שיעור בוקר 05.11.2025 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 769

"הקדמה לתלמוד עשר הספירות", אותיות א'-ג'

קריין: אנחנו מתחילים היום את "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", עמ' 769, אות א'.

רב, לפני שנתחיל תרצה לתת איזו הקדמה ל"הקדמה"?

הקדמה מיוחדת במינה, ומה שאני יכול להגיד זה שרב"ש החזיק בה מאוד. למדנו אותה, וטוב אם נחזור.

"הקדמה לתלמוד עשר הספירות", אות א'.

אות א'

"בריש מלים," בתחילת דבריי "מצאתי לי צורך גדול, לפוצץ מחיצת ברזל, המצויה ומפסקת, בינינו לבין חכמת הקבלה, מעת חורבן הבית ואילך, עד דורנו זה, שהכבידה עלינו במידה חמורה מאד, ומעוררת פחד, שלא תשתכח ח"ו מישראל."

עד כמה הוא מפחד שחכמת הקבלה עלולה להתרחק או אפילו בכלל להפסיק להיות שייכת לישראל, ועל זה הוא אומר שיש לו כמה שאלות.

"והנה, כשאני מתחיל לדבר, על לב מי שהוא, אודות העסק בלימוד הזה, הנה היא,

שאלתו הראשונה: למה לי לדעת, כמה מלאכים בשמים, וכיצד נקראים בשמותיהם, האם לא אוכל, לקיים כל התורה כולה, בפרטיה ודקדוקיה, בלי ידיעות הללו?

שנית ישאל: הלא כבר קבעו חכמים, שצריכים מתחילה, למלאות כריסו בש"ס ובפוסקים. ומי הוא, שיוכל לרמות את עצמו, שכבר גמר כל התורה הנגלית, ורק תורת הנסתר חסרה לו?

שאלה שלישית," היא מהפחד "הוא מפחד, שלא יחמיץ ח"ו, מחמת העסק הזה. כי כבר קרו מקרים, שנטו מדרך התורה, בסבת העסק בקבלה." היו מקרים כאלה, שמפני שהתחילו לעסוק בחכמת הקבלה, התרחקו לגמרי מהתורה, "וא"כ הצרה הזאת, למה לי? ומי פתי יכניס את עצמו בסכנה, על לא דבר?" ודאי שלא כדאי אם יש איזו סכנה שאעזוב את התורה, מי יודע עד כמה, ואת היהדות וכל מה שיכול להיות.

"רביעית: אפילו החובבים את הלימוד הזה, אינם מתירים אותה, אלא לקדושים משרתי אל, ו"לא כל הרוצה ליטול את השם, יבא ויטול"?"

הלימוד הזה לא מיועד לכולם, כפי שאנחנו רואים מכאן. לא כל הרוצה ילמד וייכנס לזה, אלא יש כאן כנראה תנאים נוספים שאנחנו צריכים לברר ולבדוק את עצמנו, האם אנחנו כן מוכנים, מסכימים לקבל על עצמנו, לא עכשיו, אולי בעוד שנה, אני לא יודע מתי. אבל מי שקורא את ההקדמה הזו, וודאי צריך לשאול את עצמו, מה נקרא שהוא מתיר, "ולא כל הרוצה ליטול את השם, יבוא ויטול", זאת אומרת שיש כאן תנאי.

"חמישית, והוא העיקר: כי קיימא לן בכל ספק, אשר פוק חזי מאי עמא דבר, ועיני הרואות, שבני תורה שבדורי, כולם המה עמי בדעה אחת, ושומטים ידיהם מלימוד הנסתר, וגם מייעצים לשואליהם, שבלי שום פקפוק, מוטב ללמוד דף גמרא, במקום העסק הזה?"

הגענו בהתפתחות הדור שלנו לכך שהרבה אנשים שואלים, בשביל מה, למה ואיך? אם עוד לפני מאה או מאתיים שנה זה היה אחרת, בזמננו לגמרי לא פשוט לעמוד נגד השאלות האלה, שלא יחמיץ, והחובבים את הלימוד, מי הם, למי מותר?

