ערבים זה לזה במחשבה

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 29.01.25 – אחרי עריכה

עיון תפילה

"ענין התפילה, "ותצילני מדין קשה, כי אין אדם מתנועע בלי התעוררות במוחו, דהיינו, שצר לו המקום וכדומה, וזה נקרא דין או משפט. והדין הזה מתגלה בתנועות אבריו, ואם אדם מזיז אבריו בלא משפט, אלא על פי דימוי את עצמו לאדם אחר, הרי זה מעשה קוף ולא הדר לו, וזה סוד, השגחה פרטית לכל טעמיה, שנותנים לו משמים, איזה דין ומשפט במוחו, שעל ידו מתנועעים ממקום למקום, באורח שכלי.

אלא שיש לך אדם נכוה בפושרין, ויש לך אדם שאינו נכוה אלא בחמי חמין. ולכן אין המשפטים והדינים שוים לכל, כי תלוי במזג האדם. וז"ע התפלה, "ותצילני מדין קשה", דהיינו, שתטיב מזגי להכוות בפושרין, או תתן לי דעת ובינה יתירה, שהבין ע"י קלות להתנועע למקום שאתה חפץ.

אבל נמצא, גם מי שאינו נכוה אפילו בחמי חמין, ואינו מרוצה להזיז את עצמו ממקומו. וזה על ידי נפילתו ברשת אדם בליעל, שהוא כח הטומאה, שמכחיש פמליה של מעלה. כי הגם שבמשפט מוחו מחויב לתנועה, אבל כח שטות של אדם בליעל פועל עליו. ולזה אין שום עצה, אלא בהתבוננות גדולה בתורה ותפילה. וזה סוד, מסבב כל הסבות ועילת כל העילות. שזה נפעל בסבות בעלמא, וזה נפעל בכח עצום בתורה דלעילא. וזה ענין, (שבת קכז., וש"נ) "ועיון תפלה", כי נלחם באדם בליעל, וביחוד עצום בעילת כל העילות ניצל הימנו."

(בעל הסולם,פרי חכם-שיחות)

אילן: מה זה "אדם בליעל"?

אתה שואל אותי? אני לא יודע. שאין לו קשר עם השורשים, כך נראה לי.

דודי: ומה זה עילת כל העילות, סיבת כל הסיבות?

זה שורש השורשים, כך אני חושב.

דודי: כל רגע נופלת באדם מחשבה, כל רגע הבורא כאילו מעורר אותו בכל מיני צורות.

כן.

דודי: מה התגובה הנכונה, איך הוא פועל עם זה בצורה נכונה, להטות את זה לכאן או לכאן?

לסיבה, לבורא.

דודי: בזה שהוא קושר את זה לסיבה והוא לפחות יודע שזה בא מהבורא, דיינו?

אני לא יודע איזה מחשבות.

דודי: מכל המחשבות שעוברות באדם, יש מחשבות שהוא לא צריך להתעסק איתן או שעם כל מחשבה אדם צריך ממש לעבוד, הבורא שולח לו מחשבה והוא צריך לשלוח משהו בתגובה?

כן.

דודי: לפי המחשבה הוא צריך לתת תגובה, או לא משנה איזו מחשבה, התגובה היא עקבית?

תלוי מה הבורא רוצה ממנו.

דודי: איך אדם יודע מה הבורא רוצה ממנו במחשבה הספציפית הזאת, הוא גם נותן הוראות הכוונה? איך האדם יודע לפעול נכון עם כל מחשבה שמגיעה אליו?

לשייך את זה לבורא.

שמעון: אם בן אדם מרגיש שהוא מתרחק מהבורא, זה גם מקדם אותו לבורא, כי כל דבר שהבורא עושה זה לקרב?

כן, אבל זה לא בדרך ישרה.

שמעון: לא בדרך אחישנה. זאת אומרת, הכי טוב להרגיש עד כמה אני מתקרב לבורא ויותר קשור?

כן.

