שיעור בוקר 21.07.2026 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור מוקלט מתאריך 07.06.2001

https://kabbalahmedia.info/he/lessons/cu/LTffqcqZ?activeTab=downloads&mediaType=video

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 161, "פתיחה לחכמת הקבלה",

שיעור 10

תשאלו. אלו דברים שלומדים אותם הרבה זמן ועוד תלמדו ותלמדו, מי שילמד.

תלמיד: האם מהנקודה שבלב עד למחסום מרגישים משהו או שזה בכלל מנותק מכל רגש? והאם אחרי מחסום צריך לעבור דרך מדור הקליפות?

עד המחסום אתה לא עובר שום מדור הקליפות, אין לך קליפות כאן, לא קדושה ולא קליפה. מתחת למחסום יש לך בהמיות.

תלמיד: ומעל המחסום?

מעל המחסום, כשנכנסים מעל המחסום, כשנשמה נכנסת מעל המחסום, היא מתחילה להיכנס למערכת שיש בה מדרגות, מצד אחד הרצון להשפיע ומצד שני הרצון לקבל, ימין ושמאל (ראו שרטוט מס' 4). וכשעוברים מחסום הנשמה נכנסת ומשמאל היא מקבלת רצון מקולקל ומימין היא מקבלת כוח לתיקון, וגדלה לפי ג' קווים. בכל מדרגה ומדרגה היא צריכה לקבל רצון, חומר, וכוח לתקן את החומר הזה, שוב חומר ושוב לתקן אותו, שוב חומר ושוב לתקן.

כשמקבלים את הרצון מרגישים חושך, מרגישים הפרעה, מרגישים רע. כי הרצון בא בצורה לא מתוקנת, אז הוא כאילו מוריד את האדם. גם עכשיו בזמן ההכנה, לפעמים אנחנו מרגישים שאנחנו נופלים, שום דבר לא מעניין, הכול לא שווה, ייאוש. אני מדבר על אלו שנמצאים בעבודה כדי להתקרב למחסום, לא סתם דפרסיה מכך שאדם הפסיד איזה דברים אחרים.

כשבא רצון מקו שמאל זה רצון מקולקל, ומקו ימין זה כוח או אור, ובאמצע קו אמצעי, בין שני הקווים גדל הקו האמצעי. מהנקודה שלו כך הוא עולה עוד ועוד.

יש כאן מלא מה לספר, אני פשוט מונע את עצמי מלהתחיל משהו.

שרטוט מס' 4

בפעם שעברה הזכרתי את העבודה שלנו כאן, איך אנחנו עושים. אנחנו מקבלים רצון ואנחנו מקבלים כוח, אבל איך אנחנו עושים בירור? דיברנו שיש לנו קדושה ויש לנו קליפה. קליפה זה ג' עולמות דטומאה, בי"ע דטומאה או שזה נקרא "נחש". זה נקרא רוח סערה, ענן גדול ואש מתלקחת. שלוש קליפות הטמאות. אתם יכולים לרשום, סך הכול זה מקצר לכם המון ידע שצריך ללמוד בעשרות דפים.

אחר כך יש קליפת נוגה, ואחר כך יש קדושה. בי"ע דקדושה, אפילו אבי"ע דקדושה. קליפת נוגה זה שליש אמצעי דתפארת. יש לנו תפארת, תפארת זה איפה שנעשה אצלינו תמיד הפסק פרסא, מקום של צמצום, הפסק בין כלים דהשפעה וכלים דקבלה.

אם אנחנו ניקח פרצוף - כתר, חכמה, בינה, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות, אז כתר, חכמה, בינה, זה ג' ראשונות כמו שהיו לנו בחינות שורש, א' וב', אחר כך חסד, גבורה, תפארת. מהי תפארת? תפארת אנחנו מחלקים אותה לג' חלקים. שליש עליון, שליש תחתון ושליש אמצעי.

כשאנחנו עובדים אחרי צמצום ב' עם ג' קווים, שפרצוף אדם, נשמה זאת אומרת, פרצוף או אדם זה נקרא נשמה, בנוי לפי ג' קווים כמו שדיברנו, קו ימין, קו שמאל וקו אמצעי, יוצא לנו שלפרצוף יש ראש, אחר כך ימין ושמאל. ראש זה נקרא כתר, חכמה, בינה. יד ימין זה נקרא חסד, יד שמאל זה נקרא גבורה, והגוף עצמו נקרא תפארת. נצח זה רגל ימין, הוד זה רגל שמאל, יסוד זה מקום הזיווג, ובמלכות כבר לא משתמשים בצמצום ב'.

