה תכונות יש בקבוצה שאין בתוכי?
אני חושב שאין בך שום דבר שראוי לרוחניות. כל התכונות שלך הרוחניות נמצאות בחברים. אני אומר ברצינות. עם מה שיש לך אתה לא יכול לבנות שום דבר רוחני. רק כשאתה מגיע אליהם, ובמידה שאתה מבטל את עצמך, ומתחבר אליהם, אז במידה הזאת אתה מתחיל לגלות בקשר בינך לבין העשירייה, את התכונות של הנשמה שלך. ועכשיו יש לך רק רשימו בלבד. ולכן, אם אתה לא מתחבר עם העשירייה, אז אתה לא מגיע אף פעם לנשמה, לכלי הרוחני.
שאלה: האם אפשר להגיד שתכונת יצחק זה קבלה מהחברים למען חיזוק הקשר?
במשהו אולי. חלקית.
שאלה: מדוע כאשר העשירייה בונה סוכת שלום זה מתרחב לכל המציאות, לָמה זה פורץ מגבולות העשירייה, איך זה קורה?
כי זה הרצון של עשירייה עצמה, לפרוס אותה סוכת שלום, גילוי הבורא, שיהיה לכל הנבראים, ככה זה צריך להיות.
שאלה: איך עובדת ההרמוניה הזו בעשירייה כאשר בכל פרט מורגש חסד וגבורה במידות אחרות ובזמנים אחרים, איך ליצר את הקשר הזה בין כולם ולהרגיש כגוף אחד?
אנחנו לא צריכים להיות כאלה חכמים, כי אנחנו לא יודעים בדיוק מהי תכנית התיקון, אלא אנחנו צריכים פשוט להימשך קדימה להתקשרות המקסימאלית בינינו, כדי להיות כמה שיותר קרובים, דומים לבורא, ואז זה יקרה. אני תמיד צריך להתחיל את הפעולה הרוחנית, אבל באמת, הבורא מוביל את זה.
שאלה: אמרת שאנחנו צריכים לתרגל לחפש את התכונות האלה בינינו בעשירייה. לגבי תכונת החסד נכון שזה מורגש יחסית, אבל עדיין, גם אחרי שכמה חברים שאלו, לי לפחות לא ברור, מה זה הגישה של יצחק, איך לתרגל את זה בעשירייה?
האמת שאתה צודק, שאי אפשר להבין כל תכונה ותכונה בפני עצמה, אלא איך שהיא נמצאת בהשתלבות עם התכונות האחרות, ולכן אנחנו צריכים לראות רק איך זה בקשר ביניהן, איך כל אחד בא ולומד על השני. ולכן אי אפשר ללמוד את אברהם, אלא אם כן כנגדו שיהיו תכונות השונות, האחרות, וכך זה על כל אחד ואחד. והעיקר אנחנו לומדים את זה מתי שמתחילים לקשור בין התכונות האלה בעשירייה, שאז אנחנו מתחילים לראות עד כמה הן שונות ובמה שונות, ובמה צורת ההתקשרות שלהן המיוחדת כל פעם. עד שרואים שהכוח העליון מחבר אותם יחד בצורה כזאת, שיכול להתגלות בהם. אנחנו צריכים רק להגיש את זה לאור העליון, הוא בסופו של דבר מסדר את כול התכונות שלנו ומסדר אותן כך, שיכול בהן להתגלות.
תלמיד: אבל בכל זאת למדנו בינתיים רק שתי תכונות, אז מה אתה ממליץ לנו לעשות היום?
לעסוק בשתי התכונות, כן, לא חשוב, אחרת איך [נוכל] להגיע הלאה?
תלמיד: אז בכל זאת, מה זה לעסוק בתכונת יצחק?
התגברות, אנחנו רוצים ברצון לקבל שלנו להמשיך תכונת אברהם.
תלמיד: התגברות על מה?
על האגו שלנו, על הרצון לקבל שלי, אני על ידי גילוי הרצון לקבל שלי רוצה להמשיך בתכונת אברהם, השפעה ללא שום חשבון, עכשיו אני רוצה להמשיך באותה השפעה ללא שום חשבון רק בלצרף לזה את הרצון לקבל שלי.
תלמיד: אתמול הבנתי שתכונת אברהם זה שאני שם כביכול מכסה על כל הדברים שמתעוררים בי וזהו, מסתכל על החברים רק בצורה של חסד. היום מה אני עושה עם הסיר הזה, כמה אני יכול לפתוח את המכסה?
אתה לא מרגיש את הסיר הזה, אתה למדת אתמול והשגת אתמול תכונת ההשפעה של אברהם שהיא נקייה, שאתה מוכן לתת ולהשתתף בכל מה שהחברים ידרשו, זו "תכונת אברהם", היום אתה רוצה עוד להוסיף לאותה הנטייה על ידי כוח של יצחק, זהו. זה לא בעיה, אולי כן, אבל אתה תגלה ובכמה אתה כן יכול להצטרף לזה.
שאלה: כשאני מגיע לשיעור או משהו כזה, אז ישר מתעוררת בי ביקורת, ודווקא שם אני צריך לעשות את העבודה עם ההתגברות, אז למה אומרים שאני מתחיל עם החסד דווקא?
הגישה שלך צריכה להיות, שבכל מצב שאליו אתה נכנס ולכל מקום שאתה נכנס, היא צריכה להיות עם תכונת אברהם.
תלמיד: אבל יש התגברות בכניסה הזאת, מתעוררת ביקורת ואז אני צריך לעשות איזו התגברות.