דודי: אני אקריא לכם עוד קטע יפה על מחשבות. בעל הסולם:

"בא ולמד, חכמה האמיתית, סבת כל ההסתבכות הזאת, כי בהבורא עצמו ית', לית מחשבה תפיסא ביה כלל וכלל. והטעם פשוט, כי כל המחשבות שנופלים במוחו של אדם, הם המה עצם פעולת הבורא, רצה לומר, לא כמו שמורגש באדם, שהוא ממשיכם מאיזה מקום, או שנולדים אצלו מניה וביה, זה שקר, ראש לכל השקרים. אלא כל מחשבה דקה מן הדקה, הבורא ית' שולחה למוחו של אדם, והוא כח התנועה של אדם, של בהמה וכל החי.

דהיינו, ברצות הבורא להניע את החי, פועל בו בשליחת מחשבה אחת, ואותה המחשבה מנענעת אותו, כפי מדתה, כמו ששולח מטר על פני האדמה, והאדמה אינה מסוגלת להרגיש מי ששולח אליה את המטר, כן האדם, אינו מסוגל להרגיש בשום אופן, מי ששלח לו את המחשבה, כי לא ירגיש בה, בטרם שבאה לרשות מח הדמיון שלו, וכיון שנמצאת ברשותו, נראית אליו כמו חלק מעצם שלו, ובזה תבין שלית מחשבה תפיסא ביה, הטעם פשוט, מפני שהבורא לא יעלה ברצונו, לשלוח אלינו מחשבה כזאת, שתהיה מוכנת להשגתו. אבל ערך בשבילנו סדר מחשבות, אשר מתוך כל אותו הסדר, מחויב סוף כל סוף, להשיגהו בשיעור אמיתי שזה סוד, "לבלתי ידח ממנו נדח"."

(בעל הסולם. "סוד שמותיו ית'", "ישועה וצדקה")

מושי: המקובל מרגיש שהבורא שולח לו את המחשבה? כי כאן כתוב שאדם רגיל לא מרגיש שהבורא שולח לו את המחשבה, לכן הוא חושב שזה נכס שלו. האם מקובל כן מרגיש?

לא, אני לא יודע מה להגיד לך בנוגע למקובל, אבל בסופו של דבר אדם מרגיש.

מושי: באה לי עכשיו איזו מחשבה ואני ממש מרגיש שהבורא שלח לי אותה.

זה בטוח.

מושי: ומה זה נותן לי? נגיד אני מרגיש, זה נותן לי הנאה לעומת אדם שלא מרגיש?

זה נותן לך מקום עבודה.

מושי: איזו עבודה?

בחזרה להימשך לבורא.

מושי: זה נותן קשר, אני מתחיל לשאול, "למה שלחת לי אז זה, בשביל מה?", דברים כאלו.

כן.

מושי: זה כמו אדם שנותן לך מתנה ואתה רואה שהוא נתן לך, אז מתחיל קשר איתו, אתה שואל "למה הוא נתן, אולי גם אני אתן לו?", לעומת אדם שקיבל מתנה והוא לא יודע מי נתן לו.

כן.

דודי: אבל יש מתנות לא רצויות, יש מחשבות באדם שהוא היה שמח לא לקבל אותן. מה לעשות עם מחשבות כאלה שהבורא נותן לו?

מה לעשות עם מחשבות שאדם לא שמח לגלות אותן?

דודי: כן, מחשבות שאני לא רוצה. אני מרגיש שהן מחשבות שלי, שאני חושב כך, ואני מבין שזה לא נכון לחשוב שהן שלי, אלא הבורא שלח לי את המחשבות האלה.

אז גם את זה שלח הבורא כדי שאתה תגיב על זה.

דודי: מה התגובה למחשבה שהוא נתן לי שהיא לא רצויה בעיניי כי היא מרחיקה אותי מהדרך?

אז צריך לברך על הרע כמו על הטוב.

דודי: הפחד ממחשבות כאלה הוא שהן יכולות להתממש, שאתה יכול ללכת עם המחשבה, להפעיל את עצמך עם המחשבה, לזרום איתה.

כן.

דודי: זה לא שאני יכול לעצור, הבורא שלח. אם אני מברך, אז אני כאילו מצדיק שהוא נתן לי את זה, זה כאילו נכון וטוב, ואז זה הופך להיות מותר, ואני לא רוצה שזה יהיה מותר. אז איך אני מתנגד נכון למחשבה שהבורא נותן לי שמרחיקה אותי מהדרך?

תעזוב אותה, תנסה להרחיק אותה מהראש.

דודי: המחשבות שלנו עוברות מאחד לאחר או שלכל אחד יש פס ייצור שלו של מחשבות?