ויש גם תנאי שקודם כל צריך את לימוד הנגלה, זאת אומרת את כל התורה כולה חוץ מחכמת הקבלה. אם כבר, אז כמו שאני עכשיו עומד ומפרסם את לימוד חכמת הקבלה, עד כמה הוא חשוב, עוד לפני זה אני צריך לפרסם את לימוד הנגלה בתורת הנגלה, עד כמה זה חשוב. ולכן נמשיך, ולגבי כל השאלות והספקות האלו, נראה.

תלמיד: מה זה אומר "לפוצץ את מחיצת הברזל", מהי הפעולה של בעל הסולם?

שלא יהיה שום מרחק בינינו, בין הרוצים להבין מהי חכמת הקבלה לבין החכמה עצמה.

תלמיד: זאת פעולה של הפצה, או איזושהי עבודה פנימית?

זו עבודה פנימית ואולי גם חיצונית, עכשיו נקרא ונגלה.

תלמיד: מהי מחיצת הברזל ואיזה חיסרון אנחנו צריכים לפתח כדי לפוצץ את מחיצת הברזל?

מחיצת הברזל היא האיסור ללמוד את הנסתר, "הנסתרות לה' אלוהינו", ונשאר רק הנגלה. את הנגלה אנחנו לומדים מגיל קטן ועד בר מצווה והלאה, אפילו כל החיים. עד כדי כך, שאנחנו לא עוזבים את הנגלה ולא עוברים מהנגלה ישר לנסתר, אלא במעבר מנגלה לנסתר אנחנו צריכים עוד לעמוד על תנאי מיוחד כדי שיהיה לנו מותר ללמוד את תורת הנסתר.

תלמיד: עברו מאה שנה מאז שבעל הסולם כתב את המאמר, האם מאז מחיצת הברזל התפוצצה קצת ויש פחות חיץ בינינו לבין הקבלה?

אני לא יכול לקבוע. נראה לי שכן, לפי סימנים חיצוניים. ואפילו שנראה לי לפי כמה תנאים פנימיים, אני לא יכול לקבוע שמעכשיו והלאה אין שום איסור ואין חלוקת חכמת הקבלה לנסתר וגלוי.

תלמיד: בעל הסולם פחד שחכמת הקבלה יכולה להתרחק או להפסיק להיות שייכת לישראל.

כן.

תלמיד: הפחד הזה עדיין קיים או שכבר אין ממה לפחד?

יש כאלה שחושבים שהוא עדיין קיים, ולכן הם ממש קושרים את עצמם לתורת הנגלה ובתורת הנסתר לא נוגעים עד כדי כך שרואים את הספר וממש נרתעים. לכן נמשיך ונלמד בדרך.

תלמיד: האם פעולה של לפוצץ את מחיצת הברזל, היא פעולה אישית של אדם או פעולה שקורית על כל המציאות?

זו פעולה שקורית לכל אחד בדרכו מתורת הנגלה לתורת הנסתר.

תלמיד: וכל השאלות שבעל הסולם מעלה, אלה שאלות שאדם חייב לעבור אותן כדי שמחיצת הברזל תתפוצץ בתוכו?

כן.

תלמיד: אי אפשר לדלג על אחת מהשאלות?

לא, הן יקומו לפניך ואתה תצטרך בצורה כלשהי להתמודד איתן.

תלמיד: האם את השאלות האלה שואל אדם מהעם שמתחיל להתקרב לחכמת הקבלה מנגלה לנסתר או אלו שאלות של אדם שכבר לומד את חכמת הקבלה?

אני חושב שהן רק למי שלומד. מי שלא לומד, מה יש לו ביחס לקושיות האלה? אלא מי שלומד ורוצה להיכנס לחכמת הקבלה, צריך לדעת איזה קושיות יהיו לפניו.

תלמיד: זאת אומרת, גם אחרי עשרים שנה שאדם לומד את חכמת הקבלה, הוא יכול להתחיל לשאול את עצמו למה לי לדעת כמה מלאכים בשמיים, לשאול על ש"ס ופוסקים ועוד שאלות כאלה שיצוצו בו?

אני לא יודע להגיד לך כמה שנים, אבל בטוח שמי שלומד ומתקדם בלימוד, יש לו שאלות כאלה.

תלמיד: האם אנחנו ראויים ללמוד את חכמת הקבלה? האם אנחנו מחוברים מספיק כדי ללמוד יחד את חכמת הקבלה?

