שיעור בוקר 22.07.2026 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור מוקלט מתאריך 07.08.2007

https://kabbalahmedia.info/he/lessons/series/c/Rax6w3iD?activeTab=downloads&mediaType=video

תלמוד עשר הספירות, כרך א', חלק א', דף א', 

אור פנימי, אות א'

קריין: "תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק א', דף א'. 

אנחנו נשתדל ללמוד את החלק הזה כך שיהיה קרוב לאיש המתחיל וגם שהמתקדמים יוכלו ליהנות ממנו ולראות בו דברים יותר עמוקים. החלק בעצמו הוא מאוד עמוק, כמו שאנחנו לומדים מתחילה למגמר, שקודם צריכים ללמוד את כל החוכמה, ואחר כך כשחוזרים לתחילתה אז רואים עד כמה היא עמוקה דווקא ביסודות הראשונים והפשוטים לכאורה שיש בה. רב"ש לימד אותה בצורה מאוד מאוד פשוטה, בלי להיכנס עמוק לתוך החומר, גם את החלק עצמו, "הסתכלות פנימית", כי הדברים קשורים ממש לעבודת האדם.

תחילת הלימוד דורשת ידיעת ההגדרות בצורה החלטית וברורה, פשוט כמו כללי ברזל. שכל מילה שהאדם קורא הוא יפרש בצביונה הרוחני בלבד. שלא יראה קו כקו, אלא ההגדרה מה זה קו, ההגבלות לפי מה. אז תכונה שבה קיימת הגבלה כזאת נקראת "קו". תכונה אחרת שההגבלה שם שולטת בצורה אחרת נקראת "עיגול", נקראת "מרובע", "משולש" וכן הלאה. 

אלו תכונות ולא צורות גיאומטריות על אף שאנחנו מציירים אותן. מציירים אותן כדי שתהיה קודם כל צורה, אין ברירה, אבל אחרי הצורה מיד לראות הבחנות המופשטות לגמרי מזמן, תנועה ומקום. אלא זמן זה סיבה ומסובב. מקום זה רצון. ותנועה זה שינוי, שהרצון משתנה ובהתאם לזה מתרחשים בו כל מיני תופעות, שהתופעות האלה הן בתוך הרצון בעצמו בלבד. 

אנחנו נרצה מהחברים שלנו שבדרך כלל אומרים לנו על שאלות ותשובות, שיראו לנו כאן גם הגדרות, שאם שאנחנו קוראים איזו מילה, מיד נקרא גם הגדרה. ולא לרוץ, כי בחלק הזה, בשני החלקים א' וב', האדם בעצם בונה את היחס הנכון שלו לקריאת החומר הקבלי בכל המקורות שלו. 

תלמוד עשר הספירות

חלק ראשון

צמצום וקו כולל ב' פרקים

פרק א'

"מבאר ענין הצמצום הא' שנצטמצם אור אין סוף ב"ה בכדי להאציל הנאצלים ולברוא הנבראים. ובו ה' ענינים:"

זאת אומרת, יש לנו צמצום שזו הפעולה הראשונה שאור אין סוף עשה, לסיבת להאציל נאצלים ולברוא הנבראים. יש כאן שני דברים שהוא עשה, נאצלים ונבראים, שניהם יצאו על ידי צמצום א'.

"א. לפני הצמצום היה אין סוף ממלא כל המציאות.  ב. סיבת הבריאה היתה כדי לגלות שמותיו וכינויו." של אור אין סוף.  "ג. צמצום האור" אין סוף "מסביבות נקודה האמצעית." נעשה.  "ד. החלל שנשאר אחר הצמצום היה עגול. ה. לפי שאור אין סוף הוא בהשואה," אין בו שום שינויים אז "היה הצמצום ג"כ בהשואה שהוא סוד העגול."

יש כאן הרבה הגדרות, אז בואו קודם כל נקרא את ההגדרות האלו, כי אחרת אנחנו כבר לא נוכל להתקדם. מה זה עיגול, מה זה השואה, אור אולי, כלי?

"לוח שאלות ותשובות", עמוד ל"א. 

"א) אור (ח"א הסת"פ אות י"ח):" אנחנו מדברים על אור "היינו כל המקובל בעולמות בבחינת "יש מיש", שזהו כולל הכל, חוץ מחומר הכלים. עי' אות ב' ואות כ"ד." חוץ מהרצון. חוץ מהרצון, כל מה שעליו יכולים להצביע זה האור.

"ב) אור וכלי (ח"א או"פ ו'): הרצון לקבל שבנאצל נקרא כלי, והשפע שמקבל נקרא אור." אין בנאצל, במה שאנחנו יכולים לדבר בכלל, חוץ מאור וכלי.