הן משפיעות זו על זו. המחשבות משפיעות.

מושי: זאת אומרת, צריכה להיות אחריות גם על מחשבות. אם אני פתאום מרגיש שיש לי כל מיני מחשבות זדוניות וביקורת, אם אני תופס את עצמי, אז אני צריך איכשהו להיפטר מהן, ואם אני לא תופס את עצמי וזה בתת ההכרה, אז אין לי מה לעשות עם זה?

כן.

דודי: אבל אם יש למושי למשל, ברגע נתון מחשבות זדוניות וביקורת כמו שעכשיו הוא תיאר, זה משפיע על החברים בעשירייה?

גם כן.

מושי: אפילו שזה בתת הכרה? מה אני אשם, אני לא נמצא בהכרה בכלל, זה גם לא אני, זה הבורא.

כן.

מושי: אם אני תופס את עצמי שאני ממש בביקורת ולא עושה עם זה כלום, אז כנראה שאני אשם, אבל אם לא?

אם לא, אז לא.

מושי: זה רשום?

שמעון: כן.

דודי: במה העשירייה יכולה לעזור לחבר לכוון את המחשבות שלו נכון?

כוח העשירייה פועל על כל אחד ועוזר לו לייצב את המחשבה בצורה נכונה.

דודי: איפה כוח העשירייה, איך אדם יונק מתוכו?

כוח העשירייה זה הכוח הכללי.

דודי: יש לנו עוד שלושה שבועות כנס "מתחברים ללשמה". יגיעו מאות חברים מהכלי העולמי, גם מהכלי הישראלי, כולם מתאספים סביב האירוע המאוד חשוב הזה. האנשים באמת נערכים ומתחילים להרגיש שהחברה נערכת לקראת מעמד, לא ברור מה, אבל מרגישים שיש משהו חשוב לפנינו.

עכשיו אנחנו מסיימים את מאמר "הערבות", ויש לנו עוד שלושה שבועות עד הכנס. במה אתה חושב שהיה נכון לנו להתמקד עכשיו כהכנה לכנס "מתחברים ללשמה"? יש הרבה כיוונים שאפשר לעסוק בהם, הכול נכון, הכול מקורות, הכול זו דרכנו, אבל במה כדאי בשיעורים שלנו להתמקד כדי להגיע לכנס עוד יותר בשלים?

אני חושב שהכי חשוב לפני הכנס זה שכל אחד יחשוב במה הוא יכול לדחוף את החברה כלפי מעלה, כלפי הבורא.

דודי: מה זו פעולת דחיפה?

זה שהמחשבה של האדם מעוררת את החבר לא להישאר במקום.

דודי: עכשיו קראנו מה שבעל הסולם כתב, שהמחשבה של האדם היא לא המחשבה שלו, הוא לא מייצר מחשבות, הוא מקבל מחשבות. איך אני מעורר בי מחשבה שתדחוף את החברים לבורא?

אם אני יודע שעל ידי המחשבה אני משפיע על החברים, אז ודאי שאני צריך לדאוג שהמחשבה הזאת תהיה בעוצמה ובכיוון הנכון.

דודי: אבל איך אני אקבל מחשבה כזאת לדאוג לחברים, לדחוף אותם לבורא? האם אני קובע את המחשבות שלי?

אם אתה מקבל.

דודי: איך אני מקבל? איך אני זוכה למחשבה כזאת?

מזה שיש לך חברים שגם כנראה חושבים לכיוון זה.

מושי: האם אפשר להבין איך הבורא שולח מחשבות? הרי זה לא שיש איזו מערכת או מאגר מידע ומשם יוצא כל דקה משהו, אז אולי יותר נכון לתאר את זה כמו רשימו. כמו שיש באדםDNA וכל רגע יש התפתחות באדם, בגוף שלו, כך גם יש רשימו, זאת אומרת זה יוצא מתוך האדם. האם זה יוצא מתוך האדם או שהבורא שולח? הרי אפשר להגיד שאת הרשימות הבורא ברא. אני רוצה להבין את המנגנון, באיזו צורה נוצרות המחשבות?

זה לא יכול להוסיף לך שום דבר.

מושי: האם זה כיוון נכון להסתכל על זה כמו רשימות שמתפתחות כל פעם, כל רגע?

כן.