לא, ודאי שלא. אבל על ידי הלימוד עצמו נרגיש בעצמנו, בינינו, את הצורך בחיבור. ואז בחיבור בינינו ובהתקדמות לקראת הבורא, נוכל לבצע אותן המדרגות שנרגיש. זו כל הבעיה שעומדת לפנינו בדרך, אנחנו חייבים לא לעזוב את הנטיות הללו, וככל שהקושיות עומדות בפנינו כך נעורר אותן.

תלמיד: תורת הנסתר עבורנו היא כמה אדם יכול להסתיר את עצמו בפני הכוח העליון, באמצעות האור המחזיר למוטב, התורה. מה הקשר בין היכולת של אדם להסתיר את עצמו לבין החיבור בין החברים?

חיבור בין החברים זה תנאי הכרחי להתקרב לבורא עד כדי כך שהוא יוכל להעלות את האדם לדרגת פתרון הקושיות.

תלמיד: כלומר החיבור בין החברים בא אחרי שלאדם יש כבר יכולת במידה מסוימת להסתיר את עצמו?

כן.

תלמיד: בתשובות שלך הזכרת שעלינו למלא תנאים מסוימים כדי ללמוד את החלק הנסתר. באילו תנאים מדובר?

אני חושב שנעבור, נלמד אותם. אם הוא עוד לא דיבר על זה, אז גם אני לא הולך לדבר על זה.

תלמיד: אני מבין שאת החלק הנגלה של התורה אנחנו מקיימים. ישבנו פה ביחד, אנחנו מתחברים יותר, מגיעים, פותחים מקורות. אבל אני גם מבין שכרגע חסר לנו משהו כדי להבין את החלק הנסתר. מה חסר לנו, מה אנחנו לא עושים בשיעור כדי לפוצץ את מחיצת הברזל ולהבין את החלק הנסתר שבתורה?

אנחנו צריכים ללמוד את החלק הנגלה שבתורה ואת החלק הנסתר שבתורה ככל שאנחנו מסוגלים לכך, וכל זה צריך להיות מקובל עלינו בחיבור בינינו. נקווה שהלימוד שלנו ידחוף אותנו בהכרח לחיבור הזה.

תלמידה: איך עלינו לנהוג כשישנן ספקות כלפי מה עלינו להשוות את עצמנו, לראות כמודל בדור שלנו?

אנחנו צריכים לשאוף רק לקראת מה שקיים בינינו. יש קבוצה גדולה שמקשיבה לשיעורים שלנו, מקשיבה למה שאנחנו קוראים מבעל הסולם, ואנחנו צריכים לפעול כך שנשתדל לחבר את כל המעוניינים בכך, יחד, ואז אנחנו בתוכנו נרגיש את המשמעות של המילים האלה.

יש לו כאן חמש שאלות. שאלה ראשונה, שניה, שלישית, רביעית, חמישית והוא עונה על השאלות האלה והוא מוכן להתמודד עם זה, ולשאול אתכם ושאתם תשאלו בחזרה אותו.

תלמידה: החלק הנגלה בתורה זו דרגת עולם העשייה. מי שלומד בדרגה הזאת, נגיד את התלמוד והמשנה, וזה כמו שפחה שבאה לשרת את הגבירה. הרי יש הרבה כאלה. האם יש איזה תפקיד לאנשים האלה או שהם מזיקים?

גם את זה נצטרך לברר בדרך, ונברר.

תלמידה: איזו מטרה נעלה משרתים הייסורים שלנו?

הייסורים שלנו משרתים את התנאי של הבורא, שאנחנו נגיע, למרות כל הסיבות החיצוניות, לפנימיות הדברים. שאנחנו נחקור בקשר בינינו איפה אנחנו נמצאים ומה עלינו לעשות.

תלמיד: מה זה אומר לגלות את התורה בעבודה בינינו?

אנחנו צריכים להבין שגילוי התורה זה בעצם כול מה שאנחנו עוד צריכים לעשות. כול מה שהבורא חושב עבורנו, ובמחשבה עבורנו הוא ברא את העולם הזה וקישר בו את כל המדרגות, כל הכוחות, כול מה שאנחנו מגלים בעולמנו - זה אך ורק כדי להיות מוכנים, כמו שהוא כותב, "לפוצץ מחיצת הברזל" בינינו לבין חוכמת הקבלה. יותר מזה לא צריכים. אבל כדי להגיע לזה אנחנו צריכים ללמוד.