אנחנו רואים מכאן שתפארת זה עיקר הגוף, הפרצוף. ואת התפארת הזאת אנחנו מחלקים לשלושה חלקים. החלק הראשון נקרא חזה, זה החלק העליון, החלק האמצעי נקרא טבור, והחלק התחתון נקרא יסוד, הכול שייך לתפארת. כמו שאצלנו אנחנו יכולים להגיד, החלק העליון זה החזה, החלק היותר אמצעי הוא עד הטבור, והחלק היותר תחתון הוא מטבור עד היסוד.

כשאנחנו מסתכלים כאן על עשר ספירות, איפה נגמרים כלים דהשפעה? כלים דהשפעה נגמרים בחצי עליון דתפארת. מאיפה מתחילים כלים דקבלה? הם מתחילים משליש תחתון דתפארת. ומה קורה לנו בשליש אמצעי דתפארת? ניטרלי. חצי טוב וחצי רע. למה אומרים חצי טוב וחצי רע? כי מלמעלה יש טוב, כלים דהשפעה, ומלמטה יש רע, כלים דקבלה, אז כדי לא להגיד שזה לא זה ולא זה, אומרים חצי זה וחצי זה. גם למקובלים היה קשה להגיד איך זה נקרא.

תלמיד: למה לא חלקו את זה מלמעלה חצי חצי?

למה לא חלקו, בגלל שזו התכונה שלה. הם מחלקים מפני שכך בא להם? יוצא ששליש אמצעי דתפארת, כאן זה מאוד מעניין, זה הדבר היחידי, המקום היחידי, הרצון היחידי שבגוף האדם, זאת אומרת בתוכנו, בתוך הנשמה שלנו - גוף בקבלה נקרא כלי, נשמה, לא גוף בשרי – ושליש אמצעי דתפארת זה בעצם הרצון היחידי שנמצא ממש בשליטה שלנו.

הבורא כאילו לא הכתיב לו להיות שייך לכלים דהשפעה ולא לכלים דקבלה. ממש ניטרלי. ותלוי בנו לאן לשייך אותו, לכלים דהשפעה או לכלים דקבלה. זאת אומרת, כל העבודה שלנו ובכלל מי אנחנו, אנחנו אלו שיכולים את השליש אמצעי דתפארת לחבר או לקבלה או להשפעה, בלבד.

זה הדבר היחידי החופשי שיש במציאות, בבריאה, וזו באמת כל העבודה שלנו. כל יתר הדברים אין בהם שום עצמאות, בחירה חופשית, אין שום דבר. פשוט הכול מתקיים ומופעל על ידי מערכות ברורות, מדויקות שאנחנו לומדים אותן ויודעים להגיד מראש איך זה יעבוד, אין בזה שום פקפוק, זו פשוט מכונה, חוץ מהדבר הזה, שליש אמצעי דתפארת, שכאן זו הבחירה החופשית.

שליש אמצעי דתפארת הזה, זה נקרא קליפת נוגה. יש ג' קליפות הטמאות, רוח סערה, ענן גדול, אש מתלקחת כנגד עולמות עשיה, יצירה ובריאה, יש עולם אצילות שכנגדו אין קליפה, ויש באמצע בין זה לזה קליפת נוגה. מה זה קליפת נוגה? אי אפשר להגיד עליה מי היא, אלא היא פשוט תלויה בעבודת האדם.

תלמיד: הנקודה הראשונה שהתחלת בה בשורש, התכוונת לאור אין סוף?

כן.

תלמיד: מה קורה לנו בין גלגול לגלגול?

מה קורה בין גלגול לגלגול לפני שאנחנו מגיעים למשיכה לרוחניות?

תלמיד: או בזמן?

כל הגלגולים האלה הם כדי לאסוף מספיק צער, להבין שהתפתחות בהמית לא תספק אותנו בסופו של דבר. מגלגול לגלגול מה שנאסף זה רצון לקבל. כל עלייה ועלייה היא על ידי הרצון לקבל. כך זה גם למטה ממחסום, כל יום ויום מוסיפים לאדם רצון יותר ויותר גדול.