תבטל את כול הדברים האלה, תברר רק את תכונת אברהם ואיתה תתחיל להתייחס לכל מצב חדש. זה נקרא שתמיד צריכים להתחיל בימין.
תלמיד: למה בסוכה מתגלות רק שבע תכונות ולא עשר?
השלוש העליונות זה לא בכוחנו. אנחנו צריכים להתאים את השבע האלו לשלוש שלמעלה ואז לקבל את המידה השלמה. את זה עוד נלמד.
שאלה: אפשר להגיד שתכונת יצחק, זה בעצם הדחייה והצמצום וכל מה שמפריע לי בקשר עם החברים בעשירייה?
אם זה כך, אז אנחנו נגלה את זה בעבודה שלנו. בינתיים אנחנו רוצים להמשיך בעבודת אברהם על ידי הצורה האגואיסטית שמתגלה בנו. איך אנחנו יכולים להתאים אותה, את האגו שלנו לנתינה, להשפעה, גם מתוך האגו שלנו, זה נקרא שממשיכים את צורת יצחק. יתגלו על זה כל מיני דברים שכנגד ואנחנו נכיר מה זאת התכונה הזאת.
שאלה: האם אנחנו יכולים להשפיע באמצעות יצחק?
זה מה שאני עכשיו אמרתי, שאנחנו ממשיכים את העבודה של אברהם, בתכונות הרצון לקבל של יצחק.
שאלה: בסוף השבוע אנחנו נעשה כנס וירטואלי גדול. השאלה, איך הלימוד של האושפיזין במהלך השבוע, צריך להביא אותנו מוכנים לכנס הזה?
אנחנו עכשיו מכינים את עצמנו, רוצים או לא רוצים לאותו מצב שיתגלה בכנס ובכנס אנחנו כבר במשהו נבין איפה אנחנו נמצאים, במשהו מרגישים מה זה נקרא כלי אחד, איך אנחנו צריכים לממש את הקשר בינינו, לפי כל מיני האופנים שצריכים להתגלות בכלי.
וכך אנחנו לאט לאט נתחיל לראות מה זה נקרא נשמה, מה היא כוללת בתוכה, איך אנחנו יכולים להסתדר עם הכוחות שלה וכשאנחנו מתחברים מה קורה לנו. בקיצור זה כנס שיהיה לנו הושענא רבה וכל הדברים האלה, זה דווקא סיום של המאמץ הראשון הזה בבניית הכלי.
שאלה: אז מה צריכה להיות ההכנה הטובה ביותר שלנו במהלך השבוע, כדי להגיע מוכנים לבניית הכלי?
אנחנו כבר עכשיו צריכים לעשות את זה.
שאלה: בצורה מעשית ביום יום, איך אנחנו הולכים ומוסיפים בהכנה לקראת בניית הכלי?
אנחנו מוסיפים לאותה מידה של אברהם, שזו השפעה טהורה ללא שום קשר לעצמו, ללא שום כוחות שהוא מוסיף לעצמו, הוא רק רוצה להידמות לבורא בלבד. עכשיו הוא מוסיף לעצמו מעצמו, זה נקרא "יצחק", ומגלה עד כמה שיש לו בזה רצונות קשים והוא צריך לעשות את זה, זה נקרא "גבורות", הוא מוסיף לזה בבארות יצחק וכן הלאה. אחר כך יעקב, איך הוא שוב מסדר אותם, תיכף אנחנו נלמד את זה, אולי היום בערב או מחר בבוקר וכך אנחנו נמשיך.
תלמיד: נשמע שאנחנו עוברים פה תהליך שהוא מאוד מאוד מדוד וכל פעם אנחנו מוסיפים עוד קצת ועוד קצת?
כן.
תלמיד: כמה כדאי לנו להשתדל ככלי עולמי, דווקא לעשות מאמץ בשבוע הקרוב, להשתתף בשיעורי בוקר ובשיעורי ערב, כדי להכין ביחד את הכלי הזה לכנס?
אני משתדל להעביר את זה גם בשיעורי הבוקר וגם בשיעורי הערב, ומי שלא יוכל בכל מקרה להיות איתנו בשיעורי הערב, אז בכל זאת מתוך שיעור הבוקר הוא גם יכול להבין את זה. אנחנו יחד לומדים וסך הכול רוב האנשים מגיעים גם לשיעורי הערב ולכן אנחנו יחד נעכל את זה ונוכל לממש.
אני חושב שבסוף השבוע, בכנס, אנחנו כבר נדע איפה אנחנו נמצאים, מה הכוחות של הנשמה, איך אנחנו יכולים לשחק עם זה. העיקר שאנחנו נדע שכל זה, זה בקשר בינינו, שאלה צורות הקשר בינינו, זה מה שחשוב לי.
[התנהלות בזמן שיעור או כנס].
אם אנחנו רואים שמישהו יושב בצורה לא נכונה לצפייה, אנחנו מוציאים את כל העשירייה ובינתיים לא מראים אותה. יושב בן אדם עם ידיים מאחורי הראש, כאילו לא אכפת לו שום דבר. ישיבה בצורה כזאת מזלזלת לא יכולה להיות. כולם צריכים [לשבת] בצורה נורמאלית. אתה לא יכול באספה רצינית בין בני אדם לשבת בצורה כזאת, אז בבקשה להבין את זה ולשנות את כול התנוחות האלה.
(סוף השיעור)
-
לא הוקרא↩