תלמיד: האם אפשר לומר שאנחנו עדיין לא ממש עוסקים בחכמת הקבלה?

אנחנו עוד לא עוסקים בחכמת הקבלה, עוד לפני זה. תכף אנחנו נתחיל.

תלמידה: השארת לנו קלטות נדירות של רב"ש ללימוד תע"ס. בתקופה האחרונה אנחנו התחלנו ללמוד דרכו וכתוצאה מזה מתחילה היקשרות רגשית אליו בצורה דומה איך שחווינו את ההתקשרות אל הרב בשנות הלימוד.

לעומת זה, כשקוראים את הכתבים של בעל הסולם, אין את זה. זאת אומרת, זה נתן לנו הזדמנות לחוות משהו רגשי יותר. ואיפה המקום של זה בלימוד תורת הנסתר, האם יש חשיבות לאופן ההתקשרות של הלומד אל המורה?

גם את זה אנחנו נברר בדרך. אנחנו עוד לא התחלנו.

תלמיד: איך אנחנו מפוצצים את מחיצת הברזל בינינו, בין החברים?

על ידי חיבור. מחיצת הברזל נמצאת בין כל אחד ואחד מהלומדים. לפוצץ את מחיצת הברזל זה אך ורק על ידי הלימוד. אני רוצה בזמן הלימוד להתקשר לחבר, להרגיש מה שהוא מרגיש והוא רוצה אותו דבר איתי וכך אנחנו נתקדם.

תלמיד: דיברנו על ריקנות שהבורא מגלה בינינו. האם הריקנות שמתגלה בנו והעבודה בסגנון הזה קשורה לפוצץ את מחיצת הברזל?

כן. גם את זה אנחנו עוד נלמד. אנחנו רק מתחילים. עוד לא עברנו אפילו את אות א'.

קריין: נמשיך באות ב'.

אות ב'

"אכן, אם נשים לבנו, להשיב רק על שאלה אחת, מפורסמת מאד, בטוח אנכי, שכל השאלות והספיקות הללו, יתעלמו מן האופק, ותביט אל מקומם, ואינם. והיינו, השאלה הזעומה, הנשאלת מכל בני ירד, שהיא: מהו הטעם בחיינו?

כלומר, מספר שנות חיינו הללו, העולים לנו ביוקר כל כך, דהיינו מרבית היסורים והמכאובים, שאנו סובלים בעדם, בכדי להשלימם על אחריתם, הנה, מי הוא הנהנה מהם? או ביתר דיוק: למי אני מהנה?

והן אמת, שכבר נלאו חוקרי הדורות, להרהר בזה. ואין צריך לומר, בדורנו זה, שלא ירצה מי שהוא, אפילו להעלותה על הדעת. עם כל זה, עצם השאלה בעינה עומדת, בכל תוקפה ומרירותה, שהרי לעתים, היא פוגשת אותנו בלתי קרוא, ומנקרת את מוחינו, ומשפילתנו עד עפר, בטרם שנצליח למצוא, התחבולה הידועה, דהיינו, להסחף בלי דעת, בזרמי החיים, כדאתמול."

זאת אומרת, זו בעצם שאלה יותר פתוחה, איזה שאלות יש לנו מזה?

תלמיד: אם אפשר להתייחס לחלק הנגלה של התורה כאל רצון לקבל, ולחלק הנסתר שבתורה כאל רצון לקבל על מנת להשפיע?

לא. לא כך ולא כך. אי אפשר. פשוט, מה שאנחנו מכנים תורת הנסתר, זה מה שאנחנו מגלים בתהליך הלימוד בחוכמת הקבלה. ותורת הנגלה זה מה שמתגלה לנו כמו לילדים.

תלמיד: אבל אנו לומדים שהרצון לקבל הוא הבסיס שאנחנו צריכים שיהיה לנו, ואם אנחנו מכוונים אותו להשפעה, הרי על זה בדיוק אנחנו לומדים.

כן.

תלמיד: לגבי האות הקודמת. כל פעם כשאנחנו מתחילים לקרוא את ההקדמה, המילים האלה נורא מרגשות. הצורך של בעל הסולם, "מצאתי לי צורך גדול, לפוצץ מחיצת ברזל" וכן הלאה. הוא בוחר במילה הזאת "לפוצץ", הוא לא כותב לפורר את מחיצת הברזל, לכרסם אותה, למוטט אותה. אלא לפוצץ אותה. למה לפוצץ? מה זה הפיצוץ הזה?