על אף שאנחנו מתים, מתגלגלים, הרשימות חוזרות ואנחנו ממשיכים לגדל רצון. זה שמוסיפים לנו רצון, זה גורם להתפתחות העולם, יש יותר רצון, האדם ממציא יותר דברים, הוא מפתח כלכלה, הוא מפתח תרבות, הוא מפתח טכניקה, הוא מפתח את הסביבה שלו. לזה גורם הרצון לקבל שמתווסף כל יום ויום בנשמות. זאת אומרת הרשימות מתגלות בנו מהשבירה, בשרשרת, כמו שהיו רשימות, איבדו מסך, עכשיו הן מתחילות להתגלות בנו בשרשרת, מקטנה לגדולה, ואז זה מחייב אותנו למלא את הרשימות.

הרשימות שירדו לעולם הזה דורשות מילוי על ידי העולם הזה, אז אנחנו רצים ומחפשים כל מיני מילויים. ואנחנו לא מודעים לכך שאלו הרשימות אצלנו, אלא נראה לי שאני רוצה, אז אני רוצה, אני הולך ועושה. אדם לא יכול להבדיל בינו ובין הרשימות שלו ובין הרצון שלו, אם אני מוציא את הרצון מעצמי אז מי אני? אני זה מי שרוצה.

אין לנו אפשרות להתנתק מהרצון ובצורה אובייקטיבית לבדוק את הרצון, אפילו שאנחנו יכולים כאילו לעשות את זה בשכל, אבל זה לא הולך. מה שאין כן ברוחניות, אנחנו מסוגלים לעשות את זה, למה? מפני שאנחנו נמצאים בשתי מערכות הפוכות אחת מהאחרת, אז אנחנו יכולים להיות תחת מערכת הקליפה ותחת מערכת הקדושה, ואז אנחנו יכולים לבקר אחת מתוך האחרת, ולבחור ביניהן, איך אנחנו יכולים להיות כלולים משני הכוחות. ולפני שיוצאים לרוחניות אנחנו רק תחת מערכת הקליפה, אנחנו לא יכולים להימלט מהשליטה שלה ולבדוק בצורה אובייקטיבית מי אנחנו ובאיזו צורה אנחנו מחליטים ומה מניע, שום דבר. זאת אומרת, כל עוד האדם לא יוצא לרוחניות, הוא לא יכול לעשות שום פעולה חופשית.

כל הפעולות החופשיות, בבחירה, מתחילות ממחסום ומעלה. ואנחנו שנמצאים עכשיו לפני המחסום, אנחנו כבהמות, אנחנו לא יכולים לעשות שום פעולה חופשית. אבל מפני שאנחנו נמצאים תחת מערכת אחת ולא שתיים, אז נדמה לנו שאנחנו באמת חופשיים, כי זה מה שפועל בנו בלבד. חופשי ולא חופשי, אני גם צריך לדעת את ההבדל בין זה לזה. צריכות להיות שתי מערכות, כדי שאני אדע אם אני בחופש או לא בחופש. אם אני נמצא רק תחת השפעה אחת, אז אני לא יכול להבדיל. קח את התינוק, תכניס אותו לגור בתוך איזשהו מחנה עבודה כל החיים, אז הוא לא יבין שיש משהו אחר, הוא יחשוב שאלו החיים וזה החופש וזה הכול. חופש, לא חופש, בכלל יש שאלה? אותו דבר אנחנו. זאת אומרת, מי שלא יוצא לרוחניות, פשוט בגלל זה הוא עדיין נקרא אצלנו בהמה, כי הוא נמצא בהשגחה מחויבת מלמעלה.

תלמיד: האדם אדיש?

זה לא אדיש.

תלמיד: לא תלוי.

לא תלוי, אולי. לא תלוי זה הכי נכון.

תלמיד: האם בין הנקודה שבלב למחסום, מרגישים משהו, או שאתה מנותק לגמרי?

בין הנקודה שבלב למחסום, כבר מתחילים להרגיש רוחניות, אבל לא בצורה ברורה, אלא בצורה רחוקה. אתה לא מבחין בשום דבר בצורה החלטית, אתה לא רואה, אבל יש לך איזה מין קשר רחוק.

תלמיד: אחרי כמה זמן זה?

אחרי כמה זמן? אם תעשה עבודה תוך עשר דקות, זה יהיה אחרי עשר דקות, אם תעשה אחרי עשר שנים, זה יהיה אחרי עשר שנים. מה זאת אומרת אחרי כמה זמן? אתה רוצה להגיד כך, מה אני צריך לעשות כדי לעבור מזמן ההכנה עד המחסום. מה אני צריך כאן לעשות? תן לי תוכנית 1, 2, 3, אני מבצע, גמרנו, מחר אני כבר פה.