"יג) השואה (ח"א א'): אם אין הכר של הבחן כל שהוא בין ד' המדרגות של הרצון לקבל, נאמר שהן בהשואה אחת." איך זה יכול להיות שבכל זאת יש ד' מדרגות, אבל אין שינוי ביניהן, ואז הן נמצאות בהשוואה אחת? איך זה יכול להיות שהן בכל זאת ד' מדרגות? אלא אם שולט בהן האור ולא הכלי שמרגיש שינויים ביניהן, נקרא שהן נמצאות במדרגה אחת. נגיד יש ארבעה בנים לאמא, ואולי הם שונים בגובה, בגודל, בכל מיני דברים, אבל מקבלים ממנה אותו דבר. אז כלפי האור ששולט בהן, אין בהן שינוי. אומנם ביניהן ודאי שיש שינויים, ולכן זה נקרא ארבע דרגות, אבל בהשוואה אחת. 

תלמיד: מקום, אות ל"ה. 

"לה) מקום (ח"א הסת"פ י"א): הרצון לקבל שבנאצל הוא ה"מקום" אל כל השפע והאור שבו." זאת אומרת, יכול להיות רצון גדול, רצון קטן, רצון, כוח, כוח הרצון, ולפי זה אנחנו אומרים הרבה מקום או פחות מקום, ולא המקום המדומה שלנו שהוא במרחקים. 

"לט) נקודה אמצעית (ח"א פ"א או"פ נ'): בחינה ד' שבא"ס ב"ה נקראת כן, על שם אחדותה עם אור א"ס ב"ה." כשהיא, דווקא אחרי התפשטות של כל הדרגות שלפניה, מגיעה לרצון שהיא רוצה לקבל את האור העליון מתוך עצמה, להתאחד עמו לפני הצמצום, אז היא נקראת נקודה אמצעית.

מא) עגול (ח"א פ"א או"פ ק'): אם אין הבחן מעלה מטה בין ד' הבחינות שברצון לקבל" מה זה מעלה מטה אז צריכים לדעת, אז "נבחן ל"עגול" (דהיינו בדומה לתמונה עגולה גשמית, שאין הבחן מעלה ומטה נוהג בה). וד' הבחינות מכונות משום זה, ד' עגולים כדוריים זה בתוך זה," אז עגולים כדוריים הוא אומר, כאילו סְפֵירוֹת, "שאי אפשר להכיר ולהבחין ביניהם בחינות מעלה ומטה."

מעלה ומטה יש לנו?

"לד) מעלה מטה (ח"א פ"ב או"פ ג'): החשוב ביותר נבחן לבחינת "מעלה", והגרוע לבחינת "מטה"." מה זה חשוב ומה זה גרוע? אין בעיה, אנחנו צריכים לבנות מילון, שלפי זה אנחנו נתרחק מכל הצורות, ונעביר את הכול לכוחות, לתכונות. 

נתחיל לקרוא, ובהתאם לזה נעבור לטקסט. 

אנחנו עוברים לעמוד א', בחלק א'. 

פירוש אור פנימי לאות א'

"צריכים לזכור, שכל חכמת הקבלה מיוסדת על ענינים רוחניים", מה זאת אומרת עניינים רוחניים? "שאינם תופסים לא מקום ולא זמן, ואין העדר ותמורה נוהג בהם כל עיקר", כלומר לגמרי לגמרי אין שם אותן ההבחנות שיש בעולם שלנו. אין משהו שתופס מקום, זאת אומרת דמויות. אין שינוי במקום, כי אין את המקום עצמו ואין תנועה. אין זמן, כך שאני אומר קודם, אחר כך, זה אחר זה. אין העדר, כלומר שנעלם או נולד ובא וקודם לא היה, אלא הכול קיים וקיים תמיד. לא הייתה התחלה ואין סוף. אנחנו לא יכולים להגיד שלפני זה לא היה ואחר כך נמצא. אנחנו גם לא יכולים להגיד שקודם היה בהתפתחות כזאת ואחר כך כזאת, כמו שאנחנו מתארים בעולם הזה. הדברים האלה אינם ברוחניות. הכול רק כלפינו, אבל ברוחניות הם אינם. כל ההבחנות שאנחנו יכולים להגיד, כלומר שינויים בין כל הדברים, השינויים האלו ברוחניות לא נמצאים בכלל.

אם אין העדר ואין תמורה, אין מקום ולא זמן, ולא תופסים שום נפח, אם אין דבר כזה, אז איך אנחנו יכולים לתאר לעצמנו משהו רוחני? לא יכולים. כי אם אין מקום, אז איפה נתאר את הרוחניות אם אין לה מקום?

"וכל השינויים הנאמרים בחכמה הזאת, אין זאת אומרת שהבחינה הראשונה נעדרת," נעלמת, "ומקבלת צורה אחרת, אלא השינוי האמור, הוא ענין תוספת הצורה לבד, וצורה הראשונה אינה זזה ממקומה". גם זה כלפי התחתונים, לא שזה באמת קורה ברוחניות. מה שקורה באמת אנחנו לא יודעים, זו צורה שמחוץ לנו שעליה אי אפשר לדבר. אלא מדובר כלפי הכלים של הנברא, שמישהו, הנברא הזה, בא וחקר רוחניות שמתראה בו בצורות כאלו. אף פעם אנחנו לא מדברים על מה שקורה באמת. 