אנחנו נראה את זה על עצמנו, עד כמה אנחנו נכללים מהחומה הזאת שיש בינינו לחוכמת הקבלה, ועד כמה אנחנו כן רוצים לפוצץ את החומה, ועוברים דרכה לשלב הבא.

תלמיד: איך נראה הפיצוץ הזה, איך הוא צריך לבוא לידי ביטוי?

אדם לפי הרצון שלו מסוגל להרגיש שהוא נמצא לפני החומה, וגם איך שהוא לפי הרצון שלו רוצה לפוצץ את החומה.

תלמיד: ומה חומר הנפץ שהוא משתמש בו?

הרצון שלו, הרצון של האדם.

תלמיד: אותו הוא מדליק, אותו הוא מפוצץ?

כן.

תלמיד: איפה אנחנו עכשיו, ואיך להתחיל ללמוד את התורה בצורה נכונה?

אנחנו לומדים איתכם את התורה. אם אנחנו לומדים איך הבורא ברא את העולם, בשביל מה ולמה, מה תפקידנו בזה, איך אנחנו יכולים להיות שותפים בינינו, ובינינו לבורא. זה בעצם כל היסוד של חכמת הקבלה.

תלמיד: מהו הטעם בחיינו?

מה הטעם בחיינו? זה לפי מה שאנחנו צריכים להשיג. הטעם בחיינו צריך להיות הטעם של כל הכוחות שנמצאים בתורה. אז זה מה שהוא חושב.

תלמיד: איך אנו מחזיקים את השאלה הזאת חיה כל יום?

אני חושב שיום יום אתה תרגיש עד כמה השאלה הזאת לא בורחת, שהיא נשארת לפניך. תראה את זה.

תלמיד: לפוצץ את מחיצת הברזל, איך עושים את זה משני הצדדים, ובצורה משותפת. מה התפקיד של כל אחד מהצדדים, ואיך להרגיש את הצד השני?

להרגיש את הצד השני אפשר רק כשאתה משתוקק להתחבר עם מה שנמצא מחוץ לך, מן הצד השני של הקיר, של המחיצה.

תלמיד: הפיצוץ קורה בכמה פעמים?

לא צריך להמציא שום דבר, לא צריך. פשוט תעבור אותה ברגשות שלך.

תלמיד: למי בעל הסולם מכוון את המילים שהוא כותב? אם זה לאנשים שעוד לא התגלתה בהם השאלה הזאת, כדי למשוך אותם ללימוד הזה, או שזה רק לאנשים שכבר התגלתה בהם השאלה של מה הטעם בחיים, ואותם הוא רוצה ללוות קדימה?

כן. אם אנחנו לוקחים את השאלה הראשונה, "למה לי לדעת, כמה מלאכים בשמים?" וכן הלאה, הוא כבר שואל על החכמה עצמה, ובמה היא עוסקת.

תלמיד: אז הוא מנסה למשוך אנשים שעוד לא נפתחו לחכמה, או שהוא מדבר לאנשים שכבר גילו את החכמה, ורוצים להתקדם?

אנשים שלא נפתחה לפניהם חכמת הקבלה, אין לנו איתם שום קשר. כי אסור לנו לדבר עם מי שעוד לא קיבל תשוקה לתורה. אין לנו שום יכולת ורשות לפנות אליהם, ולהתחיל לעבוד איתם.

תלמיד: איך עוברים מתורת הנגלה לתורת הנסתר?

מתורת הנגלה לתורת הנסתר, אני חושב שזה רק לפי השאלות שמתעוררות באדם, ולא לאחר זה.

תלמיד: אדם יכול ללמוד את חכמת הקבלה, להישאר תקוע בתורת הנגלה, ולא להתקדם לתורת הנסתר?

כן.

תלמיד: למה? מה הוא לא שואל נכון?

כי זה לא נקרא שהוא לומד את חכמת הקבלה.

תלמיד: מה מכניס את האדם ללימוד חכמת הקבלה?

זה שהוא רוצה לעלות לדרגת הבורא, ולהתקשר בו, בכל מה שנגלה בו.