אז מה שאתה צריך לעשות, אתה צריך למרות כל ההפרעות שנותנים לך בעולם הזה, להרגיל את עצמך לחשוב שאתה נמצא בקשר ישיר עם הבורא. קראת את המאמר "אין עוד מלבדו" מ"שמעתי"? לכולם יש את הספר "קבלה למתחיל"?

תלמיד: כן.

אתה צריך לקרוא השגה רוחנית. בהשגה רוחנית יש את המאמר "עניין שכינתא בגלותא" בדף 81 ובדף 83 את המאמר "סיבת הכבדות בעבודה". בקיצור את הספר הזה צריך פשוט להכניס דרך האוזן בפנים וזהו.

תלמיד: קראתי.

אם קראת אז אין לי מה להוסיף. זאת אומרת אם תוכל את כל המקרים שלך, שיש לך בחיים, לסדר כך שהם באים ישר מהבורא ואין לך שום סתירה בזה, אבל יום יום ורגע רגע עכשיו, לא שעל העבר אתה אומר את זה, זה נקרא שהגעת למצב שאתה כבר יכול להתחיל להכיר אותו בצורה ממשית מעבר למחסום.

תלמיד: אם כולם חלק מאותה נשמה?

אין יותר מאותה נשמה שנקראת אדם הראשון.

תלמיד: אבל אנחנו צריכים להביא את הכול לתיקון, את כל העולם שלנו לתיקון.

לא את כל העולם, את עצמנו, את העולם לא צריכים לתקן, העולם לא מקולקל, מקולקל רק האדם. מה זה אדם? הנקודה שבלב מקולקלת, כל יתר הדברים שבנו לא מקולקלים. אתה לא צריך לתקן את האופי שלך, אתה לא צריך לתקן את הגוף שלך, הבהמי, הפיזי, אתה לא צריך לעשות שום דבר. אתה צריך לעבוד רק עם הנקודה הזאת של השתוקקות לרוחניות, אותה אתה צריך לפתח, רק עליה אתה צריך לחשוב, רק מתוכה אתה צריך לחיות. את כל יתר הדברים תעזוב אותם במנוחה, אתה לא צריך לנגוע בהם בכלל.

אם אתה רגזן, פזרן, עצלן, לא חשוב מה, תאוותן, תמשיך להיות כזה, זה לא חשוב, אתה לא צריך לתקן את התכונות האלה בכלל, רק את הקשר שלך עם האלוהות אתה צריך לתקן בלבד. כל יתר הדברים שייכים לאופי הבהמי שלך שאתה לא צריך לתקן אותו, הבהמה נשארת בהמה.

תלמיד: מבחינת הכלל שכולנו ביחד, בעצם אנחנו חלקים מאותה נשמה?

אנחנו חלקים של אותה נשמה שנקראת אדם הראשון, כל אחד חלק ממנו.

תלמיד: אנחנו לא חוזרים לאותה עצמות.

אנחנו חוזרים בדיוק לאותו צורה כמו שהייתה קודם, אנחנו מרכיבים בדיוק אותה נשמה כמו שהייתה קודם.

תלמיד: אם אני חוזר והחבר שלי לא חוזר, או ההיפך?

כולם חוזרים לאותו מצב כמו שהיה קודם, אין אף אחד שלא יחזור.

תלמיד: ובאיזה שלב אנחנו עכשיו?

באיזה שלב אתה עכשיו? כמו שאתה עכשיו, כך אתה עכשיו,

תלמיד: וכל העולם?

גם כל העולם. אתה שואל כמה נשמות חזרו וכמה עוד לא חזרו?

תלמיד: לא, אני שואל מתי כולם יחזרו?

מתי שיתקנו את עצמם, נגיד בעוד 10,000 שנה, לא יודע כמה, מה זה חשוב? בוער לך שזה יהיה מחר? תחשוב על עצמך. זה לא שייך לזמן, זה שייך להכרת הנחיצות של התיקון.

תלמיד: אני מסתכל בצורה כללית על כל העולם, יש הרי התפתחות ברצון שלנו מהרצון של אנשים שהיו פעם.

אם תיקח את בעל הסולם או את הגאון מווילנה ועוד מקובלים, אז אתה יכול לקרוא בספרים שלהם שהזמן האחרון לפני גמר התיקון התחיל מ-1990, לפני 11,10 שנה.

תלמיד: אבל לאיזו תקופה?

זה התחיל, ונכנסנו לימות המשיח מה שנקרא. עכשיו ההתפתחות היא בצורה מאוד מאוד מהירה והחלטית, כדי להכניס את כולם למצב שכל אחד ואחד ירגיש שהוא חייב התעלות רוחנית, אחרת אין לו אפשרות בכלל להתקיים ממש בעולם הזה.