אילן: האם האדם מקבל מחשבות לפי נטיית הלב שלו?

כן.

אילן: משהו נמצא בו, ובעצם הוא מזמין את המחשבה הזו שהבורא שולח לו.

כן.

מושי: המחשבה היא תולדה מהרצון, כך הוא כותב. קודם כל הרצון, ואם יש לי רצון אגואיסטי לנצל את כולם, אז בהתאם לזה יהיו לי גם מחשבות איך לבצע את זה. ואם יש לי רצון אחר, איך לשרת את כולם, אז יהיו לי מחשבות בהתאם.

כן.

מושי: ברצון אני לא שולט, הבורא שולט ברצון, כך גם במחשבות אני לא שולט. אז במה אני כן שולט?

אתה שולט בבורא.

מושי: בלבקש ממנו. אם אני מבקש לשנות את הרצון, או לא, וזה תלוי בסביבה. הכול מורכב.

אילן: זה יפה, זה כמו מפה, כמו פאזל יפה.

שמעון: מה זה אומר שאתה שולט בבורא?

יש כזה דבר שהבורא אומר "נמכרתי איתכם".

שמעון: האם זה גם אומר "נצחוני בניי"?

כן, זה גם מסוג זה.

דודי: "אמר הקב"ה לישראל מכרתי לכם תורתי. כביכול נמכרתי עמה. שנאמר ויקחו לי תרומה". לזה התכוונת?

כן.

רואי: האם פעולת הערבות היא זאת שדוחפת את האחרים לרוחניות?

כן.

רואי: חוץ מלממש ערבות, האם יש עוד משהו שצריך לעשות?

פעולת הערבות היא התחייבות של כל אחד כלפי החברה שלו.

רואי: ערבות היא התחייבות מוחלטת, אתה ממש משקיע את כל כולך עבור הרוחניות שלהם.

כן.

רואי: איך אתה מנתק את הצורך לרוחניות שלך בפעולת הערבות?

לא צריכים לנתק, אתה פשוט כולך נמצא בזה. כך אתה רוצה להיות בזה, להיטמע בזה.

רואי: ומה לעשות עם הצורך לעצמי שקיים, רוחניות לעצמי?

אם הוא קיים, זה לא טוב.

רואי: הערבות מחייבת אותך להיות כולך ברוחניות כלפיהם.

כן.

רואי: איך לחתוך את כל מה שהוא לעצמי?

פשוט להיות קשור רק למחשבות החוצה.

דודי: כרגע יש בחיים שלנו שני מושגים מאוד גדולים, בולטים, "ערבות" ו"לשמה". מה יותר קרוב לנו כחברה, ככלי עולמי?

ערבות.

דודי: האם ערבות היא תנאי ללשמה? הנושא של הכנס הקרוב הוא "מתחברים ללשמה". האם הוא נושא שנכון לנו לעסוק בו, לפתוח אותו, לקרוא עליו, לשאול עליו?

ודאי.

דודי: הוא מתאים.

כן.

מושי: האם הערבות היא רק מושג רוחני, שאני ערב לחבר שיהיה מחובר במחשבות שלו למטרה, או שזה גם בגשמיות?

אין לך בגשמיות כזה מושג.

מושי: כלומר מושג ה"ערבות" שכותב בעל הסולם, הוא לא שייך לגשמיות.

כן.

מושי: אם אנחנו כעשירייה התחייבנו למסגרת, כל יום לבוא לשיעור, לשלם מעשר, ונגיד אחד מאיתנו לא מקיים, אז זה לא נורא, הוא לא פוגע בערבות בינינו, נכון?

כן.

מושי: הוא לא פוגע?

לא.

מושי: ואם הוא לא דואג לרוחניות, לא חושב ולא מחובר למטרה, הוא כן פוגע.

כן.

שמעון: אם לחבר שלנו בעשירייה יש בעיה כלכלית או בעיה רפואית, ואנחנו לא מטפלים בה, אז זה לא שייך לערבות. כי אמרת שערבות גשמית לא קשורה.

גם לזה.

שמעון: גם זה?

כן. במידה שאנחנו יכולים לתמוך בזולת, אז אנחנו כן נמצאים בערבות.