תלמיד: ומה משאיר את האדם בתורת הנגלה? מה בעצם מעכב את האדם מלהתפתח? הוא לומד שנים את חכמת הקבלה, ויכול שלא להתקדם בעצם ללימוד אמיתי של חכמת הקבלה.

האדם שנמצא בהתפתחות הנכונה, הוא מגיע לשאלות הנכונות.

תלמיד: הוא אומר ש"מרבית היסורים והמכאובים, שאנו סובלים בעדם, בכדי להשלימם על אחריתם, הנה, מי הוא הנהנה מהם? או ביתר דיוק: למי אני מהנה?". מה השאלה הזאת, למי אני מהנה?

מה זאת אומרת, למי אני, על ידי הלימוד שלי בקבוצה, מעורר אותם הרגשות.

תלמיד: מאיפה אני יודע בכלל שאני מהנה למישהו?

לזה אנחנו צריכים להגיע.

תלמיד: הוא מדבר על זה שזו שאלה שמתעוררת באדם, שהוא כביכול מהנה למישהו, רק השאלה למי?

כן.

תלמיד: השאלה הראשונה, מה הטעם בחיי, מאוד ברורה. זו שאלה שנשמעת לפחות אגואיסטית. היא ברורה, מה הטעם בחיים?

כן.

תלמיד: אבל מאיפה באה פתאום שאלה כזאת, למי אני מהנה?

כי בשאלה על ליהנות מהחיים יש לך שתי תשובות. או שאתה מקבל תענוג מהבורא או שאתה נותן לבורא תענוג. בשתי הפעולות הללו אתה צריך להרגיש איך אתה מתמלא עם תענוג.

תלמיד: מאיפה בכלל לאדם יש תחושה שהוא נותן הנאה לבורא?

אני חושב שזה שאדם שחושב על החיים שלו, אז קודם כל יש לו שאלה, האם אני מסוגל ליהנות לבורא?

תלמיד: אולי אני אדייק, נאמר אם אני מול אגואיסט אחר, אני יכול לחשוב איך אני מהנה לו, כי הוא כמוני. הוא רוצה כבוד, אני אתן לו כבוד, הוא רוצה אוכל טעים, אני אלמד מה טעים לו, ואכין לו את האוכל הזה. אני יכול ליהנות לו. אבל מה זה נקרא ליהנות לבורא?

ליהנות לבורא, אני חושב שאתה צריך לדעת במה אתה ממלא את השאלות שלו אליך. לכן כל חכמת הקבלה מתחילה מהשאלות, כמו שאנחנו לומדים מההקדמה לתע"ס.

תלמיד: השאלות האלה, החמש שאלות האלה? השאלות של הבורא אלי, למלאת אותן?

כן.

אות ג'

"אכן, לפתרון חידה סתומה זו, דיבר הכתוב: "טעמו וראו, כי טוב ה'". כי מקימי התורה והמצות כהלכתן, המה הטועמים טעם החיים. והמה הרואים ומעידים "כי טוב ה'", כמ"ש חז"ל, שברא העולמות, כדי להיטיב לנבראיו, כי מדרך הטוב להיטיב.

אבל ודאי, מי שעדיין לא טעם, את החיים של קיום תורה ומצוות, הוא לא יכול להבין ולהרגיש "כי טוב ה'", כדברי חז"ל, אשר כל הכונה של השי"ת, בבראו אותו, היתה רק להיטיב לו.

וע"כ, אין לו עצה אחרת, אלא לילך ולקיים, התורה והמצות כהלכתם.

וז"ש בתורה (פרשת נצבים): "ראה, נתתי לפניך היום, את החיים ואת הטוב, ואת המות ואת הרע". כלומר, בטרם נתינת התורה, לא היו לפנינו, אלא המות והרע. פירוש, כמ"ש חז"ל, שהרשעים בחייהם נקראים "מתים", משום שטוב מותם מחייהם, להיות היסורים והמכאובים, שסובלים בשביל השגת קיום חייהם, עולה פי כמה מרובה, על קצת התענוג, שמרגישים בחיים הללו.

אמנם עתה, שזכינו לתורה ומצות, אשר בקיומה, אנחנו זוכים בחיים האמתיים, השמחים ומשמחים לבעליהן, כמ"ש: "טעמו וראו כי טוב ה'". וע"כ אומר הכתוב: "ראה, נתתי לפניכם היום, את החיים והטוב", מה שלא היה לכם, במציאות כלל, קודם נתינת התורה.