כמה זמן זה יימשך? זה תלוי בכמה אנחנו נזרז את הזמנים. ישראל מזרזים את הזמנים, למעלה מכוכבים ומזלות זה נקרא למעלה מהזמן. אנחנו יכולים לעשות זאת תוך מספר חודשים, אנחנו יכולים לעשות זאת תוך מספר שנים, ואם נעשה את זה חס ושלום בצורה הגרועה ביותר, אז זה יכול לקחת עשרות עשרות שנים.

אבל בכל זאת, המאה הזו שהתחלנו אותה, לפי הלוח הרגיל לא העברי, אני חושב שתוך השנים הקרובות אנחנו נראה עד כמה המציאות מחייבת אותנו. לא אותנו, אלה שכבר יושבים כאן, אלא מיליונים. אנחנו כבר מרגישים זאת דרך האינטרנט, שמיליונים כבר מתחילים להרגיש את הנקודה הזאת שבלב. לא שאדם צריך הכרה, אנחנו לא סומכים על האדם, אדם הוא כלום, הוא בהמה, אלא הנקודה שבלב שלו כבר מתחילה לעלות בו ולהתעורר, והוא מתחיל להרגיש שהוא צריך להחזיר אותה לשורש. זה כבר מתחיל להתגלות בכל האומות ודי בכמויות גדולות.

זה לא חייב להיות לכולם, כי יש גם באדם הראשון, בנשמות, עניין של דומם, צומח, חי, מדבר. ומדובר על כניסה הכרתית לרוחניות רק לאלו ששייכים לדרגת המדבר שבאדם הראשון. והיתר כבר נכנסים בצורה אחרת, אחריהם ויחד איתם, בצורה שמצטרפים אליהם. לא כולם חייבים לבוא, לשבת וללמוד קבלה ולהיות מקובלים כאלה גדולים. אלא מפני שיעזרו, מפני שיצטרפו לכל מיני משימות, לכל מיני דברים, כמו בהמה כלפי האדם, אז הם גם יכנסו. ובעל הסולם כותב על זה במאמר "הדור האחרון".

תלמיד: גם הגויים?

גם הגויים, ודאי.

תלמיד: אז למה אני צריך לעבוד קשה, והוא בא לקבל בחינם?

אתה עוד לא התחלת לעבוד, אני לא מבין מה אתה מתלונן שאתה אתה עובד קשה כלפי הגויים.

תלמיד: היהודים, מי שבאמת עובד.

מי עובד? מי שעובד מרגיש את זה כשכר לא כעונש, זה דבר אחד. דבר שני, כתוב שדווקא הגויים יביאו את היהודים על כתפיהם לירושלים, להר הבית. אתה לא יודע איזו עבודה הם עוד יצטרכו לעשות.

גויים הם כלים דקבלה ויהודים הם כלים דהשפעה, וכל העבודה העיקרית היא בכלים דקבלה. השילוב שיהיה בגמר התיקון בין גויים ליהודים יהיה שילוב מאוד מאוד מיוחד בעבודה הדדית. אנחנו לא יכולים להיכנס לחשבונות כאלה, מי קודם ומי אחר כך ולמה זה כך, אלו דברים שלא עלינו בינתיים להיכנס להבחנות. צריכים לראות איזה פרצופים הם, מאיזה חלקי אדם הראשון, באיזו הצטברות זה נעשה.

בסופו של דבר בגמר התיקון לאף אחד לא תהיה הרגשה שבמשהו אין שלמות ונצחיות, את זה אני מבטיח לך. אלא בינתיים כשאתה מקולקל, אז אתה לא יכול לראות אפילו באמצע שזה מושלם. וכשיהיו לך עיניים פקוחות, אז תראה שגם באמצע, באף מקום ובאף צעד ושעל אין זכר לפעולה עליונה לא כשרה, אלא אתה כך שופט.

בעוד שבוע נמשיך עוד שיעור אחד עם כל הדברים האלו, ואחר כך נעבור לחלק הבא. העבודה הפנימית שלנו היא איך לעלות ממטה למעלה. נקרא כמה מכתבים, מאמרים הקשורים לדבר הזה כדי שתקבלו יסוד. כמו שקיבלתם ידיעות איך זה התפשט מלמעלה למטה והגענו לשבירה ולמצבנו, כך תהיה לכם קצת הבנה בשיטה איך עכשיו עולים מהמצב שלנו לעולם העליון.

(סוף השיעור)