רואי: איך בפועל מצליחים לממש ערבות בינינו? כי עכשיו מאוד מורגש שזה התנאי, כי כל עוד לא תהיה ערבות, לא יהיה שום דבר מעבר לזה. איך בפועל עשירייה מחייבת את הבורא ליצור עליה את צורת הערבות?

ערבות היא דבר גדול. בעזרת ערבות אתה יכול להעלות את כל החברה למטרה.

מושי: כשאומרים שהגשמיות של החבר היא הרוחניות שלי, האם לא מדובר על זה? איך יכול להיות שאני ערב לו ברוחניות, חושב עליו, אבל בפועל אני לא מגיע כל יום לשיעור? לא מדובר על אדם שלא יכול, כי "אנוס פטור". איך יכול להיות שאני ערב לו במחשבות, חושב עליו, והלב שלי ממש תומך בו במאה אחוז, אבל בגשמיות לא כל כך? אמרת שזה בסדר, שיכול להיות כזה מצב.

זה לא בסדר.

מושי: אז ערבות כן שייכת לגשמיות. מה זה אומר שהגשמיות של החבר היא הרוחניות שלי? זה אומר שאם אני דואג לאילן בכל מה שאני יכול בגשמיות, אז כך אני דואג לרוחניות שלי, או לא? אפשר לסובב איך שרוצים.

מושי: שאלו אותי אתמול שאלה ולא ידעתי לענות. אם איש יהודי לפי לאום, כתוב לו יהודי בתעודת זהות, הלך לעולמו, אז האם בגלגול הבא הוא גם יהיה יהודי, או לאו דווקא?

כן.

מושי: הוא גם יהיה יהודי. האם השורש הזה נמשך והוא כל הזמן יהיה יהודי?

כן.

מושי: ומי שגוי, מי ששייך לאומות העולם, האם הוא כל הזמן יהיה גוי?

לעלות מגוי ליהודי, הוא יכול.

מושי: אם הוא היה מאומות העולם עוד מלפני מאתיים שנה, לפי הלאום הוא גוי, אבל עכשיו הוא נעשה יהודי, האם בגלגול הבא הוא גם יהיה יהודי?

כן.

דודי: ויהודי לא יכול להפוך להיות אומות העולם.

מושי: אפילו שהוא יהודי רק לפי תעודת זהות, והוא לא שייך, לא משתוקק, לא כלום.

כן.

מושי: פעם נחקור את המערכת, כי לא ברור מה זה יהודי. היום זה חצי, רבע, שליש, היום האנושות כל כך התערבבה. רוסי מתחתן עם תמניה ומה יוצא להם ביחד אני לא יודע, כי הכול כל כך מעורבב. ואיך הבורא יכול לדעת מי יהודי, מי לא. זה מסובך.

דודי: שלא יתבלבל.

מושי: אני דואג לו. אם אני עונה תשובה שיהודי בגלגול הבא גם יהיה יהודי, אז זה בסדר, אני לא טועה.

רואי: האם אנחנו בהתאספות שלנו כאן יכולים עכשיו לקיים פעולה של ערבות שתעלה את כולם?

מה זה את כולם?

רואי: קודם אמרת שערבות היא דבר גדול, ואם אתה מקיים ערבות, אז בזה אתה מעלה את כל החברה. אנחנו שהתאספנו כאן כעשירייה, האם אנחנו יכולים לעשות עכשיו פעולה של ערבות שתעלה את כל החברה?

שתעלה את כל החברה?

רואי: כן.

איך אתה יכול?

רואי: זה מה שאמרת. קודם אמרת שערבות היא דבר גדול, וברגע שאתה מקיים ערבות, אתה מעלה בפעולה הזאת את כל החברה.

כן.

רואי: מה זה אומר שעכשיו אנחנו מקיימים בינינו ערבות ומעלים את כל החברה?

אם החברה מסכימה, אם יש לה כיוון להתפתח למטרה זו.

רואי: האם אדם צריך לרצות להתפתח רוחנית או אנחנו יכולים לפתח אותו רוחנית גם אם הוא לא רוצה?

אני לא חושב.

רואי: צריך לרצות את זה. וברגע שיש לאדם רצון, אז בערבות שלנו אנחנו מפתחים אותו. נניח שעכשיו החברה רוצה להתפתח רוחנית, מה נקרא שאנחנו מקיימים פעולת ערבות שמפתחת את כל החברה?