וזהו שמסיים הכתוב: "ובחרת בחיים, למען תחיה אתה וזרעך". שלכאורה הלשון מכופל: ובחרת בחיים, למען תחיה. אלא הכונה על החיים, בקיום תורה ומצוות. שאז חיים באמת. משא"כ חיים בלי תורה ומצוות, המה קשים ממות.

וז"ש חז"ל: "רשעים בחייהם נקראים מתים", כמבואר. וז"ש הכתוב: "למען תחיה אתה וזרעך". כלומר, שחיים בלי תורה, לא לבד, שאין בהם הנאה של כלום לבעלים, אלא, גם אינו יכול להנות לאחרים. כלומר, אפילו בבנים שמוליד, אין לו נחת. להיות גם חיי הבנים האלו, קשים ממות. ואיזו מתנה הוא מנחיל להם?

אמנם, החי בתורה ומצוות, לא רק שזכה, ליהנות מחייו עצמו, הוא שמח עוד להוליד בנים, ולהנחילם מהחיים הטובים הללו. וז"ש: "למען תחיה אתה וזרעך", כי יש לו תענוג נוסף, בחיים של בניו, שהוא היה הגורם להם."

תלמיד: אמרת לנו שאסור לנו להתקשר עם אנשים שלא לומדים את חכמת הקבלה, למה בדיוק התכוונת?

אם אני עוסק במשהו, אז בדרך כלל אני מחפש אנשים שקרובים ללימוד שלי, לעיסוק שלי. אם משהו מעניין אותי, אז אני מחפש אנשים שיש להם עניין דומה, לזה הוא מתכוון. בדיוק כמו שאנחנו מתחברים בקבוצות שלנו, בכל המדינות, בכל היבשות וכן הלאה, אנחנו מפיצים את הידיעה על עצמנו ומי שרוצה להתחבר לזה הוא מוזמן.

תלמיד: באות ב' בעל הסולם מתאר לנו חיים, ייסורים, אין תכלית, גם כשמנסים ליהנות לא מצליחים. וב-ג' הוא מתאר את המצב שכבר אותו יצור מכיר את בוראו ומכיר את הטוב והמיטיב, ויש איזושהי החלפה של אהבה ביניהם. אבל המעבר בין מצב ה-א' ל-ג' הוא לא ברור. זאת אומרת, כל החלק של ג' זה רק אחרי שיש גילוי הבורא לנבראיו בעולם הזה, לפני זה יש רק את המצב ה-א' של הייסורים. האם במצב א' כבר אפשר להרגיש את הטוב והמיטיב?

וגם את מי אני מהנה? כאילו בפעולה שלי כאן נניח בשיעור בוקר, שאני צריך להרגיש שאני מהנה את הבורא כבר. אם יש דברים כאלה במצב א' עוד לפני שיש גילוי?

השאלה היא "טעמו וראו כי טוב ה', וזאת התשובה.

קריין: יש פה קפיצה מ"מה הטעם בחיינו" ל"טעמו וראו כי טוב ה'", מעבר חד.

כן, אין לפניך עוד משהו, רק אתה צריך לדעת מה עליך לעשות כדי להגיע להרגשת הבורא מתוך השאלה. זה מה שאנחנו צריכים.

אות ד'

"ובאמור, תבין דברי חז"ל, על הכתוב: "ובחרת בחיים", הנ"ל (עי' שם בפירוש רש"י ז"ל), וז"ל: אני מורה לכם, שתבחרו בחלק החיים, כאדם האומר לבנו: "בחר לך, חלק יפה בנחלתי". ומעמידו על החלק היפה. ואומר לו: "את זה ברור לך?"

ועל זה נאמר: "ה' מנת חלקי וכוסי, אתה תומך גורלי, הנחת ידי על הגורל הטוב, לומר: "את זה, קח לך".

שלכאורה, הדברים תמוהים, כי הכתוב אומר "ובחרת בחיים", שהמשמעות היא, שהאדם בוחר מעצמו. והם אומרים, שמעמידו על החלק היפה. א"כ, כבר אין כאן בחירה? ולא עוד, אלא שאומרים, אשר השי"ת, מניח ידו של אדם, על גורל הטוב. וזה מפליא מאד, דא"כ, היכן הבחירה שבאדם?