העולם הרוחני שעליו אנחנו לומדים עכשיו שכל כך מופשט מכל ההגדרות שלנו, הוא מה שמתראה בתוך האדם המשיג ולא שזה הוא בעצמו. אז "ענין תוספת הצורה לבד" ישנה שם, "וצורה הראשונה אינה זזה ממקומה. כי ההעדר וההשתנות המה מדרכי הגשמיים". היינו הרצונות משתנים ולכן תופסים שינויים. "וזהו כל הקושי למתחילים, כי תופסים הדברים בביטויים הגשמי בגבולים של זמן ומקום חילוף ותמורה, אשר המחברים השתמשו בהם" המקובלים, "רק לסימנים בעלמא על שרשיהם העליונים. ולפיכך", המתחיל חייב להתאמץ "אתאמץ לפרש כל מלה ומלה בצביונה הרוחני", אבל איך אנחנו יודעים? לכן יש לנו מילון שחייבים לדעת אותו בעל פה. מה זה לפרש כל דבר בצביונה הרוחני? "המופשט ממקום ומזמן ומתמורה. ועל המעיינים מוטל, לחקוק היטב בזכרונם את פירוש המלות ההן, כי אי אפשר לחזור עליהן בכל פעם."

אנחנו חייבים לדעת בעל פה את פירוש המילות, בעל פה, לא איך שנראה לי, כי כל פעם זה ייראה לי אחרת, לכן אני חייב עם המילון בדיוק לבדוק את עצמי כל פעם. עד שאני אקבל, פחות או יותר, בזיכרון את ההגדרה האמיתית. בזיכרון, כי ההגדרה האמיתית שאני אגיע אליה היא תהיה רק בסוף הדרך הרוחנית, בסולם המדרגות. אני צריך להגיע לשורשים של התופעות, ואז אני אדע את הפירוש הנכון של הכינויים שלהן. 

בעמוד כ"ט ב"לוח שאלות ותשובות לפירוש המילות", כתוב למטה, "הערה".

קריין: "שכחת פירוש מלה באיזה ענין, גרוע ממחיקת אותה המלה בתוך הענין, שהרי הבנה הזרה תטשטש הענין כולו. לפיכך, הרגל עצמך ע"י לוח השאלות והתשובות, עד להשיב עליהן בשינון בלי טורח."

זה ברור שכל הבלבול שיש לנו בהבנת הרוחניות, גוף ונפש, השארת הנפש אחרי מיתת הגוף, מה קורה עם הגוף, המיתה שלו והקימה שלו, תחיית המתים, עצם לוז, כל הדברים שהאנשים חיברו לגופים עם הפתרונות של הגלגולים למיניהם, כל הבלבול שיש סביב חכמת הקבלה, הוא נובע אך ורק מדבר פשוט, ששמעו משהו מהמקובלים ולא פירשו במילים הנכונות, בפירוש המילים הנכונות. ואז את הדברים הרוחניים המופשטים מכל וכול מגשמיות, התחילו פתאום לקשור לגשמיות. ופתאום יש לך כוח רוחני בידיים, ברגליים, בגוף, הגוף הגשמי נעשה קדוש, הלבוש נעשה קדוש, התנועות הן מיוחדות שבהן אתה עושה פעולות רוחניות וכולי.

זאת אומרת, נקיות השפה, ההגדרה הנקייה, הטובה, האמיתית היא מפתח, או שאדם הולך בדרך הרוחנית או בדרך הגשמית. עד שיורד לחסידות, אחר כך לבלבול, ואחר כך לגמרי לעבודה זרה פשוטה, שמתחיל לראות באובייקטים גשמיים שבעולם הזה כל מיני דברים רוחניים. זו ממש העבודה הזרה.

אתם רואים כמה הרוחניות היא מופשטת, נבדלת, לגמרי לא שייכת לנו, לתיאור שלנו, להגדרות שלנו, לתפיסה שלנו, לנגיעה שלנו. אי אפשר בעולם שלנו למצוא משהו שדרכו נתקשר לרוחניות. אלא דרך הנקודה שבלב, אם יבוא אליה האור העליון, אם נוכל להבדיל את הנקודה הזאת מהאגו שלנו, אז ממנה, מאותה נקודה יתחיל להתפתח כלי רוחני, ומה זה אנחנו לא יודעים בינתיים. לפני זה כולנו בגשמיות וכולנו בתיאור הלא נכון.

תראו מה עשתה האנושות בכל "ההתפתחות הרוחנית" שלה, איזה קלקולים נעשו מחכמת הקבלה. לכן אנחנו צריכים ללכת עכשיו בדרך ההפוכה, ולנקות את עצמנו מכל הדמיונות שהרצון לקבל בהכרח מתאר לעצמו אם הוא שומע מילים רוחניות. 

אני לא מדבר בצורה פשוטה שכתוב בתורה "בעלי כנפיים", ואז מתארים בעלי כנפיים, או מלאכים, או עוד כל מיני דברים, כל מיני צורות, אני כבר לא מדבר על זה שאלו טעויות גסות, פשוטות, לילדים לא מפותחים. אלא אני מדבר על התנתקות מהגדרות של תפיסת המציאות שיש לנו בעולם הזה, זמן, תנועה, מקום.

אות ב' , מה הוא רוצה לברר? נקרא תע"ס למעלה.