רק בתנאי שאתה יכול למשוך לזה עוד הרבה חברים.

רואי: לְמה אתה מושך אותם?

אני מושך אותם קודם כל לערבות.

רואי: למשל בשיעורי הבוקר בימים האחרונים יש חברים שמחליפים בקומה השנייה את התאורה, משפצים ומחדשים את האולם, האם בזה הם מקיימים ערבות כלפי כל החברה?

לא, אני לא חושב שזה שייך לערבות לכל החברה, אבל זו השקעה טובה.

רואי: אז מה נחשבת פעולה שעל ידה עולה המונה של הערבות?

תמיכה הדדית, תפיסה הדדית, מחשבה הדדית, מרגישים בתוך הלב אם אני מחובר או לא.

רואי: הזכרת בשיעור בסדרת הערבות, שאנחנו צריכים להיכנס ללב של החבר ולהרגיש שאנחנו דוחפים לו את הלב לתוך שאר הלבבות. המושג ערבות קיבל צורה מאוד רגשית, עכשיו שאנחנו מדברים עליו. מה השתנה שזה מתלבש בצורה כזאת?

אני לא יודע. פשוט המסגרת שלנו נעשתה יותר ויותר קטנה, אנחנו צמודים יותר.

רואי: האם זה טוב שהמסגרת קטנה?

זה דבר טוב.

מושי: האם ערבות צריכה להיות מורגשת רק בעשירייה או בכלל החברה שלנו?

לא.

מושי: האם מספיקה ערבות רק בעשירייה? נניח הרב"ש היה ערב לך ואתה היית ערב לו, האם הייתה ביניכם ערבות?

לא, אי אפשר לדבר על אנשים כמוהו.

מושי: ערבות היא עוד לא אהבה, נכון?

לא.

מושי: היא עוד לפני אהבה, אתה מרגיש שזה חלק ממך ואתה חייב לדאוג לו כדי להגיע למטרה, נכון?

כן.

מושי: עדיין לא מובן לי, אם אתה אומר שערבות זו מחשבה משותפת, וערבות היא במחשבה והלב שלי תומך בחבר, איך יכול להיות שאין לזה ביטוי בגשמיות? חייב להיות ביטוי, אם אני אומר שאני ערב ואני מרגיש שאני ערב, לא יכול להיות שאני לא שווה בנטל בכסף, בתורנויות, בהשתתפות. זה כמו עם ילד, אני אוהב את הילד אבל אני לא אתן לו אוכל. פעם אני נותן, ופעם לא, איך זה יכול להיות? אני שואל, כי אמרת שערבות לא שייכת לגשמיות. יכול להיות הפוך, שבגשמיות יש ערבות אבל ברוחניות אין, כי הלב שלי לא משתתף ואני עושה את זה כהרגל, כי כך נהוג בחברה שלנו.

כן.

מושי: כמו שיש עבריינים שערבים זה לזה, אבל יש להם מטרה אחרת. איך יכול להיות שאם בלב אני נמצא בערבות או לפחות קרוב לזה, ובגשמיות הכול טוב? זה לא מובן, כי אמרת שזה לא שייך לגשמיות.

עוד מעט נבין, בינתיים יש לנו שאלות ללא תשובות.

רואי: יוצא שכל מה שאנחנו עושים בגשמיות בסופו של דבר זה כדי לגרום לכך שיהיה בסוף שינוי בפנים, ברמת המחשבה שלי על החברים, בנטיית הלב שלי אליהם, ואז זה נחשב לי לפעולה, אבל כל מה שאני עושה בגשמיות זו הכנה לפעולת הערבות הפנימית שאני עושה עליי.

כן.

רואי: האם כך עובד המנגנון?

כן.

דודי: השבוע שמעתי אותך אומר בשיעורים שצריך לחיות ממש בתוך הלב של החבר. מה יש בלב החבר שאין בלב שלי?

רצונות, כיוון ההתפתחות.

דודי: למה זה נמצא בלב החבר ולא נמצא בלב שלי? לכל אחד יש לב.

יש חיבור לבבות, השפעת הלבבות.

מושי: מה זה לחיות בלב של חבר? זה לזהות מה הוא רוצה, מה חסר לו כלפי התפתחות רוחנית ולמלא אותו, כל הזמן להיות בתשומת לב.

(סוף השיחה)