ובמבואר, תבין דבריהם כמשמעם. כי אמת הדבר ונכון מאד, שהשי"ת בעצמו, מניח ידו של אדם, על גורל הטוב, דהיינו, על ידי שנותן לו, חיי נחת ועונג, בתוך החיים הגשמיים, המלאים יסורים ומכאובים וריקנים מכל תוכן. שבהכרח, נעתק האדם ובורח מהם, בזמן, שיראה לו, אפילו כמציץ מן החרכים, איזה מקום שלוה, להמלט שמה, מהחיים האלו, הקשים ממות. שאין לך, הנחת ידו של אדם, מצדו ית', גדולה מזו.

ודבר הבחירה של האדם, היא רק לענין החיזוק. כי ודאי, עבודה גדולה ויגיעה רבה יש כאן, עד שיזכך גופו, ויוכל לקיים התורה ומצוות כהלכתם, דהיינו, לא להנאת עצמו, אלא כדי להשפיע נחת רוח ליוצרו, שנקרא "לשמה". שרק באופן זה, זוכה לחיי אושר ונועם, המלווים עם קיום התורה.

ובטרם שמגיע לזכוך הזה, נוהג ודאי בחירה, להתחזק בדרך הטוב, בכל מיני אמצעים ותחבולות. ויעשה, כל מה שתמצא ידו, לעשות בכחו, עד שיגמור את מלאכת הזכוך. ולא יפול ח"ו, תחת משאו באמצע הדרך."

התהליך הוא לפנינו.

תלמיד: איך אנחנו מצליחים לקבל טעם בדרך שלנו כדי שלא ניפול ממשאנו אחרי כל כך הרבה זמן?

על ידי זה שאתה מברר שאלות שיש לך בדרך, ומעמיד אותן מול מה שכתוב לך, ורואה עד כמה הבורא בפנייה אליך דרך הטקסט שאנחנו קוראים מבעל הסולם, נותן לך תשובות על השאלות שלך.

תלמיד: למה בעל הסולם מכוון אותנו בהקדמה לתע"ס, שזה הריכוז והתמצית של כל הדרך שלנו? לאיזה שינוי הוא בעצם מכוון אותנו, דוחף אותנו, שכל עוד לא נעשה אותו נשאר בכל הייסורים האלה כל הזמן, לא משנה כמה זמן יעבור?

כל אדם מקבל התעוררות במידה, בצורה, בסגנון שכך הוא צריך לקבל. ולכן אין כאן עדיין שום דבר נסתר, אלא זה שפונים לאדם ואומרים, מזמינים אותו להיכנס ללימוד בתנאי שהחלק הנסתר גם יהיה כחלק מהלימוד.

תלמיד: אבל הוא אומר, עד שלא נקבל טעם בקיום תורה ומצוות, לא נוכל להגיע לטעמו וראו כי טוב ה'.

כן.

תלמיד: אז מה זה לקבל טעם בקיום תורה ומצוות, שזה משהו הכרחי, בלי זה לא נתקדם?

זה שאתה לומד ואתה רוצה לגלות את הבורא מפני שבלי לגלות את הבורא אתה מרגיש שאתה ריק, ללא מילוי.

תלמיד: אז הוא אומר שיש לנו פה איזו בעיה, ששמים את ידו על דבר הטוב וזה לא קורה. על זה אני שואל, איפה צריכה להיות פה הפריצה?

הפריצה צריכה להיות מצד האדם כמו שהוא מסביר.

תלמיד: שוב, איפה צריכה להיות הפריצה שלנו?

באות ד' בהקדמה.

קריין: הוא כותב באמצע אות ד', "ודבר הבחירה של האדם, היא רק לענין החיזוק. כי ודאי, עבודה גדולה ויגיעה רבה יש כאן, עד שיזכך גופו, ויוכל לקיים התורה ומצוות כהלכתם,"

כן.

קריין: אנחנו הגענו לסיום השיעור מבחינת הזמנים, איך אתה מסכם את השיעור הראשון שלנו ב"הקדמה לתלמוד עשר הספירות"?

אות א' מהקדמה לתע"ס, זה הכול, בקיצור.

(סוף השיעור)